Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 8a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 8a

    Bava Batra 8a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 630 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אלו תלמידי חכמים אלמא אין צריכין חומה:

    [זו] כנסת ישראל כולם שוין לענין חומה וגודרים עצמן מלטמע בעובדי כוכבים:

    שאתה מחבב עמים שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך:

    כל קדושיו של ישראל בידך [הם] לשומרן:

    בלשון ארמי נאמר יתנו תרגום של ישנו כמו ושננתם ותנינון (דברים ו):

    אם תנו כולם וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים:

    עתה אקבצם בקרוב אקבצם:

    ויחלו מעט וגו' ואף [אם] מועטין הן השונין בעמים יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים. יחלו כמו לא יחל דברו (במדבר ל׳:ג׳):

    25 more comments on this page.

    Rashi on Bava Batra 8a · Sefaria

    Tosafot

    לא שליט למרמא עליהם לפי שהיו עסוקים במלאכת שמים בבנין בית המקדש ה"נ אין להטיל מס על לומדי תורה:

    והלך זו ארנונא פי' בקונטרס עישור בהמות ותבואה כו' ור"ח פי' ארוחת דורון לשלטון העובר ממקום למקום שנותן לו כל עיר ועיר ארוחה ופירושו מלשון ויבא הלך לאיש העשיר (שמואל ב י״ב:ד׳):

    כריא פתיא פירש ר"ח להסיר גבשושית מרחוב העיר:

    ככלב וכעורב כמו שפי' הקונטרס והיינו דכתיב נותן לבהמה לחמה לבני עורב וגו' בהמה בגימטריא כלב:

    איפרא הורמיז פר"ח דמשמעות הלשון חן מאת המקום איפרא כמו אפריון נמטייה לר"ש (ב"מ דף קיט.) הורמיז שם שכינה כי ההיא דס"פ אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לט. ושם ד"ה דהורמיז) מפלגא דידך ולעיל דהורמיז בזיי"ן מפלגא ולתחת דהורמין בנו"ן כמו הורמין בר לילתא לקמן (בבא בתרא דף עג.):

    יתיב רב יוסף וקא מעיין בה וא"ת וכי לית ליה ביבש קצירה תשברנה וגו' (ישעיהו כ״ז:י״א) כדאמרי' בפירקין (דף י:) וי"ל דקבל' משום שלום מלכות כדעבד רבא לקמן (שם) וכי היכי דפלגינהו רבא לעניי עובדי כוכבים ה"נ פדה בהו רב יוסף שבויי עובדי כוכבים ומיהו לא צריכי להכי אלא כדפירש הקונט' דרבא דקבלה משום שלום מלכות וכיון שאמר לו ליתן למצוה רבה לא היה אפשר לחלקם לעניי עובדי כוכבים דאסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים (חולין צד.) אבל מעות המתחלקים לעניים אין כאן גניבת דעת דאינהו נמי ידעי שישראל רגילין לפרנסם כדאמר בהנזקין (גיטין דף סא.) מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום והא דקבל מההוא טייעא דנדב שרגא לבי כנישתא בפ"ק דערכין (דף ו: ושם ד"ה עד) אע"ג דהתם לא היה שלום מלכות התם טעמא משום דהוו כמו קרבן ואמרינן (נזיר סב.) איש איש לרבות נכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:

    Tosafot on Bava Batra 8a · Sefaria · CC-BY-NC

    Meiri

    מסים וארנוניות ותשחורות המוטלים על הצבור בין שהוא מס קבוע עליהם בין שהוא מס שמחדש להם ותובעו עכשו מהם אין תלמיד חכם חייב ליתן חלק בהם וראשי הצבור שמכריחין אותו בכך עוברים על דברי חכמים ואף רמז לזה בספרי הקדש במה שאמר דריוש על אנשי כנסת הגדולה מנדא בלו והלך לא שליט למרמא עליהון ודרשו בו מנדא זו מנת המלך בלו זו כסף גולגולתא והלך זה ארנונא ומ"מ יראה לי שלא הוזכרה כאן לפטור תלמיד חכם אלא למנת המלך והוא הנקרא כרגא או מס הידוע וקבוע על כלל הצבור וכן הדין בכל מיני מסים ותשחורות המוטלים על הכלל שהצבור חייבים להפקיע חלקם של תלמידי חכמים בשלהן אבל כסף גלגולת והוא הקבוע בפרט על כל פרט ופרט וכן ארנונא והוא מעשר בהמתו ותבואתו אין הדברים נראין להיות האחרים פורעין מה שהוא מתחייב בפרט ואע"פ שבכלם נאמר לא שליט וכו' דריוש הוא שצוה בכך ומוחל להם אבל לא הוזכרה כאן אלא למנת המלך וכך הדין בכל שהוא מוטל על הכלל וכן נראה לי ברור אלא שגדולי המחברים כתבו בקצת חבוריהם שהצבור חייבים לפרוע בשבילם אף באלו והביאו בשם רבותיהם שעשו מזה מעשה והדברים נראין כמו שכתבנו ומ"מ אף בזו כתבו גדולי הפוסקים דוקא בתלמיד חכם שאינו מתעסק בצרכי העולם כלל ותורתו אומנותו לגמרי אבל שאר תלמידי חכמים שמצרפין עניני העולם עם למודם אינם בכלל זה והדברים נראין:

    במסכת נדרים ס"ב א' אמרו שמותר לתלמיד להודיע את עצמו במקום שאין מכירין אותו עד שיכירוהו ויכבדוהו כראוי לו שנאמר ועבדך ירא את י"י מנעוריו ולא נאמר יהללך זר ולא פיך אלא במקום שמכירין אותו שם אמרו גם כן שבכל מקום שהוא לשם עם אחרים על איזה עסק שיש לו ולאחרים שם הן בבית דין הן באיזה מקום מותר לו לומר תלמיד חכם אני השתדלו בעניני תחלה ושלחוני שנאמר ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל חלק בראש שנאמר וקדשתו אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש:

    כל שבני העיר נמלכין ועושין חפירה חדשה להוציא להם מים נפרעין ממנה אף מן היתומים שהרי זכות הוא להם ומ"מ אם לא מצאו מים ונמצאת הוצאתם ללא צורך מחזירין להם את חלקם שהרי אין כאן אלא חובה ואין חבין להם ומ"מ תלמידי חכמים נפרעין מהם בזו שהרי אף הם צריכין מים וכן בכל דבר שהכל משתמשים בו והוא שיש מי שפירש בזו תקון רחבה של עיר ומפרשין כריא דפתיא מלשון ירחיב שתרגומו יפתי ומ"מ בעלי שטה ראשונה פרשו פתיא הכלי שמונח שם תמיד לשתות בו עוברי דרכים ומ"מ אם לא היתה הוצאה זו בדמים לשכור פועלים אלא שיוצאים בני העיר לשם וחופרים הם בעצמם אין מכריחין תלמידי חכמים בכך שאין כבודם במלאכה פחותה כזו:

    אע"פ שהותר לתלמיד חכם להיות חתן בין האבלים שלא לפרוע חלקו במסים וארנוניות על הצד שביארנו לא יהא מורה לעצמו בכך להשתמש בשל אחרים בכבוד תורתו אלא כל שיכול לדחוק את עצמו שלא ליהנות בכבוד תורה עושה מעשה היה ברבינו הקדוש שפתח אוצרו בשני בצרות אמר כנסו בעלי מקרא ובעלי משנה ובעלי תלמוד אבל עמי הארץ לא יכנסו דחק ר' יונתן בן עמרם ונכנס אמר לו ר' פרנסני אמר לו קרית אמר לו לאו שנית אמר לו לאו אמר לו במה אפרנסך אמר לו פרנסני ככלב פרנסני כעורב פרנסו לאחר שיצא אמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ אמר לפניו ר' שמעון ברבי שמא יונתן תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה מימיו בדקו ומצאו כדבריו באותה שעה אמר רבי יכנסו הכל מוטב שיתפרנסו הכל ואל ימשכו צנועים ידיהם מן הפרנסה זה שהיה רבינו הקדוש מתיר לעצמו להיות אכזרי לעמי הארץ מפני שאף הוא היה אומר אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ ואף המסים והתשחורות בשביל עמי הארץ הם באים מעשה היה במלך אחד שהטיל מס על צבור שבטבריא לעשות לו כליל נזר על ראשו ובאו כלל ההמון לפני רבי ואמרו לו ליתבו רבנן בהדן ואמר להו לא אמרו ליה ערקינן אמר להו ערוקו ערוק פלגא אתת לקמי דרבי אמרו ליה ליתבו רבנן בהדן אמר להו לא אמרו ליה ערקינן אמר להו ערוקו ערוק כולהו פשט ההוא כובס שדיוה אכובס ערק כובס בטל כלילא אמר רבי אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ שהרי כשהלכו להם עמי הארץ בטלה גזרה זו ולא נתבקשה לתלמידים:

    עובד ע"ז דינו בסקילה וממונו ליורשיו ומ"מ עיר הנדחת ממונן אבד ודינן בסיף כמו שמפורש בפרשת עיר הנדחת שיירא של חמרים או של גמלים או משיירות אחרות העוברת ממקום למקום ולנה בתוכה והודחה עמה אם נשתהו שם שלשים יום הרי הם בכלל אנשי העיר והם בסייף וממונם אבד ואם לא נשתהו שם שלשים יום הרי הם כיחידים והם בסקילה וממונן פלט שמא תאמר מה ענין שבעיר הנדחת נדונין כבני העיר לשלשים יום ולענין הוצאת חומה דלתים ובריח ביארנו במשנתנו שאינו מכלל בני העיר לענין זה עד שידור שם שנים עשר חדש טעם הדבר שכל שדר במקום שלשים יום אע"פ שאינו מבני העיר הרי הוא בכלל יושבי העיר ובעיר הנדחת נאמר יושבי העיר ולעניני שמירות העיר מ"מ אין ראוי לכללו עמהם עד שיהא מבני העיר אף לענין נדרים הלכה שכל המודר הנאה מבני העיר אסור לו ליהנות מכל ששהה שם שנים עשר חדש הא פחות מיכן מותר לו ליהנות ממנו הא אם היה מודר הנאה מיושבי העיר כל ששהה שם שלשים יום אסור לו ליהנות ממנו פחות מכן מותר:

    כבר ביארנו שהיתומים מכריחים אותם לפרוע לכל הוצאה שהיא עשויה לשמירת העיר כגון חומות ושערים ופסים ושלשלאות ושכר שומרי העיר בלילה ושכר שומרי כלי זין ושכר הבאים ממקום אחר מ"מ מסים וארנוניות ראיתי לגאוני ספרד שכתבו שאין מטילין אותו עליהם ולקצת חכמי הדורות ראיתי שדין המס כדין שאר דברים העשויים לשמירת העיר ומכריחין אותם ויראה לי לדברי הכל שבזמן הזה כל המסים והתשחורות צרכי שמירה הם ומ"מ אין כופין אותם על הצדקות אפילו לפדיון שבויים אלא שיראה מסוגיא זו שאם הם עשירים ונראה לבית דין או לפרנסי הדור שהם נוחלים כבוד בכך עד שיוצא הפסד ממונם בשכר כבודם כופין אותם:

    ולפי דרכנו למדנו שפדיון שבויים מצוה גדולה שבשאר הצדקות ואחר שכן הרי היא קודמת לכל שאר הצדקות ומ"מ יתבאר במקומו שאין פודין אותם ביתר מכדי דמיהם מפני תקון העולם:

    אע"פ שביארנו שאין אדם נקרא מבני העיר עד שידור שם שנים עשר חדש יש דברים שהוא נכלל בדין בני העיר לפחות מזמן זה כיצד מכיון שדר שם שלשים יום כופין אותו ליתן לקופה של צדקה דר שם שלשה חדשים כופין אותו ליתן לתמחוי דר שם ששה חדשים כופין אותו ליתן לכסות עניי העיר דר שם תשעה חדשים כופין אותו ליתן לדמי קבורת עניים דר שם שנים עשר חדש כופין אותו לכל כמו שביארנו במשנה:

    Meiri on Bava Batra 8a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה איפרא כו' דהורמין בנו"ן כמו הורמין בר לילתא כו' עכ"ל כצ"ל ועיין ר"פ הספינה:

    בד"ה יתיב רב יוסף כו' אלא כדפ"ה דרב יוסף דקבלה משום כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 8a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה איפרא הורמיז וכו' הורמיז שם מקום ר"ל שם הקב"ה יתברך:

    ד"ה יתיב רב יוסף וכו' ומיהו לא צריכי להכי וכו' ר"ל אין אנו צריכין לפרש דרב יוסף פדה בהם שבויי עכו"ם אלא שבויי ישראל פדה מהן כדפירש הקונטרס לקמן בתחלת (בבא בתרא דף י"א) דקבלה רב יוסף משום שלום מלכות וכיון שאמרה לו ליתן למצוה רבה לא היה אפשר לחלקם לעניי עכו"ם וכו' כל זה פירש רש"י לקמן וצ"ל דהתוס' סבירא להו דכמו שלא היה אפשר לחלקם לעניי עכו"ם משום גניבת דעת הכי נמי לא היה אפשר לפדות בהן שבויי עכו"ם דהוי נמי גניבת דעת משום דאין רגילות שישראל יפדו שבויי עכו"ם אבל לקמן בעובדא דרבא ששדרה לפרנס בהן עניים כשחלקה לעניי עכו"ם אין בזה גניבת דעת דאינהו נמי ידעי שרגילים ישראל לפרנסם משא"כ בפדיון שבוים לכך היה מוכרח רב יוסף לפדות בהן שבויי ישראל כן נ"ל שיטת התוס' ובענין אחר א"א ליישב ודו"ק:

    Maharam on Bava Batra 8a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    ואי קא נפקי באכלוזא רבנן לאו בני מיפק באכלוזא נינהו כתבו בתוספות דמשמע לכאורה דכיון שפטורים אפילו אחרים במקומם אין שוכרים. הר"ן ז"ל.

    הכל לגלי גפי גלי מנעול השערים. גפי יש מפרשים מלשון יגיפם בשערים ולזה הפירוש יותר היה כח לומר לגפי גלי כלומר לנעילת השערים. ויש מפרשים מלשון על גפי מרומי קרת והוא תקרה שעושים על השערים של עיר לחיזוק ולשמירה ועושים שם בנין קטן לשומרי השערים ובידיהם מפתחות השערים על כן נקראו המנעולים על שם גפי ונסמכים עליהם כאלו אמרו למנעולי התקרות. הראב"ד ז"ל. מצאתי בשם הרמב"ן ז"ל החכמים הלומדים עם התלמידים בשכר אין מן הדין לפוטרם מן המס כיון דבשכר הם לומדים. עד כאן משטה לא נודעה למי. לא גרסינן כל הפסוק הזה בלשון ארמי נאמר כי אם תיבה אחת בלשון ארמי אלא לא גרסינן הפסוק הזה. עד כאן מגליון תוספות

    אי מדויל מדויל וכו' ומסתברא לי דאפילו רבנן יהבי בהא ואפילו לא מדויל לא מהדרינן להו אלא יתמי איצטריכא ליה דאי לא מדויל מהדרינן משום דלאו בני מחילה נינהו עד כאן משיטה לא נודעה למי.

    ולא בשנים דקתני מפני שגיבויו וחילוקו שוין פירש רש"י ז"ל שהתמחוי צורך שעה הוא ומיד שנגבה מתחלק כדקתני שנגבה בכל יום לפיכך אין גובין בשנים לפי שלא יצטרכו לטרוח ולבקש השלישי לחלק. והריא"ף ז"ל פירש לפי שהקופה דבר קצוב הוא על כל אחד ואחד ואין מוסיפין ולא גורעים אבל תמחוי אינו דבר קצוב אלא לפי צורך שעה הוא נגבה לעניי עולם וכו'. ואנא מסתברא לי כרש"י ז"ל מדמייתי תלמודא כי הא דרבא אכפייה וכו' לגבי גבאי צדקה אלמא דבההוא אורחא הוו גבין גבאי צדקה ודרבא ודאי מסתברא דלאו דבר קצוב הוא. ומאי דבעא תלמודא ברישא מאי שררותא משום דקסלקא דעתין שאין כופים אלא בדברים וכל אחד נותן ברצונו וכי מעיינת בה שפיר האי סברא תריצא הוא דלא דמי חילוק לגיבוי דחילוק אם אינו מתחלק כראוי נמצא גוזל מזה ונותן לזה אבל גיבוי אף על פי שאינו גובה כראוי אינו גוזלו דמצות צדקה קעביד. עד כאן מהשטה הנזכר.

    כשהם גובים כלומר לחומה ודלתים ובריח לפי שבח ממון הם גובים ואף על פי שהוא עומד רחוק מן החומה ואינו יכול להשתמש בחומה כיון שיש לו ממון רב נותן יותר או דילמא לפי קרוב בתים הם גובים כלומר בתים שיהנו בעשיית החומה שיסגרו בתיהם ויכולים להשתמש בעובי החומה עליהם מוטל יותר ליתן בגיבוי החומה אף על פי שיש מהם עשירים בעיר. רבינו יהונתן ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 8a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא המודר הנאה מאנשי העיר עיין בר"ן נדרים דף פג ע"ב ד"ה ר"נ אמר:

    שם דרבנן ל"צ נטירותא עי' רבינו יונה פ"א דברכות דף ד ע"ב ד"ה שנאמר:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 8a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ", תָּנִי רַב יוֹסֵף אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּכַתְּתִין רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר (דברים לג, ג). יש לדקדק הפסוק אומר לְרַגְלֶךָ והמאמר מפרש על רגלי התלמידי חכמים. ונראה לי בס"ד כל אבר שיעשה האדם בו עבודה להשם יתברך או איזה מצוה יתייחס אותו אבר להקדוש ברוך הוא על דרך מה שאמר מרן ז"ל באבקת רוכל על פסוק וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי (תהלים ב, ו) פירוש מלך שלי אשר עשיתיו ואשר בראתיו ולכן רגלי תלמידי חכמים שעושים בהם עבודה להקדוש ברוך הוא בעסק התורה שמכתתין אותם מעיר לעיר הכתוב מייחס אותם להקדוש ברוך הוא ולכן אמר לְרַגְלֶךָ על דרך מה שאמר הכתוב וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי דאלו גם כן עשאם ובראם הקדוש ברוך הוא לעבודתו. ועוד נראה לי בס"ד כי הלוחות שבהם היתה קבלת התורה הם רומזים לנצח והוד שהם סוד רגלים גם עוד כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה המה נצח והוד שהם רגלים בעשר ספירות ולכן דריש רַגְלֶךָ על התורה שהם כיתתו רגלם בשביל התורה.

    "יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ"; לִשָּׂא וְלִתֵּן בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם (דברים לג, ג) נראה לי בס"ד אמרו רבותינו ז"ל (מכות כד.) אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ (שמות כ, ב) מפי הגבורה שמענום, ואם כן תיבת אָנֹכִי נקראת דבריו של מקום טפי משאר דברות. וידוע דאמרו רבותינו ז"ל (שבת קה.) 'אָנֹכִי' א מירה נ עימה כ תיבה י היבה ופרשתי בס"ד דארבע דברים אלו הם כנגד ארבע חלקי פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] ואמירה בלחישה כנגד חלק הסוד והוא יוכל לישא ויתן בדבריו של מקום רצונו לומר בנוטרקון של אָנֹכִי כולו. ומה שאמר פסוק זה בלשון ארמית כי החיצונים מכירים בלשון ארמי וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד הקדיש, ורצה הקדוש ברוך הוא שיבינו השרים של מעלה הדבר הזה שהבטיח לישראל.

    רַבִּי פָּתַח אוֹצָרוֹת בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, וְאָמַר יִכָּנְסוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, בַּעֲלֵי הַגָּדוֹת. הא דלא אמר דבר אחד בסתם יִכָּנְסוּ בַּעֲלֵי תּוֹרָה והכל בכלל, מפני שרצה להודיע שבזה הבזבוז שמבזבז לצדקה כונתו ליחד ארבע אותיות השם ברוך הוא כמו שנאמר וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם (ישעיה לב, יז) וארבע מינים אלו הם כנגד ארבע אותיות השם ברוך הוא והם ראשי תיבות אָדָם והיינו א' אגדה, מ"ם מקרא משנה, ואות ד' באמצע הנה הוא במילואו דֶּלֶת רמז לתלמוד כי 'תל' דְּדֶ לֶת ראש התלמוד וד' דְּ דֶ לֶת הוא סוף תלמוד ובזבוז רב זה נאה ויאה לרבינו הקדוש כי הוא היה בחינת יוסף הצדיק ע"ה וכנזכר בשער הגלגולים ולכן כלכל את ישראל בשנת בצורת דוגמת יוסף הצדיק ע"ה אשר כלכל את אחיו ואת בית אביו בשנות הרעב במצרים.

    פַּרְנְסֵנִי כְּכֶלֶב נראה לי בס"ד רמז לו בזה דהכלבים בשביל שעשו טובה לישראל ביציאתם ממצרים שלא נבחו דכתיב וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ (שמות יא, ז) נתן להם שכר שצוה על הנבילה לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ (שמות כב, ל) וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא משפטים פרשה כ) וגם עמי ארצות אף על פי שאינם ראויים ראוי שיפרנסם בשביל שמגיע מהם טובה לישראל בקבלת התפילות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כריתות ו:) כל תפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה מקובלת, שהוא כדוגמת החלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת. או יובן שאמר לו פַּרְנְסֵנִי כְּכֶלֶב כלומר דבר מועט כמו שאמרו על הכלב 'משח אודניה וחוטרא אבתריה' (שבת קנה:). או יובן בס"ד דהכלב עשה הקדוש ברוך הוא טובה עמו דמשהה אכילתו במעיו שלשה ימים וכנזכר בגמרא (שבת קנה:) והנה מצינו מין מאכל הראוי לאדם ששוהא בבני מעים הרבה ואינו מתעכל ועל ידי כך יספיק לאדם האוכל אותו בעד ב' וג' סעודות וכמו שאמרו בגמרא דנדרים (נדרים מט:) דאמר לו רבי יהודה לרבי שמעון אמאי לא אכיל מר מאותם כלוספיין? אמר לו מפני שאין יוצאים מן בני מעים. אמר לו רבי יהודה כל שכן שנסמוך עליהם למחר עיין שם. וכן כאן רמז לו שיתן לו מאכל קשה שאינו מתעכל שיועיל לו לשהות במעיו כטבע הכלב באכילתו.

    פַּרְנְסֵנִי כָּעוֹרֵב נראה לי כונתו בזה כי כתוב בספר תולדות הטבע דהעורב מצוי בכל הארצות אך בכל מקום שבתו יהיה לשנינה ולקללה ויתנו אותו לבן בליעל ורע מעללים ורבים אומרים אין דבר טוב נמצא בו, וגם בחכמת לבו ישימו תפלה כל איש ידבר עליו תועה ולא יש מליץ אחד מני אלף להגיד ישרו, גם טבעו להיות חמדן לחמוד כסף וזהב וכלי יקר, גם יגנבם וישים בקינו וכאשר האריך בזה עיין שם. ולכן הזכיר מין זה הרע והנמאס לומר אף על פי שעמי ארצות שהיו בזמן המשנה הם רעים וחטאים עם כל זה תשוה אותם כָּעוֹרֵב שהוא רע בליעל ועם כל זה הקדוש ברוך הוא מזמין לו פרנסתו. אי נמי אמר לו כָּעוֹרֵב רצונו לומר תתן לי פסולת של מאכל כעורב זה שהוא נזון מן הפסולת.

    אוֹי לִי שֶׁנָּתַתִּי פִּתִּי לְעַם־הָאָרֶץ קשא והלא בתחלה הסכים שלא לפרנסו בשביל שהוא עם הארץ ואחר שאמר לו 'פַּרְנְסֵנִי כְּכֶלֶב פַּרְנְסֵנִי כָּעוֹרֵב' הסכים לפרנסו ופרנסו. ולמה אחר שפרנסו ויצא חזר בו ואמר אוֹי ומעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר? ונראה לי לא נתחרט על אשר פרנסו אלא נתחרט על אשר נתן לו הפת והלך לו כי אמר כיון שהוא עם הארץ ודאי יאכל בלא נטילת ידיים ובלא ברכה והיה צריך שלא אתן לו הפת וילך אלא יאכילהו הפת בביתו כדי שיטול ידיו ויברך בפניו ולזה אמר אוֹי ' שֶׁנָּתַתִּי ' פִּתִּי לְעַם־הָאָרֶץ 'נָּתַתִּי' דייקא כלומר נתתי לו ולא האכלתיו בביתי את הפת אלא נתתיו לו ועל ידי כך הוליכו עמו לביתו. אי נמי אמר אוֹי שֶׁנָּתַתִּי ' פִּתִּי ' ולא נתתי לו מאכל אחר או מעות כי בפת איכא תרי איסור שיאכל בלא נטילת ידיים ובלא ברכת המזון.

    אֵין פּוּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי־הָאָרֶץ נראה לי בס"ד כי החכם בעל תורה יש לו תואר עָנָו דהמתגאה חכמתו מסתלקת ממנו ואין זוכה לחכמה אלא בשביל ענוה (פסחים סו:) גם בתורה כתיב (משלי ה, יט) 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' שמעלה הן על לומדיה (ערובין נד:). ובזה פרשתי בס"ד בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן (בראשית מט, כב) פֹּרָת רצונו לומר חֵן כמו שפירש רש"י ז"ל לשון אַפִּרְיוֹן נַמְטֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן (בבא מציעא קיט.), ותלמיד חכם נקרא יוֹסֵף דכתיב יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח (משלי א, ה) כי תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת עליהם (משנה קנים ג, ו), וְעַיִן רמז לתורה שיש בה שבעים פנים כמנין אות עי"ן. וזהו שנאמר בֵּן פֹּרָת כלומר חֵן יוֹסֵף זה התלמיד חכם ויהיה בֵּן פֹּרָת בעל חן עֲלֵי עָיִן בעבור התורה שמעלה חן על לומדיה. ונמצא אצל בעלי תורה יש פֹּרָת ויש עָנָו ולכן עמי ארצות שמאסו בתורה יבואו אצלם אותיות עָנָו בתוך אותיות פֹּרָת ויהיה אצלם צירוף פּוּרְעָנוּת ולזה אמר אֵין פּוּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי־הָאָרֶץ אבל אצל בעלי תורה הם פֹּרָת וְעָנָו שיתבטל צרוף של פּוּרְעָנוּת וגבר ישראל.

    אָמְרוּ לֵיהּ עַרוּקִינָן. אָמַר לְהוּ: עֲרוֹקוּ. נראה לי מאחר דפורענות באה בעבורם על אשר לא למדו תורה לכן אמר לו עֲרוֹקוּ דאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז:) גלות מכפרת עון, והועיל שהמלך מחל החצי כנגד אותם שגלו ואחר שבאו חצי השניה לפני רבי וגם הכובס עמהם ונתן להם עצה לברוח כדי שהגלות מכפרת עון וכן עשו ורק אותו כובס לא גלה שהחשיב עצמו כתלמיד חכם שאין צריכין לברוח, לכך אותם שברחו ניצולו והוטל כל החוב על הכובס וכאשר גם הוא ברח נמחל הכל.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 8a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 8, Amud Aleph, about 630 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְרֵישׁ לָקִישׁ, סָבַר לַהּ…”

    2. Segment 218 words

      Opens “רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא רְמָא כְּרָגָא…”

    3. Segment 355 words

      Opens “אַדְּאוֹרָיְיתָא – דִּכְתִיב: ״אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל…”

    4. Segment 436 words

      Opens “אַדִּנְבִיאֵי – דִּכְתִיב: ״גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם…”

    5. Segment 527 words

      Opens “אַדִּכְתוּבֵי – דִּכְתִיב: ״מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ, לָא…”

    6. Segment 633 words

      Opens “רַב פָּפָּא רְמָא כַּרְיָא חַדְתָּא אַיַּתְמֵי, אֲמַר…”

    7. Segment 735 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: הַכֹּל לַאֲגַלֵּי גָפָא, אֲפִילּוּ…”

    8. Segment 853 words

      Opens “רַבִּי פָּתַח אוֹצָרוֹת בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, אָמַר: יִכָּנְסוּ…”

    9. Segment 937 words

      Opens “בָּתַר דִּנְפַק יְתֵיב רַבִּי וְקָא מִצְטַעַר, וְאָמַר:…”

    10. Segment 1038 words

      Opens “רַבִּי לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר רַבִּי: אֵין פּוּרְעָנוּת בָּא…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “אֲתוֹ הָנְהוּ פַּלְגָא קַמֵּי דְּרַבִּי, אֲמַרוּ לֵיהּ:…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “וְכַמָּה יְהֵא בָּעִיר וִיהֵא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר וְכוּ׳.…”

    13. Segment 1310 words

      Opens “וְאִם נִשְׁתַּהוּ שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם – הֵן…”

    14. Segment 1446 words

      Opens “אָמַר רָבָא, לָא קַשְׁיָא: הָא לִבְנֵי מָתָא,…”

    15. Segment 1544 words

      Opens “וּלְכׇל מִילֵּי מִי בָּעִינַן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ?…”

    16. Segment 1645 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל…”

    17. Segment 1730 words

      Opens “רַבָּה רְמָא צְדָקָה אַיַּתְמֵי דְּבֵי בַּר מָרִיּוֹן.…”

    18. Segment 1842 words

      Opens “אִיפְרָא הוֹרְמִיז, אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא, שַׁדַּרָה אַרְנְקָא…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Batra 8a · Segment 3 — “…לְרַגְלֶךָ״ – תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּכַתְּתִים…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 8a · Segment 17 — “…אַבָּיֵי, וְהָתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 8a · Segment 17 — “…מָרִיּוֹן. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה:…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Bava Batra 8a · Segment 4 — “…וְשָׂרִים״ – אָמַר עוּלָּא: פָּסוּק זֶה בִּלְשׁוֹן אֲרָמִית נֶאֱמַר:…

    Original text

    אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְרֵישׁ לָקִישׁ, סָבַר לַהּ כִּדְדָרֵשׁ רָבָא: ״אֲנִי חוֹמָה״ – זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, ״וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת״ – אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

    these are Torah scholars, and towers do not require additional protection? The Gemara comments: And Reish Lakish, who did not cite this verse, holds in accordance with the way that Rava expounded the verse: “I am a wall”; this is referring to the Congregation of Israel. “And my breasts are like towers”; these are the synagogues and study halls.

    רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא רְמָא כְּרָגָא אַרַבָּנַן. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עֲבַרְתְּ אַדְּאוֹרָיְיתָא וְאַדִּנְבִיאֵי וְאַדִּכְתוּבֵי.

    It is similarly related that Rav Naḥman bar Rav Ḥisda once imposed payment of the poll tax [ karga ] even on the Sages. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: You have transgressed the words of the Torah, the Prophets, and the Writings.

    אַדְּאוֹרָיְיתָא – דִּכְתִיב: ״אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ״ – אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מְחַבֵּב עַמִּים – כׇּל קְדוֹשָׁיו יִהְיוּ בְּיָדֶךָ. ״וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״ – תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּכַתְּתִים רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמוֹד תּוֹרָה, ״יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״ – לִישָּׂא וְלִיתֵּן בְּדִבּוּרוֹתָיו שֶׁל מָקוֹם.

    You have transgressed the words of the Torah, as it is written: “Even when He loves the peoples, all His holy ones are in Your hand” (Deuteronomy 33:3), which is understood to mean that Moses said to the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, even when You hold the other nations dear and grant them dominion over Israel, let “all His holy ones,” meaning the Torah scholars, be exclusively in Your hand and free from the authority of the nations, and therefore be exempt from paying taxes. The continuation of that verse can also be understood as referring to Torah scholars, as it states: “And they sit [ tukku ] at Your feet, receiving Your words” (Deuteronomy 33:3), and Rav Yosef teaches: These are Torah scholars who pound [ mekhatetim ] their feet from city to city and from country to country to study Torah; “receiving [ yissa ] Your words,” to discuss [ lissa velitten ] the utterances of God.

    אַדִּנְבִיאֵי – דִּכְתִיב: ״גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם, וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ וְשָׂרִים״ – אָמַר עוּלָּא: פָּסוּק זֶה בִּלְשׁוֹן אֲרָמִית נֶאֱמַר: ״אִי תָּנוּ״ כּוּלְּהוּ – ״עַתָּה אֲקַבְּצֵם״, וְאִם ״מְעַט״ מֵהֶם – ״יָחֵלּוּ מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ וְשָׂרִים״.

    And you have transgressed the words of the Prophets, as it is written: “Though they have hired lovers [ yitnu ] among the nations, now I will gather them, and they will begin to be diminished by reason of the burden of kings and princes” (Hosea 8:10). With regard to this verse, Ulla says: Part of this verse is stated in the Aramaic language; the word yitnu should be understood here in its Aramaic sense: To learn. And the verse should be interpreted as follows: If all of Israel learns Torah, I will gather them already now; and if only a few of them learn Torah, they will be excused from the burden imposed by kings and princes. This indicates that those who study Torah should not be subject to paying taxes.

    אַדִּכְתוּבֵי – דִּכְתִיב: ״מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ, לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם״; וְאָמַר רַב יְהוּדָה: ״מִנְדָּה״ – זוֹ מְנָת הַמֶּלֶךְ, ״בְּלוֹ״ – זוֹ כְּסַף גֻּולְגָּלְתָּא, ״וַהֲלָךְ״ – זוֹ אַרְנוֹנָא.

    And furthermore, you have transgressed the words of the Writings, as it is written: “It shall not be lawful to impose tribute, impost or toll upon them” (Ezra 7:24), i.e., upon the priests and Levites who serve in the Temple. This halakha would apply to Torah scholars as well. And Rav Yehuda says: “Tribute”; this is referring to the king’s portion, a tax given to the king. “Impost”; this is referring to the head tax. “Toll”; this is referring to a tax [ arnona ] paid with property that was imposed from time to time.

    רַב פָּפָּא רְמָא כַּרְיָא חַדְתָּא אַיַּתְמֵי, אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לְרַב פָּפָּא: וְדִילְמָא לָא מִידְּוִיל! אֲמַר לֵיהּ: מִישְׁקָל שָׁקֵילְנָא מִנַּיְיהוּ; אִי מִידְּוִיל – מִידְּוִיל, וְאִי לָא – מַהְדַּרְנָא לַהּ נִיהֲלַיְיהוּ.

    It is related that Rav Pappa once imposed a tax for the digging of a new cistern even on orphans. Rav Sheisha, son of Rav Idi, said to Rav Pappa: Perhaps they will dig, but in the end they will not draw any water from there, and it will turn out that the money will have been spent for nothing. The rest of the townspeople can relinquish their rights to their money, but orphans who are minors cannot do so. Rav Pappa said to him: I shall collect money from the orphans; if they draw water, they will draw water, and if not, I will return the money to the orphans.

    אָמַר רַב יְהוּדָה: הַכֹּל לַאֲגַלֵּי גָפָא, אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי; אֲבָל רַבָּנַן – לָא צְרִיכִי נְטִירוּתָא. הַכֹּל לְכַרְיָא פַּתְיָא, אֲפִילּוּ מֵרַבָּנַן; וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא נָפְקִי בְּכָלוֹזָא, אֲבָל נָפְקִי בְּכָלוֹזָא – רַבָּנַן לָאו בְּנֵי מִיפָּק בְּכָלוֹזָא נִינְהוּ.

    Rav Yehuda says: All of the city’s residents must contribute to the building and upkeep of the city gates [ le’aglei gappa ], and for this purpose money is collected even from orphans. But the Sages do not require protection and are therefore exempt from this payment. All of the city’s residents must contribute to the digging of cisterns [ lekarya patya ], and for this purpose money is collected even from the Sages, since they too need water. The Gemara comments: And we said this only when the people are not required to go out en masse [ be’akhluza ] and do the actual digging, but are obligated merely to contribute money for that purpose. But if the people are required to go out en masse and actually dig, the Sages are not expected to go out with them en masse, but rather they are exempt from such labor.

    רַבִּי פָּתַח אוֹצָרוֹת בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, אָמַר: יִכָּנְסוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, בַּעֲלֵי תַלְמוּד, בַּעֲלֵי הֲלָכָה, בַּעֲלֵי הַגָּדָה; אֲבָל עַמֵּי הָאָרֶץ אַל יִכָּנְסוּ. דָּחַק רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם וְנִכְנַס. אָמַר לוֹ: ״רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי!״ אָמַר לוֹ: ״בְּנִי, קָרִיתָ?״ אָמַר לוֹ: ״לָאו״. ״שָׁנִיתָ?״ אָמַר לוֹ: ״לָאו״. ״אִם כֵּן, בַּמָּה אֲפַרְנְסֶךָ?״ [אָמַר לוֹ:] ״פַּרְנְסֵנִי כְּכֶלֶב וּכְעוֹרֵב״. פַּרְנְסֵיהּ.

    It is related that Rabbi Yehuda HaNasi once opened his storehouses to distribute food during years of drought. He said: Masters of Bible, masters of Mishna, masters of Talmud, masters of halakha , masters of aggada may enter and receive food from me, but ignoramuses should not enter. Rabbi Yonatan ben Amram, whom Rabbi Yehuda HaNasi did not know, pushed his way in, and entered, and said to him: Rabbi Yehuda HaNasi, sustain me. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My son, have you read the Bible? Rabbi Yonatan ben Amram said to him, out of modesty: No. Rabbi Yehuda HaNasi continued: Have you studied Mishna? Once again, Rabbi Yonatan ben Amram said to him: No. Rabbi Yehuda HaNasi then asked him: If so, by what merit should I sustain you? Rabbi Yonatan ben Amram said to him: Sustain me like a dog and like a raven, who are given food even though they have not learned anything. Rabbi Yehuda HaNasi was moved by his words and fed him.

    בָּתַר דִּנְפַק יְתֵיב רַבִּי וְקָא מִצְטַעַר, וְאָמַר: אוֹי לִי שֶׁנָּתַתִּי פִּתִּי לְעַם הָאָרֶץ! אָמַר לְפָנָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: שֶׁמָּא יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם תַּלְמִידְךָ הוּא, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵיהָנוֹת מִכְּבוֹד תּוֹרָה מִיָּמָיו? בָּדְקוּ וְאַשְׁכַּח. אָמַר רַבִּי: יִכָּנְסוּ הַכֹּל.

    After Rabbi Yonatan left, Rabbi Yehuda HaNasi sat, and was distressed, and said: Woe is me, that I have given my bread to an ignoramus. His son, Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi, said to him: Perhaps he was your disciple Yonatan ben Amram, who never in his life wanted to materially benefit from the honor shown to the Torah? They investigated the matter and found that such was the case. Rabbi Yehuda HaNasi then said: Let everyone enter, as there may also be others who hide the fact that they are true Torah scholars.

    רַבִּי לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר רַבִּי: אֵין פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ. כְּהַהוּא דְּמֵי כְלִילָא דִּשְׁדוֹ אַטְּבֶרְיָא, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי וַאֲמַרוּ לֵיהּ: ״לִיתְּבוּ רַבָּנַן בַּהֲדַן״. אֲמַר לְהוּ: ״לָא״. אֲמַרוּ לֵיהּ: ״עָרְוקִינַן״. [אֲמַר לְהוּ:] ״עֲרוֹקוּ״. עֲרַקוּ פַּלְגֵיהוֹן, דַּלְיוּהּ פַּלְגָא.

    Commenting on Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, the Gemara notes that Rabbi Yehuda HaNasi conformed to his standard line of reasoning, as Rabbi Yehuda HaNasi says: Suffering comes to the world only due to ignoramuses. This is like the incident of the crown tax [ kelila ] that was imposed on the residents of the city of Tiberias. The heads of the city came before Rabbi Yehuda HaNasi and said to him: The Sages should contribute along with us. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: No, the Sages are exempt. They said to him: Then we will run away and the entire burden will fall on the Torah scholars. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: Run away as you please. Half of the city’s residents ran away. The authorities then waived half the sum that they had initially imposed on the city.

    אֲתוֹ הָנְהוּ פַּלְגָא קַמֵּי דְּרַבִּי, אֲמַרוּ לֵיהּ: ״לִיתְּבוּ רַבָּנַן בַּהֲדַן״. אֲמַר לְהוּ: ״לָא״. ״עָרְוקִינַן״. ״עֲרוּקוּ״. עֲרַקוּ כּוּלְּהוּ, פָּשׁ הַהוּא כּוֹבֵס. שַׁדְיוּהּ אַכּוֹבֵס. עֲרַק כּוֹבֵס, פְּקַע כְּלִילָא. אָמַר רַבִּי: רְאִיתֶם שֶׁאֵין פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ.

    The half of the population that remained in the city then came before Rabbi Yehuda HaNasi, and said to him: The Sages should contribute along with us. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: No, the Sages are exempt. They said to him: Then we too will run away. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: Run away as you please. They all ran away, so that only one launderer was left in the city. The authorities imposed the entire tax on the launderer. The launderer then ran away as well. The crown tax was then canceled in its entirety. Rabbi Yehuda HaNasi said: You see from this that suffering comes to the world only due to ignoramuses, for as soon as they all fled from the city, the crown tax was completely canceled.

    וְכַמָּה יְהֵא בָּעִיר וִיהֵא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר וְכוּ׳. וּרְמִינְהִי: הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְלָנָה בְּתוֹכָהּ וְהוּדְּחָה עִמָּהֶן, הֵן בִּסְקִילָה, וּמָמוֹנָן פָּלֵט.

    § The mishna teaches: And how long must one live in the city to be considered like one of the people of the city? Twelve months. And we raise a contradiction from what is taught in a baraita : In the case of a donkey caravan or a camel caravan that was journeying from place to place, and it lodged inside an idolatrous city, and its members were led astray along with the other residents of the city, and they too engaged in idol worship, they, the members of the caravan, are liable to death by stoning like ordinary individual idolaters, and their property escapes destruction, i.e., they are not treated like the residents of an idolatrous city, who are liable to death by the sword and whose property is destroyed.

    וְאִם נִשְׁתַּהוּ שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם – הֵן בְּסַיִיף, וּמָמוֹנָן אָבֵד!

    The baraita continues: And if the caravan members had remained in that city for thirty days, they are liable to death by the sword and their property is destroyed, just as it is for the rest of the residents of the city. This seems to indicate that once an individual has lived in a city for thirty days, he is already considered one of its residents.

    אָמַר רָבָא, לָא קַשְׁיָא: הָא לִבְנֵי מָתָא, הָא לְיָתוֹבֵי מָתָא. כִּדְתַנְיָא: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵאַנְשֵׁי הָעִיר; כׇּל שֶׁנִּשְׁתַּהָא שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אָסוּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ, פָּחוֹת מִכָּאן – מוּתָּר. מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר; כׇּל שֶׁנִּשְׁתַּהָא שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם – אָסוּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ, פָּחוֹת מִכָּאן – מוּתָּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ.

    Rava said: This is not difficult. This period, i.e., twelve months, is required in order to be considered one of the members of the city; and that period, i.e., thirty days, suffices in order to be considered one of the residents of the city. As it is taught in a baraita : One who is prohibited by a vow from deriving benefit from the people of a particular city is prohibited from deriving benefit from anyone who has stayed there for twelve months, but it is permitted for him to derive benefit from anyone who has stayed there for less time than that. By contrast, if he prohibited himself by way of a vow from deriving benefit from the residents of a particular city, he is prohibited from deriving benefit from anyone who has stayed there for thirty days, but it is permitted for him to derive benefit from anyone who has stayed there for less time than that.

    וּלְכׇל מִילֵּי מִי בָּעִינַן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ? וְהָתַנְיָא: שְׁלֹשִׁים יוֹם – לְתַמְחוּי, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים – לְקוּפָּהּ, שִׁשָּׁה – לִכְסוּת, תִּשְׁעָה – לִקְבוּרָה, שְׁנֵים עָשָׂר – לְפַסֵּי הָעִיר! אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין ״שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״ – לְפַסֵּי הָעִיר תְּנַן.

    The Gemara asks: And do we require that one lives in a city for twelve months for all matters? But isn’t it taught in a baraita : If one lives in city for thirty days, he must contribute to the charity platter from which food is distributed to the poor. If he lives there for three months, he must contribute to the charity box. If he lives there for six months, he must contribute to the clothing fund. If he lives there for nine months, he must contribute to the burial fund. If he lives there for twelve months, he must contribute to the columns of the city [ lepassei ha’ir ], i.e., for the construction of a security fence. Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: When we learned twelve months in the mishna, we learned that with regard to contributing to the columns of the city, money used for protecting and strengthening the city, but not for other matters.

    וְאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל לְפַסֵּי הָעִיר, וַאֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי; אֲבָל רַבָּנַן – לָא, דְּרַבָּנַן לָא צְרִיכִי נְטִירוּתָא. אֲמַר רַב פָּפָּא: לְשׁוּרָא וּלְפָרָשָׁאה וּלְטֻרְזִינָא – אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי; אֲבָל רַבָּנַן – לָא צְרִיכִי נְטִירוּתָא. כְּלָלָא דְמִילְּתָא: כׇּל מִילְּתָא דְּאִית לְהוּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ – אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי.

    And Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: All are required to contribute to the columns of the city, and money is collected for that purpose even from orphans. But the Sages are not required to contribute, since the Sages do not need protection. Rav Pappa said: Money is collected even from orphans for the city wall, for the city horseman, and for the guard [ uletarzina ] of the city armory, but the Sages do not require protection. The principle of the matter is: Money is collected even from orphans for anything from which they derive benefit.

    רַבָּה רְמָא צְדָקָה אַיַּתְמֵי דְּבֵי בַּר מָרִיּוֹן. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים – אֲפִילּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִם! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לְאַחְשׁוֹבִינְהוּ קָא עָבֵידְנָא.

    It is reported that Rabba imposed a contribution to a certain charity on the orphans of the house of bar Maryon. Abaye said to him: But didn’t Rav Shmuel bar Yehuda teach: One does not impose a charity obligation on orphans even for the sake of redeeming captives, since they are minors and are not obligated in the mitzvot? Rabba said to him: I did this to elevate them in standing, i.e., so that people should honor them as generous benefactors; not in order that the poor should benefit.

    אִיפְרָא הוֹרְמִיז, אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא, שַׁדַּרָה אַרְנְקָא דְּדִינָרֵי לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַרָה: לֶיהֱוֵי לְמִצְוָה רַבָּה. יָתֵיב רַב יוֹסֵף וְקָא מְעַיֵּין בַּהּ, מַאי ״מִצְוָה רַבָּה״? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִדְּתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים אֲפִילּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִם, שְׁמַע מִינַּהּ

    Incidental to this story, the Gemara relates that Ifera Hurmiz, the mother of King Shapur, king of Persia, sent a purse [ arneka ] full of dinars to Rav Yosef. She said to him: Let the money be used for a great mitzva. Rav Yosef sat and considered the question: What did Ifera Hurmiz mean when she attached a condition to the gift, saying that it should be used for a great mitzva? Abaye said to him: From what Rav Shmuel bar Yehuda taught, that one does not impose a charity obligation on orphans even for the sake of redeeming captives, learn from this