Commentary page
Bava Batra 60b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Batra 60b
Bava Batra 60b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 578 words — with the classic commentaries printed on the page.
Tosafot
נפלה אינו חוזר ובונה אותה השתא ס"ד דבית שבנה בזמן שבהמ"ק קיים ונפלה חוזר ובונה וכשלקח חצר המסוידת הרי זו בחזקתה דכל זמן שהיא קיימת יש לנו לתלות שבהיתר עשה בזמן שבהמ"ק קיים אבל כשנפלה תלינן שבאיסור נעשית לאחר חורבן ומש"ה פריך ארב הונא אמאי חוזר ובונה אותה כיון דנפלה אית לן למיתלי שבאיסור הוציא ומשני איסורא שאני דאפי' ודאי נבנה בהיתר כי נפלה אסור לבנותה ולסייד:
מים לא נשתה [וכו'] שתקו וא"ת אמאי לא אהדרו דאפשר במי בורות דפסולין לניסוך כדמשמע בסוכה (דף מח.) ואומר ר"י דדבר דהוי ממין שעושין בו ניסוך חשיב כמו דבר עצמו דאי לאו הכי תקשה דישתו יין מבושל דפסול לנסכים ואין להקשות דאפשר במי תותים ויין תפוחים שלא היו יכולין לסבול שלא לשתות בלא מים:
דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא נשים תימה הכתיב פרו ורבו ושמא על אותן שכבר קיימו פריה ורביה קאמר והיינו זרעו של אברהם כלה שלא יוליד אלא בן ובת:
מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין בדבר שאין ידוע אם יקבלו כשנמחה בהן אם לאו צריך למחות כדמוכח בפ' במה [בהמה] (שבת דף נה. ושם ד"ה ואע"ג) דאמרה מדת הדין אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ונענשו אבל בדבר שאנו יודעים בבירור שלא יקבלו אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו':
Tosafot on Bava Batra 60b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Meiri
תלמיד חכם אף לכתחלה אסור להעמיד ענפיו על דרך שיכשלו בו בני רשות הרבים ואם היה סבור שיהא נוח לבני רשות הרבים בכך כדי שינוחו תחתיו בצל מעמיד עד שימחו בידו ראה שבני רשות הרבים מרננים על אחר שיש לו גם כן אילן הנוטה לרשות הרבים וחסים על כבודו שלא לרנן על שלו יקוץ וכל שכן אם באו לפניו לדין על אותו אחר שצריך לו לקוץ את שלו קודם שיגמור הדין על אותו אחר קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים:
זה שביארנו במי שרצה להוציא זיזין וגזוזטראות שיהא כונס לתוך שלו אם כנס ולא הוציא הרי זה מוציא כל זמן שירצה ומ"מ אם נמלך על מה שעשה ורצה להחזיר למקומן אינו מחזיר שכבר החזיקו בני רשות הרבים על אותו ריוח להיותו להם כעין סימטא ומצר שהחזיקו בו רבים כבר אמרו שאסור לקלקלו ואסור זה פירשו בו אסור מן הדין ר"ל שמעכבין עליו ומסלקין אותו שהרי אין חזקה על בני רשות הרבים:
מה שביארנו בלקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות שהיא בחזקתה לא סוף דבר שאין מסלקין אותם אלא אף אם נפלו חוזר ומעמידן ואפילו נפלו כתלי החצר חוזר ובונה ומעמידן:
משחרב בית המקדש אסרו שלא לסוד ולכייר ולצור צורות בביתו או בחצרו או דבר שאינו תועלת בנין אלא יפוי ונוי ומ"מ אם לקח חצר מסויידת ומכויירת ומצויירת בצורות הרי זו בחזקתה אלא שאם נפלה אינו חוזר ובונה אותה על אותו הצד אא"כ בשיור כמו שיתבאר למטה וכן אם נטשטשו הצורות ויש מפרשים מכח סוגיא זו שאם עירב בו חול או תבן אינו צריך לשייר כלל:
וכן צריך לזכור את ירושלם בכל שמחה ושמחה ולמעט בכלן לזכירת החורבן כמו שנאמר אם לא אעלה את ירושלם וכו' ומ"מ אין עושין אלא בכדי שהצבור יכולין לעמוד בכך שאלו אנו באים בה במדת הדין היה לנו לגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין אלא שנסגף עצמנו בכל מיני סיגופים אלא שאין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ יכולין לעמוד בה ואף קדמונינו היו אומרים משנגזרו עלינו גזרות לבטל תלמוד תורה ומצות ואין מניחין אותנו ליכנס לשבוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה אלא הנח להם לישראל יעשו רצון קונם ויעשה שליש מה שהושלש בידו ובהדי כיבשי דרחמנא למה לן אלא הרי אנו מקוים ומצפים למדת רחמיו ואיהי אדידה עבדא:
אף כשחרב הבית באחרונה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ניטפל להם ר' יהושע אמר להם בני זו מנין לכם אמרו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי המזבח ועכשו בטל נשתה יין שממנו מנסכין על גבי מזבח ועכשו בטל אמר להם א"כ להם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אף הם השיבו יפה אמרת ואפשר לנו בפירות אמר להם פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אף הם השיבו יפה אמרת ואפשר לנו בפירות שלא משבעת המינין עד שאמר להם מים לא נשתה שכבר בטל נסוך המים ושתקו אמר להם בני באו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט והוא אמה על אמה וכנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט מן הצריך לה עד שירגישו האוכלים בחסרון אותו דבר וכן עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט וכן בכל השמחות וכן מניחין אפר מקלה בראשי חתנים ובמקום תפלין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר וכל המתאבל על ירושלם זוכה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה:
ונשלם הפרק ת"ל:
Meiri on Bava Batra 60b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא ואיפכא אתמר ר"י כו' במהרש"ל נ"ל דאינו מגיה הדברים כו' אלא ה"פ אסברא כו' ור"ל אמר דאי להחזיר אסור משום דכבר מחל כו' ה"ה דאסור להוציא כו' עכ"ל והוא דחוק ונ"ל דודאי אינו מגיה הדברים אלא ה"פ אסברא לך דלא פליגי בלהוציא אלא בלהחזיר וה"ק ר' יוחנן כנס מוציא דכל כנס שרי להוציא כיון דאסור להחזיר הכותל אבל אי הוה שרי להחזיר הכותל הרי מצינו בכה"ג שהחזיר הכותל דכנס אינו מוציא ור"ל אמר דמצינו שפיר כנס אינו מוציא דסבר שרי להחזיר הכותל ובכה"ג כנס אינו מוציא ותו לא מידי וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Batra 60b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
מתניתין לא יפתח אדם לחצר השותפים פתח כנגד פתח. פירש ר"ש ז"ל אלא מרחיק משהו זה שלא כנגד זה וטעמא משום צניעותא ובהרחקת משהו סגי כל שאינו רואה אותו להדיא אינו יכול לעכב עליו דסוף סוף אי בעי קאי בחצר וחזי ליה. ומכל מקום בעלמא דליכא האי טעמא מרחיק ממנו עד כדי שלא יוכל לראות בתוך שלו כלל. ומה שאמרו בפרק קמא בשני גנים בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף וזה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף שאני התם דגגין אינם עשוים לתשמיש קבע ולעתים שהן משתמשים בהן יכולים הם להשתמש בצד המעקה שלא יראה חברו. אלא שאני תמה שהרי שנינו ולא חלון כנגד חלון וכיון ששנו אותו בהדי הרחקתו של חלון ובחלון ודאי ליכא למימר הכין שבחצר היה יכול לראות מה שעושה בביתו אבל כשהוא בעלייתו אינו יכול לראות כלום ובחלון מרבה עליו היזק ראייתו. ולולי שאמרה הרב ז"ל היה נראה שצריך להרחיק עד שלא יוכל לראות מפתחו דרך פתחו של חברו כלל לטעמא דאמרן לעיל עד האידנא בחצר בעינא לאצטנועי מינך בבית לא כלומר בעוד שאתה בחצר והשתא אפילו כשאתה בבית בעינא איצטנועי מינך. אבל פותח הוא פתח כנגד פתח ותלון כנגד חלון ברשות הרבים. ודוקא פתח של חצר או של בית אבל פתח חנות לא שבעל חנות יושב שם תדיר ואינו יכול להשתמר ולהצטנועי ממנו ומן הבאים בחנותו. וכן שנינו בתוספתא אבא שאול אומר לא יפתח אדם חנות כנגד חצרו של חברו כדי שלא יהיה יושב בחנותו ורואה בחצרו של חברו. ואיכא למידק למתניתין פתח כנגד פתח במבוי מאי דמדיוקא דרישא משמע שהוא פותח מדקתני בחצר השותפין משמע הא למבוי מותר ומדיוקא דסיפא משמע שהוא אסור דמדקתני אבל פותח הוא לרשות הרבים שמע מינה דבמבוי אסור. ובירושלמי משמע דמקשי ליה דגרסינן התם הכא אתמר פתח כנגד פתח מותר והכא אתמר פתח כנגד פתח אסור. הך דתימא אסור בחצר השותפים והך דתימא מותר במבוי. והא תנא כשם שבני חצר יכולין למחות זה על זה כך בני מבוי יכולין למחות זה על זה במבוי אמר רבי לא כאן שנתן רשות כאן שלא נתן רשות. ונראה פירושו כשנתן רשות מותר ואינו יכול לחזור בו אבל לא נתן רשות אסור כבחצר אבל בחצר אפילו נתן רשות יכול למחות בידו לומר לו סבור הייתי לקבל ואיני יכול לקבל. עור מסתברא לי דבמבוי כל שיש למטה ממנו שלשה בתים הרי הוא כרשות הרבים דאמר ליה סוף סוף הא בעית איצטנועי מן הרבים איצטנע מינאי. ורשות הרבים דקתני לאו דוקא אלא ברשות שרבים בוקעים בו כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
סבר רמי בר חמא למימר בר ארבעי לא לשוייה בר תמני דקא שקיל תמני בחצר כו'. כלומר אם היה רחבו של פתח ארבע אמות לא לישוייה בר תמני דכי הוי בר ארבעי שקיל מהחצר ארבע אמות ברוחב הפתח באורך שמונה אמות והשתא אי עביד בר תמני שקיל מחצר שמנה ברוחב הפתח באורך ארבע אמות כדמתברר בפרק השותפין. ואף על גב דמכל מקום בין הכי ובין הכי ארבע אמות של שמונה הוא דקא שקיל זמנין דניחא ליה להאיך למיתן ליה הני שמונה אמות באורך ולא ליתן לו ברוחב כגון דאית ליה איהו פתחא אחרינא בצד האי פתחא דחבריה בקרן זוית דכד שקיל האי ברוחב הפתח לא קא משתייר ליה לההוא פתחא דבקרן זוית רווחא. אבל בר תמנין אמין לישוויה בר ארבעי דמכל מקום ארבעי קא שקיל מקמי הכי ברוחב הפתח וארבעי קא שקיל השתא אמר ליה רבא כו' סבר רמי בר חמא למימר ארבעי לא לישוויה תרי בר תרתי תרתי דמעיקרא שקיל ארבעי ברוחב הפתח והשתא קא שקיל תמניא ארבעי להאי פתחא וארבעי להאי פתחא. אבל בר תמניא לישוויה תרי בר ארבעי ארבעי דמכל מקום מעיקרא תמני שקיל ברוחב הפתח והשתא נמי תמניא שקיל ארבעי להאי פתחא וארבעי להאי פתחא. הר"י ן' מיגש ז"ל.
מתניתין אלא אם רצה כונס לתוך שלו. ואם תאמר אף על פי שכונס לתוך שלו אמאי מותר לגזור משום אוהל הטומאה כדגזרינן באילן הנטוע ברשות הרבים. יש לומר שאילן שענפיו מרובים ומכסה בענפיו כל הדרך ואי אפשר לאוכלי תרומה להזהר מן האהל אבל בהוצאת זיזין היכא שכנס לתוך שלו שרוב הדרך פנויה משום סכך בעולם מי שהוא אוכל תרומה זריז הוא שאינו הולך בדרכים במקום שיש זיז אלא במקום שהוא אויר לחודיה ומשום הכי אין לחוש. כיסה להזיק בני רשות הרבים שלא יוכל לעבור תחתיו גמל טעון פשתן ולכתחלה לא שרינן למעלה מגמל ברשות הרבים אלא בדיעבד. תדע שהרי באילן סרק קוצצין כנגד המשקולת אפילו בדיעבד משום דגזרינן שמא לא יהיה שם כשיעור גמל טעון פשתן. ה"ר יהונתן ז"ל.
גמרא אלא בני מבוי מחלין גבאי את ברשות הרבים מאן אחיל גבך. נראה לי דהכי קאמר ליה אנא בני מבוי מחלין גבאי בפירוש את ברשות הרבים מאן אפשר דמחיל לך וכגון שזה לא היה טוען שכונס לתוך שלו היה או שנודע בבירור שלא כנס לתוך שלו אלא שהיה טוען שבני רשות הרבים מחלו ואמר ליה דלא אפשר לבני רשות הרבים למחול דמאן מפייס ומאן מחיל והרשות של כל העולם הוא. והא דאמרינן בפרק לא יחפור גבי שובך ששנינו אם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו מאי קמשמע לן טוענין ללוקח תנינא לקח עליה ובה זיזין וגזוזטראות הרי היא בחזקתה צריכא דאי אשמועינן התם משום דאימר כונס לתוך שלו הוה אבל הכא דליכא למימר הכי אימא לא צריכא ואי אשמועינן הכא גבי יחיד אימא פייסיה בממוניה אם כן אחולי אחיל גביה אבל גבי רשות הרבים דמאן פייס ומאן מחל אימא לא צריכא. ולכאורה היה משמע דהכי קאמר הוה אמינא מאן פייס ומאן מחיל ליה קמשמע לן דאפילו הכי אמרינן דדילמא שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר פייס ומחלו. ולא היא דהתם הכי קאמר אבל ברשות הרבים דודאי ליכא למימר דפייס דמאן פייס ומאן מחיל ולא תהא בחזקתה קמשמע לן דטוענים ללוקח דדילמא מי שמכרה לו כנס לתוך שלו והוציא זיזין שלו. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 60b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
Ben Yehoyada
זִיל חָזִי, אִי קוּץ דִּידִי קוּץ דִּידָךְ, אִי לָא קוּץ דִּידִי לָא תָּקוּץ אַתְּ. קשא יאמר לו בקיצור דידי קייץ? ונראה לי שהיה רוצה שילך ויראה בעיניו ואם היה אומר לו דידי קייץ לא היה הולך לראותו כי היה מאמין לדבריו. והא דבני רשות הרבים לא באו וקבלו על זה לפני רבי ינאי אלא עכבו עליו חוץ לבית דין והוצרך שהוא עצמו יבא וישאל דין זה מן רבי ינאי היינו דחששו אם יבואו לקבול על זה יחשוב רבי ינאי שגם עליו הם מתרעמים ובאמת הם לא היו מתרעמים אלא היו מוחלים לכבודו.
כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה, רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן. הא דלא חרדו על בית הראשון בכך מפני שהיה לו זמן קצוב לחרבנו שבעים שנה דאין זה זמן רחוק הרבה אך לחרבן בית שני לא נתפרש זמן וחשו אולי יהיה אלף או אלפים שנה לכך נצטערו יותר ורצו לעשות לו זכר. והא דלא אמרו עצים לא נדליק שבטלו עצי המערכה ובגד לא נלבוש שבטלו בגדי כהונה ושמן לא נדליק שבטלה המנורה נראה דהם לא אמרו אלא על הנאות הנכנסים לגוף אבל הנאות אלו הם מכשירין ואין נכנסים לתוך הגוף. ומה שאמר סד ביתו זכר לחרבן הבית, ומה שאמר בשלחן זכר לחסרון המזבח, כי השלחן הוא במקום מזבח כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות צז.) על פסוק זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי הֳ' (יחזקאל מא, כב). ומה שאמר על התכשיטין הוא כנגד חסרון בגדי כהונה שהם תכשיטין דכתיב בהו לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת (שמות כח, ב).
וְאֵין מַנַּחַת אוֹתָנוּ לִכָּנֵס לִשְׁבוּעַ הַבֵּן וְאַמְרֵי לָהּ לִיהוֹשֻׁעַ הַבֵּן. קשא היה לו לומר ומבטלת מצות מילה או פדיון! ויש לומר דאם רק הגזרה שלא למול ולא לפדות לא היו נמנעים מלישא אשה כי יאמר כל אחד ואחד אשא ושמא אוליד בת ולא יעשו עמי עלילה, אך כיון שגזרו שגם הנכנס למצות מילה חייב הריגה השתא אמרו בדין שלא ישאו נשים כי אי אפשר שלא יהיו מולידים בין הכל זכרים, ואביהן ימסרו עצמן וימולו אותם ועל ידי כך תעשה המלכות עלילה על כל אנשי העיר לומר אתם נכנסתם למצות המילה ועברתם על גזרת מלך.
דִּין הוּא שֶׁנִּגְזֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים פירוש לא לישא אשה מחדש ולא להוליד בנים מנשים הנשואות שנהיה פרושים מן הנשים וכל זה יהיה לפי שעה עד שתתבטל הגזרה כשישתנה המלך הגוזר מפני כי מצות מילה אי אפשר לעשותה בסתר דהאויבין היו מכירין בה בהכרח בראותם הילד מהול ועל כן בדין שבמשך זמן הגזרה לא יולידו בנים. וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אשר ניתנה לו מצות המילה כלה ממצוה זו של המילה מאליו, פירוש כָּלֶה רצונו לומר נמנע מלשון וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם (בראשית ח, ב) כלומר נפסקין ונמנעים מקיום מצוה זו מאליהן שאין ביטולה הוא מחמת גזרת מלכות אלא מחמת שאין להם בנים כדי למול אותם. אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לישא נשים ולהוליד בנים אף על פי שהם לא ירצו למול אותם ולמסור עצמן על קדוש השם משום דסבירא ליה (יומא פה:) וָחַי בָּהֶם (ויקרא יח, ה) ולא שימות בהם ובאמת מן הדין חייבין למסור עצמן בעת שמד אפילו אערקתא דמסאנא (סנהדרין עד:) ובזה שאין רוצים למסור הנה הם שוגגין אבל אם נגזור עליהם שלא לישא אשה ולהוליד בנים מזה ידעו דבשעת שמד חייבין למסור עצמן ואם כן ידעו שהדין הוא כך והשתא אם לא ימסרו עצמן בשאר מצות שגוזרין עליהם הם מזידין בזה דמאחר דידעו שורת הדין למסור על כל מצוה הרי הם מזידין בביטול שאר מצות אשר מבטלין אותם משום גזרת מלכות.
Ben Yehoyada on Bava Batra 60b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
Rashi
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Bava Batra, daf 60, Amud Bet, about 578 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 19 words
Opens “זִיל הָאִידָּנָא וְתָא לִמְחַר. בְּלֵילְיָא, שַׁדַּר קַצְיֵיהּ…”
- Segment 232 words
Opens “לִמְחַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: זִיל קוֹץ.…”
- Segment 342 words
Opens “מֵעִיקָּרָא מַאי סְבַר וּלְבַסּוֹף מַאי סְבַר? מֵעִיקָּרָא…”
- Segment 429 words
Opens “אֲבָל אִם רָצָה – כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ…”
- Segment 535 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר…”
- Segment 632 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינוֹ מַחְזִיר – מִשּׁוּם…”
- Segment 716 words
Opens “לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת – הֲרֵי…”
- Segment 824 words
Opens “מֵיתִיבִי: אֵין מְסַיְּידִין וְאֵין מְכַיְּירִין וְאֵין מְפַיְּיחִין…”
- Segment 92 words
Opens “אִיסּוּרָא שָׁאנֵי.…”
- Segment 1030 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יָסוּד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ…”
- Segment 1152 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה, רַבּוּ פְּרוּשִׁין…”
- Segment 1232 words
Opens “אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, לֶחֶם לֹא נֹאכַל…”
- Segment 1346 words
Opens “אָמַר לָהֶן: בָּנַי, בּוֹאוּ וְאוֹמַר לָכֶם: שֶׁלֹּא…”
- Segment 1425 words
Opens “אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: סָד אָדָם אֶת…”
- Segment 1515 words
Opens “עוֹשֶׂה אָדָם כׇּל צׇרְכֵי סְעוּדָה, וּמְשַׁיֵּיר דָּבָר…”
- Segment 1623 words
Opens “עוֹשָׂה אִשָּׁה כׇּל תַּכְשִׁיטֶיהָ, וּמְשַׁיֶּירֶת דָּבָר מוּעָט;…”
- Segment 1731 words
Opens “מַאי ״עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי״? אָמַר רַב יִצְחָק:…”
- Segment 1813 words
Opens “וְכׇל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם – זוֹכֶה וְרוֹאֶה…”
- Segment 1935 words
Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: מִיּוֹם…”
- Segment 2040 words
Opens “וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁגּוֹזֶרֶת עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת…”
- Segment 2111 words
Opens “אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל – מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ…”
- Segment 224 words
Opens “הַדְרָן עֲלָךְ חֶזְקַת הַבָּתִּים…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Bava Batra 60b · Segment 19 — “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Bava Batra 60b · Segment 14 — “…מוּעָט; וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה עַל אַמָּה. אָמַר…”
Original text
זִיל הָאִידָּנָא וְתָא לִמְחַר. בְּלֵילְיָא, שַׁדַּר קַצְיֵיהּ לְהָהוּא דִּידֵיהּ.
Go now, and come tomorrow. At night, Rabbi Yannai sent and had someone cut down that tree that belonged to him.
לִמְחַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: זִיל קוֹץ. אָמַר לֵיהּ: הָא מָר נָמֵי אִית לֵיהּ! אָמַר לֵיהּ: זִיל חֲזִי; אִי קוּץ דִּידִי – קוֹץ דִּידָךְ, אִי לָא קוּץ דִּידִי – לָא תִּקּוֹץ אַתְּ.
The next day, that man came before Rabbi Yannai, who said to him: Go, cut down your tree. The man said to him: But the Master also has a tree that leans into the public domain. Rabbi Yannai said to him: Go and see: If mine is cut down, then cut yours down. If mine is not cut down, you do not have to cut yours down, either.
מֵעִיקָּרָא מַאי סְבַר וּלְבַסּוֹף מַאי סְבַר? מֵעִיקָּרָא סְבַר: נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, דְּיָתְבִי בְּטוּלֵּיהּ. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּקָא מְעַכְּבִי, שַׁדַּר קַצְיֵיהּ. וְלֵימָא לֵיהּ: זִיל קוֹץ דִּידָךְ, וַהֲדַר אֶקּוֹץ דִּידִי! מִשּׁוּם דְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר: ״הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ״ – קְשׁוֹט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשׁוֹט אֲחֵרִים.
The Gemara asks: At the outset what did Rabbi Yannai hold, and ultimately, what did he hold? The Gemara replies: At the outset, he held that the general public is amenable to having the tree there, as they sit in its shade. Once he saw that they were preventing someone else who owned a tree from keeping his, he understood that it was only out of respect that they did not object to his tree being there. He therefore sent someone to cut it down. The Gemara asks: But why did he tell the man to return the next day? Let him say to him: Go cut down your tree, and then I will cut mine down. The Gemara answers: Because of the statement of Reish Lakish, who said: The verse states: “Gather yourselves together and gather [ hitkosheshu vakoshu ]” (Zephaniah 2:1), and this can be explained homiletically to mean: Adorn [ keshot ] yourself and afterward adorn others, i.e., act properly before requiring others to do so.
אֲבָל אִם רָצָה – כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא. אִיבַּעְיָא לְהוּ: כָּנַס וְלֹא הוֹצִיא, מַהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר וְיוֹצִיא? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כָּנַס – מוֹצִיא. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כָּנַס – אֵינוֹ מוֹצִיא.
§ The mishna teaches that one may not extend projections or balconies into the public domain. Rather, if he desired to build one he may draw back into his property by moving his wall, and extend the projection to the end of his property line. A dilemma was raised before the Sages: If one drew back into his property but did not extend the projection at that time, what is the halakha concerning whether he may return and extend it at a later date? Rabbi Yoḥanan says: If one drew back into his property, he may extend it even later, and Reish Lakish says: If one drew back into his property but did not build the projection at that time, he may not extend it later.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא, אַסְבְּרַהּ לָךְ: לְהוֹצִיא – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמוֹצִיא, כִּי פְּלִיגִי – לְהַחֲזִיר כְּתָלִים לִמְקוֹמָן; וְאִיפְּכָא אִיתְּמַר – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינוֹ מַחְזִיר, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מַחְזִיר.
The Gemara presents an alternative version of the dispute: Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: I will explain the matter to you. To later extend a projection, everyone agrees that he may extend it, since he is adding within his own property. Where they disagree is with regard to whether he may return the walls to their prior place. And with regard to this disagreement the opposite was stated: Rabbi Yoḥanan says he may not return the walls to their prior place, and Reish Lakish says he may return them.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינוֹ מַחְזִיר – מִשּׁוּם דְּרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים, אָסוּר לְקַלְקְלוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מַחְזִיר – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא רַוְוחָא, הָכָא הָא אִיכָּא רַוְוחָא.
Rabbi Ya’akov explains their reasoning: Rabbi Yoḥanan says that he may not return the walls to their prior place because of the statement of Rav Yehuda, as Rav Yehuda says: With regard to a path that the public has established as a public thoroughfare, it is prohibited to ruin it, i.e., to prevent people from using it. Once the public has become accustomed to using the place where his wall had stood, he may not repossess that space. And Reish Lakish says that he may return the walls to their prior place, because that matter applies in a case where there is no space, i.e., if he were to move back the wall there would be no space for the public to walk, but here there is space, since they can still walk through the public domain.
לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת – הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ. אָמַר רַב הוּנָא: נָפְלָה, חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ.
The mishna teaches that if one purchased a courtyard in which there are projections and balconies extending into the public domain, this courtyard retains its presumptive status, allowing the owner to use the projections. Rav Huna says: If the wall of the courtyard fell, he may return and build it as it was, including the projections or balconies.
מֵיתִיבִי: אֵין מְסַיְּידִין וְאֵין מְכַיְּירִין וְאֵין מְפַיְּיחִין בַּזְּמַן הַזֶּה. לָקַח חָצֵר מְסוּיֶּדֶת, מְכוּיֶּרֶת, מְפוּיַּחַת – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ. נָפְלָה – אֵינוֹ חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ!
The Gemara raises an objection based on that which is taught in a baraita ( Tosefta 9:17): One may not plaster, and one may not tile, and one may not paint [ mefayyeḥin ] images in the present, as a sign of mourning for the destruction of the Temple. But if one purchased a courtyard that was plastered, tiled, or painted with images, this courtyard retains its presumptive status, and it is assumed that it was done in a permitted manner. If it then fell, he may not return and build it in its previous form. This indicates that one may not rebuild a building in a manner that is prohibited, even if there was an acquired privilege to maintain it in that manner.
אִיסּוּרָא שָׁאנֵי.
The Gemara answers: A case of forbidden matters is different, i.e., in the case of the baraita , he may not rebuild it because it is prohibited for him to do so. In this mishna, the issue is encroachment upon the rights of others, and once he had an acquired privilege to use the projections or balconies, he maintains that right.
תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יָסוּד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד. וְאִם עֵירַב בּוֹ חוֹל אוֹ תֶּבֶן – מוּתָּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עֵירַב בּוֹ חוֹל – הֲרֵי זֶה טְרַכְסִיד, וְאָסוּר; תֶּבֶן – מוּתָּר.
§ With regard to the ruling of the above-quoted baraita , the Sages taught ( Tosefta , Sota 15:9): A person may not plaster his house with plaster, but if he mixed sand or straw into the plaster, which dulls its luster, it is permitted. Rabbi Yehuda says: If he mixed sand into it, it is white cement [ terakesid ], which is of a higher quality than standard plaster, and it is prohibited, but if he mixed in straw, it is permitted.
תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה, רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן. נִטְפַּל לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶן: בָּנַי, מִפְּנֵי מָה אִי אַתֶּם אוֹכְלִין בָּשָׂר וְאֵין אַתֶּם שׁוֹתִין יַיִן? אָמְרוּ לוֹ: נֹאכַל בָּשָׂר – שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל? נִשְׁתֶּה יַיִן – שֶׁמְּנַסְּכִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל?
§ Having mentioned the prohibition against plastering, which is a sign of mourning over the destruction of the Temple, the Gemara discusses related matters. The Sages taught in a baraita ( Tosefta , Sota 15:11): When the Temple was destroyed a second time, there was an increase in the number of ascetics among the Jews, whose practice was to not eat meat and to not drink wine. Rabbi Yehoshua joined them to discuss their practice. He said to them: My children, for what reason do you not eat meat and do you not drink wine? They said to him: Shall we eat meat, from which offerings are sacrificed upon the altar, and now the altar has ceased to exist? Shall we drink wine, which is poured as a libation upon the altar, and now the altar has ceased to exist?
אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, לֶחֶם לֹא נֹאכַל – שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מְנָחוֹת! אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת. פֵּירוֹת לֹא נֹאכַל – שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִּכּוּרִים! אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת אֲחֵרִים. מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה – שֶׁכְּבָר בָּטֵל נִיסּוּךְ הַמַּיִם! שָׁתְקוּ.
Rabbi Yehoshua said to them: If so, we will not eat bread either, since the meal-offerings that were offered upon the altar have ceased. They replied: You are correct. It is possible to subsist with produce. He said to them: We will not eat produce either, since the bringing of the first fruits have ceased. They replied: You are correct. We will no longer eat the produce of the seven species from which the first fruits were brought, as it is possible to subsist with other produce. He said to them: If so, we will not drink water, since the water libation has ceased. They were silent, as they realized that they could not survive without water.
אָמַר לָהֶן: בָּנַי, בּוֹאוּ וְאוֹמַר לָכֶם: שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כׇּל עִיקָּר אִי אֶפְשָׁר – שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה; וּלְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי אִי אֶפְשָׁר – שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵירָה עַל הַצִּבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ – דִּכְתִיב: ״בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים; הַגּוֹי כֻּלּוֹ״ –
Rabbi Yehoshua said to them: My children, come, and I will tell you how we should act. To not mourn at all is impossible, as the decree was already issued and the Temple has been destroyed. But to mourn excessively as you are doing is also impossible, as the Sages do not issue a decree upon the public unless a majority of the public is able to abide by it, as it is written: “You are cursed with the curse, yet you rob Me, even this whole nation” (Malachi 3:9), indicating that the prophet rebukes the people for neglecting observances only if they were accepted by the whole nation.
אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: סָד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד, וּמְשַׁיֵּיר בּוֹ דָּבָר מוּעָט; וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה עַל אַמָּה. אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּנֶגֶד הַפֶּתַח.
Rabbi Yehoshua continues: Rather, this is what the Sages said: A person may plaster his house with plaster, but he must leave over a small amount in it without plaster to remember the destruction of the Temple. The Gemara interjects: And how much is a small amount? Rav Yosef said: One cubit by one cubit. Rav Ḥisda said: This should be opposite the entrance, so that it is visible to all.
עוֹשֶׂה אָדָם כׇּל צׇרְכֵי סְעוּדָה, וּמְשַׁיֵּיר דָּבָר מוּעָט; מַאי הִיא? אָמַר רַב פָּפָּא: כָּסָא דְהַרְסָנָא.
Rabbi Yehoshua continues: The Sages said that a person may prepare all that he needs for a meal, but he must leave out a small item to remember the destruction of the Temple. The Gemara interjects: What is this small item? Rav Pappa said: Something akin to small, fried fish.
עוֹשָׂה אִשָּׁה כׇּל תַּכְשִׁיטֶיהָ, וּמְשַׁיֶּירֶת דָּבָר מוּעָט; מַאי הִיא? אָמַר רַב: בַּת צִדְעָא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי וְגוֹ׳״.
Rabbi Yehoshua continues: The Sages said that a woman may engage in all of her cosmetic treatments, but she must leave out a small matter to remember the destruction of the Temple. The Gemara interjects: What is this small matter? Rav said: She does not remove hair from the place on the temple from which women would remove hair. The source for these practices is a verse, as it is stated: “If I forget you, Jerusalem, let my right hand forget its cunning. Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I remember you not; if I set not Jerusalem above my highest joy” (Psalms 137:5–6).
מַאי ״עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי״? אָמַר רַב יִצְחָק: זֶה אֵפֶר מִקְלֶה שֶׁבְּרֹאשׁ חֲתָנִים. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: הֵיכָא מַנַּח לֵהּ? בִּמְקוֹם תְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר״.
The Gemara asks: What is the meaning of: Above my highest [ rosh ] joy? Rav Yitzḥak says: This is referring to the burnt ashes that are customarily placed on the head [ rosh ] of bridegrooms at the time of their wedding celebrations, to remember the destruction of the Temple. Rav Pappa said to Abaye: Where are they placed? Abaye replied: On the place where phylacteries are placed, as it is stated: “To appoint to them that mourn in Zion, to give to them a garland in place of ashes” (Isaiah 61:3). Since phylacteries are referred to as a garland (see Ezekiel 24:17), it may be inferred from this verse that the ashes were placed in the same place as the phylacteries.
וְכׇל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם – זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַםִ וְגוֹ׳״.
The baraita continues: And anyone who mourns for the destruction of Jerusalem will merit and see its joy, as it is stated: “Rejoice with Jerusalem, and be glad with her, all that love her; rejoice for joy with her, all that mourn for her” (Isaiah 66:10).
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן; אֶלָּא אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ.
It is taught in a baraita ( Tosefta , Sota 15:10) that Rabbi Yishmael ben Elisha said: From the day that the Temple was destroyed, by right, we should decree upon ourselves not to eat meat and not to drink wine, but the Sages do not issue a decree upon the public unless a majority of the public is able to abide by it.
וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁגּוֹזֶרֶת עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת, וּמְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְאֵין מַנַּחַת אוֹתָנוּ לִיכָּנֵס לִשְׁבוּעַ הַבֵּן, וְאָמְרִי לַהּ: לִישׁוּעַ הַבֵּן; דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִישָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּלֶה מֵאֵלָיו;
And from the day that the wicked kingdom, i.e., Rome, spread, who decree evil and harsh decrees upon us, and nullify Torah study and the performance of mitzvot for us, and do not allow us to enter the celebration of the first week of a son, i.e., circumcision, and some say: To enter the celebration of the salvation of a firstborn son; by right we should each decree upon ourselves not to marry a woman and not to produce offspring, and it will turn out that the descendants of Abraham our forefather will cease to exist on their own, rather than being forced into a situation where there are sons who are not circumcised.
אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל – מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין, וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין.
But concerning a situation such as this, the following principle is applied: Leave the Jews alone and do not impose decrees by which they cannot abide. It is better that they be unwitting sinners, who do not know that what they are doing is improper considering the circumstances, and not be intentional wrongdoers, who marry and procreate despite knowing that they should not.
הַדְרָן עֲלָךְ חֶזְקַת הַבָּתִּים