Commentary page

Bava Batra 56a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 56a

Bava Batra 56a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 173 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

אבל פיסלא לא הקשה ריב"א והלא פיסלא היא כרמלית דבהזורק (גיטין דף עז: ושם ד"ה פליג) מפרש דפיסלא דהוי גבי גט רשות לעצמה כגון דלא גבוהה י' א"כ משמע דגבוהה ג' ומסתמא איירי ברחבה ארבעה דלא אשכחן רשות בפני עצמו שהוא חשיב בפחות מארבעה ועמוד גבוה ג' ורחב ד' ברה"ר הוי כרמלית וא"כ אמאי קאמר אבל פיסלא לא וי"ל דמ"מ הואיל וקטן הוא כל כך ומטלטל לא חשיבא לאביי להפסיק בין ב' רשויות בכרמלית:

אין שם לא מצר כו' אטומאה קאי כדמוכח בהדיא בתוספתא דטהרות (פ"י) דקתני הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלוני אמרו לפני רבי אליעזר הרי היא של רה"י פירש ר' מרינוס משמו כל שיש לה שם בפני עצמה כו' ולא כפ"ה דפירש משמו דקאמר רבי מרינוס היינו משמו של רבי יוחנן:

העומדות על הגבולים אין לפרש על הגבולים של א"י דכמה עיירות חשיב שהם באמצע א"י אלא בגבולים דכל שבט ושבט וכו':

כל שהראהו כו' טפי הוה ליה למינקט מה שתיחם באלה מסעי שמונה עיירות של המצר ושם מפורש היטב תחום של ארץ ישראל:

חייב במעשר וא"ת וכללא הוא והלא הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ולא נתחייבו במעשר אע"פ שהראם למשה וי"ל דקסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא והשתא ניחא שלא תקשי כל לאתויי מאי דאתא לאתויי כרכים שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל:

לאפוקי מאי תימה מאי קאמר לאפוקי מאי והא כל קאמר דמשמע לאתויי וי"ל דמשהראהו דייק דמשמע לאפוקי וא"ת ולימא לאפוקי חו"ל וי"ל דאין זה חידוש ולכך אמר לאפוקי קיני וקניזי וקדמוני אף על גב דמא"י הם:

הר שעיר עמון ומואב תימה דמשמע דעמון ומואב לא כבשום עולי מצרים ובספ"ק דיבמות (דף טז. ושם) אמרינן עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דאמר מר הרבה כרכים כבשו כו' וקסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד והניחום שיסמכו עליהם עניים בשביעית ואין לומר דהתם בעמון ומואב שטהרו בסיחון דהתם נהג שביעית דהיינו עבר הירדן דאמרינן בפסחים (דף נב.) ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ואומר ר"ת דעבר הירדן היינו ארץ סיחון ועוג שלא היתה מעמון ומואב ועוד מתרץ ר"ת דביבמות נמי איירי בעמון ומואב שלא טהרו בסיחון כדהכא ולא בא לפרש התם אמאי אין שביעית נוהגת שם דהא חוצה לארץ היא אלא לפרש למה מעשרין מעשר עני ולא מעשרין מעשר שני שלא לשנות סדר השנים דבמס' ידים (פ"ד משנה ג) איכא פלוגתא דר' אלעזר בן עזריה גזר שיעשרו מעשר שני כמו בבבל שלא לשנות מסדר השנים ור"ט גזר שיעשרו מעשר עני כמו במצרים שהיא קרובה מעשרין מעשר עני כדי שיהו עניי ישראל נסמכים עליהם אף עמון ומואב שהם קרובים כו' וא"ת ואמאי לא מייתי ביבמות ההוא טעמא דמצרים דתנן במסכת ידים (שם) וי"ל דניחא ליה למימר טפי הרבה כרכים כו' דלמ"ד לא קידשה הניחו אפי' מא"י עצמה ליכבש מפני סמך עניים וזה התירוץ עיקר דבהכי מיתרצא דלא קשיא דר"א אדר"א ורבי יהושע אדרבי יהושע ואין להאריך:

ערדיסקים אסיא כו' תימה דמשמע אסיא בחו"ל היא וא"כ היכי קאמר בפ' זה בורר (סנהדרין דף כו. ושם) רבי חייא בר זרונקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא והתניא בפ"ק דסנהדרין (דף יא: ושם ד"ה אין) דאין מעברין אלא ביהודה ובשלמא ר"מ דעיבר שנה בעסיא (מגילה יח:) איכא למימר דלא הניח כמותו בא"י כדאמרינן בברכות (דף סג.) אר"ע אלא ר' חייא ור"ש ליכא למימר דלא הניחו כמותן דהא ר"ל הוי קרי להו רועי בקר וחשודים על השביעית וי"ל דההוא לעבר היינו חישוב כמו ועיבר שלש שנים זו אחר זו דפרק קמא דהתם (דף יב.) תדע דהא שנה שביעית היתה ותני התם (סוף פ"ק) (דף יב.) דאין מעברין שנים בשביעית:

Tosafot on Bava Batra 56a · Sefaria

Rashba

אמר רב פפא דקרו ליה גרגותא דפלניא ואם תאמר והא רב פפא הוא דאמר לעיל משמיה דרב בשדה שאינה מסויימת במצריה כדאזיל תיירא דתורי והדר. וי"ל ההוא משמיה דרב והא משמיה דרב מרינוס ופליגי. ויש מתרצים דלא פליגי, ודרב בשדה לבן ודרבי מרינוס בשדה בית השלחן. ויש מפרשים דרבי מרינוס בשדה אילן. וכן פירש ר"ח ז"ל, דקרו לה בית גרגותא דפלניא אף על פי שאינה מסיימת במצריה דמיא למסוימת.

מתני' שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים והוזמו משלימין את הכל. נראה לי דהא דקתני את הכל לאו לרבות את הפירות קאמר, שהרי אפילו בלא עדותן של אלו הפסיד את הפירות, שהרי הוא אינו מודה באכילתו, שאילו הוא מודה באכילתו כבר הודה בחזקתו ואבד קרקע ופירות. ותדע שהרי לא מצאנו שיהא משלם פירות אלא כשיש לו עדים שאכלה שתי שנים, ואי נמי בעד אחד של שתי שנים ומודה, כדאמרינן לעיל (בבא בתרא לד, א) אי דמיא דרבי אבא לתרתין שנין ולפירי. וכן כתב ר' יצחק הזקן ז"ל, וכמו שכתבתי למעלה. אלא כלפי שהוא עתיד לומר שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית והוזמו משלישין ביניהם, שנה כאן משלמין את הכל, אף על פי שאינה צריכה. ואי נמי, משלמין את הכל אף פירות של שלש שנים פחות מה שהוא, אם יש לו עדים שאכלו שלש שנים פחות או חדש או יום אחד, אלא שאין לשון הכל מחוור לפירוש זה, שלא הכל ממש הן משלמין, כמו שאמרנו, כנ"ל. וכך מצאתיה בירושלמי, דגרסינן התם: אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שיש לי בה שני חזקה והביא עדים שיש לו בה שני חזקה והלך והוזמו עדיו נותן לו את השדה ואוכל פירות של שלש שנים.

Rashba on Bava Batra 56a · Sefaria

Meiri

התבאר במקומו שזה שנאמר בתורה לענין גט ונתן בידה לא ידה ממש אלא ברשותה ואם השאילה הבעל מקום בחצרו ונתגלגל על הפיסלא שבחצר אם אין באותה פיסלא ארבע אמות על ארבע אמות ואינה גבוהה עשרה טפחים ואין לה שם לווי אין זה רשות לעצמו ומגורשת ואם יש שם אחד מדברים אלו אינה מגורשת שזה רשות בפני עצמו הוא ומקום אחד השאילה ולא שנים ולפי שטתנו אף מצר וחצב מפסיקין לענין זה שאם היתה היא באותה חצר והשאילה לו לא השאיל מה שמן המצר והחצב ואילך אע"פ שהיא חצר אחת ולשטת גדולי המחברים זו שהזכרנו לענין גיטין מפסקת בנכסי הגר:

עיקר ארץ ישראל היתה ארצם של שבעה עממין והיא הארץ שהראה הקב"ה למשה ומ"מ ארץ סיחון ועוג והיא שכבר היתה מעמון ומואב אף היא בכלל ארץ ישראל ובכלל חיוב מעשר ומ"מ בקדוש עזרא לא כבשו כל הכרכים שכבשום עולי מצרים אלא הניחו מהם בכונה שלא ליקדש בקדושת הארץ כדי שיזרעום בשביעית ויסמכו על אותם הזריעות בלקט שכחה ופאה ובכלל אלו ארץ סיחון ועוג המיוחסות לעמון ומואב ומ"מ מחוייבין היו במעשרות מדברי חכמים נמצא שעמון ומואב נתקדשה בקדוש ראשון לקדוש גמור מן התורה ובקדוש שני מדברי סופרים א"כ מהו שאמרו בכאן על עמון ומואב שלא נתחייבה במעשר לא נאמר אלא על הארץ שנשארה בידם הא מה שכבשו מהם סיחון ועוג בכלל ארץ ישראל בקדוש ראשון וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:

המשנה הששית הכונה לבאר בה ענין החלק החמישי בעדות חזקה שהוזם היאך הוא דינו ואמר על זה שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית משלשין ביניהם שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה אמר הר"מ משלשין כלומר יחלוקו ביניהם ישלם כל אחד שתות הממון וכיצד אחד מצטרף עמהם כגון שהעיד משה עם ראובן שאכלה שנה ואח"כ יעיד הוא משה בעצמו עם שמעון שאכלה שנה שניה אח"כ יעיד אותו משה עם לוי שאכלה שנה שלישית עדות זו קיימת ועלתה חזקה בצירוף אלו השלש עדיות:

אמר המאירי שנים שהעידו על אחד שאכלה שני חזקה והוזמו הרי אלו משלמין לזה המערער דמי השדה מלבד קרקע שערער עליו שמוציאין אותו מיד המחזיק ומעמידין אותו בחזקתו העידו שנים על הראשונה ושנים על השניה ושנים על השלישית והוזמו כלם משלשין ביניהם ופורע כל כת מהם שליש דמי השדה ומ"מ אם לא הוזמו כלם אין אותם שהוזמו משלמים כלום ואפילו הוזמה הכת המעידה על שנה שלישית שהיא גומרת ענין החזקה שאע"פ שהן שלש כתי עדיות עדות אחת הן לענין הזמה ואין נעשין זוממין עד שיזומו כלם שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם והעיד אחד מן האחים עם אחד שבשוק על שנה ראשונה והשני עם זה שבשוק על שנה שניה והשלישי עם זה שבשוק להעיד על השלישית הרי החזקה מתקיימת על פיהם ואין דנין אותה לעדות אחד ליפסל בנמצא אחד מהם קרוב וכו' אלא כל שנה ושנה עדות בפני עצמה ולא העיד זה על מה שהעיד אחיו ולענין הזמה נעשה עדות אחת ואין נעשין מוזמין עד שיוזמו כלם ושתדע כת אחת בעדות חברתה על הדרך שביארנו בקמא פרק כיצד הרגל וכן היא עדות אחת לענין שמשלשין ביניהם שהרי מ"מ עדותה של כת אחת לא היתה מועילה כלום ונמצאו שלשת האחים משלמין דמי חציה וזה שנצטרף עם כל אחד מהם משלם דמי חציה שהרי העיד כנגד שלשתן ומ"מ אינה עדות אחת ליבטל האחד בהזמת השני שהרי אין לזו אצל זו כלום ובפירושי מקצת גאונים ראיתי בעדות אחת להזמה דברים שנראה מהם שאם הוזמו אין משלמין הואיל ואין ההזמה מתקיימת לאחת אלא בעדות חברתה שאלמלא עדותה של זו לא היתה עדותה של זו מועלת כלום וכשם שאין האחד מעיד לחיוב קרובו כך אינו מעיד לגרום לו הזמה על ידו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

Meiri on Bava Batra 56a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרשב"ם בד"ה ואזדא רבא כו' דאמר לעיל אפילו לענין שבת עכ"ל בפשיטות טפי ה"ל לפרש לענין פיסלא כמ"ש מהרש"ל וכן מוכחא הסוגיא דפ' המוציא אלא דפי' כן דמשמע ליה דמייתי ליה הכא אמצר וחצב וק"ל:

בד"ה וקבעי גמרא כו' דאלו רב ושמואל אמרו לעיל כדאזיל תיירא כו' עכ"ל אף שרשב"ם גופיה פירש לעיל אהא דקביע ושאינה מסויימת במיצריה עד כמה היינו דוקא לרב מ"מ למאי דמסיק כדאזיל תיירא כו' מצינו למימר שפיר דאליבא דשמואל נמי סגי בהכי ולא פליג בהא אדרב וק"ל:

תוס' בד"ה אבל פיסלא כו' דלא אשכחן רשות בפני עצמו שהוא חשוב בפחות מד' כו' עכ"ל ק"ק א"נ דהוי פחות אם הוא רחב ג' אמאי לא הוי רשות בפני עצמו דהיינו מקום פטור כפרשב"ם ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה הר שעיר כו' נמי איירי כו' שלא טיהרו בסיחון כו' אלא מפרש למה מעשרין מעשר עני כו' עכ"ל ודאמר מר הרבה כרכים כבשו כו' והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים אע"ג דמא"י היו כו' כ"ש עמון ומואב כו' ע"כ מתוס' דפ"ק דיבמות ע"ש:

בפרשב"ם בד"ה משלמין לו כו' כאשר זמם ולא כאשר עשה כו' עכ"ל ולא הוי הכא כאשר עשה כמ"ש בנ"י ע"ש:

Chidushei Halachot on Bava Batra 56a · Sefaria

Shita Mekubetzet

אין שם לא מצר ולא חצב מאי פירש רבי מרינוס משמו של רבי יוחנן שאמר שהמצר והחצב מפסיקים בנכסי הגר כל שנקרא' על שמו. קשיא לי והא אמרינן לעיל אינה מסויימת במצריה עד כמה אמר רב פפא כדאזיל תיירא דתורי והדר. ואיכא למימר התם לדעת רב הכא רבי מרינוס לדעת רבי יוחנן ומשמו של רבי יוחנן. מיהו הא קשיא לי הרב ז"ל שהביא דברי שניהם היה לו להביא דברי רב ודברי רב פפא דהוא בתרא דמפרש מילתיה דרב. הראב"ד ז"ל. והרא"ש ז"ל תירצה בפסקיו עיין שם.

מתניתין שנים מעידין שאכלה שלש שנים והוזמו משלמין את הכל. נראה לי דהא דקתני את הכל לאו לרבות את הפירות קאמר שהרי אפילו בלא עדותם של אלו הפסיד את הפירות שהרי הוא אינו מודה באכילתו שאלו הוא מודה באכילתו כבר הודה בחזקתו ואבד קרקע ופירות ותדע שהרי לא מצאנו שיהא משלם פירות אלא כשיש לו עדים שאכלה שתי שנים ואי נמי בעד אחד של שתי שנים ומודה כדאמרינן לעיל אי דמיא דרבי אבא לתרתין שנין ולפירי וכן כתב רבינו יצחק הזקן ז"ל וכמו שכתבתי למעלה. אלא כלפי שהוא עתיד לומר שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית והוזמו משלמין ביניהם שנה כאן משלמין את הכל ואף על פי שאינה צריכה ואי נמי משלמין את הכל אף פירות של שלש שנים פחות משהו אם יש לו עדים שאכלו שלש שנים פחות או חדש או יום אחד אלא שאין לשון הכל מחוור לפי פירוש זה שאין הכל ממש משלמין כמו שאמרנו כן נראה לי. וכך מצאתיה בירושלמי דגרסינן התם אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שיש לי בה שני חזקה והביא עדים שיש לו בה שני חזקה והלך והוזמו עדיו ונתן לו את השדה ואוכל פירות של שלש שנים. משלשין ביניהם. ודוקא במרמזי רמוזי הא לאו הכי ראשונה ושניה לא היו מפסידין ממנו כלום אדרבה מוציא פירות מן המחזיק על ידי עדותם. הרשב"א ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 56a · Sefaria

Ben Yehoyada

חֲצוּבָא מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר נראה לי נקרא כן כי שם זה מורכב משתי תיבות 'חצו בה' כלומר עשו מחיצה בין זה לזה בה.

Ben Yehoyada on Bava Batra 56a · Sefaria

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

בִּרְשׁוּת אַחַת – חַיָּיב, בִּשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת – פָּטוּר.

and in one domain, i.e., he carried half the dried fig into the same public domain each time, he is liable, but if it was in two domains, i.e., he carried the item into two separate public domains, he is exempt.

Segment 2

וְאָמַר רַבָּה: וְהוּא שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב חַטָּאת בֵּינֵיהֶם, אֲבָל כַּרְמְלִית – לֹא. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ כַּרְמְלִית, אֲבָל פִּיסְלָא – לֹא. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ פִּיסְלָא.

And Rabba says in explanation of Rabbi Yosei’s opinion: And this division of the public domain applies only where there is a property where one would incur liability to bring a sin-offering if one unintentionally carried out of it or into it, i.e., a private domain, between the two sections. But if there was only a karmelit , i.e., an area that is not defined as either a private domain or public domain and to and from which the prohibition against carrying is only of rabbinic origin, it does not divide the public domain. Abaye says: Even a karmelit divides the public domain into separate sections, but a beam [ pisela ] does not. Rava says: Even a beam divides the public domain, since it is no less than a boundary or sea squill, which do serve as a barrier between fields.

Segment 3

וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: רְשׁוּת שַׁבָּת כִּרְשׁוּת גִּיטִּין דָּמֵי.

The Gemara notes: And Rava follows his own line of reasoning, as Rava says: The definition of a domain for the purpose of Shabbat is like the definition of a domain for the purpose of bills of divorce: Just as a beam is defined as a distinct domain for the purpose of bills of divorce, so too it is considered a distinct domain for the purpose of Shabbat.

Segment 4

אֵין שָׁם לֹא מֶצֶר וְלֹא חָצָב, מַאי? פֵּירֵשׁ רַבִּי מָרִינוּס מִשְּׁמוֹ: כׇּל שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַב פָּפָּא: דְּקָרוּ לֵיהּ ״בֵּי גַרְגּוּתָא דִּפְלָנְיָא״.

The Gemara returns to discuss the acquisition of a field that belonged to a convert who died without heirs. The Gemara asks: If there was no boundary and there was no sea squill, what are the limits to the acquisition? Rabbi Marinus explains in the name of Rabbi Yoḥanan: Any area that is called by his name. The Gemara asks: What are the circumstances where it is called by his name? Rav Pappa said: Where it is called: The place that is irrigated by so-and-so’s well. The entire area referred to as such would be considered one section with regard to acquisition.

Segment 5

יָתֵיב רַב אַחָא בַּר עַוְיָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִּי, וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַסִּי בַּר חֲנִינָא: חֲצוּבָא מַפְסֵיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר.

Rav Aḥa bar Avya sat before Rabbi Asi, and he sat and was saying the following in the name of Rabbi Asi bar Ḥanina: A row of sea squill serves as a barrier with regard to the property of a convert who died without heirs, so that each section is considered a distinct field.

Segment 6

מַאי חֲצוּבָא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁבּוֹ תִּיחֵם יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ.

The Gemara asks: What is sea squill? Rav Yehuda says that Rav says: It is the growth by which Joshua established the boundaries of Eretz Yisrael for the Jews.

Segment 7

וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא מָנָה יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא עֲיָירוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִין.

The Gemara teaches a related statement. And Rav Yehuda says that Rav says: In his book, Joshua enumerated only the towns that stand upon the borders, but not the towns that were within the portions of each tribe.

Segment 8

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה – חַיָּיב בְּמַעֲשֵׂר.

On the subject of the boundaries of Eretz Yisrael, Rav Yehuda says that Shmuel says: Any area that the Holy One, Blessed be He, showed to Moses before his death, as it is written: “And the Lord showed him all the land, Gilead…as far as Zoar” (Deuteronomy 34:1–3), is within the boundaries of Eretz Yisrael, and therefore produce that grows there is obligated in tithe.

Segment 9

לְאַפּוֹקֵי מַאי? לְאַפּוֹקֵי קֵינִי, קְנִיזִּי וְקַדְמוֹנִי. תַּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נַפְתּוֹחָא, עַרְבָאָה וְשַׁלְמָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַר שֵׂעִיר, עַמּוֹן וּמוֹאָב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַרְדִּיסָקִיס, אַסְיָא וְאַסְפַּמְיָא.

The Gemara asks: To exclude what area? The Gemara answers: To exclude the lands of the Kenite, Kenizzite, and Kadmonite, as God had promised to Abraham at the Covenant between the Pieces: “To your offspring have I given this land…to…the Kenite, and the Kenizzite, and the Kadmonite” (Genesis 15:18–19). These areas are not obligated in tithe. What are these three areas? It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: They are Naftuḥa, Arva’a, and Shalma’a. Rabbi Yehuda says: They are Mount Seir, Ammon, and Moab. Rabbi Shimon says: They are Ardisekis, Asya, and Aspamya.

Segment 10

מַתְנִי׳ הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִים – מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, שְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית –

MISHNA: If there were two witnesses testifying on his behalf that he, the possessor of the land, worked and profited from a field for three years, and therefore has presumptive ownership, and they were found to be conspiring witnesses, as it was proven that they were not present to witness the matter about which they had testified, they must pay the true owner of the field the full value of the field that they attempted, through their testimony, to remove from his possession, as it is written in the Torah: “Then shall you do to him, as he had planned to do to his brother” (Deuteronomy 19:19). If two witnesses testify that he worked and profited from the field during the first year, another two testify that he worked and profited from it during the second year, and another two testify that he worked and profited from it during the third, and all were found to be conspiring witnesses,

Bava Batra 56a

Bava Batra 56a

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Ben Yehoyada

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text