Bava Batra 44b

עשה עבדו אפותיקי ומכרו כולי‎—He mortgaged his slave and sold him, etc O VERVIEW רבא ruled that if someone offered his slave as an אפותיקי for his creditor and then the borrower sold the slave, nevertheless the creditor can collect his debt by repossessing the slave for himself. תוספות explains the need for רבא to establish his ruling of a slave by an אפותיקי‎. -------------------------------- אפילו אי סבר רבא דעבדי כמקרקעי דמי נקט אפותיקי לאשמועינן בין בשטר בין בעל פה: Even if רבא maintains that slaves are considered land, nevertheless he mentions אפותיקי to inform us that the מלוה can collect this עבד as payment for his loan, whether the loan was written in a document, or whether it was an oral loan S UMMARY One can collect from a sold עבד who was an אפותיקי even if it was a מלוה ע"פ. T HINKING IT OVER It seems from תוספות that an אפותיקי is effective even by a מלוה ע"פ, only by an עבד, but not by קרקע‎. Why is there this difference; if there is a קול by an אפותיקי עבד, there should also be a קול by an אפותיקי קרקע‎?!

שורו אפותיקי ומכרו כולי‎—His ox was mortgaged and he sold it, etc O VERVIEW רבא taught that if a borrower made his ox for an אפותיקי, and then sold it, the מלוה cannot take away this ox from the buyer to satisfy his debt. רבא ruled elsewhere that הקדש, חמץ, ושחרור מפקיעין מידי שעבוד‎. ----------------------------- תוספות responds to an anticipated difficulty: הא דלא חשיב מכר בהדי הקדש דמפקיע מידי שעבוד – The reason רבא did not include ‘selling’ among הקדש חמץ ושחרור, who extract from a שעבוד‎ – תוספות responds: משום דהקדש מפקיע אפילו אקני ליה מטלטלין אגב מקרקעי מה שאין כן במכר : Because הקדש is מפקיע from שעבוד, even if he granted the מלוה the מטלטלין via קרקע, however by מכר it is not so. Therefore רבא could not have included מכר with the others, since the הפקעה from שעבוד is not in the same manner. S UMMARY הקדש can be מפקיע מידי שעבוד even if he was מקנה מטלטלין אגב קרקע, but מכר cannot. T HINKING IT OVER Can we perhaps say that when הקדש is מפקיע מידי שעבוד there is no longer a possibility to collect from it, however by מכר, it was not מפקיע the שעבוד, but merely that the מלוה cannot collect from the לקוחות‎.

והוא דכתב דלא כאסמכתא—Provided that he wrote, ‘and that it is not like an Asmachtoh ’ O VERVIEW רב חסדא ruled that in the case where he made his מטלטלין an אפותיקי אגב קרקע; that it is a valid אפותיקי provided that the borrower writes in the שטר that he is מקנה the מטלטלי אגב קרקע sincerely, that it is not an אסמכתא (and not כטופסא דשטרי). Our תוספות is unsure as to the intent of this ruling. ------------------------------- מספקא לן אי במטלטלי אגב מקרקעי דוקא או אפילו במקרקעי לחודיה: We are doubtful whether this requirement of writing דלא כאסמכתא is specifically when the borrower is משעבד his מטלטלין אגב קרקע for an אפותיקי, or even if he is משעבד just his קרקע as an אפותיקי, he also is required to write דלא כאסמכתא‎. S UMMARY תוספות is not certain whether one must write דלא כאסמכתא, only by מטלטלי אגב קרקע, or even by קרקע alone. T HINKING IT OVER How can תוספות even consider that one must write דלא כאסמכתא even for קרקע alone (and otherwise there is no שעבוד), when we know that the קרקע of the לוה is always משעובד to the מלוה and he can collect even מנכסים משועבדים‎?! 2. Why should there be a difference between קרקע and מטלטלי אגב קרקע; that one is an אסמכתא and the other is not?

כגון שלקח ומכר לאלתר‎—For instance that he bought it and sold it immediately O VERVIEW The ברייתא taught that if ראובן sold a field to שמעון, he cannot later testify on behalf of שמעון against a potential litigant. However if he sold him a פרה וטלית he can testify on his behalf. In response to various questions, the גמרא answers that by the פרה וטלית there is no concern that he was משעבד it for his מלוה, since we know that ראובן bought the פרה and immediately sold it to שמעון, so there was no time between the purchase and sale that he could have borrowed money and be משעבד this פרה to the מלוה‎. The גמרא challenged this answer, asking perhaps ראובן the לוה said to his מלוה that I am משעבד to you 'דאיקני'. Our תוספות asks that the גמרא could have refuted this answer (of שלקח ומכר לאלתר) in another manner. -------------------------------------- תוספות responds to an anticipated difficulty: הוה מצי למיפרך אי הכי אפילו בית ושדה נמי אלא מגופה פריך: The גמרא could have asked, if indeed it is so that he was לקח ומכר לאלתר, so by בית ושדה as well he should be permitted to testify, since he did not borrow in between; there should be no difference between בית ושדה and פרה וטלית, however the גמרא preferred to challenge this answer from פרה וטלית itself; which is what we are discussing. S UMMARY It is preferable to ask from the issue which is under discussion than from an external issue. T HINKING IT OVER Which of these two challenges is stronger (the sגמרא' challenge דלמא דאיקני, or תוספות proposed challenge א"ה בית ושדה נמי)?

דלא הוה ליה ארעא מעולם‎—That he never owned land O VERVIEW The גמרא concluded that the reason the seller can testify on behalf of the buyer by מטלטלין is that we are discussing a case where there are witnesses that the seller never owned any land and therefore he could not have been משעבד his מטלטלין אגב קרקע‎. There is therefore no concern that the מלוה of the seller will collect these מטלטלי‎. -------------------------------- מכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ארבע אמות בחצרי‎ – From the גמרא here (which states that witnesses testify that he never owned land) there is a rebuttal to those that say regarding this which is customary to write in שטרי הרשאות, ‘and I gave him four אמות in my courtyard’ and אגב the קרקע I am also giving him the item in dispute; we write this in the שטר הרשאה‎ – אף על גב דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ארבע אמות בארץ ישראל‎ – Even though in reality the מרשה has no land. The reason we do this is because there is no person who does not own at least ד' אמות in א"י – דקרקע אינה נגזלת אי נמי דאין לך אדם שאין לו ד' אמות לקברו – Since land cannot be stolen, or you may also say that there is no person who does not have the right to ד' אמות to bury him. This is how the 'אומרים' explain why we can write in the הרשה that ונתתי לי ד"א בחצרי‎. However תוספות objects – דהכא משמע דאפשר שאין לו קרקע – For here it seems that it is possible that a ישראל has no קרקע at all. וכן משמע בפרק שלישי דקדושין (דף ס, ב עיין שם) הרי את מקודשת לי על מנת שיש לי קרקע‎ – And so too it seems in the third פרק of מסכת קדושין, where the משנה states in a case where a man said to a woman, ‘ you are betrothed to be with the stipulation that I have land’, the rule is that she is מקודשת only if he has land, but not if he does not – משמע דאפשר שאין לו‎ – This implies that it is possible that he has no land – תוספות rejects a possible answer: ודוחק להעמיד בגר שאין לו חלק בארץ – And it is improbable to establish (these גמרות) by a convert who has no share in the land – תוספות has an additional difficulty with the 'אומרים': ועוד דאם כן לא יעשה אדם שני שטרי הקנאה שהראשון קנה ארבע אמותיו‎ – And additionally; for if this is indeed so that one is using his ד"א בא"י, the rule should be that a person cannot make two notes of הרשאה, for the first agent already acquired his ד"א, what is he giving to the second agent; he has no more קרקע‎?! In summation תוספות rejects the notion that the reason one writes ונתתי לי ד"א בחצרי is because we assume he has land (either in א"י, or to be buried in). The question therefore arises how do people, who have no land, write הרשאות‎. ונראה לרבינו תם דהיינו טעמא כיון שמודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו‎ – And it is the view of the ר"ת that this is the reason why one may write ונתתי לו ד"א בחצרי (even though he owns no land), for since he admits that he has land and this admission is detrimental for him – שהרי על ידי קרקע מקנה לחבירו – Since through the land he is transferring his assets to his friend, so therefore – אפילו יש כמה עדים שמכחישים אותו הרי הודאת בעל דין כמאה עדים – Even though there are many witnesses who contradict him and testify that he owns no land, nevertheless the rule is the admission of a litigant is like a hundred witnesses – תוספות responds to an anticipated difficulty: ולא חיישינן למיחזי כשיקרא כדאשכחנא (לקמן דף קמט, א) גבי איסור גיורא‎ – And we are not concerned that ‘it appears like a lie’; this is no concern, as we find regarding איסור the גר‎ – דנפק אודיתא מבי איסור ואף על גב שהיה איסור משקר – That an admission was issued from sאיסור' house, and even though that איסור was lying, nevertheless the money went to מרי בר איסור, and not to רבא‎. Based on this ר"ת, תוספות asks: הקשה מורינו הרב רבי חזקיהו דמכל מקום ניחוש הכא דלמא אקני ליה מטלטלין אגב קרקע‎ – מהר"ר חזקיהו asked that notwithstanding that there are witnesses here that the seller never owned any land, we should still be concerned perhaps the seller was מקנה his lender מטלטלין אגב קרקע and we will disregard the עדים because (perhaps) – והודה שיש לו מקרקע אף על פי שלא היה לו מעולם‎ – The borrower/seller admitted that he owns land, even though that in truth he never owned any land – תוספות answers: ונראה דכולי האי לא חיישינן שמא שיקרו להודות – And it appears to תוספות that to such an extent we are not concerned that they will lie in their admission. תוספות rules: ונראה לו דבזמן הזה שרגילים לכתוב והקניתי לו ארבע אמות בחצירי‎ – And it is the view of מהר"ר חזקיהו that nowadays that it is customary to write, ‘and I let him acquire ד"א in my courtyard’ – אם כן מילתא דשכיחא היא ואם כן מכר לו פרה וטלית אין מעיד לו עליה‎ – Therefore it is a common practice to ‘lie/admit’ that one owns קרקע, so therefore if he sold him a פרה וטלית, the seller cannot testify on behalf of the buyer – אף על גב דאיכא עדים דלא היה ליה ארעא מעולם: Even though there are witnesses that the seller never owned land, because nowadays it is very common to admit (by lying) and be מקנה אגב קרקע, even though he has no קרקע, so this concern is more realistic and probable nowadays. S UMMARY We write in a שטר הרשאה that ‘I gave him ד"א in my חצר’; either because everyone has ד"א in א"י (the view of the 'אומרים'), or because הודאת בע"ד כמאה עדים דמי (the ר"ת). T HINKING IT OVER 1. תוספות writes that one of the reasons one may write ונתתי לו ד"א בחצרי is because שאין לך אדם שאין לו ד"א לקוברו‎. Seemingly this right to be buried is something a person receives after he passes on, but right now, he does not own any land, so how can he be מקנה מטלטלין אגב this קרקע which he does not have?! 2. Does the question of מהר"ר חזקיהו also apply to the view of the 'אומרים' that everyone has ד"א; therefore even though there are עדים that he has no land, nevertheless he has ד"א so he can be מקנה the מטלטלין אגב קרקע‎? If indeed the question applies, what would be the answer?!

עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה ממנו וכדמפרש טעמא דאית ליה קלא, הילכך אפילו עשאו אפותיקי בעדים גובה ממנו.

שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו ואפילו עשאו אפותיקי בשטר, דאף על גב דמלוה בשטר אית ליה קלא, שעבוד הנכסים לית ליה קלא אם עשאן אפותיקי אם לאו, דאם איתא דכשעשאו אפותיקי בשטר גובה ממנו, אם כן הכא לא יעיד דילמא אפותיקי עשאו בשטר. ומיהו מן היורשין הוא גובה, ואף על פי שאמרו מטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי, היינו טעמא דמלוא לא סמכינן עלייהו כל דנפלי קמי יתמי, אבל הכא דקבלם באפותיקי עלייהו סמיך וגובה מהם. ותדע דהא אפילו מן הלקוחות היה גובה, אלא דלית ליה קלא, וכל דלית ליה קלא חששו לתקנת הלקוחות, ולגבי יורשים קלא לא מעלה ולא מוריד. ולא עוד אלא אפילו פירש לו מקרקעי ומטלטלי, מסתברא לי דגובה מן היורשים, ומשום טעמא דאמרן. והללו שכותבין מטלטלי ומקרקעי אהנו למגבי מנייהו מן היורשין מן הדין ושלא מתקנת הגאונים ז"ל.

ואמר רב חסדא והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטר הקשה הרמב"ן ז"ל, למה הצריך רב חסדא לומר כן. ותירץ משום דנכסים ערבין הן, כדאמרינן (לקמן בבא בתרא קעד, א) נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ליה, וערבות אסמכתא היא, וכדאמרינן בשלהי פרק גט פשוט (בבא בתרא קעג, ב), אלא דגמר ומשתעבד משום ההיא הנאה דקא מהימן ליה, ועיקר שעבודיה דמלוה על מקרקעי הוא, וכי שעבד ליה מטלטלי הוה ליה כמאן דאמר ליה אי לא אפרע ולא משכחת מקרקעי איתפרע אדעתיה דשוי עיקר שעבודה אפילו אמטלטלי, והילכך גבי, וכיון שכן אם אמר לו מעכשו קני, דכל דכתב מעכשו לית ביה משום אסמכתא, כדאיתא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סו, ב), ואין טעם זה מספיק כל הצריך לפי דעתי, דאם כן אפילו מיניה דידיה לא ליגבי ממטלטלי עד דכתב ליה דלא כאסמכתא, וכדקיימא לן בדינא דכתובה דאינה גובה אפילו מיניה דידיה כממטלטלי, דמטלטלין לכתובה לא משתעבדי.

ודלא כטופסי דשטרי כתב הרמב"ן ז"ל משמו של רב סעדיה גאון ז"ל, שהוצרך לכתוב כן, לפי שטופסי השטרות נוסחן לכתוב לשון שיד בעל השטר על התחתונה, לפיכך כותבין ליפות כחו, שלא יהא זה כטופסן של שטרות, אלא כל לשון מסופק שבו יהא ידו על העליונה, ולפיכך זה אין ללשון זה צורך במקנה מטלטלי אגב כמקרקעי, אלא לפי שהורגלו לכתוב כן אף על פי שלא אמר להם הלוה שיש לו קרקע לשעבד עליו מטלטלין וכן הם אינן יודעין שיש לו, לפיכך צריך לכתוב כן שאין זה כטופסי השטרות, אלא שהוא העיד על עצמו או שהם מכירין בו שיש לו, ושלא כתבו כן עד שהכירו בו, וכדרך שאנו רגילין לכתוב בנאמנות ועל הנאמנות בפירוש. וזה הנכון.

הכא במאי עסקינן שקנה ומכר לאלתר כלומר, דידענו בו דלא לוה משעת קניה עד שעה שמכרן. ואם תאמר אם כן ליקשי אם הכי בית ושדה נמי יעיד לו, דאכתי לא ידעינן דניחוש לכותב דאקנה, דאי בדכתב ליה אפילו פרה וטלית נמי, כדמקשה ואזיל. וי"ל דאין הכי נמי, אלא כולה שמעתין כל דקאי ברישא מקשה ואזיל ארישא, וכי קאי אסופא מקשה ואזיל אסופא, והכא כיון דאכתי אשכח פירכא בסופא לא פריך ארישא.

וניחוש דילמא דאקניה אמר ליה, ופריק

דקאמרי עדים ידעינן ביה דלא הוה ליה ארעא מעולם ופירש ר"ח ז"ל, דצריכי לאסהודי הכי: זה האיש לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום הזה וברור לנו במה דקונה וכי לא קנה קרקע מעולם לא במתנה ולא בקניה וכגון הא דאמרינן ביבמות פרק האשה רבה (יבמות פח, א) נשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה, אמר רב לא שאנו אלא שנשאת בעד אחד, אבל נשאת על פי שנים לא תצא. מחכו עלה במערבא הוא עומד בפנינו ואתה אומר לא תצא וכו'. ומסקינן בה לא צריכא דאתו תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפיק ועד השתא ואתון לא ידעיתון ליה דכתיב ויכר יוסף את אחיו וכו'. עד כאן. וזה דבר של תימה ושאי אפשר שישן בשעה שישנו ולא זזה ידו מתוך ידו מעולם, ולההיא דיבמות לא דמיא כלל, דהתם כל ששרוי עמהם במקום אחד וחותם זקנו עודנו שרוי עמהם במדינה, הכל יודעיו והכל מכיריו וכל בני עירו מעידין עליו. אלא הכא בשכיניו משכחת לה, במעידין שכיניו אנו ומורגלין אצלו ולא הרגשנו בו שהיה לו קרקע או שנתן לו, ונגיעת עדותו בזה חששא בעלמא הוא שאנו חוששין שמא כן היה וכן היה, וכל ששכיניו והמורגלין אצלו לא הרגישו בו, כולי האי לא חיישינן. וגדולה מזו אמרו בעדות בתים (לעיל בבא בתרא כט, א) מאן מסהיד אביתא שיבבי שיבבי מידע ידעי ביממא ובליליא, כלומר שאלו יצא הרגישו. ומיהו שמעינן שאין סומכין על ארבע אמות של ארץ ישראל ולא על של קבורה. ואף על פי שרבינו תם ז"ל דוחק בזה ובכל המקומות שבא בגמרא כיוצא בזה דמיירי בגר, פשוטיהן של דברים אינו נראה כן. ומה שנהגו כן לכתוב בכל אדם, לפי שהוא מעיד על עצמו ונאמן הוא על עצמו יותר ממאה עדים לחיובו. ומיהו דוקא במקום שלא חב לאחרים, כדאיתא בפרק האשה שנתאלמנה (כתובות יט, א) ודבר מצוי הוא לכל מי שיש לו קרקע הראוי להקנות עליו, שהרי מקנין על הקרקע שכור ושאול, כההיא דר"ג וזקנים שהיו באים בספינה עמד ר"ג ואמר עשור שאני עתיד למוד וכו' ומייתינן לה בריש פרק קמא דבבא מציעא (יא, א) וכן אם יש בית הכנסת לרבים בעירו שהכל שותפין בו, אלא שאותה של איסור גיורא קשה לי קצת, דאמר רבא אגב ארעא לית ליה, ואמאי ליקנינהו אגב קרקע שהוא שוכב עליו. ושמא שכור היה בידו לזמן ועבר זמנו. ואם תאמר למה דחק עצמו כל כך לומר שלא היה לו קרקע מעולם, לימא שלא היה לו קרקע בשעה שקנה הפרה, אלא מדלא העמידה בהכי שמעינן מינה דכל ששעבד מטלטלי אגב מקרקעי בדאקנה, אם היה לו קרקע באותה שעה אף על פי שקדם ומכר הקרקע ואחר כך קנה מטלטלין, נשתעבדו לו, דמאותה שעה חל השעבוד, וכל שלא חזר בו קנה, ואף על פי שאלו חזר בו קודם קניית המטלטלין לא קנה ואף על פי שיש לו קרקע, כדאמרינן לזה ולזה ואחר כך קנה יחלוקו.

ראובן שמכר פרה או טלית או כל דבר המיטלטל שהוא שלו לשמעון ובא יהודה וערער עליו הרי ראובן מעיד עליהן שהרי אינו נוגע בעדות שהרי קבלת אחריות אין כאן אף בנמצאת שאינה שלו שכל המטלטלין בחזקת מי שהן תחת ידו וטוענין ללוקח והעמדה לפני בעל חובו אין כאן שהרי אין בעל חובו חוזר עליהן אפילו עשאן אפותיקי ואפילו בשטר שהרי אמרו עשה עבדו אפותיקי בשטר ומכרו בעל חוב גובה הימנו עשה שורו אפותיקי אף בשטר ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו ומ"מ בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר או של אומן ונמצאת שאינה שלו אינו מעיד עליה אא"כ שמעון מודה שהוא יודע באמת שמשל ראובן היו שאם לא הודה כן הרי ראובן נוגע בעדות שהרי שמעון חוזר עליו אם זכה בה יהודה לומר שמכר לו דבר שאינו שלו ובדין זה הוצרכנו למה שתרצו בגמ' במכיר בה שהיא בת חמורו ר"ל בת שורו ואף בראשונה ר"ל במה שביארנו שלהעמידה לפני בעל חובו אין לחוש אתה צריך לצדדין אחרים שהרי יש לך לומר שמא הקנה לשעבד לבעל חובו אותו דבר לאחר אגב מקרקעי וכל שהקנה או שעבד לחברו בחובו מטלטלי אגב מקרקעי בשטר גובה אף המטלטלין מן הלקוחות שכל שהמטלטלין משתעבדין אגב קרקע דין המטלטלין נמשך אחר דין הקרקע הא אם שעבד לו מטלטלין שלא אגב קרקע אע"פ שהקנה ושעבד לו מטלטלי ומקרקעי אין שעבוד חל בהם לטרפם מן הלקוחות ואף כשהם נקנים אגב קרקע אין שעבודם חל אא"כ כתב לו דלא כאסמכתא דלא כטופסי דשטרי אפילו נתן או מכר קרקע במוחלט הואיל ואינו מקנה המטלטלין לגמרי אלא דרך שעבוד שכל שאדם משעבד נכסיו באיזה צד הן קרקע הן מטלטלין אע"פ שאינו אסמכתא גמורה שהרי אינו מקנה אותם בשעבודו אלא לבכדי שיעור חובו מ"מ אחר שהוא משעבד נכסים שהם שוים יותר מן החוב כעין אסמכתא היא ואילו היתה אסמכתא גמורה לא היה לשון דלא כאסמכתא מועיל בו כלל שאי אפשר לאסמכתא שלא תהא אסמכתא ואלו לא היה בה שום דמיון לאסמכתא כגון שמכרם לגמרי או נתנם או משכנם שלא שעבד שאר נכסיו על אותו מכר או מתנה או משכון לא היה צריך ללשון זה כלל אבל כשהוא משעבדם ליפרע מהם הואיל והוא כעין אסמכתא צריך שיתנה בלשון זה בכל שעבוד שבעולם ולענין טירפת מטלטלין מיהא כל שהקנה אותם אגב קרקע יש בהם טירפא ולמדת שענין דלא כאסמכתא לא על שעבוד מטלטלין אגב קרקע לבד הוא נאמר אלא הוא הדין בכל שעבוד שישעבד נכסיו באיזה ענין צריך שיכתוב דלא כאסמכתא וענין דלא כטופסי דשטרי הוא בכל שטרות להודיע שבכונה גמורה נכתב ולא לשם טופס העשוי להתלמד בו:

ונשוב לעניננו והוא שנמצא שיש צד שמטלטלין אלו יכול הוא להעמידן בפני בעל חובו ולא נאמר מטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי ליטרף מן הלקוחות אלא בסתם או שלא הקנם על גב קרקע אפילו עשה מהם אפותיקי ומכרו ואפילו נתברר לנו שלא נשתעבד לשום אדם משהיו מטלטלין אלו בידו כגון שלקחם ומכרם לאלתר שמא מ"מ כבר נשתעבד קודם המקח וכתב בשטר השעבוד שקניתי ושאקנה ומאחר שכתב ושאקנה נשתעבדו נכסים שקנה לאחר מיכן אע"פ שלא היו בידו בשעת השעבוד וקנה ומכר קנה והוריש בעל חוב טורף וכן במטלטלין הואיל ושעבד לו מטלטלין אגב קרקע ומאחר שכן אינו מעיד לו עד שיבאו עדים ויעידו שלא היה לראובן זה קרקע מעולם עד שישעבד מטלטלין אגבן ומה שנהגו עכשו לסמוך על ארבע אמות קרקע שבארץ ישראל אפילו למי שסומך על כך יראה לי דוקא לחול עליהם תורת שעבוד והקנאה אבל לטרוף מאותם שמכר אף לדעתם אינו מועיל כלום:

זה שנתגלגל בדברינו עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו יש שואלין בה אחר שהמכר מפקיע מיד שעבוד למה לא מנאוה בכלל הקדש חמץ ושחרור ואינו דומה שאלו השלש מפקיעין כל שעבוד שבעולם אף של עבד ואף של מטלטלין אגב קרקע מה שאין כן במכר:

המוכר שדה לחברו ופירט לו שלא לקבל עליו אחריות וטרפוה ממנו אינו חוזר עליו אפילו נמצאת גזולה בידו ואין צריך לומר שטרפוה בחובו שמפני זה טרח והתנה שלא יהא עליו אחריות וכל תנאי שבממון קיים ומ"מ במטלטלין אע"פ שסתם מכירתן אין בה אחריות נמצאת שאינה שלו חוזר עליו כמו שביארנו ומ"מ אם פירט בו שאינו מקבל עליו אחריות אף בנמצאת שאינה שלו אינו חוזר עליו כמו שביארנו:

בפרשב"ם בד"ה ומשני במכיר כו' והודאת בעל דין כו' מערער בעי לאפוקי מיניה בעדי כו' עכ"ל בעדי אמת של המערער נמי לא היה חוזר על המוכר דהודאת בעל דין כק' עדים אלא דקאמר דמש"ה מחזיקין ליה ביד הלוקח שהמערער לא בא לאפוקי אלא בעדים שקרים כפי עדות המוכר שפוסל עדות המערער ואין הוא נוגע בדבר שהרי הלוקח מכיר בה שהיא בת חמורו ואינו חוזר עליו גם הלוקח שאומר כן אינו נוגע בדבר זה שהרי גם אם היה אומר שאינה בת חמורו לא היה מפסיד כלום שהמוכר ע"כ היה מחזיר לו מה שנתן וק"ל:

רשב"ם ד"ה לא צריכא הא דקאמרי מעיד וכו' ופי' ר"ח ידעינן ביה בהאי וכו' צריכין לאסהודי הכי זה האיש לא נתפרש ממנו וכו'. כל זה הוא מדברי ר"ח ועיין בטור ח"מ סימן ל"ז:

תוס' ד"ה והוא דכתב ודלא כאסמכתא מספקא לן אי במטלטלי אגב מקרקעי דוקא או אפי' מקרקעי לחודיה. צ"ע בדברי התוס' הללו דמאי מספקא להו דהא קרקעות משועבדין למלוה על כל פנים אפי' אם לא כתב בשטר אחריות דקי"ל אחריות ט"ס וא"כ מאי צריך למכתב בקרקעות דלא כאסמכתא ויש לישב כגון דאין לו קרקע בשעת הלואה וכתב ליה דמשעבד ליה הקרקעות שיקנה אחרי כן ואז יש לספק אם צריך למכתב בשטר דלא כאסמכתא ודו"ק:

עשה עבדו אפותיקי יש מפרשים עשה עבדו אפותיקי בשטר דוקא דכיון שיש למלוה קול גם לעבד שעשאו אפותיקי יש קול. ויש מפרשים אפילו עשאו אפותיקי בעל פה אית ליה קלא וכן נראה לפי הסוגיא שבסוף פרק המניח. ושמע מינה דעשה שדהו אפותיקי אפילו במלוה על פה גובה ממשעבדי במקום שאין שם בני חורין ובאפותיקי מפורש אפילו במקום שיש שם בני חורין. עליות.

שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו ואפילו עשאו אפותיקי בשטר דאף על גב דמלוה בשטר אית ליה קלא שעבוד הנכסים לית להו קלא אם עשאן אפותיקי אם לאו דאם כשעשאו אפותיקי בשטר גובה ממנו אם כן הכא לא יעיד דלמא אפותיקי עשאו. ומיהו מן היורשים הוא גובה ואף על פי שאמרו מטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי היינו טעמא לא סמכי עלייהו כל דנפלי קמי יתמי אבל הכא דמקבלם באפותיקי עלייהו סמיך וגובה מהם ותדע דהא אפילו מן הלקוחות היה גובה אלא דלית ליה קלא וכל דלית ליה קלא חששו לתקנת הלקוחות ולגבי יורשים קלא לא מעלה ולא מוריד. ולא עוד אלא אפילו פירש לו מקרקעי ומטלטלי מסתברא לי דגובה מן היורשים ומשום טעמא דאמרן והללו שכותבים מקרקעי ומטלטלי אהני למגבי מנייהו מן היורשים מן הדין ושלא מתקנת הגאונים ז"ל. הרשב"א ז"ל. אבל הרא"ה ז"ל כתב דמדינא דגמרא אפילו מן היורשים אינו גובה ומשום טעמא דלית ליה קלא דאף על גב דקול לגבי יורשים לא מעלה ולא מוריד כיון דלית ליה קלא לא סמכה דעתיה עליה וסבור הוא שיבריחנו וימכרנו דהא לא ידע דאיכא שעבוד עליה הלכך אפילו מיורשים נמי לא גבי. הר"ן ז"ל.

דאמר רבא אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי כו' יש אומרים דמאן דכתב שעבוד מטלטלי בשטרא ומפרש ביה בהדיא דנגבי מנייהו ממשעבדי גבי ממשעבדי אף על גב דלא אמר ליה מטלטלי אגב מקרקעי מיהו היכא דלא פירש לו שיגבה מטלטלי ממשעבדי לא גבי ממשעבדי אלא אם כן אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי ומייתי ראיה מהא דגרסינן בירושלמי. וקשיא לי על זה הא דמוקמינן להך ברייתא לקמן כגון דאמרי עדים ידענא ביה בהאי גברא דלא הוה ליה ארעא מעולם ואם איתא כי לא הוה ליה ארעא מעולם מאי הוי ניחוש דלמא פירש לו בשטר שיגבה מטלטלי מן המשועבדים אלא שמע מינה דלא מהני תנאה ופירושא למגבי מטלטלי ממשעבדי אלא אם כן אית ליה ארעא ומקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי. עליות.

וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל הא דאמר רבא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי קני מקרקעי כו'. בעל חוב ניהו הכי קאמר אי אקני ליה לבעל חוב דיליה מטלטלי אגב מקרקעי כגון דאמר ליה אי לא פרענא לך מכאן ועד יום פלוני הקנתי לך מקרקעי ואגבן אקנתי לך מטלטלי קני דכי אמרינן מטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי הני מילי בסתמא אי נמי היכא דלא אקנינהו ניהליה אגב קרקע ואף על גב דשוינהו אפותיקי אבל היכא דאקנינהו ניהליה אגב קרקע קני להו ומפיק להו ואפילו מן הלוקח כדאמרינן וליחוש דלמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה כלומר לבעל חוב דידיה ולהכי קא מסהיד ביה השתא להאי לוקח כי היכי דליתי בעל חוב דיליה ולטרוף לה מיניה אלמא היכא דכתב ליה מטלטלי אגב מקרקעי טריף להנהו מטלטלי ואפילו מן הלוקח ולא עוד אלא דאי כתב דאקנה כגון דכתב הקנתי לך אגב מקרקעי מטלטלים דאקנה קני להו למטלטלים דקנה בתר הכי ואי זבין להו מפיק להו מלוקח דאמרינן ודלמא אקנה אמר ליה אלמא היכא דאמר לו דאקנה מהני ומפיק להנהו מטלטלים דקנה בתר הכי וזבנינהו מן הלוקח.

והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא הקשה הרמב"ן ז"ל למה הוצרך רב חסדא לומר כן ותירץ משום דנכסים ערבים הם כו' וערבות אסמכתא הלא כו' ככתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל. ואין טעם זה מספיק כל הצורך לפי דעתי דאם כן אפילו מיניה דידיה לא לגבי מטלטלי עד דכתב ליה דלא כאסמכתא וכדקיימא לן בדינא דכתובה אינה גובה אפילו מניה דידיה ממטלטלי דמטלטלי לכתובה לא משתעבדי ודלא כטופסי דשטרי כתב הרמב"ן ז"ל משמו של רב סעדיה גאון ז"ל שהוצרך לכתוב כן כו' ואני שמעתי ממורי ה"ר יונה ז"ל לפי שהורגלו כותבי שטרות כן לכתוב אף על פי שלא אמר להם הלוה שיש לו קרקע לשעבד עליו מטלטלים וכן הם אינם יודעים שיש לו לפיכך צריך לכתוב כן שאין זה כטופסי השטרות אלא שהוא העיד על עצמו או שהם מכירים שיש לו קרקע ושלא כתבו כן עד שהכירו בו וכדרך שאנו רגילים לכתוב בנאמנות ועל הנאמנות בפירוש וזה נכון. הרשב"א ז"ל.

שמע מינה דאקנה קנה ומכר לא קנה אית נוסחא דכתיב בהו דאקנה קנה ומכר דאקנה קנה והוריש לא קנה. ונראה בעיני דלא גרסינן לה ובהלכות הרב הגאון ז"ל איננו דכיון דקיימא לן מלוה על פה גובה מן היורשים כן אמרינן נמי דאקנה קנה והוריש קנה דלגבי נכסי דקנה לוה לבתר הלואה הויא לה כמלוה על פה אף על גב דלא מהניא הקנאת השטר דלאלתר דקני להי משתעבדי דקיימא לן מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה וכי מיית גבי מיתמי דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם והכי מוכח בהדיא בפרק מי שמת. והא דבעי שמואל דאקנה מהו ואסיק בה תלמודא דקא בעיא ליה דאקנה קנה והוריש משום דשמעינן ליה לשמואל דמלוה על פה אינו גובה מן היורשים וקיימא לן דאקנה קנה ומכר משתעבד. והיכא דלא כתב ליה דאקנה אינו גובה מן הלקוחות נכסים שקנה אחר ההלואה אבל מן היורשים אף על פי שלא כתב לו דאקנה כלל מידי דהוי אמלוה על פה כדכתיבנא. ומיהו נראה דלא גבי אלא מיתומים גדולים ומשום דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן ממקרקעי דאביהן כיון דקנאן אביהן ונשתעבדו למלוה אתו תורת שעבוד אין שם כיון דלא כתב מלוה דאקני לא בשטר ולא בעל פה הלכך אין גובה מיתומים קטנים דלאו מיעבד מצוה נינהו. ואין צריך לומר למאי דהוה בעינן למימר דאקני קנה ומכר לא משתעבד דכיון דלא אפשר לשעבודי נכסי דקני בתר הכי על כרחך מיתמי לא גבי דאין דאקנה נגבה מתורת שעבוד אלא משום דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם.

לא צריכא דקאמרי עדים ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם לאו למימרא שלא נפרדו ממנו כלל כו' אלא כיון שדרו עמו בעיר אחת לעולם והכירו בעסקיו הוחזק אצלם בעיר שלא היה לו קרקע. ואם תאמר וליחוש שמא אחר נתן לו קרקע על מנת להחזיר כדי שיקנה מטלטלין אגב אותו קרקע ובזה לא ידעו בני עירו ולא הוחזק בכך שיש לו קרקע וכי תימא שלא זזו העדים ממנו לעולם ולא דבר עם אדם שלא בפניהם אם כן לא הוה צריך למימר דלא הוה ליה ארעא מעולם אלא דידעי ביה דלא אקני ליה מטלטלים אגב מקרקעי מעולם. ונראה לי דכל כהאי גוונא לא קני מטלטלי אגב מקרקעי לטרוף ממשעבדי כיון שהוא קרקע דאקני אגביה מטלטלי לאו בר גוביינא הוה דהא לא אקניה ניהליה אלא על מנת להחזיר לו לאלתר. מיהו ודאי לענין ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות ודאי קונה מטלטלים אגב קרקע שנתנוהו למוכר על מנת להחזיר.

אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו והא דאצטריכא ליה לשמואל לאשמועינן שאין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו כגון שאין המערער טוען שהמוכר גזלה ממנו אלא שהוא אומר שגזולה היתה ביד אבותיו או שגזלה מי שמכרה לו שאם טוען המערער שזה המוכר גזלה ממנו תיפוק ליה שהוא נוגע בעדות כי היכי דלא לקרויה גזלנא. כל זה מעליות הר"י ז"ל.

תוס' ד"ה דלא כו' ע"מ שיש לי קרקע שם איתא ע"מ שיש לי בית כור עפר ואם כן אזדא לראיה זו: