Bava Batra 23b

מתני' ניפול גוזל:

הנמצא בתוך חמשים אמה של שובך:

נמצא בין שני שובכות בתוך חמשים לשניהן:

גמ' רוב וקרוב אם בא דבר לפנינו ויש בו להלך אחר הרוב והוא כך ואם תלך בו אחר הקרוב אינו כך הלך בו אחר הרוב ואע"ג דתרוייהו דאורייתא רובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות (שמות כג, ב) וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה וגו':

ואע"ג דאיכא אחריתי שרחוקה ממנו שגדולה ממנה ברוב עם:

בדליכא רחוקה מזו שגדולה ממנה אלא כולן שוות:

בין ההרים שאין דרך רוצחים לבא ממקומו' אחרים לכאן:

לאו אע"ג דאיכא אחרינא חוץ לחמשים אמה דנפישי מהאי:

חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דאזלינן בתר רובא דעלמא ואפי' למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במקום שהוא מוחזק אבל הכא דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר רובא וא"ת בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כד. ושם) לרבנן דרבי שמעון בן אלעזר דאמרי אפילו בעיר שרובה כותים חייב להכריז בדבר שיש בו סימן ואמאי לא אזלינן בתר רובא כיון דליכא חזקה דממונא וי"ל דתקנת חכמים הוא כדי לקיים מצות השבת אבידה כיון דיכול להתברר ע"י הכרזה אם היא של ישראל וישראל נמי לא מייאש דמסיק אדעתיה דלמא משכח ישראל ויכריז:

רוב וקרוב הלך אחר הרוב וא"ת מאי קא משמע לן מתניתא היא (כתובות דף טו.) ט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה [וכו'] ובנמצא הלך אחר הרוב משמע אפי' נמצא קרוב לחנות המוכרת נבילה ותירץ ר"י בר מרדכי דאי ממתניתא הוה אמינא כגון דאין דלתות מדינה נעולות דאיכא תרי רובי קמ"ל רבי חנינא דאפילו דלתות מדינה נעולות דליכא אלא חד רובא ור' זירא דפריך ליה בסמוך אע"ג דר' זירא נמי אית ליה לקמן אפילו דלתות מדינה נעולות היינו בתר דשני ליה דקיבלה מרבי חנינא ואין נראה לריצב"א דאם כן מאי פריך ליה מקרא תיקשי ליה אמתניתא דתשע חנויות ואפילו תוקמה כשאין דלתות מדינה נעולות הא טעמא דבעינן תרי רובי אינו אלא מדרבנן משום גזירה כדאמר בסוף פ"ק דכתובות (דף טו.) ונראה לר"י דאי ממתני' ה"א בנמצא באמצע ועוד נראה לר"י דרבי חנינא אתא לאשמועינן דאפילו בקורבא דמוכח דאזלינן בתר רובא וכן משמע בסמוך גבי חבית שצפה בנהר דבעי למימר דרב דאמר כנגד עיר שרובה ישראל מותרת לית ליה דרבי חנינא והיכי מתוקמא דהא משמע דמותרת אפילו נמצאת סמוך לבית נכרי וזהו מטעם דאזיל בתר רוב העיר ישראל וכרבי חנינא אלא ודאי לגבי קורבא דביתו של נכרי הוי קורבא דלא מוכח כיון שדרים רוב ישראל באותה העיר ורב אזיל בתר רובא היכא דהקורבא לא מוכחא ודלא כרבי חנינא אבל אותה עיר כנגד האי דקירא הוי קורבא דמוכח ולכך אזיל בתרה וכל ההלכה תתיישב כמו שאפרש ולהכי לא מייתי בכוליה גמרא דרבי חנינא אלא לקמן גבי חצבא דאישתכח בפרדיסא של ערלה דקורבא דמוכח הוא שנמצא בפרדיסא דערלה גופיה ובפ"ק דביצה (דף י:) מייתי ליה נמי גבי הא דתנן זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים אסורים ומפרש בגמ' כגון שזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מהו דתימא אינהו נינהו ואיתהפוכי איתהפיך קמ"ל דהנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו ומעלמא אתו ומסיק עלה לימא מסייע ליה לרבי חנינא כו' והתם קורבא דמוכח הוא דהא שחורים ולבנים היו שם ומוכח דאינהו נינהו:

מתיב רבי זירא והיה העיר הקרובה כו' מאי לאו דאיכא אחריתי דנפישא מינה. אמתניתא דתשע חנויות נמי הוה ליה לאקשויי אלא אמתניתא איכא לשנויי בדליכא ותו ליכא לאקשויי ניזיל בתר רובא דעלמא דלגבי רובא דעלמא הוה קורבת זו העיר קורבא דמוכח אבל לר' חנינא דאפילו בקורבא דמוכח הלך אחר הרוב פריך שפיר דכי נמי משנינן בדליכא אכתי תיקשי ניזל בתר רובא דעלמא:

בדליכא תימה דהכא משמע דטעמא דהעיר הקרובה מביאה עגלה ערופה משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה (דף מה:) תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין שמניחין אותה שאין בה בית דין והולכין לעיר אחרת שיש בה בית דין ואמאי והלא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה בית דין היה:

ביושבת בין ההרים ואם תאמר ואמאי איצטריך קרא בסוף פרק מרובה (בבא קמא דף פב:) דאין ירושלים מביאה עגלה ערופה ואע"ג דכתיב (תהלים קכה, ב) ירושלים הרים סביב לה מ"מ כל ישראל היו באין לרגל וגם בשאר ימות השנה להביא נדרים ונדבות וגם אומות העולם היו באין שם בסחורה שקרויה רוכלת עמים וי"ל שהיו מקומות שלא היו רגילים לבא רק בני ירושלים אי נמי בימי חזקיה שכל ישראל היו שם ולא היו באין לסחורה:

ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה כו' ואמתניתא דתשע חנויות לא מצי למיפרך דהכא הוי קורבא דמוכח דהוי משובך זה דהוי תוך חמשים והנך דנפישי הוי חוץ לנ' ולעיל אמרינן דכרסייהו בחמשים אמה מליין:

בדליכא לא מצי למיפרך דניזל בתר רובא דעלמא דמיירי דליכא שום שובך תוך שלשים ריס ואמר לעיל דלא שייטי אלא שלשים ריס ותו לא:

ואי דליכא אחריני ודאי מההוא נפל דבשלמא אי איכא דנפיש מיניה אתי שפיר דהוי של מוצאו כגון דהוי ההוא דנפיש של הפקר או של כותים אבל השתא דליכא ודאי מההוא נפל ולא מצי לשנויי כגון דליכא דנפיש אלא שוין דמכל מקום אמאי הוי של מוצאו כיון שקרוב לזה דהכי משמע דחוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו אע"פ שקרוב לזה מזה דהא תנן מצאו בין שני שובכין קרוב לזה שלו דכשהן שוין אזלינן בתר קרוב:

אמר רבי חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב כלומר, אפילו איכא קורבא דמוכח כעובדא דפרדיסא דלקמן, והיינו דקשיא ליה לר' זירא, דאי לא, מאי קשיא ליה, היינו תשע חנויות דאמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב ואף על פי שנמצא יותר קרוב למוכר נבלה. אלא ודאי כדאמרן.

מתיבי והיה העיר הקרובה אל החלל ואף על גב דאיכא דנפישא מיניה קשיא לי, ולדידה מי ניחא, והא לכולי עלמא בדליכא קורבא דמוכח בתר רובא אזלינן, וכמו שכתבנו, ותשע חנויות יוכיחו, ואפילו הכי לגבי עגלה ערופה אזלינן בתר קורבא אף על גב דלא מוכח, דבמדידה תליא רחמנא. וי"ל דהכי קאמר, אי אמרת בשלמא דכי איכא קורבא דמוכח שבקינן רובא ואזלינן בתר קורבא, זימנין דאישתכח קרוב לזה בקורבא דמוכח ואזלינן בתרה, והילכך אף כשאין שם קורבא דמוכח אזלינן ביה בתר קורבא, כדי שלא תחלק ולא תתן דבריך לשיעורין. אלא לדידך דאמרת דאפילו בקורבא דמוכח אזלינן בתר הרוב, אמאי. ועדיין אינו מתיישב בעיני כלל, דכל עצמנו אין לנו שהולכין אחר (הרוב) [הקרוב] מן התורה ברובא דליתא קמן אלא מן והיה העיר הקרובה אל החלל, ואי מהתם ואפילו בדאיכא אחריתי דנפישא מיניה, אם כן אפילו בקורבא דלא מוכח, כגון תשע חנויות, נמי נאמר כן, ואי דוקא בדליכא דנפישא מינה אמר קרא, הא איכא אחריתי דנפישא מינה לא, אם כן אפילו בקורבא דמוכח נמי מנא ליה לרבי זירא ולמה מודה בתשע חנויות וחולק על רבי חנינא. ורבי זירא לא משמע ליה דבסברא בעלמא חולק על רבי חנינא, דהא קראט קאמר, וקרא אפילו לדידיה נמי דסבירא ליה דאפילו בדאיכא דנפישא מינה קאמר. ועל כן נראה לי דרבי זירא לא חולק היה, וכדמוכח לקמן, אלא חוקר ושואל היה דקרא ומתניתין היכי. והא דבעי לה אמימריה דרבי חנינא, הוא הדין דהוה בעי לה אמתניתין דתשע חנויות, אלא משום דרבי חנינא קאמר לה בהדיא דאפילו במקום קרוב הלך אחר הרוב קא בעי ליה עליה, דאלו ההיא דתשע חנויות לא מיפרשא בהדיא דאפילו במקום קרוב נלך אחר הרוב. ומעיקרא הקשה מוהיה העיר הקרובה, דמשמע דאדרבה רוב ורוב הלוך אחר קרוב ואפילו איכא דנפיש מינה וליכא קורבא דמוכח כי התם, הפך מדרבי חנינא לגמרי, ואוקימנא בדליכא. הדר אקשי ממתניתין, דמהתם משמע דכל היכא דאיכא קורבא דמוכח מיהא אזלינן בתר קורבא, דקא סבר דמתניתין אפילו בדאיכא אחריני של הפקר דנפישי מיניה חוץ לחמשים אמה ותוך שלשים ריס ומפריח קאמר. ופריק בדליכא כנ"ל.

וליזיל בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים ואם תאמר אם כן למה לן קרא בשלהי פרק מרובה (בבא קמא פב, ב) דירושלם אין מביאה עגלה ערופה דכתיב ל(י)רשתה וירושלם לא נתחלקה, דאף על גב דכתיב ירושלים הרים סביב לה, מכל מקום כל העולם באין שם לסחורה, שהיא רוכלת הגוים, ועולין שם לרגל ובשאר ימות השנה לשלם נדרים ונדבות, ואם כן קרא לפוטרה מעגלה ערופה למה לי. תירצו בתוספות, דמכל מקום מקומות היו שם שלא היו בני אדם רגילין לילך שם, אלא בני ירושלים. ומסתברא דאיצטריך אפילו בזמן שלא היה שם בית המקדש עדיין, ואי נמי אי איתרמי דלא סלקי לה, אפילו הכי מדינא לא מיתא, דרחמנא פטרה.

תנן ניפול הנמצא בוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא דנפיש מיניה. כלומר, בשלמא לרבי זירא, כיון שנמצא בתוך חמשים אמה ואפילו במפריח הרי הוא של בעל השובך, ואף על גב דאיכא דנפיש, משום דאיכא קורבא דמוכח, וכדאביי דאמר לעיל בחמשים אמה מליא כרסייהו, ועל דרך הרוב אינן יוצאין חוץ מחמשים אמה, הילכך הרי הוא של בעל השובך, ואף על גב דאיכא אחרינא דגוי אי נמי דהפקר דנפיש מיניה תוך שלשים ריס. אלא לרבי חנינא, ניזיל בתר רובא דתוך שלשים ריס. ופרקינן בדליכא, כלומר, תוך שלשים ריס. ואקשינן אי דליכא אימא סופא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, ואי דליכא ודאי דהאי הוא, כלומר אי אמרת בשלמא דאיכא דנפיש מיניה ורישא דהוי של בעל השובך משום דהוי קורבא דמוכח, כדאמרן, שפיר, דסופא נמי משכחת לה דאיכא דנפיש מיניה, וכיון דבחוץ מחמשים אמה ליכא קורבא דמוכח ואזלינן בתר רובא, ומשכחת לה בההוא אחרינא דגוי אי נמי דהפקר. אלא אי אמרת דליכא דנפיש, ודאי דהאי שובך הוא, דהא מישט שייטי עד שלשים ריס. ופירש רש"י זל, דכי אקשינן ליה מסופא, הוא הדין דהוה מצי לאקשויי אכתי מרישא, ולימא אפילו כי ליכא אחרינא דנפיש מיניה מכל מקום ליזיל בתר רובא דעלמא, אלא כיון דאשכח פירכא דעדיפא מינה ניחא ליה לאקשוייה. ואינו מחוור בעיני כלל, דאם איתא דחיישינן בכי הא לרובא דעלמא, סופא דקתני הרי הוא של מוצאו ניחא, דמשום הכי הוי של מוצא ולרבי חנינא, דאזלינן בתר רובא דעלמא ומעוברי דרכים נפל, אלא נראה דלרובא דעלמא לא חיישינן הכא, דכיון דתוך שלשים ריס ליכא אחרינא וקיימא לן דמישט שלשים ריס ותו לא, הא מעלמא לא אתא, ואי משום עוברי דרכים, לנפילה לא חיישינן כל כמה דמצי למימר דמההוא שובך אתא, דאין בני אדם שוטים שלא להשגיח על מה שבידם. ואף על גב דאמרינן לקמן גבי הנהו זיקי דאשתכח בי קופאי, והני מילי רברבי אבל זוטרי אימא מעוברי דרכים נפיל, התם הוא משום דעל כרחין נפול, אלא דלא ידעינן ממאן נפול, אי מבני העיר או מעוברי דרכים, והתם הוא דאזלינן בתר רובא דעלמא דהיינו עוברי דרכים, אבל הכא דאפשר למיתלי דהפריח מתוך שובך זה, אף על פי שהוא חוץ לחמשים אמה, בדידיה תלינן ולא חיישינן לנפילה. וזה נכון וכן פירשו גם בתוספות.

הכא במאי עסקינן במדדה ובהא איתרצא כולה מתניתין, דתו לא אצטריכי' לאוקמה בדליכא, דאפילו איכא אחרינא דנפיש חוץ לחמשים, הרי זה של בעל השובך, דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה, הילכך על כרחין מהא אתא. ובשנמצא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, דעל כרחין לאו מהני אתא אלא מעוברי דרכים נפל.

הא דאמרינן על דאפקוה לרבי ירמיה מבי מדרשא. פרשו בתוספות, דלאו משום דאמר מילתא דתמאה, דהא על כרחין אשכחן בכי האי גוונא במתניתין וכדקתני מחצה על מחצה יחלוקו, ולא משכחת לה אלא בשרגלו אחד תוך תחום זה ורגלו האחר תוך תחום האחר, אלא אפקוה משום דאמר מילתא דלא אפשר, דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה, ואפילו רגלו אחד אי אפשר שיוצא בחוץ, דכל שיעורי חכמים כך הם (ר"ה יג, א): בארבעין סאה הוא טובל בארבעין סאה חסר קורטו איחנו טובל. כך פירש רבינו תם ז"ל.

תנן נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו ואף על גב דאיכא חד מנייהו דנפיש. תימה היאך איפשר לומר דאיכא חד מנייהו דנפיש, דהא אמנא לה למתניתין במדדה ותוך חמשים הוא, וכל שהוא תוך חמשים אמה ליכא קורבא דמוכח, וכיון שכן אי איכא חד מנייהו דנפיש, מיניה הוא, דהא בכל כי האי גוונא לכולי עלמא אזלינן בתר רובא דהיינו תשע חנויות. ותירצו בתוספות דעיקר קושיא זו אינה אלא משום דבעי לאקשויי וליזיל בתר רובא דעלמא. וקושיא זו ראשונה אינה עיקר. וזה דחוק. ומסתברא, שהמקשה הזה סבור דאפילו בתוך חמשים אמה איכא קורבא דמוכח, וכגון שנמצא לזה בדרך משל קרוב באמה ובאמתים ולזה בארבעים, ומכל מקום לדברי רבי חנינא הוה לן למיזל בתר רובא ולא תר קורבא, ואכתי איכא למידק היכי הוה סלקא דעתו דאיכא אחרינא דנפיש, דאם כן סופא דקתני מחצה על מחצה יחלוקו, תיקשי ליה, דהא היכא דליכא קורבא כלל על כרחין אזלינן בתר רובא, דרובא דאורייתא, ותירצו בתוספות, דבהרבה מקומות בתלמוד יש שיכול להקשות וליטעמיך ואינו מקשה. וי"ל עוד, דקא סלקא דעתא דמקשה דמחצה על מחצה דקתני, היינו ששוים לגמרי בקורבא ורחוקה ובמספר העופות.

וליזיל בתר רובא דעלמא יש מפרשים רובא דעלמא דדילמא מעוברי דרכים נפל. ואי איפשר מכמה טעמים, חדא דאינו מן הדעת, שיש כאן שובך דנוכל לתלות בו, ונתלה בנפילה דעוברי דרכים דאינה מצויה, כמו שכתבנו למעלה. ועוד מדאמרינן לעיל ואי בדליכא אחרינא אמאי של מוצאו ודאי מהאי הוא, אלמא לא חיישינן לנפילה דעוברי דרכים. ועוד כי יש מקצת נוסחאות בגמרא דגרסינן הכי הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים דכיון דמדדה אי מעלמא אתו לא מצי אתי, וכן היא גירסת הגאונים ז"ל. ולפי גירסא זו אי איפשר לפרש כן. ומקצת נוסחאות יש דכל דמדדה אי חזי לקיניה מדדה ואי לא לא מדדה, וגם לגירסא זו אי איפשר לפרש כן. אלא הכי פירושא, ליזיל בתר רובא דשובכין דעלמא, דקא סלקא דעתא שיש כאן שובכין אחרים תוך חמשים אמה ונפישי מהני תרי דנמצא בין שניהם. ואם תאמר ומנא ליה דאיכא אחריתי תוך חמשים דפריך הכין להדיא, י"ל דעל כרחין בדאיכא אחריני היא מתניתין, דאי לא תימא הכין, מאי קא משמע לן כולה בבא דסופא, דאי לאשמעינן דאינו של מוצאו, הא שמעינן ברישא, ואי לאשמועינן בשקרוב לזה שלו, פשיטא, דקורבה דאורייתא בדליכא דנפיש מיניה, ומחצה על מחצה נמי פשיטא, אלא על כרחין בדאיכא אחריני תוך חמשים היא, ואתא לחדותי דאפילו הכי אין תולין אותן באותן האחרים ואף על גב דרובא נינהו, אלא באלו הקרובים. ומשום הכי פריך וליזיל בתר רובא דעלמא. ואם תאמר ולדידיה מי ניחא, הא כיון דתוך חמשים אמה הן, ליכא קורבא דמוכח, ובכי הא ודאי לכולי עלמא אזלינן בתר רובא. תירצו בתוספות דקושיא זו לאו לרבי חנינא בלחוד הוא דאקשינן לה אלא לכולי עלמא.

המשנה השמינית ואיננה מכונת הפרק אלא שנתגלגל בה על יד מה שנתעסק בעניני הרחקת השובך ואמר שגוזל הקטן והוא הנקרא ניפול שנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו אמר הר"ם ניפול אפרוח היונים כשיפול ושאר הדברים מובן:

אמר המאירי ניפול שנמצא בתוך חמשים אמה לשובך הרי הוא של בעל השובך חזקתו שמן השובך יצא הא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו שהרי הואיל ואינה מגוזלות המפריחין אלא מן המדדין אין המדדה מדדה יותר מחמשים אמה ומן הסתם אדם אחר לקחו ונפל הימנו ונתיאש הא גוזלות המפריחין אסורים כל שנכר בהם שהם יוני שובכים ויש אומרים שמותרין שהולכין אחר רוב העולם נמצא בין יוני שובכות תוך לחמשים אמה לכל אחד קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

זה שביארנו שבנמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו דוקא בששניהם מרובים באכלוסי יונים בשוה אבל אם היה אחד מהם גדול מחברו במנין היונים הולכין אחר הרוב שכל שבא לפנינו דין אחד שהאחד רוצה לזכות בו מחמת שהדבר קרוב לו יותר משל חברו והאחד רוצה לזכות בו מחמת שטוען שמן הרוב פירש והרי רוב שלו הולכין אחר הרוב ואע"פ ששניהם מן התורה שהרי הלכה תורה אחר קרוב בעגלה ערופה ואחר הרוב בשאר הדברים מ"מ רובא עדיף ומעתה אתה דן שלא נאמר בתורה לענין עגלה למוד לקרובה אלא בשהרחוקה שוה לה ברבוי אכלוסין אבל אם היתה רחוקה הימנה באותו מחוז מרובה באכלוסין יותר מן הקרובה הולכין אחריה והם הם שמביאים עגלה ולא הקרובה ואפילו לא היתה רחוקה הימנה מרובה באכלוסין אם היה מקום שנמצא בו החלל פרשת דרכים מביאין בין כלם הולכין אחר רוב שבין כלם ולא נאמר למוד לזו לבדה אלא בדרך שאין הדבר מצוי לבא לה רוצחים ממקום אחר כגון שיושבת בין ההרים וכיוצא בזה שאין אומרים ברוב וקרוב לילך בו אחר הרוב אלא כשהדבר מצוי להיות דבר זה יוצא מן הרוב כמן הקרוב כמו שנרמז בדין רוב טבחי ישראל האמור במקום אחר:

תוס' בד"ה חוץ לחמשים אמה כו' בתר רובא דעלמא כו' עכ"ל לאו דוקא רובא דעלמא דהא למאי דמסיק ומוקי לה במדדה מצי איירי שפיר אפי' באיכא אחרינא דנפיש מיניה וק"ל:

בד"ה רוב וקרוב כו' תקשי ליה אמתני' דתשע חנויות בו' הא טעמא דבעינן תרי רובי כו' עכ"ל אבל אי הוו תרי רובי דהתם מדאורייתא לא הוה תקשי להו דתקשי ליה לר' זירא אמתני' דהתם דהא הכא בדאיכא אחרינא דנפיש מינה ורובא דעלמא הוו תרי רובי ואזלינן בתר קורבא די"ל דתרי רובי דהתם עדיפן רוב בעיר ורוב סביבות המדינה טבחי ישראל ועוד י"ל דאיכא למימר כיון דאיכא לשנויי הכא בדליכא ותו ליכא לאקשויי ניזל בתר רובא דעלמא דלא הוה אלא חד רובא להכי לא פריך לה אמתני' דהתם וכמ"ש התוס' לשיטת ר"י וק"ל:

בד"ה ודאי מההוא נפל וא"ת דלמא מעוברי דרכים נפל כו' עכ"ל ומיהו עוברי דרכים לא הוו רובא דעלמא דא"כ תקשי להו ברישא בתוך נ' אמה נמי יהא של מוצאו וק"ל:

בד"ה מצאו בין ב' שובכין כו' ה"מ למפרך אמתני' דט' חנויות דהאי קורבא דלא כו' עכ"ל ק"ק לדבריהם דעדיפא ה"ל לאקשויי דהך פירכא ה"מ למפרך אמתני' דהכא גופה למאי דבעי לאוקמא הרישא באיכא אחרינא דנפיש מינה ובתוך נ' אמה דהוי קורבא דמוכח אבל חוץ לנ' אמה הוי של מוצאו דתלינן בהפקר או בנכרים דהוי רובא אע"ג דמשמע דהאי דחוץ לחמשים אמה הוי קרוב כמו שכתבו התוס' לעיל ולמאי דמוקי לה נמי במדדה ע"כ בחוץ לנ' אמה קם לה בתורת מפריח וניזל בתר רובא דעלמא ולא בתר קורבא כיון דלא הוי קורבא דמוכח ודו"ק:

מתיבי והיתה העיר הקרובה אל החלל ואף על גב דאיכא דנפישא מינה קשיא לי ולדידיה מי ניחא והא לכולי עלמא בדליכא קורבה דמוכח בתר רובא אזלינן וכמו שכתבנו ותשע חנויות יוכיחו ואפילו הכי לגבי עגלה ערופה אזלינן בתר קורבה אף על גב דלא מוכח דבדידה תלא רחמנא. ויש לומר דהכי קאמר אי אמרת בשלמא דכי איכא קורבה דמוכח שבקינן רובא ואזלינן בתר קורבה וזמנין דאשתכח קרוב לזו בקורבה דמוכח ואזלינן בתרה והלכך אף כשאין שם קורבה דמוכח אזלינן בתר קורבה. כדי שלא תחלק ולא תתן דבריך לשיעורים אלא לדידך דאמרת דאפילו בקורבה דמוכח אזלינן בתר רובא אמאי. ועדיין אינו מתיישב בעיני כלל דכל עצמנו אין לנו שהולכים אחר הקרוב ברובא דליתיה קמן אלא מוהיתה העיר הקרובה ואי מהתם ואפילו בדאיכא אחריתי דנפישא מינה אם כן אפילו בקורבה דלא מוכח כגון תשע חנויות נמי נאמר כן ואי נמי דוקא בדליכא דנפיש מינה אמר קרא הא איכא אחריתי דנפישא מינה לא אם כן אפילו בקורבה דמוכח נמי מודה ליה לרבי זירא ולמה מודה בתשע חנויות וחולק על רבי חנינא ורבי זירא לא משמע ליה דבסברא בעלמא חולק על רבי חנינא דהא קרא קאמר וקרא אפילו לדידיה נמי דסבירא ליה דאפילו בדאיכא דנפישא מינה קאמר קשיא. ואם כן נראה לי דרבי זירא לא חולק היה וכדמוכח לקמן אלא חוקר ושואל היה דקרא ומתניתין היכי והא דבעי לה אמימרא דרבי חנינא הוא הדין דהוה בעי לה אמתניתין דתשע חנויות אלא משום דרבי חנינא קאמר לה בהדיא דאפילו במקום קרוב הלך אחר הרוב קא בעי לה עלה דאלו ההיא דתשע חנויות כולה מפרשא בהדיא דאפילו במקום קרוב הלך אחר הרוב ומעיקרא הקשה מוהיתה העיר הקרובה דמשמע דאדרבה רוב וקרוב הלך אחר הקרוב ואפילו ליכא קורבה דמוכח כי התם הפך מדרבי חנינא לגמרי ואוקימנא בדליכא. הדר אקשינן ממתניתין דמהתם משמע דכל היכא דאיכא קורבה דמוכח מיהא אזלינן בתר קורבה דקא סבר דמתניתין אפילו בדאיכא אחריני של הפקר דנפישי מיניה חוץ לחמשים אמה בתוך שלשים ריס ומפרקינן וקאמר בדליכא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

ביושבת בין ההרים פירוש שאין שם דרך לעיירות דעלמא אלא לזו העיר האחרת בלבד שהיתה יושבת עמה בין ההרים שהיא בינוני כמותה והיא רחוקה מן החלל יותר ממנה. הר"י ן' מיגש ז"ל.

ביושבת בין ההרים ואם תאמר ואמאי אצטריך קרא סוף פרק מרובה כו' ככתוב בתוספות. ומסתברא דאצטריך אפילו בזמן שלא היה שם בית המקדש עדיין. ואי נמי אי אתרמי דלא סלקי לה אפילו הכי מדינא לא מייתי. דרחמנא פטרה. הרשב"א ז"ל. תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה כו כלומר בשלמא לרבי זירא כיון שנמצא בתוך חמשים אמה ואפילו במפריח הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא דנפיש משום דאיכא קורבה דמוכח ואזלינן בתר קרוב דאף על גב דהשתא לא הוה ידענא דכל המדדה אין מדדה יותר מחמשים אמה הא מיהת הוה פשיטא ליה דאורחיה דניפול דמדדה תוך חמשים אמה ולא חוץ לחמשים אמה ועד חמשים אמה מדדה למלויי כריסיה ובחמשים אמה מליא אבל כשנמצא חוץ לחמשים אף על פי שקרוב לשובך זה יותר משאר שובכים אין כאן קורבה דמוכח כיון דמדדה חוץ לחמשים כמו כן יש לומר דמדדה לששים או יותר הלכך אזלינן בתר רובא דשאר שובכי והרי הוא של מוצאו וכגון דשאר שובכים דעכו"ם או דהפקר אלא לרבי חנינא ניזיל בתר רובא דתוך שלשים ריס. ופרקינן בדליכא כלומר תוך שלשים ריס. ואקשינן אי הכי אימא סיפא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ואי דליכא ודאי דהאי הוא כלומר אי אמרת בשלמא דאיכא דנפיש מיניה ורישא דהוי של בעל השובך משום דהוה קורבה דמוכח כדאמרן שפיר דסיפא נמי משכחת לה דאיכא דנפיש מיניה וכיון דחוץ לחמשים אמה קורבה דמוכח ליכא ואזלינן בתר רובא ומשכחת לה בדההוא אחרינא דעכו"ם אי נמי דהפקר אלא אי אמרת דליכא דנפיש ודאי דהאי שובך הוא דהא מישט שייטי עד שלשים ריס. ופירש רש"י ז"ל דכי אקשי ליה מסיפא הוא הדין דהוה מצי לאקשויי אכתי מרישא ולימא אפילו כי ליכא אחרינא דנפיש מיניה מכל מקום נזיל בתר רובא דעלמא. אלא כיון דאשכח פירכא דעדיפא מינה ניחא ליה לאקשויי. ואינו מחוור בעיני כלל דאם איתא דחיישינן בכי הא לרובא דעלמא סיפא דקתני הרי היא של מוצאו נימא דמשום הכי הוה של מוצאו לרבי חנינא דאזלינן בתר רובא דעלמא ומעוברי דרכים נפל. אלא נראה דלרובא דעלמא לא חיישינן הכא דכיון דתוך שלשים ריס ליכא אחרינא וקיימא לן דמישטא שלשים ריס ותו לא הא מעלמא לא אתא ואי משום עוברי דרכים לנפילה לא חיישינן כל כמה דמצי למימר דמההוא שובך אתא דאין בני אדם שוטים שלא להשגיח על מה שבידם ואף על גב דאמרינן לקמן גבי הנהו זיקי דאשתכחו בי קופאי והני מילי רברבי אבל זוטרי אימא מעוברי דרכים נפיל התם הוא משום דעל כרחך נפל אלא דלא ידעינן ממאן נפל אי מבני העיר או מעוברי דרכים והתם הוא דאזלינן בתר רובא דעלמא דהיינו עוברי דרכים אבל הכא דאפשר למתלי במפריח מתוך שובך זה אף על פי שהוא חוץ לחמשים אמה בדידיה תלינן ולא חיישינן לנפילה וזה נכון וכן פירשו גם בתוספות. הכא במאי עסקינן דמדדה ובהא איתרצא כולה מתניתין דתו לא איצטריכינן לאוקמא בדליכא דאפילו איכא אחריני דנפישי חוץ לחמשים אמה הרי זה של בעל השובך דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה הלכך על כרחך מהא אתא וכשנמצא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דעל כרחך לא מהני אתא אלא מעוברי דרכים נפל. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל תנן ניפול הנמצא כו'. וקשיא לרבי חנינא. ופריק בדליכא דנפיש מיניה והדר מקשינן לרבי זירא ואמר ולרבי זירא דאמר קרוב עדיף נהי בדאיכא דנפיש מיניה דרישא מסייעא ליה וליכא לאקשויי מינה אלא לרבי חנינא בלחוד אלא סיפא איכא לאקשויי מינה עליה כי היכי דקשיא לרבי חנינא דקתני סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ובין לרבי חנינא ובין לרבי זירא אמאי של מוצאו אי לרבי חנינא כיון דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי שובך הוא ולרבי זירא נמי כיון דליכא דקרוב מיניה ודאי דהאי שובך הוא וליכא למימר דאיכא דקרוב מיניה דאם כן הוה ליה שובך בתוך חמשים דההוא שובך אחרינא ואמאי של מוצאו ואי נמי דאיכא קרוב מיניה וקאי האי ניפול חוץ לחמשים לתרווייהו ומכל מקום בין לרבי חנינא בין לרבי זירא דההוא שובך אחרינא הוא דהא קרוב הוא וליכא אחרינא דנפיש מיניה. הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא בר חמא וכו' וכיון דהאי ניפול חוץ לחמשים אמה דהך שובך קאי וליכא שובך אחרינא דקרוב מיניה בתוך חמשים אמרינן הא ודאי איניש הוא דהוה מייתי לזה מעלמא ונפיל מיניה ואתייאש ומשום הכי הרי הוא של מוצאו. עד כאן לשונו. ובעליות הר"י ז"ל כתוב וזה לשונו: יש מפרשים שמועה זו בפנים אחרים. הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא כו' ונמצאת חוץ לחמשים לפיכך הרי הוא של מוצאו דנפיק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח הלכך אזלינן בתר רובא וכגון דאיכא אחרינא דנפיש מיניה והוא של הפקר או של עכו"ם. ולהאי פירושא גרסינן אלא שהרי בא להתיר מה שהעמדנוה בדליכא ועתה צריך להעמידה בדאיכא דנפיש מיניה. תא שמע נמצא בין שני שובכים כו'. בששניהם שוים. פירוש אף על פי שנמצא חוץ לחמשים דשני שובכים לפיכך קרוב לזה שלו דלא תלינן בעוברי דרכים כל זמן שיש לתלות בפריחת הניפול מן השובך ואף על גב דאין מדדה יותר מחמשים כשנמצא חוץ לחמשים קם ליה בתורת מפריח הלכך בין שניהם אזלינן בתר קרוב ומחצה על מחצה יחלוקו דשובכות הללו כשיש להם בעלים ישראל אבל ברישא דקתני חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו כששאר השובכים של הפקר או של עכו"ם ונפישי משובך זה אבל כאן שמזכיר התנא שני שובכים משמע שיש לשניהם בעלים ישראלים וגם שניהם שוים. וליזל בתר רובא דעלמא פירוש ליזל אחר שאר שובכים שהם בתוך שלשים ריס דנפישי משובכים הללו אף על פי שאינם קרובים כמו שני שובכים הללו ודאי כי היכי דמתוקמא רישא דקתני חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו כשיש שם שובך דנפיש מיניה והוא של עכו"ם או דהפקר ולפיכך הולכים אחר הרוב הכא נמי מיירי בסיפא בשיש שם שובך דנפיש משני שובכים הללו תוך שלשים ריס. ופרקינן הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים ושני שובכים הללו בשביל עצמו שהניפול יכול לבא מהם אבל אינו יכול לבוא משאר שובכים כיון שהגפנים מפסיקות וכשהזכיר התנא נמצא בין שני שובכים למדך בזה דמיירי בענין שאין לתלות ניפול זה אלא בשני שובכים הללו. עד כאן לשונו. וזה לשון הראב"ד ז"ל בחדושיו: תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא לבעל השובך ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מיניה כיון שהוא לו חוץ מחמשים אמה לקרוב יהבינן ליה דאלמא בתר קרוב אזלינן והאי דנקט חמשים אמה משום דהכי אורחיה למיזל אבל טפי אגב דוחקייהו הוא דאזלי מיהו לעולם בתר קרוב אזלינן בדליכא דנפיש מיניה. אי הכי אימא סיפא כו' ואי דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי הוא. דע והבן כי זה המקשה שהקשה מסיפא אי הכי לא תהא סבור שהלך על דעת מקשה הראשון אבל הוא רוצה להעמיד הטעם לדרך אחרת כדאמרינן במסקנא דמלתא וכן דקדק עליהם ואמר מדקאמרי דליכא דנפיש מיניה מכלל דאי איכא דנפיש מיניה לההוא יהבינן ליה ואף על גב דהוא חוץ מחמשים אמה אלמא בניפול שיכול לצאת חוץ מחמשים אמה על ידי הדחק הוי דידיה והמקשה הראשון כמו כן על זה הדרך הלך אי הכי אימא סיפא כו' ואי דליכא דנפיש מיניה כלומר ואי דוקא הוא דבדליכא דנפיש מיניה עסקינן הא איכא דנפיש מיניה לההוא יהבינן ליה אף על פי שהוא לו חוץ מחמשים אמה אלמא בנפול שיכול לצאת חוץ מחמשים אמה על ידי הדחק עסקינן אם כן כשמצאו חוץ מחמשים אמה הוא של מוצאו הא ודאי דהאי איהו אם הוא קרוב לו יותר מן האחרים דהיכא דליכא רובא בתר קרוב אזלינן. אלא אמר רב עוקבא בר חמא לא כדברי המקשה הראשון ולא כדברי המתרץ אלא אפילו איכא אחרינא דנפיש מניה לההוא דקאי ליה בתוך חמשים יהבינן ליה ולא מטעם שהולכים אחר קרוב אלא משום דבנפול המדדה עסקינן שאינו פורח כל עיקר אלא מתגלגל היא ברגליו ובגופו ולעולם זה אינו מדדה יותר מחמשים אמה בין ותדע. עד כאן לשונו.

תא שמע נמצא בין שני שובכים קרוב לזה שלו ואף על גב דאיכא חד מינייהו דנפיש. תימה היאך אפשר לומר דאיכא חד מינייהו דנפיש דהא אוקימנא לה במתניתין במדדה ותוך חמשים הוא כל שהוא בתוך חמשים אמה ליכא קורבה דמוכח וכיון שכן אי איכא חד מינייהו דנפיש מיניה הוא דהא בכל כי האי גוונא לכולי עלמא אזלינן בחד רובא דהיינו תשע חנויות. ותירצו בתוספות דעיקר קושיא זו אינה אלא משום דבעי לאקשויי וליזל בתר רובא דעלמא וקושיא זו ראשונה אינה עיקר. וזה דחוק. ומסתברא שהמקשה הזה סבור דאפילו בתוך חמשים אמה איכא קורבה דמוכח וכגון שנמצא לזה בדרך משל קרוב באמה ובאמתים ולזה בארבעים ומכל מקום לדברי רבי חנינא הוה לן למיזל בתר רובא ולא בתר קורבה. ואכתי איכא למידק היכי הוה סלקא דעתך דאיכא אחרינא דנפיש דאם כן סיפא דקתני מחצה על מחצה יחלוקו תקשי ליה דהא היכא דליכא קורבה כלל על כרחך אזלינן בתר רובא דרובא דאורייתא ותירצו בתוספות דבהרבה מקומות בתלמוד יש שיכול להקשות ולטעמיך ואינו מקשה. ויש לומר עוד דקסלקא דעתיה דמקשה דמחצה על מחצה דקתני היינו ששווים לגמרי בקורבה ורוחקה ובמספר העופות. וליזיל בתר רובא דעלמא. יש מפרשים דעלמא מעוברי דרכים נפל. ואי אפשר מכמה טעמים חדא דאינו מן הדעת שיש כאן שובך תוך חמשים דנפול לתלות בו ונתלה בנפילה דעוברי דרכים דאינו מצויה כמו שכתבנו למעלה. ועוד מדאמרינן לעיל ואי בדאיכא אחרינא אמאי. של מוצאו ודאי מהאי הוא אלמא לא חיישינן לנפילה דעוברי דרכים. ועוד כי יש מקצת נוסחאות בגמרא דגרסי הכי הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים דכיון דמדדה אי מעלמא אתי לא מצי אתי וכן הוא גירסת הגאונים ז"ל ולפי גירסא זו אי אפשר לפרש כן. אלא הכי פירושו ליזול בתר רובא דשובכים דעלמא דקסלקא דעתך שיש כאן שובכים אחרים תוך חמשים אמה ונפישי מהני תרי דנמצא בין שניהם. ואם תאמר ומנא ליה דאיכא אחריני תוך חמשים אמה דפריך הכי בהדיא. יש לומר על כרחך בדאיכא אחרינא הוא מתניא דאי לא תימא הכי מאי קמשמע לן כולה בבא דסיפא דאי לאשמועינן שאינו של מוצאו הא שמעינן ברישא ואי לאשמועינן כשקרוב לזה שלו פשיטא דקורבה דאורייתא בדליכא דנפיש מיניה מחצה על מחצה נמי פשיטא אלא על כרחך בדאיכא אחריני תוך חמשים אמה היא ואתא לחדושי דאפילו הכי אין תולין באותן האחרים ואף על גב דרובא נינהו אלו באלו הקרובים ומשום הכי פריך וליזל בתר רובא דעלמא ואם תאמר ולדידיה מי ניחא הא כיון דתוך חמשים אמה הן ליכא קורבה דמוכח ובכי הא ודאי לכולי עלמא אזלינן בתר רובא. תירצו בתוספות דקושיא זו לאו לרבי חנינא בלחוד הוא דאקשינן לה אלא לכולי עלמא. ופרקינן הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים כלומר ששאר השובכים אף על פי שהן תוך חמשים אמה הן בתוך הכרמים אבל שני שובכים אלו מכוונין כנגד שביל זה האחד בראש השביל לצד מזרח והשני בראש השביל לצד מערב והניפול נמצא באמצע השביל ולפיכך אי אפשר לתלות בשאר השובכים שהן רוב מפני שכיון שהם תוך הכרמים וניפול זה אינו מפריח אלא מדדה אי מעלמא אתי כלומר מאותם האחרים לא מצי אתי שהגפנים מונעים אותו. ויש מוסיפים בגירסא דכל מדדה אי חזי לקיניה מדדה ואי לא לא מדדה. והכל עולה לפירוש אחד. הרשב"א ז"ל.

וליזל בתר רובא דעלמא פירש רש"י ז"ל קסלקא דעתך דאיירי חוץ לחמשים אמה. אף על גב דמסקינן הכא דאיירי חוץ לחמשים אמה מכל מקום הוה מצי לשנויי דאיירי בתוך חמשים אמה אלא דסלקא דעתיה דמקשה דאיירי אפילו חוץ לחמשים אמה ולפי מאי דסלקא דעתיה שני ליה בשביל של כרמים. תוספי הרא"ש ז"ל.

בָּעִי רַבִּי יִרְמְיָה רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה מַהוּ? וְעַל דָּא אַפְּקוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה מִבֵּי מִדְרְשָׁא. הנה כתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל (בשער הגלגולים) דרבי ירמיה תמיד היה שואל שאלות כמו שאמרו הרבה פעמים 'בָּעִי רַבִּי יִרְמְיָה' ולהיות כי הוא נתכוון לטובה להגדיל תורה ולהאדיר בשאלותיו וביישוהו ואפקוהו מבי מדרשא לכן יש לו שכר טוב למעלה כי כל שאלות הנשאלות במתיבתא דרקיעא הוא שואל אותם ונשאלות על ידו, ונראה לעניות דעתי שאמר לי מורי ז"ל שהוא עומד בפתח מתיבתא דרקיעא ואמנם כונת שאלתו היה על דרך הסוד בענין ז"א [זעיר אנפין] שהוא הגוזל המדדה בתוך חמשים אמה שהם חמשים שערי בינה ונודע כי כשנכנסים בו המוחין הם מתלבשים בשתי רגלי אימא נצח והוד דילה ובתחלה נכנס רגל אחת בפנים בתוך ז"א [זעיר אנפין] ואחר כך נכנס רגל השניה ואמנם הטעם למה אפקוהו מבי מדרשא כששאל איני זוכר ממה ששמעתי ממורי ז"ל עד כאן לשונו עיין שם. והנה ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה נחדש בזה המאמר חידוש בס"ד על דרך הסוד והוא כי לקמן (בדף קסה:) איכא שלחו מתם חברייא לרבי ירמיה עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה מהו שיצטרפו וכו' שלח להם אני איני כדאי ששלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו, מר בר חייא אמר הכי שלחו ליה שנים שהעידו בבית דין זה וחזרו והעידו בבית דין זה מהו שיבואו אחד מכל צד ויצטרפו וכו' שלח להו אני איני כדאי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו, רבינא אמר הכי שלחו ליה שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכי למכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי או לא שלח להו אני איני כדאי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שצריכין לכתוב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי ועל דא עיילוה לרבי ירמיה בבי מדרשא עד כאן. ונראה לי בס"ד דהתשובה אשר שלח להם אחר כך שבעבורה הכניסו אותו לבית המדרש הנה היא מורה באצבע על תשובת שאלתו הראשונה אשר הוציאוהו בעבורה לפי דברי רבינו האר"י ז"ל הנזכר לעיל והוא כי בין מאן דאמר ששאלו אותו על עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה אי מצטרפי והשיב להם דמצטרפי ובין למאן דאמר ששאלו לו על הבית דין אי מצטרפי והשיב להם דמצטרפי הנה נמצאת שאלתם היא כעין סוד שאלתו ששאל רגל אחת בתוך חמשים אמה ורגל אחת חוץ מחמשים אמה אם מצטרף החוץ עם מה שבפנים והוי כאלו כולו בפנים. ונראה לי בס"ד כמו שהשיב על עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה דמצטרפי, כן התשובה של סוד שאלתו הוא דמצטרפי כלומר אף על פי שנכנס תחלה רגל אחת בפנים בתוך ז"א [זעיר אנפין] חשיב כאלו נכנסה גם רגל השניה ביחד והיינו משום דמצטרפי דהוי המוחין מתחילת כניסתן בשלימות אצלו וכבר ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דלעולם נצח והוד כלולים זה בזה ולכן הסכימה דעתו של רבי ירמיה על סוד הנזכר דמצטרפי. וגם לדברי רבינא שאמר הכי שלחו ליה שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכי למכתב במיתב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי או לאו ושלח להו שדעתו נוטה למכתב הכי ועל דא עיילוה לבי מדרשא הנה נראה לי בס"ד ענין זה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל במאמר רבותינו ז"ל (ברכות סג:) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה והכונה הוא כי התורה הוא ז"א [זעיר אנפין] שהוא סוד תורה שבכתב והקיום שלו הם המוחין שהם מוחין דבינה הנקראת מי שהיא ממיתה עצמה בשביל ז"א [זעיר אנפין] הנקרא תורה והיינו דהנה"י [נצח הוד יסוד] שלה מסתלקין האורות מהן ונשארים כלים בלא נשמה והבינה עושה כן בשביל התורה שהוא ז"א [זעיר אנפין] כדי להלביש בתוכו המוחין וכנזכר בעץ חיים (שער דרוש הצלם פ"ג) ביאור דברי רבותינו ז"ל שאמרו ממית עצמו עליה שזכרו לשון מיתה מפני שהיא יורדת להתלבש בז"א [זעיר אנפין] דוגמת אומרו וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם (שמות ב, כג) עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בישעיה מ"ה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן (ישעיה מה, כג) והוא רמז על אימא שיורדת ממקומה להתלבש בז"א [זעיר אנפין] ונכנסים רגליה שהם נצח והוד בתוך ז"א [זעיר אנפין] וזהו שנאמר לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ ורמז בתיבת כָּל על הבינה שנקראת מי שיש בה חמשים שערים מספר כָּל [50] ובזה תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן, תִּשָּׁבַע לשון שביעה רצונו לומר משבעת כל הוא היסוד הנקרא כל לשון המלכות. ובזה יובן בס"ד בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי הֳ' עֹשֵׂנוּ (תהלים צה, ו) תיבת נִבְרְכָה קרי בה 'נון ברכה' לשון ברך לִפְנֵי הֳ' רמז לזה אמר שנכנסין נצח והוד שלה תוך ז"א [זעיר אנפין] שהיא עֹשֵׂנוּ כי אנחנו בני זו"ן [זעיר ונוקבא]. ובזה יובן בס"ד דברי המאמר הנזכר ששלחו לו שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר רמז למוחין שהם שלשה שישבו לקיים את השטר שהוא ז"א [זעיר אנפין] דקיום שלו הוא על ידי הכנסת המוחין הנזכר בתוכו וכבר כתב רבינו ז"ל כשנכנסין המוחין מתלבשים בשתי רגלי הבינה שהם נצח והוד שלה ובתחלה נכנס רגל אחת בפנים בתוך ז"א [זעיר אנפין] ואחר כך נכנס רגל השניה וכבר כתבנו עוד בשם רבינו ז"ל מה שאמרו רבותינו ז"ל שממית עצמו עליה דזכרו לשון מיתה על מה שיורדת ממקומה להתלבש בז"א [זעיר אנפין] אך בתחלה נכנס רגל אחת דוקא ואחר כך רגל השניה. ולכן אמר וּמֵת אֶחָד מֵהֶן פירוש אחד משני רגלים הנזכר שיורדת ממקומה להתלבש בז"א [בזעיר אנפין] ומאחר דהמוחין שלשתם מתלבשים בשתי רגלים ובתחלה לא נכנס אלא רגל אחת דוקא יש מקום לשאול אי גם עתה המוחין נחשבים אצל ז"א [זעיר אנפין] בשלימות דאמרינן מצטרפת גם השנית וכאלו שלשתם קיימים יחד וזהו שאמרו אִם צְרִיכֵי לְמִכְתָּב בְּמוֹתָב תְּלָתָא כְּחֲדָא הֲוִינָא רצונו לומר תלתא הם המוחין אף על גב דחד רגל ליתוהי? והשיב להם כן הוא האמת דהמוחין מתחלה חשובין בשלימות אף על גב דלא נכנס אלא רגל אחת דוקא דשפיר קרינן על המוחין בְּמוֹתָב תְּלָתָא כְּחֲדָא הֲוִינָא פירוש שהם בשלימות הכל ביחד אפילו בתחילה אשר חד ליתוהי שלא נכנס רגל השניה עדיין כי מצטרפי הרגלים יען דנצח והוד הם כלולים זה בזה לעולם. ואתמר בגמרא וְעַל דָּא עַיְּלוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה בְּבֵי מִדְּרָשָׁאb> והוא כי נראה לי בס"ד ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה דהטעם אשר אפקוהו מקודם כששאל רגל אחת בתוך חמשים אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה מהו, דאף על גב שבאמת שאל שאלה הגונה על פי הסוד כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל היינו משום כיון דאותה שעה לא מצא פתרון ותשובה לשאלה זו, נתגרו בו החיצונים ובפרט כי הסוד הזה אינו בבחינת הגדלות לכן גרמו החיצונים שיכעסו עליו רבנן בבי מדרשא ואפקוהו דהשטן עשה ערבובייא זו שהראה לרבנן לפי שעה שראוי לעשות לו כך לכבוד שמים שהוא מטריחם בשאלות כאלה ומבטלם מתלמוד תורה העקרי דשטנא נצח שלא ירגישו בסוד הכמוס בשאלה זו ולא הבינו דבריו. וכל זה נעשה להם מחמת גירוי החיצונים וקנאתם אך אחר ששאלו ממנו שאלה הנזכר אשר גם בדברי שאלתם נתלבש הסוד של שאלת רבי ירמיה הנזכרת ששאל מקודם ובתשובתו על שאלתם נתלבש ונרמז סוד תשובת שאלתו ההיא הקודמת דנמצא נפשטה שאלתו ששאל רגלו אחת תוך חמשים אמה וכו' דמצטרפי יחד דאמרינן המוחין שלמים המה יחד ובמותב תלתא כחדא יתבי תמיד אפילו דעדיין חד ליתוהי משום דנצח והוד הם כלולים זה בזה תמיד, אז בזו התשובה נשתברה הקליפה ונכנעו החיצונים וממילא הרגישו רבנן בסוד שאלתו הקודמת דיפה שאל על פי הסוד ויפה השיב עתה על שאלתו הקודמת ועל שאלתם של עתה, אז נתחרטו על העבר ושב לבם לפייסו ועיילוהו לבית המדרש בכבוד! נמצינו למידין כי רבי ירמיה בין בתחלה בשאלתו הנזכר לעיל ובין לבסוף כשהשיב לשאלה דרבנן רוּחַ ה' דִּבֶּר בּוֹ וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנוֹ כי גדול כחן של רבותינו התנאים ואמוראים להוציא מפיהן מלין אשר תוכם רצוף אהבה סודות עליונים והכל ברוח הקודש כל אחד כפי מעלתו זכותם יגן בעדינו וההי"ב. ומאחר דנפשטה השאלה דמצטרפי הנה בזה יש לפרש בס"ד רמז הכתוב עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ (ישעיה סו, יב) כלומר גם בתחלה כאשר נכנס רק רגל אחת דוקא שהוא צד אחר גם כן תִּנָּשֵׂאוּ תנשא וא"ו הוא ז"א [זעיר אנפין] ואין כאן שום חסרון דמצטרפי באלו השנים בפנים מיהו עַל בִּרְכַּיִם תרתי כשנכנסים שניהם ממש תְּשָׁעֳשָׁעוּ תשעשע וא"ו הוא ז"א [זעיר אנפין] שבזה נשלם התיקון כראוי ממש ובדרוש שבת תשובה בשנה זו פירשתי המאמר כאן ובדף קס"ה לנכון על דרך הפשט בס"ד.