Commentary page
Bava Batra 170a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Batra 170a
Bava Batra 170a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 402 words — with the classic commentaries printed on the page.
Tosafot
ורבן שמעון בן גמליאל סבר לה כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי יש מקשים דבפ"ק דגיטין (דף יא. ושם) תניא א"ר אלעזר בר' יוסי לא נחלקו על שטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים דאע"פ דחותמיהם עובדי כוכבים כשרים לא נחלקו אלא כו' דרשב"ג אומר אף הן כשרין אלמא ס"ל עדי מסירה כרתי ואור"י דס"ל כר' אלעזר בגיטין ולא בשטרות כי הנהו אמוראי דהמגרש בגיטין (דף פו: ושם) (ודוחק הוא דהא אף אלו קאמר דמשמע דבשאר שטרות נמי ס"ל הכי) וצריך לומר דאליבא דרבנן דפליגי עליה קאמר להו דאף אותם היה להם להכשיר כיון דסברי עדי מסירה כרתי:
Tosafot on Bava Batra 170a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
בלברר קמפלגי ורבי לחומרא ורשב"ג לקולא, דרבי בעי לאוקמתא זו שטר וחזקה ולרשב"ג די לו בחזקה בלבד. אבל לכל האוקמתות דלמעלה רבי לקולא בשטר ורשב"ג לחומרא בחזקה ולא בשטר.
ולברר פירש ר"ח ז"ל, דכיון שטוען קניתי בשטר והחזקתי, אין מקבלין עידי חזקה עד שיברר שטרו ורשב"ג סבר אם חזר ואמר אבד השטר זכין לו בחזקה. וכן באומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אומר לו יבואו פלוני ופלוני ויעידו, ואם יעידו הכי מוטב, ואם אמרו לא העדנו בדבר זה מעולם, הוחזק כפרן וחייב לשלם, ואם אמרו אין אנו זכורין או אין אנו מכוונין עכשיו העדות היטב, חוזרין לעיקר הדין, נשבע הנתבע שפרע ומיפטר. עד כאן. ואם הלכו עדים למדינת הים או שמתו לא הפסיד, והיינו דקאמר ליה ואי לא מייתינא מפסידנא, והא אף רבי לא אמר אלא לברר ואמר ליה אנא נמי לברר קאמינא, כלומר, כל שאתה יכול להביאם, אבל אם אינם ואי אתה יכול להביאם מודינא דלא מפסיד, וכן פירש הראב"ד ז"ל. ומכל מקום לדברי כלם אם באו והכחישוהו הוחזק כפרן. ואיכא למידק, דהא אמרינן בפרק שבועת הדיינין (שבועות מא, ב) ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפת, אמר ליה ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אתו פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם, אמר רב ששת הוחזק כפרן, רבא אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה, וקיימא לן כרבא. ויש מי שתירץ, דהתם שאני דאמר ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, כמסתפק, אבל הכא דאמר פרעתיך, דטוען בריא, אם באו העדים והכחישוהו הוחזק כפרן. וליתא, מלישנא דגמרא הוא זה בטוען בריא ואינו אלא כמתמיה על מי שאומר בהפך, לאו מי אמינא לכו אנא לא תתלו בוקי סריקי בדרב נחמן, ולאו מי אמר' פלו' הכי והכי, וטובא איכא בתלמוד. והר"ז הלוי ז"ל תירץ, דהכא באומר שהזמינם לעדות, דמילתא דרמיא עלייהו היא, והתם בשלא הזמינם. וגם זה אינו מחוור כלל, דאילו בהכי תליא מילתא לא הוו שבקי בעלי הגמרא כאן ושם מלגלויה. והראב"ד ז"ל פירש, דהתם נמי חייב, ולא בא רבא לומר אלא שלא הוחזק כפרן, שאילו אמר לאחר מיכן חזרתי ופרעתי נאמן, ולאפוקי מדרב ששת דאמר הוחזק כפרן. וגם זה אינו מחוור כל הצורך. ומסתברא לי דהא דרבי יצחק נפחא ליתה, ולא בכי הא אמרה רבי, דעד כאן לא קאמר רבי אלא בשטר וחזקה, דחזקה מכח שטרא קא אתיא, והילכך כחדא מילתא היא וצריך לברורה, אבל אומר במלוה על פה פרעתי נאמן, וכי אמר פרעתי בפני עדים נאמנות פרעון לא מכח עדים קא אתי, ובכל כי הא מודה רבי דאינו צריך לברר, וכדאמרינן בריש פרק זה בורר (סנהדרין כג, א) גבי זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דברי רבי מאיר וחכמים אומירים עד בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין, וכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מחלוקת בשתי כתי עדים, דרבי מאיר סבר צריך לברר, ורבנן סברי אין צורך לברר, ואמרינן לימא בדרבי ורשב"ג קא מיפלגי דתניא הבא לידון בשטר ובחזקה כולה וכו', וקיימא לן דבצריך לברר פליגי, ואמרינן אפילו תימא רבי עד כאן לא קאמר התם אלא בשטר וחזקה דחזקה מכח שטרא קא אתיא, אבל הכא דהני עדים לאו מכח עדים קא אתו אפילו רבי מודה דאין צריך לברר. ורבי יצחק נפחא דהכא הוה סבירא ליה דרבי אפילו בכי הא קאמר, וכמאן דסבר התם נמי דבפלוגתא דרבי ורשב"ג פליגי, וליתה, אלא כמאן דדחי דאפילו רבי מודה בכי האי, ורבא נמי הכין סבירא ליה, ומשום הכי קאמר דלא הוחזק כפרן ופטור, דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש ואמר ליה ולאו אדעתיה. ונ"ל כן מתוך דברי הרב אלפאסי ז"ל, שהוא ז"ל פסק כרבי דצריך לברר, והביא אותה של רבא דפרק שבועת הדיינין ולא הביא הא דרבי יצחק נפחא דהכא, דאלמא לא קיימא לן כותיה ואף על גב דאיהו כרבי אמרה. וזה כדברינו. כנ"ל.
Rashba on Bava Batra 170a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Meiri
כל שטר שהוא עשוי לקנות בגופו של שטר כגון שטר שהוא מקנה בו ואינו עשוי לראיה וכן גט אשה שעשוי לגרש בגופו של גט עקר ענינו בעדי מסירה אלא שתקנו בגט אשה עידי חתימה שמא ימותו עידי מסירה ונמצא הגט בידה כחרש הנשבר ומ"מ בדיעבד כשר אף בעדי מסירה ואע"פ שיש בו עדי חתימה צריך ליתן לה לכתחלה בפני שנים ומ"מ אם לא מסר בפני שנים או שנמצאו עדי מסירה פסולים כשר בעדי חתימה נמצאו עדי חתימה פסולים או אחד מהם קרוב או פסול אע"פ שמסרו בפני שנים כשרים פסול מפני שהוא מזוייף מתוכו וכן כל שהוזקקו לעדותן של אותם החתומים ונמצאת מזוייפת ומ"מ בחזקת קרקע כל שיש לו שטר וחזקה ונמצא שטרו פסול נידון בחזקה שהרי מ"מ טוען הוא טענת מכירה:
מי שהוציא שטר על חברו ואינו יכול לקיימו והלוה מודה לו שכתבו אלא שטוען עליו איזו טענה אם של פרעון אם של אמנה או כתב ללוות ולא לוה או ענין אחר הרי זה נאמן ואין אומרים מאחר שהודה שכתבו כבר נתקיים ואינו נאמן עוד בטענותיו אלא הואיל ולא נתקיים אלא מפיו נאמן ונשבע הסת על טענתו ומ"מ אם קיימו המלוה מצד אחר נתקיים והוא שאמרו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו:
ושאר דברים הנאמרים בסוגיא זו מענין שנים אדוקים בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתו ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך וכן מענין שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה כבר כתבנוה במציעא פרק ראשון ושם ביארנו כל מה שצריך בביאורה ובפסק שלה:
כבר ידעת שהמלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים מ"מ אם אמר לו פרעתיך בפני פלני ופלני אומרים לו שיבאו ויעידו כדי לברר את דבריו ומ"מ אם הלכו להם או שבאו ואמרו שאינם זכורים בדבר נאמן שלא אמרו יבאו ויעידו אלא לברר את דבריו ומ"מ כתבו גדולי המפרשים שאם העידו בבריא שלא פרעו כגון שאמר הוא שפרעו בפניהם ביום פלני והם העידו בודאי שלא פרעו בפניהם באותו היום שהוחזק כפרן וחוזר ופורע ואף גדולי הפוסקים וראשוני הגאונים כך הלא שטתם ומקשים לעצמם ממה שאמרו בשבועות פרק הדיינין מ"א ב' ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלני ופלני אתו פלני ופלני ואמרו לא היו דברים מעולם ואמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה כלומר ולא הוחזק כפרן ואם כן קשיין אהדדי שהרי פסקנו שם כרבא ותירצו רבים שזו שבמסכת שבועות לא אמר בבריא שבפני אותם העדים פרעו והוא שדבר כמתמיה ולאו פרעתיך בפני פלני ופלני אבל זו שאמרה בבירור אם אמרו לא היו דברים מעולם חייב ויש מי שמפרש שזה אינו שהרי בכמה מקומות אומרים בתלמוד ולאו איתמר עלה וכו' וכיוצא בזה על דרך הבירור אלא שזו שבשבועות על העדים הוא אומר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' מפני שאף הוא לא אמר עליהם שהוזקקו לעדות אלא שאירע שבפניהם היה אבל כל שאומר שהוזקקו לעדות והכחישוהו הוחזק כפרן ופורע ואחר שכן זו של שבועות כשלא אמר עליהם שהזקיקם להעיד על כך וזו שבכאן כשאומר שהוא הזקיקם להעיד ואף כשנפרש אמר לה ולאו אדעתיה על הלוה אפשר לפרש שמאחר שלא הוזקקו לכך אף הוא אינו זכור מי הם הא אם אמרו שאין זכורים אין כאן חזקת כפרן וגדולי המפרשים כתבו בה שאף בלא הוזקקו אם אמרו לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן ומה שאמרו שם שלא הוחזק כפרן פירושו שאם חזר ואמר פרעתי אח"כ נאמן הא מ"מ חייב הוא עכשו לפרוע ואין נראה כן אלא עיקר הדברים שכל שאומר פרעתיך בפני פלני ופלני ובאו ואמרו לא היו דברים מעולם והוא עומד בדבריו וטוען שבפניהם היה אלא שאינם זכורים אינו נאמן וזו שבכאן כך היא אבל זו שבשבועות כשאומר אפשר שלא בפניהם היה אבל באמה פרעתיך ונאמן מגו דמצי אמר פרעתיך שלא בעדים שהרי אין צריך לפרעו בעדים:
Meiri on Bava Batra 170a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרשב"ם בד"ה אלא אמר כו' הכתוב בשם אחר כו' פליגי דהא כו' עכ"ל כצ"ל:
בד"ה א"ל ר' אבא והאמר רב גידל כו' עכ"ל ור' אבא גופיה דאמר לעיל משמיה דרב דצריך שיבואו עדים ויעידו אליבא דרבי קאמר הכי וליה לא ס"ל ודברי מהרש"ל דחוקין בזה ואין להאריך:
Chidushei Halachot on Bava Batra 170a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
רבי סבר אותיות נקנות במסירה ומאי אינו נדון בחזקה אינו צריך חזקה שאם מסר לו שטר זכותו קנה את השדה ואינו צריך לא חזקה ולא שטר מכר אחר ורבן שמעון בן גמליאל סבר נדון בחזקה כלומר צריך חזקה או שטר מכר וחדא מינייהו נקט. הראב"ד ז"ל. אמר ליה אביי אי הכי פלגתא לדמר שהוא רבה כלומר זה הפירוש שלך חולק אתה בו על רבה דאוקמה לעיל לדרבן שמעון בן גמליאל דאותיות נקנות במסירה. ואמרינן ותפלוג כלומר ואם חולק הוא על רבה מה יש בכך וכי רבה תנא הוא שאין לחלוק עליו. ומהדרינן אם כן קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל כו'. הרא"ם ז"ל.
כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול ומשום הכי אמר רבן שמעון בן גמליאל שצריך חזקה דכיון דקסבר עידי חתימה כרתי הרי השטר פסול וצריך הוא חזקה לראיה. ואם תאמר והא כיון שהשטר פסול אף חזקה נמי לא מהניא ליה דהא תניא בתוספתא בפרק חזקת הבתים האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה אף חזקתו בטלה יש לומר דבחזקת אכילת פירות שהיא לראיה ואינה קונה אין הכי נמי אבל הכא בחזקת נעל גדר ופרץ כל שהוא עסקינן שהוא קונה מצד עצמה וכן פירש רשב"ם ז"ל. ומיהו בירושלמי במסכת שבועות משמע דכי אמרינן דאוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה חזקתו בטלה דוקא כגון שלא טען מתחלה אלא שיש לו שטר דכיון שנמצאת פסולה הוא חוזר לדון בחזקה ולפיכך אינה טענה אבל אלו טען מתחלה שיש לו שטר חזקה אף על פי שנמצאת אונו בטלה אין חזקתו בטלה. הר"ן ז"ל. ועיין בחדושי הרמב"ן ז"ל.
בלברר קמפלגי ורבי לחומרא ורבן שמעון בן גמליאל לקולא דרבי בעי לאוקמתא זו שטר וחזקה ולרבן שמעון בן גמליאל די לו בחזקה לבד אבל לכל האוקמתות דלמעלה רבי לקולא אפילו בשטר ורבן שמעון בן גמליאל לחומרא בחזקה ולא בשטר. הרשב"א ז"ל.
והכא בלברר קמפלגי פירש רשב"ם ז"ל ואם לא ברר הפסיד. ולא נהירא דלישנא דלברר לא משמע כפירושו~ ועוד הא דקאמר ואף רבי לא אמר אלא לברר מה יוכל לומר יותר כיון דאם לא בירר הפסיד. ונראה לרבינו תם לפרש האי לברר דהכא היינו לעמוד על אמתות הדבר אם רוצה לצאת ידי שמים להביא השטר וכן נמי העדים שפרע בפניהם מיהו אם לא בירר לא הפסיד כיון שאינו אלא שפת יתר ואם היה רוצה לא היה צריך והכי איתא בירושלמי מנה לי בידך נתתי לך בפני פלוני ופלוני אתא עובדא קמיה דרבי ואמר יבואו פלוני ופלוני ויעידו כו' עד מעשה בא לפני רבי יהודה כרבן שמעון בן גמליאל קשיא דרבי ארבי לא קשיא לא רצה אלא לעמוד על אמתות הדברים. הרא"ש ז"ל. וכן פירש הרא"ם ז"ל וזה לשונו: והכא בלברר קמפלגי. כלומר כיון דהיה די לו לומר מינך זבינתיה והרי החזקתי בה וקאמר הרי יש בידי שטר מוסף על החזקה קאמר רבי דצריך לברר את השטר שאומרים לו כיון שהרי אתה אומר שחזקתך מחמת שטר זה הוא ברר את השטר אם הוא מקויים אם לאו. ורבן שמעון בן גמליאל סבר כיון שהרי יש בידו חזקה אינו צריך לברר לפי שבחזקה די לו בה וחותכין את הדין ואין צריך לשטר ולעולם אם לא בירר את השטר ולא מצא מי שמקיים אותו דנין לו באותה חזקה ואין צריך לאותו שטר כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני אמר ליה יבואו פלוני ופלוני ויעידו. כלומר אלו לא אמרת בפני פלוני ופלוני היית נאמן לפי שהמלוה את חבירו בעדים כו' עכשיו שאמרת בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו. ואוקימנא דלברר בעלמא הוא דאמר ליה יבואו פלוני ופלוני ויעידו אבל לעולם אם לא באו כגון שהלכו להם למדינת הים או שמתו נאמן לומר פרעתיך הכא נמי אלו אמר מינך זבינתה והרי החזקתי בה היינו חותכין את הדין בחזקה ולא היינו מצריכים אותו לברר עכשיו שהוציא שטר עם החזקה אומרים לו לכתחילה ברר את שטרך שהרי החזקה מחמת השטר היא ואם לא מצא מי שיברר לו את השטר דנין לו בחזקה ואינו צריך לאותו שטר. עד כאן. וכן כתב הראב"ד ז"ל וזה לשונו: והכא בלברר קמפלגי. אם טען זה ואמר יש לי שטר מכר ועדים לקיים שטרו לא הפסיד כלום וזהו שאמרו הלכה כרבי כן גורס גם כן רש"ל. ואף רבי לא אמר אלא לברר כלומר אם העדים כאן צריך שיביא אותם לברר דבריו אבל אם הלכו למדינת הים אין מעכבים עליו ואמר ליה אנא נמי לברר אמינא כלומר כיון שהעדים כאן יבואו ויעידו ומאי נידון בשטר ואינו נידון בחזקה דלא סגי ליה בחזקה עד שיביא שטרו ורבן שמעון בן גמליאל סבר אף בחזקה סגי ליה ואם אבד שטרו אין בכך כלום. ואי קשיא לך כיון דקיימא לן כרבי דאמר צריך לברר הא דאמרינן בפרק כל הנשבעין בההוא דאמר ליה לחבריה פרען זוזאי אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני כו' ואמר רבא כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש כו' כלומר לא הוחזק כפרן שהרי לא היה צריך לעדותם אלמא אינו צריך לברר. יש מי שמתרץ משום דאמר ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני דלאו דוקא קאמר ויש מי שמפרש שעל העדים אמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לפי שלא הוזקקו לעדות אבל אם אמר הוזקקו פלוני ופלוני לעדות זו וכששאלו אותם הכחישוהו הוחזק כפרן ואם אמרו שכחנו מחייבים אותו לפרוע. ואני אומר דהא דאמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש כו' לאו למימרא דלפטריה אלא שלא הוחזק כפרן שאם יצא משם חייב ולאחר זמן חזר ואמר פרעתיו נאמן דמשום צריך לברר לא מחזקינן ליה בכפרן אלא שאין פוטרים אותו עד שיברר. עד כאן לשונו. וזה לשון הרשב"א ז"ל: ולברר. פירש רבינו חננאל ז"ל דכיון שטען קניתי בשטר כו' יעויין שם וכן כתב הר"ן בחידושיו על ההלכות בפרק שבועת הדיינים.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 170a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
Rashi
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Bava Batra, daf 170, Amud Aleph, about 402 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 114 words
Opens “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: אֵין אוֹתִיּוֹת…”
- Segment 210 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִם כֵּן, פְּלוּגְתָּא לִדְמָר!…”
- Segment 322 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ: מַתְנִיתָא לָא…”
- Segment 414 words
Opens “אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן –…”
- Segment 517 words
Opens “וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר קָא מִיפַּלְגִי…”
- Segment 612 words
Opens “וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי…”
- Segment 712 words
Opens “וְהָא אָמַר רַבִּי אַבָּא: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי…”
- Segment 850 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבִינָא, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאִם…”
- Segment 99 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּמוֹדֶה בַּשְּׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ…”
- Segment 1016 words
Opens “דְּרַבִּי סָבַר: מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ – אֵין…”
- Segment 1133 words
Opens “וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ! דְּתַנְיָא: שְׁנַיִם אֲדוּקִין…”
- Segment 1235 words
Opens “וְהָוֵינַן בַּהּ – וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי הָא…”
- Segment 1336 words
Opens “וְאָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: בִּמְקוּיָּים –…”
- Segment 1413 words
Opens “וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: מוֹדֶה בִּשְׁטָר…”
- Segment 151 words
Opens “אֵיפוֹךְ.…”
- Segment 1610 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, אֶלָּא הָכָא…”
- Segment 1750 words
Opens “כִּי הָא דְּרַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף הֲוָה…”
- Segment 1848 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא בְּהָהִיא – כִּשְׁמַעְתָּא דְמָר…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Bava Batra 170a · Segment 1 — “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: אֵין אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה,…”
- Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim
Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…
Source: Bava Batra 170a · Segment 18 — “…רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב:…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bava Batra 170a · Segment 2 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִם כֵּן, פְּלוּגְתָּא לִדְמָר! אֲמַר לֵיהּ:…”
Original text
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: אֵין אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה, וְרַבִּי סָבַר: אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה.
The Gemara explains: This is a case where one party sold land to another, who then sold it to a third party by transferring the bill of sale to him. Rabban Shimon ben Gamliel holds that the letters are not acquired by transferring possession of the document. Handing the bill to the third party is therefore not a valid act of acquisition. In order to establish that the land is his, one must prove presumptive ownership by demonstrating that he has lived in the land uncontested for three years. And Rabbi Yehuda HaNasi holds that the letters are acquired by transferring possession of the document. Therefore, if the third party produces the bill of sale that had been transferred to him, this is sufficient proof that the land is his.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִם כֵּן, פְּלוּגְתָּא לִדְמָר! אֲמַר לֵיהּ: וְתִפְלוֹג!
Abaye objected and said to Rav Dimi: If that is so, that Rabban Shimon ben Gamliel holds that letters are not acquired by transferring possession of the bill of sale, this would be in disagreement with what the Master, Rabba, said earlier, that Rabban Shimon ben Gamliel maintains that letters are acquired by transferring possession of the bill of sale. Rav Dimi said back to him: And let it be in disagreement. I am not obligated to be in agreement with Rabba.
אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ: מַתְנִיתָא לָא מִיתָּרְצָא אֶלָּא כְּדִמְתָרְצָא מָר, וְאִם כֵּן קַשְׁיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל!
Abaye clarified his objection and said to him: This is what I meant to say to you. The baraita (168b), which Rabba was explaining, can be explained only the way the Master, Rabba, explained it. And if so, i.e., if you do not agree with Rabba’s understanding of the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, there is a difficulty, as there is a contradiction between one statement of Rabban Shimon ben Gamliel and the other statement of Rabban Shimon ben Gamliel.
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנִּמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל;
Rather, Abaye said that the explanation of the baraita concerning one who appears before a court to be judged is as follows: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one of the witnesses signed on the bill was found to be a relative to one of the parties, or he was found to be disqualified from bearing witness for another reason, and therefore the document is rendered invalid.
וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר קָא מִיפַּלְגִי – רַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי,
Abaye continues: And the two opinions in the baraita disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Elazar. Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says: The witnesses of the transmission of the document effect the transaction, meaning that witnesses are not required to be signed on a document at all, provided that there are witnesses who saw the transfer of the document to the relevant party. It is therefore inconsequential that one of the witnesses that signed the document is disqualified. This is why Rabbi Yehuda HaNasi says that the claim is judged based on the deed, i.e., the deed is valid.
וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי.
And Rabban Shimon ben Gamliel holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: The signatory witnesses on the document effect the transaction, meaning that it is necessary for a document to have witnesses sign it. If there are no witnesses or if one or both of them are disqualified, the document is not valid even if its transmission is witnessed by qualified witnesses. This is why Rabban Shimon ben Gamliel says that the claim is judged based on the claimant’s presumptive ownership; this is his only valid proof since the deed he possesses is not valid.
וְהָא אָמַר רַבִּי אַבָּא: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר בִּמְזוּיָּיף מִתּוֹכוֹ, שֶׁהוּא פָּסוּל!
The Gemara objects to Abaye’s explanation: But doesn’t Rabbi Abba say that Rabbi Elazar concedes that in the case of a document whose falsification is inherent in it that it is not valid? Rabbi Elazar said only that a document that has no witnesses signed on it at all is valid if its transmission was witnessed. If the document has disqualified witnesses, he agrees it is not valid.
אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבִינָא, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאִם כָּתוּב בּוֹ: ״הוּזְקַקְנוּ לְעֵדוּתָן שֶׁל עֵדִים, וְנִמְצֵאת עֵדוּתָן מְזוּיֶּיפֶת״ – שֶׁהוּא פָּסוּל, כִּדְרַבִּי אַבָּא; לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּשְׁטָר שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כְּלָל, דְּרַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי.
Rather, Rabbi Avina said a modification of Abaye’s explanation. All concede that if it is written in the document: We, the court, engaged in an investigation of the testimony of the witnesses and have determined that they signed the document, and their testimony was found to be false, the document is not valid, in accordance with the statement of Rabbi Abba. They disagree only with regard to a document upon which there are no witnesses signed at all. As Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says: The witnesses of the transmission of the document effect the transaction. Signatory witnesses are not necessary, and the deed can therefore be used as proof. And Rabban Shimon ben Gamliel holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: The signatory witnesses on the document effect the transaction, so the deed cannot be used. Therefore, the only valid proof would be based on his presumptive ownership.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּמוֹדֶה בַּשְּׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ קָא מִיפַּלְגִי,
The Gemara suggests: And if you wish, say instead: The case in the baraita is one where the alleged purchaser has a bill of sale for the land, but the alleged seller, although he admits that the document was written with his consent, claims that the sale did not ultimately occur, and that the alleged purchaser took the document from him. And the tanna’im in the baraita disagree, with regard to the halakha in the case of a debtor who admits that he wrote a promissory note, whether the creditor is required to ratify it in court in order to collect, and, by extension, in a case where a seller admits that he wrote a bill of sale, whether the purchaser must ratify it in court in order to establish its validity.
דְּרַבִּי סָבַר: מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ – אֵין צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ.
As, Rabbi Yehuda HaNasi holds that in the case of a debtor who admits that he wrote a promissory note, the creditor is not required to ratify it in court in order to collect what is owed to him. In this case as well, the purchaser can use the bill of sale as proof that he is the rightful owner of the property. And Rabban Shimon ben Gamliel holds that in the case of a debtor who admits that he wrote a promissory note, the creditor is required to ratify it in court in order to use it to collect the debt. In this case as well, since the purchaser is unable to ratify it, his only recourse to prove his ownership is showing that he lived in the land uncontested for three years.
וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ! דְּתַנְיָא: שְׁנַיִם אֲדוּקִין בִּשְׁטָר, מַלְוֶה אוֹמֵר ״שֶׁלִּי הוּא וְנָפַל מִמֶּנִּי וּמְצָאתוֹ״, וְלֹוֶה אוֹמֵר ״שֶׁלְּךָ הוּא וּפְרַעְתִּיו לָךְ״ – יִתְקַיֵּים הַשְּׁטָר בְּחוֹתְמָיו. דִּבְרֵי רַבִּי, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יַחְלוֹקוּ.
The Gemara asks: But didn’t we hear the opposite concerning Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel? As it is taught in a baraita ( Tosefta , Bava Metzia 1:8) that if two people, the debtor and the creditor, are grasping a promissory note, and the creditor says: It is mine, i.e., the debt has not yet been paid, and it fell from me, and you, the debtor, found it, and the debtor says: It is in fact yours, i.e., I did borrow the money from you, but I paid you and was given the promissory note, and it fell from me, and you found it, the promissory note must be ratified through its signatories, even though the debtor admits it is a valid document. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: They should divide the amount written in the promissory note, i.e., the debtor must pay half of the recorded sum to the creditor.
וְהָוֵינַן בַּהּ – וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי הָא דִּתְנַן: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר ״אֲנִי מְצָאתִיהָ״ וְזֶה אוֹמֵר ״אֲנִי מְצָאתִיהָ״ – זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחְלוֹקוּ?
The Gemara explains: And we discussed it once before and asked the following question about it: But doesn’t Rabbi Yehuda HaNasi agree to that which we learned in a mishna ( Bava Metzia 2a), with regard to two people who came to court holding a garment, where this one is saying: I found it, and that one is saying: I found it; that this one takes an oath that he does not have claim to less than half of it, and that one takes an oath that he does not have claim to less than half of it, and they divide it? Why does Rabbi Yehuda HaNasi not maintain that in a case where the debtor and creditor are grasping a promissory note, there too they should divide the money?
וְאָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: בִּמְקוּיָּים – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּיַחֲלוֹקוּ. כִּי פְּלִיגִי – בְּשֶׁאֵינוֹ מְקוּיָּים, רַבִּי סָבַר: מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ, וְאִי מְקַיֵּים לֵיהּ – גָּבֵי פַּלְגָא, וְאִי לָא – חַסְפָּא בְּעָלְמָא הוּא;
And in response to this question Rava said that Rav Naḥman said: In the case of a ratified promissory note, everyone agrees that they should divide it. Where they disagree is in the case of a note that is not ratified. Rabbi Yehuda HaNasi holds that in the case of a debtor who admits that he wrote a promissory note, the creditor is required to ratify it in court in order to collect the debt from him. And if he successfully ratifies it, the creditor collects half of the recorded sum, since the two parties are contesting ownership of the document. And if he is not successful in ratifying the note, it is merely a shard, i.e., a worthless piece of paper.
וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ – אֵין צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ, וְיַחְלוֹקוּ.
And Rabban Shimon ben Gamliel holds that in the case of a debtor who admits that he wrote a promissory note, the creditor is not required to ratify it in court in order to collect payment. Since the note is valid and fit for collection, they should divide it, i.e., the creditor collects half the sum, as the ownership of the document is contested. The positions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel are therefore the reverse of what the Gemara proposed in its explanation of the first baraita .
אֵיפוֹךְ.
The Gemara answers: Reverse the way the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel are recorded in one of the two baraitot so that they are consistent in both baraitot .
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, אֶלָּא הָכָא בִּלְבָרֵר קָמִיפַּלְגִי –
And if you wish, say instead: Actually, do not reverse their opinions. There is no contradiction between them, because the issue in the first baraita is not whether or not a bill of sale must be ratified when the seller admits that he wrote it. Rather, here the tanna’im disagree with regard to verifying, i.e., they disagree about whether a litigant is required to verify all his claims in circumstances where his case is strong enough to have the court rule in his favor even if they were to disregard some of his claims. Generally, if one has evidence of presumptive ownership of a field he does not have to produce a bill of sale for it. Here, Rabbi Yehuda HaNasi holds that since the one occupying the land claims that he has a bill of sale, he must verify this claim by producing it. Rabban Shimon ben Gamliel holds that he is not required to produce it, as the claim of presumptive ownership suffices.
כִּי הָא דְּרַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף הֲוָה מַסֵּיק בֵּיהּ זוּזֵי בְּרַבִּי אַבָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, אָמַר: פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק: יָבוֹאוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיָעִידוּ. אֲמַר לֵיהּ: אִי לָא אָתוּ – לָא מְהֵימְנִינָא?! וְהָא קַיְימָא לַן: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים – אֵינוֹ צָרִיךְ לְפׇרְעוֹ בְּעֵדִים!
The Gemara explains: It is like this case where Rav Yitzḥak bar Yosef was owed money by Rabbi Abba. The case came before Rabbi Yitzḥak Nappaḥa. Rabbi Abba said: I already repaid you the debt in the presence of so-and-so and so-and-so. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said to Rabbi Abba: The witnesses you have named, so-and-so and so-and-so, must come and testify that they saw you repay the loan. Rabbi Abba said to Rabbi Yitzḥak Nappaḥa: If they do not come, am I not deemed credible to say that I repaid the loan? But don’t we maintain that with regard to one who lends money to another in the presence of witnesses, the debtor need not repay him in the presence of witnesses, as he is deemed credible to say he repaid the debt even with no supporting testimony?
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא בְּהָהִיא – כִּשְׁמַעְתָּא דְמָר סְבִירָא לִי, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי״ – צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹאוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיָעִידוּ. [אֲמַר לֵיהּ,] וְהָא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְאַף רַבִּי לֹא
Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said to Rabbi Abba: With regard to this issue, I hold like the halakha said by the Master, i.e., you yourself. As Rabbi Abba says that Rav Adda bar Ahava said that Rav says: If one says to another, i.e., if a debtor says to his creditor: I repaid you in the presence of so-and-so and so-and-so, it is required that so-and-so and so-and-so come to court and testify that they witnessed the repayment. Rabbi Abba said to Rabbi Yitzḥak Nappaḥa: But doesn’t Rav Giddel say that Rav says that the halakha is in accordance with the statement of Rabban Shimon ben Gamliel, that it is not required that a litigant verify all his stated claims if his case is sufficiently strong without those claims? And moreover, even Rabbi Yehuda HaNasi did not