Commentary page

Bava Batra 169b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 169b

Bava Batra 169b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 268 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

בעלמא כותבין שובר כו' וא"ת כיון דמסיק דבשטרי הלואה אימור פייסיה בעל. הבית בזוזי וילכו הלקוחות אצל המוכר א"כ מצי למידק מהכא דאין כותבין שובר דאי כותבין אם כן אמאי [אין כותבין שני] שטרי הלואה ולכתוב שובר לאידך כדפריך הכא גבי מקח ואומר ר"י דבשטרי הלואה לא מצינן למכתב שובר משום שאם כן יפסיד כל הלוואותיו שיעשה מכאן ואילך שלא יהא זכור מן השובר ואיכא נעילת דלת בפני לוין אבל בשטרי מקח וממכר אם יפסיד יפסיד ואין לנו להפסיד לזה משום חששא שמא יפסיד [האחר לאחר זמן] ותימה [דסוף סוף] למ"ד כותבין שובר [מאי שנא הלואה] ליכתוב בר מזמנא דא ולהלן ושמא אנו גוזרין:

דמאן דמסיק ארעא בזוזי לא מיפייס ותימה לר"י אם יכול המוכר לדחותו בזוזי למה יניחו קרקעם אפילו היו יודעין שלא פרע לו השטר עדיין [אלא שיכולין] לומר שיתן או קרקע או מעות ואם אין לו אז יחזור עליהם וקצת רפיא אם יכול לדחותו בזוזי אם לאו ונראה דמצי לסלוקי בזוזי:

בחזקה ולא בשטר אימא אף בחזקה פי' בקונט' דלא גרסינן ליה ומיהו היינו יכולין לקיימו והוי אליבא דמסקינן לקמן דמוקי לקמן פלוגתייהו בצריך לברר ואפי' לא גרס הכא לא היה צריך למחקו בסנהדרין (דף כג: ושם) דקאמר והוינן בחזקה ולא בשטר אימא אף בחזקה וקי"ל דבצריך לברר קא מיפלגי דאפי' ליתיה הכא מצינן למימר התם הוינן בה כדאשכחן בד' אחין (יבמות דף לא.) דקאמר גמרא על ספק קרוב כו' ואמרי' למאי הלכתא דאי כהן אסירא ליה ואי ערוה היא צרתה בעיא חליצה ואף על גב דליתיה בהזורק (גיטין דף עח.) על ההיא משנה:

Tosafot on Bava Batra 169b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

מהא דאמרינן אדהכי והכי שמיט ואכיל פרי. שמעינן שהמלוה או הלוקח שטרפו ממנו מקחו והלך לו אצל הלקוחות יכול הוא לכופם בדין לדון עמו, ובית דין נזקקין לטענותיהם ומחייבין, ואין לקוחות יכולין לומר לך אצל לוה וכשיתחייב בדין ויהיה בידך טרפא שכתבו לך על הלקוחות שלו הרי אנו פורעין, אלא ילכו הם אם ירצו ויזקיקוהו לבוא לבית דין. דאי לא תימא הכי היכי אמרינן שמיט ואכיל פירי, והרי אין בית דין מחייבין ללקוחות עד שיעמוד מוכר בבית דין ונתחייב בבית דין. אלא שמע מינה לקוחות כמוכר, וכן הלקוחות כלוה, כדאקשינן אי הכי שטרי הלואה נמי, ומהדרינן אמרי פייסוה בעל הבית בזוזי והם מחזרין אחריו. מיהו היכא דאיתיה ודאי מודעין ליה, כגון דאזל שליח בתלתא בשבתא ואתי בארבעה וקאי בחמשה בבית דינא כדעבדינן בבני חורין מיקמי אדרכתא, כדאיתא בפרק הגוזל (בבא קמא קיב, ב), ואי מיצטרכי לקוחות זמן לאהדורי בתריה יהבינן להו עד שלשים יום שהוא זמן בית דין, ובלבד להוציא הדין לאמתו ולא לבוא בעקיפין, שכל זמן בית דין אינו מן הדין, אלא מדת רחמים ניהגו חכמים על בעלי דינין שלא לדחוק יותר מדאי. בנמקי הרמב"ן ז"ל.

אמר ליה זיל זבנה את שלא באחריות והדר זבנה ניהלה באחריות כלומר, אם רוצה שליח זה ליפטר מן האשה הזו שמסרה לו מעותיה. ומיהו אילו רצה השליח לעכב השדה לעצמו שלקח שלא באחריות ולהחזיר לה מעותיה רשאי.

וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו השטר חזרה מתנתו וכו'. ופריש רבה דבאותיות נקנות במסירה פליגי, דרשב"ג סבר אותיות נקנות במסירה, והילכך כשם ששמעון קבל המתנה קנה שדה זו בשטר זה שמסר לו ראובן הנותן, כך כשהחזיר לו שמעון שטר המתנה לראובן קנאו במסירה זו. והוא שאמר לו קנה לך הוא וכל מה שכתוב בתוכו, דבין למאן דאמר אותיות נקנות במסירה בין למאן דאמר בכתיבה ומסירה צריך הוא מימר או למכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה, ודרב פפא דאמר הכי בפרק הספינה (לעיל בבא בתרא עו, ב) למאן דאמר במסירה באמירה בעלמא בשעת מסירה ולמאן דאמר בכתיבה ובמסירה שיכתוב לו כן בשטר ההקנאה. ורבנן סברי אין אותיות נקנות במסירה אלא אם כן כתב ומסר. וקשיא לי, מאי טעמייהו דרבנן, ומאי שנא דקנה שמעון מראובן במסירת שטר זה ומאי שנא דלא קנה ראובן במסירה זו שחזר שמעון ומסר לראובן. וכי תימא לפי שנכתב שמו של שמעון מקבל המתנה בשטר וכתוב בו שראובן נותנה לו, והילכך בדין הוא שיקנה בו שמעון אבל לא ראובן, אם כן אפילו בכתיבה ומסירה לא יקנה. וכי תימא כיון שמקנה לו השטר וכל מה שכתוב בתוכו הרי הוא מקנה לו השדה שהוא כתוב באותו שטר ומה לי שאמר שדה פלוני בפירוש ומה לי שהזכירו סתם ואמר השדה שהוא כתוב בשטר זה. אכתי לא ניחא, דאם כן למה לי החזרת השטר, אפילו בכותב לו השדה הכתוב בשטר המתנה שנתת לי אני נותן לך דיו וקנה, ואפילו שטר המתנה הראשון ביד שמעון. ועוד מי לא עסקינן בשטר מתנה שאין כתוב בה אלא שדה נתונה לך, ומסתברא דטעמא דמילתא דשטר מקנה בעי, הילכך כל שטרי דעלמא דכתובין או נחתמין על דעת ליתנן לקונה הרי זה שטר מקנה וקונה, אבל בשנכתב ליתן לשמעון, אי אפשר לו לשמעון להקנותו לאחר אלא כדרך שהוא מקנה שטרי הלואותיו, והילכך למאן דאמר אותיות נקנות במסירה אף זה כן, ולמאן דאמר בכתיבה ומסירה אף זה כן. כנ"ל וכבר כתבתי כיוצא בזה בפרק המוכר את הספינה גבי שלשה שטרות הן (עז, א).

הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר ואינו נדון בחזקה דברי רבי וכו' ואוקמה רב דימי באותיות נקנות במסירה. ופירש ר"ח ז"ל זה לשונו: רבי סבר אותיות נקנות במסירה, והוה שטר מקנה שקנה זו השדה. רשב"ג סבר כיון שהמוכר מערער ואמר לא כתבתי אלא על דרך כך וכך, וזה אין לו ראיה לבטל דבריו, נאמן, דאין אותיות נקנות במסירה לבד, לפיכך נידון בחזקה ולא בשטר, עד כאן. וזה תימה בעיני הרבה דמכמה פנים, חדא דאין חזקה צריכא אלא למי שלא נזהר בשטרו, וכדאמרו בריש פרק חזקת הבתים, ומי שנזהר בשטרו אינו צריך לחזקה. ובמתניתין דבר קפרא תני לעיל בפרק מי שמת (בבא בתרא קנד, ב) שטר אמנה הוא שטר פסים הוא שמכרתיה לך ולא נתת לי מעות אם יש להם עדים הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר שטרות. ועוד דאם על השטר מכר שביד לוקח קאמר, מי איכא מאן דאמר דשטר מכר שמסר מוכר ללוקח שצריך כתיבה ומסירה. ועוד דאם כן מאי קאמר דבאותיות נקנות במסירה פליגי, הא לא פליגי אלא בקיום תנאים, זה אומר על תנאי כן וכן מכרתיו והקניתיו, ולולי ערעור זה היה קונה בשטר זה ואפילו בלא חזקה. ודברי הרב ז"ל צריכין לי עיון. ולי נראה, דרב דימי מוקי פלוגתייהו כפלוגתא דרשב"ג ורבנן ממש, כלומר, בשמחזיק בשדה המוכר הראשון ובא לידון בשטר ובחזקה ולומר שחזר ולקחה מן הלוקח, ואמר רבי שאין צריך זה לידון אלא בשטר המכר הראשון, דבשטר זה קנה שהוא מסור לו לקנות, ואפילו על המסירה אין צריך להביא ראיה, ואפילו לאביי כל בכענין זה, דלנפילה דחד לא חיישינן, ולפקדון בכי הא לאו חיישינן, דאין אדם עשוי להפקיד שטר המכר למי שמכר לו את הקרקע. וכענין שאמרו ביבמות פרק האשה שלום (יבמות קטו, א) גבי נני בר חבו וחבו בר נני. ורשב"ג סבר נדון בחזקה ולא בשטר, דשטר כזה אינו קונה במסירה, לבד, אלא נידון בחזקה. כנ"ל. ולפי פירוש זה רבי לקולא ורשב"ג לחומרא.

Rashba on Bava Batra 169b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

מי שנתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע סתמו שיש לו לקנות באחריות ר"ל בסתם שהרי אחריות טעות סופר הוא כמו שהתבאר ואם קנה לו שלא באחריות הרי טעה השליח וכיצד הוא הדין השליח מעכבה לעצמו שלא באחריות על הצד שקנאה וחוזר ומוכרה למשלח באחריות ואחריותא עליו ר"ל על השליח אא"כ מתנה עמו שהוא עושהו שליח בין לתקן בין לעות ומ"מ גאוני ספרד כתבו שאם המוכר לא רצה למכור אלא שלא באחריות שיכול השליח לומר אם אתה רוצה בה מוטב ואם לאו קבל מעותיך ותהא שלי אחר שלא פשע שכבר תבע כן ולא נתרצה לו המוכר בכך:

חכמי הדורות שלפנינו כתבו בדין זה שלא נאמר אלא בשלקח סתם שלא הזכיר לו שלשם פלני הוא לוקחו אבל אם אמר לו כן אומר לתקוני שדרתיך וכו' והמקח בטל וראיה לדבריהם במסכת קדושין פרק שני מ"ב ב' במה שאמרו האחים שחלקו לקוחות הן פחות משתות וכו' ואמרו שם עוד הא דאמרת פחות משתות נקנה מקח דוקא דלא שוי שליח אבל שוי שליח מצי אמר ליה לתקוני וכו' ובטל מקח אלמא כל שהדבר ידוע שהוא שליח ויש לומר בו לתקוני שדרתיך המקח בטל:

מי שהיה מוחזק בקרקע ובא אחד וערער עליו וטען זה שלקחה ממנו ויש בידו שטר וכן שיש לו עדי חזקה מכיון שטען ששטר יש לו נדון תחלה בשטר ר"ל שאומרים לו לברר את דבריו ולקיים את שטרו ומ"מ לא אמרו נידון בשטר אלא לברר על הדרך שכתבנו הא אם לא מצא שטר או שלא מצא לקיימו סומכין על עדי חזקה ונשבע הסת שלקחה:

ראובן שמכר שדה לשמעון וחזר שמעון והחזיר לו שטרו והחזיק ראובן בקרקעו ולאחר זמן חזר שמעון וערער עליו וטען שהחזיק בה מצד שהחזיר לו את השטר לא סוף דבר שאינו נדון בשטר שהרי אינו נקנה בהחזרה כמו שכתבנו אלא אף בחזקה כמו שכתבנו אינו נידון שהרי זו היא חזקה שאין עמה טענה אחר שאין הטענה כלום ומ"מ אם טען שמכרה או נתנה מצד אחר נידון בחזקה:

Meiri on Bava Batra 169b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה בעלמא כו' אמאי אין כותבין שני שטרי כו' ואומר ר"י דבשטרי הלואה לא מצינן למכתב כו' ואיכא נעילת דלת כו' שמא יפסיד האחר לאחר זמן ותימה למ"ד כותבין שובר לכתוב בר כו' עכ"ל כצ"ל מת"י ומהרש"ל שהגיה לא ראה ת"י:

בד"ה דמאן דמסיק כו' למה יניחו קרקעם כו' השטר עדיין אלא שיכולין לומר כו' עכ"ל כצ"ל מת"י:

בד"ה בחזקה כו' וקיימא לן דבצריך כו' דבפרק ד' אחין קאמר כו' היא צרתה בעי כו' ההיא משנה הס"ד ואח"כ מ"ה ורשב"ג כו' בגיטין וצ"ל דאליבא דרבנן דפליגי כו' עכ"ל כצ"ל ומהרש"ל הגיה בדברי התוס' דכצ"ל ודוחק הוא דהא אף אלו קאמר דמשמע בשאר שטרות נמי ס"ל הכי וצ"ל כו' עכ"ל אבל בת"י אינו אלא כמו שהוא בתוס' שלפנינו גם אין כאן קושיא מאף אלו כו' דקאמר התם דה"ק דאף אלו אינן כשרין אלא במקום שאין ישראל חותמין כו' כפרש"י התם וע"כ נראה לקיים דברי התוס' שלפנינו דמקיימין תירוץ של ר"י לחלק בין גיטין ובין שטרות אלא משום דהתם לר"ע בכל השטרות מכשיר חותמי עכומ"ז הוצרכו למימר דרשב"ג לא קאמר אליבא דר"ע אלא אליבא דרבנן דפליגי עליה דר"ע התם וקאמרי דחותמי עכומ"ז פסולים חוץ מבגיטי נשים כו' ועלייהו קאי רשב"ג ואמר אף אלו כשרים דוקא במקום שאין חותמי ישראל כו' מיהו לשון התוס' קצת דחוק ודו"ק:

Chidushei Halachot on Bava Batra 169b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

אמרי התם זוזי הוא דמסיק ביה כו' ולעולם אתו גבי לוה לידע דילמא פייסיה בזוזי ואף על פי שרואים הטירפא בידו מבית דין אומרים שמא לוה מעות אחר מכאן ופרע אותו כדי להעמיד המקח בידינו. הראב"ד ז"ל.

ההיא איתתא דיהבה ליה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעתא אזל זבנה שלא באחריות. כלומר קבל עליה לוקח דלית ליה אחריות על המוכר אתאי לקמיה דרב נחמן אמר ליה מציא אמרה לך לתקוני שדרתיך כו' זיל זבנה מיניה דמוכר שלא באחריות כמה דקבלית אנפשך והדר זבנה לה באחריות. ומסתברא לן דאי אתני מוכר עליה דלוקח בצידן זביני דבלא אחריות הוא דמזבין לה ניהליה דמצי שליח אמר לה אנא בהדין תנאה הוא דזבנה ניהלי מוכר אי ניחא לך לקבולי הדין זביני בהאי תנאה לחיי ואי לא שקול זוזך ואסתלק מהאי ארעא ואנא מקביל לה לנפשאי בהדין תנאה.

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו כו' ואמר (רבא) רבה באותיות נקנות במסירה קמפלגי רבן שמעון בן גמליאל סבר אותיות נקנות במסירה וכיון דקנה ליה נותן להאי שטרא קנה ליה ממילא ההוא זכותא דהוה ביה למקבל המתנה ואסתלק ליה מקבל מינה וממילא הדרא לה מתנה למרה. ורבנן סברי אין אותיות נקנות במסירה. ממילא שמעת דאין הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דהא איפסיקא בפרק הספינה דאין אותיות נקנות במסירה. הא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו נראים הדברים דלאו בשטר שיש בו קנין קאמר אלא בשטר שאין בו קנין כגון כתב לו שדי נתונה לך ובשטר מקח וממכר נמי כגון שכתב לו אני פלוני קבלתי ממך כך וכך והרי שדי מכורה לך בהם וקבלתי על עצמי האחריות וחתמו העדים על השטר ונתנו לו בפני העדים דהויא לה קנייתו לאותה מתנה או לאותה מכירה בגוף השטר ולפיכך אמר רבן שמעון בן גמליאל שאם החזיר לו את השטר חזרה מתנתו והוא הדין למכירה הואיל ובגוף השטר הוא שקנאו המקבל או הלוקח מעיקרא אבל שטר שיש בו קנין כיון שבאותו קנין הוא שקנאה לאותה מתנה או לאותה מכירה מעיקרא והשטר לראיה בעלמא הוא ליכא למימר הכי ובהא לא קאמר רבן שמעון בן גמליאל שאם החזיר לו את השטר חזרה מתנתו שהרי לא קנאה מעיקרא בגוף השטר כדי שתחזור לבעליה בחזרת השטר וכך הדעת נוטה. ואף על גב דהא דרבן שמעון בן גמליאל ליתא ראינו לברר דבר זה לפרושי טעמיה דרבן שמעון בן גמליאל. ועוד למדנו מינה דהיכא דהחזיר לו את השטר והקנה אותו לו בכתיבה ומסירה דודאי קנה השטר שלא חזרה המתנה והמכירה לבעליה אלא כשהיה השטר שטר שאין בו קנין שנמצא קנייתו לאותה מתנה ולאותה המכירה מעיקרא בגוף השטר אבל שטר שיש בו קנין שהקנייה באותו קנין היתה והשטר לראייה בעלמא אף על פי שהחזיר לו השטר והקנה אותו לו בכתיבה ומסירה אף על פי שקנה גוף השטר באותה כתיבה ומסירה לא חזרה המתנה והמכירה בכך וכשאתה מדקדק לשון והחזיר לו את השטר אתה רואה שבשטר שכתבו המוכר או הנותן ונתנו לו עסקינן אבל שטר שיש בו קנין שהקנאה באותה קנין היתה והמקבל או הלוקח הוא שכתב בשטר לעצמו להיות לו ראיה באותה קנין ליכא למימר בכי הא והחזיר לו את השטר שהרי לא נתנו לו הנותן או המוכר כדי שיכתבו בו לשון החזרה והדבר צריך תלמוד ועיין הרא"ם ז"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו עיין שם. והרמב"ן ז"ל שם חולק עיין בחדושיו.

אלא הכא באותיות נקנות במסירה קמפלגי רבן שמעון בן גמליאל סבר אותיות נקנות במסירה וכשהחזיר לו את השטר ואמר לו קנה שטר זה וכל כחי וזכותי שבו קנה את השטר ואת השדה ואין צריך שטר אחר ורבנן סברי אין אותיות נקנות במסירה ומהאי טעמא נמי פליגי בשתי שטרות ברישא דרבן שמעון בן גמליאל סבר אין כותבים לו שטר אחר כלל שמא החזיר לו שטר המכר והקנה אותו לו עם כל זכות שבו ואם נכתב לו שטר מכר אחר יאמר אותו השטר שבידו לא בא לעולם לידי ובזה השטר קניתי אותו ותנא קמא סבר אין אותיות נקנות במסירה הילכך ליכא למיחש שאפילו הכי היה כן לא קנאו המוכר הראשון ואם תשאל לתנא קמא ליחוש שמא מסר לו שטר המכר והקנה לו אותה שדה אגב קרקע אחר כדשמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כו'. אי נמי כתב ומסר ואבד ממנו שטר כתיבה אי נמי החזיר לו שטר המכר והקנה לו השדה בקנין. וכל אלה דברי רוח כי מאחר שהעדים מעידים שזה קנה את השדה אפילו יבא המוכר ויטעון כל אלו הטענות לא נשמע לו עד שיברר טענותיה והכא אין לו ראיה כלל אלא חזרת שטר המכר וזו אינה ראיה שהרי אין אותיות נקנות במסירה ואפילו יש עדים שמסרו לו לשם מכר. הראב"ד ז"ל.

בי אתא רב דימי אמר באותיות נקנות במסירה קא מפלגי פירוש כגון שהיתה שדה זו לשמעון והקנה אותה לראובן בשטר ואחר כך החזיק ראובן את השטר לשמעון והקנה אותו לו במסירה והחזיק בה שמעון ועכשיו אמר לו ראובן מאי בעית בהאי ארעא והלא שלי היא השיבו שמעון ואמר לו אתה החזרת לי את השטר וחזרה השדה לרשותי בכך והרי החזקתי בה ובזאת אמר רבי נדון בשטר ואינו צריך לידון בחזקה שהרי בחזרת השטר אליו חזרה מתנתו וקנה השדה בכך ואינו צריך לחזקה ורבן שמעון בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות במסירה וכשהחזיר אליו השטר לא חזרה המתנה לרשותו בכך הילכך אין נדון באותו שטר אלא אם יש עמו חזקה לידון בה וקנה השדה באותה חזקה ואם לאו אותו שטר אין מועיל לו כלום שאין אותיות נקנות במסירה. הרא"ם ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 169b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

אֲמַר לְהוּ: בְּעָלְמָא כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא – דְּדִלְמָא אָזֵיל בַּעַל חוֹב וְטָרֵיף מִינֵּיהּ דְּלוֹקֵחַ, וְאָזֵיל אִיהוּ וְטָרֵיף לָקוֹחוֹת, וְשׁוֹבָר גַּבֵּי לָקוֹחוֹת לֵיכָּא.

Rav Pappa or Rav Ashi said to them: Do not draw this conclusion. It is possible that the tanna of the baraita holds that generally the court writes a receipt when a creditor has lost his promissory note. And here, this is the reason that it does not write a receipt: As, perhaps the creditor, i.e., the one from whom the property was stolen, will go and repossess property from the purchaser who bought the stolen land, and the purchaser, seeking reimbursement in accordance with the guarantee, will go and repossess property from other purchasers who had later bought property from the same seller. And the receipt will not help, because it is not with the purchasers who bought property from the seller, but is in the possession of the seller himself. The purchasers, who are the ones who will suffer from the double collection, have no protection; they will in fact not even be aware that they are the victims of a double collection.

Segment 2

סוֹף סוֹף, לָקוֹחוֹת לָאו אַמָּרֵי דְאַרְעָא הָדְרִי?

The Gemara asks: Ultimately, don’t these purchasers go back to the owner, i.e., the seller, of the land to demand reimbursement? At that point the seller will produce the receipt, exposing the double collection, and the entire process will be reversed, so that ultimately the purchaser who suffered from the unjust collection will obtain possession of his property.

Segment 3

אַדְּהָכִי וְהָכִי שָׁמֵיט וְאָכֵיל פֵּירֵי.

The Gemara answers: While it is true that ultimately the deception will be discovered, in the interim, between the time the land was unjustly repossessed from the purchaser and the time when the injustice is reversed, the one who repossessed the land seizes the land and consumes its produce, i.e., he enjoys the profits produced by the land, and it will be difficult to receive full reimbursement for this stolen produce.

Segment 4

אִי נָמֵי, לְלוֹקֵחַ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת.

Alternatively, the reason the option of writing a receipt for the seller of the land is not pursued here is that there is a concern about one who purchases land without a guarantee. As such a purchaser knows that he has no recourse to be reimbursed from the seller if the land he bought is repossessed, he will never contact the seller and discover that the seller has a receipt and that he has been the victim of an unjust double collection.

Segment 5

אִי הָכִי, שְׁטָרֵי הַלְוָאָה נָמֵי!

The Gemara asks: If so, the same concern should be taken into consideration in the case of promissory notes as well. And yet Rav Pappa, or Rav Ashi, said that the tanna of the baraita concedes that a receipt may be written for the debtor to enable the collection of a debt in the event of the loss of the promissory note. Why are the aforementioned concerns not applicable to the case of debt collection?

Segment 6

הָתָם, דְּזוּזֵי מַסֵּיק – אָמְרִי: פַּיְּיסֵיהּ בַּעַל חוֹב בְּזוּזֵי. הָכָא, דְּאַרְעָא מַסֵּיק – מִידָּע יָדְעִי דְּמַאן דְּמַסֵּיק אַרְעָא, בְּזוּזֵי לָא מִפַּיַּיס.

The Gemara answers: There, where the debtor owes money, when the creditor seeks to repossess sold land, the purchaser of that land will say to himself: There is a possibility that the debtor appeased the creditor by paying him money, since debts are usually settled with money. I will therefore investigate the matter with the debtor before allowing the creditor to repossess my land. At that point the receipt, held by the debtor, will be discovered, and double collection will be prevented. Here, where he owes land, as the issue is that the claim is based on reimbursement for having bought stolen land, the purchaser knows that it is not common for one who is owed land to be appeased with money in such cases. The purchaser will therefore allow his land to be repossessed and will seek reimbursement at a later time.

Segment 7

אָמַר מָר: חוּץ מִן הָאַחְרָיוּת שֶׁבּוֹ. הֵיכִי כָּתְבִינַן? אָמַר רַב נַחְמָן, דְּכָתְבִי הָכִי: ״שְׁטָרָא דְּנַן דְּלָא לְמִיגְבֵּי בֵּיהּ לָא מִמְּשַׁעְבְּדִי וְלָא מִבְּנֵי חָרֵי, אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּתֵיקוּם אַרְעָא בִּידֵיהּ דְּלוֹקֵחַ״.

§ The Gemara returns to the baraita and analyzes one of its statements. The Master says in the baraita : With regard to deeds of buying and selling land, the court may write a replacement document, excluding the guarantee that was in the first document that if the field is repossessed the seller will compensate the purchaser for his loss. How do we write a bill of sale in such a way that it does not include this guarantee? Rav Naḥman said that the case is one in which the court writes as follows: Our deed is not intended to enable the collection of reimbursement in event of repossession, neither collection from liened property that has been sold nor collection from unsold property; rather, it is intended merely to ensure that the land is established in the possession of the purchaser.

Segment 8

אָמַר רַפְרָם, זֹאת אוֹמֶרֶת: אַחְרָיוּת – טָעוּת סוֹפֵר הוּא; טַעְמָא דִּכְתַב לֵיהּ הָכִי, הָא לָא כְּתַב לֵיהּ הָכִי – גָּבֵי.

Rafram says: This statement of Rav Naḥman serves to say that the omission of the guarantee of the sale from a document is a scribal error. That is, it is assumed that when one purchases land he expects to have his purchase guaranteed, and that if such a clause is not stated in the document it is presumed to be a mere scribal oversight, and a guarantee is in effect. Rav Naḥman said, in explaining the baraita , that the only reason a land purchase would not have a guarantee is that the scribe wrote this for him, i.e., he wrote that there is no guarantee, explicitly in the deed; this indicates that if the scribe did not write this explicitly for the purchaser, but left out the subject of the guarantee altogether, the purchaser would nevertheless have the guarantee and would be able to collect reimbursement from the seller in the event of repossession.

Segment 9

רַב אָשֵׁי אָמַר: אַחְרָיוּת – לָאו טָעוּת סוֹפֵר הוּא, וּמַאי ״חוּץ מֵאַחְרָיוּת שֶׁבּוֹ״ – דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ אַחְרָיוּת.

Rav Ashi disagrees and says: The omission of the guarantee of the sale from a document is not a scribal error. Accordingly, if mention of a guarantee is omitted from a bill of sale, there is in fact no guarantee. And what does the baraita mean when it says: Excluding the guarantee that was in the first document? It means simply that in this case there was no clause about a guarantee written in it at all.

Segment 10

הָהִיא אִיתְּתָא דִּיהַבָה לֵיהּ זוּזֵי לְהָהוּא גַּבְרָא לְמִיזְבַּן לַהּ אַרְעָא, אֲזַל זְבַן לַהּ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת. אָתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן,

The Gemara relates: There was a certain woman who gave money to a certain man to act as her agent and purchase land for her. The agent went and purchased land for her, but he conducted the purchase in such a way that it was without a guarantee. The woman wanted to take action against the agent and came before Rav Naḥman to ask what recourse she had.

Segment 11

אֲמַר לֵיהּ: ״לְתַקּוֹנֵי שַׁדַּרְתָּיךָ, וְלָא לְעַוּוֹתֵי. זִיל זִבְנַהּ מִינֵּיהּ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת, וַהֲדַר זַבְּנַהּ נִיהֲלַהּ בְּאַחְרָיוּת״.

Rav Naḥman said to the agent: The principle with regard to an agent is that if he acts to the detriment of the one who appointed him, the one who appointed him can say: I sent you to act for my benefit and not to my detriment. Therefore, the entire agency is null and void, thereby negating the purchase. Nevertheless, you agreed to purchase the land without a guarantee. Therefore, go yourself and purchase the land from him without a guarantee, and then sell it to this woman with a guarantee that you will reimburse her in the event the land is repossessed.

Segment 12

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ, וְהֶחְזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁטָר – חָזְרָה מַתְּנָתוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אָמַר רַב אַסִּי, נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לוֹ: שָׂדֶה זוֹ נְתוּנָה לְךָ כׇּל זְמַן שֶׁהַשְּׁטָר בְּיָדְךָ.

§ The baraita teaches that Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of one who gives a gift of land to another, and the recipient returned the deed to him, his gift of land returns to him as well. But the Rabbis say: His gift of land remains in the possession of the recipient. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel? Rav Asi says: It becomes as if the giver said to the recipient: This field is given to you only as long as the deed remains in your possession. Therefore, by returning the deed to the giver, the recipient is canceling the gift.

Segment 13

מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה: אִי הָכִי, נִגְנַב אוֹ אָבַד נָמֵי!

Rabba objects to this: If that is so that these are the conditions of the gift, then when the deed is stolen from or lost by the recipient, the gift should also be canceled.

Segment 14

אֶלָּא אָמַר רַבָּה: בְּאוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה קָמִיפַּלְגִי – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה.

Rather, Rabba said a different explanation: Rabban Shimon ben Gamliel and the Rabbis disagree about whether or not the letters, i.e., the contents of a promissory note, are acquired by merely transferring the document from one holder of the document to another. Rabban Shimon ben Gamliel holds that the letters are acquired by transferring the document. Therefore, if the recipient returns the bill of sale to the giver, the land returns to the giver as well. And the Rabbis hold that the letters are not acquired by transferring the document.

Segment 15

תָּנוּ רַבָּנַן: הַבָּא לִידּוֹן בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, נִידּוֹן בִּשְׁטָר; דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בַּחֲזָקָה.

The Sages taught in a baraita : With regard to one who comes to court to be judged over a claim that land that is in his possession belongs to another, if he claims ownership based on a deed, i.e., a bill of sale, and claims further that he is the owner based on presumptive ownership of the land, as it was in his uncontested possession for three years, and he therefore does not need the deed as proof, his claim is judged based on the deed. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: His claim is judged based on his presumptive ownership.

Segment 16

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: בְּאוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה קָא מִיפַּלְגִי –

The Gemara analyzes the baraita : With regard to what do Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel disagree? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: They disagree about whether or not letters are acquired by transferring the document from one holder of the document to another.

Bava Batra 169b

Bava Batra 169b

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text