Commentary page
Bava Batra 139a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Batra 139a
Bava Batra 139a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 369 words — with the classic commentaries printed on the page.
Tosafot
והתניא שמין גרסינן דברייתא היא בתוספתא דכתובות כמו שפירש ר"ש:
מתני' בשרכא בכל הספרים כתוב שרכא בריש ובערוך גרס שדכא בדלית והוא לשון שקט כמו ותשקוט הארץ ומתרגמינן ושדיכת ארעא (שופטים ה׳:ל״א) כלומר אדם בטל ושקט אינו עוסק בכלום וכן יודע ציד איש שדה ומתרגמינן נחשדכן (בראשית כ״ה:כ״ז) שהיה נח ושקט ובהחובל (ב"ק דף צב: ושם) מטייל ואזל דיקלא בישא לגבי קיני דשדכא:
Tosafot on Bava Batra 139a · Sefaria
Rashba
מתני' הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים ולא הקטנים נזונין על הגדולים אלא חולקין בשוה. ודוקא בשמניחו, אבל בסתם נזונין ומתפרנסין אלו עם אלו, דסתמן שותפין נינהו ומוחלין זה לזה. ותניא בתוספתא (שם) הניח בנים גדולים וקטנים (יהו) [והיו גדולים] ניזונין ובאים בשתיקה, (ו)לא יאמרו קטנים הרי אנו נזונין כדרך שניזנתם אתם וכו', הניח בנות גדולות וקטנות [והיו גדולות] נזונות ובאות בשתיקה, לא יאמרו בנות הרי אנו [נזונות כדרך שנזנתם אתם, נישאו גדולות בחיי אביהן לא יאמרו קטנות הרי אנו] נישאות כדרך שנשאתם אתם, ולא עוד [אלא] אפילו הניח להן עבדים ושפחות כלי כסף וכלי זהב הרי אלו של עצמן.
הא ד תנן אלו שאין חוזרין ביובל הבכורה פירש ר"ש ז"ל, אבל חלק פשיטות חוזר כרבי יוחנן דאמר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזרין זה לזה ביובל. וכן כתב ר' יהוסף הלוי ז"ל. וכתב הרמב"ן ז"ל: אי[ן] זה סברא, שהרי רבי יוחנן משום דלית ליה ברירה קאמר הכי, ואף בחלק בכורה נמי אין לומר ברירה. אלא הדבר מפורש בגמרא במקומה דמותיב מינה לרבי יוחנן תיובתא ופריק מאי אינן חוזרין אינן חוזרין לבטלה, כלומר, אינו מחזיר להם לגמרי כלוקח אלא מחזירין לאמצע וחוזרין וחולקין ונוטל פי שנים כבתחלה, כלומר, בטלה מחלוקת. עד כאן.
Rashba on Bava Batra 139a · Sefaria
Meiri
המשנה האחת עשרה והכונה בה לבאר ענין החלק השביעי ואמר על זה הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים ולא הקטנים מתפרנסין על הגדולים אלא חולקין בשוה נשאו גדולים ישאו קטנים אם אמרו קטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם נתן הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות על הקטנות ולא הקטנות מתפרנסות על הגדולות אלא חולקות בשוה נשאו גדולות ישאו קטנות וזה חומר בבנות מבבנים שהבנות נזונות על הבנים ואין הבנות נזונות על הבנות אמר הר"ם הגדולים צריכין פרנסה והוא שצרכיהם יותר מהקטנים לפי שלובשין ומשתמשין יותר מהם והקטנים צריכים מזונות יותר מן הגדולים לפי שהם אוכלים פעמים רבות ומפזרין בעת האכילה וכשישאו הגדולים נשים אחר מות האב ישאו כמו כן הקטנים מנכסי השותפות ומה שאמר אין שומעין להם כשנשא גדול אשה בחיי האב שהבנות ניזונות על הבנים אם הניח בנות קטנות ובנים גדולים יאכלו כלם בלא חשבון ואע"פ שהקטנים מפוזרים בעקר הנכסים ומקלקלים ואינו כן כשלא הניח אלא בנות שאז חולקות הבנות ביניהן בשוה ותאכל כל אחת מהן משלה:
אמר המאירי הניח בנים גדולים וקטנים והרי שהגדולים צריכים פרנסה ר"ל הוצאת מלבוש יותר מן הקטנים וכן הקטנים צריכים מזונות יותר מן הגדולים מפני שאין קצבה באכילתם אלא שאוכלים כמה פעמים ושהם צריכים להוציא בצרכי למוד או אומנות אין אומרים שתעשה הוצאתם מתפישת הבית הן חסר הן יתר אלא אין הגדולים מתפרנסים על הקטנים ולא הקטנים נזונין על הגדולים אלא חולקין בשוה ויעשה כל אחד בחלקו מה שלבו חפץ ואם נתפרנסו ונזונו אלו על אלו מחשבין אותה כשעת חלוקה אלא שיתבאר בגמ' על גדול אחים המתעסק בנכסי הבית שאם לבש מתפיסת הבית בבגדי כבוד מה שעשה עשוי ואינו מחשב עמהם על כך שנוח להם בזו כדי שיהא נשמע לבריות ומכובד בעיניהם אא"כ מיחו הא אם מיחו יראה לי שאינו רשאי ואף בלא מחאה דוקא בגדול אחים המשתדל ומתעסק בשלהם אבל אדם בטל אין הדין בו כך ומשנה זו שיראה ממנה שאף בגדול אחים מחשב עמהם היא שנויה על כיוצא בזה ר"ל שאינו משתדל ומתעסק בעניניהם והוא שאמרו בגמ' התם בשדכה פי' אדם נח ובטל ויש מפרשים בו בשדכה בגד ארגמן ויצא לנו מפירושם שאף בגדול אחים המתעסק לא נאמר שמה שלבש לבש אלא בדרך ממוצעת לפי הראוי לו אבל אם לבש ביתר מן הראוי לו לא כל הימנו לצאת מן הגדר ולפזר על גבי האחים וגדול אחים המתעסק והמשתדל בצרכי הבית מיהא אע"פ שהוזכר כאן בלשון דיעבד חכמי התוספות כתבו שאף לכתחלה כן:
נשאו גדולים ישאו קטנים כלומר שאם נשאו גדולים נשים ונסתפקו צרכי חפה ונשואין מתפיסת הבית ישאו קטנים כמותם או יחשבו עמהם ויראה שאין הגדולים יכולין לומר המתינו עד שתשאו אם אין הקטנים רוצים בכך ולא תפס כאן לשון ישאו קטנים אלא ללמד מה שביאר אח"כ אם אמרו קטנים וכו' כלומר שאם נשאו הגדולים בחיי אביהם ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהם הרי אנו נושאים מתפיסת הבית כדרך שנשאתם אתם בחיי אבינו אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם נתן וכן בשאר מתנות שנתן האב בחייו:
הניח בנות גדולות וקטנות וכו' יש מפרשים משנה זו בבנות יורשות והיא היא בעצמה המשנה הסמוכה לה שאין הגדולות מתפרנסות על הקטנות ולא הקטנות נזונות על הגדולות אלא חולקות בשוה ושאם נשאו גדולות והביאו פרנסתן מתפישת הבית אף הקטנות נישאות כן ובאותו סך בעצמו והוא הדין שאם נישאו גדולות בחיי האב שאין הקטנות שלאחר מיתת האב יכולות להבליע להם נדוניא שנתן להן אביהן בחשבונן ואין בנישואיהן לא שומת אב ולא עשור נכסי אחר שהן יורשות אלא שחולקות בשוה וגדולי המפרשים מרחיקין פירוש זה מכמה פנים חדא שאם כן לא הוצרכה משנתנו להביאה כלל מאחר שהן יורשות הרי הן כבנים ועוד שאם הביאה על כל פנים היאך השמיט מה שהיה צריך ללמדנו בה יותר והוא שאם נשאו גדולות בחיי האב ואמרו הרי אנו נושאות כן אין שומעין להן ועוד אם יורשות הן היאך הוכיחו ממנה בגמ' שהבעל יורש ומחשב מה שנשאו הגדולות מחלקן מלוה על פה והלא מכיון שיורשות הן גזלה גמורה היא ונגזל חוזר אצל לוקח כביורש ומ"מ כל אלו אינן קושיות חזקות לדעתי שאע"פ שלא הוצרכה לשנות אדם שונה לפעמים משנה יתרה וכל שכן בזו שנתחדש בה דבר והוא ענין זה חומר בבנות וכו' ואע"פ שהשמיט שאם נשאו גדולות בחיי הבעל וכו' והלא אלו לא נשנית כלל כבר מחלת אם מחלת בכולה מחול במקצתה ועוד מפני שהניח לה מקום במקום הראוי לה יותר וכן שהיה צריך להשמיענו בה יותר ממה שלא למדנו במשנת הבנים שלא סוף דבר אם השיא בחייו את הגדולות ונשארו הקטנות שאין אומרים יטלו פרנסתן ואח"כ יחלקו בשוה אלא חולקות כלן מעכשו בשוה גדולות וקטנות אלא שאף מי שמת והניח כמה בנות וקדמה הראשונה לאחר מיתת האב ונטלה עשור נכסי ולא הספיקו אחרות עד שמת הבן ונפלו כל הנכסים לפני כלן אין האחרות נוטלות עשור אחר שנעשו יורשות אלא כלן חולקות בשוה וזכתה הראשונה בעשור שלה ולענין מה שהיא גזלה ואין בה הפרש בין יורש ללוקח שמא דרך הלואה נטלו ומ"מ הם טרחו לפרש את המשנה בבנות בין הבנים ויש שם בנות גדולות וקטנות וכלן ראויות ליטול עשור מה ששיירה אותה שלפניה ואם באו לינשא כאחת חוזרות וחולקות בשוה ואמר שאין הגדולות מתפרנסות על הקטנות להרבות בנדונייתן על גב האחרות ואם הביאו הרי הקטנות מוציאות מבעליהן שהוא יורש וזו ודאי מלוה היא שבת אצל הבנים בעשור נכסי בעלת חוב של אחים היא ואני תמה היאך דחו פירוש ראשון מפני קושיות חלושות ופירשו מה שהוא סובל כמה הרחקות שהרי לדעת זה אי אתה יכול לפרשה דרך פסק שהרי לפרנסה מוציאין מן המשועבדים בכל מה שמכרו האחים או משכנו כמו שאמרו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות ועוד היאך יפרשו ולא הקטנות ניזונות על הגדולות ומה ענין מזונות קטנה על הגדולה והלא כלם מזונותיהן על האחים אלא שעיקר הדברים כדעת ראשון:
זה חומר בבנות מבנים כלומר בדבר זה יפה כח הבנות מכח הבנים שהבנות ניזונות על הבנים יש מפרשים בנכסים מועטים שהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ואין צרך בכך אלא שאף בנכסים מרובים הבנות ניזונות על הבנים שהרי מזונותם עליהם מתנאי כתבה ואע"פ שהוצאת הבנות מרובה מהוצאתם מצד שהן תדירות ואין להם להתעסק אלא בצרכי הבית ואכילתן מצויה תמיד וכל שכן אם הם קטנות אעפ"כ אין מצמצמין במזונותיהן לומר היאך נוציא במזונותיכם יותר מבשל עצמנו שהרי משלחן תנאי בית דין זכו בראוי להן ואלו היו בנות עם בנות לא היו הגדולות זנות אותן אלא שחולקות בשוה ומוציאות כל אחת בשלה כרצונה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
הבעל בנכסי אשתו יש דברים שהוא נדון בהם כלוקח גמור ויש דברים שהוא נדון בהם כיורש ויש דברים שלא נתברר אם הוא אצלם כלוקח או כיורש מעתה אשה פנויה שלותה ואכלה ועמדה ונשאת והרי כל נכסיה ביד בעלה ספק הדבר אם כלוקח הוא ומלוה על פה אינה גובה מן הלקוחות אם כיורש ומלוה על פה גובה מן היורשים והוא הדין אם לותה בשטר ולענין מטלטלין שהכניסה ואחר התקנה והילכך אין המלוה גובה מן הבעל בספק ויראה שאם תפש המלוה תפש אלא שלא יראה מן הסוגיא כן אחר שבאו בה מטעם איהו דאפסיד אנפשיה דלא הוי ליה לאוזופי בלא שטרא וכן הביאוה גדולי הפוסקים ואיני יודע לדעתם לותה בשטר ולענין מטלטלין מה הם דנים בה וגדולי תלמידיהם כתבו אף בזו שאינה גובה שאין חוששין אלא לפסידת הבעל שהנכסים בחזקתו ואע"פ שלפסידת אלמנה חששו כבר אמרו בכתבות נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועוד שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין דבר זה פירשוהו חכמי התוספות כשמתה בחיי בעלה עד שלא תבע מלוה שאם היא קיימת כופין אותה למכור בטובת הנאה על הדרך שאמרנו בפרק החובל באשה שחבלה וכל שכן בלותה ואכלה ויש דוחים את דבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו נשאת הבת אלמנתו נזונת מנכסיו בשלמא אם אמרת יורש הוי היינו דאלמנה ניזונת מנכסיו אלא אי אמרת לוקח הוי וכו' אלמא בחיי האשה אנו עסוקים ומ"מ אפשר לפרש שממתה הבת הוא מקשה ויש לפרש לדעתם באשה בחייה וכגון שהכניסה הכל בנכסי צאן ברזל אלא ששיטת הסוגיא מוכחת שהיא בנכסי מלוג אחר שהביאו בה תקנת אושא ולקצת מפרשים ראיתי שכתבו דבר זה בשלותה קודם שנתארסה שאם לאחר שנתארסה הרי אמרו אדם מביא קרבן עשיר על נדרים שהדירה אשתו כשהיא ארוסה ואף במה שלותה בו וכבר ראיתי גם כן מי שדחאה לומר ששמועת הקרבן אמורה לדעת מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא וגובה מן הלקוחות אבל זו אף בלותה משנתארסה הרי מלוה על פה היא ומ"מ הם הפריזו מדעתם לאמרה אף לפרוע משלו והביאוה ממקום אחר לומר שאחריותה עליו שכך כתב לה אחריות דאית לך עלאי מקדמת דנא ואין בה הכרח כמו שיתבאר בפרק המקבל:
למדת מ"מ שלענין לותה ואכלה לא נתברר אם הבעל כיורש אם כלוקח ומ"מ יש פוסקין שגובה מן הבעל דכל דאיכא פסידא לאחריני שויוה כיורש בה אם לותה כשהיא פנויה ונשאת ולותה גם כן אחר שנשאת ונפלו לה נכסי מלוג דמלוה ראשון מוציא מיד הבעל משום דקדים ומלוה שני מוציא ממנו החצי מדין לוה וחזר ולוה ואח"כ קנה שיחלוקו אבל שואלין בה אם מלוה של ראשון על פה ושניה בשטר... מלוה על פה וגבי מבעל מכח קדימה אצל הבעל והדר אתי מלוה שני שהוא בשטר ומוציא מיד אותו שבעל פה שמלוה בשטר קודמת למלוה על פה כמו שביארנו בכתבות הדר אתי בעל ומפיק מיד אותו שבשטר משום דאיהו אפסיד אנפשיה דלא הוי ליה לאוזופי לאתתא דתותי גברא אי הדר אתי מלוה על פה להוציא מיד בעל ויחזרו חלילה ומכריעין בה במלוה על פה שהיא קודמת זוכה לגמרי ואיני יודע למה:
1 more comments on this page.
Meiri on Bava Batra 139a · Sefaria
Shita Mekubetzet
מתניתין בשרכא יש מי שפירש בשרכא מלבוש של משי. עד כאן ממפרש לא נודע שמו.
בעל לוקח הוי או יורש הוי בין בחיי אשה בין לאחר מיתת אשה קמיבעיא ליה. ואם תאמר הא דפשיט אביי דיורש הוי ממה שאינו חוזר ביובל מההיא לא שמעינן אלא לאחר מיתה שהוא יורש מן התורה אבל מחיים דתקנתא דרבנן הוי אפשר דהוי לוקח. ויש לומר דלא מסתבר דלא אלמוהו חכמים כח בעל מחיים מלאחר מיתה דהוי מן התורה וכיון דלא הוי אלא יורש לאחר מיתה מחיים נמי לא הוי אלא יורש בעלמא. מאי לאו ישאו קטנות מבעל וכו'. תימה היכי מדמי הך ללותה ואכלה והלא שלא ברשות נטלה חלק אחותה והוי כאלו גזלה חלקה ונתנה לבעל. ויש לומר דמשמע ליה לפרושיה נשאו גדולות ברשות הקטנות כדרך הלואה (והנל מילי) והוי מצי לשנויי שלא ברשות הקטנות אלא דעדיפא מינה קמשני. תוספי הרא"ש ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 139a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמרא ילמדנו רבינו לותה ואכלה עיין ב"מ דף קד ע"ב תד"ה ה"ג:
Gilyon HaShas on Bava Batra 139a · Sefaria
Rashi
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Bava Batra, daf 139, Amud Aleph, about 369 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 16 words
Opens “וְהָא תַּנְיָא: שָׁמִין אֶת הַמְחוּבָּרִין לַלּוֹקֵחַ!…”
- Segment 215 words
Opens “אָמַר עוּלָּא: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בִּבְנוֹ, כָּאן…”
- Segment 320 words
Opens “מַתְנִי׳ הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים – אֵין…”
- Segment 424 words
Opens “נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים – יִשׂאוּ הַקְּטַנִּים. וְאִם אָמְרוּ…”
- Segment 519 words
Opens “הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת – אֵין הַגְּדוֹלוֹת…”
- Segment 618 words
Opens “נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת. וְאִם אָמְרוּ…”
- Segment 713 words
Opens “זֶה חוֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים – שֶׁהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת…”
- Segment 813 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: הַאי גְּדוֹל אֲחֵי דִּלְבַשׁ…”
- Segment 911 words
Opens “וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל…”
- Segment 1012 words
Opens “שְׁרָכָא – פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: נִיחָא לְהוּ…”
- Segment 116 words
Opens “נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים יִשְּׂאוּ קְטַנִּים. מַאי קָאָמַר?…”
- Segment 1243 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים…”
- Segment 1323 words
Opens “הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת. שְׁלַח לֵיהּ אֲבוּהּ…”
- Segment 1421 words
Opens “לוֹקֵחַ הָוֵי – וּמִלְוֶה עַל פֶּה אֵינוֹ…”
- Segment 1517 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת – יִשְּׂאוּ…”
- Segment 168 words
Opens “לֹא; נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת…”
- Segment 1712 words
Opens “אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת…”
- Segment 186 words
Opens “דִּלְמָא שָׁאנֵי פַּרְנָסָה, דְּאִית לַהּ קָלָא.…”
- Segment 1946 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא, לָאו הַיְינוּ…”
- Segment 2018 words
Opens “אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא יוֹרֵשׁ הָוֵי, מִשּׁוּם הָכִי…”
- Segment 2118 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: אִי לָאו דִּשְׁלַח רָבִין, אֲנַן…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bava Batra 139a · Segment 21 — “אָמַר אַבָּיֵי: אִי לָאו דִּשְׁלַח רָבִין, אֲנַן לָא יָדְעִינַן?…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Bava Batra 139a · Segment 2 — “אָמַר עוּלָּא: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בִּבְנוֹ, כָּאן בְּאַחֵר; הוֹאִיל…”
Original text
וְהָא תַּנְיָא: שָׁמִין אֶת הַמְחוּבָּרִין לַלּוֹקֵחַ!
But isn’t it taught in a baraita ( Tosefta , Ketubot 8:5) that in a similar case, the court appraises the produce still connected to the ground for the purchaser of the land, who must pay the seller’s heirs for it? Accordingly, the connected produce also belongs to the heirs.
אָמַר עוּלָּא: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בִּבְנוֹ, כָּאן בְּאַחֵר; הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ.
Ulla said that this is not difficult; here, in the mishna, the halakha is stated with regard to his son, who receives the connected produce after the father’s death. There, in the baraita , the halakha is stated with regard to another person who purchased the land from the son. Since a person’s disposition is favorable toward his son, the father certainly intended to bequeath the connected produce to his son together with the property itself. When the son sold it to another person, there was no such intention.
מַתְנִי׳ הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים – אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל יְדֵי הַקְּטַנִּים, וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
MISHNA: If a person died and left adult and minor sons, the adults are not provided for by using funds of the minors, and the minors are not sustained, i.e., they do not receive food, by using funds of the adults. Rather, they receive a share of the inheritance equally, and each son sees to his needs from his own share.
נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים – יִשׂאוּ הַקְּטַנִּים. וְאִם אָמְרוּ קְטַנִּים: הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם; אֶלָּא מַה שֶׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם, נָתַן.
If the adults married, the minors marry, as the Gemara will explain. But if the minors say: We are marrying in the same manner that you adults married during our father’s lifetime, the court does not listen to them. Rather, whatever their father gave the adults in his lifetime he gave them, and the minors do not have the right to receive more than their share of the inheritance.
הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת – אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל יְדֵי הַקְּטַנּוֹת, וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת, אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.
Similarly, if the father left adult and minor daughters but no sons, in which case his daughters inherit the estate, the adults are not provided for by using funds of the minors, and the minors are not sustained by using funds of the adults. Rather, they receive a share of the inheritance equally, and each daughter sees to her needs from her share.
נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת. וְאִם אָמְרוּ קְטַנּוֹת: הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן.
If the adult daughters married, the minor daughters marry, as the Gemara will explain. But if the minors say: We are marrying in the same manner that you adults married during our father’s lifetime, the court does not listen to them.
זֶה חוֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים – שֶׁהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים, וְאֵין נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת.
This following halakha is a stringency with regard to daughters’ inheritance vis-à-vis sons’ inheritance: The halakha is that the daughters are sustained by using funds of the sons, as stipulated in their mother’s marriage contract, but they are not sustained by using funds of the other daughters.
גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: הַאי גְּדוֹל אֲחֵי דִּלְבַשׁ וְאִיכַּסִּי מִבֵּיתָא – מַאי דַּעֲבַד עֲבַד.
GEMARA: Rava says: With regard to this eldest of the brothers who wears garments and covers himself from the common property of the house, what he did is done, and the other brothers cannot subtract from his share of the inheritance as a result.
וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל הַקְּטַנִּים! מַתְנִיתִין – בִּשְׁרָכָא.
The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that the adults are not provided for by using funds of the minors? The Gemara answers: The mishna is referring to an unemployed person [ bisherakha ], whereas Rava was referring to the brother who handles the finances of the entire family. Therefore it is in the interest of all the brothers for him to wear appropriate attire.
שְׁרָכָא – פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: נִיחָא לְהוּ דְּלָא נִינַּוַּול; קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: If the mishna is referring to an unemployed person, isn’t it obvious that he may not take from the common inheritance of all the brothers? The Gemara answers: Lest you say that it is preferable for them that he dress appropriately so that he will not be repulsive, thereby dishonoring the family name, the mishna teaches us that he does not have the right to take money for clothing from the common inheritance, and if he does so, the brothers can subtract from his share of the inheritance as a result.
נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים יִשְּׂאוּ קְטַנִּים. מַאי קָאָמַר?
§ The mishna teaches that if the adults married, the minors marry. The Gemara asks: What is it saying? What does this mean?
אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן – יִשְּׂאוּ קְטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. אֲבָל נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן, וְאָמְרוּ קְטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן: ״הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם״ – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, אֶלָּא מָה שֶׁנָּתַן לָהֶן אֲבִיהֶן – נָתַן.
Rav Yehuda says that this is what it is saying: If the adults married after their father’s death and used the common inheritance to pay for their weddings, the minors that marry after their father’s death may also pay for their weddings from the common inheritance. But if the adults married during their father’s lifetime, and the minors said after their father’s death: We will marry in the same manner that you married, the court does not listen to them. Rather, whatever sum their father gave the adults to pay for their weddings in his lifetime he gave them, and the minors do not have the right to demand that same sum from the inheritance.
הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת. שְׁלַח לֵיהּ אֲבוּהּ בַּר גְּנִיבָא לְרָבָא, יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ: לָוְותָה וְאָכְלָה, וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת – בַּעַל לוֹקֵחַ הָוֵי, אוֹ יוֹרֵשׁ הָוֵי?
§ The mishna teaches that if the father left adult and minor daughters, and the adults married, the minors marry. Avuh bar Geneiva sent a question to Rava: Our teacher, instruct us: If a woman borrowed money and consumed it, and before repaying the debt she arose and married, bringing her property into the marriage, what is the halakha ? Is the husband considered a purchaser of her property or is he considered an heir to her property?
לוֹקֵחַ הָוֵי – וּמִלְוֶה עַל פֶּה אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת; אוֹ דִּלְמָא יוֹרֵשׁ הָוֵי – וּמִלְוֶה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין?
The halakhic ramification of this dilemma is as follows: Is he considered a purchaser, and the creditor therefore cannot collect his wife’s premarital debt from him, as one does not collect from the purchasers a loan by oral agreement? Or perhaps he is considered her heir, and one collects from the heirs a loan by oral agreement.
אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת. מַאי, לָאו נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת מִבַּעַל?
Rava said to him: We learned the answer to this question in the mishna: If the adult daughters married, the minor daughters marry. What, is it not teaching that if the adult daughters married, each one of them transferring money from the common inheritance to her husband to cover the wedding expenses, the minor daughters also marry, paying for the wedding from the money that each elder sister transferred to her husband? Clearly, although the money the elder daughters took from the inheritance for their weddings has the status of a loan by oral agreement, their husbands are liable to return it. This proves that the husbands are considered heirs.
לֹא; נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת לְבַעַל.
The Gemara answers: No, the mishna is teaching that if the adults married and each one transferred money to her husband, the minors also marry, and each one may transfer money from the common inheritance to her husband for the wedding expenses. They cannot collect money from what was already transferred by their sisters to their husbands.
אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת מִבַּעַל!
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Ḥiyya teach that if the adults married and transferred money to the husband, the minors marry and collect money from the husband of each elder sister?
דִּלְמָא שָׁאנֵי פַּרְנָסָה, דְּאִית לַהּ קָלָא.
The Gemara answers: Even according to this interpretation, there is no proof from the mishna with regard to the case of a loan by oral agreement. Perhaps the provision of wedding expenses for the daughters is different, as it generates publicity. Since it is well known that a specific portion of a person’s estate is liened to the future wedding expenses of his single daughters, it has the status of a loan with a promissory note. Therefore, the younger daughters can collect from the husbands of the elder daughters even if the status of the husbands is that of purchasers.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא, לָאו הַיְינוּ דִּשְׁלַח רָבִין בְּאִגַּרְתֵּיהּ: מִי שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ אַלְמָנָה וּבַת – אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו. נִשֵּׂאת הַבַּת – אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו. מֵתָה הַבַּת – אָמַר רַב יְהוּדָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי [בֶּן חֲנִינָא]: עַל יָדִי הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ: אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו.
Rav Pappa said to Rava: Is this not identical to the halakha that Ravin sent in his letter from Eretz Yisrael? That halakha states that with regard to one who died and left a widow and a daughter, his widow is sustained from his property. If the daughter then married, the widow is still sustained from his property, although it is now in the possession of the daughter’s husband, as she had inherited the property from her father. With regard to a case where the daughter then died and her husband inherited from her, Rav Yehuda, son of the sister of Rabbi Yosei ben Ḥanina, says: This incident occurred with me, and the Sages said that the late man’s widow is still sustained from his property although it is fully owned by his daughter’s husband.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא יוֹרֵשׁ הָוֵי, מִשּׁוּם הָכִי אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לוֹקֵחַ הָוֵי, אַמַּאי נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו?
Rav Pappa explains: Granted, if you say the husband is considered an heir, it is due to that reason that his father-in-law’s widow is sustained from his property; it is still liened to her sustenance. But if you say that a husband is considered a purchaser of his wife’s property, why is his father-in-law’s widow sustained from his property? The purchasers of inherited property are not obligated to sustain the widow.
אָמַר אַבָּיֵי: אִי לָאו דִּשְׁלַח רָבִין, אֲנַן לָא יָדְעִינַן? וְהָא תְּנַן: אֵלּוּ הֵן שֶׁאֵין חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל – הַבְּכוֹרָה,
Abaye said: If Ravin had not sent this letter, would we not have known that the husband has the status of a purchaser? But didn’t we learn in the mishna ( Bekhorot 52b): These properties do not return to their original owners in the Jubilee Year (see Leviticus 25:13–24): The portion of the firstborn, i.e., it does not return to the common ownership of the brothers to be shared equally like the rest of the inheritance, but rather remains in the possession of the firstborn;