Commentary page

Bava Batra 137a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 137a

Bava Batra 137a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 303 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashba

הכי גרסינן אחריך תנאי היא. ולא גרסינן אלא אחריך תנאי היא דלא הדר ביה מההיא תירוצא דתרצי לעיל לריש לקיש דאחריך שאני, אלא תירוצא קמא ודאי אתיא, דאפילו ההוא תנא דתנא בברייתא קמייתא יחזרו נכסים ליורשי ראשון אית ליה בעלמא כריש לקיש דקנין פירות לא[ו] כקנין הגוף דמי, וכל שכן האי תנא דברייתא קמייתא יחזרו נכסים ליורשי נותן דאית ליה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, וקשיא ליה לרבי יוחנן, ופרקי דאחריך תנאי היא לכולי עלמא בין לריש לקיש בין לרבי יוחנן, ורבי יוחנן אמר לך אנא דאמרי כתנא דברייתא קמייתא דאמר יחזרו נכסים ליורשי ראשון, והיינו רשב"ג, ולאו משום דאחריך שאני, אלא מדינא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, וריש לקיש מתריץ להו תרווייהו אליבא דרבי, [דרבי] ודאי כותיה, ורשב"ג נמי אית ליה בעלמא לא[ו] כקנין הגוף דמי ואחריך שאני. והילכך לענין פסק הלכה: אף על גב דקיימא לן כריש לקיש בקנין פירות דלאו כקנין הגוף דמי, כדאיפסקא הלכתא בריש פרק החולף (יבמות לו, ב) אפילו הכי איתא נמי לרשב"ג, דהא מודה בה ריש לקיש דלאו משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי אלא משום דאחריך שאני, ורבא נמי הכין סבירא ליה לעיל (בבא בתרא קכה, ב) גבי מעשה דסבתא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבינא זביניה דזביני, דאלמא כרשב"ג סבירא ליה. וכן פסק רבינו אלפסי והרב ר' יהוסף הלוי תלמידו זכר כולם לברכה, וכן ר"ש ז"ל. והביא ראיה מאביי דאמר אי זהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור כרשב"ג, וכן נמי ממעשה דרב ביבי בר אביי דאזל ואקנייה לבניה, אלמא כרשב"ג סבירא [ליה]. ור"ח ז"ל פסק כרבי, משום דרשב"ג בקנין פירות פליגי ברישא, ורשב"ג כרבי יוחנן, ורבי יוחנן דפסק כרשב"ג לטעמיה אזיל, וכיון דלא קיימא לן כרבי יוחנן ממילא אידחיא הא דרשב"ג. אלו דברי הרב ז"ל. והראשון עיקר.

(והאמר) [והא דאמר] רב נחמן בר יצחק גבי אתרוג עד כאן לא פליגי רבי ורשב"ג התם אלא דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר לאו כקנין הגוף דמי. דאלמא פלוגתייהו כפלוגתא דריש לקיש ורבי יוחנן היא, כתב הרב אלפסי ז"ל דרב נחמן בר יצחק כרב הונא סבירא ליה דאמר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, וליתא להא דרב הונא, כדשלחו מתם הלכתא כרב ענן ולא מטעמיה. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל תלמידו דחה טעם זה, דאם איתא, לרב נחמן בר יצחק הא דתניא יחזרו נכסים ליורשי נותן, אמאי ליורשי נותן, ליורשי שני מבעי ליה. ואלא מיהו סבר הרב הלוי ז"ל דאף על גב דרב נחמן בר יצחק מוקי פלוגתייהו בקנין פירות אי כקנין הגוף או לא, וכסברא דרבי יוחנן, מכל מקום מאי דפסק רבי יוחנן כרשב"ג איתיה נמי כריש לקיש, משום דאחריך שאני, והילכך ריש לקיש נמי איתה לרשב"ג, ולא מטעמא דרבי יוחנן אלא משום דאחריך שאני. ולי נראה דרב נחמן בר יצחק לרווחא דמילתא קאמר הכי, ומאי דאיצטריך לשנויי משני, דמשום דדריש רב נחמן בר רב חסדא דאתרוג זה נתון לך במתנה נטלו ראשון ויצא בו באנו למחלוקת רבי ורשב"ג, ולימא דלרבי סבירא ליה דאין לראשון בו [גוף] ולא אמרינן אחריך שאני לא יצא דבעי לכם, ולכ[ן] אתא רב נחמן בר יצחק למימר דאפילו לרבי יצא, דאף על גב דרבי סבר בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף ואפילו באומר אחריך, הכא שאני, ובודאי לכולי עלמא אית ליה לרבי קנין פירות לאו כקנין הגוף, ומשום הכי סבירא דלדידיה נטלו ראשון לא יצא, ומשום דרבי איצטריך רב נחמן בר רב יצחק למימר דיצא, ואף על גב דסבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי, כלומר, אפילו תמצא לומר דפלוגתא בקנין פירות כסבריה לרבי יוחנן, אפילו הכי יצא לכולי עלמא, ולא דאיצטריך להכי אליבא דרשב"ג, אלא משום דאיצטריך לשנויה לרבי אמר הכי. כנ"ל. אי נמי יש לפרש, מר סבר קנין פירות דאומר אחריך (כאומר) לאו כקנין הגוף דמי. וגם זה נכון.

אלא אמר אביי מתנת שכיב מרע אימתי קא הויא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך. משום דש(א)ני כיורש נכסים אלו. ומהכא שמעינן דירושה עם גמר מיתה היא, דאף היורשים אחר אביהם הם זוכים בנכסים ממילא, שהתורה זכתה הנכסים ליורש אחר מיתת המוריש. וזה נראה לי ברור דאיכא למשמע הכין מהא, דודאי לא עדיף אחריך מיורשי.

Rashba on Bava Batra 137a · Sefaria

Meiri

זה שכתבנו בנכסי לך ואחריך לפלני שאם מכר הראשון מכר חכמי התוספות מספקים בה שמא דוקא מכר ואכל אבל אם המעות עדין בעין זכה בהם השני והדברים נראין ובלבד בשנתברר שאותם המעות הם שיצאו להם משם ומ"מ אם לוה ושעבד אותם הנכסים או נשא אשה אין בית דין מגבין מהם החוב או הכתבה אלא מפירותיהם אע"פ שהראשון קיים וכן כתבו גדולי המחברים ואם מת הראשון ובא בעל חוב ואשתו לגבות מנכסים אלו אין מגבין להם ואפילו עשאן אפותיקי או ייחדן לאשתו בכתבתה השביח הראשון את הנכסים יראה לי שהשני נוטל אף השבח ואפילו שבח שעל ידי הוצאה שכל שהוא אוכל פירות ראוי לדון בו מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל:

אע"פ שהדין כך הוא ר"ל שאם מכר מכר מ"מ לכתחלה אסור לו למכור את הנכסים או לגרום אבדתם וחסרונם וכל העושה כן על דעת גרמת פסידא נקרא רשע ואוכל גזלות והמשיא עצה על כך נקרא רשע ערום:

אע"פ שאם מכרם מכורים נתנם במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום אפילו בלשון מתנה ואין צריך לומר בלשון ירושה שמתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך בשעת מיתה ופירשוה חכמי הצרפתים אפילו אמר מהיום שאין מהיום במתנת שכיב מרע מעלה ומוריד ויש חולקים בה לומר שמהיום קנאו וקדם לאחריך ואע"פ שמהיום אינו מוציא מדין מתנת שכיב מרע מ"מ מועיל לכך על הדרך שביארנו למעלה שמועיל להוציא מדין שטר לאחר מיתה ולפי דרכך למדת מ"מ שמתנת שכיב מרע לדברי הכל אינה עד לאחר גמר מיתה ולא עם גמר מיתה ואחריך קונה עם גמר מיתה הואיל ואינה תלויה בזה הנותן אלא בנותן הראשון ונותן ראשון דעתו להקנות לשני עם גמר מיתה של ראשון ואע"פ שבראשון של גיטין בשמועת שכיב מרע שאמר הולך מנה לפלני יראה הפך הדברים טעם הדברים מפני שאמרו הולך כזכה הרי הוא כמעכשו ומ"מ לדעת חכמי הצרפתים שפירשו שאין מעכשו מעלה ומוריד בה קשה הדבר לפרש אלא שנראין הדברים לשטתם שבמעכשו או במהיום לא קנה שאם רצה לחזור חוזר שלא נאמר בשכיב מרע לאחר מיתה בין במהיום בין במעכשו אלא לתנאי ולא לקנות גוף מהיום ואינו דומה למשוך פרה וקנה אותה מעכשו ולאחר שלשים שאין יכול לחזור שהרי בפרה יש לומר בה קנין הגוף מהיום ומ"מ עיקר הדברים שאין ירושה חלה לעולם ממוריש עד לאחר מיתה:

לפי דרכך למדת שאם נתנם במתנת בריא הרי הם נתונים ואפילו אם היו שם עבדים והוציאן לחירות אע"פ שעבר בעשה של לעולם בהם תעבודו מה שעשה עשוי ואפילו עשאן תכריכין למת שנמצא שאסרם בהנאה לכל העולם וכן הדין אם זרקם על המת ונגעו במטה הנקברת עמו שקנאם המת ונאסרו בהנאה מה שעשה עשוי ואין יכול הלה לשמטן ולומר שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו שכל שמכר מכר והרי הם כמכורים:

ממה שכתבנו בנכסי לך ואחריך לפלני שאין לשני אלא מה ששייר ראשון ושאף הגוף קנוי לראשון למדנו שמי שאמר לחברו אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלני ונטלו ראשון ויצא בו יצא שהרי הגוף קנוי לו מעכשו וכדעת רשב"ג ואע"פ שאמרו בכאן שמחלקת רשב"ג ור' תלוי בקנין פירות אם כקנין הגוף אם לאו אין הלכה כן אלא אף רשב"ג מודה שקנין פירות אינו כקנין הגוף ואחריך שאני כמו שביארנו וכן אם מכרו או אכלו יצא ואין דין שיש לאחריך בו מעכב ומכאן אתה למד וזו שאמרנו אין לשני אלא מה ששייר ראשון לא סוף דבר בקרקע שיש שם גוף ופירות אלא אף במטלטלין כן:

Meiri on Bava Batra 137a · Sefaria

Shita Mekubetzet

הא לגופא הא לפירא הא דקתני השני מוציא מיד הלקוחות לגופא. הא דקתני יורד ראשון מוכר ואוכל פירות. ואם תשאל פירות פשיטא צריכא למימר דפירא דראשון הוא. תשובתך הא קמשמע לן דאף על גב דאכתי ליתיה בעולם אי זבין ליה לארעא למיכלינהו לפירי כל ימי חייו כההוא דאמר דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו זביניה זבינא שלא תאמר כיון דגופא דארעא לאו דיליה הוא ההיא הקנאה דלא מיקניא ליה ללוקח גופא למכלינהו לפירי לאו כלום הוא קמשמע לן דאף על גב דלית ליה קנין בגוף ממש מכל מקום הא משתעבד לפירי כל ימי חייו וכי מזבן לגוף למיכלינהו לפירי ההוא שעבודא דאית ליה בגוף הוא דזבין וזביניה זביני. דרבי שמעון בן גמליאל אדרבי שמעון בן גמליאל לא קשיא הא דקתני אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד לכתחלה דאי נקט רשותא מבי דינא לזבונא הגוף אמרינן ליה (לשני) לראשון לית לך לזבוני הגוף והא דקתני אין לשני אלא מה ששייר ראשון דיעבד הוא דאף על גב דלכתחלה דלית ליה לזבוניה הגוף אם דיעבד דעבד וזבין הגוף זביניה זבינא. הרא"ם ז"ל.

הא לכתחלה הא דיעבד פירוש רשב"ם ז"ל דחוק וגם מדקאמר רבי שמעון בן גמליאל אין לראשון משמע דשמעיה לרבי דאמר יש לראשון יותר ממאי דקאמר איהו והא ליתא. ונראה דבהא פליגי דלרבי יורד ראשון ומוכר ואוכל ואפילו תולש פירות שלא הגיעו ליתלש כדתניא במתניתא דאב תולש ומאכיל פירוש סמוך למיתתו יכול לתלוש אפילו פירות שלא הגיעו ליתלש דאם לא כן מאי קמשמע לן בסיפא טפי מרישא ורבי שמעון בן גמליאל סובר אין לראשון אלא אכילת פירות כלומר לכתחלה אם רוצה לעשות כדין אין לו אלא אכילת פירות התלושין אבל לא לתלוש פירות שלא הגיעו לתלוש אבל בדיעבד אף הגוף יכול למכור. עד כאן לשון הרא"ש ז"ל בתוספותיו.

וכתוב בשיטה לא נודע מי שם מחברה וזו לשונה הא לכתחלה הא בדיעבד. פירוש נראה לי ברייתא קמייתא דיעבד מה שמכר מכר ואפילו בגוף אבל בתרייתא לכתחלה אין לו למכור אלא לפירות כדי שיתקיימו דברי המת שישאר לאחרים ורבי שמעון בן גמליאל הוא דקא אמר ליה לרבי בהא מודינא לך דלכתחלה. עד כאן.

מתנת שכיב מרע לא חיילא אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך כלומר משום דאחריך חייל עם גמר מיתה. ותמהני כיון שכן אפילו נאמר דמתנת שכיב מרע חיילא עם גמר מיתה אכתי אמאי מהניא דהא כיון דבשעת גמר מיתה זוכה אחריך אפשר למקבל שיזכה מכח ראשון באותה שעה דהאי נכסי לאו דראשון הוא אלא דאחריך. וניחא לי דאם איתא דמתנת שכיב מרע חיילא עם גמר מיתה אין אחריך זוכה אלא לאחר מיתה שהרי הקנה לראשון כל זמן שאפשר לאחר שיזכה בנכסים מכחו אבל השתא דאמרינן דמתנת שכיב מרע לא חיילא עד לאחר מיתה נמצא שאינו יכול להקנות עם גמר מיתה לא במתנת בריא ולא במתנת שכיב מרע וכיון שעם גמר מיתה אין הנכסים ראוים לראשון מכלום מקיים ביה אחריך וחל (שאין) זכותו של שני. ואביי ורבא דהוו פליגי מעיקרא במתנת שכיב מרע אימת קונה בהא פליגי דלאביי דאמר עם גמר מיתה אם נתנו ראשון במתנת שכיב מרע דבריו קיימים שכיון שהוא יכול להקנות לאחר באותו זמן אין אחריך חל עדיין ורבא דסבירא ליה שאינה חלה עד לאחר גמר מיתה כיון דעם גמר מיתת הראשון מסולק חייל אחריך ונמצא שקדמו למקבל מתנה. ואין הכי נמי דאפילו לא קדמו כגון דנימא דאחריך נמי לא חייל עד לאחר גמר מיתה לא זכה מקבל מתנה בנכסים באותה שעה דאחריך נינהו אלא מיהו הא קושטא דמילתא היא דלמאן דאמר דמתנת שכיב מרע לא חיילא עד לאחר מיתה אחריך קונה עם גמר מיתה מהטעם שכתבתי שכבר קדמו. הר"ן ז"ל.

לא סלקא דעתך דתנן זה גיטך כו' אלמא אם מתי לאחר גמר מיתה הוא כיון שכן לענין מתנת שכיב מרע נמי שהוא כאם מתי לאחר מיתה הוא קונה. וטעמא דמילתא משום דאחריך לא מכח הראשון קאתי כי היכי דלא ליקני אלא לאחר גמר מיתה אלא מכח הנותן הוא דקאתי והאי ראשון עכובי בעלמא הוא דמעכב ליה לההיא הקנאה כל ימי חייו וכיון שכן נמצא גמר מיתה וזכיית השני באותה הקנאה שהקנה לו הנותן באין בבת אחת אבל במתנת שכיב מרע כיון דמכח המת הוא דאתי דליקני ליה לאחר מיתה לא קני אלא לאחר גמר מיתה. אלא אפילו עשאן תכריכים למת. פירוש כגון שזרקן על המת ונגעו למטה הנקברת עמה ואפילו שעדיין לא נקבר המת כיון שנגעו במטה הנקברת עמו קנאן המת וכאלו מכרן דמי. ודבר זה מפורש בסנהדרין בסוף פרק כהן גדול. ואמרינן פשיטא. כלומר כיון שקנאן המת פשיטא כמכורים דמי. ומהדרינן מהו דתימא לשוויינהו איסורי הנאה לא יהוי לך כלומר ולעולם לא קנאן דמצי שמיט להו שני מן המת קמשמע לן דכיון דנגעו במטה הנקברת עמו קנאן המת וכמכורים דמו ולא מצי שני למשמיט להו. הרא"ם ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 137a · Sefaria

Gilyon HaShas

גמרא ממאי דמההיא הדר עי' חולין דף עז ע"א תוס' ד"ה בלשון וצע"ק:

Gilyon HaShas on Bava Batra 137a · Sefaria

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Tosafot

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: ״נְכָסַי לְךָ וְאַחֲרֶיךָ לִפְלוֹנִי״, וְיָרַד רִאשׁוֹן וּמָכַר וְאָכַל – הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין לַשֵּׁנִי אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּיר רִאשׁוֹן.

The Gemara answers: The halakha in this case is a dispute between tanna’im ; as it is taught in a baraita : With regard to one who said: My property is given to you, and after you, to so-and-so, and the first recipient entered the property and sold it and consumed the profits, the second recipient repossesses the property from the purchasers, as the property belongs to him after the death of the first recipient; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The second recipient receives only that which the first beneficiary left, since his sale is valid.

Segment 2

וּרְמִינְהִי: ״נְכָסַי לְךָ וְאַחֲרֶיךָ לִפְלוֹנִי״ – יוֹרֵד רִאשׁוֹן וּמוֹכֵר וְאוֹכֵל, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין לָרִאשׁוֹן אֶלָּא אֲכִילַת פֵּירוֹת בִּלְבַד.

And the Gemara raises a contradiction from another baraita ( Tosefta 8:4): If one says: My property is given to you, and after you, to so-and-so, the first one may enter the property and sell it and consume the profits; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The first one has only the right of consumption of the produce.

Segment 3

קַשְׁיָא דְּרַבִּי אַדְּרַבִּי, וּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל!

This statement of Rabbi Yehuda HaNasi is difficult as it is contradicted by the other statement of Rabbi Yehuda HaNasi, and this statement of Rabban Shimon ben Gamliel is difficult as it is contradicted by the other statement of Rabban Shimon ben Gamliel. Their opinions in the latter baraita seem to be the opposite of those in the former baraita .

Segment 4

דְּרַבִּי אַדְּרַבִּי לָא קַשְׁיָא – הָא לְגוּפָא, הָא לְפֵירָא. דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לָא קַשְׁיָא – הָא לְכַתְּחִלָּה, הָא דִּיעֲבַד.

The Gemara answers: The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yehuda HaNasi and the other statement of Rabbi Yehuda HaNasi is not difficult; this ruling that the first one cannot sell it is referring to the property itself, and that ruling that he can sell it is referring to the produce. The apparent contradiction between one statement of Rabban Shimon ben Gamliel and the other statement of Rabban Shimon ben Gamliel is not difficult either; this statement, that the first has only the right to consume the produce, is referring to his rights ab initio , whereas that statement, that if he sold the property the second one gets nothing, is referring to the halakha after the fact.

Segment 5

אָמַר אַבָּיֵי: אֵיזֶהוּ רָשָׁע עָרוּם? זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכּוֹר בִּנְכָסִים כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

Abaye says: Who is a cunning wicked person? This is one who provides advice to sell property in accordance with the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel. Although Rabban Shimon ben Gamliel holds that the sale is valid, he does not permit one to do so ab initio , as that would deprive the second designated recipient of the property. Therefore, one who advises the first recipient to do so is considered a cunning wicked person.

Segment 6

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וּמוֹדֶה, שֶׁאִם נְתָנָן בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע – לֹא עָשָׂה כְּלוּם.

Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel; but Rabban Shimon ben Gamliel concedes that if the first recipient gave the property to another as the gift of a person on his deathbed, in which case no formal act of acquisition is required, he has done nothing; the second recipient can repossess the property from the one to whom it was given.

Segment 7

מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי: מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע לֹא קָנָה אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה, וּכְבָר קְדָמוֹ ״אַחֲרֶיךָ״.

What is the reason? Abaye says: The recipient of the gift of a person on his deathbed acquires it only after the person’s death, and in this case, the acquisition of the recipient resulting from the statement of: After you, i.e., the second designated recipient, has already preceded the acquisition of the first one.

Segment 8

וּמִי אָמַר אַבָּיֵי הָכִי? וְהָא אִיתְּמַר: מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, מֵאֵימָתַי קָנָה? אַבָּיֵי אָמַר: עִם גְּמַר מִיתָה, וְרָבָא אָמַר: לְאַחַר גְּמַר מִיתָה!

The Gemara asks: But did Abaye actually say this, that the gift of a person on his deathbed takes effect only after his death? But wasn’t it stated in an amoraic dispute concerning the matter: From when does the recipient of the gift of a person on his deathbed acquire it? Abaye says: With the completion of death, i.e., at the moment he dies; and Rava says: After the completion of death.

Segment 9

הָדַר בֵּיהּ אַבָּיֵי מֵהַהִיא. מִמַּאי דְּמֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ? דִּלְמָא מֵהָא הֲדַר בֵּיהּ!

The Gemara answers: Abaye retracted that latter statement. The Gemara asks: From where is it known that he retracted that statement? Perhaps he retracted this, i.e., the statement that the recipient acquires it only after the person’s death, and his conclusion is that he acquires it at the moment of his death.

Segment 10

לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּתְנַן: ״זֶה גִּיטֵּךְ אִם מַתִּי״; ״זֶה גִּיטֵּךְ מֵחוֹלִי זֶה״; ״זֶה גִּיטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה״ – לֹא אָמַר כְּלוּם.

The Gemara answers: That possibility should not enter your mind, as we learned in a mishna ( Gittin 72b): If a man on his deathbed says to his wife: This is your bill of divorce if I die, or: This is your bill of divorce if I die from this illness, or: This is your bill of divorce after I die, he has said nothing. The divorce does not take effect after his death. Evidently, when one gives instructions on his deathbed, his intention is for them to be effective after he dies.

Segment 11

אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וַאֲפִילּוּ הָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים וְהוֹצִיאָן לְחֵירוּת.

Rabbi Zeira says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel that if the first recipient sells the property, the sale is valid, and this is the halakha even if there were Canaanite slaves included in the property and the first recipient emancipated them.

Segment 12

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, אֲמַר לֵיהּ: לְמֶיעְבַּד אִיסּוּרָא לָא יָהֲבִינַן לָךְ; קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: Lest you say that the giver would have said to him: I did not give you my Canaanite slaves to transgress a prohibition, as it is prohibited to emancipate Canaanite slaves, Rabbi Yoḥanan teaches us that he has the legal right to do so.

Segment 13

אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וַאֲפִילּוּ עֲשָׂאָן תַּכְרִיכִין לְמֵת. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לְשַׁוּוֹיִנְהוּ אִיסּוּרֵי הֲנָאָה לָא יְהַבִי לָךְ; קָא מַשְׁמַע לַן.

Rav Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel even if he made the gift into shrouds for a corpse. The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: Lest you say that the giver would have said to him: I did not give you my possessions to render them into items from which deriving benefit is prohibited, but rather so that you may use and enjoy them, and Rabbi Yoḥanan teaches us that he may do so.

Segment 14

דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא: ״אֶתְרוֹג זֶה נָתוּן לְךָ בְּמַתָּנָה, וְאַחֲרֶיךָ לִפְלוֹנִי״, נְטָלוֹ רִאשׁוֹן וְיָצָא בּוֹ – בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

§ Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught: If one said to another: This etrog is given to you as a gift, and after you die, to so-and-so, and the first recipient then took it and fulfilled his obligation of taking the four species on the first day of Sukkot with it, when one is obligated to take species that belong to him, in this case, we have arrived at the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel as to the nature of the ownership of the first recipient. According to Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion that he cannot sell the etrog , it is not considered entirely his, and he does not fulfill his obligation by taking it. According to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who holds that he can sell it, he fulfills his obligation.

Segment 15

מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָתָם, אֶלָּא דְּמָר סָבַר: קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי, וּמָר סָבַר: קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי. אֶלָּא הָכָא,

Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this statement, reasoning that Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel disagree only there, in the case of: After you, with regard to the nature of the recipient’s ownership; as one Sage, Rabban Shimon ben Gamliel, holds that ownership of the rights to use an item and the profits it engenders is considered like ownership of the item itself, and the other Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that ownership of the rights to use an item and the profits it engenders is not considered like ownership of the item itself. But here, with regard to the etrog ,

Bava Batra 137a

Bava Batra 137a

Rashba

Meiri

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

Rashi

Tosafot

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text