Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 52b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 52b

    Avodah Zarah 52b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 379 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מאי כיון דאיסורא לא בטיל מדרב גידל בריש פירקין (עבודה זרה דף נ.) בשאר טומאה דלית ליה טהרה במקוה דנימא כי היכי דשאר טומאות סלקי הא נמי קלה למיסק מנייהו:

    טומאה נמי לא בטלה כיון דליכא למימר הכי:

    בית חוניו מפרש בשמעתין בתרייתא דמנחות חוניו בנו של שמעון הצדיק שברח למצרים מפני אחיו ובנה שם מזבח ופליגי התם איכא למ"ד לשם עבודת כוכבים ואיכא למ"ד לש"ש וקמיבעיא ליה לר' יוסי בן שאול אליבא דמ"ד לאו בית עבודת כוכבים היא דאליבא דמ"ד דעבודת כוכבים היא לא קמיבעיא ליה דהשתא להדיוט אסורין כדאמר לעיל בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר לגבוה מיבעיא:

    ואין צ"ל לדבר אחר כהנים ששימשו לעבודת כוכבים אין צ"ל שלא ישמשו עוד למקדש כדכתיב ביחזקאל (מד) יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם וגו' וכתיב בתריה לא יגשו אלי לכהן לי ומדקאמר אין צ"ל לדבר אחר מכלל דבית חוניו לאו דבר אחר הוא ואפ"ה קתני דכהנים אסירי וקמיבעיא ליה לר' יוסי כלים מאי:

    כהנים דבני דעה נינהו וידעי שנאסרו הבמות אף לשם גבוה והלכו ועבדו בבמה הוא דקנוס רבנן:

    אבל כלים לא קנסי או דלמא לא שנא:

    מקרא היה בידינו בהנך דעבודת כוכבים דהיכא דמדאורייתא הוה בהו טעמא להתירא קנסוהו רבנן אע"ג דלאו בני דעה נינהו ה"נ אע"ג דלאו בית עבודת כוכבים ולא מיתסרי מדאורייתא קנסוהו רבנן בכלים ככהנים:

    כל הכלים כהנים שבימי חזקיהו היו מגידין לו כל הכלים של בית המקדש אשר הזניח אחז במלכותו במעלו לעבודת כוכבים:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 52b · Sefaria

    Tosafot

    כיון דאיסורה בטיל וגבי כלים לעיל (עמוד א) דלא קאמר הכי דמיירי בכלים של תקרובת עבודת כוכבים שאין להם בטול ודלא כפ"ה שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים:

    ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי שהקדשנו אחרים תחתיהם. ואע"ג דמדאורייתא לא מיתסרי דהא דהקדש נינהו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואם כן להדיוט שרי מ"מ קנסו לאסור לגבוה והא דמייתי מההיא קרא לקמן (עבודה זרה דף נד:) למלתיה דעולא דכיון ששחט בה סימן אחד אסרה דמייתי אף להדיוט כדמוכח בחולין פ"ב (דף מ.) הכי מייתי מדאסר לגבוה במעשה זוטא שלא נשתנה הכלי א"כ במעשה רבה יש לאסור אף להדיוט:

    משום כספה וזהבה של ירושלים שהיה המטבע של כסף ושל זהב:

    דינרי הדריינא טיריינא שיפא פירש בקונטרס על שם מלכי רומי נעשו הצורות ושמם אדריינוס טוריינוס שייפא שנישוף ואין צורתה ניכרת מחמת יושנה וקשה לר"ת דהא אמרינן בהגוזל קמא (ב"ק צז:) איזה מטבע של ירושלים דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקדש מצד אחר ובערוך פי' כפ"ה ונראה לי לתרץ קושיא דר"ת דודאי אדריינוס וטוריינו' כשמשלו על ישראל פסלו צורת מטבע הראשונה וחתמו בה שמם ולאחר החורבן הרבה בקשו לגנוז ונראה לר"ת לפרש הדריינא עגול לשון הדורא דכנתא (חולין דף קיג.) טוריינא גדול כתריטא כדאמרינן המלוה את חבירו על המטבע אפי' כנפה כתריטא שייפא שנישוף ואין האותיות ניכרות בו שהיו דוד ושלמה שמם כתוב במטבע ולא צורתם כדאמרי' לעיל (עבודה זרה דף מג.) דצורת אדם אסורה ומתוך שנישוף לא היו יכולין להכיר:

    Tosafot on Avodah Zarah 52b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    בעא מניה רב יוסף בן שאול מרבי כלים שנשתמשו בהן בבית חוניו מהו שישתמשו בהם במקדש בירושלים.

    ומיבעי ליה אליבא דר' יהודה דאמר בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים היא ור' מאיר חולק עליו ואומר בית חוניו עבודת כוכבים היא. ומפורשת חלוקתם בסוף מסכת מנחות. דתנן התם הכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישתמשו במקדש בירושלים. ואין צריך לומר לדבר אחר. פי' ואין צ"ל לדבר אחר הכהנים ששימשו בעבודת כוכבים שודאי נפסלו נמצאת סתם משנתנו זו כר' יהודה דאמר בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים היא.

    מאי כהנים הוא דקנסינהו רבנן משום דבני דעה נינהו אבל כלים לא קנסו. או דלמא לא שנא. ופשט ליה אסורים הן שנאמר ואת כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו פי' שגנזום. והקדשנו אחרים תחתיהן והנם לפני מזבח ה'.

    לימא מסייעא ליה מזרחית צפונית ששם גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצום מלכי יון. ואמר רב ששת ששקצום לעבודת כוכבים. ודחי' הכי שאני אתם.

    דאמר רב פפא קרא אשכחו ודרשו ובאו בה פריצים וחללוה ולא מסייעא ליה. ואמרינן ואמאי גנזום לבטלינהו לאיסורייהו וליהדרו וליקדשינהו. ודחינן משום דלא אפשר היכי ליעביד ליתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא נינסרינהו במשור. ולא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא.

    ליתברינהו ולישקלינהו לנפשיהו כמו המטבע דאמר אביי בקשו לגנוז דינרא הדרינא שיפא מפני טיבעא של ירושלים.

    עד שמצאו מקרא שמותר שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה ופרקינן התם במטבע לא אישתמש גבוה ביה. אבל הכא באבני מזבח כיון דמעיקרא אישתמש בהו מזבח דהוא גבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו הדיוט:

    פיסקא עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו עובד כוכבים כו':

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 52b · Sefaria

    Rashba

    איכא דמתני לה אסופא וכו' וקא משמע לן דישראל הוא דלא מבטל דנכרי אבל נכרי מבטל דנפשיה. כך הגרסא במקצת הספרים. ויש מי שהקשה ביטול דנפשיה מאי מהני ליה, דאכתי מתסרא משום חלקו של ישראל, ואם תאמר שאם חלקו יהא חלקו מותר, הא קימא לן בדאורייתא אין ברירה וכל שכן באיסור ע"ז, ואם תאמר בשמכרה וכל אחד נוטל חלקו בדמים, אם כן בלא ביטול נמי דמים שביד נכרי מותרין, דהוו להו דמי ע"ז ביד גוי דקיימא לן דמותרין בהשוכר (סד, א), והשיב דאם אחר שביטל חלקו נתנו לישראל, אותו ישראל יכול למכור אותו ודמיו מותרין, לפי שחלקו של הגוי כבר הוא מבוטל בכל מקום שהוא, ואם לא בטל הוו להו דמי ע"ז ביד ישראל ואסורין. והרמב"ן נ"ר תירץ, כגון שחלקו של גוי ידוע ביד או ברגל, או שהוא של כסף ושל נחשת ונחשת של זה וכסף של זה. ולא מיחוור, דאם כן דכל אחד ואחד מכיר חלקו אין כאן שותפות גמור, ואכתי הדרין לבעיין פשיטא דמאי קא משמע לן דנכרי מבטל דנפשיה כיון דחלקו ידוע ביד או ברגל, ואמאי תסוק אדעתין למיסר כיון דאין לו לישראל חלק כלל באותו אבר.

    Rashba on Avodah Zarah 52b · Sefaria

    Ritva

    כי קא מבעיא ליה תקרובת כו׳ והא דנקטה באוכלים משום דלרבי יוחנן אין תקרובת נאסר אלא באוכלין דהוו כעין פנים אבל הוא הדין דמבעיא לן אליבא דרב בשבר מקל לפניה דהויא כעין זביחה ונאסר כדאית׳ לעיל אבל יש אומרין דדוקא מבעיא ליה לאוכלין משו׳ דבטומא דאוריתא לית להו טהרה במקוה ואין זה מחוור מדלא אמר לה הכי בגמרא האי מסקנא ובדין הוא דיכיל למבעי ליה בעבודה זרה של ישראל או משמשיה דלית להו בטלה אלא דכל מאי דאפשר לאורויי בע״ז של גוי לא מיירינן בשל ישראל כנ״ל.

    אליבא דמאן דאמר בית חוניו לאו עבודה זרה היא פירוש דאלו למאן דאמר בית חוניו עבודה זרה אפילו להדיוט אסירי כדפר״שי ז״ל והר״מבן ז״ל הביא ראיה מכאן דמשמשי עבודה זרה של ישראל אין להם בטלה עולמית דאי לא תבעי ליה נמי למאן דאמר בית חניו בית עבו׳ זרה היא ולאחר שבטלום דפקעה מנייהו איסורייהו אי מי מאיסי לגבוה או לא ומיהו הוא ז״ל דחה דאפשר לומר דחדא מינייהו נקט ומשום דאשכח מתני׳ דתני דלאו בית ע״ז היא.

    מאי לאו הככנו דאטבלינהו כו׳ פר״י ז״ל מאי לאו הכננו הכשרנום דאטבילנהו מטומאת ע״ז הקדשנום שחזרו ומשחום בשמן המשחה כדפר״שי ז״ל ואם תאמר והא היאך אפשר לומר כן דהא אחז לעבודה זרה נשתמש בהם ולמאן דאמר חוניו בית עבודה זרה היא לא מבעיא לן דודאי אסירי להדיוט יש לומר שכבר פר״שי ז״ל דדוגמא נקטינן דבכלים דאחז נמי לא נאסרו מן הדין שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו והני דהקדש נינהו אלא דקנסינהו ושמע מינה דאפילו כלים דלאו בני דעה קנסינן והאי מקשה סבירא ליה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפי׳ על ידי מעשה אבל כי מתרצינן הכננו גנזנום סבירא לן דאדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה וכדאמרי׳ לקמן בפרקין גמ׳ מתני׳ דבמוסיאות של גוים. וטובא איכא בתלמודא דמקשה ומתרץ סתם בלא ביאור טעם.

    היכי נעביד נתברינהו פירוש נתברינהו על ידי גוים לבטל אסורם אבנים שלמות אמר רחמנא לרווחא דמילתא נקטינן הא בלחוד משום דמפרש איסוריה וזיל קרי בי רב הוא דהא בלאו הכי נמי תיפוק ליה דכיון דקודם ביטול אסירי דהוא הדין לאחר ביטול דמאיסי דיש דחוי אצל גבוה אלא ודאי כדאמרן וכן פירשו בתוספות.

    Ritva on Avodah Zarah 52b · Sefaria

    Meiri

    כל כהן שעבד ע"ז אפילו בשוגג אפילו חזר בתשובה שלמה לא ישמש במקדש לעולם הואיל ועבד או השתחוה לע"ז עבר והקריב אין קרבנו מתקבל ומ"מ התבאר במקום אחר שהשוחט לע"ז בשוגג אם עבר והקריב נתקבל ומ"מ לכתחלה לא יעבוד:

    גדולה מזו אמרו מי שבנה בית חוץ למקדש להקריב שם קרבנות לשם שמים כמו שעשה חניו בנו של שמעון הצדיק שברח למצרים מפני אחיו ובנה שם מזבח והתבאר במסכת מנחות ק"ט ב' שלשם שמים בנאה ואעפ"כ כל כהן ששמש לשם לא ישתמש במקדש לעולם וכן כלים שנשתמשו בהם שם לא ישתמשו בהם בבית המקדש לעולם אלא יגנזו ואין מועיל להם טבילה והקדש שאחריה:

    יראה מסוגיא זו שאין אדם אוסר כלים של חברו או של הקדש בהשתמש בהם לפני ע"ז ואפילו עשה בהם מעשה לאסור הנאתם להדיוט אלא שלענין גבוה מאוסים הם הואיל ועשה מעשה ואין משתמשין בהם במקדש שהרי כלים של קדש בימי אחז לתשמיש ע"ז עמדו ומעשה נעשה בהם ואלו נאסרו לא היה מחזר לומר שיוכשרו בטבילה שהרי אף להדיוט נאסרו בהנאה אלא מתוך שלא נאסרו להדיוט ואין בהם אלא מיאוס אצל גבוה היה מחזר לומר שיוכשרו בטבילה והקדש וכן כתבנוה בשני של חולין שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בהנאה אף על ידי מעשה ומ"מ למטה יראה הפך הדברים ר"ל שעל ידי מעשה מיהא נאסר אף להדיוט כמו שיתבאר אלא שאפשר שלא נאמרה להנאה אלא לאכילה וכיוצא בה:

    ממה שכתבנו אתה למד בביאור סוגיא זו מה שהקשו בה רוב מפרשים והוא שעל מה ששאלו בכלים של בית חניו אם מותר להשתמש בהם בבית המקדש אם לאו והשיבו שאסורים הקשה לו מכלים של אחז ומה ענין להקשות מכלים של אחז והלא כלי אחז של ע"ז היו ולא היה פקפוק באיסורן עד שיפול תחת השאלה אלא שהתירוץ בה שהוא סובר שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אף על ידי מעשה והרי הם כדין כלים של בית חניו ונמצא דין שבזה עולה לזה וכן ממה שאמר לימא מסייע ליה ממה שהטעינו גניזה לאבני מזבח ששקצום מלכי יון ר"ל שבנאום לע"ז ואסרום אף זו הענין בה כן שמן הדין לא היו נאסרות לפי סברתו ודינם כדין כלי בית חניו ותירץ בה שבזו אף מן הדין כן שפריצים ר"ל ישראל משומדים נהנו בהם ויצאו לחולין על ידם ונמצאו של הדיוט וגוי מישראל קונה כמו שיתבאר בסמוך:

    יראה עוד מסוגיא זו שהגוים שאנסו כלי בית המקדש ושקצום לע"ז לא נאסרו מן הדין ואע"פ שבמסכת גיטין ל"ח א' אמרו שגוי מישראל קונה ר"ל שזוכה בממונו בשעת מלחמה שנאמר וישב ממנו שבי ונמצאו שלו והיה לנו לאסרם אף מן הדין מ"מ אינן קונים מן הגבוה שנאמר לי"י הארץ ומלואה ואעפ"כ לגבוה מיהא נמאסו ולא ישתמשו עוד בהם וזה נמשך גם כן לדעת מה שכתבנו שהוא סובר שאין אדם אוסר את של חברו אף במעשה ומ"מ יש ללמוד הימנה בכלים של ישראל שגזלם הגוי ולא עשה בהם מעשה לע"ז אלא שהשתחוה וכיוצא בו שהרי מ"מ שלו הם:

    נהנו בהם פריצי ישראל שהם בני מעילה ובאו גוים ואנסום מידם ושקצום לע"ז אם כלי שרת הם לא נאסרו מן הדין מפני שאף במה שנהנו בהם פריצי ישראל אע"פ שנתחייבו בו מעילה לא יצאו לחולין ועדין יש מעילה לנהנה בהם כמו שאמרו אין מועל אחר מועל בקדשים אלא בהמה וכלי שרת בלבד כיצד שתה בכוס של זהב של כלי שרת אע"פ שנתחייב קרבן מעילה בכך לא יצא כוס זה לחולין אלא בא חברו ושתה בא חברו ושתה כלן מעלו ונמצא שעדיין של גבוה הם ולא זכו בהם גוים הא בשאר דברים הקדושים כגון אבני מזבח וכסף וזהב וכיוצא בהם מכיון שנהנו בהם פריצי ישראל ונתחייבו קרבן מעילה יצאו לחולין וכמו שאמרו תמיד בתלמוד כיון דמעל נפקי להו לחולין ומכיון שיצאו לחולין הרי הם של ישראל וכשאנסום גוים מידם ושקצום לע"ז נאסרו מן הדין שגוי מישראל קונה ומ"מ על ידי גוי עצמו לא יצאו לחולין שאין הגוי בן מעילה ודברים אלו כלם נמשכים לדעת האומר שאין אדם אוסר את של חברו אף במעשה ואע"פ שיש לנו דעת אחרת בזו כמו שיתבאר מ"מ יש מקום ללמוד מדברים אלו בשלא עשה מעשה אלא שהשתחוה וכיוצא בו שבדרך זה מ"מ של גוי הם:

    אבני מזבח ששקצום גוים לע"ז אין להם עוד תקון למזבח וטעונין גניזה שאם תאמר שישברום גוים כדי לבטלם הרי לאבנים שלמות אתה צריך ואפילו פגימה פוסלת בהם וא"ת שינסרום אחר פגימה להשוות פגמיהן לא תניף עליהם ברזל כתוב ואם יצאו לחולין על ידי ישראל כמו שבארנו ואנסום גוים ובטלום מותר ליהנות בהם אלא שמכוער הדבר:

    קצת מפרשים למדו מכאן שכל משמשי ע"ז שנתבטל מותר אף לגבוה ואין כאן עוד מיאוס אע"פ שבע"ז עצמה אין אומרין שהרי אמר לתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא אלמא שאלמלא זו מותרות היו וכן הביאו ראיה לזה ממה שאמרו למטה האי בימוס בעלמא שוייה ופי' בה גאוני הראשונים ובימוס שנפגם מותר והא אי בעי פגים לה ונתבטלה אלמא דבטול מועיל אף לגבוה ומ"מ רוב מפרשים מסכימים שאין בטול מועיל למשמשי ע"ז להתיר לגבוה והא דבימוס שוייה פירושו ובימוס לא נאסר אא"כ עשאו מתחלה לכך ואף זו שבכאן אינה ראיה דשמא דחייה בעלמא הוא:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 52b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' מאי לאו היכננו דאטבלינהו כו' ס"א וכן ברש"י:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 52b · Sefaria

    Maharam

    גמ' ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי וכו' היכננום שגנזום וכו' ויש לדקדק דיהא כך דיכול לשנויי ולפרש קרא הכי שלא יקשה עליו מ"מ אינו מוכרח שלא יתפרש כפשוטו כמו הס"ד דהמקשה דהכננום היינו דאטבלינהו וא"כ אין מן המקרא הזה ראיה מוכרחת לאיסור שאומר עליו ומקרא היה בידינו ושכחנוהו ואמר שעתה החזיד לו אבידתו וצ"ל דלשון הכננום לא משמע ליה לשון טבילה אלא לשון גניזה וק"ל:

    תוס' ד"ה דינרי הדריינא וכו' ונראה לר"ת לפרש וכו' שייפא שנשוף ואין האותיות ניכרות וכו'. לפי' ר"ת הדרייני וטורייני ושיפא הכל דבר אחד ור"ל הדינרים העגולים הגדולים כתריטה ונישופי' שאין האותיות ניכרות בקשו לאוסרן משום דשמא מטבע של ירושלים הן ואין הכתב ניכר שהיה כתוב עליו דוד ושלמה וק"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 52b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' טומאה דרבנן עיין לעיל דף מח ע"ב ברש"י ד"ה ועבר. ובחולין דף יג ע"ב בתוס' ד"ה תקרובת:

    גמ' אשכח ודרש עיין נדרים דף סב ע"א:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 52b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 52, Amud Bet, about 379 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 136 words

      Opens “כֵּיוָן דְּאִיסּוּרַהּ בָּטֵיל, טוּמְאָה נָמֵי בָּטְלָה. כִּי…”

    2. Segment 217 words

      Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל מֵרַבִּי:…”

    3. Segment 327 words

      Opens “וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ, אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר בֵּית…”

    4. Segment 416 words

      Opens “כֹּהֲנִים הוּא דְּקַנְסִינְהוּ רַבָּנַן, מִשּׁוּם דִּבְנֵי דֵעָה…”

    5. Segment 58 words

      Opens “אָמַר לוֹ: אֲסוּרִים הֵן, וּמִקְרָא הָיָה בְּיָדֵינוּ…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ: ״כׇּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אָמַר לוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה לַשָּׁמַיִם שֶׁהֶחְזַרְתָּ לִי…”

    8. Segment 822 words

      Opens “לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מִזְרָחִית צְפוֹנִית — בָּהּ…”

    9. Segment 912 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: הָתָם קְרָא אַשְׁכַּח וּדְרַשׁ,…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “אָמְרִי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִיתְבְּרִינְהוּ? ״אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת״ אָמַר…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “וְאַמַּאי? לִיתְבְּרִינְהוּ וְלִישְׁקְלִינְהוּ לְנַפְשַׁיְיהוּ! מִי לָא אָמַר…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בִּקְּשׁוּ לִגְנוֹז דִּינָרָא הַדְרְיָיאנָא…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “הָתָם, לָא אִשְׁתַּמַּשׁוּ בְּהוּ לְגָבוֹהַּ; הָכָא, כֵּיוָן…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “מַתְנִי׳ נׇכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ, וְשֶׁל…”

    15. Segment 1547 words

      Opens “גְּמָ׳ מַתְנֵי לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי:…”

    16. Segment 1632 words

      Opens “בְּיַלְדוּתוֹ מַאי קָסָבַר, וּבְזִקְנוּתוֹ מַאי קָסָבַר? בְּיַלְדוּתוֹ…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְבַטֵּל…”

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Avodah Zarah 52b · Segment 11 — “…מִי לָא אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: ״בִּקְּשׁוּ לִגְנוֹז כׇּל כֶּסֶף…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 52b · Segment 12 — “אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בִּקְּשׁוּ לִגְנוֹז דִּינָרָא הַדְרְיָיאנָא טוּרְיָינָא שִׁיפָא,…

    Original text

    כֵּיוָן דְּאִיסּוּרַהּ בָּטֵיל, טוּמְאָה נָמֵי בָּטְלָה. כִּי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ תִּקְרוֹבֶת לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל אוֹכְלִין, מַאי? כֵּיוָן דְּאִיסּוּרֵיהּ לָא בָּטֵיל, כִּדְרַב גִּידֵּל, טוּמְאָה נָמֵי לָא בָּטְלָה, אוֹ דִלְמָא אִיסּוּר דְּאוֹרָיְיתָא לָא בָּטֵיל, טוּמְאָה דְּרַבָּנַן בָּטֵיל? תֵּיקוּ.

    as, since its prohibition is nullified, its impurity is also nullified. When he raises the dilemma, it is only with regard to an offering consisting of food brought in idolatrous worship. What is the halakha ? Does one say that since its prohibition is not nullified, in accordance with the statement of Rav Giddel, who teaches that the prohibition that takes effect with regard to offerings brought in idolatrous worship is never nullified, therefore the impurity is also not nullified? Or perhaps only their prohibition, which is by Torah law, is not nullified, but their impurity, which is by rabbinic law, is nullified. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל מֵרַבִּי: כֵּלִים שֶׁשִּׁימְּשׁוּ בָּהֶן בְּבֵית חוֹנְיוֹ, מַהוּ שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ?

    § Rabbi Yosei ben Shaul asked Rabbi Yehuda HaNasi: With regard to vessels that were used in the temple of Onias, what is the halakha with regard to using them in the Temple?

    וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ, אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר בֵּית חוֹנְיוֹ לָאו בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה הִיא, דִּתְנַן: כֹּהֲנִים שֶׁשִּׁימְּשׁוּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ לֹא יְשַׁמְּשׁוּ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר לְדָבָר אַחֵר.

    And he raised this dilemma according to the opinion of the one who says that the temple of Onias was not a temple of idol worship. As we learned in a mishna ( Menaḥot 109a): Priests who served in the temple of Onias may not serve in the Temple that is in Jerusalem, and needless to say, those priests who served in a temple of something else, i.e., idol worship, may not serve in the Temple in Jerusalem. This distinction indicates that the temple of Onias was not a temple of idol worship. It was used for the service of God, but it violated the prohibition against sacrificing offerings outside of the Temple in Jerusalem.

    כֹּהֲנִים הוּא דְּקַנְסִינְהוּ רַבָּנַן, מִשּׁוּם דִּבְנֵי דֵעָה נִינְהוּ, אֲבָל כֵּלִים — לָא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?

    The Gemara explains the dilemma: Does one say that it is only the priests that the Sages penalized by preventing them from serving in the Temple, as they possess awareness and are responsible for their actions, but they did not institute a similar decree with regard to vessels, as they are inanimate? Or perhaps there is no difference, and the decree also applies to the vessels.

    אָמַר לוֹ: אֲסוּרִים הֵן, וּמִקְרָא הָיָה בְּיָדֵינוּ וּשְׁכַחְנוּהוּ.

    Rabbi Yehuda HaNasi said to Rabbi Yosei ben Shaul: The vessels that were used in the temple of Onias are prohibited, and we possessed knowledge of a verse from which this halakha was derived, but we forgot which verse it is.

    אֵיתִיבֵיהּ: ״כׇּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ״, מַאי לָאו ״הֵכַנּוּ״ — דְּאַטְבֵּלִינַּנְהוּ, ״הִקְדָּשְׁנוּ״ — דְּאַקְדֵּישִׁנַּנְהוּ?

    Rabbi Yosei ben Shaul raised an objection to this ruling from a verse referring to vessels of the Temple that Ahaz had used for idol worship: “All the vessels, which King Ahaz in his reign did cast away when he acted treacherously, we have prepared and sanctified, and, behold, they are before the altar of the Lord” (II Chronicles 29:19). What, is it not the case that the term “we have prepared” means that we immersed them in a ritual bath, and the term “sanctified” means that we sanctified them to be used again in the Temple? This would indicate that the vessels may be used in the Temple even though they were used in idolatrous worship.

    אָמַר לוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה לַשָּׁמַיִם שֶׁהֶחְזַרְתָּ לִי אֲבֵדָתִי. ״הֵכַנּוּ״ — שֶׁגְּנַזְנוּם, וְ״הִקְדָּשְׁנוּ״ — שֶׁהִקְדַּשְׁנוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם.

    Rabbi Yehuda HaNasi said to Rabbi Yosei ben Shaul: Blessed are you to Heaven, as you have returned my lost verse to me. That verse is the forgotten source of the halakha that Rabbi Yehuda HaNasi stated, and it should be interpreted as follows: “We have prepared” means that we interred them; “and sanctified” means that we sanctified other vessels in their stead, as the vessels used by Ahaz were forbidden, and the same applies to the vessels from the temple of Onias.

    לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מִזְרָחִית צְפוֹנִית — בָּהּ גָּנְזוּ בֵּית חַשְׁמוֹנַאי אֶת אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁשִּׁקְּצוּ אַנְשֵׁי יָוָן, וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: שֶׁשִּׁקְּצוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה.

    The Gemara suggests: Let us say that the mishna supports Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion ( Middot 1:6): The northeast chamber of the Chamber of the Hearth was the chamber in which the Hasmoneans sequestered the altar stones that the people of Greece desecrated. And Rav Sheshet says: This means that they desecrated the stones by using them for idol worship. This indicates that Temple vessels that were used in idolatrous worship can no longer be used and must be sequestered.

    אָמַר רַב פָּפָּא: הָתָם קְרָא אַשְׁכַּח וּדְרַשׁ, דִּכְתִיב: ״וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ״.

    Rav Pappa said: That case of the altar’s stones is different, because there a Sage found a verse and interpreted it homiletically, as it is written: “And they shall profane My secret place, and robbers shall enter into it and profane it” (Ezekiel 7:22). The verse indicates that when the gentiles entered the Temple and desecrated it, the altar was desacralized and acquired non-sacred status. Consequently, when the stones were subsequently used for idolatrous worship they were rendered forbidden even for non-sacred use.

    אָמְרִי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִיתְבְּרִינְהוּ? ״אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת״ אָמַר רַחֲמָנָא! נְנַסְּרִינְהוּ? ״לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל״ אָמַר רַחֲמָנָא.

    The Gemara explains why the altar’s stones were sequestered: The Hasmoneans said: What should we do to revoke the stone’s forbidden status? Shall we break them? That is not possible, as the Merciful One states in the Torah: “You shall build the altar of the Lord your God of unhewn stones” (Deuteronomy 27:6). Shall we saw them without breaking them? That is also not a viable option, as the Merciful One states in the Torah: “You shall lift up no iron tool upon them” (Deuteronomy 27:5). There was therefore no alternative to sequestering the stones.

    וְאַמַּאי? לִיתְבְּרִינְהוּ וְלִישְׁקְלִינְהוּ לְנַפְשַׁיְיהוּ! מִי לָא אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: ״בִּקְּשׁוּ לִגְנוֹז כׇּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם מִשּׁוּם כַּסְפָּא וְדַהֲבָא שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם״, וְהָוֵינַן בַּהּ: יְרוּשָׁלַיִם הָוְיָא רוּבָּא דְּעָלְמָא?

    The Gemara asks: But why did the Hasmoneans have no alternative? Let them break the stones and take them for themselves. Didn’t Rav Oshaya say: The Sages wished to sequester all of the silver and gold in the world because of the silver and gold of Jerusalem, most of which was consecrated to the Temple treasury and became mixed with other silver and gold. And we discussed it and asked: Is Jerusalem the majority of the world that all of the silver and gold of the world should be forbidden as perhaps it came from Jerusalem?

    אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בִּקְּשׁוּ לִגְנוֹז דִּינָרָא הַדְרְיָיאנָא טוּרְיָינָא שִׁיפָא, מִפְּנֵי טִבְעָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁמָּצְאוּ לָהּ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מוּתָּר, ״וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ״!

    Rather, Abaye said: The Sages wished to sequester all of the worn-out dinars of Hadrian and Trajan because of the coins of Jerusalem, as it was known that these coins contained a large quantity of the Temple treasury’s gold and silver. They did not permit the use of these coins until they found a verse in the Torah indicating that it is permitted: “And robbers shall enter into it, and profane it” (Ezekiel 7:22).

    הָתָם, לָא אִשְׁתַּמַּשׁוּ בְּהוּ לְגָבוֹהַּ; הָכָא, כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּמַּשׁ בְּהוּ לְגָבוֹהַּ — לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְאִשְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּהוּ הֶדְיוֹטָא.

    The Gemara answers: The two cases are not comparable. There, the coins of Jerusalem had not been used in service of the Most High; they were only consecrated. Here, since the stones of the altar had been used in service of the Most High, it is not proper conduct for an ordinary person to make use of them, and therefore the Hasmoneans sequestered the stones.

    מַתְנִי׳ נׇכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ, וְשֶׁל חֲבֵירוֹ, וְיִשְׂרָאֵל אֵין מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נׇכְרִי. הַמְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה — מְבַטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ, בִּיטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ — מְשַׁמְּשִׁין מוּתָּרִין, וְהִיא אֲסוּרָה.

    MISHNA: A gentile can revoke the status of his object of idol worship and the status of the idol of another gentile, but a Jew cannot revoke the status of the object of idol worship of a gentile. One who revokes the status of an object of idol worship thereby revokes the status of its accessories. But if he revokes the status of its accessories, its accessories alone are rendered permitted, but the object of idol worship itself remains prohibited.

    גְּמָ׳ מַתְנֵי לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: נׇכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שָׁנִיתָ לָנוּ בְּיַלְדוּתֶךָ נׇכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל. דְּיִשְׂרָאֵל מִי קָא מְבַטְּלָהּ? וְהָא ״וְשָׂם בַּסָּתֶר״ כְּתִיב! אָמַר רַבִּי הִילֵּל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי וָולֶס: לֹא נִצְרְכָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהּ שׁוּתָּפוּת.

    GEMARA: Rabbi Yehuda HaNasi taught Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, the following version of the mishna: A gentile can revoke the status of his object of idol worship and the status of the idol of another gentile. Rabbi Shimon said to him: My teacher, in your youth, i.e., when you were younger, you taught us a different version of the mishna: A gentile can revoke the status of his object of idol worship and the status of the object of idol worship of a Jew. The Gemara asks: Can the status of a Jew’s idol be revoked? But isn’t it written: “And shall set it up in a hidden place” (Deuteronomy 27:15), from which the Sages derived that a Jew’s idol requires interment? Rabbi Hillel, son of Rabbi Volas, said: No, this halakha is necessary in a case where the gentile has partnership in the idol, and therefore it is possible to say that its status can be revoked.

    בְּיַלְדוּתוֹ מַאי קָסָבַר, וּבְזִקְנוּתוֹ מַאי קָסָבַר? בְּיַלְדוּתוֹ סָבַר: יִשְׂרָאֵל אַדַּעְתָּא דְּנׇכְרִי פָּלַח, כֵּיוָן דְּנׇכְרִי מְבַטֵּל דְּנַפְשֵׁיהּ, דְּיִשְׂרָאֵל נָמֵי מְבַטְּלָהּ. וּבְזִקְנוּתוֹ סָבַר: יִשְׂרָאֵל אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ פָּלַח, כִּי מְבַטֵּל נׇכְרִי דְּנַפְשֵׁיהּ, דְּיִשְׂרָאֵל לָא בָּטֵיל.

    The Gemara asks: What did Rabbi Yehuda HaNasi hold in his youth, and what did he hold in his old age? The Gemara answers: In his youth he held that the Jew worships the idol based on the intention of the gentile. Once the gentile revokes the status of his share in the idol, the status of the share of the Jew is also revoked. But in his old age Rabbi Yehuda HaNasi held that the Jew worships the idol based on his own intentions. Therefore, when the gentile revokes the status of the object of idol worship, he revokes the status of only his own share, but the status of the share of the Jew is not revoked.

    אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נׇכְרִי. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַבִּי הִילֵּל בְּרֵיהּ

    There are those who teach Rabbi Hillel’s statement with regard to the latter clause of the mishna: A Jew cannot revoke the status of the object of idol worship of a gentile. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Said Rabbi Hillel, son