Commentary page
Avodah Zarah 45b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 45b
Avodah Zarah 45b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 344 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אילן שנטעו שלא לשם אשרה ולבסוף עבדו דשמעיה לת"ק דאמר הרים וגבעות שרו ה"ה כל כיוצא בהן שמחוברין ולא היתה תחילתו לעבודת כוכבים ואיזו היא אשירה אסורה שנטעו מתחילה לכך דתפיסת יד אדם אינו כלום אא"כ היא לשם עבודת כוכבים אבל נטעו גרעין שלא לשם אשירה אין זו תפיסת ידי אדם הואיל וההיא שעתא לאו דעתיה לעבודת כוכבים היה וממעטי ליה מתחת כל עץ רענן ולא עץ עצמו ואתא ר' יוסי הגלילי למימר אילן שנטעו גרעין אפי' שלא לשם אשירה ולבסוף עבדו אסור דלא דמי להר שהרי יש בה תפיסת ידי אדם בנטיעה הילכך תוספתו אסור אבל עיקרו קודם שהשתחוה לו מודה דשרי כדלקמן (עבודה זרה דף מח.):
ממאי שמעינן דר' יוסי אסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו:
הא דמיהדר ותני כל שיש בו תפיסת יד וכו' לאתויי מאי:
ר' יוסי בר' יהודה סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור מדקאמר דלא דרשינן ולא עץ רענן אלהיהם דאי קסבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו שרי לדרוש תחת כל עץ רענן ולמישרייה והכי איבעי ליה למיתני מתוך שנאמר ולא עץ רענן אלהיהם שומע אני כל האשרות מותרות ת"ל ואשריהם תשרפון וגו':
תלמוד לומר ואשריהם תשרפון ולקמן (עבודה זרה דף מח.) מפרש ממאי דבנטעו ולבסוף עבדו קאי:
לכדר"ע דכיון דלא מצינן למידרשיה דהא כתיב ואשריהם תשרפון מוקמינן ליה לסימנא אבל קמאי למיעוטא דרשינן:
גידועו מה שהחליף אחרי כן דקאמר תגדעון מכלל דעיקרו עוזב בקרקע ויהנה ממנה:
והא ואשריהם תשרפון באש נסיב רבי יוסי בר' יהודה תלמודא למלתיה ולמיסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו:
11 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 45b · Sefaria
Tosafot
והכא באילן שנטעו ולבסוף עבדו קא מיפלגי רש"י תפס שיטתו בכולה שמעתין דקרי נטעו ולבסוף עבדו היכא שנטעו גרעין אבל בנטעו אילן לכ"ע אסור והכא קמיפלגי בנטעו גרעין דת"ק סבר דכיון שנטעו גרעין שלא לשם אשרה אין זו תפיסת ידי אדם ור' יוסי הגלילי סבר נטעו גרעין נמי אסור דלא דמי להר שלא היה בו תפיסה כלל אבל הכא היה בו תפיסה בשעת נטיעה וכמה תשובות יש חדא דכי קאמר בסמוך לרבנן ואשריהם תשרפון באש מבעיא ליה לאילן שנטעו מתחלה לכך אמאי לא קאמר לאילן שנטעו אילן ולא גרעין ועוד קשה דאמרינן גבי הנכרים העובדים הזרעים ואת הירקות דאמר לך מני ר' יוסי בר' יהודה ופריך ולוקמה באילן שנטעו מתחלה לכך ורבנן ואמאי לא פריך לוקמיה בנטעו אילן ודברי הכל ועוד קשה דאמר רב לקמן בפרקין המשתחוה לבית אסרו לומר דאפי' בתלוש ולבסוף חברו אסור והשתא מאי איריא דנקט בית אפילו אילן נמי שהוא מחובר גמור אסור היכא דהוי דומיא לבית כגון שנטעו אילן דהוי תלוש ולבסוף חברו ולשמעינן אילן וכ"ש בית לכן נראה לפרש דודאי כשנטעו גרעין לכ"ע שרי דאין זה תפיסת יד אדם והכא בנטעו אילן קמיפלגי דלרבנן אינו אסור משום תפיסת יד כיון שלא נטעו מתחלה לכך דהשרשת הקרקע מבטלת התפיסה והשתא ניחא דנקט רב לקמן המשתחוה לבית דאילו אילן כי האי גוונא כיון שהוא מושרש בקרקע חשיב מחובר גמור וא"ת היכי מצי אמר ר"ע דקרא אתא לסימנא בעלמא אמאי לא דריש לקרא דכל עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם לאילן כשנטעו גרעין דלכ"ע שרי אי נמי אף לפי' רש"י לאילן שעלה מאליו דדברי הכל מותר כדפי' הוא לקמן בשמעתין גבי הצד השוה וי"ל דלהני לא צריך קרא דודאי שרו דלא נפקי מכלל הרים כיון שלא היה בהם תפיסת ידי אדם מעולם ואף על גב דכתיב גבעות ולא אמרינן דלא נפקי מכלל הרים לא קשיא דאורחא דקרא הוא למיכתב הרים וגבעות בהדי הדדי:
ורבי יוסי הגלילי סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור תימה מאי קאמר ר' יוסי הגלילי במתניתי' מפני מה אשרה אסורה משמע שר"ל דמן הדין היה לנו להתירה והיאך הא לדידיה אמרינן בסמוך דכתב תרי קראי לאסור אילן אפילו נטעו ולבסוף עבדו וי"ל דהא דבעי מפני מה אשרה אסורה לאו משום דהדעת נוטה להתיר אלא ה"ק מפני מה אשרה אסורה יותר מהרים וגבעות ואי לאו דאיכא טעמא באשרה הוה אמינא גלי קרא דאילנות אסירי וה"ה הרים וגבעות והוה אמינא דלא דרשי' ההרים אלהיהם:
הנח ורדוף ואח"כ שרוף מדרב יוסף לא נפקא דהא אתגדעון ואתשרפון סמיך דאי מונתצתם הוה אמינא הנח דוקא דגזירת הכתוב היא שאין צריך לבערו מדלא כתיב בהו שריפה אבל כיון דבאשרה חזינא שתי בעירות אמרינן נמי התם דונתצתם קודם כיבוש כתיב ולאחר כיבוש בעי שריפה לשון רש"י:
Tosafot on Avodah Zarah 45b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ואמר רב ששת אילן שנטעו ולבסוף עבדו איכא בינייהו תנא קמא אמר אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר ר' יוסי הגלילי אומר אסור. ודייק מדקתני ר' יוסי הגלילי אומר מפני מה האשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד בני אדם. וכל שיש בה תפיסת יד בני אדם לאתויי אילן שנטעו ולבסוף עבדו.
ואף ר' יוסי בר' יהודה סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור דתני' ר' יוסי בר' יהודה אומר מתוך שנאמר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם שומע אני תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם ת"ל ואשריהם תשרפון באש א"כ תחת כל עץ רענן למה לי ההוא לכדרבי עקיבא דאמר אני אהיה אובין לפניך כ"מ שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודת כוכבים. ורבנן דפליגי על ר' יוסי האי ואשריהם תשרפון באש מאי עבדי ליה.
מבעי ליה לאילן שנטעו מתחלה לכך ורבי יוסי נמי מבעי ליה להכי. ואמרינן אין הכי נמי אלא אילן שנטעו ולבסוף עבדו מנא ליה נפקא ליה מאשריהם תגדעון. איזהו שגידועו אסור ועיקרו מותר הוי אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו. ומקשינן והא ר' יוסי האי קרא קתני ונסיב ליה תלמודא ואשריהם תשרפון באש ואת מפקת ליה מואשריהם תגדעון. ופרקינן אילו לא נאמר ואשריהן תשרפון באש הייתי אומר ואשריהן תגדעון כו'. ורבנן האי ואשריהם תגדעון מאי דרשי ביה מיבעי להו לכדתניא גידוע לעבודת כוכבים קודם לכבוש ארץ ישראל וכבוש הארץ קודם לביעור עבודת כוכבים דתני רב יוסף ונתצתם את מזבחותם נתוץ והנח ורדוף ואחר כך חזור שרוף. סוגיא דשמעתא העוקר עבודת כוכבים צריך לשרש אחריה ולאבד שמה מן המקום ההוא לגמרי שנאמר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 45b · Sefaria
Ritva
אילן שנטעו ולבסוף עבדו לפום סוגיין דהכא לא מיתסר מיניה אפילו לרבי יוסף אלא תוספתו בלחוד וכדדרשינן מלשון תגדעון ומיהו אילו לא נאמר תשרפון באש והיינו מעמידין מקרא של תגדעון לאילן שנטעו מתחלה לשם לעבודה זרה הא ודאי היינו דורשין אותו לאסור גם עיקרו דלא סגיא בלאו הכי אבל השתא דכתיבי תרוייהו וכתב לשון תגדעון משמע לן דאתא למישרי עיקרו.
ונתצתם את מזבחותם והנח אין לפרש והנח לגמרי דאם כן אתו בהו לידי תקלה אלא הכי קאמר הנח מלשרש או לעקור ולנתוץ העיקרין והיסודו׳ עד שתכבוש.
Ritva on Avodah Zarah 45b · Sefaria
Meiri
זהו ביאור המשנה ולענין אשרה גם כן כך הוא הדין שכל שנטעה לפירות ולבסוף נעבדה אין גוף האילן נאסר ומ"מ גדולין ופירות הבאים לאחר שנעבד אסור וי"מ דוקא אגוז או גרעין שאינו חוזר עוד למה שהיה שאם נטעו משהיה אילן הרי תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי לענין זה כמו שיתבאר למטה בבית שלו שאסרו משום דכתלוש חשבינן ליה הואיל ואבני הבית ועפרן אפשר שחוזרין למה שהיו וכן ביחור אילן שנטעו דמעיקרא אילן והשתא אילן אפילו העיקר אסור יש לדון שאף בנטע יחור ולבסוף עבדו גוף האילן מותר ואינו דומה לבית ולאבניו שבאלו אינן משתרשות אבל יחור שמשתרש וגדל מתחתיו אינו כתלוש וכן נראה לי עיקר ונטעו מתחילה לכך כלו אסור כמו שיתבאר ויש חולקין לפסוק כחכמים להתיר נטעו ולבסוף עבדו אף בגדולין הבאים לאחר מיכן אא"כ גדעו ופסלו לשם כך כמו שיתבאר למטה אלא שגדולי המחברים ורוב פוסקים פסקו כדברינו ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא יתר על מה שבארנו במשנה אלו הם:
העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה מה שנשאר ממנה תחת הקרקע וכשכבשו את הארץ נתחייבו בגדועי ע"ז זו ר"ל כל מה שעל הארץ קודם כבוש ואחר שגדעו כבשו ואחר כבוש חזרו אחריהן לשרוף ולבער אותם גדועין ולשרש אחריהם תחת הקרקע:
Meiri on Avodah Zarah 45b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה אילן שנטעו כו' וגבעות שרו ה"ה כל כיוצא כו' כצ"ל ובד"ה האי סברא כו' ואתשרפון קא סמיך דאי מונתצתם כו' עכ"ל כצ"ל:
תוס' בד"ה והכא באילן כו' לוקמיה בנטעו אילן וד"ה כו' עכ"ל פי' ולא הוה איצטריך ליה לדחוקי בנטעו מתחלה לכך ולשון וד"ה שנקטו בדבריהם בכדי הוא דהשתא נמי בנטעו מתחלה לכך היינו נמי לד"ה ודקאמר ורבנן היינו אף כרבנן וק"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 45b · Sefaria
Maharam
גמרא אילו לא נאמר קאמר וכו' הייתי אומר אשיריהן תגדעון לאילן שנטעו מתחלה לכך וכו'. נראה דר"ל דאי לא הוי כתיב ואשיריהן תשרפון דהוה מוקמינן קרא דאשיריהן תגדעון לאילן שנטעו מתחלה לכך ה"א דאפילו אילן שנטעו מתחלה לכך אינו צריך אלא גידוע והכי הוה מפרשינן גירוע דקרא אבל עיקרו המושרש בארץ היה מותר אבל השתא דכתיב ואשיריהן תשרפון באש דמוקמינן ליה לאילן שנטעו מתחלה לכך ילפינן מיניה דכולו אסור וצריך שריפה אפילו עיקרו וקרא דתגדעון מוקמינן לאילן שנטעו ולבסוף עבדו ומפרשינן תגדעון דאינו אסור אלא מה שמחליף אחר שעבדו ובזה יתורץ ג"כ דאצטריך לשנויי אילו לא נאמר קאמר ולא תירץ כפשוטו דלעולם אילן שנטעו ולבסוף עבדו יליף ליה רבי יוסי בר"י מקרא דואשיריהן תשרפון באש וכדנסיב ליה גמרא בברייתא מואשיריהן תשרפון באש מאי אמרת והא מיבעי ליה לאילן שנטעו מתחלה לכך ההוא ילפינן מקרא דאשיריהן תגדעון דכתיב בתורה בפרשת ואתחנן מקמי קרא דאשיריהן תשרפון באש דכתיב בפ' ראה וא"כ אייתר קרא דואשיריהן תשרפון לאילן שנטעו ולבסוף עבדו אבל לפי מה שכתבנו א"ש משום דלא מסתבר לומר כן דא"כ הוה משמע דאילן שנטעו מתחלה לכך לא היה צריך אלא גידוע ועיקרו היה מותר ואילן שנטעו ולבסוף עבדו היה כולו אסור ואין זה סברא ולכך ע"כ נצטרך לומר דאילו לא נאמר קאמר וק"ל:
רש"י ד"ה האי ואשיריהם תגדעון שעיקרו מונח בארץ במאי מוקמי ליה אי באילן שנטעו מתחלה לכך כולו אסור. יש לדקדק למה היה צריך רש"י לזה היה לו לפרש כפשוטו אי באילן שנטעו מתחילה לכך הא כבר ילפינן ליה מקרא דאשיריהן תשרפון באש וא"כ קרא דאשיריהן תגדעון למה לי וי"ל דאפשר דרש"י דייק לה מלישנא דגמרא דקאמר ורבנן האי ואשריהם תגדעון מאי עבדי ליה ולא קאמר למה לי כי כן הוא לישנא דגמרא כל מקום דפריך על קרא יתירא וכדקאמר לעיל אלא תחת כל עץ רענן למה לי ר"ל דאי לא דרשינן ביה ולא עץ רענן אלהיהם ל"ל דכתביה קרא ומדקאמר גמרא לישנא דמאי עבדי ליה משמע בלא קושיא דקרא יתירא הוא א"א להם לאוקמי כלל באילן שנטעו מתחלה לכך משום דההוא כולו אסור וקרא דתגדעון משמע דאינו אסור אלא גידועו וכן נמי לעיל דקאמר ורבנן האי ואשיריהם תשרפון באש מאי עבדי ליה יש לפרש ג"כ באופן זה דלמאי דס"ל השתא דאין לנו לאוקמי קרא דואשיריהם תשרפון אלא לאילן שנטעו ולבסוף עבדו לכך פריך ורבנן דס"ל דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר ודרשי תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם א"כ קרא דואשריהם תשרפון באש מאי עבדי ליה דהא א"א להם לאוקמי לאילן שנטעו ולבסוף עבדו דהא לדידהו מותר הוא לגמרי ומשני מבעי ליה לאילן שנטעו מתחלה לכך ולכך דקדק ג"כ רש"י בשנויא דמשני לכדר' יהושע בן לוי גידועי עבודת כוכבים קודמין וכתב רש"י מיבעי ליה לכדר' יהושע וכו' גידוע זה לא להתיר עיקרו וכו' ולמה אצטריך רש"י להאריך בזה אלא אי לא היה קושית המקשה אלא דהאי ואשיריהן תגדעון ל"ל דקרא יתירא הוא ולמאי אתא אז הוה מתיישב שנויא דמשני כפשוטו דלאו קרא יתירא הוא דמבעי ליה לכדריב"ל ולא היה צריך פירוש כלל אבל השתא דפריך מאי עבדי ליה משום דמשמע מיניה דאינו אסור אלא גידועו אבל עיקרו מותר וא"כ מאי משני מבעי ליה לכדריב"ל וכו' לכך פי' רש"י דמשני שפיר דגירוע זה לא להתיר עיקרו אלא שיגדעו מיד בכניסתם וכו' וק"ל:
תוס' ד"ה והכא באילן שנטעו ולבסוף עבדו וכו' ועוד קשה דאמרינן גבי העובדי כוכבים העובדים הזרעים וכו' ואמאי לא פריך לוקמי בנטעו אילן ודברי הכל. ר"ל דגם במסקנא אינו מתורץ דמשני לא ס"ד דקתני דומיא דהר מה הר שלא נטעו מתחלה וכו' מ"מ תקשה לוקמי בנטעו אילן דהוי דומיא דהר כמו השתא דמוקי ליה בנטעו גרעינין ובזה יתיישב שפיר מה שמקשין העולם דמאי מקשו התוס' הא השתא נמי פריך המקשה דלוקמי כדברי הכל ועדיפא מיניה פריך דלוקמא בנטעו מתחלה לכך דלכל הפירושים כ"ע מודו ביה אבל לפי מה שכתבתי א"ש וק"ל:
Maharam on Avodah Zarah 45b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 45, Amud Bet, about 344 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 125 words
Opens “וְהָכָא בָּאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ קָמִיפַּלְגִי, תַּנָּא…”
- Segment 233 words
Opens “מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: מִפְּנֵי מָה אֲשֵׁירָה אֲסוּרָה?…”
- Segment 345 words
Opens “וְאַף רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: אִילָן…”
- Segment 45 words
Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״.…”
- Segment 534 words
Opens “אֶלָּא ״תַּחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן״ לְמָה לִי?…”
- Segment 614 words
Opens “וְרַבָּנַן, הַאי ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״ מַאי עָבְדִי…”
- Segment 733 words
Opens “וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ…”
- Segment 88 words
Opens “וְהָא ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״ קָא נָסֵיב לַהּ…”
- Segment 930 words
Opens “אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר קָאָמַר: אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר…”
- Segment 1030 words
Opens “וְרַבָּנַן, הַאי ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ?…”
- Segment 1111 words
Opens “דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם״ וְהַנַּח,…”
- Segment 1212 words
Opens “וְהַנַּח, סָלְקָא דַּעְתָּךְ? שְׂרֵיפָה בָּעֵי! אָמַר רַב…”
- Segment 1317 words
Opens “וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, הַאי סְבָרָא מְנָא…”
- Segment 1410 words
Opens “וְרַבָּנַן? הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְעוֹקֵר עֲבוֹדָה זָרָה,…”
- Segment 1516 words
Opens “וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ מְנָא…”
- Segment 1621 words
Opens “וְרַבָּנַן? הַהוּא לְכַנּוֹת לָהּ שֵׁם, דְּתַנְיָא: רַבִּי…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Avodah Zarah 45b · Segment 5 — “…הוּא דַּאֲתָא, דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי אוֹבִין וְאָדוּן לְפָנֶיךָ,…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Avodah Zarah 45b · Segment 11 — “דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם״ וְהַנַּח, ״וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת…”
Original text
וְהָכָא בָּאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ קָמִיפַּלְגִי, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ — מוּתָּר, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ — אָסוּר.
And here, they disagree with regard to the status of a tree that one planted and only subsequently worshipped. The first tanna holds that a tree that one planted and subsequently worshipped is permitted, and Rabbi Yosei HaGelili holds that a tree that one planted and subsequently worshipped is forbidden.
מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: מִפְּנֵי מָה אֲשֵׁירָה אֲסוּרָה? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם, וְכֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם אָסוּר. ״וְכֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִיסַת אָדָם״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לָאו לְאֵתוֹיֵי אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ?
The Gemara asks: From where does Rav Sheshet infer that Rabbi Yosei HaGelili holds that such a tree is forbidden? It is from the fact that the mishna teaches in the last clause: For what reason is an ashera forbidden? It is because it is the product of human involvement and did not grow by itself, and the halakha is that anything that is the product of human involvement is forbidden. What is added by the generalization: And anything that is the product of human involvement is forbidden? Is it not added to include the case of a tree that one planted and subsequently worshipped?
וְאַף רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ — אָסוּר, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים״ — וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם, ״אֱלֹהֵיהֶם עַל הַגְּבָעוֹת״ — וְלֹא גְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״תַּחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן אֱלֹהֵיהֶם״ — וְלֹא רַעֲנָן אֱלֹהֵיהֶם?
The Gemara notes: And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, also holds that a tree that one planted and subsequently worshipped is forbidden. As it is taught in a baraita with regard to the verse: “You shall destroy all the places where the nations that you are to dispossess served their gods, upon the high mountains, and upon the hills, and under every leafy tree” (Deuteronomy 12:2): Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: From that which is stated in the verse: “You shall destroy… their gods, upon the high mountains,” from which the Sages derived: But not the mountains themselves that are their gods, and: “You shall destroy… their gods…upon the hills,” but not the hills themselves if they are their gods, I would derive from the next clause in the verse: “Their gods…under every leafy tree,” that the mitzva to destroy an object of idol worship does not apply to the leafy trees themselves that are their gods.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״.
Therefore, the next verse states: “And you shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their asherim with fire” (Deuteronomy 12:3). Even a tree that was worshipped only after it was planted is forbidden.
אֶלָּא ״תַּחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן״ לְמָה לִי? הָהוּא לְכִדְרַבִּי עֲקִיבָא הוּא דַּאֲתָא, דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי אוֹבִין וְאָדוּן לְפָנֶיךָ, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ וְגִבְעָה נִשָּׂאָה וְעֵץ רַעֲנָן, דַּע שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה.
Rather, if the trees themselves are forbidden, why do I need the phrase “under every leafy tree”? That phrase comes to teach a halakha in accordance with the opinion of Rabbi Akiva; as Rabbi Akiva says: I will explain and decide the matter before you. Everywhere that you find a high mountain, or an elevated hill, or a leafy tree, know that there is idol worship there. From the fact that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, does not derive from the phrase “under every leafy tree” that a tree that was planted and only subsequently worshipped is still permitted, it is apparent that he holds that such a tree is forbidden. This is consistent with the opinion that Rav Sheshet ascribes to Rabbi Yosei HaGelili.
וְרַבָּנַן, הַאי ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִילָּה לְכָךְ.
The Gemara asks: And as for the Rabbis, who maintain that a tree that was planted and subsequently worshipped is permitted, what do they do with this verse: “And burn their asherim with fire”? The Gemara answers: This verse is necessary with regard to the halakha of a tree that was initially planted for that idolatrous practice, which must be destroyed and from which deriving benefit is prohibited.
וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהָכִי? הָכִי נָמֵי. אֶלָּא אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ״וַּאֲשֵׁרֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן״, אֵיזֶהוּ עֵץ שֶׁגִּידּוּעוֹ אָסוּר וְעִיקָּרוֹ מוּתָּר? הֱוֵי אוֹמֵר: אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ.
The Gemara asks: But doesn’t Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, also require this phrase to teach this? The Gemara answers. Indeed, he does. Rather, from where does he derive that a tree that one planted and subsequently worshipped is forbidden? He derives it from the following verse: “But so shall you deal with them: You shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and hew down their asherim , and burn their graven images with fire” (Deuteronomy 7:5). Now, which is the tree whose trunk is forbidden but its root is permitted, as the verse instructs one to hew it down? You must say that it is referring to a tree that one planted and subsequently worshipped.
וְהָא ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״ קָא נָסֵיב לַהּ תַּלְמוּדָא!
The Gemara asks how that verse can be the source of the ruling of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, for deeming forbidden a tree that was planted and only subsequently worshipped. But doesn’t the baraita state that he adduces the derivation prohibiting worshipped ashera trees from the verse: “And you shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their asherim with fire”?
אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר קָאָמַר: אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר ״תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״, הָיִיתִי אוֹמֵר ״אֲשֵׁרֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן״ בְּאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִילָּה לְכָךְ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״, אִיַּיתַּר לֵיהּ ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן״ לְאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ.
The Gemara answers: By deriving this halakha from the verse: “And burn their asherim with fire,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, is speaking utilizing the style of: If it were not stated. The Gemara explains: If the verse: “Burn their asherim with fire,” were not stated, I would have said that the verse: “And hew down their asherim ,” is referring to a tree that was initially planted for idol worship. Now that it is written: “And burn their asherim with fire,” the verse: “And hew down their asherim ,” is rendered superfluous and is consequently interpreted as referring to a tree that one planted and subsequently worshipped. Therefore, it is ultimately this latter verse that serves as the source for the implied ruling of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, that it is prohibited to derive benefit from such a tree.
וְרַבָּנַן, הַאי ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? לְכִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: גִּידּוּעֵי עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדְמִין לְכִיבּוּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּיבּוּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹדֵם לְבִיעוּר עֲבוֹדָה זָרָה.
The Gemara asks: And as for the Rabbis, what do they do with this verse: “And hew down their asherim ”? The Gemara answers: This verse is written in order to teach a halakha in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi; as Rabbi Yehoshua ben Levi says: The felling of trees dedicated to idol worship precedes the conquering of all of Eretz Yisrael, and conquering Eretz Yisrael precedes the eradication of all the objects of idol worship.
דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם״ וְהַנַּח, ״וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם״ וְהַנַּח.
As Rav Yosef teaches a baraita : The verse states: “And you shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their asherim with fire.” Rav Yosef explains: “And you shall break down their altars,” and leave them, as the Torah does not prescribe that they be burned; “and dash in pieces their pillars” and leave them.
וְהַנַּח, סָלְקָא דַּעְתָּךְ? שְׂרֵיפָה בָּעֵי! אָמַר רַב הוּנָא: רְדוֹף, וְאַחַר כָּךְ שְׂרוֹף.
The Gemara asks: But does it enter your mind that the Torah is instructing one to leave them alone? Doesn’t an object of idol worship require burning, as it says at the end of the verse: “And burn their asherim with fire”? Rav Huna says: Pursue the enemy and then return to burn them. Meaning, first smash their objects of idol worship, then conquer the land, and then return to burn the smashed items.
וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מְ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן״ — ״אַבֵּד״, וְאַחַר כָּךְ ״תְּאַבֵּדוּן״.
The Gemara asks: And from where does Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, derive this opinion about the order of priorities in the process of conquering Eretz Yisrael? The Gemara answers: He derives it from the verse: “You shall destroy all the places where the nations that you are to dispossess served their gods, upon the high mountains, and upon the hills, and under every leafy tree.” From the double-verb form of the directive “you shall destroy [ abbed te’abedun ]” he derives that there are two stages to the destruction of their gods: First destroy them [ abbed ], i.e., smash them; then go and conquer the land, and only afterward you shall destroy [ te’abedun ] them completely, i.e., burn or eradicate them.
וְרַבָּנַן? הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְעוֹקֵר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁצָּרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ.
The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from the double verb? The Gemara answers: This double verb is necessary to teach that when one deracinates an object of idol worship, he needs to root out all traces of it.
וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ״וְּאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא״.
The Gemara asks: And from where does Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, derive the obligation to root out all traces of idol worship? The Gemara answers: He derives it from the verse: “And you shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their asherim with fire; and you shall hew down the graven images of their gods; and you shall destroy their name out of that place” (Deuteronomy 12:3).
וְרַבָּנַן? הַהוּא לְכַנּוֹת לָהּ שֵׁם, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְעוֹקֵר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁצָּרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם״.
The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from this verse? The Gemara answers: That verse teaches that it is a mitzva to give a derogatory nickname to an idol. As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: From where is it derived that when one deracinates an object of idol worship, he needs to root out all traces of it? The verse states: “And you shall destroy their name out of that place.”