Commentary page
Avodah Zarah 40a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 40a
Avodah Zarah 40a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 470 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שוטטות לשון שטין על המים:
חביות פתוחות לא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפל ביה:
ובדגים כל שיש בהן סנפיר וקשקשת משנה היא באלו טרפות (חולין דף נט.) אלמא אין סימן לדגים בדבר אחר וקשיא לתרוייהו:
אבל בגופן לאכול גופן של דגים של טרית:
מריש הוה מטבילנא בציר בחד סימן או בראש או בשדרה דהוה ס"ד דכי פליגי רב הונא ורב נחמן בגופן פליגי אבל בצירן אפילו רב הונא מודה:
בצירן נמי לא טבילנא דסבירא לי כרב הונא:
כשחתיכות שוות כשמחברין אותן יחד מתחברות וניכרות ונראות שהיו כולן מדג אחד:
ומי איכא דשרי כה"ג באתרא דשכיחי קלפי די"ל שמא דגים טהורין וטמאין יש וקשקשים מן הטהורין באו:
16 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 40a · Sefaria
Tosafot
כאן בפתוחות כאן בסתומות פ"ה דבפתוחות לא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפל ביה והקשה הר"ר אפרים (מדתני) בסמוך עובד כוכבים שהביא עריבה מלאה חביות ונמצאת כילבית באחת מהן פתוחות כולן מותרות אלמא בפתוחות תלינן לקולא דאמר כי היכי דהואי בהך הוה באחריני אלא לעלמא אזלו וע"ק אי חיישינן דמעלמא נפל בה שתים נמי ניחוש דלמא העובד כוכבים הניחם שם לכך היה מפרש הר"ר אפרים להפך בפתוחות סגיא בחדא דאיכא למימר אחריתי אזלא לעלמא וליכא למיחש שמא העובד כוכבים הניח שם דאדרבה לקולא תלינן אבל בסתומות צריך שתים מיהו יש ליישב פ"ה דשאני התם שנמצאו שתים כילביות באחת מן החביות אבל הכא אין נמצא כאן שום חבית להכשר כהלכתו ולכך יש לפסול בפתוחות:
ובדגים כל שיש לו סנפיר וכו' פ"ה משמע שאין הכשר בדגים בדבר אחר וקשיא לתרוייהו ותימה דא"כ כי משני באותם דדמו רישייהו לטמאים פירוש ולאותם הוצרך סנפיר וקשקשת ומה תירץ אליבא דמ"ד או ראשו או שדרו ולבדוק בשדרה דכל דג טמא אין לו חוט השדרה לכך נראה דמשדרה לא פריך מידי והא דלא חשיב ליה תנא בהדי סנפיר וקשקשת היינו משום דסימני גוואי לא קא חשיב:
מחלוקת בצירן אבל בגופן לא וא"ת והא צירן נמי איסור דאורייתא כדאמרינן (חולין דף קיב:) הטמאים לרבות צירן ורוטבן וי"ל דודאי דאורייתא צירן אסור מיהו צירן בטיל ברוב וגופן לא בטיל דבריה לא בטילה:
וחזא ביה קלפי ושרייה ומיירי כגון שלא היה שם אלא מין אחד ומאן דאסר היינו משום דשכיחי בה קלפי מעיקרא:
נמצאת כילבית פירוש הכשר כילבית היינו שתים בפתוחות לפרש"י דלעיל ולפי' הר"ר אפרים שתים בסתומות:
אמר רבא כשנימוחו תימה אמאי לא משני קסבר סימני עוברי דגים לאו דאורייתא ולכך אין לבדוק בסימנים דה"נ משני פרק אלו טרפות (חולין דף סד. ושם) גבי סימני ביצים דלאו מדאורייתא נינהו דקא פריך ולבדוק בסימנים ומשני סימני ביצים לאו מדאורייתא ואור"ת דש"מ מהכא סימני עוברי דגים דאורייתא ולכך יש להתיר הבורבוטש אע"ג דאין אנו מוצאין בהם קשקשים דהא יש בהם סימנים ועוברים מיהו יש לדחות לעולם אימא לך סימנים לאו דאורייתא והא דלא שני הכא משום דאכתי תיקשי דאין נקחין אלא מן המומחה משמע דאין שום צד היתר ליקח שלא מן המומחה ואין זה דאם לא נימוחו שהסימנים ניכרים ואומר של דג פלוני טהור דהשתא איכא תרתי לטיבותא וכה"ג נקחים אף שלא מן המומחה כדאמרי' התם (דף סג:) גבי ביצים דלוקחין מהן כשאומר של עוף פלוני טהור לכך הוצרך לתרץ כשנימוחו כך דקדק ר"י וא"ת דאכתי לאו מילתא פסיקתא היא דהא אם אמר אני מלחתים נאמן אף שלא מן המומחה ויש לומר דדבר זה לא שכיח ברוב מוכרים שיהיו בשעת מליחה ורבינו יהודה הקשה על פר"ת דאי סימני דגים דאורייתא אם כן תלי תניא בדלא תניא דקאמר כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים ועוד הקשה מן הירושלמי דפירקין נתן בר רבא אמר קמיה שמואל ידע אנא מפרשא בין עוברי דגים טמאים לעוברי דגים טהורים עוברי דגים טמאים עגולים עוברי דגים טהורים ארוכים חמי ליה הדא סלפותא א"ל כזה מהו פירוש הראה לו עובר של דג טהור וא"ל טמא א"ל לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור משמע דיש עוברי דג טמא דומין לשל טהור כמו בביצים דאיכא דעורבא דדמיא ליונה אלמא סימנים לאו דאורייתא ואין לסמוך על סימני עוברי דגים מיהו אין לאסור הבורבוטש כי אמת הוא שיש לו במים ומשירן בשעה שעולה מן המים:
Tosafot on Avodah Zarah 40a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
פי' כילכית דג קטן טהור ואם מצא בגרב שתי כילכיות שוטטות בו הא דתנן בדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת אוקימנא מיני דגים ששמן בארא' ופלמירא שראשם דומה לראש דגים טמאין אבל שאר דגים לכולי האי לא חיישינן:
אמר רב פפא טרית שאינה טרופה הלכתא עד שיהא ראש ושדרה של כל אחד ואחד ניכר ואם לאו אפילו לטבול בצירן אסור. ומותבינן עליה חתיכת דג שיש בה סימן בין בכולה בין במקצתה אפילו אחד במאה כולן מותרות. ומעשה בעובד כוכבים שהביא גרב מלא חתיכות בצירן ונמצא סימן באחד מהן והתיר רשב"ג את הגרב כולו ומשני רב פפא בשחתיכות שוות פי' כשניתן חתיכה על חברתה מתראה דג שלם ומקשינן אי הכי מאי למימרא ופרקינן מהו דתימא ניחוש דלמא אתרמויי אתרמי ליה קמ"ל דלא חיישינן:
ההוא ארבא דצחניתא דאתאי לסיכרא חזי קילפי שהן קשקשין רב הונא בר חיננא שרא ליה אמר רבא מי איכא דשרי כי הא מלתא באתרא דשכיחי קילפי נפקי שיפורי דרבא ואסיר שיפורי דרב הונא בר חיננא ושארו.
ואסיקנא אמר רב אשי אנא לא אסרנא ולא שרינא בין בגופן בין בצירן וקיימא לן כרב אשי דהוא בתראה:
יתיב רב אדא בר אהבה וקאמר עובד כוכבים שהביא עריבה מלאה חביות ונמצאת כילכית באחת מהן פתוחות כולן מותרות כמאן דמערבן דמו וכולן כחדא חשיבי סתומות היא מותרת וכולן אסורות אמר ליה מנא לך הא אמר ליה מרב ושמואל ור' יוחנן.
אמר רב ברונא אמר רב קרבי דגים ועוברן אינן נלקחין אלא מן המומחה ומקשינן למימרא דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים ופרקינן תרוייהו מטילי ביצים נינהו מיהו טמא משריץ מבפנים דג טהור מטיל ביצים ומשריץ מבחוץ ולמה לי מומחה נבדוק בסימנין דתניא כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים ובסימני ביצים תנינן כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד חד וראשה אחד כד כלומר רחבה טהורה שני ראשיה חדין שני ראשיה כדין טמאה.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 40a · Sefaria
Rashba
כאן בפתוחות כאן בסתומות כלומר בסתומות אחת ובפתוחות שתים, דכיון דפתוחה היא אי לית בה אלא אחת דילמא איתרמויי איתרמי ונפלה שם (תוה"ב שם).
כי תנהיא ההיא באדא ופלמודא דדמו רישייהו לטמאין, אמר מר יהודה משמיה דעולא מחלוקת לטבל בצירן אבל בגופן דברי הכל אסור, עד שיהא ראשו ושדרו ניכר לכל אחד ואחד. פירש רש"י (לט, ב, ד"ה כל): שיהא בראשו ושדרו ניכר שהוא דג טהור, שכל הדגים ניכרין בראש בין טהור בין טמא, שהטמאין ראשיהן חדין ואין להם חוט השדרה. והנהו דגים דאמרינן לעיל דאתו לקמייהו דרבנן ולא בדקו להו בראש ושדרה משום דהוו דמו בראשן ושדרן לטמאין. וכן פירש שם רש"י ז"ל שיש מן הטהורים שדומין לטמאין ואפילו הכי טהורין, שיש להם סנפיר וקשקשת, כדאמרינן באדא ופלמודא דדמו רישייהו לטמאין, אבל אין שום דג טמא דומה לטהור, ולפיכך נאכלין בהיכר ראש ושדרה. והא דאותיב רב עוקבא ממתניתין דחולין (נט, א) דקתני ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת לתרוויהו פריך, ואוקמיה באדא ופלמודא, הא בראשן ושדרן דומין לטהורין אף על פי שלא מצינו להם סנפיר וקשקשת טהורין, בידוע שסנפיר וקשקשת היתה להן. אבל הראב"ד ז"ל כתב שרא ושדרה ניכר שהוא דג פלוני וטהור קאמר, ואקשינן אדרב נחמן ממתניתין דסנפיר וקשקשת, דבשלמא לרב הונא דבעי ראש ושדרה, משום דבראש איכא סנפיר ובשדרה איכא קשקשת, אלא לרב נחמן קשיא דהא בראש ליכא קשקשת. וקשיא לי לפירושו, דאם כן דרב הונא בעי שדרה משום קשקשת ולא משום היכרא, מאי בעי ראש כלל, דכיון דאיכא קשקשת ודאי טהור, דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, וכיון דרב נחמן הוה מכשיר בחד בראש או בשדרה, דרב הונא נמי לא הוה ליה למימר אלא עד דאיכא שדרה ותו לא, ובשלמא מתניתין דקתני ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ולא קתני כל שיש לו קשקשת, משום דתנא מהדר לאדכורי בכל מידי ומידי סימנין דכתיבין ביה באוריתא, ובקרא (ויקרא יא, ט) "כל אשר לו סנפיר וקשקשת" כתיב, וקרא נמי דכתב סנפיר וקשקשת, משום דלא נטעי בין סנפיר וקשקשת, אי נמי להגדיל תורה, כדאיתא בפרק אלו טרפות (חולין סו, ב) ובנדה פרק בא סימן (נדה נא, ב), אבל רב הונא לא הוה ליה למימר אלא שיהא שדרה ניכרת לכל אחד, והרמב"ן ז"ל הקשה עליו גם כן, דאי הכי היכי אקשינן ממתניתין, לימא מתניתין בשאינו מכיר שהוא דג דפלוני ושהוא טהור, וכן הוא ודאי, דסימני דגים קתני כדקתני סימני העוף למי שאינו בקי בהן, ותמה על עצמך והלא אין הבקיאות בהן, אלא שהוא מכיר באותן שיש להם סימני טהרה שיש סנפיר וקשקשת, ומתניתין סימנין קתני ובהן הבקיאות תלוי, ואדרבה לא היה אפשר לתנא לשנות משנתינו בענין אחר כלל. אלא שאני תמה שלא ראיתי בחבור הגאונים ז"ל שיהיה סימן לדגים בראש ושדרה, וצריכא עיונה רבה. לשון הרב ז"ל (תוה"ב שם).
אמר מר יהודה משמיה דעולא מחלוקת לטבל בצירן כלומר מחלוקת דרב הונא ורב נחמן בראש ושדרה ניכר הני מילי לטבל בצירן, אבל בגופן דברי הכל אסור עד שיהא ראש ושדרה ניכר לכל אחד ואחד. אמר זעירא מריש הוה מטבלינא בצירן, כיון דשמענא להא דאמר מר [יהודה] משמיה דעולא: מחלוקת לטבל בצירן, אפילו בצירן לא מטבילנא. והכין הלכתא, דאפילו לטבל בצירן כל שיש בה דגים אין מטבילין בו עד שיהא ראש ושדרה ניכר לכל אחד ואחד, דגזרינן צירן אטו גופן, אבל אין בה דג כל שיש בה כלבית מותרת. (ובדברי) [ולדברי] ר"ח ז"ל אפילו אין בה אלא דג אחד טהור מותרת, והוא שאין בה דגים אחרים שאינן ניכרין בראשן ושדרן, ודוקא סתומה, אבל פתוחה עד שתהא בה שתי כלביות (תוה"ב שם).
אמר רב אשי, לדידי דאמר לי רב פפי, כי שרא רב הונא בר חיננא אפילו בגופן, ואנא לא מיסר אסרנא דהא אמר לי רב פפי, ולא מישרא שרינא דאמר רב פפא הלכתא עד שיהא ראש ושדרה ניכר לכל אחד. וכן הלכתא (תוה"ב שם).
אמר רב קרבי דגים ועוברין אין ניקחין אלא מן המומחה וכו' ואמרינן עלה בגמרא (להלן ע"ב): אין שם מומחה מאי, אמר רב הונא, עד שיאמר אני מלחתים, אמר רב נחמן, עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן, וכן אורי ליה רב יהודה לאדא דיאלא כמאן דאמר אני מלחתים. ופירוש מומחה כאן, פירש רש"י ז"ל: בקי בהן. ובודאי דלישנא דגמרא משמע הכי, מדאמרינן אין שם מומחה מאי, שאם אתה מפרש האי מומחה מוחזק בכשרות כמומחה דאמרינן בתכלת (מנחות מב, ב) וככולא שמעתא דהתם, לא הוה ליה למימר אין שם מומחה, אלא לקח ממי שאינו מוחה מאי. אבל הרמב"ן ז"ל פירש דהאי מומחה כמומחה דכולא שמעתא, מוחזק בכשרות ונאמן. ובירושלמי נמי כללן כולן כאחד ותני (בפרקין ה"ט) אין לוקחין מעי דגים וקרביהן אלא על פי מומחה, ואין לוקחין תכלת אלא על פי מומחה, והטעם מפני שנחשדו עמי הארץ ליקח קרבי דגים מן הנכרים בחזקת שהן טהורין ומוכרין אותן לישראל, ושמא טמאין הן. ואם אמר אני מלחתים נאמן, דמירתת משום דלא מצי מישתמיט ליה, אבל אם לא אמר אני מלחתים מצי מישתמיט ליה, ואמר: ישראל מכרן לי בחזקת שהן כשרין, ודמיא הא מילתא להא דאתמר בפרק אלו טרפות (חולין סג, ב) גבי ביצים, שאם אמר של עוף פלוני וטהור הוא נאמן. כן כתב הרב ז"ל. ונראה מדבריו דאפילו בחשוד או בנכרי סגי לן באני מלחתים, מדמדמי לה לשל עוף פלוני וטהור הוא, דהתם אפילו בנכרי שרינן בהכי, ואין לך חשוד גדול מן הנכרי, אבל הראב"ד ז"ל (בחי' על אתר) כתב: דדוקא במי שאינו מומחה סגי לן באני מלחתים, אבל בישראל חשוד אינו נאמן עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן, ומכל מקום באלו דגים ואלו קרביהן אפילו חשוד לוקחין ממנו דאין לך חשוד יותר מן הנכרי ובאומר של עוף פלוני וטהור הוא נאמן משום דלא מצי מישתמיט ליה, וכל שכן באומר אלו דגים ואלו קרביהן שאנו רואין בעינינו הדגים והעוברין (תוה"ב שם).
וליבדוק בסימנין דתניא כסימני ביצים כך סימני דגים וכו' ואוקמה רבינא כשנימוחו. ושמעינן מהא דרבינא דסימנים דאורייתא והראב"ד ז"ל פסק כך, שכך כתב (שם) ודוקא סימני עוברי דגים דליכא דדמי להו בטמאין, אבל בביצים של עוף לא סמכינן אסימנים, משום דאיכא דעורבא דדמי לדיונה, ובכי איתא במסכת חולין (סד, א). וכך כתב רבנו תם ז"ל מדפריך רבינא בשנימוחו ולא אמר סימנין לאו דאורייתא כדאמרינן בחולין גבי ביצים, דאלמא שמעת מינה דסימני עוברי דגים דאורייתא, ולדבריהם שתי הסוגיות שבכאן ושבחולין הלכה הן, דגבי דגים סימני דאורייתא, דהא בביצים נמי אי לאו דאיכא דעורבא דדמי ליונה, אסימנים נמי סמכינן בהו, ובגדים קים להו לרבנן דליכא דטמא דדמי לטהור כלל וברייתא הכי קתני, כסימני ביצים כך סימינים עוברי דגים, מה סימני ביצים שאם טמא טמא וטהור תולין משום דאיכא דטמאין דדמין לטהורין, כך סימני דגים שאם טמא טאמ ואם טהור טהור. ולכאורה נראה לי כדבריו, דרבינא כבר עמד על דברי ר' זירא שהקשה משמונה ספיקות גבי סימני ביצים באלו טרפות (שם), ואיך לא חשש לו, ואם אתה אומר שאף על פי כן לא קבל דבריו, אנו איך נניח דברי רבינא שהוא אחרון ונתפוס דברי ר' זירא אחר שלא קבלם רבינא, ועוד דאי דמיאן לגמרי להדדי לאו הוה שתיק גמרא הכי מהך קושיא דר' זירא, והוה ליה לאקשויי הכא אי הכי שמונה ספיקות לבדוק בביציהו, אלא ודאי הדעת מכרעת כדברי רבנו תם ז"ל, ואין זו דומה לזו, וכן נראה דעת רש"י ז"ל ממה שכתב שם בפרק אלו טרפות (שם ד"ה הכי גרסינן), ז"ל: אלא אמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא, הנך סימני ביצים לאו הלכה למשה מסיני נינהו ולא סמכינן עלייהו, עד כאן. ואף ר"ח ז"ל כתב אלא לאו שמע מינה סימנים של ביצים לאו הלכה, עד כאן. מדברי כולם נלמוד דדוקא סימנים של ביצמים לאו דאורייתא, אבל של קרבי דגים דאורייתא. אבל רבנו יצחק בעל התוספות ז"ל אמר דסימנים לאו דאורייתא בין בביצים בין בקרבי דגים, ועד שיאמר של דג פלוני וטהור הוא אין סומכין עליו, וכן נראה גם מהלוכת הרב אלפסי ז"ל, שהוא ז"ל כתב הכא הא דרב דאמר קרבי דגים אין ניקחין אלא מן המומחה ולא כתב כלום ממה שהקשו עליה בגמרא ליבדוק בסימנים ולא דברי רבינא שהעמידה בשנימוחו, ובפרק אלו טרפות (שם כא, ב בדפי הרי"ף) כתב דברי ר' זירא שאמר דאמר סימנים לאו דאורייתא, נראה שהוא ז"ל סבור ששתי הסוגיות זו שבכאן ואותה שבחולין חולקות בסימנים אי דאורייתא אי דרבנן, וסמך לו על אותה סוגיה שבחולין משום דאיתא מרא בדוכתא גבי הלכה דהאי דינא, ואף על גבי דרבינא בתרא הוא מסתברא טעמיה דר' זירא דהתם, דהא טעמא קאמר דאי לא תימא הכי שמונה ספיקות ליבדוק בביצייהו, וכיון דסימני ביצים לאו דאורייתא ולא סמכינן עלייהו, אף סימני דגים לא סמכינן עלייהו, דהא בברייתא להדדי מדמי להו. אלא שאני תמה בדברי הרב שהביא בהלכות בעבדות אלילים ברייתא דכסימני ביצים כך סימני קרבי דגים, ואם אינה הלכה למה כתבה. ואולי כתבה ללמוד ממנה בשני ראשיה כדין ובשני ראשי הדין דודאי טמאה, ואפילו אמר של דג פלוני וטהור הוא לא סמכינן עליה, ובראשה אחד חד וראש אחד כד, אי אמר של דג פלוני וטהור הואר סמכינן עליה, ואי לא לא סמכינן עליה, וכדאמרינן התם בפרק אלו טרפות (שם) גבי ביצים. והרמב"ן ז"ל (בחולין שם) הביא ראיה דסימנין לאו דאורייתא אפילו בגדים, מדגרסינן בירושלמי במסכת ע"א (בפרקין ה"א) ר' נתן בר בא אמר קומי שמואל, ידענא לפרושי בין עוברי דגים טמאין לעוברי דגים טהורין, עוברי דגים טמאין עגולין ועוברי דגים טהורין ארוכין, חמא ליה חדא צלופחא. אמר ליה כזה מהו, אמר ליה טמאה, אמר ליה לא ביש לי על דאמרת על טהור טמא, אלא שסופק לומר על טמא טהור. משמע מיהא דלמאן דאמר דגים טמאין יש להם עוברים, סימני עוברי דגים לאו דאורייתא, דאף על גבי דר' נתן בר בא סימנין דקתני בברייתא הוה גמיר ועלייהו הוא דמיך אפילוה כי לא קביל שמואל מיניה, דסבירא ליה כר' זירא, ומיהו בעוברי דגים נראה דסבירא ליה לרבנו אלפסי ז"ל דטהורין ואין צריכין סמינין, שהוא ז"ל גורס כאן ובחולין כסימני ביצים כך סימנין קרבי דגים וכדמתרצי לה לברייתא התם ואמרינן תני כך סימני קרבי דגים, נראה דסבירא ליה כמאן דאמר בשמעתין דעבודת אלילים דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים, הלכך עוברי דגים אין צריכין בדיקה דאין לך בהן אלא טהורין, אבל קרבי דגים אי אמר של דג פלוני וטהור הוא ואני מלחתים נאמן, והוא שלא יהא חשוד, אבל בחשוד אינו נאמן אלא באומר אלו דגים ואלו קרביהן וכדברי הראב"ד ז"ל שכתבנו למעלה, והוא הדין בנכרי. ואם היו שני ראשיה חדין או שני ראשיה כדין אין סומכין עליו כלל, אבל בראשה אחד חד ואחד כד ואמר של דג פלוני וטהור סומכין עליו (תוה"ב שם).
Rashba on Avodah Zarah 40a · Sefaria
Ritva
עד שיהא ראש ושדרה ניכר פירש ר״שי ז״ל שהדגים הטהורים משונים מן הטמאין בראשן ושדרתן כי הטמאים ראשיהם חדין ואין להם חוט השדרה ואין לך שום דג טמא שלא יהא כך אבל יש דגים טהורים שהם בסימנין אלו כמו הטמאין כדאמרי׳ בסמוך דאדא ופלמודא דאמו רישייהו לטמאין והיינו נמי הנהו דגים דאמרינן לעיל דאתו קמי רבנן דלא בדקינהו בראש ושדרה הלכך כל שנמצא ראשו כד ושיש לו חוט השדרה בידוע שהוא טהור אבל כשראשו חד ואין לו חוט השדרה אפשר שהוא טהור ואין להתירו אלא בקשקשת והאי דבעי מר ראש ושדרה ומר סגי ליה בחד אפשר דרב הונא סבר שיש מן הטמאים שדומה לטהורים בסימן אחד אבל אינו דומה בשני סימנין אלו ואידך סבר שאפילו בצד אחד אינו דומה לו ומאי דאותיב מר עוקבא ממתני׳ דבדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת לתרוייהו פריך למימרא שאין לנו אלא סימנין אלו בלבד ופרקינן דלעולם היכר ראש ושדרה אסור וכי איצטריך סנפיר וקשקשת להתיר טהורים הדומי׳ לטהורי׳ בראש ושדרה שראש חד ואין להם חוט השדרה כגון אדא ופלמודא דדמו רישיהו לטמאים והכי נמי איכא אחריני טובא כדאיתא לעיל אלא דחדא מנייהו נקטינן ובדין הוא דיכלינן לתרוצי כי עיקר הסימן קשקשת הוא שהוא ניכר לכל ועל ידו הכרנו ההיכר שבראש ושדרה על ידי בדיקת דגים בקשקשת אלא דקושטא דמילתא ניחא ליה לתרוצי שאין היכר ראש ושדרה היכר מובהק בכולו כמו סנפיר וקשקשת והפי׳ זה נכון מאד אלא שרבינו אומר לנו דבר חדש שלא נזכר בתלמוד שיהא סימן מובהק בזה שראשן ושדרתן של טמאים וגם לא מצאנו זה בשום חבור מחבורי הגאונים ז״ל וכן הקשה על זה רבינו הר״מבן ז״ל ואמר דצריכה עיונא רבה והר״אבד ז״ל פירש בזה פירוש אחר שאינו נכון כלל ומורי הר״א הלוי ז״ל היה אומר דהיכר ראש ושדרה האמור כאן בטביעות עינא דעדיף מסימנא אלא דמר סבר דלא סמכינן עליה עד דאיכא ראש ושדרה לפניו כשהן שלמים ומחוברים דאילו בחד מינייהו בלחוד לא מיטבע עינא שפיר ודילמא טעי ומר סבר דאפילו בחד מינייהו סמכינן ורב עוקבא הוה ס״ד דהיכר בסימנין קאמרי ואותיב לתרוייהו ממתני׳ דבדגים כו׳ ופריק דהכא לאו בסימנין אלא בטביעות עינא והוצרך הסי׳ של סנפיר וקשקשת להנהו דדמו בפרצופן לטמאי׳ כגון אדא ופלמודא ולהאי פי׳ יש לנו לומר דתלמודא לרווחא דמילתא פריך הכי דבעי לאשמועינן קושטא דמילתא ומסתיין דנימא דכי אמרי רב הונא ורב חסדא בטביעות עינא ועל ידי סנפיר וקשקשת ניכרו הטהורים מן הטמאים להכירם אחרי כן בטביעות עינא ולהאי פירוש׳ נקטו ראש ושדרה לטביעות עינא לפי שאין בדג מקומות מסויימין לתפוס בהן טביעות עין אלא אלו ופי׳ דחוק הוא בעיני.
נפקי שיפורי דמר ושרו שיפורי דמר ואסרי ואף על גב דאמרינן בפ״ק שאם היו שניהם אחד מטמא ואחד מטהר הלך אחר המחמיר היכא ששניהם שקולים והכא מסתמא ב׳ שקולים יש אומרים שאם המיקל סומך על גמריה יכול להורות לאחרים כדבריו ומותר לעשות כדבריו מ״ר ובפ״ק דיבמות כתבתי יותר מזה בס״ד.
אין נקחין אלא מן המומחה פירש רבינו הגדול הר״מבן ז״ל דמומחה זה אינו בקי בלבד אלא כמומחה האמור בכל השמועה למעלה שרוצה לומר מוחזק בכשרות ונאמן ובירושלמי כללן כולם כאחד והטעם מפני שנחשדין עמי הארץ ליקח קרבי דגים מן הגוים בחזקת שהם טהורים ואין מדקדקין בדבר הרבה ומוכרין אותם בחזקת טהורים ושמא טמאים הם ומיהו הרי זה דבר שיכול להראותו לבקי ומכירו ולפיכך כל שמעיד עליו מירתת ולא משקר ואיכא דסגי ליה בשיאמר אני מלחתים דודאי אי לאו דידע ודאי שהם טהורים לא הוה אמר הכי ור׳ נחמן בעי שיראה לו גופן של דגים ויאמר לו אלו דגים ואלו קרביהן ולאו משום דחשדינן ליה דכי אמר אני מלחתים משקר לן במזיד ומתכוין דאם כן כי אמר אלו דגים ניחוש נמי דמשקרי ולא משמע דבעי לומר רב נחמן דכי אמר לו אלו דגים ואלו קרביהן שאנו מכירין שהוא כן אלא טעמא דמילתא משום דכי אמר אני מלחתים אולי טועה בעצמו כבסבור שהיו טהורים ואינם כן ולפיכך כל שאינו מומחה בכשרות אין סומכין עליו ואפילו שאינו חשוד כי רוב עמי הארץ טועים הם בדבר ואינו מדקדק בזה אלא אדם מומחה וירא שמים וכשחומר אלו דגים ואלו קרביהם ליכא למיטעי הילכך אפילו היה חשוד אפשר להאמינו דהוה ליה כגוי האומר גבי בצים עוף של פלוני וטהור הוא שהוא נאמן משום דמרתת כדאיתא בפרק ואלו טריפות ואין לך חשוד יותר מן הגוי ורב יאודה גם כן שהיה מתיר באומר אני מלחתים אפילו בחשוד היה מתי׳ דקסבר דאי לאו דקים ליה במילתא לא הוה אמר שהוא ירא שימצאו שקרותו ויהא נתפס ואף לשון זה כאומר של עוף פלוני וטהור הוא שהוא נאמן נמצא שאין הפרש בזה לכלי שאינו מומחה בכשרות בין עם הארץ סתם ואד׳ חשוב דכל שאינו מעיד כן אפילו אינו חשוד אין סומכין עליו שמא טועה בדעתו וכל שאומר כן אפילו הוא חשוד סומכין עליו דמרתת והלכתא כמאן דאמר דסגי שיאמ׳ אני מלחתים כדאמר ליה רב יאודה לאדא דיאלא וזה דרך רבי׳ הר״מבן ז״ל בשמועה זו והוא נכון.
הכא במאי עסקינן בשנמוחו הקשו הראשונים ז״ל אמאי לא משני סימנין לאו דאורייתא כדמשני רבי זירא גבי בצים באלו טריפות ויש מתרצים דהתם הוא בבצים אבל בקרבי דגים סימנין דאורייתא וכן פר״ת ז״ל והר״א אב ב״ד. והירושלמי חולק על זה כדכתיבנא התם ועוד דתנא קמא כסימני בצים כך סימני קרבי דגים ואתה עושה מן הטפל עיקר ויש שפירש דרבינא ורבי זירא פליגי והלכתא כרבינא דבתרא הוא.
זה נכון דכיון דקתני שאינן נקחין אלא מן המומחה משמע לן דעל כרחין נמוחו דאי לא למה לי מומחה בכשרות דהא אפילו מן הגוי והחשוד לוקחין אותן כשאמר של דג פלוני הוא וזה נכון ועיקר והיא שיטת ר״י בעל התוספות וכן פירש רבי׳ הר״א הלוי ז״ל.
Ritva on Avodah Zarah 40a · Sefaria
Meiri
ציר זה שהתר שלו תלוי בשיש שם כלכית פירושו בשאינו נכר מאיזה דגים הוא בא כגון שהוסרו הדגים מן החביות וכל כיוצא בזה אם נמצא שם כלכית מותר ואם לאו אסור הא כל שיש שם דגים הציר נגרר אחר הדגים על הדרך שיתבאר:
כלכית זה שהוא מכשיר את הציר פעמים באחד ופעמים בשנים כיצד היתה חבית זו פתוחה אין מתירין אלא בשנים מפני שאפשר שלא נוצר לשם אלא שנפל לשם ממקום אחר ואם היא סתומה כלכית אחת מכשרת ויש אומרים בהפך ואין הדברים נראין:
היה ציר זה בחביות הרבה ולא נמצא העד אלא באחת אם סתומות הם או שהיו כלם פתוחות וזו שבה הכלבית סתומה אין זו מכשרת האחרות ואפילו היו שם שתים ואם כלן פתוחות ונמצאו בזו שתים כלם מותרות ואם יש שם פתוחות וסתומות כל שזו שבה הכלכית פתוחה מכשרת כל הפתוחות שכל הפתוחות כמעורבות הן:
היה בציר זה דגים אם יש שם אפילו חתכה אחת ויש בה קשקשים מותר חתכה זו ככלכית היא ואע"פ שיש לחוש שמא נתערב שם דג טמא הואיל וציר דגים טמאים זיעה בעלמא הוא ואינו אסור מן התורה אלא דרך אסמכתא הקלו בה וסמכו בזה מפני שאין הדבר מצוי למלוח דג טמא עם דג טהור שאין מליחתם שוה ואם היו עמה חתכות שאין בהם קשקשים אסור מחשש שמא אותן החתכות של דג טמא שאין סומכין בדגים עצמם להתיר חתכה אחת בשביל אחרת כמו שיתבאר ואם היו חתכות שאין בהם קשקשים מתאימות עם אותה חתכה שיש בה קשקשים עד שהדבר ברור שהכל מדג אחד הכל מותר:
כל מה שביארנו הוא להתר ציר הא להתר דגים עצמם יראה משטת סוגיא זו לפי מה שפרשו בה גדולי הרבנים שיש סימן אחר בדגים חוץ מקשקשת והוא שדגים טמאין ראשן חד ואין להם חוט השדרה והטהורים ראשן כד ויש להן חוט השדרה ושאין הטמא דומה לטהור מעולם אלא שיש מן הטהורים שהם דומים לטמאים ולא הוצרכנו לדעת זה לקשקשת אלא להתיר טהורים הדומים לטמאים והוא כשהקשו להם במה שאמרו שסימן טרית שאינה טרופה בראש ושדרה ממה שידוע שסמניהם בסנפיר וקשקשת תירצו ההיא באדא ופלמידא דדמו רישיהו לטמאים ואין בהם סימן ראש ושדרה והוצרכנו בה לקשקשת ונמצא לדעת זה שלא הוצרכנו לסמני תורה אלא מצד אותם הדומים לטמאים הא כל שבא ראשו ושדרו בסימן טהרה מותר אע"פ שלא נמצא בו קשקשת בידוע שהיתה להם ונשרו ודבר זה לא מצאנוהו לשום פוסק ולשום מחבר דרך פסק להתיר דגים בלא סימן קשקשת ועוד שהרי החוש מעיד לנו שזה אינו וכמה טמאים יש בראשן כד ובשדרא וכמה טהורים בראשם חד ובלא הכר חוט השדרה ומתוך כך פי' גדולי המפרשים ראשו או שדרו ושיכיר באחד מהם שהוא דג פלוני טהור ולרב הונא דוקא שיכיר כן בשניהם כדי להרחיק מן הטעות ואין נראה לי שאם כן מה הקשה לו ממשנת סנפיר וקשקשת והלא הסימנין לא נאמרו אלא למי שאינו מכיר ומאחר שזה מכיר מה קושיא מסנפיר וקשקשת ועוד מה מקום לתשובת באדא ופלמודא והרי אחר שמכירים אין צריך בה לסימן ומ"מ נראה לי לישבה שהוא מקשה ממתניתין דקא אמר ובדגים כל שאינו מכיר סמניו בסנפיר וקשקשת וודאי כל שאינו שלם אין כאן הכר גמור לסמוך עליה שלא בסמני תורה ותירץ לו ההיא וכו' ולאו למימרא דעיקר מתניתין משום הנהו דדמי לטמאים עד שאותם שאין דומים לטמאים יהו נתרים בראש ושדרא אלא הכי קאמר זה שאתה אומר שכל שאינו שלם אין בו התר גמור עד שאתה מצריך לעקרי הסימנין אף אני מודה לך באדא ופלמודא שאין הכר ראש ושדרה שלהם מברר שהן אדא ופלמודא מפני שראשן ושדרתן דומים לקצת דגים פרטיים שהם טמאים ולא לומר לכלל דגים טמאים שלעולם אין ראש ושדרה סימן בין טמאים לטהורים אלא על קצת דגים טמאים והילכך באלו אין לסמוך על הכרו וצריך לעקר הסמנין אבל שאר דגים כל שמכיר בראשו ושדרו שהוא דג פלוני טהור הכר גמור הוא ולא שנפרש שיכיר בראשו ושדרו שהוא טהור שאין זה סימן טהרה לדגים אלא שיכיר דג פלוני וטהור כך העלו בה שצריך מיהא ראשו ושדרו נכר והרי שנתישבה השמועה יפה ונמצא שאין הטרית שאינה טרופה מותרת אא"כ ראשה ושדרה נכר ולא סוף דבר של מקצתן אלא של כל אחת ואחת ולעולם אין סומכין להתיר כלן מפני מקצתן לא בדג קטן ולא בדג גדול אלא בחתכה אחת של דג קטן שימצא בה קשקשת ושיהו שאר החתכות מתאימות עמה ואם לא היו מתאימות את שנמצא בה מותר והאחרות אסורות ואין לאסור את שנמצא בה מצד מליחתה עם האחרות הואיל והאחרות בספק ואין הדבר מצוי למלוח טמאים עם טהורים די לנו שנאסור את שלא נמצא בהם קשקשת:
ולענין ביאור כתבוה גם כן גדולי המפרשים בדרך אחרת והוא שלא נאמר ראשו אלא לענין סנפיר ושדרו אלא לקשקשת ואע"פ שהקשקשת מספקת כמו שבארנו במסכת חולין מתוך הסוגיא עוסקת בדקים וחתוכת החמירו בהם וא"ת א"כ מה הקשו מן המשנה של סנפיר וקשקשת והלא אף הם מכח סנפיר וקשקשת באו לא הקשו אלא לרב נחמן דסגי ליה בראשו לחוד ובראשו ליכא קשקשת ובמחילה מהם אין הדברים כלום שאם מטעם קשקשת באו והראש אין בו קשקשת היאך טעה בה רב נחמן ועוד שאחר שאתה אומר שיש בו סנפיר ודאי יש בו קשקשת בטהורים שהרי אחד מן המקומות שהקשקשת צריכה להיות שם הוא תחת הסנפיר כמו שביארנו במסכת חולין ולמה הוקשה ועוד למה העלו בה ראש ושדרה והרי שדרה כל שיש בה קשקשת אין אחריה כלום אלא עיקר הדברים כפירוש ראשון שלהם ועל הצד שישבנוה:
ונראה לי עוד לפרש שראש ושדרה הם סימן גמור ולא לכלל הדגים אלא לאותו מין הנקרא טרית והוא כולל הרבה מינים וכלם בראש כד ושדרה חוץ מאדא ופלמודא שהם ממין הטרית ואין ראשם כד ועליהם אמרו בפרט שבהכר ראש ושדרה דיו ומה שהקשה ממשנת סנפיר וקשקשת הוא כעין מה שיישבנו בפירוש גדולי המפרשים שכל שאינו שלם אין בו הכר גמור וצריך לסמני תורה והשיב שהדבר כן בקצת מיני הטרית והם אדא ופלמודא דדמו רישיהו לטמאים וכל שאינו שלם אין סומכין עליו בהכר ראש ושדרה אבל שאר מיני הטרית אף ראש ושדרה סימן מובהק להם ואין צריכין קשקשת הא כלל מיני הדגים ודאי אין ראש ושדרה סימן להם ואנו צריכים בהם לידיעה שהוא טהור ומסורת או לסמני תורה שעיקרם קשקשת והדברים נראים ומתקבלים עלי:
דג טהור מליח שנמצא ביד גוי הרבה פעמים כתבנו דברים בזה הפרק לפי תמנו שהם מראים שהוא מותר וכן מסכימים רוב מפרשים שאם משום מליחת גוי הרי אין במליחה משום בשול כמו שהתבאר וכן אין חוששין שמא נמלחו עם הטמאים ומהו הטעם שאין חוששין בכך אם תאמר מפני שטמא בטהור פוגם הרי בפרק כל הבשר קי"ג א' כתבנו שכל הטמא מליח אסור שהמלח מפליטו וחברו בולע ואין מתירין משום פגם ואם מפני שאין מחזיקין איסור כל שהוא מצוי או שנולד שם ריעות מחזיקים אלא הסכימו הגאונים בטעם זה מפני שאין הטהורים נמלחים יפה עם הטמאים שהטהורים צריכים למליחה מרובה יותר מן הטמאים וכן רוב הארצות נוהגים בהם התר ויש נוהגים איסור אלא בשלשה מינים כמו שבארנו בפרק כל הבשר והדברים נראין להתיר את כלם הואיל ואיסור ציר אינו אלא מדברי סופרים ושהוא ספק אם נמלח אם לאו ושהדבר מוכיח שלא נמלח הואיל ואין מליחתם שוה יראה שהכל מותר:
9 more comments on this page.
Meiri on Avodah Zarah 40a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא כסימני ביצים כך סימני עוברי כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה כאן בפתוחות כו' ועוד קשה אי חיישינן כו' ובד"ה נמצאת כלבית פי' הכשר כלבית כו' ובד"ה אמר רבא כו' חמי ליה הדא קליפתיה כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 40a · Sefaria
Maharam
ד"ה אמר רבא כשנימוחו וכו' תימה אמאי לא משני קסבר סימני עוברי דגים לאו דאורייתא וכו' וכ"ת למאי נפקא מינה בסימנים כיון שאינן דאורייתא דנפקא מינה להיכי דאמר של דג פלוני טהור הם דמהני כדלקמן דבור זה גבי ביצים:
כל הצלמים פרק שלישי :
Maharam on Avodah Zarah 40a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה מחלוקת וכו' כדאמרינן הטמאים עיין בתוס' חולין שם וצ"ע ועיין בכורות דף ו ע"ב תוס' ד"ה לאסור [ועי' פ"מ יו"ד סימן פ"ג]:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 40a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 40, Amud Aleph, about 470 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 116 words
Opens “שׁוֹטְטוֹת בּוֹ. הַשְׁתָּא כִּילְבִּית אַחַת אָמְרַתְּ שְׁרֵי,…”
- Segment 238 words
Opens “אִיתְּמַר: רַב הוּנָא אָמַר: עַד (שֶׁתְּהֵא) [שֶׁיְּהֵא]…”
- Segment 352 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: מַחְלוֹקֶת לְטַבֵּל…”
- Segment 448 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא: עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ…”
- Segment 517 words
Opens “תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא: כְּשֶׁחֲתִיכוֹת שָׁווֹת. אִי הָכִי,…”
- Segment 635 words
Opens “הָהוּא אַרְבָּא דְּצַחַנְתָּא דַּאֲתַי לְסִיכְרָא, נְפַק רַב…”
- Segment 737 words
Opens “אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי: לְדִידִי אָמַר לִי…”
- Segment 835 words
Opens “וַאֲנָא לָא מֵיסָר אָסַרְנָא, דְּקָאָמַר לִי רַב…”
- Segment 943 words
Opens “יָתֵיב רַב חִינָּנָא בַּר אִידִי קַמֵּיהּ דְּרַב…”
- Segment 1045 words
Opens “אָמַר רַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב: קִירְבֵי דָּגִים…”
- Segment 1120 words
Opens “סְמִי מִכָּאן ״עוּבָּרָן״. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא:…”
- Segment 1228 words
Opens “לְמָה לִי מוּמְחֶה? לִבְדּוֹק בְּסִימָנִין! דְּתַנְיָא: כְּסִימָנֵי…”
- Segment 1348 words
Opens “וְאֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בֵיצִים: כֹּל שֶׁכּוֹדֶרֶת וַעֲגוּלְגֹּלֶת,…”
- Segment 148 words
Opens “וּלְרַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי, דְּאָמַר: סְמִי מִכָּאן…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Avodah Zarah 40a · Segment 4 — “…בְּאַחַת מֵהֶן, וְהִתִּיר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶת הַגָּרָב…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Avodah Zarah 40a · Segment 2 — “…סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּאָרָא וּפַלְמוּדָא,…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Avodah Zarah 40a · Segment 10 — “…הַמּוּמְחֶה. רָמֵי לֵיהּ עוּלָּא לְרַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי, מִדְּקָאָמַר…”
Original text
שׁוֹטְטוֹת בּוֹ. הַשְׁתָּא כִּילְבִּית אַחַת אָמְרַתְּ שְׁרֵי, שְׁתֵּי כִּילְבִּיּוֹת מִבַּעְיָא? לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּפְתוּחוֹת, כָּאן בִּסְתוּמוֹת.
floating in it. The Gemara asks: Now that you have said that brine which has only one kilbit in it is permitted, is it necessary to teach that brine that has two kilbiyot in it is also permitted? The Gemara explains that it is not difficult: Here, two kilbiyot are required to permit the brine, as it is contained in open barrels, but there, only one is required, since it is in sealed barrels.
אִיתְּמַר: רַב הוּנָא אָמַר: עַד (שֶׁתְּהֵא) [שֶׁיְּהֵא] רֹאשׁ וְשִׁדְרָה נִיכָּר, רַב נַחְמָן אָמַר: אוֹ רֹאשׁ אוֹ שִׁדְרָה. מֵתִיב רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: וּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּאָרָא וּפַלְמוּדָא, דְּדָמוּ רֵישַׁיְיהוּ לִטְמֵאִים.
§ It was stated that Rav Huna says: Tarit is not permitted for consumption until its head and spine are recognizable. Rav Naḥman says: It is permitted if either the head or the spine is recognizable. Rav Ukva bar Ḥama raises an objection from a mishna ( Ḥullin 59a): And with regard to fish, any that has fins and scales is permitted. Evidently, the kashrut of fish is determined only by its fins and scales, not its head or its spine. Abaye said: When that mishna is taught, it is in reference to the ara’a and falmuda fish, whose heads are similar to the heads of non-kosher fish.
אָמַר רַב יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: מַחְלוֹקֶת לְטַבֵּל בְּצִירָן, אֲבָל בְּגוּפָן — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ וְשִׁדְרָה נִיכָּר. אָמַר רַבִּי זֵירָא: מֵרֵישׁ הֲוָה מְטַבֵּילְנָא בְּצִירָן, כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: מַחְלוֹקֶת לְטַבֵּל בְּצִירָן, אֲבָל בְּגוּפָן — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ וְשִׁדְרָה נִיכָּר, בְּצִירָן נָמֵי לָא מְטַבֵּילְנָא.
The Gemara analyzes the dispute between Rav Huna and Rav Naḥman. Rav Yehuda said in the name of Ulla: The dispute applies to dipping foods in their brine, but with regard to eating their actual bodies, everyone agrees that it is prohibited until both the head and the spine are recognizable. The Gemara notes that Rabbi Zeira said: Originally, I would dip foods in their brine, but once I heard that which Rav Yehuda said in the name of Ulla: The dispute is only with regard to dipping foods in their brine, but with regard to eating their actual bodies everyone agrees that it is prohibited until both the head and the spine are recognizable; I too no longer dip foods in their brine.
אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא: עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ וְשִׁדְרָה נִיכָּר שֶׁל כׇּל אַחַת וְאַחַת. מֵיתִיבִי: חֲתִיכוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סִימָן, בֵּין בְּכוּלָּן בֵּין בְּמִקְצָתָן, וַאֲפִילּוּ בְּאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבָּהֶן — כּוּלָּן מוּתָּרוֹת, וּמַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁהֵבִיא גָּרָב שֶׁל חֲתִיכוֹת, וְנִמְצָא סִימָן בְּאַחַת מֵהֶן, וְהִתִּיר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶת הַגָּרָב כּוּלּוֹ!
Rav Pappa said: The halakha is that tarit is prohibited until the head and spine of each and every fish is recognizable. The Gemara raises an objection to Rav Pappa’s statement from a baraita : With regard to pieces of fish that have a sign of kashrut, whether this sign is present in all of them or only in a minority of them, and even if it is present in only one fish out of one hundred of them, they are all permitted. And there was an incident involving a certain gentile who brought a large jug of pieces of fish, and a sign of kashrut was found in one of them, and Rabban Shimon ben Gamliel permitted the entire jug of fish. This apparently contradicts Rav Pappa’s assertion that all the pieces must be recognizable for them to be permitted.
תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא: כְּשֶׁחֲתִיכוֹת שָׁווֹת. אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ דִּלְמָא אִתְרְמִי, קָא מַשְׁמַע לַן.
Rav Pappa interpreted that baraita as referring to a case where the pieces correspond to each other, i.e., they fit together so that it is clear that they are all from the same fish. The Gemara raises a difficulty: If that is so, what is the purpose of stating this explicitly? If the pieces correspond it is obvious that they are permitted, as they evidently come from the same kosher fish. The Gemara explains that this was taught lest you say that one should be concerned that perhaps the pieces merely happened to fit together; the baraita therefore teaches us that in such a case the pieces are permitted.
הָהוּא אַרְבָּא דְּצַחַנְתָּא דַּאֲתַי לְסִיכְרָא, נְפַק רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא וַחֲזָא בֵּיהּ קִלְפֵי וְשַׁרְיֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וּמִי אִיכָּא דְּשָׁרֵי כְּהַאי גַּוְונָא בְּאַתְרָא דִּשְׁכִיחִי קִלְפֵי? נָפֵק שִׁיפּוּרֵי דְּרָבָא וְאָסַר, שִׁיפּוּרֵי דְּרַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא וְשָׁרֵי.
The Gemara relates that there was a certain ship carrying tzaḥanta which came to the city of Sikhra. Rav Huna bar Ḥinnana went out and saw that the fish had scales on them and permitted them, as any fish with scales is kosher. Rava said to him: But is there anyone who permits tzaḥanta in a case like this, when it is from a land where fish with scales are common and it is very possible that the scales are from kosher fish that had been in the boat previously? Shofarot went out from the court of Rava to herald a declaration promulgating his ruling, and he thereby prohibited all the fish on that boat. And shofarot went out from the court of Rav Huna bar Ḥinnana, and he thereby permitted the fish.
אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי: לְדִידִי אָמַר לִי רַב פַּפֵּי, כִּי שְׁרָא רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא — בְּצִירָן, אֲבָל בְּגוּפָן לָא. אָמַר רַב אָשֵׁי: לְדִידִי אָמַר לִי רַב פָּפָּא, כִּי שְׁרָא רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא — אֲפִילּוּ בְּגוּפָן.
The Gemara presents two interpretations of the above ruling. Rav Yirmeya of Difti said: Rav Pappi said to me that when Rav Huna bar Ḥinnana permitted the fish on the ship, he was referring only to their brine, but with regard to their bodies, no, he did not permit them. Rav Ashi said: Rav Pappa said to me that when Rav Huna bar Ḥinnana permitted the fish, he was referring even to their bodies.
וַאֲנָא לָא מֵיסָר אָסַרְנָא, דְּקָאָמַר לִי רַב פָּפָּא, וְלָא מִישְׁרֵא שָׁרֵינָא, דְּהָא אָמַר (לִי) רַב יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: מַחְלוֹקֶת לְטַבֵּל בְּצִירָן, אֲבָל בְּגוּפָן — דִּבְרֵי הַכֹּל עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ וְשִׁדְרָה נִיכָּר שֶׁל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד.
Rav Ashi continued: And I do not prohibit the fish, as Rav Pappa said to me that Rav Huna permitted it, but I also do not permit the fish, as Rav Yehuda said to me in the name of Ulla that the dispute between Rava and Rav Huna bar Ḥinnana is referring to dipping foods in their brine, but with regard to eating their actual bodies, everyone agrees that it is prohibited until both the head and spine of each and every fish are recognizable.
יָתֵיב רַב חִינָּנָא בַּר אִידִי קַמֵּיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: גּוֹי שֶׁהֵבִיא עֲרֵיבָה מְלֵאָה חָבִיּוֹת, וְנִמְצֵאת כִּילְבִּית בְּאַחַת מֵהֶן — פְּתוּחוֹת, כּוּלָּן מוּתָּרוֹת; סְתוּמוֹת, הִיא מוּתֶּרֶת וְכוּלָּן אֲסוּרוֹת. אֲמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? מִתְּלָתָא קְרָאֵי שְׁמִיעַ לִי, מֵרַב וּשְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן.
Rav Ḥinnana bar Idi sat before Rav Adda bar Ahava, and he sat and said: With regard to a gentile who brought a boat that was full of barrels of fish brine, and a kilbit was found in one of the barrels, the halakha is as follows: If the barrels were open, they are all permitted; if they were closed, then the barrel with the kilbit is permitted, and all the others are prohibited. Rav Adda bar Ahava said to him: From where do you know this? Rav Ḥinnana bar Idi responded: I heard this from three verses, i.e., great Sages upon whom one can rely as though their statements were recorded in verses: From Rav and Shmuel and Rabbi Yoḥanan.
אָמַר רַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב: קִירְבֵי דָּגִים וְעוּבָּרָן אֵין נִקָּחִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה. רָמֵי לֵיהּ עוּלָּא לְרַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי, מִדְּקָאָמַר רַב: קִירְבֵי דָּגִים וְעוּבָּרָן אֵין נִקָּחִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה — מִכְּלָל דְּדָג טָמֵא אִית לֵיהּ עוּבָּר, וּרְמִינְהִי: דָּג טָמֵא מַשְׁרִיץ, דָּג טָהוֹר מֵטִיל בֵּיצִים!
§ The Gemara discusses the halakha with regard to other parts of fish. Rav Beruna says that Rav says: Fish intestines and their roe may be purchased only from an expert. Ulla raises a contradiction to Rabbi Dostai of Biri: From the fact that Rav says: Fish intestines and their roe may be purchased only from an expert, it may be inferred that a non-kosher fish has roe, as otherwise there would be no reason to permit only roe purchased from an expert. And the Gemara raises a contradiction to this claim from the following baraita : A non-kosher fish gives birth whereas a kosher fish lays eggs.
סְמִי מִכָּאן ״עוּבָּרָן״. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא: לָא תִּיסְמֵי, תַּרְוַיְיהוּ מְטִילֵי בֵּיצִים נִינְהוּ, אֶלָּא זֶה מַשְׁרִיץ מִבַּחוּץ, וְזֶה מַשְׁרִיץ מִבִּפְנִים.
Rabbi Dostai accepted this opinion and said: Delete the phrase: Their roe, from here. Rabbi Zeira said to him: Do not delete it, as both kosher and non-kosher fish are fish that lay, i.e., produce, eggs, but this kosher fish propagates externally by laying eggs in the water which later hatch, and that non-kosher fish propagates internally by keeping the eggs in its own body until they develop. Nevertheless, both produce roe, and there is therefore reason to be concerned that a Jew might purchase non-kosher roe.
לְמָה לִי מוּמְחֶה? לִבְדּוֹק בְּסִימָנִין! דְּתַנְיָא: כְּסִימָנֵי בֵיצִים כָּךְ סִימָנֵי דָגִים. סִימָנֵי דָגִים סָלְקָא דַּעְתָּךְ? סִימָנֵי דָגִים ״סְנַפִּיר וְקַשְׁקֶשֶׁת״ כְּתִיב בְּהוּ! אֶלָּא, כְּסִימָנֵי בֵיצִים כָּךְ סִימָנֵי עוּבְּרֵי דָגִים.
The Gemara asks: But even so, why do I need an expert? Let one check the signs of kashrut on the roe himself, as it is taught in a baraita : Like the signs of bird eggs, so are the signs of fish. The Gemara interjects: Does it enter your mind to say that the signs of kashrut for fish are the same as the signs of kashrut for eggs? This is not so, as the signs of kosher fish are the possession of fins and scales, as written in the Torah with regard to them. Rather, the baraita means to say: Like the signs of bird eggs, so are the signs of fish roe.
וְאֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בֵיצִים: כֹּל שֶׁכּוֹדֶרֶת וַעֲגוּלְגֹּלֶת, רֹאשָׁהּ אֶחָד כַּד וְרֹאשָׁהּ אֶחָד חַד — טְהוֹרָה, שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ חַדִּין וּשְׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין — טְמֵאָה, חֶלְמוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְבּוֹן מִבִּפְנִים — טְמֵאָה, חֶלְבּוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְמוֹן מִבִּפְנִים — טָהוֹר, חֶלְבּוֹן וְחֶלְמוֹן מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה — זוֹ הִיא בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רָבָא: כְּשֶׁנִּימּוֹחוּ.
The baraita continues: And these are the signs of bird eggs: Any egg that narrows at the top and is rounded, so that one of its ends is wide and the other one of its ends is pointed is kosher. If both of its ends are sharp or both of its ends are wide, it is non-kosher. If the yolk is on the outside and the albumen is on the inside, it is non-kosher; if the albumen is on the outside and the yolk is on the inside, it is kosher. If the yolk and albumen are mixed with each other, this is the egg of a creeping animal. Considering that one can easily determine the kashrut of such eggs, why are only those purchased from an expert permitted? Rava says: Rav’s ruling refers specifically to a case where the eggs have melted together and it is impossible to determine whether or not they are kosher based on these signs.
וּלְרַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי, דְּאָמַר: סְמִי מִכָּאן ״עוּבָּרָן״,
The Gemara asks: But according to the opinion of Rabbi Dostai of Biri, who accepted the idea that non-kosher fish do not lay eggs and says: Delete from here the phrase: Their roe, it is difficult.