Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 24b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 24b

    Avodah Zarah 24b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 410 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    דמי מיטב למוכרן ולקנות בדמיהן בהמות מישראל להקריב:

    זבינא מכר:

    ארונה יבוסי היה בספר שמואל:

    ראה הבקר לעולה אלמא הקריב דוד בהמת עובד כוכבים לקרבן:

    גר תושב שקיבל שבע מצות בני נח והרי רביעה בכלל:

    טורביל עיזא דקורקסא דף גדול ועב מאד ורחב וטרוף בפגימות הרבה לרוחבו עמוקות תכופות זו אצל זו ודשין בו תבואה שמעבירין עליו הבהמות והפגימות נכנסו' בדייש והתבואה נחבטת:

    למורג חרוץ טרוף בפגימות והן פיפיות:

    תדוש הרים אלמא לדישה עבדי ליה:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 24b · Sefaria

    Tosafot

    יתרו לאחר מתן תורה הוה וא"ת א"כ צפורה אשת משה לא באה אלא לאחר מתן תורה ותיקשי על הא דאמרינן בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף סב.) ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו וקחשיב פירש מן האשה ומאי קאמר הא לא היתה צפורה עמו וי"ל שהקב"ה נתן לב לפרוש מן האשה ולמ"ד קודם מתן תורה בא קשיא מה שאמר משה אל יתרו והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו דהא עדיין לא ניתנה תורה ועוד קשיא מה שפי' רש"י בפרשת יתרו שלא היה לו למשה שהות לשפוט ישראל עד מחרת יום הכפורים ונראה דכל אותה פרשה ראשונה דיתרו נאמרה קודם מתן תורה אבל סוף הפרשה ודאי לא נאמרה עד לאחר מתן תורה אלא אגב שמספר ביאת חותנו מספר כל עניינו עד שחזר לארצו ואפילו למ"ד לאחר מתן תורה בא ק"ק למה נכתבה פרשה זו לכאן וצ"ל דלפי שספר בביאת עמלק שהרע לישראל ראשונה מספר נמי מעשה יתרו שהטיב לישראל ראשונה מעצה חשובה שנתן להם:

    רבי יוחנן אמר גבול יש לה פחות מבת ג' נעקרת וליכא למיחש לרביעה וקאי לשנויי רומיא דמתני' דאין מעמידין וההיא דלוקחין מהם בהמה לקרבן ואליבא דרבנן קאמר דאילו ר"א אפי' בבת שתים חייש לרביעה דהא פרה בת שתים וחייש לרביעה ותו דקתני וכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות דמשמע אפילו בני שנה וא"ת לרבי יוחנן היכי שרי ליקח לקרבן פחותה מבת שלש שנים ניחוש דלמא רבעוה לאמה כשהיא מעוברת והיא וולדה נרבעו י"ל דר' יוחנן לטעמיה דאמר בפ' הערל (יבמות עח. ושם) עובר לאו ירך אמו הוא:

    פרה וחמור בת שלש שנים ודאי לכהן פי' דקודם שלש ודאי לא ילדה ויש לתמוה דהא מעשה בכל יום דפרה בת שתי שנים יולדת וי"ל דודאי עתה נשתנה העת מכמו שהיה בדורות הראשונים כמו בעינוניתא דורדא דאמרי' פרק אלו טרפות (חולין דף מז. ושם) כל חיויא ברייתא הכי אית להו אלמא גוייתא לית להו ועתה היא בכל הבהמות שלנו:

    מזמורא יתמא פ"ה שלא הוזכר שם האומר וקשה דהא כמה מזמורים יש כיוצא בו מזמור לתודה (תהילים ק׳:א׳) מזמור שיר ליום השבת (שם צב) שלא הוזכר שם האומרן ונראה לפרש שקרא לו יתמא משום שלא הוזכר על מה נאמר כמו מזמור לתודה שמפרש שנעשה לאמרו על התודה וכן מזמור שיר ליום השבת ואע"פ שיש יושב בסתר עליון (שם צא) אשרי האיש (שם א) ה' מלך גאות לבש (שם צג) שלא הוזכר על מה נעשו מ"מ אין כתוב בהן מזמור:

    Tosafot on Avodah Zarah 24b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב יוסף מהאי קרא לקרא כולן בשם ה' ולעבדו שכם אחד והא כתיב ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה וגו'. אמר רב יוסף ארונה גר תושב היה. מאי מוריגים. אמר עולא מטה של טורביל. פי' היא עיזא דיקורקסא דדישא דושתא כדכתיב הנה שמתיך למורג חרוץ חדש וגו'.

    ת"ש ואת הפרות העלו עולה לה' וגו' התם הוראת שעה היתה. והא ויעלהו זכר משמע. ויעלה כתיב חסר וא"ו. ואסיקנא נקבה כשרה לעולה בבמת יחיד שנא' ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה וגו'.

    ר' יוחנן אמר גבול יש לה פחותה מבת ג' שנים אם רובעה נעקרת. ועובד כוכבים חס על בהמתו שלא תיעקר ואינו רובעה. אבל בת ג' שנים אינה נעקרת. וחייש לרביעה.

    איתיביה כל הני תיובתא ושני ליה התם בפחותה מבת ג' שנים ת"ש ואת הפרות העלו עולה לה' בפחותות מבנות ג' שנים. ומי מצית אמרת הכי והכתיב ואת בניהם כלו בבית:

    ירושלמי והכתיב ויאמר שאול מעמלקי הביאום וגו' אין למידין משאול דאמר ריש לקיש שאול גרופית של שקמה היה. כלומר לא היה גרופית של זית.

    ואי פחותה מבת שלש שנים מי ילדה והתנן פרה וחמור בת ג' ודאי לכהן כלומר ודאי עדיין לא בכרה. אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא הוראת שעה היתה:

    וישרנה הפרות בדרך מאי וישרנה אמר רב שעקמו פניהם כלפי הארון ואמרו שירה. ואל תתמה שהרי אתון של בלעם דברה עמו. ר' יוחנן אמר משום ר' מאיר אמרו שירת משה אז ישיר משה וגו'.

    ור' יוחנן דידיה אמר ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמי' עלילותיו.

    5 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 24b · Sefaria

    Ritva

    ויעלה כתיב פי׳ וקרינן ויעלהו שהכשיר הכתוב כאילו היה זכר.

    רבי יוחנן אמר גבול יש בה פי׳ רבי יוחנן בא לומר דמתני׳ דלוקחין מהן לקרבן דפרישנא טעמא משום דגוי חס על בהמתו וכדאוקמה רב לעיל אליבא דרבנן שאינו אלא כשהיא פחותה מבת שלש שנים שהיא נעקרת. והא דרבי יוחנן לרבנן קאמר לה דאלו לרבי אליעזר הרי הוא פוסל בכל הקרבנות ואפילו באותם שהם בני שנים אלא ודאי כדאמרן.

    ואמרו שירה פי׳ בלשון הקדש ממש וזהו שנחלקו מאי אמרו ומאי שלא מנו זה במשנת אבות עם שאר נסים שנבראו בערב שבת לפי׳ שכבר הזכירו פי האתון שנזכר בפי׳ בתורה והוא אב לכל כיוצא בו. מזמורא יתומה. פר״שי ז״ל שלא נזכר בה שם אומרו והקשו בתוספות דהא איכא מזמור לתודה וטובא אחריני לכך פי׳ שלא נזכר בו על איזה ענין נאמר ולא תמצא כן בשום פרשה של תלים שנאמר בו שהוא מזמור שלא יזכיר ענין המזמור.

    איתיביה כל הני תיובתא ושני ליה בפחותות מבת שלש שנים ותימא דנהי דליכא למיחש לרביעה היאך לא חשו למוקצה ונעבד בכל הני דהא ליכא למימר אי איתא דאקצייה ופלחי לא הוה מזבין לה דבהני קראי דפרכינן מינייהו ליתיה להאי טעמא דלאו בדרך מכירה באו לידן וי״ל דלמוקצה ונעבד ליכא למיחש מן הסתם אלא במקום שרגילין בכך טובא ולרווחא דמילתא נקטא תלמוד׳ לעיל דאפי׳ במקום שרגילין בכך לית לן למיחש דאם אית׳ דאקצייה או פלחה לא הוה מזבין לה כן פי׳ בתוספות ואם תאמר ואכתי לרבי יוחנן ניחוש דילמא רבעוה לאמה דפסולה כדאמר רבא לעיל וי״ל דרבא פסיל לה דסבירא ליה עובר ירך אמו הוא אבל רבי יוחנן סבר דלאו ירך אמו הוא כדאיתא ביבמות ובתמורה וכדכתבנא במסכת חולין.

    Ritva on Avodah Zarah 24b · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שמשבאו לירושלם נאסרו הבמות ולא היתה להם עוד התר וכן ידעת שקרבן עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים בין ליחיד בין לצבור ומ"מ בשעה שהיו הבמות מותרות היו מביאין עולת נקבה בבמת יחיד הא בבמה גדולה והיא במת צבור אין מביאין לעולה אלא זכר ומה שנאמר באנשי בית שמש כשהביאו את הארון על ידי הפרות ואת הפרות העלו עולה לי"י הוראת שעה היתה:

    הלוקח בהמה מן הגוי ואין ידוע אם בכרה אם לא בכרה וילדה אצלו הרי זה בכור מספק ונאכל לבעלים במומו שהמוציא מחבירו עליו הראיה ואם נודע זמן לידתה ולקחה תוך זמן שאי אפשר לילד קודם זמן זה הרי הוא לכהן ואע"פ שבסוגיא זו העידו בשיעור זה שכל שהיא בת שלש ומהם למטה אינה יולדת וכל שנכנסה ברשות ישראל אינה יתרה מבת שלש ודאי לכהן אנו רואין בפרות שלנו שיולדות קודם זמן זה ודנין לפי טבע המקומות היתה בהמה זו חמורה שפטר רחם שלה אסור בהנאה עד שיפדה פודה אותה בשה והשה לבעלים הואיל ואין הכהן מביא ראיה אא"כ נודע זמן לידתו והיה המקח תוך הזמן שאי אפשר לו לילד תוך זמן זה כמו שביארנו:

    נושאי הארון צריכים שיחזירו פניהם כלפי פנים כדי שיהו אחוריהם כנגד חוץ ולא כנגד הארון וכן כתבוה גדולי המחברים וכן היא בספרי ובמדבר סיני רבה ואף בסוגיא זו רמוזה כן במה שאמרו בפרות ועקמו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה:

    Meiri on Avodah Zarah 24b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ואת בניהם כלו בבית פחותה מבת ג' מי קא ילדה כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה טלה חלב רחל ומניקה את בנה עכ"ל מלשונו נראה דטלה חלב היא האם המניקת חלב לבנה ולא ידעתי מי הכריחו לזה דע"כ כדבעי למימר ויעלהו זכר משמע מתפרש טלה חלב על הולד היונק חלב וק"ל:

    תוס' בד"ה ר"י אמר גבול כו' לשנויי רומיא דמתניתין דאין כו' עכ"ל [כצ"ל]:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 24b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה יתרו לאחר מתן תורה בא וקא חשיב פירש מן האשה וכו' ר"ל ויליף לה התם מדכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי וזה נאמר למשה בשעת מתן תורה ומאי קאמר הא לא היתה צפורה עמו אז למ"ד יתרו לאחר מתן תורה בא והיאך יכול להיות שפירש אז ממנה שנאמר שהסכים הקב"ה על ידו:

    בא"ד וי"ל שהקב"ה נתן לב וכו' הלשון מגומגם וא"א לישבו ונ"ל שהספר חסר וכן צ"ל שהקב"ה הסכים על ידו על שנתן לב לפרוש מן האשה ור"ל לא שפירש מן האשה בפועל שהרי לא היתה אז עמו אלא שנתן אל לבו לפרוש ממנה כשתבא אליו ועל זה הסכים הקב"ה על ידו וע"ש ביבמות כי צ"ע ליישב תירוץ זה של התוס' עם מה שתירצו התוס' שם קושיא אחרת ע"ש:

    בד"ה רבי יוחנן אמר גבול יש לה וכו' וקאי לשנויי רומיא דמתני' וכו' ר"ל דרבי יוחנן נמי ס"ל שינוייא דלעיל דטעמא דההיא דלוקחין מהן בהמה לקרבן הוי משום דעובד כוכבים חס על בהמתו אלא שהוסיף לומר ולחלק דלאו בכל בהמות איירי דמותר ליקח מהן אלא דוקא בפחותות מבת ג' וההיא דאין מעמידין איירי אפי' בפחותות מבת ג' דכיון דאין הבהמה שלו לא שייך לומר דחס עליה ואליבא דרבנן קאמר וכו' וא"כ הוי טעמא דרבנן דלא חיישי בקרבן לרביעה משום דס"ל דעובד כוכבים חס על בהמתו אבל היכי דלא שייך לומר עובד כוכבים חס אינהו נמי חיישי לרביעה וא"כ ההיא דאין מעמידין אתיא נמי כרבנן אבל לר' פדת דשני לעיל הא ר"א הא רבנן ס"ל דלרבנן לעולם לא חיישי לרביעה כלל:

    Maharam on Avodah Zarah 24b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ה"נ מסתברא עי' טורי אבן ר"ה דף י ע"א ד"ה עגל:

    שם גבול יש לה עי' לקמן דף מו ע"ב תוס' ד"ה כשנרבעו:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 24b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַאי "וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת"? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה (שמואל א' ו, יב). מקשים בשם הריטב"א ז"ל אמאי לא חשיב זה בהדי עשרה דברים שנבראו בין השמשות בערב שבת (משנה אבות ה, ו)? ותירץ כבר מנה 'פִּי הָאָתוֹן' והוא אב לכולן עד כאן. ונראה כונתו דאותו כח שנברא בשביל האתון דבלעם שדברה בו הוא עצמו חנה על פי הפרות ודברו בו שירה. ואנא עבדא נראה לי בס"ד דלעולם גם לפי הפרות נברא כח בפני עצמו אך לא מנו אותו עם עשרה דברים כי מזה יצאה רעה לישראל גדולה מאד דכתיב בארון וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף (שמואל א' ו, יט) ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה לה:) שמתו חמשים אלף איש שכל אחד מהם היה שקול כשבעים איש. עוד אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נד, ד) אמר הקדוש ברוך הוא אלו תרנגולתו של אחד מכם אבדה היה מחזר עליה כמה פתחים וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים ואין אתם משגיחים בו אני משגיח עליו שנאמר וַתּוֹשַׁע לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ (תהלים צח, א) הדא הוא דכתיב 'וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ' מהלכות בישרות הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה וכו'. לפי זה נראה כי מן שירה של הפרות יצא קטרוג גדול על ישראל עד שנתגלגל דבר זה שנהרגו מישראל חמשים אלף איש שכל אחד שקול כשבעים איש יען דאפילו הפרות שהם בהמות כבדו את הארון לומר שירה לכבודו והגידו השבחים שלו כמפורש בשירתם וישראל לא כבדו את הארון שהיה מונח שבעה חדשים בפלשתים ולא השגיחו עליו ולא עוד אלא בראותם אותו לא השתחוו לו כראוי בכבוד ולא עוד אלא שפתחו וראו מה שיש בתוכו ובודאי נתרבה הקטרוג הזה שהכה בהם מכה רבה מחמת הכבוד שכבדו הפרות את הארון בשירה שלהם. ועוד נראה לי בס"ד זו השירה ששרו הפרות אין זה חידוש דהא איכא בפרקי שירה מכל החיות ובהמות ועופות שאומרים שירה ופירש רבינו האר"י ז"ל הכונה שיש מלאך ממונה על כל דבר ודבר וכל מין ומין והוא האומר שירה בכל יום וכן כאן המלאך הממונה על מין הפרות חנה בפיהם והוא היה אומר השירה ונראין הדברים יוצאים מפיהם ואינם אלא מן המלאך וכמו ענין המגיד של מרן הקדוש ז"ל אך דברים שדברה האתון שהם אינם דברי שירה כי אם דברים של וכוח לבלעם קבלו רבותינו ז"ל דנברא כח הדיבור מששת ימי בראשית לאותה אתון ודברה בו.

    "רָנִּי רָנִּי הַשִּׁטָּה" נראה לי בס"ד כפל הלשון ' רָנִּי רָנִּי ' כלומר שירון הארון שתי רננות אחת בשביל לוחות ראשונות כי איכא מאן דאמר דסבירא ליה לוחות ושברי לוחות מונחים בארון או 'רָנִּי רָנִּי' פעמיים על תורה שבכתב ועל תורה שבעל פה הרמוזה בה. ' הִתְנוֹפְפִי בְרוֹב הַדֶּרֶךְ ' הוא חלק הנסתר שהוא הדרה של תורה ועוד יש לומר נמי 'הַדֶּרֶךְ' רצונו לומר חדרך כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת סג.) על פסוק וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב (תהלים מה, ה) אל תקרי הדרך אלא חדרך, שהסוד נעלם בחדרי חדרים של תורה המונחת בארון. ' הַמְּחוּשָׁקָה בְּרִקְמֵי זָהָב ' הוא חלק הנגלה שהוא לבוש החיצון כמלובש בתוכו ההוד. ' הַמְּהֻלָּלָה בִדְבִיר אַרְמוֹן ' רמז לעולם הבריאה כי התורה נתנה לנו מעולם הבריאה ולכך התחילה באות ב'. ' הַמְּפוֹאָרָה בַעֲדִי עֲדָיִים ' רמז ליסוד דחכמה שנקרא 'עֲדִי עֲדָיִים' והטעם כי יסוד דחכמה מלובש תוך יסוד דבינה ויסוד דבינה תוך יסוד דתפארת ולכן נקרא 'עֲדִי עֲדָיִים' וידוע דהתורה היא בסוד יסוד דחכמה. ועוד יש לומר ' עֲדִי עֲדָיִים ' על פנימיות הסוד והוא חלק חמישי שעולה על ד' חלקים שהם פרד"ם כמו שכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בסוד כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה (משנה אבות ו, א).

    כְּמַאן קָארוּ פַּרְסָאֵי לְסִפְרָא 'דְּבִיר'? (שופטים א, יא) נראה לי בס"ד נחתו חכמינו ז"ל למצוא למילה פרסית רמז בלשון הקדש מפני שהם מצאו במלת 'דְּבִיר' רמז נאה על התורה שיש בה ד' חלקים והאדם צריך רבי בארבעה חלקים פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] וזהו דְּבִיר 'ד' רבי' לכך רצו לעשות סמך ודמיון למלה זו בלשון המקרא וכן הענין ב'דִּשְׁתְּנָא' ראו רמז נכון שהוא 'ד' שת נא' רצונו לומר דם שותת עתה ודו"ק.

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 24b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 24, Amud Bet, about 410 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “יִתְרוֹ לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה הֲוָה, מַאי אִיכָּא…”

    2. Segment 226 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: ״וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר…”

    3. Segment 38 words

      Opens “וּמַאי שְׁנָא מֵיטָב? כִּי הֵיכִי דְּלִיקְפֹּץ עֲלַיְהוּ…”

    4. Segment 428 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: ״וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח…”

    5. Segment 532 words

      Opens “מַאי מוֹרִגִּים? אָמַר עוּלָּא: מִטָּה שֶׁל טוּרְבִּיל.…”

    6. Segment 69 words

      Opens “מֵיתִיבִי: ״וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַה׳״! הוֹרָאַת…”

    7. Segment 711 words

      Opens “הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי,…”

    8. Segment 829 words

      Opens “וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא בְּבָמַת יָחִיד, וְכִדְרַב אַדָּא…”

    9. Segment 911 words

      Opens “״וַיַּעֲלֵהוּ״ — זָכָר מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: גְּבוּל יֵשׁ לָהּ, פְּחוּתָה…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ כֹּל הָנֵי תְּיוּבָתָא, שַׁנִּי לְהוּ: פְּחוּתָה…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן:…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “וּפְחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִי קָא יָלְדָה?…”

    14. Segment 1430 words

      Opens “״וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “וּמַאי שִׁירָה אָמְרוּ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: מִזְמוֹרָא יַתְמָא,…”

    17. Segment 1728 words

      Opens “רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: ״ה׳ מָלָךְ…”

    18. Segment 1825 words

      Opens “רַב אָשֵׁי מַתְנֵי לַהּ לְהָא דְּרַבִּי יִצְחָק,…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “אָמַר רַב: כְּמַאן קָרוּ פָּרְסָאֵי לְסָפְרָא ״דְּבִיר״?…”

    20. Segment 2013 words

      Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּמַאן קָרוּ פָּרְסָאֵי לְנִידָּה…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Avodah Zarah 24b · Segment 8 — “…בַּר אַהֲבָה, דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִנַּיִן לְעוֹלָה…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 24b · Segment 5 — “…דְּקוּרְקְסָא דְּדָיְישָׁן. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָא? ״הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 24b · Segment 8 — “…יָחִיד? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה״.

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Avodah Zarah 24b · Segment 5 — “מַאי מוֹרִגִּים? אָמַר עוּלָּא: מִטָּה שֶׁל טוּרְבִּיל. מַאי מִטָּה…

    Original text

    יִתְרוֹ לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה הֲוָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא, יִתְרוֹ מִיִּשְׂרָאֵל זְבַן.

    the incident involving Yitro was after the giving of the Torah, what is there to say? How could they accept offerings from him? Rather, it must be that Yitro purchased the animals from a Jew.

    תָּא שְׁמַע: ״וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר (הַמִּשְׁנִים וְהַכָּרִים וְעַל כׇּל הַצֹּאן) לְמַעַן זְבֹחַ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״! מַאי ״מֵיטַב״? דְּמֵי מֵיטָב.

    The Gemara further states: Come and hear another objection from a verse: “And Saul said: They have brought them from the Amalekites; for the people spared the best of the flock and of the herd, to sacrifice unto the Lord your God” (I Samuel 15:15). The verse states explicitly that the Israelites intended to sacrifice animals previously owned by gentiles. The Gemara explains: What is the meaning of the phrase: “The best”? This is referring to the monetary value of the best livestock. The intention was not to sacrifice the animals themselves, but to sell them and use the proceeds of the sale to purchase other animals to sacrifice as offerings.

    וּמַאי שְׁנָא מֵיטָב? כִּי הֵיכִי דְּלִיקְפֹּץ עֲלַיְהוּ זָבֹינָא.

    The Gemara inquires: And what is different about the best animals? If the animals were sold for their value, why sell those animals in particular, rather than several inferior-quality animals? The Gemara explains that they did so in order that buyers would jump at the opportunity to buy superior-quality livestock. In other words, it is easier to sell one superior-quality animal than several inferior-quality ones.

    תָּא שְׁמַע: ״וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ (אֶת) הַטּוֹב בְּעֵינוֹ (וְאֶת) [רְאֵה] הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים״! אָמַר רַב נַחְמָן: אֲרַוְנָה גֵּר תּוֹשָׁב הָיָה.

    Come and hear another objection from a verse: “And Araunah said unto David: Let my lord the king take and offer up what seems good unto him; behold the cattle for the burnt-offering, and the threshing instruments [ morigim ] and the accoutrements of the cattle for the wood” (II Samuel 24:22). Apparently, David was willing to accept oxen as offerings from a gentile. Rav Naḥman says: Araunah was a gentile who resided in Eretz Yisrael and observed the seven Noahide mitzvot [ ger toshav ]. The seven Noahide mitzvot include the prohibition against engaging in bestiality, and therefore Araunah was not suspected of this practice.

    מַאי מוֹרִגִּים? אָמַר עוּלָּא: מִטָּה שֶׁל טוּרְבִּיל. מַאי מִטָּה שֶׁל טוּרְבִּיל? עִיזָּא דְּקוּרְקְסָא דְּדָיְישָׁן. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָא? ״הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים״.

    Tangentially, the Gemara asks: What is the meaning of the term “ morigim ,” mentioned in this verse? Ulla said: It is a turbil bed. The Gemara asks: What is a turbil bed? It is a serrated board [ kurkesa ] used for threshing. Rav Yosef said: What is the verse from which the meaning of morigim is derived? It is derived from the verse: “Behold, I have made you a new threshing board [ morag ] having sharp teeth; you shall thresh the mountains, and beat them small, and shall make the hills as chaff” (Isaiah 41:15).

    מֵיתִיבִי: ״וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַה׳״! הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה.

    The Gemara raises an objection to the opinion of Rabbi Eliezer. After the Philistines returned the Ark of the Covenant to the Israelites upon a cart drawn by cattle, the verse states: “And they sacrificed the cattle as a burnt-offering unto the Lord” (I Samuel 6:14). Evidently, the Jews did not hesitate to sacrifice the Philistines’ animals. The Gemara explains: There, it was a provisional edict issued in extraordinary circumstances, and their actions are not representative of the general halakha .

    הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, עוֹלָה נְקֵבָה מִי אִיכָּא?

    The Gemara adds: This also stands to reason, as, if you do not say so, one can raise a further difficulty with this episode: Is there a female burnt-offering? Only males may be sacrificed as burnt-offerings. Since the Jews sacrificed the cows as burnt-offerings, it is clear that they were acting unconventionally due to extenuating circumstances.

    וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא בְּבָמַת יָחִיד, וְכִדְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִנַּיִן לְעוֹלָה נְקֵבָה שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה בְּבָמַת יָחִיד? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה״.

    The Gemara rejects this proof: And what is the difficulty? In other words, the additional problem with the incident, that the animals were female, which is cited as proof that there were extenuating circumstances, is not in fact difficult at all. The Gemara elaborates: Perhaps the cows were offered upon a private altar, and this is in accordance with the opinion of Rav Adda bar Ahava, as Rav Adda bar Ahava says: From where is it derived that a female burnt-offering is fit to be sacrificed upon a private altar? As it is stated: “And Samuel took a milking lamb, and sacrificed it [ vaya’alehu ] for a burnt-offering unto the Lord” (I Samuel 7:9). The phrase “milking lamb” indicates that it was a female, and yet Samuel sacrificed it upon a private altar.

    ״וַיַּעֲלֵהוּ״ — זָכָר מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ״וַיַּעֲלֶהָ״ כְּתִיב.

    The Gemara raises a difficulty: But the word vaya’alehu is masculine, which means that the lamb was a male. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: Although the word is read in the masculine, it is written in the feminine form, vaya’alah , which teaches that even a female lamb may be sacrificed on a private altar.

    רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: גְּבוּל יֵשׁ לָהּ, פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים — נֶעֱקֶרֶת, בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים — אֵינָהּ נֶעֱקֶרֶת.

    § After concluding its discussion of the opinion of Rabbi Eliezer, the Gemara cites another resolution of the contradiction between the mishna and the baraita . Rabbi Yoḥanan says: There is a clear demarcation in the case of an animal with whom a man engaged in bestiality. If she is less than three years old, she becomes barren as a result of penetration, but if she is already three years old, she does not become barren. Although gentiles are generally suspected of engaging in bestiality, the baraita rules that an animal that is less than three years old may be used as an offering because a gentile will refrain from engaging in bestiality with an animal that may become barren as a result of his actions.

    אֵיתִיבֵיהּ כֹּל הָנֵי תְּיוּבָתָא, שַׁנִּי לְהוּ: פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים. תָּא שְׁמַע: ״וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַה׳״ — בִּפְחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

    They raised all of those refutations from the aforementioned verses which indicate that animals purchased from gentiles may be brought as offerings, and he answered them by claiming that the animals being offered were less than three years old. The Gemara reexamines one of the objections. Come and hear, as the verse states: “And they sacrificed the cattle as a burnt-offering unto the Lord” (I Samuel 6:14). Rabbi Yoḥanan explained that although in that incident the cattle had been owned by Philistines, they were less than three years old, and it was therefore presumed that the Philistines had not engaged in bestiality with them.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: אִם כֵּן, הַיְינוּ ״וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת״ — פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים?

    The Gemara cites a refutation of Rabbi Yoḥanan’s answer: Rav Huna, son of Rabbi Natan, objects to this: If so, then this is also true with regard to the verse: “And they took two nursing cows and tied them to the cart and shut up their calves at home” (I Samuel 6:10). According to Rabbi Yoḥanan, the verse is necessarily referring to cows that are less than three years old.

    וּפְחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִי קָא יָלְדָה? וְהָתַנְיָא: פָּרָה וַחֲמוֹר מִבַּת שָׁלֹשׁ — וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ — סָפֵק. אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא.

    And can a cow that is less than three years old give birth? But isn’t it taught in a baraita : With regard to a cow or a donkey purchased from a gentile when they were less than three years old, the first of their offspring born after the purchase is certainly reserved for the priest, who is entitled to the firstborn of a cow or donkey owned by a Jew. From this point forward, i.e., if they were older than three years at the time of the sale, it is uncertain whether or not the offspring is the firstborn. This indicates that an animal does not bear offspring within the first three years of its life. Since the cows in the verse had already given birth, they could not have been less than three years old, as Rabbi Yoḥanan claimed. The Gemara concludes: Rather, it is clear as we initially answered, i.e., Rabbi Yoḥanan’s suggestion is rejected, and the actions in that verse were due to a provisional edict.

    ״וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ וְגוֹ׳״, מַאי ״וַיִּשַּׁרְנָה״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה. וְרַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: שֶׁיִּשְּׁרוּ פְּנֵיהֶם כְּנֶגֶד אָרוֹן וְאָמְרוּ שִׁירָה.

    § The Gemara further analyzes the episode involving the cows sent by the Philistines. The verse states: “And the cattle took the straight [ vayyisharna ] way, on the way to Beit Shemesh; they went along the highway, lowing as they went” (I Samuel 6:12). The Gemara asks: What is the meaning of the word vayyisharna ? Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Meir: It means that they recited a song [ shira ]. And Rav Zutra bar Toviyya says that Rav says: It means that they straightened [ yishru ] their faces so that they were opposite the Ark and recited a song.

    וּמַאי שִׁירָה אָמְרוּ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְרַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: ״וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה׳ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ וְגוֹ׳״.

    The Gemara asks: And what song did they recite? Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Meir: They recited the song that follows the verse: “Then sang Moses and the children of Israel this song unto the Lord” (Exodus 15:1). And Rabbi Yoḥanan himself says that it was: “And on that day shall you say: Give thanks unto the Lord, proclaim His name, declare His doings among the peoples, make mention that His name is exalted” (Isaiah 12:4).

    וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: מִזְמוֹרָא יַתְמָא, ״מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה׳ שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ״. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: ״ה׳ מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים״.

    And Rabbi Shimon ben Lakish says that it was an orphaned psalm, i.e., a psalm whose author and the event to which it makes reference are not specified. The psalm begins with: “A Psalm. O sing unto the Lord a new song, for He has done marvelous things; His right hand, and His holy arm, have wrought salvation for Him” (Psalms 98:1). Rabbi Elazar says that it was the psalm beginning with: “The Lord reigns; let the peoples tremble” (Psalms 99:1).

    רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: ״ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ״. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: ״רוֹנִּי רוֹנִּי הַשִּׁיטָה, הִתְנוֹפְפִי בְּרוֹב הֲדָרֵךְ, הַמְחוּשֶּׁקֶת בְּרִיקְמֵי זָהָב, הַמְהוּלָּלָה בִּדְבִיר אַרְמוֹן, וּמְפוֹאָרָה בַּעֲדִי עֲדָיִים״.

    Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that it was the Psalm beginning: “The Lord reigns; He is clothed in majesty” (Psalms 93:1). Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: They did not recite a verse found in the Bible, but rather, the following song: Sing, sing, acacia; ascend in all your glory; overlaid with golden embroidery, exalted by the book [ devir ] of the palace, and magnificent with jewels. The song alludes to the Ark of the Covenant, which was made of acacia wood and covered with gold. The expression: Book of the palace, is a reference to the Torah scroll that was placed in the Ark.

    רַב אָשֵׁי מַתְנֵי לַהּ לְהָא דְּרַבִּי יִצְחָק, אַהָא ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה׳״, יִשְׂרָאֵל מַאי אָמְרוּ? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״רוֹנִּי רוֹנִּי הַשִּׁיטָה״ וְכוּ׳.

    Rav Ashi teaches this statement of Rabbi Yitzḥak in relation to this verse: “And it came to pass, when the Ark set forward, that Moses said: Rise up, O Lord, and let Your enemies be scattered” (Numbers 10:35). The Gemara asks: What did the Jewish people recite at this juncture? Rabbi Yitzḥak says that they recited: Sing, sing, acacia, ascend in all your glory; overlaid with golden embroidery, exalted by the book of the palace, and magnificent with jewels.

    אָמַר רַב: כְּמַאן קָרוּ פָּרְסָאֵי לְסָפְרָא ״דְּבִיר״? מֵהָכָא, ״וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר״.

    § Apropos the mention of the term devir , the Gemara discusses its etymology. Rav said: On what basis do the Persians call a book [ sifra ] by the term devir ? They derive it from here: “Now the name of Debir [ devir ] beforehand was Kiriath Sefer” (Judges 1:11). Since the name devir was changed to Kiriath Sefer, the Persians referred to a sifra , i.e., a book, as devir .

    רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּמַאן קָרוּ פָּרְסָאֵי לְנִידָּה ״דַּשְׁתָּנָא״? מֵהָכָא, ״כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי״.

    The Gemara examines the etymology of another term coined by the Persians. Rav Ashi said: On what basis do the Persians call a menstruating woman by the term dashtana ? It is from here, a verse in which Rachel claims to be a menstruating woman: “For the manner of women is upon me [ derekh nashim li ]” (Genesis 31:35). The word dashtana is a shortened form of the phrase derekh nashim .