Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 23b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 23b

    Avodah Zarah 23b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 255 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אלא בפרה אדומה דדמיה יקרים דחייש עובד כוכבים להפסד מרובה וכייף ליצריה:

    אבל בשאר קרבנות מודו והא דתניא לעיל לוקחין מהן בהמה אמאן תרמייה לא רבי אליעזר ולא רבנן:

    כל צאן קדר קדר ישמעאל. וכתיב יעלו (לרצון על) מזבחי אלמא בשאר קרבנות נמי שרי ושפיר איתרצן רומיין דלעיל:

    עד כאן לא פליגי כו' מלתא באפי נפשיה קאמר ואזיל:

    אלא בחששא היכא דלא חזינן דרבעה פליגי דמר חייש ומר לא חייש:

    קדשי מזבח היא דין קדושת מזבח יש לה ליפסל ברביעה ולענין פדייה דלא נפקא לחול בלא מום ואף ע"ג דלאו למזבח קרבה:

    דאי ס"ד לא אלימא קדושתיה מקדושת בדק הבית ועל כל דבר חל קדושת בדק הבית אפי' על אבנים:

    אמאי פסלה בה רביעה:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 23b · Sefaria

    Tosafot

    ש"מ דפרה קדשי מזבח היא תימה להריב"ם מנליה דקדשי מזבח היא וטעמא משום רביעה דלמא לעולם הויא קדשי בדק הבית וטעמא משום עול דתנן (פרה פ"ב מ"ד) עלה עליה זכר פסולה ויש לומר דרביעת אדם שהיא בקומה זקופה לא שייך בה עול כמו בבהמה ועוד מדקתני עלה וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות אלמא לאו טעמא משום עול:

    אלא מעתה תפסול ביוצא דופן לפום ריהטא משמע דקאי אהא דשני שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא וה"פ אא"ב טעם פסול רביעה משום דקדשי מזבח היא איכא למימר דפליג ר"ש ואמר קדשי בדק הבית היא הילכך לא מיפסלא לא ברביעה ולא ביוצא דופן אלא כיון דאמרת טעמא דרביעה משום דחטאת קרייה רחמנא תפסל ביוצא דופן דמסתמא לא פליג אהך דרשא אלמה תניא כו' עד דקאמר אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה ולפי גירסא זו משמע דהשתא הדר ביה מטעמא דחטאת קרייה רחמנא אלא לעולם קדשי בדק הבית לר"ש ורביעה הוא דפסלה כיון דמום פוסל בה אבל ביוצא דופן לא מיפסלא ורבנן דפסלי ביוצא דופן משום דסברי דקדשי מזבח היא וקשה דספ"ק דשבועות (דף יא:) על הך ברייתא דפרה משני [שאני] פרה דקדשי בדק הבית היא ודוחק הוא דנוקי לה כר"ש ועוד דסוגיא דתלמודא פ"ק דזבחים (דף יד:) ופ' (המזבח מקדש) (דף סח:) ובפ"ק דמנחות (דף ו: ושם) ובפ"ג דבכורות (דף כה.) וביומא פרק טרף בקלפי (יומא דף מב.) ובתמורה פרק (המזבח) משמע דפרה קדשי בדק הבית ואין סברא להעמיד כל הני כר"ש ולא כרבנן וע"ק דבפ"ק דחולין (דף יא.) מוכח תלמודא דטרפות פוסל בפרה משום דחטאת קרי רחמנא לכך נראה לפרש אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן ולאו אשנוייא דחטאת קרייה רחמנא קאי אלא למאי דאסיקנא דמיפסלא ברביעה או משום דקדשי מזבח או משום דחטאת קרייה רחמנא ואם כן תפסל ביוצא דופן דאין לומר דפליג ר' שמעון על רבותיו ר"א ורבנן ולומר שיכשיר ברביעה אלמה תניא כו' ול"ג אלא ובספרים לא היה כתוב אלא ובקונט' הגיה וכתב ה"ג אלא שאני פרה וכו' לעולם קדשי בדק הבית היא לכ"ע וטעמא דמיפסלא ברביעה לר"ש הואיל ומום פוסל בה ורבנן טעמייהו משום דחטאת קרייה רחמנא וניחא דכל שיטת התלמוד אתיא נמי לרבנן ומסקנא דפ"ק דחולין נמי כרבנן אתיא וי"ס שכתוב בהן אחר ומודה ר"ש לענין קדשים ואלא מאי קדשי מזבח סוף סוף תפסל ביוצא דופן האי מאי אי אמרת בשלמא קדשי מזבח היא היינו דפליגי ר"ש ורבנן אלא אי אמרת קדשי בדק הבית היא מי מפסלא ברביעה לעולם אימא לך קדשי בדק הבית היא ולענין רביעה אפי' ר"ש מודי דפסלה דכתיב כי משחתם בהם וגו' והאי גירסא משמע כפי' ראשון שפירשתי:

    בקשו ממנו אבנים לאפוד האי דמא בן נתינה על כרחנו בבית שני היה מדקאמר לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו דהא קיימא לן דבימי בית ראשון לא נשרפה שום פרה כי נסתפקו באותה שעשה משה כל ימי בית ראשון ועד עזרא שעשה השניה וכיון דהיה אפוד בבית שני אם כן שמיר נמי היה בו דהכי משמע בפרק מי שאחזו (גיטין סח. ושם ד"ה איכא) דאפוד צריך שמיר דקאמר התם איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד ואפי' לר' נחמיה דאמר לא בעי שמיר לאבני המקדש בפרק עגלה ערופה (סוטה מח: ושם) אלא היה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים מכל מקום באבני אפוד מודי דבעי שמיר משום דכתיב במלאתם כותב עליהם בדיו ומראה להם שמיר והן נבקעות מאיליהן כתאנה זו שנבקעת בחמה ואינה חסרה כלום ואין להקשות מההיא דפרק בתרא דסוטה דתנן משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בהמ"ק בטל השמיר דמשמע משחרב בהמ"ק היינו בית ראשון מדקתני בתריה פולמוס אספסיינוס של טיטוס שהיו קודם חורבן בית שני אלמא לא הוה השמיר בבית שני הא ליתא דודאי ההוא משחרב ב"ה בטל השמיר בבית שני מיירי דאי בבית ראשון ליערבינהו וליתנינהו משחרב בהמ"ק בטלו אורים ותומים ושמיר דהא בגמ' בברייתא אורים ותומים משחרב בית ראשון תני ליה ואורים ותומים לא היו בבית שני שהם מחמשה דברים שחסר בית שני ויש תימה כיון דהוה שמיר בבית שני א"כ לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נב:) גבי אבני מזבח ששקצום מלכי יון דפריך היכי ניעביד ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא ניחתכינהו פירוש בברזל שלא להיות שם פגימה לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא ומאי קושיא ליעבדינהו על ידי שמיר וי"ל דעל ידי שמיר אינו נעשה חלק כי אם מבקע כתאנה שלא תהא חסרה כלום אבל אין עושה אותן שלימות שלא תחגור בהן צפורן ופגימה בחגירת צפורן פסלה במזבח כדאיתא בפרק קמא דחולין (דף יח. ושם):

    Tosafot on Avodah Zarah 23b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אבל בשאר קרבנות מודו ליה שאין לוקחין מן העובדי כוכבים אי הכי הא דתניא לוקחין מן העובדי כוכבים בהמה לקרבן מני לא רבנן ולא ר' אליעזר.

    ועוד הא תניא בהדיא דרבנן מכשירי דתניא מאי אותבי חבריא לר' אליעזר כתיב כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך וגו'. ש"מ דבהמת עובד כוכבים כשירה לקרבן.

    עד כאן לא פליגי ר"א ורבנן בפרה אלא בחששא אבל אם נרבעה ודאי פסולה. ש"מ דפרה קדשי מזבח היא. דאי קדשי בדק הבית היא [מי] מפסלא בה רביעה.

    ופרקינן שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא אלא מעתה תפסל ביוצא דופן.

    אלמא תניא הקדישה ליוצא דופן פסולה ור' שמעון מכשיר.

    וכי תימא ר' שמעון לטעמיה דאמר יוצא דופן ולד מעליא הוא והאמר ר' יוחנן מודה ר' שמעון כו' ואסיקנא אלא לרבנן פרה קדשי מזבח היא. ולר' שמעון פרה קדשי בדק הבית היא. ולענין רביעה אפי' ר' שמעון מודה דפסלה בה דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל בה דבר ערוה וע"ז פוסלין בה כו'.

    גופא תני שילא מ"ט דר' אליעזר דכתיב ויקחו אליך פרה מישראל יקחו ולא מעובדי כוכבים. אלא משום ויקחו לי תרומה וכתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת. הכי נמי דמישראל ולא מעובדי כוכבים.

    והא שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם ואמר צאו וראו מה עשה עובד כוכבים באשקלון ודמא בן נתינה שמו כו' ובקשו לקנות ממנו אבנים לאפוד והנה בענין האפוד כתיב בהו ויקחו לי תרומה והיאך בקשו לקנותם מעובד כוכבים.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 23b · Sefaria

    Ritva

    ש״מ פרה קדשי מזבח היא פר״שי שלא לפדותה אלא במום קבוע ושתהא צריכה העמדה והערב׳ שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא ואם תאמר לגבי פדיון במום והעמדה והערכה נימא הכי ויש לומר דלא קרייה רחמנא חטאת אלא בשאתה עושה ממנה פרה ולא כשאתה בא לפדותה דהכי כתיב קרא למי נידה חטאת היא לומר דכשיהיה למי נידה היא כחטאת לכל פסולין שבה וכן נראה מפי׳ ר״שי ז״ל וכן פירשו בתוספות.

    הכי גרסי׳ האי מאי אי פרה קדשי מזבח היא היינו דפליג רבי שמעון דסבר קדשי בדק הבית היא ולעולם לאו חטאת קרויה רחמנא אלא אי אמרת חטאת קרייה רחמנא במאי פליגי. פי׳ דלא משמע לן דנימא דפליגי במשמעות לשון חטאת אם הוא לשון קרבן אם לשון הויה ואיכא נוסחי דלא גרסי כלל לה אלא הכי גרסי ואלא מאי קדשי מזבח היא תפסל ביוצא דופן אלא שאני פרה הואיל ומום כו׳ וזהו גרסת ר״שי ז״ל. עד היכן כבוד אב ואם פי׳ דאפי׳ למאן דאמר משל אב שאני הכא שאינו אלא העברת ריח וכדפרישית בדוכתא בפ״ק דקדושין.

    גרסת ר״שי ז״ל והא ואבני מלואים כתיב וא״ו הדר ערביה ורבינו הולך לשיטתו שכתב בפירוש התורה כי שוהם ואבני מלואים דבר אחד הן ואף על פי כן אינו נכון ורבינו תם גורס והא ואבני כתיב דהדר ערביה ופי׳ ז״ל כי בפרשת ויקהל כתיב ואבני והדר ערביה קרא שהוא כדין חבריו.

    Ritva on Avodah Zarah 23b · Sefaria

    Meiri

    מכיון שפרה אינה קדשי מזבח יכולה היא לפדות אף בלא מום ואינה צריכה בפדייתה העמדה והערכה וכל שנפדית על הצדדין שאפשר לפדותה כגון על ידי מום או שמצאו נאה הימנה קודם שנשחטה כמו שיתבאר במקומו יש מי שאומר שמותרת בגזה ועבודה וחלבה מותר ויש מי חולקים בקצת דברים וכבר נרמז מענין זה בפרק ראשית הגז ושמא תאמר תהא נדונת כחטאת אף לדברים אלו ר"ל שלא תפדה אלא במום קבוע ושתצטרך להעמדה והערכה אינו כן שכל שהיא באה למי נדה הצריכה הכתוב שתהא ראויה כחטאת אבל כל שאינה באה לכך נשארה היא בענינה להיותה כקדשי בדק הבית:

    אבנים לאפוד ושאר ענינים שבתרומת המשכן נקחים מן הגוים ואין לחוש לכלום:

    Meiri on Avodah Zarah 23b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אלא מעתה כו' בקלפי ובתמורה פרק המזבח כו' כפי' ראשון שפירשתי עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 23b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה אלא וכו' ול"ג אלא ובספרים לא היה כתוב אלא וכו' משום דלפי פי' התוס' לא שייך אלא משום דפרכת המקשה לא קאי אשינויי דחטאת קרייה רחמנא אלא אפלוגתא דר"א ורבנן קא פריך כדלעיל ולא שייך לומר בדברי התרצן אלא אפי' נימא דלר' שמעון הדר משינויא דחטאת קרייה רחמנא ולא לרבנן וק"ל:

    ד"ה בקשו וכו' וי"ל דע"י שמיר אינו נעשה חלק וכו' דאם תקשה א"כ היאך בנו המזבח מתחלה הא אבנים שלמות אמר רחמנא ר"ל שלא יהיו בהם פגימות כבר תירצו התוס' בפ"ק דחולין דף י"ח ד"ה כפגימות המזבח שבנו אותו מאבנים חלקים קטנים אבני נחל ע"ש:

    Maharam on Avodah Zarah 23b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 23, Amud Bet, about 255 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “אֶלָּא בְּפָרָה, דְּדָמֶיהָ יְקָרִין, אֲבָל בִּשְׁאָר קׇרְבְּנוֹת…”

    2. Segment 213 words

      Opens “וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: לוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה לְקׇרְבָּן,…”

    3. Segment 318 words

      Opens “וְעוֹד, תַּנְיָא בְּהֶדְיָא: מַאי אוֹתִיבוּ לֵיהּ חַבְרוֹהִי…”

    4. Segment 427 words

      Opens “עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בַּחֲשָׁשָׁא, אֲבָל…”

    5. Segment 55 words

      Opens “שָׁאנֵי פָּרָה, דְּחַטָּאת קַרְיַיהּ רַחֲמָנָא.…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, תִּיפָּסֵל בְּיוֹצֵא דּוֹפֶן! וְכִי תֵּימָא…”

    7. Segment 722 words

      Opens “וְכִי תֵּימָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: יוֹצֵא…”

    8. Segment 836 words

      Opens “אֶלָּא שָׁאנֵי פָּרָה, הוֹאִיל וּמוּם פּוֹסֵל בָּהּ…”

    9. Segment 932 words

      Opens “דְּבַר עֶרְוָה, דִּכְתִיב: ״כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “גּוּפָא, תָּנֵי שֵׁילָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר?…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Avodah Zarah 23b · Segment 8 — “…בָּם״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הַשְׁחָתָה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 23b · Segment 11 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַד…

    Original text

    אֶלָּא בְּפָרָה, דְּדָמֶיהָ יְקָרִין, אֲבָל בִּשְׁאָר קׇרְבְּנוֹת מוֹדוּ לֵיהּ!

    only with regard to the red heifer, as its price is exorbitant, and the Rabbis maintain that the gentile would not risk forfeiting the profit for a temporary benefit. But with regard to the rest of the offerings, which are not exceptionally valuable, they concede to Rabbi Eliezer that animals purchased from gentiles may not be used for these offerings.

    וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: לוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה לְקׇרְבָּן, מַנִּי? לָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלָא רַבָּנַן!

    The Gemara rejects this possibility: But what about that which is taught in the Tosefta , cited earlier: One may purchase an animal from gentiles for use as an offering; in accordance with whose opinion was this taught? It is not the opinion of Rabbi Eliezer nor that of the Rabbis.

    וְעוֹד, תַּנְיָא בְּהֶדְיָא: מַאי אוֹתִיבוּ לֵיהּ חַבְרוֹהִי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? ״כׇּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ... יַעֲלוּ לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי״.

    And furthermore, it is explicitly taught in a baraita : What did Rabbi Eliezer’s colleagues respond to him with regard to his ruling that an animal purchased from gentiles may not be used as an offering? They quoted a verse: “All flocks of Kedar shall be gathered together unto you, the rams of Nebaioth shall minister unto you; they shall come up with acceptance upon My altar” (Isaiah 60:7). Since the Rabbis learn from this verse that animals intended for use in all types of offerings may be purchased from gentiles, there is no reason to assume that they concede to Rabbi Eliezer. Consequently, Rabbi Pedat’s opinion that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, while the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, remains uncontroverted.

    עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בַּחֲשָׁשָׁא, אֲבָל הֵיכָא דְּוַדַּאי רַבְעַהּ — פַּסְלַהּ; שְׁמַע מִינַּהּ דְּפָרָה קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הִיא, דְּאִי קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — מִי מַיפְסְלָא בַּהּ רְבִיעָה?!

    § The Gemara continues to discuss the halakhot of the red heifer. Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree only with regard to a case where there is merely a concern that a person engaged in bestiality with the animal. But in a situation where the gentile certainly engaged in bestiality with it, all agree that he has disqualified it as an offering. The Gemara comments: Learn from it that the red heifer is classified as consecrated for the altar, as if it were classified as consecrated for Temple maintenance, does the fact that a person engaged in bestiality with it serve to disqualify it? Items consecrated for the maintenance of the Temple, which are not sacrificed upon the altar, are not rendered unfit by this act.

    שָׁאנֵי פָּרָה, דְּחַטָּאת קַרְיַיהּ רַחֲמָנָא.

    The Gemara rejects this conclusion: Although it is classified as consecrated for Temple maintenance, the purification offering of the red heifer is different, as the Merciful One labels it with the term for a sin-offering. Accordingly, the red heifer is subject to the same halakhot as a sin-offering, which means it is disqualified if it is the object of bestiality.

    אֶלָּא מֵעַתָּה, תִּיפָּסֵל בְּיוֹצֵא דּוֹפֶן! וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, אַלְּמָה תַּנְיָא: הִקְדִּישָׁהּ בְּיוֹצֵא דּוֹפֶן — פְּסוּלָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר?

    The Gemara counters: If that is so, then the red heifer should be disqualified if it was born by caesarean section, as this is the halakha concerning all other sin-offerings. The Gemara adds: And if you would say that indeed, that is so, then why is it taught in a baraita : If one consecrated a red heifer despite the fact that it was born by caesarean section, it is disqualified for use as a red heifer, and Rabbi Shimon deems the heifer fit for use in purification. If, as indicated by the verse, the halakhot of a sin-offering apply to the red heifer, how can Rabbi Shimon deem this animal fit?

    וְכִי תֵּימָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: יוֹצֵא דּוֹפֶן וָלָד מְעַלְּיָא הוּא, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְעִנְיַן קָדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ!

    The Gemara adds: And if you would say that Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he says (see Nidda 40a): A baby born by caesarean section is considered a full-fledged offspring and is no different from a baby born in a regular manner, that is difficult: But doesn’t Rabbi Yoḥanan say that Rabbi Shimon would concede with regard to sacrificial animals that an animal born by caesarian section is not consecrated? If so, even Rabbi Shimon should agree that the heifer is disqualified.

    אֶלָּא שָׁאנֵי פָּרָה, הוֹאִיל וּמוּם פּוֹסֵל בָּהּ — דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה נָמֵי פּוֹסֵל בָּהּ, דִּכְתִיב: ״כִּי מׇשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הַשְׁחָתָה — אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה.

    The Gemara explains: Rather, the red heifer is different: Since a blemish disqualifies it, a matter of licentiousness and a matter of idol worship also disqualify it, as it is written: “Neither from the hand of a foreigner shall you offer the bread of your God of any of these, because their corruption is in them, there is a blemish in them” (Leviticus 22:25). This verse indicates that corruption is considered a blemish, and the school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the term corruption is stated, it is a reference to nothing other than a matter of licentiousness and idol worship.

    דְּבַר עֶרְוָה, דִּכְתִיב: ״כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ״, וַעֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל״; וְהָא פָּרָה נָמֵי, הוֹאִיל וּמוּם פּוֹסֵל בָּהּ, דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה פָּסְלִי בַּהּ.

    The Gemara supports this claim: Corruption is a reference to a matter of licentiousness, as it is written with regard to the generation of the flood: “And God saw the earth, and, behold, it was corrupt; for all flesh had corrupted their way upon the earth” (Genesis 6:12). And corruption also is a reference to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly, and make you a graven image” (Deuteronomy 4:16). And consequently, with regard to the red heifer also, since a blemish disqualifies it, a matter of licentiousness and idol worship likewise disqualify it.

    גּוּפָא, תָּנֵי שֵׁילָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? דִּכְתִיב: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ״, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקְחוּ, וְאֵין הַגּוֹיִם יִקְחוּ. אֶלָּא מֵעַתָּה: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״, הָכִי נָמֵי דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יִקְחוּ, וְאֵין הַגּוֹיִם יִקְחוּ?

    § Earlier, Sheila provided a rationale for Rabbi Eliezer’s ruling that a red heifer may not be purchased from gentiles. The Gemara examines the matter itself. Sheila teaches in a baraita : What is the reasoning of Rabbi Eliezer? It is as it is written: “Speak unto the children of Israel that they take to you a red heifer” (Numbers 19:2). This indicates that the children of Israel take the red heifer, but gentiles do not take the red heifer. The Gemara asks: If that is so, then when the verse states with regard to the donations for the Tabernacle: “Speak unto the children of Israel, that they take for Me an offering” (Exodus 25:2), so too one can claim that only the children of Israel take an offering for God, but gentiles do not take an offering, and that no items for the Temple service may be purchased from gentiles.

    וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה גּוֹי אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ אֲבָנִים לָאֵפוֹד

    And if you would say that indeed, that is so, this cannot be correct. But doesn’t Rav Yehuda say that Shmuel says: The Sages asked Rabbi Eliezer: To what extent must one exert himself to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rabbi Eliezer said to them: Go and see what a certain gentile did for his father in Ashkelon, and his name is Dama ben Netina. Once, the Sages sought to purchase precious stones from him for the ephod of the High Priest