Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 23a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 23a

    Avodah Zarah 23a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 251 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    רבינא מהדר לתרוצי מתני' וברייתא דלעיל לעולם חשידי ומתני' לכתחילה קתני דאין מעמידין משום דלמא רבע לה וברייתא דקתני אין חוששין משום רובע משום נרבע דיעבד דמשום לשעבר קבעית למיסרה דלמא כבר רבעה ולכבר ארבעה לא חיישינן:

    ומנא תימרא דלמידי דחשידי ביה שני לן בין לכתחילה בין לדיעבד דלכתחילה לא מייחדינן ליה בהדייהו והיכא דאיתיחד לא מיתסר ולא אמרינן נבעלה לו:

    ע"י ממון שהיתה חייבת ממון מותרת לבעלה:

    הפסד ממון דסבר אי בעילנא לה תו לא פרע לי בעלה מידי:

    תדע דמשום הפסד ממון הוא דשרי לה דקתני על ידי נפשות שנתחייבה הריגה אסורה לבעלה אלמא היכא דלא מירתת להפסד ממונו אפקורי מפקר לה וחיישינן שמא נבעלה לאחד מהן ברצון. ואית דמוקמי לה באשת כהן דמיתסרא באונס וראשון עיקר דבכתובות (דף כו:) מוכח דבאשת ישראל קאי:

    ותו לא מידי אין להקשות על דבר זה דודאי טעמא ע"י ממון מותר משום דחייש עובד כוכבים להפסד ממונו:

    פרת חטאת פרה אדומה:

    ה"ג ממאי דלמא כולי עלמא לא חיישי לרביעה וטעמא דר"א כו':

    8 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 23a · Sefaria

    Tosafot

    רבינא אמר הא לכתחילה הא דיעבד לכאורה משמע דרבינא דהכא ורבי פדת דבסמוך לית להו ההוא שנויא דלעיל דאדם חס על בהמתו כו' מדמהדרי אשנויא אחרינא ותימה א"כ מה יתרצו משני המשניות ההיא דאין מעמידין וההיא דמקום שנהגו למכור מוכרין דלעיל בפ"ק (עבודה זרה דף יד:) ואין לומר שיתרצו כשנוייא קמא דרב דלעיל במקום שהתירו למכור התירו ליחד דלא נחשדו ארביעה כיון דלא קם דאף רב הדר ביה משום טעמא דפרשי' וי"ל דודאי בין רבינא בין רבי פדת אית להו שנויא דעובד כוכבים חס על בהמתו לענין שלא יאסור למכור להם בשום מקום ואף במקום שנהגו שלא למכור נמי ליכא איסורא אלא מנהגא כדפרישית מיהו מיסתבר להו דלענין קרבן יש לנו להחמיר ולאסור אף במקום שמוכרין ולא לסמוך על אותו טעם דעובד כוכבים חס על בהמתו אי לאו טעמא דדיעבד לרבינא ולר' פדת דמוקי לה כרבנן דלא חיישינן לרביעה כלל וא"ת ור' יוחנן דמשני לקמן (עבודה זרה דף כד:) גבול יש לה פחותה מבת שלש נעקרת בת שלש אינה נעקרת מה יתרץ מההיא דמקום שנהגו למכור מוכרין משמע כל בהמות אפילו יתרות על שלש ועוד דפחות מבת שלש נמי היה לו לאסור שמא תשהה אצלו עד שתהיה בת ג' וירבענה וי"ל דכן פירוש דבריו פחותה מבת ג' ודאי נעקרת ובת ג' רוב הפעמים אינה נעקרת אבל אינו ודאי כ"כ הילכך במקום שנהגו מוכרין אפילו בת שלש דעובד כוכבים חס לפי שאינו יודע בודאי ודואג שלא תעקר ולענין קרבן מוקי ההוא דלוקחין בפחותה מבת ג' ולא מיבעיא במקום שמוכרין דשרי ליקח אלא אף במקום שנהגו שלא למכור לוקחין לקרבן דכיון דודאי נעקרת חייס עלה ולא רבעה ומה שנהגו שלא למכור משוש חשש דרביעה לאחר שלש כדפרשינן אבל בת שלש אין לוקחין דאינה נעקרת כ"כ בודאי ואיכא למיחש דלמא רבעה:

    על ידי ממון מותרת לבעלה פ"ה דמיירי באשת ישראל וקשיא דא"כ היכי מוכח דשריא בדיעבד משום דאמרינן דודאי לא נבעלה דלמא לעולם אימא לך דנבעלה ומיהו להכי שריא משום דאשת ישראל שנבעלה באונס מותרת ואין לאוסרה משום דשמא נתרצית לו דודאי כיון דאינה נתפסת אנפשות לא מפחדה ולא מתרצית ליה לכך נראה לפרש דודאי מיירי באשת כהן דאף באונס אסורה והכא מותרת דאמרינן ודאי לא נבעלה וכן משמע בפרק שני דכתובות (דף כו: ושם) דפשיטא ליה לתלמודא דמתניתין מיירי באשת כהן דמייתי עלה בגמרא התם ההוא מעשה באשה אחת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה ואי באשת ישראל הוה ההוא עובדא מאי קאמר ורחקוה בני משפחתה לא הוה להו לרחק אלא לבעלה ועוד מתוך המשנה יש להוכיח דמיירי באשת כהן דקתני על ידי ממון מותרת לבעלה טעמא דע"י ממון דמרתת אהפסד ממונו הא שלא על ידי ממון אסורה ואף על פי שאין לתלות נתרצית כיון שאינו ע"י נפשות ואי באשת ישראל אמאי אסורה אלא ודאי באשת כהן והא דנקט מותרת לבעלה ולא נקט מותרת לכהונה משום סיפא נקט דע"י נפשות אסורה לבעלה והתם אף באשת ישראל אסורה לבעלה דאיכא למימר משום פחד נפשות נתרצית לו וא"ת מאי ס"ד דרבינא דבעי לאוכוחי היתר דיעבד מהכא הא ודאי דמשום הפסד ממונו הוא וי"ל דסבר רבינא דכיון דנחבשה שהיא מסורה בידו היה לו לאסור באשת כהן ולמיחש מיהא לבעילת אונס ואע"ג דאיכא הפסד ממון ומדשרינן הכא דיעבד ה"ה אף היכא דליכא הפסד ממון ותלמודא דחי דלית ליה הך סברא אלא אית ליה הפסד ממונו שאני:

    תדע דקתני סיפא ע"י נפשות אסורה לבעלה תימה מאי קאמר תדע דלמא שאני ע"י נפשות דאיכא למימר מחמת פחד נתרצית לו ותבעתו אבל שלא ע"י נפשות מותרת ואף היכא דליכא הפסד ממון וי"ל דודאי שלא ע"י ממון אסורה דאי ס"ד מותרת אמאי נקט רישא הפסד ממון ליתני שלא ע"י נפשות מותרת אלא ודאי הפסד ממון דוקא נקט וסיפא דקתני ע"י נפשות ה"ה שלא ע"י נפשות אסורה לכהן דבה איירי אלא בא להשמיענו דאף לישראל אסורה דאיכא למימר מחמת פחד נתרצית לו:

    ותו לא מידי פי' דודאי הפסד ממון שאני אבל יחוד בעלמא אימא דאסור אף בדיעבד תימה אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו אשת כהן יושבת תחת בעלה דא"א שלא תתיחד עם שום עובד כוכבים שעה אחת וכיון דליכא הפסד ממון חיישינן וי"ל דאין זה אלא דחוי בעלמא כלומר מהכא לא תוכיח ומכל מקום דברי רבינא אמת הן ועי"ל דאפילו לפי המסקנא אין לאסור יחוד מועט דדוקא נחבשה שאני לפי שהיא מסורה בידו כעין בהמה דהכא דבידו לרבעה אבל היכא שאינה תחת ידו של עובד כוכבים כלל ויכולה לצעוק ויהיה לה מושיע ודאי העובד כוכבים מרתת ואין לאוסרה על אותו יחוד וכן עיקר ובירושלמי דחי דאין דמיון אשה לבהמה שאני אשה שדרכה לצווח ואפילו חרשת דרכה לרמז:

    התם יצרו תקפו תימה לעיל דאמר רב עובד כוכבים חס על בהמתו ורבי פדת נמי אית ליה ההוא שנוייא כדפרי' נימא יצרו תקפו מכ"ש דפרה דדמיה יקרים י"ל שאני הכא כיון דדמיה יקרים עומדת למכור לישראל וכיון שהוא ודאי מוכר הפרה וסבור הוא להעלים ואינו חושש כיון שיצרו תקפו:

    Tosafot on Avodah Zarah 23a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וערבי אחד קנה ירך מן השוק חקק בה כדי רביעה רבעה צלאה ואכלה ופריק רבינא לא קשיא מתני' לכתחילה אין מעמידין הא דאי עבד והעמיד לוקחין ואין חוששין דלמא רבעה מדתנן לא תתיחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות.

    ותנינן האשה שנחבשה על ידי ממון מותרת לבעלה מאי לאו לכתחילה לא תתיחד ואם נתיחדה דיעבד אין חוששין לה. ודחינן לה שאני הכא דמתיירא לבוא עליה משום הפסד ממונו. תדע שהוא כך דקתני סיפא נחבשה על ידי נפשות אסורה לבעלה כיון דאין לו ממון עליה ודאי בא עליה. ר' פדת משני מתני' ר' אליעזר היא דאסר והא דתני לוקחין רבנן דשרו. דתנן בפרה בפ' שני גבי פרת חטאת ר' אליעזר אומר אינה ניקחת מן העובדי כוכבים וחכמים מכשירין. ודחינן ודילמא ר' אליעזר ורבנן לאו משום דחיישי לרביעה אלא דכ"ע לא חיישי לרביעה דיעבד כרבינא ואין חשודין בפרה אלא משום מלאכה כדרב דאמר הניח עליה בפרה אדומה עודה של שקאין פסולה. פי' עודה חבק מצוייר של עדיים שאוגדין אותה בבהמה ודומה לעול שפוסל את הפרה.

    ר' אליעזר חייש ורבנן לא חיישי (ובעגלה) [ובפרה] כתיב אשר לא עלה עליה עול משעה שהעלה עליה פסלה. ובעגלה כתיב אשר משכה בעול. ואמרינן בפרה מאי טעמייהו דרבנן דלא חיישי משום עודה של שקאין. דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טובא. דאמר דלמא מרגשי ישראל ולא זבני לה הכא נמי בשאר בהמות נימא משום הנאת רביעה לא מפסיד טובא ואפילו לכתחלה ליכשרו. ודחינן גבי רביעה יצרו תקפו. והדרינן לטעמא אחריתי ודלמא כולי עלמא לא חיישי לרביעה כלל. ור' אליעזר בר שילא דתני מאי טעמא דר' אליעזר דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה מישראל יקחו ולא מן העובדי כוכבים.

    ודחינן לא ס"ד דתנינן וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות וכי כל קרבנות מי כתיבא בהו קיחה.

    ודלמא לא פליגי רבנן על ר' אליעזר אלא בפרה בלבד הואיל ודמיה יקרין.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 23a · Sefaria

    Ritva

    פרק שני אין מעמידין גמרא רבינא אמר הא לכתחילה הא דיעבד פי׳ דאע״ג דתנן לוקחין מהן בהמ׳ לקרבן דהוי לכתחילה אנן הכי קאמרינן דלכתחלה כעין משנתי׳ חיישינן שמא ירבע אבל בדיעבד למה שכבר עמד ברשותם לא חיישינן שמא רבע ומוקמינן לה לבהמה החזקתה והיינו דקתני לוקחין מהן בהמה לקרבן כלומר ואין חוששין שמא כבר רבעה ואעפ״י שהוא לדידן לכתחילה וכן פר״שי ז״ל ודמיא הא לההיא דאמרינן בגטין שמא ימות חיישינן שמת לא חישינן והיינו דמדמינן לה לההיא דתנן לא תתיחד אשה עמהן דחיישינן לביאה להכא ואלו בדיעבד תנן האשה שנכבשה על ידי גוים על ידי ממון מותרת לבעלה ולא חיישינן שמא נבעלה מכבר ומתירין אותה לבעלה מטעם זה אפי׳ לכתחילה ולהאי סברא אף על גב דקתני אין מעמידין אם העמיד בשדה לקרבן ואפי׳ בבהמה דידן.

    על ידי ממון מותרת לבעלה פי׳ ואפי׳ לבעלה כהן דאמרינן לא נבעלה והכי מוכחא סוגין בהדיא דאי לבעלה ישראל דוקא ומפני שנבעלה באונס מה ראיה מכאן לדברי רבינא לומר דבדיעבד לא חיישי׳ שמא נרבעה אלא ודאי כדאמרן וכן פרש״י ז״ל כאן ומיהו סופא דקתני על ידי נפשות אסורה לבעלה פר״שי אפי׳ לבעלה ישראל דכיון דעל ידי נפשות היא נתרצתה לו להציל עצמה ואינו נכון שאין לך על ידי נפשות יותר משבויה שהיא מותרת לבעלה ישראל כדתנן התם אם תשתבאי אפרוקינך ואותביניך לי לאינתו וכדאיתא בכמה דוכתי ועוד דמההיא דנשי דגנבי גנבי שבאותו פרק מוכח להדיא שחזקת בנות ישראל כושר שאינן נבעלות ברצון עד שנראה בה דברים הנדרין אבל הנדון דכל הא׳ מהני באשת כהן היא ומשום דכל ההוא פרקא מיירי בנשי כהנים נקט סתם האשה שנחבשה.

    ודילמא שאני התם דמשום הפסד מירתת פי׳ דלעולם לא שאני לן בהאי ענינא בין לכתחילה לדיעבד וכל היכא דאמו׳ ר׳ לא תתיחד אם נתיחדה אסורה והיינו היכ׳ דליכא לגוי הפסד ממון אבל היכא דאיכא הפסד ממון שריא ואפילו לכתחילה שריא להתיחד ותדע דלא שריא מטעם דיעבד דהא קתני סיפא על ידי נפשות אסורות דאלמא כל היכא דליכא הפסד ממון אסורה ואם תאמר ואדמסתייע רבינא מרישא דעל ידי ממון לותיב לנפשיה מסיפא דעל ידי נפשות ויש לומר דאיהו סבר דעל ידי נפשות מילתא אחריתי היא שריא דמכורה לו ובממונו ובמה שהוא כממונו לית לן שום חזקה למישרי בדיעבד ואנן דומיא דלא תתיחד אשה עמהן איירי דלא הויא ממונו של גוי ואף על גב דבהמתו הוא ולא חיישינן אין יצרו אדוק בה כל כך אי חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן אף על גב דרבינא לית ליה ההוא טעמא לגמריה כדאמר רב עמרם לעיל מכל מקום קצת סיוע יש לו בו להתיר בו יותר מבאשה וכי לנו שנדמה אשה על ידי ממון לבהמתו כנ״ל.

    ותו לא מידי פי׳ לעולם לא שרי לן בין לכתחלה לדיעבד וטעמא דאמרינן דשאני הכא דאיכא הפסד ממון טעמא תירוצא הוא ולפי זה אשת כהן שנתיחדה עם הגוי ואין לו בה הפסד ממון הרי היא אסורה לבעלה לדין התלמוד ומיהו בזמן הזה מותרת דהא אית להו אימת מלכות דחמיר להו טפי מהפסד ממון ולא אסר התלמוד אלא בשאין לו בה חשש הפחד והן פירש בשם ר״י ז״ל.

    משום הנאה פורתא לא מפסיד טובא ואם תאמר אם כן עלה עליה זכר למה פסולה יש לומר דשאני התם דחזינן ודאי שעלה בפניה ולא מיחה בה ולא עוד לא שאם אתה מכשירה לו אף הוא יהא ניחא ליה כיון דלית ליה פסידא והרי היא פסולה ואם תאמר ופרה מעוברת למה כשרה מי גרעה מהיכא דעלה עליה זכר ואילו אנן לא פסלינן אלא בנרבעה ומשום איסור רביעה ויש לומר דהתם כיון דספקא הוא תלינן דמסתמא שלא בפניו נתעברה וכל היכא דלא ניחא ליה בשעת מעשה לא נפסלה בהכי דאנן דרשינן גבי עגלה ערופה דכתיב בה עבד דקרינן בה עובד דומיא דעבד כדדרשינן גבי כי יותן מים על זרע וכדפרישנא בבבא מציעא בס״ד.

    התם יצרו תוקפו פי׳ ולית ליה לרבי פדת טעמא דגוי חס על בהמתו שלא תעקר אי נמי דהתם ידע בדנפשיה דמפסיד לה ודאי ואין יצרו תוקפו אבל הכא הוא סבור שלא יודע הדבר ואינו חש לכבוש את יצרו.

    לא ס״ד דקתני כו׳ פי׳ ברייתא היא ולא גרסינן דקתני סיפא דאילו הויא סיפא במתני׳ היכי טעו שילא ואידך אמוראי אלא ודאי כדאמרן והכי מוכח לקמן דאמרי׳ פתח חד מינייהו ואמר וכן היה רבי אליעזר אומר פוסל אלמא מילתא דחדוש הוא דאמרינן ולאו מתני היא ואם תאמר ולעיל דנקטינן טעמא דרבי אליעזר משום חששה דהניח עליה עורה של שקין היכי לא פרכינן עליה מהך דפוסל בשאר קרבנות יש לומר דאין הכי נמי אלא דניחא לך למיפרך עלה מסברא והכא דלית ליה פירכא אחריתי פרכינן מיהא ודכוותא בתלמודא.

    Ritva on Avodah Zarah 23a · Sefaria

    Meiri

    אשה לא תתיחד עם הגוים מפני שחשודים על העריות ומ"מ בדיעבד אין חוששין לה לפסלה:

    האשה שנחבשה בידי גוים אם בסבת ממון נחבשה כגון שלותה היא או בעלה ונתמשכנה על הלואה זו הרי אימת הגוי על הפסד מעותיו ומותרת אף לכהן שאין חוששין שנבעלה כלל אפילו באונס ואם על עסקי נפשות נחבשה אפילו נתנה לפדיון אסורה לכהונה שמאחר שאין כאן הפסד ממון אינו נמנע מלבא עליה באונס הא ברצון מיהא אין לחוש ושלא כדברי גדולי הרבנים ואם היתה נשואה אם אשת ישראל היא מותרת ואם אשת כהן אסורה הואיל ועל עסקי נפשות נתפשה והוא הדין לכל כהן משום זונה והתבאר בכתבות כ"ו ב' שלא נאמר כן אלא בזמן שיד ישראל תקפה על הגוים אבל אם יד הגוים תקפה אין אימת מעות עליהם ואף על ידי ממון אסורה לכהונה אפילו היתה פנויה משום זונה ואם היא אשת כהן אסורה הואיל ועל עסקי נפשות נתפשה אא"כ העיד עליה אחד או שלא נודע שהיתה שבויה אלא על פיה כמו שיתבאר במקומו ובאשת ישראל מותרת שהרי יש כאן שתי ספקות שמא לא נבעלה ואם נבעלה שמא באונס היה וגדולי הרבנים מחמירין בה ואין דבריהם נראין לענין פסק יראה לי שלא נאמרו הדברים אלא שנחבשה בידי לסטים אבל בערכאות שלהם אף על עסקי נפשות ואף בזמן שידם תקפה מותרת בכל ענין אימת ערכאות על הכל ושמירת כל הנחבשים על המלכות מוטלת וכבר ביארנוה בשני של כתבות:

    פרת חטאת אע"פ שאינה קדשי מזבח הואיל וקרויה חטאת פסולה בכל מום שקדשי מזבח נפסלין בו וכן יוצא דופן ואתנן ומחיר וטרפה ורבועה ומוקצה ונעבד פוסלין בה ומותר ללקחה מן הגוים שהרי אף בשאר קרבנות עושין כן כמו שביארנו למעלה כל שכן בזו שאינו רוצה להכניס עצמו בספק הפסד דמים יקרים:

    עלה עליה עול או שום משוי אפילו כריכת השקים פסולה ובעגלה ערופה אינו פוסל עד שתמשוך ותלך באותו משוי טפח ממקום למקום שנאמר אשר לא משכה בעול:

    פרה שבא עליה זכר אפילו שלא בדרך עול כגון שבא עליה דרך ספסלים פי' בתלמוד המערב שהיא פסולה ואין צריך לומר אם בא עליה דרך עול שאע"פ שכל שהוא להנאתה אינה עול כמו שאמרו פירס טליתו עליה לצרכו פסולה לצרכה כשרה בזו תחלת עלייתו עול הוא אצלה מעתה אין אתה צריך לומר במעוברת שהיא פסולה וכבר ביארנו מענין זה בשני של פסחים:

    Meiri on Avodah Zarah 23a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה רבינא אמר כו' אם כן מה יתרצו מב' המשניות כו' ואין לומר שיתרצו כשינויא קמא דרב כו' דאף רב הדר ביה כו' עכ"ל ולעיל כתבו בזה דרך אחרת ותירוצם צ"ע דודאי רב כיון דלא יכול להעמיד שינויא קמא הכא כמ"ש לעיל והוכרח לתרץ הכא דעובד כוכבים חס על בהמתו ומותר ליקח לקרבן ע"כ דליתא ההוא תירוצא דלעיל במקום שאסור לייחד אסור למכור דאינו דומה יחוד למכירה משום דבמכירה עובד כוכבים חס על בהמתו כמו דשרי ליקח אבל אינהו אע"ג דלא יכלו להעמידו ההיא שינויא הכא כמ"ש לעיל מ"מ לדידהו לעיל מצי קאי ההוא תירוצא במקום דאסור (ליקח) [לייחד] אסור למכור אלא דהכא שרי ליקח למר כדאית ליה משום דדיעבד ולמר כדאית ליה דאתיא כרבנן דאין זה סותר תירוצא דלעיל דלפי דברי התוספות נמי רבינא ור' פדת יתרצו הכא תירוצא אחרינא מדלעיל ויש ליישב בדוחק דאי קאי האי שנויא לעיל לרבינא ולר' פדת ה"ל לתלמודא למימר התם הכי דקאי אליבייהו כיון דלרב לא קאי ודו"ק:

    בא"ד ואם תאמר ור' יוחנן כו' משמע כל בהמות אפילו יתירות על שלש ועוד כו' עכ"ל משמע להו הכי משום דודאי במקום שנהגו למכור ולא נהגו למכור בגוונא חדא קמיירי וא"כ ע"כ בכל מילי קמיירי בין בפחות מג' בין ביתירות על ג' ודו"ק:

    בד"ה ע"י ממון מותרת כו' מתוך המשנה יש להוכיח דמיירי באשת כהן כו' עכ"ל פירוש מתוך המשנה יש להוכיח כן למסקנא דמסיק תלמודא תדע כו' ודיוקא דרישא הוי דיוקא ולא דיוקא דסיפא וכמ"ש התוספות לקמן וק"ל:

    בד"ה תדע דקתני כו' אמאי נקיט רישא הפסד ממון ליתני שלא ע"י נפשות כו' עכ"ל ותלמודא דנקט במלתיה תדע דקתני סיפא על ידי נפשות כו' לכאורה רישא דעל ידי ממון מותרת ה"ל למנקט דמדיוקא הא שלא על ידי ממון אסור אפילו שלא על ידי נפשות וי"ל דה"ק תדע דע"כ ליכא לפלוגי בין לכתחלה לדיעבד (ב) דא"כ בע"י נפשות אמאי אסורה אלא ע"כ דשלא ע"י נפשות נמי אסורה כדיוקא דרישא וברישא נמי לא שרי אלא משום טעמא דמתיירא משום הפסד ממונו אבל אדיוקא דסיפא איכא למימר דנקיט הכי להשמיענו דאף לישראל אסורה והר"ש כהן בשאלות ותשובותיו האריך בכל זה לאין צורך כי הדברים ברורים הם וק"ל:

    בד"ה התם יצרו תקפו כו' תימה לעיל דאמר רב עובד כוכבים כו' יש לומר שאני הכא כיון דדמיה יקרים כו' עכ"ל מההיא דלעיל דמקום שנהגו למכור קשיא להו אפרה דקאמר בה יצרו תקפו דאל"ה לא הוי מפסיד טובא אבל משאר קרבנות לא קשיא להו דאין אנו צריכין לטעמא דיצרו תקפו דאסרם ר"א משום דבקרבן יש לנו להחמיר כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 23a · Sefaria

    Maharam

    גמרא ממאי דלמא דכ"ע לא חיישי לרביעה וכו' פי' למר דהיינו לדברי רבינא בדיעבד ולתירוצא דלעיל דרשב"א משום חס על בהמתו ורומיא דרמינן לעיל מיתרצה בשינויי דלעיל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

    ודלמא ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"א אלא בפרה וכו' אבל בשאר קרבנות מודו וכו' לר' פדת פריך דמוקי ליה פלוגתייהו דר"א ורבנן באי חיישינן ברביעה אבל לשינויי דלעיל ל"ק מידי דאינהו ס"ל דבין ר"א ובין רבנן לא חיישי לרביעה או משום דעובד כוכבים חס על בהמתו או משום דבדיעבד לא חיישינן ולא פליגי אלא או בדרב יהודה אמר רב בהניח עליה עודה של שקין או כדתני שילא דבר אל בני ישראל ויקחו אלא לרבי פדת קשה וק"ל:

    תוס' ד"ה רבינא אמר הא לכתחלה וכו' ותימה א"כ מה יתרצו משני המשניות וכו' ר"ל דבשינויא דרבינא לא מתרצו בשני משניות דלעיל משום דתרוייהו איירי בלכתחלה וגם בשינויא דרבי פדת לא מתרצו דדוחק לומד דההיא מקום שנהגו למכור וכו' אתי כרבנן וההיא דאין מעמידין אתי כר"א דא"כ רישא רבנן וסיפא ר"א וק"ל:

    בא"ד וא"ל שיתרצו כשינויא קמא דרב וכו' כיון דלא קם דאף רב הדר ביה משום טעמא דפרישית מקשין התלמידים דדלמא לעולם אימא לך דרבינא ורבי פדת מתרצי משניות דלעיל כשינויא קמא דמאי טעמא הדר ביה רב משום דלא מצי לאוקמי כאן הא אינהו מתרצו הך קושיא דלוקחים בהנהו שינוייא דקאמרי השתא כל חד למר כדאית ליה וי"ל דזה נראה דוחק דנימא דאינהו ס"ל כשינויא דרב כיון דרב גופיה הדר מיניה ולא רצה לתרץ ההיא דלוקחין בתירוצים דידהו ולעמוד בשינויא קמא דשני לעיל גופיה וכי תימא הא עכ"פ אפי' לפי מסקנת התוס' אינהו ס"ל דלא כרב דהא רב מכח קושיא דהכא הדר משינויא דלעיל ושני דעובד כוכבים חס על בהמתו מכלל דרב מתרץ ההיא דלוקחין דמשום הכי שרי לזבוני מנייהו מטעם דעובד כוכבים חס על בהמתו ואינהו מהדרי אשנויא אחריני דנראה להם דלענין קרבן יש לנו להחמיר ולא נסמוך אהאי טעמא דעובד כוכבים חס על בהמתו אין זה נראה דוחק כ"כ דאע"ג דמתרצה גם כן רומיא דהכא בהאי שינויא דעובד כוכבים חס על בהמתו וכדשני לה רב אעפ"כ מהדרי אינהו אשינוייא דעדיפי מיניה משום דנראה להם דיש להחמיר בקרבן ורב נמי אפשר דס"ל ג"כ שינוייא דידהו אלא דחד מתרי שינויא נקט ונקט האי שינויא דעובד כוכבים חס דמתרצי' ביה גם האי רומיא דלעיל משא"כ בהאי שינויא דרבינא ודר' פדת וק"ל:

    בא"ד מיהו מסתברא להו דלענין קרבן יש לנו להחמיר וכו' והא דלא קאמרי התוס' דמשום הכי לא מסתבר להו ההוא שינויא הכא דכיון שבא למוכרה אינו חס ואיכא למיחש לרביעה כמו שכתבו התוס' לעיל בסברת המקשה דפריך ורמינהו וכו' י"ל משום דהא כבר שני לה התרצן לעיל דהכא נמי חייש שמא שלפעמים אינו יכול למוכרה כדלעיל והא דלא תירצו התוס' לעיל בסברת המקשה דס"ד דבקרבן יש להחמיר כמו שתירצו הכא משום דא"כ מה מתרץ התרצן וק"ל:

    ד"ה ע"י ממון לכך נראה לפרש דודאי מיירי באשת כהן וכו' ויש לדקדק דתקשה לך הכל דמנא ליה לרבינא דהא מתני' איירי באשת כהן ולמידק מינה דבדיעבד לא חיישינן דנבעלה דלעולם אימא לך דבדיעבד נמי חיישינן לבעילה אלא דמתני' איירי באשת ישראל אע"ג דנבעלה באונס אינה נאסרת ואין לומר דדייק לה כמו שכתבו התוס' בתר הכי ועוד דמתוך המשנה יש להוכיח דמיירי באשת כהן דקתני ע"י ממון מותרת לבעלה טעמא דע"י ממון דמרתת אהפסד ממונו וכו' דהא על כרחך האי דיוק דכתבו התוס' לא אתי אלא למאי דדחי דהכא היינו טעמא דמתיירא משום הפסד ממונו אבל לפי מה דס"ד דרבינא ליכא למידק הכי דאי רבינא נמי ידע דטעמא דע"י ממון מותרת הוא מטעם הפסד ממון א"כ בעי להוכיח מכאן דבדיעבד לא חיישינן לבעילה וצ"ל דרבינא ס"ל דכיון דמתני' סתמא קתני האשה שנחבשה וכו' מיירי בכל ענין בין באשת ישראל בין באשת כהן מותרת ע"י ממון ובסיפא דע"י נפשות אסורה בכל ענין בין באשת כהן בין באשת ישראל דאל"כ היה לו לתנא לחלק ברישא מיניה וביה בין אשת ישראל לאשת כהן וק"ל:

    בא"ד וא"ת מאי סלקא אדעתיה דרבינא וכו' וי"ל דסבר רבינא וכו' ה"ה אף היכי דליכא הפסד ממון לפי תירוץ זה של התוס' הדרא קושיא לדוכתה דא"כ ל"ל לתנא למתני ע"י ממון מותרת ה"ל למתנא סתמא האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים מותרת ולי נראה לתרץ דס"ד דרבינא דהא דקתני ע"י ממון לרבותא קתני לא מבעיא היכא דנחבשה בחנם פשיטא דמותרת לבעלה אלא אפי' היכא דנחבשה בשביל ממון דס"ד למימר כיון דמשועבדת לו בשביל ממון ליחוש דנבעלה קמ"ל ורבינא לא סלקא אדעתיה כלל טעמא דמתיירא משום הפסד ממון דו"ק נ"ל:

    ד"ה תדע דקתני סיפא וכו' דודאי שלא ע"י ממון אסורה דאי ס"ד מותרת אמאי נקט רישא וכו' תירוץ זה של התוס' תמוה הוא דגמרא קאמר תדע דקתני סיפא והתוס' מפרשים דדייק מרישא מדלא קתני רישא שלא ע"י נפשות וכו' ויש ליישב הגמ' בדוחק תדע מדקתני רישא ע"י ממון מותרת לבעלה ש"מ דוקא ע"י ממון דאל"כ לתני סתמא האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים מותרת לבעלה וכי תימא דנקט ע"י ממון לדיוקי מיניה הא ע"י נפשות אסורה זה אינו דהא קתני סיפא בהדיא דע"י נפשות אסורה אבל לפי לשון התוס' דקאמר ליתני רישא שלא מחמת נפשות לא יתישב וק"ל:

    1 more comments on this page.

    Maharam on Avodah Zarah 23a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה על וכו' משום דשמא נתרצית לו עי' לקמן דף כה ע"ב תוס' ד"ה איכא:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 23a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 23, Amud Aleph, about 251 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “רָבִינָא אָמַר: לָא קַשְׁיָא — הָא לְכַתְּחִלָּה,…”

    2. Segment 233 words

      Opens “וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁאנֵי בֵּין לְכַתְּחִלָּה בֵּין לְדִיעֲבַד?…”

    3. Segment 325 words

      Opens “אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, שָׁאנֵי לַן בֵּין…”

    4. Segment 411 words

      Opens “תֵּדַע, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה…”

    5. Segment 538 words

      Opens “רַבִּי פְּדָת אָמַר: לָא קַשְׁיָא — הָא…”

    6. Segment 635 words

      Opens “מִמַּאי? דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה,…”

    7. Segment 716 words

      Opens “מָר סָבַר חָיְישִׁינַן, וּמַר סָבַר לָא חָיְישִׁינַן!…”

    8. Segment 812 words

      Opens “הָכִי נָמֵי לֵימָא: מִשּׁוּם הֲנָאָה פּוּרְתָּא לָא…”

    9. Segment 932 words

      Opens “וְדִלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה, וְהָכָא…”

    10. Segment 1040 words

      Opens “לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: וְכֵן הָיָה…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Avodah Zarah 23a · Segment 1 — “רָבִינָא אָמַר: לָא קַשְׁיָא — הָא לְכַתְּחִלָּה, הָא דִּיעֲבַד.

    Original text

    רָבִינָא אָמַר: לָא קַשְׁיָא — הָא לְכַתְּחִלָּה, הָא דִּיעֲבַד.

    § The Gemara cites another resolution of the apparent contradiction between the mishna, which rules that gentiles are suspected of bestiality, and the baraita , which permits an animal purchased from gentiles to be sacrificed as an offering. Ravina said that it is not difficult; this mishna issues its ruling with regard to the halakha ab initio , while that baraita is referring to the halakha after the fact.

    וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁאנֵי בֵּין לְכַתְּחִלָּה בֵּין לְדִיעֲבַד? דִּתְנַן: לֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת. וּרְמִינְהוּ: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גּוֹיִם, עַל יְדֵי מָמוֹן — מוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת — אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ!

    The Gemara asks: And from where do you say that there is a difference in this case between ab initio and after the fact? As we learned in the mishna: A woman may not seclude herself with them because they are suspected of engaging in forbidden sexual intercourse. And one can raise a contradiction from another mishna ( Ketubot 26b): With regard to a woman who was imprisoned by gentiles, if she was imprisoned due to monetary matters she is permitted to her husband even if he is a priest, as there is no concern that she was raped. If she was imprisoned due to a capital offense she is forbidden to her husband if he is a priest, as the captors would not restrain themselves from raping her. The first clause of the mishna in Ketubot rules that a woman who was imprisoned in seclusion with gentiles is not assumed to have engaged in intercourse with them. This apparently contradicts the statement of the mishna here, which rules that a woman may not seclude herself with gentiles.

    אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, שָׁאנֵי לַן בֵּין לְכַתְּחִלָּה לְדִיעֲבַד? מִמַּאי? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: אֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא, דְּמִתְיָירֵא מִשּׁוּם הֶפְסֵד מָמוֹנוֹ.

    The Gemara continues: Rather, isn’t it correct to conclude from here that there is a difference for us between ab initio , as in the mishna here, and after the fact, as in the mishna in Ketubot ? The Gemara rejects this conclusion: From where can this be proven? Perhaps I could actually say to you: Generally, even after the fact, one may not assume that a woman who was secluded with a gentile did not engage in intercourse with him, and here, in the mishna in Ketubot , this is the reason that she is permitted to her husband even after having been imprisoned: Since her husband might not agree to pay if his wife was raped, the gentile is fearful of raping her due to the potential loss of his money.

    תֵּדַע, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ, וְתוּ לָא מִידִּי.

    The Gemara adds: Know that this is the explanation, as the latter clause of that mishna teaches: If she was imprisoned due to a capital offense she is forbidden to her husband. Clearly, the difference is that in this case there is no incentive for the gentiles to leave her unharmed. The Gemara concludes: And nothing more needs discussion, as this is certainly the correct interpretation of that mishna.

    רַבִּי פְּדָת אָמַר: לָא קַשְׁיָא — הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא רַבָּנַן. דִּתְנַן גַּבֵּי פָּרַת חַטָּאת: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינָהּ נִקַּחַת מִן הַגּוֹיִם, וַחֲכָמִים מַתִּירִין. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה?

    Rabbi Pedat said: The contradiction between the mishna, which rules that gentiles are suspected of bestiality, and the baraita , which permits an animal purchased from gentiles to be sacrificed as an offering, is not difficult; this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, while that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. As we learned in a mishna ( Para 2:1) with regard to the red heifer of purification: Rabbi Eliezer says that it may not be purchased from gentiles, and the Rabbis permit it to be purchased from gentiles. Rabbi Pedat explains: What, is it not correct to say that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree with regard to this issue, that Rabbi Eliezer holds that we are concerned that a person might have engaged in bestiality with the animal, and the Rabbis hold that we are not concerned that a person engaged in bestiality with the animal?

    מִמַּאי? דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הִנִּיחַ (עֲלֵיהֶן) [עָלֶיהָ] עוּדָּה שֶׁל שַׂקִּין — פְּסָלָהּ, וּבְעֶגְלָה — עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ בָּהּ.

    The Gemara rejects this conclusion: From where do you know that this is the case? Perhaps everyone agrees that we are not concerned that a person might have engaged in bestiality with the animal, and here, this is the reasoning of Rabbi Eliezer: He holds in accordance with a statement that Rabbi Yehuda says that Rav says. As Rabbi Yehuda says that Rav says: If one placed a bundle of sacks upon a red heifer, he has rendered it unfit for purification, as a red heifer is fit only if it has not borne any burden, in accordance with the verse: “Upon which never came a yoke” (Numbers 19:2); and in the case of the heifer whose neck is broken, it is not rendered unfit until you pull a load with it, as the verse states: “And which has not drawn in the yoke” (Deuteronomy 21:3).

    מָר סָבַר חָיְישִׁינַן, וּמַר סָבַר לָא חָיְישִׁינַן! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, מִשּׁוּם נִיחָא פּוּרְתָּא לָא מַפְסֵיד טוּבָא.

    The Gemara elaborates: One Sage, Rabbi Eliezer, holds: A red heifer purchased from a gentile cannot be used for purification because we are concerned that it might have been used for labor, and one Sage, the Rabbis, holds: We are not concerned that the gentile used it for labor. Accordingly, the disagreement in that mishna does not relate to a concern with regard to bestiality. The Gemara responds: No; it cannot enter your mind that Rabbi Eliezer prohibits purchasing a red heifer from a gentile due to the concern that he might have placed sacks upon it, as due to the slight convenience of placing a bundle of sacks upon the heifer, the gentile will not forfeit the potential to earn a great deal of money which he can obtain by selling the heifer.

    הָכִי נָמֵי לֵימָא: מִשּׁוּם הֲנָאָה פּוּרְתָּא לָא מַפְסֵיד טוּבָא! הָתָם, יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ.

    The Gemara counters: So too, let us say: Due to the slight pleasure of engaging in bestiality with an animal, a gentile will not forfeit a great deal of money which he can otherwise obtain by selling the heifer. The Gemara responds: There, with regard to bestiality, his inclination overcomes him, and he is apt to engage in bestiality with the heifer despite the fact that he knows it is to his disadvantage to do so.

    וְדִלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּדְתָנֵי שֵׁילָא, דְּתָנֵי שֵׁילָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ — בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקְחוּ, וְאֵין הַגּוֹיִם יִקְחוּ.

    The Gemara suggests: And perhaps everyone agrees that we are not concerned that a person might have engaged in bestiality with the animal, and here, this is the reason of Rabbi Eliezer, in accordance with that which Sheila taught, as Sheila taught in a baraita : What is the reason of Rabbi Eliezer? The verse states: “Speak unto the children of Israel that they take to you a red heifer” (Numbers 19:2). This teaches that the children of Israel take the red heifer, but gentiles do not take the red heifer.

    לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: וְכֵן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל בְּכׇל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְתָנֵי שֵׁילָא, בִּשְׁלָמָא פָּרָה — כְּתִיב בָּהּ ״קִיחָה״, אֶלָּא כּוּלְּהוּ קׇרְבָּנוֹת — קִיחָה כְּתִיב בְּהוּ? וְדִלְמָא עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

    The Gemara answers: It should not enter your mind to say so, as the latter clause of that same baraita teaches: And similarly, Rabbi Eliezer would disqualify an animal purchased from a gentile in the case of all offerings. The Gemara elaborates: And if it should enter your mind that Rabbi Eliezer’s reason is in accordance with that which Sheila taught, granted, in the case of the red heifer a term of taking is written, but is a term of taking written with regard to all other offerings? Since a term of taking does not appear in the context of other offerings, this cannot be Rabbi Eliezer’s reasoning. The Gemara suggests: And perhaps the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer