Commentary page
Avodah Zarah 19a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 19a
Avodah Zarah 19a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 503 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אברהם אבינו בימי דור הפלגה היה בסוף ימי פלג נפלגה הארץ כדתניא בסדר עולם א"ר יוסי נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג וא"ת בתחילת ימיו כו' ופלג ראה את אברהם כמה שנים דהא לקצ"א דפלג נולד אברהם וחיה פלג אחר כך כמה שנים:
במושב אנשי פלשתים כשגר ביניהם דכתיב ויגר אברהם בארץ פלשתים:
כשהוא איש כשהוא בחור בכחו. כלומר ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה:
כאיש גבור:
ולא בשכר מצותיו שעובד את יוצרו מאהבת שמו ומאהבת מצות פיו ולא לשם קיבול שכר:
על מנת שלא לקבל פרס יהי לבך עמו לומר אפילו אין סופי לקבל שכר אוהב אני את בוראי וחפץ במצותיו:
ממקום שלבו חפץ לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו שאם ישנה לו מסכת אחרת אין מתקיימת לפי שלבו על תאותו:
חפצו באותו שאדם חפץ מדלא כתיב חפץ:
25 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
אשרי איש ולא אשרי אשה אבל לעיל גבי אשרי האיש לא דייק הכי דאיש משמע למעוטי אשה והאיש משמע למעוטי איש אחר:
על מנת לקבל פרס פי' בתוהא אם לא תבא שאילתו כמו שעושין עובדי כוכבים אבל אם אינו תוהא דמי להא דאמרינן בפ"ק דב"ב (דף י:) ובפ"ק דפסחים (דף ח.) ובר"ה (דף ד.) דתניא סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור:
אמר רבא אמר רב סחורה משמע שרב סחורה רבו מובהק היה שהרי בכמה מקומות מצינו שאמר הרבה דברים משמו והא דאמר סוף אלו מציאות (ב"מ דף לג.) אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת ומפרש רבא כגון רב סחורה דאסברא לי זוהמא ליסטרון התם אית דגרסי רבה ואית דגרסי רבא וה"פ אפילו לא קבלתי ממנו אלא דבר זה שאין בו כ"כ דבר חידוש אני חייב לקרוע עליו:
אנא עבידתה בדל"ת פירוש עשיתיה ומה שלא אמר קיימתיה שאין לשון קיום שייך אלא בדבר מצוה כי ההיא דסוף במה מדליקין (שבת דף לד.) גבי עשרתם ערבתם הדליקו את הנר וקא אמר דצריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה וקאמר אנא לא שמענא וקיימתיה מסברא ויש גורסים עבריתה ברי"ש ולא נהירא דא"כ בא לסתור ולהתפאר שעבר על דברי חכמים:
Tosafot on Avodah Zarah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
אשרי האיש זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי הפלגה שרשעים היו ובדרך חטאים אלו אנשי סדום שלא עמד עמהם ולא ישב במושב פלשתים כי הוא מושב לצים.
אשרי האיש ירא את ה' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש כלומר בתוקפו ומתגבר ומשבר את יצרו כאיש.
במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו מיכן שנו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס וכו'. כי אם בתורת ה' חפצו אין אדם קורא אלא מה שלבו חפץ:
כל העוסק בתורה הקב"ה עושה חפצו שנאמר בתורת ה' חפצו אמר רבא בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו [ולבסוף נקראת על שמו שנאמר] ובתורתו יהגה:
לעולם ילמד אדם והדר יהגה שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו והדר ובתורתו יהגה.
ואמר רבא ליגרוס איניש אע"ג דשוכח שנאמר גרסה נפשי לתאבה.
שתה מים מבורך בתחלה מבור ואחרי כן נוזלים מבאר שנובעת מים חיים.
הון מהבל ימעט אם עושה אדם תורתו חבילות חבילו' מתמעטת כלומר שוכח ואם קובץ על יד על יד ירבה. והיינו דכתיב לא יחרוך רמיה צידו וגו' פי' אם אינו משבר כנפי העוף שכבר אינה יכולה לפרוח אם מתעסק לצוד אחרת זו פורחת כך השמועה אם אינו שונה אותה הרבה עד שיתיישב בלבו אלא מתחיל אחרת משכח הראשונה.
1 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Meiri
אע"פ שהתשובה מתקבלת בכל עת ובכל זמן כמו שבארנו למעלה מ"מ התשובה המעולה היא בעת הבחרות ובעת שכחותיו מוכנים לעבירה כמו שהיו בשעה שהיה עושה את העברות אלא שהוא שוברם ומניחם ומחלישם בהכנעתו והוא שאמרו אשרי איש ירא את י"י אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש:
ראוי לאדם להיות רודף אחר המצות שלא מחמת השכר אלא מתשוקת השלמת רצון בוראו והשכר בא מאליו והוא שאמרו במצותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו:
לעולם לא יתחיל אדם לשנות אלא במקום שלבו חפץ ולעולם יהא גורס תחלה ואח"כ יהא מעיין ומתחדד בסברא על מה ששנה ולעולם אל יתיאש אדם מן הגרסא אפילו היה שכחן ואפילו לא למד כלל כבר אמרו יגעתי ולא מצאתי אל תאמן:
Meiri on Avodah Zarah 19a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Gilyon HaShas
גמ' בתחלה על גפי עיין סנהדרין סוף לח ע"א תוס' ד"ה בתחלה:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
מַאי דִּכְתִיב אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ וכו' (תהלים א, א). נראה לי דקשיא ליה על מה שאמר הָאִישׁ בה"א הידיעה דהוה ליה למימר 'אַשְׁרֵי אִישׁ' כמו שנאמר אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא הֳ' (תהלים קיב, א) ולזה אמר 'אַשְׁרֵי הָאִישׁ' זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ שנוסף לו אות ה"א בשמו. ומה שאמר 'שֶׁלֹּא הָלַךְ בַּעֲצַת דּוֹר הַפַּלָּגָה' היינו כי דור הפלגה היה להם אחדות ואחוה ביניהם אך היתה האחדות להרע אך אברהם אבינו היה אוחז במדת האחדות ואהבה ואחוה לטובה ולכן אמר הקדוש ברוך הוא אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא, ח) וכן נאמר כי כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ (ישעיה נא, ב). ואמר עוד 'שֶׁלֹּא עָמַד בְּמַעֲמָד אַנְשֵׁי סְדוֹם' דידוע עיקר רעת אנשי סדום היתה במה שנעלו דלת בפני אורחים ובטלו גמילות חסדים מכל וכל וכמפורש בכתובים בספר איוב ואברהם אבינו ע"ה הלך מנגד להם בדבר זה מן הקצה אל הקצה שהיה רודף אחר הכנסת אורחים בתכלית והיה עוסק בגמילות חסדים במאד מאד. ואמר עוד 'בְּמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב' אֵלּוּ הַפְּלִשְׁתִּים שאמרו קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק (שופטים טז, כה) ואמרו רבותינו ז"ל שכל אחד הביא את אשתו לבית האסורין כדי שתתעבר משמשון ראה כמה וכמה היו טמאין בטומאת הזנות ועריות עד שהבעל מביא את אשתו בידו לנאף עמה ואילו אברהם אבינו ע"ה היה רחוק מן טומאה זו בתכלית הריחוק מן הקצה אל הקצה דאפילו באשתו המותרת לו לא נסתכל ולא ידע יופיה עד שבא למצרים והכיר בה שהיא יפת מראה מאד (בבא בתרא טז.).
אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כְּשֶׁהוּא אִישׁ (תהלים קיב, א) נראה לי בס"ד כי רב מדבר בעושה תשובה בבחרותו דהשבח הוא לו מפני שכופה חומרו הקשה, ורבי יהושע בן לוי מדבר גם בעושה בזקנותו שיש לו שבח באופן אחר שהוא זקן ומתנהג בדרכי תשובתו כטבע הבחור דהיינו שלא יעצרנו גשם ושלג וקור וחום רץ כצבי וקל כנשר לעשות עבודת בוראו וזהו 'כְּאִישׁ' כלומר כטבע הבחור ואף על פי שהוא עתה אינו בחור אלא זקן. אי נמי רבי יהושע בן לוי סבירא ליה אם הוא קטן שאינו בר חיובא ועושה תשובה כמו בר חיובא יש לו שבח טפי ורב סבר אחר שנעשה בר חיובא עדיף טפי משום דתקיף יצריה טובא.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ כְּאִישׁ (תהלים קיב, א) פירש רש"י ז"ל כאיש גבור. נראה לי בס"ד יש אדם נוצח מחמת חלישותו כהנך נשים אשר במדינת אפריקא שבא אלכסנדרוס לעיר שכולה נשים לעשות עמהם מלחמה ואמרו לו חדל ממנו דאם נצחת אין לך פאר דנשי נצחת ואם נצחנו אותך אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה ועזב אותם וניצולו מן המלחמה (תמיד לב:). נמצא חלישותם הוא סיבה להצלתם. ולכן אומרים חכמי הטבע 'אם הארי ירדוף אחרי אשה יש לה תקנה שתגלה ערותה לפניו וידע שהיא אשה אז יחדל ממנה' כי בזיון הוא לו להלחם עם אשה. וכן הענין במלחמת יצר הרע אם יהיה האדם חלש כגון זקן או חולני לא ירדוף אותו להתגרות בו, ואם אדם זה נצח את יצר הרע אין לו פאר בכך אך עיקר הפאר לאדם שהוא מתגבר על יצרו אפילו שהוא בעל חומר חזק עדיף וברי כאיש. או יובן הכונה יש ניצול מיד הרודף אותו מחמת שברח מפניו או מחמת שהביא לו עזר מאחרים או מצד כלי זיין שהיה בידו ואין בכל אלה פאר כל כך לזה המציל עצמו באחת מאלה אך הפאר השלם הוא להמציל עצמו בגבורת ידו בלבד ולא על ידי שיתוף דבר אחר וכן הענין במלחמת היצר הרע הרודף אחר האדם להחטיאו יש מציל עצמו על ידי שבורח מן העבירה כהך עובדא דאמרינן לעיל (עבודה זרה יז:) בתרי שבילי דאמר החכם לחבירו נזיל אפתחא דעבודה זרה דנכיס יצריה ונברח משביל בית הזונות ששם מצוי היצר הרע של הזנות דתקיף להלחם בנו או יציל עצמו מחמת שנמצאים במקום העבירה בני אדם אחרים ואי אפשר לעשות העבירה לפניהם וכמו הך דרב עמרם חסידא דצווח נורא בי עמרם ואתו אינשי ובזה חדל היצר הרע ממנו (קידושין פא.) וכן כל כיוצא בזה בסיבות של חולשה וכיוצא שמונעים אותו מעשיית העבירה אין בכל אלה פאר לאדם שניצול מן יצר הרע דעבירה אלא הפאר דלא הוה ליה כזאת וכזאת ואין שום מונע כנגדו ועם כל זה הוא גובר על יצרו ואינו עושה העבירה.
רָבָא רָמֵי כְּתִיב "עַל גַּפֵּי" וּכְתִיב "עַל כִּסֵּא" בַּתְּחִלָּה עַל גַּפֵּי וּלְבַסּוֹף עַל כִּסֵּא (משלי ט, ג). נראה לי בס"ד גפים הם שנים אבל כסא הוא עומד על שלשה רגלים, וכן בתחלה לומד מקרא זו תורה שבכתב ומשנה זו התחלת תורה שבעל פה אך אינו מבין מהם דבר ברור וזהו גַּפֵּי שתים דוקא אך אחר כך לומד תלמוד שבו מבין דברי המקרא ודברי המשנה על אמיתתן וזה הוא עַל כִּסֵּא של שלשה רגלים כן הוא בידו שלשה למודים מקרא ומשנה ותלמוד ואז הוא שלם באמיתות דברי התורה ומצותיה. ונראה לי בס"ד לרמוז עוד במאמר זה אותיות 'גַּפֵּי' במילואם כזה: גימ"ל פ"ה יו"ד [188] עולה מספר קפ"ח ואותיות 'כִּסֵּא' במילואם כזה: כ"ף סמ"ך אל"ף [331] עולה מספר של"א ואם תוסיף מספר קמ"ג שהוא מספר 'נוֹזְלִים' [143] על מספר קפ"ח הנזכר אז יהיה מספר 'כִּסֵּא' [188+143=331] במילואו שהוא מספר 'אֶשֶׁל' [331] ככתוב וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע (בראשית כא, לג) כלומר מספר 'כִּסֵּא' מלא 'בִּבְאֵר שָׁבַע' זו התורה דכתיב בה חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט, א) ובזה יובן (שיר השירים ד, טו) 'מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים' היא התורה 'וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן' כלומר מספר נוזלים אשר יבא באחרונה יהיה מן לבנון כלומר מהשפעת חכמה ובינה כי 'לְבָנוֹן' הוא ל"ב נתיבות חכמה ונו"ן שערי בינה נמצא העיקר הוא שתהיה בחינת 'כִּסֵּא' מלא שהוא מספר 'אֶשֶׁל' כדכתיב 'וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע' זו התורה כאמור.
אָמַר רָבָא לְעוֹלָם יִלְמוֹד אָדָם תּוֹרָה בְּמָקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ (תהלים א, ב). קשא מאי הוסיף רבא על הברייתא דקאמר רבי אומר 'אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ'? ונראה לי בס"ד דהברייתא איירי בלומד לבדו ורבא בא לחדש אפילו בלומד עם חברים ישתדל לעשות המצאות להכריחם שילמוד עמהם במקום שלבו חפץ ונזכר דבר בתיבת לעולם דאיירי בכל גוונא. ומה שאמר 'בַּתְּחִילָּה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְבַסּוֹף נִקְרֵאת עַל שֵׁם שֶׁלּוֹ' נראה לי בס"ד לכן תמצא נקודות תּוֹרָה הם חול"ם שמספרו עשרה וקמ"ץ שמספרו ט"ז [16+10=26] שהם מספר שם הוי־ה ואם תצרף עמהם אותיות ו"ה של תורה במלואם כזה וא"ו ה"א [19] שהם מספר י"ט אז יהיה כאן מספר אָדָם [26+19=45] רמז שבתחלה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף על שמו של אדם.
בַּתְּחִלָּה 'בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים' וּלְבַסּוֹף 'עֲלֵי דֶרֶךְ' (משלי ח, ב) הנה פשט המאמר לפירוש רש"י ז"ל הוא כך כי 'מְרוֹמִים' רצונו לומר הרים ומקומות גבוהים שאין בני אדם מצויים שם ואינם מעבר רבים וזהו כמו מחבואות ואחר כך 'עֲלֵי דֶרֶךְ' מקום מעבר רבים וגלוי לעיני הכל. אך נראה לפרש בס"ד הכונה בזה הוא דבתחילה אינו יכול להורות מלימודו הוראות ואם כן אין הנאה מלימודו למטה בתחתונים כי אם רק למעלה בשמים שעושה תיקון בעולמות העליונים על ידי עסק התורה וזהו 'בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים' אבל אחר כך כאשר יתחכם ויורה הוראות וגם ילמד לאחרים הנאתו היא גם לתחתונים והיינו 'עֲלֵי דֶרֶךְ' כי עולם הזה מקום התחתונים נקרא בשם דרך ונמשל לדרך כמו שכתב הרב עוללות אפרים ז"ל כי מקום זה הוא דרך ואורח לעולם העליון וכל התחתונים נקראים 'הולכי דרכים'.
בַּתְּחִלָּה 'שְׁתֵה מִבּוֹרְךָ' וּלְבַסּוֹף 'וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרְךָ' (משלי ה, טו). נראה לי בס"ד כי 'בּוֹר' אין בו אות אל"ף אך 'בְּאֵר' יש בו אות אל"ף וכתבתי בס"ד במקום אחר כי התורה נרמזה באות אל"ף ובאות למ"ד והיינו מה שילמד האדם לעצמו נרמז באות למ"ד שהוא רצונו לומר למד אתה לעצמך ומה שחייב ללמד לאחרים נרמז באות אל"ף שהוא לשון 'אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי' (תהלים נה, יד) וכן 'וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה' (איוב לג, לג) וקרי ביה אל"ף בדגש רצונו לומר תאלף לאחרים, ולזה אמר 'בַּתְּחִלָּה מִתּוֹךְ בּוֹרְךָ' בור שאין אתה יכול ללמד לאחרים 'וּלְבַסּוֹף מִתּוֹךְ בְּאֵרְךָ' באר בתוספת אל"ף שתלמד לאחרים ואז אתה גם כן תשכיל ותשלים השגתך להיות באר מים חיים כמו שאמרו (מכות י.) ומתלמידי יותר מכולם. או יובן בס"ד אות א רומז לשמו יתברך כי צורתו וא"ו ושני יודי"ן שמספרם כ"ו והיינו בתחלה 'בּוֹר' בלא א' שאין לומד תורה לשמו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך 'בְּאֵר' בתוספת א' שרמוז בו שמו יתברך כלומר שלומד תורה לשם הוי־ה ברוך הוא.
מָשָׁל לְצַיֵּד שֶׁצָּד צִפָּרִין נראה לי בס"ד הא דמדמי בעל תורה לצייד על שם שהיא צד ניצוצי הקדושה מן הקליפה על ידי לימוד התורה כי על ידי עסק התורה עושה בירור גדול לנשמות המגולגלים בדצח"ם [בדומם, צומח, חי, מדבר] ולכן נמשל לצייד.
Ben Yehoyada on Avodah Zarah 19a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 19, Amud Aleph, about 503 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 133 words
Opens “אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁלֹּא הָלַךְ בַּעֲצַת אַנְשֵׁי דּוֹר…”
- Segment 222 words
Opens “״וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב״ — שֶׁלֹּא יָשַׁב…”
- Segment 332 words
Opens “״אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה׳״, אַשְׁרֵי אִישׁ…”
- Segment 436 words
Opens “״בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״בְּמִצְוֹתָיו״…”
- Segment 521 words
Opens “״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״, אָמַר רַבִּי:…”
- Segment 654 words
Opens “לֵוִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי,…”
- Segment 735 words
Opens “אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי בַּר חָמָא: כׇּל הָעוֹסֵק…”
- Segment 822 words
Opens “וְאָמַר רָבָא: בַּתְּחִילָּה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל…”
- Segment 915 words
Opens “וְאָמַר רָבָא: לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה, וְאַחַר…”
- Segment 1025 words
Opens “וְאָמַר רָבָא: לְעוֹלָם לִיגְרֵיס אִינִישׁ, וְאַף עַל…”
- Segment 1114 words
Opens “רָבָא רָמֵי: כְּתִיב ״עַל גַּפֵּי״, וּכְתִיב ״עַל…”
- Segment 1212 words
Opens “כְּתִיב ״בְּרֹאשׁ מְרֹמִים״, וּכְתִיב ״עֲלֵי דָרֶךְ״. בַּתְּחִלָּה…”
- Segment 1318 words
Opens “עוּלָּא רָמֵי: כְּתִיב ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״, וּכְתִיב…”
- Segment 1431 words
Opens “אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב…”
- Segment 1517 words
Opens “אָמַר רָבָא: יָדְעִי רַבָּנַן לְהָא מִילְּתָא וְעָבְרִי…”
- Segment 1621 words
Opens “אָמַר רַב שֵׁיזְבִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן…”
- Segment 1730 words
Opens “וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״צַיָּיד הָרַמַּאי יַחֲרוֹךְ״. כִּי…”
- Segment 1825 words
Opens “״וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם״, אָמְרִי…”
- Segment 1940 words
Opens “אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּנַן: בָּעֵינָא דְּאֵימָא…”
Sages named on this page
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Avodah Zarah 19a · Segment 18 — “…מָיִם״, אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: ״כְּעֵץ שָׁתוּל״ וְלֹא ״כְּעֵץ…”
- Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim
Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…
Source: Avodah Zarah 19a · Segment 16 — “אָמַר רַב שֵׁיזְבִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מַאי…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Avodah Zarah 19a · Segment 13 — “עוּלָּא רָמֵי: כְּתִיב ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״, וּכְתִיב ״וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim
Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…
Cited source: Avodah Zarah 19a
All 10 sources this entry cites
Original text
אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁלֹּא הָלַךְ בַּעֲצַת אַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלַגָּה, שֶׁרְשָׁעִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר״, ״וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד״ — שֶׁלֹּא עָמַד בַּעֲמִידַת סְדוֹם, שֶׁחֲטָאִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד״.
is referring to our forefather Abraham, who did not walk in the counsel of the members of the generation of the dispersion, who were wicked, as it is stated that they said to each other: “Come, let us build us a city, and a tower, with its top in heaven” (Genesis 11:4), a project with a wicked aim. “Nor stood in the way of sinners” (Psalms 1:1); this too is referring to Abraham, who did not join in the stand of the residents of Sodom, who were sinners, as it is stated: “Now the men of Sodom were wicked and sinners against the Lord exceedingly” (Genesis 13:13).
״וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב״ — שֶׁלֹּא יָשַׁב בְּמוֹשַׁב אַנְשֵׁי פְּלִשְׁתִּים, מִפְּנֵי שֶׁלֵּצָנִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ״.
“Nor sat in the seat of the scornful” (Psalms 1:1); this means that Abraham did not sit in the seat of the Philistines, because they were scorners who engaged in jest and buffoonery. As it is stated with regard to the Philistines in a later period: “And it came to pass, when their hearts were merry, that they said: Call for Samson, that he may make us sport” (Judges 16:25).
״אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה׳״, אַשְׁרֵי אִישׁ וְלֹא אַשְׁרֵי אִשָּׁה? אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב: אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כְּשֶׁהוּא ״אִישׁ״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ ״כְּאִישׁ״.
The Gemara cites an interpretation of a similar verse: “Happy is the man that fears the Lord, that delights greatly in His mitzvot” (Psalms 112:1). The Gemara asks: Is that to say happy is the man, but not happy is the woman? Why is it necessary for the verse to emphasize that it is speaking of a man? Rav Amram says that Rav says: The verse applies to both men and women and is teaching: Happy is one who repents when he is still a man, i.e., before he becomes elderly and his strength dwindles. Rabbi Yehoshua ben Levi says: Happy is one who triumphs over his evil inclination like a man, i.e., with strength and vigor.
״בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״בְּמִצְוֹתָיו״ וְלֹא בִּשְׂכַר מִצְוֹתָיו, וְהַיְינוּ דִּתְנַן: הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.
The verse continues: “He delights greatly in His mitzvot.” Rabbi Elazar says: The person delights in His mitzvot themselves and not in the reward for performing His mitzvot. And this is the same as we learned in a mishna ( Avot 1:3): Antigonus of Sokho would say: Do not be like the servants who serve the master on the condition of receiving a reward; rather, be like the servants who serve the master not on the condition that they receive a reward.
״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״, אָמַר רַבִּי: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״.
§ The Gemara returns to its interpretation of the verse that was discussed previously: “But his delight is in the Torah of the Lord” (Psalms 1:2). Rabbi Yehuda HaNasi says: A person can learn Torah only from a place in the Torah that his heart desires, as it is stated: But his delight is in the Torah of the Lord, i.e., his delight is in the part of the Torah that he wishes to study.
לֵוִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְקָא פָּסְקִי סִידְרָא. סְלֵיק סִפְרָא, לֵוִי אָמַר: לַיְיתוֹ [לַן] מִשְׁלֵי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אָמַר: לַיְיתוֹ [לַן] תִּילִּים. כַּפְיֵיהּ לְלֵוִי וְאַיְיתוֹ תִּילִּים, כִּי מְטוֹ הָכָא ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״, פָּרֵישׁ רַבִּי וַאֲמַר: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ. אָמַר לֵוִי: רַבִּי, נָתַתָּ לָנוּ רְשׁוּת לַעֲמוֹד.
The Gemara relates: Levi and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, were sitting before Rabbi Yehuda HaNasi, and they were learning the Torah portion. When they finished the book that they were learning and were ready to begin a new subject, Levi said: Let them bring us the book of Proverbs; and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: Let them bring us the book of Psalms. He compelled Levi to acquiesce, and they brought a book of Psalms. When they arrived here, at the verse: “But his delight is in the Torah of the Lord,” Rabbi Yehuda HaNasi explained the verse and said: A person can learn Torah only from a place in the Torah that his heart desires. Levi said: My teacher, you have given us, i.e., me, permission to rise and leave, as I wish to study Proverbs, not Psalms.
אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי בַּר חָמָא: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״. אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם יִלְמוֹד אָדָם תּוֹרָה בְּמָקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״.
The Gemara cites other interpretations of this verse. Rabbi Avdimi bar Ḥama says: With regard to anyone who engages in the study of Torah, the Holy One, Blessed be He, fulfills his desires, as it is stated: “But in the Torah of the Lord is his delight,” i.e., if one engages in the study of the Torah of the Lord, he will have his desires met by the Lord. Rava says, in accordance with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi: A person should always learn Torah from a place in the Torah that his heart desires, as it is stated: “But his delight is in the Torah of the Lord.”
וְאָמַר רָבָא: בַּתְּחִילָּה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְבַסּוֹף נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״, ״וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה״.
And Rava also says, with regard to this verse: Initially the Torah is called by the name of the Holy One, Blessed be He, but ultimately it is called by the name of the one who studies it. As it is first stated: “His delight is in the Torah of the Lord,” and in the continuation of the verse it states: “And in his Torah he meditates day and night.” This teaches that through study one acquires ownership, as it were, of the Torah.
וְאָמַר רָבָא: לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ יֶהֱגֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּתוֹרַת ה׳״, וַהֲדַר ״וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה״.
And Rava says in reference to this verse: A person must always study Torah and gain a broad knowledge of it, and only then may he analyze and delve into it. As it is stated: “His delight is in the Torah of the Lord,” meaning that he studies the Torah on a basic level, and only afterward does the verse state: “And in his Torah he meditates,” i.e., he analyzes it.
וְאָמַר רָבָא: לְעוֹלָם לִיגְרֵיס אִינִישׁ, וְאַף עַל גַּב דִּמְשַׁכַּח, וְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדַע מַאי קָאָמַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה״, ״גָּרְסָה״ כְּתִיב וְלָא כְּתִיב ״טָחֲנָה״.
And Rava says with regard to Torah study: A person should always study [ ligeris ] and review even though he may afterward forget, and even though he does not understand what it is saying. As it is stated with regard to the study of Torah: “My soul breaks [ garesa ] for the longing that it has for Your ordinances at all times” (Psalms 119:20). It is written: “Breaks,” and it is not written: Grinds, demonstrating that the soul is satisfied with breaking apart material, on a basic level, even if it does not have the opportunity to grind and analyze it in greater depth.
רָבָא רָמֵי: כְּתִיב ״עַל גַּפֵּי״, וּכְתִיב ״עַל כִּסֵּא״! בַּתְּחִלָּה ״עַל גַּפֵּי״, וּלְבַסּוֹף ״עַל כִּסֵּא״.
Rava raises a contradiction between two verses: It is written that the Torah calls to people: “Upon the highest places of the city” (Proverbs 9:3), and it is written far more specifically: “On a seat in the high places of the city” (Proverbs 9:14). He explains: Initially, one who studies Torah does not have a secure place to sit, and therefore he is located merely upon the highest places, but ultimately, as he advances in his learning, he is placed on a seat of honor.
כְּתִיב ״בְּרֹאשׁ מְרֹמִים״, וּכְתִיב ״עֲלֵי דָרֶךְ״. בַּתְּחִלָּה ״בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים״, וּלְבַסּוֹף ״עֲלֵי דָרֶךְ״.
The Gemara mentions a similar contradiction. It is written with regard to the Torah: “In the top of high places” (Proverbs 8:2), and it is written in the continuation of the verse that the Torah is “by the path.” This contradiction is resolved as follows: Initially, a person studies Torah in a private location, in the top of high places, but ultimately he will spread his knowledge, by the path, in the public realm.
עוּלָּא רָמֵי: כְּתִיב ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״, וּכְתִיב ״וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״ — בַּתְּחִלָּה ״שְׁתֵה מִבּוֹרֶךָ״, וּלְבַסּוֹף ״וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״.
Ulla raises a contradiction with regard to the following verse. It is written: “Drink waters out of your own cistern” (Proverbs 5:15), and it is written in the continuation of the verse: “And running waters out of your own well.” He explains: Initially one should “drink waters out of your own cistern,” i.e., like the cistern that draws water into one location, learning all existing knowledge; and ultimately one can produce “running waters out of your own well,” i.e., original thought and innovative insights in Torah.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא: מַאי דִּכְתִיב ״הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה״? אִם עוֹשֶׂה אָדָם תּוֹרָתוֹ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת — מִתְמַעֵט, וְאִם קוֹבֵץ עַל יָד — יַרְבֶּה.
The Gemara cites other statements relating to Torah study. Rava says that Rav Seḥora says that Rav Huna says: What is the meaning of that which is written: “Wealth gotten through vanity [ mehevel ] shall be diminished; but he that gathers little by little shall increase” (Proverbs 13:11)? If a person turns his Torah into many bundles [ ḥavilot ], by studying large amounts in a short period of time without reviewing, his Torah will diminish. But if he gathers his knowledge little by little, by studying slowly and reviewing, his knowledge shall increase.
אָמַר רָבָא: יָדְעִי רַבָּנַן לְהָא מִילְּתָא וְעָבְרִי עֲלַהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲנָא עֲבִידְתַּהּ, וְאִקַּיַּים בִּידִי.
Rava said: The Sages know this, but nevertheless they transgress it, i.e., they fail to heed this advice. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: I did this, as I studied little by little and regularly reviewed what I had learned, and my learning has in fact endured.
אָמַר רַב שֵׁיזְבִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מַאי דִּכְתִיב ״לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ״? לֹא יִחְיֶה וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים צַיָּיד הָרַמַּאי.
Rav Sheizvi said in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: What is the meaning of that which is written: “The slothful man [ remiyya ] will not roast [ yaḥarokh ] his prey” (Proverbs 12:27)? The deceitful [ harammai ] hunter, i.e., one who tricks people into believing that he has acquired vast stores of knowledge by studying new material without reviewing that which he has already learned, will not live [ yiḥye ] a long [ ya’arikh ] life. According to this interpretation, yaḥarokh is a combination of the words yiḥye and ya’arikh .
וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״צַיָּיד הָרַמַּאי יַחֲרוֹךְ״. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁצָּד צִפֳּרִין, אִם מְשַׁבֵּר כְּנָפֶיהָ שֶׁל רִאשׁוֹנָה — כּוּלָּם מִתְקַיְּימוֹת בְּיָדוֹ, וְאִם לָאו — אֵין מִתְקַיְּימוֹת בְּיָדוֹ.
And Rav Sheshet says that the verse means the opposite: The cunning [ harammai ] hunter will roast his prey to prevent it from escaping, i.e., he reads the verse as a rhetorical question: Will not the hunter roast? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: This is comparable to a person who is hunting birds; if he breaks the wings of the first bird so that it will be unable to fly off, and he proceeds in this manner, all of his prey will remain in his possession; but if not, they will not remain in his possession, as each bird will fly off when the next is captured. In a similar fashion, a clever student reviews that which he learns, to ensure that he retains his knowledge.
״וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם״, אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: ״כְּעֵץ שָׁתוּל״ וְלֹא ״כְּעֵץ נָטוּעַ״, כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם.
§ The Gemara returns to its interpretation of the first verses of Psalms. “And he shall be like a tree planted [ shatul ] by streams of water” (Psalms 1:3). The students of the school of Rabbi Yannai say: The verse states that a Torah scholar is comparable to a tree that has been uprooted from its original location and replanted [ shatul ] somewhere else. It does not say that he is comparable to a tree that is planted [ natu’a ] and remains in one place. This is teaching that anyone who learns Torah from one teacher alone never sees a sign of blessing, as it is necessary to acquire knowledge from many teachers.
אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּנַן: בָּעֵינָא דְּאֵימָא לְכוּ מִלְּתָא, וּמִסְתְּפֵינָא דְּשָׁבְקִיתוּ לִי וְאָזְלִיתוּ. כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד — אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. שַׁבְקוּהּ וַאֲזוּל קַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר לְהוּ: הָנֵי מִילֵּי סְבָרָא, אֲבָל גְּמָרָא מֵרַב אֶחָד עֲדִיף, כִּי הֵיכִי
Rav Ḥisda said to the Sages who were studying with him: I wish to say something to you, but I am afraid that then you will leave me and go. What did he wish to tell them? He wanted to say that anyone who learns Torah from one teacher alone never sees a sign of blessing. When the students heard this, they did in fact leave him and went to learn from Rava. Rav Ḥisda said to them: That matter applies only with regard to reasoning, i.e., in order to come up with sophisticated reasoning it is necessary to hear many different opinions. But with regard to the oral tradition itself, it is preferable to learn from one teacher so that