Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 17b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 17b

    Avodah Zarah 17b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 418 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    דנכיס יצריה נשחט יצרא. אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים ונמסר בידם והרגוהו כדאמרי' בד' מיתות בסנהדרין (דף סד.) כלומר ניזיל בההוא שבילא ולא ניזיל אפיתחא דבי זונות שלא ישלוט בנו יצר הרע:

    איכנעו זונות מקמייהו נכנסו מפניהם לקובתן:

    מנא לך הא דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא מיסתפית מיצר הרע:

    זימה ומתרגמי' עצת חטאין עצת הוא תרגום של זימה היא וחטאין הוא תוספת התרגום מפרש שעצה זו רעה היא של חטא. אלמא דזימה היינו לשון עצה ותורה נקראת עצה דכתיב (ישעיהו כ״ח:כ״ט) הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה תשמור עליך:

    מזימה מן הזנות:

    תשמור עליך תורה דסיפיה דקרא תבונה תנצרכה מזימה תשמור עליך מכל דבר רע והרהור חטא ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה:

    על ה' דברים חמש עלילות הן שואלין עלי:

    כמי שאין לו אלוה להגן עליו:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 17b · Sefaria

    Tosafot

    ניזיל אפיתחא דבי זונות מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיכול משום דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה ומוקמי לעיל בעבודת כוכבים שהרי היה רוצה ללכת יותר אפיתחא דבי זונות:

    כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה מוכח מדכתיב ללא אלהי אמת והדר כתיב ללא תורה משמע דברישא קאמר אע"פ שיש בו תורה הוא כמי שאין לו אלהים:

    ובגמילות חסדים לא עסק תימה מאי פריך מצדקה הלא ב' דברים הם כדאמרינן בסוכה (דף מט:) צדקה לעניים גמילו' חסדים בין לעניים בין לעשירים וי"ל דמ"מ משמע ליה דמי שרגיל בזאת עוסק הוא גם בזאת:

    אלא א"כ ממונה עליה כו' ומסתמא גם משלו היה נותן הרבה:

    מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה פירש רש"י לשון אחר מעות של סעודת פורים וקשיא כי לא מצינו בכל התלמוד שמזכיר מעות של סעודת פורים וגם שפירש רש"י מעות של פורים שהפריש הוא לסעודת פורים שלו וחלקם ולא חזר ליפרע מארנקי של צדקה והזכירו לטובה על כך וקשה כי זה חסר מן הספר ושם המצוה שהוא ממה שלא חזר לגבות מארנקי של צדקה היה לו לומר וגם ללשון ראשון שפירש מגבת פורים וחלקתי לעניים לצדקה ואני פרעתי משלי של פורים קשה דעיקר מצוה חסר מן הספר לכך נראה לר"י לפרש הארנקי הוה ממעות של פורים והיה סבור שהוא של צדקה ונזכר שהם של מגבת פורים ואפילו הכי לא חזר בעצמו וחלקם לעניים אע"פ שידע שלא היה בארנקי של צדקה כלום מפני שלא היה רוצה לביישם מאחר שקבצם וזימנם להם ולפי זה עיקר המצוה היא בשעת חלוקה אע"פ שנזכר לא רצה לביישם וודאי מסברא חזר ופרעם משלו לכיס של פורים ולשון נתחלפו כמו (ב"ב דף יז.) אויב באיוב נתחלף לו פירוש שסבר לקחת אויב ולקח איוב וכך היה סבור שהם של צדקה ונזכר שהם של מעות פורים:

    רבן של תרסיים אני פ"ה גרדיים וכן מוכח כל הסוגיא אבל בסוכה פרק החליל (סוכה דף נא:) מונה תרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן וצ"ל ששלשה מיני תרסיים הם דגרדיים נקראין תרסיים כדמוכח הכא וגם צורפי נחשת נקראים תרסיים כדמוכח בפ' אלו טריפות (חולין דף נז:) דהעלה עליה מטלית של תרסיים והוא עור שמשימין לפניהם שלא יקלקלו בגדיהם והוא חם מאד והם אותם דפרק החליל (סוכה דף נא:) שה כל האומניות בפני עצמן וגם במגילה פרק בני העיר (מגילה דף כו.) מעשה בבית הכנסת של תרסיים כי צורפי נחשת אין בני אדם יכולין לסבלם כדמשמע פ' המדיר (כתובות דף עז.) דקא חשיב ליה בהדי הני דכופין אותן להוציא ועוד יש אומה אחת שכולם נקראו טרסיים כדאמרינן מגילה (דף יג:) בגתן ותרש שני טרסיים היו ומספרים בלשון טורסי:

    אתיא זיבורתא פי' בקונטרס זיבורא זכר זיבורתא נקבה ול"נ שאין ניכר כ"כ במין קטן כזה בין זכר לנקבה וי"מ שהן שני מינין כמו (חולין דף סב:) תרנגול ותרנגולתא דאגמא:

    Tosafot on Avodah Zarah 17b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ר' חנינא ור' יונתן הוו אזלי לאורחא מטו לפרשת דרכים חדא פצי לבית עבודת כוכבים וחדא לבי זונות אמרו ניזיל בהאי דמיפצלא בבי זונות וניכפייה ליצרין ונקבל אגרא שנא' מזמה תשמור עליך מדבר זמה התורה תשמור עליך אבל עבודת כוכבים נכיס יצריה:

    ת"ר כשנתפש ר' אלעזר בן פרטא ור' חנניה בן תרדיון למינות אמר ר' אלעזר בן פרטא לר' חנניה אשריך שנתפשת על דבר אחד אוי לי שנתפשתי על ה' דברים השיבו אתה נתפשת על ה' דברים ואתה ניצול שאתה נתעסקת בתורה ובגמילות חסדים ואני נתעסקתי בתורה בלבד וכדרב דאמר כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה מאי ללא תורה כל העוסק בתורה בלבד ואינו מתעסק במצות וגם להוציא הדין לאמיתו וההוראה כתקנה כאילו גם תורה אין לו:

    ומקשי' ורבי חנניה בן תרדיון לא נתעסק בג"ח והתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר לעולם אל יתן אדם מעותיו בקופה אלא אם כן ממונה עליה כר' חנניה בן תרדיון ופרקינן אין ודאי הימוני הוה מהימן ואע"ג דהוה עביד חסדים כדתניא מעות של פורים נתחלפו לו במעות של צדקה וחילקם לעניים ונתן אחרים למעות פורים כמו שהיה ראוי לאדם עשיר כמותו לעשות לא עשה.

    אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא אמרו לו מאי טעמא תנית וגנבת כלומר חכם שונה וגנב. אמר להו דרך בני ישראל או סופר או בעל סייף שניהם באיש אחד אין נמצאין וכיון שאני בעל סייף (גם) איני חכם שונה אמרו לו והלא קוראין אותך רבי אמר להן גדול שבאורגים אני ולפיכך קורין אותי רבי של אורגים הביאו לפניו שתי פקעיות של מטוה אמרו לו איזו של שתי ואיזו של ערב נעשה לו נס ופרחה וישבה לה זיבורית נקבה על פקעת דערבא וזיבורא על של שתי אמר הא דשתיא הא דערבא:

    בי אבידן פי' לשכה בבית עבודת כוכבים שלהן ומתקבצין שם כל בעלי חכמה ודנין בדברי חכמה עוד אמרו לו למה שיחררת עבדך בדתן של ישראל. פי' פתקוהו בד' מאה פרסי שדרוהו פרוונקא במקום רחוק ת' פרסי. אתיוהו לר' חנניה בן תרדיון אמרו ליה אמאי עסקת באורייתא אמר להו כאשר צוני ה' אלהי גזרו עליו שריפה בעונש שהיה הוגה את השם באותיותיו בפרהסיא.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 17b · Sefaria

    Ritva

    מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לענים פי׳ כולם ולא נפרעתי מכיס של צדקה וזה היה לפנים משורת הדין ולכך א״ל מחלקך היא חלקי וטעמא דהא מעות של צדקה עד שלא באו ליד גבאי מותר לשנותם כלומר ללוותם ולפרוע אחרי וקיימא לן נמי בגבאי צדקה שנתנו לו מעות בשוק יתנם לתוך כיס של צדקה וכשיגיע לביתו יטלם דאלמא מעות שנתערבו או נתחלפו כשל חולין לית לן בה והא ודאי לא סני לן בין משנה או מערב אותן לנתערבו מאיליהן דהא תלמוד טעמא דשרי משום דאין בהם משום קדושה וליכא קפידה אלא שלא לעשות בו גזל לעניים וזה ברור.

    Ritva on Avodah Zarah 17b · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שכל מי שאינו מקיים את המצות נענש העוסק בתורה ואינו מקיים נתיבותיה של תורה לגמול חסדים לבריות כפי יכלתו הוא נענש ביותר מפני שהוא כיודע רצון קונו ופורקה מעליו ודומה כמי שאין לו אלוה:

    כל שהוא ממונה מחמת הצבור לאיזו גוביינא הן צדקה הן גוביינא אחרת צריך להזהר שלא יביא עצמו לידי חשד בכל צד שאפשר לו אע"פ שהוא נקי מי"י יזהר לנקות עצמו מן הבריות ואם היה תלמיד חכם המפורסם בנאמנות אינו צריך לדקדק על עצמו כל כך מחשש הבריות ומתוך כך אמרו לעולם לא יתן אדם מעותיו לתוך ארנקי של צדקה שבשעה שהוא רוצה ליטלן יחשדוהו הרואים שממעות הצדקה הוא נוטל אא"כ הוא תלמיד חכם ומפורסם בנאמנות כר' חנינא בן תרדיון:

    מעות הנגבים לעניים לצורך פורים אין העני רשאי להוציאן אלא לסעודת פורים אא"כ היה מתנה עליהם במעמד אנשי העיר והוא שאמרו במקום אחר מגבת פורים לפורים ובמציעא פסקנוה להתר אף שלא במעמד אנשי העיר והוא הנכון:

    Meiri on Avodah Zarah 17b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' של צדקה וחלקתים לעניים כו' כצ"ל ול"ג ופרעתיה כנראה מפרש"י בלשון שני וכנראה מדברי התוס' וק"ל:

    תוס' בד"ה ניזיל אפיתחא כו' דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה כו' עכ"ל לאו מהאי קרא יליף ליה לעיל אלא מרישא דהאי קרא הרחק מעליה דרכך זו מינות ושגירות לישנא דפתחא נקטו וק"ל:

    בד"ה מעות של פורים כו' ולשון נתחלפו כמו איוב באויב כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 17b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ניזיל אפתחא דבי זונות מכאן יש ללמוד וכו' ואע"ג דקא מקבל אגרא מ"מ פשיטא הוא דלא בשביל קבלת שכר הוה אזיל אפיתחא דבי זונות ואי לאו דהוי איסורא למיזל אפתחא דעבודת כוכבים פשיטא דהוי להו טפי למיזל אפתחא דעבודת כוכבים דלא הוי צריכין למכפייה ליצרייהו מלמיזל אפתחא דבי זונות אלא ודאי יש ללמוד מכאן דדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים מה שיכול ומה שמביאים התוס' לראיה הפסוק אל תקרב אל פתח ביתה נראה דלא דק דהא לתרי לישני דלעיל לא ילפינן מיני' מאל תקרב אל פתח ביתה אלא מרישא דקרא דהרחק מעליה דרכך ודו"ק:

    Maharam on Avodah Zarah 17b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ אִידָךְ נֵיזִיל אַפִּיתְחָא דְּבֵי זוֹנוֹת וְנִכְפְּיֵיהּ לְיִצְרִין, וּנְקַבֵּל אַגְרָא. מקשים איך יאמרו לקבל אגרא והא תנן אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס (משנה אבות א, ג)? ונראה לי בס"ד כי הצדיקים השמחה שהיה להם מן המצות נחשב אצלם שכר גדול ועל השמחה קאמר נקבל אגרא. אי נמי אמרו רבותינו ז"ל 'שְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה' (משנה אבות ד, ב) ופרשו בשכר שעשה אדם המצוה כתקנה יזכהו הקדוש ברוך הוא לעשות מצוה אחרת ולזה אמר 'נְקַבֵּל אַגְרָא' שנזכה לכמה מצות אחרים כי 'שְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה'.

    אָמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ הָא נראה לי בס"ד הא דלא שאלו כן מעיקרא קודם שהלכו כי תחלה נסתפק בדבר אם זאת היא עצת יצר הטוב כדי שיקבלו שכר או דלמא זו עצת יצר הרע שנתלבש בלבוש יצר הטוב לתת להם עצה לעשות טוב וחושב לעשותו מכשול להם כי ידע שאין יכולים להתגבר עליו כאשר יכנסו ויראו הזונות בעיניהם, לכן לא שאל מעיקרא שאלה זו כי אמר נמתין עד הסוף ונראה איך יפול דבר! וכאשר הלכו נכנעו הזונות מהם כל כך עד שברחו ונכנסו לביתם אז הבין כי מעיקרא זו היתה עצת היצר הטוב שידע דקדושתם תגין עליהם עד שהקליפה תהיה בורחת מלפניהם.

    כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּלְבַד דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בברכת 'מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים' דמלבוש הנשמה נמשך משם אלוה שפירושו הוא אל ו"ה כנודע עיין שם. וזה המלבוש אינו נשלם אלא בעסק התורה ולכן התורה מכונית בשם מלבוש וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק שִׂמְלָה לְךָ קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ (ישעיה ג, ו) מפני כי על ידה נמשך מלבוש של הנשמה. והטעם נראה לי בס"ד שם 'אֵ‏־ל חֶסֶד' דכתיב 'חֶסֶד אֵ‏־ל כָּל הַיּוֹם' (תהלים נב, ג) והתורה היא בסוד החסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ג) לכך על ידי תורה ימשך שם 'אֵ‏־ל' ד' אֱל וֹהַּ' ותורה נרמזה באותיות ו"ה ד'אֱל וֹהַּ ' כי אות וא"ו מספר ששה ואות ה"א רמז לחמש ספרים. וזהו שאמר 'דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' רצונו לומר הארה של שם זה הנקרא 'אֱלוֹהַּ' אינו שומר אותו דאותיות אל 'אֱלוֹהַּ' יתעוררו על ידי תגבורת החסד בגמילות חסדים ואותיות ו"ה רמז לתורה שבכתב שהיא חמשה ספרים תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים וכל זה נרמז באותיות 'אֱלוֹהַּ'. ונראה לי בס"ד דדייק לה מדכתיב ברישיה דקרא 'וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹקֵי אֱמֶת' (דברי הימים ב טו, ג) ובעל כרחו איירי ביש להם תורה דהא בסופיה דקרא כתיב 'וּלְלֹא תוֹרָה' שמע מינה ברישא איירי ביש להם תורה. ועוד דייק לה מדכתיב 'וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל' דרבותינו ז"ל דרשו על 'רַבִּים קָמִים עָלָי' (תהלים ג, ב) רבים בתורה כי החכם נקרא 'רַבִּי' והכי קאמר ימים של רבים שהם בעלי תורה שנקראים רבים יש לישראל שנחשבים ללא אמת, והיינו דאמרו רבותינו ז"ל (שבת נה.) אמת חותמו של הקדוש ברוך הוא, וכן בתורה כתיב רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת (תהלים קיט, קס) כי אמת נרמז בראש התורה דסופי תיבות בְּרֵאשִׁי ת בָּרָ א אֱלֹקִי ם (בראשית א, א) אֱמֶת דעל ג' דברים העולם עומד תורה ועבודה וגמילות חסדים (משנה אבות א, ב) נרמזים באותות אֱמֶת.

    מַאי "מְזִמָּה" אִילֵימָא תּוֹרָה דִּכְתִיב בָּהּ "זִמָּה" וּמְתַרְגְּמִינַן עֲצַת חֲטָאִין (משלי ב, יא). יש להקשות לפי הסלקא דעתיה דקרי לתורה 'זִמָּה' משום דתרגום 'זִמָּה' עצה, והתורה נקראת בשם עצה דכתיב הִפְלִיא עֵצָה (ישעיה כח, כט) למה לא אמר להדיה 'עֵצָה תִשְׁמֹר עָלֶיךָ'? ונראה לי בס"ד דקראה בלכון 'זִמָּה' לרמוז שהתורה שנתנה בארבעים יום נחשבת ה' ספרים ונחשבת ז' ספרים כי חשיבינן פסוק וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן (במדבר י, לה) ספר בפני עצמו (שבת קטז.) ולהכי קראה 'זִמָּה' שהם אותיות מ' ה' ז'.

    מַאי טַעְמָא תָּנֵית, וּמַאי טַעְמָא גְּנַבְתְּ יש להבין למה ערכו שתי שאלות ביחד, ולא שאלו אותו כל דבר בפני עצמו כאשר עשו אחר כך? ועוד יש להבין בתחלת המאמר דאמר לו רבי חנינא בן תרדיון 'אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים וְאַתָּה נִיצּוֹל' מניינא למה לי? הוה ליה למימר 'אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל כַּמָּה דְּבָרִים וְאַתָּה נִיצּוֹל'? ונראה לי בס"ד דכל זה היה בהשגחה מאת ה' להצמיח ישועה לצדיק מן האוייבים עצמם והוא כי הד' תביעות שתבע אותו כולם אמת ולא דברו עליו שקר בהם ורק תביעה אחת של הגניבה היא שקר ומאת ה' היתה זאת שנתקן בלבם לערב עם תביעה דאשה ד'מַאי טַעְמָא תָּנֵית' תביעה אחת של 'מַאי טַעְמָא גְּנַבְתְּ' שהיא שקר כדי שבזאת התביעה שהיא של שקר תהיה לו ההצלה כי על ידי תערובת של שתי תביעות אלו שהם אחת אמת ואחת שקר נצח אותם ואזדקור בקמייתא כי בזאת נתפסו מדבריהם עצמם שנמצאו מזוייפים מתוכם דהשיב תשובה נצחת 'אִי סָפְרָא לָא סַיָּיפָא וְאִי סַיָּיפָא לָא סָפְרָא' וכיון דזה המגיד לכם שיקר בדבר אחד, בודאי הוחזק שקרן ואינו נאמן בשתיהם, אבל אם היו תובעים אותו 'מַאי טַעְמָא תָּנֵית' בלבד והיה מכחיש לא היו מאמינים אותו ולא היו מקבלים הכחשתו אלא היו מאמינים את המלשין שהגיד להם דתנא באורייתא ורק עתה שזה המלשין הלשין בשני דברים אלו ביחד נמצא נזדייף מתוכו דממה נפשך דבר שקר באחת מהם וזה הזיוף של תביעות אלו וביטולם הועיל לרבי אלעזר גם בתביעות הנשארים כי נעשה לו הרמת ראש לפניהם בתביעה הראשונה דאז כשתבעו אותו בשאר דברים של המלשינים וכיחש הטו אוזן לדבריו ומן הראוי לפטרו תכף אחר שנצח בקמייתא אך שאלו אותו על השאר לראות מה ישיב והיו מוכרחים להטות אוזן לתשובותיו ויאמינהו בהכחשתו כי כיון דאסגור בקמייתא רצו מקירות לבך לפוטרו מכולם ולהוציאו זכאי. ונמצא כל ההצלה שלו נעשית על ידי תערובת של שקר שערבו עם תביעה של אמת ולזה אמר 'אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים וְאַתָּה נִיצּוֹל' בא למנין לומר כי עם הארבעה של אמת שנתפסת עליהם נעשו חמשה דברים בתערובת אחת של שקר וכיון שהוסיפו אחת של שקר להשלים מספר החמשה מחמת כן נצמחה ההצלה שלך כך כיון ברוח הקודש שתהיה הצלתו על ארבעה דברים שהם אמת מחמת תוספת ישית שהיא של שקר. ובזה יובן בס"ד כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי הֳ' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם הֳ' (ישעיה נד, יז) פירוש ' כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ ' לתבוע אותך בטענות להרע לך ' לֹא יִצְלָח ' יען כי ' כָל לָשׁוֹן ' אשר ' תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי ' וכהאי עובדא דרבי אלעזר דנתפסו המלשינים בלשונם מנייהו ובהו דנזדייפו מתוכם ובמה תזכי לכך הא' בזכות התורה ולזה אמר ' זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי הֳ' ' זֹאת כינוי לתורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל דכתיב 'וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה' (דברים ד, מד) גם עוד יש לך זכות גמילות חסדים וזהו ' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם הֳ' ' וכמו שאמר לו רבי חנינא בן תרדיון שאתה ניצול הואיל ועסקת בתורה וגמילות חסדים.

    אֲתָא אֵלִיָּהוּ פָּתְקֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי נראה טעם למספר ' אַרְבַּע מְאָה ' פַּרְסֵי בזכות רבי אלעזר שיש לו בשביל עסק התורה ת' עלמין דכסופין, ולכן דבר זה נעשה על ידי 'אליהו הנביא זכור לטוב' [400] שעולה מספר ארבע מאות. ואומרו ' אֲתָא אֵלִיָּהוּ ' אף על גב דכבר בא ודבר עם אותו המלשין לבלתי ילשין נראה דעשה שליחותו והלך ועתה בא מחדש לעשות שליחות זו.

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 17b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 17, Amud Bet, about 418 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “דִּנְכִיס יִצְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: נֵיזִיל אַפִּיתְחָא…”

    2. Segment 212 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? אֲמַר לֵיהּ:…”

    3. Segment 332 words

      Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא: מַאי ״מְזִמָּה״? אִילֵימָא…”

    4. Segment 432 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁנִּתְפְּסוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא…”

    5. Segment 530 words

      Opens “אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא: אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל…”

    6. Segment 635 words

      Opens “וְכִדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כׇּל הָעוֹסֵק…”

    7. Segment 736 words

      Opens “וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים לֹא עָסַק? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר…”

    8. Segment 819 words

      Opens “וְהָתַנְיָא, אָמַר לוֹ: מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים נִתְחַלְּפוּ…”

    9. Segment 936 words

      Opens “אַתְיוּהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא, אֲמַרוּ: מַאי…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “אַיְיתוֹ לֵיהּ תְּרֵי קִיבּוּרֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: הֵי…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ: וּמַאי טַעְמָא לָא אָתֵית לְבֵי…”

    12. Segment 1242 words

      Opens “וּמַאי טַעְמָא קָא שָׁבְקַתְּ עַבְדָּךְ לְחֵירוּת? אֲמַר…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “וְלָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ, קָם לְמֵימַר לְהוּ. הֲוָה…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “אַתְיוּהּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, אֲמַרוּ לֵיהּ:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Avodah Zarah 17b · Segment 7 — “…לֹא עָסַק? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא…

    Original text

    דִּנְכִיס יִצְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: נֵיזִיל אַפִּיתְחָא דְּבֵי זוֹנוֹת וְנִכְפְּיֵיהּ לְיִצְרִין וּנְקַבֵּל אַגְרָא. כִּי מָטוּ הָתָם, חֲזוֹנְהוּ [לְזוֹנוֹת], אִיתְכְּנַעוּ מִקַּמַּיְיהוּ.

    as the inclination to engage in idol worship has been slaughtered and the temptation to sin in this manner no longer exists. The other said to him: Let us go by the path that leads to the entrance of the brothel and overpower our inclination, and thereby receive a reward. When they arrived there, they saw that the prostitutes yielded before their presence, i.e., they entered the building out of respect for the Sages.

    אֲמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? אֲמַר לֵיהּ: ״מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה״.

    One said to the other: From where did you know this, that the prostitutes would retreat from us in embarrassment? He said to him: It is written: “From lewdness [ mezimma ] it shall watch over you; discernment shall guard you” (Proverbs 2:11), i.e., the Torah will serve as a safeguard against lewdness.

    אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא: מַאי ״מְזִמָּה״? אִילֵימָא תּוֹרָה, דִּכְתִיב בַּהּ ״זִמָּה״ וּמְתַרְגְּמִינַן: עֵצַת חִטְאִין, וּכְתִיב: ״הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה״. אִי הָכִי, ״זִמָּה״ מִבְּעֵי לֵיהּ! הָכִי קָאָמַר: מִדְּבַר זִימָּה תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, תּוֹרָה תִנְצְרֶכָּה.

    The Sages said to Rava: What is the meaning of mezimma ? If we say that it is referring to the Torah that will guard you, as it is written in it: “ Zimma ” (Leviticus 18:17), and we translate this term as: The counsel of [ atzat ] the sinners, demonstrating that zimma is referring to counsel or wisdom, and the term etza is also written with regard to the Torah: “This also comes forth from the Lord of hosts: Wonderful is His counsel [ etza ], and great is His wisdom” (Isaiah 28:29), this is difficult. The Gemara explains the difficulty: If so, the verse should have said: Zimma , and not mezimma . Rather, this is what the verse is saying: From lewd matters [ midevar zimma ], it shall watch over you, the Torah shall guard you, i.e., the term discernment is a reference to the Torah.

    תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁנִּתְפְּסוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן: אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דָּבָר אֶחָד, אוֹי לִי שֶׁנִּתְפַּסְתִּי עַל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים.

    § The Gemara returns to its discussion of the judgments of the Sages by the Roman rulers. The Sages taught: When Rabbi Elazar ben Perata and Rabbi Ḥanina ben Teradyon were arrested by the Romans during the time of the religious persecution of the Jewish people, Rabbi Elazar ben Perata said to Rabbi Ḥanina ben Teradyon: Fortunate are you, as you were arrested on one charge only, of teaching Torah publicly; woe is me, as I have been arrested on five charges.

    אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא: אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים וְאַתָּה נִיצּוֹל, אוֹי לִי שֶׁנִּתְפַּסְתִּי עַל דָּבָר אֶחָד וְאֵינִי נִיצּוֹל, שֶׁאַתָּה עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, וַאֲנִי לֹא עָסַקְתִּי אֶלָּא בַּתּוֹרָה [בִּלְבָד].

    Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to him: Fortunate are you, as you were arrested on five charges but you will be saved; woe is me, as I have been arrested on one charge, but I will not be saved. You will be saved because you engaged in Torah study and in acts of charity, and I engaged in Torah study alone.

    וְכִדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּלְבַד דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וְגוֹ׳״. מַאי ״לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת״? שֶׁכׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּלְבַד דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ.

    The Gemara comments: And this is in accordance with a statement of Rav Huna, as Rav Huna says: Anyone who occupies himself with Torah study alone is considered like one who does not have a God. As it is stated: “Now for long seasons Israel was without the true God, and without a teaching priest, and without the Torah” (II Chronicles 15:3). What is meant by “without the true God”? This teaches that anyone who engages in Torah study alone is considered like one who does not have a true God.

    וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים לֹא עָסַק? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא יִתֵּן אָדָם מְעוֹתָיו לְאַרְנָקִי שֶׁל צְדָקָה אֶלָּא אִם כֵּן מְמוּנֶּה עָלָיו תַּלְמִיד חָכָם כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן! (הֵימְנוּהּ) [הֵימוֹנֵי] הוּא דַּהֲוָה מְהֵימַן, מֶיעְבַּד לָא עֲבַד.

    The Gemara asks: And is it true that Rabbi Ḥanina ben Teradyon did not engage in acts of charity? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: A person should not donate his money to the charity purse [ le’arnakei ] unless a Torah scholar like Rabbi Ḥanina ben Teradyon is appointed as supervisor over it? The Gemara answers: He was trusted to distribute the charity with honesty and integrity, but he himself did not perform charitable acts.

    וְהָתַנְיָא, אָמַר לוֹ: מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים נִתְחַלְּפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה וְחִלַּקְתִּים לַעֲנִיִּים! מֶיעְבַּד עֲבַד, כִּדְבָעֵי לֵיהּ לָא עֲבַד.

    The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to Rabbi Yosei ben Kisma: I confused my own coins that I needed for the festivities of Purim with coins of charity, and I distributed them all to the poor at my own expense. How then can it be said that he never engaged in charitable acts? The Gemara responds: He did perform acts of charity, but he did not perform as many acts as he should have, in light of his wealth.

    אַתְיוּהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא, אֲמַרוּ: מַאי טַעְמָא תָּנֵית, וּמַאי טַעְמָא גָּנְבַתְּ? אֲמַר לְהוּ: אִי סַיָּיפָא לָא סָפְרָא, וְאִי סָפְרָא לָא סַיָּיפָא, וּמִדְּהָא לֵיתַהּ הָא נָמֵי לֵיתַהּ. וּמַאי טַעְמָא קָרוּ לָךְ ״רַבִּי״? רַבָּן שֶׁל תַּרְסִיִּים אֲנִי.

    The Gemara returns to the description of the trial of the Sages. The Romans brought Rabbi Elazar ben Perata for his trial and said: What is the reason that you taught Torah, and what is the reason that you stole, as these were the crimes of which he was accused. Rabbi Elazar ben Perata said to them: If one is an armed robber [ sayafa ], he is not a scholar [ safra ], and if one is a scholar he is not an armed robber, i.e., I am accused of two mutually exclusive crimes; and from the fact that this characterization is not true, one may also conclude that that characterization is also not true. They asked him: But if you do not teach Torah, then what is the reason that they call you rabbi? He answered: I am the master [ rabban ] of weavers [ tarsiyyim ].

    אַיְיתוֹ לֵיהּ תְּרֵי קִיבּוּרֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: הֵי דְּשִׁתְיָא וְהֵי דְּעִרְבָּא? אִיתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא, (אָתְיָא) [אֲתַאי] זִיבּוּרִיתָא אִיתִּיב עַל דְּשִׁתְיָא, וַאֲתָאי זִיבּוּרָא וִיתֵיב עַל דְּעִרְבָּא. אֲמַר לְהוּ: הַאי דְּשִׁתְיָא וְהַאי דְּעִרְבָּא.

    In order to ascertain whether Rabbi Elazar ben Perata was in fact an expert weaver, they brought him two coils of wool and said to him: Which is the warp, and which is the woof? The threads used for each differ in their thickness and strength and would be immediately recognizable to an expert. A miracle occurred, as a female hornet came and sat on the coil of warp, and a male hornet came and sat on the coil of woof. Rabbi Elazar ben Perata said to them: This is a coil of warp, and that is a coil of woof. He realized that the male hornet was a sign that the coil was the woof, as the woof is threaded through the warp, while the warp, which is fixed in the loom and receives the woof, was the one on which the female hornet sat, as the female of a species receives the male.

    אֲמַרוּ לֵיהּ: וּמַאי טַעְמָא לָא אָתֵית לְבֵי אֲבִידָן? אֲמַר לְהוּ: זָקֵן הָיִיתִי וּמִתְיָירֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּרְמְסוּנִי בְּרַגְלֵיכֶם. [אֲמַרוּ]: וְעַד הָאִידָּנָא כַּמָּה סָבֵי אִיתְרְמוּס? אִתְרְחִישׁ נִיסָּא, הַהוּא יוֹמָא אִירְמַס חַד סָבָא.

    The Romans said to him: And what is the reason that you did not come to the house of Abidan? This was a gathering place where debates on wisdom and faith were conducted. Rabbi Elazar ben Perata said to them: I was old and feared that perhaps I would be trampled under your feet, due to the huge crowds. The Romans said: And until now, how many elders have been trampled there, that you would be worried about such a possibility? The Gemara comments: A miracle occurred, and on that day, one old man was trampled.

    וּמַאי טַעְמָא קָא שָׁבְקַתְּ עַבְדָּךְ לְחֵירוּת? אֲמַר לְהוּ: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. קָם חַד [מִינַּיְיהוּ] לְאַסְהוֹדֵי בֵּיהּ, אֲתָא אֵלִיָּהוּ אִידְּמִי לֵיהּ כְּחַד מֵחַשִּׁובֵי דְּמַלְכוּתָא, אֲמַר לֵיהּ: מִדְּאִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא בְּכוּלְּהוּ, בְּהָא נָמֵי אִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא, וְהָהוּא גַּבְרָא בִּישׁוּתֵיהּ הוּא דְּקָא (אַחְוִי) [מַחְוֵי].

    The Romans asked Rabbi Elazar ben Perata: And what is the reason that you emancipated your slave? Rabbi Elazar ben Perata said to them: This matter never happened. One of them stood to testify against him, and Elijah came disguised as one of the of the Roman noblemen, and he said to that individual: From the fact that miracles occurred for Rabbi Elazar ben Perata in every other case, in this instance as well a miracle will occur for him, and that man, i.e., you, is only demonstrating his wickedness, since you cannot succeed in your aim and are merely showing yourself to be desperate to cause harm.

    וְלָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ, קָם לְמֵימַר לְהוּ. הֲוָה כְּתִיבָא אִיגַּרְתָּא, דַּהֲוָה כְּתִיב מֵחַשִּׁיבֵי דְּמַלְכוּת לְשַׁדּוֹרֵי לְבֵי קֵיסָר, וְשַׁדְּרוּהָ עַל יְדֵיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא. אֲתָא אֵלִיָּהוּ פַּתְקֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי, אֲזַל וְלָא אֲתָא.

    But the man paid him no heed, and he stood to say his testimony to them. At that time there was a written letter that was composed by some of the most important people of the Roman Empire in order to send it to the Emperor’s court, and they had sent it in the possession of that man, i.e., the potential witness. Elijah came and threw it a distance of four hundred parasangs. The man went and did not come back, and therefore all the charges against Rabbi Elazar ben Perata were dropped.

    אַתְיוּהּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, אֲמַרוּ לֵיהּ: אַמַּאי קָא עָסְקַתְּ בְּאוֹרָיְיתָא? אֲמַר לְהוּ: ״כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה׳ אֱלֹהָי״. מִיָּד גָּזְרוּ עָלָיו לִשְׂרֵיפָה, וְעַל אִשְׁתּוֹ לַהֲרִיגָה, וְעַל בִּתּוֹ לֵישֵׁב בְּקוּבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. עָלָיו לִשְׂרֵיפָה — שֶׁהָיָה

    The Romans brought Rabbi Ḥanina ben Teradyon for judgment, and they said to him: Why did you occupy yourself with the Torah? Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to them, citing a verse: “As the Lord my God commanded me” (Deuteronomy 4:5). They immediately sentenced him to death by means of burning, and they sentenced his wife to execution by decapitation, and his daughter was condemned to sit in a brothel [ kubba shel zonot ]. The Gemara explains the Divine decree that he should receive this punishment: He was sentenced to death by burning, as he would