Avodah Zarah 10b

But let him say [it] to him publicly.

Perhaps they will cause him anguish, to Rabbi.

Performed a prohibited action She had illicit intercourse.

He sent him, Antoninus to Rabbi, an herb, the name of which was gargira ; orugue in [Old French]. And Rabbi understood: What do I have to do with this herb? It is certainly a sign (message) that he sent me. Gargira is that the heart of Gira was dragged ( negrara ) and drawn in with the adulterers. He knew how to study [the message from] Antoninus.

He sent him Rabbi [sent] coriander ( kusbarta ); aillendre in [Old French]. That is to say, slaughter the daughter - kos barta (which means, kill daughter) - it is two words.

He sent him again Antoninus [sent] leeks ( karti ); porels in [Old French]. That is to say, if so, my offspring will be cut off ( yikaret ).

He sent him again, lettuce ( chasa ) Laitugue in [Old French]. That is to say, have pity ( chus ) on her.

Matrata Leather saddlebags, like big sacks.

He sent him coriander ( kusbarta ) According to the explanation of Rashi, it is difficult. What arose in the mind of Rabbi at first to say that he should slaughter her? And it is also difficult that at the end, Rabbi reversed himself. Hence what appears [to be correct is] like Rabbenu Chananel and the Arukh - that he sent him gargira, meaning to say, "Gira committed adultery." [As] "the adulterer and the adulteress" (Leviticus 20:10) [is translated in] the Targum Yerushalmi [as] giara vegiarta. He sent him coriander ( kusbarta ) - "Cover ( kassa ) her disgrace and rebuke her in secret." But Antoninus did not understand what he sent to him and thought that he said, "Slaugther the daughter." So he sent him leeks ( karti ) - that is to say, "Are you giving me counsel that my offspring be cut off ( yikaret )?" [So] He sent him, lettuce ( chasa ) - that is to say, "I only sent to you that you should have pity ( tachus ) on her," meaning, "I told you to cover [up for] her."

He would kill one at the entrance of the house of Rabbi And if you will say (ask): And is not the spilling of blood (murder) one of the seven [universal] commandments? And it is even forbidden to a Jew, for behold it was taught (below, Avodah Zarah 26a), "Idolaters and shepherds of small domesticated animals - we do not raise them [out of a pit], but we don't lower them [into it]." It can be said (answered) that he was afraid lest they would make the thing known to the ministers and they would cause him to be killed; and we say if someone comes to kill you, arise early to kill him. And it can also be said (answered) that he chose the heretics and the denouncers. For even though there are no [disqualifications on account of being from the] heretics among the [other] nations, concerning the acceptance of sacrifices from them; concerning lowering, there are - as it is challenged in the first chapter of Chullin (13b), "Now if one lowers a Jewish [heretic] into a pit, is it necessary [to say that one lowers a gentile one]?"

He said to him, "If so, tell that servant who is standing at the entrance, etc.": Rabbi Elchanan explained that we do not teach [the version], "If so." As if he had said it, Rabbi Chanina should have understood that he was dead. As if he was [only] asleep, what power is there in awakening a person from his sleep? We say in a Midrash, "Milk renders impure, milk renders pure: When Rabbi was born, they decreed not to circumcise; but his father and his mother circumcised him. The Caesar sent and brought Rabbi and his mother before him. But his mother exchanged him with Antoninus and nursed him, until she brought him before Caesar. So he found him uncircumcised and dismissed them peacefully. Yet that leader said, 'I saw that they circumcised that one; but the Holy One, blessed be He, does miracles for them at every instant.' So they rescinded the decree." And we say similarly in the Yerushalmi that in the end, Antinonus studied Torah, converted and circumcised himself.

All Her Princes, Not All Her Officers The text doesn't read "officers," but rather "princes," as the verse states "her kings and all her princes." Rabbeinu Yitzhak explains that "prince" (nasi) here refers to the elder discussed in Josephus. The Romans had vowed not to have a king because of a previous king who seized a woman. They appointed an elder with three hundred advisors instead. Later, someone forced his way into rulership. His mother died giving birth, her stomach was split open, and he was found alive inside. He was called Caesar, meaning "cut" in Hebrew, and this became the title for all subsequent Roman emperors.

Woe to the Generation That Departs Without a Bris But didn't the Gemara exclude Antoninus, saying he had a share in the World to Come even without circumcision? Perhaps he eventually did undergo circumcision. The Yerushalmi (Yerushalmi Megillah 1:11:4) relates that Antoninus asked Rebbi if he would feed him Leviathan in the World to Come. Rebbi said yes. Antoninus then pointed out that Rebbi wouldn't let him eat the Passover sacrifice, but would feed him Leviathan. Rebbi replied, "What can I do? The verse says the uncircumcised cannot eat it." Upon hearing this, Antoninus went and had himself circumcised. This is why it's said he converted.

קלוניא שלא תתן מס פי' גרגירה זינתה גירה מלשון הנואף דמתרגמי' גיירא.

שדר ליה כוסברתא כלומר הרוג ברתך כוס ברתא שדר ליה כרתי כלומר אם יהרגנה יכרת זרעו שדר ליה חסא כלומר אם כן חוס עליה ושבקה:

פי' נקירתא היתה מערה חפורה תחת הקרקע מבית אנטונינוס עד ביתו של רבינו הקדוש שהיה אנטונינוס בא דרך המערה בכל יום בסתר אצל רבי והיה הורג העבדים שהיו באין עמו כדי שלא יגלו הדבר לבני אדם ובעת שמצא ר' חנינא יושב לפני רבי אמר לו למה יושב לפניך ואני הזהרתיך שלא ימצא כאן אדם בעת בואי אליך אמר לו לית דין ילוד אשה כלומר מלאך הוא אמר לו אם כן יצא ישלח לנו הישן בחוץ והוא העבד ההרוג כלומר אם הוא מלאך יחיה אותו ונפק ואשכחיה דהוה קטיל בעא רחמי עליה ואחיה וכו'.

תניא לא יהיה שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו ותניא שמה אדום מלכיה ולא כל מלכיה [כל נשיאיה ולא כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה] פרט לאנטונינוס וכל נשיאיה פרט לקטיעה בר שלום דהוא איגייר דההוא קיסר דהוה סאני ליהודאי ואמר לחשיבי דמלכותא מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער אמרו לו יקטענה ויחיה אמר לו קטיעה בר שלום חדא דלא מצית יכלת לכולהו דכתיב כי כארבע רוחות השמים וגו' כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ואי קטלת להני דשכיחי גבך קארו לך מלכותא קטיעא אמר ליה [מימר] שפיר קאמרת מיהו כל מאן דזכי למלכא שדו ליה [לקמוניא] חלילא פי' לכבשן האש. פי' אילפא ספינה כי קא שאדו ליה לקמוניא אמר כל נכסיי לרבי עקיבא ולחביריו יצא ר"ע ודרש והיתה לאהרן ולבניו לאהרן מחצה ולבניו מחצה כך זה לרבי עקיבא מחצה ולחביריו מחצה יצתה ב"ק ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים קטיעה קנה עולמו בשעה אחת.

אנטונינוס שמשיה לרבי כי מת אנטונינוס אמר רבי נתפרדה חבילה אדרכן שמשיה לרב כד מית אמר רב נתפרדה חבילתי.

חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא לא נאמר ולא יהיה שריד לבית עשו אלא בעושה מעשה עשו:

מי שצוה מחמת מיתה ואמר נכסי לפלוני וחבריו או שהקנה כן במתנת בריא הרי כל אותן הנכסים חציין לאותו פלוני והחצי האחר בין כל חבריו וכן התבאר בב"ב קמ"ג א' שמעשה היה באחד שאמר לאשתו נכסי לך ולבריך ואמרו חכמים היא תטול מחצה ובניה מחצה בין כולם וכך מצינו בלחם הפנים שכהן גדול נוטל מחצה דכתוב והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו:

גמ' והכתיב שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חד קטיל כו' איכא כדפריך בפ"ק כו' ובד"ה כל נשיאיה כו' ישיש אחד ולו שלש כו' כצ"ל:

"כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י, כ) נראה לי בס"ד למשטר הכוכבים והמזלות שבו יודעים הנסתרות כענין גורל החול קרי ליה 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' ולכן חשש רבי פן ישאלו מהחוזים בכוכבים מי הוא זה הנותן עצות לקיסר ויכירו בו. או יובן לשדים קרי להו 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' כי השדים נקראו 'עוֹף' וכנזכר בגמרא דברכות וידוע דאין השד יודע אלא רק דבר שהאדם מוציאו מפיו ואם לא יוציאנו בפיו אלא ישאר בלבו אין השד יודע אותו וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי (דניאל ב, ז) האמור גבי נבוכדנצר והנה יש בהם שאינם שואלים מן השדים מי הנותן עצות למלך עליהם ואם יאמר העצה בפיו יכירו בו השדים ויגידו להם ולכן אמר 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' אלו השדים 'יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל'. ושוב ראיתי פירוש זה במפרשים ז"ל. ומה שהיה שולח לו ' מַטְרָתָא דְּדַּהֲבָא פְּרִיכָא וְחִיטֵּי אַפּוּמַיְיהוּ ' רמז לו בזה על תורה שבכתב ותורה שבעל פה אשר בקרבו כי התורה שבעל פה נקראת זהב כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (בראשית ב, יב) ותורה שבכתב נקראת תבואה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק מִי בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה וכן הוא אומר לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (משלי ט, ה).

הֲוָה לֵיהּ הַהִיא נְקִירְתָּא דַּהֲוָה עַיְילָא מִבֵּיתֵיהּ לְבֵית רַבִּי נראה הענין כך דהיה למלכי רומי עיר אחת בארץ ישראל ששמה קסרי שהם היו באים מרומי עיר המלוכה שלהם ויושבים שם בקסרי כמה חדשים ידועים בכל שנה כדי שתהיה ניכרת שליטה שלהם וזו קסרי גם כן נחשבת עיר המלוכה שלהם והיה למלך שם חצר גדול הראוי למושב המלך וסביבותי כמה חצירות למושב השרים שלו שהם קרובים לחצר המלך וסמוכים לו ובזמן שאנטונינוס בא בדרכו לעיר המלוכה זו קסרי שבארץ ישראל היה שולח אחר רבי לבא מעיר טבריה שישב בעיר המלוכה וכיון שהוא בא בתורת אורח היה נותן לו חצר מן חצירות הסמוכים לחצר המלך לדור בו והיה מעיקרא נקירתא מחצר המלך לזה החצר שיושב בו רבי כך היה בנוי מעיקרא כשבנו המקום הזה לאיזה סיבה או צורך אחד ולכך היה בא אצל רבי דרך אותה נקירתא. ומה שאמר שהיה מביא עבדים וקטיל להו והקשו התוספות איך עובר על שפיכות דמים בכל יום שהיא מצות בני נח? עיין שם. ונראה לי בס"ד בפשיטות כי היה מביא אנשים מבית האסורים אשר נתחייבו הריגה למלכות ועושה אותם עבדים אליו והיה הורגם ובודאי כי אצל המלך יזדמן כמה אנשים שהם חייבים הריגה למלכות והוא לוקח מהם ועושה להם כן.

כָּל יוֹמָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ לֵיהּ לְרַבִּי כתב הגאון חיד"א ז"ל על דרך הסוד אנטונינוס היה הטוב שבעשו ורבינו הקדוש היה נצוץ יעקב אבינו ע"ה ובא עתה לתקן אשר עות עם יעקב אבינו ע"ה ולכן היה משמש לו וזהו תיקונו ולכך היה מקבל ממנו רבינו הקדוש ומיהו אמר לו 'לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְזַלְזוּלֵי בְּמַלְכוּתָא כּוּלֵּי הַאי' אוֹרַח אַרְעָא דייקא אף על גב דבדיני שמים כך צריך להיות כך כדי לתקן, והשיב לו מה לנו באורח ארעא ראוי לנו להתנהג באורחא דשמייא ולזה אמר מי יתנני וכו' עד כאן דבריו. ונראה דודאי אנטונינוס ידע כל זה הסוד מרבינו הקדוש בעצמו ולכן היה מתכוין לתקן כל הנזכר לעיל ולפי זה נתקיימה הנבואה של שם בן נח שהגיד לרבקה אמנו ע"ה וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (בראשית כה, כג) כי באמת בא בגלגול עתה לשמשו ממש ולהכי קרי ליה בשם רב כי זה הוא בחלק הטוב של עשו. ובזה יובן מה שאמר עשו: נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ (בראשית לג, יב) רצונו לומר 'נִסְעָה' מעולם הזה 'וְנֵלֵכָה' בגלגול שני ואז 'אֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ' לדורות שיבא חלק הטוב שבו לשמש הטוב וניבא ולא ידע מה ניבא. ובזה יובן מה שאמר עשו: אַצִּיגָה ' נָּא ' עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי (בראשית לג, טו) נָּא ראשי תיבות נ פש א נטונינוס שהוא 'מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי' אלו רומאי.

"מְלָכֶיהָ" וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ קשא מנא ליה למדרש הכי והלא קרא כתיב 'כָּל'? ועוד אם כן לדרוש 'אֱדוֹם' וְלֹא כָּל אֱדוֹם, דהא קרא אמר (יחזקאל לב, כט) שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ? ונראה לי בס"ד דקיימא לן אין רבוי אחר רבוי אלא למעט וכאן אמר הכתוב תרי רבויי שהם מְלָכֶיהָ וקשא כיון דאמר אֱדוֹם נכללו גם מלכיה ונשיאיה? אלא בא הכתוב וריבה תרי רבויי חד מְלָכֶיהָ וחד נְשִׂיאֶיהָ ואינו אלא למעט 'מְלָכֶיהָ' וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ, 'נְשִׂיאֶיהָ' וְלֹא כָּל שָׂרֶיהָ.

נִתְפָּרְדָּה חֲבִילָה קשא מאי קא משמע לן? דהא כולי עלמא ידעי לה! ונראה לי בס"ד בא להודיע אל תחשבו כשם שהיינו חברים בעולם הזה ורואין זה את זה כן יהיה בעולם הבא אלא נתפרדה חבילה דאיך יבא אנטונינוס גר צדק למחיצתו של רבינו הקדוש וכאשר אמר הוא עצמו 'מִי יְשִׂמֵנִי מַצָּע תַּחְתֶּיךָ לָעוֹלָם הַבָּא'.

אָמַר לֵיהּ אִית לִי לְעָלְמָא דְּאָתֵי נראה אף על גב דנתגייר אמר גרים הם במלכות דלכך נקראים 'גירי צדק' שהמלכות נקראת צדק וכמו שאמר אליהו זכור לטוב צדק מלכותא קדישא ועלמא דאתי בינה, לכן שאל אם יזכה לעלות לבינה ואמר לו 'אִין' והקשה לו הא כתיב 'לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו' (עובדיה א, יח) שָׂרִיד היינו 'דר יש' הבינה הוא סוד שי עולמות דכתיב לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ (משלי ח, כא)? והשיב זה אמור במי שהיה עושה בגיותו קודם שנתגייר מעשה עשו רצוח ונאוף ועובד עבודה זרה וכיוצא וכיון דהרשיע הרבה אינו יכול לזכות לעליה זו שיענה לבינה אבל אתה שגם בגיותך היית אדם טוב ולא קאי קרא עלך כלום. אי נמי ' עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו ' שהיה ערמן צייד בפיו שאינו מתגייר מלב ונפש אבל אתה נתגיירת לשם שמים מלב ונפש לכך תזכה לבינה כי בינה לבא כנזכר בדברי אליהו זכור לטוב (פתיחת אליהו).

מִי שֶׁעָלְתָה לוֹ נִימָא בְּרַגְלוֹ נראה השר שלו שם בפיו דברים אלו לקרות את ישראל בשם נִימָא כי הם עוסקים בתורת משה רבינו ע"ה אשר אותיות מלוי שמו הם אותיות נימא כזה שי"ן מ"ם ה"א והגדולים שבישראל נקראים בשם 'משה' כמו שאמרו בגמרא (סוכה לט.) משה שפיר קאמרת והקטנים נקראים באותיות המלוי שהם נימא. והא דנקט בְּרַגְלוֹ לפי שיעקב אבינו ע"ה אביהם של ישראל שלט מעת הלידה ברגלו של עשו אביהם של רומאי דכתיב וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (בראשית כה, כו) וגם לעתיד ישלוט ברגל השם של עשו שיקח אות וא"ו וישאר 'עש' לכך אמר 'עָלְתָה נִימָא בְּרַגְלוֹ' ורש"י ז"ל פירש 'נימא' בשר מת רמז על פלוני שר עשו שנקרא מת, אבל יעקב אבינו ע"ה נקרא תם וקאמר בזה שליטה שיש להם מן השר שלהם עושין אותה ישראל בשר מת על ידי עסק התורה שהיא חיים לישראל.

אָמַר לֵיהּ מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ יש להקשות למה כפלו לשונם לומר מֵימַר, יאמרו שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ? ונראה לי בס"ד הכונה הודו לו בתרתי חדא על ראיה שהביא מן הפסוק דארבע רוחות והשני מה שאמר מכח הסברא דקרו להו מלכותא קטיעא ולכן אמר לו 'מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ' כפלו לכונם על תרתי הנזכר דגבר ישראל בתרתי. ומה שאמר ' שְׁדוּ לֵיהּ לְקָמוֹנְיָא ' פירש רש"י ז"ל בית מלא עפר. וצריך לומר מלא אפר כדי שיהיה טובע בו ויקבר בו בעודו בחיים אך אם הוא עפר ממש אף על פי שהוא תחוח אינו טובע ונקבר בתוכו כדי שימות מחמתו ואדרבה אם תהיה קרקע קשה יתרצץ בו ותהיה השלכתו שם כמו סקילה ממש אך אם הוא אפר יהיה נתחב בו כל גופו שיורד בעומק מחמת כובד גופו וזו מיתה משונה שנקבר מחיים בר מינן.