Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 99b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 99b

    Yevamot 99b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 291 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בין כשרות משום עבד:

    בין פסולות כגון שפחה משום כהן:

    הראויות לכהונה ולא גרושה וחלוצה משום כהן:

    אין סופגין כו' דכל חד אמר אנא לאו כהן אנא (והתראת ספק היא):

    אין משלמין דכל חד אמר אנא כהן:

    ואין חולקין על הגורן אין נותנין להם תרומה על הגורן שהמשוחרר ישראל הוא:

    ומוכרין את התרומה תרומת תבואתן כשמפרישין אותה אין צריכין לתתה לכהן דכל חד אמר לכהן אייתי ראיה דלאו כהן אנא ושקול ומ"מ לאוכלה א"א אלא מוכרין אותה לכהנים והדמים שלהן:

    ה"ג ואין חולקין בקדשי המקדש כגון עורות קדשים:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 99b · Sefaria

    Tosafot

    ואינן מטמאין למתים תימה לר"י דאמאי לא קתני נמי ואין סופגין את הארבעים כדקתני בסיפא ואי משום דתנן בסיפא לא חש לשנותו הא קתני ואין מטמאין למתים ואע"ג דתנא בסיפא:

    ואם אכלו אין משלמין קרן וחומש נהי דאין משלמין מ"מ צריכין להפריש משום כפרה:

    ואינן חולקין על הגורן ואפי' יבאו שניהם על הגורן ויתנו אם כהן אני תנו לי בשבילי ואם חברי כהן תנו לי בשבילו אפ"ה אין חולקין כיון דאין אוכלין דלמא אתי לידי תקלה:

    ואין מוציאין פירש בקונטרס בל"א אם היו חייבין עולה או חטאת ואשם אין כופין אותם לתתם לאנשי משמר להיות עבודתם ועורם שלהם דכל חד אמר אנא כהן אנא וכהן יקריב בכל שעה שירצה ואפי' במשמר שאין שלו אלא או יקריבו להם קרבנות ויחזרו להם הבשר ויתנו לכל מי שירצו או אלו יעשו שליח כל כהן שירצו להקריב בקרבן והקשה על זה בקונט' דהא אמרינן בהגוזל קמא (ב"ק דף קי. ושם) דהיכא דלא מצי עביד עבודה שליח נמי לא מצי משוי ואר"י דאין זה קושיא דשאני הכא אם יבא אליהו ויאמר שהוא כהן היה ראוי לעבוד עבודה כמו חולה וזקן שנותן לאיזה משמר שירצה הואיל וע"י הדחק ראוי לעבודה כדמפרש בהגוזל (שם) וכן מצא ה"ר אלחנן בהדיא בירושלמי דקאמר היה זקן או חולה נותנה לכל משמר שירצה היה טמא ובעל מום נותנה לאותו משמר ומסיק דהתערובו' עבדינן להו כחולה וזקן דתנינן אין מוציאין שלהן מידיהם ועל לשון שני שפי' ואין נותנין להם קדשים בבכור וחרמים קאמר קשה לר"י מדתני בערכין (דף כט.) חרמי כהנים עד שלא באו ליד כהן הרי הם כהקדש משבאו ליד כהן הרי הן חולין לכל דבריהם א"כ איך מניחין אותם בידם ואמר ר"י שיתנו זה לזה ויתנו ביניהם:

    חלק אחד פשיטא פי' פשיטא שאין להם אלא חלק אחד:

    ואם עבד כהן אני תנו לי בשביל רבי הק' ה"ר אלחנן למ"ד לקמן אין חולקין תרומה לאשה משום גרושה ה"נ גבי עבד ניחוש שמא ישאל לאחר שנשתחרר העבד ואמר ר"י דאין לחוש לכך שלא יחזיק עצמו בעבד והא נמי לא חיישינן שמא ימכרנו רבו לישראל וישאל דכיון דמזונותיו על רבו לא יהא חוטא ולא לו אך קשה דמסקינן בפ"ק דגיטין (דף יב. ושם) שיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ואמאי לא חיישינן שמא ישאל אז כיון שאין רבו מפרנסו ושמא הא לא שכיח:

    ס"ד השתא בהמתן של צדיקים נראה דל"ג ליה דלא שייך הך פירכא אלא במקום שהחכם עצמו נכשל באכילת איסור ואין להאריך כאן:

    ואלו הן חש"ו היינו דוקא בקטן שאינו יודע לישא כפיו דבסוף לולב הגזול (סוכה מב. ושם) תניא יודע לישא את כפיו חולקין לו תרומה ואקטן קאי התם קטן היודע לישא את כפיו עולה עם הגדולים אבל בפני עצמו עד שיביא ב' שערות כדאמר בפ"ג דמגילה (דף כד. ושם) לישא בקביעות עד שיתמלא זקנו:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Yevamot 99b · Sefaria

    Rashba

    בשלמא חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו פירש ר"ח ז"ל דלמא מטמאו לה או יהבי לה לזרים. וקשיא לי אם כן למה משגרין להם לבתיהן. אלא נראה כמו שפירש רש"י ז"ל (בד"ה דלאו) משום זילותא דתרומה והיינו נמי טעמא דטומטום ואנדרוגינוס.

    Rashba on Yevamot 99b · Sefaria

    Ritva

    ר' יוסי אומר יכול הוא שיאמר אם כהן אני וכו' ק"ל לר' יוסי היאך חולקים תרומה לעבד בלא רבו ניחוש שמא ימכרנו ושחררנו או שיצא בשן ועין וה"ל זר ושמא יתנו לו תרומה וכמ"ד לק' שאין נותנים תרומה לאשה משום גרוש' וי"א דההיא דלא כר' יוסי היא ורבי יוסי לא חייש להא והנכון דשאני שחרור דשבח הוא לעבדי ולא משוי נפשיה עבד כדי שיתנו לו תרומה ועוד דקלא אית ליה טפי מגרושי' וכ"ש אם הוא בשן ועין דאית ליה קלא טפי ואי משום מכירה כיון דרבו חייב במזונותיו משום הנאה להא לא מוקים נפשיה בהא ליטול תרומה למוכרה וליגזול לכהנים שאין אדם חוטא ולא לא וכ"ש לאכילה שיש בו עון מיתה בידי שמים ולא חיישינן שמא יאמר לו רבו צא מעש' ידיך במזונותיך דכולי' האי לא חייש' כ"כ ר"י בתו' וכו':

    בשלמא חש"ק דלאו בני דעה נינהו פרש"י ז"ל דזילותא דתרומה היא לחלקה להם לעין כל וזה הטעם לטומטום ואנדרוגינוס ור"ח ז"ל פי' דלאו בני דעה נינהו ודילמא מטמא לה או יהבי לזרים ולדבריו כי קתני דמשגרי' להם לבתיהם היינו לשגר על בתיהם שהוא גדול ובן דעת דזהיר בה:

    Ritva on Yevamot 99b · Sefaria

    Meiri

    ואין מיטמאין למתים שמא הוא הוא הכהן ואם ניטמאו אין סופגין את הארבעים שכל אחד בספק עבד:

    ואין נושאין נשים לא כשרות לכהונה ולא פסולות לא כשרות שמא זה הוא העבד ואסור בכשרה ולא בפסולות שמא זהו הכהן ואסור בפסולה:

    הגדילו התערובות ושחררו זה את זה נושאין נשים הראויות לכהונה שאם כהן הוא מוטב ואם לאו הרי הוא מכל מקום ישראל גמור אבל פסולה לא שמא הוא הוא הכהן וזה שאמר שחררו שמשמעו שמכל מקום אין כופין אותם לאו דוקא אלא כופין אותם לשחרר זה את זה שאלמלא כן אין להם תקון שהרי אין אחד יכול לישא אשה בת חורין ולא לישא שפחה אלא כך פירושו כופין אותן וכשישחררו זה את זה נושאין נשים כשרות אבל לא פסולות:

    וכן אין מיטמאין למתים שמא הוא הוא הכהן ואם נטמאו אין סופגין את הארבעים שכל אחד בספק עבד משוחרר שהוא ישראל:

    ואין אוכלין תרומה שהרי כל אחד בספק עבד משוחרר ואם אכלו אין משלמין קרן וחומש שכל אחד אומר כהן אני ואיני בדין זרות לשלם חומש אלא שמשלם קרן לבד בין שאכלה לכהן שניתנו לו בין שאכלה לישראל קודם שנתנה ויש מפרשים דוקא שאכלו לכהן משניתנה לו אבל אכלה לישראל קודם שנתנה אע"פ שהיה בדעת הישראל ליתנה לכהן אחר אינו משלם כלום ואין הישראל צריך להפריש אחרת וכן דעת רבותי נוטה:

    ואין חולקין על הגורן אפילו שניהם כאחד שהרי כל אחד מהם בספק ישראל ומוכרין את התרומה כלומר שאין חייבין ליתנה לכהן שכל אחד אומר כהן אני ומפריש אני לעצמי ומוכרם לכהן והדמים שלו ויש גורסין ואין מוכרין את התרומה כלומר שצריכים הם ליתנה לכהן מספק ואם מכרו הדמים שלהם שאין מוציאין ממון מספק:

    ואין חולקין בקדשי מקדש אפילו בדבר שאינו בר אכילה כגון עורות קדשים ואין נותנין להם קדשים ר"ל אף בקדשי הגבול כגון בכורות וחרמים ואין מוציאין את שלהם מידיהם שכל אחד אומר כהן אני וסתם חרמים לכהנים ופטורים מזרוע לחיים וקיבה מפני שהכהנים פטורים מהם דכתיב מאת העם פרט לכהנים ובכור שלהם ירעה עד שיסתאב וישחט במומו ויאכלנו שאף הזר מותר בבכור בעל מום ואלו מקריבו תם צריך להקריב אימוריו וכהן המקריבו אוכלו שהבכור אינו נאכל אלא לכהנים:

    ונותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים פירשוה בגמרא לענין מנחה והוא שידוע שמנחת ישראל נקמצת והקומץ קרב והשאר נאכל לכהנים ומנחת כהן כלה כליל ואם אחד מאלו מביא מנחה נקמצת כדין מנחת ישראל ואין שיריה נאכלים כמנחת כהנים ולא שיהו שיריה קרבים שהרי אמרו כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו כלומר כל שחלק אחד ממנו הולך לאישים כגון שהקומץ קרב השירים אינן ראויין להקרבה ואם כן שמא מנחת ישראל היא ואין שיריה ראויים להקרבה אלא הקומץ קרב והשירים מתפזרים בבית הדשן ר"ל במקום שנותנין שם תרומת הדשן ויש מפרשים שנשרפין וזו היא נתינתם בבית הדשן וכן פירשוה גדולי המחברים בפירושי המשנה:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 99b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תובד"ה ואינן מטמאין למתים תימה לר"י דאמאי לא קתני נמי ואין סופגין כו' עכ"ל ק"ק מאי קא קשיא ליה דהא כיון בשעדיין קטנים הם מיירי ברישא דבשהגדילו חייבין לשחרר זה את זה כדקתני בסיפא וא"כ אין שייך למתני ואין סופגין דהא קטנים הם אלא בסיפא דגדולים הם איצטריך למתני דאין סופגין משום דהוי התראת ספק (א) ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

    גמ' חלק אחד פשיטא כו' כן הוא בכל נוסחאות גמרות שלנו אבל מפרש"י נראה דהוי גורס חלק אחד ס"ד וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 99b · Sefaria

    Maharam

    גמ' חלק אחד פשיטא וכו' גירסא זו שלפנינו היא גירסת התוס' אבל רש"י גריס בנמ' חלק א' סלקא דעתך ופי' דחלק אחד משמע שלכל אחר נותנים חלק אחר ולכך פריך ס"ד שנותנים לכל אחד חלק בפני עצמו ודו"ק ברש"י:

    תוס' ד"ה ס"ד השתא בהמתן של צדיקים וכו' עד שהחכם עצמו נכשל באכילת איסור וכו'. והטעם הוא דדבר גנאי הוא להכם שיכנס דבר איסור לתוך פיו כן כתבו התוס' בשבת מההיא דר' ישמעאל קרא והטה ע"ש:

    Maharam on Yevamot 99b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 99, Amud Bet, about 291 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לְמֵתִים. וְאֵינָן נוֹשְׂאִין נָשִׁים, בֵּין…”

    2. Segment 228 words

      Opens “וְאֵינָן מְטַמְּאִין לְמֵתִים, וְאִם נִטְמְאוּ — אֵינָן…”

    3. Segment 312 words

      Opens “וְאֵינָן חוֹלְקִין בְּקׇדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין נוֹתְנִים לָהֶם…”

    4. Segment 418 words

      Opens “וּפְטוּרִין מִן הַזְּרוֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּיבָה,…”

    5. Segment 518 words

      Opens “גְּמָ׳ מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים וְכוּ׳. אֶלָּא הָנָךְ, מִשּׁוּם…”

    6. Segment 617 words

      Opens “לִבְנֵי הַכַּלָּה אֶחָד חוֹלֵץ וְכוּ׳. דַּוְקָא מִיחְלָץ…”

    7. Segment 79 words

      Opens “כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרֵב וְכוּ׳. חֵלֶק אֶחָד פְּשִׁיטָא! אֵימָא…”

    8. Segment 847 words

      Opens “תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר אֵין חוֹלְקִין תְּרוּמָה לְעֶבֶד…”

    9. Segment 917 words

      Opens “בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הָיוּ מַעֲלִין מִתְּרוּמָה…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: מִיָּמַי…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “הֶעֱלוּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “אֶלָּא אֵימָא: בִּקְּשׁוּ לְהַעֲלוֹת עֶבֶד לַכְּהוּנָּה עַל…”

    13. Segment 1336 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשָׂרָה אֵין חוֹלְקִין לָהֶם תְּרוּמָה…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן — לָאו בְּנֵי…”

    Original text

    וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לְמֵתִים. וְאֵינָן נוֹשְׂאִין נָשִׁים, בֵּין כְּשֵׁרוֹת בֵּין פְּסוּלוֹת. הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְשִׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה — נוֹשְׂאִין נָשִׁים רְאוּיוֹת לַכְּהוּנָּה.

    And they may not become ritually impure with impurity imparted by a corpse, as each of them might be a priest. And they may not marry women, whether unflawed women, who may not marry a slave, or women unfit to marry into the priesthood, as with regard to each of them it is uncertain whether he is a priest or a slave. If the mixed sons matured and freed each other, they may marry women fit to marry into the priesthood, as a freed slave may marry such women. However, neither may marry a woman unfit for the priesthood, in case he is a priest.

    וְאֵינָן מְטַמְּאִין לְמֵתִים, וְאִם נִטְמְאוּ — אֵינָן סוֹפְגִין הָאַרְבָּעִים. וְאֵינָן אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה, וְאִם אָכְלוּ — אֵינָן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ. וְאֵינָן חוֹלְקִין עַל הַגּוֹרֶן. וּמוֹכְרִין אֶת הַתְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶן.

    And they may not become ritually impure with impurity imparted by a corpse, since they are uncertain priests. However, if they became impure, they do not receive the forty lashes, as each of them might not be priest. And they may not partake of teruma , as one of them is not a priest. However, if they ate teruma unwittingly they do not pay the principal and the additional fifth, as each of them might be a priest. And they do not receive a share of teruma in the granary, as neither can prove that he is a priest. However, they may sell the teruma that they remove from their own produce, and although they may not eat it, the money is theirs. Since it cannot be proven with regard to either of them that he is not a priest, teruma cannot be appropriated from them.

    וְאֵינָן חוֹלְקִין בְּקׇדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין נוֹתְנִים לָהֶם קָדָשִׁים. וְאֵין מוֹצִיאִין שֶׁלָּהֶם מִידֵיהֶם.

    And they do not receive a share of the consecrated offerings of the Temple, as each of them might not be a priest. And one may not give them consecrated offerings to sacrifice for the same reason. However, the hides of their own offerings may not be appropriated from their possession, as it cannot be proven with regard to either of them that he is not a priest.

    וּפְטוּרִין מִן הַזְּרוֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּיבָה, וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְנוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי כֹהֲנִים וְחוּמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים.

    And they are exempt from giving a priest the foreleg, and from giving him the jaw, and from giving him the maw of their non-consecrated kosher animals. And with regard to either of them, the firstling of his kosher animal should graze until it becomes unfit to be sacrificed, i.e., until it gets a blemish. It is against his interest to sacrifice the animal before it gets a blemish, thereby letting it be eaten by the priests. Once it gets a blemish, it cannot be appropriated from him. Since he is possibly a priest, he may claim that the animal is the property of a priest. The animal then becomes his private property, and he may eat it if he wishes. And in general, we place upon him both the stringencies of priests and the stringencies of Israelites.

    גְּמָ׳ מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים וְכוּ׳. אֶלָּא הָנָךְ, מִשּׁוּם דְּאִיעָרוּב לְהוּ הָווּ לְהוּ פְּסוּלִין? אָמַר רַב פָּפָּא, אֵימָא: וּמֵתוּ הַוַּדָּאִין.

    GEMARA: It is stated in the mishna that if the sons of certain, unflawed lineage were the ones who died, the mixed sons perform ḥalitza with the widows of the elder woman’s sons, but not levirate marriage. The Gemara asks: Does this indicate that because these sons were mixed up they are rendered unfit? The fact that their lineage is unclear should not render them unfit. Rava Pappa said: Say that the correct wording is: And if the certain sons were the ones who died.

    לִבְנֵי הַכַּלָּה אֶחָד חוֹלֵץ וְכוּ׳. דַּוְקָא מִיחְלָץ וַהֲדַר יַבּוֹמֵי, אֲבָל יַבּוֹמֵי בְּרֵישָׁא — לָא, דְּקָפָגַע בִּיבָמָה לַשּׁוּק.

    It is stated in the mishna that with the widows of the certain sons of the daughter-in-law, one of the mixed sons performs ḥalitza and the other one performs levirate marriage. The Gemara comments that ḥalitza is specifically performed first, and afterward levirate marriage. However, levirate marriage is not performed first, because if she is not his own yevama but rather his brother’s daughter-in-law, doing so breaches the prohibition against a yevama engaging in intercourse with a member of the public.

    כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרֵב וְכוּ׳. חֵלֶק אֶחָד פְּשִׁיטָא! אֵימָא חֵלֶק כְּאֶחָד.

    § It is stated in the mishna that in the case of a priestess whose offspring was mixed with her maidservant’s offspring, they receive one share of teruma in the granary. The Gemara asks: Isn’t it obvious that they receive one share and no more? Rather, say that they receive a share as one, i.e., they receive a share at the granary only if they come together.

    תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר אֵין חוֹלְקִין תְּרוּמָה לְעֶבֶד אֶלָּא אִם כֵּן רַבּוֹ עִמּוֹ. דְּתַנְיָא: אֵין חוֹלְקִין תְּרוּמָה לְעֶבֶד אֶלָּא אִם כֵּן רַבּוֹ עִמּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָכוֹל שֶׁיֹּאמַר, אִם כֹּהֵן אֲנִי — תְּנוּ לִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי, וְאִם עֶבֶד כֹּהֵן אֲנִי — תְּנוּ לִי בִּשְׁבִיל רַבִּי.

    The Gemara comments: According to this modification, we have learned in the mishna a ruling that is in accordance with the one who said that one may distribute teruma to a slave only if his master is with him, as it is taught in a baraita : One may distribute teruma to the slave of a priest who is possibly a priest himself only if his master is with him; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says that teruma is distributed to him alone, even without the accompaniment of his master, as he can say: If I am a priest, give me teruma due to my own priesthood, and if I am the slave of a priest, give me due to my master.

    בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הָיוּ מַעֲלִין מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין. בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי לֹא הָיוּ מַעֲלִין מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין.

    The Gemara explains the background behind this dispute: In Rabbi Yehuda’s place, they would elevate a person to the presumptive status of priesthood for the purpose of lineage on the basis of his having received teruma . If they saw a person receive teruma , they would assume that he is a priest and testify to that effect. Therefore, teruma was not distributed to someone who might be a slave, unless he was accompanied by his master, lest the slave be assumed to be a priest himself. Conversely, in Rabbi Yosei’s place they would not elevate a person to the presumptive status of priestly lineage on the basis of his having received teruma . Therefore, he was allowed to receive teruma independently.

    תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: מִיָּמַי לֹא הֵעַדְתִּי אֶלָּא עֵדוּת אֶחָד, וְהֶעֱלוּ עֶבֶד לַכְּהוּנָּה עַל פִּי.

    It is taught in a baraita that Rabbi Elazar bar Tzadok said: In all my days I never had the opportunity to testify in court, besides one testimony, and they promoted a slave to the presumptive status of priesthood on the basis of my word. Although they presumably examined the matter carefully, an error occurred.

    הֶעֱלוּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן, צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

    The Gemara asks: Can it enter your mind that they actually promoted him? Now consider: If, even through the animals of the righteous, the Holy One, Blessed be He, does not bring about a stumbling block, then through the righteous themselves, all the more so is it not so that He does not bring about stumbling blocks?

    אֶלָּא אֵימָא: בִּקְּשׁוּ לְהַעֲלוֹת עֶבֶד לַכְּהוּנָּה עַל פִּי. חֲזָא בְּאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי — וַאֲזַל וְאַסְהֵיד בְּאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה.

    Rather, say that this is what Rabbi Elazar bar Tzadok meant: They sought to promote a slave to the presumptive status of priesthood on the basis of my word. How did this happen? Rabbi Elazar bar Tzadok saw a man receiving teruma in Rabbi Yosei’s locale and went and testified in Rabbi Yehuda’s locale about what he saw, not realizing that this testimony would be sufficient grounds to assume that the man is a priest. Since teruma is distributed there only to priests, the slave was almost promoted to the presumptive status of priesthood erroneously.

    תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשָׂרָה אֵין חוֹלְקִין לָהֶם תְּרוּמָה בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, טוּמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְהָעֶבֶד, וְהָאִשָּׁה, וְהֶעָרֵל, וְהַטָּמֵא, וְנוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ. וְכוּלָּן מְשַׁגְּרִין לָהֶם לְבָתֵּיהֶם, חוּץ מִטָּמֵא וְנוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ.

    § The Sages taught: There are ten types of priests to whom one may not distribute teruma in the granary, and they are: A deaf-mute, an imbecile, and a minor, a person whose sexual organs are concealed [ tumtum ], and a hermaphrodite, and a slave, and a woman, and an uncircumcised man, and a ritually impure man, and one who marries a woman who is unfit for him, i.e., who is unfit to marry a priest. And with regard to all of them, one may send teruma to them, to their homes, with the exception of a ritually impure man and one who marries a woman who is unfit for him.

    בִּשְׁלָמָא חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן — לָאו בְּנֵי דֵּיעָה נִינְהוּ. טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס נָמֵי —

    The Gemara asks: Granted, teruma may not be distributed to a deaf-mute, an imbecile, and a minor, as they are not competent, and it is unbecoming to give them teruma in public. It is also inappropriate to distribute teruma to a tumtum and a hermaphrodite,