Commentary page
Yevamot 93a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 93a
Yevamot 93a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 208 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
קונם שאני עושה לפיך אשה שאמרה לבעלה מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם:
אינו צריך להפר דכיון דקא משעבדא ליה למעשה ידיה לא מציא נדרה:
שמא תעדיף עליו כו' דתנן (כתובות דף סד:) מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי כו' וטפי לא משעבדא ליה ואהעדפה חייל נדר ואע"ג דעדיין לא נעשית המלאכה:
ופליגא דרב נחמן הא דאוקימנא דלר"ע אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:
רב הונא כרב כלומר מרב שהוא רביה קבלה ורב מרבי ינאי וכן כולם. זה למעלה מדורו של זה היה:
המוכר פירות דקל בימות הגשמים:
עד שלא באו לעולם אם בא לחזור בו קודם ניסן שאז האילנות מוציאין יכול לחזור בו:
משבאו לעולם אין יכול לחזור בו דכי אתו חייל זביני. אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:
8 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 93a · Sefaria
Tosafot
אין צריך להפר במעלה לה מזונות ומעה כסף איירי ולכך אין צריך להפר שהמותר הכל שלו והעדפה שע"י הדחק נמי סבר דהויא לבעל אבל אין לומר דאין צריך להפר משום דקסבר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם דא"כ אמאי נקט שאני עושה לפיך ליתני המקדיש מעשה ידיו של עצמו:
רבי עקיבא אומר יפר דקסבר העדפה שעל ידי הדחק לאשה כדאמר בריש מציאת האשה (כתובות סו. ושם) וא"ת והיאך יכול להפר והא אין זה דבר שבינו לבינה וי"ל דחשיב נמי בינו לבינה לפי שאין יכול ליזהר וליקח בצמצום את הראוי לו ליקח א"נ גם חלקה משועבד לו שילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות וא"ת וא"כ היאך יכולה להדירו כיון דמשועבדת לו וי"ל דוקא בעיקר מעשה ידיה אלמוה לשיעבודיה דבעל שהם לגמרי שלו אבל הכא דאין לו אלא פירות לא אלמוה:
יתקדשו ידי לעושיהן להקב"ה שעשאם אבל אין לפרש לעושיהן היינו למלאכתם דא"כ הוה ליה למימר למעשיהן כדאמר בסוף פ"ק דנדרים (דף יג:) ידי למעשיהם:
ורב נחמן אמר אף משבאו לעולם וכו' סברת רב הונא הפוכה מדרב נחמן לענין דבר שלא בא לעולם כדפי' בפ"ק דכתובות (דף ז: ד"ה המזכה) ובסוף פ"ק דגיטין (דף יג: ושם ד"ה לדבר):
קנויה לך מעכשיו קנה וקשה לר"י למה צריך מעכשיו דכיון דאית ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כאילו בא לעולם ובדבר שבא לעולם א"צ מעכשיו כדאמרינן בפרק האומר בקדושין (דף נט.) גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אע"פ שנתאכלו וכו' ולעיל (יבמות דף צב:) נמי גבי לאחר שתתגיירי ליכא מעכשיו וכן גבי פירות ערוגה לקמן ואר"ת דהכא אצטריך מעכשיו משום דסתם קנין שדה הוא בחליפין או בשטר ובחזקה דכסף אין קונה במקום שכותבין שטר אם לא שפירש בהדיא אי בעינא בכספא איקני בפ"ק דקדושין (דף כו.) ובמקומו של רב היו כותבין את השטר ובכמה מקומות מצינו בהש"ס שלא היו קונין בכסף כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נד:) עובד כוכבים מכי מטי זוזי לידיה איסתליק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה ובפ"ק דב"מ (דף טז.) מכדי האי גברא במאי קני ליה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא ולהכי צריך מעכשיו דאפילו בדבר שבא לעולם אי אמר קני בחזקה או בחליפין לאחר ל' ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' כבר פסקה החזקה או הוחזר הסודר כדאמרינן בהאשה שנפלו (כתובות דף פב. ושם) משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד אחר ל' לא קנה כי לא אמר מעכשיו לפי שבשעת הקנין כבר פסקה המשיכה וכן כשקנה בשטר צריך מעכשיו שאפילו יהיה נקרע השטר או נאבד קנה דאי לא אמר מעכשיו ונקרע בתוך כך או אבד לא קנה כיון דבשעת קנין אין כאן שטר כדאמר למ"ד דמקודשת ומגורשת לכשיבא דאם נקרע או אבד הגט אינה מגורשת אבל גבי אחר שתתגיירי א"צ מעכשיו דסתם קדושין בכסף הם דאפילו נתאכלו המעות חשוב כל שעה כאילו הם בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה הקנין היה מוטל עליו להחזירם וחשוב כאילו הם בעין לשם קדושין דלאו למלוה דמי ולא לפקדון כדאמר בהאומר (קדושין דף נט.) ובפירות ערוגה נמי לא בעי מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וחשוב כאילו מוסרם ליד הקונה לעמוד בידו ולקנות כשיגיע הזמן שקבע אע"ג דרב מספקא ליה (שם:) במעכשיו ולאחר שלשים יום אי תנאה הוי או חזרה הוי מ"מ מהני הכא בשדה מעכשיו דהכא פשיטא דלאו חזרה הוי דודאי בדבר שבידו להקנות עכשיו יש להסתפק כשאמר ולאחר שלשים שחוזר ממה שאמר בתחלה מעכשיו אבל בדבר שאין בידו להקנות עכשיו כי הכא כשאומר לכשאקחנה אין זה חזרה אלא דאי אפשר לו בע"א ועוד דהכא שאמר מעכשיו לבסוף אין שייך להסתפק כלל וא"ת כיון דמעכשיו ולאחר שלשים הוי או תנאה או חזרה הא דא"ר יוחנן בפ' האשה שנפלו (כתובות פב. ושם) משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד לאחר ל' יום קנה ומוקי לה דאמר מעכשיו אפי' עומדת באגם אי חזרה הוי אמאי קנה ואי תנאה הוי ונגמר הקנין מעכשיו למה לי עומדת באגם אפי' ברה"ר או ברשות מקנה נמי ובהכותב (שם פו.) משמע דדוקא נקט אגם שראוי למשיכה ואר"י דלא קשה מידי דר' יוחנן לטעמיה דאית ליה בהאומר (קדושין ס.) דמעכשיו ולאחר ל' לא הוי לא תנאה ולא חזרה אלא ה"ק דמעכשיו יתחיל הקנין ולאחר ל' יגמור ולהכי בעינן שתהא בסוף שלשים במקום הראוי לקנין ולמשיכה שאז נגמר הקנין ודין קנין אחר שלשים פר"י דהכי הוי דבכסף אפילו אינו בעין ובשטר כשהוא בעין ברשות קונה בסוף ל' קני בלא מעכשיו לכ"ע אבל משיכה וחזקה וחליפין ושטר שנקרע לא מהני לכ"ע ואף דאם אמר מעכשיו ולאחר ל' מהני לכ"ע שטר הנאבד' וחזקה וחליפין לא מהני לקנות לגמרי לרבי יוחנן כיון דבשעת גמר הקנין אין שטר וחזקה וחליפין אבל משיכה קונה במעכשיו ולאחר ל' כיון דבסוף ל' הפרה עומדת באגם שהוא מקום הראוי לקנין דע"י תחלת משיכה שהותחל קנין נעשה האגם רשותו והוי לה כמשיכה אריכתא ואפילו יצתה מן האגם תוך ל' או אפילו משכה המקנה לחצרו ושוב בתוך שלשים חזרה לאגם קני ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוי לא מהני מידי מה שעומדת באגם ולשמואל דפשיטא ליה דתנאה הוי בכולהו קני כיון שלא חזר בו תוך הזמן וא"ת ואמאי לא קני לר' יוחנן פרה אפילו ברה"ר או ברשות המקנה כמו שקנה קרקע במהיום ולאחר מיתה דקני מהיום גוף ולאחר מיתה פירות ושמא במהיום ולאחר מיתה משמע טפי שרוצה להקנות גוף מהיום ומסתברא דכיון דאמר לאחר מיתה דלהבריח נכסים משאר יורשים קאתי ומקני ליה לגוף מהשתא. ר"י:
מייתי כנתא דפירי אר"י דמשל אריס הוו שהיה נותן לרבי ינאי דאי משל רבי ינאי לא חשוב דבר שלא בא לעולם ואפילו הוו מחוברים כיון שבידו לתלוש כדמוכח בהאומר בקדושין (דף סב. ושם) ולא מסתבר לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהיה רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק:
Tosafot on Yevamot 93a · Sefaria
Rashba
שקל עשר מפירי דביתיה עלייהו איכא למידק והא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. ובשם ר"ת ז"ל תירצו (עיין תוס' ב"מ לח, א ד"ה שמא) דמשום ענג שבת שרו, וכדכתיב למען תלמד ליראה. וכמו שהתירו בעירובין (לב, א) גבי חבר שאמר לעם הארץ לך ולקוט לי תאנה מתאנתי תורם ומעשר עליו. והוינן בה והלא לא נחשדו חברים לתורם שלא מן המוקף, ופרקינן ניחא ליה לחבר למיעבד איסורא זוטא דלא לעביד עם הארץ איסורא רבה. אלמא משום חשש איסורא שרי, הכי נמי משום מצוה רבה דכבוד שבת שרי. והכי נמי אמרינן בפרק המפקיד (בבא מציעא לח, א) חיישינן שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר, אלמא פעמים שחבר תורם ומעשר שלא מן המוקף לצורך מצוה (ועיין תוס' בעמוד ב ד"ה אלא).
Rashba on Yevamot 93a · Sefaria
Ritva
קונם שאני עושה לפיך פירשתי בפ' אעפ"י ודרב הונ' ודרב נחמן בפ איזהו נשך:
דר' ינאי ה"ל אריס' דהו' מייתי ליה כנתא דפירי לאו מפירי דארעא דר' ינאי כדמשמע מפרש"י ז"ל דהנהו אע"ג דהוו רחוקי' דבר שבא לעולם ולרשותו הוא ואי משום דהוו מחוברי' כיון שהביאו שליש ועומדי' לתלש דבר שבא לעולם הם כדמוכח לקמן אלא מפירי פי' מפירי דאריס' שהי' מבי' לו בתורת דורון. והיינו דמייתי לה ראי' דסבר אדם מקנ' דבר שלא בא לעולם מפני שיעשר ר' ינאי על פירות שלא היו שלו לכשיבואו לרשותו וכדאמרי' עשר עלייהו מפירי דבית' וכדפר"י ז"ל והא דאמרי' אלא לאו כה"ג פרש"י ז"ל דאשמועי' קרא שמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת והקשה ר"ת ז"ל דכיון דר' ינאי ור' חייא ס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפי' בחול נמי ולמה לי קרא לשבת ויש לומר דאע"ג דאדם מקנה דבר שלא בא לעול' מצו' להפריש על שבא לעולם ולצורך כבוד שבת התיר הכתוב לגמרי עוד הקשה ר"ת זכרונו לברכה והיאך תרם עמהם שלא מן המוקף דאמרינן בעלמא שלא נחשדו חברים לתרום שלח מן המוקף לכפר"ת ז"ל דר' ינאי פשיטא ליה דשפיר עביד על דבר שלא בא לעולם ולא בא לפני ר' חייא אלא מדין שלא מן המוקף וא"ל דלדבר מצוה שרי. וה"נ משום עונג שבת שרי וכדאמר למען תלמד ליראה וכדאמרי' נמי במ' עירובי' גבי חבר שאמ' לעם הארץ לך ולקט תאנה מתאנתי תורם ומעשר עליו כדי שלא יאכל על ידו טבל והוינן בה וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ופרקינן ניחא לחבר למעב' איסורא זוטא ולא עביד עם הארץ איסורא רבה אלמא משום חשש איסורא שרי ה"נ משום עונג שבת שרי וה"נ בפ' המפקיד חיישי' שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר אלמא פעמים שחבר תורם ומעשר שלא מן המוקף והיינו כשהוא לצורך מצוה או לאפרושי מאיסורה ואין הראיות הללו גמורות לנדון שלפנינו כדפי' בדוכת' בס"ד. והנכון בעיני דר' ינאי כשעשר עליהם לא עישר אלא כשיצאו לרשותו דלמ"ד אדם מקנה או מקדיש דבר שלא בא לרשותו צריך שיזכיר בפי' לכשיבואו ברשותו וכדכתיבנא בכולהי הלכתא דסוגיי' ובכל דוכתא וכדפי' בפ"ק דקדושין ודוכתי אחריני וכיון שכן לאימת חייל על הפירות אלו שם תרומה ומעשר לכשיבאו הפירות האחרי' שבא לתקן לרשותו וההיא שעתא הוו להו מוקפי' וזה נראה ברור ואמת:
Ritva on Yevamot 93a · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו במקומו שחכמים תקנו לבעל מעשה ידיה משום מזונות שהוא משועבד לה בהם וכבר התבאר שם עד היכן הבעל יכול לכוף את אשתו לעשות לו וכל שדחקה עצמה לעשות יתר מן השעור נקרא העדפה ומכל מקום אף היא של בעל ואם נדרה שלא יהנה בעלה ממעשה ידיה והוא שאמרה קנם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר אף לענין העדפה שהרי אף היא של בעל ואין נדריה מפקיעין זכותו ומכל מקום הרשות בידה לומר איני נזונת ואיני עושה ומעתה כל שאמרה בשעת הנדר איני נזונת ואיני עושה ומתוך כך קנם שאני עושה לפיך או איני נזונת ואיני עושה ויקדשו ידים לעושיהם צריך להפר ואם לא הפר חל נדרה ואע"פ שמעשה ידיה לא באו לעולם כל שבלשון קנס קדושת הגוף הוא והרי הוא כמקדיש את הידים או את הדבר שהפעולה עתידה לצאת ממנו הא כל שלא אמרה איני נזונת ואיני עושה אפילו אמרה יקדשו ידים לעושיהם אין צריך להפר אלא שמכל מקום עצה טובה להפר מצד אחר והוא שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו כמו שביארנו בחמישי של כתובות ושמא תאמר היאך הוא יכול להפר נדרים אלו איפשר שבכלל דברים שבינו לבינה הם וגדולי המפרשים כתבוה בכלל עינוי נפש מצד שהיא עצמה נתקדשה עם מעשי ידיה:
המוכר פירות דקל לחברו עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו אף משבאו לעולם שהרי לא חל הקנין בשעה שהקנם לו מפני שלא באו לעולם ומכל מקום אם אכלם לוקח משבאו לעולם קודם שיחזור המוכר אין מוציאין ממנו הואיל וברשות אכל והוא הדין משבאו לרשות לוקח אבל כל שחזר המוכר קודם שיבאו ברשות לוקח לא קנה שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן האומר לחברו שדה זו לכשאקחנה תהא קנויה לך מעכשו לא קנה:
הגבהת תרומות ומעשרות לא נאסרה בשבת אלא שבות מדברי סופרים שהרי תקון זה אינו אלא דרך טלטול בעלמא וכבר ידעת שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף אלא אם כן במקום מצוה וכמו שאמרו על זה בעירובין ניחא ליה לחבר למעבד איסורא זוטא דלא ליעביד עם הארץ איסורא רבא ואם כן אף לקיום מצות עונג שבת מותר לתרום שלא מן המוקף ומכל מקום אינו יכול לעשר אלא על מה שכבר בא ברשותו אלא שאינו יכול לעשרן עכשו לאי זו סבה ומעשר עליהן ממקום אחר לקיים בהם עונג שבת אבל כל שלא באו פירות אלו שרוצה לעשר עליהן ברשותו אינו מעשר עליהן כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אינו מעשר על פירות שלא באו לעולם שיהא זה מעשר עליו לכשיבא לעולם ואפילו היו מקרקע שלו כל שהן ביד אריס ואינו יודע אם יביאם לו בחלקו אם לאו כדבר שלא בא לעולם הוא:
Meiri on Yevamot 93a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תובד"ה אין צריך להפר כו' אבל אין לומר דאין צריך להפר משום דקסבר אין אדם מקדיש כו' עכ"ל הא ודאי לקמן דמוקי מתני' דמיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהם ליכא לפרש דטעמא דת"ק הוא משום דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ועוד דבהדיא מפרש בר"פ מציאת האשה פלוגתייהו בהכי בהעדפה שע"י הדחק אלא שכוונתם לומר דהתלמוד דמפרש פלוגתייהו בהכי בהעדפה שע"י הדחק והויא לבעל לת"ק אית ליה דאין לומר משום דקסבר דאין אדם מקדיש כו' דא"כ ליתני המקדיש מעשה ידיו של עצמו:
בד"ה קנויה לך מעכשיו קנה וקשה לר"י כו' ואף אם אמר מעכשיו ולאחר שלשים לא מהני לכ"ע דשטר הנאבד וחזקה כו' עכ"ל כך היא הנוסחא בתוס' בקצת דפוסים ובספרים המדוייקים והיא הנכונה (כו') ושיעור דבריהם כך הוא דמשיכה וחזקה וחליפין ושטר הנקרע לא מהני לכ"ע בלא מעכשיו ואף אם אמר מעכשיו ולאחר ל' שכתבו לעיל בפשיטות דמהני לא לכ"ע הוא דמהני דשטר הנאבד כו' לא מהני לר' יוחנן אלא משיכה ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוי אף משיכה לא מהני אלא לשמואל הוא דמהני בכולהו ועיין בתוס' בפרק האומר:
Chidushei Halachot on Yevamot 93a · Sefaria
Maharam
תוס' ד"ה קנויה לך מעכשיו וכו' עד ודין קנין אחר שלשים יום וכו' עד ואף אם אמר מעכשיו ולאחר ל' לא מהני לכ"ע. פי' לא כ"ע מודו בהא דמתני אלא דאית מ"ד דס"ל דמהני ואית מ"ד דלדידיה לא מהני כדמפרש ואזיל ובס' ח"ש הגיה דמהני לכ"ע לא ירדתי לסוף דעתו דהא כתבו התוס' בתר הכי דלר"י לא מהני בשטר ובחזקה ובחליפין לגמרי וגם במשיכה לא מהני לרב אפי' עומדת באגם:
Maharam on Yevamot 93a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' כר"ע דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם עי' בר"ן סוכה דף רל"א:
שם אצטריך קרא למשרי טלטול דרבנן וכ"ה ביומא פג ע"ב וצ"ע לשון טלטול והו"ל למימר מתקן דרבנן:
רש"י ד"ה ורב הונא כרב כו' זה למעלה מדורו וכו' עי' תשובת חו"י סימן צד דף צג:
Gilyon HaShas on Yevamot 93a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא ר' ינאי (נמי סבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דהוי ליה אריסא דהוי מייתי ליה כנתא דפירי, נגה ליה ולא אתא) שחל עשר מפירי דביתיה עלה: תימא מה מבעי בנדרים פרק אין בין המודר (דף לז) בתורם משלו על של חבירו אם צריך דעת, הא נפשט מדר"נ בר' יצחק, מדחשיב לר' ינאי דס"ל אדם מקנה דבר שלא ב"ל, ואם איתא דא"צ גם עתה יכול לתרום אף שעדיין אינם שלו ולא מקרי דבר שלב"ל: וביותר דהרמב"ם פוסק דא"צ דעת ובריטב"א קידושין (והביאו ג"כ המ"ל) כתב דהוא אבעי' דאיפשטא דא"צ דעת. ובהר"ש (פ"ד משנה ד' דדמאי) הקשה אמאי לא היה ר' ינאי קורא שם על חלק שלו לחוד, ויפריש בשבת, ולמה לו לתרום שלא מן המוקף ותירץ דבודאי (שאינו דמאי) אינו מתנה על מה שביד חבירו כדאיתא בירושלמי. וגם זה תימא בעיני, דהא טעמא דירושלמי משום אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו, והרי ר' ינאי סובר אדם מקדיש דבר שלב"ל:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 93a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 93, Amud Aleph, about 208 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 18 words
Opens “קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ — אֵין צָרִיךְ…”
- Segment 211 words
Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו…”
- Segment 316 words
Opens “הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ: אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ…”
- Segment 445 words
Opens “וּפְלִיגָא דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק. דְּאָמַר רַב…”
- Segment 527 words
Opens “רַב הוּנָא מַאי הִיא? דְּאִיתְּמַר: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת…”
- Segment 621 words
Opens “וְרַב נַחְמָן אָמַר: אַף מִשֶּׁבָּאוּ לָעוֹלָם —…”
- Segment 719 words
Opens “רַב — דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב:…”
- Segment 833 words
Opens “רַבִּי יַנַּאי כְּרַבִּי חִיָּיא — דְּרַבִּי יַנַּאי…”
- Segment 928 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר עֲבַדְתְּ. דְּתַנְיָא: ״לְמַעַן תִּלְמַד…”
Sages named on this page
- Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…
Source: Yevamot 93a · Segment 3 — “…אִיתְּמַר עֲלַהּ: אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּאוֹמֶרֶת:…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Yevamot 93a · Segment 2 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יוֹתֵר מִן…”
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Yevamot 93a · Segment 8 — “רַבִּי יַנַּאי כְּרַבִּי חִיָּיא — דְּרַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ…”
Original text
קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ — אֵין צָרִיךְ לְהָפֵר.
If a wife said: Konam , i.e., this is forbidden like consecrated property, in reference to anything that I will prepare for your mouth, that is, the payment for any work I perform shall be forbidden to you, he is not required to nullify the vow, as it is automatically void, since she was under a prior obligation to give him her earnings as part of their marriage agreement.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ.
Rabbi Akiva says: He should nullify the vow, lest she exceed more than is fitting for him. A husband is entitled only to a certain sum from his wife’s earnings (see Ketubot 64b). If she earns only the sum of money to which he is entitled, the vow certainly does not go into effect. However, she might earn more, in which case the vow would apply with regard to the additional amount. To avoid this scenario, it is preferable for the husband to nullify the vow. This shows that according to the opinion of Rabbi Akiva a vow applies even with regard to an entity that has not yet come into the world. In this case, the entity is the earnings for work she has yet to perform.
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ: אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּאוֹמֶרֶת: ״יִקְדְּשׁוּ יָדַי לְעוֹשֵׂיהֶם״, דְּיָדַיִם אִיתַנְהוּ בְּעָלְמָא.
The Gemara refutes this proof: But wasn’t it stated with regard to that mishna that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: This mishna is not referring to a woman who renders the earnings for work she has yet to perform forbidden, but to a wife who says: Let my hands be consecrated to their Maker. In other words, she declares that it is as though her hands were sanctified, which means that anything produced by them is forbidden. Since these hands are in the world, she has not attempted to acquire something that does not exist. Therefore, there is no proof from here with regard to Rabbi Akiva’s opinion on that issue.
וּפְלִיגָא דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק. דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: רַב הוּנָא כְּרַב, וְרַב כְּרַבִּי יַנַּאי, וְרַבִּי יַנַּאי כְּרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי חִיָּיא כְּרַבִּי, וְרַבִּי כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי מֵאִיר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.
§ The Gemara comments: And this opinion, that Rabbi Akiva maintains that one cannot acquire an entity that has not yet come into the world, disagrees with the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak, as Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rav Huna agrees with the opinion of Rav, and Rav agrees with the opinion of Rabbi Yannai, and Rabbi Yannai with the opinion of Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Yehuda HaNasi with the opinion of Rabbi Meir, and Rabbi Meir with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, and Rabbi Eliezer ben Ya’akov with the opinion of Rabbi Akiva, who said: A person can transfer to another an entity that has not yet come into the world. This shows that Rabbi Akiva indeed maintains that one can acquire something that does not yet exist.
רַב הוּנָא מַאי הִיא? דְּאִיתְּמַר: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵרוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לָעוֹלָם — יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. מִשֶּׁבָּאוּ לָעוֹלָם — אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.
The Gemara specifies the particular contexts in which the aforementioned opinions, all of which concur, were issued: Rav Huna, what is the source for his ruling? As it was stated: With regard to one who sells the fruit of a palm tree to another before the fruit has grown, Rav Huna said: Until the fruit has come into the world, he can retract the sale, as it has yet to take effect. However, after the fruit has come into the world, he can no longer retract, despite the fact the fruit had not yet sprouted when he made the acquisition.
וְרַב נַחְמָן אָמַר: אַף מִשֶּׁבָּאוּ לָעוֹלָם — יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. אָמַר רַב נַחְמָן: מוֹדֵינָא דְּאִי שָׁמֵיט וְאָכֵיל — לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ.
And Rav Naḥman said: Even after they have come into the world he can retract, as the acquisition was defective from the outset. He maintains that one cannot transfer ownership of an entity that does not yet exist. Rav Naḥman said: Even so, I concede that if the buyer seizes the fruit and consumes it, the court does not remove them from him, because despite the faulty acquisition he was promised a sale of fruit.
רַב — דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה, קְנוּיָה לְךָ מֵעַכְשָׁיו״ — קָנָה.
The Gemara cites the proof that Rav also accepts the ruling that one can acquire an entity that does not yet exist, as Rav Huna said that Rav said: With regard to one who says to another: This field that I am about to buy, when I buy it, it is acquired by you from now, the addressee has acquired the field, despite the fact that it did not belong to the speaker at the time of his statement.
רַבִּי יַנַּאי כְּרַבִּי חִיָּיא — דְּרַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ אֲרִיסָא דַּהֲוָה מַיְיתֵי לֵיהּ כַּנְתָּא דְפֵירֵי כׇּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא. הָהוּא יוֹמָא נְגַהּ לֵיהּ וְלָא אֲתָא. שְׁקַל עַשַּׂר מִפֵּירֵי דְבֵיתֵיהּ עֲלַיְיהוּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא,
Rabbi Yannai also agrees with the opinion of Rabbi Ḥiyya, as demonstrated by the following episode: Rabbi Yannai had a sharecropper working his land who would bring him a basket [ kanta ] of fruit every Shabbat eve. One day he was late and did not come. Rabbi Yannai took tithe from the fruit in his house for the fruit he expected to receive. He did this in case the fruit arrived near the beginning of Shabbat, as one may not tithe on Shabbat. However, Rabbi Yannai was uncertain whether it is indeed possible to separate tithes for an entity that has not yet reached one’s possession. He therefore came before Rabbi Ḥiyya to inquire whether his separation of tithes was effective.
אֲמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר עֲבַדְתְּ. דְּתַנְיָא: ״לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ כׇּל הַיָּמִים״ — אֵלּוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵּימָא לְעַשּׂוֹרֵי וּמֵיכַל, אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵי טִלְטוּל דְּרַבָּנַן?!
Rabbi Ḥiyya said to him: You acted well, as it is taught in a baraita , with regard to a verse that discusses tithes: “And you shall eat before the Lord your God… in order that you should learn to fear the Lord your God all the days” (Deuteronomy 14:23). With regard to the emphasis of “all,” these are Shabbatot and Festivals. With regard to what halakha was this stated? If we say it was stated in regard to the issue of tithing and eating on Shabbat, this halakha is redundant. Was a verse necessary to permit the prohibition against moving objects, which applies by rabbinic law? Since the prohibition against moving objects is from the Sages, the Torah is certainly not referring to this halakha .