Commentary page

Yevamot 71a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yevamot 71a

Yevamot 71a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 410 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

המרת דת פוסלת דאם המיר דתו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אמר רחמנא לא יאכל בו:

ה"ג כל ערל לא יאכל בו למה לי בו מאי ממעט. ולא גרסינן תושב ושכיר כלל דהא אוקימנא כולי קרא לג"ש ועקרינן ליה מפשטיה לגמרי:

ממנו אל תאכלו ממנו נא. כיון דאמרת בו למעוטי ממנו נמי למעוטי משמע:

לכדרבה כו' לקמן בפרקין (יבמות דף עד.) תלתא ממנו כתיבי בפסח כו':

ורבי עקיבא האי תושב ושכיר דפסח מאי עביד ליה הא ליכא לאוקמי בעבד עברי כלל:

לאיתויי ערבי וגבעוני מהול שלא יאכל בפסח:

גבעוני שם אומה שמוהלין עצמן:

והני מולין נינהו בתמיה ול"ל למעוטינהו הא ערלים נינהו ומכל ערל מימעטי:

14 more comments on this page.

Rashi on Yevamot 71a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

בו המרת דת פוסלת כו' בו דכל ערל לא בעי למדרש הכי דאין ערלות פוסלת במעשר דלחומרא דרשינן ומוקמינן ליה לחייב במצה ומרור ומבו דבן נכר לא שייך למדרש הכי בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור דלאשמועינן דלא אסור במצה ומרור לא איצטריך דאטו מצה ומרור קדושה אית בהו ואי בעי למימר אבל חייב במצה ומרור פשיטא הוא דחייב לעשות תשובה ולקיים כל המצות ובו דתושב ושכיר פי' בקונטרס דלא דריש מידי משום דאוקימנא (לעיל יבמות דף ע.) כולה קרא לגזירה שוה ועקרינן ליה מפשטיה לגמרי ונראה שר"ל דאיידי דכתביה רחמנא בערל ובן נכר כתביה נמי בתושב ושכיר וכה"ג אמר לקמן (יבמות דף עד.) איידי דכתיב והנותר כתיב נמי ממנו ומיהו לא הוי ממש כי הכא דהתם הוי כמו פרשה שנאמרה ונשנית בשביל דבר שנתחדש בה ור"ת מפרש דבו דתושב ושכיר לגופיה כדאמר לקמן (שם) גבי תלתא ממנו חד לגופיה ואית ספרים דגרסי הכא בו דערל ובן נכר בו אין אוכל אבל אוכל במצה ומרור ובו דתושב ושכיר בו המרת דת פוסלת וכן בכל הספרים בסוף מי שהיה טמא (פסחים דף צו. ושם) וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים דף כח:) ובערבי פסחים (שם דף קכ.) דמתרוייהו בו דערל ובן נכר דרשינן אבל אוכל במצה ומרור ומיישב ר"י הגירסות דשייך שפיר מבו דבן נכר לידרוש אבל אוכל במצה ומרור לאשמועינן דחייב לאכול במצה ומרור אם עשה תשובה אע"ג דבפסח אין אוכל שהיה מומר בשעת עשיית פסח ובו דתושב ושכיר נמי שייך למדרש מיניה בו המרת דת פוסלת דבתושב ושכיר עובד כוכבים איירי כדפרישית לעיל:

ואין המרת דת פוסלת במעשר בסוף מי שהיה טמא (פסחים דף צו. ושם) גרסי' בכל הספרים ואין המרת דת פוסלת בתרומה ושפיר ממעטינן תרוייהו מחד בו דבו משמע בו ולא בדברים אחרים ואיצטריך למעוטי תרוייהו תרומה דלא נילף בגזירה שוה דתושב ושכיר ומעשר בגזירה שוה דממנו ממנו:

דאי כתב רחמנא ערל כו' אע"ג דאיצטריך למכתב תרוייהו משום בו דאיצטריך למכתב בתרוייהו דהיה לכותבם בקראי דצריכי:

והני מולין נינהו והתנן קונם שאני נהנה אין להקשות היכי פריך מנדרים ללישנא דקרא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם דבסיפא דמתני' דהכא מפיק ליה מקרא שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב ואין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו דההוא לא איצטריך אלא לישראל ויש מקומות שהתנא לומד נדרים מלישנא דקרא כגון הכא ובריש פסחים (דף ב.) גבי הללוהו כל כוכבי אור דקאמר הא קמשמע לן דאור כוכבים אור הוא למאי נפקא מינה לנודר כדתנן הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים והיינו דוקא היכא שאין הלשון ידוע מייתי שפיר ראיה מלישנא דקרא אבל במקום שלשון בני אדם חלוק מלישנא דקרא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם כדאמר בפרק האומר משקלי (ערכין דף יט:) דאורייתא היד עד הפרק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

שאני נהנה כו' לא גרס שאיני דאם כן לא הוי נדר דהיינו דבר שאין בו ממש שאין אוסר על עצמו כלום כמו שאיני ישן דלא אמר כלום אי לא אמר קונם עיני בשינה כדאמר בריש אלו מותרין (נדרים טו.) אלא אומר ר"ת דגרס שאני נהנה כלומר מה שאני נהנה יהא עלי קונם ומיהו גרס שפיר שאיני דאין דרך התנא לדקדק בלשונו כדאשכחן בפ' בתרא דנדרים (דף פא:) קונם שלא אתן תבן לפני בהמתך ובשבועות בפ"ג (דף כ.) הרי עלי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין דכהאי גוונא לא חל הנדר:

Tosafot on Yevamot 71a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

הכי גרס רש"י ז"ל כל בן נכר לא יאכל בו למה לי מומרות פוסלת בו ואין מומרות פוסלת במעשר כל ערל לא יאכל בו למה לי בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור. ולא גרסינן תושב ושכיר לא יאכל בו למה לי, דההוא הא אמרינן דמופנה לג"ש. ונראה לי דהא לא קשיא, דאנן לאו אתושב ושכרי מהדרינן השתא אלא למה לי למיכתב בו, דהוה ליה למיכתב תושב ושכיר לא יאכל. ולפי גירסא זו תושב ושכיר לא יאכל בו, וכן וכל ערל לא יאכל בו תרווייהו להתירם במצה ומרור, ואיצטריכו משום דערל היינו בן ישראל ערל ותושב ושכיר גוי, ואי נמי יש לומר כדברי רש"י ז"ל ובו דגבי תושב ושכיר לא מייתר, דכיון דאצטריך למכתב תושב ושכיר לגזירה שוה, כתב נמי בו וכדאמרינן לקמן בפרקין (יבמות עד, א) גבי תלת ממנו דכתיב בפסח חד לגופיה וחד לאפנויי ואידך למאן דאמר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה איידי דכתיב נותר כתיב נמי ממנו. ואית דגרסי וכל ערל לא יאכל בו ערלות פוסלת בו ואין ערלות פוסלת במעשר. ואינה דהא בהא שמעתא גופה אמרינן בסמוך ממנו ממנו ממנו למה לי כדרבא אמר ר' יצחק לקמן ערל אסור במעשר דילפינן בגז"ש בממנו ממנו מפסח. ואית דגרסי כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו למה לי בו מומרות פוסלת בו ואין מומרות פוסלת במעשר. ולהאי גירסא ניחא לי מאי דעבדינן צריכותא מערל ובן נכר (עיין תוס' ד"ה בו ורמב"ן).

מומרות פוסלת בו ואין מומרות פוסלת במעשר קשיא לי לימא אין מומרות פוסלת בתרומה. וצריך לומר דכל דאיכא לאקושי תרומה לפסח מקשינן מג"ש דתושב ושכיר, דאפילו לאנינות הוה מקשינן אי לאו דאפקיה קרא מדכתיב וכל זר, ומזרות לא ממעטינן אלא חדא כיון דכתיב תושב. ולרבויי אנינות ולמעוטי מומרות ליכא למימר, חדא דמומרות חמורה. ועוד דלא שבקינן מידי דכתיב בגופיה דפסח וילפינן אנינות דלא כתיב בגופה וכדאמרן לעיל כנ"ל.

לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול דאי לא כתיב תושב ושכיר הוה אמינא דאכלי דהא מולין נינהו. תמיהא לי תיפוק לי משום בן נכר. ויש לומר דמומרות פוסלות בו טפי מעכו"ם גמור, דאלו התם ישראל והתנכר וגריע טפי מעכו"ם.

והני מולין נינהו והתנן קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל פירש רש"י ז"ל לענין נדר מולין הן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואיכא למידק כיון שערלי ישראל לענין נדרים לא הוו כערלים, אף על פי שבכל התורה כולה הוו כערלים, אם כן אף אנו נאמר במולי עכו"ם שאף על פי שבנדרים הוו כערלים בכל התורה כולה הוי נמולים. ויש לומר דלגבי עכו"ם קרא כתיב כי כל העכו"ם ערלים אף על פי שיש מקצת מן העכו"ם שהם מולים כערביים וגבעונים.

אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקסבר אינו גר עד שימול ויטבול קשיא לי אם כן היינו עכו"ם, ואף על פי שמל הרי הוא כערל דהוה ליה כערבי מהול. וליתא דשאני הכא דמילתו לשם יהדות, ואף על פי שלא נגמר גירותו, מכל מקום כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה.

הא דבעא ר' חמא בר עוקבא ערלה שלא בזמנה אי מעכבא בערלות דגופיה קא מיבעיא ליה, אלא דר' זירא אתא למיפשט ליה מערלות דזכריו ועבדיו לומר דאף הן מעכבין. כל שכן ערלות דגופיה. ואתיא רבא ודחייא להא דר' זירא לומר דערלות דזכריו ועבדיו לא מעכבי ליה. ולא קמה הא דר' זירא, אבל בעייה דרב חמא לא איפשיטא וכ"כ ר"ח ז"ל.

Rashba on Yevamot 71a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Ritva

כל ערל לא יאכל בו אינו אוכל אבל אוכל במצ' ומרור ול"ג תושב ושכיר לא יאכל בו למה לי דכיון דמופנ' לג"ש איידי דכתב תושב ושכיר כתב נמי בו ויש גורסי' וכל ערל לא יאכל בו ערלות פוסלת בפסח ואין ערלות פוסלת במעשר וליתא דהא אמרי' בסמוך דכתב רחמנא ממנו לכדרבי יצחק דאמר לקמן דערלות פוסלת במעשר:

לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול וא"ת הא למה לי קרא גרע עכו"מז מהול ממשומד וי"ל דדילמא משומד גרע טפי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים:

והני מולים נינהו והא תנן קונם שאני נהנה לערלים מותר לערלי ישראל פירש"י ז"ל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולשון בני אדם לא מיקרו ערלים והקשו עליו ז"ל דא"כ מאי מייתי מהכא דגבעוני וערבי לא חשיבי מולי' דדילמא שאני הכא משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וי"ל דלגבי עכומ"ז בפי' קרא אותם הכתוב ערלים לכל דבר כדכתי' כי כל עכומ"ז ערלים וכל עכומ"ז ריבה אפי' ערביים וגבעונים:

לאתויי גר שמל ולא טבל פי' דסבירא לן שאינו גר ומיהו מילתו מיל' כיון שהיתה לשם יהדות וא"ה פסלו הכתוב מפני שהוא עדיין עכומ"ז דאלו ממשומד לא נפקא כדכתב לעיל:

דברה תורה כלשון בני אדם פי' דסבר דאע"ג דאיכ' למדרש כי הכא לא דרשי' כפל לשון וכבר כתבתי בכ"מ:

מהו לסוך שמן של תרומה פי' דסיכה כאכילה כדדרשי' בעלמא וגם לרבו' הסך ומה שכתב רש"י ז"ל מדכתי' ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו וכדכתב בפ' ר"ע לענין י"ה ליתיה דההיא אסמכתא וזכר לדבר בעלמ' הוא וכדפרכי' התם ובמ' נדה בס"ד:

א"ר זירא ת"ש וכו' דבעינן בערלות דגופיה אם מעכבת בו שפיר הוה פשיט ליה ר' זירא דכיון דלגבי אדון מעכבת כ"ש דמעכבת לגבי נפשיה ומיהו רבה דחיי' לראיה דר' זירא ולא קמה הא דר' זירא אבל בעיא דר' חמא בר עוקבא לא איפשיטא וכן כתב ר"ח ז"ל:

Ritva on Yevamot 71a · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

Meiri

אע"פ שביארנו בערל שאינו רשאי לאכול בקרבן הפסח מכל מקום מותר הוא במצה ומרור ויש מפרשים שחייב בהן אחר שהוא ערל מצד האונס וגדולי המחברים כתבו שמותר להאכיל מצה ומרור לגר תושב ושכיר:

בן נכר והוא ישראל שעובד ע"ז אין מאכילין אותו מבשר הפסח והמאכילו עובר בלאו אלא שאינו לוקה אחר שלא עשה הוא מעשה ומכין אותו מכת מרדות ומכל מקום במעשר מותר כך דרשו רבותינו וכל בן נכר לא יאכל בו בו משומדות פוסלת ואינה פוסלת במעשר ויש מפרשים דהוא הדין לתרומה וערל מיהא אסור במעשר כבתרומה שכך למדוה מגזירה שוה דממנו נאמר בפסח ממנו אל תאכלו ממנו נא ונאמר ממנו במעשר לא אכלתי באוני ממנו מה פסח ערל אסור בו אף מעשר ולענין ביאור מה ששאל תלתא ממנו בפסח למה לי והם אל תאכלו ממנו נא ואל תותירו ממנו והנותר ממנו יתבאר ענינם למטה ע"ד א':

ערבי מהול או גבנוני מהול ר"ל אחד מבני קטורה שהם אומות שמקיימין מצות מילה וכן הדין באחד משאר אומות שמל אחד מהם את עצמו אין מילתם כלום ועדין כערלים הם לכל דבר ואסורים לאכול בקרבן הפסח בפירוש אמרו קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם ושמא תאמר שמא לענין נדר הוא ומשום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם והראיה שהרי ערלי ישראל לענין נדר נחשבים כמולים אע"פ שלשאר דברים נידונים כערלים ואם כן אף אנו נאמר באומות העולם שאע"פ שהמולים שבהם נחשבים כערלים לענין נדר לשאר דברים נידונים כמולים תירצו בה דלגבי אומות העולם לא מלשון בני אדם לבד הוא אלא מדכתיב כל הגוים ערלים ואע"פ שמקצת שבהם אינם ערלים כערבי וגבנוני ויש גורסים בה גבעוני מהול ולענין הדין הכל אחד אלא שלענין פירוש ערבי וגבנוני דנקט הוא מפני שהם אומות של בני ישמעאל ובני קטורה שנוהגין במילה:

ערבי מהול זה שפירשנו בו שאסור לאכול בקרבן הפסח יש מפרשים אפילו נתגייר עד שיטיף דם ברית משנתגייר ואין נראה כן דהטפת דם ברית אינה אלא מספק ערלה כבושה וזה הואיל וודאי נימול ועכשו טבל לשם גרות אינו חסר כלום:

גר שמל ולא טבל אע"פ שהוא יתר מערבי מהול שהרי מל לשם יהדות וליכנס בבריתו של אברהם אבינו הואיל ומכל מקום לא נגמר גרותו אף הוא אינו אוכל בקרבן הפסח:

קטן שנולד מהול אין דנין אותו כמהול שהרי צריך להטיף ממנו דם ברית משום ספק ערלה כבושה והילכך מילתו מעכבת את אביו מלאכול ולענין ביאור מיהא צריך לשאול היאך למדוה מתושב ושכיר ומי איכא ספיקא קמי שמיא ואם תאמר דכל נולד מהול ודאי יש בו ערלה כבושה אם כן דלא כהלכתא היא דהא קיימא לן במסכת שבת קל"ה א' דספק ערלה כבושה היא ומכל מקום לענין פסק מעכבתו מספק:

תרומה ניתנת לאכילה ושתיה והסיכה הרי היא כאכילה ושתיה שנאמר כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ומה ששאלו בסוגיא זו בקטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה הוא הדין שהשאלה מתפשטת באכילה ושתיה אלא מפני שאין דרך קטן כל כך באכילה ושתיה הוא תופסה בענין סיכה וענין השאלה בקטן שהוא תוך שמנה שלא הגיע זמן מילתו עדיין וזו היא ערלות שלא בזמנה ושאל אם מעכבת אם לאו ואע"פ שהשאלה בערלות דגופיה ר"ל אם מותר לסוכו בשמן של תרומה כך היא מתפשטת אם מילתו מעכבת את האב או האדון לאכול בקרבן הפסח ומאחר שכן כשבא ר' זירא לומר שמעכבת ממה שמצינו במילת זכריו ועבדיו שמעכבת אף בשאינם ראויים באותה שעה למילה ואף בזו כן נדחו דבריו לומר במילת זכריו ועבדיו שאינה מעכבת באכילת הפסח ומכאן פסקו רוב מפרשים שאף בערלות דגופיה אינה מעכבת ומותר לסוכו בשמן של תרומה ומכל מקום גאוני הראשונים כתבו שדברי ר' זירא נדחו לענין שאינן מעכבין את האב או את האדון הא לגופיה לא איפשיט ואסור מספק הא לענין אב ואדון אין ערלות ללא בזמנה מעכבת באכילת הפסח וכן הלכה:

ומכל מקום יש בסוגיא זו קצת דברים בענין זה שאנו צריכים לידיעתם לענין פסק ומתוך כך אנו מפרשים את הסוגיא דרך קצרה והוא שאמר אין לי אלא ר"ל שיעכב באכילת הפסח אלא מילת זכריו בשעת עשיה ר"ל בשעת שחיטת הפסח בארבעה עשר שאין לו לשחוט עד שיהו זכריו מולים שנאמר וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והוא הדין לשאר בני אדם הא אם היו כל זכריו מולים בשעת עשיה ונולדו לו בנים בין עשיה לזמן אכילה לא נתברר לנו מן התורה שיהו אותם בנים מעכבים אכילתו וכן במילת עבדיו מצינו שמעכבת באכילה כדכתיב וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו הא אם היו לו עבדים ערלים בשעת שחיטת הפסח לא נתברר לנו מן התורה שיהו מעכבים עליו את שחיטתו מנין ליתן את האמור של זה בזה להיות מילת זכריו מעכבת אף האכילה ומילת עבדיו מעכבת אף העשיה תלמוד לומר אז אז לגזירה שוה כתיב הכא אז יקרב לעשותו וכתיב התם אז יאכל בו למדנו שמילת זכרים ועבדים שתיהן שוות לעכב על אב ואדון עשיית הפסח ואכילתו וכן הלכה אלא שלענין ביאור הוא שואל בשלמא עבדים משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה וכגון שקנאם בין עשיה לזמן אכילה אלא זכרים היכי משכחינן דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה לאו דאיתיליד בין עשיה לזמן אכילה וקאמר דמעכב באכילה אלמא ערלות שלא בזמנה מעכבת אף לאדון וכל שכן לגופיה ואמר ליה רבא ותסברה כלומר דלענין פסח תהא ערלות שלא בזמנה מעכבת לאב ואדון המול לו אמר רחמנא ומדקאמר המול בראוי לימול קאי הא כל שאינו ראוי לא מעכב והוא הדין לגופיה לשיטת רוב הפוסקים ולשיטת גאוני הראשונים לגופיה מיהא לא איפשיטא אלא שמחזר לידע היאך אנו מוצאים בזכר שיהא ראוי לימול בשעת אכילה ולא בשעת עשיה שאם תאמר שהיה שביעי בארבעה עשר ונכנס בשמיני בשעת אכילה הרי אין מילה בלילה ואם יום שמיני הוא בארבעה עשר הרי משחרית שלו היה ראוי לימול והעמידה כגון שהיה שמיני שלו בארבעה עשר והיה חולה ולא נחלץ מחליו בשעת עשיה ונמצא הענין בעשייה כערלות שלא בזמנה שאינה מעכבת וחלצתו חמה ר"ל שנתרפא בין שעת עשייה לזמן אכילה שנמצא בשעת אכילה ראוי לימול ולא מל והקשה והיאך נקרא ערלות בזמנה בכך והרי אמרו חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו ר"ל לחזקו ועד שישלים אותם שבעה אכתי הוה ליה ערלות שלא בזמנה ותירץ שבודאי כך הוא אלא חלצתו חמה דקאמר פירושו שחלצתו חמה ונתנו לו אחר כן שבעה לחזוקו וחל שביעי זה בארבעה עשר ושמא תאמר נימהליה מצפרא ומקצת שביעי ככלו אינו כן ששבעה שלמים בעינן מעת שחלצתו חמה ולא הושלמו בשעת עשייה והושלמו בשעת זמן אכילה כגון שחלצתו בערב ומה שאמרו יום הברותו כיום לידתו אין הענין דמה יום לידה לא בעינן מעת לעת אלא נימול בבקרו של שני אפילו נולד בערב כך ליום הברותו אינו כן אלא עדיף יום הברותו מיום הולדו והכי קאמר יום הברותו כיום הולדו מה הולדו נימול בשמיני ללידה אף הברותו מלין אותו בשמיני להבראה ר"ל אחר שנשלמו שבעה ומעתה כל שהקטן חולה אין ערלותו מעכבת אב ואדון בקרבן הפסח ואפילו נתרפא אינו מעכב עד שיעברו שבעה לרפואתו מעת לעת הא מששלמו שבעה מעכב וכן הלכה:

Meiri on Yevamot 71a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוס' בד"ה בו המרת דת פוסלת כו' בו דכל ערל לא בעי למדרש הכי דאין ערלות פוסלת במעשר כו' פי' לפי האמת הוה לן למדרש הני בו בגוונא חדא ומיהו אי הוה כתיב יאכל בו ונוקמיה בישראל ולאפנויי והוה דרשינן ג"ש להקל להתיר אונן בפסח וממנו הוה מוקמינן לאסור ערל במעשר כמ"ש התוס' לעיל לא הוה דרשינן בו דאין ערלות פוסלת במעשר אלא הוה מוקמינן ליה לחייב במצה ומרור וק"ל ומה שכתבו דלחומרא דרשינן ומוקמינן ליה לחייב במצה ומרור כו' ליכא לאקשויי בו דגבי מילת זכריו ועבדיו דדרשינן ליה דאין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה אמאי לא דרשינן ליה לחומרא לחייב במצה ומרור י"ל דלהא לא איצטריך כיון דבערל גופיה אשמועינן קרא דחייב במצה ומרור כ"ש בערלות דאחריני דאין מעכבות מלחייב במצה ומרור וק"ל:

גמ' ואיצטריך למכתב ערל כו' יש לדקדק דהיאך קבעי למימר דבן נכר וערל שוים הם דהא ערל אסיר בתרומה ומעשר ובן נכר מותר בהם ובתוס' פ' ע"פ פירשו דלאו אגופיה דקרא עביד צריכותא דפשיטא דתרוייהו צריכי וכי מזהירין מן הדין אלא אדיוקא דקרא בו אינו אוכל אבל אוכל במצה ומרור קיימא הך צריכותא כו' ע"כ תיכן דבריהם ע"ש והיינו לפי גירסת דמבו דבן נכר יליף נמי לחייב במצה ומרור וקצת נראה מתוך הסוגיא לפרש כך דלא נחית תלמודא הכא ליישב אלא הני מיעוטי דבו וממנו וק"ל:

תוס' בד"ה והני מולין נינהו כו' ואין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו דההוא לא איצטריך אלא לישראל עכ"ל כוונת דבריהם דאין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו דמיירי נמי בישראל ערל ובנדרים חשיב להו כמולין ותירצו למאי דעבדינן בשמעתין צריכותא בערל ובן נכר לא איצטריך ערל אלא לישראל ערל אבל עובד כוכבים כיון דאין לבו לשמים שפיר שמעינן ליה מבן נכר (א) וק"ק לפי זה דלא הוה ליה למפרך והני מולין נינהו כו' ולאתויי ההיא מתניתין דנדרים אלא ה"ל למיפרך בפשיטות דערבי מהול וגבעוני מהול אימעטו מכל בן נכר דאין לבם לשמים ודו"ק:

Chidushei Halachot on Yevamot 71a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharam

תוס' ד"ה בו המרת דת פוסלת וכו' עד ונראה שר"ל דאיירי דכתביה וכו'. פי' שרש"י ר"ל כן:

ד"ה והני מולין נינהו וכו' עד ואין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו וכו'. נ"ל דכוונת התוס' בזה הוא ואין להקשות מאחר שכתבנו דהא דתני במתניתין דקונם וכו' הא דעובד כוכבים אפילו הוא מהול נקרא ערל וישראל אפילו הוא ערל ואינו מהול אינו נקרא ערל אלא מהול לענין נדרים כל זה מפיק מקרא וא"כ לפי זה ישראל אפילו מהול אינו נקרא ערל והא כתיב וכל ערל לא יאכל בו ומקרא זה לאו בעובדי כוכבים איירי אלא בישראל שאינו מהול וכדתני מתניתין דהכא ערל וכל הטמאים וכו' דאיירי במתו אחיו מחמת מילה וא"כ ש"מ דבלישנא דקרא ישראל שאינו מהול נקרא ערל אין זה קושיא דלעולם סתם ערל שבמקרא הוי עובד כוכבים ולא ישראל והכא שאני שע"כ האי וכל ערל לא יאכל בו איירי בישראל דבעובד כוכבים ליכא לאוקמי' כלל דפשיטא דלא יאכל בו ולא אצטריך אלא לישראל שאינו מהול ודוגמא זה מצינו לעיל דתושב ושכיר דכתיב גבי תרומה הוי פירושו ישראל דהוה קנוי קנין עולם או קנין שנים ותושב ושכיר דכתיב גבי פסח הוי פירושו עובד כובבים אע"ג דבשאר מקומות הוי פירושו ישראל משום דבפסח ליכא לאוקמי בישראל הלכך ע"כ מוקמינן ליה בעובד כוכבים נ"ל וק"ל:

גמ' ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא וכו' ואין להקשות א"כ נדוק מכאן דהואיל וגבי פסח כתיב המול לו כל זכר והאי לאו בר מילה הוא ולכך אינו מעכב א"כ נפשוט מכאן בעיא דלעיל דמילה שלא בזמנה אינה מעכבת די"ל דדוקא התם דלא הוי ערלות דגופיה אלא ערלות דזכריו ולכך כשאינו בר מילה אינו מעכב דמאי הוי ליה למעבד דהתם לא פסלה ליה רחמנא לאב מלאכול הפסח אלא שהטילה עליו למול את זכריו מקודם אם הם בני מילה ואם לאו בני מילה הם אין שום חיוב מוטל עליו אבל להאכיל להערל עצמו פסח או תרומה לא אפילו הוי שלא כזמנו ואינו ראוי למול דהא ערל דקרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו איירי נמי באינו ראוי למול כגון שמתו אחיו מחמת מילה ואפ"ה אמרה רחמנא לא יאכל בו או דלמא דכיון דכיוצא בו לא הוי בר מילה בשום מקום לא הוי ערל כמו שכתבו התוס' ריש פרקין ולכך בעיין לא איפשיטא:

Maharam on Yevamot 71a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת, וְאֵין מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת בְּמַעֲשֵׂר.

that apostasy [ meshumadut ] disqualifies, as the term “stranger” in this context is understood to refer to a Jew whose conduct makes him estranged from God, and he is disqualified from eating the Paschal lamb, but apostasy does not disqualify one from eating tithe.

Segment 2

״כׇּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ״ לְמָה לִי? בּוֹ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא בְּמַצָּה וּמָרוֹר.

The Gemara asks further: If so, with regard to the phrase “from it” in the verse “No uncircumcised person shall eat from it” (Exodus 12:48), which again emphasizes “from it” and not from another item, why do I need it? The Gemara answers: This teaches that only from it, the Paschal lamb, one who is uncircumcised may not eat, but he eats matza and bitter herbs. One who is uncircumcised is obligated to eat matza and bitter herbs on Passover, just like any other Jew.

Segment 3

וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״עָרֵל״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״כׇּל בֶּן נֵכָר״. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עָרֵל״, מִשּׁוּם דִּמְאִיס. אֲבָל בֶּן נֵכָר, דְּלָא מְאִיס — אֵימָא לָא. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״כׇּל בֶּן נֵכָר״, מִשּׁוּם דְּאֵין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, אֲבָל עָרֵל, דְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

The Gemara continues: And it was necessary for the Torah to write the prohibition with regard to an uncircumcised man, and it was necessary for the Torah to write a separate prohibition with regard to any stranger. As, if the Merciful One had written only about an uncircumcised man, one might have thought that only for him is it prohibited to eat from the Paschal lamb because the foreskin is repulsive, but with regard to a stranger, who is not repulsive, say that it is not prohibited. And if the Merciful One had written only about any stranger, one might have concluded that only for him is it prohibited to eat from the Paschal lamb because his heart is not directed toward Heaven due to his apostasy, but with regard to an uncircumcised man, whose heart is directed toward Heaven, and it is only on account of unavoidable circumstances that he has not undergone circumcision, say that there is no prohibition against his eating the Paschal lamb. Therefore, it is necessary to teach both cases.

Segment 4

״מִמֶּנּוּ״ ״מִמֶּנּוּ״. לְמָה לִי? לְכִדְרַבָּה אָמַר רַבִּי יִצְחָק.

The Gemara asks: With regard to the phrase “of it” in the verse “Do not eat of it raw, nor boiled in water, but roasted in fire” (Exodus 12:9), and the phrase “of it” in the verse “And you shall let nothing of it remain until the morning” (Exodus 12:10), both of which are terms of exclusion, why do I need them? The Gemara answers that they are necessary for that which Rabba said that Rabbi Yitzḥak said, as will be explained later (74a).

Segment 5

אָמַר מָר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אִישׁ אִישׁ״, לְרַבּוֹת אֶת הֶעָרֵל. וְאֵימָא: לְרַבּוֹת אֶת הָאוֹנֵן? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר קְרָא: ״וְכׇל זָר״ — זָרוּת אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא אֲנִינוּת.

The Master said above in the baraita : Rabbi Akiva says that it is not necessary to derive by way of a verbal analogy the halakha that an uncircumcised priest may not eat teruma , as the verse says: “Any man [ ish ish ] from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things” (Leviticus 22:4). The repetition of the word ish comes to include an uncircumcised man and indicate that he too may not partake of consecrated food. The Gemara asks: But say that the verse comes to include an acute mourner in the prohibition against eating teruma . Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The verse states: “No foreigner may eat of the holy thing” (Leviticus 22:10), which indicates: A disqualification stemming from foreignness I told you prevents one from eating teruma , but not a disqualification based on acute mourning.

Segment 6

אֵימָא: וְלֹא עֲרֵלוּת? הָא כְּתִיב ״אִישׁ אִישׁ״.

The Gemara asks: Say that the verse comes to teach that a disqualification stemming from foreignness prevents one from eating teruma , but not a disqualification based on the priest’s lack of circumcision, and so it should be permitted for an uncircumcised priest to partake of teruma . The Gemara answers: Isn’t it written: “Any man [ ish ish ],” where the repetition of the word ish comes to include an uncircumcised priest in the prohibition?

Segment 7

וּמָה רָאִיתָ? מִסְתַּבְּרָא עֲרֵלוּת הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן: מַעֲשִׂים, כְּרוּתִים, בִּדְבַר, הָעֶבֶד. מְחוּסַּר מַעֲשֶׂה, וּמַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ, וְעָנוּשׁ כָּרֵת, וְיֶשְׁנוֹ לִפְנֵי הַדִּבּוּר, וּמִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת.

The Gemara asks: And what did you see that led you to include an uncircumcised priest in the prohibition against eating teruma and exclude an acute mourner? The Gemara answers: It stands to reason that lack of circumcision should be included and should preclude a priest’s eating teruma , as the halakhot governing an uncircumcised man are stringent in several respects, as alluded to by the following mnemonic of key words: Acts; karetim ; the divine word; the slave. The Gemara explains: An uncircumcised man lacks the act of circumcision, and this act is performed on his body; the failure to perform circumcision is punishable by karet ; circumcision existed before the divine word was spoken at Mount Sinai, as the mitzva of circumcision had already been given to Abraham; and the lack of circumcision of one’s male children and slaves precludes one’s eating the Paschal lamb.

Segment 8

אַדְּרַבָּה: אֲנִינוּת הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן: יֶשְׁנָהּ בְּכׇל שָׁעָה, וְנוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְאֵין בְּיָדוֹ לְתַקֵּן עַצְמוֹ!

The Gemara counters: On the contrary, acute mourning should be included and it should prevent a priest from eating teruma , as acute mourning is relevant at any time, it applies to both men and women, and it is not in the mourner’s power to render himself fit until after the deceased is buried.

Segment 9

הָנָךְ נְפִישָׁן. רָבָא אָמַר: בְּלָא הָנָךְ נְפִישָׁן נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ. אָמַר קְרָא ״אִישׁ אִישׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בָּאִישׁ וְאֵינוֹ בָּאִשָּׁה — הָוֵי אוֹמֵר זֶה עֲרֵלוּת.

The Gemara answers: These arguments for including an uncircumcised priest in the prohibition are more numerous. Rava said: Even without the rationale that these arguments are more numerous, you still cannot say that an acute mourner should be included and an uncircumcised priest should be excluded, as the verse states: “Any man [ ish ish ],” emphasizing maleness. Now, what matter applies to a man and not to a woman? You must say that it is lack of circumcision, and therefore it cannot be that the phrase comes to include acute mourning in the prohibition.

Segment 10

וְרַבִּי עֲקִיבָא, הַאי ״תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? אָמַר רַב שְׁמַעְיָא: לְאֵתוֹיֵי עַרְבִי מָהוּל וְגִבְעוֹנִי מָהוּל.

The Gemara asks: And what does Rabbi Akiva do with this phrase: “A sojourner and a hired servant,” as it is not needed for the Paschal lamb? Rav Shemaya said: It serves to include a circumcised Arab and a circumcised Gibeonite in the prohibition against the eating of the Paschal lamb. Although they have been circumcised, it is prohibited for them to partake of the offering.

Segment 11

וְהָנֵי מוּלִין נִינְהוּ? וְהָא תְּנַן: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לַעֲרֵלִים״ — מוּתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָסוּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם. ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לְמוּלִין״ — מוּתָּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְאָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל!

The Gemara poses a question: And are these considered circumcised? But didn’t we learn in a mishna ( Nedarim 31b): If one vowed: The benefit that I might gain from the uncircumcised is konam to me, i.e., forbidden to me like consecrated property, then it is permitted for him to derive benefit from uncircumcised Jews, and it is prohibited for him to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as gentiles are considered uncircumcised even if they have their foreskins removed. And conversely, if he vowed: The benefit that I might gain from the circumcised is konam to me, it is permitted for him to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as they are not considered circumcised, and it is prohibited for him to derive benefit from uncircumcised Jews. This indicates that the circumcision of gentiles is disregarded.

Segment 12

אֶלָּא, לְאֵתוֹיֵי גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל, וְקָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל. וְקָסָבַר: צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית.

Rather, the phrase “a sojourner and a hired servant” comes to include in the prohibition against eating of the Paschal lamb a convert to Judaism who was circumcised but did not yet immerse in a ritual bath, and a child who was born circumcised, i.e., without a foreskin. Although he does not have a foreskin, he is still seen as lacking the act of circumcision. And he, Rabbi Akiva, maintains that it is necessary to drip covenantal blood from him, in lieu of circumcision, in order to usher him into the covenant of Abraham, even though he has no foreskin that can be removed.

Segment 13

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל — גֵּר מְעַלְּיָא הוּא, וְקָסָבַר: קָטָן כְּשֶׁנּוֹלַד מָהוּל — אֵין צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית.

And Rabbi Eliezer, who uses the words “a sojourner and a hired servant” for a verbal analogy, conforms to his standard line of reasoning, as he said: A convert who was circumcised but did not yet immerse is a proper convert in every way. Therefore, the verse cannot come to exclude such an individual. And he maintains that in the case of a child who was born circumcised, it is not necessary to drip covenantal blood from him. Since he was born without a foreskin, no additional procedure is necessary.

Segment 14

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״אִישׁ אִישׁ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

The Gemara asks: And what does Rabbi Eliezer do with this inclusive phrase “any man [ ish ish ]”? The Gemara answers: He maintains that the Torah spoke in the language of men, meaning that no special halakha is derived from this expression, as it is common biblical vernacular.

Segment 15

בָּעֵי רַב חָמָא בַּר עוּקְבָא: קָטָן עָרֵל מַהוּ לְסוּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה? עֲרֵלוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ מְעַכְּבָא, אוֹ לָא מְעַכְּבָא?!

Rav Ḥama bar Ukva raises a dilemma: With regard to an uncircumcised child who is less than eight days old and not yet fit for circumcision, what is the halakha with respect to anointing him with oil of teruma ? The Gemara explains the two sides of the question: Does lack of circumcision not at its appointed time, meaning before the obligation of circumcision goes into effect, preclude the infant’s benefiting from teruma , as he has the status of one who is uncircumcised, or perhaps it does not preclude his benefiting from teruma , as he is not considered uncircumcised until the mitzva of circumcision is applicable?

Segment 16

אָמַר רַבִּי זֵירָא, תָּא שְׁמַע: אֵין לִי אֶלָּא מִילַת זְכָרָיו בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה, וַעֲבָדָיו בִּשְׁעַת אֲכִילָה. מִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה, וְאֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אָז״ ״אָז״ לִגְזֵירָה שָׁוָה.

Rabbi Zeira said: Come and hear a proof from the following baraita : I have derived only the halakha concerning the circumcision of one’s male children at the time of the preparation, i.e., the slaughter, of the Paschal lamb, as it is stated: “Let all his males be circumcised, and then let him come near and keep it” (Exodus 12:48), and the halakha concerning the circumcision of one’s slaves at the time of the eating of the Paschal lamb, as it is stated: “But every man’s servant…when you have circumcised him, then shall he eat from it” (Exodus 12:44). From where do I derive that it is proper to apply the prohibition that was stated about this case to that case, and the prohibition that was said about that case to this case, i.e., that the circumcision of both one’s male children and one’s slaves is indispensable both at the time of the preparation of the Paschal lamb and at the time of its consumption? The tanna answers that the verse states the term “then” with regard to male children and the term “then” with regard to slaves as a verbal analogy.

Segment 17

בִּשְׁלָמָא עֲבָדָיו, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּאִיתַנְהוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָה וְלֵיתַנְהוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה, כְּגוֹן דְּזַבְנִינְהוּ בֵּינֵי בֵּינֵי.

The Gemara comments: Granted, with regard to one’s slaves you find a case where they are present at the time of eating but they were not present at the time of preparation; for example, if he purchased them in the meantime, i.e., they did not belong to him when the Paschal lamb was slaughtered but he bought them immediately afterward, before it was time to eat it.

Segment 18

אֶלָּא זְכָרָיו, דְּאִיתַנְהוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָה וְלֵיתַנְהוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ — לָאו דְּאִתְיְלוּד בֵּין עֲשִׂיָּה לַאֲכִילָה? שְׁמַע מִינַּהּ: עֲרֵלוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ הָוְיָא עֲרֵלוּת!

However, with regard to his male children, how can you find a case where they are present at the time of eating, but they were not present at the time of preparation? Does it not involve a situation where they were born between the time of the Paschal lamb’s preparation and the time of its eating? Learn from this that lack of circumcision, even not at, i.e., before, its appointed time, is nevertheless considered lack of circumcision that prevents the father from partaking of the offering.

Segment 19

אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרָא? ״הִמּוֹל לוֹ כׇל זָכָר״ אָמַר רַחֲמָנָא, ״וְאָז יִקְרַב לַעֲשׂוֹתוֹ״. וְהַאי לָאו בַּר מְהִילָא הוּא. אֶלָּא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה.

Rava said: And how can you understand it that way? How can you think that the lack of circumcision of a newborn child precludes his father’s eating from the Paschal lamb? Doesn’t the Merciful One state: “Let all his males be circumcised,” followed by “and then let him come near and keep it” (Exodus 12:48), and as this infant is not yet fit for circumcision he cannot possibly preclude the father’s partaking of the offering? Rather, with what case are we dealing here? With the case, for example, of a baby who was exempt from circumcision at the time of the preparation of the Paschal lamb because he was sick with a high fever, and subsequently the fever left him and he recovered. In such a case, failure to immediately circumcise his son precludes the father’s eating from the Paschal lamb.

Segment 20

וְנִיתֵּוב לֵיהּ כׇּל שִׁבְעָה. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: חֲלָצַתּוּ חַמָּה — נוֹתְנִין לוֹ כׇּל שִׁבְעָה! דְּיָהֲבִינַן לֵיהּ כׇּל שִׁבְעָה. וְנִימְהֲלֵיהּ מִצַּפְרָא! בָּעֵינַן

The Gemara raises a difficulty: If the case is one of a child recovering from an illness, let us give him the full seven days that he needs to recuperate properly. As Shmuel said: In the case of a baby that was sick with a high fever, and subsequently the fever left him, one gives him a full seven days to heal and only then is he circumcised, but not before. The Gemara answers: The case is in fact one where we already gave him a full seven days to heal, but they culminated on the eve of Passover. The Gemara asks: But if the seven-day recovery period ended on the eve of Passover, why did the father wait until the time of eating the Paschal lamb, i.e., the first night of Passover? He should have circumcised him already in the morning, before the time of the preparation of the Paschal lamb. The Gemara answers: We require

Yevamot 71a

Yevamot 71a

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text