Yevamot 65a

קובעת לה וסת לסמוך עליה להיות דייה שעתה דתנן (נדה דף ב.) כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מעת לעת ועוד דאם קובעת לה וסת והגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:

ואינה מטהרת מן הוסת אפילו נעקרה פעמים שבדקה בב' וסתות ולא ראתה ושינתה ראייתה ליום אחר ב' פעמים אפילו הכי מחזקינן וסתה לכשיגיע ואם לא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:

אדעתא דהכי לא גרשתיך אילו הייתי יודע שאת בת בנים לא גרשתיך ונמצא גט בטל למפרע:

מתקיף לה רב פפא ואי מצי בעלה לבטולי גט בהכי כי שתק מאי הוי אנן מי שתקינן הא ודאי אדעתא דהכי לא גירשה אלא מדשתקינן ודאי לא מצי לבטולי דאמרינן ליה מספיקא קא מגרשת לה ולא איכפת לך בה וגמרת בדעתיך לגרושין:

אלא אי איכא למפטריה הכי פטרינן ליה דאמרינן ליה השתא היא דאיברית שחזרה להיות בריאה מחולייה:

מינה יודע אני שמחמתה הוא שאין לי בנים ולא אתן כתובה:

כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת:

ושור המועד רבי לא פליג אקרא אלא כלומר התם מתקיימין דברי רשב"ג דלא מיתחזיק אלא בתלת זימני:

נישאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה משמע דמן השני יש לה כתובה וכן משמע בסמוך דקאמר נישאת לשלישי ולא היו לה בנים מהו דליתבעוה הנך קמאי משמע שהשני נתן לה כתובה ותימה לר"י דאמאי יש לה כתובה מן השני הא כיון דאסר לה לשלישי א"כ סבר דבתרי זימני הויא חזקה וכ"ת משום דאמרה ליה השתא הוא דכחשי ונסתחפה שדהו אם כן מאי קבעי נישאת לשלישי כו' מי מצי אמרי לה דאיגלאי מילתא דאת גרמת או דלמא מציא אמרה השתא הוא דכחשי הלא אע"ג דלא נישאת לשלישי אין לה כתובה מן השני אלא מטעם דמצי אמרה השתא הוא דכחשי ואר"י דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה עד דאיתחזיק בג' זימני כדאשכחן בשור המועד דבשור המועד לא פליג כדפירשתי לעיל ומיהו תימה דהשתא לענין איסורא לא סמכינן ארוב נשים דחזיין לבנים משום דאיתרע רובא ע"י דאיתחזק בתרי זימני ולענין ממון סמכינן אהאי רובא אע"ג דאיתרע בתרי זימני ובעלמא אמרי' איפכא דאזלינן בתר רובא לענין איסורא ולענין ממונא לא אזלינן:

תצא בלא כתובה לכאורה נראה דוקא בשהתה עם השלישי דומיא דנשאת לשלישי ולא היו לה בנים דבסמוך וטעמא דלענין ממון לא מחזקינן לה בעקרה עד דאיתחזק בתלת זימני וא"ת מן השלישי נמי לא תפסיד כתובה דתימא ליה השתא הוא דכחשי כמו שאומרת לראשון ולשני י"ל דטענה דהשתא הוא דכחשי לא מהני להוציא אלא לענין שלא תחזיר מה שגבתה מראשון ומשני אבל קשה דאי בשהה עמה י' שנים היכי קאמר בסמוך גבי נישאת לרביעי והיו לה בנים או דלמא מצי אמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך והא אע"ג שהיא בת בנים על כרחו הוא צריך לגרשה כיון דלא זכה ליבנות ממנה לכך נראה לר"י דלאלתר תצא שלא בכתובה ולא משום קנס דקנסוה כמו בשניות לפי שנישאת באיסור מדקבעי בסמוך נישאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתיתבעיה לשלישי ואי קנס הוא היכי תיתבע לשלישי אלא נראה לר"י דבשלא הכיר בה איירי ותצא שלא בכתובה משום דהוי מקח טעות ומ"מ כשיש לה בנים מן הרביעי חוזרת ותובעת לשלישי דאיגלאי מילתא דלאו מקח טעות הוא וכן מצא ר"י בהלכות דרב יהודאי גאון דבלא הכיר בה איירי אבל הכיר בה יש לה כתובה והא דקתני בתוספתא נישאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה מפני שנישואיה נישואי מינות נראה שהסופרים טעו וכתבו מינות במקום טעות דלא שייך כאן לשון מינות כלל:

אי איהי שתקא אנן מי שתקינן וא"ת דתנן בהשולח (גיטין מו: ושם) המוציא אשתו משום אילונית רבי יהודה אומר לא יחזיר כו' נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה א"ר יהודה אומר לה שתיקותיך יפה מדבוריך והשתא תקשה התם אי היא שתקה אנן מי שתקינן וי"ל דהתם כיון דתקינן לרבי יהודה דלא יחזיר ליכא למיחש לקלקולא ורבנן אע"ג דיחזיר לא חיישינן התם לקלקולא כיון דלא חשיב לבדוק יפה בסימני אילונית גמר בדעתו לגרש בכל ענין ולהכי שתקינן וכי תובעת כתובתה מצי אמר לה אדעתא למיתב כתובה לא גירשתיך אבל הכא דליכא תקנה דלא יחזיר פריך שפיר היכי שתקינן ואפי' רבנן דלא חיישי התם לקלקולא היינו דוקא בספק אילונית דכיון דלא חשש לבדוק יפה גמר לגרש בכל ענין אבל הכא אין בידו לבדוק ומוכיח הדבר שמשום בנים מוציאה שכבר נישאת לשנים ולא היו לה בנים איכא קילקולא ולהכי פריך לכ"ע אנן מי שתקינן ואתי נמי שפיר הא דמשמע בהשולח דלא מצי מקלקל לה אלא כשאמר לה משום שם רע ונדר ואילונית אני מוציאך והכא אע"ג דלא אמר לה משום עקרות אני מוציאך מצי מקלקל לה כדפי' ומשני דהכא לא שייך קילקולא דאמרינן השתא הוא דברייתא ובשעה שגירשה לא היתה ראויה אבל בשם רע ונדר ואילונית איכא קלקולא כשנתגלה לבסוף שהשם רע היה שקר ולא היתה אילונית גם מתחלה דאם היתה לא הוה בריאה לעולם ונדר נמי כיון שיכול להפר כאילו לא היה נדר ואם תאמר דבפ"ק דנדה (דף יב: ושם) אמר גבי אשה שאין לה וסת לא יחזיר אפי' הדר ואיתקן משום קלקולא והשתא והא אין יכול לקלקלה דאמר השתא הוא דבריאת כדאמרי' הכא ואר"י דלא דמי דקלקול בנים אין רפואה מועלת כ"כ ולכך בשעה שגירשה לא היתה בת בנים דלא שכיח שתרפא לגמרי מגרש לה אבל קלקול דוסת שכיח להתרפאות ולא גמר ומגרש דיאמר אילו הייתי יודע שסם מועיל לה לא הייתי מגרשה וה"ר שלמה מדריו"ש תירץ דהתם יש לחוש שתקבע וסת כמו שהתחילה לקבוע סמוך לגירושין דליכא למימר השתא הוא דבריאת דהא איגלאי מילתא למפרע דבעוד שהיתה תחתיו איבריאת:

שבינו לבינה היא נאמנת תימה דבמאי איירי דאי בשהתה עשר שנים עמו למה לי טעמא דאין יורה כחץ אפילו יורה כחץ נמי יוציא ויתן כתובה לפי שלא זכה ליבנות ממנה ואי לא שהה ניחוש שמא עיניה נתנה באחר כמשנה אחרונה דסוף נדרים (דף צ:) דתנן בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה השמים ביני לבינך פי' גלוי לשמים שאין יורה כחץ דהכי משמע התם בגמרא כו' חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה יבקשו שניהם רחמים או כמו שפר"ח שיעשו סעודה ויתפייסו וכ"ת דהתם באינה באה מחמת טענה והכא בבאה מחמת טענה מ"מ ניחוש שמא נתנה עיניה באחר ועוד דהתם אם אין באה מחמת טענה מאי נפקא לה מיניה ובמשנה ראשונה למה אמרו יוציא ויתן כתובה וההיא דסוף שמעתין דכופין בבאה מחמת טענה ולא חיישי' שמא עיניה נתנה באחר איכא לאוקמא בידוע שהוא עקור או בשהתה עמו י' שנים ויש לו בנים מאשה אחרת דאי לאו דבאה מחמת טענה לא היו כופין משום ביטול פריה ורביה כיון דיש לו בנים והך דהכא ליכא לאוקמה בשהה י' שנים ויש לו בנים ובאה מחמת טענה דא"כ אפי' יורה כחץ נמי כופין כיון דלא זכה ליבנות ממנה ומיהו י"ל קצת דכיון דיש לו בנים אין לתלות באונס שלו אלא אית לן למימר דאדרבה איהי היא דלא זכתה כדאמר לעיל ולכך צריכה טעם דיורה כחץ ואע"פ שיש לו בנים מאשה אחרת שמא אח"כ נתקלקל ויש להאמינה דמוכח מילתא דשהה י' שנים ולא ילדה ומה שלא אמרה מיד משום דעד י' שנים לא היינו חוששין לדבריה דהוה תלינן בעיניה נתנה באחר א"נ איכא לאוקמא בדלא שהה עמה י' שנים ובבאה מחמת טענה דכיון שיש לה טענה מעליא לא רצו להפסידה ואוקמוה אדין משנה ראשונה דלא חשו לעיניה נתנה באחר וההיא דנדרים באינה באה מחמת טענה ומ"מ למשנה ראשונה יוציא ויתן כתובה משום דשמא אין לה הנאת תשמיש כ"כ כשאין יורה כחץ או שטוענת שרוצה שיהא לה זכר דמי שאין לו בנים חשוב כמת והר"ר יצחק בן רבינו מאיר פירש דהכא אניסת לשלישי קאי דאמרו תצא בלא כתובה וקמ"ל דאי אמרה דאין יורה כחץ דנאמנת ולא תפסיד כתובתה ממנו דחזיא ליה כיון דאין ראוי לבנים וקשה לר"י דמתוך הלשון משמע דהוא אמר מינה והיא אמרה מיניה דמחמת שהיו יחד הרבה ולא הולידו מחמת כן באים לב"ד ועוד ק"ק דלמה אין לחוש שטוענת כן ומשקרת בשביל כתובה וה"ר שמואל ב"ר חיים פירש דהכא איירי כששהתה עם השלישי י' שנים וכרשב"ג דאמר בתלת זימני הויא חזקה דמסקנא דשמעתין כוותיה אתיא כדקאמר הוא אומר אפילה תרי והיא אמרה תלתא והשתא ניחא הא דקאמר הוא אומר מינה שהרי עכשיו הוחזקה בתלת זימני ויש לה להפסיד כתובתה והיא אמרה מיניה ומסיק דנאמנת ואם טוענת דאין יכול להזקק פסקו רבותינו דנאמנת אפילו למשנה אחרונה דדוקא כשטוענת שאין יורה כחץ חיישינן שמא משקרת לפי שבעלה לא ידע בה דמשקרת כדאמרי' בסוף נדרים (דף צא.) אבל במילתא דידע בה דמשקרא נאמנת מדרב המנונא לפי שאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה:

נשאת לשלישי (וכן הוא ברמב"ן)

למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה ודוקא בשלא הכיר בה אבל לא הכיר בה יש לה כתובה וכדתנן בפרק אלמנה ניזונית (כתובות ק, ב) ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה. וכן כתב בעל הלכות גדולות (הלכות כתובות סח, א) וטעמא משום שרצה ליזוק בנכסיו. ובתוספתא (יבמות פ"ח ה"ה) נמי תניא מפני שהן קדושי טעות. ומיהו גר צריכה לפי שאין כאן טעות ודאי הילכך גבי ממונא לקולא וגבי גט לחומרא. ומדקתני נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה, משמע הא למי שיש לו בנים אם רצה להוציא יתן כתובה. וכן כתבו מקצת מן הראשונים ז"ל (עיין רמב"ן בשם מקצת המחברים). ואם תאמר ומאי שנא מאיילונית דתנן בפרק אלמנה נזונית האיילונית אין לה כתובה וסתמא קתני אפילו נשאת למי שיש לו בנים. יש לומר דכיון שזו אין טענתה ודאי, מי שיש לו בנים אינו יכול לטעון עליה טענת טעות, אבל מי שאין לו בנים אינו רוצה לעמוד בספיקתיה וליבטל, הלכך עליה הראיה. ומדקתני לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ודאי רבי היא. ומשמע מינה דאפילו לרבי משני יש לה כתובה הואיל ובהיתר נשאת לו. והכי נמי משמע מדאיבעיא להו נשאת לשלישי ולא היו לו בנים מהו דלתבעוה הנך קמאי, אלמא משני נטלה כתובה. ועל הא ברייתא דתני ר' הוא דאיבעיא להו. ועוד ראיה משור המועד דאפילו לרבי עד נגיחה שלישית לא משלם נזק שלם. ויש מי שאומר דלרבי משני נמי לית לה, דכיון ששהתה עשר שנים כבר איתחזקה ולית לה. ולא דמי לשור המועד דהתם עד שנגח לא אתחזיק ומכי איתחזק לא נגח מאי משלם, אבל הכא מכי שהתה עשר שנים איתחזק כי נפקא לא שקילה כתובה. ועוד דלא קרינן בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. והא דקתני בשלישי תצא שלא בכתובה לאו משום כתובה נקט לה, אלא משום תצא והא קא משמע לן דשלישי אינו צריך להמתין עשר שנים אלא מיד יוציא ולא יתן כתובה, מה שאין כן בשני, דאם רצה להוציא תוך עשר נותן לה כתובה. והא דאיבעיא להו נשאת לשלישי מהו דליתבעוה הנך קמאי, ההיא אליבא דרשב"ג היא אלא דלא בעו לדחוקי נפשייהו בפלוגתייהו דרבי ורשב"ג ובעו לה לרווחא דמלתא אליבא דרשב"ג, והוא הדין לרבי בשנשאת לשני ולא היו לה בנים דליתבעוה קמא. ומיהו בירושלמי (ה"ו) מוכח בהדיא כפירושא קמא דגרסינן התם נשאת לראשון ולא ילדה יש לה כתובה לשני יש לה כתובה לשלישי יש לה כתובה לרביעי ולחמישי אין לה כתובה. רבי חנינא בן עגיל בשם חזקיה לשלישי עצמו אין לה כו' עד שתהיה יולדת זכרים והיו נמולים ומתים, אית תניי תני שני ימול ג' לא ימול אית תניי תני שלישי ימול רביעי לא ימול, הוון בעיין מימר מן דמר שני ימול שלישי לא ימול כמאן דמר שלישי אין לה כתובה, מאן דמר שלישי ימול רביעי לא ימול כמאן דמר רביעי אין לה כתובה. אלמא משמע דמאן דאמר לשני יש לה כתובה כרבי, ואי משום תנאי כתובה שכתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, הא נמי ראויה היא לינשא למי שיש לו בנים וכדתניא לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים. ורב אחא משבחא ז"ל (שאילתא יח) הכין כתב וכן בהלכות גדולות (שם) דמשני יש לה כתובה. ואי קשיא לך מאי קא מבעיא להו נשאת לשלישי ולא היו לה בנים מהו דליתבעוה הנך קמאי, והלא משעה ששהתה עם השני עשר שנים ולא ילדה הוחזקה זו, ואף על פי כן יהבת לה כתובה, כי נשאת לשלישי ולא היו לה בנים מאי נתחדש בה שאתה בא להוציא ממנה כתובה שכבר נטלה משני ויש מי שתירץ (עיין רמב"ן) דמשני יש לה משום זה הטעם שפשטו בגמרא השתא היא דכחשי, והם אמרוהו גבי שלישי דחוזר ותובע ממנה ולמדוהו משני עצמו. ונראה ליישב עוד דכיון שאין זו מוחזקת מן הודאי ואפשר דהם לא זכו לבנות ממנה מן השני נוטלת כתובתה ויוצא לפי שטענתה אלימא טפי, דאמרה ליה כשנשאתי בהתר נשאתי וראויה אני לילד, ושמא עדיין אני ראויה אלא שאתה לא זכית ליבנות ממני ואחרים ראוים ליבנות ממני. ואפילו תאמר דאנא היא דאיני ראויה, מעיקרא ראויה הייתי דעדיין לא הוחזקתי והשתא הוא דכחשי. אבל כשנשאת לשלישי ולא היו לה בנים היה סבור דאפילו שני יכול לחזור ולתבוע ממנה דריעא טענתה, דאיגלי מלתא דמחמתה הוא, דהאיך אפשר דכולן לא זכו ליבנות ממנו אלא שהיא עקרה מעיקרא. ופשיטנא דאפילו הכי כיון שכבר נטלה כתובה מראשון ומשני לא מפקינן מינה, דאמרה להו השתא הוא דכחשי. ואפשר דאם לא הספיקה לגבות מן השני עד שנשאת לשלישי ולא היו לה בנים שאינה גובה ממנו דהא הורעה טענתה, ובטענה דהשתא הוא דכחשי לא מפקינן ממונה וצ"ת.

אי איהי שתקא אנן מי שתקינן כלומר אם איתא דאמרינן לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך ובעל מצי מקלקל לה אנן היכי שתקינן, ולעולם כל שמוציאין אותה מבעל מחמת שלא ילדה הוה לן לאודועיה דלא יחזיר עולמית, כמו שתקנו במוציא משום שם רע ומשום נדר (שם מו, ב) ומשום איילונית (עיין גיטין מה, ב) אלא לא מצי מקלקל לה דלא דמו להנהו, דהתם שהוא סבור שמוציאה על הודאי כי אשתכח שקרא מצי לקלקולה ולמימר אלו הייתי יודע שאין הדבר כן אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה, אבל הכא דאנן מפקינן לה מיניה לא מן הודאי אלא מן הספק דשמא כולם לא זכו ליבנות הימנה, אין הגט בטל לעולם דמעיקרא נמי על הספק הוא דאפקה. ובפרק השולח (גיטין מו, ב ד"ה אמרינן) כתבתי יותר מזה בס"ד (עיין שו"ת רשב"ש סי' צד.)

הוא אומר מינה והיא אמרה מיניה רבינו אלפסי ז"ל (סי' צא) נראה שפירשה בראשון או בשני שבא להוציאה בלא כתובה ובבא מחמת טענת ברי ואמר שהיא מתקשת בשעת תשמיש או שפולטת את הזרע וכיוצא באלו, והיא אומרת מיניה שאינו יורה כחץ. ואמר רב אמי שהיא נאמנת לפי שהיא קים לה והוא לא קים ליה. ואפילו נאמין אותו שהיא אינה ראויה לילד אם רצה להוציא יתן כתובה, דלגבי דידיה לאו מקח טעות הוא דמאי איכפת ליה באשה ראויה לבנים והוא אינו ראוי להוליד הלכך הוו להו גבי כתובה ברי ושמא ברי עדיף. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל (ד"ה מינה וכ"כ הרמב"ן) אבל הראב"ד ז"ל (עיין בהשגות הלכות אישות פט"ו ה"ח ובספר הזכות ומאירי) פירשה בשלישי שאין לו בנים והוא בא להוציאה בלא כתובה, ואמר דמינה הוא דהא הוחזקה עקרה עם השנים הראשונים והיא טוענת עליו דלגבי דידיה לאו מקח טעות הוא דאינו יורה כחץ. ולשון הגמרא מיושב יותר לדברי ר' אלפסי ז"ל מדקאמר הוא אמר מינה דאלמא הוא בא לה בטענה דממנה היא וצריך הוא לאותה טענה. ואם כדברי הראב"ד לא הוה ליה למימר אלא הוא אמר לאו מינאי. ועוד קשיא לי היכי אמר רבי אמי דהיא נאמנת דאף על גב דברי ושמא הוא לא מפקינן ממונא בהכי דקיימא לן כרב נחמן (ב"מ צז, ב) דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור. והא דתנן בפרק קמא דכתובות (יב, ב) הוא אומר עד שלא אירסתיך והיה מקחי מקח טעות והיא אומרת לא כי אלא משארסתני ונסתפחה שדהו ר"ג ור' אליעזר אומרים נאמנת, הא פרישנא טעמא התם בגמרא משום דאזלינן בתר חזקה גופא, אי נמי משום מגו, והכא מאי מגו איכא. ואי משום חזקה דגופא אדרבה איהו אית ליה חזקה דגופא וחזקה דממונא. אבל לדברי רבינו אלפסי ז"ל ניחא לי, דהתם אי תרוייהו אתו בטענת שמא היא מפסדא כתובה, דהא מכל מקום הרי היא בעולה לפנינו ועליה הראיה, והלכך אי לאו חזקה דגופא אי נמי מגו דאית לה לא מפקינן מיניה ממונא. אבל הכא כיון דבסתמא יהבינן לה כתובה דהא לא איתחזקא, ומשום טענתיה הוא דאתינן לאפסודי מינה כתובתה, כי אמרה היא מיניה ואיהי קים לה ואיהו לא מצי לאכחושה הלכך לא מפסדינן לה כנ"ל. ואיכא דרמי אשמעתין דהכא משמע דכיון דאיהי קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה איהי מהימנא ויהבינן לה, ובשלהי פרק בתרא דנדרים (צא, א) אמרינן איפכא גבי השמים ביני ובינך דאמרינן התם איהי כיון דידעה דאיהו בביאה הוא דידע ביורה כחץ לא ידע משקרא. וכבר תירצה ר' אלפסי בהלכות (בסוגיין סי' צא) דהתם כיון דאיהי בעיא לאגרושי חיישינן דלמא עיניה נתנה באחר, וכיון דידעה דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ משקרא. אבל הכא דאיהי לא בעיא לאגרושי ואנן הוא דמפקינן לה ובכתובה הוא דפליגו, כיון דאיהו לא קים ליה ואיהי קים לה הוה ליה ברי ושמא וברי עדיף. וכן מצאתי בתוספות לרבותינו הצרפתים ז"ל במסכת נדרים (שם בד"ה קסבר).

ת"ר נשאת לראשון ולא היו לו בנים לב' ולא היו לו בנים לג' לא תנשא אלא למי שיש לו בנים פי' הא למי שהיו לו בנים כדי שיעור פריה ורביה תנשא ותטול כתובתה ואין מקח טעות כלל ואפי' לר' יהושוע וכדפרכי' לעיל נשאת לג' למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובת' ואמרי רבוות' ז"ל דדוקא כתובה הוא דלית לה הא גיטא בעיא מדאורייתא ואעפ"י שלא הכיר בה ולא דמיא אילונית שלא הכיר בה דלא בעיא גיטה ואפי' מדרבנן כדכתיב בריש פרקי' דאילונית הוא מקח טעות ברור אבל בזו אפשר שהוא לא זכה ליבנות ממנה שהרי אין בה סימנין שאינ' ראויה לילד אלא דמשום חזקה בעלמא מפקי' להו ומפסדי כתובה אבל אפשר הוא שהיה בת בנים ולא הטעתו וקדושיו קדושין והא דאמרי' תצא בלא כתובה מיירי בשלא הכיר בה אבל הכיר בה יוציא ויתן כתובה דאפי' אילונית שהכיר בה יש לה כתובה דהא ידע ואחיל והכא נמי הוא אחית אנפשיה לספיקא ואחיל. ויש מרבותי' ז"ל שפי' דלר' דאמר דבתרי זמני הויא חזקה ה"ה דמשני נמי אין לה כתובה אם לא הכיר בה שהרי הוחזקה עמו כשבאת לגבו' כתובתה וכדחזי' לעיל גבי חייבי מלקיות בתרי זמני מענשינן ליה בזימנא תנינא דאתחזק ביה ואע"ג דמודה רבי בשור המועד דעד דנגח נגיחה שלישית לא משלם נזק שלם שאני התם דכי לא הדר ונגח מאי משלם והא דקתני הכא גבי שלישי תצא שלא בכתובה ולא קתני לה גבי שני ואע"ג דהא מתני' ר' היא י"ל משום דבעי לאשמועי' דג' כתובה הוא דלית לה הא גטא בעיא ומינה להדיא דמשני נמי לית לה כתובה. ותו אשמועי' דמג' תצא נמי שלא בכתובה לאלתר תוך י' שנים משא"כ גבי שני וקשה לפי' הא דאמרינן בסמוך איבעי' להו נשאת לג' ולא היו לה בנים מהו דלתבעו קמאי אלמא תרי קמאי כתובה יהבו לה ומסתמא דבעיין אליבא דר' היא דעל מתני' דר' בעי לה ועוד דהלכתא כוותיה והם ז"ל דוחי' בעין לרשב"ג היא דלא בעי לאוקומי נפשיה בפלוגת' אבל אליבא דר' אין כאן תביעה אלא מן הראשון. ואחרים פי' דודאי משני לר' ומג' לרשב"ג יש לה כתובה כפשוטה דמתני' וכפשוטה דבעיא וכן מוכח בירושלמי בפי' וכן מוכח מדאביי דלקמן דהוה ג' ונסבה אליבא דרשב"ג כדאית' לעיל. ואשכחן דיהבי לה כתובה כדאיתא בכתובות דאתי' לקמיה דרב נחמן ואמר ליה פסוק לי מזונות ופסיק לה שיראי ופסק לה וליכא למימר דאביי הכיר בה דכיון דאליב' דרשב"ג נסבה ועדיין לא הוחזקת כשנשאת לא חשיב הא הכיר בה ודק' להו וכיון דבשני הוחזקה מה לי שני מה לי ג' י"ל כיון שאין כאן דבר ברור ולא קנסוה בכתובה אלא כשנשאת שלא ברצון חכמים וכמו שלא קנסוה כשנשאת לג' שיש לו בנים ואפילו לר' יהושע ואעפ"י שבמלקות קנסוה בפעם שנית כבר פירשנו כי הטעם כדי לבער עושי רשעה וכשחזר ושנה בחט' מזיד גמור היה ושלא כדין עשה ולכן עשו חכמים לקנסו וא"ת והא תנאי כתובה הוא לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי מינאי י"ל שזו ראויה היא לינש' למי שיש לו בנים או למי שאינו ראוי להוליד ועוד דההו' תנאה אינו אלא לאפוקי היכ' שאינה יכולה לינש' משום דאגיד' ביה שאינה מגורשת גמורה אבל זו מותרת היא לשוק אלא שדבר אחר גרם לה להנש' וכאלו היא חולה או מניקה או מעוברת והשתא אתי שפיר אלמנה לכ"ג שיש לה כתובה ואם אית' לדר' אין לה כתוב' משני משום קטלנית הרי הוחזקה שנית בכהן זה ואפילו באירוסי' נמי לרב אשי דאמר מזל גורם אלא ודאי כדאמרן:

מי מצו אמרי לה איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת וא"ת לפי פירושנו גבי שני הוא איגלאי לה ומאי שנא השת' מאות' שעה וי"ל דא"ה ס"ד דאפי' לר' אלימ' רשות' דידהו בשלישית וכאלו הוא ודאי גמור ודין הוא שתחזיר כתובה אפי' לאותן שנשאת להם בהיתר:

או דילמ' מצי אמרה להו השת' הוא דכחישי ואסיקנא דיכלה למימר השתא הוא דכחישו וא"ת לג' נמי לימא לי' השת' הוא דכחישי ויתן לה כתוב' י"ל דשאני התם שלא גבתה עדיין. א"נ והוא הנכון דשאני שלישי שנשאת לו שלא ברצון חכמים ואין מקבלין טענה זו לפטור עד שתברר מש"כ בראשון ושני שנשאת להם בהתר נראין דברים דאפי' לא גבתה עדיין מהם תגבה עתה וכן דעת מה' הר"ם ז"ל:

איבעיא להו נשאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתתבעינהו דאמרי לה שתיקותיך יפה ליך ומדבוריך דאמר אדעת' דהכי לא גרשתיך מתקיף לה רב פפ' ואי איהו שתקה אנן מי שתקינן ויש מקשים מהא דתנן בפ' השולח (גיטין דף מ"ו ע"ב) המוצי' את אשתו משום אילונית ר' יהודה אומר לא יחזיר עולמית נשאת והיה לת בנים והיא תובעת כתובה מן הראשון ר' יהודה אומר אומרי' לה שתיקותיך יפה לך מדבוריך פי' דאמר לה אדעת' דהכי לא גרשתיה ואמאי לא פרכינן כדפריך הכא רב פפא דאיהו שתקה אנן היכא שתקי' תי' בתוס' דאנן התם ודאי כי שתקי' איהו לא מצי מקלקל במידי דהא כשגרשה ע"מ שלא יחזיר עולמית ואפי' נמצאת שאינה אילונית וכדפריש התם גבי המוציא את אשתו משום נדר או משום שם רע ומיהו אם הבא היא לתבוע כתובתה יוכל לומר לה אדעתא שלא אוכל להחזיר ושאפרע כתובתה לא גרשתיך אבל הכא גרשה סתם בלא שום תנאי ויכול הוא להחזיר ולהכי אמר רב פפא דאם איתא דיכול לקלקלה כלל אפי' שתקה נמי ואע"ג דאיהי שתקה אנן לא נשתוק והוה לן למימר שיגרש ע"מ שלא יחזיר עולמית:

אמר רב פפא השת' הוא דברית פי' בתוס' דלהכי לא מצי לקלקלה משו' דיכלה למימר השתא הוא דברית מה שאם כן התם דבאילונית ליכא למימר השתא הוא דברות דאלו הות אילונית מעיקרא לית לה בריאותה. רש"י ז"ל פי' אלא אמר רב פפא ודאי דהכא לא מצי לקלקל' כלל ואעפ"י שגרשה סתם דכיון דעל הספק גרשה אדעת' דכל מילי גרשה וטעמ' דלא מצי למתבעי' היינו משום דיכול למימר השתא הוא דברית פי' לפי' דהתם גבי אילונית שנולדו בה קצת סימני אילוני' כשאמר לה משום אילונית אני מוציאך אומדן דעתי' דמוכח דמשום הכי מגרש לה וכשנמצאת שאינה אילונית גרושי' בטעות הוה והיה יכול לקלקלה ודאי אלמל' שאמרו לו ב"ד שיגרשנה בלא שום תנאי ושיור ודכוות' גבי המוציא את אשתו משום ש"ר וכו' כיון שבאו עדים בדבר מכוער שהיו רגלים לדבר וכן לענין נדר ודאי שנמצא ש"ר שאינו שם רע או לא נדרה יכול לקלקל אלמלא שיגרש ע"מ שלא יחזור עולמית ודכוות' גבי אשה שאין לה וסת שבפ"ק דנדה (דף י"ב ע"ב) שיגרש ולא יחזור עולמית דאי לא כיון דאיכא דם בלא וסת ידים מוכיחו' דע"מ כן מגרשה ואלו ידע שיש רפואה לא היה מגרש' אבל הכא שלא נמצ' בה סימנים אלא חזקה בעלמא שעמדה מלדת אין כאן סימן גמור ואולי הוא לא זכה ליבנות ממנה הילכך כשגרשה סתם אפי' על דעת שאולי תלד גרשה ואחי' נפשא לספקא ואינו יכול לקלקל כלל וטעמא דתפסיד כתובה שלה אינו אלא מפני שיכול לומר השתא הוא דברית וא"ת התם נמי תיפוק ליה דיכלה למימר השתא הוא דברית ולמה לו טעמא דשתיקותיך יפה לך מדבוריך. י"ל דהתם ליכא למימר הכי דאילונית לית ליה בריאותה כדלעיל. וא"ת אמאי לא תקינו לה הכא שלא יחזור עולמית כדתקינו התם שלא יכול לקלקל כלל י"ל כיון דבגרושי' התם אינו יכול לערער מטעמא דפרישנא לא רצו חכמים לקנסו:

הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה פי' כל א' מהם בא בטענת בריא הוא דטוען דבריא לו דמינה הוא הדבר הגורם שרואה בה סימנין דאילוני' כגון שמתקש' בשע' תשמיש וכיוצא בו והיא טוענת בבריא מיניה הוא שמרגשת בו שאינו יורה כחץ:

אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת כלומר לענין שלא תפסיד כתובה ויש שפי' דהא מיירי בג' שבא לגרשה תוך י' דקי"ל שאין לה כתובה והיא באה לטעון שאין לה להפסיד כתובה דקים לה דמיניה הוא ובהא אמר ר' אמי שהיא נאמנת ולא אמרו שאין לה כתובה אלא בשותקת אבל לגבי ראשון ושני אפי' בשותקת נמי יש לה כתובה דלא הוי מקח טעות ולמה לה לטעון יותר ולמה הוצרכו להאמינה מטעמו של ר' אמי:

והא דנקט הוא אמר מינה אף על גב דבלאו הכי נמי אין לה כתובה בשותק' רבותא אשמועינן דאפילו הוא בא עליה בטענת בריא ואחר שהוחזקה שני פעמים אי אתיא איהו בטענת בריא יש לה כתובה. ואין זה מחוור דכיון שכבר הוחזקה איהי לאו כל כמינה לגבות כתובתה דא"כ אפסדתא לתקנת' דרבנן ואעפ"י דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ והי"ל בריא ושמא אפי' הכי שמא דידיה עדיף כיון דאית ליה חזקה דממונ' והכי מוכח בתו' גבי היא אומרת מוכח עץ אני או היא אומר' משארסתני נאנסתי דאע"ג דאיהי בריא ואיהי שמא לא היתה נאמנת אפי' לר"ג אלא משו' מגו או משום דמסייע לה חזקה דגופ' והכא חזקה דגופא אגרעא לה כיון ששהתה בין עם הראשון בין עם השני י' שנים ולא ילדה וכיון דכן חזקה דממונא עדיף מטענת בריא שלה:

כבר ביארנו במשנתנו שכל שנשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ופירשנו בבריתא שיוציא ויתן כתובה וכן ביארנו במשנתנו שאף לכשנתגרשה מראשון תנשא לשני ותשהא עמו עשר שנים ואם לא ילדה יוציא ואף בזו יראה להדיא שיתן כתובה שאין הפרש בין ראשון לשני כלום וכן ביארנו שמשנשאת לשני ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה הוחזקה ולא תנשא לשלישי ופירשו בכאן דוקא לשלישי שאין לו בנים הא יש לו בנים מותרת לינשא לו אע"פ שאינו מכיר בה ומתוך כך אם רצה להוציא יתן כתובה הא אין לו בנים לא תנשא לו ואם נשא יוציא בלא כתובה הואיל ולא הכיר בה שאלו הכיר בה יש לה כתובה דהא אפילו באילונית כל שהכיר בה יש לה כתובה והוא שאמרו בפרק אע"פ ס"ה א' בחומא דביתהו דאביי דפסקו לה מזוני אע"פ שאביי בעל שלישי הוא אי נמי הואיל וכי נסבה אדעתא דמאן דאמר בתלת זימני הויא חזקה נסבה כדאיתא בהאי סוגיא דלעיל הוה ליה כשני לדידן:

למדת לפי דרכך שאשה זו אין דנין אותה באילונית אף לאחר שהוחזקה שהאילונית אפילו לראשון ואפילו יש לו בנים מקח טעות הוא וכל שלא הכיר בה יוצאה בלא כתובה אלא שיש לה תוספת כמו שביארנו פרק אלמנה ניזונת ק' ב' וטעם הדבר שהאילונית נתברר מגופה שאינה ראויה לילד ומתוך כך נעשה מקח טעות גמור ויוצאת שלא בכתובה אף מן הראשון ואפילו היו לו בנים ואפילו בתוך עשר אפילו ליומה כל שהובררו סימניה ואף גט אינה צריכה כמו שביארנו לדעת רוב מפרשים בפרק ראשון אבל אשה זו אין לה סימני אילונית והרי היא אשה גמורה כשאר הראויות לילד ואין לנו בה אלא חזקה ואם כן כל שנשאת עד שלא הוחזקה אין כאן מקח טעות כלל ואין אחד מהם מוציא מטעם זה עד שתשהא עמו עשר שנים ומאחר שנשאת להם בהיתר לכשיבאו להוציא אף השני נותן כתובה אע"פ שעכשו הוחזקה וכן בקטלנית שאין האשה מפסדת כתובה מספק הואיל וברשות נשאת ואין מפקיעין אותה מטעם לכשתנשאי לאחר כו' שהרי ראויה לינשא למי שיש לו בנים שאף כשנתגרשה משני אם נשאת למי שיש לו בנים בהיתר הוא ואם יוציא יתן כתובה שאין זה מקח טעות גמור אף לשלישי שאיפשר שאירע מזלה שנשאת לכמה עקרים ואפילו הולידו הראשונים מאחרות ולא הולידו ממנה איפשר שיש סיבות שאדם ראוי להוליד מזו ולא מזו לפי הכנת כלי ההולדה הן שבאיש הן שבאשה אבל אם נשאת לשלישי שאין לו בנים הרי נשאת באיסור ומתוך כך תצא שלא בכתובה מתורת קנס הואיל ושלא כדין נשאת לו ולא הכיר בה ומכל מקום אף בזו אין כאן מקח טעות גמור וצריכה גט גמור מן התורה אלא שמתורת קנס מפסדת כתובתה הואיל ושלא כדין נשאת וכן השלישי אינו צריך להמתין עשר שנים אלא מוציא מיד ואע"פ שקצת מפרשים חלוקים לומר שאין לה כתובה משני תדע שבוריין של דברים כך הם וכך אתה מוצאם להדיא בתלמוד המערב פ"ו ה"ו וכל הסוגיא מוכחת כן דקאמר מהו דליבעי הנך קמאי אלמא דתרויהו יהבי כתובה וכן אתה מוצאה בשאלתות ובהלכות גדולות מעתה נשאת לשלישי ולא היו לה בנים שיוצאה ממנו בלא כתובה אין הראשונים יכולים לומר ודאי את הוא דגרמת אלא מציא אמרה השתא הוא דכחשי ושמא תאמר והלא נתברר כן אף מנשואי שני ואעפ"כ גבת כתובתה לדעתנו ומה נתחדש עכשו עד שיעלה בדעתנו לומר שיהו הראשונים יכולין לתבוע כמדומה לי שלא נשאלה אלא מפני האחרונה הסמוכה לה או שמא דעת השואל שלא נשאת לשלישי אלא למי שיש לו בנים דאלו למי שא"ל הא אסירא אלא שנשאת למי שיש לו בנים והי' השואל סבור שזו ראיה ברורה שהרי אחר שהוחזקה נשאת לשלישי שהוליד מאחרות ולא הוליד ממנה ותירץ לו דאפילו הכי הואיל ובהיתר נשאת גובה כתובה ואף אם לא גבאתה עדין גובין לה אע"פ שהורעה טענתה שאין הדבר תלוי אלא בנשואי היתר ומעתה אף כשהוציאה שלישי בלא כתובה אם נשאת לרביעי והיו לה בנים אינה יכולה לתבוע כתובתה משלישי שאף הוא אומר לה השתא הוא דבריית ועיקר הטעם הואיל ובאיסור נשאת לו ושנמשך טעם האיסור ר"ל שלא ילדה ומכל מקום אף לכשילדה אין אומרין שיהא המגרש ראשון יכול לקלקלה ולומר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשיך עד שנעשה את הגט בטל ובניה ממזרים ושנצטרך מתוך כך להודיעו כשיגרש שאפילו תלד לא יהא הוא יכול להחזיר על הדרך שתקנו במוציא משום נדר ומשום מוציא שם רע ומשום אילונית כמו שביארנו ברביעי של גיטין מ"ה ב' דהתם הוא שהוא סבור להוציאה על הודאי וכשנמצא שאינו כן יכול לקלקלה וכן באשה שאין לה וסת שהרי היא יש סיבה בגופה כאילונית אבל זו שאינו מוציאה אלא על הספק אף הוא יודע שאיפשר שתלד וכבר פירשנוה בפנים אחרים ברביעי של גיטין:

ודברים אלו שכתבנו בראשון ושני שגובה כתובתה מהם אף כשהם יורים כחץ הוא ואין אומרים הואיל ויורה כחץ חזקת החולי ממנה ותצא שלא בכתובה כמו שכתבוה גדולי המחברים אלא כל בראשון ושני אומרין שלא זכה ליבנות הימנה הואיל ואין לה סימני אילונית וגובה כתובתה אע"פ שהיא מודה עליו שיורה כחץ ואם כן זו שאמרו הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה בדברים שבינו לבינה היא נאמנת מפני שטענתו ספק ושטענתה ודאי דאיהי קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה פירושו בשלישי שאין לו בנים ובא להוציאה בלא כתובה והוא אמר מינה היא דהא הוחזקה ואין לה כתובה והיא אמרה מיניה דלאו יורה כחץ אבל בראשון ושני אע"ג דלא אמרה הכי יש לה כתובה וכן פירשוה גדולי המפרשים אלא שקשה לפרש היאך מוציאין כתובה ממנו בכך אחר שאף היא הוחזקה ועוד שאף בבריא ושמא לא מפקינן ממונא כדאיתא בראשון של כתובות י"ב ב' ובראשון ושני מיהא ליכא לאקשויי דהא איכא חזקה אלא ודאי אראשון ושני קאי וכמו שפירשוה גדולי הפוסקים ואע"פ שלשיטתנו אינה צריכה לומר כן פירושה שהוא טוען בה טענת בריא כגון שטוען שמתהפכת או מפלטת או שוסתות שלה מבולבלים וקאמר דאפילו מהימנינן ליה מכל מקום הואיל ואיהי טענה בבריא שאינו יורה כחץ מהימנינן לה ואין הפוכה או הפלטתה מעלין ומורידין לו אחר שאינו ראוי להוליד וגובה כתובתה הא כל שאין הוא טוען כן אפילו אמרה שאינה יודעת אם יורה כחץ אם לאו גובה כתובתה כמו שכתבנו:

יש לשאול היאך אמרו להאמין בה בשאינו יורה כחץ והיאך לא חששנו שמא תשקר בטענתה אחר שאי אפשר להכחישה והלא באחרון של נדרים צ' ב' אמרו השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה כו' ואמרו שם איהי כיון דידעא ביה דלא קים ליה ביורה כחץ משקרא ומכל מקום תירצו גדולי הפוסקים דהתם הואיל והיא רוצה להתגרש חוששין שמא נתנה עיניה באחר ולפיכך שקרה אבל זו שבכאן שאין היא רוצה להתגרש מהימנינן לה מטעם בריא ושמא והדברים נראין ואם הוא אומר אף בזו שחושש לשקרותה ורוצה להזמין עצמו לישא אחרת לבא עליה שלא בעבירה ולבדוק עצמו אם יוליד ממנה כל שאיפשר לו לספק לשניהן בשאר כסות ועונה רשאי ואינו נותן כתובה עד שיבדוק ויש אומרים שבזמנים הללו שהוסכמו הדורות בנדרים וחרמות שלא להתיר את הרצועה לישא אשה על אשה אינו רשאי ויוציא ויתן כתובה וחזרנו לכעין דעתו של ר' אמי שאמר אומר אני כל הנושא אשה על אשתו אפילו רשאי לספק יוציא ויתן כתובה:

זו שכתבנו שגדולי הפוסקים פירשוה גם כן לענין כתובה ובראשון ושני ומפרשים שהיא צריכה לומר כן שאלמלא כן חזקת החולי ממני הדברים מתמיהים דהא מראשון ושני לא צריכה טענה אלא שיש דוחקים לפרשה בדברים הרבה שאין צורך לכתבם ומכל מקום גדולי הדורות פירשוה בבאה היא להתגרש ומחמת טענה שיכולה לומר כן כמו שיתבאר למטה ומהימנינן לה אף למשנה אחרונה ואין חוששין שמא עיניה נתנה באחר מפני שני דברים אחת שאין מאמינים בה אלא לצאת בלא כתובה והשנית דוקא לסוף עשר וכל דאיכא הני תרתי אין חוששין לנתינת עין באחר והרבה טרחו בענינים אלו כמה מפרשים ואף גדולי הדורות האריכו בה הרבה והביאו בה דברי הראשונים הרבה אלא שרובן סברות ודברים שאין בהם הכרח אלא סברות המפרשים זה אומר וזה אומר בכה ואנחנו כתבנו מה שנראה לנו מסוגית הגמרא:

ומכל מקום מה שכתבנו בשם גדולי הדורות שכל שבאה להתגרש מחמת טענה צריך שהיית עשר שנים ויציאה בלא כתובה גדולי הראשונים שבגירונדה פירושה בשהיית עשר אלא שגובה כתובתה ובשאלתות פירשו שאף בתוך עשר יכולה לטעון כן וגובה כתובתה הואיל ובאה להתגרש מחמת טענה והדברים מתמיהים שאם כן כל אחת נותנת עיניה ובאה מחמת טענה אלא ודאי שלא בכתובה ואע"פ שאמרו למטה אתא עובדא קמי ר' יוחנן ואמר יוציא ויתן כתובה ואוקימנה בבאה מחמת טענה ההיא בשנודע שהבעל עקור ואין כאן חשש נתינת עין ושמא תאמר והרי אמרו למעלה אזיל ואבדוק נפשאי אף בזו יוציא ויתן כתובה וודאי אמילתא דלעיל קאי דאמרה איהי מיניה כו' ולדעת גדולי הדורות היאך אמרו אף בזו יוציא ויתן כתובה והלא בהיא אמרה מיניה כו' אין לה כתובה הם מפרשים דלאו אמילתא דלעיל קאי אלא אמתניתין דקתני שהתה עשר שנים כו' דאי אמר אבדוק נפשאי לר' אמי יוציא ויתן כתובה ומכל מקום יראה שהאילונית הואיל והובררו סימניה אינה יכולה לומר מיניה או אף מיניה שכל שהובררה אין מאמינין לה בכלום לאותו ענין:

וגדולי המפרשים נוטים לומר שטענת יורה כחץ אינה טענת השמים ביני לבינך שטענת השמים ביני לבינך היא שטוענת שאינו יכול לשמש כלל ומכל מקום סוגיא דהתם מוכחא דטענת יורה כחץ היא ובסוף נדרים יתבארו מענינים אלו קצת דברים בעזרת הצור ובישועתו:

בד"ה שבינו לבינה היא נאמנת כו' והריב"ם פי' דהכא אניסת לג' קאי כו' וקשה לר"י דמתוך הלשון משמע דהוא אומר מינה כו' דמחמת שהיו יחד הרבה ולא הולידו כו' עכ"ל הך קושית ר"י תפול גם לפי א"נ שכתבו התוס' לעיל דאיכא לאוקמא בדלא שהה עמה י' שנים ובא מחמת טענה כו' ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

תוס' ד"ה תצא שלא בכתובה וכו' לכאורה נראה דוקא בששהתה עם השלישי י' שנים דומיא דנשאת לשלישי וכו' דבסמוך. ר"ל הא דאבעיא נשאת לשלישי ולא היו לה בנים מתו דלתבעוה הנך קמאי דהתם ע"כ איירי בששהתה עם השלישי י' שנים דחזינן דאיהי קא גרמה ולכך בעי מהו דלתבעוה הנך קמאי אבל בלא שהתתה עמו י' שנים לא שייך למבעי מהו דליתבעוה וכו':

גמ' היא קיימא לה ביורה כחץ עיין נדה דף מג ע"א תד"ה בראויה:

רש"י ד"ה קובעת וסת וכו' ולא בדקו טמאה וכו' קשה לי דהא זהו אינה להלכתא דקיי"ל וסתות דרבנן ואם עבר הוסת ולא בדקה טהורה, והו"ל לרש"י למנקט דנ"מ דאינו נעקר בפעם אחד וצריכה לחוש לו שאסורה לשמש באותו עונה עד שיעקר ממנה ג' פעמים: