Commentary page

Yevamot 44b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yevamot 44b

Yevamot 44b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 324 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

שהולד פגום ואם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה:

שכן היא עצמה מתחללת שאם מת כהן גדול אסורה אפילו לכהן הדיוט שפסלה זה בביאתו ועשאה חללה דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כ״א:ט״ו) ולא כתיב ולא יחל ומשמע ב' חילולים אחד לה ואחד לזרעו והכי מפרש בקדושין (דף עז.) או אם בת כהן היא פסלה מן התרומה כדאמר במכילתין לקמן (יבמות דף סח.) תאמר במחזיר גרושתו שאין היא עצמה מתחללת דאי למפסלה לכהן לא מפסלה בהאי חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי לתרומה לא מתסרא בהכי כדאמר בפרק אלמנה לכהן גדול (לקמן יבמות דף סט.):

המחזיר גרושתו משנשאת:

אין לו בה קדושין דקסבר ר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין:

והיא פסולה לכהן דזונה היא:

וולדה פסול ממזר הוא:

למאן קתני ולדה כשר לאו לכהונה:

הא כדאיתא והא כדאיתא היא כשרה לכהונה ולדה כשר לבא בקהל אבל לכהונה פגום:

4 more comments on this page.

Rashi on Yevamot 44b · Sefaria

Tosafot

שכן היא עצמה מתחללת ליכא למימר דהיא נמי תתחלל מק"ו דהא אמר בקדושין (דף עז:) דאין חללה אלא מאיסורי כהונה ולעיל בפ"ק (יבמות דף טו: ד"ה מה) פירשתי:

היא כשרה לכהונה איירי כדמסיק היינו לתרומה דלכהן אסירא דגרושה היא וא"ת לרבי עקיבא אמאי מיפסלה לתרומה הא לאו זר אצלה מעיקרא הוא דלקמן בפרק אלמנה (יבמות דף סט. ושם) פריך ואימא נבעלה לפסול לה מחזיר גרושתו ומשני זר אצלה מעיקרא בעינן וי"ל דסוגיא דהתם אליבא דרבנן אבל ר"ע לא בעי זר אצלה מעיקרא כדאמר בפ' עשרה יוחסין (קדושין עה:) השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא וקצת תימה לר"י דמאי דריש ר"ע מהיא תועבה דלא דריש ואין בניה תועבין דהא ממזר הוי ולא מצי למדרש נמי ואין צרתה תועבה דלא שייך בה צרתה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אליבא דר"ע:

הכא נמי כיון דבא עליה עשאה זונה משמע הכא דזונה פסולה לתרומה דמתחללת כמו אלמנה וכן בפ"ק דסוטה (דף ו.) אמתני' דואלו אסורות לאכול בתרומה דקאמר אילימא מקמי דתשתי זונה היא ופשיטא דאסורה בתרומה ותימה לר"י מנא לן דאסורה בתרומה דאשה זונה לא יקחו כתיב אבל לתרומה לא אשכחן ועוד לקמן בפ' אלמנה (יבמות דף סח:) דפריך ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות ולמה לי קרא דכי תהיה לאיש זר לחייבי כריתות כיון דבחייבי כריתות הויא זונה וזונה אסורה בתרומה והיה נראה לר"י דמכי תהיה לאיש זר הוא דנפקא לן דזונה אסורה בתרומה וכל חייבי כריתות אפילו אותה דע"י קדושין דלא הוי זר אצלה מעיקרא וכן חייבי לאוין לר"ע ואפי' מחזיר גרושתו דלא הוי זר אצלה מעיקרא כדמשמע לעיל דמיפסלה לר"ע מתרומה הוי בכלל לאיש זר כדאמרינן בעשרה יוחסין (קדושין עה. ושם) השתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא ואפילו לרבי יהושע דלא הוי ממזר כיון דחמירי דזרים אצלה חשיבי והא דבעינן בפרק אלמנה (לקמן יבמות דף סט. ושם) זר אצלה מעיקרא היינו דוקא בחייבי לאוין ולרבנן ולא ממעטו מכי תהיה דמשמע הנך דאית בהו הויה חייבי כריתות דחמירי אלא דוקא עובד כוכבים ועבד ולהכי איצטריך קרא דאלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגרושין לאתויי עובד כוכבים ועבד ולרבי עקיבא דמעובד כוכבים ועבד הוי ממזר ונפיק מלאיש זר דריש אלמנה וגרושה לקמן (יבמות דף סט.) לדרשה אחריתי ומכל הנהו דלא תפסו בהו קדושין הויא זונה כדאמר בפרק כל האסורין (תמורה דף כט: ושם) מה עריות דלא תפסי בהו קדושין והויא זונה כו' דלשון זונה משמע שא"א להיות בה אלא ביאת זנות לא לאו דמלקות ואין להקשות למה לי דכתב רחמנא זונה לא יקחו כיון דזונה אסורה בתרומה ק"ו דאסורה לכהונה מגרושה דשריא בתרומה ואסורה לכהן דמהאי ק"ו נפקא לן (לקמן יבמות דף סח:) דגר עמוני ומואבי פסלי לכהונה אע"ג דאין מזהירין מן הדין קאמר התם דגילוי מילתא בעלמא הוא דאיצטריך לאו דזונה דלקי תרתי ועוד איצטריך לזונה מעובד כוכבים ועבד לרבנן דר"ע דליכא בה לאו בתרומה מלאיש זר אלא מאלמנה וגרושה דמאלמנה וגרושה נפקא אי נמי משום גיורת ומשוחררת איצטריך לאו דזונה ואפילו לאביי דאמר בפ' כל האסורין (תמורה כט:) דכהן הבא על הזונה עובדת כוכבים אינו לוקה משום זונה אם נתגיירה מודה דלקי דהוי זרעו מיוחס אחריו ועוד דמטעם שנעשה זונה ואסרה רחמנא משום זונה הוא דהוי חייבי כריתות בכלל לאיש זר כדמשמע הכא ובכל דוכתי דשם זונה גורם לה ליפסל ומיהו מעובד כוכבים ועבד אע"ג דהויא זונה דהא לא תפסי בה קדושין מינייהו לא הוי בכלל לאיש זר אלא דוקא חייבי כריתות דחמירי וקצת קשה דבפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה: ושם) דפריך השתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא משמע היכא דהוי ממזר פשיטא דהוי בכלל לאיש זר אפילו לא הויא זונה ומיהו לרבי יהושע דלא הוי ממזר מחייבי כריתות ושם זונה גרם לה דהויא בכלל לאיש זר וזהו דוחק דבכל דוכתין דמשמע דשם זונה גורם לה ליפסל מתרומה אתי כר' יהושע ולעיל בסוף פ' ד' אחין (יבמות דף לה. ד"ה אע"פ) הביא ר"י דכל הנך דע"י קדושין כיון דלא הוי זר אצלה מעיקרא לא הוי בכלל לאיש זר וזונה דפסולה לתרומה משום דכללה קרא בהדי חללה להכי פסולה כחללה ולפי זה צריך לישב הא דפריך בפ' אלמנה (לקמן יבמות דף סח:) ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות:

עשאה זונה משמע דלר' יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דבתפיסת קדושין תלוי שם זנות כדמשמע בפרק כל האסורין (שם) וכן בס״פ ר״ג (לקמן יבמות נג. ושם) איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות משמע דליכא מאן דפליג והא דמשמע בסמוך דממזרות תלוי בתפיסת קדושין וכן לקמן (יבמות דף מה:) דקאמר מה אשת אב דלא תפסי קדושין והולד ממזר משמע דכל היכא דלא תפסי קדושין הוי ולד ממזר היינו לשמעון התימני ולר״ע משום דגלי לן קרא שיש ממזר מחייבי כריתות כדילפינן בסוף פירקין (יבמות דף מט.) וגלי לן נמי דלא תפסי בהו קדושין כדאמרינן בס״פ האומר (קדושין סח. ושם) משום הכי אית לן למימר דהא בהא תליא אבל לר' יהושע אע״ג דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות לא הוי ממזר כדיליף ר' יהושע בסוף פירקין דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב״ד ולהכי בסמוך דקאמר הכל מודים שמעון התימני לא קאמר הכל מודים ר' יהושע אע״ג דאמר ר' יהושע אין ממזר מחייבי כריתות ה״מ כו' דלרבי יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות אף על גב דאין הולד ממזר אבל קצת קשה דבפ״ק דתמורה (דף ה: ושם) פריך לרבא דאמר כל היכא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכהן גדול דרחמנא אמר לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכהן גדול כו' ומשני שאני התם דאמר רחמנא לא יחלל חילולים הוא עושה ואין עושה ממזרים פי' וכיון דלא הוי ממזר תפסי בה קדושין א״כ לרבי יהושע לא תפסי קדושין באלמנה אליבא דרבא דלרבי יהושע ליכא לאוכוחי מידי דתפסי בה קדושין מדלא הוי ממזרת ואם תאמר בקדושין בהאומר (דף סח: ושם) אמאי דוחק למצוא שאר עריות דלא תפסי בהו קדושין מנלן כיון דכבר אשכחן דלא תפסי באשת אב קדושין דמהשתא תיפוק לן כל עריות דהוי מינייהו ממזר וי״ל דממזרים גופייהו לא שמעינן בכל חייבי כריתות כל כמה דלא מייתי היקישא דרבי יונה דמלא יקח ולא יגלה דמייתי בסוף פירקין (לקמן יבמות דף מט.) דכתיבי באשת אב ובשומרת יבם של אביו לא שמעינן ממזרות בשאר עריות כגון אשת איש שיש לה היתר בחיי אוסרה ואחות אשה וכל דכוותייהו אבל בסוף דמייתי היקישא איכא למילף בעלמא כדפרשי':

Tosafot on Yevamot 44b · Sefaria

Rashba

מאן מודים שמעון התימני ודוקא שמעון התימני אבל לר' יהושע אפילו פגום לא הוי כדאמר בהדיא לעיל בשלהי פרק קמא (יבמות טו, ב) שאלו את ר' יהושע צרת הבת מה היא ואסיקנא דתרתי בעו מיניה, צרות מאי אם תמצא לומר כבית הלל בני צרות דבית הלל לבית שמאי מהו, למאי נפקא מינה למיפשט ולד מחזיר גרושתו לבית הלל, מי אמרינן קל וחומר מאלמנה לכהן גדול, ופשיט להו בני צרות מעידני לכם, ועוד דבהדיא אמר ליה לבני אלכסנדריא בת משולחת כשרה לכהונה היא תועבה ואין בניה תועבין. ואיתא בנדה בשלהי תינוקת (נדה ע, א) ולר' יהושע קל וחומר ודאי אית ליה כדאיתא בסמוך דאמרינן הכל מודים בבא על הנדה בבא על חייבי כריתות שהולד פגום מאן מודים ר' יהושע קל וחומר מאלמנה לכהן גדול, אלא דהכא מיעטיה רחמנא מדכתיב היא, ומשמע ליה לר' יהושע דהיא מיעוטא היא בין לצרות בין לבנים, והיינו דאמר להו התם לבני אלכסנדריא היא תועבה ואין בניה תועבין ולא אמר להו קל וחומר לית לי אף על גב דאינהו בהדיא אמרי ליה מי אמרינן קל וחומר מאלמנה, וטעמא כדאמרן דאי אמר להו קל וחומר לית ליה הא ודאי אית ליה אלא דהכא לית ליה משום מיעוטא היא והילכך קא פשיט להו ממקום שבא עיקרו של הכשר, כנ"ל אע"פ שראיתי למקצת מרבותי שכתבו בענין אחר.

מאן הכל מודים שמעון התימני ודוקא שמעון התימני אבל לר' יהושע לא, דלא עדיפי ליה עכו"ם ועבד מחייבי כריתות ובהדיא פליג ר' יהושע במתניתין בחייבי כריתות ואמר אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין, וכי תימא דכללא הוא לכל שאין קדושין תופסין בה הוי ממזר וחייבי כריתות דאינן ממזרין לר' יהושע דלמא תפסי בהו קדושין לר' יהושע, לא היא, דבהדיא אמרינן בשלהי פרק רבן גמליאל (להלן יבמות נג, א) הניחא לר' יוחנן דאמר כולה ביתא בלאו קאי אצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות, אלמא מלתא פשיטא הוא, וליכא מאן דאית ליה קדושין תופסין בחייבי כריתות. ואמרינן נמי בפרק ד' מיתות (סנהדרין נג, א) מי איכא למאן דאמר קדושין תופסין בחייבי כריתות, ומיהו אי משום הא אכתי הוה אפשר למימר דאפילו ר' יהושע מודה בה דשאני חייבי כריתות דתפסו בהו קדושין בעלמא, אבל עכו"ם ועבד דלא תפסו בהו קדושין כלל הכל מודים שהולד ממזר. אלא ליתא דלעולם לא עדיפי לר' יהושע מחייבי כריתות, ולפום כן אמר הכא מאן הכל מודים.

Rashba on Yevamot 44b · Sefaria

Ritva

מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת בין להנשא לכהן הדיוט בין לתרומת בית אביה אם היא כהנת משא"כ בזו דכבר היא פסולה ועומדת לכהונה דגרושה היא ואי לתרומת בית אביה לא מיפסלא אלא כשנבעלה לפסול לה שהוא זר אצלה מעיקרא כדכתיב כי תהיה לאיש זר וכדאיתא לקמן במכילתין:

איכא למיפ' מה לאלמנה שכן עצמו מתחללת וא"ת כיון דהא איפרי' האי ק"ו דאלכסנדרי' לר' יהושע על בת משולחת אי אמרי ק"ו מאלמנה למה הוצרך ר' יהושע לבא עליהם משו' היא תועבה ואין בניה תועבה תיפוק לה משום דאפי' דרשת ואין צרתה תועבה מ"מ הוי ק"ו פריכא י"ל דלרווחא דמילתא בעי לשנויי ליה מקרא וס"ל נמי דתרוייהו ש"מ היא תועבה ואין בניה תובעה ואין צרתה תועבה:

מאן הכל מודים שמעון התמני וכו' עד אבל הני דלא תפסי בהו קדושי' כחייבי כריתות דמי פי' דמשום הכי לא מצי למימר מאן מודים ר' יהושע דהא איהו אפי' מחייבי כריתות לא עביד ממזר וא"ת ודילמא חייבי כריתות לר' יהושע משום דתפסי בהו קדושי' אבל הני כחייבי מיתות ב"ד דמי והולד ממז' ואמאי לא קאמר מאן מודים ר' יהושע נמי י"ל דליכא למ"ד קדושי' תופסים בחייבי כריתות דהא קרא כתיב ואשה אל אחותה לא תקח ובהדיא תנינן לה בקדושי' ולא פליג בה ר' יהושע ובהדיא אמרי' בפ"ד מיתות מי איכא למ"ד קדושי' תופסי' בחייבי כריתות ולק' (דף נ"ג) בפר"ג לר"ל איצטריך לאשמועי' דאין קדושי' תופסי' בחייבי כריתות והא דאמרי' בעכומ"ז ועבד לא תפסי בהו קדושי' כבר פירשתי במס' קדושי' בס"ד:

Ritva on Yevamot 44b · Sefaria

Meiri

המחזיר גרושתו משנשאת אין הולד פגום ר"ל שאינו פסול לכהונה ואע"ג דאיכא למימר קל וחומר מאלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל כהן ובנה פסול לכהונה זו שאיסורה שוה בכל בעל לא כל שכן קל וחומר פריכא הוא דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ר"ל שנעשית חללה בביאתו תאמר במחזיר גרושתו שאינה מתחללת בביאה זו שהרי כשרה היא לתרומה ואם מפני שפסלה לכהונה באיסור ביאה הרי משנתגרשה פסולה ועומדת היא וכן בכל חייבי לאוין שלא מחמת פסול יוחסין כגון יבמה לשוק הולד כשר לכהונה וכן נושא חלוצה שנפסלה בביאה זו לכהונה שהרי נעשית זונה ולדה כשר אבל חייבי כריתות הואיל והולד ממזר אין צריך לומר שפסול לכהונה אלא שלענין ביאור אף לדברי האומר שאינו ממזר מודה הוא שהולד פסול לכהונה בקל וחומר מאלמנה שאם תאמר מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ר"ל שנעשית חללה תאמר בזו שאינה נעשית חללה שאין חללה אלא מאיסור כהונה מכל מקום נפסלת היא לכהונה משום זונה ויראה מכאן שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מגוי ועבד שהם כחייבי כריתות לענין תפיסת קדושין ר"ל שאין קדושין תופסין בהם כלל אבל חייבי לאוין אין ביאתן עושה זונה שאם כן אף בחייבי לאוין היה הולד פסול לכהונה וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם ומכל מקום גדולי החברים כתבו שכל שנבעלה לאחד מאיסורין השוין בכל ואינם מיוחדין לכהונה או אפילו חייבי עשה עשאוה זונה וכן נראה ממה שכתבנו בסמוך דאי לפסול לכהונה פסולה ועומדת היא אלמא הא לאו הכי פסלה אע"פ שאינו אלא מחייבי לאוין וכמו שכתבנוה בנושא חלוצה וכן נראה ממה שאמרו בסוגיא זו משום דזניא איפסילא לקהל אלמא דחייבי לאוין קרי זונה ולדעת זה צריך לפרש בכאן הכא נמי כיון דנבעלה עשאה זונה לפסלה מן התרומה מה שאין כן בחייבי לאוין שלא מחמת יוחסין דזר מעיקרו בעינן:

ממה שכתבנו למדת שהמחזיר גרושתו והנושא חלוצתו קדושין תופסין לו בה וצריכה גט והיא כשרה ר"ל לתרומה וולדה כשר ויש גורסין והיא פסולה ור"ל לכהונה וולדה כשר דקאמר פירושו בנקבה שאם בזכר אפילו היה פסול מותר בכהנת שלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין וצרת מחזיר גרושתו מותרת כמו שביארנו בפרק ראשון י"א ב':

Meiri on Yevamot 44b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא איכא למפרך מה לאלמנה כו' ועוד היא תועבה ואין בניה כו' ויש להקשות לפי סברת המקשה ע"כ חדא מהני קושיות ליתא דאי הפירכא פירכא גמורה א"כ ל"ל קרא דהיא תועבה ואין בניה כו' (ב) וי"ל בדוחק דודאי הפירכא פירכא גמורה היא כדמסיק והיא תועבה ידע המקשה דאיכא למדרש ביה דרשא אחרינא אלא דפריך אי נמי לא הוה הפירכא פירכא גמורה מ"מ מנ"ל למילף האי ק"ו אליבא דשמעון התימני דהא איכא למימר דדריש היא תועבה ואין בניה תועבין והמתרץ השיב כיון דאיכא למדרש מיניה ואין צרתה תועבה מסברא לית לן למדרש היא תועבה ואין בניה תועבין:

Chidushei Halachot on Yevamot 44b · Sefaria

Maharam

תוס' ד"ה הכא נמי כיון דבא עליה וכו' עד ולא ממעטי מכי תהיה וכו' אלא עובד כוכבים ועבד ולהכי אצטריך קרא דאלמנה וגרושה וכו'. ר"ל דשם בפ' אלמנה פריך ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות פי' חייבי כריתות דוקא ומנ"ל לומר חייבי לאוין כגון גר עמוני ומואבי מצרי אדומי וכותי נתין וממזר ומשני כי תהיה אמר רחמנא הנך דאית בהו הויה ר"ל וחייבי כריתות לאו בני הויה נינהו מכלל דלא איירי קרא בחייבי כריתות אלא בחייבי לאוין הנך דזרים אצלה מעיקרא הנזכרים לעיל אי הכי עובד כוכבים ועבד לא ליפסל פי' משום דהם ג"כ לאו בני הויה נינהו ולא אתו מכי תהיה לאיש זר ומשני דאתו מכי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין וכו' והשתא מבואר שפיר דאי לאו לא תהיה דמשמע דהנך דאית בהו הויה לא הוי ילפינן מניה חייבי לאוין אלא הוה מוקמינן לקרא אחייבי כריתות והואיל וכן הוה ממעטינן מניה ג"כ עובד כוכבים ועבד לכך אצטריך אלמנה וגרושה למילף מניה עובד כוכבים ועבד דפסלי בתרומה:

בא"ד וקצת קשה דבפ' י' יוחסין וכו' ומיהא לר' יהושע וכו' נ"ל דכך צ"ל ומיהו לר' יהושע דלא הוי ממזר מחייבי כריתות שם זונה גורם וכו' ור"ל דלר' יהושע אתי שפיר ואח"כ כתבו וזהו דוחק דבכל דוכתין דמשמע דשם זונה גורם וכו' אתי כר' יהושע כנ"ל למחוק הוי"ו גבי ושם ולהוסיף ד' גבי משמע ודו"ק:

בא"ד ולעיל בסוף פ' ד' אחין הביא ר"י כו' אקושיא דבריש הדבור קא מהדר:

ד"ה עשאה זונה משמע דלר' יהושע אין קדושין תופסין וכו' ר"ל מדקאמר עשאה זונה ע"כ צ"ל אע"ג דלא הוי הולד ממזר לדידיה מ"מ ס"ל דאין קדושין תופסין מדקאמר עשאה זונה ובתפיסת קדושין דוקא תלוי שם זנות וכו' וכן בפרק ר"ג וכו'. ר"ל דבס"פ ר"ג נמי משמע דלכ"ע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות מדפריך שם בגמרא אצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות משמע דליכא מאן דפליג וכו':

Maharam on Yevamot 44b · Sefaria

Original text

Segment 1

שֶׁהַוָּלָד פָּגוּם לַכְּהוּנָּה. מַאן הַכֹּל מוֹדִים — שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי, דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי: אֵין מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין, נְהִי דְּמַמְזֵר לָא הָוֵי, פָּגוּם מִיהָא הָוֵי,

that the offspring, even if not a mamzer , has flawed lineage and, if the offspring is a girl, is unfit to marry into the priesthood. The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Shimon HaTimni, as although Shimon HaTimni said that the offspring of relations for which one is liable for violating a prohibition is not a mamzer , nevertheless, granted that Shimon HaTimni holds that he is not a mamzer ; he would agree, however, that he is of flawed lineage.

Segment 2

מִקַּל וָחוֹמֶר מֵאַלְמָנָה. וּמָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל — בְּנָהּ פָּגוּם, זוֹ, שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל — אֵינוֹ דִּין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם?

This is derived through an a fortiori inference from the halakha pertaining to a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to a High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this divorcée, who married another man and is therefore prohibited from marrying her original husband, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, as the prohibition to remarry one’s divorcée after she was married to another man applies to all Jews, isn’t it logical that her child from that union will have flawed lineage?

Segment 3

אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְאַלְמָנָה שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת.

The Gemara raises a number of objections: The logic of this a fortiori inference can be refuted: What is true with regard to a widow, where her union with a High Priest is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma , is not true with regard to a remarried divorcée, where her remarriage to another man is permitted and is not the cause of any further disqualification. Therefore, one case cannot be deduced from the other.

Segment 4

וְעוֹד: ״הִיא תּוֹעֵבָה״ כְּתִיב, וְאֵין בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִין.

And furthermore, “She is an abomination” (Deuteronomy 24:4) is written with regard to remarrying with one’s divorcée, and the emphasis on the word “she” teaches that only she is considered so, but her children are not abominations and they have unflawed lineage.

Segment 5

וְעוֹד, תַּנְיָא: הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לוֹ בָּהּ קִדּוּשִׁין, וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, וְהִיא פְּסוּלָה, וּוְלָדָהּ פָּסוּל, וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ לוֹ בָּהּ קִדּוּשִׁין, וּצְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, וְהִיא כְּשֵׁרָה וּוְלָדָהּ כָּשֵׁר.

And furthermore, it is taught in a baraita : With regard to one who remarries his divorcée, and one who marries his ḥalutza , and one who marries a relative of his ḥalutza , Rabbi Akiva says that one’s betrothal of such women is not effective. And therefore, even if he attempts to do so, it is meaningless and she does not require a bill of divorce from him in order to separate from him. And if she has relations with him she is rendered unfit and her child is unfit, and we force him to send her away. The Rabbis say that one’s betrothal of such women is effective, and therefore if he betrothed her she requires a bill of divorce from him, and if she has relations with him she remains fit and her child is fit.

Segment 6

לְמַאן, לָאו לִכְהוּנָּה? לָא, לַקָּהָל. אִי הָכִי, הִיא כְּשֵׁרָה, לְמַאן? אִילֵימָא לַקָּהָל — פְּשִׁיטָא, מִשּׁוּם דְּזַנְּיָא אִפַּסְלָה לַקָּהָל?! אֶלָּא לָאו לִכְהוּנָּה,

The Gemara clarifies: When the baraita states she and her child are rendered unfit, to whom are they unfit to be married? Is it not to the priesthood? No, it is to the congregation of Israel. If so, when the baraita states she is fit, to whom is she fit to be married? If we say it is to the congregation of Israel, this is obvious; could it be that because she engaged in forbidden sexual relations that she is rendered unfit from marrying into the congregation of Israel? Although by doing so she is rendered a zona , that can disqualify her only from marrying a priest. Rather, is it not that the intention is that she is fit to marry into the priesthood?

Segment 7

וּמִדְּהִיא לִכְהוּנָּה, וְלָדָהּ נָמֵי לִכְהוּנָּה! מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.

The Gemara suggests: And since in reference to her the word fit in the baraita means fit for the priesthood, it follows that for the child as well, the word fit means fit for the priesthood. The Gemara objects: Are these cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is, and although the two cases are juxtaposed in the baraita they need not be relating to the same issue. Rather, when referring to the mother the baraita mentions fitness for the priesthood, and when referring to the child it mentions fitness for the congregation of Israel.

Segment 8

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי רֵישָׁא: הִיא פְּסוּלָה וּוְלָדָהּ פָּסוּל. הִיא פְּסוּלָה לְמַאן? אִילֵימָא לַקָּהָל, מִשּׁוּם דְּזַנְּיָא אִפַּסְלָה לֵיהּ לַקָּהָל?! אֶלָּא לָאו לִכְהוּנָּה.

The Gemara notes: So, too, it is reasonable to assume that the two clauses concern different issues, as the first clause teaches in the name of Rabbi Akiva: She is unfit and her child is unfit. When that first clause states: She is unfit, to whom is she unfit to be married? If we say it is to the congregation of Israel, could it be that because she engaged in forbidden sexual relations she is rendered unfit to marry into the congregation of Israel? Rather, is it not that the intention is that she is rendered unfit to marry into the priesthood?

Segment 9

וּוְלָדָהּ פָּסוּל, לְמַאן? אִילֵימָא לִכְהוּנָּה: הָא לַקָּהָל כָּשֵׁר? הָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: הַוָּלָד מַמְזֵר! אֶלָּא פְּשִׁיטָא לַקָּהָל.

And then when the first clause continues and states: And her child is unfit, to whom is she unfit to be married? If we say that it is to the priesthood, that would imply that the child is fit to marry into the congregation of Israel. However, this is untenable because didn’t Rabbi Akiva himself say in the mishna here that the offspring is a mamzer and is unfit from entering the congregation of Israel? Rather, it is obvious that the intention of the baraita is that the child is unfit even to marry into the congregation of Israel.

Segment 10

וּמִדְּרֵישָׁא הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא, סֵיפָא נָמֵי הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.

And since in the first clause of the baraita it is apparent that, although two cases are juxtaposed, this case is as it is and that case is as it is, in the latter clause as well one should assume that this case is as it is and that case is as it is.

Segment 11

וְ״הִיא תּוֹעֵבָה״ נָמֵי — הִיא תּוֹעֵבָה וְאֵין צָרָתָהּ תּוֹעֵבָה, אֲבָל בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִין.

Having resolved the objection raised from the baraita , the Gemara returns to its preceding objection: And the objection raised from the verse: “She is an abomination,” in which the Gemara suggested that the emphasis on “she” teaches that only she is an abomination but her children are not, can also be resolved, as the emphasis on “she” could be interpreted differently to teach: “She is an abomination” but her rival wife is not an abomination, and if they both fell together for levirate marriage, the yavam may consummate the levirate marriage with her rival wife. However, it is possible that her children are in fact abominations and are unfit to marry into the priesthood.

Segment 12

אֶלָּא אַלְמָנָה קַשְׁיָא: מָה לְאַלְמָנָה שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת!

The Gemara concludes: However, although two of the objections were resolved, the objection to the logic of the a fortiori inference from the case of a widow remains difficult, as the Gemara noted earlier: What is true with regard to a widow, where her union with a High Priest is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma , is not true with regard to a remarried divorcée, where her remarriage to another man is permitted and is not the cause of any further disqualification. Therefore, there is no basis for assuming that the child of one who remarries his divorcée after she had been married to another man will have flawed lineage.

Segment 13

אֶלָּא, אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: הַכֹּל מוֹדִים בְּבָא עַל חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת שֶׁהַוָּלָד פָּגוּם. מַאן הַכֹּל מוֹדִים, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֵין מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת, נְהִי דְּמַמְזֵר לָא הָוֵי — פָּגוּם מִיהָא הָוֵי,

Rather, if this was stated, it was stated as follows: Rav Yosef said that Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: All agree with regard to one who engages in intercourse with a forbidden relation for which one is liable to receive karet that the offspring has flawed lineage. The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Rabbi Yehoshua, as although Rabbi Yehoshua said in the mishna (49b) that the offspring born from a union for which one is liable to receive karet is not a mamzer , nevertheless, granted that Rabbi Yehoshua holds that he is not a mamzer ; he would agree, however, that he is of flawed lineage.

Segment 14

מִקַּל וָחוֹמֶר מֵאַלְמָנָה: וּמָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה — בַּכֹּל בְּנָהּ פָּגוּם, זוֹ שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל — אֵינוֹ דִּין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם.

This is derived through an a fortiori inference from the halakha of a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this woman, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, isn’t it logical that her child from that union should have flawed lineage?

Segment 15

וְכִי תֵּימָא: מָה לְאַלְמָנָה, שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת — הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן שֶׁבְּעָלָהּ, עֲשָׂאָהּ זוֹנָה.

And if you would say that the logic of this a fortiori inference could be refuted in a manner similar to the suggestion above that what is true with regard to a widow, who is herself disqualified from marrying a priest, is not true with regard to a woman who is forbidden by a prohibition for which one is liable to karet , that is not correct because here, too, once he has engaged in intercourse with her he renders her a zona , and as such she is disqualified from marrying into the priesthood.

Segment 16

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים בְּעֶבֶד וְגוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר.

§ The Gemara considers the status of other children born from forbidden unions: Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: All agree with regard to a slave or a gentile who engaged in intercourse with a Jewish woman that the offspring born from such a union is a mamzer .

Segment 17

מַאן ״הַכֹּל מוֹדִים״ — שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי. דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אֵין מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין — הָנֵי מִילֵּי

The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Shimon HaTimni, as although Shimon HaTimni said that the offspring of relations for which one is liable for violating a prohibition is not a mamzer , this applies only

Yevamot 44b

Yevamot 44b

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text