Yevamot 42b

ואי מינסבא דלמא מיעברא לאחר לידתה ומיעכר עליה חלבה וקטלה לברה ברעב:

ממסמסא ליה מאכילתו:

לא יהב לה בעל משום דלאו בריה הוא:

וליתבעיניה ליורשים של בעל ראשון:

אשה בושה לבא לב"ד ולתבוע יורשים בשביל בנה:

והורגת את בנה על כרחה מת בנה ברעב:

הי נינהו בתולות הי נינהו ארוסות הא חדא היא דהיכי משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה:

הכי קאמר כלומר לא תתני אחת ואחת דמשמע תרי מילי אלא כולה חדא קתני ופרושי קמפרש אחת בתולות ואחת בעולות וכגון שנתארמלו או נתגרשו בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו בעולות:

הלכה כרבי יוסי ול"ג כרבי יהודה דהא בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) קאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר"י ר"י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואין צ"ל רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ודייק דליתנהו להני כללי מדאיצטריך רבי יוחנן לפסוק כרבי יוסי אף על גב דיחידאה פליג עליה ואי גרס הלכה כרבי יהודה שפיר איצטריך לפסוק הלכה כר' יהודה לאפוקי מר' יוסי דפליג עליה:

סתם ואח"כ מחלוקת היא וא"ת והא אמרינן בריש מסכת ביצה (דף ב.) גבי שבת סתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין הדלועין כו' אע"ג דפליג ר' יהודה בסיפא וקאמר אם לא היתה נבילה מערב שבת כו' ויש לומר דנהי דלא חשיב סתם גמור מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד וא"ת בפ' המוציא יין (שבת פא: ושם) דפריך ומי סבר רבי יוחנן דבר שאין מתכוין אסור והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ומאי קושיא דסתמא בנזיר (דף מב.) ופלוגתא בפ"ב דביצה (דף כג.) גבי קירוד וקרצוף ובתרי מסכתי אמר בפ"ק דמס' ע"ז (דף ז. ושם) אין סדר למשנה וליכא למימר דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם אפי' בסתם ואח"כ מחלוקת דהא קאמר הכא בהדיא אליבא דר' יוחנן סתם ואח"כ מחלוקת היא וי"ל דודאי בסתם ואח"כ מחלוקת מודה ר' יוחנן דאין הלכה כסתם אבל בתרי מסכתי אית ליה לר' יוחנן דהלכתא כסתם וטעמא דר' יוחנן משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת ואח"כ סתם הוא ולא סתם ואח"כ מחלוקת דאין לנו לומר שחזר בו רבי מפסקו עד שנראה בפירוש ומיהו שאר אמוראי אית להו דבתרי מסכתי אין סדר למשנה ואין הלכתא כסתם וא"ת דבפ' כל גגות (עירובין דף צב. ושם) פסק ר' יוחנן כר"ש בין עירבו בין לא עירבו ופריך והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ומייתי מסתם משנה דבפרק חלון (עירובין דף עו:) והיינו סתם ואח"כ מחלוקת ותירץ ה"ר אהרן כהן דעיקר קושיא לרבי יוחנן אינה אלא דלא גזר בעירבו ובזה הדבר הוי מחלוקת ואח"כ סתם מחלוקת בשלש חצירות במי שהוציאוהו (שם דף מה:) וסתם בפרק חלון אבל בפרק כל גגות לא פליגי בגזירה ומיהו קשה דבסוף פרק קמא דמסכת ע"ז (דף כא.) גבי שכירות בתים פסק שמואל כרבי יוסי אע"ג דסתם לן תנא בתר הכי כרבי מאיר:

ותתבעינהו מיורשים אמר אביי אשה בושה לבא לבית דין והורגת את בנה מקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל (עיין תוס' ד"ה סתם) כתבו דדוקא באלמנה אבל בגרושה דקאי בעל יכולה היא שתנשא לאלתר דבעל ממסמיס ליה בבצים וחלב. ורבינו תם ז"ל (בספר הישר) אסר אפילו בגרושה משום דאינה יכול לתבעו על ידה אלא על ידי השליח כדאיכא בכתובות בשלהי האשה שנתארמלה (כתובות כח, א) ואף היא בושה מלתבעו בכך על ידי אחר וכן דעת רב אחא בשאלתות בפרשת וירא (סי' יג).

יש ספרים דגרסי ר' יהודה מתיר ליארס ויש מוחקין הגירסא וגורסין ר' יוסי, משום דקשיא להו דהא ר' יהודה אפילו בגיורת קטנה גזר כדתניא בכתובות פרק אלו נערות (כתובות לו, ב) גבי ואלו שאין להם קנס הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר' יהודה רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ומיהו יש ספרים דלא גרסי התם יתרות על בנות שלש שנים אלא סתם הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין. ויש מי שאינו גורס כאן ר' יהודה אלא ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. והראשון עיקר דאם איתא דר' יהודה נמי מודה בהא ברייתא מנ"ל מהא ברייתא דמתניתין כיחידאה. ועוד דההיא ברייתא דפ' אלו נערות (כתובות לז, א) מייתי נמי לעיל בשלהי פרק ארבעה אחין (יבמות לה, א) ולא גרסינן בה בכל הספרים יתרות על בנות שלש וכן מצאתיה בספר ישן מוגה בישיבת הגאונים ז"ל, ועוד דאי אפשר דגרסינן הכא רבי יוסי דהא משמע דרבי יוסי נמי גזר קטנה אטו גדולה בנשואין מדקא תני במתניתין ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה ומשמע כל הנשים אאותן כל הנשים דרישא קאי כלומר בין קטנה בין גדולה כולן יתארסו דלא גזרינן ארוסין אטו נשואין אבל לא ינשאו ואפי' קטה ואילונית משום דנשואין דהכי מיחלפי בנישואין דגדולה וראויה לילד והכא קתני מתיר ליארס ולינשא מיד אלא ודאי ר' יהודה גרסינן (עיין לעיל (יבמות לד, ב) ד"ה הא).

סתם ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם פירש"י ז"ל שהרי מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי בצדו, ואיכא למידק דהכא קרינן סתם ואחר כך מחלוקת משום מחלוקתו של ר' יהודה דמן הצד ואין הלכה כסתם, והתם בריש מס' ביצה (ב, א) אמרינן גבי שבת דסתם לן תנא כר' שמעון דתנן מחתכין את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים כו' אלמא סתם ואחר כך מחלוקת באותה משנה לא חשבינן ליה כמחלוקת והלכה כסתם, דהא התם ר' יהודה פליג בצדה דקתני ר' יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן. ויש מתרצים (רמב"ן) דסתמא ממש לא הוה למירמי מיניה לר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה, אלא דהוה ליה כרבים אצל יחיד כיון שנשנית סתם בלשון רבים וכדאמרינן בפרק כסוי דם (חולין פה, א) ראה רבי דבריו של (ר"מ) [ר"ש] בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים, ובמסכת נדה פרק המפלת נמי קרינן סתמא מאי דתנן בלשון חכמים מתניתין דהמפלת דתנן התם (ל, ב) המפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ר' ישמעאל אומר יום מ"א תשב לזכר ולנדה כו' וחכמים אומרים זה וזה לארבעים ואחד והוינן בה בגמרא (ל, ב) הא תו למה לי וכי תימא למסתמא כדרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים. ונראה לי דמהתם שמעינן תרתי דסתמא דרישא כיון דתני מחלוקת ר' ישמעאל בצדו לא קרי לה סתמא אלא כמחלוקת יחיד ורבים, וכי הדר אמר וחכמים אומרים קרי ליה סתמא משום דהוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם (עיין רשב"א נדה שם). והתם נמי בביצה אע"ג דפליג ר' יהודה סתמא קרי לה משום דנשנית סתם דלא גרע מאלו נשנית בלשון חכמים ודכותה נמי בשבת בס"פ כל הכלים (שבת קכו, ב) דמקשה נגר הנגרר נמי סתמא היא ואף על גב דפליג בה ר' יהודה. וכיון שכן כי פסק הכא ר' יוחנן כר' יהודה ליכא למירמי עליה מדידיה דפסק כסתם משנה, דלאו סתם גמור הוא והו"ל כאלו פסק הלכה כיחיד במקום רבים. והא דאקשינן הכא (לעיל) מכלל דיחידאה פליג עליה לאו למימרא דאי פליג עליה דרבים דלא פסקינן כיחיד, אלא משום דלאו אורחייהו למישבק לרבים ולמפסק כיחיד אי לאו דאיכא טעמא דמוכח. וכדגרסינן בירושלמי בפרק קמא דמגילה (ה"ד) גמרא אין בין ספרים בהא מלתא למה הוא מורה לה כיחידאה ר' שמואל בר איניא בשם רב הדא דתימא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם ר' בר בון בשם רב אחא הדא דתימא ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם. פירוש אם שנה סתם ואחר כך מחלוקת יחיד אצל יחיד הלכה כסתם, אבל אם שנה ליחיד סתם ומחלוקת בלשון חכמים בין באותה משנה בין במשנה אחרת אין הלכה כאותו סתם אלא כדברי הרבים הרמב"ן נר"ו.

אמר אביי בושה לבא לב"ד פי' רבינו שמשון ז"ל דדוקא באלמנה שהוא בושה לתבוע ליורשים אבל גרושה מעוברת או מניקה מותר' לינשא דלא כסיפא ליה למתבע לבעל וחייס איהו שפי' על בריה למסמסיה בבצים וחלב ועוד דהא אמרינן בפ' אעפ"י שאם נתגרשה אינו כופה להניקה אם מכירה התינוק כדמפרש התם כיון דלא מצי למתבעי אלא ע"י שליח כדאי' בכתובות בפ' האשה שנתארמלה אף היא בושה לתובעו ע"י שליח וכן כתב רב אחא ז"ל ובשאלתות ולדבריה' י"ל דתלמודא פריך מאלמנה דקס"ד דא"ה יכולה לתבוע ליורשים ואנן פרקינן דאפילו לבעלה הוא בושה לבא לב"ד:

גרסינן הלכה כר' יהודה אבל י"ג הלכה כר' יוסי וכדגרש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דבדין הוא דמצי למנקט ר"י אלא משום דר"י נמוקו עמו:

מכלל דיחידאה פליג עליה פי' מכלל דת"ק דפליג וגזר אפי' ארוסה שלא ליארס יחידאה היא כלומר דאי לאו יחידאה היא לא הוה לך למסתר לסתם מתני' דאע"ג דבדוכתיה טובא פסקי הלכה כיחיד במקום רבים התם הוא דאיכא טענה רבה דמסתבר טעמא דיחידאה אבל בהא דמסתבר טעמא דת"ק אם איתא דסתמא דרבים נינהו לא הוה לן למפסק כיחידאה:

א"ל אין יחידאה היא דהא תניא הרי שהיתה רדופה לביה אביה וכו' עד דברי ר"מ ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד. כך הנסחא בגרסות מדוייקות וכן הוא בתוס' בפי' אבל יש מוחקי' אותה משום דקים להו בריתא דשלהי פ"ד אחין דגרסי בה יתרות על בנות ג' ויום א' אלמא גזר רבי יהודה קטנה אטו גדולה ואפי' בזנות וגיורת דלא שכיחי וגורס כאן רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא ואין גרסא זו נכונה דהא בתוספות גרסי רבי יהודה ועוד דאם כן רבי יהודה כר"מ ס"ל וגזר קטנה אטו גדולה ואפילו בעכו"מז וזנות היכי לא גזר במתני' בבת ישראל ארוסה אטו נשואה זה אי אפש' לשום פנים ועוד דכיון דאמרת דר"י מודה בגזרות ר"מ דהך ברייתא מוקמת סתם מתניתין כר"מ דברייתא אמאי חשובא יחידאה דהא רבי יהודה כר"מ ס"ל וכתב דמ"מ הא גליה דעתיה ר' יהודה במתני' דל"ל דת"ק דהא פליג עליה בהדיא בארוסה א"כ אף הכא אמינא דר"מ פליג בה נמי כדפליג ר' יהודה דהא בסברא דר"מ דבריתא שאומרים ר"מ ור' יהודה ויש לדחות דכיון דאמרי בעלמא בסתם מתני' ר"מ היא מסתמא ואשכחן ליה בהדיא דגזר קטנה אטו גדולה ור' יהודה פליג בארוסה בהדיא סברא דתנא דסתם מתני' להוי ר"מ לחודה וכי היכי דגזר בקטנה גזר בארוסה אטו נשואה דאי לא מתניתין אמאן תרמייה ע"כ דכיון דקתני רבי יוסי כל הנשי' דהיינו כל הנשי' יתארסו דרישא דהוא בין קטנה בין גדולה בין ארוסה בין נשואה ודוקא אירוסין שרי אבל נשואין לא אלמא גזר ארוסה בנשואין אטו נשואה וכן קטנה אטו גדולה והיכי קתני הכא ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ומאן דקאמר דיתארסו דמתני' לאו דוקא עליו להביא ראיה הילכך הגירסא הנכוכה רבי יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד ובריתא דפ"ד אחין לא גרסינן ביה יתרות וכדכתי' התם ובתוספתא נמי ל"ג ליה והשתא אתי שפיר דמאן דפליג על ר יהודה ורבי יוסי יחידאה היא דהיינו ר"מ לחודה דגזר בקטנה אטו גדולה ומינה נמי דגזר אירוסין דארוסה אטו נשואין דנשואה ולאפוקי מר' יהודה דלא גזר ושרי ארוסות לינשא מיד דהא לא גזר אפילו ברדופה לבית אביה שהיא גדולה לא גזר בה שום נשואין וכדקתני במתני' ארוסות ינשאו שפיר גרסי' ליה הלכה כר' יהודה או כרבי יוסי ומיהו אכתי אין רבי יהודה ורבי יוסי שוין וכפרי' לעיל וכדפרש"י במתני' ומאן דגריס הלכה כר' יוסי מ"ה נקטי דלא בעו למפסק כרבי יהודה דמקל טובא ולא נקטי' משום דנמוקו עמו כדפרש"י ז"ל:

סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם פי' קרי ליה סתם ואח"כ מחלוקת מפני שמחלוקת בצדה ופרש"י ז"ל וכיון דמייתי עלה הא דאמרו מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם. סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם שמעינן מינה דההיא דכוותא דהא אפי' שיש מחלוקת באותה משנה אין הלכה כסתם וק"ל דהא בפ"ק דביצה אמרינן דהלכה כרבי שמעון לענין שבת משום דסתם לן תנא כוותיה דתנן מחתכין את הדלועים ובאותה סתמא מחלוקת ר' יהודה בצדה ר' יהודה אומר אם לא היתה נבילה בע"ש אסורה וכו' דילמא לר' יוחנן לא קשיא דאנן ה"ק דלא פסק ר' יהודה בסתם משנה אלא בסתם שאין בה מחלוקת אבל לדידן תיקשי דהכא עולים דכל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכ' כסתם ובכל דוכתא נמי פרכינן ליה ואמרי הכי ודילמא סתם ואח"כ מחלוקת היא וכדאיתא בפ"ק דעבודת כוכבים ובשאר דוכתי ואלו בההיא דביצה פסקי' כסתם מתני' וכן בפ' כל הכלים פרכינן נגר הנגרר נמי סתמ' היא ואעפ"י שיש מחלוק' בצדה והנכון בזה מה שקבלנו מרבינו הר"ם בשם הרמב"ן ז"ל דהא דאמרינן סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם לאו למימרא דבשום דוכתא אין הלכה כסתם אלא כלפי שאמר מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם כלומר שאין הלכה כסתם לעולם מסתמא עד דפסקו אמוראי דלא כוותיה בהדיא קאמר בתר הכי דסתם ואח"כ מחלוקת אין אומרים הלכה כסתם לעולם אלא פעמים כך פעמים כך. ובירושלמי פי' דכל היכא דהוי פלוגתא דאמוראי וסתם כן תנא בחד מיניהו ואח"כ כשהזכיר בר מחלקותו הן באותה משנה או במשנה אחרת הזכירו בלשון יחיד ודאי הלכה כסתם כי לפי שראה דבריו שנאן סתם ושנה דברי חבירו בשמו והויא כאותה שאמרו ראה ר' דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים לומר שהלכה כמותו כיון ששנה דבריו בלשון חכמים ודברי ר"ש בשמו ומה לי ששנו בלשון חכמים או ששנאו סתם הכל דרך א' הוא אבל כשסתם דבריו הראשונים והזכיר חברו בלשון חכמים אין הלכה כסתם ועכ"ז מקשינן לר' יוחנן מן הסתם ששנה דברי חברו בשמו דאיהו לא כלל לו הלכה כסתם משנה אלא בסתם שאין בצדו שום מחלוקת והאי מאי דפרקי ליה הכא דלא תיקשי ליה סתם מתני'. וכלשון הזה אמרו בירושלמי על דברי ר' יוחנן שהקשו לו כעין שהקשינו בכאן ואמרו ולמה הוא מורי ליה כיחידאה ר' שמואל בר אניא בשם רב אדא דתימא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל יש מחלוקת אצל סתם לא ברי הלכה כסתם. ועוד שם הדא דתימא יחיד אצל יחיד אבל יחיד אצל חכמים לא ברי הלכה כסתם פירש כשהיא סתם ואח"כ מחלוקת וכפי מה שפירש:

כל סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם אבל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם ויראה מסוגיא זו לפי מה שפירשו בה גדולי הרבנים שכל שנאמר במשנה דברים בסתם ר"ל שלא הוזכר שם אומרן והוזכר באותה משנה חכם אחד שהוא חולק על אותן הדברים כגון ר' פלוני אומר כך סתם ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם והדבר קשה לפרש שהרי במסכת ביצה ב' א' אמרו גבי שבת דסתם לן תנא כר' שמעון דתנן מחתכין את הדלועין וכו' ואת הנבלה וכו' והרי ר' יהודה חולק באותה משנה ואומר אם לא נתנבלה מערב שבת כו' ואעפ"כ הוא קורא לה סתם ופירשו בה שכל שיש בה מחלוקת כלל אינו סתם משנה להקשות ממנה לכללו של ר' יוחנן אם הוא פוסק לפעמים כנגד אותה משנה ומכל מקום סתם משנה הוא לקביעות הלכה כמותה הואיל ונשנית בלא שום הזכרת יחיד שנויה היא בלשון רבים וכמו שאמרו חולין פ"ה א' ראה רבי דבריו של ר' מאיר בכסוי הדם ושנאם בלשון חכמים וכן כיוצא בה במסכת נדה פרק המפלת ל' ב' בסוגית המפלת ליום ארבעים ואחד ובפרק כל הכלים שבת קל"ו א' בסוגית נגר הנגרר ולמדת שכל כיוצא בזה סתמא הוא לקביעות הלכה אלא אם כן ראינו לאמוראים שפסקו כיחיד אי משום דמיסתבר טעמיה אי משום טעמא דמוכח הא כל דחזינן הכי אין מקשין ממנה לכללו של ר' יוחנן וזהו שאמרו סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם כלומר אין הכרח לפסוק כסתם הואיל ומצינו אמורא שפסק כיחיד ואם כן לא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם אלא בסתם שאין בו מחלקת כלל ואף בתלמוד המערב בראשון של מגלה פ"א ה"ד אמרו הדא דתימא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם ועוד אמרו שם הדא דתימא ביחיד אצל יחיד אבל יחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם כלומר אם שנה רבי סתם במקום אחד ובמקום אחר שונה במחלוקת של יחיד ויחיד הלכה כסתם שהרי סתם לן בזה אבל אם נשנו דברי היחיד סתם וכשהוזכר המחלוקת הוזכר הפך הסתם בשם המרובים אין הלכה כסתם אלא כמרובין:

דברים אלו צריך לברר היאך נפרש מחלוקת ואחר כך סתם שהלכה כסתם שבמשנה אחת אין הדבר מצוי להיות מחלוקת ואחר כך סתם אלא שאיפשר שהוא קורא לשם חכמים סתם ומכל מקום ראיתי לקצת מפרשים דלא שנא אי מיתניא סתמא מעיקרא ובתרא פלוגתא דיחידאה עלה לא שנא מילתא דיחידאה מעיקרא ובתרא פלוגתא דרבנן עלה כיון דבחדא משנה הוא לאו היינו סתמא דכלליה דר' יוחנן אלא סתם גמור בלא שום מחלוקת ובין סתם ואחר כך מחלוקת בין מחלוקת ואחר כך סתם כל שבמשנה אחת אין הלכה כסתם ר"ל שאין הכרח לפסוק כן עד שנקשה ממנה לר' יוחנן אע"ג דסתמי נינהו לקביעות הלכה כל שאין אמורא פוסק בהפך הסתם ואם כן במה אמרו מחלוקת ואחר כך סתם שהלכה כסתם על כל פנים שאם תאמר אף בזו הלכה כסתם כל שלא מצינו לאמורא שפסק בהפך אם כן מחלוקת ואחר כך סתם וסתם ואחר כך מחלוקת הכל אחד ועיקר הדברים בפירוש דברים אלו שסתם ואחר כך מחלוקת ומחלוקת ואחר כך סתם בשני מקומות הוא ואומר שאפילו סתם גמיר בלא שום מחלוקת כל שיש בו מחלוקת במקום אחר אחריו אין הלכה כסתם לענין שנקשה ממנה לר' יוחנן וכל שכן כשהוזכרה המחלוקת באותה משנה בין לפניה בין לאחריה אבל מחלוקת תחלה במקום אחד וסתם במקום אחר אחריו הלכה כסתם על כל פנים ויש מפרשים שלעולם לא נאמר סתם ואחר כך מחלוקת אלא בשני מקומות ומחלוקת זו היא רומזת למסכת כתובות פרק שלישי ל"ז א' בענין הגיורת שנחלקו בה ר' יהודה ור' יוסי ואע"פ שדבריהם נראין אין ראיה שלהם מתישבת ולי נראה כשיטה זו אלא שאף במשנה אחת כל שבא אחר הסתם מחלוקת של שני תנאים כמתניתין דהכא שבא אחר הסתם מחלוקת של ר' יהודה ור' יוסי סתם ואחר כך מחלוקת הוא קרוי הא כל שאין שם מחלוקת אלא מאחד סתמא הוא ונראין הדברים ובמסכת יום טוב ב' א' כתבנו בה בפירושנו סברות אחרות שלא נראו לנו:

סתם משנה ומחלוקת של בריתא הלכה כסתם סתם בריתא ומחלוקת של משנה אין הלכה כסתם שאם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו:

בפרש"י בד"ה הי נינהו בתולות כו' דהיכי משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה עכ"ל דהא דקתני אחד בתולות כו' ואחד בעולות ארישא דמתני' היבמה לא תחלוץ כו' נמי קאי ומשום דודאי אפשר למצוא בתולה דאינה ארוסה הוצרך לפרש ונקט במלתיה חדא דבתולה יבמה לא משכחת אם לא ארוסה ודו"ק:

בד"ה ה"ק כלומר לא תיתני כו' בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין כו' עכ"ל פירושו שבכאן אינו מדוקדק לפי לשון התלמוד ובעירובין פרק מי שהוציאוהו פרש"י בע"א והוא נכון ע"ש:

תוס' בד"ה ר' יוסי אומר כו' ועוד היכי מוכח בגמרא דהדר ביה ר"י ממתני' דכרמא כו' ואר"ת דגרס בברייתא דרדופה ר' יוסי מתיר ליארס כו' עכ"ל כל הקושיות מתיישבין לפר"ת לבד מהך קושיא דהיכי מוכח דהדר ביה ר"י ממתני' דכרמא אינה מתיישבת לכאורה גם לפר"ת ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

בד"ה סתם ואח"כ מחלוקת הוא וא"ת כו' וי"ל דנהי דלא חשיב סתם גמור מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד עכ"ל מיהו אינו מוכרח להיות הלכה כאותן רבים שהן דברי יחיד דהא במתני' דהכא בעי למימר מעיקרא דהלכה כר' יוסי משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת וכן כתב הנ"י בשם הרמב"ן ומיהו אי הוה ההוא סתם דברי רבים אע"ג דפליג יחיד עליה והוי סתם ואח"כ מחלוקת מסתבר טפי לפסוק כהני רבים כדמוכח בשמעתין דקאמר מכלל דיחידאה פליג עליה והתניא כו' משמע דאי לא הוה רישא דמתני' אתיא כיחידאה לא הוה לר"י לפסוק הלכה כר' יוסי אע"ג דסתם ואח"כ מחלוקת היא ודו"ק:

גמ' א"ל הל' כסתם עיין חידושי הרשב"א בב"ק קב ע"א ד"ה אלא הלכה:

תוס' ד"ה סתם ואח"כ מחלוקת וכו' וא"ת והא אמרי' וכו' עיין תשובת הרשב"א סי' קיד: