Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 35b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 35b

    Yevamot 35b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 537 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' החולץ הוא מותר בקרובותיה דלאו חליצה היא דהא לא בעיא:

    קרובותיה וקרוביו מפרש לקמן במתני' הנך דנאסרות על האיש מחמת אשתו וקרוביו שנאסרים על האשה מחמת בעלה:

    אם אין הולד של קיימא שהיה נפל:

    וחייבין בקרבן שבעל אשת אח שלא במקום מצוה:

    הולד כשר ממה נפשך:

    גמ ' אינה צריכה חליצה מן האחין דהך חליצה מעלייתא היא:

    שמה חליצה היכא דהפילה דאיגלאי מילתא דבת חליצה הואי:

    מדרבנן ולחומרא דלמא אתי למישרי חלוצה לכהונה דלא ידעי דהואי מעוברת:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 35b · Sefaria

    Tosafot

    מתני' החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת הא דלא נקט החולץ למעוברת כדנקט בגמ' משום דרבותא היא דאע"ג דלא היה עוברה ניכר בשעת חליצה ונראית חליצה מעולה אפילו הכי לא פסלה בזמן שהולד של קיימא ובגמ' נקט נמי למעוברת לרבותא דאע"פ שהוכר עוברה כיון שהפילה חליצה מעלייתא הויא א"נ נקט נמצאת משום סיפא דהתם לא מצי למיתני הכונס ליבמתו מעוברת דא"כ מזיד הוא ולא מיחייב קרבן דלא שב מידיעתו הוא:

    ונמצאת מעוברת בחולץ תוך ג' חדשים איירי דומיא דסיפא דהכונס יבמתו דאיירי תוך ג' דאי לאחר ג' אמאי חייב קרבן כיון דרוב נשים עוברן ניכר לשליש וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי הוה ליה למיעבד וכה"ג אמרינן בשבועות (דף יח. ושם) פרט לאנוס גבי שלא בשעת וסתה וא"ת אם כן אם אין הולד של קיימא אמאי אסור בקרובותיה דתוך שלשה חדשים לאו חליצה היא דהא תנן לקמן היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה ג' חדשים ומפרש בגמ' טעמא דכיון דאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ואר"י דנהי דלאו חליצה היא מ"מ אסור בקרובותיה כיון דמדאוריי' הויא חליצה ועוד דדיעבד אם חלצה אפילו מדרבנן אינה צריכה חליצה אחרת דאמר לקמן יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג' צריכה להמתין ג' חדשים משמע דלא בעיא חליצה:

    צריכה חליצה מן האחין לאו דוקא מן האחין דה"ה דלא פקעה זיקת החולץ אי נמי מן האחין של מת קאמר:

    תגלי מילתא למפרע לא אמרינן אע"ג דלקמן (יבמות דף מא:) גבי ספקות שקידש אחת משתי אחיות חשבינן לה בת חליצה ויבום כיון דאם יבוא אליהו ויאמר דהא קדיש לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע העתידות אבל התם א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה וא"ת לריש לקיש הכונס יבמתו מעוברת והפילה אמאי פטור מן הקרבן כיון דביאת מעוברת לא שמה ביאה א"כ אשת אח שלא במקום מצוה היא ואר"י דאפ"ה לא מחייב מידי דהוה אקטן שבא על יבמתו גדולה דאמר לקמן (יבמות דף לט) דתגדלנו:

    והא לית ליה כיון דהפילה לבסוף אבל בר קיימא לא א"נ כשהוא בר קיימא נפקא לן מלהקים שם ומלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי:

    וריש לקיש סבר בין אין לו עיין עליו הואיל ובאותה שעה היה ראוי להתקיים וא"ת א"כ תפטר לשוק בלא חליצה כמו בזרע פסול דנפקא לן (לעיל יבמות דף כב:) נמי מאין לו ואמאי נמי אמרינן לקמן דולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם ויש לומר דאמרינן נמי עיין עליו שלא תחלוץ ולא תנשא כל זמן שעומדת בספק:

    רצה יוציא רצה יקיים מיבעיא ליה והא דקתני לעיל גבי ד' אחין ב"ש אומרים יקיימו ולא קתני רצו משום דהתם ליכא למיטעי:

    הרי זו לא תנשא צרתה כ"ש היא שלא תנשא ושלא תבעל אלא צרתה איצטריך שלא תאמר תנשא ממה נפשך:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Yevamot 35b · Sefaria

    Rashba

    גמרא אינה צריכה מן האחין. ולאו דוקא נקט מן האחין, אלא בין ממנו בין מן האחין אינה צריכה. ולריש לקיש צריכה חליצה או מן האחין או ממנו אי סבר לה ריש לקיש כשמואל דאמר (לעיל יבמות כז, א) בחליצה פסולה למיפטר נפשה פטרה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"א ה"כ) שחולצות ממנו או מן האחין. ויש לפרש דמשום דריש לקיש נקט מן האחין דדוקא מן האחין, אבל חליצה דידיה לא פטרה דסבר לה כרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין (ועיין רמב"ם שם פ"ד ה"כ וצ"ע).

    אלא לדידך אמאי פסלה מן הכהונה הא דלא אקשי אם אינה חליצה אמאי אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. משום דאיכא למימר דהאי תנא סבר יש זיקה, וכיון שאין חליצתה כשרה עדיין זיקתו קיימת.

    ופריק מדרבנן ולחומרא וקשיא לי ואם כן אפילו היה ולד של קיימא אמאי לא פסלה נמי ולחומרא. ויש לומר בולד שאינו של קיימא דוקא הוא דחומר משום דאיכא דהוי בחליצה ולא הוי בלידה, וגזרינן דלמא אמרי חליצה אינה פוסלת מן הכוהנ, ואהכרזה נמי לא סמכינן דכיון דליכא ולד דלוכח, חיישינן דלמא איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה ואתו למשרי חלוצה לכהן וכדאמרינן לקמן (יבמות לו, א). אבל בזמן שהולד של קיימא סמכינן אהכרזה דהא איכא ולד של קיימא דמוכח. ולקמן דאמרינן שמא יהא ולד של קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ודלמא איכא דהוה בחליצה ולא שמע בהכרזה, התם נמי לא מוכח עלה ולד צרתה דנתון במדינת הים ואפילו בדיעבד לא סמכינן אהכרזה ופסלו לכונה כנ"ל.

    הא דפריק ריש לקיש מאי יקיים יחזיר ויקיים דלא סגיא תמיהא לי מאי קא מסיים בה דלא סגיא לא הוה ליה למימר אלא מאי יקיים יחזור יקיים. ויש לומר דאלומי לפירוקיה קאמר לומר דעל כרחך לא סגיא בלאו הכי, דאלו הרשות בידו לקיים קאמר, רצה יוציא רצה יקיים מיבעי ליה, וכלישנא בתרא דמותיב מינה ריש לקיש לר' יוחנן בשלמא לדידי דאמינא מאי יקיים יחזור ויקיים שפיר. ואם תאמר הא משמע יקיים ופטורים מן הקרבן, ואם איתא דביאת מעוברת לא הויא ביאה, אשת אח שלא במקום מצוה היא, יש לומר דאף על גב דלא שמה ביאה לפוטרה, היינו משום דכתיב ובן אין לו עיין עליו בעיונא בעלמא, מכל מקום כיון שהפילה ואיגלי מלתא דהוזקקה לו משעה ראשונה, לא הוה עליה כאשת אח שלא במקום מצוה, שאם אין אתה אומר כן היכן מצינו לריש לקיש יבמה שהפילה האיך מתיבמת והלא בשעת נפילה אין אני קורא בה יבמה יבא עליה, וכל שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אחת שיש לה בנים. אלא דטעמא כדאמרן שלא נאסרה עליו לגמרי, אלא שצריכה להמתין עד שנדע אם הוזקקה לו אם לאו, וכשהפילה כבר נודע שהוזקקה.

    אי חליצת מעוברת לא שמה חליצה ביאת מעוברת לא שמה ביאה דאי משום ספק שמא יפגע באיסור אשת אח, היינו לכתחלה הא דיעבד אמאי לא נפטרה צרתה. ואף על גב דאיכא חייבי לאו ועשה באלמנה מן הנשואין לכהן גדול דעולה לחליצה אף על פי שאינה עולה ליבום, ואם בעל לא קנה וצריכה חליצה, התם נמי מרבויא דקרא דועלתה יבמתו דרחמנא רבינהו לחליצה כדאיתא בפרק כיצד (לעיל יבמות כ, א) אבל הכא דמשום דמעוברת אינה ראויה ליבום היא אם כן אשת אח שלא במקום מצוה היא ולחליצה נמי לא חזיא.

    Rashba on Yevamot 35b · Sefaria

    Ritva

    החולץ ליבמתו

    החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וכו' והא דלא קתני החולץ למעוברת י"ל משום דכונס ליבמתו לא מתניא ליה בכונס את המעוברת דלאו עסקינן שיביא עצמו לספק אשת אח ואפי' לספק קרוב לודאי דרוב נשים מעוברות יולדו' ולד של קיימ' ובן כרת הוא ולא בן קרבן א"נ דלרבותא נקט ונמצאת מעוב' דאעפ"י דבשעת חליצת' לא היתה נראית למעובר' יהיו העולם סבורים כי חליצתה כשרה א"ה כשילדה ולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה ואעפ"י שאתה מצריכה כרוז לכהונה סמכינן אהכרזה כיון דאיכא ולד דמוכח ואם אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה:

    אין הולד של קיימא כגון שהפילה או שילדה חי ולא שהה ל' יום והוא ספק בן ט' ספק בן ח' ולא נגמרו סימניו שאילו נגמרו סימניו או דקים לן בגויה דכלו לו חדשיו אפי' לא נתקיים אלא ליום א' ולד מעליא חשיב וכדאיתא במ' נידה וכדבעינן לברורי לקמן במכילתן בס"ד:

    ופסלה מן הכהנה פי' ואפי' בדיעב' מפקינן לה אם נשאת לכהן הכונס ליבמתו ונמצאת מעובר' פי' כשכנסה תוך ג' חדשים לעיבורה דאילו לאחר ג' חדשים כיון דלא היה עוברה ניכר לשלישי ומיהו כדאמרינן במס' שבועות בבועל אשתו ופרשה נדה אם בעלה סמוך לנדתה אנוס הוא ופטור:

    גמרא איתמר החולץ למעוברת והפילה והא דלא נקט ונמצאת מעוברת משום דהכא ליכא מהנהו טעמא דנקט התנא דפריך לעיל וכיון דכן הא עדיפא ליה איכא כח דהיתרא לרבי יוחנן דאע"ג דחלץ למעובר' מפורסמת דבההיא שעתא דחליץ לה היתה בחזקת דלא חשיבא חליצה דרוב נשים מעובר' אפי' הכי הויא חליצה ואינה צריכה חליצה מן האחין:

    ור"ל א' צריכא חליצה מן האחים ק"ל למה להו למנקט מן האחים וכ"ת משום דאפילו תימא דלא הויא חליצה לפטרה לשוק מ"מ פסל' בחליצ' זו עליו ועל כל האחים דלא גרעא מגט דעלמא וחליצה דעבדי לה השתא לפטרה לשוק חליצה פסולה היא וצריכא לחזר על כל האחים לר"ל ור' יוחנן והא ר' יוחנן לית ליה הכי אלא כשמואל ס"ל דחליצה פסולה אינה צריכא לחזור על כל האחים כדכתבנא לעיל בפ"ד אחין וכ"ת דר"ל ס"ל הכ' ואגב לישנא דר"ל נקטיה כדר' יוחנן א"כ ה"ל לר"ל למימר צריכא חליצה ממנו ומכל האתי' וי"א דר"ל לא פסלה בחליצה הראשונה על האחי' אלא עליו לבדו משום דעבד בה מעשה כל דהו הלכך הויא חליצ' אחין כשרה וחליצתו פסולה וקסברי דאפילו למיפטר נפשה חליצה מעולה בעיא א"נ כגון דאית לה צרה בעיא חליצה מעולה אבל דעת הגאון ז"ל דהיא וצרתה פסולה עליו ועל כל האחים ואפילו לר"ל ולפי זה הא דנקט הכא אחים לאו לעיכובא אלא דהכי עדיף טפי כיון דאיהו כבר חליץ לה זימנא אחרינא וכן כתב הרמב"ם ז"ל שחולצות ממנו או מן האחים:

    ור"ל איגלאי מילתא למפרע לא אמרינן ק"ל למהר"ם מ"ט דר"ל בהא דהא שפיר קאמר ר' יוחנן ובכולי תלמודא אמרינן לה ואילו הכא קי"ל כר"ל ותירץ הוא ז"ל דר"ל חליצה ראשונה מסופקת היא דודאי אם בשעה שחולץ לא היתה ראויה לבא לכלל לידה ההיא עיבור כמאן דליתיה דמי וחליצ' שחלץ לה כשרה אלא דאיהו חייש דילמא באותה שעה ראויה היתה לילד והולד היה גמור אלא שגרם לה אחרי כן גורם להפיל וחליצה דמעיקרא לאו חליצ' היא כלל ולהכי קאמר דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן ור' יוחנן סבר דכל שהפילה אין העיבור הראשון כלום ובתוס' פירש דריש לקיש סבר דכל שהיא מעוברת משום צדדים הוא דלא תועיל לה חליצ' שלא אמר הכתוב לחלוץ אלא במקום שאין שום צד של בן בעולם וכדנקיט בתר הכי מקרא דבן אין לו עיין עליו אמר הכי מעיקרא מסתברא ולה"ק דאיגלאי מילתא נמפרע לא אמרי'

    בן אין לו עיין עליו אם יש לו בן כל דהו ואפילו ממזר ועיין עליו שלא יהא שום צד בין בשעת ביאה ולא בשעת חליצה:

    6 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 35b · Sefaria

    Meiri

    בעזרת הצור ובישועתו:

    החולץ ליבמתו וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו בענין החלק הראשון גם כן ר"ל עניני הלכות חליצה ויבום אלא שיתבאר בו גם כן מענין איסורי ביאה ורובו יסוב על שבעה ענינים הראשון במי שחלץ בטעות או כנס בטעות כיצד הוא דינו השני בזכות שיש לשומרת יבם על נכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם וכיצד דנין בנכסים אם מתה ועל אי זה צד היבם קם תחת אחיו לנחלה השלישי אי זה מן האחים ראוי ליבם או לחלוץ הרביעי להודעת הקרובות שנאסרו מחמת חליצתו וכן לבאר קצת קורבות שמונעות את היבום או שמעכבות בו החמישי לבאר שהיבמה צריכה להמתין שלשה חדשים כשאר הנשים ונתגלגל בה לענין זה דין שאר הנשים הששי לבאר שיבם אחד מיבם כמה יבמות מבתים חלוקים ושביאת אחת או חליצת אחת פוטרת את כלן בבית אחד ואם יש בהן כשרה ופסולה לאי זו ראוי לחלוץ ולאי זו ראוי ליבם השביעי בענין קצת איסורי ביאה ודיני ממזרות זה שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו הרבה דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה ואם אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה אמר הר"ם זה מבואר כי כאשר הולד של קיימא איגלי מילתא שהחליצה ההיא לא היתה צריכה אליה וכאלו לא היתה כלל:

    אמר המאירי החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת מן הראשון וילדה בזמן שהולד של קיימא ר"ל שיצא מספק נפל והוא לאחר שלשים יום או שנתברר שכלו חדשיו ונמצא שהחליצה ללא שום צורך היתה והרי היא כאלו אינה ומתוך כך החולץ מותר בקרובותיה הנאסרות לחולץ מחמת חליצה שהחלוצה כעין גרושה וכל קרובה שתאסר לאדם מחמת אשתו כשגרשה הן אסורות לחולץ מחמת חלוצתו ופרטיהם יתבארו למטה מ' ב' ודרך ביאור אתה מפרש כאן שמותר הוא באחותה שאינה נקראת אחות חלוצה אחר שהחליצה אינה כלום והיא מותרת בקרוביו כלומר אם היה לו לאותו חולץ אח מן האם שאינו אחיו של ראשון היא מותרת לו ולא תאסר משום חלוצת אחיו אחר שהחליצה כאלו אינה ולא פסלה מן הכהונה מצד החליצה שהרי אינה כלום ואפילו ידע שהיא מעוברת וחלץ לה כדי שאם תפול לא תזקק לו וילדה ולד של קיימא הדין כן אלא מתוך שאין רגיל לחלוץ למעוברת נקט ליה החולץ ונמצאת מעוברת ולא עוד אלא שאסור לחלוץ למעוברת מפני שטעונה כרוז כדי שלא לפסלה לכהונה ואע"ג דבדיעבד מיהא אף בלא כרוז כל שילדה ולד של קיימא לא פסלה לכהונה בין שנודע עיבורה בין שלא נודע מכל מקום אסור לו לחלוץ אף בהכרזה דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה כמו שיתבאר בפרק זה אי נמי משום סיפא ר"ל הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת דבההיא אלו ידע שהיא מעוברת אין בה קרבן והוצרך לשנות בה ונמצאת מעוברת נקט ליה נמי ברישא הכי:

    ואם אין הולד של קיימא הרי החליצה חליצה והוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה אלא שצריך לחזור ולחלוץ לה פעם אחרת שאין חליצת מעוברת חליצה אלא להחמיר כמו שיתבאר וכן הדין בכל שהיא צריכה חליצה אף מדברי סופרים:

    משנה הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן אם אין הולד של קיימא יקיים ספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי אמר הר"ם העקר אצלנו כל שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת חייבין על לא הודע להביא אשם תלוי אבל בצורת הספק אשר יתחייב בה אשם תלוי מחלוקת כמו שאני עתיד לבאר הספק בכריתות ואחר ידיעת אלו העקרים יתבאר ההלכה לא יתחייב אשם תלוי בסדר זה הספק:

    אמר המאירי כנסה ר"ל שבא עליה ונמצאת מעוברת מן הראשון וילדה בזמן שהולד של קיימא נמצא שבא על אשת אח שלא במקום מצוה והולד מכל מקום כשר כמו שיתבאר בסמוך וחייב חטאת שהרי זדונו בכרת ומאחר שכן שגגתו חטאת וזו ודאי בנמצאת מעוברת היא שאלו ידע שכן אסור לו וכן שהוא מזיד ואין כאן קרבן ואע"פ שאיפשר שתפיל מכל מקום קרוב למזיד הוא שרוב נשים ולד מעליא ילדן אלא בנמצאת מעוברת ושוגג היה ויש מפרשים בזו דוקא בתוך שלשה שאם לאחר שלשה ולא הוכר עוברה אנוס הוא ואין כאן קרבן שרוב נשים עוברן ניכר לשלשה וכמו שאמרו בשבועות י"ח א' אי בשאין סמוך לוסתה אנוס הוא ופטור ואם תאמר ובתוך שלשה קרוב למזיד הוא שהיה לו להמתין מכל מקום שוגג הוא שאותות העיבור נכרים הם בתוך שלשה אלא שאין מרגשת בו עד שלשה וזו הואיל ולא היתה מכרת אותות בעצמה אין לך שגגה גדולה מזו וזהו שאמרו בתלמוד המערב פ"ד ה"א מתניתין בשעבר הא לכתחלה היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים:

    ויוציא פירושו בגט ומכל מקום עד שלא ילדה לא יוציא הואיל ולא ידע בעיבורה אלא יפרוש ומכל מקום אם כנסה וידע בעיבורה יוציא שהרי אף במעוברת חבירו אמרו לקמן ל"ו ב' יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס כל שכן בזו ויש אומרים שלא יוציא כמו שיתבאר למטה ושמא תאמר וכשילדה ולד של קיימא מיהא מה ענין לגט בכאן והרי חייבי כרת היא ואין בה מקום לתפיסת קדושין פירשוה הגאונים כשיבמה זו יבמה מן האירוסין ר"ל שלא נשאת לאח המת אלא נתארסה לו וכגון שבעל קודם שקדש שהיא ביאה של זנות ואחר כך קדש ומת קודם שיכנוס ונתיבמה ונמצאת מעוברת ומתוך כך אם ילדה ולד של קיימא יוציא בגט שמא יאמרו קמא תנאה הוו ליה בקדושין ולא איקיים ושני שפיר קא נסיב ואם תוציאנה בלא גט יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט אבל אם היתה יבמה מן הנשואין כל שילדה ולד של קיימא אינה צריכה גט מה יאמרו אי משום תנאי אין דרכו של אדם לישא על תנאי ואי משום גירושין הרי אין גירושין מתירין באשת אח שהרי גרושת אחיו אסורה וכן אין לתלות ביבום שהרי הולד מעיד שאין לו בה יבום ודבר זה מתבאר בפרק האשה רבה צ"ד ב' שחלקו באשת אח בין מן הנשואין למן האירוסין שכל מן האירוסין מצריכה גט משני ולא מן הנשואין ובמשנתנו מיהא הואיל וילדה אף במן האירוסין דוקא כשבעל תחלה שאם קדש ואחר כך בעל יש לומר בה אין אדם עושה בעילתו זנות כדין קדש על תנאי ובעל על הדרך שביארנו והרי היא כנשואה ומכל מקום כתבו גאוני ספרד שאם לא נודע אם קדש ואחר כך בעל אם בעל ואחר כך קדש אלא שהיא אומרת שאחר קדושין בעל אע"פ שהיא נאמנת כמו שביארנו בראשון של כתובות י"ג ב' וכרבן גמליאל שמכשיר אף ברוב פסולים אצלה מכל מקום בזו צריכה גט מפני שאף הם אומרים קודם קדושין בעל:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 35b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אלא לדידך דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה אמאי פסלה כו' הא דלא נקט במילתיה אמאי אסור בקרובותיה דהוא ריש מילתיה דמתניתין וכן נקטי התוספות בדבריהם בשמעתין אההיא דתוך ג' חדשים לאו חליצה היא י"ל דודאי מודה ר"ל דאסור בקרובותיה כיון דחליץ לה ועביד בה מעשה כל דהו ה"ל לגבי דידיה חליצתו חליצה לאסור בקרובותיה דמהאי טעמא כתבו הרא"ש ונ"י דדוקא חליצת אחים כשרים אבל הוא לא מצי חליץ לה דהורעה זיקתו אבל לדעלמא לפוסלה מן הכהונה פריך שפיר אמאי פסלה כיון דלאו שמה חליצה וצריכה חליצה אחרת מן האחין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yevamot 35b · Sefaria

    Maharam

    תוס' בדבור ראשון א"נ נקט נמצאת משום סיפא וכו' ר"ל דלעולם דלשון החולץ למעוברת עדיף טפי דלכך נקט בגמ' החולץ למעוברת דלמה לו למנקט לשון ונמצאת והא דנקט במתני' לשון ונמצאת מוכרח היה התנא למיתני כן משום סיפא וכו':

    ד"ה ונמצאת מעוברת וכו' עד וא"ת א"כ אין הולד של קיימא אמאי אסור בקרובותיה וכו' דהא תנן לקמן וכו'. ע"כ צריכין אנו לומר דקושית התוס' היא אליבא דר' יוחנן דלריש לקיש ל"ק מידי דאיהו ס"ל הא דקתני במתניתין אסור בקרובותיה וכו' ופסלה מן הכהונה היינו מדרבנן ולחומרא כדאיתא בגמרא וא"כ צריכין אנו לומד דס"ל לתוס' דלר' יוחנן אע"ג דס"ל דחליצת מעוברת שמה חליצה היינו בחולץ אחד ג' חדשים אבל בתוך ג' חדשים אפילו ר' יוחנן מודה דלא שמה חליצה דאל"כ הא מתני' דלקמן היבמה לא תחלוץ וכו' א"ר יוחנן ולקמן (יבמות דף מ"א ע"ב) פריך לה אר' יוחנן ומסיק דטעמא דמתני' לא הוי משום דשמא תפיל ותנשא בחליצה זו וחליצת מעוברת לא שמה חליצה אלא משום טעם דכל העולה ליבום עולה לחליצה וכו' א"כ ש"מ דאף ר' יוחנן מודה בזה וכן כתבו התוס' לקמן ריש דף ל"ו בסמוך ד"ה בשלמא וכו' עד דהא ודאי תוך ג' מודה ר' יוחנן וכו' וטעמא משום דאינה עולה ליבום דאפי' יבא אליהו ויאמר דלא מיעברה לאו בת יבום היא ולכך אינה עולה לחליצה וכו' אלא דאנן צריכין ליתן טעם דמ"ש אחר ג' אפי' היא מעוברת אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברה מפולי מפלה הויא בת חליצה ויבום ובתוך ג' אפי' אם יבא אליהו ויאמר דלא מיעברה לאו בת חליצה ויבום היא וי"ל דמשום תוך ג' תקנת חכמים דלא תתיבם שום יבמה בעולם תוך ג' ולא פלגי רבנן ולכך אפי' יבא אליהו ויאמר דלא מיעברה לאו בת יבום היא משא"כ לאחר ג' דליכא שום תקנה ולכך אפילו היא מעוברת אם הפילה לאחר מכן שמה ביאה ושמה חליצה למפרע מטעם אם יבא אליהו וכן איתא בהדיא בגמרא לקמן (יבמות דף מ"א ע"ב) על מתני' דהיבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיש לה ג' חדשים הכא אם יבא אליהו ויאמר בהדיא לא איעברה מי משגחינן ביה ויבמינן לה בתמיה הא קטנה דלאו בת עיבורה היא ואפ"ה צריכה להמתין ג' חדשים אלא שיש להקשות לפי זה הא דאיתא בגמרא בשמעתין איתיביה ר"ל לר' יוחנן אין הולד של קיימא וכו' ומאי מותיב ליה הא מתני' בתוך ג' איירי ותוך ג' אפי' ר' יוחנן מודה דלא שמה חליצה מדרבנן לפי שנויא קמא דתוס' בדבור זה וי"ל דר"ל ס"ל אידך שנויא דתוס' עיקר דתוך ג' אם אינה מעוברת אם חלצה בדיעבד אפי' מדרבנן אינה צריכה חליצה אחרת ולכך פריך לר"י דאי אמרת חליצת מעוברת שמה חליצה אינה צריכה חליצה מן האחין מבעיא ליה אלא ודאי חליצת מעוברת לא שמה חליצה ולכך הואיל ונמצאת מעוברת צריכה חליצה אחרת וגם התוס' בעצמם אינם תופסים שנויא קמא לקושטא דמלתא לומר דמדרבנן לא הויא חליצה כלל אפילו בדיעבד אלא רצונם לומר דהא דקתני אסור בקרובותיה אתי שפיר אפי' את"ל דלא הויא חליצה כלל דנהי דלאו חליצה היא מ"מ אסור בקרובותיה וכו' וק"ל:

    ד"ה תיגלי מלתא למפרע וכו' עד וא"ת לר"ל הכונס יבמתו מעוברת והפילה אמאי פטור מן הקרבן וכו'. לאו דוקא נקטו מעוברת דא"כ מזיד הוא ולא שייך כאן קרבן אלא ר"ל נמצאת מעוברת ואמתני' הקשו דקתני הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא וחייבים בקרבן אין הולד של קיימא יקיים דמשמע דאם אין הולד של קיימא דהיינו שהפילה אין חייבים בקרבן ואמאי פטור מן הקרבן וכו':

    ד"ה הרי זו לא תינשא כ"ש היא שלא תנשא ולא תיבעל כו' ר"ל שלא תיבעל דשמא יהא הולד בן קיימא ונמצא פוגע באשת אח שלא במקום מצוה ולא תנשא דאע"ג דהשתא לא אסיק אדעתיה הא דהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם מ"מ אסורה לינשא לשום אדם דשמא לא יהא הולד של קיימא וא"כ לר' יוחנן יחזור ויבעול ולריש לקיש עכ"פ אם רוצה לינשא לאחר צריכה ממנו גט אלא אפילו צרה דס"ד דתנשא ממ"נ דאם יהא הולד של קיימא הולד פוטרתה ואם אין הולד של קיימא החליצה פוטרתה אפ"ה לא תנשא:

    ד"ה כי פליגי בחליצה ובביאה כ"ע מודו שלא יבא לידי איסור ר"ל שאם אתה אומר דהכונס למעוברת והפילה דביאתה ביאה למפרע אתי לייבם מעוברת לכתחלה ושמא יהא הולד של קיימא ויבא לידי איסור אשת אח וק"ל:

    Maharam on Yevamot 35b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה תגלי מילתא וכו' דאמר לקמן דף לט וכו' צ"ל דף קיא ע"ב:

    Gilyon HaShas on Yevamot 35b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    מתני' החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וכו' אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה: ואף בחולץ תוך שלשה, מ"מ בדיעבד כשרה החליצה, ומש"ה אסור בקרובותיה, ואפילו מדרבנן א"צ חליצה אחרת, כדמוכח ממאי דמקשה ר"ל (דסוברת חליצת מעוברת לא שמה חליצה דדריש בן אין לו עיין עליו, לר"י דאמר דחליצה כשרה) ממתני' דתנן אסור בקרובותיה, בשלמא לדידי דלא שמה חליצה היינו דקתני אסור בקרובותיה מדרבנן ולחומרא אלא לדידך א"צ חליצה אלא מן האחין מבעי ליה, ואם איתא דמדרבנן צריכה חליצה אחרת, איך הו"מ למתני כן, ובתוס' (ד"ה ונמצאת) בתירוצם א' ס"ל דמדרבנן בעי חליצה אחרת, ואיני מבין:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 35b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 35, Amud Bet, about 537 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה, בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד…”

    2. Segment 214 words

      Opens “אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא — הוּא אָסוּר…”

    3. Segment 314 words

      Opens “הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה, בִּזְמַן…”

    4. Segment 47 words

      Opens “וְאִם אֵין וָלָד שֶׁל קַיָּימָא — יְקַיֵּים.…”

    5. Segment 515 words

      Opens “סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה…”

    6. Segment 620 words

      Opens “גְּמָ׳ אִיתְּמַר: הַחוֹלֵץ לִמְעוּבֶּרֶת וְהִפִּילָה, רַבִּי יוֹחָנָן…”

    7. Segment 737 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן…”

    8. Segment 88 words

      Opens “בְּמַאי קָמִפַּלְגִי? אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא…”

    9. Segment 925 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא, רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: אִם…”

    10. Segment 108 words

      Opens “וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: תִּגַּלֵּי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ לָא…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא, רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: ״וּבֵן…”

    12. Segment 1242 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: אֵין הַוָּלָד…”

    13. Segment 135 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: מִדְּרַבָּנַן, וּלְחוּמְרָא בְּעָלְמָא.…”

    14. Segment 1443 words

      Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן:…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “אֶלָּא לְדִידָךְ, ״אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין״…”

    16. Segment 1628 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: אֵין הַוָּלָד…”

    17. Segment 1728 words

      Opens “אֶלָּא לְדִידָךְ, דְּאָמְרַתְּ חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת — לֹא…”

    18. Segment 1838 words

      Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן:…”

    19. Segment 1920 words

      Opens “אֶלָּא לְדִידָךְ — ״רָצָה יוֹצִיא, רָצָה יְקַיֵּים״…”

    20. Segment 2033 words

      Opens “מֵיתִיבִי: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת —…”

    21. Segment 2115 words

      Opens “וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּיאַת מְעוּבֶּרֶת שְׁמָהּ בִּיאָה,…”

    22. Segment 2212 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: בְּבִיאָה כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי…”

    23. Segment 2327 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת — שְׁמָהּ…”

    24. Segment 2431 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא, מָה נַפְשָׁךְ: אִי בִּיאַת…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 35b · Segment 22 — “אָמַר אַבָּיֵי: בְּבִיאָה כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא פָּטְרָה,…

    Original text

    הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה, בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא — הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

    MISHNA: When a man who has a brother dies childless, his widow [ yevama ] and one of his brothers [ yavam ] may perform a ritual through which she is freed of her levirate bonds [ ḥalitza ]. It is then considered, with regard to forbidden relationships, as though they had been married and divorced. Therefore, he is forbidden to her relatives, and she to his. However, with regard to one who performs ḥalitza with his yevama and then she is found to have been pregnant at the time of the ḥalitza and she gave birth, in the event that the offspring is viable, the deceased husband has been survived by offspring and so there was never any levirate bond; consequently, the ḥalitza that was performed was entirely unnecessary and a meaningless act. As such, he remains permitted to her relatives and she remains permitted to his relatives. Furthermore, since the ḥalitza was meaningless, she is not afforded the status of a ḥalutza , i.e., a yevama who performed ḥalitza , a status akin to that of a divorcée. Therefore, the ḥalitza does not disqualify her from marrying into the priesthood.

    אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא — הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

    If the offspring is not viable, then it emerges that the ḥalitza was indeed necessary. Therefore, he is forbidden to engage in relations with her relatives and she is forbidden to engage in relations with his relatives, as though they had been married and divorced, and the ḥalitza disqualifies her from marrying into the priesthood, as she is afforded the status of a ḥalutza .

    הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה, בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא — יוֹצִיא, וְחַיָּיבִין בְּקׇרְבָּן.

    With regard to one who consummates the levirate marriage with his yevama , i.e., he had intercourse with her under the assumption that there is a levirate bond and so there is a mitzva to do so, and then she is found to have been pregnant at the time of the intercourse and she gave birth, in the event that the offspring is viable the deceased brother has been survived by offspring and it is evident that there was never any levirate bond. In that case, the relations they had, rather than being a mitzva, were a violation of the prohibition against engaging in relations with one’s brother’s wife. Therefore, the yavam must send her out, i.e., they must separate, as she is forbidden to him as his brother’s wife, and to atone for the forbidden relations that they had, they are each obligated to bring a sin- offering, as is the halakha for all who inadvertently transgress a prohibition that, when performed intentionally, is punishable by karet .

    וְאִם אֵין וָלָד שֶׁל קַיָּימָא — יְקַיֵּים.

    And if the offspring is not viable, and therefore there was in fact a levirate bond, he may maintain her as his wife since his intercourse with her was a valid consummation of levirate marriage.

    סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן — יוֹצִיא, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר. וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי.

    If they consummated the levirate marriage and seven months later she gave birth, there is uncertainty whether the child is nine months old, i.e., counting from conception, and is the offspring of the first husband, and as such there was no levirate bond, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband, i.e., the yavam , and not of the deceased, in which case there was a levirate bond. In that case, due to the possibility that she is forbidden to him as his brother’s wife, he must send her out. However, the lineage of the child is unflawed, since regardless of whether it was born of the first or second husband, there was no transgression involved in its conception. Furthermore, to atone for the possibility that they had forbidden relations they are both obligated to bring a guilt- offering for uncertainty, as is the halakha for anyone who is uncertain whether they inadvertently transgressed a prohibition that would require one to bring a sin-offering.

    גְּמָ׳ אִיתְּמַר: הַחוֹלֵץ לִמְעוּבֶּרֶת וְהִפִּילָה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין.

    GEMARA: An amoraic dispute was stated with regard to one who performs ḥalitza with a pregnant woman and she later miscarried. Since she miscarried, she was certainly bound to the yavam by a levirate bond and may not marry anyone else; rather, she is obligated to consummate the levirate marriage or perform ḥalitza . The question is whether the ḥalitza that was performed while she was still pregnant is effective in releasing her from the levirate bond. Rabbi Yoḥanan said: She does not require another ḥalitza from the brothers. Reish Lakish said: She requires another ḥalitza from the brothers.

    רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין, חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת — שְׁמָהּ חֲלִיצָה, וּבִיאַת מְעוּבֶּרֶת — שְׁמָהּ בִּיאָה. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין, חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת — לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה, וּבִיאַת מְעוּבֶּרֶת — לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה.

    The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan said that she does not require another ḥalitza from the brothers because he holds: Ḥalitza performed with a pregnant woman who later miscarries is considered effective ḥalitza in order to release her from the levirate bond. And similarly, intercourse with a pregnant woman who later miscarries is considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse, such that she and the yavam are considered to be married. And Reish Lakish said she requires another ḥalitza from the brothers because he holds: Ḥalitza performed with a pregnant woman is not considered effective ḥalitza , and intercourse with a pregnant woman is not considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse. Therefore, after she miscarries, another ḥalitza must be performed in order to release her from the levirate bond.

    בְּמַאי קָמִפַּלְגִי? אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא.

    With regard to what principle do they disagree? If you wish, say that they disagree over the interpretation of a verse. And if you wish, say that they disagree on a point of logical reasoning.

    אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא, רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר דְּהָא דְּאִיעַבַּרָא אַפּוֹלֵי מַפְּלָה, מִי לָאו בַּת חֲלִיצָה וְיִבּוּם הִיא? הַשְׁתָּא נָמֵי תִּגַּלֵּי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ.

    If you wish, say that that they disagree over a point of logical reasoning in that Rabbi Yoḥanan holds: If Elijah the prophet were to come at the moment of the ḥalitza and say that this woman who is pregnant will miscarry, is she not eligible for ḥalitza or levirate marriage, even though she is currently pregnant, since her husband died and will not be survived by offspring? Now, too, even though when the ḥalitza or levirate marriage is performed it is not known whether or not she will miscarry, the matter will be revealed retroactively, i.e., if she ultimately miscarries then it is apparent the ḥalitza or levirate marriage was always necessary and is therefore valid.

    וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: תִּגַּלֵּי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ לָא אָמְרִינַן.

    And Reish Lakish said: We do not say that the matter will be revealed retroactively in order to validate the levirate marriage or ḥalitza . Since at the time of the levirate marriage or ḥalitza it was still unknown whether she would miscarry, the act is considered premature and ineffective.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא, רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: ״וּבֵן אֵין לוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא לֵית לֵיהּ. וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבַר: ״וּבֵן אֵין לוֹ״ — עַיֵּין עָלָיו.

    And if you wish, say that they disagree over the interpretation of a verse in that Rabbi Yoḥanan holds: The Merciful One states in the Torah: “If brothers dwell together, and one of them dies, and he has no child” (Deuteronomy 25:5), i.e., the obligation to consummate a levirate marriage or perform ḥalitza applies whenever a husband dies and is not survived by offspring. And this man, whose wife is currently pregnant, does not have any children who will survive him. Therefore, there is an obligation to consummate a levirate marriage or perform ḥalitza , and if done, they will be effective. And Reish Lakish holds: The phrase “and he has no [ ein ] child” is expounded by the Sages to teach that one should inspect [ ayein ] him carefully to determine if he is survived by offspring of any form, and currently he is in fact survived by the fetus. Therefore, there is currently no obligation to consummate a levirate marriage or perform ḥalitza , and consequently, even if done, they are ineffective.

    אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא — הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. בִּשְׁלָמָא לְדִידִי, דְּאָמֵינָא חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת שְׁמָהּ חֲלִיצָה — מִשּׁוּם הָכִי פָּסְלָה, אֶלָּא לְדִידָךְ, דְּאָמְרַתְּ חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה, אַמַּאי פָּסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה?

    Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from the mishna: If ḥalitza was performed with a pregnant woman, and the offspring is not viable, then he is forbidden to her relatives and she is forbidden to his relatives, and the ḥalitza disqualifies her from the priesthood. Rabbi Yoḥanan explains the challenge: Granted, according to my opinion, as I say that ḥalitza performed with a pregnant woman who later miscarries is considered effective ḥalitza , it is due to that reason that the ḥalitza disqualifies her from the priesthood. However, according to your opinion, as you say that ḥalitza performed with a pregnant woman is not considered effective ḥalitza , why should the ḥalitza disqualify her from the priesthood? According to your opinion, shouldn’t the ḥalitza be entirely disregarded?

    אֲמַר לֵיהּ: מִדְּרַבָּנַן, וּלְחוּמְרָא בְּעָלְמָא.

    Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: Indeed, by Torah law the ḥalitza is to be entirely disregarded. The mishna’s ruling that she is disqualified from the priesthood is by rabbinic decree and is merely a stringency lest people not realize that she was pregnant and think that a ḥalutza is permitted to marry a priest.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא — הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. בִּשְׁלָמָא לְדִידִי, דְּאָמֵינָא חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה״ — לְחוּמְרָא, וְלָא קָתָנֵי ״אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין״.

    There are those who say an alternate version of the dispute: Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from the mishna: If ḥalitza was performed with a pregnant woman and the offspring is not viable, then he is forbidden to her relatives and she is forbidden to his relatives, and the ḥalitza disqualifies her from the priesthood. Reish Lakish explains the challenge: Granted, according to my opinion, as I say that ḥalitza performed with a pregnant woman is not considered effective ḥalitza , this is consistent with that which is taught in the mishna: The ḥalitza disqualifies her from the priesthood, which should be understood as a rabbinic stringency, and it is understandable that the mishna does not teach: She does not require another ḥalitza from the brothers, because according to my opinion, once she miscarries, she does indeed require another ḥalitza from the brothers.

    אֶלָּא לְדִידָךְ, ״אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: אִין הָכִי נָמֵי. וְאַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״לֹא פְּסָלָהּ״ — תְּנָא [נָמֵי] סֵיפָא ״פְּסָלָהּ״.

    However, according to your opinion that ḥalitza performed with a pregnant woman is an effective ḥalitza , the mishna should have taught the full extent of her permissible status, i.e., that she does not even require another ḥalitza from the brothers after she miscarries because the original ḥalitza was effective. Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Yes, it is indeed so that she does not require another ḥalitza from the brothers, but since the first clause taught: The ḥalitza does not disqualify her from the priesthood, therefore the latter clause taught: The ḥalitza disqualifies her from the priesthood, in order to directly contrast with the first clause rather than teach the greater novelty.

    אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא — יְקַיֵּים. בִּשְׁלָמָא לְדִידִי, דְּאָמֵינָא חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת — שְׁמָהּ חֲלִיצָה, וּבִיאַת מְעוּבֶּרֶת — שְׁמָהּ בִּיאָה, מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי ״יְקַיֵּים״.

    Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from the mishna: If a yavam had intercourse with his yevama , who was pregnant, and the offspring is not viable, and therefore she was bound by a levirate bond, he may maintain her as his wife. Rabbi Yoḥanan explains the challenge: Granted, according to my opinion, as I say ḥalitza performed with a pregnant woman is considered effective ḥalitza , and similarly, intercourse with a pregnant woman is considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse, it is due to that reason that the mishna teaches: He may maintain her as his wife, because the levirate marriage was indeed valid.

    אֶלָּא לְדִידָךְ, דְּאָמְרַתְּ חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת — לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה, וּבִיאַת מְעוּבֶּרֶת — לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה, ״יַחְזוֹר וְיִבְעוֹל וִיקַיֵּים״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! מַאי ״יְקַיֵּים״ — יַחְזוֹר וְיִבְעוֹל וִיקַיֵּים, דְּלָא סַגִּי.

    However, according to your opinion, as you said that ḥalitza performed with a pregnant woman is not considered effective ḥalitza , and intercourse with a pregnant woman is not considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse, the mishna should have taught that he should proceed to engage in intercourse with her again in order to consummate the levirate marriage and only then may he maintain her as his wife. Reish Lakish responded: What is the intention of the mishna when it teaches: He may maintain her as his wife? Perforce it means that he should proceed to engage in intercourse again with her and then he may maintain her as his wife, as any other way is insufficient to release her from the levirate bond. Therefore, it is unnecessary for the mishna to teach this explicitly.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא — יְקַיֵּים. בִּשְׁלָמָא לְדִידִי, דְּאָמֵינָא חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת — לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה, וּבִיאַת מְעוּבֶּרֶת — לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״יְקַיֵּים״, ״יַחְזוֹר וְיִבְעוֹל וִיקַיֵּים״, דְּלָא סַגִּי בְּלָאו הָכִי,

    There are those who say an alternate version of the dispute: Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from the mishna: If a yavam had intercourse with his yevama , who was pregnant, and the offspring is not viable, and therefore she was bound by a levirate bond, he may maintain her as his wife. Reish Lakish explains how the mishna poses a challenge to Rabbi Yoḥanan’s opinion: Granted, according to my opinion, as I say that ḥalitza performed with a pregnant woman is not considered effective ḥalitza , and intercourse with a pregnant woman is not considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse, this is consistent with that which is taught in the mishna: He may maintain her as a wife, which perforce means he should proceed to engage in intercourse with her again and then he may maintain her as his wife, as any other way is insufficient to release her from the levirate bond without this additional intercourse.

    אֶלָּא לְדִידָךְ — ״רָצָה יוֹצִיא, רָצָה יְקַיֵּים״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אִין הָכִי נָמֵי, אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״יוֹצִיא״, תְּנָא נָמֵי סֵיפָא ״יְקַיֵּים״.

    However, according to your opinion that intercourse with a pregnant woman is considered a valid consummation of levirate marriage and therefore she is certainly considered to be his wife, the mishna should have taught: If he wishes he may send her out, through divorce, or if he wishes he may maintain her as a wife. Rabbi Yoḥanan replied: Yes, it is indeed so, but since the first clause taught: He should send her out, therefore the latter clause taught: He may maintain her as a wife, in order to directly contrast the first clause, rather than teach the full halakha with all its details.

    מֵיתִיבִי: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת — הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא צָרָתָהּ, שֶׁמָּא יְהֵא וְלָד בֶּן קַיָּימָא. אַדְּרַבָּה, כִּי הָוֵי הַוָּלָד בֶּן קַיָּימָא, מִיפַּטְרָה צָרָתָהּ! אֶלָּא אֵימָא: שֶׁמָּא לֹא יְהֵא הַוָּלָד בֶּן קַיָּימָא.

    The Gemara raises an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a baraita : In the case of one who consummates the levirate marriage with his yevama , and he does so under the assumption that there is a levirate bond and he is obligated to consummate a levirate marriage with her, and then she is found to have been pregnant at the time of the intercourse, a rival wife of this yevama may not marry, lest the offspring be viable. Before explaining the challenge, the Gemara notes that the reasoning of the baraita appears flawed: On the contrary, when the offspring is viable, that is a reason for her rival wife to be released from the levirate bond, and she should be able to marry any man. Rather, emend the baraita and say: Lest the offspring not be viable.

    וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּיאַת מְעוּבֶּרֶת שְׁמָהּ בִּיאָה, אַמַּאי לֹא תִּנָּשֵׂא צָרָתָהּ? תִּיפְּטַר בְּבִיאָה שֶׁל חֲבֶירְתָּהּ!

    The Gemara now explains how the baraita poses a challenge to Rabbi Yoḥanan’s opinion: And if it enters your mind to say that intercourse with a pregnant woman is considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse, why should her rival wife not be permitted to marry? Indeed, her rival wife should be released from the levirate bond by virtue of the intercourse of her fellow wife. If the deceased had several rival wives, all of them become bound by the levirate bond. However, it is sufficient for one of them to either consummate a levirate marriage or perform ḥalitza in order to release the rest of them from their bond and thereby permit them to marry any man.

    אָמַר אַבָּיֵי: בְּבִיאָה כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא פָּטְרָה, כִּי פְּלִיגִי בַּחֲלִיצָה.

    The Gemara defends Rabbi Yoḥanan’s opinion: Abaye said that the opinion ascribed to Rabbi Yoḥanan above is not an accurate portrayal of his opinion. Rather, with regard to intercourse with a yevama who is pregnant at the time, everyone agrees that it does not release her and her rival wives from the levirate bond; when they disagree it is only with regard to whether ḥalitza performed with a yevama who is pregnant at the time is effective in releasing her and her rival wives from the levirate bond.

    רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת — שְׁמָהּ חֲלִיצָה, בִּיאַת מְעוּבֶּרֶת — לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה. רֵישׁ לָקִישׁ סָבַר: בִּיאַת מְעוּבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה, וַחֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה.

    Abaye continues to explain his opinion: Rabbi Yoḥanan holds that ḥalitza with a pregnant woman is considered effective ḥalitza , but intercourse with a pregnant woman is not considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse and therefore does not release her and her rival wives from the levirate bond. And Reish Lakish holds that intercourse with a pregnant woman is not considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse, and ḥalitza with a pregnant woman is not considered effective ḥalitza . Therefore, the baraita cited above does not pose a challenge, since all agree that intercourse with a pregnant woman will not free her or her rival wives from the levirate bond.

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא, מָה נַפְשָׁךְ: אִי בִּיאַת מְעוּבֶּרֶת שְׁמָהּ בִּיאָה — חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת שְׁמָהּ חֲלִיצָה. וְאִי בִּיאַת מְעוּבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה — חֲלִיצַת מְעוּבֶּרֶת נָמֵי לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה. דְּהָא קַיְימָא לַן,

    Rava said to him: Whichever way you look at it, one cannot differentiate between the validity of consummating the levirate marriage through intercourse and the validity of ḥalitza . If intercourse with a pregnant woman is considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse because if she miscarries it is apparent that there was always an obligation to perform levirate marriage or ḥalitza , then perforce ḥalitza with a pregnant woman should also be considered effective ḥalitza . And if intercourse with a pregnant woman is not considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse because in her currently pregnant state there is no obligation to perform levirate marriage or ḥalitza , then perforce ḥalitza with a pregnant woman should also not be considered effective ḥalitza . As we maintain