Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 20b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 20b

    Yevamot 20b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 357 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    תפסי בה קידושין הילכך קרינן ביה לקחת בדיעבד אבל חייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין ואפי' עבר האי יבם ונסבה לאו קיחה היא:

    לצדדין קתני בא עליה קאי אאיסור מצוה דהיינו שניות מדברי סופרים דמדאורייתא חזיא ליה וקמיה רמיא לפיכך נפטרה צרתה בביאתה. חלץ קאי אאיסור קדושה דרמיא לחליצה הילכך חליצתה פוטרת צרתה:

    פצוע דכא וכרות שפכה לקמן מפרש להו בפרק הערל:

    סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאליו והוי בלאו דבכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא ואסור לישא ישראלית דכתיב לא יבא פצוע דכא:

    והזקן שפסק מלידה והאי לאו מחייבי לאוין הוא אלא קמ"ל דאע"ג דלאו בר אולודי הוא ביאתו ביאה לקנות יבמתו ויוצאה ממנו בגט:

    או מייבמין לאו לכתחלה קאמר אלא ייבומן יבום שאם בעלו קנו כדקתני ואזיל:

    ונתנו גט כלומר או נתנו גט או חלצו וגט ביבמה מהני למיפסל עליו ועל כל האחין דאי בעי לייבומי תו לא מצי דקם ליה בשוב לא יבנה:

    ואם בעלו קנו ויוצאות בגט בלא חליצה:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 20b · Sefaria

    Tosafot

    מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין ותימה מנלן לאוקמי קרא בחייבי לאוין נוקי קרא בחייבי עשה גרידא דאע"ג דאין מייבמין מ"מ עולים לחליצה כיון דתפסי בהו קידושין אבל חייבי לאוין נימא דאתי עשה ודחי לא תעשה ויעלו גם לייבום וי"ל דמשמע ליה השתא לדרוש מקרא דיבמתו לאסור יבום ולהצריך חליצה אבל קשה א"כ היכי הוה בעי לאוקמי קרא בחייבי כריתות והא ל"ל דהכי פריך ואימא חייבי כריתות נמי ליבעי חליצה מהאי קרא דהא קאמר בתר הכי ומה ראית דמשמע ואימא איפכא:

    פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם פירוש סריס אדם לאפוקי בידי שמים שלא היה להם שעת הכושר:

    אם בעלו קנו ה"ה דלכתחילה נמי שרי כדמוכח לקמן אלא איידי דנקט בסיפא לשון דיעבד נקט נמי ברישא לשון דיעבד:

    אמר קרא והתקדשתם אע"ג דהאי עשה נמי הוה במצות יבום ואיכא תרי עשה מ"מ אין תרי עשה דוחה ל"ת ועשה:

    אי הכי כל הנשים לא יתייבמו כל הני פירכי לא פריך שיעקרו חכמים לגמרי מצות ייבום והכי פי' אשת אחיו מאביו לא תתייבם כשאינו אחיו אלא מאביו לא תתייבם עד דמיחדי באבא ובאמא גזיר' משום אשת אחיו מאמו אשה שאין לה בנים לא תתייבם פירוש שאין לה עכשיו אבל היו לה בחיי הבעל ומתו גזירה משום אשה שיש לה בנים אשת אחיו שהיה בעולמו כגון שבא ממדינת הים והיה מוחזק לן דלית ליה אחים דדמי כמי שלא היה בעולמו כל הנשים לא יתייבמו פירוש אשה שלא היה לה בנים מעולם לא מזה ולא מאחר דדמיא לאילונית:

    גזירה ביאה ראשונה אטו כו' אלמנה מן הנשואין וחייבי עשה נפקא לן מיבמתו דאע"ג דאין עולין ליבום עולין לחליצה:

    אטו ביאה שניה לאו דוקא נקט ביאה שניה דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור דיבמה נקנית בהעראה והו"מ למימר גזירה אטו גמר ביאה ואין להתיר ביאה שניה מטעם דנעשית אשתו לכל דבר דאינה נעשית כאשתו אלא היכא דשרי ליה בלא דחייה אבל חייבי לאוין אפילו ביאה ראשונה לא שריא אלא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה וביאה שניה דלית בה עשה לא דחיא אע"ג דבפרק הבא על יבמתו (לקמן יבמות סא.) לא מצריך קרא אלא לאירס ואח"כ נתמנה להיות כהן גדול אבל נשאה קודם שנתמנה משמע דלא צריך קרא שיכול לקיימה משום דנשאה בהיתר התם נמי משום דבהיתר בלא שום דחיית איסור נשאה אבל הכא ביאה ראשונה לא שריא אלא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה ביאה דמצוה דחיא דלאו מצוה לא דחיא:

    מיתיבי ואם בעלו קנו תימה דרבא גופי' מותיב מהך ברייתא והשתא איתותב מינה:

    Tosafot on Yevamot 20b · Sefaria

    Rashba

    ופרקינן מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין חייבי כריתות לא תפסי בהו קדושין. ופרש"י ז"ל (לעיל בע"א בד"ה תפסי) הלכך בחייבי לאוין קרינן בהו לקחת את יבמתו בדיעבד, אבל בחייבי כריתות לא תפסי קדושין ואפילו עבר האי יבם ונסבה לאו קיחה היא. ואיכא מרבוותא (רמב"ן) דמקשו עליה דהא למאי דקא סלקא דעתא השתא דחייבי לאוין ליבום לא דמיאן, אם לא בעלו לא קנו, והיכא קרינא בה לקחת אפילו עבר ונסיב. ופירשו דהכי קאמר חייבי לאוין תפסי בהו קדושי וקרינא ביה יבמתו, חייבי כריתות לא תפסי בהו קדושין ולא קרינא ביה יבמתו. הכין הוא פירושא דפירשו קמאי ז"ל. וקשיא ליה בהא טובא, חדא דהאי אי הכי חייבי לאוין נמי דקאמר משמע דהדר אחייבי כריתות ממש, כלומר שלא יהא חייבי לאוין עולין לחליצה כחייבי כריתות, ואם כן הוא מקשה הדרא קושיין לדוכתה מנא ליה דחייבי לאוין לא יעלה ליבום מיבמתו, הא מהתם נמי דרשינן דיעלו לחליצה, ואי לאו אחייבי כריתות ממש קאי אלא אדינא דכל העולה ליבום קאי, כלומר אם כן דכל העולה לזה עולה לזה וכל שאינה עולה לזה אינו עולה לזה, חייבי לאוין נמי או תעלה לזה ולזה או לא תעלה לא לזה ולא לזה. אם כן מאי קאמר רבי רחמנא יבמתו, דאטו מקשה לא ידע דרבינהו רחמנא ואנן טעמא קא קשיא לן מאי קאמר יבמתו מיעט, הוה ליה למימר דאי לאו יבמתו חייבי לאוין אף ליבום הוו עולין אלא דמעטינהו רחמנא מיבום מיבמתו. ועוד מאי קשיא ליה מה ראיתא לומר דנוקיה קרא דלא יחפוץ להתיר חייבי לאוין ביבום, והא לא משמע קרא דלא יחפוץ להתיר ליבום מי שהיא ראויה לחליצה, אלא או לפטור מן החליצה מי שאינה ראויה ליבום, או להתיר מן החליצה מי שראויה ליבום, דהכי משמע אם לא יחפץ ליבום יחלוץ, כלומר מי שתלוי בחפצו ליבם יחלוץ כשלא ייבם, אבל לא משמע מיניה מי שבחפצו לחלוץ ייבם, דהא לא כתיב ואם לא יחפוץ האיש לחלוץ את יבמתו ייבם. ואם להתיר לחליצה הראויה ליבום כפשטיה דקרא, הא לא צריכא קרא. ומיהו בזו איכא למימר דהכי דרשינן ליה לקרא, והיה אם לא יחפוץ האיש וכו', וחלצה נעלו, לאשמועינן דיש לך אשה שהיה במשמע שתאסר ליבום שאינו כן אלא תלוי בחפצו אם ליבם אם לחלוץ ואיזו זו חייבי לאוין, מכל מקום מה ראית בכ"מ אינו לחדש ענין שלא דברנו בו כלל, אלא לומר שנהפך את האמור, כלומר שנפטר חייבי לאוין מן החליצה ומן היבום ונחייב חייבי כריתות בחליצה הפך מה שאמרנו בהם. ועוד דאם כן היתה [ה]שאלה, מאי קא מהדר מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושי, אדרבה היא הנותנת דכיון דבעלמא תפסו בהו קדושי הוה לן למימר שתתייבם, דאטו מפני שתופסין קדושין בעלמא נאמר שלא תעלה ליבום, אדרבה כל שתופסין בה קדושין שייך למימר בה טפי אם לא יחפוץ, כלומר כל מי שתלוי בחפצו ליבם ייבם או יחלוץ, ובחייבי כריתות דלא מצי ליבם אף על פי שהוא חפץ ליבם יחלוץ דמרבינן ליה מיבמתו. ואם לומר דכיון דלא תפסי קדושין בחייבי כריתות לא שייך למיקרינהו יבמתו, אם כן לא הוה ליה למימר אלא מסתברא חייבי כריותו לא תפסו בהו קדושי ותו לא. ומסתברא דכולה שמעתין אלקחת את יבמתו קא סמיך וכדפרש"י ז"ל, דאי כתב אם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה השערה, היה במשמע דאינה עולה לא ליבום ולא לחליצה אלא הכשרה גמורה, שאני קורא בה בעלמא לקחת, כלומר המותרת לינשא, אבל חייבי לאוין לא, דהא לא קרינא בה לקחת לכתחלה, להכי הדר כתיב יבמתו למימר דיש יבמה אחרת שעולה השערה לחלוץ אף על גב דאינה עולה ליבום, דהא לא קרינא בה לקחת, ואיזו זו חייבי לאוין, ואקשינן ואימא חייבי כריתות נמי, כלומר ניליף מהכא דליבעו חליצה ואמאי פטרינן להו לגמרי, ופרקינן אמר קרא אם לא יחפוץ האיש אף על פי שרבה הכתוב עולה לחליצה אף על פי שאינה עולה ליבום מיבמתו, הא מיעט מאם לא יחפוץ לומר ויש שאינה עולה לחליצה כיון שאינה עולה ליבום ומאי נינהו חייבי כריתות. ואקשינן ואימא חייבי לאוין נמי לא יעלו לחליצה כיון שאינה עולה ליבום, דהא לא קרינא בה נמי לקחת כחייבי כריתות ומאי שנא הא מהא. ופרקינן הא רבי רחמנא יבמתו, כלומר אם כן יבמתו דכתב רחמנא למה לי אם לא לרבות לחליצה מקצת ממין שאין אני קורא בה לקחת, וכיון שריבה ומיעט נוקים מיעוט לחייבי כריתות ורבוייא לחייבי לאוין. ומה ראיתא כיון שזו וזו אין אני קורא בהן לקחת, וחליצה לאו קילותא היא דנימא מסברא דטפי איכא לאקולי בחייבי לאוין מחייבי כריתות, דחליצה מאי נפקא מינה אי חלוץ אף לחייבי כריתות. ופרקינן מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין, וכיון שכן קרינן ביה טפי לקחת כיון דבעלמא בת לקוחין היא בדיעבד, אבל חייבי כריתות לא קרינן בה לקחת כלל דאפילו בעלמא לא תפסי בהו קדושין ואפילו בדיעבד, וכיון שכן דין הוא שלא יעלו לחליצה כיון דלא קרינן בה כלל לקחת לא ביבמה ולא בעלמא כנ"ל. ובהאי פירושא סלקא לי נמי פירוקא למאי דקשיא לי לגירסת הספרים דגרסינן ברישא ואימא חייבי כריתות נמי, דלפום האי גירסא משמע דניחא ליה מיהא דרב גידל אמר רב בחייבי לאוין גרידי אמאי לא מיבמן אלא דחייבי כריתות הוא דקשיא ליה אמאי לא סלקן נמי לחליצה. ואיכא למידק דאדרבה הוה ליה לאקשויי ואימא חייבי כריתות כלומר נימא דלעולם חייבי לאוין גרידי אף ליבום סלקן וקרא דיבמתו לרבות חייבי כריתות לחליצה. ומקצת ספרים מצאתי דלא גרסי נמי אלא ואימא חייבי כריתות, אלא שבספרים מדוייקים מצאתי דגרסינן נמי, ושפיר דמי לפי הפירוש שפירשתי בחייבי לאוין ניחא ליה השתא דאלקחת סמיך. ואם תאמר נימא כי אתא קרא ליבמה שעולה לחליצה ולא ליבום דוקא לחייבי לאוין שיש בהן עשה כגון אלמנה לכהן גדול ומצרית ראשונה שהיא גרושה לכהן הדיוט, אי נמי לחייבי עשה גרידי דאינן עולין ליבום, דאין עשה דוחה עשה ולא עשה ולא תעשה, אבל חייבי לאוין גרידי עולין אפילו ליבום דאתי עשה ודחי לא תעשה. איכא למימר דכל דקרינא ביה לקחת במשמע, כלומר שאין בה לקוחין לכתחלה ושייך בה לקוחין בדיעבד. ולהדין פרושא דפרישנא קשה קצת דכיון דלקחת משמע הראויה לינשא לכתחלה, ואי לאו דרבי רחמנא יבמתו, חייבי לאוין אף לחליצה לא היו עולין, אם כן כי אקשינן אלא מן האירוסין אמאי יבא עשה וידחה לא תעשה, הוה ליה לפרוקי שאני הכא דכתב רחמנא לקחת. ויש לומר דאי אהדר ליה הכי הוה ליה לאקשויי אי הכי חליצה נמי לא תבעי, ואצטריך להשיב הא רבי רחמנא יבמתו כדרב גידל אמר רב, ולא תיסוק ליה פירוקא למתניתין אלא בדרב גידל, ניחא ליה טפי לפרוקא ליה ברישא מאי דסליק ביה פירוקא לכולה מתניתין ולא לאורוכי ליה בהוי' ופירוקי. וקשיא לי כיון דבעינן השתא למימר דחייבי לאוין גרידי לא סלקן ליבום, אם כן נגמר מהכא דלא דחי עשה ללא תעשה וכדפרכינן לעיל בריש פרקין (יבמות ו, א), וניחא לי דשאני הכא דיבום חדוש הוא שהרי אסרה תורה אשת אח בכלל העריות, וכיון שכר מה שחדש והתיר התיר, מה שלא התיר נשאר בכלל האיסור הראשון, ואין להקשות למה לא התיר יותר, דאין לך בו אלא חדושו בלבד.

    הא דאמרינן לצדדין קתני בא עליה אאיסור מצוה חלץ לה אאיסור קדושה, משום דברייתא נקט איסור מצוה ואיסור קדושה דחיק נפשיה רבא כולי האי, דאי לאו הכי הוה מצי לאוקמה כולה באיסור מצוה.

    אלא אמר רבא גזירה אלמנה מן האירוסין אטו אלמנה מן הנשואין אי הכי ממזרת ונתינה מאי איכא למימר. הוא הדין דהוה מצי לאותביה מגרושה וחלוצה דכהן הדיוט וחדא מינייהו נקט. אי נמי משום דדלמא הוה אמינא כל איסורי כהונה גזרו זה מפני זה. והא דאמרינן בממזרת ונתינה גזרה במקום מצוה אטו שלא במקום מצוה, הוא הדין דמצי לשנויי גזירה הני אטו אלמנה מן הנשואין לכהן גדול, אלא ההוא עדיפא דניגזור בה משום לתא דהיא עצמה.

    אלא מעתה אשת אחיו מאביו לא תתיבם גזרה משום אשת אחיו מאמו וכו'. פירשו בתוס' ז"ל (בתוס' שלפנינו ליתא) אלא מעתה אשת אחיו מאביו שלא מאמו דצד אחד באחוה הוא לא תתיבם עד שיהו מיוחדין מן האב ומן האם, גזרה אטו אשת אחיו מאמו שלא מאביו. ומשני בנחלה תלה רחמנא ומידע ידיעה דאח מאם לאו בר נחלה הוא.

    אשה שאין לה בנים בשעת נפילה אלא היו לה בחיי בעלה ומתו לא תתיבם, ונעשה מתים כחיים גזרה אטו שיש לה בנים בשעת מיתת בעלה ומתו לבסוף שאנו עושין מתים כחיים. ומשני בבנים בשעת מיתת הבעל תלה רחמנא דכתיב ומת ובן אין לו. מידע ידיע דכל שיש לה בנים בשעת מיתת הבעל אינה מתייבמת.

    אשת אחיו שהיה בעולמו כלומר יבם ואחר כך נולד לר' שמעון לא תתייבם. גזירה משום נולד ואחר כך ייבם דמודה ביה ר' שמעון. ומשני בישיבה תלה רחמנא ומידע ידיע דכל שלא יבם ואשכחה באיסורא מידע ידיע דכיון שנאסרה עליו שעה אחת שוב אין לה היתר.

    כל הנשים לא יתייבמו כשלא היו להן בנים מעולם.

    גזירה משום איילונית איילונית לא שכיחא ואין פירוש זה מחוור וקשיא ליה ביה טובא. חדא דלא הוה ליה למימר התם בבנים תלה רחמנא, אלא בבנים דבשעת מיתה תלה רחמנא. ועוד דלא הוה ליה לאפוקי ייבם ולבסוף נולד בלשון אשת אחיו שהיה בעולמו, דלא אשכחן דוכתא דמפיק ליה בהאי לישנא. ועוד דכיון דהאי בעיא לר' שמעון איתא לרבנן ליתא, וקיימא לן כרבנן, היכי סתים סתומי בעייה הוה ליה לפרושי לר' שמעון לא תתייבם. ועוד מאי קאמר כי ישבו אחים אמר רחמנא ומידע ידיע, מלתא דטעי בה ר' הושעיא ושקלו וטרו בה כמה אמוראי (לעיל יבמות יח, ב. יט, א) פשיטא לן השתא דלא טעו בה אינשי כלל ומידע ידיע לכל. ובתוס' אחרות (כ"ה בתוס' הרא"ש) ראיתי שפירשו אשת אחיו שהיה בעולמו, כגון שהיה לו אח במדינת היום והיו מוחזקין בו שאין לו אח ואחר מיתתו בא, ודמי למי שנולד לאחר מיתת אחיו. ומכל מקום אינו מחוור מן הקושיות האחרות. אלא הכי פירושו, אשת אחיו מאביו לא תתייבם ונעקור לגמרי מצות יבום, כיון דאפשר בחליצה משום גזירה. אי נמי הכא קאמר כשם שאי אפשר לחוש לזה כדי שלא תעקר מצות יבום לא נחוש בזה.

    2 more comments on this page.

    Rashba on Yevamot 20b · Sefaria

    Ritva

    א"ה ממזרת ונתינה מאי איכא למימר חדא מינייהו נקט דה"נ מצי למפרך מגרושה דניחא ליה למפרך מהני משום דדילמא בכל איסורי כהונה גזרו זה מפני זה:

    אלא מעתה אשה שאין לה בני' לא תתייבם גזירה אטו אשה שיש לה בנים ק"ל א"כ בטלת תורת יבמין ממצות יבום ועוד כיון דאי אמרת הכי כל הנשים לא יתייבמו אמאי נקט לישנא דבתרייתא טפי מאידך ובתוס' פי' דה"ק אשה שאין לה בנים עתה כשמ' בעלה והיו לה קודם לכן לא תתייב' מדרבנן ונעשה מתים כחיים גזירה אטו אשה שיש לה בנים בשעת מיתת בעלה ומתו אח"כ שאינה מתייבמת ואנו עושי' מתים כחיים ופרקי' דבהא ליכא למגזר דלא טעו בה אינשי דהא ידעי דבבנים דבשעת מיתה תלה רחמנ'. ופרכי' אשת אחיו מאביו כלומר שלא מאמו לא תתייבם עד דמיחד באבא ואימא גזירה משום אחיו מאמו ולא מאביו דליכא אלא חד צד דאחוה ופרקי' דהא נמי מידע ידעי בעלמא דייבום בנחלה תלה רחמנא ואחיו מאמו אינו בן נחלה. ופרכי' אשת אחיו שהיה בעולמו לא תתיבם גזירה משום אשת אחיו שהיה בעולמו הרבה פי' פירשו בזה לפי שיטתם והנכון שבהם מה שפי' בתוס' רב יהודה ז"ל אשת אחיו שהיה בעולמו אלא שהיה במדינת הים ולא היו מוחזקי' בו בשעת מיתה כלל ובא אחרי כן ניגזור ביה שלא תתייבם בו משום דדמי לאשת אחיו שלא היה בעולמו ופרקי דייבום בישיבה תלה רחמנ' ומידע ידעי ולא טעו בה ופרכי' כל הנשים שלא ילדו מעולם לא יתייבמו גזירה אטו איילונית שאינה בת לידה ופרקי' דאיילונית לא שכיח וליכא למגזר אמטולתה והפי' הזה היה נכון ומתוק אלא שהוא תימה היאך תפסו כל הקושיות הללו בגמ' סתומות ולא פי' באחת מהם הלשון שבו עיקר הקושיא ומתוך הדוחק י"ל דכיון דנקט בכל חדא וחדא לישנא דגזירה מידע ידיע דלא מיירי אלא בדכוותא דשייך בה גזירה ורש"י ז"ל ושאר המפרשי' תופסי' הדברי' כפשוטן ולא תיקשי לן היאך נבטל מצות יבמי' הא מבטלי' לה למ"ד מצות חליצה קודמת למצות ייבום ועוד כיון דבדידיה תלה רחמנ' ובידו לבטלה כדכתיב אם לא יחפוץ האיש מלמדי' אותו שיאמר איני חפץ ואין זו עיקר. ומעיקרא אקשי' בלשון קושי' פרטית משום דאיכא דדמי לה ממש בההוא עניינא וכי היכי דנימא גזירה הא אטו הא ובסיפא שהוא דבר כללי נקטינן כל הנשים והשתא לא נקטי' אשה פרטית מחמת שום טענה שיש בה דלא אשכחן בה טענה פרטית אלא דנימ' דניגזור בה משום דאילונות וכן מפר' מר"א הלוי להר"ם בשיטת רש"י בשם רבותי' ז"ל:

    אמר רבא גזיר' ביאה ראשונ' אטו ביאה שני' פי' מדאורייתא מותרים בביאה ראשונה דאתי עשה ודחי לא תעשה ואסורין בביאה שניה דהא איקיימא לה מצוה דרמיא עליה ואם תאמר כל יבמה נמי תיתסר בביאה שניה ותחזור לאיסור אשת אח דהא איקיים בה מצות ייבום מאי שנא הא מהא י"ל דביבמה דעלמא שאין בה אלא איסור אשת אח גזירת הכתוב היא שהתירו לגמרי במקום מצוה יבום וכדכתיב ולקחה לו לאשה כדי שלא יפקפק בדבר וגם שרוב נשים אינם מתעברות בביאה ראשונה אלא כשיש שם אחר לא התיר הכתוב כלום אלא שיהא כדינו וכיון דמשום דדחי עשה ללא תעשה הוא דאתי עלה אין לנו אלא בפחות ממה שאפשר לקיום מצותו הילכך לא שרייא אלא ביאה ראשונה ומיהו ביאה ראשונה כולה שריא דאע"ג דיבם קונה בהעראה כדאית' לקמן במכילתי' מ"מ אין הקמת זרע אלא בגמר ביאה וא"ת ובביאה ראשונה כלה ג"כ אין הקמת זרע דק"ל שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כלל ג"כ י"ל דהא אפש' להתעבר במיעוך כדאית' לקמן וכיון דאפשר בהא לא שריא ליה טפי:

    מיתיבי אם בעלו קנו תיובתא ק"ל דהא רבא גופיה אותיב מינה לעיל והיכי לא רמי לעיל לה דעתיה דלא למיטעי ביה והנכון שאמרו בזה דמ"ד האי לישנא הכא משמיה דרבא לית ליה ההוא לישנא דלעיל ומאן דאית ליה האי לישנא דלעיל מוקים האי לישנא דלעיל משמיה דרב אשי תדע דאמרי הכא אמר רבא ואיתימ' רב אשי הני אפשר להו בתשובה פרש"י ז"ל כשלא הוליד בן דאי לא הא קרינן מעו' לא יוכל לתקון כדאי' לקמן:

    Ritva on Yevamot 20b · Sefaria

    Meiri

    מאחר שביארנו בחייבי לאוין שבנות יבום הן מן התורה ומפני שעשה של יבום דוחה את הלאו שבהן כל שנזדקקו לזה שתי יבמות או כמה מבית אחד ואחד מהן מחייבי לאוין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה הואיל ומן התורה אף היא בת יבום או בת חליצה כחברותיה והלכך פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם שהוא בכללם והם אסורים לבא בקהל בלאו אע"פ שאין מיבמין לכתחלה מדברי סופרים ומגזירת ביאה שניה אם יבמו יבומן יבום ולא נתמעט הסריס מדין זה אלא סריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר שהוא כאילונית באשה אבל אלו כלן היה להן שעת הכושר והוא שאמרו מתו ולהם נשים ועמדו אחיהם ועשו מאמר או נתנו גט ליפסל לשאר אחים שהגט פוסל את היבמה מדבריהם כמו שיתבאר לקמן נ' ב' או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו שמכל מקום אישותם היה אישות גמורה וזיקת נשותיהן לאחיהם זיקה גמורה ואם מתו אחיהן של אלו ועמדו הן ועשו מאמר או נתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואף אם בעלו קנו שאף מצות יבום עליהם כמו שביארנו אלא שאסור לקיימן אחר ביאה ראשונה שנתקיימה בה המצוה ומוציאין בגט והזקן אע"פ שפסק מלידה אחיו מיבמין לו והוא מיבם להם ומותר לקיימה:

    כל זה שביארנו בחייבי לאוין והוזכרה במשנתנו עמהם אלמנה לכהן גדול אין הדין שוה בה לשאר חייבי לאוין והענין הוא שאלמנה מן האירוסין שאין בה אלא לאו גרידא דינה כשאר חייבי לאוין לגמרי אבל אם היא מן הנשואין שכבר נבעלה ויש לו עליה לאו של אלמנה ועשה דבעולה אי איפשר לומר שיבא עשה של יבום וידחה לאו ועשה ואם כן אף מן התורה אינה בת יבום ואין לומר שאף היבום עשה ולא תעשה עשה דיבמה יבא עליה ולאו דלא תהיה אשת המת החוצה שהרי לאו זה לא בא למצות יבום אלא לאסרה לזר הא כל שרוצה להתעגן בלא יבם ובלא זר אין כאן חיוב לאו ומעתה ביאתה או חליצתה אינה פוטרת צרה ואם בעל לא קנה כלל מתורת יבמה שהרי אינה בת יבום כלל אלא שמכל מקום אם בא עליה בתורת קדושין וברצונה צריכה גט שהרי קדושין תופשין בה אי משום דבכלל חייבי לאוין היא אי משום דכהונה גדולה איפשר לאחותי מינה ויש אומרין שאף בכל צד שבבעילה צריכה גט מגזירה שמא יאמרו קנאה ויוצאה בלא גט ובדין הוא גם כן שלא תהא צריכה חליצה שכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה וכן הדין דכל דלא רמיא קמיה ליבום חליצה למה והרי אין חליצה אלא סלוק הזיקה וכמו שאמרו בתלמוד המערב פ"א ה"א מה את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור ואם אין זיקה אין חליצה אלא שחכמים הצריכוה חליצה גזירה משום אלמנה מן האירוסין מידי דהוה אמקדש אחות יבמה שאע"פ שנפטרה צרתה מן התורה אצרכוה רבנן חליצה גזירה שמא יאמרו יבמה נפטרת לשוק בלא חליצה ויש אומרים שאף מן התורה היא בת חליצה וממה שדרש רב גידל ועלתה יבמתו השערה שאין תלמוד לומר יבמתו שהרי כבר הוזכרה במקרא ומה תלמוד לומר יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ואע"פ שרב גידל לחייבי לאוין אמרה לומר שאינן בנות יבום מכל מקום אנו שדחינוה לענין חייבי לאוין משאירין אותה לחייבי לאוין ועשה וכן כתבוה בהלכות גדולות לראשונים ומכאן כתבו רבים שאף ספק סוטה ומחזיר גרושה שאמרו עליהם לעיל י"א ב' חולצת ולא מתיבמת חולצת דבר תורה קאמר:

    זה שכתבנו בביאה ראשונה שהיא מותרת מן התורה ומצוה שבה דוחה את הלאו אלא שביאה שניה אסורה יש שואלים בה ואף הראשונה היאך הותרה והרי משהערה בה קנאה ונתקיימה המצוה אין זה כלום שהרי המצוה להקמת זרע ואין הקמה אלא לגמר ביאה ואם אתה אומר בבתולה מיהא לישתרי בשניה דהא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה איפשר על ידי סבה כמו שאמרו לקמן ל"ד ב' תמר באצבעה מיעכה ויש מפרשים בה ביאה ראשונה הראויה לעבור:

    וכן לענין סוגיא הרבה טרחו בתוספות במה שנאמר בסוגיא זו אשת אחיו מאביו לא תתיבם גזירה כו' עד כל הנשים לא יתיבמו ודוחקים בה בפירושין ללא צורך ועיקר הדברים דכולהו כפשטייהו איתמר והאחרונה שבהם שהיא קשה לפרש להם יותר פירושה כל הנשים לא יתיבמו ונעקור מצות יבום הואיל ואיפשר לה בחליצה מגזירת אילונית ומאי פסקא דעקרת לה מהאי טפי מהאי וכשם שזו אינה שחששות רחוקות הן ואין חוששין להם כך גזירת מקום מצוה אטו שלא במקום מצוה חששא רחוקה היא ושאר הדברים אין צורך בהארכתם:

    Meiri on Yevamot 20b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד ועיקר פירכא מחייבי עשה עכ"ל ה"ה דהמ"ל דעיקר פירכא מאלמנה מן הנשואין וכן בדיבור שאחר זה המתחיל מסתברא שכתבו נוקי קרא בחייבי עשה גרידא כו' עכ"ל ה"ה דהמ"ל נוקי קרא באלמנה מן הנשואין דהיינו חייבי לאוין ועשה וכ"כ התוס' לקמן במסקנא *):

    בד"ה גזירה ביאה כו' דאלמנה מן הנשואין דעולה לחליצה נפקא לן נמי מיבמתו:

    בפרש"י בד"ה תיובתא דרבא ותיובתא דר"ל דאמרו לעיל כו' עכ"ל נ"ל דצ"ל תיובתא דרבא ותיובתא דרב אשי דאמרו לעיל כו' ולאפוקי מר"ל דליכא תיובתא עליה כדמסיק לקמן:

    גמ' ביאת כ"ג כו' פוטרת צרתה כו' לכאורה דבצרה דוקא פליגי באלמנה מן האירוסין ואיכא מ"ד אינה פוטרת צרתה כיון דאין עשה דוחה ל"ת והכא לא מקוים בה מצות ייבום כלל ועדיין צרתה זקוקה לייבם (א) אבל בהיא גופה כ"ע לא פליגי דסגי לה בגט דאפילו למ"ד אין עשה דוחה ל"ת והכא לא מקוים בה מצות ייבום מ"מ הרי היא כאשתו לכל דבר דהא קידושין תופסין בחייבי לאוין וסגיא לה בגט ואפילו באלמנה מן הנשואין איכא למימר הכי לכ"ע דסגי לה בגט דקידושין תופסין בחייבי לאוין ועשה אבל מפרש"י שפי' פוטרת אותה ואת צרתה מחליצה וסגיא לה בגט עכ"ל משמע דלמאן דאמר דאינה פוטרת צרתה אינה פוטרת גם אותה ולא סגי לה בגט אלא בחליצה וצ"ע לפי' אדפליגי בצרתה ליפלגי בהיא גופה אי סגי לה בגט אי לא:

    Chidushei Halachot on Yevamot 20b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' סריס אדם ע' סוטה דף כו ע"א תד"ה אשת סריס:

    שם גזירה ביאה ראשונה ע' לקמן פד ע"א רש"י ד"ה והא כולה פירקין וצ"ע:

    תוס' ד"ה אם בעלו וכו' כדמוכח לקמן ע' לקמן דף פד ע"ב תד"ה שייר פצוע דכא:

    ד"ה אטו ביאה שניה וכו' אלא היכא דשרי לי' בלא דחיי' עיין לעיל דף ח ע"ב תד"ה מלמד:

    Gilyon HaShas on Yevamot 20b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, אלא אמר רבא אלמנה מן האירוסין נמי עשה ול"ת היא, (ומש"ה אינה מתיבמת דאין עשה דיבום דוחה עשה ול"ת) קשה לי, מה הרוויח רבא בזה, הא עדיין יקשה בברייתא זו דפצוע דכא דקתני ואם בעלו קנו, דמשמע דלכתחילה אינו מיבם וכמ"ש רש"י, ואמאי לא אמרינן דליתי עשה ודחי ל"ת:

    גמרא תני' נמי הכי אם בעלו קנה (בביאה ראשונה, אלמא מדאורייתא אלמנה מן האירוסין עולה ליבום אלא דרבנן אסרו אטו ביאה שניה). לא זכיתי להבין, הא מזה עצמו הקשה רבא והוכיח דהוא רק דרבנן, ואיך שייך בזה לומר תני' נמי הכי:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 20b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 20, Amud Bet, about 357 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “מִסְתַּבְּרָא: חַיָּיבֵי לָאוִין — תָּפְסִי בְּהוּ קִדּוּשִׁין.…”

    2. Segment 232 words

      Opens “מֵתִיב רָבָא: אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה, בָּא…”

    3. Segment 318 words

      Opens “הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: לִצְדָדִין…”

    4. Segment 436 words

      Opens “מֵתִיב רָבָא: פְּצוּעַ דַּכָּא, וּכְרוּת שׇׁפְכָה, סְרִיס…”

    5. Segment 543 words

      Opens “מֵתוּ אַחִים, וְעָמְדוּ הֵם, וְעָשׂוּ מַאֲמָר בִּנְשׁוֹתֵיהֶן,…”

    6. Segment 616 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא: אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין נָמֵי,…”

    7. Segment 78 words

      Opens “מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כְּתִיב:…”

    8. Segment 823 words

      Opens “אִי הָכִי, כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ נָמֵי עֲשֵׂה…”

    9. Segment 912 words

      Opens “מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! גְּזֵירָה בִּמְקוֹם…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, אֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו לֹא תִּתְיַיבֵּם,…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים לֹא תִּתְיַיבֵּם, גְּזֵירָה…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁהָיָה בְּעוֹלָמוֹ לֹא תִּתְיַיבֵּם, גְּזֵרָה…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “כׇּל הַנָּשִׁים לֹא תִּתְיַיבֵּמְנָה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית!…”

    14. Segment 149 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא: גְּזֵרָה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה אַטּוּ…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אִם בָּעֲלוּ — קָנוּ…”

    16. Segment 1643 words

      Opens “הֲדַר אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי: לָאו…”

    17. Segment 175 words

      Opens “מֵיתִיבִי: וְאִם בָּעֲלוּ קָנוּ. תְּיוּבְתָּא.…”

    18. Segment 1818 words

      Opens “אִיתְּמַר: בִּיאַת כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. רַבִּי יוֹחָנָן…”

    Original text

    מִסְתַּבְּרָא: חַיָּיבֵי לָאוִין — תָּפְסִי בְּהוּ קִדּוּשִׁין. חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת — לָא תָּפְסִי בְּהוּ קִדּוּשִׁין.

    The Gemara answers: That stands to reason, since betrothal takes effect with those women who are forbidden and with whom he would be liable for the violation of a prohibition. That is, if a man betroths a woman who is forbidden to him and with whom he would be liable for the violation of a prohibition, then although he violates a prohibition in doing so, the betrothal is valid and cannot be ended without a bill of divorce. Therefore, such a woman also requires ḥalitza . In contrast, betrothal does not take effect at all with those who are forbidden and would be liable to receive the punishment of karet , and therefore in these cases the laws of levirate marriage and ḥalitza do not apply at all.

    מֵתִיב רָבָא: אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה, בָּא עָלֶיהָ אוֹ חָלַץ לָהּ — נִפְטְרָה צָרָתָהּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חַיָּיבֵי לָאוִין מִדְּאוֹרָיְיתָא לַחֲלִיצָה רַמְיָא, לְיִיבּוּם לָא רַמְיָא, כִּי בָּא עָלֶיהָ — אַמַּאי נִפְטְרָה צָרָתָהּ?

    Rava raised an objection to the explanation of Rav: It is taught in a baraita with regard to a prohibition resulting from a mitzva and a prohibition stemming from sanctity that if he engages in intercourse with such a woman or performs ḥalitza with her, her rival wife is exempt, even though it was prohibited for him to have engaged in intercourse with her in the first place. If it enters your mind that women who are forbidden, as he would be liable for the violation of a prohibition, require ḥalitza by Torah law but do not require levirate marriage, then when he engages in intercourse with his yevama why is her rival wife exempt? If there is no biblical mitzva to engage in intercourse with her, his action would carry no halakhic validity and the rival wife should not be exempt.

    הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: לִצְדָדִין קָתָנֵי. בָּא עָלֶיהָ — אַאִיסּוּר מִצְוָה. חָלַץ לָהּ — אַאִיסּוּר קְדוּשָּׁה.

    Rava raised the objection and he resolved it: The baraita teaches it disjunctively; it did not all deal with the same case. When the baraita says: Engages in intercourse with her, it is referring to a prohibition resulting from a mitzva. If one engages in intercourse with a yevama prohibited to him by rabbinic law, since by Torah law levirate marriage with her is valid, then although his act involved the transgression of a rabbinic decree, he nevertheless fulfilled the Torah mitzva and the rival wife is thereby exempt. When the baraita says: Performs ḥalitza with her, it is referring to a prohibition stemming from sanctity, and by Torah law there is no option of levirate marriage because of the prohibited relation; therefore, only ḥalitza exempts her rival wife.

    מֵתִיב רָבָא: פְּצוּעַ דַּכָּא, וּכְרוּת שׇׁפְכָה, סְרִיס אָדָם, וְהַזָּקֵן — אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַיבְּמִין. כֵּיצַד? מֵתוּ, וְלָהֶם אַחִים וְלָהֶם נָשִׁים, וְעָמְדוּ אַחִין וְעָשׂוּ מַאֲמָר בִּנְשׁוֹתֵיהֶן, וְנָתְנוּ גֵּט, וְחָלְצוּ — מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּ. וְאִם בָּעֲלוּ — קָנוּ.

    Rava raised an objection from that which was taught in the Tosefta ( Yevamot 11:3): A man with crushed testicles or with other wounds to his genitals or one whose penis has been severed, one who is a eunuch caused by man and not from birth or by disease, or an elderly man, all of whom are incapable of fathering children, one either performs ḥalitza or levirate marriage. How so? If any of these infertile men died, and they had brothers and they also had wives, and they then died childless, and the brothers proceeded to perform levirate betrothal with their wives, or gave them a bill of divorce, or performed ḥalitza , whatever they did is done; i.e., their act was effective. And if any one of the brothers engaged in intercourse with the widow of one of those infertile men, he thereby acquired the woman as a wife according to the laws of levirate marriage.

    מֵתוּ אַחִים, וְעָמְדוּ הֵם, וְעָשׂוּ מַאֲמָר בִּנְשׁוֹתֵיהֶן, וְנָתְנוּ גֵּט אוֹ שֶׁחָלְצוּ — מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּ. וְאִם בָּעֲלוּ — קָנוּ, וְאָסוּר לְקַיְּימָן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא״. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ חַיָּיבֵי לָאוִין מִדְּאוֹרָיְיתָא לַחֲלִיצָה רַמְיָא, לְיִיבּוּם לָא רַמְיָא, אִם בָּעֲלוּ — אַמַּאי קָנוּ?

    The inverse is also true: If the brothers died childless, and the infertile men proceeded to perform levirate betrothal with their wives, or gave a bill of divorce, or performed ḥalitza , whatever they did is done and took effect. And if they engaged in intercourse with their yevama , they thereby acquired the yevama as their wife. However, it is forbidden to maintain them, i.e., allow them to continue to live as husband and wife, because it is stated: “One with crushed testicles or whose penis has been severed shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:2); they are prohibited from entering the congregation, i.e., marrying a Jew. And if it enters your mind that women who are forbidden, as he would be liable for the violation of a prohibition, require ḥalitza by Torah law but do not require levirate marriage, then one could ask: if they engaged in intercourse why are they acquired as wives even though there would be no mitzva of levirate marriage because the men are prohibited from marrying them?

    אֶלָּא אָמַר רָבָא: אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין נָמֵי, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא — דִּכְתִיב: ״קְדוֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם״.

    Rather, Rav’s opinion is rejected, and Rava said an alternative explanation: The reason why a High Priest does not take a widow from betrothal in levirate marriage is because that relationship is also a violation of both a positive mitzva and a prohibition and therefore a different positive mitzva does not override it. How so? As it is written: “They shall be sacred to their God” (Leviticus 21:6), which teaches that there is a positive mitzva of sanctity associated with all prohibitions applying to priests. Therefore, any such prohibition contains both a positive and a negative mitzva.

    מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כְּתִיב: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם״.

    The Gemara asks: This resolves the issue of priestly prohibitions, but what is there to say about a daughter born from an incestuous or adulterous relationship [ mamzeret ] or a Gibeonite woman, who are prohibited from entering the congregation due to considerations of sanctity? They too may not enter into levirate marriage despite the positive mitzva, which would ordinarily override a prohibition. The Gemara answers: It is written with regard to all of the mitzvot: “Sanctify yourselves, therefore, and be sacred” (Leviticus 11:44). This teaches that in addition to the prohibition, there is the positive mitzva of sanctity.

    אִי הָכִי, כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ נָמֵי עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא, דִּכְתִיב: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם״! אֶלָּא אָמַר רָבָא: גְּזֵירָה אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין אַטּוּ אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין.

    The Gemara raises an objection: If so, then every single prohibition in the entire Torah contains both a positive mitzva and a prohibition, as it is written: “Sanctify yourselves” (Leviticus 11:44). Rather, this reasoning must be rejected, and Rava stated a different reason: While in essence the mitzva of levirate marriage does apply here, nevertheless, a widow from betrothal is prohibited from entering into levirate marriage with the High Priest by rabbinic decree, due to the case of a widow from marriage.

    מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! גְּזֵירָה בִּמְקוֹם מִצְוָה אַטּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה.

    The Gemara asks: What is there to say about the case of a mamzeret or a Gibeonite woman? There appears to be no reason for a rabbinic decree in such cases. The Gemara answers: There, one must say that intercourse with a mamzeret even when the mitzva of levirate marriage applies was prohibited by rabbinic decree due to cases when the mitzva of levirate marriage does not apply. The decree was issued lest one come to think that since in the case of levirate marriage a mamzeret is permitted, even in cases when there is no levirate marriage a mamzeret is similarly permitted.

    אֶלָּא מֵעַתָּה, אֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו לֹא תִּתְיַיבֵּם, גְּזֵירָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ! יִיבּוּם בְּנַחֲלָה תְּלָא רַחְמָנָא, מִידָּע יְדִיעַ.

    The Gemara asks: However, if that is so, and the levirate marriage is prohibited lest it become confused with another case, then the wife of a paternal brother should not enter into levirate marriage; i.e., by the same logic, although the Torah allowed it, the Sages should have established a rabbinic decree requiring that she perform ḥalitza due to the case of the wife of a maternal brother, who always remains prohibited as a brother’s wife. The Gemara answers: The Merciful One made levirate marriage dependent upon inheritance, and it is well known by everyone that only patrilineal relatives inherit, so there is no likelihood of confusion.

    אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים לֹא תִּתְיַיבֵּם, גְּזֵירָה מִשּׁוּם אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים! בְּבָנִים תְּלָא רַחְמָנָא, מִידָּע יְדִיעַ.

    The Gemara objects further: Then a childless woman should not enter into levirate marriage even though the mitzva applies to her; there should be a rabbinic decree due to the case of a woman who has children. The Gemara answers: The Merciful One made levirate marriage dependent upon children; it is well known by everyone that the entire purpose of levirate marriage is to establish one’s brother’s name and that levirate marriage applies only when there are no children. Here, too, there is no likelihood of error.

    אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁהָיָה בְּעוֹלָמוֹ לֹא תִּתְיַיבֵּם, גְּזֵרָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ! בִּישִׁיבָה תְּלָא רַחְמָנָא, מִידָּע יְדִיעַ.

    The Gemara challenges further: The wife of a brother with whom one did coexist should not enter into levirate marriage; there should be a rabbinic decree due to the case of the wife of a brother with whom he did not coexist. The Gemara responds: The Merciful One made levirate marriage dependent upon a common dwelling together and coexistence of brothers, and this is well known by everyone since the matter is explicit in the Torah.

    כׇּל הַנָּשִׁים לֹא תִּתְיַיבֵּמְנָה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית! לָא שְׁכִיחָא. מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה נָמֵי לָא שְׁכִיחָא!

    The Gemara continues to object: No woman should enter into levirate marriage; there should be a rabbinic decree due to the case of an aylonit . Since an aylonit may not enter into levirate marriage, all other women should be prohibited by rabbinic decree from doing so to avoid confusion. The Gemara answers: The case of an aylonit is not commonplace, and the Sages did not institute rabbinic decrees on matters that are not common. The Gemara asks: If so, neither a mamzeret nor a Gibeonite woman is commonplace either. Therefore, since the likelihood of taking a mamzeret in levirate marriage is so small, there is no danger that one might think it is permitted to marry a mamzeret even where the mitzva does not apply.

    אֶלָּא אָמַר רָבָא: גְּזֵרָה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה אַטּוּ בִּיאָה שְׁנִיָּה.

    Rather, Rava said that it is necessary to reject the previous suggestion and to offer a different reason: The first act of intercourse is prohibited by rabbinic decree due to the likelihood of a second act of intercourse. Although intercourse the first time with the yevama is the fulfillment of a positive mitzva, which does override the prohibition, once the mitzva is fulfilled with that act there is no longer any positive mitzva involved. Afterward, this yevama becomes prohibited because there is no longer a positive mitzva to override the prohibition. Therefore, due to the possibility that one might engage in intercourse a second time with this woman, the Sages decreed that even the first act is prohibited.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אִם בָּעֲלוּ — קָנוּ בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, וְאָסוּר לְקַיְּימָן בְּבִיאָה שְׁנִיָּה.

    The Gemara comments: This is also taught in a baraita : If one of those yevamin who may not marry their yevama due to a prohibition engaged in intercourse with her, he acquired her with the first act of intercourse; however, it is prohibited to retain her for a second act of intercourse.

    הֲדַר אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּים שְׁנֵיהֶם — מוּטָב, וְאִם לָאו, יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה. הָכָא נָמֵי אֶפְשָׁר בַּחֲלִיצָה, דִּמְקַיֵּים עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.

    The Gemara continues with a retraction from Rava: Rava then said, and some say it was actually Rav Ashi who said: That which I said, that the reason for the rabbinic decree was to prevent a second act of intercourse, is not correct, as there is a simpler explanation. As Reish Lakish said about the same matter: In every place that you find a positive mitzva and a prohibition applying to the same matter, if you can fulfill both of them together, this is best, and the positive mitzva does not override the prohibition. And if there is not any possibility of fulfilling both, then let the positive mitzva come and override the prohibition. Here, too, in the case of levirate marriage, it is possible, by way of ḥalitza , to fulfill the positive mitzva and not to transgress the prohibition prohibiting marriage to these women.

    מֵיתִיבִי: וְאִם בָּעֲלוּ קָנוּ. תְּיוּבְתָּא.

    The Gemara raises an objection to this last statement by Rava from that which is taught in a baraita : And if one of those yevamin engaged in intercourse, he acquired her as a wife. This shows that although it is possible to perform the mitzva by way of ḥalitza , if he nevertheless performs levirate marriage then the positive mitzva overrides the prohibition and the yevama is thereby acquired as his wife. The Gemara concludes: This is a conclusive refutation, and Rava’s last explanation is rejected. The previous explanation is the correct one: The prohibition is due to rabbinic decree.

    אִיתְּמַר: בִּיאַת כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, וְחַד אָמַר: פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

    § On the same subject, it was stated with regard to the case of a High Priest who engaged in intercourse with a widow who was his yevama requiring levirate marriage that the amora’im Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar disputed the matter. One said that intercourse does not exempt her rival wife who had also been married to the High Priest’s brother, since the act was prohibited, and one said that it does exempt her rival wife , because although intercourse was forbidden, it is nevertheless a valid enactment of levirate marriage, and so her rival wife is thereby exempt.