Commentary page

Yevamot 17a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yevamot 17a

Yevamot 17a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 309 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

זו חדייב נהר גוזן וכו' מושכי חידקי ודומקיא:

לפסול רובן ממזרים שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים ובניהן הרי הן כישראלים ונוהג בהן איסור ממזרות והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו והרי הן ממזרים:

כי אמריתה קמיה דשמואל עד השתא מילתיה דרב יהודה (משמיה דרב אסי קאמר ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל) וקאמר כי הדר אמריתה להא דרב אסי קמיה דשמואל דחוששין לקדושין:

אמר בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה - דנפקא לן מכי יסיר את בנך מאחרי (דברים ז׳:ד׳) ולא כתיב כי תסיר את בנך אלמא לאו אבתו לא תקח לבנך מהדר דא"כ היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר ש"מ דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים לא בנך מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך הילכך עובדי כוכבים גמורים הם:

והאיכא בנות שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם:

ואמר רבינא לקמן בפ"ב (יבמות דף כג.) בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך דכתיב בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בנך מאחרי מדלא כתב כי תסיר ש"מ דאבתך לא תתן לבנו קאי וה"ק שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי וקא קרי ליה בנך וליחוש לקידושין:

דההוא דרא דעשרת השבטים:

איצטרויי איצטרו נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות:

21 more comments on this page.

Rashi on Yevamot 17a · Sefaria

Tosafot

ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה פירש בקונטרס דמדכתב כי יסיר ולא כתב כי תסיר משמע דלא קאי אבתו לא תקח לבנך דאי יולדת בן לעבודת כוכבים לאו בנך מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך אלא אבתך לא תתן לבנו קאי וה"ק שמא תלד בן ויסירנו האב מאחרי שאותו קרוי בנך וקשה לר"ת לפירושו דפי' בנך קרוי בנך היינו בנך הבא מן הישראלית שאביו עובד כוכבים דעליה קאי כי יסיר וא"כ אמאי מייתי ואמר רבינא בן בתך כו' הרי הן ממש דברי שמואל ורבינא נמי מאי קאמר ש"מ מדר' יוחנן מה שייך לומר ש"מ דהן ממש דברי רבי יוחנן ואומר ר"ת דכי יסיר אבתו לא תקח לבנך קאי והכי קאמר כי יסיר החותן את בנך מאחרי והיינו הסרה שאין הזרע מתייחס אחר בנך אלא אחר העובדת כוכבים דאין קרוי בנך אלא בנה ושמואל ורבי יוחנן לא פירשו כלום בעובד כוכבים הבא על בת ישראל אלא רבינא מדקדק דבן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך מדלא כתב כי יסיר את בתך ש"מ דלית בה הסרה משום דמתייחס אחריה ואין נראה לר"י דכי יסיר משמע כמו הסרה מאת הקב"ה כדמתרגמי' ארי יטעי יתה ודרשי' נמי מכי יסיר לרבות כל המסירים ועוד פירש ר"ת בע"א דשמואל ורבי יוחנן דייקי מכי יסיר את בנך דמשמע דוקא על הסרתו הקפיד הכתוב שלא יטעהו ולא על הסרת בן בנו דכיון דבא מן העובדת כוכבים אין קרוי בנך אלא בנה מדלא כתיב כי יסירם או כי יסיר בנך וזרעו מאחרי ורבינא דייק ש"מ בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך דדוקא בבנך כי יסיר את בנך למעוטי זרעו אבל בבתך אפי' בזרעו יש לחוש להסרה:

פסולי דמישן משום פסולי דתרמוד והא דאמר בפרק שני דקדושין (דף מט:) עשרה קבין עזות ירדו לעולם תשעה נטלה מישן ואחת כל העולם פי' לפי שהן ממזרים הא דלא נקט תרמוד שפסולין יותר שמא אשתרבוב למישן עד שגדלו יותר מתרמוד ושמא בתרמוד היו רוב עובדי כוכבים ובמישן רוב ישראל:

משאול לתרמוד שאול קורא בבל לפי שתחילה גלו כולם לבבל כשרים ופסולים ומבבל הלכו כל הפסולים לתרמוד כדאמר בעשרה יוחסין (קדושין סט:) דלא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ומונה כסדר שהלכו הפסולים מזו לזו כמו שהקב הולך ומתגלגל מכאן לכאן:

כיצד עשה בה מאמר. דסיפא (דף יח:) לא אצטריך דמרישא שמעי' לה אלא איידי דמתני ליה ברישא תנא להו נמי בסיפא:

מאן דתני ראשונה לא משתבש הכא לא בעי מאן דתני ראשונה אמאי לא תני שניה כדדייק בריש מס' ע"ז (דף ב. ושם) מאן דתני אידיהן מ"ט לא תני עידיהן דהתם בעי משום דה"ל למיתני לשון עדות כדכתיב יתנו עדיהן ויצדקו ובתר דמשני דתברא עדיף הדר פריך מאן דתני עידיהן מאי טעמא לא תני אידיהן:

Tosafot on Yevamot 17a · Sefaria

Rashba

שני אחין מת אחד מהן ונולד להן אח ואח"כ יבם לאו לפרושי כולא דינא דאשת אחיו שלא היה בעולמו דבפרק קמא קא אתי (ב, ב), דצרת צרה לא משכחת לה בשני אחין, אלא לפרושי אשת אח שלא היה בעולמו דאסר רחמנא מאן ניהו קא אתי.

גמ' אמר רב נחמן מאן דמתני ראשונה לא משתבש ומאן דתני שניה לא משתבש. איכא מאן דפריש (עיין רמב"ן בד"ה אמר) דאיכא מאן דמתני במתניתין ראשונה יוצאה משום דאשת אח שלא היה בעולמו, ואיכא דתני במתניתין שניה יוצא משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומאן דתני הכי לא משתבש ומאן דתני הכי לא משתבש. ויש שהקשו דאם כן הוה ליה לרב נחמן למימר איכא דתני ראשונה ואיכא דתני שניה מאן דתני ראשונה לא משתבש ומאן דתני שניה לא משתבש, כדאמרינן (ברכות נג, ב) איכא דתני אוממות ואיכא דתני עוממות מאן דתני אוממות לא משתבש כו'. איכא דתני אידיהן ואיכא דתני עידיהן כו' (ע"ז ב, א). איכא דתני שאובה ואיכא דתני חשובה (סוכה נ, ב). ופירשו האם מאן דתני במתניתין ראשונה לא משתבש ומאן דתני בפרק ד' אחין שניה לא משתבש דתנן התם (ל, א) שלשה אחין שנים מהן נשואין שני אחיות וא' נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת השניה יוצאה משום אחות אשה והראשונה משום צרתה.

Rashba on Yevamot 17a · Sefaria

Ritva

כיצד אשת אחיו

פי' כיצד דין ערות אשת אחיו שלא היה בעולמו לפטור צרת' אבל לא פריש לן כיצד פוטרת צרת צרה דההיא לא סגיא בפחות מג' אחים שהיו בעלמא וכיון דפריש דין בפ' דרך כלל על כל העריות חזר ולא חש לפרש כן דין ערוה וצרתה כיצד לפרש דין נולד ואח"כ ייבם או ייב' ואחר כך נולד ופלוגתא דר' שמעון ורבנן וכולה מתני' פשוטה:

גמ' אמר רב נחמן מאן דתני ראשונה לא נשתבש קשה להו לרבינו ז"ל אמאי לא תני רב נחמן איכא דתני ראשונה ואיכא דתני שניה מאן דתני ראשונה לא משתבש כדאמר דוכתי בדכוותיה ויש שפי' שאין זה מוכח ורב נחמן רצה לקצר לשונו ונכון הוא ויש שפי' שאין כאן שתי גרסאות אלא שפירש רב נחמן דמאן דבעי למיתני הכי לא משתבש ומאן דבעי למתני הכי לא משתבש דשפיר שייך למקרי שניה או ראשונה וכן נראה קצת מפרשים ז"ל מאן דקארי לה לא משתבש ואין זה מחוור כיון שהמשנה פשוטה בגרסא זו לפנינו שקורא אותה ראשונה היה צורך להשמיענו שנוכל לקרותה שניה שהרי אין לנו לשנות ל' המשנה בכאן שחייב אדם לומר בלשון רבו ואחרים פי' דהא אשכחן תנא בפ"ד אחים דקארי להך ראשונה דמתני' שניה וקורא שניה דהכא ראשונה דתנן התם ג' אחים ב' מהם נשואים ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת א' מבעלי האחיות נשא נשוי נכרית את אשתו ומת השני' יוצאה משו' אחות אשה והראשון משום צרתה וכפי' רב נחמן דליכא שבושא בחדא מהני (והתם) הוה ליה לרב נחמן לפרושי התם בתר דתנינן להו תרוייהו י"ל דכיון שהיו המשניות שגורות בפי כל התלמידים רצה לפרשה מיד בכאן על משנה ראשונה ולפי שטה זו הא דאמר בסמוך מי לא עסיקי' דייבם לבסוף כנס ה"פ דאע"ג דתנינן בהדיא שכנס ואח"כ ייבם מ"מ לא נקט בדוקא ואין לשנות מפני כן ולקרא שניה:

Ritva on Yevamot 17a · Sefaria

Meiri

בעזרת הצור ובישועתו אמן:

כיצד אשת אחיו וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו בענין החלק הראשון ר"ל עניני הלכות חליצה ויבום אלא שיתבאר בו מענין הרביעי באיסורי ביאה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון להשלים מה שהוחל לבארו בפרק הראשון בענין ערוה על אי זה צד פוטרת צרתה ומצד שאשת אח שלא היה בעולמו לא היה ממין שאר העריות המנויות באותן חמש עשרה רצה לבאר ענינה בפני עצמה השני לבאר קצת חלוקות בענין זיקת יבום להודיע שיש מהן חולצות או מתיבמות ומהן שחולצות ולא מתיבמות ומהן שלא חולצות ולא מתיבמות ויתגלגל בענין זה לבאר קצת איסורי ביאה הן מדברי סופרים והן השניות הן משאר עריות השלישי לבאר אי זו אחוה זוקקת ליבום ואי זו אחוה אינה זוקקת וכן אי זה זרע של אותו המת מפקיע את הזיקה ואי זה אינו מפקיעה הרביעי בקצת ספיקות שלסיבת הספק הנולד בהן הוא צריך לחלוץ ליתר מאחת שלא מן הדין אלא מתורת ספק החמישי בענין אי זהו הראוי מכל האחים ליבם או לחלוץ הששי בענין הרביעי באיסורי ביאה שמחמת זנות או חשד זנות ויתגלגל בתוכו כל ענין שיהא קרוב לחשוב על בעל המאמר שיאמרהו מצד שנתן עין באותה אשה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר החלק הראשון והוא שאמר כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחין ומת אחד מהן ונולד להם אח ואחר כך יבם השני את אשת אחיו ומת הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת אמר הר"ם למדנו אשת אחיו שלא היה בעולמו ומאמר הוא הקידושין ודין הקידושין באלו המקומות הוא בדמיון נשואין בלתי שלמים ודנין בו לחומרא ואני אבאר לך זה הענין דרך משל להקיש עליו שאר הדינין אשר ימצא בו זה הענין ונאמר שראובן דרך משל היה לו אשה והיא לאה אחר זה מת שמעון אחיו והניח אשה והיא רחל ואחר מות שמעון נולד לוי לאחר לידתו קדש ראובן רחל אשר היא יבמתו ומת הנה דין לוי שהוא יחלוץ ללאה ולא ייבם אותה וזה שאם לא קדש ראובן רחל היה ראוי לו שייבם אותה אם ירצה או יחלוץ ואם היה ראובן גם כן כבר כנס רחל היתה לאה פטורה מן החליצה או מן היבום להיות צרת ערוה כי רחל ערוה על לוי ובעבור שנתן קדושין והיה שם קצת נשואין דנו בלאה שלא תתיבם ולא תצא גם כן בלא חליצה וזה חומרא משני פנים יחד שאלו היו הנשואין שלמים לא תהיה זאת הצרה צריכה חליצה ונחשבה כאלו לא היתה ואם אילו הקידושין לא עשו נשואין הרי חלץ לאה וכן תבין תמיד בכל מה שתראה בזאת המסכתא חולצת ולא מתיבמת בבעלת מאמר או בצרתה ולא נצטרך להשיב אליך זה הדבור תמיד:

אמר המאירי כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו פי' אשת אח שלא היה בעולמו הרמוז בתורה אי אתה צריך לפרש בו שני אחים אלא בראובן שמת ואחר כך נולד שמעון שאין לו עליה כלום הואיל ולא היה בעולמו בשעת מיתה אלא שמתוך שעיקר אותן המנויות במשנת חמש עשרה נשים משום פטור צרה אתינן עלה שאל בכאן כיצד היא אשת אח שלא היה בעולמו השנויה בפרק ראשון לפטור את הצרה ואע"פ שאותה שבפרק ראשון אתה צריך לפרש בה צרה וצרת צרה ואי אתה מוצא צרת צרה בשני אחים אלא בשלשה מכל מקום הוא מפרש ענינה בשני אחים שיש בו כדי לפטור צרה וממנה אתה למד כשתבא לפרשה בצרת צרה שתפרשה בשלשה אחים וכן כמה לפי חשבון האחים על הדרך שביארנו שם:

משנה שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת ר' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה או חולץ לאי זו שירצה אמר הר"ם מאמר הוא על שתי ההלכות יחד שדעתו כי כאשר יבם ואחר כך נולד להן אח אינה אשת אחיו שלא היה בעולמו שהוא כבר מצאה אשת אחיו השני וכאלו נשואי האח הראשון לא היו ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי אמר בענין זה שני אחים ומת אחד מהם והרי אשתו מזדקקת לשני ונולד להם אח קודם שיבם זה את יבמתו שנמצא כשנולד מצאה זקוקה ואסורה לזה הנולד מדין אשת אח שלא נאמר דין יבום אלא לאותו שהיה שם בשעת מיתת האח דכתיב אחים יחדו והשני שהיה בעולמו של מת יבם את אשתו של מת ויש לו אשה אחרת ומת הראשונה ר"ל אשת האח שמת ראשון והוא קוראה ראשונה אע"פ שאיפשר שהיא שניה לזה המיבם בנישואיה אחר שהיא ראשונה לזיקתו של זה ר"ל שנזדקקה קודם לזו ואמר עליה שהיא יוצאה בלא יבום ובלא חליצה מדין אשת אח שלא היה בעולמו והשניה שהיה זה ראוי ליבמה שהרי היה בעולמו של שני בשעת מיתתו יוצאה משום צרתה אף בלא חליצה ואם לא יבם השני את יבמתו אלא שעשה בה מאמר ומת ולו אשה אחרת והרי שאלמלא המאמר היה זה הנולד מיבם את אשתו לפי מה שאנו סבורים עכשו שהרי היה בעולמו בשעת מיתתו הרי השניה חולצת ואינה נפטרת לגמרי משום צרת ערוה שאין המאמר חשוב כל כך שיהא עושה את זו צרת ערוה אבל לא מתיבמת שהמאמר קונה מקצת ונעשית צרת ערוה במקצת:

ואחר כך בא ולימד שלא סוף דבר בנולד זה ואחר כך יבם זה שמצאה הנולד בזיקה אלא אפילו יבם זה תחלה ואחר כך נולד זה שלא מצאה בזיקה הדין כן והוא שאמר שני אחים ומת אחד מהם והרי אשתו מזדקקת לשני ויבם זה את אשת אחיו ויש לו אשה אחרת ואחר כך נולד לו אח ומת השני שכבר יבם ונשותיו מזדקקות לזה הנולד אף זו ראשונה יוצאה בלא יבום וחליצה מדין אשת אח שלא היה בעולמו אע"פ שכשנולד בהיתר מצאה ובלא שום זיקת ראשון שכל זמנו של זה היתה זו אצלו אשת אח שהיה בעולמו מכל מקום הא כתוב ויבמה שם יבום עליה ר"ל שעל שם נישואין הראשונים היא נקראת ולעולם לא נפקע ממנה דין אשת אח שלא היה בעולמו ומעתה אף השניה יוצאה משום צרתה ואם לא יבמה השני אלא שעשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת על הדרך שפירשנו בחברתה ור' שמעון חולק בזו שמאחר שמצאה בלא זיקה מיבם לאי זו שירצה או חולץ לאי זו שירצה שהרי זה לא מצאה בדין אשת אח שלא היה בעולמו שהרי נשאת לאחר קודם לידתו של זה ונפקעה זיקת ראשון ממנה ואין שמו עליה ואינה בדין אשת אח שלא היה בעולמו כלל ומכל מקום מודה ר' שמעון בראשונה ואף בשניה מודה הוא בעשה בה מאמר שחולצת ולא מתיבמת שאף הוא מסופק במאמר אם קונה לגמרי והויא לה בת חליצה ויבום לשיטתו אם אינו קונה כלל ועדין זקוקת הראשון היא והרי היא אשת אח שלא היה בעולמו ומתוך ספיקו אף הוא אומר בה חולצת ולא מתיבמת ולרבנן מיהא אין המאמר בספק אלא קונה מדברי סופרים ולפיכך הוא גורם לעשות הצרה צרת ערוה ואינו קונה מן התורה ולפיכך אינה עושתה צרת ערוה מכל וכל ליפטר בלא חליצה אלא חולצת ולא מתיבמת והלכה כחכמים אלא שבגמרא יתבאר שאף בלא עשה בה מאמר שניה אינה מתיבמת מפני שמכל מקום צרה היא לערוה מצד הזיקה עד שתפקע זיקתה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

1 more comments on this page.

Meiri on Yevamot 17a · Sefaria

Maharam

תוס' ד"ה משאול לתרמוד שאול קורא בבל וכו' נראה דהוקשה לתוס' דלפי פרש"י לישנא דגמ' דאמר קבא רבא וקבא זוטא מגנדר ואזיל לשאול ומשאול לתרמוד ואם כן לא מתיישב שפיר וק"ל:

Maharam on Yevamot 17a · Sefaria

Original text

Segment 1

זוֹ חַדְיָיב, ״נְהַר גּוֹזָן״ — זוֹ גִּינְזַק, ״וְעָרֵי מָדַי״ — זוֹ חַמְדָּן וְחַבְרוֹתֶיהָ, וְאָמְרִי לַהּ: זוֹ נִיהַר וְחַבְרוֹתֶיהָ. חַבְרוֹתֶיהָ מַאן? אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרַךְ, מוּשְׁכֵּי, חִידְקֵי וְדוּמְקֵי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכוּלָּן לִפְסוּל.

this is Ḥadyab. The river of Gozan; this is Ginzak. And the cities of the Medes; this is Ḥamadan and its surroundings. And some say: This is Nihar and its surroundings. The Gemara asks: Which are its surroundings? Shmuel said: Kerakh, Mushkhei, Ḥidkei, and Domakya are the surroundings of Ḥamadan. Rabbi Yoḥanan said: And all of them are for disqualification. In other words, if someone from one of these places wishes to convert, there is concern that he might be a descendant of a Jew and therefore a mamzer . Consequently, they all are disqualified.

Segment 2

כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לִי: בִּנְךָ הַבָּא מִן יִשְׂרְאֵלִית קָרוּי בִּנְךָ, וְאֵין בִּנְךָ הַבָּא מִן הַגּוֹיָה קָרוּי בִּנְךָ, אֶלָּא בְּנָהּ.

Rav Yehuda continued his recounting: When I said this halakha , that there is a concern about the betrothal of gentiles nowadays, before Shmuel, he said to me: One need not worry about this, as your son from a Jewish woman is called your son, i.e., he inherits his lineage from you, and your son from a gentile woman is not called your son, but rather her son. Consequently, all children born to Jews from gentile women are not considered Jews, as their lineage is determined by their gentile mothers.

Segment 3

וְהָאִיכָּא בָּנוֹת, וְאָמַר רָבִינָא: שְׁמַע מִינַּהּ, בֶּן בִּתְּךָ הַבָּא מִן הַגּוֹי קָרוּי בִּנְךָ! גְּמִירִי דִּבְנָתָא דְּהָהוּא דָּרָא אִיצְטְרוֹיֵי אִצְטְרוֹ.

The Gemara asks: Aren’t there Jewish girls who were captured by gentiles, whose children are considered to be Jews? And Ravina said: Learn from this that the son of your daughter from a gentile is called your son. If so, the descendants of Jewish women captured by gentiles would indeed be Jews. The Gemara answers: This is no concern, as it is learned as a tradition that the girls from the ten tribes of that generation became barren and did not give birth to any offspring, whereas some of the exiled men of the ten tribes married gentile women. Consequently, all of the children born there were gentiles.

Segment 4

אִיכָּא דְּאָמְרִי: כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לִי: לֹא זָזוּ מִשָּׁם, עַד שֶׁעֲשָׂאוּם גּוֹיִם גְּמוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּה׳ בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ״.

There are those who say that Rav Yehuda actually related the following: When I said this halakha before Shmuel, he said to me: They did not move from there, the place where they deliberated on this matter, until they rendered all of them, including those who intermingled with the ten tribes in different locations, full-fledged gentiles. Consequently, there is no concern that their betrothals might be of any effect, as it is stated: “They have dealt treacherously against the Lord, for they have begotten strange children” (Hosea 5:7).

Segment 5

יָתֵיב רַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְיָתֵיב רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְיָתֵיב וְקָאָמַר: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל דְּעָבְדִי יוֹמָא טָבָא כִּי חָרְבָה תַּרְמוֹד. וְהָא חֲרִיב! הַהִיא תָּמוֹד הֲוַאי. רַב אָשֵׁי אָמַר: הַיְינוּ תַּרְמוֹד הַיְינוּ תָּמוֹד, אִכְּפוֹלֵי הוּא דְּמִכַּפְלָ[א]: חֲרִיב מֵהַאי גִּיסָא — אִיתִּיב מֵהַאי גִּיסָא, (וְאִי) חֲרִיב מֵהַאי גִּיסָא — אִיתִּיב מֵהַאי גִּיסָא.

§ The Gemara relates: Rav Yosef sat behind Rav Kahana, and Rav Kahana sat before Rav Yehuda, and he sat and he said this tradition: In the future, the Jews will establish a Festival day when Tarmod is destroyed. The Gemara asks: But it has already been destroyed. The Gemara answers: That place that was destroyed was Tamud, not Tarmod. Rav Ashi said: Tarmod is the same as Tamud. However, the city is doubled. In other words, when it is destroyed from this side it is settled on that side, and when it is destroyed from that side it is settled on this side. Consequently, it has not yet been entirely destroyed.

Segment 6

יָתֵיב רַב הַמְנוּנָא קַמֵּיהּ דְּעוּלָּא וְקָא הָוֵי בִּשְׁמַעְתָּא, אָמַר: מָה גַּבְרָא וּמָה גַּבְרָא! אִי לָאו דְּהַרְפַּנְיָא מָאתֵיהּ! אִכְּסִיף, אֲמַר לֵיהּ: כְּסַף גֻּלְגֻּלְתָּא, לְהֵיכָא יָהֲבַתְּ? אֲמַר לֵיהּ לְפוּם נַהֲרָא. אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן, מִפּוּם נַהֲרָא אַתְּ.

The Gemara relates: Rav Hamnuna sat before Ulla and was engaged in the study of halakha . Ulla said about him: What a man; what a man. In other words: What a great man this Rav Hamnuna is. If only Harpanya were not his city, as the inhabitants of that place are all of flawed lineage, which indicates that the lineage of Rav Hamnuna is likewise impaired. Rav Hamnuna was ashamed. Ulla said to him: Where do you give the money for payment of the poll tax? He said to him: I pay it to the city of Pum Nahara, as my city is subject to taxation by that city. He said to him: If so, you are from Pum Nahara, not Harpanya, and your lineage is evidently not flawed.

Segment 7

מַאי הַרְפַּנְיָא? אָמַר רַבִּי זֵירָא: הַר שֶׁהַכֹּל פּוֹנִין בּוֹ. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: כׇּל שֶׁאֵין מַכִּיר מִשְׁפַּחְתּוֹ וְשִׁבְטוֹ נִפְנֶה לְשָׁם. אָמַר רָבָא: וְהִיא עֲמוּקָּה מִשְּׁאוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם״, וְאִילּוּ פְּסוּל דִּידְהוּ לֵית לְהוּ תַּקַּנְתָּא.

§ The Gemara asks: What is the meaning of the name Harpanya? Rabbi Zeira said: It means the mountain to which all turn [ har shehakol ponin bo ]. In other words, it is the destination for all those who could not find wives anywhere else, as most of its population is of flawed lineage. It is taught in a baraita : All those who do not know their family or tribe turn there. Rava said: This type of flaw is appalling and is deeper than the netherworld, as is stated: “Shall I ransom them from the power of the netherworld? Shall I redeem them from death?” (Hosea 13:14). This verse indicates that it is possible to be ransomed and released from the netherworld, whereas their disqualification cannot be rectified.

Segment 8

פְּסוּלֵי דְהַרְפַּנְיָא מִשּׁוּם פְּסוּלֵי דְּמֵישׁוֹן, וּפְסוּלֵי דְּמֵישׁוֹן מִשּׁוּם פְּסוּלֵי דְתַרְמוֹד, פְּסוּלֵי דְתַרְמוֹד מִשּׁוּם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה.

The Gemara comments: Those who are disqualified from Harpanya are unfit due to the disqualification of the inhabitants of nearby Meishon, who were unfit and intermarried with the residents of Harpanya. Those disqualified from Meishon are unfit due to those disqualified from Tarmod, and those disqualified from Tarmod are disqualified due to the servants of Solomon.

Segment 9

וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: קַבָּא רַבָּא וְקַבָּא זוּטָא, מִיגַּנְדַּר וְאָזֵיל לִשְׁאוֹל, וּמִשְּׁאוֹל לְתַרְמוֹד, וּמִתַּרְמוֹד לְמֵישָׁן, וּמִמֵּישָׁן לְהַרְפַּנְיָא.

The Gemara comments: And this explains the folk saying that people say in this regard: A large ephah and a small ephah, which are both inaccurate utensils that may not be used for measuring, roll onward to the netherworld, and from the netherworld to Tarmod, and from Tarmod to Meishon, and from Meishon to Harpanya. The same idea expressed by the Sages with regard to the disqualification of lineage was also incorporated into a well-known adage among commoners.

Segment 10

הֲדַרַן עֲלָךְ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים

MISHNA: Each of the women enumerated in the first chapter causes exemption from levirate marriage and ḥalitza for her rival wives. This is due to the close family relationship she has with her brother-in-law, making her forbidden to him. The single exception is the case explained in this mishna. What is the case of the wife of a brother with whom he did not coexist? For example: If there were two brothers, and one of them died childless, and subsequently a brother of theirs was born, after which the second brother, the elder, took his deceased brother’s wife in levirate marriage, and then died as well. Consequently, two women require levirate marriage: The widow of the first brother who had been taken in levirate marriage by the second brother, and the widow of the second brother, the first widow’s rival wife. The first widow, who had been the wife of the first brother to die, goes out without any obligation to be taken in levirate marriage by the youngest brother who was born later, since she is the wife of a brother with whom he did not coexist. The first deceased brother never lived at the same time as the newly born brother. The second widow, who had been married to the second brother, is exempt due to her rival wife.

Segment 11

כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ? שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְנוֹלַד לָהֶן אָח, וְאַחַר כָּךְ יִיבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וּמֵת. הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

The mishna discusses an additional situation: If the second brother had performed only levirate betrothal with her, meaning that he had not yet consummated the marriage, and then died, both the wife betrothed by a levirate betrothal to the second brother and the wife of the second brother fall before the youngest brother born after the death of the first brother. In that case, the first wife certainly goes out and is exempt from both ḥalitza and levirate marriage, since she is to him the wife of a brother with whom he did not coexist. The second, however, was never effectively the rival wife of the first brother’s wife, as the first brother’s wife had only been betrothed by levirate betrothal and was not fully married to the second brother. Therefore, she performs ḥalitza and may not enter into levirate marriage.

Segment 12

עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וּמֵת, שְׁנִיָּה — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

GEMARA: Rav Naḥman said: He who taught the version of the mishna which reads: The first widow goes out, is not mistaken in his version, and he who taught a variant version of the mishna which reads: The second widow goes out, is not mistaken either, since it is possible to understand the mishna both ways. Both versions of the text can refer to the same woman, i.e., the wife of the first brother, by different titles. The Gemara explains that he who taught:

Segment 13

גְּמָ׳ אָמַר רַב נַחְמָן: מַאן דְּתָנֵי רִאשׁוֹנָה לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, מַאן דְּתָנֵי שְׁנִיָּה לָא מִשְׁתַּבַּשׁ. מַאן דְּתָנֵי

Yevamot 17a

Yevamot 17a

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text