Commentary page
Yevamot 122a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 122a
Yevamot 122a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 528 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
תלתא ריגלי שהיו תלמידי חכמים נקבצים לשמוע דרשה הלכות פסח בפסח והיתה שואלת מהם. ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם:
של ערלה הן פירות נטיעה הן וישנם משובחים מפירות אילן זקן:
של עזיקה מפרדס מעוזק וגדר סביב לו לשומרו והיא שנת שביעית. וקשיא לי דמאי איסור יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ול"ש מן המופקר אסורים וקודם הזמן אלו ואלו מותרים:
לא אמר כלום לאוסרם על כך אלא הלך אחר הרוב שזה משקר ולהשביח מקחו נתכוין וכן נטע רבעי להודיע שפירות נטיעה הן. וכמדומה לי דהאי עזיקה שם העיר שבארץ ישראל ופירותיה משובחים ואם היה עובד כוכבים זה בחוצה לארץ ומשבחם ואמר מעזיקה הבאתי אין חוששין לומר אמת דבריו ושמא לא נתעשרו וישראל מכרם לו אלא להשביח מקחו. והכא נמי לא נתכוין עובד כוכבים זה אלא לאיים על זה שיקצור לו מספוא לבהמותיו:
חבל הפסד ועגמת נפש הוא:
קולר חבורה:
לכרכום ביתר כשבאה ביתר במצור:
מתני' על פי בת קול שמעו קול צועקת פלוני מת ולא ראו אדם בצלמו:
19 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 122a · Sefaria
Tosafot
של עזיקה פי' בקונטרס מפרדס מעוזק ומשומר ושביעית הוא וקשה לו אי (משומר) קודם הביעור לעולם מותר ואין נראה לר"ת דהא בהדיא תניא בת"כ ואת ענבי נזיריך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר וא"ת דתניא בת"כ ובפרק הבית והעליה (ב"מ קיח.) שומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה קרי כאן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ומשומר אסור לישראל כו' כדפי' ואר"י שלא היו שומרין אותו אלא מונעים רגלי בהמה משם ומודיעין לבני אדם שהם לצורך ומופקר נמי לא שרי לבצור אלא ע"י שינוי ובת"כ דקתני מן המשומר אי אתה בוצר היינו אפי' על ידי שינוי ומן המופקר אתה בוצר היינו כלומר אוכל:
דחזו ליה בבואה בירושלמי רבי אחא בר חנינא בשם רבי חמא הדא דתימא בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בבואה של אדם והא תניין מי שהיה מושלך בבור ואמר מי ששומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו וא"ר נתן והוא שראה בבואה של אדם אמר רבי בון מזיקין מצויין בבורות כדרך שהם מצויין בשדות והא דאמר (מגילה ד' ג.) אל יתן אדם שלום לחברו בלילה דחיישינן שמא שד הוא היינו בשדה דומיא דיהושע שהיה חוץ למחנה ישראל בירושלמי פליגי אמוראי בנמצא כתוב בשטר מת פלוני או נהרג אם משיאין את אשתו:
Tosafot on Yevamot 122a · Sefaria
Rashba
פירות הללו של ערלה הן של עזקה הן כתב רש"י ז"ל (בד"ה של עזיקה ובד"ה לא אמר כלום) מפרדס מעוזק וגדר לו סביב והיא שנת שביעית וקשיא לי מה איסור יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר לא שנא מן המופקר אסורין וקודם הזמן אלו ואלו מותרין. וכמדומה לי דהאי עזקה שם עיר שבא"י ופירותיו משובחין ואם היה גוי זה בחו"ל ומשבחן ואומר מעזקה הבאתים, אין חוששין לומר אמת דבריו, דשמא לא נתעשרו וישראל מכרם לו ע"כ. וכן פירש במס' סוכה (לט, ב ד"ה אבל בלוקח וכו') גבי ההיא דתניא התם אבל בלוקח מן המשומר אפילו כחצי איסר אסור משום דהערמה היא כשמוכר על יד על יד הא לאו הכי שרי. ור"ת ז"ל (בתוס' ד"ה של עזיקה) השיב עליו לומר דאפילו קודם הביעור מן המשומר אסור מדתניא בספרא (פרשת בהר סיני פר' א פי' ג) ואת ענבי נזיריך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר. אלמא פירות מן המשומר ואפילו קודם זמן הביעור אסורין. נ"ל לו לרב ז"ל דהאי לא תבצור לאסור את הפירות בא. אבל רש"י ז"ל פירש בפירוש החומש (פר' כ"ה פסוק ה) שלא בא אלא ליתן לאו על המשמר כרמו ובוצר אותה ואינו מפקירה. שכן כתיב כאן ענבי נזיריך שהפרשת והנזרת אותה מבני אדם ולא הפקרת אותם לא תבצור אותם כדרך הבציר אלא נהוג בהן הפקר. וכענין שדרשו שם בספרא לא תבצור כדרך הבוצרים מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצצין אותם במקצה וכו'. וראיה הביא הרמב"ן נר"ו מההיא דתניא בסוכה (שם) דאי פירות גופייהו אסירי, היכי קתני אפילו כחצי איסר אסור, לכולי עלמא אסורין הם עצמן ואפילו לדידיה. אלא משמע דלא אסר אלא משום סחורה ולעם הארץ דוקא כדקתני רישא. ולעיקר שמעתין פירש הרמב"ן נר"ו דהאי דנקט של עזקה, משום של ערלה נקטיה, כלומר כמו שאמר של עזקה להשביח מקחו, כך אמר של ערלה להשביח מקחו ודמיא לההוא דאמר קטילנא לך כפלניא בר ישראל. ואינו מחוור לי דאלו אמר של ערלה הן בלבד מי מהימן, הא ודאי אף בכי הא לא מהימן דלהשביח מקחו קאמר. ופירוש אחר פירש עזקה מלשון מצאו יושב ועוזק תחת הזתים (מנחות פה, ב) שפירושו חופר או עושה להם כמין גדר למלאתו עפר, ואברויי אילנא הוא ואסור. ופירות עצמן אסורין דמחמת עבודת שביעית באו. וקיימא לן (שביעית פ"ב מ"ו) הנוטע בשביעית יעקור, ושדה שנטייבה לא תזרע למוצאי שביעית (שם פ"ד מ"ב).
Rashba on Yevamot 122a · Sefaria
Ritva
עכומ"ז שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה הם של נטע רבעי הם של עזיק' הם פרש"י ז"ל בשם רבותי ז"ל של עזק' פרדס מעזק הם וגדר לו סביב והוא שנה שביעית והוי להו פירות משומרים בשביעית שהם אסורים והקשה הוא ז"ל דפירות משומרים אינה אסורים קודם זמן הביעור ואם לאחר הביעור אפי' מן המופקרים אסורים ור"ת ז"ל השיב עליו ואמר ואפי' קודם הביעור פירו משומרי אסורי' מדתני' בספר' ואת ענבי נזירך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקרי' והרמב"ן ז"ל השיב דההיא בריית' לא באה לאסור הפירות עצמם אלא לאסור הבצירה וליתן לאו על המשמר כרמו ובוצר אות' ואינו מפקיר וכבר נשמר מזה רש"י ז"ל בפי' החומש שלו ואת ענבי נזירך לא תבצור ענבי נזירך שהפרש' והנזרת אותם מבני אדם ולא הפקרת אותם לא תבצר אותם כדרך הבוצרים מכאן אמרו תאני' של שביעית אין קוצרין אותם במוקצע ובמ' סוכה גר' כדפרש"י ז"ל דתניא התם אבל בלוקח מעם הארץ מן המשומר אפי' כבחצי איסור אסור וע"כ מטעמ' דפרש"י ז"ל התם דהיינו משום חשש סחורה ומערים הוא כשמוכר על יד על יד ואלו היה פירות משומרים דשביעית אסורים אמאי לא אסר אלא בעם הארץ כדקתני רישא הרי הן עצמן אסורים ואפי' ביד חבר הלכך הא דקאמר של עזקה יש לפרש כלשון שפרש"י ז"ל משמו שם העיר שבארץ ישראל היא ופירותיה משובחים ואם היה עכומ"ז זה בחוצה לארץ ואומר מעזקה הם אין חוששין לדבריו לומר ישראל מכרם לו ושמא לא נתעשרו א"נ שלשון עזקה מלשון עוזק בין הבתים שפירושו חופר או עושה להם כמין עוגיאות למלאתו עפר ואברויי אילימא הוא ואסור ומפני כן הפירות עצמן אסורים כשביעית כיון שבאו מחמת עבודת שביעית וכדאמר הנוטע בשביעית יעקר ושדה שנטייב' או נדיירה לא תזרע במוצאי שביעית וכגון שאומר העכו"מז שהה משדה של ישראל שעוזקין ישראל או שעזק עכומ"ז בשליחותו דבהא הוא דקנסו חכמים לאסור פירותיו:
ודילמא שד הוא ואוקימנא כגון דחזו בבואה דבבואה הלכך לא חיישי' שמא שד הוא ואע"ג דאמרי' בסמוך בשעת הסכנה כותבין אף על פי שאין מכירין התם הוא דלא למיחוש לצרה דלא שכיח דתעבד כולי האי דמגליא מילתא אבל לשד חיישי' אפי' בשעת הסכנה כנ"ל לפי שיטת הראשוני' ז"ל אבל מ"ה אומר דכיון דאמרי' בסמוך גבי צרה דלא חיישי' ליה בשעת הסכנה ה"ה דלא חיישי' לשד כלל ואע"ג דלא חזי ליה בבוא' דבבואה וכי מייתי בסמוך ההיא דר' ישמעאל לא קאמרי אלא לתירוצי אפילו לקושין דשד ואומר ר"י ז"ל ב"ה דהא דאמרי' הכא ובמ' גיטין ובפ"ק דמגילה דחיישי' לשד ה"מ בבורות או בשדה כי הא דהכא ודהתם ומפני שהשידות מצוית בבורות ובשדות אבל בעיר אין חוששי' אפי' בלילא לא לענין נתינת שלום ולא לענין גט ועדות אשה וכן הוא בירושלמי הדא דתימא בשדה ובבור שהשדים מצויים בבורות ולכן הסכימו כל רבותינו זכרונו לברכה:
והחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה ואף על גב דעבד ושפחה פסולים לעדות מן התורה כיון שאין פסולים מחמת עבירות הכשירו חכמים בכאן משום עגינ' אבל גזלן של תורה ושאר פסולי' מן התורה מחמת פסולים לעדות אשה כדאיתא בפ"ק דר"ה ולעיל בפ' כיצד וסברא דרבוותא ז"ל שהוא מל"ת משיאין על פיו דלא גרע מעובדי כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו וגזלן של דבריהם כשר לעדות אשה כדאיתא התם ומסתבר דעד מפי עד עכומ"ז גבי מסיח לפי תומו כשר כשם שכשר מפי עבד ואשה וכדאמרי' לעיל כששמע מפי נשים ומפי קטנים משום דקים לן דקושטא קאמרי ועד מפי עד כתב בירושלמי נחלקו בזה אם מצאו כתוב בשטר איש פ' מת ר' ירמיה אומר משיאין ורבי בון בר כהנא אומר אין משיאין ורבינו הגדול זכרונו לברכה הביאו בהלכותיו ולא פסק בה הלכת' כמאן אבל במ' גיטי' פ' מי שאחזו כתב הא דתניא כשם שבודקי' אותו לגיטין כך בודקי' אותו למשאות ולמתנות ולעדיות ואוקימנא בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל בשאר עדיות לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אלמא בעדות אשה אפי' מפי כתבם וכ"פ הרמב"ם ז"ל ודוקא כשנתקיים כתב ידו של אותו עד אבל קצת רז"ל ובכללן הרמב"ם ז"ל כתבו דאפי' כשאינו מקויי' נמי כיון דקיום שטרות דרבנן הוא הכא אוקמוה אדינ' דאורי' דהא אקילו בעדות אשה משום עגונא ולא הדרי ומחמרי' בה וטעמא דמסתבר בעיני הר"ם ז"ל ומיהו כל כיוצא בזה נר' שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:
לכשתהא הפונדקית נאמנת פי' כשימצא דבר אמת שהאמינו הפונדקית כלומר שלא סמכו עליה מדין עדות אלא מדין שהיתה מסיחה לפי תומה:
Ritva on Yevamot 122a · Sefaria
Meiri
גוי שהיה מוכר פירות ואמר פירות הללו של ערלה הם של עזיקה הם של נטע רבעי הם לא אמר כלום שלא אמר אלא להשביח מקחו של ערלה ונטע רבעי מפני שפירות הילדה חשובים מפירות הזקנה ואינו נאמן בשל ערלה לאסרם בהנאה וכל שכן באכילה ולא בנטע רבעי להצריכם פדיון וכן של עזיקה והוא מקום שבארץ ישראל שפירותיו משובחים וכשמביאם חוצה לארץ לפי דבריו הוא מטעינם במעשר שאינו נאמן כך פירשוה גדולי הרבנים ומתחילה היו מפרשין של עזיקה פרדס המעוזק וגדור סביב והוא של שביעית שהמשומר אסור בו ומקשים לעצמם שהרי אם עבר זמן הביעור אף מן המופקר אסור וקודם זמן הביעור אף מן המשומר מותר ואחרוניהם משיבים עליהם שכל מן המשומר אף קודם הביעור אסור וממה ששנו בסיפרא את ענבי נזירך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר אלמא פירות מן המשומר אף קודם זמן הביעור אסורים ולא תבצור דקרא לאסר את הפירות בא ומכל מקום הם פירשוה בפירושי התורה שלהם שלא בא אלא ליתן לאו על המשמר כרמו ובצרה ואינו מפקירה שכך כתב ענבי נזיריך שהפרשתם והזרתם מבני אדם ולא הפקרתם לא תבצור כדרך הבוצרים אלא נהוג בהם מנהג הפקר וכן בסיפרא אמרו לא תבצור כדרך הבוצרים מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצצין אותן במקצה כו' אבל הפירות עצמן מותרין הם לאכלם בתורת הפקר אע"פ שהוא גדור וראיה לדבר במסכת סוכה ל"ט ב' במה שאמרו שם אבל הלוקח מן המשומר אפילו כחצי איסר אסור כלומר מפני שהערמה הוא כשמוכר על יד ואם הפירות עצמן אסורין היכי קתני אפילו כחצי איסר אסור והלא אף הן עצמן לכולי עלמא אסורין ואפילו לעצמו אלא לא נאמרה אלא משום סחורה ומכל מקום אם יש לפרשה לענין שביעית אתה מפרש עזיקה בענין חפירה מלשון מצאו יושב ועוזק תחת הזיתים והרי זה אברויי אילנא ואסור ואף הפירות אסורין שהרי מעבודת שביעית באו וקיימא לן הנוטע בשביעית יעקור ושדה שניטייבה או נידיירה בשביעית לא תזרע למוצאי שביעית ויש מפרשים של עזיקה פרדס המשומר מתוך שבחו ולא שיהא בו איסור אלא ללמד שכשם שלא אמר זו אלא להשביח מקחו כך כשהוא אומר של ערלה ולמדנו מדבריהם שאם אמר של ערלה לבד נאמן ואין זה כלום דודאי אף בשל ערלה לבד אינו נאמן:
לפי דרכך למדת משמועה זו שפירות הגוי ערלה נוהגת בהם והוא שהתבאר במקומה ערלה פ"א מ"ב שכל שנטעו עד שלא באו אבותינו לארץ פטור משבאו לארץ אף מה שנטעו גוים חייב שנאמר כי תבאו וכבר כתבנו בדין זה כפי היכולת בראשון של קדושין:
ומכל מקום נטע רבעי שהזכירו בו יש מפרשים בו שאף הוא נוהג בשל גוים ויש מפרשים בו שאם בא הנכרי לנהוג במצוה הרי הוא קדש כנטע רבעי של ישראל וכבר ביארנו במקומו שנטע רבעי אינו נוהג בחוצה לארץ אבל ערלה ודאית נוהגת בחוצה לארץ וספיקה מותר:
אשה נאמנת להביא גיטה כמו שביארנו במקומו וקל וחומר הדברים אם נשים שאין נאמנות להעידה במת בעלה נאמנות להביא גיטה כמו שביארנו שם היא עצמה שנאמנת במת בעלה אינו דין שנאמנת להביא גיטה:
Meiri on Yevamot 122a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' ואמר חבל על קולר של ב"א וכו' ברי"ף איתא שהיו מהלכין לאנטוכיא:
שם שהיו מהלכין בדרך ביתר ברי"ף איתא לכרכום של ביתר:
שם הא קמ"ל דאי משתכחת סתמא וכו' עי' ערובין דף י"ז ע"ב תוד"ה אמר רב הונא:
Gilyon HaShas on Yevamot 122a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 122, Amud Aleph, about 528 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 114 words
Opens “תְּלָתָא רִיגְלֵי. אֲמַר לַהּ רַב אַדָּא בַּר…”
- Segment 232 words
Opens “אֲזַלָה קַמֵּיהּ. פְּשַׁט מֵהָא מַתְנִיתִין: גּוֹי שֶׁהָיָה…”
- Segment 324 words
Opens “אַבָּא יוּדָן אִישׁ צַיְידָן אָמַר: מַעֲשֶׂה בְּיִשְׂרָאֵל…”
- Segment 450 words
Opens “וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּקוֹלָר שֶׁל בְּנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ…”
- Segment 533 words
Opens “מַתְנִי׳ מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה, וּמַשִּׂיאִין…”
- Segment 623 words
Opens “וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר: ״אֲנִי אִישׁ…”
- Segment 742 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: תָּנָא, בֵּית…”
- Segment 821 words
Opens “וְהָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ. וְדִלְמָא שֵׁד הֲוָה? אָמַר…”
- Segment 931 words
Opens “וְאִינְהוּ נָמֵי אִית לְהוּ בָּבוּאָה! דַּחֲזוֹ לֵיהּ…”
- Segment 1016 words
Opens “וְדִלְמָא צָרָה הֲוַאי? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:…”
- Segment 1155 words
Opens “מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר…”
- Segment 1215 words
Opens “וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח…”
- Segment 1361 words
Opens “מִתּוֹךְ הַדָּבָר, נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים…”
- Segment 1447 words
Opens “גְּמָ׳ וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא עַל פִּי אִשָּׁה…”
- Segment 1518 words
Opens “נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הוּא דְּלָא מְהֵימְנִי, אִשָּׁה…”
- Segment 1631 words
Opens “מַתְנִי׳ אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ…”
- Segment 1715 words
Opens “אֲמַר לְהוּ: לִכְשֶׁתְּהֵא כְּפוּנְדָּקִית — נֶאֱמֶנֶת. הַפּוּנְדָּקִית…”
Sages named on this page
- Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim
Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…
Source: Yevamot 122a · Segment 1 — “…רִיגְלֵי. אֲמַר לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: זִיל לְקַמֵּיהּ…”
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Yevamot 122a · Segment 10 — “…הֲוַאי? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין,…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Yevamot 122a · Segment 11 — “מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה, מְצָאַנִי…”
Original text
תְּלָתָא רִיגְלֵי. אֲמַר לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: זִיל לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, דְּחָרִיף סַכִּינֵאּ.
for three pilgrim Festivals, on which the Sages gather together to study, but he could not resolve this uncertainty on any of those occasions. Rav Adda bar Ahava said to her: Go before Rav Yosef, whose knife is sharp, i.e., he has keen insight into halakhic matters, and ask him to decide your case.
אֲזַלָה קַמֵּיהּ. פְּשַׁט מֵהָא מַתְנִיתִין: גּוֹי שֶׁהָיָה מוֹכֵר פֵּירוֹת בַּשּׁוּק, וְאָמַר: ״פֵּירוֹת הַלָּלוּ שֶׁל עׇרְלָה הֵן״ ״שֶׁל עֲזֵיקָה הֵן״, ״שֶׁל נֶטַע רְבָעִי הֵן״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, לֹא נִתְכַּוֵּון אֶלָּא לְהַשְׁבִּיחַ מִקָּחוֹ.
She went before him and he resolved the case based on this baraita : With regard to a gentile who was selling fruit at the market and said: These fruits are from the first three years of the tree’s growth [ orla ]; or they are from Azeka, i.e., land tilled on the Sabbatical Year, the produce of which it is prohibited to eat; or they are fourth-year produce, which it is prohibited to eat outside of Jerusalem, he has said nothing of consequence. His statement is not deemed credible, since it is possible that he intended only to enhance the reputation of his goods, as he thought that his produce would fetch a higher price if he described it in that fashion. Rav Yosef derived from this baraita that in the case of the missing Jew, the gentile’s statement could not be relied upon, as he may have stated it only to promote his own agenda.
אַבָּא יוּדָן אִישׁ צַיְידָן אָמַר: מַעֲשֶׂה בְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ, וּבָא גּוֹי וְאָמַר: ״חֲבָל עַל יְהוּדִי שֶׁהָיָה עִמִּי בַּדֶּרֶךְ שֶׁמֵּת בַּדֶּרֶךְ, וּקְבַרְתִּיו״, וְהִשִּׂיאוּ אִשְׁתּוֹ.
Abba Yudan of Sidon said: An incident occurred involving a Jew and a gentile who traveled on the road, and later the gentile came and said: Alas for the Jew who was with me on the road, for he died, and I buried him. And the Sages relied upon this statement and allowed his wife to marry.
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּקוֹלָר שֶׁל בְּנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין לְאַנְטוֹכְיָא, וּבָא גּוֹי אֶחָד וְאָמַר: ״חֲבָל עַל קוֹלָר שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁמֵּתוּ, וּקְבַרְתִּים״, וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּשִׁשִּׁים בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין לְכַרְכּוֹם בֵּיתֵּר, וּבָא גּוֹי וְאָמַר: ״חֲבָל עַל שִׁשִּׁים בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בְּדֶרֶךְ בֵּיתֵּר שֶׁמֵּתוּ, וּקְבַרְתִּים״ וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם.
And there was another incident involving a group of people who had been taken prisoner, each of whom was shackled with a collar [ kolar ] around his neck, and they were walking to Antokhya. And some time later a certain gentile came and said: Alas for the group of collared people, for they died, and I buried them. And the Sages allowed their wives to marry. And there was yet another incident involving sixty people who were walking to the siege [ karkom ] of Beitar, and later a gentile came and said: Alas for those sixty people who were walking on the road to Beitar, for they died, and I buried them. And the Sages allowed their wives to marry.
מַתְנִי׳ מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה, וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר: ״אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת״. הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.
MISHNA: Witnesses may testify that an individual died even if they saw his corpse only by candlelight or by moonlight. And the court may allow a woman to marry based on the statement of a disembodied voice proclaiming that her husband died. There was an incident with regard to a certain individual who stood at the top of a mountain and said: So-and-so, son of so-and-so, from such and such a place died. They went and found no person there, but even so they relied upon the statement and allowed the wife of the individual declared dead to marry.
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר: ״אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, נְשָׁכַנִי נָחָשׁ וַהֲרֵי אֲנִי מֵת״. וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ, וְהָלְכוּ וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.
And there was another incident in Tzalmon, a city in the Galilee, where a particular man said: I am so-and-so, son of so-and-so. A snake bit me and I am dying. And they went and found his corpse but could not recognize him, yet they went ahead and allowed his wife to marry based on what he said in his dying moments.
גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: תָּנָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, מַתְנִיתִין הִיא! הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִי מַשְׁכַּחַתְּ סְתָמָא דְּאֵין מַשִּׂיאִין — בֵּית שַׁמַּאי הִיא.
GEMARA: Rabba bar Shmuel said: It was taught in a baraita that Beit Shammai say: The judges of a court may not allow a woman to marry based on the statement of a disembodied voice; they require actual testimony. And Beit Hillel say: The judges may allow a woman to marry based on the statement of a disembodied voice. The Gemara asks: What is Rabba bar Shmuel teaching us here? This is simply our mishna, since the decisive ruling follows Beit Hillel’s opinion. The Gemara answers that he teaches us this: That if an anonymous mishna or baraita is found that states that the judges may not allow a woman to marry under such circumstances, it is simply the opinion of Beit Shammai, and is not the accepted ruling.
וְהָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ. וְדִלְמָא שֵׁד הֲוָה? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁרָאוּ לוֹ דְּמוּת אָדָם. אִינְהוּ נָמֵי דָּמוּ! דַּחֲזוֹ לֵיהּ בָּבוּאָה.
With regard to the incident where they heard a disembodied voice but went and found no person there, which is mentioned in the mishna, the Gemara asks: Perhaps it was a demon. Rav Yehuda said that Rav said: They saw that he had the form of a person, so they knew it was not a demon. The Gemara asks: They, i.e., demons, also appear similar to people. The Gemara answers: They saw that he had a shadow.
וְאִינְהוּ נָמֵי אִית לְהוּ בָּבוּאָה! דַּחֲזוֹ לֵיהּ בָּבוּאָה דְבָבוּאָה. וְדִלְמָא לְדִידְהוּ אִית לְהוּ בָּבוּאָה דְבָבוּאָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לִי יוֹנָתָן שֵׁידָא: בָּבוּאָה — אִית לְהוּ, בָּבוּאָה דְבָבוּאָה — לֵית לְהוּ.
The Gemara asks: But they also have a shadow. The Gemara answers: It was a case where they saw that he had a shadow of a shadow. The Gemara asks: But perhaps they also have a shadow of a shadow? Rabbi Ḥanina said: Yonatan the demon expert said to me: They have a shadow, but they do not have a shadow of a shadow.
וְדִלְמָא צָרָה הֲוַאי? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין.
The Gemara asks: And perhaps it was a rival wife, or some other enemy of that man’s wife, who cried out that her husband was dead and then fled, in order to trick her into disgracing herself by remarrying while her husband was still alive? The Gemara answers: The school of Rabbi Yishmael taught: During a period of danger, one may write and give a bill of divorce to a woman, although the witnesses do not know the husband, because we do not raise many suspicions at such a time. This case was similar to a period of danger in that they did not find witnesses that her husband died, and therefore the court did not require further clarification.
מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה, מְצָאַנִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, אָמַר לִי: שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד אֶלָּא יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. וְנוּמֵּיתִי לוֹ: כֵּן הַדְּבָרִים. אָמַר לִי, אֱמוֹר לָהֶם מִשְּׁמִי: אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשׁוּבֶּשֶׁת בִּגְיָיסוֹת, מְקוּבְּלַנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
MISHNA: Rabbi Akiva said: When I descended to Neharde’a, in Babylonia, to intercalate the year, I found the Sage Neḥemya of Beit D’li. He said to me: I heard that the Sages in Eretz Yisrael do not allow a woman to remarry based on the testimony of a single witness, except for Yehuda ben Bava. And I told him: That is so. He said to me: Tell the Sages in my name: You know that the country is confounded by army troops, and I cannot come myself. I declare that I received this tradition from Rabban Gamliel the Elder, that the court may allow a woman to remarry based on the testimony of a single witness.
וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח לִדְבָרַי, וְאָמַר: מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא.
Rabbi Akiva continues: And when I came and presented the matter before Rabban Gamliel of Yavne, the grandson of Rabban Gamliel the Elder, he rejoiced at my words and said: We have found a companion who agrees with Rabbi Yehuda ben Bava, and since his lenient opinion is no longer the opinion of a lone Sage, it may now be relied upon.
מִתּוֹךְ הַדָּבָר, נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל נְשׁוֹתֵיהֶן עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְהוּחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי שִׁפְחָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים: אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא עַל פִּי אִשָּׁה, וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד, וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה, וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים.
As a result of this event, Rabban Gamliel remembered that people were murdered in Tel Arza, and Rabban Gamliel then allowed their wives to remarry based on only one witness. And from then onward they established as protocol to allow a woman to remarry based on hearsay testimony, a slave’s testimony, a woman’s testimony, or a maidservant’s testimony. Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua say: The court may not allow a woman to remarry based on only one witness. Rabbi Akiva says: The court may not allow a woman to marry based on the testimony of a woman, nor based on the testimony of a slave, nor based on the testimony of a maidservant, nor based on the testimony of close relatives.
גְּמָ׳ וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא עַל פִּי אִשָּׁה לָא? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: אִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לְהָבִיא גִּיטָּהּ מִקַּל וָחוֹמֶר; וּמָה נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר ״מֵת בַּעְלָהּ״ — נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא גִּיטֵּיהֶן, זוֹ שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לוֹמַר ״מֵת בַּעְלָהּ״ — אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לְהָבִיא גִּיטָּהּ.
GEMARA: The Gemara asks: Does Rabbi Akiva hold that the court may not allow a woman to remarry based on another woman’s testimony? But isn’t it taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Akiva: A woman is trusted to bring her own bill of divorce and affirm in court that it was written and signed properly, and that trust is based on the following a fortiori inference: If women, e.g., a rival wife, whom the Sages said are not deemed credible to say that another woman’s husband died, are nevertheless trusted to bring their bills of divorce, then is it not logical that this woman herself, who is deemed credible to say that her husband died, should be trusted to bring her own bill of divorce?
נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הוּא דְּלָא מְהֵימְנִי, אִשָּׁה בְּעָלְמָא — מְהֵימְנָא. לָא קַשְׁיָא: כָּאן קוֹדֶם שֶׁהֶחֱזִיקוּ, כָּאן לְאַחַר שֶׁהֶחֱזִיקוּ.
This statement indicates that according to Rabbi Akiva, it is specifically the women who the Sages mentioned who are not deemed credible. In general, a woman is deemed credible, and another woman is permitted to remarry on the basis of her testimony. The Gemara answers: This is not difficult. Here, where Rabbi Akiva disqualified the testimony of a woman, it was before they established the protocol that a woman may be permitted to remarry on the basis of another woman’s testimony. There, where he allowed it, it was after they established that protocol.
מַתְנִי׳ אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצוֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם, וֶהֱבִיאוּהוּ בְּפוּנְדָּק. וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפּוּנְדָּקִית: ״אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ?״ נוּמֵּית לָהֶם: ״מֵת, וּקְבַרְתִּיו״, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְלֹא תְּהֵא כֹּהֶנֶת כְּפוּנְדָּקִית?
MISHNA: They said to Rabbi Akiva: Do we not rely upon a woman’s testimony? After all, an incident occurred involving Levites who traveled to Tzoar, the city of date palms. And one of them became ill, and they brought him to an inn [ pundak ] to rest, while they continued on their travels. Upon their return to the inn they said to the innkeeper, who was a woman: Where is our friend? She told them: He died, and I buried him. And based on her testimony they allowed his wife to remarry. And shouldn’t a priestess, or any Jewish woman who testifies that a man died, be deemed as credible as an innkeeper?
אֲמַר לְהוּ: לִכְשֶׁתְּהֵא כְּפוּנְדָּקִית — נֶאֱמֶנֶת. הַפּוּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ.
Rabbi Akiva said to them: When a woman will be as convincing as the innkeeper, then she shall also be deemed credible. The innkeeper brought them his staff, and his bag, and the Torah scroll that was in his possession, thereby providing supporting evidence to reinforce her claim.