Commentary page

Yevamot 119b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yevamot 119b

Yevamot 119b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 279 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

רישא חזקה מייתי לה לייבום ורובא מייתי לה להיתר שוק דרוב נשים מתעברות ויולדות והרי ילדה צרתה ונפטרה גם היא וחזקה לא עדיף כי רובא דניזיל אבתרה הלכך לא תתייבם ולשוק נמי לא כר' מאיר דחייש למיעוטא:

סיפא חזקה לשוק שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצתה ורובא לשוק דא"נ נתעברה חמותה שמא נקבה היתה או נפל דרוב עוברים נפלים ונקבות כדאמרינן לעיל דמחצה דוולדי קיימי נקבות הוו ומיעוט עוברים נפלים הוו זכרים דקיימא מיעוטא לגבי וולדות והכא נמי איכא חזקה לרוב דמרע נמי לחששא דמיעוטא דזכרים הוו להו מיעוטא דמיעוטא:

ולעולם בתמיה'. תחלוץ ממה נפשך ותנשא לשוק:

לעצמה שלשה בשביל עצמה תמתין שלשה חדשים דכל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים ואפי' בעלה מת במדינת הים דליכא למיחש שמא מעוברת היא דהא זקנה ואיילונית נמי צריכות להמתין שלשה חדשים כדאמרינן בהחולץ (לעיל יבמות מב:) הלכה כולן צריכות להמתין:

לחברתה תשעה בשביל חברתה שמא מעוברת היא צרתה צריכה להמתין ט' חדשים שאפי' חלצה לא תנשא בתוך ט' שמא חברתה מעוברת היא והולד של קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא וולד פוטר והוולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:

לחברתה לעולם בשביל חבירתה צריכה להמתין לעולם עד שתדע אם יש לה וולד אם לאו:

ותחלוץ לאחר ט' ממה נפשך ותנשא אם ילדה צרתה הרי נפטרה בולד ואם לאו הרי חליצתה פוטרתה:

מצריכה כרוז להכריז שלא היתה חלוצה ומותרת לכהונה:

17 more comments on this page.

Rashi on Yevamot 119b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

וחזקה לא עדיף מרובא לא הוה צריך דלא עדיף דאפי' עדיף מרוב נשים מתעברות ויולדות מכל מקום יש לחוש דר"מ חייש למיעוט אלא האמת אומר דלא עדיף מרובא:

סמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא וא"ת דבפרק בתרא דקדושין (דף פ.) ובפרק כסוי הדם (חולין פו. ושם) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אמרינן סמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזקת טהרה ואיתרע ליה רובא ומטהרין לעיסה והכא קאמר דהוי פלגא ופלגא ומחמרינן ואומר רבינו חיים דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לישאל והוי ספיקו טהור ואפילו ברשות היחיד ולהכי איתרע ליה רובא:

סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק הוו להו זכרים מיעוט' דמיעוט' ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן - הקשה ה"ר אלחנן א"כ היכי פריך מינה בפ"ג דבכורות (דף כ: ושם) על רבי יהושע דחייש למיעוטא והכא לא חייש למיעוטא והא הכא איכא מיעוטא דמיעוטא ולהכי לא חייש ותירץ דיצתה מלאה איתרע ליה חזקה כיון שיש לה עובר במעיה ואפ"ה לא חייש רבי יהושע וחשיב ליה כמו מיעוט כיון דת"ק אסר ביציאתה מלאה ועוד הקשה דת"ק דר' יהושע דאמר יצתה מלאה חוששת וחיישינן למיעוט אע"ג דליכא חזקה בהדיה וברישא גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים בעי חזקה בהדי מיעוט ותירץ דודאי לא בעי חזקה בהדי מיעוט והא דנקט דבעינן ברישא חזקה בהדי מיעוטא לא בעינן הכי אלא שלא תהא חזקה מסייעתא לרוב דאז הוי המיעוט מיעוט דמיעוט וצ"ע גבי גבינת בית אונייקי דאסר ליה ר"מ משום דרוב עגלים נשחטים לעבודת כוכבים של אותה העיר ופריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דר"מ חייש למיעוט ומאי קושיא כיון דרוב עגלים אין נשחטים וחזקה דחלב בחזקת היתר אם כן איתרע ליה רובא כדאמר הכא:

את שיש לה עדים אסורה וכו' תימה לר"י מאי קמ"ל ושמא אשמעינן דלא אסרינן הא אטו הא:

מאי טעמא דרבי אלעזר משום דקסבר צרה מעידה לחברתה כו' תימה לר"י אמאי לא פליג רבי אלעזר באידך פירקא (לעיל יבמות קיז.) גבי הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה כו' וקחשיב צרתה ויבמתה ואי ר' אלעזר איירי לבתר דאינסבא צרה מכל מקום ליפלגי גבי ההיא דמת בעלי ואח"כ מת חמי תנשא וחמותה אסורה ור' אלעזר לא אסר כיון שנשאת הכלה ונראה לר"י דלא דמי דלעיל ודאי שהצרה או היבמה באה להעיד על חברתה אין לה להיות נאמנת אפי' לר' אלעזר אבל הכא כל אחת אינה מתכוונה להעיד על חברתה אלא על עצמה וממילא נאמנת על צרתה כיון שאין מתכוונה להעיד על חברתה:

Tosafot on Yevamot 119b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

ר' חנינא אמר לעצמה שלשה לחברתה לעולם ותחלוץ ממה נפשך אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו גזרה שמא יהא ולד של קיימא ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה. וכן הלכתא וכן פסקו ר"ח ור' אלפסי והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ג הט"ז) והכי נמי מוקמינן לה בריש פרק החולץ (יבמות לו, א) כטעמייהו דאביי בר אבין ור' חנינא בר אבין. ואף על גב דדחי אביי התם מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני לא תנשא ולא תתיבם קתני בלא חליצה אבל אי חליץ אימא לך הכי נמי דמשתריא, דחויא בעלמא היא ולא סמכינן עלה. ותדע לך דהאי טעמא דאתה מצריכה כרוז לכהונה טעמא תריצה הוא ואוקימתא דקושטא הוא, דהא ר' יוחנן נמי קא מפרש טעמא דהיבמה לא תחלוץ תוך שלשה חדשים מהאי טעמא כדאיתא התם בדוכתא (לעיל יבמות מא, ב) אלמא הכין הלכתא דחיישינן לכרוז, דאיכא מאן דשמע בחליצה ולא שמע בכרוזא ואמרי קא שרו חלוצה לכהונה.

Rashba on Yevamot 119b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Ritva

לעצמה ג' חדשי' פי' שאפי' נודע בבירור שאין כאן ולד עובר מצרתה שצריכה להמתין ג' חדשים כשם שגזרו באילונית ועקרה ורדופה לבית אביה:

גזירה שמא יהא ולד של קיימא וכן הלכת' דהכ' אוקימנא בפרק החולץ ואע"ג דדחי אביי התם מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני דיחוייא בעלמא הוא ולא סמכי' עליו ור' יוחנן פריש טעמא דהיבמה לא תחלוץ בתוך ג' חדשים מה"ט דכרוז כדאית' בדוכת' אלמ' הפי' עיקר הוא כן פסקו ר"ה ור"ה הר"ם ז"ל:

Ritva on Yevamot 119b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

Meiri

יש שואלים בסוגיא זו שהרי באחרון של קדושין פ' א' אמרו תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין ושאלו בה מאי טעמא דר' מאיר קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא אחזקה ואיתרע ליה רובא אלמא לר' מאיר כל דאיכא מיעוטא למיסמך אחזקה איתרע ליה רובא לגמרי ואם כן אף בזו רישא תתיבם ודרבנן אדרבנן קשיא דהתם אמרי רבנן מיעוטא כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה אזלינן בתר רובא והכא אמרינן דאליביהו דרבנן נמי דמיעוטא נמי מצרפינן ליה אחזקה והויא לה פלגא ופלגא ולרבנן מיהא איכא לתרוצי דהתם הכי קאמר כמאן דליתיה דמי שלא ליחשב להצטרף בחזקה לטהר אלא שחוששין בה לתלות והוא שאמרו שם שאין שורפין עליה וכדאיתה בהדיא בשני של נדה י"ח ב' אלא לר' מאיר קשיא ומכל מקום יש מתרצים דשאני טהרות שאף כשאתה בא לדונם בפלגא ופלגא אפושי טומאה לא מפשינן אבל מה שאמרו שם בעיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מיטפלין שם ונמצאו חתיכות מבשרם בעיסה שאם רוב שרצים טמאה ושורפין עליה בזו הואיל ונגעו בודאי הורעה חזקתה של עיסה והרי היא כמי שאינה:

זה שביארנו במשנתנו בהלך בעלה וצרתה למדינת הים שלא תנשא ולא תתיבם שאלו בה בסוגיא זו ולעולם ותירץ זעירי לעצמה שלשה כלומר אם אין לה צרה כל ששמעה שמת בעלה צריכה להמתין שלשה חדשים לחברתה ר"ל במקום צרה תשעה חדשים ממיתת בעלה ולסוף תשעה מיהא חולצת ותנשא וכן פסקו הרבה מפרשים וכמו שאמרו בפרק החולץ מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני לא תנשא ולא תתיבם קתני בלא חליצה הא כל שחולצת מותרת לכתחלה וכן הדין שאין לומר לעגנה כל ימיה מחשש כרוז של כהונה והרי כמה דברים התירו משום עיגונא ולא אמרו כל שעולה ליבום כו' אלא בדידה אבל לא בצרתה ומכל מקום גאוני הראשונים וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו כמה שתירצו בה אבין ורב מתנה שמא יהא ולד של קיימא ולא תהא חליצתה כלום ואינה נזהרת מלינשא לכהונה ויבאו לטעות בה להתיר חלוצה לכהן ואף לכשתצריכנה כרוז להודיע שלא היתה חליצתה כלום איכא דחזי בחליצה ולא שמע בהכרזה ואם כן אף לאחר חליצה אינה מותרת וכמו שאמרו טעם זה בפרק החולץ ואע"פ שנדחה שם כמה שכתבנו מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני דחייה בעלמא היא ולא סמכינן עלה וטעמא ודאי טעמא מעליא הוא שהרי ר' יוחנן פירש טעם זה בעצמו למה שאמרו שהיבמה לא תחלוץ תוך שלשה חדשים והילכך אף לאחר חליצה נאסרה ואם כן זו שאמרו בפרק האשה שלום ניתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת ואם איתה ליחוש דילמא אתו סהדי ואמרי כדקאמרה ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה פירשוה כאן בגרושה שכבר היא אסורה מאיליה לכהן כמו שכתבנו שם במשנה השישית אי נמי דאמרה אני והוא ר"ל אני ובעלי ובני נחבינו במערה כלומר ואין חשש שיבאו עדים שהרי לא היה אדם עמהם הא לאו הכי לא תחלוץ ותעמוד עגונה כל ימיה ומכל מקום אם פקחת היא תקדש את עצמה ותהא צריכה גט וכדקיימא לן בעניותנו צריכה גט ואחר כך תחלוץ שהרי אין כאן חשש כרוז שכבר היא אסורה מאיליה:

המשנה השניה והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו לזו עדים ולזו אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מותרת לזו בנים ולזו אין בנים את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה נתיבמו מתו היבמים אסורות להנשא ר' אלעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם אמר הר"ם כבר קדם בפרק אשר לפני זה שהכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ויבמתה ולזה כאשר אמרה יבמה מת בעלי לא תהא נאמנת בעבור שהיא יבמתה שאנחנו נאמר אולי לא מת ואמנם תרצה (שתשים) [שתנשא] יבמתה תנשא והיא תהיה זקוקה ליבם מפני שתאסר על בעלה ואע"פ שהיא גם כן תאסר על בעלה מפני שהיא תנשא נאמר שדעתה תמות נפשי עם פלשתים ורצתה לעשות היזק לעצמה כדי להזיק יבמתה ולזה זו אסורה מפני בעלה של זו ר"ל מפני יבמתה אשר לא יצא עזר מאתו זולת יבמתה והיא אינה נאמנת וזו אסורה מפני בעלה של זו שהיא יבמתה ואם היה אצל אחד מהם עדים שמת בעלה יבמתה מותרת לפי שאצלנו עדים העידו במות היבם והיא עצמה נאמנת לומר מת בעלי כמו שקדם לנו וזה אשר העידו העדים במות אישה אסורה מפני שיבמתה לבד היא אשר העידה לה במות יבמה ואינה נאמנת ואמרו נתיבמו הוא שתאמר זאת מת בעלי ותאמר זאת מת בעלי ואצלן יבמים אחרים הנה הן יתיבמו בלא ספק לפי שאין שם מקום חשש ואם מתו היבמין אסורות להנשא לשאר אדם ואין הלכה כר' אליעזר:

אמר המאירי שתי יבמות כו' כבר ביארנו שאין האשה נשאת בעדות יבמתה ואחר שכן אם יש כאן שתי יבמות ר"ל שהן נכריות נשואות לשני אחים ובאו ואמרו כל אחת מהן מת בעלי שתיהן אסורות לינשא לשוק זו מפני בעלה של זו וזו מפני בעלה של זו שהרי יבמה אע"פ שנאמנת לומר מת בעלי אינה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לזה ואם כן כשאתה מאמינה במת בעלי עדין היא זקוקה ליבם ואי אתה בא להפקיע זיקתה אלא מצד שיבמתה אומרת גם כן מת בעלי וכבר ידעת שאין משיאין את זו על פי עדות יבמתה ונמצאו שתיהן אסורות לינשא לשוק שמא יבמתה מכוונת לומר שמת בעלה כדי שתנשא האחרת לשוק שלא כדין ונמצאת צריכה גט מן הבעל ונאסרת ליבם ואפילו השיאה יבמתה את עצמה שמא תמות נפשי עם פלשתים הוא דקא עבדא:

לזו עדים ר"ל במה שאומרת שמת בעלה ולזו אין עדים אלא שהיא אומרת מת בעלי זו שאין לה עדים מותרת שהרי נאמנת היא במת בעלי ומשום יבמה אין אוסרין אותה שהרי יש עדים שמת יבמה ויראה מלשון גדולי המחברים שאף עד אחד מועיל בה וזו שיש לה עדים אסורה ר"ל לשוק ומשום יבמה שהרי עדים שלה לא מעלין ולא מורידין שלעצמה אף היא נאמנת אלא שהיא זקוקה ואין מפקיעין אותה מזיקתה בעדות יבמתה:

לזו בנים ר"ל מבעל זה ולזו אין בנים וכל אחת אומרת מת בעלי ואין עדים לאחת מהן זו שיש לה בנים מותרת שהרי אין בה זיקה שתצטרך בשבילה לעדות יבמתה וזו שאין לה אסורה ובגמרא אמרו שאם לזו עדים ובנים ולזו אין עדים ולא בנים שתיהן מותרות זו שיש לה עדים ובנים מותרת שאין כאן זיקה וזו שאין לה לא עדים ולא בנים מותרת במת בעלי שהרי יש עדים שמת יבמה:

נתיבמו ומתו היבמים ר"ל שתי אלו שכל אחת אומרת מת בעלי ואין להם עדים ולא בנים ויש להם יבמים אחרים שהן מתיבמות להן שהרי האשה שאמרה מת בעלי נאמנת אף להתיבם ומתו היבמים ועדין נשארות זקוקות ליבם אחר אם יש שם יבם אחר אסורות לינשא לשוק זו שמא בעלה הראשון של חברתה חי וזקוקה לו שהרי אי אתה יכול להפקיעה אלא מכח עדות יבמתה וכן זו מפני בעלה ראשון של זו ואע"פ שנישאו שתיהן ליבמים בחזקת שמתו בעליהן מכל מקום אצל עצמן האמננו בהן אבל עכשו כשנישאו לשוק אי אפשר להתירה לשוק אלא אם כן כל אחת בסעד מה שאמרה יבמתה מת בעלי והרי אין יבמות מעידות זו לזו שאע"פ שנשאת היא עצמה שמא תמות נפשי עם פלשתים קא עבדא:

ור' אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמים הותרו לכל אדם אי משום דסבירא ליה דאיהי לא מקלקלא נפשה וכי אינסיבה איהי מיהא מכשרינן לאידך אי משום דסבירא ליה דיבמתה מעידה לה ואף בלאו אינסיבה איהי מסבינן לאידך אפומה ואין הלכה כר' אליעזר אלא כתנא קמא דאי להאי דקאמרת יבמתה מעידה הרי אמרו מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה ואי משום דאיהי לא מקלקלא נפשה דילמא תמות נפשי כו' היא דקאמרה ולר' אליעזר מיהא נפקא לן מהני תרי טעמי במאי דקאמר עלה דההיא הואיל והותרה היא הותרה צרתה שאם מטעם שיבמתה מעידה פירושו הואיל והותרה לינשא אע"פ שלא נשאת ואם מטעם דלא מקלקלא נפשה דוקא בהותרה ונשאת ואף גם זאת בשנשאת לכהן שאם נשאת לישראל יש לחוש שמא בגיטה היא באה ואומרת שמת בעלה לקלקל את חברתה והרי אין כאן קלקול בעצמה שהרי גיטה בידה ומכל מקום אין הלכה כר' אליעזר אלא כרבנן:

1 more comments on this page.

Meiri on Yevamot 119b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

תובד"ה סיפא חזקה לשוק ורובא כו' והא דנקט דבעינן ברישא חזקה בהדי מיעוט כו' עכ"ל אבל ליכא למימר דנקט ברישא חזקה בהדי מיעוט משום רבנן דמודו לר"מ דחיישינן למיעוט היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוט דבפרק עשרה יוחסין מוכח בהדיא דרבנן לא חיישי למיעוט אפילו היכא דאיכא חזקה בהדיה וע"ש בתוס' ורבי יהושע נמי דפליג בסיפא ה"ה דפליג ארישא דלא חייש למיעוט אפילו באיכא חזקה בהדיה והיינו כרבנן דר"מ אבל לפי מה שכתבו התוספות בבכורות בפרק הלוקח דרבי יהושע מודה ברישא ולא פליג עליה ודאי איכא למימר דנקט ברישא חזקה בהדי מיעוט משום דרבי יהושע מודה בה וק"ל:

בא"ד וחזקה דחלב בחזקת היתר א"כ איתרע ליה רובא כו' עכ"ל האי לישנא דא"כ איתרע ליה רובא אינו מכוון לפי דבריהם שלפנינו והכי הל"ל דא"כ נשחטין מיעוטא דמיעוטא וכן הוא לשון התוספות בפרק כיסוי דם ונראה שחסר כאן מדברי התוספות וכצ"ל ויש ליישב דשאני התם דלאחר שחיטה איתרע ליה רובא כדאמר הכא ודבריהם מבוארים בתוספות פרק אין מעמידין אקושיא אחרת וז"ל שם דהנך קיבות העומדות לפנינו לאחר שחיטה בספק ע"ז קיימי והתם נמי זימנין דחיישינן כגון ביצתה מליאה משום דאיכא ריעותא כו' עכ"ל ע"ש:

בד"ה מ"ט דר"א משום דקסבר צרה מעידה כו' מ"מ ליפלגי גבי ההיא דמת בעלי ואח"כ מת חמי כו' ונראה לר"י כו' עכ"ל ויש לדקדק אמאי לא תקשי להו דליפלגו ברישא דהך מתני' דקתני באידך פרקין באה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה דהך לא מיתרצה בתירוץ ר"י דהא הך אינה מתכוונת להעיד על חברתה אלא על עצמה וי"ל דאהך רישא לא פליג ר"א דאיכא לאוקמא באינסבא לישראל ואיכא למיחש דלמא בגיטא אתאי אבל בההיא דמת בעלי ואח"כ מת חמי ע"כ לאו משום דלמא בגיטא אתאי הוא דא"כ לא תחזור להיות כלתה ולא תיתי תיצטערן ואמאי לא נתיר לחמותה דאע"ג דהכא בצרה חיישינן דמקלקלא אפי' היכא דלא תחזור להיות צרתה כגון בדאתא בגיטא ולרבנן אמרינן דאפילו מקלקלא עצמה משום קלקול חברתה דתמות נפשה עם פלשתים קעבדה היינו משום דהיה לה עמה צער דגופה אבל בחמותה דלית לה צער אלא מילי דעלמא לא מקלקלא אא"כ כשתחזור להיות כלתה דהכי מוכח מתוך הסוגיא דלעיל בפרק האשה שלום דבעי למפשט חמותה הבאה לאחר מכן מהך מתניתין דמת בעלי ואח"כ מת חמי ואי הוה חיישינן בחמותה דמקלקלה משום צער שהיה עמה כבר לא ה"מ למפשט מידי וכן מוכח שם בתוס' ע"ש:

Chidushei Halachot on Yevamot 119b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharam

תוד"ה מאי טעמא דר"א וכו' עד ליפלגי גבי ההוא דמת בעלי וכו' ר"ל דהתם נמי הוי טעמא כדאמר לעיל בגמרא משום דקאמרינן לאו בעלה מיית ולאו חמוה מיית וכו' ולכך אינה נאמנת על חמותה וא"כ ליפלוג ר"א עלה:

Maharam on Yevamot 119b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

רֵישָׁא, חֲזָקָה לְיִיבּוּם, וְרוּבָּא לַשּׁוּק. וַחֲזָקָה לָא עֲדִיף כִּי רוּבָּא. וְאַיְיתִי מִיעוּטָא דְּמַפִּילוֹת סְמוֹךְ לַחֲזָקָה, וְהָוֵה לֵיהּ פַּלְגָא וּפַלְגָא — לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַיבֵּם.

In the first clause of the mishna, the legal presumption is that this widow is obligated to enter into levirate marriage, but in a majority of cases she will actually be permitted to marry a man from the general public, because it is statistically probable that her rival wife had a child. A legal presumption is not as significant as a majority, meaning that the majority carries more weight than the presumption, and she should be permitted to marry immediately. But bring the minority who miscarry into consideration, and join this to the legal presumption, and it becomes similar to an even balance of half and half. Those who miscarry detract from the strength of the majority, causing it to be equal in legal significance to the legal presumption. Therefore, the ruling is that she shall not marry any man who is not her yavam and she shall not enter into levirate marriage either.

Segment 2

סֵיפָא, חֲזָקָה לַשּׁוּק, וְרוּבָּא לַשּׁוּק. וְהָוֵי לֵיהּ זְכָרִים מִיעוּטָא דְמִיעוּטָא, וּמִיעוּטָא דְמִיעוּטָא — לָא חָיֵישׁ רַבִּי מֵאִיר.

However, in the latter clause, the legal presumption is that the widow is permitted to marry a man from the general public, since her late husband had no brothers initially. And in a majority of cases her mother-in-law will not have had another son, and therefore the widow will actually be permitted to marry a man from the general public. Consequently, the possibility that her husband has a brother, necessitating levirate marriage, is not taken into account because it is a minority of a minority, i.e., it is a minority and it contradicts the legal presumption, and even Rabbi Meir is not concerned about a minority of a minority.

Segment 3

לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַיבֵּם וְכוּ׳. וּלְעוֹלָם!

§ It was taught in the mishna that in the case of a woman whose husband and rival wife went overseas and then her husband died, she shall not marry and shall not enter into levirate marriage until she knows whether her rival wife is pregnant. The Gemara asks: But must she wait indefinitely? She should be permitted to perform ḥalitza on account of the uncertainty and then marry another man.

Segment 4

אָמַר זְעֵירִי: לְעַצְמָהּ — שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, לַחֲבֶרְתָּהּ — תִּשְׁעָה, וְחוֹלֶצֶת מִמָּה נַפְשָׁךְ.

Ze’eiri said: In order for herself [ le’atzma ] to be permitted to marry, she must wait three months after performing ḥalitza , since every woman must wait three months after her husband’s death before she marries again. Additionally, due to the concern for the possibility that her fellow wife may be pregnant, she must wait nine months, after which time that wife would have given birth had she been pregnant, and then she performs ḥalitza whichever way you look at it. If her rival wife gave birth in the meantime, she is permitted to marry anyone she wishes, and the ḥalitza is superfluous; if her rival wife did not give birth, necessitating levirate marriage, she is exempted by the ḥalitza . However, she may not perform ḥalitza earlier because ḥalitza performed while any wife of the deceased husband is pregnant is ineffective.

Segment 5

רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לְעַצְמָהּ — שְׁלֹשָׁה, לַחֲבֶרְתָּהּ — לְעוֹלָם. וְתַחְלוֹץ מִמָּה נַפְשָׁךְ!

Rabbi Ḥanina said: For those concerns relating to herself she must wait three months, as explained, but for concerns related to her fellow wife’s possible pregnancy she must wait indefinitely, until it is verified whether or not that wife gave birth. The Gemara challenges Rabbi Ḥanina’s opinion: But let her perform ḥalitza whichever way you look at it, since, whatever happened, after nine months she may certainly perform ḥalitza .

Segment 6

אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר אָבִין אָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְהֵא וָלָד בֶּן קַיָּימָא, וְנִמְצָא אַתָּה מַצְרִיכָהּ כָּרוֹז לַכְּהוּנָּה.

Abaye bar Avin and Rabbi Ḥanina bar Avin both say in explanation of Rabbi Ḥanina’s opinion: It is a rabbinic decree lest there be viable offspring of that other wife. If so, her ḥalitza is superfluous, since she was exempt from both levirate marriage and ḥalitza ; and then it transpires that you necessitate an announcement on her behalf stating that she is permitted to the priesthood, as a woman who has undergone ḥalitza is forbidden to a priest, but in this case it has become clear retroactively that she did not undergo ḥalitza .

Segment 7

וְלַיצְרְכַהּ? דִּלְמָא אִיכָּא דְּהָוֵי בַּחֲלִיצָה וְלָא הָוֵי בְּהַכְרָזָה, וְאָמְרִי: קָשָׁרוּ חֲלוּצָה לְכֹהֵן.

The Gemara asks: And so let an announcement be necessary for her if a viable offspring is found. The Gemara answers: Perhaps there will be people who were present at the ḥalitza ceremony but were not present at the announcement that she is permitted to marry a priest, and if this woman marries a priest they will mistakenly say: They are permitting a ḥalutza to marry a priest.

Segment 8

תְּנַן: ״נִיתַּן לִי בֵּן בִּמְדִינַת הַיָּם״, וְאָמְרָה: ״מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי״ — נֶאֱמֶנֶת. ״מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ בְּנִי״ — אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

The Gemara deliberates further about this: We learned in a mishna ( Yevamot 118b): If a woman says: A son was born to me in a country overseas, and she also said: My son died, and then my husband died, she is deemed credible. However, if she said: My husband died and then my son died, she is not deemed credible about the sequence of events, but even so one must be concerned about her statement that her husband died childless. Consequently, she must perform ḥalitza , but she may not enter into levirate marriage.

Segment 9

וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָתוּ עֵדִים וְאָמְרִי כִּדְקָאָמְרָה, וְנִמְצָא אַתָּה מַצְרִיכָהּ כָּרוֹז לַכְּהוּנָּה! אָמַר רַב פָּפָּא: בִּגְרוּשָׁה. רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא אָמַר, בְּאָמְרָה: ״אֲנִי וָהוּא נֶחְבֵּאנוּ בִּמְעָרָה״.

The Gemara says: Just as there is concern about an announcement for the priesthood, let us be concerned that perhaps witnesses will eventually come and testify that the sequence of events was as she said, rendering her ḥalitza superfluous. And then it transpires that you necessitate an announcement on her behalf stating that she is permitted to the priesthood, and nevertheless the mishna instructs her to perform ḥalitza . Rav Pappa said: There it is referring only to a divorced woman, who was divorced from a previous husband, so that she is already prohibited from marrying a priest in any case. Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, said: It is referring to a case where she said: He and I were hiding alone with our son in a cave. Consequently, there is no concern that witnesses will come and testify about the sequence of the events.

Segment 10

מַתְנִי׳ שְׁתֵּי יְבָמוֹת, זוֹ אוֹמֶרֶת: ״מֵת בַּעְלִי״, וְזוֹ אוֹמֶרֶת: ״מֵת בַּעְלִי״. זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ, וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ.

MISHNA: If there are two sisters-in-law married to two childless brothers who testify about their marital status, and this one says: My husband died, and that one says: My husband died, although each one of them is deemed credible with regard to her own status as a widow, this one is prohibited from marrying due to the possibility that the husband of that other sister may be alive, obligating her in levirate marriage, and that one is prohibited from marrying due to the husband of this sister, according to the same rationale. Although each is accorded credibility as to her own husband’s death, the halakha is that sisters-in-law are among the five types of women not accorded credibility with regard to each other’s permissibility to marry because of possible conflicts of interest.

Segment 11

לָזוֹ עֵדִים, וְלָזוֹ אֵין עֵדִים. אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים — אֲסוּרָה, וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים — מוּתֶּרֶת. לָזוֹ בָּנִים, וְלָזוֹ אֵין בָּנִים. אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים — מוּתֶּרֶת, וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים — אֲסוּרָה.

If this one has witnesses to her husband’s death, and that one does not have witnesses, then the one who has witnesses is prohibited from marrying, as there are no witnesses to the death of her yavam to exempt her from levirate marriage; but the one who has no witnesses is permitted to marry based on her own testimony that her husband died combined with the witnesses’ testimony exempting her from levirate marriage. If this one has children and that one has no children, then the one with children is permitted to marry, as she herself is deemed credible with regard to her husband’s death, and her children exempt her from levirate marriage. But the one without children is prohibited from marrying, as the death of her yavam has not been corroborated independently of her sister-in-law’s testimony.

Segment 12

נִתְיַיבְּמוּ, וּמֵתוּ הַיְּבָמִין — אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לַיְּבָמִין — הוּתְּרוּ לְכׇל אָדָם.

If there were two additional yevamin with whom these two widows entered into levirate marriage, and then the yevamin died childless, the women are prohibited from marrying, since the concern about an additional living yavam still remains. Rabbi Elazar says: Since these women were permitted to marry the living brothers-in-law, as the testimony of each was deemed credible with regard to her own status, they are permitted, from then on, to marry any man because their statements, taken together, indicate that neither one is obligated to enter into levirate marriage.

Segment 13

גְּמָ׳ תָּנָא: לָזוֹ עֵדִים וּבָנִים, וְלָזוֹ לֹא עֵדִים וְלֹא בָּנִים — שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת.

GEMARA: It was taught in a baraita : If this one has witnesses that her husband died and also has children, and the other has neither witnesses nor children, they are both permitted to marry. This is because the woman who has children is exempt from levirate marriage, and the woman who has no children may rely upon the witnesses’ testimony that her yavam died.

Segment 14

נִתְיַיבְּמוּ וּמֵתוּ הַיְּבָמִין — אֲסוּרִין לְהִנָּשֵׂא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לַיְּבָמִין — הוּתְּרוּ לְכׇל אָדָם.

It was taught in the mishna: If they both entered into levirate marriage and then the yevamin they married died, they are prohibited from marrying. Rabbi Elazar says: Since they were permitted to marry the yevamin , they are permitted to any man.

Segment 15

בָּעֵי רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר? מִשּׁוּם דְּקָסָבַר צָרָה מְעִידָה לַחֲבֶרְתָּהּ, אוֹ דִלְמָא מִשּׁוּם דְּהִיא לָא מְקַלְקְלָא נַפְשַׁהּ.

Rava raised a dilemma: What is Rabbi Elazar’s reasoning? Is it because he holds in general that one rival wife may testify for another rival wife about her husband’s death, and he similarly holds that all of the five types of women who are presumed to have a conflict of interest with each other may testify for one another nonetheless? Or perhaps it is because she would not cause herself injury. Although she would be suspected of lying and saying that her husband died in order to harm her rival wife, if she herself enters into levirate marriage it can be assumed that she was telling the truth, because if she does so while her husband is actually alive, she would be committing incest with her brother-in-law. Consequently, her rival wife is also permitted to marry on the basis of her testimony.

Segment 16

לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ?

The Gemara asks: What is the practical difference between the two reasons?

Yevamot 119b

Yevamot 119b

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text