Commentary page
Yevamot 119a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 119a
Yevamot 119a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 280 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מתני' האשה שהלך בעלה כו' לא תנשא הואיל ובלא בנים יצא בעלה:
ולא תתייבם שמא ילדה צרתה. ובגמ' פריך אמאי לא תנשא תחלוץ ותנשא ממה נפשך:
היא צרתה מפרש בגמ':
היתה לה חמות במדינת הים וכשיצאה לא היה לה בן ואין יבם לזו אינה חוששת שמא ניתן לה יבם. אע"ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להא מיבם אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אא"כ ילדה זכר וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה:
יצתה מליאה יצתה חמותה מעוברת:
חוששת שמא זכר היה:
אינה חוששת דאיכא למימר שמא הפילה ואת"ל לא הפילה שמא נקבה היתה:
גמ' לצרה אחריתי אם באו עדים שאין צרתה מעוברת אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ומותרת ליבם:
9 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 119a · Sefaria
Tosafot
מתני' האשה יצתה מליאה חוששת - אע"ג דאיכא חזקה דמסייע לרובא דנקבות ומפילות חוששת דאיתרע ליה חזקה שיצתה מליאה:
אבל לצרה אחריתי לא חיישינן מהיתור לשון דהיא צרתה דייק דהיא צרתה משמע ליה שהצרה עצמה מעוברת ולא משמע צרה אחרת אם נשא:
אמאי הלך אחר רוב נשים כו' וא"ת דתנן לעיל באידך פירקין (יבמות דף קיח:) ניתן לי בן במד"ה מת בעלי ואח"כ מת בני למה אינה נאמנת במגו שהיתה יכולה לומר עדיין בני קיים וסמכינן ארוב נשים שמתעברות ויולדות וי"ל דמיירי כגון שיש שני עדים שאומרים ששניהם מתו דהשתא אינה יכולה לומר עדיין בני קיים:
רבי מאיר היא וא"ת אמאי לא מוקי לה נמי כרבנן וכי אזלי רבנן בתר רובא היינו בדלא תלי במעשה אבל דתלי במעשה לא אזלי' בתר רובא דכה"ג משני בפ"ג דבכורות (דף כ. ושם) וי"ל דהכא כרבה דלית ליה ההוא שינויא א"נ אין חשוב תלי במעשה אלא ממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו:
כגון ט' חנויות וסנהדרין כו' תימה היכי פליג ר"מ והכתיב אחרי רבים להטות ועוד היכא אשכחן דפליגי ר"מ ורבנן בט' חנויות הא לא אשכחן דפליגי אלא בקטן וקטנה ושמא לאו דוקא נקט ט' חנויות וסנהדרין אלא כגון מיעוטא דפליגי בחולין (דף יא.) ובמס' ע"ז (דף מ:). [עי' תוספות בכורות יט: ד"ה ברובא]:
מחוורתא מתני' ר"מ היא דחייש למיעוטא מיהו אנן לא קי"ל כר"מ אף על גב דאתי סתמא דמתני' כר"מ בהא דחייש למיעוטא [אפ"ה] לא קי"ל כוותיה מדאמר בפ"ק דחולין (דף יא: ושם) ור' מאיר היכי אכיל בישראל משמע דאנן שפיר אכלינן וקשה דבפרק הלוקח בהמה (בכורות כד. ושם) פסיק ר' יוחנן כרשב"ג דאמר בלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים דפטורה מן הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא אא"כ ילדה אבל מטעמא דחלב לא מיפטרא אע"ג דרוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות אלמא חיישינן למיעוט אע"ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרת אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד הולד בחזקת שאין קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו ויש לומר דר' יוחנן לא פסיק כוותיה אלא בהא דלא מרחמא אלא אם כן ילדה ונ"מ להיכא שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מיפטרא מטעם חלב ואפשר דרשב"ג סבר חלב פוטר והשתא אתי שפיר דמשכחת רבן שמעון בן גמליאל דלא חייש למיעוטא בריש פרק כל הצלמים (ע"ז דף מ: ושם) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר רבי מאיר התם וקאמר נמי רשב"ג כל מצות שהחזיקו בם כותים כו' אלמא לא חייש למיעוט ורבי יוחנן נמי אכיל משחיטת כותים ומיהו מכותים אין להביא ראיה דמשום דאחד רשע אין להחזיק כולם רשעים אבל בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פ. ושם) גבי שני דברים אין בהן דעת לישאל ועשאום כו' משמע דסבר רבי יוחנן נמי כרבנן דרבי מאיר והא דאמר רבי יוחנן בס"פ אין מעמידין (ע"ז דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כרבי מאיר התם הוי סתם ואח"כ מחלוקת בריש כל הצלמים (עבודה זרה דף מ:) והא דארשב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו. ושם) וקיימא לן התם כוותיה אע"ג דרוב אינם נפלים וכן תוך ח' ימים בבהמה אסר התם ולא אזלינן בתר רובא התם משום שלא יבא להקל בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב להתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה ועוד דבלאו הכי יש להקל התם דקיימא לן הלכה כדברי המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא אי נמי אסרו בבהמה בבריא שמא יבא להתיר בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת וא"ת ולר"מ דחייש למיעוט היכי משכחת לה דמאי כיון דאיכא מיעוט עם הארץ שאין מעשרין ועוד דאיכא חזקה דטבל ומיהו אי לא חייש ר"מ למיעוט מה"ת אפילו היכא דאיכא חזקה בהדיה אלא מדרבנן הוה אתי שפיר ויש לומר דלא חיישינן כה"ג למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו אע"ג דגבי כותים גזר ר"מ על כולם משום מיעוט שנתקלקלו כדאמר בפ"ק דחולין (דף ו.) שאני כותים דאומה אחת הן ואין נזהרין במצות כישראל:
רישא דאיחזקה לייבום תתייבם דסלקא דעתך השתא כמו דחזקה לשוק מהני בהדי רוב ה"נ מהני חזקה לייבום בהדי מיעוט דמפילות ותתייבם:
Tosafot on Yevamot 119a · Sefaria
Rashba
הכי גרסינן ברוב הספרים, אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה רישא לאיסור כרת חששו. ולפי גירסא זו משמע דרב נחמן לא סמיך אפירוקא קמא דאוקימנא טעמא משום חזקה, אלא לדידיה כולה טעמא משום דלאיסור כרת חששו לאיסור לאו לא חששו. ותמיהא לי דאם כן רישא נמי דרובא לשוקא וליכא אלא איסור לאו תנשא. ומשום כך נ"ל דלא גרסינן אלא וכן מצאתיה במקצת הספרים, ור"נ נמי אחזקה סמיך כפירוקא קמא.
הא דאמרינן בריש פרקין ורבנן זיל בתר רוב קטנים ורוב קטנים לאו סריסים נינהוזיל בתר רוב קטנות ורוב קטנות לאו איילוניות נינהו. מהכא שמעינן דאזלינן בתר רוב ואפילו במקום דאפשר למיקם אמילתא לא נטרינן, אלא עבדינן ביה עובדא בין להקל בין להחמיר. דהא אפשר למיקם אמילתא אי נטרינן להו עד דגדלי כר' מאיר ואפילו הכי לא חיישינן ואפילו במקום ערוה חמורה. והכין נמי שמעינן לה מדסמכינן ארובא ולא בדקינן אפילו במקצת טריפות דאפשר למיקם עלייהו כנטולה וקרועה חסרה (עיין רש"י חולין יב, א ד"ה פסח, שדין זה הוא הלכה למשה מסיני). וקשיא לי דאם כן יבמה מעוברת לא תהא צריכה להמתין מדאורייתא עד שתדע אם בן קיימא הוא אם לאו דזיל בתר רוב מעוברות ורובן ולד מעליא ילדן. ובודאי מעוברת צריכה היא להמתין דבר תורה עד שתדע אם ולד של קיימא הוא, כדגרסינן בירושלמי בפרק כיצד (לעיל פ"ב ה"א) יחדיו, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו, ואקשינן דלא כן מה כן אמרינן. פירוש למאי אצטריך למיכתב יחדיו דאלו לא נכתב מה הייתי אומר מת בלא בנים תהא אשתו אסורה לינשא שמא יוליד אביו בן וכו'. ומפריק אלא כן נן קיימין שמת והניח מעוברת שלא תאמר אלו מת והניח אשתו מעוברת שמא אינה צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא אף הכא תהא צריכה להמתין אלמא דבר תורה צריכה להמתין לידע אם בן קיימא הוא אם לאו. מת ובן אין לו (דברים כה, ה) עיין עליו וכדאיתא בריש פרק החולץ (לעיל יבמות לה, ב) ועוד דהא לר' יוחנן חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה, ואם איתא דאזלי בה בתר רובא ומשתריא לשוקא דבר תוה, הא לאו חליצה ולא ביאה דיבמה היא דהא שריא לשוקא דבר תורה. ועוד דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואי שרית ליה לשוקא ולכשתלד ולד שאינו של קיימא אתה מוציאה מבעלה ומחזירה אצל היבם, אין כאן דרכי נועם ונתיבות שלום. וכענין שאמרו בשלהי פרק יש מותרות (לעיל יבמות פז, ב) ומהאי טעמא עבדינן מתים כחיים לגבי יבמה, אלא ודאי צריכה להמתין דאורייתא. אלמא לא סמכינן ארובא היכא דאיכא למיקם אמילתא. וכי תימא התם משום דלא מפסדא מידי דאפילו מעוברת דעלמא צריכה להמתין עד שתלד, ולא עוד אלא אפילו נשאת תצא וכדתניא בפרק החולץ (יבמות לו, ב) לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם כנס יוציא וכו'. לא היא דההיא אינה תורה אלא מדבריהם ומשום תקנת ולד כדאיתא התם. הא מדאורייתא כונס ואין בכך כלום. ויש ומר דשאני יבמה משום דבחזקת ליבום היתה עומדת ומסוך מיעוט דמפילות לחזקה והויא לה כפלגא ופלגא. והילכך הרי זו לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא וכדאיתא בריש פרקין דמיעוטא וחזקה הוי כפלגא ופלגא. ואם תאמר כיון דאיעברה נפקא לה מחזקת יבום וכדמוכח במתניתין דקתני היתה לה חמות ויצאה מלאה חוששת ואף על גב דעד השתא הו קיימא בחזקת לשוקא ורובא לשוקא נמי אלא בטעמא דמילתא משום דכיון דאיעברה נפקא לה מחזקת לשוק הכא נמי לא שנא. יש לומר דעבור לא מפיק לה לגמרי מחזקתה אלא התם לחוש הוא ולהחמיר, דכיון דאיעברה לא אלימא חזקתה כולי האי דנסמוך עלה למשריא ליבמה לשוקא. וביבמה דאיעברא נמי לא מפקינן לה מחזקתה לגמרי להקל עליה ולהתירה לשוק אלא עדיין בחזקתה היא וניחוש לה. אי נמי לגבי חמות לא חיישינן לנפל משום דלשמא הפילה היא והוה ליה כשמא מת, דלשמא מת לא חיישינן (גיטין כח, א), וכיון דלא חיישינן בה לנפל והיא כבר עיברה אם כן על כרחין נפקא לה מחזקתה וקיימא בספק יולדת זכר וספק יולדת נקבה ופלגא ופלגא נינהו ולא תינשא ולא תתייבם, אבל גבי יבמה חששא דשמא תפיל היא ולשמא תפיל חיישינן כדחיישינן לשמא ימות כדאיתא בפרק כל הגט (שם). והילכך לא נפקא מחזקתה מחמת עבורה דהא איכא למיחש לנפל. אלא סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה והויא לה כרובא ופלגא ופלגא נינהו ולא תינשא ולא תתייבם עד שתדע אם בן קיימא הוא, כן נראה לי.
אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוקא וחזקה לא עדיף כרובא כלומר, לעולם ר' מאיר אלא רישא חזקה ליבום וכו' וחזקה לא עדיף כרובא, דאי עדיף כרובא סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה ותתיבם ואפילו לר' מאיר, אלא השתא דלא עדיף חזקה כרובא אף על גב דאיכא מיעוטא דמפילות, אפילו הכי הוה ליה כפלגא ופלגא ולא תתיבם. וכן נמי לא תנשא מהאי טעמא דהוה ליה פלגא ופלגא לר' מאיר דחייש למיעוט. ואין זה מחוור בעיני דאפילו תמצא לומר דחזקה כרובא, כי סמכת ליה מיעוט דמפילות מכל מקום לא גרע רוב נשים מתעברות ויולדות לר' מאיר ממיעוט דעלמא דחייש ליה ר' מאיר. אלא נראה ליה דלרבותא נקטיה ולאלומי לטעמיה, כלומר רישא ע"כ לא תתיבם ולא תנשא ולא משום טעמא בלחוד דחיישינן למיעוטא, דהכא על כרחין כפלגא ופלגא הוא כדמפרש ואזיל. ואיכא למידק מדאמרינן בפרק עשרה יוחסין (קדושין פ, א) ובפרק כסוי הדם (חולין פו, א) גבי תנוק שנמצא בצד העיסה דר' מאיר מטהר, ואמרינן עלה דר' מאיר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא דמטפחין ולפיכך מטהר ר' מאיר. אלמא לר' מאיר כל היכא דאיכא חזקה כי סמכת ליה מיעוטא לא חיישינן לרובא, ואפילו להקל כי התם. איכא למימר התם אפילו הוו שקולין טהור משום דאפושי טומאה לא מפשינן. והאי אוקמתא דרבא נמי אליבא דר' מאיר היא וכדכתבינן, וכדמסיק ואמר סיפא חזקה לשוקא ורובא לשוקא והוה ליה מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר. אלמא רבא נמי אליבא דר' מאיר קא מתרץ לה. וכיון דמתניתין לית לה פתרי אלא אליבא דר' מאיר ולא קיימא לן כר' מאיר, ממילא אדחייא לה מתניתין ונפקא לה מהלכתא, ולעולם תנשא לשוק משום דאזלינן בתר רובא בין להחמיר בין להקל. אבל רבינו אלפסי וכן הרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ג הלכה טז-יח) פסקוה בהלכותיהם. ונראה שהם ז"ל מפרשים דרבא אליבא דכולי עלמא מוקי לה למתניתין. וכן נראה מדברי רש"י. והא דמסיק נמי סיפא הוה ליה מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר, לאו משום דפירוקא אליבא דר' מאיר בלחוד הוא, אלא לומר דלאו למימר דרבנן בלחוד הוא דמודו בה, אלא אפילו ר' מאיר נמי משום דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר. ומקצת ספרים ראיתי שכתוב בהן בפירוש אלא אמר רבא לעולם רבנן היא. וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל (מובא ברמב"ן) דעד כאן לא אמרו רבנן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו, אבל היכא דאיכא חזקה סמכינן מיעוטא לחזקה והוה ליה כפלגא ופלגא ולא שרינן לה. והשתא ניחא מאי דקאמר וחזקה לחזקה והוה ליה כפלגא ופלגא ולא שרינן לה. והשתא ניחא מאי דקאמר וחזקה לא עדיף כרובא, דאי הוי כרובא כי סמכת ליה מיעוטא דמפילות לרבנן תתיבם. ואי קשיא לך הא דאמרינן בפרק עשרה יוחסין (שם) גבי תינוק שנמצא בצד עיסה ורבנן אמרי מיעוטא כמאן דליתיה דמי רובא וחזקה רובא עדיף ואיתא נמי בנדה בפרק כל היד (נדה יח, ב) כתב הרמב"ן ז"ל דהתם הכי קאמרינן מיעוטא לא חשיב כולי היא לצרופיה גבי חזקה לטהר, אלא עדיין הרוב מכריע וטמא לתלות בלבד ולא לשרוף, כדאמרינן התם בעשרה יוחסין לא זו היא חזקה ששורפין עליה את התרומה. ובפרק כל היד (שם ע"א) א"ר יוחנן בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, ואקשינן ותו ליכא והא איכא תשע חנויות, והא איכא תשע צפרדעים ושרץ אחד ביניהם, והא איכא וכו', ומפרק להו ואמרינן למעוטי מאי, איימא רובא דאיכא חזקה בהדיה דלא שרפינן עליה את הרומה, הא אמרה ר' יוחנן חדא זמנא, דתנן תינוק הנמצא בצד העיסה וכו'. אלמא לא עשו רובא דאיכא חזקה בהדיה כודאי, אלא סומכין מיעוטא אחזקה לספק את הרוב. ולר' מאיר דהכריע לקולא בטומאה וטהרה דלא מפשינן תלייה דטהרות. ואף על גב דהלכו אחר הרוב ועשאוהו כודאי גבי עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים נופלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה ואפילו לשרוף כדאיתא התם בפרק עשרה יוחסין (שם) כבר פירש רש"י ז"ל (שם בד"ה אם רוב שרצים) דשאני התם משום דרובא דאיתיה קמן הוא, אי נמי איכא למימר דכיון דודאי נגעו, אין חזקתה של עיסה כלום שהרי הורעה, הא בעלמא רובא כגנד חזקה לרבנן חוששין באיסורין ואין עושין בו מעשה ע"כ. ועוד יש לי לומר דשאני האי מיעוטא דהכא, משום דהאי מיעוטא מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו, כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתן שמפילות, ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצרוף החזקה. אבל התם שהמיעוט ההוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש, אלא שהוא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב, מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל. ודוגמתו הכא נמי מיעוט שאינן מתעברות אינו חשוב להצטרף והיינו דלא חשיב ליה הכא כנ"ל. עוד כתב הרמב"ן ז"ל דהא דקתני (במשנה) יצאתה מלאה חוששת, משום דכיון דמלאה היא בחזקת יבום עומדת, ולא חזקה גמורה אלא חוששין ואין הולכין אחר הרוב. ואם תאמר לאו בחזקת יבם היא דדלמא תפיל. לא היא דכיון שעיברה אין אומרין שמא תפיל דהויא לה כמיתה ולמיתה לא חיישינן. ותמיהא לי דהא אמרינן לעיל בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, א) הניחה מעוברת אלו ואלו אין אוכלים, הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי כו', ר' שמעון בן יוחאי אומר זכרים יאכלו נקבות לא יאכלו כו'. ואקשינן זכרים יאכלו והא איכא עובר קסבר אין חוששין למיעוט. כלומר דאין חוששין שמא יש זכיה לעובר זה כעבדים דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דיולדות נקבה, והוה ליה זכר מיעוטא, והכי סלקא שמעתא התם. אלמא אפילו במעוברת חוששין שמא תפיל, ויש לומר בזו דבין ר' יוסי בין ר' שמעון חוששין בעלמא למיתה כדאיתא בגטין בפרק כל הגט (גיטין כח, א) גמ' המביא גט והניחו זקן או חולה, וכיון שכן אף למפלת חוששין. אלא דקמיפלגי בחוששין למיעוט (עיין מאירי). ואכתי קשיא לי מדאקשינן בפרק המוכר פירות (ב"ב צג, א) עליה דרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב ת"ש שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו יודע אם עד שלא נגחה ילדה או משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורובע לולד, ואמאי לימא הלך אחר הרוב ורוב פרות מתעברות ויולדות והא ודאי מחמת נגיחה הפילה. ואם איתא אפילו לשמואל קשיא דכיון דהוחזקה עוברה לפנינו ואין חוששין למפלת, הו"ל כודאי דמחמת נגיחה הפילה. ומסתברא אלי דלשמא תפיל חיישינן לשמא הפילה לא חיישינן וכדאסיקנא בפרק כל הגט (שם) שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא. וגבי תמות לשמא מת הוא כיון שהוחזקה עוברה בפנינו ועבר עליה זמן לידתה לא חיישינן והוה לה כפלגא ופלגא והלכך לא תנשא. ואם תאמר מכל מקום סמוך מחצה דנקיבות לחזקה דשוקא ועדיף ממחצה דזכרים. לא היא דכל שאין אתה חושש לשמא הפילה והיא מלאה יצאת, על כרחין מחצה ומחצה הויא דאין כאן אלא ספק זכר ספק נקבה, דהיא ודאי ילדה ולד של קיימא דהא אין חוששין לשמא הפילה. וההיא דשור שנגח את הפרה שאני שהרי נפל לפניך והורע חזקתו של ולד והלכך לא משוי ליה כודאי.
אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוקא וחזקה לא עדיף כרובא ואתי מיעוטא דמפילות וסמוך לחזקה והוה לה פלגא ופלגא. קשיא לי דהא איכא מיעוטא נמי דאין מתעברות והוה להו תרי מיעוטי, מיעוט דאין מתעברות ומיעוט מפילות, והוו להו כפלגא ופלגא, וכי סמכא להו אחזקה הוה להו רובא ותתיבם. ונראה לי דמיעוט שאתה מסלקו מן הרוב במפילות ראוי להצטרף, אבל מיעוט כזה שעומד כנגד הרוב אינו ראוי להצטרף, כמו שכתבתי למעלה. ושמא נאמר דשאינן מתעברות מיעוטא דמיעוטא הוא ולא חשיב וצ"ע.
Rashba on Yevamot 119a · Sefaria
Ritva
האשה בתרא
האשה שהלך בעלה היתה לה חמות אינ' חושש' כולה מתני' מתפרשא בגמ' ה"ג אמ' רב נחמן אמר רב' בר אבוה רישא דאיסור כרת חששו סיפ' דאיסור לאו לא חששו פי' ורב נחמן אפירוקא קמא סמיך דאוקמא טעמא משום חזק' הילכך סיפא כיון דבחזקת שוק קיימא והוא איסור לאו בלחוד לא חששו למיעוט ותנשא לשוק רישא לא תנשא לשוק אע"ג דאיסור לאו משום דאיתחזק ליבם וליבם לא תתייבם דכיון דאיסור כרת חשו למיעוט ואע"ג דקיימה בחזקת יבם אבל יש שגורס' אלא אמר רב נחמן וכו' ולפי גרסא זו לית ליה לרב נחמן פירוקא דאוקימנא טעמ' משום חזקה וכלה מילת' תליא באיסור כרת ואיסור לאו הוא אלא ודאי עיקר הגרסא כדכתי' וכן היא בכל הספרים שלנו ורבא פרכי' להאי פירוקא דבספקא דאוריית' מה לי אסור לאו מה לי אסור כרת הא ודאי כל היכא דאיכא ספקא לכתחלה לא לזה כמו לזה:
אלא אמר רבא רישא חזקה לייבום ורובה לשוק וחזקה לא עדיפ' כרובא ואתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והויא ליה כפלגא ופלגא ויש שפירשו וכן נר' מפרש"י ז"ל בהדי' דהאי פירוק' דרב' אליב' דר"מ כדאוקימנ' מעיקר' וכדאוקימנ' נמי כר"מ סיפא בהדיא וק"ל למה לי למימר דחזקה לא עדיפא כרובא דהא אפילו נימא דחזקה עדיפא כרובא שפיר דרובה וחזקה כפלגא ופלגא סמוך מיעוטא דמפילו כחזקה הויא לה חזקה כרובה ואיכא אכתי מיעוטא לאיסורא ולמיעוטה חייש ר"מ וי"ל דאה"נ ומיהו קושטא דמילתא בעי רבא לומר דחזקה לא עדיפא כרובא תו ק"ל הא דאמ' בפ' י' יוחסין ובפ' כסוי הדם גבי תנוק הנמצא בצד העיסה דר"מ מטהר ופריש טעמא דידיה דרוב תינוקות מטפחין ועיסה זו בחזקת טהורה עומדת סמוך מיעוטה לחזקה ואיתר' לה רובא אלמא כל היכא דאיכא מיעוטא דמסייע לחזקה לא חיישי' לרובה כלל ואפי' להקל סומכי' על החזקה ואלו הכא חשיב להו כפלגא ופלגא וי"ל דשאני התם דאפושי טומאה לא מפשינן וכל היכא דהוו להו פלגא ופלגא בהכי סגי ליה לר"מ לאוקומי בחזק' טהרה ולפי שיטה זו לית הלכתא כמתני' דר"מ הוא דחייש למיעוטא אלא כרבנן דלא חיישי' לי' הלכך רישא נמי תנשא לשוק דאזלי' בתר רובה בין להקל בין להחמיר:
אבל הנכון כמו שפי' בתוס' וכל המפרשים ז"ל דהשתא רבא מוקים מתני' לד"ה בין לר"מ בין לרבנן ורישא לא תתייבם ולא תנשא ואפי' לרבנן דה"ל כפלגא ופלגא כדמפרש ואזיל דמשום רבנן אצטריכו למימר דחזקה לא עדיפא כרובא דאלו עדיפא כרובה כי סמכי' ליה מיעוטא דמפילות תו לא הוה חיישי' למיעוטא ותתייבם וסיפא אינה חוששת ואפי' לר"מ דה"ל מיעוטא דמיעוטא ויש שגורסי' אמר רבא לעולם רבנן היא פי' רב האיי ור"ה ז"ל והויא ליה מתני' הלכתא ולא תנשא ולא תתייבם ומיהו איכא למידק מההיא דתנוק שנמצא בצד העסה דרבנן מטמאים ופריש טעמא דידהו משום דסברי דמיעוטא כמאן דליתי' דמי ורובא וחזקה רובה עדיפא ואלו הכא אמרי' דסמכי' מיעוטא לחזקה והויא ליה כפלגא וי"ל דהתם רבנן אינם מטמאים טומאה ודאי לשרוף אלא שמטמאים אותו לתלות ולאפוקי מדר"מ שהוא מטהר והיינו דאמרי' דמיעו' התם כמאן דליתיה דמי לענין שנטהר את העיסה ועדין הרוב מכריע בדבר לטמא לתלות מיהת דאפילו מצרפי' מיעוטא לחזקה הו"ל כפלגא ופלגא לתלות וכדאמרי' התם בעשרה יוחסין לא זו היא חזקה ששורפין עליה את התרומה והכי נמי מוכח בפרק כל היד בשמעתא דאמר ר' יוחנן בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאוהו כודאי ואמרי' למעוטי מאי אלימא רובא דאיכא חזקה בהדה דלא שורפין את התרומה הא אמר רבי יוחנן חדא זימנא דתניא תנוק שנמצא בצד העיסה וכו' אלמא לא עשאו רובה דאיכא חזקה בהדיה כודאי אלא סומכי' מיעוטא אחזקה לספק את הרוב לתלות לרבנן ולר"מ להכרי' לקולא דלא תפשינן לתלות בטומאה ואעפ"י שהלכו אחר הרוב ועשאוה כודאי גבי עיסה בתוך הבית וצפרדעים ושרצים נופלים שם ונמצאו חתיכות בעיס' ואפי' לשרוף כדאית' התם בי' יוחסי' כבר פרש"י ז"ל דשאני התם משום דהוי רובה דאיתיה לקמן א"נ איכא למימ' דכיון דודאי נגעו אין חזקתן של אלו כלום שהרי הורעה וכדמפרש טעמא במ' נידה גבי שליה בבית כל זה ביסודו של הרמב"ן ז"ל וסיפא דקתני יצאת מלאה חוששת ואע"ג דאיכא אכתי חזק' ורוב' לשוק י"ל דכיון דמלאה היא הוחזקה קצת לייבום שראוי לחוש לה ואין הולכי' בה אחר הרוב להקל וליכא למימר דלא תיקום בחזקת יבום כלל דדילמא תפיל דכיון שהיא מעוברת אין אומ' שמא הפילה דה"ל כמיתה ולמיתה לא חיישי' והכא נמי כיון שיצאת מלאה ועבר זמן לידתה אין חוששי' שמא הפילה וכל שאין אומר שהפילה וה"ל ולד של קיימא אין כאן אלא פלגא ופלגא דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות הילכך חיישי' שמא ילדה זכר והיא זקוקה ליבם ואק"ל דכולה שמעתי' לא אמרי' אלא מיעוט' דמפילות בלחוד ואמאי לא מצינן נמי מיעוטא שאין מתעברו' כלל וטפי ליה שיעורא דלא למיחש לולד וי"ל דאותן שאינן מתעברו' מעוט' דמיעוט' גרועא הוא ובכלל מיעוטא דמפילות חשבי' ליה דלהוי תרוייהו מיעוט שלם:
Ritva on Yevamot 119a · Sefaria
Meiri
בעזרת הצור:
האשה שהלך בעלה וצרתה וכו' זה הפרק הכונה בו כפרק שלפניו בענין החלק השלישי בענין האשה ששמעה שמת בעלה ולא נתברר לה על אי זה צד מתירין אותה לינשא ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים החלק הראשון באשה שיש בה זיקת יבם ויש לחוש שמא יש בנים לבעל במקום שהוא היאך דנין בה השני כשיש שם עדים שמעידים שראוהו מת על אי זה דבר הם יכולים להעיד השלישי במקום שאין עדות שראוהו מת אלא ששמעו שמת על אי זה צד מתירין ומי נאמן בכך זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה היה לה חמות אינה חוששת יצאה מלאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת אמר הר"ם פי' וכן לא תחלוץ לעולם עד שתגיע לה ידיעה אמתית שצרתה לא ילדה וסבת זה שהחלוצה פסולה לכהונה כמו שהתבאר במה שקדם מזאת המסכתא הנה כאשר חלצה ונפסלה מן הכהונה ותבא ספור אחר זה שצרתה ילדה והתיר זאת החליצה בלתי צריכה אליה ולא תפסל לכהונה ותלך זאת ותנשא לכהן ויהיו אנשים שלא ידעו בספור שבא ויאמרו חלוצה כשירה לכהונה ולזה לא תחלוץ עד שיתבאר הענין אם היא צריכה חליצה אם לא ואמרו אינה חוששת ירצה בו אינה חוששת שמא נולד לה יבם וירצה באמרו מלאה שהיא יוצאת מעוברת ואין הלכה כר' יהושע:
אמר המאירי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים פירוש אשה זו יש לה יבם ואין לבעלה בנים הימנה והלך בעלה וצרתה למדינת הים ונשארה היא כאן מוחזקת ביבם ובלא בנים שמבעל זה ונמצא שכל שימות בעלה היא בחזקת זיקה ומתוך כך אם באו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ר"ל לשוק בלא חליצה שהרי בחזקת יבם היא ולא תתיבם עד שתדע ר"ל שתדע אמתת הדבר אם היו לבעלה בנים שם מצד זה שמא צרתה מעוברת והא דקאמר שמא צרתה מעוברת לא שאם נודע שהיא מעוברת תהא מותרת לשוק או ליבום שהרי שמא תלד ולד של קיימא ונאסרה ליבום או שמא נפל הוא ותזקק אלא שמא מעוברת היא ותלד ולד של קיימא ותאסר ביבום או שמא לא יהא ולד של קיימא ותאסר לשוק ולפיכך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע אמתת הענין הא כל שלא הלכה צרתה עם בעלה או שהלכה צרתה ונתברר שאינה מעוברת אינה חוששת שמא נשא אחרת וזהו לשון היא צרתה:
היתה לה חמות וכו' ר"ל שאם היתה מוחזקת בלא יבם והלך בעלה וחמיה וחמותה ושמעה שמת בעלה מותרת לינשא לשוק ואינה חוששת שמא ניתן לה יבם ומכל מקום אם יצאה חמותה מלאה חוששת ור' יהושע אומר אינה חוששת ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא ויש פוסקין כר' יהושע כמו שנבאר בגמרא ושמא תאמר בראשונה תחלוץ מספק ותנשא לשוק ופירשוה בגמרא שאין חולצת עד שנראה אם צריכה חליצה אם לאו שמא אינה צריכה ותדון חליצתה ללא כלום ונשאת לכהונה ויאמרו חלוצה כשרה לכהונה והוא שאמרו נמצאת מצריכה כרוז לכהונה ויש פוסקים שהחליצה מיהא מותרת כמו שנבאר בגמרא:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
יש בסוגיא זו מחלקת בביאורה בין המפרשים עד שקצתם צריכים להעמיד משנתנו שלא כהלכה ומתוך כך אני רואה להעירך בביאורה דרך קצרה כדי להעמיד את דברינו שעשינוה הלכה פסוקה והוא ששאלו במה שאמרו בהלך הוא וצרתה שלא תנשא ולא תתיבם בשלמא יבומי לא דילמא מיעברא וקא פגע באיסור אשת אח דאוריתא אלא מכל מקום תנשא לשוק דהלך אחר רוב נשים שמתעברות ויולדות ואם תאמר שלא אמרו לילך אחר הרוב אלא ברובא דאיתיה קמן כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה שבנמצא הלך אחר הרוב שהרי רוב חנויות המוכרים בשר שחוטה לפנינו וכן סנהדרין שהולכין אחר רוב מזכים או אחר רוב מחייבים הרי הרוב שהולכין אחריהם לפנינו אבל רובא דליתיה קמן כגון זו שאתה רוצה לדון את זו במעוברת מפני שאתה אומר לילך אחר רוב נשים בעלמא אין הולכין בכיוצא בזו אחר הרוב והרי קטן וקטנה שלדעת חכמים אע"פ שאין חולצין דהא לגבי חליצה איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש על הדרך שהתבאר לענין יבום מיהא מיבמין ואע"פ שאיפשר בקטן שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא אילונית ואין היבום כלום ונמצא פוגע באשת אח למפרע מכל מקום הולכין אחר הרוב ואין חוששין לכך אע"ג דרובא דליתיה קמן הוא והולכין אחר רוב קטנים דעלמא ורוב קטנות דעלמא ואם כן אף במשנתנו נאמר כן ותנשא ואם תאמר מתניתין ר' מאיר היא דחייש למיעוטא ושמא לא נתעברה והויא לה זקוקה אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת ואע"פ שרוב נשים מתעברות ויולדות והיה לנו לחוש ולהזקיקה הכא שאני דנקבות אינן מזקיקות ורוב נשים אינן יולדות ולדות הראויים להזקיק ר"ל זכרים אלא פלגא זכרים פלגא נקבות כלומר שלידת נקבה מצויה כלידת זכר וכי סמכת מיעוטא דמפילות בהדי פלגא דנקבות הוה ליה זכרים מיעוטא ומשום הכי אינה חוששת ואי ר' מאיר ליחוש ואפילו ביצאה ריקנית ותירץ דילמא כיון דהוחזקה לשוק לא חייש כלומר דטעמא דמתניתין לאו משום רובא ומיעוטא אתי עלה ר' מאיר אלא משום חזקה היא דהואיל ובחמות אינה בחזקת יבם אין מפקיעין אותה במיעוט וביצאה מלאה מיהא הויא לה מוחזקת ביבם והקשה אם כן אף ברוב אין מפקיעין אותה מחזקתה דהא רובא ומיעוטא לר' מאיר חדא מחתא נינהו ואחר שכן רישא ר"ל הלך הוא וצרתה שלא הוחזקה לשוק והוחזקה ליבום אע"ג דהתם רוב נשים יולדות ומתעברות ואף הנקבות פוטרות תתיבם ולא יהא רוב זה מפקיעה מחזקתה שהיתה בחזקת זקוקה ואמר רב נחמן רישא דאיסור כרת ר"ל אשת אח חששו לרוב אף במקום חזקה סיפא דאיסור לאו ר"ל יבמה לשוק לא חששו במיעוט להפקיעה מחזקתה והקשה והואיל וכולהו מדאוריתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק ורובא עדיף מחזקה וכי סמכת מיעוטא דמפילות לחזקה דיבום אלמת לה לחזקה דיבום והוו להו כפלגא ופלגא ולא תנשא ולא תתיבם סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והוה ליה מיעוטא דמיעוטא ולא חייש:
ודבר זה יש שפירשו דרבא נמי אליבא דר' מאיר מתרץ לה כלומר רישא מצד חזקה מעמידין אותה בחזקת שתתיבם שהרי הוחזקה ביבם ובלא בנים מן הבעל ורובא דיולדות מתירה לשוק שהרי אף נקבה פוטרת וחזקה לא עדיפא כרובא דאי עדיפא כרובא כי סמכת מיעוטא דמפילות לחזקה איתרע ליה רובא לגמרי אפילו לר' מאיר והוה ליה כמיעוטא דמיעוטא אלא לא חשיבא כרובא וכי סמכת ליה מיעוטא דמפילות הוה ליה פלגא ופלגא ולא תתיבם ולא תנשא שאין כאן צד אחד מכריע סיפא חזקה לשוקא ורובא נמי לשוקא דהא נקבות לא עבדי בה זיקה וכי סמכת מיעוטא דמפילות בהדי פלגא נקבות הוה ליה רובא נמי לשוקא והוה ליה חיוב זיקה מיעוטא דמיעוטא וביצתה מלאה איתרעא לה חזקה והדר ליה מיעוטא דמיעוטא למיעוטא גרידא וחוששת ולר' יהושע אינה חוששת דלא חיישינן למיעוטא כרבנן ולשיטה זו אתיא מתניתין דלא כהלכתא והילכך לרבנן אף ברישא רובא וחזקה רובא עדיף ורוב נשים יולדות ותנשא לשוק ובחמות אפילו למלאה אינה חוששת ונמצא פסק זה כנגד מה שפסקנו במשנתנו הן בצרה הן בחמות שיצתה מלאה:
1 more comments on this page.
Meiri on Yevamot 119a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוספות בד"ה אמאי הלך אחרי רוב נשים כו' וי"ל דמיירי כגון שיש ב' עדים שאומרים ששניהם מתו כו' עכ"ל דבריהם אינן מובנים לי דכיון דאיכא עדים שאומרים ששניהם מתו א"כ אי איכא חזקה שהיה לה בן מאי פה שאסר ופה שהתיר איכא הכא ואמאי נאמנת באומרת מת בני ואח"כ מת בעלי טפי מאומרת מת בעלי ואח"כ מת בני וצ"ע (ג):
Chidushei Halachot on Yevamot 119a · Sefaria
Maharam
בסד"ה מחוורתא וכו' צ"ל וי"ל דלא חיישינן כה"ג למיעוטא דאם הוא מוחזק וכו':
Maharam on Yevamot 119a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' מה לי איסור כרת עי' קדושין יד ע"א תד"ה ותהא ושם יב ע"ב תד"ה אם הקלנו ועי' לעיל קיד ע"א ועי' מנחות נג ע"ב תד"ה אין מחמיצין:
Gilyon HaShas on Yevamot 119a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
תד"ה מחוורתא, בסוף הדבור, מיהו אי לא חייש ר"מ למיעוט מן התורה אפילו היכא דאיכא חזקה בהדיה הוי אתי שפיר. קשה לי, וכי אפשר לומר כן, הא בתינוק שנמצא בצד עיסה ס"ל לר"מ כן לקולא וע"כ דאורייתא הוא:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 119a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 119, Amud Aleph, about 280 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 122 words
Opens “הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ…”
- Segment 215 words
Opens “הָיְתָה לָהּ חָמוֹת — אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצְתָה…”
- Segment 317 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי ״הִיא צָרָתָהּ״? הָא קָא מַשְׁמַע…”
- Segment 426 words
Opens “לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַיבֵּם וְכוּ׳. בִּשְׁלָמָא יַבּוֹמֵי…”
- Segment 56 words
Opens “לֵימָא רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא?…”
- Segment 626 words
Opens “אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כִּי אָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר…”
- Segment 740 words
Opens “וַהֲרֵי קָטָן וּקְטַנָּה, דְּרוּבָּא דְּלֵיתָא קַמַּן הִיא,…”
- Segment 839 words
Opens “אָמַר לָהֶם: קָטָן שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס, קְטַנָּה…”
- Segment 941 words
Opens “בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא כְּרַבִּי מֵאִיר, אֵימָא סֵיפָא: הָיְתָה…”
- Segment 1011 words
Opens “דִּלְמָא כֵּיוָן דְּאִיחְזְקָה לַשּׁוּק, לָא חָיֵישׁ. רֵישָׁא…”
- Segment 1118 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ:…”
- Segment 1219 words
Opens “אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי, הָא דְּאוֹרָיְיתָא וְהָא דְּאוֹרָיְיתָא…”
Original text
הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: ״מֵת בַּעְלִיךְ״ — לֹא תִּנָּשֵׂא, וְלֹא תִּתְיַיבֵּם עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעוּבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ.
MISHNA: In the case of a woman whose husband and rival wife traveled to a country overseas, and witnesses came and told her: Your husband died, she shall not marry any other man, in case she requires levirate marriage with her brother-in-law, i.e., yavam , in which case she is prohibited from marrying anyone else. And she also shall not enter into levirate marriage until she knows whether she, i.e., her rival wife, is pregnant. If her rival wife bears a child to her late husband, she does not have a levirate bond with her brother-in-law, and she is therefore prohibited from marrying him.
הָיְתָה לָהּ חָמוֹת — אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצְתָה מְלֵיאָה — חוֹשֶׁשֶׁת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
If she had a mother-in-law overseas, but her late husband had no brothers, she need not be concerned that a brother to her husband may have been born. But if her mother-in-law departed from her town pregnant, this widow should be concerned that perhaps her late husband now has a brother, with whom she is obligated in levirate marriage. Rabbi Yehoshua says: Even in such a case she need not be concerned and may marry whomever she wishes.
גְּמָ׳ מַאי ״הִיא צָרָתָהּ״? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: לְהָא צָרָה הוּא דְּחָיְישִׁינַן, אֲבָל לְצָרָה אַחֲרִיתִי לָא חָיְישִׁינַן.
GEMARA: The Gemara asks: What is implied by the extra word: She, in the expression in the first clause of the mishna: Whether she, i.e., her rival wife, is pregnant? The Gemara answers that it teaches us this: We are concerned about a possible pregnancy of this rival wife who went overseas with her husband, but we are not concerned about the possibility that he married another rival wife overseas and sired a child by her.
לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַיבֵּם וְכוּ׳. בִּשְׁלָמָא יַבּוֹמֵי לָא, דְּדִלְמָא מִיעַבְּרָא, וְקָפָגְעָה בְּאֵשֶׁת אָח דְּאוֹרָיְיתָא. אֶלָּא לֹא תִּנָּשֵׂא, אַמַּאי? הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים, וְרוֹב נָשִׁים מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת!
It was taught in the mishna: She shall not marry any other man and shall not enter into levirate marriage until she knows whether her rival wife is pregnant. The Gemara asks: Granted, she may not enter into levirate marriage, because perhaps her rival wife is pregnant, and if so, this widow would encounter the Torah prohibition proscribing a brother’s wife. If a child is born to her late husband, levirate marriage is not required and she is prohibited from marrying her brother-in-law. But why should she not marry another man? Follow the majority of women, and as most women become pregnant and give birth, it is probable that her rival wife did have a child.
לֵימָא רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא?
Shall we say that the mishna follows the opinion of Rabbi Meir, who is concerned about the minority? There is a minority of women who do not give birth, and Rabbi Meir takes this minority into consideration and requires the widow to wait and clarify whether or not she is required to enter into levirate marriage.
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כִּי אָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר רוּבָּא — רוּבָּא דְּאִיתֵיהּ קַמַּן, כְּגוֹן תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת וְסַנְהֶדְרִי. אֲבָל רוּבָּא דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן — לָא אָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר רוּבָּא.
The Gemara rejects this: You can even say that the mishna follows the opinion of the Rabbis. When the Rabbis follow the majority, it is an evident majority, which is extant and can be examined. For example, in a situation where a piece of meat is found in front of nine stores selling kosher meat and one store selling non-kosher meat, if it is not known from which store the meat came, it may be assumed that it came from one of the stores that sells kosher meat. And similarly, the Sanhedrin reaches its decisions by a majority vote of its members. But with regard to a non-evident majority, which is based solely upon general statistical information, such as the assertion that most women become pregnant and give birth, even the Rabbis do not follow the majority.
וַהֲרֵי קָטָן וּקְטַנָּה, דְּרוּבָּא דְּלֵיתָא קַמַּן הִיא, וְאָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר רוּבָּא! דְּתַנְיָא: קָטָן וּקְטַנָּה לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר: יָפֶה אָמַרְתָּ שֶׁאֵין חוֹלְצִין. ״אִישׁ״ כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה, וּמַקְּשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ. אֶלָּא מָה טַעַם אֵין מְיַיבְּמִין!
The Gemara challenges: But the case of a minor boy or minor girl, as pertains to levirate marriage, is dependent upon a non-evident majority, and nevertheless the Rabbis follow the majority in their ruling, as it is taught in a baraita : A minor boy or minor girl may not perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage; this is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: You have aptly stated that they may not perform ḥalitza , since “man” (Deuteronomy 25:7), i.e., an adult male, is written in the section of the Torah pertaining to ḥalitza . Though an adult female is not mentioned explicitly, we employ an analogy based on juxtaposition of the woman to the man and require that the female involved in ḥalitza be an adult as well. But what is the reason that they may not enter into levirate marriage, about which the Torah’s phraseology does not specifically indicate adults?
אָמַר לָהֶם: קָטָן שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס, קְטַנָּה שֶׁמָּא תִּמָּצֵא אַיְלוֹנִית, וְנִמְצְאוּ פּוֹגְעִים בְּעֶרְוָה. וְרַבָּנַן סָבְרִי: זִיל בָּתַר רוּבָּא דִּקְטַנִּים, וְרוֹב קְטַנִּים לָאו סָרִיסֵי נִינְהוּ. זִיל בָּתַר רוֹב קְטַנּוֹת, וְרוֹב קְטַנּוֹת לָאו אַיְלוֹנִית נִינְהוּ. אֶלָּא, מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא.
He said to them: I am concerned about the minor boy, lest he be confirmed as a sexually underdeveloped man when he grows up, and I am concerned about the minor girl, lest she be confirmed as an aylonit , a sexually underdeveloped woman, when she grows up. Then levirate marriage would not apply, and they would end up encountering a forbidden relative if they consummated the levirate marriage. And the Rabbis hold: Follow the majority of minor boys, and most minor boys are not sexually underdeveloped when they grow up. Likewise, follow the majority of minor girls, and most minor girls are not in the category of aylonit when they grow up. This indicates that the Rabbis disagree with Rabbi Meir even with regard to a non-evident majority. Rather, it is clear that the mishna is following Rabbi Meir, who is concerned about the minority.
בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא כְּרַבִּי מֵאִיר, אֵימָא סֵיפָא: הָיְתָה לָהּ חָמוֹת — אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. אַמַּאי? הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים, וְרוֹב נָשִׁים מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת, מִיעוּט מַפִּילוֹת, וְכׇל הַיּוֹלְדוֹת — מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת. סְמוֹךְ מִיעוּטָא דְמַפִּילוֹת לְמֶחֱצָה נְקֵבוֹת, וְהָווּ לֵיהּ זְכָרִים מִיעוּטָא — וְלֵיחוּשׁ!
The Gemara asks: In what manner did you establish the mishna? You established it in accordance with the opinion of Rabbi Meir. However, say the latter clause: If she had a mother-in-law overseas, she need not be concerned that her mother-in-law may have given birth to another son. Why should she not be concerned about this? Follow the majority of women, and most women become pregnant and give birth. The minority become pregnant and miscarry. And among all women who give birth, half of the children are male and half are female. Therefore, we can join the minority who miscarry to the half who give birth to females, and then the male children born would be only the minority. Nevertheless, if the mishna actually follows Rabbi Meir, who is concerned about minority circumstances, let him be concerned that a yavam might have been born, necessitating a levirate marriage.
דִּלְמָא כֵּיוָן דְּאִיחְזְקָה לַשּׁוּק, לָא חָיֵישׁ. רֵישָׁא דְּאִיחְזַק לְיִיבּוּם — תִּיַּיבַּם!
The Gemara rejects this: Perhaps, since the widow is legally presumed to be permitted to marry a man from the general public, since her husband had no known brothers, Rabbi Meir is not concerned about the minority. The Gemara challenges: If so, in the first clause of the mishna, where the widow is legally presumed to require levirate marriage, as her husband had no children, she should be permitted to enter into levirate marriage without concern that her rival wife might have given birth.
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: רֵישָׁא דְּאִיסּוּר כָּרֵת — חָשְׁשׁוּ, סֵיפָא דְּאִיסּוּר לָאו — לֹא חָשְׁשׁוּ.
The Gemara answers that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: In the first clause of the mishna, which relates to a prohibition proscribing a brother’s wife when levirate marriage does not apply, which bears the punishment of karet , they were concerned about the minority possibility because of the severity of the prohibition. But in the latter clause of the mishna, which relates to an ordinary prohibition, that of a woman whose husband died childless marrying without performing ḥalitza , the prohibition is not so severe. Therefore, they were not concerned about the minority and relied upon the presumption.
אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי, הָא דְּאוֹרָיְיתָא וְהָא דְּאוֹרָיְיתָא — מָה לִי אִיסּוּר כָּרֵת מָה לִי אִיסּוּר לָאו?! אֶלָּא אָמַר רָבָא:
Rava said in opposition to this contention: Now since this prohibition is by Torah law and that prohibition is by Torah law, what difference is it to me if it is a prohibition bearing the punishment of karet and what difference is it to me if it is an ordinary prohibition? If both prohibitions are by Torah law there is no justification for distinguishing between a severe prohibition and a minor one! Rather, Rava said that we must reject this contention, and say: