Commentary page

Yevamot 118a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yevamot 118a

Yevamot 118a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 295 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

אשה אמרה מת ואשה אמרה לא מת הרי זו לא תנשא הואיל ובאת שניה קודם שיתירוה על פי ראשונה ואפי' שניה זו צרתה אוסרתה. ובגמ' מוקמינא לה להאי סתמא כר' מאיר דאמר צרתה נמי מכחשא לה:

גמ' לא מת איצטריכא ליה דאע"ג דאי שתקא פשיטא לן דלא תנשא בעדות חברתה איצטריך לאשמועינן היכא דמכחשה לה נמי לא תנשא דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערא גליא דעתא דלצעורי לצרה קאתיא ולעגנה שלא תנשא ותמות נפשה עם פלשתים קעבדא הלכך אפי' היא תשתרי קמשמע לן:

במחלוקת שנויה במחלוקת אחרונה אף ראשונה שנויה דלא תימא סתמא דברי הכל היא אלא ר' יהודה ור"ש היא דאמרי צרה לא מכחשה:

לא מת לאו הכחשה היא דרבנן הימנוה לקמא:

ואשה אומרת לא מת אפי' צרתה במשמע:

מתני' היתה צרתה בת ישראל לכהן:

תאכל בתרומה בחזקת שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה הואיל ואינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפוסלה:

וחמותה אסורה שאין כלה מעידה לחמותה ואע"ג דאמרה ברישא מת בעלי דפקע לה צד כלות והויא נכרית אפילו הכי לא מהימנא כדאמר לעיל (יבמות דף קיז:) הא לאו בעלה מיית ולא חמוה מיית כו':

7 more comments on this page.

Rashi on Yevamot 118a · Sefaria

Tosafot

טעמא דאמרה לא מת הא אישתיקא כו' וא"ת מאי דייק והא לא מת איצטריך ליה לאשמועינן שאע"פ שמכחשה צרתה תנשא וליכא למימר דהא פשיטא כיון שאין צרה מעידה לחברתה דהא איצטריך טובא דפליג ר"מ עלה ולר' יוחנן נמי אשמעי' דר"מ מודה בהא ואר"י דדייק מדקאמר זאת שאומרת לא מת לא תנשא דלא הוי ליה למיתני אלא אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת תנשא ואנא ידענא דאאומרת מת קאי דההיא דלא מת שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא:

סד"א הא מימת מיית יש לנו לומר שמת יותר ממה שהיתה שותקת דאי שתקה ודאי בעיא לקלקולה אבל כשאומרת לא מת מחמת שנאה אומרת כן שהיא רוצה שתתעגן דאי לא ידעה דמית היתה שותקת לקלקלה וא"ת מכל מקום היכי סלקא דעתא למישרייה כיון דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא וי"ל דאפי' מודה ונתנה אמתלא לדבריה אינה נאמנת ולא דמיא (כתובות כב.) לאשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני דנאמנת כשנתנה אמתלא לדבריה:

דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא נראה לרבינו יואל דה"ק דכל לא מת אפי' בבת אחת ובצרות דוקא לא הויא הכחשה דהימנוה רבנן וצרתה שאומרת שוב לא מת אין להאמינה אבל בעד ועד בבת אחת אמר במתני' בסיפא לא תנשא ואמרינן לעיל עד אומר מת והתירוה לינשא הא לא התירוה לינשא אלא באו שניהם בבת אחת לא תנשא ועל כן יש לפרש דבצרות דוקא איירי וטעמא דלא מת דלא הוי הכחשה שמכחשתה צרתה ואין לנו להאמינה ולכך תנשא האחרת אבל זו אומרת מת וזו אומרת נהרג הויא ודאי הכחשה כיון דשתיהן באות להתיר עצמן ואינן מכוונות דבריהן דאמרי בדדמי ואין יודעות אמתות הדברים והשתא דייק שפיר מסיפא דקתני אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא ואפי' צרות משמע כדפי' בקונטרס דאי לאו הכי מה משמיענו היינו עד ועד דעלמא וקאמר בשלמא לר"א סתמא כר"מ ופליגא ארישא דאמר תנשא אפי' בבת אחת אלא לרבי יוחנן קשה כו' אבל אם היינו מפרשים דר' יוחנן איירי דכל לא מת היינו בזה אחר זה א"כ מאי מקשה מסיפא לר' יוחנן וגם לכולי עלמא יש להעמידה לר"א דאיירי בבת אחת אלא ש"מ דכולה שמעתא איירי בבת אחת ודוקא בצרה דכל לא מת בעדות אשה לאו דוקא אלא בצרה כדפי':

אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת אי אמרי' דאשה אחת מכחשת את העד היכא שבאין יחד ואם אמת הוא כן הוה ליה למיתני הכי דהוי ליה רבותא טפי ובירושלמי מצא ר' יהודה דאין הכי נמי ומייתי ברייתא הכי:

אלא לר' יוחנן קשיא דאשה אומרת אפי' בצרתה משמע וא"ת מנלן דלמא בנשים בעלמא איירי דהכי תנן בפ' מי שקינא (סוטה דף לא:) עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת אשה אומרת נטמאת כו' והתם לא קאי אצרות ואפ"ה קתני אשה וי"ל דהתם ליכא למיטעי דבצרות איירי:

בת ישראל לכהן תאכל בתרומה מספקא לר"י אי דוקא בתרומה דרבנן אי נמי בתרומה דאורייתא דאוקמה אחזקה דדייקא ומינסבא ועל צרתה אין להאמינה ואוקמה אחזקת אשת איש מידי דהוה אשני שבילין מיהו איכא הכא חדא דעביד איסורא ממ"נ ובכי האי גוונא לא ילפינן מסוטה כדמשמע בריש מסכת נדה (דף ב: ושם) ובמס' חולין (דף ט: ושם):

אף אנן נמי תנינא הא דלא מייתי רישא דהאשה שהלכה היא ובעלה שמא משום דסיפא מיירי בהתר יבמה לשוק כמילתיה דרבי טרפון דייק מיניה:

לדבריה הוא דחוששין תימה לר"י דהיכי מייתי סייעתא לר"ט מהך דקתני לדבריה חוששין ולא לדברי צרתה דלמא הכא ר"ע מודה כיון שאם לא ניחוש לדברי צרה ליכא עבירה כלל אבל בדרבי עקיבא אילו לא ניחוש לדברי צרה ואכלה בתרומה איכא עבירה בודאי ואמר ר"י דלא דייק אלא מייתור וחוששין לדבריה:

Tosafot on Yevamot 118a · Sefaria

Rashba

הא דאמרינן לא מת איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הא מימת מיית והאי דקאמרה לא מת לקלקולא לצרה הוא דמיכוונא. קשיא לי אמאי לא עביד להאי צריכותא איפכא ולימא לא מת אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא כיון דהאי אמרה לא מת לא ליהימנה לאידך דהא מכחשא לה חברתה, קא משמע לן כל לא מת בעדות אשה לאו כלום הוא, ולאפוקי מאידך תנא דקתני בסיפא דמתניתין אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת לא תנשא. ויש לומר דאם איתא דלהכי אצטריך גבי ההיא דסיפא הוה ליה למיתנייהו ולמעבדא פלוגתא בחד דוכתא, אלא מכיון דלא עבדינהו פלוגתא ולימא ור' פלוני אמר לא תנשא שמע מינה לצריכותא אחרינא הוא דאתינן ואידך ממילא שמעת ליה מינה.

הא דאמרינן בהא אפילו ר' מאיר מודה דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא. פירש רש"י דרבנן הימנוה לקולא לקמא. נראה מתוך דבריו דדוקא כשלא באו שתיהן כאחת, הא באו כאחת לא. ואינו נראה כן, חדא דאחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת דקתני רישא זו שאמרה מת תנשא בשבאו שתיהן כאחת היא ואפילו הכי תנשא. ועוד דודאי סיפא דקתני עד אומר מת ועד אומר אינו מת אשה אומרת מת ואשה אומרת אינו מת, בשבאו שניהן כאחת היא, דאלו באו בזה אחר זה ודאי לא תצא מהתירה הראשון. דעד כאן לא פליג ר' מאיר אלא במכחישות זו את זו קודם שיתירוה לינשא. ואם כן מאי קא פריך מינה לר' יוחנן ואמאי סלקא ליה בקושיא. אלא הכי פירושו כל לא מת בצרה בעדות אשה לאו הכחשה היא, משום דאמרינן דלצעורה ולקלקולא קא מיכוונא. ואפילו באו שתיהן כאחת. ואקשינן תנן עד אומר מת ועד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת לא תנשא, וכל אשה קאמר אפילו צרה דלא נפקא צרה מכלל אשה אומרת לא מת, ואף רש"י ז"ל כן פירש הכי קתני לא תנשא וקשיא לר' יוחנן. אי נמי הכי קאמר אשה אומרת לא מת ע"כ צרה קאמר, דאי אשה מעלמא פשיטא לא תנשא, דהא תנא רישא לא תצא מהתירה הראשון, הא באו בבת אחת לא תנשא, והוא הדין לאשה ואשה דעד אומר ועד אומר כל עד במשמע בין כשרים בין פסולי עדות. אלא לאו בצרות וקתני נמי עד משום לתא דאשה וקתני לא תנשא. ובשלמא לר' אלעזר כר' מאיר אלא לר' יוחנן קשיא.

Rashba on Yevamot 118a · Sefaria

Ritva

לא מת איצטריכא ליה ס"ד האי מימת מיית והאי דקאמר לא מת לקלקלא לצרה הוא דקא מכוונה וא"ת ולמה לן לתרוצי הכי נימא דצריכותא דמתני' משום המנותא דחברתא סד"א כיון דהאי אמר לא מת לא מהימנא לאידך קמ"ל דכל דלא מת בעדות אשה לאו כלום הוא ולאפוקי מאידך תנא דקתני אשה אומרת מת ואשה אומר אלא מת לא תנשא וי"ל דהא ליכא למימר דאלו איתא דמשום האי צריכותא תנא לה הוה ליה למתנייא על סיפא ולמעבד פלוגת' ולמימר ר"מ אומר לא תנשא אלא ודאי ש"מ לצריכותא אחריתי הוא דתני לה ואידך טעמא דסבר דכל לא מת בהכחשה לאו כלום הוא ממילא נפקא לן וכו' :

בהא אפי' ר"מ מודה דכל לא מת בעדות אשה לאו כלום הוא פרש"י ז"ל דרבנן המנוה לקמא פי' לפי' דמיירי כשבאו בזה אחר זה ואינו נכון דלישנא דא' אומר לא מת כשבאו בבת א' משמע ועוד היכי אסקי' לר' יוחנן בקושי' בפירכא דסיפא נוקמי' לסיפא כשבאו בבת א' כדדייק לישנא דידה ועוד שאלו באו בזה אחר זה הא ודאי לד"ה לא תצא מהיתרה הראשון כדאיתא לכ"פ התוס' וי"ל כל לא מת דעדות צרה בעדות אשה לא כלום הוא דלצערה לצרתה קא מכוין והא דפרכי' מסיפא דקתני אשה אומ' מת ולא אוקימנא דמיירי באשה דעלמא דלאו צרה כבר פרש"י ז"ל דכיון דסתמא קתני אשה אומר לא מת כל אשה במשמע ואפי' צרה ועי"ל דע"כ בצרה מיירי דאי באשה דעלמא פשיטא דעדות בהכחשה אינו כלום ולעיל דאמרי' לא תצא מהיתר' הראשון משום דבאו בזה אחר זה הא אלו באו בבת א' תצא מהתירא ולא תנשא. וה"ה לאשה ואשה דעד אומר מת ועד אומר לא מת כל עד במשמע בין כשר בין פסול. הילכך ע"כ האי מתני' בצרה מיירי והיינו' דסליק' כר' יוחנן בקשיא הא דתני ניתן לי בן במדינת הים מת בני ואח"כ מת בעל נאמנת טעמא דמילתא משום דאיהו קיימא בחזקת ליבם ואלו שתקה ולא אמר' אלא מת בעלי היה דינ' שתתייב' הילכך אע"ג דרוב נשים מתעברו' ויולדת ולד מעליא כך אמרי' בריש פירקא דלקמן הכא אין לנו אלא חזקה וכיון דאי שתקה תתיבם הויא לה כהפה שאסר הוא הפה שהתיר וזה ברור וכן סיפא ניתן לו בן במדינת הים ואמר מת יבמי ואח"כ מת בעלי נאמנ' משום דאי בעיא שתקה ולא תתייבם:

Ritva on Yevamot 118a · Sefaria

Meiri

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים באת ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא ותטול כתובה וחמותה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתה מידי עברה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה בתרומה אמר הר"ם הלכה כר' טרפון:

קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע אי זו קדש כל אחת ואחת אומרת אותי קדש נותן גט לכל אחת ואחת וכתובה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת גזל מחמשה ואין ידוע אי זה גזל כל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח את הגזלה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד אמר הר"ם הלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה שאין מתירין את הצרה על פיה שחשודה היא שתכוין לקלקלה אף במקום שמקלקלת עצמה עמה וכמו שאמרו דילמא תמות נפשי עם פלשתים קא עבדא ואם היתה אשת כהן אוכלת הצרה בתרומה שמאחר שאין אתה מאמינה להשיאה אי אתה מאמינה לפסלה מן התרומה דברי ר' טרפון ור' עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתה מידי עבירה דסתם צרה דלא מהימנא חששא בעלמא היא ולהחמיר בה אלא אסורה בתרומה והלכה כר' טרפון ולא סוף דבר לגבי צרה דחשידא לקלקולא משום צערא דגופה ר"ל שמערבבתה בתשמיש אצל בעלה אלא אף בחמות שאין שנאתה מחמת צערא דגופה אלא מחמת דבר אחר הדין כן והוא שאמר אחר כן אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא היא ותטול כתובה וחמותה אסורה שאין משיאין אותה על פי כלתה אע"פ שהקדימה מיתת בעלה ושלפי דבריה אינה כלתה עכשו שמא מכוונת היא לקלקלה אף במקום שמקלקלת עצמה משום תמות נפשי כו' ואם אמרה מת חמי תחלה ואחר כך אומרת מת בעלי אף היא תנשא וחמותה כל שכן שאסורה שהרי אף לפי דבריה כלתה היא בשעת העדות אלא שבזו אין מחלוקת לענין תרומה שאף כשאמרה מת חמי הואיל ואינה אומרת עדין מת בעלי אף החמות אוכלת בשביל בנה הא כשאמרה מת בעלי ואחר כך אמרה מת חמי ובאה לפסלה מן התרומה לר' טרפון אינה נאמנת ולר' עקיבא נאמנת והלכה כר' טרפון וכבר הביאו בה ראיה בגמרא ממה שאמרו במשנתנו ניתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת מת בעלי ואחר כך בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה להחמיר וחולצת ולא מתיבמת כמו שיתבאר לדבריה הוא דחיישינן הא לדברי צרה לא חיישינן ולמדת לפי דרכך שאם אמרה ניתן לי בן במדינת הים מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת לגבי צרתה אף להחמיר ומותרת צרתה להתיבם:

Meiri on Yevamot 118a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה טעמא דאמרה לא מת כו' ואנא ידענא דאאומרת מת קאי דההיא דלא מת שויתה לנפשה כו' עכ"ל השתא לפי סברת המקשה בלאו האי טעמא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא אנא ידענא דאאומרת מת קאי דהא לא עדיפא אומרת לא מת מאישתיקא ודו"ק:

בד"ה סד"א הא מימת כו' וי"ל דאפילו מודה ונותנת אמתלא לדבריה כו' עכ"ל ומיהו אפילו בנותנת אמתלא לא עדיפא משתיקה דאל"כ לא הוי איצטריך ליה לתלמודא להך סברא דקאמר והא דקאמרה לא מת לקלקולה לצרה כו' וק"ל:

בד"ה דכל לא מת בעדות כו' דאי לאו הכי מה משמיענו היינו עד ועד דעלמא כו' עכ"ל נראה דכל זה מדברי רבינו יואל דדייק דאפילו צרות במשמע דאל"כ מה משמיענו היינו עד ועד דעלמא והתוס' דחו לקמן פי' זה מההיא דפרק מי שקינא דקתני ע"א אומר נטמאת וכו' ולא קאי אצרות ואפשר דרבינו יואל מיישב את זה דהתם ודאי (א) איצטריך למיתני אשה אומרת נטמאת כו' לאשמועינן דאשה נאמנת בסוטה כמו דמהימן ע"א מדאורייתא התם אבל הכא בין ע"א ובין אשה כולהו תקנתא דרבנן נינהו דנאמנים ואשה ואשה היינו עד ועד ודו"ק:

Chidushei Halachot on Yevamot 118a · Sefaria

Maharam

ד"ה באמצע דיבור בתוס' בריש העמוד הכא פשיטא וי"ל וכו' עד אבל הכא תקנתא דרבנן היא כצ"ל והוא ס"ד ואחר כך מתחיל דבור חדש הואיל ומכחישות זו את זו וכו' עד דה"א דבסיפא מודה הוא ג"כ סוף הדבור ואח"כ מתחיל דבור אחר הואיל זו וזו מודות וכו':

Maharam on Yevamot 118a · Sefaria

Original text

Segment 1

אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: ״מֵת״, וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: ״לֹא מֵת״ — הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא.

or one woman says: He died, and another woman says: He did not die, this woman may not marry.

Segment 2

גְּמָ׳ טַעְמָא דְּאָמְרָה ״לֹא מֵת״, הָא אִישְׁתִּיקָא — תִּנָּשֵׂא? הָא אֵין צָרָה מְעִידָה לַחֲבֶרְתָּהּ!

GEMARA: The mishna taught that if one rival wife says their husband died, while the second maintains that he did not die, the one who says he did not die may not remarry. The Gemara infers: The reason is that the second rival wife said explicitly: He did not die, from which it may be inferred that if she was silent and said nothing, she is permitted to marry based on the testimony of the first. However, this conclusion is problematic, as there is a principle that one rival wife may not testify on behalf of another, and if so, how can she rely on the testimony of her rival wife?

Segment 3

״לֹא מֵת״ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָא מָיֵית, וְהָא דְּקָאָמְרָה ״לֹא מֵת״ — לְקַלְקוֹלַהּ לְצָרָה הִיא דְּקָמִיכַּוְּונָא, וְ״תָמוֹת נַפְשָׁהּ עִם פְּלִשְׁתִּים״ קָאָמְרָה, קָמַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers that this inference is incorrect, as it was necessary for the mishna to state: He did not die, as it might enter your mind to say that this man did in fact die, and with regard to that which she says: He did not die, she intends to ruin her rival wife. And as for herself she says: Let her die with the Philistines. This is a paraphrase of the verse: “Let me die with the Philistines” (Judges 16:30), which is a shorthand expression for one’s desire to hurt his enemies even if he suffers the same fate himself. In this case it means that she is prepared to testify falsely that their husband did not die, so as to ruin her rival wife. Therefore the mishna teaches us that this is not the case, and she is not permitted to marry based on the testimony of her rival wife.

Segment 4

אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת כּוּ׳. וְלִיפְלוֹג רַבִּי מֵאִיר בְּרֵישָׁא! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה, וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, בְּהָא אֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר מוֹדֶה דְּכֹל ״לֹא מֵת״ בְּעֵדוּת אִשָּׁה לָאו הַכְחָשָׁה הִיא.

§ The mishna taught that if one wife says: He died, and one says: He was killed, Rabbi Meir says that as they contradict one another, they may not remarry. The Gemara asks: And let Rabbi Meir also disagree in the first clause, when one witness says the husband died and the other claims he did not die. Rabbi Elazar said: This is taught as a tannaitic dispute. In other words, Rabbi Meir also disagreed with the first clause, and the unattributed opinion in the mishna is that of Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon. And Rabbi Yoḥanan said: You can even say that the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as in this case even Rabbi Meir concedes that any claim of: He did not die, with regard to testimony enabling a woman to remarry, is not considered contradictory.

Segment 5

תְּנַן: עֵד אוֹמֵר ״מֵת״, וְעֵד אוֹמֵר ״לֹא מֵת״, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת ״מֵת״ וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת ״לֹא מֵת״ — הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר — סְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא! קַשְׁיָא.

The Gemara raises a difficulty with regard to this answer. We learned in the mishna: If one witness says: He died, and one witness says: He did not die, or if one woman says: He died, and another woman says: He did not die, she may not marry. Granted, according to the opinion of Rabbi Elazar, the unattributed statement in this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, that when a rebuttal contradicts the original testimony, one cannot rely upon the testimony that the husband died. However, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, this is difficult. The Gemara answers: Yes, this is difficult.

Segment 6

מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה ״מֵת בַּעְלִי״ — תִּנָּשֵׂא וְתִטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ, וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה. הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.

MISHNA: In the case of a woman who went, she and her husband, overseas, and she comes and says: My husband died, she may marry, and she takes her marriage contract based on her own testimony. And it remains prohibited for her rival wife to remarry, as a woman cannot testify on behalf of her rival wife. If the rival wife was an Israelite woman married to a priest, she may continue to partake of teruma , as she is not permitted to remarry, and therefore the presumption that the husband is still alive is maintained in relation to her. This is the statement of Rabbi Tarfon.

Segment 7

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאָתוֹ מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִינָּשֵׂא, וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה.

Rabbi Akiva says: This is not the way to spare someone from transgression. According to the opinion of Rabbi Tarfon, there is a concern that she might be eating teruma unlawfully. There is no remedy for this situation unless it is prohibited for the rival wife to marry, as she cannot rely on the testimony of her rival wife, and it is also prohibited for her to partake of teruma , lest the other woman was speaking the truth. In other words, the halakha is stringent on both counts.

Segment 8

אָמְרָה: ״מֵת (לִי) בַּעְלִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי״ — תִּנָּשֵׂא וְתִטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ, וַחֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה. הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאָ[תָ]הּ מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִינָּשֵׂא וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה.

The mishna discusses a similar case. If a woman said: My husband died and afterward my father-in-law died, she may marry and take her marriage contract, and it is prohibited for her mother-in-law to remarry, as a woman may not testify on behalf of her mother-in-law. If the mother-in-law was the daughter of an Israelite married to a priest, she may partake of teruma ; this is the statement of Rabbi Tarfon. Rabbi Akiva says: This is not the way to spare her from transgression; there is no remedy unless it is prohibited for the mother-in-law to marry and also prohibited for her to partake of teruma .

Segment 9

גְּמָ׳ וּצְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר הָךְ קַמַּיְיתָא — בְּהָא קָאָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, מִשּׁוּם דְּצַעְרָא דְּגוּפַהּ. אֲבָל חֲמוֹת, דְּצַעְרָא מִילֵּי דְּעָלְמָא — אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא.

GEMARA: The mishna states the dispute between Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva with regard to two apparently identical cases. The Gemara explains: And it is necessary to state both of these examples. As, had the mishna stated the dispute only in this first case, I would have said: It is in this case that Rabbi Tarfon said the wife is suspected of lying, because the suffering is physical, i.e., she is jealous of her rival wife, with whom she shares her husband. However, with regard to her mother-in-law, where the suffering is merely verbal and not physical, one might say that he concedes to Rabbi Akiva, i.e., that she is not considered a liar, and therefore it should be prohibited for her mother-in-law to partake in teruma .

Segment 10

וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא — בְּהָא קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל בְּהָךְ — אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן, צְרִיכָא.

And vice-versa: Had the mishna stated the dispute only in this second case, I would have said: It is in this case that Rabbi Akiva said that the mother-in-law must refrain from eating teruma in case the daughter-in-law is not lying, but in this other case of the rival wife, you might say that he concedes to Rabbi Tarfon that she may eat teruma , as a rival wife is certainly not telling the truth. Therefore, it is necessary for the mishna to state the dispute in both two cases.

Segment 11

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן. אָמַר אַבָּיֵי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: ״נִיתַּן לִי בֵּן בִּמְדִינַת הַיָּם. מֵת בְּנִי, וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי״ — נֶאֱמֶנֶת. ״בַּעְלִי, וְאַחַר כָּךְ בְּנִי״ — אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.

§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon. The testimony of a woman who is suspected of harboring ill will toward another is entirely rejected with regard to that other person, and no credence is given to her account at all. Abaye said: Likewise, we, too, learn in a mishna (118b): If a woman came and said: A son was born to me overseas, and my son died and afterward my husband died, she is deemed credible in all regards, and she enters into levirate marriage. If she said: My husband died and afterward my son died, which means she is exempt from levirate marriage, she is not deemed credible.

Segment 12

וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. לִדְבָרֶיהָ הוּא דְּחוֹשְׁשִׁין, הָא לְדִבְרֵי צָרָה — אֵין חוֹשְׁשִׁין. שְׁמַע מִינַּהּ.

That mishna adds: But in any case, the court is concerned about her statement, and she must perform ḥalitza and she does not enter into levirate marriage. In other words, the court takes into consideration the possibility that she is speaking the truth, and if her son did die after her husband it is prohibited for her to enter into levirate marriage. Abaye infers from the language of the mishna on 118b: It is with regard to her own statement that the court is concerned. This indicates that the court is not concerned at all about the statement of her rival wife who testified with regard to her. The Gemara concludes: Learn from here that this is the case.

Yevamot 118a

Yevamot 118a

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text