Commentary page

Yevamot 100a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yevamot 100a

Yevamot 100a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 343 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

בריה בפני עצמה נינהו והויא זילותא דקדשים:

משום גרושה שמא יגרשנה בעלה והיא זרה ולא ידעי אינשי ופלגי לה:

דמקרב למתא משום גרושה ליכא דהא סמוך למתא הוא וידעי לה אי גרושה היא ומשום יחוד איכא הואיל דלא שכיחי ביה אינשי:

אי נמי דמרחק משום גרושה איכא משום יחוד ליכא:

חוץ מטמא קנסא הוא דלא איזדהר:

נפיש אונסיה שמתו אחיו:

מאי קאמר קתני אין חולקין והדר קתני במקום שחולקין:

ה"ק האי במקום שחולקין לאו אתרומה קאי והכי קאמר ודבר שחולקין נמי לנשים כגון מעשר עני שהוא מתחלק בתוך הבית בעיר ואין כאן משום יחוד דשכיחי אינשי נותנין לאשה תחלה משום דזילא בה מילתא למיקם:

9 more comments on this page.

Rashi on Yevamot 100a · Sefaria

Tosafot

מעשר עני המתחלק בתוך הבית ואר"ת דתרי גווני מעשר עני הוא כדאמר בפרק בתרא דנדרים (דף פד:) כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות ומעשר עני המתחלק בתוך הבית היינו ערב פסח כדתניא בסיפרי כתוב אחד אומר (דברים י״ד:כ״ח) מקצה שלש שנים תוציא וגו' והנחת בשעריך דמשמע שצריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד אומר (שם כו) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת וגו' דמשמע שבעה"ב מחלקו מדכתיב ונתת הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם מניחו בחוץ נפסד מחלק בתוך ביתו וזהו מעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה ומפסח שהוא זמן ביעור היה מניחו בגורן והיה הפקר ולא היה בו דין חלוקה:

והשירים מתפזרין פי' בקונט' מקום שמניחין שם תרומת הדשן ואין נראה לר"י דתניא פרק טבול יום (זבחים קד) ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר ב' בתים היו שם אחד במזרחו של מזבח ואחד במזרחו של כבש ואותו שהיה במזרחו של מזבח היו נותנין שם מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה וזהו אותה של תרומת הדשן כדמוכח התם וזהו שהיה במזרחו של כבש היו שורפין פסולי קדשי הקדשים ובמזרחו של כבש ששורפין קדשי קדשים היו מתפזרים שירים דהכא דהא מתפזרין היינו נשרפין דהא פסולו בבעלים ואמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פב: ושם) כל שפסולו בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא לבית השרפה וכה"ג תנן בסוטה (דף כ.) עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על בית הדשן וע"כ היינו לשריפה דקחשיב לה בהדי אותן שמנחותיהן נשרפות:

Tosafot on Yevamot 100a · Sefaria

Rashba

עבד נמי דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין קשיא לי אמאי לא יהיב טעמא לעבד משום גזרה דמשוחרר דומיא דאשה כדעתיה דרב פפא, וההוא טעמא עדיף טפי, משום דסליק בין לר' יהודה בין לר' יוסי. ויש לומר דהא מתניתין ודאי דלא כר' יוסי, דאי לר' יוסי הא קתני שחולקין לעבד בלא רבו. ועוד דמשום שחרור ליכא דכיון דאלו משחררו עובר בעשה, לא חיישינן דלמא עבר ומשחרר. ועוד דלרב הונא בר תחליפא אפילו באשה לא חיישינן לגרושה, וכל שכן בעבד דקאי בעשה דלא חיישינן.

הא דאמרינן מעשר עני המתחלק בתוך הבית מפורש בספרי (פרשת ראה פי' קט) כתוב אחד אומר מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך, לומר שמניחו בגורן ועניים נוטלין אותן, וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך ונתת, הא כיצד, עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ. כלומר שעד הפסח זמן גשמים הוא והוא נפסד בגורן, לפיכך מתחלק בתוך הבית, וטובת הנאה לבעלים. ומחלקים אותו לאשה בבית, משום דבבית ליכא משום יחוד דשכיחי בה רבים. מכאן ואילך ימות הקיץ הם ומניחו בגורן, ואין טובת הנאה לבעלים אלא עניים נוטלין אותן מעצמן, משום הכי לא תני ביה נותנין לאשה תחלה. ועוד דאיכא משום יחוד.

Rashba on Yevamot 100a · Sefaria

Ritva

מאי קאמר ק"ל דילמא ה"ק ובמקום שחולקי' להם כגון בי דרי דמקרב' למתא א"נ דמרחק ממת' למר כדאית ליה ויש מתרצי' דלא שייך בה לישנא דתני ובמקום שחולקי' דמשמע דאיכא מקום שנהגו באותן גרנות עצמן דתני רישא ואין זה נכון דלישנא דבמקום בדוכת' אחרינא משמע אבל י"ל דהכי ק"ל דכיון דקתני רישא מילתא פסיקתא אין חולקי' להם תרומה משמע דבשום מקום אין ראוי לחלוק להם תרומה וא"כ היכי קתני אין חולקי' והדר תני ובמקום שחולקין מעשר עני המתחלקת בתוך הבית ה"ק נותני' לאשה תחלה. פרש"י ז"ל סיפא לאו אתרומה קאי וה"ק ודבר שחולקים נמי לנשים כגון מעשר עני שהוא מתחלק בתוך הבית ואין כאן משום יחוד נותני' לאשה תחלה דזילה בה מילתא למיקם דמעשר עני אין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית כדכתיב ואכלו בשעריך ועוד משום דלא נכספו עניים עכ"ל ונראה מדבריו ז"ל דכל מעשר עני מתחלק בתוך הבית לעולם וליתא מדתניא בספרי כתוב א' אומר מקצה ג' שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת כלומ' שמניח שם בגורן ועניים נוטלים אותו וכתו' א' אומר כי תכלה לעשר את כל ממשר תבואתך ונתת הא כיצד עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ ע"כ:

והטעם מפני שעד הפסח זמן גשמים הוא והיה נפסד בגורן לפי' מתחלק בבית ויש בו טובת הנאה לבעלים והיינו דקאמר הכא דמעשר עני המתחלק בבית דהיינו בימות הגשמים ונותני' ממנו לאשה דהא ליכא משום יחוד נותני' לאשה תחלה ולאפוקי מה שהוא בגורן בימות החמה דלא שייך למימר ונותנו לאשה תחלה דהא לית ביה טובת הנאה לבעלים ואפי' בבי דרי דשכיחי בה אינשי דליכא משום יחוד כפר"י ז"ל. אמר רבא מריש כי הוו אתו גברא ואתת' לקמאי לדינא שרינא תגר' דגברא בריש' פרש"י ז"ל גברא ואתת' שיש לכל א' לעצמו דין עם בעל דינו פי' דאלו הי' להם דין זה על זה נזקקים לתובע תחלה כדאיתא בפ' שור שנגח וליכ' בהא משום זילות' דסוף סוף יש לה להתעכב שם עד שתשיב על תביעתו ג"כ. השת' דשמענא להא שרינא תגרא דאתת' ברישא משו' זילותא פי' מהר"ם ז"ל והוא דלא הוי גברא צורבא מרבנן דאי לא זילותא דילי' עדיף ואפי' בעם הארץ מיירי בדלא פתחו בי' בדינא אלא שבא ראשון לב"ד וכן הלכתא:

גרש"י ז"ל במשנתינו ומוכרי' את תרומת' והדמים שלהם ויש מקשים כיון דספקא דאוריתא הוא היכי שרינן לעשות כן ולגזול את השבט ולבטל מצות נתינה ומתרצי' שלא חייב הכתוב מצות נתינה לישראל אלא בודאי ואין כאן משום גזל עד שיודע בודאי שהוא חייב בנתינת תרומה וי"ג אין מוכרים את התרומה ואם מכרו הדמי' שלהם ובנסחאות ישנות גרסי' כדגרש"י ז"ל והא דתניא ואין נותני' להם את הקדשים ואין מוציאים שלהם מידם הנכון כדפרש"י ז"ל בלישנא בתרא שאין נותני' להם בכור וחרמים ואין מוציאי' שלהם מידיהם על הספק אבל חטאתם ועולתם על כרחם נותנים אותם לאנשי המשמר והעור והבשר לאנשי המשמר דהא דקי"ל שהכהן מקריב קרבנותיו בכל עת שירצה או נותן לכל כהן שירצה ולא לאנשי משמר הכא ליכא למימר הכי דאיהו גופיה לא בר הקרבה ואמרי' בפ' הגוזל אי לא חזו להקרי' כגון טמא ובעל מום לא מצי עביד שליח אלא נותנו לאנשי משמר וכדפרש"י ז"ל והא דתני ובכור ירעה עד שיסתאב מותר לשחטו במדינה ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ וכן ביררתי במ' י"ט ודוכתי אחריני דבכור בעל מום מותר לזרים באכילה:

כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו פי' כל שמקצת ראוי להקטיר באש השירים ישנן בבל יקטירו ונפקא לן במ' מנחות מדכתיב לא תקטירו ממנו אשה לה':

דתניא ר' אליעזר אומר לריח ניחוח פי' בזבחים נחלקו ר' אלעזר ורבנן באברי חטאות הנאכלים שנתערבו באברי עולה דרבנן סברי תעובר צורתן ויצאו לבית השריפ' שא"א לאכלם משו' ספק אברי עולה וא"א להעלותם למערכה משום ספק אברי חטאות דאית בהו כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו ור' אליעזר סובר שמעלי' אותם למערכה ובתורת עצים בעלמא שלא אסר אותם הכתוב אלא לשם הקטר' והא דר' אלעזר בר"ש איתיה במנחות גבי מנחת כהן חוטא דכתיב בה והיתה לכהן כמנחה לימד הכתוב דמנחת כהן נקמצת כמנחת ישראל משא"כ במנחת נדבה שלו שאינה נקמצת אלא נקטרת כולה דרבנן סברי שהקומץ שלה קרב בפני עצמו לקיים המקרא הזה. והשיריי' קרבים בפני עצמן משום דכתי' וכל מנחת כהן כליל תהיה ור' אליעזר סבר שהשיריים מתפזרים על בית הדשן סמוך לכבש מקום שנותנים שם תרומת הדשן וע"כ ל"פ רבנן עליה אלא התם דאליב' דידהו השיריי' חזו להקרבה אבל הכא דשיריים לאו בני הקרבה דשמא זר הוא אפי' רבנן מודו שמתפזרים השיריים על בית הדשן:

Ritva on Yevamot 100a · Sefaria

Meiri

התבאר בסיפרי שמעשר עני כל שבדבר שמן הפסח ואילך מניחו בגורן ואין טובת הנאה לבעלים ליתנו לכל מי שירצה אלא עניים נוטלין אותו מעצמן אבל כל שבימות החורף נפסד הוא בגורן מצד הגשמים ומתוך כך מביאו לביתו ומתחלק לשם וטובת הנאה לבעלים ליתנו לכל מי שירצה ומתוך כך מתחלק אף לאשה שהרי חשש גרושה אין לה מקום למעשר עני וחשש יחוד אין כאן שהבית הרבה בני אדם מצויים שם וכל שכן במקום שמחלקין בו מעשר עני מעתה כל שבאו עבד ואשה בבית לחלק להם מעשר עני נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מפני שעמידתה לשם זילות הוא אצלה וזה שאמרו בסוגיא זו ובמקום שחולקין נותנין לאשה תחלה פירושו בבית ובמעשר עני וכן הדין אם באו לפני הדיין איש ואשה זה להזמין בעל דינו וזו להזמין בעל דינה שנזקקין לאשה תחלה ואע"פ שהאיש חייב במצות והיה לנו להקדימו כדי שלא להשהותו לדבר מצוה אינו כן אלא נזקקין לאשה תחלה מחשש זילות שלה:

זה שביארנו במשנתנו שכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו לא סוף דבר שאסור להקטירם ר"ל לשרפם במזבח בתורת הקרבה אלא אפילו לשרפם שם בתורת עצים כאדם שמוסיף במדורת המזבח שלא לכונת הקטרה אלא לתוספת האור הרי זה בלאו זה:

כהן טמא שנכנס למקדש מביא מנחה בדלי דלות כישראל והיא הנקראת מנחת כהן חוטא ודינה כשאר מנחת כהן להיות כלה קריבה כליל שכלה בת הקרבה היא שמנחת חובתו כמנחת נדבתו ואע"פ שר' אלעזר ב"ר שמעון חלק בה לומר ששיריה מתפזרין בבית הדשן ומשום דבישראל הנכנס למקדש בטומאה כתוב והיתה לכהן כמנחה ופירשו בה במקומה שאם מנחת כהן בכיוצא בה היא תהא כמנחתו של ישראל שנקמצת ואי איפשר לדמותה מכל וכל ולומר שיהו שיריה נאכלין דהא כתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל ואפילו מנחת חובתו אלא לומר שיהו שיריה מתפזרין בבית הדשן אין הלכה כן אלא זה שאמר והיתה לכהן כמנחה פירושו כמנחתו של כהן דעלמא ר"ל מנחת נדבתו שכלה כליל:

המשנה הששית ויצטרפו בביאורה ענין שני החלקים האחרונים ר"ל החלק השלישי והחלק הרביעי והוא שאמר וכן מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני חולצין ולא מיבמין וכן הוא להם חולץ ולא מיבם היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם הוא חולץ ומיבם והן אחד חולץ ואחד מיבם היה אחד כהן ואחד ישראל נושא אשה ראויה לכהן אינו מטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעים ואינו אוכל בתרומה ואם אכל אינו משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן ומוכר את התרומה והדמין שלו ואינו חולק בקדשי המקדש ואין נותנין לו קדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי כהנים היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והן אוננין עליו הוא אינו מטמא להן והם אינן מטמאין לו הוא לא יורש אותן אבל הן יורשין אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק אם היו שניהם במשמר אחד נוטלין חלק אחד אמר הר"ם זה כלו מבואר על השרש המפורסם שאשת אחיו מאמו אסורה לעולם ולזה חולץ ולא מיבם וכן הוא להם חולצין ולא מיבמין ואמ' הוא או חולץ או מיבם ירצה בו כאשר מת אחי הספק ולא היה עם המת אז ידוע זולת זה הספק או חולץ או מיבם ממה נפשך אולם כאשר מת הוא הנה אחד מהאחין אשר מאחד האבות חולץ ואחד מהאחין אשר עם האב השני מיבם ובתנאי שתקדם החליצה כמו שביארנו כמה פעמים ופי' אמרו אחד כהן ואחד ישראל ירצה לומר בעל ראשון ובעל שני ואונן יקרא האיש אשר ימות לו מי שיחוייב עליו באבילות כמו שביארנו בפסחים ובאור זה שאונן אסור באכילת קדשים ואין מותר שיעבד בקרבנות לפי מה שהתבאר בפרק האחרון מהוריות ואמ' אינו יורש אותה לשרשים אשר זכרנו המוציא מחבירו עליו הראיה ולכל אחד מהן יורשין ודאין ואמרו והן יורשין אותו כאשר לא הניח זרע לפי שירושתו לאביו והם יחד ספק אביו ולזה חולקין להיותו ממון המוטל בספק והוא פטור על מכתו של זה ושל זה כאשר הכה זה בזמן אחד וזה בזמן אחד ואולם אם הכה אותם מחוברים יחד או קלל אותם בדבור אחד חייב ואמ' נוטל חלק אחד בתנאי שיהיו גם כן שני האנשים אשר נפל להם הספק שהאחד הוא אביו שיהיו שניהם ממשמר אחד ומבית אב אחד:

אמר המאירי וכן מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים וכו' כלומר כשם שחששנו לתערובות שהוזכרו במשנה שלפניה אותם חששות שהוזכרו כך מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והיו לה בנים אחרים מן הראשון ומן השני אם הגדיל ספק זה ונשא אשה ומת כלם חולצין כלומר אחד מכל כת ולא מיבמין שמא לא מאביהם הוא והויא לה גביהו אשת אח מן האם וכן הוא להם חולץ ולא מיבם ואם היו לספק זה אחים מצד הראשון ואחים מצד השני ושלא מאותה האם הוא להם חולץ או מיבם שהרי על כרחך או אח מן האב הוא או נכרי הוא ואי אשת אח שפיר קא נסיב ואי לאו אשת אח היא הויא לה נכרית ובלבד שלא יהא למת אח אחר שאם כן הויא לה ספק יבמה לשוק עד שיחלוץ והן לאשתו אחד מכת זה חולץ ואחד מכת זה מיבם ממה נפשך ודוקא מיחלץ והדר יבומי שאם לא כן הויא לה יבמה לשוק:

Meiri on Yevamot 100a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא הניחא לר"א אלא לרבנן מא"ל כו' הא ודאי דאיכא למימר לרבנן נמי דעביד הכא כדעביד התם גבי תערובת אברי עולה באברי חטאת דקאמרי רבנן תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אלא דקושטא דמלתא קאמר דהכא מודו רבנן דמתפזרין על בית הדשן דניחא טפי בהכי:

Chidushei Halachot on Yevamot 100a · Sefaria

Gilyon HaShas

גמ' כופין אותן ומשחררין כו' עי' בטורי אבן חגיגה דף ב בד"ה ולישא שפחה בסה"ד:

Gilyon HaShas on Yevamot 100a · Sefaria

Original text

Segment 1

בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ נִינְהוּ. עֶבֶד נָמֵי — דִּלְמָא אָתֵי לְאַסּוֹקֵי מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין. עָרֵל וְטָמֵא — מִשּׁוּם דִּמְאִיסִי. נוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ — מִשּׁוּם קְנָסָא. אֶלָּא אִשָּׁה, מַאי טַעְמָא לָא?

as they are each an unusual creature of their own kind. With regard to a slave it is also clear, since if he is given teruma , perhaps the court will come to elevate him to the presumptive status of priestly lineage. Teruma may not be distributed to an uncircumcised man and a ritually impure man, because these situations are repulsive and it is unseemly to give them teruma in public. One may not distribute teruma to one who marries a woman unfit for him, due to a penalty that expropriates his priestly rights as long as he persists in his transgression. But for what reason is teruma not distributed to a woman?

Segment 2

פְּלִיגִי בַּהּ רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ. חַד אָמַר: מִשּׁוּם גְּרוּשָׁה. וְחַד אָמַר: מִשּׁוּם יִחוּד.

Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, disagree on this issue. One said that it is due to the case of an Israelite woman who was married to a priest and got divorced, thereby losing her permission to partake of teruma . Teruma is not distributed to women in public at all, lest this divorcée continue to receive teruma . And the other one said that it is due to the concern that the owner and the woman might be alone together in the granary.

Segment 3

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ בֵּי דָרֵי דִּמְקָרַב לְמָתָא, וְלָא שְׁכִיחִי בְּהוּ אִינָשֵׁי. אִי נָמֵי: דִּמְרַחַק, וּשְׁכִיחִי בֵּהּ אִינָשֵׁי.

The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers: The practical difference between them is in the case of a granary that is close to town but is not frequented by people. Because it is close to town, the owner of the granary would know if she was divorced. However, since there are not many people there, the concern about their being alone together remains. Alternatively, there is a practical difference in the case of a granary that is distant but is frequented by people. There, there is concern that the owner of the granary might not know if she was divorced, but the concern that they might be alone together does not exist.

Segment 4

וְכוּלָּן מְשַׁגְּרִין לָהֶם לְבָתֵּיהֶן, חוּץ מִטָּמֵא וְנוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ. אֲבָל עָרֵל מְשַׁגְּרִינַן לֵיהּ, מַאי טַעְמָא?

It is stated in the baraita under discussion: And with regard to all of them, one may send teruma to them, to their homes, with the exception of a ritually impure man and one who marries a woman unfit for him. The Gemara infers: However, to an uncircumcised man one may send it. What is the reason? How does he differ from an impure man?

Segment 5

מִשּׁוּם דַּאֲנִיס. טָמֵא נָמֵי, הָא אֲנִיס? הַאי נְפִישׁ אוּנְסֵיהּ, וְהַאי לָא נְפִישׁ אוּנְסֵיהּ.

The Gemara answers: One may send him teruma . It is because of circumstances beyond his control, i.e., the death of his brothers from their circumcision, that he was not circumcised. The Gemara asks: Isn’t an impure man also in his state due to circumstances beyond his control? Why is teruma not sent to him? The Gemara answers: This man is uncircumcised because of circumstances entirely beyond his control, as circumcision is considered life-threatening for him, whereas that impure man is not under circumstances entirely beyond his control, as one can protect himself from ritual impurity.

Segment 6

תָּנוּ רַבָּנַן: הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה, אֵין חוֹלְקִין לָהֶם תְּרוּמָה בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת. וּבְמָקוֹם שֶׁחוֹלְקִין — נוֹתְנִין לָאִשָּׁה תְּחִלָּה וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ מִיָּד. מַאי קָאָמַר?

§ The Sages taught: One may not distribute teruma to a slave or a woman if they are in the granary. And in a place where people do distribute it to them, the woman is given first and released immediately. The Gemara asks: What is this saying? If one may not distribute teruma to them, how can there be a place where it is distributed?

Segment 7

הָכִי קָאָמַר: בְּמָקוֹם שֶׁחוֹלְקִין מַעְשַׂר עָנִי — נוֹתְנִין לְאִשָּׁה תְּחִלָּה. מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם זִילוּתָא.

The Gemara explains that this statement is not referring to teruma . This is what it is saying: In a case where the poor man’s tithe is distributed to the poor from the owner’s house, the woman is given first. What is the reason? She is given the tithe first because it is demeaning for a woman to have to wait in the company of men for a lengthy period of time.

Segment 8

אָמַר רָבָא: מֵרֵישָׁא, כִּי הֲווֹ אָתוּ גַּבְרָא וְאִתְּתָא לְדִינָא קַמַּאי, הֲוָה שָׁרֵינָא תִּיגְרָא דְגַבְרָא בְּרֵישָׁא. אָמֵינָא: דְּמִיחַיַּיב בְּמִצְוֹת. כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא, שָׁרֵינָא תִּיגְרָא דְּאִתְּתָא בְּרֵישָׁא. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם זִילוּתָא.

Rava said: Initially, when a man and a woman would come for judgment before me, each for a different case, I would resolve the man’s quarrel first. I would say that since he is obligated in many positive mitzvot I should not waste his time by causing him to wait. However, since I heard this baraita , I resolve the woman’s quarrel first. What is the reason? I resolve her quarrel first because it is demeaning for her to be waiting in the company of men.

Segment 9

הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְכוּ׳. שִׁיחְרְרוּ, אִי בָּעֵי — אִין, אִי לָא בָּעֵי — לָא, וְאַמַּאי? לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל, בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל! אָמַר רָבָא, אֵימָא: כּוֹפִין אוֹתָן, וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה.

§ It is stated in the mishna: If the mixed sons matured and freed each other, they may marry women fit for the priesthood. The use of the past tense indicates that this halakha applies after the fact. If one of the sons desires to free the other, he may, but if he does not desire to do so, he is not obligated. And why not? Neither of them can marry a maidservant in case he is a priest, nor can either of them marry a free woman, as he might be a slave. They are therefore unable to fulfill the mitzva to be fruitful and multiply in their current state and should be obligated to free each other. Rava said: Say that the mishna means that we coerce them and they free each other.

Segment 10

נוֹתְנִין עֲלֵיהֶם חוּמְרֵי וְכוּ׳. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב פָּפָּא: לְמִנְחָתָם נִקְמֶצֶת כְּמִנְחַת יִשְׂרָאֵל וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת כְּמִנְחַת כֹּהֲנִים. הָא כֵּיצַד? הַקּוֹמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ, וְהַשִּׁירַיִם קְרֵיבִין בְּעַצְמָן.

It is stated in the mishna that we place upon them both the stringencies of priests and the stringencies of Israelites. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated, beyond those cited specifically in the mishna? Rav Pappa said: It is stated with regard to their meal-offering: The handful is taken from it like the meal-offering of an Israelite, unlike that of a priest, which is burned in its entirety. However, the offering does not get eaten, like the meal-offering of priests. How so? How is the practice performed so that both stringencies are kept? The handful is sacrificed and burned by itself, and the remainder of the offering is offered by itself.

Segment 11

אִיקְּרִי כָּאן: כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִישִּׁים, הֲרֵי הוּא בְּ״בַל תַּקְטִירוּ״.

The Gemara asks: How can it be performed in this manner? There is a principle that should apply here, that whatever is partly burned in the fire on the altar is subject to the prohibition of “you may not make…as an offering” (Leviticus 2:11). This principle states that if part of an item, e.g., the blood of an animal offering or the handful of a meal-offering, is burned on the altar, then burning any of its other parts, which are not designated for burning, is prohibited. How, then, can the remainder of the meal-offering be sacrificed?

Segment 12

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: דְּמַסֵּיק לְהוּ לְשׁוּם עֵצִים, כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ״לְרֵיחַ נִיחוֹחַ״ אִי אַתָּה מַעֲלֶה, אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה לְשׁוּם עֵצִים.

Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, said that the remainder is brought up to the altar only for the purpose of wood, i.e., as fuel for the altar, not as an offering. In this manner, it is permitted. This answer is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar said: “But they shall not come up for a sweet savor on the altar” (Leviticus 2:12). This verse indicates that you may not bring up leaven and honey as a “sweet savor,” i.e., an offering. However, you may bring up leaven, and honey, and other materials for the purpose of wood.

Segment 13

הָנִיחָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר. אֶלָּא לְרַבָּנַן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּעָבֵיד לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַקּוֹמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ, וְהַשִּׁירַיִם מִתְפַּזְּרִין עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן. וַאֲפִילּוּ רַבָּנַן לָא פְּלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בְּמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים, דְּבַת הַקְרָבָה הִיא, אֲבָל הָכָא — אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ.

The Gemara asks: This works out well according to Rabbi Elazar. However, according to the Rabbis, who disagree with Rabbi Elazar and hold that it may not be burned for the purpose of fuel, what can be said? What is to be done with the remainder? The Gemara answers that the offering is treated in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: The handful is sacrificed by itself, and the remainder is scattered over the place of the ashes. And even the Rabbis disagree with Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, only with regard to a sinner’s meal-offering that belongs to priests, as it is fit to be sacrificed in its entirety. However, here, in the case of an uncertain priest, even the Rabbis agree that the remainder is scattered over the ashes, as it cannot be offered in case he is a non-priest.

Segment 14

מַתְנִי׳ מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעֲלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְנִשֵּׂאת, וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אִם בִּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן — הָיוּ לָהּ בָּנִים מִן הָרִאשׁוֹן וּבָנִים מִן הַשֵּׁנִי, חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין. וְכֵן הוּא לָהֶם — חוֹלֵץ וְלֹא מְיַיבֵּם.

MISHNA: With regard to a woman who did not wait three months after separating from her husband, and remarried and gave birth to a son, and it is not known if he was born after nine months of pregnancy to the former husband or if he was born after seven months to the latter husband, if she had sons of certain patrilineage from the first husband and sons of certain patrilineage from the second one, and the son of uncertain patrilineage married and died childless, then the brothers from both husbands must perform ḥalitza with his wife, as they might be his paternal brothers. But they may not perform levirate marriage with her, in case he is only their maternal half brother, and his wife is forbidden to them. And similarly, with regard to him and their wives, if one of them dies childless, he performs ḥalitza and not levirate marriage.

Yevamot 100a

Yevamot 100a

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text