Commentary page
Sotah 34b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSotah 34b
Sotah 34b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 372 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ולדברי ר"א בר שמעון דאמר יותר משלש מאות מיל בזה אחר זה עברו איש אחר איש נמצאו ששהו הרבה לעבור דאי כחנייתן עברו משום קולא דמים מאדם לא נגבהין כל כך:
מים קלים הרבה הם קלים מן האדם ומר סבר אדם קל לרוץ כמו המים:
מדעתך אני איני מצוה אותך אבל ישראל הם אומרים לך כדכתיב (דברים א) ותקרבון אלי כולכם וגו' אני איני מעכב על ידך:
כלום יש אדם כלומר אם הקב"ה צוה כלום היה אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה:
לבושתה של ארץ ישראל אותה שאילה ששאלו תחילה שלוח המרגלים:
[לא עלה בידינו אין אנו יודעין לדרוש]:
סתר דבריו הכחיש ועשה שונאו [של הקב"ה] בדאי:
שעשה שונאו של הקב"ה מך חלש כדאמרי' לקמן אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם:
19 more comments on this page.
Rashi on Sotah 34b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
כחנייתן עברו י"ל הראשונים לעולם כשהיו מגיעין לשפת עבר השני לצד מערב היו הולכין למטה בירדן ועושין מקום מעמד לבאין אחריהם שהרי רוחב מחנה ישראל היה שנים עשר מיל ורוחב הירדן לא היה כ"א חמשים אמה ומיל הוא אלפים אמה וי"ל דדוקא באורך ורוחב חנייתן נכנסו בירדן אבל לאחר שנכנסו בירדן נמשכו זה אצל זה וצמצמו עצמן שאם לא תאמר כן אלא כדרך חנייתן עמדו בירדן אם כן לא עמדו כולם בירדן בשעה שהתנה יהושע עמהן שהרי אתה מוצא ברוחב שנים עשר מיל ת"פ רצועות רחבות חמשים אמה כרוחב הירדן ואורך כל רצועה י"ב מיל על רוחב נ' אמה ואם היה לך להקיף אותן ת"פ רצועות מדת ארכן זו אצל זו היה אורכו קרוב לאלף ות' (ומ') פרסאות כאורך הירדן והירדן לא נכרת כי אם עד ים הערבה ויוצא הוא ממערת פמייס שהוא בחלק דן כדאיתא בפ' מעשר בהמה (בכורות דף נה.) ואורך כל ארץ ישראל לא היה כ"א ת' פרסאות ועוד דהיאך היו יכולין לשמוע התנאים מפי יהושע אלא ע"כ בירדן לא היו עומדים כדרך חנייתן אלא מצומצמין ותימה לר"י נהי דדרך חנייתן עברו מ"מ הלא עמדו בירדן עד שגמר יהושע התנאים ונטלו האבנים ולא חזר לאיתנו עד שעברו כולן א"כ אותם נ' אמה של ירדן ושהות זה שעברו היו המים נגדשין ועולין יותר על י"ב מיל וי"ל אותו גודש שהיה מיותר על י"ב מיל לא הגיע לכלל גובה מיל ולהכי לא חשיב ליה:
בזה אחר זה עברו תימה א"כ אמאי תלי ליה ר' אלעזר בקלות המים והלא אינו תלויה אלא בעיכוב העברתם וי"ל דבתרתי פליגי על מה שמשוה קלות האדם לקלות המים אמר זה אינו שאפילו אם היו עוברין דרך חנייתן היו המים נגדשין יותר מי"ג מיל והוא לא אמר אלא י"ב ועוד שבזה אחר זה עברו ועל זה תמיה רבי אם בזה אחר זה עברו מה קצבה שייך דקאמר שלש מאות שלפי חשבון גודל המים היו עוברים ברוחב חצי מיל שהוא אורך ג' מאות חסר י"ב כיצד שתעשה י"ב רצועות מי"ב מיל על י"ב מיל וכל רצועה ברוחב מיל ואורך י"ב מיל וכשתצרפם זו אצל זו באורך יהיה אורך קמ"ד מיל על רוחב מיל תחלוק רוחב הרצועות ותצרפנה לאורך יהיה אורך רפ"ח מיל על רוחב חצי מיל והא מנא ליה שכך עברו ונראה דלר"א בר שמעון לא עברו כלל דרך חנייתן שהרי בשעת חנייתן היו מפוזרים מפני שהיו נוטים אהליהם זה רחוק מזה כדרך חניית שיירות אבל כשעברו נמשכין כולן זה אצל זה ושמא לא היה כל ישראל כי אם ברוחב חצי מיל על חצי מיל וכשעברו זה אחר זה כדרך בני אדם העוברין דרך שביל אחד בעשרה בני אדם זה אצל זה יכול להיות כשיעור ס' ריבוא ששוהין בהעברתן כל כך:
מר סבר אדם קל נראה דה"פ אע"פ שהדבר ידוע שמים קלים היינו דוקא כשהן יורדין כדי דרך מרוצתן אבל כאן שהיו נגדשין ועולין שיעור קלות מים ושיעור קלות אדם שוה:
אבותי בקשו עלי רחמים וא"ת והאמר בפרק מי שמתו (ברכות דף יח.) דמיתי לא ידעין מידי ומשמע במסקנא. ואפילו אבות העולם יש לומר דעל ידי תפלה שזה מתפלל מודיעין להן שכך נתפלל והכי אמר בפרק שני דתענית (דף טז.) למה יוצאין לבית הקברות כדי שיבקשו עליהם מתים רחמים וכן בפרקי דחסידים בעובדא דרבי מנא דאשתטח אמערתא דאבוה:
ואמר רב אויא ואיתימא רבה בר בר חנן שהלך להביא כבשים מחברון אע"ג דמסיק בפרק שני דתמורה (דף יד:) דלאקרובי אזל מיהו שמעינן מיהת דשמן קניינא מדסלקא דעתך למימר שהלך להביא כבשים:
Tosafot on Sotah 34b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה סתר דבריו הכחיש ועשה שונאו בדאי עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד שעשה שונאו של כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה כחנייתן עברו כו' אורכו אלף ות"ס פרסאות כו' להכי לא חשיב עכ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד בזה אחר זה כו' אורך שלש מאות חסר י"ב כו' אורך קמ"ד מיל על רוחב מיל כו' ונראה דלראב"ש כו' ושמא לא היה כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Sotah 34b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
"שְׁלַח לְךָ", לְדַעְתְּךָ, וְכִי אָדָם בּוֹרֵר חֵלֶק רַע לְעַצְמוֹ? (במדבר יג, ב) פירוש אני יודע כי לבם חושב ארץ כנען סכנה להם ואם כן ודאי לא יבררו אנשים חכמים וצדיקים דצדיקים נחשבים כגופן ואיך יניחום בסכנה! וְכִי אָדָם בּוֹרֵר חֵלֶק רַע לְעַצְמוֹ? אלא ודאי הם כונתם ואמונתם בלבבם היא שלא יצליחו ולכך לא ישלחו אנשים כשרים.
'סְתוּר', שֶׁסָּתַר מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר יג, יג) צריך להבין איזה מעשים סתר? ונראה דאם לא היה חטא המרגלים היו לוקחין כל ל"א מלכים במעשה שמים כמו שעשה בימי חזקיהו המלך ע"ה במחנה אשור וזהו 'סָּתַר מַעֲשָׂיו' שעתה הוצרכו להלחם הם בעצמן. ומה שאמר שֶׁעָשָׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָךְ נראה לי בס"ד שהיה ראוי שתנתן להם הארץ בדרך נס. ומה שאמר שֶׁהֶחְבִּיא דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שהחביא קצת מדבריו שאמר אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יג, ב) וכיון דאמר אשר אני 'נותן' משמע בדרך נס ולא יעשו מלחמה כדי שיהיה להם פחד מפלה והוא לפי דברי שאומר שיפלו ישראל במלחמתה, נמצא בזה החביא דבריו שאמר אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן כאלו לא אמר כן. ומה שאמר שֶׁפִּסַּע עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נראה לי בס"ד דידוע י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם הנזכרים בברייתא דרבי ישמעאל הם כנגד י"ג מדות ד'אֵ־ל רַחוּם וְחַנּוּן' (שמות לד, ו) דהיינו קל וחומר כנגד מדת אֵ־ל וגזרה שווה כנגד רַחוּם. והנה יש לדרוש מקל וחומר שאין פחד לישראל מגבורי כנען ולא מבני ענקים דהא המה ראו נסים נפלאים ביציאת מצרים שאפילו השר של מצרים שהוא מלאך המיתו השם יתברך לנגדם דכתוב (שמות יד, ל) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם הוא השר ששמו מצרים מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם העליון וכל שכן וכל שכן גבורי כנען וגם בני ענקים שהם בני אדם שימותו לנגדם והיו כאין! וכן אם זכו לענן ה' שילך לפניהם לעקור הרים לנגדם כל שכן שיעקור ערים גדולות ונצורות ותושביהן ונמצא שדבר דברים להפחיד את ישראל דילג מידת קל וחומר שהיא כנגד מידת אֵ־ל שהיא מדה ראשנה וכאלו אין שם מדה זו. ומה שאמר שֶׁעָשָׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָךְ נראה לי בס"ד שבאמת הקדוש ברוך הוא נותן להם הארץ בדרך נס שאות סמך יתחבר עם אות נו"ן ויהיה צירוף נס ועתה על ידי חטא שחטאו המרגלים בדיבה רעה שנסתלק אות הפשוט של סמך ולא נתחבר עם נון ונשאר רק אות המלוי של סמך שהוא אותיות מך ואלו נתחברו עם נון צירוף נמך.
מְלַמֵּד שֶׁפָּרַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת (במדבר יג, כב). (1) קשא מלשון זה משמע שהמרגלים גילו דעתם להוציא דבה רעה מעת היותם הולכים בתוך ארץ כנען לרגל הארץ ומן הכתובים מוכח דלא פירשו הדיבה אלא עד אחר שחזרו אל משה רבינו ע"ה וישראל, ואם כן קודם בואו לחברון מהיכן ידע דעתם כדי שהלך להתפלל על עצמו בחברון? (2) ועוד הוה ליה למימר שפירש מֵחֵטְא הַמְּרַגְּלִים ולמה אמר מֵעֲצַת מְרַגְּלִים, מה היא העצה שהיה להם בזה? (3) ועוד יש להקשות מה תועיל תפלה לאדם להנצל מן החטא והלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? (4) וכן יש להקשות קושיא זו על מה שאמר משה רבינו ע"ה על יהושע יָ־הּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים! (3) ונראה לי בס"ד דהא דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, דמשמע אין הקדוש ברוך הוא מציל לאדם מן יצר הרע היינו מיצר המדבר עם האדם להחטיאו חטא מפורסם וגמור שהאדם יודע שזו הוא עבירה גמורה ועל זה לא יצילו השם יתברך כדי שיהיה לאדם שכר ועונש. אבל מיצר הרע שהוא מיעץ לאדם לחטוא שמטעהו ומראה לו שאין זה חטא אלא אדרבה הוא מצוה! הנה מן יצר הרע זה יצילהו ה' ובכהאי גונא לא אמרו 'חוץ מיראת שמים'. ועל זה התפלל דוד המלך ע"ה (תהלים יט, יג) שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין ולכן מִנִּסְתָּרוֹת שאין החטא ברור אצלי שהיצר הרע מטעה אותי בו נַקֵּנִי וכיון שתנקני מזה המכשול אז בטוח אני גַּם מִזֵּדִים שהם עונות ברורים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ קרי בה חֲשׂוּךְ בשור"ק ולא בחולם כלומר חשוך ונמנע מעצמי כי אוכל להלחם עם היצר הרע בזה ורק אני מבקש ממך שתעזרני כנגדו בדברים הנסתרים שאין החטא ברור בהם. (1) והנה ידוע שהמרגלים בתחילתם היו צדיקים כמו שאמרו רבותנו ז"ל על פסוק כֻּלָּם אֲנָשִׁים (במדבר יג, ג) רוצה לומר צדיקים, והדבר יפלא! איך הרשיעו כל כך ונהפכו לאידך גיסא? אך בתחלה הטעה אותם היצר הרע שיעץ אותם להוציא דבה רעה על הארץ והראה להם שהם עושים מצוה בדבה רעה זו כדי לזכות את ישראל ולתת להם שכר על ביאתם לארץ כי בלי הדבה אם יבואו לארץ אין להם שכר על ביאתם דהיתכן יאכילו לאדם תרנגולת פטומה ויתנו לו שכר על אכילתו? אך אחר שישמעו הדבה הרעה הזאת ועם כל זה הם יהיו בוטחים בהשם יתברך ויבואו לארץ ולא יחושו שלא יפחדו מן יושביה, ודאי הם ראויים לקבלת שכר! הנה זאת היא העצה שנתייעצו המרגלים בתחילה להוציא דבה רעה וזאת העצה היתה מצד היצר הרע שהטעה אותם בזה. וכלב שמע זאת העצה בעודם הולכים לרגל והבין שזאת העצה היא מיצר הרע ותחתיה תעמוד הבהרת והגם דהסכים בדעתו שלא יסכים עמהם בעצה זו עם כל זה חש פן אחר כך יטעהו היצר הרע ויראה לו שזאת העצה היא נכונה ואמיתית ואינה עצת היצר הרע ולא יצא ממנה מכשול שישראל גם בשומעם דיבה רעה זו הם יהיו בטוחים בהשם יתברך ויבואו לארץ כנען, על כן בא לחברון להתפלל על קברי אבות שיעזרהו השם יתברך שלא יכשל בעצה זו אלא יפרד מהם בדבר זה כי על הצלה מן יצר הרע כזה יש טעם להתפלל וכאמור לעיל! (4) ולכן גם משה רבינו ע"ה התפלל על יהושע שיצילהו השם יתברך מעצה של טעות שהיצר הרע מטעהו לחשוב שדיבה זו היא מצוה כדי לזכות את ישראל וכאמור. (2) ולזה אמר על כלב שפירש מֵעֲצַת הַמְּרַגְּלִים המגלים ולא אמר מֵחֵטְא הַמְּרַגְּלִים והיינו שפירש מן עצה זו שיעצו להוציא דבה רעה ועושים בזה מצוה לזכות את ישראל. ולזה אמר וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ (במדבר יד, כד) והיינו שלא טעה בעצה זו שהיתה לו רוח אחרת להבין אם יוציאו הדבה ישראל נמשכים אחריה וימאנו לבלתי בא אל הארץ ולא יהיו בוטחים בהשם יתברך ויבואו כאשר היו אומרים המרגלים בעצה ההיא.
אָמַר לוֹ "יָ־הּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים" (במדבר יג, טז). הא דהתפלל עליו בשם יָ־הּ נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דמשה רבינו ע"ה המשיך ליהושע רוחו של לוי יען כי יוסף נעשה אצל שבט מנשה. גם ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בשורש השבטים כי לוי הוא בדעת המכריע והמתלוה בין חכמה ובינה בבחינת החסדים ובבחינת הגבורות אשר בו עיין שם. וידוע חו"ב [חכמה ובינה] הם סוד י־ה ולכן אמר לו יה יושעך שבזה המשיך לו רוחו של לוי שהוא המתלוה בין חו"ב שהם י־ה.
אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבוּנָּה עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצוֹעַן (במדבר יג, כב) צריך להבין הטעם שהיתה שבע פעמים על העדית של חוץ לארץ! ונראה לי בס"ד מפני שהיא בת שבע ספירות כי היא סוד המלכות הנקראת בת שבע והיא סוד רחל שמלך בעבורה דוד המלך ע"ה בחברון שבע שנים לתקנה. ועוד נראה לי שהיה לה כן בזכות אדם הראשון ואבות ואמהות שהם שבעה צדיקים כי אדם וחוה נחשבים גוף אחד כי בראם דו פרצופין גוף אחד ואחר כך ננסרו.
Ben Yehoyada on Sotah 34b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Sotah, daf 34, Amud Bet, about 372 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “כַּחֲנִיָּיתָן עָבְרוּ. לְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן…”
- Segment 216 words
Opens “וְחַד אָמַר: בֵּין מָר וּבֵין מָר כַּחֲנִיָּיתָן…”
- Segment 330 words
Opens “״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״שְׁלַח…”
- Segment 430 words
Opens “״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא…”
- Segment 542 words
Opens “״וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר״,…”
- Segment 626 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אַף אָנוּ נֹאמַר: ״נַחְבִּי…”
- Segment 730 words
Opens “״וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן״ — ״וַיָּבֹאוּ״…”
- Segment 827 words
Opens “יְהוֹשֻׁעַ כְּבָר בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה עָלָיו רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר:…”
- Segment 922 words
Opens “״וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי וְגוֹ׳״, ״אֲחִימַן״ —…”
- Segment 1017 words
Opens “דָּבָר אַחֵר: אֲחִימַן בָּנָה עֲנָת, שֵׁשַׁי בָּנָה…”
- Segment 1124 words
Opens “״וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה״. מַאי ״נִבְנְתָה״? אִילֵימָא…”
- Segment 1252 words
Opens “אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבוּנָּה עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצוֹעַן.…”
- Segment 1341 words
Opens “וְחֶבְרוֹן טְרָשִׁים הֲוַי? וְהָא כְּתִיב: ״וַיְהִי מִקֵּץ…”
- Segment 143 words
Opens “״וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ…”
Sages named on this page
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Sotah 34b · Segment 4 — “…אֶת הָאָרֶץ״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מְרַגְּלִים לֹא…”
Original text
כַּחֲנִיָּיתָן עָבְרוּ. לְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן — בְּזֶה אַחַר זֶה עָבְרוּ.
the Jewish people crossed in the same formation as they camped. It was necessary for the water to stand only twelve mil high to allow for the entire encampment to pass through the Jordan. According to the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who said the water stood at a height of over three hundred mil , the water had to reach these heights to allow for enough time for everyone to cross the Jordan, as they crossed one after the other.
וְחַד אָמַר: בֵּין מָר וּבֵין מָר כַּחֲנִיָּיתָן עָבְרוּ. מָר סָבַר: אָדָם קַל, וּמָר סָבַר: מַיִם קַלִּים.
And one says: According to both this Sage and that Sage, they crossed in the same formation as they camped. However, one Sage, Rabbi Yehuda, holds that a person moves faster than water, and one Sage, Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon, holds that water moves faster than a person does.
״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״שְׁלַח לְךָ״ — מִדַּעְתֶּךָ. וְכִי אָדָם זֶה בּוֹרֵר חֵלֶק רַע לְעַצְמוֹ? וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״בְּעֵינַי״, וְלֹא בְּעֵינָיו שֶׁל מָקוֹם.
§ Since the Gemara mentioned the cluster of grapes that the spies brought back from Eretz Yisrael, it continues discussing the story of the spies. It is stated in the Torah that God told Moses: “Send you men” (Numbers 13:2). Reish Lakish says: “Send you” means that you should send them at your own discretion and not as a divine command. As, if it were a divine command, does a person choose a bad portion for himself? Since God knew the nature of these spies and that they would ultimately slander the land, He certainly would not have sent them Himself. And this is the meaning of that which is written in the passage where Moses retold the story of the spies: “And it was good in my eyes” (Deuteronomy 1:23), and Reish Lakish says: The implication of these words is that it seemed good “in my eyes,” but not in the eyes of the Omnipresent.
״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מְרַגְּלִים לֹא נִתְכַּוְּונוּ אֶלָּא לְבוֹשְׁתָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּתִיב הָכָא: ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה וְגוֹ׳״.
The Torah relates that the people asked Moses to send spies so “that they may search the land for us” (Deuteronomy 1:22). Rabbi Ḥiyya bar Abba says: When the Jewish people asked to send spies, their intention was only to shame Eretz Yisrael. It is written here: “That they may search [ veyaḥperu ] the land for us,” and it is written there: “Then the moon will be embarrassed [ veḥafera ], and the sun will be ashamed” (Isaiah 24:23).
״וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר״, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ: מְרַגְּלִים עַל שֵׁם מַעֲשֵׂיהֶם נִקְרְאוּ. וְאָנוּ לֹא עָלְתָה בְּיָדֵינוּ אֶלָּא אֶחָד: ״סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל״, ״סְתוּר״ — שֶׁסָּתַר מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ״מִיכָאֵל״ — שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ מָךְ.
The Torah states with regard to the spies: “And these were their names: Of the tribe of Reuben, Shammua the son of Zaccur” (Numbers 13:4). Rabbi Yitzḥak says: This statement that follows is a tradition of ours that was passed down to us from our ancestors: The spies were named after their actions, but we have obtained the interpretation of only one name, the name of “Sethur the son of Michael” (Numbers 13:13). He is called Sethur, as he hid [ satar ] the actions of the Holy One, Blessed be He. In other words, he ignored the miracles that God performed for the Jewish people in Egypt and in the wilderness. He is called Michael, as he made Him, God, appear weak [ makh ] by saying that there was not enough food in the land for everyone.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אַף אָנוּ נֹאמַר: ״נַחְבִּי בֶּן וׇפְסִי״, ״נַחְבִּי״ — שֶׁהֶחְבִּיא דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ״וׇפְסִי״ — שֶׁפִּיסַּע עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
Rabbi Yoḥanan says: We can also say an interpretation of the name: “Nahbi the son of Vophsi” (Numbers 13:14): He is called Nahbi, as he concealed [ heḥbi ] the statement of the Holy One, Blessed be He, that the land is good, by delivering a distorted description of it. He is called Vophsi, as he stomped [ pisse’a ] on the attributes of the Holy One, Blessed be He, i.e., he did not believe in His promise to give Eretz Yisrael to the Jewish people.
״וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן״ — ״וַיָּבֹאוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ? אָמַר רָבָא: מְלַמֵּד שֶׁפֵּירַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים, וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת. אָמַר לָהֶן: אֲבוֹתַי! בִּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶנָּצֵל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים.
It is also stated with regard to the spies: “And they went up into the south, and he came to Hebron” (Numbers 13:22). Why is the phrase “and he came” written in the singular form? The verse should have said: And they came. Rava says: This teaches that Caleb separated himself from the counsel of the other spies and went and prostrated himself on the graves of the forefathers in Hebron. He said to them: My forefathers, pray for mercy for me so that I will be saved from the counsel of the spies.
יְהוֹשֻׁעַ כְּבָר בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה עָלָיו רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ״, יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וְגוֹ׳״.
The Gemara explains: Joshua did not go to the graves of the forefathers because Moses had already prayed for mercy for him, as it is stated: “And Moses called Hoshea son of Nun Joshua [ Yehoshua ]” (Numbers 13:16), meaning: God will save you [ Ya yoshiakha ] from the counsel of the spies. And this is the meaning of that which is written: “But My servant Caleb, because he had another spirit with him, and has followed Me fully, him will I bring into the land where into he went” (Numbers 14:24), which implies that Caleb changed his mind over time. Joshua, however, was opposed to the intentions of the other spies from the outset.
״וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי וְגוֹ׳״, ״אֲחִימַן״ — מְיוּמָּן שֶׁבְּאֶחָיו, ״שֵׁשַׁי״ — שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ כִּשְׁחִתוֹת, ״תַּלְמַי״ — שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ תְּלָמִים תְּלָמִים.
The verse continues to state about Hebron: “And Ahiman, Sheshai, and Talmai, the children of Anak, were there” (Numbers 13:22). Ahiman was called by this name because he was the most skilled [ meyumman ] among his brothers. Sheshai was called by his name because he would turn the land that he treaded upon into ditches [ sheḥatot ] due to his large dimensions. Talmai was called this because he would turn the land that he treaded upon into furrows upon furrows [ telamim ] due to his weight.
דָּבָר אַחֵר: אֲחִימַן בָּנָה עֲנָת, שֵׁשַׁי בָּנָה אָלֻשׁ, תַּלְמַי בָּנָה תַּלְבּוּשׁ. ״יְלִידֵי הָעֲנָק״ — שֶׁמַּעֲנִיקִין חַמָּה בְּקוֹמָתָן.
Alternatively, their names signify another matter: Ahiman is the one who built the city of Anat. Sheshai built the city of Alush. Talmai built the city of Talbush. The verse describes them as “the children of Anak” because they were so tall and large that it appeared as if they were wearing [ ma’anikin ] the sun as a necklace due to their height.
״וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה״. מַאי ״נִבְנְתָה״? אִילֵימָא נִבְנְתָה מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת לִבְנוֹ קָטָן קוֹדֶם לִבְנוֹ גָּדוֹל?! דִּכְתִיב: ״וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וְגוֹ׳״.
The continuation of the verse states: “Now Hebron was built seven years [ shanim ] before Zoan of Egypt [ Mitzrayim ]” (Numbers 13:22). The Gemara asks: What is the meaning of the phrase “was built”? If we say that it was actually built seven years before Zoan, would a person build a house for his younger son before he builds one for his older son? Canaan was the youngest son of Ham, as it is written: “And the sons of Ham: Cush, and Mizraim, and Put, and Canaan” (Genesis 10:6). How then could Hebron, a city in the land of Canaan, have been built before Zoan, a city in the land of Egypt, occupied by the descendants of Mizraim?
אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבוּנָּה עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצוֹעַן. וְאֵין לְךָ טְרָשִׁים בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָתֵר מֵחֶבְרוֹן, מִשּׁוּם דְּקָבְרִי בָּהּ שָׁיכְבֵי. וְאֵין לְךָ מְעוּלָּה בְּכׇל הָאֲרָצוֹת יָתֵר מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּגַן ה׳ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְאֵין לְךָ מְעוּלָּה בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם יָתֵר מִצּוֹעַן, דִּכְתִיב: ״כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו״, וַאֲפִילּוּ הָכִי חֶבְרוֹן מְבוּנָּה אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצוֹעַן.
Rather, the meaning of the verse is that Hebron was seven times more fruitful [ mevunna ] than Zoan. And there is no stonier land in Eretz Yisrael than Hebron. This is evident because they would bury the dead there, just as the forefathers were buried there. This was done only in land that was not suitable for agriculture. And of all the lands, there is none of a higher quality than the land of Egypt, as it is stated: “Like the garden of the Lord, like the land of Egypt” (Genesis 13:10). And there was no higher-quality land in all of the land of Egypt than Zoan, as it is written with regard to Pharaoh’s ministers, who would certainly have lived on the finest land in the country: “For his princes are in Zoan” (Isaiah 30:4). And even so, Hebron was seven times more fruitful than Zoan.
וְחֶבְרוֹן טְרָשִׁים הֲוַי? וְהָא כְּתִיב: ״וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וְגוֹ׳״, וְאָמַר רַב אַוְיָא וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָן: שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן. וְתַנְיָא, אֵילִים מִמּוֹאָב, כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן! מִינַּהּ, אַיְּידֵי דִּקְלִישָׁא אַרְעָא, עָבְדָה רִעְיָא וְשַׁמִּן קִנְיָינָא.
The Gemara asks: But is the land in Hebron in fact stony? But isn’t it written: “And it came to pass at the end of forty years, that Absalom said to the king: I pray, let me go and pay my vow, which I have vowed to the Lord, in Hebron” (II Samuel 15:7)? And Rav Avya says, and some say that it was Rabba bar bar Ḥanan: This means that Absalom went to bring sheep specifically from Hebron. And it is taught in a baraita ( Tosefta , Menaḥot 9:3): One must bring the choicest animals to the Temple as offerings. Rams are brought from Moab, and sheep are brought from Hebron. This indicates that Hebron has rich land where fat and healthy sheep are raised. The Gemara answers: From this very source it can be proven that Hebron is not suitable for agriculture. Since the earth there is thin, it produces only grass for grazing and fattens the livestock.
״וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ
The verse states: “And they returned from spying out the land at the end of forty days.