Commentary page

Nedarim 82a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nedarim 82a

Nedarim 82a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 161 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

יפר חלקו שתהא מותרת לו:

ותהא נטולה מן היהודים לכשתתגרש שתהא אסורה לעלמא:

ואמאי תהא נטולה מן היהודים כשמגרשה והאמר לעיל דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין לעצמו בין לאחרים אלא מדקתני ותהא נטולה מן היהודים דאינו יכול להפר ש"מ משום דדברים שבינו לבינה הויין:

לרבנן תבעי לך אי עינוי נפש הוא אי דברים שבינו לבינה דמהכא ליכא למשמע מינה מידי אליבייהו:

משום דנטולה אני מן היהודים רבי יוסי קתני לה דיאמר רב הונא כוליה פירקין - כולהו סתמי דמתניתין ר' יוסי תני להו:

ממאי מדקתני ר' יוסי אומר אין אלו וכו' למה לי תו למיתני הרי זה יפר דברי ר' יוסי - דלא צריך דהא אכתי ליכא מאן דפליג ש"מ דמכאן ואילך הוויין כולהו סתמי כרבי יוסי:

כל נדרים של עינוי נפש:

חוץ מן הנאתי על פלוני שאינו מפר דלא הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה:

9 more comments on this page.

Rashi on Nedarim 82a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

שמע מינה דברים שבינו לבינה הוי דאי עינוי נפש הוה מיפר אף לאחרים:

(ואכתי) לרבנן תבעי לך ומתניתין דנטולה אני מן היהודים רבי יוסי קתני לה דלדידיה פשיטא דדברים שבינו לבינה הוו כדאמר לעיל:

כוליה פרקין רבי יוסי כל סתמות השנויות בפירקין ממילתא דרבי יוסי קתני להו:

למה לי תו למתני הרי זה יפר דברי רבי יוסי ש"מ מכאן ואילך רבי יוסי היא:

כל נדרים של עינוי נפש חוץ מהנאתי על פלוני דלא הוי עינוי נפש אבל הנאת פלוני עלי מיפר דהוי עינוי נפש:

תנן פירות מדינה עלי יביא כו' ואינו יכול להפר ואמאי והא לא גרע מהנאת פלוני עלי:

דאמרה ליה שתביא אתה כלומר מתניתין מיירי דלא נדרה אלא מאותם שיביא הבעל דכיון דאיכא תקנה בהבאת אחרים ליכא עינוי דאפשר שאחרים יקנו ויתנו לה אבל שמואל מיירי שנדרה מפלוני לגמרי דהוא הדין דבמתניתין מצי למיתני תקנה דאחרים שיכולין לקנות לה אף מאותה העיר אלא אשמעינן רבותא דאף על ידי בעלה יכולה ליהנות על ידי פירות מדינה אחרת ולא הוי כנודרת הנאה מבעלה ורישא דאמרה קונם פירות העולם אע"ג דאמרה שתביא אתה בפירות מדינה כיון דאינה יכולה ליהנות מבעלה משום מקום הוי עינוי נפש:

ת"ש מסיפא פירות חנוני זה אינו יכול להפר ואמאי ליהוי כהנאת פלוני עלי:

2 more comments on this page.

Tosafot on Nedarim 82a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

אמר רב יוסף דקאמרה שתביא אתה וכי קתני יביא ממדינה אחרת. הוא הדין דמצי למיתני יביאו לה אחרים אפילו מאותה מדינה, אלא דעדיפא מינה קאמר, דאילו אמר יביאו לה אחרים הוה אמינא דהרי זה כאילו נדרה הנאה מבעלה, דמסתמא כל פירותיו של בעל מאותה מדינה, קא משמע לן שלא נדרה הנאה מבעלה, ויכול הוא להביא לה ממדינה האחרת.

דקאמרה שתביא אתה אבל רישא דאמרה קונם פירות עולם עלי, אף על גב דאמרה שתביא אתה, כיון דמבעלה אינה יכולה ליהנות משום מקום הוי עינוי נפש.

הכי גרסינן ברוב הספרים מדסיפא דקא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. ויש מפרשים מדסיפא באיסור, כלומר למאי דסבירא לך ודאי סיפא בשאי אפשר להביא על ידי אחר, אלא ודאי בשאי אפשר וכגון שאין מקיפו אלא על ידו, הוי רישא שאי אפשר להביא אלא באיסור, כלומר שנדרה הנאת פירותיו (ואמר תקים) [ואפילו תקנם – לפי השי"מ] היא בעצמה, והוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה בקוצר מסיפא לבד, ולומר מדאמרינן יפר אלמא בשאי אפשר על ידי אחרים, והרי זו כנדרה הנאה לגמרי מפירות אותו חנוני. ולדבריך מאי שנא אין פרנסתו אלא ממנו, אפילו היתה פרנסתו (ממנו אחר) [מאחר – לפי השי"מ] יפר, כיון שאסר הנאת פירות חנוני עליה. ומורי הרב ז"ל פירש, מדסיפא הנאת בעל מכלל דרישא הנאת חנוני, ולא יפר דסיפא הנאת בעל הוא, כיון דלית ליה פירות אלא מאותו חנוני. ומקצת פירושים ראיתי דגרסי, מדסיפא דלא קא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. וזו גירסא פשוטה יותר אילו היו רוב הספרים מודים לה.

Rashba on Nedarim 82a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Ritva

אמר שמואל משמיה דלוי כל נדרים בעל מפר לאשתו חוץ מהנייתי על פלוני. והא פשיטא דלית בה משום עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה אלא דמשום סיפא נקט לה אבל הנאת פלוני עלי מפר. פי' מדין דברים של ענוי נפש ואותבינן עליה ממתני' דתנן קונם פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת ופרקינן מתני' ר' יוסי היא דחשיב להא דברים שבינו לבינה ושמואל דאמר (ו) דרבנן חשבי לה נדרי ענוי נפש אע"ג דלא מתסרא (ז) מיחיד כתב רבינו ז"ל ושמעינן מינה דהלכתא כרבנן דליכא אמורא דפליג אדשמואל ולוי דאמרי כוותייהו דרבנן ע"כ:

תוספתא נדרה שלא תטעום אחד מכל המינים בין מאכל רע בין מאכל יפה ואפי' לא טעמה אותו המין לעולם. פי' אבל עכשיו מצטערת מפני שאינה אוכלת ממנו יפר דנדרי עינוי נפש הוא. אמרה קונם פלפלין שאני טועמת אפי' לא היה לה מאותו המין מימיה יפר. פי' דכיון שאילו היה עכשיו היתה אוכלת ממנו נדרי ענוי נפש הוא כדאמרן:

Ritva on Nedarim 82a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

Meiri

כבר ביארנו שכל נדרים שיש בהן עינוי נפש אדם מיפר חוץ מהנאתי על פלני שאע"פ שלפעמים מצטערת על שאירע לה כן אחר שאין זה עינוי גופה אין זה עינוי נפש ולדעתי דרך כלל נאמרה לכל שאין בו צער הגוף אע"פ שאפשר שתצטער מצד מה שאירע לה מסבת הכעס או מאיזו מדה מגונה אבל הנאת פלני עלי יפר שזה אפשר לבא לידי עינוי נפש שאע"פ שאיפשר לה באחר שמא יש לאותו פלני דבר שאינו נמצא אצל אחר:

ולענין ביאור הקשו על זו האחרונה ממה שאמרו במשנתנו פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת כלומר ואין זה עינוי נפש ומאי שנא מהנאת פלני עלי שאם נאמר שיזדמן לפעמים שיהא לאותו פלני דבר שאינו אצל אחר אף בזו שמא לא יזדמן שיבאו מפירות מדינה אחרת לכאן וכן לא יזדמן שילך אדם לשם להביא לה אע"פ שהיא קרובה והעמידה באומרת שתביא אתה כלומר שלא אסרה על עצמה אף פירות מדינתה אלא כשיביאם הבעל הא כל שיביאו לה אחרים אף מאותה מדינה או שיביא לה אף הוא ממדינה אחרת או מפירות מדינה אחרת מותר וודאי דבר מצוי הוא זה ואין זה עינוי בשום פנים ולתירוץ זה מה שאמרו במשנה יביא לה ממדינה אחרת הוא הדין שהיה יכול לומר יביאו לה אחרים מאותה מדינה אלא גדולה מזו לימד שיש היתר אף על ידי בעלה ואינה כנודרת הנאה מבעלה וכן לתירוץ זה זו שאמרו בראש המשנה קונם פירות העולם עלי יפר פירשוה בתוספות אפילו אמרה שתביא אתה הואיל ואי אפשר לה על ידי בעלה בשום פנים שלא יצא מכלל עינוי אלא בצירוף דברים שתהא יכולה ליהנות על ידי אחרים בכלם ועל ידי בעלה במקצת:

וחזרו והקשו מסוף המשנה שאמרה פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר כלומר שהרי אפשר לה מאחרים ולדבריך הא לא גרע מהנאת פלני עלי ותירץ שאף זו בשתביא אתה ונשארו לה של אותו חנוני על ידי אחרים ושל אחרים אף על ידי הבעל ואין כאן עינוי בשום פנים וחזרו והקשו ממה שאמרו בסיפא אם לא היתה פרנסתו אלא מאותו חנוני יפר כלומר הואיל ונמנעו ממנה לגמרי פירות אותו חנוני הא כל שפרנסתו מאחר לא יפר הואיל ואפשר לו באחר ואמאי הא לא גרע מהנאת פלני עלי ותרצה גם כן בשתביא אתה שנשארה לה הבאת אחרים מאותו חנוני והבאת הבעל מחנוני אחר ואי בעית אימא מתניתין ר' יוסי היא וכו' ולא יפר דקאמר שאינו יכול להפר משום עינוי נפש אלא משום דברים שבינו לבינה אבל לרבנן מיפר אף משום נדרי עינוי נפש וכן הלכה כמו שפסקנו במשנתנו וגדולי המחברים פסקו בזו כדעת רבי יוסי והוא שכתבו נדרה שלא לאכול תאנים של מדינה זו יפר משום דברים שבינו לבינה שטורח הוא לו להטפל להביא לה ממדינה אחרת והדברים מתמיהין שהרי לפי המסקנא אף לרבנן משום נדרי עינוי נפש מיפר:

ומכל מקום יש גורסין כאן בקושיא אחרונה אם לא היתה פרנסתו אלא הימנו יפר ומדסיפא בדמייתי בעל רישא נמי בדמייתי איהו ומפרשים בה מדסיפא דקתני יפר פירושו בשאי אפשר ליהנות מאותו חנוני אלא על ידי הבעל עצמו לפי שאין החנוני מקיף לה אלא על ידי הבעל ונמצא שאי אפשר לה להביא לה אלא באיסור ומתוך כך יפר שמע מינה רישא דקתני פירות מדינה זו עלי שאסרתם לגמרי עליה בכל הבאה אפילו בהבאת עצמה ואע"פ כן לא יפר הואיל ומכל מקום אפשר לה באחרים אלא ודאי רישא בכל הבאה שבעולם אסרתם ואע"פ כן לא יפר וקשיא לשמואל אלא דאיכא לתרוצי דמתניתין רבי יוסי ולא יפר דקאמר משום נדרי עינוי וכו' וכדפרישנא ואף נסח זה ופירושו מסכים לשיטתנו וכנגד שיטת גדולי המחברים:

ומכל מקום יש גורסין אלא רישא וכו' ומתניתין רבי יוסי הא לרבנן מיפר ואי בעית אימא מאי אין יכול וכו' כלומר ואי בעית אימא רבנן ומאי אינו יכול להפר דקאמר משום עינוי הואיל ואפשר לה באחרים אבל מיפר לה מדין נדרים שבינו לבינה שטורח הוא לו להטפל ולהביא ממדינה אחרת או שמא מתוך שהיא מנידתו ומטריחתו מתגנה עליו:

Meiri on Nedarim 82a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא רישא אין כצ"ל:

רש"י הוויין הס"ד היהודים רבי הד"א דפליג ש"מ הד"א:

בד"ה כל כו' ענוי נפש כצ"ל:

בד"ה ומאי כו' לא רמיא כצ"ל איהי הס"ד:

ברא"ש אחרת כ"ש הד"א:

בד"ה ומדסיפא כו' משום דאפשר כצ"ל דמפר משום דא"א כצ"ל:

ר"ן בד"ה ולענין הלכה כו' אפ"ה כצ"ל יפר הס"ד להפר הס"ד להפר הס"ד:

בד"ה ת"ש כו' דאפשר לה כצ"ל דקמתיה היא דאי לא אסרינהו עילוה אלא היכא כצ"ל:

Chidushei Halachot on Nedarim 82a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

דאמר רב הונא כולי פרקין וכו' לא שמעתי עיקר דברי רב הונא היכן. למה לי למתנא תוב וכו' דכיון דרבי יוסי פליג ברישא ובסיפא לא פליג ממילא ידענא דרבי יוסי מודי. והא לא מצינו למימר דתנא דברי רבי יוסי למימר דרבנן פליגי עלה כלומר דברי רבי יוסי ולא רבנן דכיון דאין פרנסתו אלא הימינו לכולי עלמא יפר הילכך דברי יוסי משנה יתירא היא דשמעינן מיניה דכולה מתניתין השנויין בכל הפרק רבי יוסי היא.

כל נדרים בעל מיפר כללא לאו דוקא ולא בא להוסיף אלא הנאת פלוני עלי. וכענין הזה אמרינן בשלהי עבודה זרה כל שבזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך ולא בא ללמד אלא זרק גוי. ולא מקשינן וכללא הוא כדמקשינן בקדושין על הא דתנן וכל מקום וכו' דאפילו על משנה שדרכה לדקדק יותר אמרינן בפרק בכל מערבין אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ. שטה. דקאמרה שתביא שלא נדרה אלא מבעלה שלא יביא שאינה רוצה שיהנה לה כל כך הימנו שיהא לוקח מהם פירות לצורכה דהיינו הנאתה על פלוני לכך לא יפר. עד כאן. פירוש. ומתרץ מתני' דקאמרה שתביא אותה שנדרה ואמרה לבעלה פירות שתביא אתה ממדינה אבל אם יביאו אחרים לא נאסרה הילכך לא יפר דאפשר דהבאת אחרים או אפילו בהבאת עצמו ממדינה אחרת. ובדין הוא דהוה למיתלי איסורא דלא יפר משום דאפשר בהבאת אחרים אפילו מאותה מדינה כאשר הוא תולה ביביא לה הוא ממדינה אחרת אלא הימנו פירוש על ידי הבאתו יפר וסובר התלמוד דטעמא דיפר דכיון שהוא רגיל להביא ונדרה דרך הבעל להקפיד שנראה כמבזה הבאתו ועבודתו ומהאי טעמא מיקרו דברים שבינו לבינה ואם כן כל שכן כשאמרה שתביא אחר שבפירוש הזכירתו דיפר מהאי טעמא הילכך ליכא לאוקמי למתניתין כשתביא אתה והדרא לדוכתא מדסיפא דקא מייתי בעל ומהאי טעמא יפר כדפ' הוי רישא דמתיא היא או אחריני דכשתביא אתה ליכא לאוקמי דכל שכן הוא דיפר כדפ'. שטה.

הכי גרסינן ברוב הספרים מדסיפא דקא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. ויש מפרשים מדסיפא באיסור כלומר למאי דס"ל ודאי סיפא בשאי איפשר להביא על ידי אחר אלא על ידי בעל דאי לא אפילו כשאין פרנסתו אלא ממנו אמאי יפר הא אפשר להביא על ידי אחרים אלא ודאי בשאי אפשר וכגון שאין מקיפו אלא על ידו הוי רישא שאי אפשר להביא אלא באיסור כלומר שנדרה הנאת פירותיו ואפילו תקנם היא בעצמה. והוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה בקוצר מסיפא לבד ולימא מדאמרינן יפר אלמא בשאי אפשר על ידי אחרים והרי זו כאלו נדרה הנאה לגמרי מפירות אותו חנוני. ולדבריך (אמ' ר') מאי שנא אין פרנסתו אלא ממנו אפילו היתה פרנסתו (ממנו אחר) מאחר יפר כיון שאסר הנאת פירות חנוני עליה. ומורי הרב זצ"ל פירש מדסיפא הנאת בעל מכלל דרישא הנאת חנוני ולא יפר דסיפא הנאת בעל הוא כיון דלית ליה פירות אלא מאותו חנוני. ומקצת פירושים ראיתי דגרסי מדסיפא דלא קמייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. וזו גירסא פשוטה יותר אלו היו רוב הספרים מודין לה. הרשב"א ז"ל. תוספתא נדרה שלא תטעום אחד מכל המינין בין מאכל רע בין מאכל יפה אפילו לא טעמה אותו המין מימיה יפר פירוש דנדרי ענוי נפש הוא. אמרה קונם פלפלין שאני טועמת גלוסקא שאני טועמת אפילו לא היה לה אותה המין מימיה יפר פירוש משמע דכל שאסרה עליה שום הנאה הרי זה זה מפר משום ענוי נפש אף על פי שאפשר לה בלאו ההיא הנאה.

Shita Mekubbetzet on Nedarim 82a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

יָפֵר חֶלְקוֹ, וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים. וְאִי אָמְרַתְּ נֶדֶר עִנּוּי נֶפֶשׁ הָוֵי, אַמַּאי תְּהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים? שְׁמַע מִינַּהּ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוַיִין.

her husband must nullify his part, i.e., the part of the vow that affects him, so that she will be permitted to him, and she may engage in intercourse with him, but she is removed from all other Jews, so that if he divorces her, she is forbidden to everyone. And if you say that this is a vow of affliction, why should she be removed from all other Jews? Wasn’t it already established that when a husband nullifies a vow of affliction for his wife, he nullifies it not only with respect to himself but with respect to others as well? Rather, learn from here that such vows are under the category of matters that adversely affect the relationship between him and her, and therefore he can nullify it only with respect to himself.

Segment 2

לְרַבָּנַן תִּבְּעֵי לָךְ, מִשּׁוּם דִּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״ רַבִּי יוֹסֵי קָתָנֵי לַהּ, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כּוּלֵּיהּ פִּירְקִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. מִמַּאי — כֵּיוָן דְּקָתָנֵי: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ, לְמָה לֵיהּ תּוּ לְמִיתְנֵא ״הֲרֵי זֶה יָפֵר, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי״? שְׁמַע מִינַּהּ: מִכָּאן וְאֵילָךְ רַבִּי יוֹסֵי הִיא.

The Gemara notes: According to the Rabbis, you still have the dilemma, because the mishna dealing with a woman who says: I am removed from the Jews, was taught by Rabbi Yosei. As Rav Huna said: Our entire chapter is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. From where do we know this? Since the mishna teaches: Rabbi Yosei says that these are not vows of affliction, why does it need to teach further, at the end of the mishna: He can nullify the vow; this is the statement of Rabbi Yosei? Learn from this that from this point forward, the rest of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Accordingly, this mishna teaches us only the opinion of Rabbi Yosei, not that of the Rabbis.

Segment 3

אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵוִי: כׇּל נְדָרִים בַּעַל מֵפֵר לְאִשְׁתּוֹ, חוּץ מִן ״הֲנָאָתִי עַל פְּלוֹנִי״, שֶׁאֵינוֹ מֵפֵר. אֲבָל ״הֲנָאַת פְּלוֹנִי עָלַי״ — מֵפֵר.

§ Shmuel said in the name of Levi: A husband can nullify all vows of affliction for his wife, except for the vow: Benefit from me is konam for so-and-so, which he cannot nullify, as it is entirely between her and another person. But if she says: Benefit derived from so-and-so is konam for me, he can nullify the vow, as it considered a vow of affliction, since she might one day need that person and be unable to avail herself of his services due to her vow.

Segment 4

תְּנַן: ״פֵּירוֹת מְדִינָה זוֹ עָלַי״ — יָבִיא לָהּ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת, אָמַר רַב יוֹסֵף: דְּקָאָמְרָה שֶׁתָּבִיא.

The Gemara raises an objection from that which we learned in the mishna: If she said: The produce of this country is konam for me, he cannot nullify the vow, as it does not involve affliction, since he can still bring her produce from another country. This vow is similar to a vow by which she prohibits herself from deriving benefit from another person. Why, then, does Shmuel say that the husband cannot nullify it? Rav Yosef said: The mishna is referring to a woman who said in her vow: That you bring. In other words, she did not prohibit herself from deriving benefit from the produce of that country entirely, but only from the produce that her husband himself would bring her. She may still enjoy that produce if it is brought to her by someone else or if she brings it for herself.

Segment 5

תָּא שְׁמַע: ״פֵּירוֹת חֶנְוָנִי זֶה עָלַי״ — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. הָכָא נָמֵי דְּקָא אָמְרָה שֶׁתָּבִיא אַתָּה.

The Gemara raises another objection from the next clause of the mishna: Come and hear: If the woman took a vow saying: The produce of this storekeeper is konam for me, her husband cannot nullify the vow. But didn’t Shmuel say that if a woman prohibits herself from benefiting from a certain person, her husband can nullify the vow? The Gemara answers: Here too, the mishna is referring to a case where she said in her vow: The produce that you bring from this storekeeper is konam for me.

Segment 6

לֹא הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ — הֲרֵי זֶה יָפֵר. וְאִי אָמְרַתְּ דְּקָא אָמְרָה שֶׁ״תָּבִיא אַתָּה״, אַמַּאי יָפֵר? אֶלָּא מִדְּסֵיפָא דְּלָא מַיְיתֵי בַּעַל הָוֵי, רֵישָׁא דְּקָא מַיְיתָא הִיא!

The Gemara questions this resolution: But the continuation of the mishna states: But if the husband can obtain his sustenance only from him, i.e., that particular storekeeper, he can nullify his wife’s vow. And if you say that this is referring to a case where the woman said in her vow: The fruit that you bring from this storekeeper is konam for me, why can the husband nullify her vow? Other people can bring her the fruit on his behalf. Rather, from the fact that the latter clause of the mishna must be dealing with a case where the woman renders all fruit forbidden to herself, even that which the husband does not bring her, the first clause must also refer to a case where the woman renders forbidden even the fruit that she herself brings, and nevertheless the husband cannot nullify the vow. Therefore, the objection raised against Shmuel remains.

Segment 7

אֶלָּא: רֵישָׁא אֵין יָכוֹל לְהָפֵר, וּדְקָא מַיְיתָא הִיא.

Rather, the Gemara retracts its previous answer and explains the matter as follows: In the first clause the husband cannot nullify his wife’s vow, and the case is one where she renders forbidden even the fruit that she herself brings.

Nedarim 82a

Nedarim 82a

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text