Commentary page
Nedarim 64b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNedarim 64b
Nedarim 64b. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 189 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אין נדרים נשאלין לחכם שאומר בלבו מה לי לילך אצל חכם לא צריכנא דודאי מותר הוא דכל כך הנאהו ומתירו הוא בעצמו והתורה אמרה לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים לו:
בשלמא לאביי דאמר היינו טעמא דרבנן משום דאין ניתרים יפה הכא מודו ליה לרבי אליעזר:
דכיון דאיחצף כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ולאמו מנכסיו הא איחצף ליה ועומד בחוצפו כדמעיקרא ואי מתחרט ודאי חרטה ופיו ולבו שוין ואהכי מתירין לו בכך:
אלא לרבא דיאמר היינו טעמא משום דאין נדרים נשאלין לחכם הכא נמי בנדרים שבינו לבין אביו ואמו אמאי מודו רבנן הא נמי לא אתו לשיולי לחכם ומתיר הוא בעצמו בכבוד אביו ואמו:
אמרי כיון דשאר נדרים לא סגי בלא שאלה לחכם משוש דאין פותחין בכבוד אביו ואמו שלא יתיר עצמו הכא בנדר שבינו לבין. אביו ואמו מודו רבנן דפותחין. דבשביל האי נדר גרידא דפתחו בכבוד אביו ואמו לא אתי למימר אין נדרים נשאלין לחכם כיון דכולהו נדרים בעלמא נשאלין לחכם:
כי מתו כל האנשים לפי שנדר משה ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו כדמפרש לקמן ויואל משה ופתח לו המקום בכך לך שוב מצרים ומותר לך כדין שבשביל אותן שנדרת כבר מתים הן:
ורבנן דלא סברי ליה דפותחין בנולד אמרי לך ההוא לאו נולד הוא דהאי קמ"ל רחמנא כי מתו מי מתו אלא ירדו מנכסיהם והיינו כי מתו דהכי קאמר רחמנא הנהו כבר מתו באותה שעה קודם שנדרת ולא הוי נולד אהכי אשתרי בההיא חרטה אבל בנולד לאו היינו חרטה להתיר בה את הנדר:
והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל מקום כו' כולא תירוצא דרבנן היא:
2 more comments on this page.
Rashi on Nedarim 64b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
אין נדרים נשאלין לחכם אם פותחין בכבוד המקום בלא חרטה אחרת כל אחד ואחד יתיר נדרו בפ"ע ואתי לזלזולי:
כיון דאיחציף חציף וליכא למיחש פן יהיה בלבו לקיים הנדר בכל ענין דכיון דחציף כולי האי לא יתבייש לומר שנדר בכל ענין כו':
אלא לרבא דאמר אין נדרים נשאלין לחכם לפי שאין החכם מוצא חרטה אלא מגוף הנדר הכא אמאי פותחין שהרי חרטה זאת אינה מגוף הנדר ויש לחוש דבכל נדרים לא ישאל לחכם:
כיון דבכל נדרים לא סגי בלא חכם דלא אסרו רבנן לפתוח בכבוד אביו ואמו כ"א בזה לא יטעה וילך אצל חכם:
ועוד אמר רבי אליעזר קולא אחרת בנדרים והכא לא פרכינן כיון דאפסקו רבנן אמאי תנא ועוד כדפריך פרק שני דעירובין (דף כג -) דכיון דקולא היא אית ליה שפיר למתני' ועוד דלא פריך הכי אלא גבי חומרא (אלא) לפי שאין חידוש להחמיר:
פותחין בנולד וחכמים אוסרין פי' דבשביל הנולד אין נעשה הנדר נדר טעות וטעמא דכל חרטה דע"י חרטה נעשה הנדר טעות ובטל מעיקרו:
מאי טעם דרבי אליעזר דמסברא יש לנו לומר דאין פותחין בנולד:
כי מתו כל האנשים משה נדר שישב אצל חמיו במדין לפי שהיה ירא לשוב למצרים מפני דתן ואבירם ופתח לו הקב"ה פתח ממה שמתו ומיתה הוי נולד:
3 more comments on this page.
Tosafot on Nedarim 64b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
גמרא ורבנן מי מתו אלא שירדו מנכסיהם. ואם תאמר מכל מקום עני הרי זה נולד. ויש לומר כיון שהעניות מצויה לאו כנולד היא דהא פותחין בנולד מצוי וכדאמרינן בריש פרק ארבעה נדרים [לעיל (נדרים כג, א)] שכיחי קצרי דמחו רבנן, והכין איתא בירושלמי דגרסינן התם [שם הלכה ד'] עלה דהא ולא כנולד הוא, אמר ר' זעירא העניות מצויה. ועוד שאלו שם [שם הלכה ד'] ותהית לאו כנולד היא, אמר ר' אילא התהות מצויה.
Rashba on Nedarim 64b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
רבא אמר א"כ אין נדרים נשאלין לחכם פי' שכיון שיהא פתחו שאלה אחת לכל הנדרים לפתוח בכבוד המקום ויהא כל אדם ראוי להתירם אתו לזלזולי בהו ואין נשאלין עליהם ופרכינן בגמרא מסיפא דמודים חכמים לרבי אליעזר בדברים שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו בשלמא לאביי דאמר אין נדרים ניתרין יפה הכא כיון דאחצפה הא אחצפה כלומר מכיון שהעיז בו פניו לנדור כנגדו שוב אין חוששין עליו שיהא חמוד עליו איום כבודם ולא יהא משקר אלא לרבא דאמר א"כ אין נדרים נשאלין לחכם הכא אמאי פותחין ופרקינן אמרי כיון דכל נדר דעלמא דלא אפשר בהאי שאלה לא סגי בלא חכם הכא נמי פותחין ולא חיישינן לזלזול נדרים:
ירושלמי הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד דתנינן ומורא רבך כמורא שמים פירוש דודאי חמור עליו איום כבוד רבו שמוראו כמורא שמים ויבא לשקר שלא יעמיד עצמו כנגדו כשאומרים לו זה גנאי לרבו שאומרים עליו שהעמיד תלמיד שאינו הגון ולפיכך אפילו לרבי אליעזר אין פותחין בו:
גרסינן בפרק ד' נדרים בר ברתיה דר' ינאי סבא אתא לקמיה דר' ינאי רבה א"ל אילו הות ידעת דהוו פתחין בשמיא פנקסך וממשמשין עובדך. פי' בסבת נדר שנדרת מי נדרת ואמר לא ושרייה ואמרינן מאי קרא פי' דמאן דנדר פותחין פנקסיה בשמיא דכתיב ואחר נדרים לבקר כלומר שמבקרין מעשיו בשמים כשהוא נודר והלכתא דלא פתחין בהדה ולא בהדא אחרנייתא דפתח (ה) רשב"ג לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כל הבוטה כלומר שמבטא בשפתיו נדר או שבועה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא פירוש שרפואתו בהתרת חכם שעוקר הנדר מעיקרו וכי פתח ליה דאילו ידע הכי מי נדר אמר ליה לא ושרייה ולא בהדא דתניא ר' נתן אומר כל הנודר פי' ונשאל עליו לאלתר שלא נתקיימו מעשיו כאילו בנה במה פי' להקריב עליה ולא הקריב וכל המקיימו כאילו הקריב עליה דהא אהני מעשיו וכי אמרי ליה אילו ידעת דר' נתן מי נדרת אע"ג דאמר [לא] לא שרינן ליה:
בסיפא פי' דהיינו כל המקיימו לא פתחין:
ברישא דהיינו כל הנודר כאילו בנה במה אביי אמר פתחין שאין זה איום גדול ורבא אמר לא פתחין והלכתא לא פתחין לא ברישא ולא בסיפא ולא פתחין בהדה דאמר שמואל כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא רשע פי' דהשתא ודאי משקר דלא לישוי נפשיה רשע ויאמר שאילו היה יודע כן לא היה נודר:
ירושלמי רבי ירמיה בעי את אמר פותחין לו בכבוד אביו ואמו בנדרים שבינו לבין אביו ואמו דברים שבינו לבין המקום מהו איזהו כבוד המקום כגון סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח. פי' שהנדרים חלין על דבר מצוה באיסור קונם ומהדרינן משמע ליה דלנפשיה הוא דמהני כהדא אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח אם חטאת מה תפעל בו וכו' כלו' שאין פתח זה כבוד המקום אלא לכבודו ולהנאתו כדמוכח מהני קראי:
מתני' ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד פי' בדבר שלא בא לעולם כשנדר:
וחכמים אוסרין פירוש שאין פותחין לו אלא בדבר שבא לעולם בשעת הנדר אלא דלא אסקיה אדעתיה דמצי אמר אילו נתתי אל לבי שהוא כן לא הייתי נודר אבל בדבר הנולד לגמרי ליכא טעמא דאילו הייתי יודע שהוא כן שהרי לא היה כן כיצד אמר קונם שאני נהנה מאיש פלוני ונעשה סופר או מלמד תינוקות או שהיה משיא את בנו ואמר אילו הייתי יודע שנעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר ואי קשיא לך הא דאמרינן במסכת כתובות [דף סג.] בעובדא דברתיה דכלבא שבוע בהדי ר' עקיבא דאמרי ליה לחמוה אילו ידעת דהוי חתנך צורבא מרבנן אדעתא דהכי מי נדרת וא"ל ואפילו פרק אחד או משנה א' ושרו ליה והא התם דלבתר דנדר נעשה ר"ע חכם ושרייה בהכי ואע"ג דהוה ליה נולד ויש לומר דכיון דגלי דעתיה דמשום פרק אחד או פסוק אחד לא היה נודר ור"ע חזי להכי לאו נולד הוא אלא כעין נדרי טעות ולהכי שרא ליה:
10 more comments on this page.
Ritva on Nedarim 64b · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown
Meiri
העניות נולד מצוי הוא ופותחין בו וכמו שאמרו למטה אלו ידעת שיעני ועליך לפרנסו וכו' אבל המיתה אינה מצויה ואין פותחין בה וזהו שאמרו בסוגיא זו מאי טעמא דר' אליעזר כלומר דאמר פותחין בנולד דכתיב לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים וכו' ופי' הענין שמשה נדר ליתרו שישב עמו דכתיב ויואל משה לשבת את האיש ואין אלה אלא שבועה וסבת שבועתו מפני שהיה ירא לשוב למצרים וכשהגיע זמן הגאולה פתח לו הקב"ה במיתת שונאיו והמיתה נולד היא והקשו מזו לרבנן ואמרו ומי מתו והרי ידוע בקבלה שעל דתן ואבירם אמר כן שנאמר וירא שני אנשים עברים נצים וכן נאמר שם במתכונת הלבנים ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים ודעת התלמוד במלת נצבים שהם היו הפוגעים כלומר שאותם שהיו נצבים ר"ל בעזות ובקומה זקופה פגעו במשה ואהרן וכל שנאמר נצים ונצבים בתורה על אנשים ידועים אינם אלא על דתן ואבירם שנאמר עליהם ודתן ואבירם יצאו נצבים וכן אשר הצו על ה' וכל מקום לאו דוקא שהרי אינו כתוב במקום אחר בתורה אלא שמכל מקום למדנו על אותם האנשים שדתן ואבירם היו והם הם שהיו במחלקתו של קרח אלא ודאי לא מתו אלא שירדו מנכסיהם והעוני מצוי הוא וזה שהקשו בתלמוד המערב ולאו נולד הוא אמר ר' זירא העניות מצויה וכן שאלו שם והתהות לאו כנולד הוא אמר אילא אף התהות מצויה ומכל מקום יש גורסין כאן לרבנן מאי מתו שכבר מתו ר"ל בשעת הנדר ונדר טעות היה וזה שהביאו בה זו של ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים והביאוה בעני מדכתיב כי מתו וכו' קושיא היא דקא מקשין לתרויהו כלומר ומי מתו בין לרבנן בין לר' אליעזר והא אמר ר' יוחנן וכו' אלא שירדו מנכסיהם כלומר לר' אליעזר אחר הנדר ולרבנן בשעת הנדר והם סוברים שהעוני נולד שאינו מצוי הוא ומה שאמרו שמא יעני שכבר העני קאמר ואין הדברים כלום:
Meiri on Nedarim 64b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
רש"י בד"ה אין כו' כך הנאהו כצ"ל:
בד"ה אמרי כו' דפותחין דבשביל כצ"ל:
בד"ה ורבנן כו' לאו נולד כצ"ל:
ברא"ש דשכיח הס"ד:
ר"ן בד"ה עוד כו' אביו ואמו בההוא כצ"ל למיחש הס"ד חכם הס"ד:
בד"ה ועוד כו' פסין דשאני כצ"ל ועוד הס"ד לא הס"ד הנשואין הס"ד במתניתין הס"ד בתמיה הס"ד:
בד"ה ירושלמי רבי אילא כצ"ל:
Chidushei Halachot on Nedarim 64b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
גמרא אלא לרבא דאמר אם כן אין נדרים נשאלים לחכם הכי נמי בדברים שבינו לבין אביו ואמו אמאי פותחין לימא אם כן אין נדרים נשאלין לחכם. והכא ליכא למימר דמשום הכי פותחין דקסבר שני נדר שבינו לבין אביו ואמו משאר דלא ידע לאסוקי אדעתין דהא נדר שני משאר נדרים ומפר איהו לנפשיה. פירוש.
אמרי כיון דכל נדרי לא סגיא דלאו חכם הכא פותחין פירוש כיון דלא שרינן לפתוח בכבוד אביו ואמו בשאר נדרים כי אם בזה לא יטעה להתיר בלא חכם כי יודע הוא כי מה שפותח לו חכם בזה הנדר בכבוד אביו ואמו משום שהנדר היה בינו לבין אביו ואמו אבל בשאר נדרים יודע שצריך להתחכם ולפתוח פתח אחר הילכך לא ילמד שאר נדרים מזה. והואיל והוא יודע שבשאר נדרים הוא צריך לילך אצל חכם גם בזה ילך ולא יתיר לעצמו שיודע שאין נדרים חלוקים. שטה. גרסינן בפרק ארבעה נדרים בר ברתיה דרבי ינאי סבא אתא לקמיה דרבי ינאי רבה אמר ליה אלו הוה ידעת דהוו פתחין פנקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת כלומר שעל ידי עונש הנדר שעשית פותחין בשמים ספר שמעשיך נכתבין בו ומפשפשין במעשיך אמר ליה לאו ושרייה. פירוש כיון דאמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר. א"ר אבא מאי קראה ואחר נדרים לבקר כלומר אחר שאדם נודר מבקרין מעשיו ולא פתחינן בהדא אוחרניתא דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי פתח ליה רשב"ג לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. כל הבוטה פירוש כל המבטא בשפתיו לידור. ראוי לדקרו בחרב פירוש מפני שהוא קרוב להיות נכשל בנדרו. אלא שלשון חכמים מרפא כלומר שעל ידי היתר שלהם עוקרין את הנדר מעיקרו ולא פתחינן בהדא אוחרניתא. דתניא רבי נתן אומר כל הנודר כאלו בנה במה פירוש בשעת איסור הבמות. והמקיימו כאלו מקטיר עליה פירוש דאף על גב דאמר אלו הייתי יודע שהנודר כאלו בנה במה לא הייתי נודר לא שרינן ליה. בסיפא לא פתחינן פירוש דכל המקיימו כאלו הקטיר עליה דאף על גב דאמר אלו ידעתי שאם אני נשאל על נדרי הריני כאלו הקרבתי קרבן בבמה בשעת איסור הבמות לא הייתי נודר לא שרינן ליה ברישא פירוש דהנודר כאלו בנה במה. אביי אמר פתחינן ורבא אמר לא פתחינן. והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא ולא פתחינן בהדא דאמר שמואל כל הנודר אף על פי שמקיים נקרא רשע. פירוש וטעמא דמילתא לא פתחינן בכל הני משום דמאן דשמע האי חומרא דנדרים דפתחין פנקסיה וממשמשין בעובדיה אי נמי שראוי לדוקרו בחרב אי נמי שהוא כאלו בנה במה אי נמי שנקרא רשע אם שמא עבר השומע ונודר שהוא נדר הרי יתחרט בעצמו כשיזכור שום אחד מן העונשים שיש בדבר ויתיר לעצמו בלא שאלת חכם. ירושלמי רבי ירמיה בעי את אמר פותחין לו בכבוד אביו ואמו דברים שבינו לבין אביו ואמו דברים שבינו לבין המקום איזהו כבוד המקום כגון סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח והיינו כבוד המקום משמע ליה דלנפשיה הוא דמהני בהדה אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח וחטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו כלומר שאין זה פתח לכבוד המקום אלא לכבוד עצמו ולהנאתו כדמשמע בהני קראי. הרנב"י ז"ל.
פיסקא ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד פירוש בדבר שלא היה בעולם בשעת הנדר. וחכמים אוסרים פירוש שאין פותחין אלא בדבר שכבר היה בשעת הנדר אלא דאגב כעסו לא אסקיה אדעתיה ויכול לומר אלו נתתי אל לבי שהיה דבר זה לא הייתי נודר דהוה ליה כעין טעות. אבל בדבר שנולד לגמרי אחר הנדר ליכא טעמא דאלו הייתי יודע שהוא כן שהרי לא היה כן. הרנב"י ז"ל.
ונעשה סופר תלמיד חכם בקרוב כלומר בקרוב זמן. וחכמים אוסרין ואם נפשך לומר אמאי שרי ליה רבי עקיבא לכלבא שבוע נידריה משום דנעשה רבי עקיבא תלמיד חכם הא (לא) קאסרי רבנן הא לא דמי להא דהכא מיירי שנדר הנאה מאותו שנעשה סופר אבל כלבא שבוע לא נדר מרבי עקיבא הנאה אלא מבתו שהשיאה עצמה לרבי עקיבא וכי נעשה תלמיד חכם אישתכח דשפיר עבדא. פותחין בנולד דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך שבשבילן נדרת והא מיתה נולד הוא אלמא פותחין בנולד. ורבנן סברי הנהו שכבר מתו בשעת הנדר ומשה לא הוה ידע דמתו והוי נדר בטעות. ובין לרבנן ובין לרבי אליעזר מי מצית אמרת דמתו ממש והא כל מקום שנאמר נצים דכתיב שני אנשים עברים נצים נצבים דכתיב ודתן ואבירם יצאו נצבים דכי היכי דנצבים דתן ואבירם הכי נמי נצים הוו דתן ואבירם. ואינהו אכתי לא מתו עד מחלוקת קרח ועדתו. אלא שירדו מנכסיהם. ורבנן כדאית להו שכבר ירדו מנכסיהם בשעת הנדר והוה הנדר בטעות. פירוש.
ובשטה כתוב וזה לשונו אלא אמר רבי שמעון בן לקיש שירדו מנכסיהם ועני חשוב כמת כדמסיקנא בסמוך. ומתו דפתח ליה קודשא בריך הוא בעוני הוא. ובנולד דעוני מודו רבנן דפותחין דנולד דשכיח הוא ולא הוי נולד כדאמרינן בארבעה נדרים דנולד דשכיח לא הוי נולד. לישנא אחרינא שירדו מנכסיהם בשעה שנדר ממש ולא היה נולד אלא נדר טעות כי הוא לא היה יודע שהעני שאלמלא (לא) היה יודע שהעני לא נדר כי לא היה ירא מהם. ואינו נראה לי זה הלשון דאם כן אפילו במתו ממש היה יכול לתרץ שמתו כבר בשעת הנדר ומשה לא ידע ולא היה נולד ואמאי מהדר ואוקמה שירדו מנכסיהם. עד כאן.
Shita Mekubbetzet on Nedarim 64b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
Ben Yehoyada
(שמות ד, יט) "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים" וְגוֹ' אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם. הא דלא פירש שנצטרעו נראה דדריש תיבת 'כָּל' יתר הוא וסגי לומר 'כִּי מֵתוּ הָאֲנָשִׁים' לכן דריש כָּל לשון כלכלה וכלכול שנעשו עניים מצד הכלכלה שלהם שאין להם יכולת לכלכל עצמם.
Ben Yehoyada on Nedarim 64b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Nedarim, daf 64, Amud Bet, about 189 words in 6 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 6 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 18 words
Opens “וְרָבָא אָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִשְׁאָלִין…”
- Segment 231 words
Opens “תְּנַן: וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ…”
- Segment 325 words
Opens “אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים…”
- Segment 428 words
Opens “וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד כּוּ׳.…”
- Segment 531 words
Opens “וְרַבָּנַן מַאי טַעְמַיְיהוּ? קָסָבְרִי: הָנְהוּ מִי מָיְיתִי?…”
- Segment 666 words
Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל אָדָם…”
Original text
וְרָבָא אָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִשְׁאָלִין לְחָכָם.
And Rava said: It means: If so, there are no requests for the dissolution of vows to a halakhic authority. Since this type of extenuation applies to all vows, people will therefore assume that their vows are automatically dissolved, and will not take the required steps to dissolve them.
תְּנַן: וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁפּוֹתְחִים לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִיתָּרִין, הָכָא כֵּיוָן דְּאִיחֲצַף לֵיהּ — הָא אִיחֲצַף לֵיהּ.
The Gemara analyzes the dispute between Abaye and Rava: We learned in the mishna: And the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a vow concerning a matter that is between him and his father and mother, that they may broach dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother. Granted, according to Abaye, who said: If so, vows are not dissolved properly, here, since he was impudent toward him by stating a vow that subjects his parent to a prohibition, he was impudent toward him and has demonstrated that he is not concerned for their honor. In such a case, there is no concern that he would pretend to regret his vow due to his parents’ honor. This is why the Rabbis concede to Rabbi Eliezer.
אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִשְׁאָלִין לְחָכָם, הָכָא אַמַּאי פּוֹתְחִין? אָמְרִי: כֵּיוָן דְּכֹל נִדְרֵי לָא סַגִּיא לְהוֹן דְּלָאו חָכָם — הָכָא נָמֵי פּוֹתְחִין.
But according to Rava, who said: If so, there are no requests for dissolution made to a halakhic authority, here, in the case of one whose vow involves his parents, why may they broach dissolution in this way? Why is there not a concern that people will assume that this dissolves all vows automatically? The Gemara answers: The Sages say in response: Since it is not sufficient and applicable for all vows not to request dissolution from a halakhic authority, because the Rabbis maintain that in general, the honor of one’s parents cannot be used to broach dissolution, here too, they may broach dissolution by invoking the honor of a parent. There is no concern that this may lead one to think that vows are dissolved automatically, as this extenuation applies only to this particular vow.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד כּוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר רַב חִסְדָּא: דְּאָמַר קְרָא ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״ — וְהָא מִיתָה דְּנוֹלָד הוּא, מִכָּאן שֶׁפּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד.
§ The mishna teaches: And Rabbi Eliezer further said: They may broach dissolution by asking about a new situation, but the Rabbis prohibit it. The Gemara inquires: What is the reason of Rabbi Eliezer? Rav Ḥisda said: For the verse states that God told Moses he could return to Egypt from Midian, despite having vowed to Yitro that he would not do so: “For all the men are dead that sought your life” (Exodus 4:19), and he took the vow only because it would be dangerous for him to return to Egypt. The Gemara explains the proof: But death is a new circumstance, and Moses’ vow was dissolved based on the men dying. Therefore, it can be understood from here that they may broach dissolution by asking about a new situation.
וְרַבָּנַן מַאי טַעְמַיְיהוּ? קָסָבְרִי: הָנְהוּ מִי מָיְיתִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״נִצִּים״ וְ״נִצָּבִים״, אֵינָן אֶלָּא דָּתָן וַאֲבִירָם. אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן.
The Gemara asks: And as for the Rabbis, what is their reason for not accepting this proof? The Gemara answers: They hold: These people who were seeking Moses’ life, had they indeed died? But Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Wherever it is stated in the Torah the term striving (Exodus 2:13), in reference to the men who slandered Moses, or standing (Exodus 5:20), in reference to those who complained against Moses and Aaron, they are none other than Dathan and Abiram. Dathan and Abiram were alive during the rebellion of Korah, which occurred years later, so they could not have been dead when God instructed Moses to return to Egypt. Rather, Reish Lakish said: They did not literally die, but the verse means that they lost their property and their status in the community, which meant their opinions were no longer granted credibility, and consequently, Moses could safely return to Egypt. Such a turn of events is not considered to be a new circumstance.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״. וְתַנְיָא, אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין מֵת: עָנִי, וּמְצוֹרָע, וְסוֹמֵא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. עָנִי — דִּכְתִיב: ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״. מְצוֹרָע — דִּכְתִיב: ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״. וְסוֹמֵא — דִּכְתִיב: ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם״. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — דִּכְתִיב: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״.
The Gemara relates: Rabbi Yehoshua ben Levi said: Any person who does not have children is considered like a dead person. The source is as is stated in the words Rachel said to Jacob: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1). And it was taught in a baraita : Four are considered as if they were dead: A pauper, and a leper, and a blind person, and one who has no children. A pauper, as it is written: “For all the men are dead” (Exodus 4:19). As explained above, they were not actually dead but had descended into poverty, and yet they were considered dead. A leper, as it is written that Aaron said to Moses with regard to Miriam’s leprosy: “Let her not, I pray, be as one dead” (Numbers 12:12). And a blind person, as it is written: “He has made me to dwell in dark places, as those that have been long dead” (Lamentations 3:6). And one who has no children, as it is written: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1).