Commentary page

Nedarim 59a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nedarim 59a

Nedarim 59a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 197 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

תריץ מעשר תרומת מעשר דיגון הוא [דקא גרים]. ליה דלא מחייב בתרומת מעשר עד דמידגן והאי מאשתקד נידגנה הלכך מעשר עליה משל אשתקד ולא הוי איסורו על ידי קרקע הלכך לא הוי בטילתו ע"י קרקע:

אפילו גידולי גידולין אסורין אלמא דאין גידולי היתר מעלין את האיסור וקשיא לרבי אמי:

ואין בטיל ברוב כלומר ברוב מדתו בגדוליו רבים:

הרי תרומה דיאי בעי מיתשיל עלה שאם היה בדעתו להפריש תרומה ומעשר על פירותיו מפירות קופה זו וטעה ונתן מקופה אחרת יכול לשאל עליה לפני חכם ולומר לו לא היה בדעתי ליתן מקופה זו אלא מזו ולא הויא תרומה ואפילו הכי בטלה ברובא דתנן וכו':

תירקב הכל שאין לה תקנה לא לכהן ולא לישראל:

הא אם נפל למאה תעלה סאה אחת ושאר מותר אלמא דבטלה ברוב דידיה כמו האי דהיינו במאה ואכתי קשיא לרבי אמי מתני' דנדרים:

[ומשני] הא תרומה בתרומה ביד כהן עסקינן דמאחר שזכה בה כהן לא מצי מיתשיל עלה אינש ולא דמי לקונמות:

תימכר לכהן הרי ביד כהן היא ואין צריך לו למוכרה:

8 more comments on this page.

Rashi on Nedarim 59a · Sefaria

Tosafot

מתיב רמי בר חמא קונם פירות הללו עלי קונם כו' דכיון דאמר קונם סתמא אסרם עליו בהנאה בין בחליפין בין בגידולין:

קונם שאני אוכל לא אסר עצמו אלא בגופם והלכך בדבר שזרעו כלה הגידולין מותרין אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין אלמא גידולי היתר אינם מעלים את האיסור דאי מעלים גידולין אמאי אסורין הרי לא אסר עצמו אלא בגוף הפירות ולא אסר בגידולין וליתו גידולי היתר וליבטלו לעיקר אלא שמע מינה דגידולין לא מבטלין לעיקר הלכך העיקר מתפשט בגידולין ואסורין מטעם עיקר ועיקר חשוב ואינו בטל ונהי דודאי אינו מתיר ע"י קרקע כמו שביעית מכל מקום דמי לעל ידי קרקע התירו ולא שייך לשנויי דיגון הוא דקא גרים ליה:

א"ר [אבא] שאני קונמות הואיל ואי בעי מיתשל עלייהו והוי כדבר שיש לו מתירין ולא בטיל - ולכך לא מבטלי גידולי לעיקר והא דתנן לעיל (נדרים דף נב -) קונם יין ונפל לתבשיל אם יש בו טעם יין אסור ואם אין בו טעם יין מותר דבטל היינו משום דהוי מין בשאינו מינו דהאי דדבר שיש לו מתירין לא בטיל היינו מין במינו והא דמסיק רב אשי פרק בתרא דביצה (דף לט -) דמים ומלח לא בטילי בעיסה משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואע"ג דלא הוי מין במינו יש לומר דהתם משום דאיכא נתינת טעם ולא בטלי:

והרי תרומה כו' דתנן ה"ה דהוי מצי למיפרך למאן דאמר תרומה אין לה מתירין:

סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה תרקב דאינה בטלה בפחות מק' ואסמכוה רבנן [אקרא דכתיב] תרימו ממנו מה שאתה מרים ממנו שנפל לתוכו מקדשו:

א"ה דמוקי להו ביד כהן אם כן איירי שהדימוע אירע בבית הכהן [אימא סיפא אם היתה טהורה] תמכר לכהן והא דידיה הוא אלא מיירי שהיא ביד ישראל וא"ה בישראל שנפלו לו תרומה מבית אבי אמו כהן דהשתא הוי דידיה:

תמכר לכהן חוץ מדמי סאה והא דידיה הוא אי מיירי שהן ביד הישראל ושפיר מצי מזבין לה אלא שמע מינה דמיירי בתרומה שהפריש ישראל ליתן לכהן:

הכי גרסינן אלא בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו והוי דבר שיש לו מתירין:

1 more comments on this page.

Tosafot on Nedarim 59a · Sefaria

Ritva

גמ' בעי רמי בר חמא קונם פירות אלו (שלי) על פלוני מהו בחילופיהן מי אמרינן גבי דידיה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו אוסר גם כן דבר שלא בא לעולם עליו. פירוש דטעמא דאסר מתני' חילופין בדיעבד לאו משום דחליפין בכלל איסור הנאה ואפילו באיסור נדר אלא משום דאמרינן דדעתיה הוה עלייהו מעיקרא וכמאן דפריש דמי וכיון שכן גבי חבריה דלא מצי למיסר פירי דחבריה עליה לא מצי למיסר עליה פירי דיליה דלא אתו לעלמא או דלמא כיון דחילופיהן כגדולין דמו ול"ש הוא ול"ש חבירו פירוש דאיסורא דמתני' לאו משום דדעתיה עליהן אלא משום דהכי דינא בנדר שהוא איסור הבא מעצמו דליחול איסורא אפילו אחליפין:

ת"ש האומר לחברו קונם שאני מהנה לך לוה המודר ובעלי חוב באין ונפרעין מן המדיר מאי טעמא לאו משום דחלופיהן לאו כגדוליהן דמו פי' דההוא מידי דיזיף מבעלי חוב דהוי חליפי מאי דמפרעי מיניה דהאי מדיר לאו כגידולין דידיה דמו ולא גרסינן האומר לאשתו דהא לא מצי מדיר לה כיון דמשתעבד לה אלא א"כ הדירה כשהיא ארוסה ואית דגרסי האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך דאסר הנאתה עליו לוה הבעל ובעלי חוב באין ונפרעין מדעתיה מנכסים שיש לה שאין לבעל בהם שום זכות [והא] פשיטא דהא לא איתנהו בכלל איסור דנכסי דידה הוא דאסיר עליה וגירסא קמייתא מחוורתא טפי ופרקינן לכתחלה הוא דלא הא בדיעבד שפיר דמי פי' דהתם כיון דההיא שעתא דאתהני המודר מנכסי המלוה לא הוו חליפי איסורי הנאה דהא לאו אפומא דהאי אוזיף וכי הדר אתי ומפרע מהאי כבר נתאכלו מעות המלוה לא חשיבי חליפין אבל להחליפן לכתחלה בעוד שאיסורי הנאה קיימין אימא לך דחלופין כגדולין וכן לשון רבינו ז"ל בהלכות ובגמרא אמרינן ת"ש המקדש בערלה ובכלאי הכרם אינה מקודשת מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ומדלא שני ליה דהתם מדאורייתא אבל (ג) אין מיבעיא לן אי הוו חליפין כגידולין מדרבנן. שמעינן דהכא מדאורייתא נמי איבעיא לן ופרקינן הכא נמי לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד:

ומסתברא דהכי פי' דאיהו סבר דכי היכא דמיבעיא ליה בחליפי (ד) איסורי הנאה דעלמא ולהכי אייתי ליה מערלה וכלאי הכרם דאיסורי הנאה ולא תפסי דמיהן שאם מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ושני לו דשאני התם הנאה דאורייתא לכולי עלמא אסירי ולפיכך אין להם דמים כלל וכשהחליפן או מכרן אינם דמיהן אלא מתנה או מלוה ולפיכך כשנהנה מהן אינו חשוב נהנה מאיסורי הנאה ואין בכלל איסור הנאתו אלא שלא למכרו ולהחליפו לכתחלה דההיא שעתא מתהנו מיניה אבל אי עבד עבד וכי מתהני לאו מיניה מתהני וכמו שפירשו עליה בירושלמי אבל הכא באיסור קונם שהוא אסרן עליו והן מותרים לכל העולם אימא לך דיש לו דמים וחליפין דידיה חליפין גמורים אימא לך דכל שאסור בהם אסור בחלופיהן ובדמיהן כשם שאסור בגידוליהן ובעיין לא איפשיטא ונקיטינן לחומרא ואגב אורחין שמעינן דאדם אוסר על עצמו פירות חבירו ודבר שלא בא לעולם אבל אינו אוסר על חבירו אלא פירות שלו שבאין לעולם אבל לא פירות חבירו ולא פירות שלו שלא באו לעולם והכי נמי איתא בפרק אע"פ [דף נט.] כדכתיבנא התם ושמעינן נמי דאע"ג דדמי איסורי הנאה של תורה או של דבריהם מותרין לאחר שמכרן אבל לכתחלה אסור למכרן או להחליפן:

מתני' שאת עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח. פירוש והאי עד הפסח אשאיני מתכסה ואיני אוכל קאי שלא אסר עליו מעשיה אלא עד הפסח וכן כל כיוצא בזה הלכך אפילו עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח:

שאת עושה עד הפסח איני אוכל שאת עושה עד הפסח איני מתכסה פירוש דהשתא קבע זמן לעשייה אבל לא להנאה שלו אלא לעולם אסרן עליו הלכך עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות אף לאחר הפסח:

קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג פי' שקיצר זמן האסור והאריך זמן התנאי והוה ליה כההיא דקונס עיני בשינה היום אם אישן למחר הלכה לפני הפסח אסור בהנאתו עד הפסח:

ובפרקא תנינא דמכלתין [דף טו.] אקשינן מינה לרב יהודה דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא זהיר והא הכא דקתני הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו הלכה אין לא הלכה לא אלמא לא אסרינן לה מעיקרא דלמא לא זהיר בתנאה ופריק דאין הכי נמי דכי לא הלכה אסורה אלא דליכא מלקות וה"ק הלכה לפני הפסח כבר נאסרה עליו ואם נהנה ממנה לוקה אבל לא הלכה ליכא מלקות דדלמא זהירה בתנאה אבל איסורא איכא:

ולאחר הפסח בבל יחל דברו אוקימנא דה"ק דאי אתהני לפני הפסח שלא כדין עבד וצריך לאזהורי שלא יחל דברו:

1 more comments on this page.

Ritva on Nedarim 59a · Sefaria

Meiri

ותירץ שאני מעשר שלא הקרקע גרם חיובו אלא דיגונו כשמרחה בכרי ונמצא מה שאתה בא להקל לחלק גידוליו מן העיקר על ידי אדם:

וחזר והקשה מקנם שבמשנתנו שבדבר שאין זרעו כלה אסור אף בגידולי גידולין ונמצא שאין גידולין מבטלין העיקר אפילו גדולי גדולין ואם בנדרים החמירו כל כך היאך היקלו בשביעית להתיר אף העקר ופרשוה משום דבר שיש לו מתירין הואיל ויכול לישאל עליהן ומה שאמרו בתרומה שאם נפלה סאה לפחות ממאה לא תעלה הא למאה תעלה אף על פי שיש לה מתירין הואיל ויכול לישאל עליהן ואי אפשר לפרשה בתרומה שבאה ליד כהן שהרי אמרו בסופה שאם היתה טהורה תמכר לכהן וכן אי אפשר לפרשה בתרומה שבאה לו מאבי אמו כהן שהרי אמרו בה תמכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה ואם נפלה לו מבית אבי אמו אף הסאה עצמה יכול למכור אלא שפרשו שקונם הוא דבר שיש לו מתירין מפני שיש צד מצוה בשאלתו ממה שאמרו כל הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב קרבן אבל תרומה הואיל ואין צד מצוה בשאלתה דבר שאין לו מתירין הוא כמו שכתבנו למעלה ואע"פ שההקדש אין צד מצוה בשאלתה הקדש מצד נדבתו בא ושמא טעה והקדש טעות אינו הקדש אבל תרומה מתורת חיוב היא באה ואין הטעות מצוי בה ואע"פ שמכל מקום יש בה שאלה וכגון שימצא בה פתח על דרך הזרות כגון שיאמר לא נתכונתי לתרום מכרי זה ואלו ידעתי כן לא הייתי תורם מכל מקום אין הפתח מצוי בה כל כך שתהא קרויה מצדו דבר שיש לו מתירין ואין לומר שתהא נתרת בחרטה לבד ששאלת הקדש ותרומה אינה אלא מצד טעות:

Meiri on Nedarim 59a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא סאה אלא אימא כצ"ל עלה גופא כצ"ל שתיקנה וזרעה כצ"ל:

רש"י קרקע הס"ד לרבי אמי הס"ד רבים הס"ד תרומה דאי הד"א דתנן וכו' הס"ד אלא ביד ישראל כצ"ל:

בד"ה אלא לעולם כו' עסקינן ומצי מתשיל ואפילו הכי כצ"ל:

בא"ד ה"ג כצ"ל ברוב הס"ד:

הרא"ש בד"ה אמרי כו' חוזרת לטיבלה כצ"ל למעלה הס"ד:

בד"ה אבל כו' והכל איסור כו' כצ"ל לא בטיל הס"ד מיניה הס"ד כהן הוא הס"ד ואכיל לה הס"ד דשלו היא הס"ד:

ר"ן מתירין הוא הס"ד בעיני הס"ד תעלה הס"ד דפסחים הס"ד:

בד"ה בתרומה כו' אותה סאה כצ"ל והס"ד נדרים הס"ד:

1 more comments on this page.

Chidushei Halachot on Nedarim 59a · Sefaria

Shita Mekubetzet

אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון שומים ובצלים אפילו גידולי גידולין אסורין אלמא שמעינן (מסי) ממתניתין דגידולי היתר אין מעלין את האיסור דאי מעלין אם כן בסיפא שאיני אוכל ושאיני טועם גידולין אמאי אסורין בדבר שאין זרעו כלה והא לא אסר עצמו אלא בגופיהו דפירות אבל לא אסר עצמו בגידולין ואם כן ניתו גידולין דאינון בהיתר שלא אסר עצמו בהם וליבטלו לעיקר. הריטב"א ז"ל. והרי תרומה דאי בעי מתשיל עליה דההי (שתים) בתרם בטעות נשאל עליו לומר אין דעתי לתרום מדבר זו אלא מדבר אחרת דתרומה כי הקדש מה הקדש בטעות חוזר אף תרומה בטעות חוזר ואפילו הכי בטלה ברובה כלומר באותו שיעור שנתנו בו חכמים דהיינו באחר ומאה והאי דקאמר ברובה דמדאורייתא חד בתרי בטיל אלא רבנן הוא דהחמירו בהו הכי דתיבטל באחד ומאה. הכי גרסינן אלא בשלמא קונמות וכו' ככתוב בעמוד. ואית דגרסי הכי (לא נהירא הכי) ולא נהירא אלא הכי גרסינן ואי בעית אימא בשלמא קונמות כלומר ואי בעית אימא לא מוקימנא בתרומה ביר כהן משום דקא קשיא לרבי אמי ולא קשיא דתרומה אקונמות דבשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו. אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן כלומר גופא אמר רבי יצחק וכו'. פירוש.

Shita Mekubbetzet on Nedarim 59a · Sefaria

Gilyon HaShas

גמ' תרומה מאי מצוה עי' ב"מ נג ע"א תוס' ד"ה הו"ל וצע"ק:

שם היתר שבהן להיכן הלך עי' בר"נ ע"ז דף שס"ו ע"א:

Gilyon HaShas on Nedarim 59a · Sefaria

Original text

Segment 1

אָמְרִי: מַעֲשֵׂר, דִּיגּוּן הוּא דְּקָא גָרֵים לֵיהּ.

The Sages of the Gemara say: With regard to tithe, the ground does not engender the obligation; placement of the produce in a pile engenders the obligation, as it is only at that point that one is obligated to tithe his produce. Therefore neutralization of the prohibition is not effected by planting it in the ground.

Segment 2

מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא: ״קֻוֽנָּם פֵּירוֹת הָאֵלּוּ עָלַי״, ״קֻוֽנָּם הֵן עַל פִּי״, ״קֻוֽנָּם הֵן לְפִי״ — אָסוּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן. ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל״, וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — מוּתָּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה — אֲפִילּוּ גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין.

Rami bar Ḥama raised an objection to the opinion of Rabbi Yannai based on the mishna (57a): For one who says: This produce is konam upon me, or it is konam upon my mouth, or it is konam to my mouth, it is prohibited to partake of the produce, or of its replacements, or of anything that grows from it. If he says: This produce is konam for me, and for that reason I will not eat it, or for that reason I will not taste it, it is permitted for him to partake of its replacements or of anything that grows from it. This applies only with regard to an item whose seeds cease after it is sown. However, with regard to an item whose seeds do not cease after it is sown, it is prohibited for him to partake even of the growths of its growths. Apparently, permitted growths do not neutralize the prohibition.

Segment 3

אָמַר רַבִּי אַבָּא: שָׁאנֵי קוֹנָמוֹת, הוֹאִיל וְאִי בָּעֵי מִתְּשִׁיל עֲלַיְיהוּ — הָווּ לְהוּ כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, וְאֵין בָּטֵיל בָּרוֹב.

Rabbi Abba said: Konamot are different; since if he wishes to do so he can request that a halakhic authority dissolve the vows and render the objects of the vows permitted, their legal status is like that of an item that can become permitted, and its prohibition is not nullified by a majority of permitted items.

Segment 4

וַהֲרֵי תְּרוּמָה, דְּאִי בָּעֵי מִיתְּשִׁיל עֲלַהּ, וּבָטְלִי בְּרוֹב. דִּתְנַן: סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִּין — תֵּרָקֵב. הָא לְמֵאָה — תַּעֲלֶה! אָמְרִי: בִּתְרוּמָה בְּיַד כֹּהֵן עָסְקִינַן, דְּלָא מָצֵי מִיתְּשִׁיל עֲלַהּ.

The Gemara asks: And isn’t there the case of teruma , in which if he wishes he can request that a halakhic authority dissolve the designation of the produce as teruma and yet it is nullified by a majority of permitted items? As we learned in a mishna ( Terumot 5:1): A se’a of ritually impure teruma that fell into less than one hundred se’a of non-sacred produce must be left to decay. The impure teruma , which is forbidden to all, renders the entire mixture forbidden. The Gemara infers: If it fell into one hundred se’a of non-sacred produce, its prohibition is neutralized. The Sages of the Gemara say in response: We are dealing with teruma that is in the possession of a priest, for which the owner can no longer request that a halakhic authority dissolve the designation. However, as long as the teruma is in the owner’s possession he can request that its designation be dissolved, and therefore its prohibition cannot be neutralized.

Segment 5

אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: אִם הָיְתָה טְהוֹרָה תִּמָּכֵר לְכֹהֵן! אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן עָסְקִינַן.

The Gemara asks: If so, say the latter clause of that mishna: If the teruma mixed with the non-sacred produce was ritually pure, it may be sold to a priest, who treats all the produce as though it were teruma . This indicates that the mishna is dealing with teruma in its owner’s possession that was not yet given to a priest. Rather, we are dealing with the case of an Israelite who inherited the produce from a member of the house of his mother’s father, who is a priest. The heir owns the teruma ; however, since he was not the one who designated it as teruma , he may not request that the designation be dissolved.

Segment 6

[וְהָא] קָתָנֵי סֵיפָא: תִּימָּכֵר לְכֹהֵן חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה?

The Gemara asks: But isn’t it taught in that latter clause of that mishna: It must be sold to a priest; however, the price must reflect the value of the entire mixture except for the value of that se’a of teruma that fell into the non-sacred produce, as the teruma belongs to the priest. If the mishna is referring to the case of an heir who owns the teruma , why can he not collect the value of that se’a as well, as it is his property?

Segment 7

אֶלָּא אֵימָא: בִּשְׁלָמָא קוּנָּמוֹת — מִצְוָה לְאִיתְּשׁוֹלֵי עֲלֵיהֶן, מִשּׁוּם דְּרַבִּי נָתָן. דְּאָמַר רַבִּי נָתָן: כׇּל הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְטִיר עָלֶיהָ. תְּרוּמָה מַאי מִצְוָה לְאִיתְּשׁוֹלֵי עֲלַהּ?

Rather, say that there is another distinction between konamot and other cases where one may request dissolution by a halakhic authority. Granted, in the case of konamot , there is a mitzva to request that a halakhic authority dissolve them, due to the statement of Rabbi Natan, as Rabbi Natan said: Anyone who vows, it is as if he built a personal altar outside the Temple, and one who fulfills that vow, it is as though he burns an offering upon it. However, in the case of teruma , what mitzva is there to request that a halakhic authority dissolve its designation? Therefore, items forbidden by konamot are considered items that can become permitted, and teruma is not.

Segment 8

גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לִיטְרָא בְּצָלִים שֶׁתִּיקְּנָהּ וּזְרָעָהּ — מִתְעַשֶּׂרֶת לְפִי כוּלָּהּ. יָתֵיב רַבָּה וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: מַאן צָאֵית לָךְ וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ! הֶיתֵּר שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלַךְ? אֲמַר לֵיהּ: מִי לָא תְּנַן דִּכְווֹתַהּ: בְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצִימְּחוּ,

§ With regard to the matter itself, Rabbi Yoḥanan said: With regard to a litra of onions that one tithed, and then sowed, it is tithed according to the entire crop. Rabba sat and stated this halakha . Rav Ḥisda said to him: Who listens to you and Rabbi Yoḥanan, your teacher? The permitted part of the litra , to where did it go? The original litra that he sowed was permitted by virtue of the fact that he tithed it, but why is he obligated to tithe the entire crop? The original litra should be subtracted from the crop that must be tithed. Rabba said to Rav Ḥisda: Didn’t we learn a corresponding halakha in a mishna ( Shevi’it 6:3): With regard to sixth-year onions upon which rain fell during the Sabbatical Year, and they sprouted,

Nedarim 59a

Nedarim 59a

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text