Nedarim 40b

אלא פרת ביומי תשרי בלבד דכל ימות השנה רבין נוטפין על הזוחלין מן הגשמים שיורדין לתוכו ומן השלגים שמתפשרין כל ימות החמה אבל בתשרי כבר פסקו השלגים ונתפשרו כולן והלכו להן מטהרין הזוחלין ואין בנהרות אלא מימיו שנובעין בלבד:

אבוה דשמואל סבירא ליה כאידך דשמואל:

ועביד להו לבנתיה מקוואות ביומי ניסן לפי שביומי ניסן רבין נוטפין עני הזוחלין מחמת הגשמים שהרי כל השלגים והקרח שנתפשרו באין המים דרך צינורות דהוו להו שאובין אבל לא באין דרך צינורות אלא מאליהן שוטפין ובאין טובלין בהן כדאמר זבה ונדה ויולדת טבילתן במי מקוה של מ' סאה ואפי' מי גשמי' מכונסים שלא מצינו מים חיים אלא לזב בלבד שנאמר בו מים חיים והמפרש לא פירש הכי ולאו דוקא דכל נשים בזמן הזה זבות נינהו:

מפצי ביומי תשרי שבתשרי מתמעטין הנהרות מן כל ימות השנה ומעלין טיט. והיה נותן המפץ בקרקעית הנהר שלא יכנס הטיט ברגליהן ויהא חציצה:

אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל לא שנו אלא במקום שאין מביאין ירק מחוץ לארץ לארץ, אבל במקום שמביאין מחוץ לארץ לארץ אסור. מסתברא דאסור אף בירקות הגנה קאמר, והוא הדין בירקות השדה, לפי שאין מביאין כל כך שיספקו להם ושלא יהיו צריכין לירקות השדה, והרי זה כמקום שמסתפקין מזה ומזה, ואפילו מסתפקין רובא מירקות הגנה, וכענין שאמרו בשמן זית ובשמן שומשמין, אבל בירושלמי משמע שאינו אסור אלא בירקות הגנה בלבד כשאר שני שבוע, דגרסינן התם משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ לארץ, היא שביעית, היא שאר שני שבוע.

מתני' מן המקפה מותר בגריסין. ירושלמי: והוא שיהא רובן גריסין.

חטאת שאני טועם אסור לאפות פירוש אסור בפת חטה, ירושלמי: ואתמר כן א"ר יוסי בן אורחיה דבר נשא חמי פיתא נקיה, ומימר ברוך דברא חטתא.

ומפצי ביומי תשרי פי' דביומי תשרי שאינן זמן גשמים ולא הפשרת שלגים היה מניחן לטבול בנהר כל זמן שאינו גדול ואתיא כהא דשמואל בתרייתא וכי טבלי בנהר הוה עביד להו מפצי שנותנין שם סביב משום צניעות. ואי נמי בקרקע הנהר היה נותנן כדי שלא ידבק טיט הנהר בין אצבעות רגליהן והוי חציצה מיהו טיט הנרוק לא הוי חציצה וכי חיישי הני אמוראי לגשמים היינו דאיכא גשמים כולי האי שרבו על מימי הנהר אבל כל זמן שמימי הנהר (ג) כשרין לטהר בזוחלין דתנן במקואות [פ"ה מ"ה ושם אי' ר' צדוק] העיד רבי אלעזר בר צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים וקשיא ליה להראב"ד ז"ל דהכא משמע דכי רבו נוטפין על הזוחלין פסולין לטהר בזוחלין ואילו התם במקואות פ"ה [מ"ג] תנן מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא והא הכא דקתני שריבה עליו ואפילו הכי קאמר (ד) דאינו כמו שהיה ובפ"ק [מ"ז] נמי תנן מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהוא ומשום האי פרכא דאמרן ז"ל כתב רבינו ז"ל בהל' דחיישינן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ובעו אשבורן כיון שלא נתערבו במעיין עצמו אלא בזוחלין ממנו שהוא הנהר ע"כ. פירוש לפירושו דהא הכא דאמרינן דכי רבו נוטפין על הנהר מיפסל דוקא בשנפלו הנוטפין בנהר במקום משיכתו ומתניתין דמקואות בשנפלו במעיין עצמו כדקתני רבה עליו כלומר במעיין עצמו דהשתא לא מיפסיל אע"ג דהוו מים שאובין מרובים במעיין ורבינו נר"ו תירץ בשם החכם הגדול אחיו רב פנחס הלוי ז"ל דכי אמרינן התם במשניות ריבה עליו לא שריבה עליו כל כך שיהא התוספת מרובה על העיקר אלא שריבה עליו שהוא יותר ממה שהיה תחלה דריבה עליו אמעיין קאי דמעיין גדול ורב ממה שהיה ולעולם מימי המעיין מרובין מן התוספת אבל הכא דאמרינן לישנא דרבו נוטפין על הזוחלין ריבויא קאי על הנוטפין למימרא דמים נוטפין מרובין על הזוחלין ולפיכך אע"פ שלא נתרחב הנהר ולא נמשך יותר ממה שהיה מימיו פסולין לטהר בזוחלין והיכא דזוחלין רובה ונוטפין מיעוטא דלא מיפסיל דוקא לטהר באותו מקום שהיו מושכים תחלה אבל נתרחב או נמשך יותר ממה שהיה אסור לטבול באותו מקום שנתרחב ולאו מדינא אלא מפני מראית העין שנראה כאילו כל המים שבאותו מקום שנתרחב כולם היו נוטפין והכי תניא בתוספתא ומשמא דנפשיה תירץ מורי נר"ו דודאי דין הנהרות כדין המקואות דכי היכי דקי"ל דכי איכא מקוה כשר ממלא בכתף ונותן בו אפילו אלף סאה שאובין דכיון דאיכא מקוה טהרה שלם כראוי תו לא מפסיל בשאובין אע"ג דהוו שאובין מרובין הכי נמי גבי נהרות כיון דהוי כשרים תו לא מפסלי לעולם אפילו מים שאובין רבים עליהם דלא גרעי ממקואות ולא גריעי מימי גשמים ממים שאובין מיהו ה"מ עד המקום שהיה הנהר נמשך ומתרחב מתחלה עד אותו מקום הוא (מתרחב) [נדון] כבתחלה שלא הורע כחו בשביל תוספת זה (ה) או שנמשך יותר ממה שהיה כל אותו מקום אשר נתרחב או שנמשך יותר אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלל אלא מימי' נוטפין שהוסיפו בו שאין דינם לטהר אלא באשבורן. והכי נמי תניא בתוספתא מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד המקום שהיה יכול להלוך מתחלתו ע"כ ואתיא בשריבה עליו ואפילו הרבה על העיקר וכדאמרן והיינו מתני' דפ"ק דמקואות מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין כלומר והרחיבו המעיין שוה למקוה לטהר באשבורן פי' מאותו מקום שנתרחב ואילך ולמעיין להטביל בו בכ"ש פי' במקום שהיה תחלה והיינו אידך דקתני מעיין שהוא מושך כנדל כלומר שהיה קלוחו מועט רבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד במקומו שלא היה נמשך יותר וריבה עליו שוה למקוה לטהר באשבורן פירוש ממקום שהיה עומד ואילך ולמעיין לטהר בכל שהוא פירוש במקום שהיה עומד תחלה שדינו כמעיין לטהר בכל שהוא שאין צריך ארבעים סאה כמקוה אלא כיון שגוף המטהר עולה בהן ולהאי שטתא כל היכא שהזוחלין מרובין על הנוטפין אע"פ שנתרחב הנהר ונמשך יותר מטהר בזוחלין ובכ"ש כמעיין אפילו באותו מקום שנתרחב יותר וליכא מפני מראית העין דכ"ע ידעי דכיון דזוחלין מרובין בטיל נוטפין לגבייהו וגם באותו מקום שנתרחב ונמשך יותר לא סגיא ודאי דלא הוי רובא דהנהו מיא דתמן מן הזוחלין דמרובא פרישו ולשטתא דאידך רבנן ז"ל דס"ל דכי רבו נוטפין על הזוחלין פסולין לטהר בזוחלין אפילו במקום שהיה נמשך תחלה משא"כ במקוה שלם של טהרה שאינו נפסל לעולם אע"פ שרבו עליו מים שאובים איכא לפרושי דשאני פסול שאיבה דליתיה מדאורייתא אפילו במקוה חסר ואפילו רובה שאובין ולא מיפסל מקוה חסר בשאיבה אלא מדרבנן דפסלוה ואפילו היה חסר קרטוב בלבד והשלימו במים שאובין ומשום הכי אקילו רבנן בדרבנן דכי איכא מקוה שלם של טהרה כראוי דתו לא ליפסיל במים שאובין לעולם אבל הא דקי"ל * שאין נוטפין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן מדאורייתא ולפיכך כשרבו הנוטפין על הזוחלין בטילי זוחלין ברובא ואין נוטפין מטהרין אלא באשבורן תדע דהא איכא במקואות קולא אחריתי שאפילו יש כאן מקוה פסול שכולה של מים שאובין ומקוה כשר במקום אחר וחרדלית מים עוברת ביניהם טהרו שניהם שהשאובים שהושקו למקוה טהרה הוכשרו מדין זריעה כתרומה טמאה שמטהרת בזריעה אבל בזוחלין אין מטהרין לעולם אלא מימי מעין. ושמעינן מהכא דכי נפל איסורא לגו היתרא מעט מעט ואפילו באיסורי נותן טעם ובסוף יש שם כדי נותן טעם לאיסור אוסר אותו אפי' במין במינו ולא אמרינן ראשון ראשון בטל כדאסיקנא בפ"ה דע"ז [דף עג:] גבי יין נסך בשנפל לבור (א) הא נוטפין בזוחלין לא פסלי במשהו אלא ברובא ואפ"ה כי נפלי להו מועט ואיכא רובא דנוטפין לבסוף פסלי ליה ולא אמרינן ראשון ראשון בטל אע"ג דאיכא למדחי דמעיקרא היו ראויין לירד כל הנוטפין שנפלו לבסוף ולהכי חשבינן להו כאילו נפלו כלם בבת אחת ואפילו רב דימי דאמר גבי יין נסך דראשון ראשון בטל מודה בהא וכדאשכחינן בכלאי הכרם הנאסרים באחד ממאתים בשגדילין מעט מעט ולא אמרינן ראשון [ראשון] בטל כיון דסוף גידולן לבוא ומיהו אע"ג דהא לאו ראיה היא עיקר הדין אמת דלא אמרינן ראשון ראשון בטל אפילו באיסורי נותן טעם ואפי' במין במינו כדברי (ב) רבא התם בס"ד:

תנן בפ"ה דמקואות נוטפין שעשאן זוחלין פי' שלא היו מכונסין אלא מושכין סומך אפילו מקל ואפילו קנה ואפילו זב יורד וטובל. פי' שגודר ביניהם באחד מדברים אלו והוו להו אשבורן וכשרים דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר כל המקבל טומאה אין מזחילין בו כלומר אין עושין בו גדר להעמיד הזוחלין לעשותן אשבורן והלכתא כוותיה והתם נמי (סתם) תנן ר' יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין פי' אף בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מימי חטאת והלכתא כוותיה ותנן נמי התם המים המוכים פסולים לענין מי חטאת וכשרין לטבילה ומטהרין בזוחלין אלו הן המוכים המלוחים והפושרין והא דתנן במס' פרה [פ"ח מ"ט] המים המכזבין פסולין והם המכזבין פעם אחת בשבוע אבל המכזבים בפולמסיות פי' עליית חיל גדול ובשני בצורת כשרים ההיא לענין מי חטאת בלחוד דבעינן מים קיים וכשמכזבין אחת בשבוע לא הוו להו חיים אבל גבי טבילה כל היכא דלאו מימי גשמים אע"פ שמכזבין כשרים בזוחלין וכדאמרי' לענין מים מוכין ותמה על רבינו ז"ל שהביא אותה לפנינו לענין טבילה ומחוורתא כדאמרן וכן פי' מורי נר"ו. והשתא הדרינן לפרושי מאי דכתב רבינו ז"ל בהלכות איכא מאן דאמר דאע"ג דקי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכ"ש הכא דאידך דשמואל כרב אתיא אפ"ההלכתא כי הא דשמואל דאמר נהרא מכיפי' מתברך דגרסינן בבכורות פ' מעשר בהמה [דף נה:] יובל שמו עד הילכך לא צריכינן למעבד מקואות אלא סתם כל הנהרות מטהרין בזוחלין דמכיפיה דפרת דהוא פרה ורבה הן מתברכין דמפרת אתו כל הנהרות כדאיתא התם הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם ואפילו עינותא דמידליין פירוש המעיינות שבהרים הגבוהים סולמי דפרת נינהו ודינייהו כפרת והיינו טעמא דשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך פי' דלאו פרת בלחוד גופיה הוא דקאמר אלא כל נהר שבעולם מכיפיה דפרת מיבריך. ואנן אכתי לא מכרעא לן מילתא דכיון דחזינן לאבוה דשמואל דחייש לענין מעשה ועביד מקואות ואשכחן נמי לשמואל גופיה דאמר הלכה למעשה אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד לא דחינן מימריה דאתאמר לענין איסורא והלכה משום חד מימרא דאגדתא דאמר מכיפיה מיבריך דהא אף שמואל דאמר הכי פי' דנהרא מכיפיה מיבריך איהו אמר לענין איסורא שאין המים מטהרין בזוחלין אלא (ג) ביומי תשרי פי' ולא ס"ל נהרא מכיפיה מיבריך כדפרישית לעיל דהא חייש מספיקא לנוטפין ולא תלי לכיפא דנהרא:

ואיכא למימר דהכי ס"ל פי' דתרי מימרי דשמואל לא פליגי לגמרי למימרא דהדר ביה ממאי דקאמר מכיפיה מיבריך אלא שמואל ה"ק אע"ג דנהרא מכיפיה מיבריך וסהדותיה דפרת דהוה מטרא במערבא לאו סהדותא רבה הוא דאפשר דלא ממטרא רבה אלא מכיפיה דאי נמי רבה טובא לא אסהיד אמטרא רבותיה פי' ואפשר דמיעוטיה הוה מן הנוטפין ורובה מכיפיה ואפשר נמי דזמנין מבריך מכיפיה אפילו שלא בזמן הגשמים כיון דחזינן ודאי דזמנין דמתרבי בשעת גשמים מן הנוטפין לעולם יש לנו לחוש למעשה דרבו הנוטפין לענין טבילה בר מיומי תשרי ואע"ג דאיתמר בגמרא ופליגא דידיה אדידיה טעמיה הוא דפליגי דאילו איתא לקמייתא דלעולם נהרא מכיפיה אתרבי תו ליתא לאידך דחייש שמא ירבו הנוטפין מיהו איהו ודאי אמרינן לתרוייהו ולאו מהדר הדר ביה אלא דחייש לספק איסורא לשמא ירבו הנוטפין על הזוחלין כדאמרינן בעלמא * כה"ג השתא דאמר שמואל אסור ותני דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינן דאסור וכן נמי הא דאמרינן התם דאבוה דשמואל דעביד מקואות ביומי ניסן ולא הוה מתיר לטבול בנהרות דהיינו משום דסבר לה כרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבה פרת וחייש ברבוי הנהר שיהא מחמת הגשמים הכי נמי קאמרינן דמיחש חייש למטרא דלמא רבוי דפרת מן הנועפין אתי דהא ודאי דבר הנראה לעינים הוא דכי אתו גשמים הנהרות רבין ביותר ולפום הכי מספקא ליה לשמואל לענין מעשה כיון דבשעת גשמים הוא דרבו בלחוד פירוש דלמראית העין לא חזינן להו דרבו אלא בשעת גשמים מן הנוטפין הוא דאתי וכיון דכן אפילו בשאר ימות השנה איכא למיחש לנוטפין אע"ג דלא חזינן הכא גשמים ושלגים בר מיומי תשרי או דלמא דהא דחזינן דרבו נהרי בשעת גשמים עיקר רבוי מכיפיה הוא דמיניה מיבריך לעולם והא דאתי בשעת גשמים טפי משום שאין לך טפח וטפח מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים וכיון דכן שלא בשעת גשמים תלינן ריבויא דנהרא בכיפיה ומטהר בזוחלין היינו הוא ספיקא דשמואל:

ולפום הכי חש לה לענין טבילה ולא קא חזינן דאורי בה לקולא פי' להתיר טבילה בנהרות כשרבין הלכך אנן נמי חיישינן לדידיה ולאבוה פירוש ואין טובלין בנהרות אלא ביומי תשרי בלבד. ובמס' נדה בפ' תינוקת [דף סז.] מייתינן בגמרא עובדא דאבוה דשמואל ולא מסיימי עלה פלוגתא דבריה פי' דלא אמרינן דפליגי עליה דשמואל מהא דקאמר נהרא מכיפיה מיתבריך והא מילתא לאו דידן הוא אלא האי מילתא דתליא באשלי רברבי היא דאשכחן לר"ח ז"ל פסק שבת [סה:] כרב וכאבוה דשמואל ודחה לדשמואל דאפילו הוא עצמו דבריו סותרין זה את זה פי' דפליגא דשמואל אדשמואל ורבינו הגדול נמי כתב בהלכות עובדא דאבוה דשמואל דהוה עביד בניסן הלכך אין המים מטהרין בזוחלין עד שתעמוד מעין שלו ותתברר לך ריבויו והמשכתו כפרת ביומי תשרי שהוא בידוע שאין בו אלא מי נהר ושאר נהרות אפילו ביומי תשרי איכא למיחש בשעה שרבין לפום דחזי ממנהגא דההוא נהרא וכ"ש בנהרות קטנים פי' דכיון דנתרבו אפילו מעט תולין מסתמא התוספת בגשמים ושלגים כגון אלו ששנינו המים המכזבין פסולין אלו הן המים המכזבין פעם אחת בשבוע אבל שאינם מכזבין אלא בפולמסיות פי' שעבר שם חיל גדול מאד ובשני בצורת כשרים (דברי ר"י) פי' כשרים לטבילה דכיון דאין מכזבין אלא לענין גדול בפולמסיות ושני בצורת לא אמרינן דריבויא דידהו הוה מחמת גשמים:

רש"י להן מטהרין הד"א:

רבינו נסים בד"ה ולענין הלכה כו' דלא גרסינן במלתא כצ"ל:

בא"ד דרבנן פליגי כצ"ל והרחיב ומטהר הוא דבור אחד:

אלא פרת ביומי תשרי בלבד שהוא גדול ואז אין לחוש שהרי לא רבו גשמים בימות הקיץ אבל שאר נהרות שהם קטנים אי נמי פרת שאין ביומי תשרי חיישינן לרבוי גשמים ומי גשמים אין מטהרין בזוחלין. וא"ת לדברי שמואל לא מצינו טבילה לזבין אלא פרת וביומי תשרי (שוב אין) אמר המגיה נראה לי דצריך לומר: שזבין טעונים ביאת מים חיים כדכתיב ורחץ בשרו במים חיים ואף מבארות שהם מכוסין מפרת אתו כדאמרינן בבכורות פרק שני הנודר מימי פרת אסור בכל המימות שבעולם דכולהו מפרת קאתו. ומקשי והא איכא עיינתא דמדליין הנהו סולמי דפרת הוו ואומר שהבארות כשרים שהרי זחילת ההרים אינה זוחלת בהם ואף על גב דלענין נדר אסור בכל המימות דמפרת אתו מיהו לא איתרבו כל כך בסולמות שירבו על הזוחלים וראיה מדתנן באר אחאב ומערת פמייס כשרים למי חטאת אלמא מים חיים נינהו ואולי יש לדחות דביומי תשרי קאמר. שטה. הילכך ביומי ניסן שהנהרות גדילין מימי הגשמים של ימות החורף ומהפשרת השלגים חייש שמא מתרבו הנוטפים שנתוספו בנהר מפני הגשמים על הזוחלים החיים שבו ובטלו הזוחלים בנוטפים ואין תורת מעיין עליהם לטהר בזחילה אלא באשבורן עביד להו מקואות דקוו וקיימי. ורש"י ז"ל פירש במסכת שבת בשם רבו הלוי משום דספק זבות נינהו וזבה טעונה מים חיים. (דדבריו) ודבריו אינם מחוורין כי בהדיא תניא בתוספתא חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים. ויש מי שפירש דנוטפין כשאובין וזה אינו דהתנן הנוטפין כמקוה. הרי"ץ ז"ל.

מקואות ביומי ניסן משום דחייש שרבו הנוטפים ומפצי ביומי תשרי לצניעות עושה להם מחיצות ממפצי לפי שטובלות בנהר ורגילין בני אדם להיות שם. ויש מפרשים שהמפצי לתחת רגליהן בעבור הטיט. וניחזי לפי אותה גירסא שגורסין פרק תינוקת גבי אשה לא תטבול בנמל מפני הטיט ששם ואף על גב דליכא השתא שאין אנו רואין עליה דבר בעת יציאתה מן המים דלמא בדדיוני כשהיתה מדדה עצמה ביציאתה מתחת המים נפל מעליה. ואית דלא גרסי ואף על גב דליכא השתא ומפרשי טעמא דלא תטבול בנמל משום בעתות העומדים שם תמהר ולא תתכסה במים יפה ודמיא לההיא דלעיל מינה דאמר לא (תשב) תעמוד על גבי חרס ותטבול דהוא משום בעתותא ואף על פי שיש מפרשים משום גזרת מרחצאות. ופוסקים קדמונינו הלכה כשמואל בזה ואף על גב דרב פליג עליה ובאיסורא הוא משום דתניא פרק בתרא דבכורות רבי מאיר אומר יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין וחכמים אומרים עיקר שמו פרת שמימיו פרין ורבין הילכך חזינן דלא פליגי אלא מהו עיקר שמו ואפילו רבנן מודו דמימיו פרין ורבין דמכיפיה מבריך כמו שאמר שמואל. אמנם על מה שאמר אלא פדת לא קיימא לן כותיה שהרי הלכה רווחת בישראל שאנו טובלין בשאר נהרות (אקם) אפילו ביומי ניסן ואין אנו חוששין לנוטפין אם כן אנו עושין דלא כשמואל. ועל זה צריך ראיה. ויש להביא ראיה קצת מאותה דבכורות דמביא תניא כותיה דכיון דסברי כולהו דמימיו פרין ורבין מן התהום והוא למעלה משאר נהרות אם כן מהדרי סולמין במעייני שאר נהרות שאפילו לעין עיטם מהדרי שהוא גבוה מכל העולם. ועוד ראיה מתענית דאמר רבי אליעזר שאין לך טפח מים מלמעלה שאין התהום עולה לקראתו טפחיים אם כן לפי זה נראה הוא לעין שהנהרות מן התהום שעולה בהם מתגברים. וההיא דתניא שכל הנהרות פסולין למי חטאת בנהרות המכזבין בפולמוסיות מיירי פירוש כשחיילות עוברים אינן יכולין להספיק להם מים. וא"ת אם כן בירדן לא יטבולו שהרי פסק בחיילות סנחריב לאו דוקא אלא נתמעט הרבה עד מאד. ומיהו גם באותן כרבנן סבירא לן דמכשיר' בפרה אף המכזבים בפלסופיות ובשני בצורת ואף על פי שיש הוכחה שמשום חוסר גשמים הם אין לחוש לפי שלא ירבו גשמים גם התהום לא עלה. ומקמא קמא בטיל דעבודה זרה לא קשה. מהשמטה ההיא בצרצור קטן שעמוד מימיו קטן. אי נמי מדבר המתרבה מאיליו בלא על יד אדם לא אמרינן קמא קמא בטיל. וצריך עיון בנדרים בההיא דבצל. הרא"ם ז"ל.

ואמר רבי אבין אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת פירוש נהר פרת הבא מארץ ישראל היה נמשך ובא עד בבל וכשמימיו מתרבין בידוע שגשמים ירדו בארץ ישראל. ורבוי זה מן הגשמים הוא ואסור לטבול בו דאין מי גשמים מטהרין בזוחלין אלא באשבורן דאלו לא נתרבה הנהר מי מעיין מותר לטבול בו בין בזוחלין בין באשבורן. ופירוש אשבורן מים כנוסים במקום אחד. והא דרב אפילו בשאין רואין לא גשם ולא עבים הוא אלא כל שנתרבה הנהר חוששין שמא גשמים ירדו באחד מן המקומות ומשם נתרבה. ומודה רב דאם הנהר כמנהגו ולא הכרנו בו לא רבוי ולא מים עכורין שאין חוששין לכלום. ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך פירוש אפילו נהר שנתרבו מימיו אינו מחמת גשם אלא משפתו מתברך. ואין רבוי פרת מעיד על רבוי גשם בארץ ישראל ולא רבוי שאר נהרות מעידין על מקומות אחרים. חוף הים הכי מתרגמין כיף ימא. ומודה שמואל דבזמן שהגשמים יורדים לפנינו ונהר מתרבה שדנין רבוי על הגשמים או אפילו רואין המים עכורין והנהר גדול שדנין זה בגשמים שירדו באחד מן המקומות. ופליגא דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אין המים מטהרים בזוחלין פירוש בשום ימות השנה. ולא מיבעיא בזמן הגשמים ובזמן הפשרת שלגים אלא אפילו בתשרי דליכא גשמים ושלגים לפי שחוששין שנתרבו על ידי גשמים שירדו באחד מן המקומות לפי שאין דרכן של שאר נהרות ליגדל אלא על ידי גשם או שלג. אלא פרת ביומי תשרי בלבד פירוש דבתשרי עדין אין עת גשמים שנחוש לריבוי מי פרת על ידי גשמים ואין לחוש שמא מתרבה על ידי הפשרת השלגים שבהרים שכבר הופשרו וכלו כל ימי הקיץ ועל כרחין בתשרי מכיפיה מיבריך. ודוקא פרת שמימיו פרין ורבין מכשירינן בתשרי ולא שאר נהרות כדאמרן אבל בכל שאר ימות השנה אין טובלין בפרת דבימות הגשמים חוששין שמא גשמים יורדין באחד מן המקומות ונתרבו מימיו ובימות החמה לא שמא נתרבו על ידי הפשרת השלגים והולכין כל ימות הקיץ. אם כן פליגא אדידיה דאלו איהו גופיה קאמר נהרא מכיפיה מיבריך ולא על ידי גשמים ולא על ידי שלגים. אשתכח דבין לרב בין לשמואל קמייתא בזמן שהגשמים יורדין וכן בזמן הפשרת שלגים אין טובלין בנהרות וכן שניהם מודים דבזמן שהנהר כדרכו ומכירין בו שהוא כמנהגו ולא גדול טובלין בו ואין חוששין לכלום. כי פליגי כשנתרבה ואין גשם ואין עבים ולא המים עכורין דרב חייש לגשמים באחד מן המקומות ושמואל לא חייש אלא מכיפיה מיבריך. ואיכא דמפרש דהא דשמואל מכיפיה מיבריך אפילו בזמן שהעת עת גשמים היא והוא תולה התוספת בכיפיה דנהרא וכדאמרינן אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין תהום יוצא לקראתו טפחיים. אבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקואות ביומי ניסן פירוש שלא היה מתירן לטבול בנהרות מפני הפשרת שלגים ומניסן עד תשרי קאמר וכל שכן בימי הגשמים שהיה אוסרן. ומפצי ביומי תשרי כלומר שהיה מתירן בתשרי לטבול בנהרות ונותן מחצלאות לשם משום צניעות. אי נמי בקרקע הנהר היה נותנן כדי שלא ידבק טיט הנהר בין האצבעות והוי חציצה מיהו טיט הנידוק לא הוי חציצה. וכתב רבינו ז"ל פירוש חיישינן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ובעי אשבורן כיון שלא נתערבו במעיין עצמו אלא בזוחלין ממנו שהוא הנהר. כלומר דכי אמרינן שהנהר פסול לטבילה ברבוי הנוטפין היינו דוקא שנתערבו מי הגשמים חוץ ממקור המעין אחר שנמשך ממקומו אבל אם במקור המעין עצמו נתרבו הנוטפין לית לן בה דתנן בפרק קמא דמקואות מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה ופירוש ריבה עליו היינו במעין עצמו. וכתכ רבינו ז"ל איכא מאן דאמר אף על גב דקיימא לן כל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכל שכן הכא דאידך דשמואל כרב אתיא אפילו הכי הלכתא כי הא דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך. דגרסינן בפרק מעשר בהמה תניא רבי מאיר אומר יובל שמו שנאמר ועל יובל ישלח שרשיו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך וכו'. וכיון דמתניתא מסייעא להא דשמואל הלכתא הכי. והכי נמי אמרינן באגדה פרק הרואה למה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין. הילכך לא צריכין למעבד מקואות אלא סתם כל הנהרות מטהרין בזוחלין דמכיפא דפרת דהוא פרה ורבה הן מתברכין דמפרת אתו כל הנהרות כדאיתא התם הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם ואפילו עינתא דמידליין כלומר העינות שבהרים הגבוהים סולמי דפרת נינהו ודיניהו כפרת. והיינו טעמא דשמואל דאמר כל נהרא מכיפיה מיבריך כלומר דלאו נהרא דפרת דוקא קאמר אלא כל נהר ונהר מכיפיה דפרת מתברך.

ואנן אכתי לא מכרעא לן הא מילתא דכיון דחזינן לאבוה דשמואל דחאיש לענין מעשה ועביד מקואות ואשכחן נמי לשמואל גופיה דאמר הלכה למעשה אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד לא דחינן הא מימרא דאתמור לענין איסורא והלכה משום חד מימרא דאגדתא דאמר מכיפיה מיבריך. דהא נמי שמואל דאמר הכי איהו הוא דאמר לענין איסורא שאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי כלומר מכלל דלא סבירא ליה מכיפיה מיבריך מדחאיש לנוטפין ואיכא למימר דהכי סבירא ליה. כלומר דאפשר דלא פליגי דהכי קאמר שמואל אף על גב דנהרא מכיפיה מיבריך וסהדותא דפרת במיטרא דמערבא לאו סהדותא רבה הוא כלומר דאיפשר דנהרא מכיפיה הוא דמבריך ולא ממיטרא דאי נמי רבי טובא לא מסהיד אמיטרא דכותיה כלומר אין זו עדות שכל זה הרבוי אירע מחמת שירדו גשמים אלא מכיפיה ואכתי זוחלין דמכיפיה מרובין על הנוטפין. ואפשר נמי דזימנין מיבריך כיפא (אפילו) אמר המגיה בהלכות הרמב"ן ובהרשב"א ובהריטב"א איתא: אפילו שלא בזמן גשמים הא חזינן ליה ודאי דמתרבי בשעת גשמים מן הנוטפין כלומר וחוששין שמא ירבו הנוטפין הילכך כולה שתא בר מן תשרי לענין טבילה חיישינן. ואף על גב דאיתמר בגמרא ופליגא דידיה אדידיה טעמי פליגי דאי לעולם מכיפיה מיבריך ליתה להא כלומר להא שמא ירבו הנוטפין. ומיהו איהו ודאי אמרינהו לתרויהו ולא מהדר הדר ביה אלא מיחש הוא דחאיש לספק איסורא כלומר שמא ירבו הנוטפין כדאמרינן בעלמא בכי האי גונא השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דאסור. וכן נמי הא דאמרינן התם באבוה דשמואל סבר לה כרב כלומר דהתם במסכת נדה אמרינן דאבוה דשמואל דעביד מקואות ביומי ניסן שלא היה מתיר לטבול בנהרות סבירא ליה כרב דאמר דמיטרא במערבא סהדא רבה פרת דריבוי הנהרות חוששין שהוא מחמת הגשמים הכי נמי קאמרינן דמיחש חאיש למיטרא דילמא ריבוי דפרת מן הנוטפין אתי דהא ודאי דבר הנראה לעינים הוא דכי אתו גשמים הנהרות רבין ביותר ולפום הכי מספקא ליה לשמואל לענין מעשה כיון דבשעת גשמים הוא דרבו מן הנוטפין אתי ואפילו בשאר ימות השנה כלומר דאין גשמים איכא למיחש לנוטפין בר מן יומי דתשרי כלומר משום דאין גשמים ואין שלגים או דילמא עיקר ריבוייא דרבו ליתיה אלא מכיפיה דמיבריך פירוש אפילו בשעת גשמים והא דאתו בשעת גשמים משום שאין לך כל טפח וטפח מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים ושלא בשעת גשמים ודאי מטהרין בזוחלין ולפום הכי חש לה שמואל לענין טבילה ולא חזינן דאורי בה לקולא פירוש להתיר טבילה בנהרות הילכך אנן נמי חיישינן לדידיה ולאבוה פירוש שאין טובלין בנהרות אלא ביומי תשרי בלבד. ובמסכת נדה פרק תינוקת מייתי בגמרא עובדא דאבוה דשמואל ולא מסיימי עלה פלוגתא דבריה פירוש (דהיכי הא דאמר) דהכא הא קאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך. והא מילתא לאו דידן היא אלא מילתא דתליא באשלי רברבי היא דאשכחן לרבינו חננאל ז"ל דפסק במסכת שבת כרב וכאבוה דשמואל ודחייה לשמואל דאפילו הוא עצמו דבריו סותרין זה את זה כלומר דשמואל אדשמואל. ורבינו הגדול נמי כתב בהלכות הא דאבוה דשמואל דהוה עביד מקואות ביומי ניסן. הילכך אין המים לעולם מטהרין בזוחלין עד שתעמוד על מעין שלו ויתברר לך המשכתו ורבויו כפרת ביומי תשרי פירוש שבידוע שאין בו אלא מי נהר. ושאר נהרות אפילו ביומי תשרי איכא למיחש בשעה שרבין לפום דחוי ממנהגא דההוא נהרא. וכל שכן בנהרות קטנים כלומר שבמעט שנתרבו תולין התוספת בגשמים או בשלגים כגון אלו ששנינו המים המכזבין פסולין אלו הך המים המכזבין פעם אחת בשבוע המכזבין בפולמסויות ובשני בצורת כשרין (דברי רבי יהודה) פירוש דכיון שאין מכזבין אלא על ידי ענין גדול כגון על ידי שעובר חיל גדול או שהבצורת בעולם אין חוששין שמא נתרבו הואיל ואין גשמים רואין. רבי יהודה פוסל כלומר הואיל ומכל מקום מכזבין הן אלא אם כן הוא נהר גדול שאינו מכזב לעולם דבההוא ודאי אין חוששין שנתרבה על ידי גשמים הואיל ודרכו שהוא גדול אלא אם כן בירידת גשמים וכל שכן ביום שהגשמים יורדין בו שהנהרות רבין ביותר דלכולי עלמא אין המים מטהרין בזוחלין דהא ודאי מן הנוטפין אתו שהרי אף הנהרות ושלוליות של נחלים והרדליות שבהרים מושכין מים בנהרות ולית להו כיפא דמיברכי מיניה ואינהו הוא דמרבו להו לנהרות. ובהא ליכא מאן דפליג כלל דדבר הנראה לעין הוא ומאן דמורה בהנך מילי להיתירא לא עביד שפיר. הרנב"י ז"ל. וכתב הרשב"א ז"ל אבל לפי מה שכתבתי למעלה נראה דאפילו ביום הגשמים היה מתיר רבינו תם ז"ל. ואיכא למידק אשמעתין מדתנן בפ"ה של מסכת מקואות מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה אלמא אין המעין נפסל ברבוי הנוטפין. ותירצה הרמב"ם ז"ל כשריבה וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל.

בהר"ן ד"ה ולענין הלכה וכו' וכדאמר בעלמא וכו' שבת דף נד ע"א ביצה דף כט ע"א: