Talmud Builders

    Commentary page

    Nedarim 31a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 31a

    Nedarim 31a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 245 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' משובתי שבת מאותן שמשמרין שבת:

    אסור בכותים שהן כמו כן משמרין שבת:

    מאוכלי השום בלילי שבת:

    אסור בישראל דישראל רגילין לאכול שום (ב"ק פב.) מפני עונה שמקיימין מערב שבת לערב שבת ומרבה להם הזרע כדאמר אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידי חכמים המשמשין מטותיהן מערב שבת לערב שבת (כתובות סב:):

    ואסור בכותים שהם נמי אוכלים שום בלילי שבת:

    ומותר בכותים שהן אינן עולין לירושלים אלא להר גריזים:

    גמ' אפי' עובדי כוכבים נמי אי משמרין שבת יהא אסור בהן:

    אלא מאי שובתי שבת אותן דמצווין על השבת דהיינו ישראל וכותים הן מצווין על השבת מפני שהן גרים אבל עובדי כוכבים אע"פ שמשמרין שבת אינן מצווין:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 31a · Sefaria

    Tosafot

    הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותים שגם הכותים מקיימי מצות שבת:

    מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותים פי' אותן שמצווין לאכול שום מתקנת עזרא בע"ש וגם הכותים שומרים תקנה דאכילת שום בע"ש וכה"ג דמפרשין הכא שר"ל מאוכלי השום מע"ש תנן לקמן פרק קונם יין וכו' (נדרים דף סג:) קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך שבני אדם אוכלין שום:

    מעולי ירושלים מותר בכותים שלא היו עולין לירושלים אלא בהר גריזים היו עובדין:

    אילימא ממקיימי שבת אפילו עובדי כוכבים נמי פי' אם יש עובדי כוכבים אסור בהם וא"ת מאי קאמר הא סתם עובדי כוכבים אין דרכם לשבות בשבת אבל סתם כותים שובתין בשבת וי"ל דהכי קאמר אילימא ממקיימי שבת ושובתים בשבת לא בעי למימר ממצווין על השבת דא"כ לא הוה מיתסר בכותים משום דסבירא לן כותים גירי אריות הן ואינם מצווין אלא בעי למימר מקיימין אע"פ שאינן - מצווין ולכך פריך מאי איריא כותים דכיון שסבר - שכותים גירי אריות הן דא"כ העובדי כוכבים בכלל הכותים ויש מן העובדי כוכבים ששובתים בשבת ולהכי פריך אפילו עובדי כוכבים נמי:

    Tosafot on Nedarim 31a · Sefaria

    Rashba

    מתני' שאין ישראל נהנין לו לוקח בפחות ומוכר ביתר וכו'. ולאו דוקא נכסים שהיו לו בשעת הנדר בלבד אלא אפילו נכסים הבאין לו לאחר מכאן, דאף על גב דקיימא לן במדיר את חברו דאין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חברו, הואיל ואין אדם אוסר פירות חברו על חברו כדאיתא לקמן בפרק השותפין., התם הוא בשאוסר בפירוש דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל או פירות שעתיד לקנות, אי נמי באומר נכסי עליך, אז אינו אוסר אלא באותן נכסים שהיו לו באותה שעה, אי נמי בחילופיהן משום דכגדולים דמו, והיא גופה איבעיא לן בפרק השותפין דלקמן [שם, ב], אבל באוסר הנאתו על חברו יש במשמע כל הנאתו, בין הנאת גופו ובין הנאת נכסיו, והלכך כל הנאה הבאה לו למודר מן המדיר אסור, ואף על פי שאין ההנאה בעולם בשעת נדרו, לפי שמי שהדירו מהנאתו הוי בעולם.

    Rashba on Nedarim 31a · Sefaria

    Ritva

    מתני' הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותים פירוש ומותר באומות מקיימי שבת ואוקימנא דמתני' מיירי במצווה ועושה וישראל וכותים מצווים בשביתת שבתות ושובתים בו אבל נכרים אף על פי ששובתים אינם מצווים והאי תנא סבר דכותים גרי אמת הם:

    מאוכלי השום פירוש בלילי שבת לצורך עונה שהיא מלילי שבת ללילי שבת כדדרשינן [כתובות דף סב:] אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מלילי שבת ללילי שבת:

    אסור בישראל ואסור בכותים שנוהגים באכילת שום בלילי שבת ומצווים ועושים:

    מעולי ירושלים אסור בישראל פירוש שישראל מצווין שעולין לרגל ומותר בכותים שמצווין ואינם עושים:

    קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות העולם פירוש שאומות העולם קרויין בני נח אבל ישראל על שם אברהם מיקרו: שאני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות. שאפילו בני עשו אינם נקראים זרע אברהם דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק:

    שאני נהנה לישראל לוקח ביותר ומוכר בפחות אוקימנא מתני' בגמרא בזבינא מציעאה. פי' דזבינא הוא באחד משלשה דרכים האחד זבינא חריפא והוא הדבר הצריך לבני אדם באותו זמן ובאותו מקום וקופצין עליו לוקחין וכל כה"ג כשהוא נמכר בשוויו חשיב הנאת לוקח ולפיכך אם הלוקח מודר הנאה מן המוכר אינו לוקח ממנו בשוויו דהא מהני ליה אלא לוקח ביתר אבל אם המוכר מודר הנאה מן הלוקח מותר למכור בשוויו או פחות אבל לא ביתר. והשני זבינא דרמי על אנפיה פירוש שמוטל לפני המוכר ואין קופצין עליו לקוחות והוא נואש ממכירתו עכשיו והאי כשנמכר בשוויו הוי הנאת מוכר ולפיכך כשהמוכר הוא המודר מן הלוקח אינו מוכרו לו אלא בפחות משוויו דהא מתהני מיניה דלוקח אבל כשהלוקח מודר מן המוכר לוקח בשוויו או יותר אבל לא בפחות. והשלישי זבינא מציעא והוא הדבר הבינוני שאינו לא חריפא ולא דרמי על אנפיה והאי כי מזדמן בשוויה חשיב הנאת מוכר והנאת לוקח והיינו מתני' שאם אמר קונם שאני נהנה מראובן לוקח ביתר ומוכר בפחות אבל אינו לוקח ולא מוכר בשוויו דמכירת זבינא מציעאה בשוויו הנאת מוכר ולוקח היא הילכך בין שיהא המודר הזה מוכר או לוקח מראובן בשוויו הא קא מתהני מיניה אלא לוקח ביתר ומוכר בפחות וכן אם אמר קונם שישראל נהנים לי שחברו מודר ממנו הנאה לוקח בפחות ומוכר ביתר דאי זבין או מזבין בשווייה הא מתהני חבריה מיניה וכבר פירש זה רבינו ז"ל בהלכה:

    והלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו אם זבינא חריפא חייב דהנאת לוקח היא ושואל הויא ובזבינא מציעא הויא שומר שכר ובזבינא דרמי על אנפיה שומר חנם וכבר פירשתי זה במסכת בבא מציעא:

    Ritva on Nedarim 31a · Sefaria

    Meiri

    משנה הנודר משובתי השבת אסור בישראל ואסור בכותים מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותים מעולי ירושלם אסור בישראל ומותר בכותים:

    אמר הר"ם הנה אבאר לך בזאת המסכתא שהיה מנהגם לאכול השום בערב שבת בהכרח והיו הכותים יתעיבו ירושלם וישנאו אותה יותר מכל הארצות וסבת זה מה שהתבאר בספר עזרא כל שכן שלא יעלו לחוג אליה:

    אמר המאירי הנודר משובתי השבת אסור בישראל ובכותים מפני שסובר גירי אמת הם ונמצאו מצווים אצל השבת ומותר בגוים שאפילו היו מקיימים אותו אין כונתו אלא על המקיימים מצד המצוה ר"ל שמצווים ועושים וכן הדין בנדר מאוכלי השום ר"ל בלילי שבת שכך היא תקנת עזרא כדי להרבות הזרע לתשושי כח העמלים בתורה שבאים לקיים מצות עונה מדכתיב אשר פריו יתן בעתו כמו שביארנו בכתובות אסור בישראל ובכותים ומותר בגוים מעולי ירושלים בישראל ובכותים ומותר בגוים מעולי ירושלם אסור בישראל ומותר בכותים שאע"פ שמצווים אינם עולים מצד שדמות יונה מצאו בהר גריזים ועבדוה וכל שכן בגויים ומשנה זו אף היא הלכה אלא שעכשו עשו את הכותים כגוים גמורים ומותר בהם וגדולי המחברים שהביאו בה את הכותים נראה שדרך שטפא כתבוה:

    משנה קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות שאיני נהנה לישראל לוקח ביתר ומוכר בפחות שישראל נהנים לי לוקח בפחות ומוכר ביתר שומעין לו שאיני נהנה להם והן לי יהנה לאומות:

    אמר הר"ם יתבאר בפסוקי התורה שזרע אברהם בסתם אמנם הוא זרע יעקב לבד והוא מאמר האל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וזה לא היה זולת זרע יעקב ולזה יותר לו ההנאה אפילו בעשו וישמעאל:

    אמר המאירי קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל שמשנתקדש אברהם לא נתיחסו ישראל אלא לאברהם ואסור באומות העולם שכולן מתיחסות לנח ונקראים בני נח קונם שאני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם ואפי' בבני ישמעאל דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וכן אף בבני עשו דכתיב כי ביצחק ולא כל יצחק ונמצא שאין נקרא זרע אברהם אלא זרעו של יעקב וכדכתיב כי גר יהיה זרעך וכו' ולא היה אלא בזרעו של יעקב:

    קונם שאני נהנה לישראל שנמצא הוא מודר מן האחר ונאסר בהנאתו הרי זה יכול ליקח ביתר ר"ל ביוקר ומוכר בפחות ר"ל בזול שהרי נפסד הוא ואינו נהנה ואפילו לקח ביתר ונתיקר בידו אין זו הנאה הבאה מחמתם אלא מאליה ומכל מקום בשעת המשא ומתן נפסד הוא בין במקח בין במכירה:

    קונם שישראל נהנה לי שנמצאו האחרים מודרים ולא הוא לוקח מהם בפחות ומוכר להם ביתר אם שומעין לו בכך ונמצאו נפסדים ואין נהנין ואין גוזרין שלא ימכור מגזרה שלא יקח וכתבו גדולי המחברים הטעם שלא נדר מאיש אחד שנגזור עליו אלא מאומה אחת ודעתו היה שאם אי אפשר לו לישא וליתן ישא ויתן עם אחר ונראה מדבריהם שאם נדר מאחד לבד שגוזרין בו ואין זה נראה מן הגמרא אלא אף ביחיד ליחיד לוקח בפחות ומוכר ביתר אבל שוה בשוה לא:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Nedarim 31a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    במתניתין שאיני נהנה מישראל כו' כצ"ל:

    ברש"י לעלות לירושלים הס"ד משובתי שבת מצווה כו' הד"א לבקרו ולא הוו כנושא כו' כצ"ל הנאת לוקח הס"ד בשוה לא בזבינא כו' הד"א הנאת מוכר הוא הלכך מוכר בפחות כו' מוכר ביוקר הס"ד ולא יהיו הנך נהנין כו' כצ"ל:

    ברא"ש ולא הנאתו הס"ד ולא למשאיל הס"ד כצ"ל רמי על אפיה הס"ד שוה בשוה לא וכיון כו' לית ליה הנאה הס"ד כצ"ל:

    בר"ן על נכסיהם הס"ד שאם ימכור למודרים כו' לוקח הוא אוקמינן כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 31a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    פיסקא מאן שובתי שבת את מי קורא שובתי שבת. אילימא מקיימי שבת שומרי שבת מחללו. מאי איריא כותים אפילו גוים נמי אי מקיימי שבת נינהו ליתסרי ואנן מותר בגוים תנן דמשמע בכולהו גוים. ממצווין על השבת וכותים מצווין נינהו דקסבר כותים גירי אמת הם. ומותר בכותים אמאי הא מצווין נינהו מאחר שגירי אמת הם. אמר אביי מצווה ועושה שובתי שבת ואוכלי השום וכותים מצווין ועושין הילכך אסור בתרוייהו. גוים ההוא דעבדי יש מהם ומותר בהם דהא אינן מצווין כל זמן שלא נתגיירו לגמרי. שטה:

    פיסקא כיון דאיתקדש אברהם איתקרו על שמיה דאברהם ואז יצאו מכלל בני נח. וקשה לי דהכא משמע שלא נקראו בני נח משעה שנתקדש אברהם ובפרק גיד הנשה קאמר דגיד הנשה נאסר לבני נח ומשמע שם בהדיא דעד סיני נקראו בני נח. וצריך עיון. הרי"ץ ז"ל:

    פיסקא והאיכא ישמעאל ואיך כלל כל האומות בהתר. ולא כל יצחק לאפוקי עשו. וא"ת והלא במצות חליצה דרשינן מונקרא שמו בישראל כולו מישראל דאמר עד שיהא אביו ואמו מישראל. תריץ דאילו היה רוצה לומר כל יצחק אם כן לישתוק קרא מביצחק ואנא ידענא דכל זרעו אחריו אלא על כרחך מדפרט ביצחק להוציא עשו בא. אבל התם אי הוה שתיק מבישראל הוה אמינא כיון דאביו או אמו מישראל חשבינן ליה ישראל לכל דבר ואם כן למה כתבו למימר דבעינן שיהא אביו ואמו מישראל. הרא"ם ז"ל. והא דאמרינן פרק קמא דקידושין ודלמא שאני עשו דישראל משומד הוא. לא קשיא דאף על גב דלא איקרי זרע אברהם קרי ליה ישראל משומד ומשנשתמד יצא מכלל זרעו. שיטה.

    פיסקא לבקרו. אם הוא טוב ושלם וקצץ דמים ואם טוב בעיניו ימשכננו א"ה אולי צ"ל ימכרנו בכך ונאנס בידו חייב. ואף על גב דעדיין אסור להשתמש בו ולא דמי ממש לשואל דהא שואל מותר להשתמש מכל מקום כיון שבידו לעכבו ולהשתמש בו שואל הוי עילויה. הרא"ם ז"ל. ובגיליון כתוב דהוי כלוקח הואיל ואי בעי יקח אותו ולדעת כן נטלם.

    אלמא הנאת לוקח הוא כי המוכר מוצא קונים הרבה ולא יוכל הלוקח לומר בהנאתך הייתי עוסק שיכול לומר אין ההנאה שלי אלא שלך שאם אתה לא תקח אחרים יקחו. הילכך הלוקח חייב דבההיא הנאה דזבין מיניה ומניחו לבקרו גמר ומקני נפשיה והוי כנושא שכר. הרי"ץ ז"ל.

    וזה לשון שיטה הא שוה בשוה לא. ואי אמרת הנאת לוקח היא כל הנאה של לוקח היא ואין הנאה למוכר כלל דסתם מוכר עצב כדאמרי אנשי זבנת קנית. אפילו שוה בשוה נמי ימכור שהרי אינו נהנה מישראל שלוקחין ממנו וכל הנאה שלהם היא.

    מתני' בזבינה דרמי על אפיה שמקופלת ומונחת בקרן זוית שאין לה תובעין. אי נמי כאילו עומדת על פניו כל כך הוא קץ בה. הרי"ץ ז"ל.

    אי הכי אימא רישא לוקח ביותר ועוד אימא סיפא משום דמחד טעמא מקשה ליה לא מסיק לתיובתיה עד דמייתי לסיפא: ואי בזבינא דרמיה על אפיה דמוכר אפילו שוה בשוה נמי יקח ברישא וימכור בסיפא. ומתרץ סיפא בזבינא חריפא דאיכא הנאת לוקח. מיהו לא מהני חריפותיה כי זבין ביותר דלא הוי הנאה. שיטה:

    1 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 31a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' לוקח ביותר עיין לקמן דף מג ע"א:

    בהר"ן ד"ה אמר שמואל והו"ל כשמואל כשואל. ועיין בהר"ן פ"ק דמסכת ע"ז דף שלג ע"ב וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Nedarim 31a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 31, Amud Aleph, about 245 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת — אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל…”

    2. Segment 217 words

      Opens “גְּמָ׳ מַאי ״שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת״? אִילֵּימָא מִמְּקַיְּימֵי שַׁבָּת,…”

    3. Segment 315 words

      Opens “אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: ״מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם״ —…”

    4. Segment 431 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה קָתָנֵי. בְּתַרְתֵּי בָּבֵי…”

    5. Segment 512 words

      Opens “מַתְנִי׳ ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ״ —…”

    6. Segment 613 words

      Opens “גְּמָ׳ וְיִשְׂרָאֵל מִי נָפֵיק מִכְּלָל בְּנֵי נֹחַ?…”

    7. Segment 711 words

      Opens “מַתְנִי׳ ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם״ — אָסוּר…”

    8. Segment 815 words

      Opens “גְּמָ׳ וְהָאִיכָּא יִשְׁמָעֵאל! ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ…”

    9. Segment 929 words

      Opens “מַתְנִי׳ ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה מִיִּשְׂרָאֵל״ — לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: הַלּוֹקֵחַ כְּלִי מִן הָאוּמָּן…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “תְּנַן: ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה מִיִּשְׂרָאֵל״ — מוֹכֵר בְּפָחוֹת,…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “אִם כֵּן אֵימָא רֵישָׁא: לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר. וְעוֹד,…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “סֵיפָא בִּזְבִינָא חֲרִיפָא. אִי הָכִי לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת?…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Nedarim 31a · Segment 10 — “גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: הַלּוֹקֵחַ כְּלִי מִן הָאוּמָּן לְבַקְּרוֹ וְנֶאֱנַס…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Nedarim 31a · Segment 4 — “אָמַר אַבָּיֵי: מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה קָתָנֵי. בְּתַרְתֵּי בָּבֵי קַמָּיָיתָא: יִשְׂרָאֵל…

    Original text

    מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת — אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵאוֹכְלֵי שׁוּם — אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם — אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בַּכּוּתִים.

    MISHNA: One who takes a vow that deriving benefit from those who rest on Shabbat is forbidden to him is prohibited from deriving benefit from a Jew, and he is also prohibited from deriving benefit from Samaritans [ Kutim ] because they are also Shabbat observers. One who takes a vow that deriving benefit from those who eat garlic on Shabbat night is forbidden to him is prohibited from deriving benefit from a Jew, and he is also prohibited from benefiting from Samaritans. However, if one takes a vow that deriving benefit from those who ascend to Jerusalem is forbidden to him, he is prohibited from deriving benefit from a Jew, but he is permitted to benefit from Samaritans because they do not ascend to Jerusalem, but rather, to Mount Gerizim.

    גְּמָ׳ מַאי ״שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת״? אִילֵּימָא מִמְּקַיְּימֵי שַׁבָּת, מַאי אִירְיָא בַּכּוּתִים? אֲפִילּוּ גּוֹיִם נָמֵי! אֶלָּא מִמְּצֻוִּוים עַל הַשַּׁבָּת.

    GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the expression in the mishna: Those who rest on Shabbat? If we say that the one who took the vow intended to render forbidden deriving benefit from those who uphold Shabbat, i.e., who actually observe it, why mention specifically that he is prohibited from deriving benefit from Samaritans; even benefit from other gentiles who are Shabbat observers should also be prohibited? Rather, the intention of the tanna was to refer to a case where one took a vow that deriving benefit from those who are commanded about observing Shabbat is forbidden, and this tanna holds that the Samaritans are considered true converts, commanded to observe Shabbat.

    אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: ״מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם״ — אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בַּכּוּתִים, אַמַּאי? וְהָא מְצֻוִּוים נִינְהוּ!

    The Gemara asks: If that is so, say the latter clause of the mishna: If he takes a vow that deriving benefit from those who ascend to Jerusalem is forbidden to him, he is prohibited from deriving benefit from a Jew but permitted to derive benefit from Samaritans. Why? But aren’t Samaritans commanded to ascend just like other Jews?

    אָמַר אַבָּיֵי: מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה קָתָנֵי. בְּתַרְתֵּי בָּבֵי קַמָּיָיתָא: יִשְׂרָאֵל וְכוּתִים — מְצֻוִּוין וְעוֹשִׂין, גּוֹיִם הָהוּא דְּעָבְדִי — עוֹשִׂין וְאֵינָם מְצֻוִּוין. בְּעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם: יִשְׂרָאֵל — מְצֻוִּוין וְעוֹשִׂין, כּוּתִים — מְצֻוִּוין וְאֵינָם עוֹשִׂין.

    Abaye said: It is teaching about those who are commanded and actually perform a mitzva, and the mishna is to be understood as follows: In the first two clauses of the mishna, which concern Shabbat observance and eating garlic, both Jews and Samaritans are included because they are commanded and actually perform the mitzva. However, with regard to gentiles, those who perform these mitzvot have the status of those who perform the mitzva but are not commanded to do so. Therefore, the one who took the vow is permitted to derive benefit from them. Concerning the case of those who ascend to Jerusalem, a Jew is commanded to keep this mitzva and performs it, while Samaritans are commanded but do not perform it, so he is permitted to derive benefit from them.

    מַתְנִי׳ ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ״ — מוּתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם.

    MISHNA: If one says: The property of the descendants of Noah is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, he is permitted to derive benefit from a Jew but prohibited from deriving benefit from the nations of the world.

    גְּמָ׳ וְיִשְׂרָאֵל מִי נָפֵיק מִכְּלָל בְּנֵי נֹחַ? כֵּיוָן דְּאִיקַּדַּשׁ אַבְרָהָם, אִיתְקְרוֹ עַל שְׁמֵיהּ.

    GEMARA: The Gemara asks: And is a Jew excluded from the category of the descendants of Noah? They are also descendants of Noah. The Gemara answers: Since Abraham was sanctified and designated to possess a unique role in the world, all his descendants are called by his name and are no longer termed the descendants of Noah.

    מַתְנִי׳ ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם״ — אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם.

    MISHNA: If one says: The property of the offspring of Abraham is forbidden to me, and for that reason I will not benefit from it, he is prohibited from deriving benefit from a Jew but permitted to derive benefit from the nations of the world.

    גְּמָ׳ וְהָאִיכָּא יִשְׁמָעֵאל! ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״ כְּתִיב. וְהָאִיכָּא עֵשָׂו! ״בְּיִצְחָק״, וְלֹא כׇּל יִצְחָק.

    GEMARA: Concerning the mishna’s ruling that the one who takes such a vow is permitted to derive benefit from the nations of the world, the Gemara asks: But isn’t there Ishmael and his descendants, who are also Abraham’s offspring? Why isn’t deriving benefit from them forbidden as well? The Gemara answers: It is written with regard to Abraham: “For in Isaac shall seed be called to you” (Genesis 21:12), which demonstrates that the descendants of Ishmael are not termed the offspring of Abraham. The Gemara asks: But isn’t there Esau and his descendants; they are also offspring of Abraham, since they are descendants of Isaac? The Gemara answers that the words “in Isaac” mean that some of Isaac’s descendants, i.e., the children of Jacob, are included in the offspring of Abraham, but not all the descendants of Isaac.

    מַתְנִי׳ ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה מִיִּשְׂרָאֵל״ — לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. ״שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי״ — לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר, וְאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶן וְהֵן לִי״ — יֵהָנֶה לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם.

    MISHNA: If one says: The property of a Jew is forbidden to me, and for that reason I will not benefit from it, he may purchase items from a Jew for more than the market price and may sell items to a Jew for less than the market price, so that he does not derive benefit from the transactions. If one says: Benefit from me is forbidden to a Jew, he may purchase items from a Jew for less than the market price and may sell items to a Jew for more than the market price, so that he does not derive benefit from the transactions. But although this would be permitted, they do not listen to him, i.e., people will generally not agree to deal with him in a manner that causes them a loss in every transaction. If one says: The property of a Jew is forbidden to me, and for that reason I will not benefit from them, and my property is forbidden to a Jew and they will not benefit from me, in this case he may benefit from the nations of the world but not from a Jew, and a Jew may not benefit from him.

    גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: הַלּוֹקֵחַ כְּלִי מִן הָאוּמָּן לְבַקְּרוֹ וְנֶאֱנַס בְּיָדוֹ — חַיָּיב. אַלְמָא קָסָבַר הֲנָאַת לוֹקֵחַ הִיא.

    GEMARA: Shmuel said: In the case of one who takes a vessel from a craftsman to examine it, and an accident occurs to it while it is in his hand, e.g. it broke, the one who examined it is liable to pay for the damages. Since the one examining the item could have completed the sale at any time, he is treated like a borrower while he examines it, as all the benefit is his. The Gemara comments: Apparently, Shmuel holds that in every sale the primary benefit belongs to the buyer. The buyer benefits much more than the seller, and therefore he must pay for accidents.

    תְּנַן: ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה מִיִּשְׂרָאֵל״ — מוֹכֵר בְּפָחוֹת, אֲבָל שָׁוֶה בְּשָׁוֶה — לָא. וְאִי הֲנָאַת לוֹקֵחַ הִיא — אֲפִילּוּ שָׁוֶה בְּשָׁוֶה! מַתְנִיתִין בִּזְבִינָא דִּרְמֵי עַל אַפֵּיהּ.

    The Gemara raises a difficulty with Shmuel’s statement: We learned in the mishna that if one says: The property of a Jew is forbidden to me, and for that reason I will not benefit from it, he may sell items to a Jew for less than the market price. The Gemara infers: He may sell at a lesser price, but selling the items at a price equal to the market price is not permitted. But if the primary benefit of the sale is to the buyer, then even selling the items at a price equal to the market price should be permitted. The Gemara answers: The mishna is referring to a sale that lies in his face, i.e., an item that arouses no interest among potential buyers. In that case, the seller benefits from the sale even if the item is sold at market value, and this is prohibited.

    אִם כֵּן אֵימָא רֵישָׁא: לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר. וְעוֹד, אֵימָא סֵיפָא: ״שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי״ — [לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת] וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר. וְאִי בִּזְבִינָא דִּרְמֵי עַל אַפֵּיהּ — אֲפִילּוּ שָׁוֶה בְּשָׁוֶה!

    The Gemara asks: If so, say the first clause of that halakha : He may purchase items from a Jew for more than the market price. If the mishna deals with a case where the seller is glad to sell, why does the buyer need to pay more? He should be permitted to pay the market value. Furthermore, say the latter clause of the mishna: If one says: Benefit from me is forbidden to a Jew, he may purchase items from a Jew for less than the market price and may sell items to a Jew for more than the market price. But if it is referring to a sale that lies in his face, then even if he sells at the price equal to the purchase price he has more benefit than the buyer, and it should be permitted.

    סֵיפָא בִּזְבִינָא חֲרִיפָא. אִי הָכִי לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת? אֲפִילּוּ שָׁוֶה בְּשָׁוֶה! אֶלָּא

    The Gemara answers: The latter clause is referring to the opposite case, in a keen [ ḥarifa ] sale, i.e., one in which the merchandise arouses keen interest among potential buyers. Therefore, the buyer benefits if he pays the market price. The Gemara asks: If that is so, that the latter clause is referring to such a case, why should the one who took the vow purchase it for less than the market price? Even at the price equal to the purchase price it should be permitted, since the merchandise is selling well and the seller derives no benefit from it. Rather,