Nedarim 18a

ותיובתא דרב הונא דמדקתני עלתה לו שניה בראשונה מכלל דנזירות שניה נמי חיילא עליה:

לא לעולם דאמר וכו' ומאי עלתה לו לבר מההוא יומא למשלים אותו ושוב מקריב קרבנו ונמצא נזיר אותו יום שנדר עם ימי נזירות של שלשים יום:

אי נמי להכי חייב נזירות שניה כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת דאמר הרי עלי שתי נזירות להכי חייב שתים אי לאו שנשאל אבל אי אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין נזירות חל על נזירות:

והלא דין הוא שלא תהא נזירות חל על נזירות ולא שאר נדרים נדר על נדר:

ומה שבועה חמורה מפרש לקמן אפ"ה אין שבועה חלה על שבועה:

הא קרא בעי פשיטא ודאי דהא איכא חד יומא יתירא:

אם נשאל על הראשונה שבא לפני חכם ושאל על שבועה ראשונה והתיר:

שניה חלה עליו שאם עובר חייב משום שבועה שניה:

אלא משום דכתיב לא ינקה כדאמרי' בשבועות (דף לט.) והתם איכא חומרות אחרות והכא נקט הפשוטות דכתיב בקרא דלא תשא ואע"ג דלא ינקה בשבועת שקר כתיב ומתניתין מיירי בשבועת ביטוי מכל מקום חומרא חשיבותא שוה היא:

מדלא קתני אינו אלא אחת ואע"ג דבכמה מקומות שונה אינו חייב אלא אחת אע"ג דליכא אלא חד חיובא מ"מ היכא דאיכא למיטעי לא הוה ליה למתני מתניתין בהאי לישנא:

לימא מסייע ליה מי שנדר והוי מצי לדחויי כשמואל דאמר דהוי נזיר בהריני נזיר היום הריני נזיר היום אלא רוצה שלא תהא הסיוע קיימת אפילו לרב הונא כיון דמצי לדחויי גם לרב הונא:

שקבל עליו ב' נזירות בבת אחת ק"ק דהוה מצי לדחויי גם לרב הונא דאמר היום ומחר מאי עלתה לו לבר מההוא יומא אלא הפשוט נקט יותר דעלתה משמע לגמרי:

לימא מסייע ליה מי שנזר שתי נזירות כו' וקס"ד השתא כמאן דאמר אין נזירות כו' חלה על נזירות, וברייתא באומר הריני נזיר הריני נזיר, ודחי דברייתא לאו ראיה היא, דאיכא לאוקמה בשקבל עליו שתי נזירות בבת אחת. והוא הדין דהוה מצי לאוקמה באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, ומאי עלתה לו שניה כראשונה חוץ מאותו יום, וכדאוקימנא לה לעיל אבל לא בעי לאוקמה באומר הריני נזיר, וכמאן דאמר נזירות חלה על נזירות, דהשתא סבירא ליה כמאן דאמר אין נזירות חלה על נזירות.

גמ' אמר רבא אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו פירוש אסיפא קאי דקתני דאין שבועה חלה על שבועה שאם נשאל על הראשונה והתירו לו כראוי חכם עוקר הוא את הנדר מעיקרו וכמאן דליתא כלל דמיא והדרא שניה וחיילא עליה למפרע משעה ראשונה ולוקה עליה משום שבועת ביטוי והלכתא כרבא מיהו מסתברא דאפילו דקא אתשיל אראשונה לוקה על שניה משום שבועת שוא דהשתא בשעת שבועתו היתה יצאת שבועה מפיו לשוא ואע"ג דאפשר דמתשיל אקמייתא והויא לה התראת שניה התראת ספק הא קי"ל [פסחים דף סג:] דהתראת ספק שמה התראה ותו דכל כה"ג שמעוכב מעשה שהוא ביד אחרי' לעשו' לא חשיבא התראת ספק דמי יימר דמזדקקי ליה ב"ד וכן כתב רבינו ז"ל בפירוש כתובות בפרק קמא ודין הוא שאם אי אתה אומר כן נזיר ששתה היאך לוקה הא אי בעי אתשיל אנזירותיה אלא ודאי כדאמרן:

ולענין פסק כל שמנה את הראשונה ונשאל עליה עלתה לו שניה בראשונה ומביא קרבנותיו ומגלח ונפטר לו מן הנזירות ולא סוף דבר בשלא הפריש קרבנותיו עדיין שנמצא שלא נשלם הראשון עדיין שהרי הקרבן מכלל נזירות הוא אלא אפילו הפריש קרבנותיו ואפילו כפר ר"ל שהביאן ואפילו גלח שיש שאלה בענין זה אף לאחר שנשלם להפקיע מה שנמנה כמי שאינו ליפרע במנינו מה שהיה ראוי לבא אחריו שמי גרם לשניה שלא תחול ראשונה והרי אינה ומכל מקום בתלמוד המערב אמרו בנזירות אלו מה אנן קיימין אם אמר הרי עלי שתי נזירות הרי נדר אחד הוא והותר מקצתו הותר כלו ושלא כמה שתירץ רב הונא ואם שאמר שלשים ושלשים הרי ששים עליו ואין נזירות שני ראוי לחול אלא לאחר שלשים ראשונים ופירשוה באומר הריני נזיר הריני נזיר וגדולי המחברים פירשוה בין שנדר שתיהן כאחת בין בזו אחר זו ולא יראה כן ואע"פ שבסוגייא זו נראה כדבריהם וכמו שהעמידוה בסוף הסוגיא בשקבל עליו שתי נזירות בבת אחת נראה שדרך דחייה נאמר שהרי רב הונא תירצה כן לדעתו למעלה והרי אין הלכה כמותו:

זה שביארנו במשנתנו באומר על הככר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל שאין השבועה השניה חלה עליו מכל מקום שבועה שניה שבועה היא אלא שתלויה ועומדת ואם נשאל על הראשונה הרי זו חלה לאלתר שאין דבר זה אסור לגמרי מצד שבועה הראשונה עד שנדון את השבועה השניה כמי שאינה אלא תלויה ועומדת ומכל מקום כל שלא נשאל על הראשונה אין לו שאלה על השניה שאין התר לנדר ושבועה שלא חלו וגדולי המחברים שהזכירו בה לשון שאלה והוא שכתבו שאם נשאל בשניה חייב בראשונה לבד דברים מתמיהים הם:

ברש"י ימי נזירות של שלשים יום הס"ד כצ"ל:

ברא"ש משכחי רווחא חיילא הס"ד שניה רווחא חיילא הס"ד שני נזירות כו' דעתה לא כו' כצ"ל:

בר"ן נמי אשבועה שמצות ושבועות כו' הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין כו' כי מתחיל אראשונה כו' כצ"ל:

לבר מההוא יומא יתירא דההוא יומא ודאי צריך הוא להזיר עצמו. אי נמי משכחת לה דליכא יומא יתירא והוי נזיר שתי נזירות כגון שקבל שתי נזירות בבת אחת. דאמר הרי עלי שתי נזירות דהיינו ששים יום דבכי האי גוונא ודאי חלו הואיל ועדיין לא נאסר בכלום ושניהם חלין כאחת לאסור עליו. הילכך עלתה לו שנייה בראשונה דלכי משכחה רווחא חיילא אבל אם אמר היום ונשאל על הראשונה פטור מכלום דאין נדר בתוך נדר.

כגון שקבל שתי נזירות בבת אחת דבכי האי גוונא ודאי חיילא. אבל לא בעי לאוקמי קרא לנזירות אחת ולעבור עליו בשני לאוין על כל הילכות נזירות דכל כמה דמצי למידרש דרשינן ולא מוקמי בלאוי יתירי בפרק כל שעה.

ומאי חומרא דשבועות דקתני ומה שבועה חמורה. אילימא דהיינו חומרא דשבועה חלה על דבר שאין בו ממש מה שאין כן בנדרים בנדר נמי אשכחנא מילתא דליתא בשבועות שכן חל על דבר מצוה כעל דבר הרשות כדאמרינן במתניתין מה שאין כן בשבועות. אלא היינו חומרא דהיכא דנשבע ועבר על שבועתו אף על גב דלקה או שפטרוהו חכמים מן השבועה איתיה בלא ינקה. אף על גב דקרא דלא ינקה כתיב גבי שבועת שוא ואין שבועה חלה על שבועה בשבועת בטוי מפקינן ליה מלהרע או להטיב מכל מקום בשם שבועה משכחנא לא ינקה וגו' ישא את שמו לשוא. אבל נדר כיון דלקה מיפטר ליה. שיטה. וכן כתב הריטב"א ז"ל וז"ל: משום דכתיב בה בשבועה לא ינקה. ואף על גב דלא ינקה לא כתיב אלא בשבועות שוא ואנן בשבועות ביטוי קיימינן דשבועות ביטוי הוא דאין שבועה חלה על שבועה אבל בשבועת שוא לוקה על כל אחת ואחת. אפילו הכי בשם שבועה כתיב לא ינקה ואינו כתוב כלל בנדר. עד כאן.

שאין בו ממש הוה מצי למימר דהאי לא הוי משום קולא דנדר אלא משום דלא איפשר אלא שפיר מזה נקט. הרא"ם ז"ל:

אמר רבא אם נשאל על שבועה ראשונה שבועה שניה חלה עליו ואם אכלו נמי חייב קרבן שבועה.

מדלא קתני חייב אחת דלא קתני שבועה שלא אוכל ואכל חייב אחת דאי תנא הכי הוה אמינא דכולהו לא הוו אלא שבועה אחת כל זמן שלא נשאל על הראשונה חייב אחת אבל נשאל על אחת הראשונה פטור על השנייה דבההיא שעתה דנשבע שבועה שנייה מיחל לא חיילא עליה דהא כבר מושבע ועומד הוא עליה ואין שבועה חלה על שבועה. ומדלא קתני נמי אינן אלא אחת דאי תנא הכי הוה משמע דכולהו אינן אלא אחת וכיון דנשאל על הראשונה פטור אזי על השנייה:

והשתא קתני אינו חייב אלא אחת אלמא דהכי משמע משום דהשתא לית לה רווחא דכל זמן שחייב על שבועה ראשונה אין חל עליו השנייה אינו חייב אלא אחת אבל כי מתשיל עלה חיילא נמי שנייה. אמרי לה מדקתני אינו חייב אלא אחת חיובא הוא דליכא דאינו חייב אכולהו שבועה אלא קרבן אחת אבל איסור שבועה מיהא איכא אכל שבועה ושבועה. למאי הלכתא לכדרבא דאמר אם נשאל על שבועה ראשונה שנייה חלה עליו. פירוש.

וזה לשון שיטה אם נשאל על הראשונה. אשבועה קאי וחכם עוקר את הנדר מעיקרו ודמי כאילו אין שם שבועה כלל. ושנייה חלה עליו דאיגלאי מילתא למפרע דשבועה שנשבע לא היתה שבועה על שבועה שלא היה שם שבועה ראשונה. מדלא קתני חייב אחת וכו'. וכן נראה לפרש עלתה לו שבועה שנייה אטו ראשונה ונאסר עליו הככר אטו שבועה שנייה מדלא קתני חייב אחת דמשמע דמילתא פסיקא ליה לתנא הכא דאחת דהיינו שבועה ראשונה הוא דמחייב ולא אשנייה. מדקתני אינו חייב אלא אחת מכלל דאי לאו דמשמע לן תנא דאינו חייב הוה סליק אדעתא דהוה חייב מדאצטריך ליה לגלויי אשנייה דלא מחייב עלה ואי לאו דאית בה שום שבועה דלכי משכחת היתירא חיילא היכי תיסק אדעתיה. מדעת. ומדלא קתני אלא אחת הא קא משמע לן דחיובא הוא דליכא הא שבועה איכא דהיכא דמשכח רווחא חיילא (דלא) דלכי מיתשיל אראשונה חיילא נמי השניה כדרבא. אידך לישנא גריסא ליה הכי חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא עד כאן. וזה לשון הריטב"א ז"ל: אמר רבא ואם נשאל על הראשונה שנייה חלה עליו מדלא קתני חייב אחת. פירוש דהוה משמע חיוב אחד לכל השבועה. וכן נמי אי הוה תני אינה אלא אחת אבל אינו חייב אלא אחת משמע חיובא הוא דליכא אבל שבועות איתנהו ולא יצאו לבטלה מפיו ואי משכחי רווחא חיילי. אי נמי מדלא קתני אינה אלא אחת וקתני אינו חייב אלא אחת חיובא הוא דליכא הא כי מתשיל על חבירתה חיילא. פירוש דאי הוה קתני אינן אלא אחת הוה משמע ששניהם אינן אלא אחת ובנשאל על אחת תו ליכא שבועה. ויש ספרים שכתוב בהם חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא למאי הילכתא לכדרבא דאמר רבא נשאל על הראשונה שניה חלה עליה. עד כאן.

גמ' אמר רבא אם נשאל עיין לקמן סט ע"א: