Commentary page

Nazir 64b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 64b

Nazir 64b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 162 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שנטמאו בטומאת מת והוזה עליהן בג' ובשביעי והלכו בקבר התהום בשביעי שלהן ולא נודע לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה נזירותו וגילח לנזירות טהרה:

טהורים ואע"ג דנטמאו בשביעי שלהן דלא אלימא הך טומאת התהום למיסתר הואיל וכבר עבר ונטהר לכשנטמא בטומאת התהום:

מתיב רבא ירד לטבול וליטהר מטומאת המת ונמצא מת משוקע בקרקע המערה טמא שחזקת טמא טמא והכא נמי כיון דהוי בחזקת טמא בשביעי שלו כשנטמא בקבר התהום לפי שעדיין לא גילח תגלחת טומאה דנזירות ולא העריב שמשו דתגלחת לאחר ביאת מים הוא כדאמרי' לעיל בפרק [ג' מינין] (נזיר דף מד:) לוקמיניה נמי על חזקתו ולהוי טמא:

אמר ליה מודינא לך בנזיר דכיון דנטמא ביום שביעי שלו קודם תגלחת דטמא ואפי' כי לא נודע לו עד לאחר גילוח דטהרה משום דמחוסר תגלחת טומאה כי נטמא בקבר התהום:

דלא מחוסר ולא כלום והוי בחזקת טהור כי נטמא בקבר התהום ומספיקא לא מחתינן ליה טומאה כדתנן שחזקת טהור טהור:

א"ל עושה פסח נמי ביום ז' שלו קא מחוסר הערב שמש וקאמר דחזקת טמא טמא:

ממילא ערבא וכלא מחוסר ולא כלום דמי:

ואף אביי הדר ביה דאמר הערב שמש לאו חסרון הוא דשימשא ממילא ערבא:

9 more comments on this page.

Rashi on Nazir 64b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהן טהורים מאי טעמא לא אלימא טומאת התהום למיסתר מתיב רבא ירד ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא - אלמא היכא דאתחזק בטומאתו לא מטהרינן בטומאת התהום:

אמר ליה מודינא לך בנזיר דמחוסר תגלחת פי' תגלחת טומאה ומתני' איירי הכא דמחוסר תגלחת שהרי אף טבילה הוא מחוסר שהרי הוא ירד לטבול וכ"ש תגלחת שאחריה ורב המנונא מיירי בשביעי אחר שגילח דנהי דמחוסר הערב שמש בהאי לא קרינן ליה בחזקת טמא כדמפרש ואזיל א"ל אף אנא מודינא לך בנזיר ועושה פסח דלא מחוסר ולא כלום כלומר ואחר שטבל ואחר שגילח אמר ליה אביי והא מחוסר הערב שמש א"ל שמשא ממילא ערבא ואף אביי הדר ביה והודה דשימשא ממילא ערבא ולא חשיב חסרון:

דתניא יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא האי יום מלאת לאו דוקא אלא כלומר חזרה וילדה יום פ"א תביא ב' קרבנות תוך מלאת שחזרה וילדה שנית תוך ימי לידה ראשונה לא תביא רק קרבן א' יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה של אחר מלאת כגון שילדה בשניה ביום ס"ד ללידה ראשונה וחזרה וילדה ביום ס"ד ללידה שניה שהיא תוך מלאת של לידה שניה ולאחר מלאת של לידה ראשונה ת"ל ביום מלאת דכל תוך מלאת בין ללידה שניה הנפטרת בקרבן של ראשונה אינה מביאה אלא קרבן אחד ואמר רב כהנא היינו טעמא דמחסרא קרבן כלומר משום הכי מיפטרא בקרבן אחד לפי שמחוסרת קרבן של לידה ולא יצא עליה שעה שראויה להביא קרבן של לידה ראשונה דבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה והואיל וילדה שנית לא תוכל להביא קרבן של ראשונה עד מלאת לידה שניה והואיל ולא הספיקה למלאות לידה שניה עד שילדה שלישית ולכך דין הוא שתיפטר היא בקרבן אחד:

התם נמי מחוסר הערב שמש כמו והוינן בה התם בלידה שלאחר מלאת אמאי תביא קרבן ללידה שניה הא מחסרא הערב שמש כלומר מי לא עסקינן באשה שלא טבלה לסוף שבועיים כל עיקר הרי אף לאחר שמונים אינה ראויה להביא קרבן לידה ראשונה ואפ"ה מביאה קרבן על לידה שלאחר מלאת:

אמר אביי שימשא ממילא ערבא כלומר לא מיבעיא חסרון הטבילה שאינו חשוב חסרון שהרי מקוה לפניו ובידו ליטבול אלא אף הערב שמש שאינו בידו לא קחשיב חסרון דשימשא ממילא ערבא ואית דמפרשי האי דמיחסרא הערב שמש מטבילה דרבנן בסוף [פ"א] כדאמר בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כא.) ולא נהירא חדא דמדאורייתא אמרי' ותו הא לא בעי הערב שמש דקתני התם דמחוסר כיפורים צריך טבילה לקודש והתם דייק טבילה אין הערב שמש לא אמילי אחרינא:

בתחלה שלא נודע לו כי קבור שם בקבר:

כדרכו בגמ' מפרש אמאי נקטיה:

נוטלו נהי דקבר הידוע אמרינן בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) אסור לפנותו התם הוא דוקא בשנודע בו לדעת שנשאר קבור שם אבל בנמצא אמרינן התם מותר ליטלו מאחר שלא נודע הקבר לבני אדם נכון לומר כי לאקראי נקבר שם:

3 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 64b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

נזיר ועושה פסח שנטמאו בטומאת מת טומאה ודאית והזה שלישי ושביעי וטבלו ואחר כך נטמאו בטומאת התהום ועשה זה את פסחו והנזיר גלח והביא קרבנות טומאה ומנה נזירות טהרה והביא קרבנותיו (וגלח) הנזיר טמא וחייב לחזור ולמנות מתחלה שמזקת טמא טמא כמו שביארנו במשנה ובעושה פסח טהור ואינו צריך לחזור ולעשותו בפסח שני ומה בין זה לזה נזיר מחוסר תגלחת אבל עושה פסח אינו מחוסר כלום וא"ת הרי חסר הערב השמש שימשא ממילא ערבא והוא הדין בנזיר אם אירע לו כן אחר הזאה וטבילה וגלוח הא כל שאירע להם קודם הזאת שביעי וטבילה נזיר סותר וחוזר למנות כשיודע לו ועושה פסח חייב לחזור ולעשותו בפסח שני וגדולי המחברים כתבו אבל אם נטמא בששי לטומאתו חייב וכו' ולא הוצרכו לכך שאף בשביעי כן כל שאירע לו קודם הזאה וטבילה וכבר הרגישו בה גדולי המגיהים:

במסכת נדה ביארנו על איזה צד היולדת או המפלת טמאה לידה ועל איזה צד אין טמאה לידה והדבר ידוע שכל שהאם טמאה לידה חייבת בקרבן וכן ידעת שהיולדת זכר מערבת שמשה ביום מ' ומביאה קרבנה ביום מ"א והיולדת נקבה מערבת שמשה ביום פ' ומביאה קרבנה ביום פ"א מעתה כל שילדה או הפילה וחזרה והפילה בתוך ימי מלאת מביאה קרבן אחד לשניהם ואפילו הפילה פעם שלישית בתוך ימי מלאת של נפל שני וכן פעם רביעית בתוך ימי מלאת של נפל שלישי וכן כמה אינה מביאה אלא קרבן אחד לכלם ואם לאחר מלאת מביאה קרבן שני ודבר זה אי אתה מוצאו אלא ביולדת נקבה שהרי כל שהפילה בתוך מ' יום של תשמיש אין אמו טמאה לידה אפילו ביום מ' אלא אין הענין אלא ביולדת נקבה ועמדה שבועים וטבלה ושמשה והפילה בתוך פ' או אפילו בסוף יום פ' הואיל וכשהפילה את השני לא נראית לקרבן מצד הראשון קרבן אחד לכלם ואפילו חזרה והפילה בתוך ימי מלאת של שני אפילו כמה זה אחר זה וכלן כמי שילדה תאומים זה אחר זה כל שמחוסרת קרבן ראשון בשעת לידת שני אבל אם הפילה בליל אחד ושמנים ומשם ואילך הואיל ונראית לקרבן מצד הראשון חייבת קרבן אחר על השני ושמא תאמר וכשילדה בליל פ"א מיהא אע"פ שטבלה והעריבה שמשה והותרה לבעלה הואיל וצריכה טבילה והערב השמש ביום שמנים ואחד לקדשים שכך הוא דין כל מחוסר כפורים כמו שביארנו באחרון של חגיגה באונן ומחוסר כפורים והרי נמצאת מחוסרת הערב השמש ותפטר בקרבן אחד כבר אמרו שהערב השמש אינו חסרון שימשא ממילא ערבא:

המשנה השלישית וענינה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה כמלא מטה וקובריה הרי זו שכונת קברות בודק ממנו ולהלן עשרים אמה מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאלו מתחלה מצאו נוטלו ואת תבוסתו אמר הר"ם פי' אמרו המוצא דרך משל שיהיה נראה מבלי חפירה ואמר מת שלא יהא הרוג ואמר מושכב לא שימצאהו יושב ואמר כדרכו לא שיהיה ראשו בין ירכותיו לפי שכאשר יהיה בו דבר מאלו הדברים אינו עושה שכונה קברות לפי שנאמר גוים הם ואין להם שכונת קברות וכאשר תבוסה ההכאה ענינו אשר יזכה בו מאמרו מתבוססת בדמיך ובאור זה שהוא עם המת העפר הלח כלו אשר תחתיו ויחפור מהעפר הלח ג' אצבעות ואז יטהר זה המקום וסמכו זה לאמרו ונשאתני ממצרים וידוע שממנה יוציאוהו אמנם הכונה טול עצמי מעפר מצרים שאני שוכב בו לפי שהוא תמצית החמר והבשר המעופש יתערב בזה העפר וכבר בארתי לך בפרק ז' שהעקר אצלנו מת שחסר אין לו רקב ולא תבוסה ולא שכונת קברות זה כאשר נמצא מת אחד או שנים או רבים אבל הם במקום אחר ר"ל קרובים שאנחנו נאמר מקום הוא בו המתים אולם היו ג' מתים ואין כל אחד ואחד ארבע אמות וכן הקבורה שוב דוק בו עשר אמות כמו שיתבאר מתאר הבדיקה בסוף פרק ט' ממסכת אהלות:

אמר המאירי המוצא מת מושכב כדרכו וכו' כבר ביארנו בפרק שביעי שדרכם היה לבדוק את הדרכים החשודים בטומאה ולטהרם מן הטמאות לעולי רגלים ולעושי פסח ולנושאי טהרות וכל שהיו מוצאין קברות בענין שיהא נראה מהם שבית הקברות של ישראל היה או אף קבר יחידי שהיה ידוע שברשות נקבר וקנה את מקומו לא היו מפנין אותו כך גזרו חכמים שלא לפנות את הקבר ושאם פנוהו יהא טמא כדי שלא יבאו לפנותו וכל שהיו מכירין בתכונת הקבר שאינו של ישראל כגון שלא מצאוהו רגליו פשוטות וידיו על לבו אלא ראשו מונח בין ירכותיו או יושב היו מכירין שאינו של ישראל או שבמקרה הושלך לשם ולא על דעת ליקבר ולהשאר שם והיו מפנין אותן אפילו היו רבים והשדה טהור ואם היו מוצאין את הקבר בתכונת קברי ישראל חוששין לה ואם היה קבר יחידי אם היה ידוע להם שברשות נקבר לשם קנה מקומו ואסור לפנותו אלא שהיו מציינין עליו להיותו ניכר לעוברים ואם לא היה ידוע להם אלא שנמצא שם קבר יחידי במקרה מותר לפנותו אלא שנוטל תפוסתו עמו על הדרך שנבאר וקוברו במקום אחר והשדה טהור ואין חוששין שמא מת מצוה היה וקנה מקומו דמת מצוה קלא אית ליה ואם היה מוצא רבים היו מחמירין בה ולביאור ענינים אלו אמרו במשנה זו המוצא וכו' כלומר שהיה חופר אם במקרה אם בכונת בדיקת המקומות החשודים ומצא מת מושכב כדרכו אמר שאף על פי שמצאו כדרכו בתכונת קבר ישראל הואיל ויחיד הוא אין מחזיקין את המקום בבית הקברות אלא נוטלו ואת תפוסתו ר"ל ממה שתחתיו שלחלוחיתו נמס לשם והביאוה מן המקרא דכתיב ונשאתני ממצרים כלומר מעפר מצרים טול עמי ונחלקו בגמרא בשיעור התפיסה מה שאמרו שנוטל את הקיסמין ר"ל מן הנסרים שנשרו מן הארון בקרקע מחמת בלייתם ואת הקוססות ר"ל רגבים שנתדבקו מחמת לחלוחית הדם וזורק את הודאין ר"ל מה שהוא מכיר בודאי מאותם הנסרים שאין שם שום לחלוחית מן המת ומשאיר את הספק וקובר את הכל במקום אחר עם המת והשדה טהור ומה שאמרו על זו בגמרא שהשאר הנשאר עם המת מצטרף עמו לרוב בנין ולרובע עצמות ולמלא תרוד רקב אין הלכה כן שהרי פסקנו שכל שנקבר בארון של עץ אין לו רקב ובתוספות טרחו להעמידה ואין צורך בכך:

Meiri on Nazir 64b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Shita Mekubetzet

אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהם כגון נזיר שנטמא והזה ושנה וטבל ובו ביום עבר על קבר התהום ולא נודע לו עד שהשלים נזירותו והביא קרבנותיו אינו סותר. מתיב רבא לטהר מטומאת מת טמא. אלמא טומאת התהום סותרת בשביעי. בפרק הריני נזיר ובפרק כהן גדול. ומכל מקום כיון שבאה לו הטומאה בשביעי קודם תגלחת שעדיין אין גופו ראוי לתגלחת טהרה הילכך טמא וסותר. אבל אנא מודינא כשבאה לו הטומאה בשביעי לאחר שטבל וגלח דהשתא גופו ראוי לתגלחת טהרה דאין עליו לעשות שום דבר שיעכב תגלחת טהרה. ובעושה פסח נמי אין עליו לעשות שום דבר שיעכבנו משחיטת פסחו ולכך טהור ואינו סותר. והכי נמי הוה מצי לשנויי דמתניתין מיירי דמחוסר טבילה דהא ירד ליטהר מטומאת מת קתני ולא עלתה לו טבילה בודאי. אלא קים להו שאף אם באה לו הטומאה לאחר שטבל כיון דאכתי מחוסר תגלחת טמא לפי שאין ראוי לתגלחת טהרה:

אמר ליה אביי והא מחוסר הערב שמש אף כשלא באה לו הטומאה עד לאחר תגלחת טומאה אכתי אין גופו ראוי לתגלחת טהרה שעדיין מחוסר הערב שמש. אמר ליה שמשא ממילא ערבא. ואין זה חסרון דשמשא ממילא ערבא. הר' עזריאל ז"ל: אומר ככר לבין מפתחות טמא מפתח לבין ככרות טהור. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

מת בכלי וכלי צף על פני המים ויודע הוא שלא האהיל עליו ומספקא ליה אם נגע אם לא נגע. והוא הדין דהוה מצי למימר שרץ בכלי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

על גבי מי חטאת מהו מי אמרינן הא ודאי משקה או דילמא כיון דאפר מעורב בו אוכלא הוא. וקשה אם כן אמאי לא נקט בעלמא ואפר מעורב בהם. ושמא בעי ממי חטאת שמטמאין ואיכא תרתי והוי כטומאה בסמיכתא וגם לא הוי אוכלא. תוספות חיצוניות:

אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהם כגון נזיר שנטמא והזה ושנה וטבל ובו ביום עבר על קבר התהום ולא נודע לו עד שהשלים נזירותו והביא קרבנותיו אינו סותר. מתיב רבא לטהר מטומאת מת טמא. אלמא טומאת התהום סותרת בשביעי. אמר ליה אביי מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת. הילכך אפילו טבל כיון דמחוסר תגלחת סותר ובהכי איירי מתניתין. אבל רב המנונא אמר אחר שטבל וגלח ופסקה הימנו טומאת נזירות. והוא הדין דהוה מצי לשנויי מתניתין בשלא טבל אלא רבותא טפי אשמעינן דאפילו טבל כל זמן שלא גלח סותר. אמר ליה רבא אף אנא מודינא בעושה פסח דלא מיחסר ולא כלום. רבא פריך לאביי דקאמר דמודה רב המנונא דמחוסר תגלחת סותר ואיהו איירי בשגלח. וקאמר ליה רבא אף אנא מודינא בעושה פסח דלא מיחסר מידי. אם כן מאי קא משמע לן רב המנונא מילתא דפשיטא היא כיון שטבל וגלח הנזיר ועושה פסח טבל דתו לא סתר. והוא הדין דהוה מצי למימר כיון שגלח מאי למימרא. אלא נקט עושה פסח דלא מיחסר מידי בתר טבילה. אמר ליה אביי מחוסר הערב שמש. והיינו רבותיה דרב המנונא דאפילו הכי קרינן ביה חזקת טהור. והשיב לו רבא דאין זו רבותא דשמשא ממילא ערבא. כן נראה לי לקיים גירסת הספרים כי ראיתי שמחקוה כל המפרשים. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אמר ליה מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת מתניתין מיירי כשבאה לו טומאה בשביעי קודם שגלח שאין גופו ראוי לתגלחת טהרה לדברי ר' אליעזר אם לא גילח תגלחת טומאה תחלה שהרי לר' אליעזר מתחיל למנות נזירות טהרה משביעי לאחר תגלחת. אבל הבאת קרבן טומאה לא מעכבא תגלחת טהרה כיון שמתחיל למנות יום שביעי כדמוכח בפרק הריני נזיר ובפרק כהן גדול. ומכל מקום כיון שבאה לו הטומאה בשביעי קודם תגלחת שעדיין אין גופו ראוי לתגלחת טהרה הילכך טמא וסותר. אבל אנא מודינא כשבאה לו הטומאה בשביעי לאחר שטבל וגלח דהשתא גופו ראוי לתגלחת טהרה דאין עליו לעשות שום דבר שיעכב תגלחת טהרה. ובעושה פסח נמי אין עליו לעשות שום דבר שיעכבנו משחיטת פסחו ולכך טהור ואינו סותר. והכי נמי הוה מצי לשנויי דמתניתין מיירי דמחוסר טבילה דהא ירד ליטהר מטומאת מת קתני ולא עלתה לו טבילה בודאי. אלא קים להו שאף אם באה לו הטומאה לאחר שטבל כיון דאכתי מחוסר תגלחת טמא לפי שאין ראוי לתגלחת טהרה:

יכול לא תביא וכו' ובפרק שני דכריתות פליגי בה ר' יהודה ורבנן דתנן התם ר' יהודה אומר מביאה על הראשונה ואינה מביאה על השניה מביאה על השלישית ואינה מביאה על הרביעית. והך ברייתא כרבנן דר' יהודה. הרא"ש ז"ל בפירושיו: התם נמי הא מיחסרא הערב שמש. פירוש המפלת יום שמונים ואחד דקיימא לן דמביאה שני קרבנות דאף אור לשמונים ואחד מחייבי בית הלל שני קרבנות:

3 more comments on this page.

Shita Mekubbetzet on Nazir 64b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

אָמַר רַב הַמְנוּנָא: נָזִיר וְעוֹשֵׂה פֶסַח שֶׁהָלְכוּ בְּקֶבֶר הַתְּהוֹם בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן — טְהוֹרִים. מַאי טַעְמָא — דְּלָא אַלִּימָא טוּמְאַת הַתְּהוֹם לְמִיסְתַּר.

Rav Hamnuna says: In the case of a nazirite and one performing the ritual of the Paschal offering who walked by a grave in the depths, i.e., an unknown grave, on their seventh day of their purification, i.e., seven days after they were sprinkled with the purification waters after having contracted ritual impurity imparted by a corpse, they are pure. If the nazirite shaved for his impurity and completed his naziriteship in purity or if the one performing the ritual of the Paschal offering sacrificed his offering, then when he eventually discovers the impurity, it is considered as though he were pure all along. What is the reason for this lenient ruling? It is because the ritual impurity imparted by a grave in the depths is not strong enough to negate their actions, i.e., the nazirite offerings or the Paschal offering.

Segment 2

מֵתִיב רָבָא: יָרַד לִיטָּהֵר מִטּוּמְאַת הַמֵּת — טָמֵא, שֶׁחֶזְקַת טָמֵא — טָמֵא, שֶׁחֶזְקַת טָהוֹר — טָהוֹר.

Rava raised an objection to this ruling from the statement of the mishna that if there is one whose impurity imparted by a grave in the depths is uncertain and he descended to purify himself from the ritual impurity imparted by a corpse, he is impure, as a person or item that has the presumptive status of impurity remains impure, and one that has the presumptive status of purity remains pure. Here too, the nazirite and the one performing the ritual of the Paschal offering had not completed their purification at the time, as the seventh day following their being sprinkled had not ended. As their presumptive status is impure, they are retroactively rendered impure, even by an impurity of the depths.

Segment 3

אֲמַר לֵיהּ: מוֹדֵינָא לָךְ בְּנָזִיר, שֶׁמְחוּסָּר תִּגְלַחַת.

Rav Hamnuna said to Rava: I agree with you with regard to a nazirite who descended to purify himself and who is lacking the act of shaving. He has yet to shave his head for his impurity and is therefore not completely pure. Consequently, he follows his prior presumptive status of impurity.

Segment 4

אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אַף אֲנָא מוֹדֵינָא לָךְ בְּעוֹשֵׂה פֶסַח, דְּלָא מְחוּסָּר וְלָא כְלוּם. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא מְחוּסָּר הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ! אֲמַר לֵיהּ: שִׁימְשָׁא מִמֵּילָא עָרְבָא.

Rava said to him: I, too, agree with you with regard to one performing the ritual of the Paschal offering that he is pure, as he is not lacking anything. Since he does not have to perform any action on his body before he can bring an offering, one can say that he already has a presumptive status of purity on the seventh day. Abaye said to him: But he is still lacking sunset, i.e., he is not fully pure until the sun sets on the seventh day. Rava said to Abaye: The sun sets by itself, and therefore this cannot be seen as a deficiency involving an action.

Segment 5

וְאַף אַבָּיֵי הֲדַר בֵּיהּ. דְּתַנְיָא:

The Gemara comments: And even Abaye accepted Rava’s answer and retracted, as can be seen from that which is taught in a baraita . By Torah law, a woman who gives birth to a boy is ritually impure for seven days, and a woman who gives birth to a girl is impure for fourteen days. At that point, the woman immerses in a ritual bath and is purified. Any blood that emerges from the woman during her days of purity, i.e., for forty days following the birth of a male and eighty days following the birth of a female, does not render her impure. She cannot bring the offering brought by a woman who has given birth or miscarried until she has immersed at the end of these days (see Leviticus, chapter 12). The baraita discusses a case where a woman who had given birth became pregnant and miscarried before she had brought her offering for the first birth.

Segment 6

יוֹם מְלֹאת — תָּבִיא. תּוֹךְ מְלֹאת — לֹא תָּבִיא.

The baraita teaches: If a woman miscarried on the day of the fulfillment of her purity, on the eighty-first day after a female, she must bring a separate offering for the miscarried fetus, as she was obligated to bring one offering before her miscarriage. If she miscarried during the fulfillment, i.e., before the conclusion of the eighty days for the birth of a daughter, she does not bring two offerings but only one, just as is the halakha in the case of one who gives birth to twins.

Segment 7

יָכוֹל לֹא תָּבִיא עַל לֵידָה שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת, אֲבָל תָּבִיא עַל לֵידָה שֶׁלְּאַחַר מְלֹאת, וְתִיפָּטֵר מִשְּׁתֵּיהֶן —

The baraita continues: One might have thought that she should not bring an offering for her childbirth, i.e., miscarriage, that occurred before the fulfillment of the days of her purity but she should bring for her childbirth that occurred after its completion. In other words, if she had yet another miscarriage, after the days of her purity for her initial birth but within the eighty days of purity following her first miscarriage, she should bring an extra offering and thereby discharge both obligations, of her birth and her final miscarriage.

Segment 8

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבִמְלֹאת יְמֵי טׇהֳרָה״. בְּיוֹם מְלֹאת — תָּבִיא, תּוֹךְ מְלֹאת — לֹא תָּבִיא.

Therefore, to counteract this possibility, the verse states: “And when the days of her purity are fulfilled… she shall bring” (Leviticus 12:6). This teaches that it is only if she miscarried on the day of the fulfillment itself that she must bring an offering for a miscarriage, but if she miscarried before the fulfillment of the days of her purity of the earlier miscarriage, even if this occurred more than eighty days after the first birth, she does not bring another offering.

Segment 9

אָמַר רַב כָּהֲנָא: שָׁאנֵי הָכָא, דִּמְחַסְּרָא קׇרְבָּן. הָתָם נָמֵי, מְחַסְּרָא הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ!

Rav Kahana said in explanation: Here it is different. The reason why she does not bring an offering for a miscarriage during her days of purity is that she lacks the possibility of bringing her offering. Since she cannot bring her offering until the end of her term of purity, she cannot incur another obligation during this period, no matter how many births occur within eighty days of the previous one. However, this leads Rav Kahana to ask: There too, if she had a miscarriage on the day of the completion of her term, she cannot bring her offering either, as she lacks sunset. Why, then, must she bring an additional offering?

Segment 10

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: שִׁימְשָׁא מִמֵּילָא עָרְבָא.

Abaye said to Rav Kahana: The sun sets by itself and is not considered a deficiency with regard to her purity. This discussion shows that Abaye accepted Rava’s reasoning, as he submitted the same argument himself in a different context.

Segment 11

מַתְנִי׳ הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִילָּה, מוּשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ — נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ.

MISHNA: One who finds a corpse for the first time, i.e., he discovers a single corpse in a place that was not previously established as a cemetery, if the corpse is lying in the usual manner of Jewish burial, he removes it from there and also its surrounding earth. It is assumed that this corpse was buried there alone. There is no concern that this area is a cemetery and therefore the corpse may not be moved, nor does one take into account the possibility that another corpse may be buried in the vicinity.

Segment 12

שְׁנַיִם — נוֹטְלָן וְאֶת תְּפוּסָתָן. מָצָא שְׁלֹשָׁה, אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה — הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת.

Similarly, if he found two corpses, he removes them and their surrounding earth. In a case where he found three corpses, if there is a space between this corpse and that corpse of four to eight cubits, in a standard design, this is a graveyard. There is a concern that this might be an ancient cemetery.

Nazir 64b

Nazir 64b

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text