Commentary page

Nazir 26b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 26b

Nazir 26b. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 148 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

תניא כוותיה דרבא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי כו' את השאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים דכיון דאמר אלו לחטאתי כמי שאבדו דמי וכמי שנפרדו דמי והשאר הוי להו כמפורשין:

ומועלין בכולן בכל השאר דבשאר יש עולה ובעולה איכא מעילה:

ואין מועלין במקצתן דאיכא למימר של שלמים הן ובשלמים ליכא מעילה לפני זריקת דמים:

דמי עולה יביא בהן עולה והשאר יפלו לנדבה דכל היכא דמעורב חטאת ביניהן כסתומין דמי:

ומועלין בכולן משום דמי חטאת שביניהם ואי קשיא והא אמרינן דמי חטאת לא נהנין ולא מועלין לא קשיא דהא דתני מתני' לא נהנין ולא מועלין בדמי חטאת משום דמת ואין ראויין להקרבה אבל כי לא מת מועלין בדמים שהרי ראויים להקרבה:

ולא במקצתן [שמא] שלמים הן:

אבל בהמה הרי היא כמפורשת שאם מת והניח ג' בהמות הרי היא כמפורשת משום דאית ביה היכר דהך דהויא נקבה לצורך חטאת והאי דהוי זכר עולה והאי דהוי איל בן ב' שנים לצורך שלמים וכיון דהויין להו כמפורשין חטאת תמות ושלמים יקרבו כדברי מתני':

ל"ש אלא תמימים וכה"ג דפרשינן:

6 more comments on this page.

Rashi on Nazir 26b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

תניא כוותיה דרבא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי דמי חטאת ילכו לים המלח - [ובמת] מיירי ובתוספ' (פ"א דמעילה) גרסי' בהדיא ומת:

והשאר חציו לעולה וחציו לשלמים דודאי עומדין לשניהם דכיון דאמר והשאר לשאר נזירותי הוי כאילו אמר לקרבנות נזירותי דאינו יכול [להביא מכל] המעות א' מהן או עולה או חטאת כדפרישית (לעיל עמוד א' ד"ה ולאפוקי) [ואין לו תקנה עד] שיביא [ב'] בהמות ומחלל המעות עליהם ואומר בכל מקום שיש בהם דמי עולה יהיו מחוללים על בהמה זו וכי גמירי דיפלו לנדבה היינו דוקא כשדמי חטאת מעורבים בהן ומועלין בכולן אם נשתמש בדמי עולה שיש בהם מעילה ולאו דוקא בכולן דה"ה ברובן דא"א (אי) דליכא בהן דמי עולה ואין מועלין במקצתן דשמא כל הנך מעות דשלמים נינהו ובדמי שלמים אין מועלין מידי דהוה אשלמים מחיים:

והשאר יפלו לנדבה שהרי דמי חטאת מעורבין בהן והלכה היא בנזיר ולר"ש בן לקיש כדאית ליה:

ומועלין בכולן בשביל דמי חטאת המעורבין בהן והן בני מעילה:

ואין מועלים במקצתן כי אותו מקצת ראוי לבוא כולו שלמים והקשה הר"ם [דלמה] לא ימעלו אפילו במקצת כיון דנופלין כולן לנדבה דהיינו עולת קיץ למזבח משתמש לה בדמי עולה וצריך לומר דעד שעת הקרבה שמקריבו לעולה לא נפק משם שלמים שהיו עליהם עד הנה:

אבל בהמה הרי היא כמפורשת ולכאורה איירי בבהמה דחזיא ליה לנזיר כמו כבשה שקריבה חטאת וכבש שקרב עולה ואיל שקרב שלמים וכמפורשין דקאמר רב הונא היינו שיקריב כל אחד קרבנו כדיניה וקמ"ל רב הונא נהי דלא פירש זה לחטאת זה לעולה זה לשלמים מ"מ קריבי כל חד וחד כי דיניה ולא נראה דא"כ מאי קמ"ל רב הונא והא מתני' היא דמייתי בסמוך רשב"ג אומר הביא ג' בהמות ולא פירש כו' ועוד דמסתמא איירי רב הונא בהך מיעוטא דבהמה דממעט נמי ממעות דהיינו נסכא וסואר קורות דלא חזי להקרבה לכ"נ דאיירי בבהמה דלא חזיא לנזיר כגון ג' פרים או ג' שעירים דבנזיר איל וכבש וכבשה הוא דאיכא והא דקאמר רב הונא כמפורשת ר"ל כמפורש' בתערובת מאותן כולן כמו שבמפורשין דלעיל גבי אלא אפילו לחטאתו ולעולתו ולשלמיו מפורשין הן דהוי פירושו מפורשים בתערובת דמיין והולכין לאיבוד וא"ת כיון דמיירי בבהמה דלא חזיא לנזיר בהקרבה כדפרישי' אלא כגון שלשה פרים או שלשה שעירים מה לי בעלי מומין מה לי בתמימים כי היכי דבעלי מומין חשיב סתומין הכי נמי בתמימים וי"ל דתמימים ודאי אע"ג דלא חזיא להקרבה לנזיר כ"א לדמי מ"מ חל עליה קדושת הגוף [דאינה] נפדית בלא מום מידי דהוה אמקדיש זכר לדמיו שלא הקדיש הדבר עצמו לעולה אלא לקנות בדמיו לעולה דהיינו לדמי עולה דקדוש קדושת הגוף ואם תאמר ומי דמי התם בידו להקדישן קדושת הגוף לעולה גופה אבל הכא אין בידו להקדישן לנזירות דהא לא חזיא כדפרישית וי"ל דסבר לה כרבנן דתמורה (דף יט:) דאמרי המפריש נקבה לאשם אע"ג דלא חזיא לאשם שהוא בא זכר מ"מ חל עליה קדושת הגוף דבעי מום לפדות עליה ואם תאמר סוף סוף קשה דמאי שנא תמימים דהכא וההוא דתמורה (דהני) דהמפריש נקבה לאשם מהמקדיש זכר לידי נסכים דלא נחתא ליה קדושת הגוף כדאמרינן בשבועות (דף יא.) משום דגופיה לא חזיא לנסכים וי"ל דלא דמי דהתם לא חזי כלל לשום נסכים שבעולם אבל תמימים דהכא ונקבה דתמורה נהי דלא חזו לקדושת הגוף דהאי קרבן שהפריש עליו מ"מ ראוי לקרבן אחר ה"נ בבהמה וא"ת ונהי דנחתא עלייהו קדושת הגוף ובעיא מום לפדות עליו סוף סוף לדמי קיימי א"כ מאי שנא תמימים וי"ל דשנא ושנא דבעלת מום ראויה לימכר מיד ולקנות קרבנות נזיר ג' בהמות הצריכים לו אבל תמימים לא חזיא לימכר מיד כדפרישית דבעי מום לפדות עליו ואיכא שהייה ופר"ת כיון דשהה אצלו לזמן מרובה חיישינן אולי נתן לבו להזכיר שם חטאת על אחת מהם אך לא בירר והוי כאומר לחטאתו ולעולתו ולשלמיו דהוו מעורבין בתערובת והוליכו לאבוד ויש להוסיף ולתת טעם דמעות ובעלת מום דחזו ליה לאלתר ולקנות בהן הקרבנות עצמן הצריכין לנזיר לכך ליכא למיחש שמא נתן לבו לפרש בתערובת דלמה יפרש בלבו בתערובת הואיל ובידו לפרש ולברר מיד כשיקנה הקרבנות ענין הצריכין לנזיר אבל היכא דאיכא שהייה ליכא למימר הכי:

אבל נסכא לא אבל סואר קורות לבנות האי אבל קאי אמתני' דקתני מעות סתומין יפלו לנדבה ועלה קאי דוקא המעות אבל הפריש ג' נסכות או ג' קורות אין להם דין סתומין אלא דין מפורשין בתערובת דהולכין כולן לאבוד וטעמא משום שהייה כדפרישית דאין דרך למכור כספיו מיד עד שימצא אדם הצריך להם וימכרם ביוקר לר"נ נסכא נמי חשיב סתומין שפעמים שקונין מיד אבל קורות דרך להשהות עד שימצא אדם הצריך לקנותם לצורך הבנין:

אלא [מעתה] מעות ולא עופות לכאורה משמע דמיירי בעופות דלא חזי להקרבה כגון אווזין ותרנגולין דומיא דנסכא וסואר קורות דממעט נמי לעיל ממעות וא"א לומר כן דאווזין ותרנגולין לשום קרבן לא חיילא קדושת הגוף עליהן ויכול למוכרן לאלתר בלא מום והוי להו בהמה בעלת מום דחשיב לעיל כמעות ועוד דההוא דרב חסדא דמייתי עלה מיירי בתורין ובני יונה וה"נ יש לפרש הנך עופות בתורין ובני יונה וא"ת סוף סוף הא בנזיר קיימינן ובנזיר לא חזו כלל ואינהו נמי הוו להו לגבי נזיר כמו אווזין ותרנגולין וי"ל כיון דחזי לשום קרבן חיילא קדושת הגוף עלייהו מידי דהוה אפרים ואשעירים דפירשנו לעיל ומיהו אכתי קשה דאי חיילא עלייהו קדושת הגוף תו לא מיפרקי (דמיו) דאין לעופות פדיון אפילו כשיפול בהם מום א"כ אין ראוי לנזיר כלל לא לימכר ולא להקריב קרבנותיו ועוד דההיא דרב חסדא דמייתי עלה מיירי בחייבי קינין משמע דהאי פירכא נמי בחייבי קינין לכך נ"ל דמיירי ודאי קינין כמו זב וזבה וכיוצא בהן וגם בחייבי קינין דשייך בהו דין סתומין כמו בנזיר כדאמרינן לעיל הילכתא האמור בנזיר וכל דדמי ליה כמו בחייבי קינין א"נ מיתוקם נמי אפילו בנזיר וכגון בנזיר טמא שצריך שתי תורין חד לחטאת וחד לעולה דבטמא נמי הילכתא כדמשמע בשילהי פירקין וה"פ מעות ולא עופות כלומר אם חייבי קינין הפריש תורין ובני יונה ולא פירש בשעת לקיחה ומת קודם הקרבה או הפר לה בעלה דלא יהבינן להו דין דסתומין לענין זה שיקריב הכהן אי זה שירצה חטאת ואי זה שירצה עולה לפי דבריך שאתה אומר מעות דוקא הוו סתומין ולא בהמה דחשיב בהמה כמפורש בתערובת אילו נתן דעתו על אחת מהן חטאת וכן גבי עופות נמי ליחוש לכך אם לא פירש בשעת לקיחה שמא נתן דעתו בין לקיחה להקרבה לנדר בלבו חד לחטאת וחד לעולה ולא יוכל הכהן להקריב אותה איזה שירצה לחטאת ואיזה שירצה לעולה:

1 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 26b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

הפריש שלש בהמות אע"פ שלא פירש אי זו לעולה ואי זו לחטאת ואי זו לשלמים הרי הן כמפורשות שהרי החטאת באה נקבה והעולה כבש בן שנה והשלמים איל בן שתי שנים והרי זה כמפורש ואם מת הנקבה תמות והכבש יקרב עולה והאיל לשלמים ומ"מ אם היו בעלות מום לצורך דמים הפרישן והרי הן כסתומין והוא הדין אם הפרישן שלש חתיכות של כסף ולא פירש וכן סואר של שלש קורות ושאר שלשה מיני מטלטלין כלן כמעות ליקרא סתומים להיות כלם נופלים לנדבה ואין אומרין שיוציא מהם שיעור דמי חטאת לים המלח מפני שאין סתומה אלא במעות שהם מתערבים ביחד אבל אלו אין שלשה הגופים מעורבים אלא כל גוף שבהם עומד בפני עצמו אלא כלם כמעות ליקרא סתומים אחר שלא פירשו ויפלו כלם לנדבה:

זהו פסק היוצא לנו מן השמועה ואתה למד ביאורה מתוך דברינו ומ"מ בתוספות טרחו לפרשה בדרכים אחרים ובאריכות דברים וקושיות ותירוצין ואין צורך בכך:

Meiri on Nazir 26b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Shita Mekubetzet

ומועלין בהם בכולן בעולה מעורבת בהן בכולן לאו דוקא אלא כל זמן שהיו ביחד. ואין מועלין במקצתם בחצין לבד שמא כולהו שלמים נינהו. וזה כפירוש רש"י ז"ל:

לא שנו אלא מעות הא דאמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר דיפלו לנדבה היינו דוקא במעות או בדבר העומד לימכר לאלתר במעות. אבל בהמה לא שאם הפריש בהמה בין אחת בין שלש ואמר אלו לקרבנות נזירותי לא אמרינן אם מת או הופר דיפלו לנדבה אלא הוי כחטאת מפורשת שנתערבה בעולה ושלמים דימותו. ואם מכרן דמים ילכו לים המלח. דלא נתקבלה הלכה אלא למעות או בדבר העומד לימכר לאלתר במעות:

לא שנו אלא תמימה לא שנו דבהמה הוי כדמפורשת אלא תמימה. לא מיירי (אלא) בבהמות הראויות לקרבנות נזירות כגון כבש וכבשה ואיל. דאם כן היכי הוה בעי רב שימי בר אשי לאפלוגי בהא ולמימר דבהמה לא הוי כמפורשת דהא מלתא דפשיטא היא דאי אפשר להיות בהם תערובת דכבשה על כרחין חטאת היא וכבש עולה ואיל שלמים. כדקאמר רבן שמעון בן גמליאל בסמוך הפריש שלש בהמות ולא פירש הראוי לחטאת תקרב חטאת. אלא מיירי בבהמה שאינה ראויה לקרבנות נזירות כגון שלשה פרים או פר אחר דכיון שאינה עומדת לימכר לאלתר שצריכה לרעות עד שתסתאב כרבנן דר' שמעון דאמרי בפרק ואלו קדשים המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב כו' ר' שמעון אומר תמכר בלא מום לא הוי כמעות והוי כמפורשת שנתערבה וכי מת או הפר לה תמות. אבל בעלת מום הויא כמעות לפי שעומדת לימכר מיד. והאי טעמא שייך לר' יוחנן דאית ליה הלכה היא בנזיר דאמר דוקא במעות נתקבלה ההלכה או בדבר העומד לימכר לאלתר במעות. ולריש לקיש דיליף לה מקרא איכא לפרושי בה טעמא דחיישינן שמא באריכות הזמן פירש אלו דמים לחטאת ואי אפשר שיקריבו מהם עולה הלכך ילכו לים המלח.

אבל נסכא לא לא הויא כסתומה לפי ששומתה ידועה ולא דמיא למעות. ולריש לקיש אינה נמכרת מיד עד שיחקרו לידע שומתה וצריך שהות ואיכא למיחש (שמא) שמא פירש מחציתה או שלישיתה לדמי חטאת.

אפילו נסכא הויא כמעות משום שמוכרין אותה לאלתר במעות או משום דהיא עצמה מעות כיון שקונין בה. ולריש לקיש נמי אין צריך שהות במכירתה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אבל סוורא של קורות לא קביצת של קורות יחד לא הוי כמעות. כך היא סברא שהבעלי בתים מקבצין קורות לצורך בנין שלהם ואין דרך למוכרן אלא באין ומחללין את קדושתייהו על הבהמות. תוספי הרא"ש ז"ל: מאי טעמייהו דרבנן. הנהו אמוראי דאמרי מעות ולא בהמה ולא נסכא ולא סוורא של קורות אם כן מעות גמירי ולא דבר אחר. אלא מעתה מעות ולא עופות כלומר המפריש קן לחובתו ולא פירש איזה לעולה ואיזה לחטאת הוי כמפורש אחד לעולה ואחד לחטאת ואין הדבר ידוע. ואם מת ימותו. וגם אין הבעלים יכולין לברר ולומר זו לעולה וזו לחטאת כדאמרינן לעיל מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי. רצה להביא בהן חטאת לא יביא עולה לא יביא משום דחשבינן להו כמפורשין ואין ידוע למה. הכא נמי כיון דחשבתו לכל דבר חוץ ממעות אם כן כשהפריש קן לחובתו הוי כמפורש ואין הדבר ידוע ולא יוכלו הבעלים או הכהן לבררם שמא ישנה מעולה לחטאת. ואם מת ימותו ולא אמרינן יקרבו עולות כדין סתומין דאמרינן לעיל תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה. ואף על גב דאמרינן אין מקיצין בעופות היינו שלא יקחו עולת העוף משופר נדבה אבל אם העוף קדוש כבר מקיצין בו. והכי אמרינן ביומא בפרק טרף בקלפי אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין מתפרשין כו'.

ואמאי והא מעות גמירי ולא דבר אחר וכיון שהפרישו הבעלים ולא פירשו הוו כמפורשין שנתערבו והיאך יתפרשו בעשיית הכהן. אלא שמע מינה כהן יכול לבררם כדכתיב ולקח ועשה. אלמא עופות כסתומין והוא הדין נמי בהמה ונסכא וסוור של קורות. ואם מת או הפר לה בעלה יפלו לנדבה. ולריש לקיש פריך הכי: כי היכי דאמרת בבהמה ונסכא וסואר של קורות משום דרגיל לשהותן חיישינן שמא פירש הכי נמי במפריש קן כיון שעומדין אחד לחטאת ואחד לעולה מסתבר נמי למיחש שמא פירש. ואם מת ימותו ולא אמרינן יפלו לנדבה. וכן כל מפריש קן סתום לא יוכל עוד להתברר. אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין כו' כדפרישית. אלא שמע מינה דלא חיישינן לשמא בירר וכן נמי בבהמה ונסכא וסואר של קורות. וקשה דאדפריך מדרב חסדא ליפרוך מכמה משניות דתנן בהן קן סתומה אלמא דמתבררין אחר כך אף על פי שהפרישן סתומין. וכי תימא כגון שהבעלים אומרים שלא בררו אם כן הא דרב חסדא נמי נוקי הכי. ועוד האיך נחוש שמא ביררן כיון שהוא עצמו מביאן לכהן ולא אמר לו זו חטאת וזו. עולה. וי"ל דדעת המקשה דאין שום דבר מתפרש אלא בשעת הפרשה או בשעת עשייה ולא בנתיים. והכי פריך אלא מעתה ולא עופות. אם הפריש עופות סתומין ומת נמי חיישת שמא אחר כך ביררן וימותו. והאמר רב חסדא כו' אלמא דאין דבר מתפרש אלא או בשעת הפרשה או בשעת עשייה וכן בהמה ונסכא וסואר של קורות נמי אין מועיל בירור אחר שהקדישו. וכן משמע ביומא בפרק טרף בקלפי דלאו דוקא בעופות קאמר רב חסדא אלא בכל קרבנות. ובקיצור הוה מצי למיפרך למאי דקאמר דחייש בבהמה ונסכא שמא בירר אחר כך והאמר רב חסדא כו'. אלא דניחא ליה למפרך מעופות אעופות.

Shita Mekubbetzet on Nazir 26b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא: ״אֵלּוּ לְחַטָּאתִי וְהַשְּׁאָר לִשְׁאָר נְזִירוּתִי״, דְּמֵי חַטָּאת — יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח, וְהַשְּׁאָר — יָבִיא חֶצְיוֹ לְעוֹלָה וְחֶצְיוֹ לִשְׁלָמִים. וּמוֹעֲלִין בְּכוּלָּן, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן.

The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: If one said: This money is for my sin-offering and the rest is for the rest of my obligations of naziriteship, and he died, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, and as for the rest, he brings a burnt-offering with half of it, and half of it goes for a peace-offering. And one who benefits from all of it is liable for misuse of consecrated property, due to the value of a burnt-offering that is included in the money. But one is not liable for misuse of consecrated property if he benefits from some of the money, as the money he took is possibly that of the peace-offering, to which the prohibition against misuse does not apply.

Segment 2

״אֵלּוּ לְעוֹלָתִי וְהַשְּׁאָר לִשְׁאָר נְזִירוּתִי״, דְּמֵי עוֹלָה — יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה, וּמוֹעֲלִין בְּכוּלָּן, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן.

If one said: This money is for my burnt-offering and the rest is for the rest of my obligations of naziriteship, the money for the burnt-offering goes for a burnt-offering, and one who benefits from it is liable for misuse of consecrated property. And the rest is allocated for communal gift offerings, as the sum includes the value of a sin-offering. And one who benefits from all of it is liable for misuse of consecrated property, due to the value of a sin-offering included in it, but one is not liable for misuse of consecrated property if he benefits from some of the money, as he might have taken the money for a peace-offering, as stated above.

Segment 3

אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מָעוֹת, אֲבָל בְּהֵמָה — הֲרֵי הִיא כִּמְפוֹרֶשֶׁת.

§ Rav Huna said that Rav said: They taught only that there is a difference between unallocated and allocated money of a nazirite with regard to money designated for the purchase of offerings. However, if one designated an animal it is treated as allocated. A nazirite is obligated to bring three types of animals, a female sheep for a sin-offering, a male sheep for a burnt-offering, and a ram in its second year for a peace-offering. It is therefore evident which offering he had in mind when designating a particular animal. Consequently, if the owner died each offering is treated in the appropriate manner: The sin-offering must be left to die, like all sin-offerings whose owners have died; the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering; and the peace-offering is brought as a peace-offering, although it must be eaten in one day and does not require bread.

Segment 4

אָמַר רַב נַחְמָן: הָא דְּאָמְרִי בְּהֵמָה הֲרֵי הִיא כִּמְפוֹרֶשֶׁת, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּמִימָה, אֲבָל בַּעֲלַת מוּם — הֲרֵי הִיא כִּסְתוּמָה. אֲבָל נְסָכָא — לָא.

Rav Naḥman said: When they say that if one designates an animal it is considered as allocated, they taught this only if it is unblemished and is fit to be sacrificed itself. However, if one separated a blemished animal, even if he set aside the three required types, a female sheep, a male sheep, and a ram in its second year, each one is considered as unallocated. This is because one will not sacrifice the animals themselves but will sell them and use the money. However, this is not the case with regard to a bar of silver [ naskha ]. If one separated three silver bars they are considered allocated, as each is a distinct item, designated for a particular offering.

Segment 5

וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אֲפִילּוּ נְסָכָא, אֲבָל סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת — לָא. אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי לְרַב פָּפָּא: מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן — דְּאָמְרִי: מָעוֹת, וְלֹא בְּהֵמָה וְלָא נְסָכָא, מָעוֹת וְלָא סְווֹרָא? אֶלָּא מֵעַתָּה: מָעוֹת וְלֹא עוֹפוֹת!

And Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Even a silver bar is considered unallocated; however, a pile [ sevar ] of beams is not. If he set aside three piles of construction beams for his offerings, they are treated as allocated money. Rav Shimi bar Ashi said to Rav Pappa: What is the reasoning of the Rabbis, i.e., Rav, Rav Naḥman, and Rav Naḥman bar Yitzḥak, who say: Money and not an animal, and not a silver bar; and similarly, money and not a pile? Do they maintain that the halakha of unallocated funds applies only to money and not to other items? However, if that is so, one should likewise say that it applies to money and not birds.

Segment 6

וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַקִּינִּין מִתְפָּרְשׁוֹת, אֶלָּא אִי בִּלְקִיחַת בְּעָלִים, אִי בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן.

And if you would say: So too, this is in fact the case, and birds cannot be considered allocated, but what about this statement that Rav Ḥisda said: Nests, i.e., a pair of turtle doves or pigeons, one for a burnt-offering and the other for a sin-offering, are considered allocated only by either the acquisition of the owner, if the owner designates each bird for a particular offering upon their purchase, or by the actions of the priest who decides which bird is for which offering when he sacrifices them. This clearly indicates that the birds are considered unallocated beforehand.

Segment 7

אַמַּאי? הָא מָעוֹת גְּמִירִין לָהּ!

Therefore, the question arises: Why is this so? Didn’t we learn this halakha only with regard to money, whereas Rav Ḥisda’s statement indicates that birds are also considered unallocated? If Rav Ḥisda’s opinion is accepted, the same halakhot should also apply to animals, bars, and piles of beams.

Nazir 26b

Nazir 26b

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text