Commentary page

Nazir 22b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 22b

Nazir 22b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 219 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מר זוטרא בריה דרב מרי אמר הא דמיבעיא לן הכא אשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אפילו למ"ד בעל מיגז גייז היינו דבעי רמי בר חמא בפ"ק דמסכת נדרים:

הרי עלי כבשר זבחי שלמים כגון שמונח לפניו בשר זבח שלמים ומחית נמי דהיתרא קמיה ואמר זה כזה מהו:

כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס כדהויין הני זבחי שלמים קודם זריקה ואסירא:

או דילמא בצננא מתפיס בהתירא דאית ביה והיינו לאחר זריקה שהותר בשר באכילה ושריא בצננא היינו לבסוף דכל דבר שהוא חם מצטנן לבסוף וה"נ לגבי הך איתתא כי אמרה ואני אי אמרת דבעיקרא מתפיס הויא לה כקודם הפרה ואסירא ואי אמרת דמיתפסה בצננא הויא לה כלאחר הפרה ושריא:

מי דמי התם כי אמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים אפי' אמרת דבצננא מיתפיס אפ"ה אסור דזבחי שלמים לאחר זריקת דמים מיקדש קדיש דאינו נאכל אלא לשני ימים ולילה אחד דאיכא למימר הכי איתפיס בציננא דאם לא כן מאי אהני דיבוריה:

אבל הכא כו' ולא דמי כלל ומהכא לא תפשוט:

איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא דאמר אע"ג דלאחר זריקת דמים מיקדש קדיש כיון דמצי אכיל ליה חוץ לחומת עזרה בכל העיר אי אמרת בציננא תפיס ודאי שרי אלא הכי איבעיא לך (ודאי) אמרה לו:

הריני בעיקביך ובא בעלה של ראשונה והפר לה אליבא דמ"ד בעל מיגז גייז מהו אמרינן הא דקאמרה לה הריני בעיקביך בכולי מלתא משמע אם לנזירות לנזירות אם להיפר היפר וכיון דהיפר בעלה לראשונה מישתריא נמי חבירתה [והאי] בעיקביך משמע בסוף:

7 more comments on this page.

Rashi on Nazir 22b · Sefaria

Tosafot

מר זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו דרמי בר חמא דבעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו כי מתפיס אינש במעיקרא מתפיס או לא - בנדרים (דף יא:) משמע ליה דמיבעיא ליה לרמי בר חמא אחר שנזרקו הדמים ואמר ככר זה עלי כבשר זבחי שלמים ובשר שלמים קודם זריקה אסור באכילה ואחר זריקה מותר באכילה ומיבעיא ליה כי אמר ככר זה עלי כבשר זבחי שלמים אם דעת הנודר לומר כמו שהיה בשר זבח שלמים מעיקרא קודם זריקה והככר אסור או שמא דעתו כבשר שלמים השתא אחר זריקה דשרי וגם הככר יהיה מותר ובשמעתין יש מפרשים דמר זוטרא בריה דרב מרי בעי למידחי הפשיטותא שפשט הש"ס מברייתא דתניא להדיא היא מותרת וחבירתה אסורה ופשיט דנימא מיגז גייז והשתא מר זוטרא דחי לעולם מיעקר עקר כדאסיקנא מההיא דמביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף וחבירתה דאסורה היינו משום דבמעיקרא מיתפסה כלומר מיתפסה נפשה להיות כמותה עד שלא יפר לה בעלה שהיא אסורה ובאותו איסור דעתה לנדור ולעמוד אפי' יפר בעלה ויעקור נדרה למפרע כדאשכחן דרמי בר חמא מבעיא ליה הכי אי אמרינן כבמעיקרא מתפיס וקשה טובא להאי פירושא חדא דרמי בר חמא לא פשיט לי' דבמעיקרא קמתפיס ועוד דהתם בבעי' דרמי בר חמא הזריקה אינה מתרת הבשר אלא מזריקה ואילך ולא למפרע והתם ודאי אי אמר כמעיקרא מתפיס אסור אבל גבי הפרה דבעל אי מיעקר קעקר אפי' אם אמרת כמעיקרא מתפיס חבירתה היה לה להיות מותרת שהרי הנדר כאילו לא חל מעולם ועוד דמאי שנא ממתני' דקתני כי הותר הראשון הותרו נמי כולם משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו [והכא] בעינן למימר אפי' אם הבעל עקר הנדר מעיקרו חבירתה אסורה [וזה] מצינן ליישב בדוחק ולומר כי החכם אינו מתיר אלא בפתח וחרטה [ומשוה] ליה לנדר טעות מעיקרא והלכך כשהתיר הראשון הוי כאילו לא היה הנדר הזה מעולם כלל הלכך הותרו כולם אבל הבעל מיפר לאשתו בלא חרטה ופתח מגזירת הכתוב הלכך אפי' אי מיעקר קעקר לענין זה חשיב כאילו נשאר עליה נדר קצת וחבירתה אסורה ודוחק וע"ק דהשתא מר זוטרא בעי למימר אפי' אי בעל מיעקר קעקר תיתסר חבירתה ולעיל קאמר הש"ס בפשיטותא למאי נפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני אי אמרת מיעקר קא עקר. (איהי) נמי אישתראי נמצא מר זוטרא סותר ההיא סוגיא וע"ק דבתר הכי כי דחי מי דמי התם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים וכו' לא אתא הדחייה שפיר להאי פירושא דהסברא הפוכה ויש ליישב ולומר דר"ל ומי דמי וכולה מילתיה דמר זוטרא היא ולשון נזיר משונה הוא כלומר אע"ג (דהכא) [דהתם] הבעיא אינה פשוטה הכא ודאי יש לנו לומר בפשיטות דבמעיקרא קמתפיס (דמי) ודוחק ועוד מה לנו להביא הבעיא דרמי בר חמא [דל] מהכא הבעיא יש לנו לומר דבמעיקרא קמתפיס כדמפרש ואזיל ויש ליישב בדוחק דמשום הכי הביא הבעיא להודיענו הסברא דבמעיקרא קמתפיס דאי [לאו שמעינן] בעלמא הא סברא לא נאמר לה הכא דבמעיקרא קמתפיס וע"ק דלישנא דתניא בהדיא [משמע] הפשיטות קיימא כדתניא לעיל (נזיר דף כא.) נמי תניא בהדיא וקאי ולכן נראה להר"ם לפרש דמר זוטרא לא דחי הפשיטות אלא קיימא דבעל מיגז גייז וקאמר היינו דרמי בר חמא כלומר תפשוט מהך ברייתא בעי' דרמי בר חמא דכי היכי דאמרי' דחבירתה אסורה כי אמרה ואני אלמא במעיקרא מתפיס אע"ג דחבירתה יודעת שזאת האשה יכולה לבא לידי היתר ע"י שיפר בעלה אלא אמרי' ואני כמעיקרא כמו שאמרה אסורה עכשיו אהיה גם אני ה"נ נימא כשאמר ככר זה כבשר זבח שלמים דבעי למימר כקודם זריקה אך קשה דמי דמי דודאי גבי אשה אמרי' דדעתה אמעיקרא משום דבשעת איסור חבירתה נדרה ואמרה ואני אבל דרמי בר חמא הנודר נודר בשעת היתר אחר זריקת דמים ואמאי נימא דדעתיה אמעיקרא וצ"ל דסוגיא [דהכא] ס"ל דבעיא דרמי בר חמא נמי איירי בכה"ג דקאמר הרי ככר זה כבשר זבח שלמים קודם זריקה ובהכי פליגי סוגיא דידן אסוגיא דנדרים התם דקאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים. (הגה"ה) דאיכא למימר דלאחר זריקת דמים דהתם בגמרא אינה מלישנא דרמי בר חמא דרמי בר חמא לא אמר יותר אלא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו וע"כ מפרש הש"ס לאחר זריקה שמתפיס אחר זריקה ויכול להיות דלפני זריקה שאלה וכן סובר סוגיא דהכא וכן מפרש בבעיא דאומן קונה בשבח כלי דמפרש לה הש"ס בפ' המקבל (ב"מ קיב.) לענין עובר בל תלין ובפרק הגוזל קמא (ב"ק צט.) בע"א וכן בפ"ב דב"ק (דף יט.) דיש שינוי לצרורות הש"ס מפרש בכמה פנים הבעיא איך נשאלה למלתא בבית המדרש בעת קדמונים (הגה"ה) ודחי הש"ס דלא תפשוט הא מהך ברייתא דלא דמי דהתם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים אע"ג דלאחר שנזרקו הדמים מצי אכיל ליה בחוץ מיקדש קדיש כלומר אכתי יש קדושה בבשר לענין דאסור לאכול חוץ לירושלים וה"ה דמצי למימר דאית בה קדושה לענין טומאת הגוף דאסור לאכול בשר שלמים בטומאת הגוף וכן חוץ לזמנן וחדא מנייהו נקט כלומר התם איכא למימר אם במעיקרא מתפיס בקודם זריקה או לאחר זריקה לפי שהאדם טועה לימא אחרי שיש בבשר קדושה גם אחר זריקה לענין חוץ שייך לאתפוסי ביה ולכך איכא לספוקי אם דעתו אמעיקרא או אחר אבל הכא זאת האשה שאמרה ואני יש לנו לומר דודאי ר"ל דדעתה אמעיקרא ליתפס וליאסר בקודם שיפר לה בעלה דאי ס"ד בציננא מתפיס הא הפר לה בעלה פי' ציננא אחר ההפרה אחר שנצטנן והלך לו האיסור ע"כ י"ל דבמעיקרא קמתפיס בקודם שהיפר לה בעלה ואי [בציננא] לאיתפוסי א"כ אין כאן איסור כלל ובמה תיטעי להתפיס אחר ההפרה אבל בשלמים טועה להתפיס גם אחר זריקה לפי שיש קדושה גם בבשר אחר זריקה לענין חוץ וכמה מילי דפרישית:

איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא ודאי איכא למיפשט בעיא דרמי מברייתא דלעיל ואין לדחות דחיה זו שבא לחלק ביניהם דודאי דמו אהדדי:

אמרה לה הריני בעיקביך פירוש האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה לה הריני בעיקביך כאילו אמרה הריני בסופך לשון ואתה תשופנו עקב (בראשית ג׳:ט״ו) כלומר בסוף דרכך אם תותר את גם אני אהיה מותרת שלא אקבל עלי נזירות ולא יחול עלי או דלמא כי מקמי דליפר לה בעלה ואסורה כי בעיקביך יש לפרשו כמו עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (שם כו) ואפילו אם תותר הראשונה השניה אסורה דבדעתה להיות כמעיקרא קודם שיפר לה בעלה וכשאמרה בעיקביך כאילו אמרה ואני דאמרינן לעיל בברייתא היא מותרת וחבירתה אסורה דכיון דחל עליה נזירות לא פקע בהתרת הראשונה דבעל מיגז גייז:

ואי ס"ד כי אמר בעיקביך בעיקרא קמתפיס ואפילו תותר הראשונה השניה אסורה א"כ במתניתין נמי אמאי אינו מיפר לה ליפר לה דידה ולוקים דידיה אלא ש"מ בכולה מלתא מיתפיס ואותה שאמרה בעיקביך היא נמי מותרת ואריכות לשון בעלמא הוא וה"נ דעת הבעל כי אמר לה ואני דעתיה אכולה מילתא אם תותר היא שגם הוא יהיה מותר ולא יחול הלכך לא מצי מיפר דקאי בלא יחל דברו ואם תאמר והא במתניתין לא אמר כ"א ואני וי"ל דהכי מדמי ליה דכי היכי דאשה דאמרה הריני בעיקביך בכולה מילתא ה"נ בעל בכולה מילתא מיתפיס דנהי דודאי דאיניש בעלמא שאמר ואני דעתו כמעיקרא מפני שאין בידו להתיר ואינו נותן דעתו להתיר אבל בעל שבידו להתירה דעתו להתיר יותר משאר מתפיסים והוי כאילו אמר הריני בעיקביך ודחי לא לעולם כמעיקרא מתפיס ומ"מ אינו יכול להפר הכא כיון דאמר ואני כאומר קיים ליכי דמי אי מיתשיל אהקמתו מיפר ואי לא לא:

ורמינהו הריני נזיר ואת ואמרה אמן שניהם אסורין ואי לאו שניהם מותרים מפני שתלה נדרו בנדרה - וסבירא ליה דבעל מיעקר קא עקר ואי יפר לה גם שלו יותר [וקאי] בלא יחל דסבירא ליה לתנא דברייתא דהכי קאמר הריני נזיר אם את ואפילו לא אמר אם ולכך אם אמרה אמן שניהן אסורין והיינו דקפריך אמתני' דקתני כי אמר לה הריני נזיר ואת דמיפר שלה ושלו קיים ואם לאו שלא אמרה אמן שניהם מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה ולא דינא להיות נזיר אם לא תהיה גם היא נזירה:

אמר רב יהודה תני ברישא מיפר שלה ושלו קיים כמתני' ותני ברישא שניהם אסורין עד שלא יפר ולא כמו שהיינו סבורין מעיקרא שאינו יכול להפר את שלה דנהי דסיפא משמע שתלה נדרו בנדרה דקאמר ואם לאו שניהם מותרין אפ"ה יכול להפר שלה משום דסבירא ליה להאי תנא דבעל מיגז גייז וזהו החידוש דאתא לאשמעינן אבל רישא דקתני אסורים כל זמן שלא הפר אין זה שום חידוש דפשיטא דשניהם אסורין כל זמן שלא הפר:

אביי אמר אפי' תימא כדקתני ברייתא כגון דאמר ואם את דקא תלי נדרו בנדרה מתני' דקתני הריני נזיר ואת משום הכי מיפר שלה ושלו קיים - [פי'] ברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר ואם את שתלה נדרו בנדרה כלומר אם את נזירה גם נזירותי יחול [לפיכך] שניהם אסורין ואינו יכול להפר כדמשמע לישנא דשניהם אסורין והיינו טעמא לפי שתלה נדרו בנדרה ואם יפר את שלה גם את שלו יתבטל וקאי בלא יחל דסבירא ליה דבעל מיעקר עקר ומתני' דקתני הריני נזיר ואת פירוש שאינו תולה נדרו בנדרה אלא הוא מקבל אנפשיה ממה נפשך ואת פי' שאינו תולה נדרו בנדרה אלא הוא מקבל נזירות אנפשיה ואת דקאמר ששאל לה אם גם היא מציא לקבל נזירות אנפשה ואת דקאמר ששאל בתמיה בלשון שאלה קאמר לה כלומר רוצה את להיות נודרת כמו כן:

Tosafot on Nazir 22b · Sefaria

Shita Mekubetzet

רב זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו דרמי בר חמא דבעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו. פירש ר"ת דרב זוטרא בא ליישב דלא תקשינה הנך תרתי ברייתות אהדרי ומתוך כך תפשוט בעיא דרמי בר חמא. וסבירא ליה לרב זוטרא דכלהו תנאי סברי בעל מיעקר עקר כדמוכח ברייתא קמייתא מדאינה מביאה עולת העוף. ואם שתת יין ונטמאת למתים אינה סופגת ארבעים. ואפילו הכי סוברת הברייתא בתרייתא דחברתה אסורה משום דבעיקר קא מתפיס. דאף על פי שהפר לה בעלה ועוקר הנדר מעיקרו דעתה להתפיס כמו שהיתה מעיקרא קודם שהפר לה בעלה. ותפשוט מהכא הא דבעי רמי בר חמא בפרק קמא דנדרים אם היה לפניו בשר זבחי שלמים לאחר זריקה ואמר פירות הללו כזה מהו מי אמרינן בעיקרא למה שהיה לפני זריקה קא מתפיס ואסור או דילמא בצננא קא מתפיס כמו שהיה עתה לאחר זריקה שנצטנן האיסור והלך לו קא מתפיס. ומהכא תפשוט דבעיקרא קא מתפיס. ואם תאמר אי מעקר עקר מה בין זה לאומר הריני נזיר ואומר חברו ואני דאמרינן הותר הראשון כו'. ויש לומר כו' ככתוב בתוספות. ובתוספותיו ז"ל כתב וז"ל: ועוד נראה לחלק דאפילו לא תתבטל עקר הנזירות לגמרי כאלו לא נדר לא דמי למתני'. דאלו היה יודע השני שיתיר לו חכם לראשון היה דעתו לומר הריני ממש כמותך. אבל הכא היתה יודעת שהפר לה בעלה לראשונה דשייך טפי למימר בעיקרא מתפיס. עד כאן לשונו. וא"ת היכי בעי למיפשט מהכא בעיא דרמי בר חמא דהויא אחר זריקה כדמוכחא סוגיא דהתם הלכך שייך למימר בה כדהשתא קא מתפיס. אבל הכא אמרה ואני קודם שהפר לה בעלה הלכך מסתבר למימר בעיקרא קא מתפיס. וי"ל כיון דמעקר עקר איגלאי מלתא דבשעה שאמרה ואני היתה ראשונה מותרת והויא לה כמתפיס בבשר זבחי שלמים לאחר זריקה. ואם תאמר השתא דאמרינן דבעיקרא קא מתפיס אם כן אפילו אמרה ואני אחר שהפר לה בעלה תהא אסורה מידי דהוה אמתפיס בבשר זבחי שלמים לאחר זריקה דפשטינן מהכא דבעיקרא קא מתפיס. וי"ל דלא דמי דודאי שלמים אף לאחר זריקה שם זבח עליהם ואיכא למימר דכוונתו להתפיס בעיקרו. אבל אשה לאחר הפרה אין שום נזירות עליה והוי כאדם שלא נדר מעולם ואמר חברו עליו ואני. מי דמי התם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים אף על גב דמצי אכיל ליה בחוץ מיקדש קדישי ואיכא למימר מיטעא טעי האי נודר וסבור שיכול להתפיס בשלמים לאחר זריקה הלכך אמרינן בצננא קא מתפיס. אבל הכא ליכא למיטעי ולמימר דבצננא קא מתפיס הלכך אפילו אמרינן הכא בעיקרא קא מתפיס בבעיא דרמי בר חמא מצינא למימר דבצננא קא מתפיס. והיה קשה להר"ם על פירוש שיטה זו דבעינן למימר דסבירא ליה למר זוטרא דאף על גב דבעל מעקר עקר הויא חברתה אסורה. ולעיל פשיטא ליה לתלמודא דאי מעקר עקר דחברתה שריא. והיה מפרש דודאי מהך ברייתא פשטינן דמיגז גייז ופליגא אברייתא דלעיל. והכי קאמר מר זוטרא תיפשוט מהכא בעיא דרמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו. וסבירא ליה דבעיא דרמי בר חמא הוי במתפיס לפני זריקה ואחר כך נזרק הדם. כי מתפיס איניש בעקרא מתפיס כמו שהוא עתה או דילמא בצננא מתפיס כיון שיודע שהדם עומד ליזרק וכגון דחזינא הכא דאי מיגז גייז חברתה אסורה שמע מינה בעיקרא מתפיס שגם היא יודעת שסופה יכולה לבא לידי היתר על ידי הפרת הבעל. ומיהו קשה דבפרק קמא דנדרים משמע דבעי רמי בר חמא לאחר זריקה כו' ככתוב בתוספות. וי"ל כו' ככתוב בתוס'. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

אי נמי הכי קאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים ואמר כן לפני זריקה אחר שנזרק הדם מהו. איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא. ואין לחלק ביניהם ואי אמרינן הכא בעיקרא קא מתפיס כמו כן נאמר בההיא דרמי בר חמא. אלא האי איבעיא ליה הריני בעיקביך. תוספי הרא"ש ז"ל:

דבעי רמי בר חמא בפרק קמא דנדרים הרי עלי פירות אלו כבשר זבחי שלמים. אי נמי כגון (דמיית) דמחית בשר זבחי שלמים קמיה שנזרק הדם עליה (ומיית) ומחית נמי דהתירא קמיה ואמר זה כזה מהו. כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס כמו שהיה בשר זה קודם זריקת הדם שהיה אסור באכילה ואסור. או דילמא כבשר זבחי שלמים לאחר זריקה קאמר שהבשר מותר באכילה ומותר. ופירוש בצננא היינו לבסוף דכל דבר שהוא חם מצטנן לבסוף. ויש מפרשים מצננא כמו שהיא עכשיו אחר שנצטנן האיסור ונח לו ונעשה היתר. ויש תימה שהרי במלתא דרמי בר חמא כי מתפיס בעיקרא גם אחר שנעשה בשר השלמים היתר אמרינן והוי תפיסותא. ואלו הכא ודאי אי אמרה חברתה ואני אחר שהפר לה בעלה אפילו אמרינן בעיקרא מתפיס לאו כלום הוא דדוקא כי אמרה חברתה ואני קודם שהפר אמרינן חברתה אסורה. ואם כן היכי פשיט מינה דרמי בר חמא. וי"ל דבדדמי שייך שפיר בעיקרא אחר זריקה דכך נקראת בשר שלמים אחר זריקה כמו לפני זריקה הלכך איכא למימר דבעיקרא מתפיס. אבל הכא כי אמרה אשה זו ואני ליכא למימר בעיקרא מתפיס אלא אם כן אמרה זה קודם הפרה והפר לה הבעל דהשתא אפילו כי אמרינן דמעקר עקר הויא תפיסותא. וא"ת כיון דאפילו אי אמרינן דמעקר עקר חברתה אסורה מאי איכא בין אי אמרינן מיגז או מעקר עקר. יש לומר נפקא מינה כגון ששתתה יין וגילחה במזיד ואחר כך הפר לה בעלה. אי מעקר עקר אינה לוקת. ואי מיגוז גייז תלקה. וכן אם נטמאה ואחר כך הפר אי מעקר עקר לא תביא עולת העוף ואשם. ואי מיגז גייז מביאה עולת העוף ואשם. שיטה. וזה לפי פירוש ר"ת:

הכי גרסינן הרי עלי כבשר זבח שלמים מהו כי מתפיס בעיקרא מתפיס או דילמא בצננא קא מתפיס. פירוש האומר פירות הללו כבשר זבח השלמים מהו. מי מתפיס בעיקרא קודם זריקת דמים והוי דבר הנדור ומיתסר בפירות. או דילמא בצננא כו' לאחר זריקת דמים ונצטנן האיסור ואם כן דבר הנדור לא הוי ולא מיתסר בפירות. והכא נמי בעיא דאיבעיא לן אי חברתה אסירא או שריא ודאי אי חפיטא בהדיא וחברתה אסורה. אבל לעולם תיבעי לך אי מעקר או גייז לענין מלקות או קרבן כגון אם נטמאת או שתת קודם הפרה. והאי ודאי מצינן לאוכוחי מההוא דלעיל דאוקימנא כר' אליעזר דמעקר עקר אבל מההיא דחברתה אסורה לא מצינא למיפשט דלאו טעמא משום דמיגז גייז אלא משום דבעיקרא קמיתפיס. ואי אמרת מיתפיס איניש בעיקרו והיינו טעמא דחברתה אסורה ותפשוט בעיין דרמי בר חמא. מי דמי התם אף על גב דבצננא מיתפיס. אף על גב דלאחר זריקת דמים מצי אכיל ליה מקדש קדיש. פירוש מי דמי ליכא למפשט בעיין דרמי בר חמא מהכא כי נמי אמר טעמא משום דבעיקרא קא מתפיס. דבההיא דרמי איכא קדושה בעיקרא ובצננא ואם כן איכא לספוקי הכי דאף על גב דמותר לאוכלו חוץ לעזרה לאחר זריקה מכל מקום קדוש הוא לאוכלו תוך חומת ירושלם ולשני ימים ולילה אחד ובהא איכא למיטעי. אבל בההיא דלעיל כי אמרה ואני מי איכא למימר דבצננא קמתפיס לאחר הפרה אי הכי מה קבלה עלה. אם כן ליכא למיפשט למידי ולא דמו אהדדי. יש מפרש הך פירושא דמי דמי דגם גבי חברתה אסורה לא תיפשיט בטעמא משום דבעקרו מתפיס וכיון דלא שייך בצננא כדפריך לא שייך בעיקרא.

איכא דאמר היינו דבעי רמי בר חמא ודאי הך דחברתה אסירא איכא לדמויי ולמימר טעמא משום דבעיקרא מתפיס. אבל הא מבעיא לי הריני בעקביך מהו. ודאי אמרה לה הריני בעקביך. פירוש אלא הא ודאי איכא למיבעי. גירסא אחריתי אלא הכי איבעיא לן אמרה לה הריני בעיקביך מאי. בכולה מילתא משמע ושריא או דילמא במקמי דהפר לה בעל משמע ואסירא. פירוש האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה הריני בעקביך ובא בעלה של ראשונה והפר לה. מהו מי אמרינן בעקביך ככולה מילתא משמע. כלומר בכל דרכיך לגמרי ואפילו בסוף המעשה משמע. בסוף המעשה הרי הפר לה בעלה ושריא נמי חברתה. או דילמא מאי בעקביך בסוף הנזירות מקמי דליפר לה בעל. ואם כן אף על פי שהפר בעל לראשונה השנייה אסורה. שיטה:

ורמינהו הריני נזיר ואת אם אמרה אמן שניהם אסורין ואינו יכול להפר דהא קאמר הריני נזיר אם את נזירה וכי אמרה אמן הרי שניהן אסורין ואם היפר לה מופר לעצמו. ואם לאו שלא אמרה אמן שניהם מותרין שהרי תולה בנזירה כלומר אם את נזירה הריני נזיר. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל:

אמר רב יהודה תני בברייתא מיפר שלה ושלו קיים פירוש ולא תיתני שניהם אסורין. ולכך שלו קיים דמיגז גייז סבירא ליה. עוד יש לפרש דכי נמי מעקר עקר שלו קיים דלא תלה נדרו אלא בקבלתה גרידא שאם תקבל היא נזירות על עצמה יהיה נזיר ואם יפר לה שוב אין בכך כלום. שיטה: וכתירוץ שני כתב הרא"ש ז"ל בפירושיו וז"ל: אמר רב יהודה תני ברישא מיפר את שלה ושלו קיים כדתנינן במתניתין. ואף על גב דסיפא משמע שתלה נדרו בנדרה דאם לא אמרה אמן שניהם מותרין. איכא למימר דודאי תלה נזירותו בקבלת נזירותה הילכך אם לא קבלה עליה גם הוא אינו נזיר. אבל אם קבלה עליה לא תלה הפקעת נדרו בהפרתה. עד כאן:

Shita Mekubbetzet on Nazir 22b · Sefaria

Original text

Segment 1

מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי אָמַר: הַאי, הַיְינוּ דְּרָמִי בַּר חָמָא. דְּבָעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: ״הֲרֵי עָלַי כִּבְשַׂר זֶבַח שְׁלָמִים״, מַהוּ?

Mar Zutra, son of Rav Mari, said: This problem, with regard to one who associated himself with the vow of a woman whose naziriteship was later nullified, is in essence the same as the dilemma of Rami bar Ḥama concerning a different issue. As Rami bar Ḥama raises a dilemma: If someone said about a certain object: This is forbidden to me like the flesh of a peace-offering, what is the halakha ? Is this a vow or not?

Segment 2

כִּי מַתְפֵּיס אִינִישׁ, בְּעִיקָּרָא מַתְפֵּיס, אוֹ דִּלְמָא בִּצְנָנָא מַתְפֵּיס?

The Gemara explains the two sides of the dilemma: When a person associates himself with a prohibition by means of another object, does he associate himself with it by its fundamental state? In this case, this would mean that he has associated himself with an article from which it is prohibited to benefit, as the flesh of a peace-offering is forbidden before its blood is sprinkled. Consequently, the vow would take effect. Or perhaps one associates himself with the item by its eventual permitted state [ bitzenana ], and as the flesh of a peace-offering may be eaten after the sprinkling of its blood, the vow is ineffective. This question is apparently analogous to the issue of the second woman’s vow: Is she referring to the fundamental, initial state of the first vow, before its nullification, or to its later, permitted state, after it has been dissolved?

Segment 3

מִי דָּמֵי? הָתָם כֵּיוָן דְּאָמַר ״הֲרֵי עָלַי כִּבְשַׂר זֶבַח שְׁלָמִים״, אַף עַל גַּב דִּלְאַחַר שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ מָצֵי אָכֵיל לֵיהּ בַּחוּץ, מִיקְדָּשׁ קָדֵישׁ. אֲבָל הָכָא, אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּצְנָנָא קָא מַתְפֵּיס — הָא הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ! אִיכָּא דְּאָמְרִי, הַיְינוּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא וַדַּאי.

The Gemara refutes this argument: Are the two cases comparable? There, since he said: It is forbidden to me like the flesh of a peace-offering, even though after its blood has been sprinkled it can be eaten outside the courtyard, nevertheless it is sacred to a certain extent, which means that his vow is referring to a forbidden object. However, here, if it should enter your mind that the second woman associates herself with the object’s permitted state, her husband has nullified her vow, and therefore there is no vow at all, which renders the statement of the second woman meaningless. Some say that this last refutation is not accepted. In their opinion, the dilemma concerning two women who vowed is certainly similar to that of Rami bar Ḥama.

Segment 4

אָמְרָה לָהּ, ״הֲרֵינִי נְזִירָה בְּעִיקְבֵיךְ״, מַהוּ? ״הֲרֵינִי בְּעִיקְבֵיךְ״ — בְּכוֹלָּא מִילְּתָא, וְשַׁרְיָא. אוֹ דִלְמָא כְּמִיקַּמֵּי דְּלֵיפַר לַהּ בַּעְלַהּ, וַאֲסִירָא?

The Gemara asks: If the second woman said to the first who vowed naziriteship: I am hereby a nazirite in your footsteps, and the husband of the first woman subsequently nullified her vow, what is the halakha of the second woman? Again the Gemara clarifies the two sides of the question: Does the statement: I am hereby a nazirite in your footsteps, mean in all matters, and therefore her vow is dissolved, as the vow of the first woman was ultimately nullified; or perhaps this statement is referring to her status before her husband nullified her vow, and therefore the second woman is bound by her vow?

Segment 5

תָּא שְׁמַע: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְאָמַר ״וַאֲנִי״ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי אֲמַר לַהּ ״הֲרֵינִי בְּעִיקְבֵיךְ״ — בְּעִיקָּרָא קָא מַתְפֵּיס, לֵיפַר לַהּ לְדִידַהּ וְלוֹקֵים דִּידֵיהּ.

The Gemara suggests: Come and hear an answer to this question from the mishna: With regard to a woman who vowed to be a nazirite and her husband heard and said: And I, he cannot nullify her vow with which he associated himself, as he would thereby be canceling his own vow. And if it should enter your mind that when he says to her: I am hereby a nazirite in your footsteps, he associates himself with the fundamental state of the vow, and it does not mean that they should be linked throughout, in that case let him nullify her vow and uphold his. In this manner the husband remains bound by his own vow while nullifying his wife’s vow.

Segment 6

אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ בְּכוֹלָּא דְּמִילְּתָא מַתְפֵּיס, וְהִלְכָּךְ הוּא דְּלָא מָצֵי מֵיפַר. הָא אִשָּׁה דְּאָמְרָה ״הֲרֵינִי בְּעִיקְבֵיךְ״, הִיא נָמֵי מוּתֶּרֶת!

Rather, must one not conclude from it that he associates himself with all matters of the vow, and therefore in his case he cannot nullify her vow, as he would thereby be nullifying his own, but with regard to a woman who said: I am hereby a nazirite in your footsteps, she is also permitted by the nullification of the first vow?

Segment 7

לָא, לְעוֹלָם בְּעִיקָּרָא מַתְפֵּיס, וְהָכָא כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ ״וַאֲנִי״ — כְּאוֹמֵר ״קַיָּים לִיכִי״ דָּמֵי. וְאִי מִתְּשִׁיל אַהֲקָמָתוֹ — מָצֵי מֵיפַר, וְאִי לָא — לָא.

The Gemara rejects this argument: No; actually, it is possible that one associates himself with the fundamental state of the vow, and here, in the case of a husband, there is a different reason that he cannot nullify the vow. Since he says to her: And I, he is considered to have said: It is upheld for you, as his own vow indicates his acceptance of hers. And therefore, if he requests from a halakhic authority the dissolution of his upholding of her vow, he can nullify her vow, and if he does not submit this request he cannot nullify his wife’s vow.

Segment 8

״הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ״, וְאָמְרָה ״אָמֵן״ — מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּים. וּרְמִינְהוּ: ״הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ״, וְאָמְרָה ״אָמֵן״ — שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, וְאִם לָאו — שְׁנֵיהֶם מוּתָּרִין, מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה נִדְרוֹ בְּנִדְרָהּ.

§ The mishna teaches that if a husband said: I am hereby a nazirite and you, and his wife said: Amen, he can nullify her vow and his remains intact. And the Gemara raises a contradiction to this from a baraita ( Tosefta 3:5): With regard to one who said to his wife: I am hereby a nazirite and you, and she said: Amen, they are both bound by their vows; and if she did not answer: Amen, they are both permitted, because he made his vow dependent on her vow. In other words, he meant that he would be a nazirite on the condition that she too accept naziriteship upon herself. This baraita teaches that if she says: Amen, he cannot nullify her vow, which apparently contradicts the ruling of the mishna.

Segment 9

אָמַר רַב יְהוּדָה, תְּנִי: ״מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַיָּים״. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא כִּדְקָתָנֵי, בָּרַיְיתָא כְּגוֹן דְּקָאָמַר לַהּ: ״הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ״, דְּקָא תָּלֵי נִדְרוֹ בְּנִדְרָהּ.

Rav Yehuda said: Teach the baraita by emending it so that it reads: He can nullify hers and his remains intact, like the mishna, rather than: They are both bound by their vows. Abaye said: You can even say that the baraita should be read as it teaches, without emending it, as there is a difference between the two cases. The baraita is referring to a case where he said to her in a single clause: I am hereby a nazirite and you, as he makes his vow dependent on her vow. Consequently, if she is not a nazirite, his vow is also canceled.

Nazir 22b

Nazir 22b

Rashi

Tosafot

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text