Commentary page
Kiddushin 81b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerKiddushin 81b
Kiddushin 81b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 626 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
תיב שפיר שב כהוגן שלא תמאיסנו:
הבו לי כסא מזגו לי כוס:
אכמר שוטי"ר (טושי"ר: להשתעל) בלע"ז:
שדא ביה כיחו השליך בתוכו את כיחו ליחה היוצאה מן הריאה:
נחרו ביה גערו בו:
שקא הוא החזיק עצמו כמת:
שקא הלקיח כמו שקל:
שמעו דקאמרי פלימו קטל גברא השמיעו לאנשי ביתו קול יוצא מבחוץ ואומרים פלימו קטל גברא:
31 more comments on this page.
Rashi on Kiddushin 81b · Sefaria
Tosafot
אביי מכלי להו מכולה דברא נראה דהני אמוראי חומרא בעלמא קא עבדי ואנן קיימא לן כרבנן דרבי יהודה (לקמן קידושין דף פב.) דאמרו לו לא נחשדו ישראל לא על משכב זכור ולא על הבהמה:
Tosafot on Kiddushin 81b · Sefaria
Meiri
לעולם יזהר אדם שלא להשקיע שום הרהור עבירה בלבו שההרהור מביא לידי מעשה וכל שהרהר בעבירה והשביע את יצרו מצד הרהורו אע"פ שלא עשה עבירה הואיל ובמחשבת עבירה היה עון הוא וצריך כפרה מעשה היה באחד מגדוליהם שנזקק לאשתו והוא סבור עליה שהיא אחרת ואף כשנודע לו שאשתו היתה הזקיק עצמו לתשובה הואיל ובמחשבת עבירה היה והוא שאמרו אישה הפרם וי"י יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה ושותה יין ומטמאה למתים ואעפ"כ צריכה סליחה הה"ד וי"י יסלח לה וכשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק הזה היה בוכה ומה מי שמתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה או כלך לדרך זו ולא ידע ואשם ונשא עונו במה הכתוב מדבר במי שמתכון לאכול בשר שומן ועלה בידו חלב ומה מי שמתכוין לאכול שומן ואכל חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם מי שנתכוון לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה:
אע"פ שאסרנו באיש אחד להתיחד עם שתי נשים מתיחד אדם עם שתי יבמות ר"ל הנשואות לשני אחים ועם שתי צרות ר"ל ששתיהן נשואות לאיש אחד ועם אשה ויבמתה ר"ל אשת אחיה או אחות בעלה ועם אשה ובת בעלה שסתמן של אלו שונאות זו את זו ואינן מחפות זו על זו וכן עם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ר"ל שמרגשת ומבינה בענינים אלו ואינה מוסרת עצמה לביאה שמתוך שיודעת בענין מספרת בשוק ומתוך שאין מוסרת עצמה עדין לכך אין חשש שתחפה עליה כדי שתהא היא מחפה עליה גם כן:
כבר ביארנו במשנה שכל שהביאה סימני נערות אע"פ שאינה בושה לעמוד ערומה או שבושה לעמוד ערומה אע"פ שלא הביאה שתי שערות אסור לישן עמה בקירוב בשר אפילו לא הביאה סימני נערות ושאינה בושה לעמוד ערומה אם נתקדשה אסור שכבר נתלבשה מן היצר מצד מה שהרגישה בקדושיה וכן אסור לחבקה ולנשקה ומכל מקום אסור לאדם שיקדש את בתו עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה כמו שהתבאר ומכל מקום כל שאינו עושה לכונת ייחוד ולסרך הרהור אלא דרך חיבת המולידים לפרסם ולהודיע להם שבניהם חביבים אצלם מותר ועל זה אמרו הכל לשם שמים:
Meiri on Kiddushin 81b · Sefaria
Penei Yehoshua
מתייחד אדם עם אמו אמר ר"י אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו ופרש"י בד"ה ודר עם אמו או עם בתו דלא תקיף יצריה דאהני בהו אנשי כנסת הגדולה דכחלינהו ונקרינהו לעיניה כו' עכ"ל. ואף ע"ג דפרש"י כן אאמו ואבתו ע"כ דאאחותו נמי קאי דאל"כ אין טעם כלל להתיר ייחוד באחותו טפי מבאחרות ובלא"ה ודאי אהני אנשי כנה"ג נמי לקורבת אחותו אלא דאפ"ה אין לסמוך על זה לדור עמה בקביעות משא"כ באמו ובתו דאפילו מקמי אנשי כנה"ג אין להחמיר בהם אף לעיקר ייחוד דהא מהאי קרא דרמז לייחוד גופא ילפינן דאדם מתייחד עם אמו וכבר כתבתי דלפ"ז ה"ה באב עם בתו וכמ"ש בשם הירושלמי מש"ה מותר אף לדור עמהם כן נ"ל:
שם בגמרא רב אחא בר אבא איקלע לגבי ר"ח כו' א"ל לא סבר לה מר דמיקדשה ופרש"י דיש לו להתרחק מאשת איש עכ"ל. והריטב"א ז"ל בחידושיו הקשה על זה דמאי אולמא איסור אשת איש טפי מאיסור בת בתו דחמיר טפי כו' ע"ש שמפרש בענין אחר ולענ"ד יש ליישב פירש"י דלענין איסור אשת איש יש לו לחוש למראית עין דאיכא מאן דידע שהיא אשת איש ואינו יודע שהיא בת בתו משא"כ לענין חשש בת בתו פנוייה ממה נפשך לא שייך מראית עין דמאן דידע שהיא בת בתו ליכא למיחש דהכל יודעין דמחמת חיבה עושה ואיסורא ליכא דלא מגרי יצר הרע בקרובים כמו לעיל באחותו ולמאן דלא ידע שהיא בת בתו נמי ליכא למיחש כ"כ דפנוייה בעלמא היא ואע"ג דודאי בפנוייה אחרת איכא איסורא לאותבה בכנפיה מ"מ לא שייך להחמיר בכך למראית עין כיון דלקושטא דמילתא מותר כן נ"ל:
Penei Yehoshua on Kiddushin 81b · Sefaria
Ben Yehoyada
לֵימָא מַר "רַחֲמָנָא נִיגְעַר בֵּיהּ בַּשָּׂטָן". נראה דנתרצה בכך מפני שדבר זה כבר נאמר עליו גבי יהושע כהאי גונא דכתיב יִגְעַר הֳ' בְּךָ הַשָּׂטָן (זכריה ג, ב) ובעלי מקרא קורין פסוק זה בנביאים של זכריה ועוד גערה אינה קללה אלא מניעה שלא ישטין ולא יתגרה אבל מה שהיה אומר פלימו זו קללה הנוגעת לעצמו ובשרו שאומר גִּירָא בְּעֵינֵיהּ דְּשִׂטְנָא.
כִּי אָתָא לְבֵיתֵיהּ, הֲוָה קָא שַׁגְרָא דְּבִיתְהוּ תַּנּוּרָא, סָלִיק וְקָא יָתִיב בְּגַוֵּיהּ. נראה לי לא היה בתנור להבה שישרף דאם כן מאבד עצמו בידים אלא רק היה אש בקרקע התנור ורצה לעמוד בתוכו שתכוינה כפות רגליו דבזה לא יש סכנה כי אם צער כויה ורצה לעשות תיקון זה נגד הקלקול דהוא שוור פירוש קפץ והגביה רגליו מן הארץ כדי להביא לה הרמון בשביל אתנן ולכן עשה זאת להכוות כפות רגליו ואפשר דמכח הכויה העלה שם אבעבועות והאריך הצער הזה אצלו ימים רבים כי לא נתרפאו והיו מוציאין ליחה עד שנפטר באותו הצער. והא דבקשה הרמון כדי שאחר כך יהיה זה לסימן אך כונה עוד לרמוז כי הוא עודנו מלא מצות כרמון דלא נכשל באשה נכריה אלא זו אשתו היא.
וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ הקשה הרב עיון יעקב ז"ל והלא אין מחשבה רעה מצרפה למעשה? ונראה לי הא דאין מחשבה מצרפה למעשה היינו משום דיש לעשות לו התנצלות דאם היה מזדמן מעשה לפניו לא היה עושה אך זו דעשתה מעשה לפי דעתה באיסור אף על גב דלפי האמת היתה היתר דנין אותה אלו היתה המעשה של איסור ודאי גם כן היתה עושה דהא באמת היא חשבה מעשה איסור ועשתה ואפשר להעמיס תירוץ זה בתירוץ של הרב ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד דאף על גב דאין מצרפין מחשבה רעה למעשה היינו להביא עליו יסורין או גיהנם אבל ודאי צריך סליחה דדמי למצות עשה דאין מענישין על ביטולה אלא בעידן רתחא ועל כל פנים צריך סליחה וכפרה.
מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לֶאֱכֹל חֵלֶב וְעָלָה בְּיָדוֹ חֵלֶב עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה קשא אם לענין עונש על אכילת חלב בא לעשות הקל וחומר הזה לא אצטריך דהא עונש אכילת חלב מפורש בכתוב והוא מן חיובי כריתות דהקל וחומר עביד על המחשבה בפני עצמו דאף על גב דאיכא מלקות וכרת על המעשה הנה ראוי לקבל עוד עונש פרטי על חלק המחשבה שהיה לו באותה מעשה.
רַבִּי עֲקִיבָא, כִּי הֲוָה מָטִי לְהַאי פְּסוּקָא, הֲוָה בָּכִי, אָמַר וּמַה מִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לֶאֱכֹל בְּשַׂר חֲזִיר, וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר טָלֶה, אָמְרָה תּוֹרָה: צְרִיכָה כַּפָּרָה וּסְלִיחָה, מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לֶאֱכֹל בְּשַׂר חֲזִיר, וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מקשים למה רבי עקיבה הוה בכי על זאת יותר משאר חכמים? ומתרצים בשם רבני אשכנז ז"ל משום דעשרה הרוגי מלכות היו גלגול השבטים ונתפסו בעון מכירת יוסף הצדיק ע"ה אך מצינו שאמר לו יוסף הצדיק ע"ה וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם וכו' (בראשית מה, ה) כלומר זו היתה סיבה מאת ה' כדי לכלכל העולם כולו ואם כן תיקשי למה נענשו עשרה הרוגי מלכות בעבור זאת מאחר שהמעשה היתה לטובה? אך לפי מה שאמר הכתוב (במדבר ל, יג) 'אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַהֳ' יִסְלַח לָהּ' דצריכה כפרה משום מחשבתה הרעה אף על גב דגוף המעשה היה טוב לכן גם הם נתחייבו בשביל המחשבה עד כאן דבריהם. וראיתי מקשים על דבריהם דלא דמי הא להא דהכא הכתוב איירי במעשה של היתר ממש דעלה בידו בשר טלה אך המעשה של השבטים היתה באיסור דעל כל פנים הם מכרו אותו ועברו על פסוק וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת (שמות כא, טז) ורק הקדוש ברוך הוא סיבב מאותה מעשה טובה דנתגדל יוסף הצדיק ע"ה במצרים ובאה הטוב של השבע על ידו. ואנא עבדא אבא לקיים דברי רבני אשכנז ז"ל הנזכר באופן זה דכתבו בשם הרמ"ע ז"ל דהשבטים פטורים מן המיתה משום דאיתא בסנהדרין (סנהדרין פו.) וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא 'בְיָדוֹ' פרט למצוי אצלו כבן ואח ועוד טעם שני איכא דאיתא התם דאין חיוב אלא רק במי שגונב ומחזיק ותוקף בו לזכות תחלה ואחר כך מוכרו שנאמר וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ (דברים כד, ז) והם לא תקפו בו אלא מכרו אותו בעודו בבור ואותם שקנו אותו משכו אותו והעלהו ולקחוהו עד כאן דבריו. והנה טעם הראשון ליתיה כי הם לא היו נוהגים עמו מנהג אחים והפרו אחוה וכמו שאמרו חז"ל על פסוק 'נָסְעוּ מִזֶּה' (בראשית לז, יז) שהפרידו בני רחל מהם והוא לא חשוב מצוי אצלם ולא נשאר להם פיטור אלא מצד טעם השני שהם לא תקפו אלא מכרו אותו והקונים משכו אותו ולקחוהו, מיהו היכר זה לא היה במתכוון כי הם לא סלקא דעתייהו להתיר המכר בכך אלא נזדמן הדבר כן מאיליו ונמצא זה דומה דנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דהם לא הרגישו בהתר זה ולא היתה כונתם בכך אלא מחשבתם באסורא. והנה בעיקר הקושיא במאמר הנזכר דהוה רבי עקיבה בכי, תרצתי בס"ד דהוה רבי עקיבה בכי בהאי קרא משום עובדא דשטן דנזדמנה לפניו דאדמי ליה כאיתתא בריש דקלא וראה אותה וחשק בה ועלה לדקלא לתבעה ובאמצע הדקל שבקיה יצר הרע וירד וידוע דאי אפשר שתתגבר התאוה בערוה אלא אם כן יסתכל בה ויראנה וכבר כתבתי לעיל דהבטה בערוה יש אומרים דאסור מן התורה מקרא ד'לֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' ויש אומרים מדרבנן ובפנויה לכולי עלמא אסור מדרבנן. והגם דהבאתי לעיל דהסתכלות בשידה ורוחות ולא באשה ממש שאני דלא אתמר איסורא ד'לֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' בכהאי גוונא מכל מקום רבי עקיבה כשהיה מגיע למקרא זה ד'אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַהֳ' יִסְלַח לָהּ' דמוכח מיניה כל היכא דהמחשבה באיסורא הוות אף על גב דהמעשה היתר גמור צריך כפרה וסליחה לכן מזה היה דן בהך עובדא דאף על גב דאשר חישב בהסתכלות לא הוה באשה ממש מכל מקום צריך כפרה על מחשבתו והסתכלותו שהיתה על אשה ממש כי הוא חשב דזאת הנראית לו על הדקל היתה אשה ממש דשייך בה האי איסורא ד'לֹא תָתֻרוּ'.
מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לֶאֱכֹל בְּשַׂר חֲזִיר, וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (במדבר ל, יג). קשה מה שנתחדש לו בחלוקה זו דעלה בידו בשר חזיר מכח האי קל וחומר והלא עונש המתכוין לאכול בשר חזיר מפורש בכתוב והוא חיובי כריתות ולמאי אצטריך האי קל וחומר? ונראה לי בס"ד דלא בא לחדש דבר על אכילתו במזיד אלא בא ללמוד קל וחומר לחייב על המחשבה שהיתה לו קודם אכילה דעדיין לא אכל ורק חשב לאכול והיא על פי מה שאמרו בגמרא לעיל (בדף מ') מחשבה העושה פירות הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שאין עושה פירות אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ופירש רש"י עושה פירות שקיים מחשבתו ועשה מצרפה למעשה שנפרעין ממנו אף על המחשבה עיין שם. וכוונתו היא דלאו על מחשבה דהיתה בשעת מעשה איירי דזה פשיטא אך קאי על המחשבה דקדמה למעשה דתחילה חשב לאכול חלב בכונה דנפרעין ממנו גם על אותה מחשבה שקדמה דלא הוות בעידנא דמעשה ועל זאת המחשבה שקדמה לשעת מעשה בא ללמד כאן דנפרעין עליה בפני עצמו מפני שסופה באה לידי קיום במעשה.
"וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ", כְּשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה, הָיָה בּוֹכֶה (ויקרא ה, יז). הא דרבי עקיבה היה בוכה בפסוק זה טפי מזולתו נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא דחגיגה (חגיגה יד:) תנו רבנן ארבעה נכנסו לפרדס, בן עזאי הציץ ומת ובן זומא הציץ ונפגע ואחר יצא לתרבות רעה ורק רבי עקיבה נכנס בשלום ויצא בשלום ואף הוא באו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקדוש ברוך הוא הניחו לזקן זה שראוי הוא להשתמש בכבודי! ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רז"ל דארבעה חכמים הללו היו מופלגים בחכמה והיו צופים ברוח הקודש ובמעשה מרכבה ועלה בדעתם לתקן הפגמים שפגם אדם הראשון בחטאו אך אי אפשר לתקן הפגמים ההם אלא עד שימשיכו ארבעה מוחין שהם חכמה ובינה ותרין עטרין דדעת שהם חסדים וגבורות וכולם יחד הם ד' מוחין, אמנם ארבע חכמים אלו עלה בדעתם שבין ארבעתם יחד יתקנו הפגמים הנזכר והיינו שכל אחד מהם יתקן וימשיך מוח אחד מאלו הארבעה מוחין הנזכר כי חשבו שאין כח בהם להמשיך הד' מוחין וכן עשו אבל טעו בזה כי היה צריך שכל הארבעה מוחין יושלמו על ידי אחד מהם בלבד. וכן גם לרבי עקיבה שנכנס בשלום ולא חטא בזה התיקון אשר עשה בקשו מלאכי השרת לדחפו והטעם כי באמת תיקון שלו היה שלם וטוב יותר מכולם ונעשה בו תועלת מפני כי אף על פי שהמשיך מוח אחד לבדו עם כל זה הועיל כי מחמת דאותו המוח שתיקן הוא היה עטרא דחסד אז על ידי תיקונו נתקנו כל המוחין ממילא אך עם כל זה שגג בזה שהיה צריך שהוא לבדו ימשיך כל הארבעה מוחין כלם ולכן בקשו מלאכי השרת לדחפו, והשם יתברך הצילו כי על כל פנים נתקנו כל הארבעה מוחין בסיבתו אף על פי שהוא עצמו לא נחת לתקן אלא מוח אחד בלבד, עד כאן דבריו זלה"ה בקיצור כי שם ביאר באורך פרטות הקלקול שנעשה מעשה כל אחד ואחד מהם וגם ביאר טעם מיני העונשים שנעשו לכל אחד ואחד כמ"ש. ולכן רבי עקיבה כשהיה מגיע לפסוק זה דאמר מי שנתכוון לאכול שומן ועלה בידו חלב דאמרה תורה 'וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ' היה בוכה על חביריו שהיו עמו בשותפות עליית הפרדס דכולם חשבו לתקן וכוותם היתה לטובה לאכול שומן ורק שגו ברואה ועשו קלקול במעשיהם וכל אחד קבל עונש גדול כפי ערך הקלקול שהיה על ידו, זה מת וזה נפגע וזה יצא לתרבות רעה והיה בוכה עליהם ואמר אם כן המתכוון לקלקל ועשה קלקול על אחת כמה וכמה וגם על עצמו היה בוכה קצת כי על כל פנים הוא שגה בתיקון שעשה והיה בסכנה גדולה דרצו מלאכי השרת לדחפו לולי השם יתברך היה בעזרו והצילו.
לָא סָבַר לָהּ מַר דְּמִקַדְּשָׁא פירש רש"י ז"ל אין אדוני יודע שהיא מקודשת. ולשון לא סבר אינו מתיישב במקום לשון 'אינך יודע' ונראה לי הכונה דאמר לו אם לא חשבת דהיא מקודשת דהיה לך לחשוב אולי היא מקודשת.
Ben Yehoyada on Kiddushin 81b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Kiddushin, daf 81, Amud Bet, about 626 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 160 words
Opens “תִּיב שַׁפִּיר. אֲמַר לֵיהּ: הַבוּ לִי כָּסָא,…”
- Segment 234 words
Opens “רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי הֲוָה רְגִיל כׇּל…”
- Segment 333 words
Opens “יוֹמָא חֲדָא הֲוָה קָא גָרֵיס בְּגִינְּתֵיהּ. קַשִּׁטָה…”
- Segment 450 words
Opens “כִּי אֲתָא לְבֵיתֵיהּ הֲוָה קָא שָׁגְרָא דְּבֵיתְהוּ…”
- Segment 527 words
Opens “דְּתַנְיָא: ״אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה׳ יִסְלַח לָהּ״, בַּמָּה…”
- Segment 639 words
Opens “רַבִּי עֲקִיבָא כִּי הֲוָה מָטֵי לְהַאי פְּסוּקָא…”
- Segment 761 words
Opens “כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם…”
- Segment 833 words
Opens “מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה…”
- Segment 937 words
Opens “תְּנַן: מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ…”
- Segment 1039 words
Opens “אֶלָּא תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר:…”
- Segment 1141 words
Opens “אֲפִילּוּ עִם בְּהֵמָה אַבָּיֵי מְכַלֵּ[י] לֵיהּ מִכּוּלֵּהּ…”
- Segment 1227 words
Opens “אָמַר רָבָא: מִתְיַיחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי יְבָמוֹת…”
- Segment 1352 words
Opens “הִגְדִּילוּ זֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ וְכוּ׳. וְכַמָּה? אָמַר…”
- Segment 1427 words
Opens “אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא:…”
- Segment 1566 words
Opens “רַב אַחָא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב…”
Sages named on this page
- Issi [Joseph] ben Judah · Third generation of Tannaim
Issi ben Judah was a Tanna from Babel, considered a student of Rabbi Akiva's disciples.
Source: Kiddushin 81b · Segment 7 — “…אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְלֹא יָדַע…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Kiddushin 81b · Segment 6 — “רַבִּי עֲקִיבָא כִּי הֲוָה מָטֵי לְהַאי פְּסוּקָא הֲוָה בָּכֵי,…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Kiddushin 81b · Segment 15 — “רַב אַחָא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב חִסְדָּא חַתְנֵיהּ.…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Kiddushin 81b · Segment 9 — “…דִשְׁמוּאֵל! אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דְּתַנְיָא: אֲחוֹתוֹ וַחֲמוֹתוֹ…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Kiddushin 81b · Segment 11 — “אֲפִילּוּ עִם בְּהֵמָה אַבָּיֵי מְכַלֵּ[י] לֵיהּ מִכּוּלֵּהּ דַּבְרָא. רַב…”
Original text
תִּיב שַׁפִּיר. אֲמַר לֵיהּ: הַבוּ לִי כָּסָא, יְהַבוּ לֵיהּ כָּסָא. אַכְמַר שְׁדָא בֵּיהּ כִּיחוֹ. נְחַרוּ בֵּיהּ. שְׁקָא וּמִית. שְׁמַעוּ דַּהֲווֹ קָאָמְרִי: פְּלֵימוֹ קְטַל גַּבְרָא! פְּלֵימוֹ קְטַל גַּבְרָא! עֲרַק וּטְשָׁא נַפְשֵׁיהּ בְּבֵית הַכִּסֵּא. אָזֵיל בָּתְרֵיהּ, נְפַל קַמֵּיהּ. כִּי דְּחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה מִצְטַעַר גַּלִּי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא אָמְרַתְּ הָכִי? וְאֶלָּא הֵיכִי אֵימָא? אֲמַר לֵיהּ: לֵימָא מָר ״רַחֲמָנָא נִגְעַר בֵּיהּ בְּשָׂטָן״.
Sit properly and do not act in a revolting manner. Satan then said to him: Give me a cup. They gave him a cup. He coughed up his phlegm and spat it into the cup. They berated him for acting this way, at which point Satan pretended to sink down and die. They heard people around them saying: Peleimu killed a man! Peleimu killed a man! Peleimu fled and hid himself in the bathroom. Satan followed him and fell before him. Upon seeing that Peleimu was suffering, he revealed himself to him. Satan said to him: What is the reason that you spoke this way, provoking me by saying: An arrow in the eye of Satan? He replied: But what then should I say? Satan said to him: Let the Master, i.e., Peleimu, say: Let the Merciful One rebuke the Satan.
רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי הֲוָה רְגִיל כׇּל עִידָּן דַּהֲוָה נָפֵל לְאַפֵּיהּ הֲוָה אָמַר: ״הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע״. יוֹמָא חַד (שְׁמַעְתִּינְהוּ) [שְׁמַעְתֵּיהּ] דְּבֵיתְהוּ, אֲמַרָה: מִכְּדֵי הָא כַּמָּה שְׁנֵי דְּפָרֵישׁ לֵיהּ מִינַּאי, מַאי טַעְמָא קָאָמַר הָכִי?
The Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Ashi was accustomed to say, whenever he would fall on his face in prayer: May the Merciful One save us from the evil inclination. One day his wife heard him saying this prayer. She said: After all, it has been several years since he has withdrawn from engaging in intercourse with me due to his advanced years. What is the reason that he says this prayer, as there is no concern that he will engage in sinful sexual behavior?
יוֹמָא חֲדָא הֲוָה קָא גָרֵיס בְּגִינְּתֵיהּ. קַשִּׁטָה נַפְשַׁהּ, חָלְפָה וְתָנְיָיה קַמֵּיהּ. אֲמַר לַהּ: מַאן אַתְּ? אֲמַרָה: אֲנָא חָרוּתָא דַּהֲדַרִי מִיּוֹמָא. תַּבְעַהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: אַיְיתִי נִיהֲלַי לְהָךְ רוּמָּנָא דְּרֵישׁ צוּצִיתָא. שְׁוַור, אֲזַל אַתְיֵיהּ נִיהֲלַהּ.
One day, while he was studying in his garden, she adorned herself and repeatedly walked past him. He said: Who are you? She said: I am Ḥaruta, a well-known prostitute, returning from my day at work. He propositioned her. She said to him: Give me that pomegranate from the top of the tree as payment. He leapt up, went, and brought it to her, and they engaged in intercourse.
כִּי אֲתָא לְבֵיתֵיהּ הֲוָה קָא שָׁגְרָא דְּבֵיתְהוּ תַּנּוּרָא, סָלֵיק וְקָא יָתֵיב בְּגַוֵּיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: מַאי הַאי? אֲמַר לַהּ: הָכִי וְהָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה. אָמְרָה לֵיהּ: אֲנָא הֲוַאי. לָא אַשְׁגַּח בַּהּ, עַד דִּיהַבָה לֵיהּ סִימָנֵי. אָמַר לַהּ: אֲנָא מִיהָא לְאִיסּוּרָא אִיכַּוַּונִי. כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִתְעַנֶּה עַד שֶׁמֵּת בְּאוֹתָהּ מִיתָה.
When he came home, his wife was lighting a fire in the oven. He went and sat inside it. She said to him: What is this? He said to her: Such and such an incident occurred; he told her that he engaged in intercourse with a prostitute. She said to him: It was I. He paid no attention to her, thinking she was merely trying to comfort him, until she gave him signs that it was indeed she. He said to her: I, in any event, intended to transgress. The Gemara relates: All the days of that righteous man he would fast for the transgression he intended to commit, until he died by that death in his misery.
דְּתַנְיָא: ״אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה׳ יִסְלַח לָהּ״, בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בְּאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ, וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, וְהָיְתָה שׁוֹתָה יַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים.
The Gemara explains the source that one who intended to transgress is punished even though he did not actually sin. As it is taught in a baraita concerning a husband who nullified the vow of his wife: “Her husband has made them null; and the Lord will forgive her” (Numbers 30:13). With regard to what case is the verse speaking? Why would the woman require forgiveness if her husband has nullified her vow? It is referring to a woman who vowed to be a nazirite, and her husband heard and nullified her vow. And she did not know that her husband had nullified her vow, and she drank wine and contracted impurity from a corpse, violating her presumed vow.
רַבִּי עֲקִיבָא כִּי הֲוָה מָטֵי לְהַאי פְּסוּקָא הֲוָה בָּכֵי, אָמַר: וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר טָלֶה, אָמְרָה תּוֹרָה: צְרִיכָה כַּפָּרָה וּסְלִיחָה, מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
The Gemara relates: When Rabbi Akiva came to this verse he would cry. He said: And if with regard to one who intended to eat pork, and kosher lamb came up in his hand, like this woman who intended to violate her vow but in fact did not, the Torah nevertheless says: She requires atonement and forgiveness, all the more so does one who intended to eat pork and pork came up in his hand require atonement and forgiveness.
כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״. כְּשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה הָיָה בּוֹכֶה: וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל שׁוּמָּן וְעָלָה בְּיָדוֹ חֵלֶב – אָמְרָה תּוֹרָה: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״, מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל חֵלֶב וְעָלָה בְּיָדוֹ חֵלֶב – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״ – עַל דָּבָר זֶה יִדְווּ כׇּל הַדּוֹוִים.
In a similar manner, you can say that the same lesson can be derived from the verse: “Though he know it not, yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17). When Rabbi Akiva came to this verse he would cry. He said: And if with regard to one who intended to eat permitted fat, and forbidden fat mistakenly came up in his hand, the Torah states: “Though he know it not, yet is he guilty, and shall bear his iniquity,” all the more so is this true for one who intended to eat forbidden fat and forbidden fat came up in his hand. Isi ben Yehuda says with regard to the verse “Though he know it not, yet is he guilty, and shall bear his iniquity”: With regard to this matter all sufferers shall grieve, since the verse teaches that one is punished even for sinning unawares.
מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אֲחוֹתוֹ, וְדָר עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ. כִּי אַמְרִ[יתַ]הּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: אָסוּר לְהִתְיַיחֵד עִם כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וַאֲפִילּוּ עִם בְּהֵמָה.
§ The mishna teaches that a man may be secluded with his mother. Rav Yehuda says that Rav Asi says: A man may be secluded with his sister, and live with his mother or with his daughter in a permanent arrangement, without concern. When he said this before Shmuel, the latter said: It is prohibited to be secluded with all those with whom relations are forbidden by the Torah, and even with an animal, as it is prohibited to engage in intercourse with an animal as well.
תְּנַן: מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵירוּב בָּשָׂר, וּתְיוּבְתָּא דִשְׁמוּאֵל! אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דְּתַנְיָא: אֲחוֹתוֹ וַחֲמוֹתוֹ וּשְׁאָר כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מִתְיַיחֵד עִמָּהֶם אֶלָּא בְּעֵדִים. בְּעֵדִים – אִין, שֶׁלֹּא בְּעֵדִים – לָא!
We learned in the mishna: A man may be secluded with his mother, and with his daughter, and sleep alongside them with bodily contact, and this appears to be a conclusive refutation of the statement of Shmuel. The Gemara answers: Shmuel could have said to you: And according to your reasoning, how should one explain that which is taught in a baraita : With regard to his sister, and his mother-in-law, and all those with whom relations are forbidden, including his mother and daughter, one may be secluded with them only in the presence of witnesses, from which it can be inferred: In the presence of witnesses, yes; without the presence of witnesses, no. This baraita supports the opinion of Shmuel that one may not be secluded with his mother or sister.
אֶלָּא תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי בִּתִּי. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי כַּלָּתִי. לִיגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּכְשַׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד בַּחֲמוֹתוֹ.
Rather, it is a dispute between tanna’im as to whether one may be secluded with his mother or sister. As it is taught in a baraita : Rabbi Meir said: Be careful with me because of my daughter, i.e., make sure I am not left secluded with her. Similarly, Rabbi Tarfon said: Be careful with me because of my daughter-in-law. A certain student mocked him for being wary of the possibility of sinning with his daughter-in-law. Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Ḥanina ben Gamliel: Not many days passed until that student stumbled into sin with his mother-in-law.
אֲפִילּוּ עִם בְּהֵמָה אַבָּיֵי מְכַלֵּ[י] לֵיהּ מִכּוּלֵּהּ דַּבְרָא. רַב שֵׁשֶׁת מְעַבַּר לֵיהּ מִצְרָא. רַב חָנָן מִנְּהַרְדְּעָא אִיקְּלַע לְרַב כָּהֲנָא לְפוּם נַהֲרָא. חַזְיֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָא גָרֵס וְקָיְימָא בְּהֵמָה קַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר אֲפִילּוּ עִם בְּהֵמָה? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי.
The Gemara stated that according to Shmuel it is prohibited for one to be alone even with an animal. The Gemara relates: Abaye removed the animals from the entire field he was in. Rav Sheshet transferred the animals to the other side of the fence. Rav Ḥanan from Neharde’a happened to come to Rav Kahana in Pum Nahara. He saw that he was sitting and studying, and an animal was standing before him. Rav Ḥanan said to him: Doesn’t the Master hold that one may not be secluded even with an animal? Rav Kahana said to him: It did not enter my mind that an animal was before me.
אָמַר רָבָא: מִתְיַיחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי יְבָמוֹת וְעִם שְׁתֵּי צָרוֹת, עִם אִשָּׁה וַחֲמוֹתָהּ, עִם אִשָּׁה וּבַת בַּעְלָהּ, עִם אִשָּׁה וְתִינוֹקֶת שֶׁיּוֹדַעַת טַעַם בִּיאָה, וְאֵין מוֹסֶרֶת עַצְמָהּ לְבִיאָה.
Rava says: A man may be secluded with two sisters-in-law and with two rival wives, i.e., two women who share a husband; with a woman and her mother-in-law; and with a woman and her husband’s daughter. Since these women typically dislike each other, each fears that the other will publicize her sins, and they will be careful not to transgress. Similarly, a man may be secluded with a woman and a girl who knows the meaning of sexual intercourse, i.e., one who is old enough to understand the nature of intercourse, but is still young enough that she does not submit herself to intercourse, since she does not yet desire it. In such a situation, the woman is concerned that the child will reveal her behavior.
הִגְדִּילוּ זֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ וְכוּ׳. וְכַמָּה? אָמַר רַב אַדָּא בַּר רַב (עֻזָּא) [עַוָּא] אָמַר רַב אַסִּי: תִּינוֹקֶת בַּת תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, תִּינוֹק בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. אִיכָּא דְאָמְרִי: תִּינוֹקֶת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, תִּינוֹק בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְיוֹם אֶחָד, וְזֶה וְזֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ ״שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ״.
§ The mishna teaches that when one’s children have grown up, this one sleeps in his garment and that one sleeps in her garment, but they may share a bed. The Gemara asks: And how old must a child be to be considered grown up for the purposes of this halakha ? Rav Adda bar Rav Azza says that Rav Asi says: A girl must reach the age of nine years and one day; a boy must reach the age of twelve years and one day. There are those who say: A girl must reach the age of twelve years and one day; a boy must reach the age of thirteen years and one day. And according to this and that, according to both opinions, the girl is considered a child until she has reached the stage of: “Your breasts were fashioned, and your hair was grown” (Ezekiel 16:7), meaning the onset of puberty.
אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ בּוֹשָׁה לַעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָּה, אֲבָל בּוֹשָׁה לַעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָּה – אָסוּר. מַאי טַעְמָא – יֵצֶר אַלְבְּשַׁהּ.
Rafram bar Pappa says that Rav Ḥisda says: They taught that a man may sleep in close proximity to his minor daughter only if she is not ashamed to stand naked before him, but if she is ashamed to stand naked before him, it is prohibited for him to sleep close to her, regardless of her age. What is the reason? It is that the inclination has a hold upon her, as otherwise she would not be ashamed.
רַב אַחָא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב חִסְדָּא חַתְנֵיהּ. שַׁקְלֵיהּ לְבַת בְּרַתֵּיה אוֹתְבַהּ בְּכַנְפֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר דְּמִקַּדְּשָׁא? אֲמַר לֵיהּ: עֲבַרְתְּ לָךְ אַדְּרַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֹאמַר: ״בִּפְלוֹנִי אֲנִי רוֹצָה״. מָר נָמֵי עֲבַר לֵיהּ אַדִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאִשָּׁה! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּאִידַּךְ דִּשְׁמוּאֵל סְבִירָא לִי, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל:
The Gemara relates: Rav Aḥa bar Abba arrived at the house of Rav Ḥisda, his son-in-law. He took his daughter’s daughter and placed her on his lap. Rav Ḥisda said to him: Doesn’t the Master think that she might already be betrothed? Rav Aḥa said to him: If that is true, you have transgressed the ruling of Rav, as Rav Yehuda says that Rav says, and some say it was said by Rabbi Elazar: It is prohibited for a man to betroth his daughter when she is a minor, until she grows up and says: I want to marry so-and-so, as otherwise she might reject the designated husband and ultimately sin by committing adultery. Rav Ḥisda replied: The Master has likewise transgressed the words of Shmuel. As Shmuel says: One may not make use of a woman, so how can you hold her on your lap? He said to him: I hold in accordance with another statement of Shmuel, as Shmuel says: