Commentary page
Kiddushin 77a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerKiddushin 77a
Kiddushin 77a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 527 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מתני' בת חלל זכר ודוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשירה לכהונה:
לעולם בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשירה לכהונה:
ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה וטעמא יליף בגמרא ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל:
חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה בגמ' פריך הא תנא ליה רישא:
בת גר זכר ואפילו מישראלית כבת חלל זכר ופסולה לכהונה אבל בת גיורת מישראל כשירה וטעמא דכולהו הני תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמ':
ר' אליעזר בן יעקב אומר כו' לית ליה האי דינא דלקמן (קידושין דף עח.) צד השוה דשאינו ברוב קהל לא פריך דהיינו דומיא דשיש בהן צד חמור ואין חומר שלהם שוה ואיכא למ"ד בעלמא (מכות דף ד:) צד חמור לא פריך ומיהו גר שנשא גיורת בתו פסולה דבעי' מזרע בית ישראל כדמפרש בגמרא:
גמ' מה להלן לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה ולא נקבות דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן:
אף בפסולי חללות זכרים נפסלו ולא נקבות:
31 more comments on this page.
Rashi on Kiddushin 77a · Sefaria
Tosafot
[וכ"ת איכא למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה כו' תימה אמאי לא אמרינן נבעלה לפסול לה יוכיח שאין יצירתה בעבירה ופסול ואי פרכת מה לנבעלה לפסול לה שכן זר אצלה מעיקרא זרעו יוכיח וחזר הדין וכו' ושמא אין כאן צד השוה או יש שום פירכא. ת"י]:
Tosafot on Kiddushin 77a · Sefaria
Ritva
א"כ ג"ש מאי אהני ליה פי' כיון דקרא בכהן כתיב לא סגיא דלא תתני בכהן נמי ולא נוקמה (דוליה) בלוי לבת חלל שנשא בת ישראל:
אמר קרא ולא יחלל זרעו בעמיו בעם א' הוא דמיחל כגון חלל בחללה בב' עממין אינו מיחל וכ"ת א"כ בתו של כהן בגרושה וחללה זונה תשתרי דשני עממין הוא הא לא אפשר דהא כתיב ביה ולא יחלל זרעו וכי דרשינן בעמיו לאתויי עם א' היינו בזרעו שאין זרעו של כהן המחולל מחלל אחריו אלא כשנושא אשה בעמיו שהוא ואשתו מעם א' שניהם חללים וכן נראה מיפרש"י ז"ל:
Ritva on Kiddushin 77a · Sefaria
Meiri
המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר בת חלל זכר פסולה מן הכהנה לעולם ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהנה וחלל שנשא בת ישראל בתו פסולה מן הכהנה ר' יודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר ר' אלעזר אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהנה וגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהנה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה מן הכהונה אחד גרים ואחד עבדים משוחררים אפילו עד עשרה דורות עד שתהא אמן מישראל ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה אמר הר"ם ראוי שנבאר ענין חלל וחללה ואז נדבר על זאת המשנה וזה שכהן הדיוט כשבא על זונה או גרושה וכן כהן גדול כשבא על אלמנה או גרושה או זונה עשאה חללה בין שיהיה בעילתה בעילת נישואין או בעילת זנות באונס או ברצון או בזדון או בשגגה ולא נשא אחת מאלו וגירשה הנה הוא חלל זכר היה או נקבה וכן כל כהן שנשא חללה או יזנה עמה כמו שזכרנו הנה כל מה שיולד לו ממנה יהיו חללים וזאת היא הזונה שתאסר לכהן וכאשר בעל אותה תהיה חללה וזרעה ממנה חללים היתה גיורת ומשוחררת ומי שנבעלה בעילת זנות כמו שקדם בששי מיבמות ובעילת זנות היא שתבעל האשה למי שהוא אסור עליה משום ערוה מהעריות או שתהיה נבעלת לגר עמוני ומואבי מצרי ואדומי וכותי ונתין וחלל וממזר וגר ועבד יהיה באונס או ברצון בזדון או בשגגה או בנשואין במי שאפשר בהם הנשואין לעשות חללה ואין הפרש בו בין היותה ר"ל זאת האשה אשר תהיה זונה באלו הבעילות בין שתהיה כהנת או לויה או ישראלית ואע"פ שבעילת חללה אינה בעילת זנות לפי שהעיקר אצלנו לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ולא תאסר על הכהנה נשואי חללה לחלל ולא תאסר היא עליו אבל תפסול אותה מהכהונה ולזה מנו אותו בכלל הפסולין לפי שהעיקר חזק אצלי שהוא יפסול אותה להיות זרעה ממנה חללים כמו שהתבאר בזאת ההלכה כשנשא חלל לבת ישראל גם כן ונוצר מזה ולד ונשא זה הולד השני בת ישראל ונולד לה ממנו בת זאת הבת אסורה לכהונה ואפי' תשלש לזה לאלף דור וזה ענין אמרו לעולם וזאת ההלכה בארתי על העיקר הקדום והוא אמרם כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר אני מופלא איך יפסול החלל לכהנת לויה וישראלית כמו שזכרנו כשבא עליה שישימה זונה וזה סותר לעיקר לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ואם היה שישימה חללה הנה לא יתכן זה גם כן לפי שהעיקר אצלנו אין חללה אלא מאיסור כהונה ולא תאסר כהנת על חלל ואם אמרנו כשבא עליה שלא לשום אישות פסל אותה להיותה חללה הנה זה לא תתקיים לפי מה שאמר על חלל זכר וחבירו כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו ראיה שיפסול גם כן בנשואין ואין הלכה כר' יהודה פסק ההלכה שלכתחילה לא נניח שישא כר' אליעזר בן יעקב ואם נשא בת גרים אין מוציאין מידו וזרעו כשר:
אמר המאירי בת חלל זכר פסולה מן הכהנה לעולם ר"ל שכל שהוא חלל אף בנו חלל וכן בן בנו עד כמה דורות ואפילו נשא החלל בת ישראל אין זרעו מטוהר בכך שאין בנות ישראל מקוה טהרה לחללים וכל שאפילו אחרון שבדורות שלהם מוליד בת אותה בת פסולה לכהנה אבל ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהנה שבני ישראל מקוה טהרה לחללות ר' יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר ר"ל שאפילו עד כמה דורות בתו פסולה לכהנה אף כשנתערב שם זרע ישראל וחלק ר' אליעזר בן יעקב לומר שכל שנתערב בו זרע ישראל בתו כשירה הילכך גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהנה מיד אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהנה וכן עד כמה דורות עד שיתערב בו זרע ישראל וכן במשוחרר ור' יוסי חולק עוד לומר שאף גר שנשא גיורת בתו כשירה ואף לכתחלה ולענין פסק הלכה כר' אליעזר בן יעקב לכתחלה ר"ל שלא נתערב שם שכל שלא נתערב שם זרע ישראל בתו פסולה לכתחלה הא בדיעבד הלכה כר' יוסי ואם נשאת לא יוציא אחר שלידתה והורתה בקדשה הא גיורת עצמה אפילו פחותה מבת שלש ויום אחד פסולה ולא משום זונה שהרי אין ביאתה ביאה אלא משום דכתוב בתולות מזרע ישראל אבל בת חלל זכר פסולה לגמרי ואם כנס יוציא זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
חללה האמורה בתורה לפסול כהנה שני מינין הם אחד שנולדה מפסול כהנה ולא היתה לה שעת הכושר מעולם ואחד שהיתה לה שעת הכושר ונעשית אחר כן חללה כיצד כהן שבא על הגרושה או על הזונה וכן כהן גדול על האלמנה הרי אלו עצמן נעשו חללות בביאתן שכל כהן שבא על הפסולה לו עשאה חללה עד שאם תבעל לו או לכהן אחר פעם אחרת לוקה משום חללה וכן אם הוליד מהם בת הרי היא חללה ואם הוליד מהם בן נעשה חלל וכן הבאים אחריו דור אחר דור עד שכל בת היוצאה מהם אף מן האחרון פסולה לכהונה אבל הכהן עצמו שבא על הפסולה לו אע"פ שעבר לא נתחלל ואפילו נשאה אלא שעומד בעמוד והוצא וכל חללה שנשאת לישראל בתה כשירה כמו שביארנו הא נבעלה לישראל שהיא פסולה להינשא לו לא נעשית חללה אלא זונה אם הוא איסור השוה בכל וכשבא כהן עליה לוקה משום זונה ונעשית חללה וכן נעשית זונה בבעילת חלל אע"פ שמותרת לינשא לו ומחזיר גרושתו משנישאת עובר בלאו ומכל מקום בניו כשרים למדת שכל שנבעלה לכהן שהיא פסולה לו עשאה חללה וכל שנבעלה לישראל האסור לה או לחלל אע"פ שמותר לה עשאה זונה ולא חללה שאין חללה אלא מאיסור כהנה הבא על הנדה מיהא לא נעשית זונה אע"פ שהיא ערוה הואיל ומותרת לינשא לו:
Meiri on Kiddushin 77a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא מ"ט דרבי דוסתאי כו' אמר קרא לא יחלל וגו' ולא ניחא ליה לתלמודא למימר דס"ל כסברת המקשה דלעיל בת בנו תשתרי דהא איכא היקשא מקיש זרעו לו כו' אי לאו דהך דרשא דבעמיו ולא בעממיו מפיק ליה מהאי היקשא וק"ל:
שם וכ"ת איכא למפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה כו' בת"י תימה אמאי לא אמרינן בבעלה לפסול לה יוכיח שאין יצירתה בעבירה כו' ופסול ואי פרכת מה לנבעלה לפסול לה שכן זר אצלה מעיקרא זרעו יוכיח וחזר הדין כו' ושמא אין כאן צד השוה או יש שום פירכא עכ"ל גם אין להקשות לילף אלמנה לכהן גדול נמי מהאי קרא דכי תהיה לאיש זר וגו' דההוא קרא לא משמע אלא דזר אצלה מעיקרא כדאיתא בפרק אלמנה לכ"ג וחללה דקרא נמי לא הוה מוקמינן אלא בכה"ג בזר אצלה מעיקרא וכ"ה בת"י ומדבריהם אלו נראה דהא דנבעלה לפסול לה דפסלה היינו משום חללה ובזה יתיישב מה שהקשה המגיד גם הב"י אה"ע סימן ז' על דברי התוס' והראב"ד והרא"ש שכתבו דלא שייך איסור זונה בנבעלה לחייבי לאוין מהך דנבעלה לפסול לה והיינו חייבי לאוין ממזר נתין כו' דפוסלה מאיזה טעם אי לאו משום זונה כמ"ש הרמב"ם דהשתא לדברי תוספות ישנים שכתבו איכא למימר דלאו משום זונה פסלה אלא משום חללה אבל א"א לומר כן דהא מסקינן לקמן דאין חללה אלא מאיסורי כהונה וכל הנהו ממזר ונתין כו' דחשיב בנבעלה לפסול לה דפסלה אסורי קהל נינהו והשתא ניחא דחללה באלמנה לכ"ג ודאי ליכא למילף מהנהו דנבעלה לפסול לה ומקרא גופיה דכי תהיה לאיש זר וגו' דלאו מטעם חללה פסלה דלא שייך חללה אלא באיסורי כהונה ואי לאו ריבויא דלא יחלל לאלמנה לכ"ג לא הוה מוקמינן חללה דקרא לנבעלה לפסול לה דהא לא שייך בהו חללה אלא דהוה מוקמינן לחללה דקרא לבת כ"ג מאלמנה ולבת גרושה מכהן הדיוט ותו לא מידי ודו"ק:
Chidushei Halachot on Kiddushin 77a · Sefaria
Penei Yehoshua
משנה בת חלל זכר ופרש"י ז"ל דוקא נקיט כדקתני ואזיל כו' ולכאורה נ"ל בכוונת רש"י ז"ל דלשון חלל זכר קשיא להו דזכר ייתור לשון הוא דהא חלל לחוד נמי לשון זכר הוא וע"ז כתב רש"י ז"ל דוקא נקיט וכוונתו דדוקא הזכר לחוד הוא חלל ולאפוקי מדר' דוסתאי בר ינאי דקאמר דלעולם לא מיפסל אלא בחלל שנשא חללה דוקא וע"כ דתנא דידן הכי ס"ל ומש"ה קתני זכר ואע"ג דקתני לה בסיפא להדיא חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה הא מסקינן בגמר' דהך בבא דסיפא לא קתני לה אלא איידי דמציעתא ויותר דלשון זכר דקתני אלעולם קאי דלעולם בת זכר האחרון פסולה כדמסיק רש"י ז"ל בדיבור שאחר זה:
רש"י בד"ה ראב"י אומר לית ליה האי דינא דלקמן כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה לשון רש"י ז"ל תמוה בזה דבדיבור הקדום מפרש בלשון קצרה דטעמא דכולהו תנאי דפליגי בגירותם מפרש בגמ' וא"כ מה האריך כאן יותר בדראב"י ונ"ל ליישב משום דלכאורה מילתא דראב"י תמוה ביותר דלא אשכחן כיוצא בזה בשום דוכתא דהא כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וביש עבירה הולד אחר הפגום שבשניהם משא"כ הא דקאמר ראב"י בגר וגיורת דהולכין אחר הכשר שבשניהם ואע"ג דלר' דוסתאי בר ינאי אשכחן נמי כה"ג ויליף לה מקראי בסמוך א"כ הוא גופא תיקשי דהא משמע דראב"י גופא לא ס"ל הא דר' דוסתאי מדלא פליג ברישא לענין חלל שנשא בת ישראל לכך הוכרח רש"י לפרש טעמא דראב"י כן נ"ל:
גמרא ישראל שנשא חללה מנה"מ אמר רבי יוחנן משום רשב"י נאמר כאן כו' הא דאיצטריך קרא אף על גב דבלא"ה כללא הוא דכל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר כדאיתא לעיל ס"פ האומר מ"מ איצטריך למילף הכא מקרא דאל"כ ה"א דולא יחלל זרעו סתמא משמע דהא בן בתו נמי זרעו מיקרי ועי"ל דהא דקי"ל בפ' האומר האי כללא היינו נמי לבתר דילפי' הכא מקרא דאפי' היכא שיש חשש פסול בא' מהם אפ"ה הולך אחר הזכר והיינו מה"ט גופא כיון דיש קידושין ואין עבירה משא"כ אי לאו האי קרא דהכא ה"א דלעולם אין הולכין אחר הזכר לגמרי אלא בכשרים גמורים כגון בכהנים ולוים וישראלים דכתיב בהו למשפחותם לבית אבותם אבל היכא דאיכא צד פסלות ופגם לעולם הולכין אחר הפגום אע"ג דאין עבירה מש"ה איצטריך קרא ועיין מ"ש בזה שם במשנה דפ' האומר:
שם אלא מעתה בתו של כ"ג תשתרי אף על גב דכתיב בהדיא חללה לא יקח אפ"ה כיון דאיכא ג"ש אית לן למימר דחללה לא יקח היינו אותה אשה גופא שנתחללה בביאת א' מהפסולים דנהי דילפינן לה מכי תהיה לאיש זר אפ"ה איצטריך הכא ללאו ואיצטריך נמי לאלמנה לכ"ג גופא ואע"ג דלאו זר אצלה מעיקרא אפ"ה אסורה לכהן הדיוט משום חללה כן נ"ל ובחנם נדחק מהר"י מטראני ז"ל בזה בחידושיו:
שם בת בתו תתסר א"כ גזירה שוה מאי אהני ליה ולכאורה יש לתמוה דקארי ליה מאי קארי ליה דהא מהן ג"ש גופא סליק וכן הקשה מהר"י מטראני ז"ל. ולענ"ד דהשתא ס"ד כיון דפשטא דקרא דלא יחלל זרעו משמע דאיירי אף בנקיבות דומיא דלו א"כ ע"כ נאמר דהך ג"ש דזכרים ולא נקיבות אעיקר איסור חללה דחלל מותר בכהנת דלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין והיינו נמי מה"ט דכתיב בטומאה בני אהרן ולא בנות אהרן כדפרישית בפ"ק דף ל"ה ע"ב. ואהא משני שפיר א"כ ג"ש מאי אהני ליה דמשמע ליה דכיון דעיקר ג"ש דבעמיו כתיב בקרא דלא יחלל זרעו בעמיו משמע דעיקר ג"ש היינו לענין חילול זרעו גופא דבת בנו פסולה ובת בתו כשירה כן נ"ל. ובזה יתיישב ג"כ מאי דקשיא לי לרבי דוסתאי בסמוך דדריש מבעמיו דדוקא בעם א' הוא דמחלל בחלל שנשא חללה א"כ גזירה שוה למה לי ולמאי דפרישית א"ש דרבי דוסתאי ודאי מפיק לה להא מילתא גופא דכהנת כשירה מותרת לכתחלה לינשא לכהן חלל והיינו מהך ג"ש כדפרישית מיהו בלא"ה נ"ל דאיצטריך הג"ש לרבי דוסתאי דלא נימא דחלל אסור לישא חללה כיון דלמאי דס"ל ע"י כן מרבה זרעו חללין וקס"ד דשייך לגביה ולא יחלל זרעו קמ"ל מהן ג"ש כשר דומיא דטומאה דלא הוזהרו חללים על כך כדדרשי' מבני אהרן הכהנים ולא חללים כן נ"ל נכון ודו"ק:
שם ת"ר לא יחלל זרעו היא עצמה מנין אמרת ק"ו מה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל היא עצמה שעברה עבירה אינו דין שמתחללת. לכאורה יש להקשות ממזר יוכיח דאע"ג שלא עבר עבירה נפסל מלבא בקהל והאשה גופא אם הממזר שעברה עבירה לא נפסלה מקהל אלא דאיכא למימר דאיסור כהונה שאני וכדמשמע לקמן בדף הסמוך בפלוגתא דר' יהודה ורבי יוסי לענין בת גר זכר דמאן דפליג אדרבי יהודה דלא שייך כלל למילף פסולי כהונה מפסולי קהל לענין מה הצד דא"כ יוכיח נמי לא עבדינן מיניה כן נ"ל:
שם וכי תימא איכא למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה כו' והקשו בתוספת ישנים תימא אמאי לא אמרינן נבעלה לפסול לה יוכיח שאין יצירתה בעבירה ופסולה כו' וכוונתו אסוגיי' דפ' אלמנה לכ"ג דילפינן מקרא דוכי תהיה לאיש זר דנבעלה לפסולי קהל היכא דזר אצלה מעיקרא פסלה ועיין במהרש"א ז"ל ולע"ד נראה ליישב קושייתם דכל כמה דלא ידעינן באלמנה לכ"ג גופא דאף ע"ג דאין יצירתה בעבירה פסולה א"כ לא הוי דרשינן נמי קרא דכי תהיה לאיש זר לענין פסול כהונה דהאי קרא לא איירי אלא לענין פסול תרומה דנהי דמסקינן בפרק אלמנה לכהן גדול דילפינן בק"ו ולא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא י"ל דהיינו דוקא לבתר דגלי קרא דשייך פסול כהונה אע"ג דאין יצירתה בעבירה כדאשכחן באלמנה לכ"ג משא"כ אי לאו דרשה דאלמנה לכ"ג ה"א דסברא פשוטה היא דלא שייך כלל לאסור אשה לכהונה כ"א היכא דיצירתה בעבירה וא"כ לפ"ז ודאי ליכא למילף כלל מפסול תרומה ולא הוי גילוי מילתא בעלמא דודאי אשכחן טובא דמיפסלי לתרומה דבי נשי ולא מיפסלי לכהונה כגון בת כהן שניסת לישראל ויש לה זרע ממנו וכיוצא בו כן נ"ל נכון ומה שיש לדקדק בדברי מהרש"א ז"ל דפשיטא ליה דהנך דמיפסלי מכי תהיה לאיש זר לאו בכלל חללה הן אבאר לקמן ע"ש:
Penei Yehoshua on Kiddushin 77a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Kiddushin, daf 77, Amud Aleph, about 527 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 133 words
Opens “מַתְנִי׳ בַּת חָלָל זָכָר – פְּסוּלָה מִן…”
- Segment 251 words
Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא…”
- Segment 323 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי לְעוֹלָם? מַהוּ דְּתֵימָא: מִידֵּי דַּהֲוָה…”
- Segment 434 words
Opens “יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר…”
- Segment 516 words
Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל תִּישְׁתְּרֵי!…”
- Segment 630 words
Opens “בַּת בְּנוֹ תִּישְׁתְּרֵי! כְּתִיב ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״,…”
- Segment 731 words
Opens “חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ פְּסוּלָה.…”
- Segment 845 words
Opens “מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה, דְּתַנְיָא:…”
- Segment 930 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״ – אֵין…”
- Segment 1019 words
Opens “הוּא, עַצְמוֹ יוֹכִיחַ, שֶׁעָבַר עֲבֵירָה וְאֵין מִתְחַלֵּל!…”
- Segment 1115 words
Opens “וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר: אָמַר קְרָא ״לֹא יְחַלֵּל…”
- Segment 1225 words
Opens “מַאי ״אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? וְכִי תֵּימָא אִיכָּא…”
- Segment 1331 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה – כֹּל…”
- Segment 1430 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ הִיא…”
- Segment 1544 words
Opens “אָמַר רַבָּה: הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ חֲלָלָה מוּזְכֶּרֶת…”
- Segment 1618 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אַלְמָנָה אַלְמָנָה אַלְמָנָה – אֵינוֹ…”
- Segment 1722 words
Opens “אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה, בִּזְמַן שֶׁהֵם כַּסֵּדֶר…”
- Segment 1830 words
Opens “אָמַר מָר: אַלְמָנָה אַלְמָנָה אַלְמָנָה – אֵינוֹ…”
Sages named on this page
- Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim
A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…
Source: Kiddushin 77a · Segment 2 — “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת –…”
Original text
מַתְנִי׳ בַּת חָלָל זָכָר – פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה לְעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה – בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר.
MISHNA: The daughter of a male ḥalal is unfit to marry into the priesthood forever. In other words, all daughters of male descendants of a ḥalal are prohibited from marrying priests, as they have the status of ḥalalot . If there was an Israelite who married a ḥalala , his daughter is fit to marry into the priesthood, whereas if there was a ḥalal who married a Jewish woman, his daughter is unfit to marry into the priesthood. Rabbi Yehuda says: The daughter of a male convert is like the daughter of a male ḥalal , and she is also prohibited from marrying into the priesthood.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה, וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה, אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה. אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה.
Rabbi Eliezer ben Ya’akov disagrees and says: If there was an Israelite who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood, and similarly if there was a convert who married a Jewish woman, his daughter is fit to marry into the priesthood. But if there was a male convert who married a female convert, his daughter is unfit to marry into the priesthood. With regard to both converts and emancipated Canaanite slaves, their daughters are unfit to marry into the priesthood even up to ten generations. This halakha applies to the offspring until his mother is born Jewish. Rabbi Yosei says: Even if there was a male convert who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood.
גְּמָ׳ מַאי לְעוֹלָם? מַהוּ דְּתֵימָא: מִידֵּי דַּהֲוָה אַמִּצְרִי וַאֲדוֹמִי, מָה לְהַלָּן לְאַחַר שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, אַף כָּאן נָמֵי לְאַחַר שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן.
GEMARA: What is the meaning of the statement that the daughter of a ḥalal is unfit forever? The Gemara explains: It is necessary lest you say that the halakha should be just as it is in the case of an Egyptian convert and an Edomite convert, and that just as there, with regard to an Egyptian and an Edomite, their descendants are permitted to enter into the congregation after three generations, so too here, the daughter of a descendant of a ḥalal should also be allowed to marry into the priesthood after three generations. The mishna therefore teaches us that this prohibition is permanent.
יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: נֶאֱמַר כָּאן: ״וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו״. מָה לְהַלָּן זְכָרִים וְלֹא נְקֵבוֹת, אַף כָּאן זְכָרִים וְלֹא נְקֵבוֹת.
The mishna teaches that in the case of an Israelite who married a ḥalala , his daughter is fit to marry into the priesthood. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon that it is stated here: “And he shall not profane his offspring among his people” (Leviticus 21:15), and it is stated there: “He shall not defile himself, being a chief man among his people” (Leviticus 21:4): Just as there the prohibition against a priest contracting ritual impurity from a corpse applies to males but not females; so too here, with regard to the profanation of his offspring, where the term “among his people” is also employed, it is males who are rendered unfit and who render their daughters unfit to marry into the priesthood when they are ḥalalim , but not females.
אֶלָּא מֵעַתָּה, בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל תִּישְׁתְּרֵי! מִי כְּתִיב בְּנוֹ? ״זַרְעוֹ״ כְּתִיב, ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״.
The Gemara asks: If that is so, that profanation applies only to males, the daughter of a High Priest and a widow should be permitted to marry into the priesthood, and there should be no status of a ḥalala . The Gemara rejects this: Is it written that his son is profaned? It is written: “His offspring,” which includes his daughter, as the verse reads: “He shall not profane his offspring among his people.” Nevertheless, the daughter of his ḥalala daughter, who is already the third generation, is permitted as a result of the verbal analogy.
בַּת בְּנוֹ תִּישְׁתְּרֵי! כְּתִיב ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״, מַקִּישׁ זַרְעוֹ לוֹ, מָה הוּא – בִּתּוֹ פְּסוּלָה, אַף בְּנוֹ – בִּתּוֹ פְּסוּלָה. בַּת בִּתּוֹ תִּיתְּסַר! אִם כֵּן, גְּזֵירָה שָׁוָה מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?
The Gemara asks: If so, that the granddaughter is permitted as a result of the verbal analogy, the daughter of his son should also be permitted. The Gemara answers: It is written: “He shall not profane his offspring,” by which the Torah links his offspring to him: Just as for him, his daughter is unfit; so too for his son, the son of a High Priest, his daughter is unfit. The Gemara asks: In that case, the daughter of his daughter from an Israelite should be prohibited, just as his own daughter is unfit. The Gemara answers: If so, that his daughter’s daughter is also unfit, of what use is the verbal analogy of: “He shall not defile himself, being a chief man among his people”? It must teach that his daughter’s daughter is fit.
חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ פְּסוּלָה. הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא: ״בַּת חָלָל זָכָר פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה לְעוֹלָם״! אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, תְּנָא נָמֵי סֵיפָא חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל.
§ The mishna teaches that if there was a ḥalal who married a Jewish woman, his daughter is unfit to marry into the priesthood. The Gemara questions this ruling: Wasn’t this already taught in the first clause: The daughter of a male ḥalal is unfit to marry into the priesthood forever? The Gemara answers: Since it taught in the first clause about an Israelite who married a ḥalala , it also taught in the latter clause about a ḥalal who married a Jewish woman, to present the complete ruling.
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה טׇהֳרָה לַחֲלָלוֹת, כָּךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה טׇהֳרָה לַחֲלָלִים. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״ – בְּעִם אֶחָד הוּא דְּמֵיחֵל, בִּשְׁנֵי עֲמָמִים אֵינוֹ מֵיחֵל.
The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Dostai ben Yehuda, as it is taught in a baraita : Rabbi Dostai ben Yehuda says: Just as the sons of Israel are a ritual bath of purity for ḥalalot , i.e., the daughter of a ḥalala who marries an Israelite does not transmit her status of a ḥalala , and their daughters may marry priests, so the daughters of Israel are a ritual bath of purity for ḥalalim , and their daughters may marry priests. The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Dostai, son of Rabbi Yehuda? The Gemara explains that the verse states: “He shall not profane his offspring among his people” (Leviticus 21:15), which teaches: It is among one people that he profanes, i.e., the offspring is a ḥalal only when he and his wife are both profaned, i.e., ḥalalim , but among two peoples he does not profane. If the mother is of a different people, i.e., not a ḥalala , the offspring is of unflawed lineage.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״ – אֵין לִי אֶלָּא זַרְעוֹ, הִיא עַצְמָהּ, מִנַּיִן? אָמַרְתָּ: קַל וָחוֹמֶר, מָה זַרְעוֹ שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵירָה – מִתְחַלֵּל, הִיא שֶׁעָבְרָה עֲבֵירָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּתְחַלֶּלֶת?
The Sages taught: The verse states that a priest may not engage in intercourse with a woman who is forbidden to him, so that “he shall not profane his offspring.” I have derived only that his offspring resulting from a union with a woman forbidden to him is profaned, i.e., has the status of a ḥalal ; from where do I derive that she herself, i.e., the woman who engaged in forbidden intercourse with the priest, is also disqualified from marrying into the priesthood? You can say it is an a fortiori inference: If his offspring, who did not commit a transgression, is profaned, is it not logical that she, who did commit a transgression, is similarly profaned?
הוּא, עַצְמוֹ יוֹכִיחַ, שֶׁעָבַר עֲבֵירָה וְאֵין מִתְחַלֵּל! מָה לְהוּא, שֶׁכֵּן אֵין מִתְחַלֵּל בְּכׇל מָקוֹם, תֹּאמַר בְּהִיא, שֶׁמִּתְחַלֶּלֶת בְּכׇל מָקוֹם.
The Gemara responds: He, the priest himself, shall prove otherwise, as he committed a transgression but he is not profaned. Although he may not serve in the Temple while he remains married to her, he regains his status of a fit priest once he divorces her. The Gemara rejects this: What is notable about the priest? He is notable in that he is a male, and in no case is a male priest profaned by engaging in forbidden intercourse. Will you say the same with regard to her, a woman, who is disqualified from marrying a priest in all cases? For example, if she engages in intercourse with a man of flawed lineage, she assumes the status of a zona and is permanently disqualified from marrying into the priesthood.
וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר: אָמַר קְרָא ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״ – לֹא יְחוּלַּל, זֶה שֶׁהָיָה כָּשֵׁר וְנִתְחַלֵּל.
And if it is your wish to say that this reasoning is faulty, there is a different proof: The verse states: “He shall not profane his offspring,” which means that the priest may not engage in intercourse with a woman who is forbidden to him so that someone shall not become profaned. The verse is referring to this woman who was at one time fit and then became profaned. In other words, the term profanation does not apply to his offspring, as they were never fit to begin with. Rather, it is referring to the woman with whom he engaged in intercourse, as, since she was initially fit to marry into the priesthood, she can be described as becoming profaned.
מַאי ״אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? וְכִי תֵּימָא אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְזַרְעוֹ – שֶׁכֵּן יְצִירָתוֹ בַּעֲבֵירָה, אָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל״, לֹא יְחוֹלֵל – זֶה שֶׁהָיָה כָּשֵׁר וְנִתְחַלֵּל.
The Gemara asks: What is the meaning of: If it is your wish to say that this reasoning is faulty, in what way is it faulty? The Gemara explains the counterargument: And if you would say that the a fortiori argument can be refuted as follows: What is notable about his offspring? He is notable in that he is formed through a transgression. Since the woman was not formed through a transgression, one cannot derive the halakha pertaining to her from that of the offspring. The Gemara therefore continues that even if one were to state that counterargument, the verse nevertheless states: “He shall not profane his offspring,” which means that the priest may not engage in intercourse with a woman who is forbidden to him so that someone shall not become profaned. The verse is referring to this woman who was at one time fit and then became profaned.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה – כֹּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן הַפְּסוּלִים. מַאי ״פְּסוּלִים״? אִילֵימָא פְּסוּלִים לוֹ, הֲרֵי מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ דִּפְסוּלָה לוֹ וּבָנֶיהָ כְּשֵׁרִים, דִּכְתִיב ״תּוֹעֵבָה הִיא״ – הִיא תּוֹעֵבָה, וְאֵין בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִים!
§ The Sages taught: Who is a ḥalala ? The term is referring to any woman born from people of flawed lineage. The Gemara asks: What is the meaning of people of flawed lineage? If we say it means she was born from someone unfit for him, i.e., a woman forbidden to this particular man due to a family relationship or for some other reason, isn’t there the case of one who remarries his divorcée after she had been married to someone else in the interim; she is unfit for him, and yet her children are fit. As it is written with regard to this case: “That is an abomination” (Deuteronomy 24:4), and this is interpreted to mean: That marriage is an abomination, but the children of that marriage are not an abomination and are entirely fit.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה – כֹּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן פְּסוּל כְּהוּנָּה. נוֹלְדָה – אִין, לֹא נוֹלְדָה – לָא? הֲרֵי אַלְמָנָה, וּגְרוּשָׁה, זוֹנָה, דְּלֹא נוֹלְדָה, וְקָא הָוְיָא חֲלָלָה!
Rav Yehuda says: This is what the Sages are saying: Who is a ḥalala ? The term is referring to any woman born from one unfit for the priesthood. The Gemara questions this: This implies that one who was born, yes, she is a ḥalala , but one who was not born from one unfit for the priesthood is not a ḥalala . Aren’t there the cases of a widow, or a divorced woman, or a zona who engaged in intercourse with a priest? They were not born from one who was unfit for the priesthood, and yet such a woman is a ḥalala .
אָמַר רַבָּה: הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ חֲלָלָה מוּזְכֶּרֶת שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר כְּלָל? כֹּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן פְּסוּל כְּהוּנָּה. מַאי ״מוּזְכֶּרֶת״? אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אָבִין: הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה שֶׁעִיקָּרָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵין צְרִיכִין לְפָרֵשׁ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – כֹּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן פְּסוּלֵי כְּהוּנָּה.
Rabba said: This is what the Sages are saying: Who is the ḥalala mentioned that did not have a moment of fitness at all, but was unfit from birth? She is any woman born from one unfit for the priesthood. The Gemara asks: What is the meaning of the term: Mentioned? Where was she mentioned? Rav Yitzḥak bar Avin said: This is what the Sages are saying: Who is the ḥalala whose prohibition is rooted in the words of a verse in the Torah, and it is not necessary to clarify her prohibition further by the words of the Sages? She is any woman born from one unfit for the priesthood. With regard to such a woman the verse explicitly states: “He shall not profane his offspring.” By contrast, the halakha that a woman who engages in forbidden intercourse with a priest becomes a ḥalala is not explicit in the Torah, but is learned through an exposition of the Sages.
תָּנוּ רַבָּנַן: אַלְמָנָה אַלְמָנָה אַלְמָנָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. גְּרוּשָׁה גְּרוּשָׁה גְּרוּשָׁה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.
§ The Sages taught: If a High Priest engages in sexual intercourse with a widow, a widow, a widow, he is liable to receive only one set of lashes. Similarly, if a priest engages in intercourse with a divorcée, a divorcée, a divorcée, he is liable to receive only one set of lashes.
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה, בִּזְמַן שֶׁהֵם כַּסֵּדֶר – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. זִינְּתָה וְנִתְחַלְּלָה וְנִתְגָּרְשָׁה וְנִתְאַרְמְלָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.
If a High Priest engages in sexual intercourse with a woman who was a widow, and then was a divorcée, and then was a ḥalala , and then was a zona , when the changes to her status occurred in that order, that she was first widowed, then remarried and was divorced, and subsequently engaged in intercourse with a priest, thereby becoming a ḥalala , and then she engaged in intercourse with a gentile or a forbidden relative, thereby becoming a zona , the High Priest is liable to receive lashes for each and every one of these transgressions each time he engages in intercourse with her. By contrast, if she first became a zona by engaging in intercourse with a gentile or a forbidden relative, and then became a ḥalala by engaging in intercourse with a priest, and subsequently she divorced, remarried, and was widowed, a High Priest who now engages in intercourse with her is liable to receive only one set of lashes.
אָמַר מָר: אַלְמָנָה אַלְמָנָה אַלְמָנָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. הַאי אַלְמָנָה הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא שֶׁבָּא עַל אַלְמְנַת רְאוּבֵן וְעַל אַלְמְנַת שִׁמְעוֹן וְעַל אַלְמְנַת לֵוִי, אַמַּאי אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת?
The Gemara proceeds to clarify this baraita . The Master said in the baraita : If a High Priest engages in intercourse with a widow, a widow, a widow, he is liable to receive only one set of lashes. The Gemara asks: What are the circumstances of this widow? If we say that he engaged in sexual intercourse with three widows: With Reuven’s widow, and with Shimon’s widow, and with Levi’s widow, why is he liable to receive only one set of lashes?