Talmud Builders

    Commentary page

    Kiddushin 73b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 73b

    Kiddushin 73b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 400 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אין בו משום אסופי דאי לאו דכשר הוא לא הוה טרחא ביה למימהל ליה:

    משלטי הדמיה איבריו מתוקנים ומיושרים:

    אין בו משום אסופי דאי פסול הוא לא הוה מתקנא ליה הואיל ודעתה להשליכו אלא מחמת רעבון הושלך ל"א משלטי הדמיה איבריו גדולים ומלובן ומזורז אין זה מזנה אלא מבעלה שמתוך תשמיש תדיר הולד מלובן ומזורז כדאמר במסכת נדה (דף לא.) ג' חדשים אחרונים תשמיש יפה לאשה ויפה לולד שמתוך כך הולד מזורז ומלובן:

    הדמיה איבריו כמו הדומי ניהדמיה דעירובין (דף ל.) והדמין תתעבדון דדניאל:

    מלי כוחלא סביבות עיניו ליפותו:

    רמי חומרי קשרים שעושים לרפואה ותולין לתינוק דאמרינן במסכת שבת (דף סו:) הבנים יוצאים בקשרים:

    תלי פיתקא קמיע של כתב:

    תלי קמיע של עיקרין:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 73b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    בד"א בזמן שמקחו בידו פירש בקונטרס דרמי עליה למידק לפי שהוא במי שפרע אם יחזור במי שנתן המעות ויחזיר לו דמיו אבל בזמן שאין מקחו בידו אלא שניהם אוחזים בו אינו נאמן דכיון דלא עליה רמיא לא דייק לזכור מי הוה ופריך וניחזי זוזי ממאן נקיט אאין מקחו בידו פריך לפירוש הקונטרס דפי' שלא קבל המעות אלא מאחד מהם והא ודאי מידכר דכיר ממאן קביל זוזי ומשני אלא דנקיט זוזי מתרוייהו ולא ידיע כו' ולפי זה אמרינן דאפילו אמר שידע לא להימני משום דלא רמי עליה למידק כך שיטת הקונטרס ומה שפי' דפריך אאין מקחו בידו דקאמר דאינו נאמן ופריך וניחזי זוזי ממאן נקט פירוש ולאותו שנתן לו המעות ודאי נתרצה קשה דמאי יש לנו להאמינו טפי מעד אחד דעלמא דכיון שאין מקחו בידו לא שייך לומר מיגו כדי להאמינו לכן פי' ר"ת בזמן שמקחו בידו ואז הוא נאמן מטעם מיגו דמצי אמר לא מכרתי או חזרתי וקניתיו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן דאז לא שייך מיגו ופריך וליחזי זוזי ממאן נקט נהי נמי דמקחו בידו אמאי נאמן אם יאמר אמי שלא קבל המעות לזה נתרציתי דמשמע דנאמן בכל ענין ואמאי נאמן הוה מיגו במקום עדים דאנן סהדי דלאותו שנתן המעות נתרצה ומשני דנקיט זוזי כו' ולפי זה גרסי' ולא ידיע ולא גר' ולא ידע דמשמע שאין אנו חוששין לידיעתו דודאי חיישינן לידיעתו אי הוה ידע ולפי זה צ"ל שלא ידע שאם ידע הוה אמרי' נתרצה לזה אך בריש בבא מציעא (דף ב:) גבי שנים אוחזים בטלית דמוקי לה בגמרא במקח וממכר ופריך מקח וממכר ניחזי זוזי ממאן נקט ופירש התם רש"י כפי שיטתו דהכא ועוד פירש התם אע"ג דאמר בפ' בתרא דקידושין דבזמן שאין מקחו בידו אינו נאמן והכא הוי כאין מקחו בידו דתרוייהו אדוקין בטלית ואמאי פריך שיהא המוכר נאמן הא מוקמינן התם בדנקט זוזי מתרוייהו והשתא ס"ד דלא נקט זוזי אלא מחד אך לפר"ת קשה דמאי פריך התם וניחזי זוזי ממאן נקיט והא לפירושו אע"ג דלא נקיט זוזי אלא מחד אין לנו להאמינו כדפרישית לכך צ"ל התם וניחזי זוזי ממאן נקט כלומר היכי קתני במתני' זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה כו' נשאל למוכר ממאן קבל המעות וליהוי כעד אחד לפטור את מי שמסייע אפי' משבועת היסת ולחייב את שכנגדו שבועה דאורייתא אבל להוציא ממון מזה ולמסור לזה פשיטא דאינו נאמן רק כדפרישית ומשני דנקיט זוזי מתרוייהו וגם לפירוש זה גרסי' לא ידע אך אם הוא ידע פשיטא שאנו חוששין לידיעתו לחייב לזה שבועה דאורייתא כדפירשתי:

    Tosafot on Kiddushin 73b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    כל שנאסף מן השוק אין אביו ואמו נאמנים עליו ירושלמי (ה"ב) כל זמן שמושלך בשוק אביו או אמו נאמנין עליו, נאסף מן השוק צריך שני עדים, ואביו ואבמו כשני עדים הם, רבנין דקסרין בשם רב חסדא הדא דתימא בתינוק שאינו מרגיע, אבל בתינוק שמרגיע, צריך שני עדים, ואביו ואמו כשני עדים הם, ואתייא כי הא דאמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי עגלים וסייחין המקפצין אין (לו) להם חזקה. ופירוש מרגיע שמדדה שהוא רגע כאן ורגע כאן. מכלל שמועה זו נראה שלא אמרו ממזר ודאי אמרה תורה ולא ספק ממזר אלא בשמחצה מיהא כשרין אצלה, דכל כי הא הוא דהוי ספק, אבל כל היכא דרוב פסולין אצלה כממזר, ודאי משוינן לה, דרובא דאורייתא אלא אם כן בדקו את אמו ואמרה לכשר וראוי לי נבעלתי כר"ג ור"א ואבא שאול, וארוסה שעברה דאמרינן לקמן (קידושין עה, א) שהולד שתוקי, אף על גב דרוב פסולין אצלה שאני ארוסה, דתליא בארוס כדאיתא לקמן, והוה ליה כמחצה על מחצה כנ"ל.

    תנו רבנן נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אימתי בזמן שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן. דבזמן שמקחו בידו רמי אנפשיה ומדכר, משום שאם בה לחזור בזה שמכר לו היה צריך לקבל עליו מי שפרע, וכיון שאין שם אלא הוא, מהימנין ליה כבי תרי, ותקנת חכמים הוא, כעין נאמן הדיין וכעין נאמנותה של חיה ואם, אבל בזמן שאין מקחו בידו לא רמי אנפשיה ואפילו אמר דרמא אנפשיה לא מהימן אלא כעד אחד, ואקשינן וניחזי זוזי ממאן נקט, כלומר אפילו אין מקחו בידו אמאי לא מהימן ניחזי זוזי ממאן נקט דכיון דלא נקיט אלא מחד מינייהו ודאי מדכר דכיר ממאן שקיל. לא צריכה דנקט מתרוייהו חד מדעתיה וחד בעל כרחיה ולא ידוע הי מדעתיה והי בעל כרחיה, כלומר ואינו ידוע לנו בעדים מהי שקל מדעתיה ומהי בעל כרחיה, ולא גרסינן ולא ידע, דאפילו אמר נמי דידע ומדכר לא מהימן, דכיון דשקל מתרוייהו אנן סהדי דמתבלבל הוא בכך ולא מדכר שפיר, אבל אם אמר מהאי שקלי ומהאי לא שקלי כלל מהימן כל זמן שבעלי המקח עומדין לפניו וכדאמרינן בדיין דנאמן בזמן שבעלי הדין עומדין לפניו. ואיכא מאן דמפרש דבזמן שמקחו בידו דנאמן משום מגו הוא, דאי בעי מצי הדר ביה, ואפילו יש שם עדים דמיניה שקל ולדידיה זבין נאמן הוא במה שבידו יותר ממאה עדים, דאי בעי הדר ביה מיניה דהאי ומזבין להיאך, דמעות אינן קונות, ואף על גב דמקבל עליה מי שפרע, מכל מקום עיקר המקח שלו הוא, ואקשינן וליחזי זוזי ממאן נקט, כלומר למה לי נאמנותו, בין ברישא בין בסיפא ניחזי זוזי ממאן נקט נשאל לעדים ממאן נקט וממאן לא נקט, דקא סלקא דעתך דבדאיכא סהדי היא, דאי ליכא סהדי מאי קא משמע לן דבזמן שמקחו בידו נאמן, פשיטא, דהא איכא מגו, אלא כי אתו סהדי אשמועינן טובא דאף על גב דמכחשי ליה סהדי איהו עדיף מינייהו, משום מגו דאי בעי יהיב ליה השתא להאי. לא צריכה דנקיט מתרוייהו ואמר מחד מדעתי ומחד בעל כרחי, וקא משמע לן דאף על גב דאיכא סהדי שנטל ואילו הדר ביה מקבל מי שפרע, נאמן הוא משום מגו, והוא הדין דהיכא דלא שקל זוזי אלא מחד מינייהו, אלא דאורחא דמלתא נקט, אבל בזמן שאין מקחו בידו אינו נאמן כלל בין אמר מהאי שקלי מדעתי ומהאי בעל כרחי בין דאמר מהאי שקלי ומהאי לא שקלי. ור"ח כתב נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי כל זמן שמקחו בידו, וכגון דנקיט זוזי מתרוייהו ואמר להאי זבנית מדעתאי והאי שדנהו לזוזי גבאי דידי, ואם יצא המקח מידו אינו נאמן. ואני יש לי פירוש אחר בזה בריש פרק קמא דבבא מציעה בס"ד.

    וליהדר לידונינהו בשודא דדייני משמע מהכא דהיכא דלא תלי בשודא דדייני, לא סמכינן אהימנותיה דדין, אלא דהדר דאין להו קמן. ומיהו תמיהא לי, היכי דמי, אי דאיכא סהדי דפסיק להו דינא, ניחזי סהדי מאי קאמרי, דסתמא דמלתא סהדי מידק דייקי בכולה מלתא, וכדמשמע לעיל דאקשינן ונחזי זוזי ממאן נקט, כלומר בדאיכא סהדי כפי הפירוש השני שכתבנו, וכדאמרינן נמי בפרק חזקת (ב"ב מה, ב) דאקשינן גבי אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחד, אי דאיכא עדים ניחזי עדים מאי קאמרי, ולא דחינן דחזו בה ולא חזו בהא, אלמא עדים מסתמא עבידי דדייקי וידעי כולה מלתא, ואי דליכא סהדי נהימנין בין בשודה דדייני בין בשאר דיני, ואפילו אין בעלי הדין עומדין לפניו מגו דאי בעי אמר אכתי לא פסקית דינא והכי קאמינא, ושי לורמ דבשודה ליכא מגו, דמסתפי דלמא הדר מחייב ליה, ואפילו בשאר דינין דעלמא נמי קשיא, דהא בעלי הדין מודים שכבר פסק הדין, והיאך הוא יכול לטעון שלא פסק ובעלי דבר מודים זה לזה שכר נפסק הדין, ואין לדיין אצלם שייכות בדין זה והודאתם כמאה עדים כנ"ל.

    חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה הניחא למאן דאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. כלומר דהתם לא קתני אלא בכשרות דידה, דהיינו ראוה מעוברת, אבל ראוה מדברת, היינו מדברת ממש, והלכך תנא הך דהכא להכשיר בבתה, אלא למאן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, תרוייהו תנינא התם ראוה מדברת וראוה מעוברת ומדברת, היינו נבעלת, חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה כדאיתא התם. ואם כן אבא שאול מאי אתא לאשמועינן, ופרקינן דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל, דאי מהתם הוה אמינא ברוב כשרין אצלה, אבל הכא דרוב פסולין אצלה לא נהימנה להם לאכשורי עובר צריכא. ויש להקשות הא ניחא למאן דאמר דלא הכשיר רבן גמליאל אלא ברוב כשרין אצלה, אבל למאן דאמר דאפילו ברוב פסולין אצלה מכשיר, מאי איכא למימר, וכי תימא דאבא שאול קא משמע לן דהכי פירושא דרבן גמליאל דאפילו ברוב פסולין אצלה מכשיר, אם כן מאי קשיא ליה, הניחא למאן דאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה, אלא למאן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מאי קא משמע לן, דמאי קשיא אבא שאול פירושא דרבן גמליאל אתא לאשמועינן, ויש לומר דודאי הכי הוא, דאבא שאול פירושא דרבן גמליאל אתא לאשמועינן, דאפילו ברב פסולין אצלה מכשיר, אלא דלעיל הכי קשיא לן למאן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, מאי קא משמע לן אבא שאול, דהא דברי רבן גמליאל דמתניתין היא, דהיינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת חדא להכשיר בבתה, אבל לדברי האומר לדברי המכשיר בה מכשיר אפילו ברוב פסולין אצלה, לאו למימרא שיהא ענין זה בכלל דברי רבן גמליאל דמתניתין, אלא דמיסבר סבר לה דלרבן (ר') גמליאל דמכשיר בכל ענין הוא דמכשיר ואפילו ברוב פסולין אצלה, וכיון דלאו בכללה דמתניתין דהתם היא, הא דאבא שאול אתי לאשמועינן דהאי דרבן גמליאל אפילו ברוב פסולין אצלה מכשיר.

    Rashba on Kiddushin 73b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    אמר רב חסדא ג' נאמנין לאלתר חיה ואסופי ופוטרת חברותיה פי' אבל לא מני דיין ובעל מקח דלקמן דהנהו זימנא אחריני אית להו זה כל זמן שמקחו בידו וזה כל זמן שבעלי דינין עומדין לפניו ולאו לאלתר נינהו:

    איכא בינייהו דאהדרה אפה דלרבנן מהימנא ולרבי אליעזר לא מהימנא והלכתא כרבנן ודוקא בהא לא הימניה רבנן כל זמן שיצא מן הבית דכיון שנתעלם כ"כ מעיניה לא סמכו עליה שתדע להכיר אי זה יצא ראשון לבכורה אבל לומר שאינו נתין וכיוצא בו לעולם נאמנות כל זמן שלא קרא ערער כדכתיבנא בסמוך דלא פליגי תנאי כלל:

    פוטרת חברותיה מאי היא דתנן שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת כולן טמאות ואוקימנא בדוכתא בפ' האשה במשולבות זו בזו דאיכא למימר נתהפכו ויש לתלות הדם בכל אחת מהם אבל אינן משולבות היינו סיפא דהתם דקתני נמצא תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות והחצונה טהורה תחת החצונה שתים החצינית טמאות והפנימית טהורות ודוקא בישנות דמתוך שינה מתהפכות במשולבות או דוחקת אחת לחברת' כשאינן משולבו' ונכנסת במקומה אבל יושבת או שוכבת במטה והן עירות אין לחוש להשמטה שאפשר לכל אחת מהן לדעת מקומה וא"ת בריא לי שלא באתי לכאן טהורה מיהו בעירות דומיא דישנות כגון במקום שהן יורדות ממקום למקום ולדחוק וליכנס לפנים ממחיצתן כגון שטוחנות ברחים דינן כישנות שאינן משולבות כדאיתא התם כ"כ הראב"ד ז"ל ובמסכת נדה הארכתי:

    הא דאמר רבי יוחנן ד"ה אין ערער פחות משנים הכי אמרינן לה בכל דוכתא בהאי לישנא ולא ידעינן היכן אמרה ובירושלמי פירשו דלאו אדתנאי אתמר אלא דברי כל באי עולם:

    ת"ר נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי כו' עד ולחזי זוזא ממאן נקט יש מפורשים דארישא קאי דמקחו בידו וה"פ דמסכתא מתני' בעדים דאי בדליכא עדים פשיטא דנאמן מגו דאי בעי אמר לא מכרתי כלל ומאי קמ"ל רישא וסיפא אלא ודאי בעדים וקמ"ל רישא דאע"ג דלא יכול למימר לא מכרתי דהא איכא עדים שמכר אפ"ה כיון שעדיין מקחו בידו ואי בעי מצי הדר ביה שאיך כאן משיכה נאמן לומר לזה מכרתי אע"ג דאי הדר ביה חייב לקבל מי שפרע לפי שכבר קבל דמים מ"מ המקח שלו הוא עדיין וראוי הוא שיהא נאמן בו ולהכי אקשינן השתא כיון שיש עדים בדבר מה אנו צריכנן לנאמנותו של מוכר ברישא ולא בסיפא נשאל את העדים ונחזי ממי קבל המוכר דמים דמסתמא מאן דיהיב זוזי לדידיה נתרצה ברישא והוא משך בסיפא דכל כמה דלא יהיב איניש זוזי לא מסרי ליה עיסקא כדאמרי' בפ' המדיר ולא ניחא לן לאוקמה בדלא חזו סהדי ממי קבל דמים דהא מסתמא דייקי בהא ודכוותה בפרק ח"ה הא דאקשינן אי דאיכא עדים ניחזו עדים מאי קאמרי ולא בעי' לאוקמי דחזו בהא ולא חזו בהא והכא נמי לא בעינן לתרוצי הכי ופרקינן דהב"ע דנקט זוזי מתרווייהו מחד מדעתיה ומחד בע"כ ולא ידעינן הי מנייהו בע"כ דלא דייקי בה מסתמא ולפיכך אנו צריכנן לנאמנותו של מוכר וקמ"ל רישא דאע"ג דאיכא עדים שנטל ואי הדר ביה מחייב לקבל מי שפרע אפילו הכי נמן לומר לזה מכרתי מדעתי כ"ז שמקחו בידו שהמקח שלו וה"ה היכא דלא נקט אלא מחד מיניהו ולא ידעו עדים ממאן נקט שהמוכר נאמן לומר מזה קבלתי כ"ז שמקחו בידו דליכא טעמא לאפרושי בין הא להא אלא דאוקימנא בדנקט זוזי מתרווייהו משום דהאידך מסתמא עדים ידעי ומסהדי כדאמרן אשתכח השתא להאי פירושא דכ"ז שמקחו בידו אע"פ שיש עדים שמכר נאמן לומר מזה קבלתי דמים ולא מזה ומזה קבלתי מדעתי ומזה בע"כ כ"ז שאין עדים מכחישין אותו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן אלא בעד א' בלבד ואפילו אין עדים שמכר מיהו נאמן כעד אחד דעלמא ופירוש נאה הוא זה:

    אבל מדברי רש"י ז"ל נראה דקושיין אסיפא דתניא דבזמן דאין מקחו בידו אינו נאמן. ומקשי' אמאי אינו נאמן דהא רישא שהוא נאמן לאו משום מגו הוא כלל ולאו משום דאי בעי הדר ביה דהא איכא עדים שמכר ואי הדר ביה מחייב במי שפרע תדע דרישא דומיא דסיפא דנאמן דיין לומר לזה זכיתי כ"ז שבעלי דינין עומדין לפניו והתם ליכא מגו כלל דמאי אמרת דיכול למימר לא פסקתי לכם הדין הא לאו מגו מעליא הוא אפילו אין עדים בדבר דאי אמר הכי הוה מכחיש לתרווייהו דמודו שפסק הדין לשניהם ואלו השתא דאמר לזה זכיתי ולזה חייבתי לא מכחיש אלא למאן דמחייב בלחוד וכל כי האי גוונא לאו מגו הוא ודכוותה נמי ברישא אפילו היכא דליכא מגו כלל נאמן וטעמא דמילתא דרבנן הימנוה במילתא דשייך בה ולא איכפת ליה שאינו נוגע בדבר זה ולא משקר כשם שהאמינו חיה לאלתר לומר זה בכור מהאי מא דאמרן והני נמי דכוות' ולהכי אקשינן דכיון דמהאי טעמא נמי נאמן אפילו כי אין מקחו בידו נמי אית ליה להימנוה לאלתר דידע ודייק במילתא דכיון דאיכא זוזי דמקבל מנייהו מדקדק הוא בדבר וזכור הוא ממי משניהם קבל דמים וכיון דכן לחזו זוזי ממאן נקט ולהמניה אע"ג שאין מקחו בידו והיינו דלא שיילנן ונחזי מוכר מאי קאמר ותלינן מילתא בקבלת זוזי אע"פ שאין המעות קונות משום דזוזי הוא דמדכרו ליה מסתמא דלא משקר ופרקינן הב"ע בדקביל מתרויהו ולא מצינו השתא למימר הב"ע דליתה למוכר קמן דהא אמתניתין קיימינן דמיירי בנאמנותו של מוכר שהוא לפנינו ולהכי איצטרכין למימר דהא דפרקינן. ופרקינן דאי דלא קביל זוזי אלא מחד מייניהו ה"נ דמהימן לומר מזה קבלתי ומזה לא קבלתי אע"פ שאין מקחו בידו אבל הב"ע בשקבל משניהם מא' מדעתי' ומא' בע"כ דבהא לא דאיק ולא רמי אנפשי' ולא מידכר ולהכי אינו נאמן אלא בזמן שמקחו בידו אבל כי לא קביל זוזי אלא מחד מנייהו מהימן אע"פ שאין מקחו בידו וגם שיטה זו נכונה ליכא לפרושי הכי ומאי דוחקיה לאוקמי מתניתין דהתם בדלא קבל זוזי אלא מחד מנייהו דקשיא ליה לחזי זוזי ממאן נקט דילמא בדנקט מתרווייהו כדאסקינן הכא ודוחק הוא לומר דקסבר שאלו נטל מעות משניהם היה להם עליו תביעת מנה גם תרעומת מחלוקת אלא ודאי לא נטל אלא מן אחד ופרקינן דלעולם משניהם אלא שהאחד כו' ולפיכך אין להם תרעומות מיהו אכתי קשיא לוקמי' בדלית' למוכר קמן אלא הוי יודע דהאי ולחזי זוזי ממאן נקט דפרכינן הכא אינו כעין אותו שבשמועה ראשונה דשנים אוחזין דההוא קאי אלוקח כדפרישית התם וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד ועניינם מתחלף ואל תטעה בזה. ולענין מנה מיותר אין אחד מהם יכול לתבעו למוכר בב"ד אלא א"כ בא בהרשאת חבירו כדכתיבנא התם:

    ת"ר נאמן דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי כו' אבל בזמן שאין בעלי דינין עומדין לפניו אינו נאמן. פי' אינו נאמן. אלא כעד א' ומתני' בדיין חד כדקתני בהדיא ומיירי בדיין ומומחה לרבים שיכול לכוף הנתבע לדון לפניו כדאיתא בסנהדרין א"נ כשאינו מומחה וקבלו' עלייהו בעלי דינין אבל שלשה והם ב"ד נאמנין הם לעולם כעדים דעלמא דנהי דאין עד נעשה דיין אבל דיין נעשה עד להעיד מה שנדון לפניו:

    Ritva on Kiddushin 73b · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Munkatch, 1908. · Public Domain

    Meiri

    אסופי שביארנו והוא שהושלך בשוק כל שמצאוהו מהול אין בו משום אסופי וכשר הוא שאלמלא שכשר הוא לא היו טורחים למולו וכן כל שראו איבריו מתקנים ומיושבים והוא ענין משלטיה הדמיה האמור כאן אין בו משום אסופי שכל כיוצא בזה על ידי טורח גדול הוא ומאחר שהדברים מוכיחין כן כשר הוא שאלו היה פסול לא היתה טורחת בו כל כך וכן כל שראו ראשו נמשח או סביבות עיניו מכוחלין ליפותו או שמצאו בצוארו קמיע אם של כתב אם של עיקרין אם שאר דברים שהנשים נוהגות לתלות בצואר בניהם הואיל ודברים אלו כלן מוכיחין שהמשליכין חסים עליו אין זה אסופי שהשליכתו אמו מתורת זנות אלא שהושלך מחמת רעבון וכן אם נמצא באילן בכדי שאין חיה יכולה לטרפו אין בו משום אסופי הא במקום שחיה יכולה לטרפו יש בו משום אסופי וכן כל שנמצא במקום שהפחדים מצויים שם עד שבני אדם נמנעין מהיות רגילים לשם יש בו משום אסופי סוף הדברים כל שהדבר או המקום או תכונת השלכתו מוכחת שהמשליך מכוין שימות הרי זה אסופי וכל שהדבר מוכיח שהמשליך מכוין שלא ימות עד שיבא אחד ויאספהו אין בו משום אסופי וכשר ודוקא בערי ישראל שאין שם גוים אבל כל מקום שיש שם גוים אע"פ שנמצא בתכונות שהוזכרו אם רוב גוים יתבאר בראשון של כתבות שדינו כגוי ומותר להאכילו נבלות ואם נגח שור שלו את שלנו מוציאין כל הנזק ממנו שלא אמרו אין הולכין בממון אחר הרוב אלא בישראל גמור אלא שבדיני נפשות מקילין עליו ומפקחין עליו את הגל ואם רוב ישראל דינו כישראל להחיותו ולהחזיר לו אבידה שלא אמרו אין הולכין בממון אחר הרוב אלא בממון שלנו אבל אבידה ודאי מחזירין לו ומכל מקום ליחסו לכהנה אין מיחסין אותו כלל ואם בת היא פסולה לכהנה הואיל ויש שם גויים כלל ואם הוא זכר בתו ואלמנתו פסולות לכהנה מטעם דתרי רבי רבי בעינן ומכל מקום גדולי הדורות כתבו שאף לישראל פסול אם אינו מתנהג כשורה עד שלדעת זה כתבו שאם קדש את האשה צריכה גט מספק גוי ספק ישראל אלא שאם מתנהג כשורה דינו כגר ובתו פסולה לכהנה במחצה על מחצה מצוה להחיותו ואין מאכילין לו נבלות ואין מחזירין לו אבידה נגח שור שלנו את שלו פטור שאומרים לו הבא ראיה שישראל אתה ולא מעובדי האלילים נגח שור שלו את שלנו משלם חציה כישראל ועל השאר אומר לו הבא ראיה שאיני ישראל ואשלם ומכל מקום עיקר הדברים כדעת ראשון שזה שאמרו ברוב ישראל אבל ליחסו לא פירושו להחזיקו במיוחס להשיאו לכהנה אבל אם קדש קדושיו קדושין וכן נראה ממה שכתבו רבני צרפת בפירוש משניות של טהרות במסכת מכשירין מה שאמרו שם בתוספתא מחצה על מחצה מטילין בו שני חומרין שאם קדש אשה ובא אחר וקדשה צריכה גט אלמא שברוב ישראל אינו כן ולגדולי הדורות ראיתי שכתבו דין אסופי אף במקום שיש בו רוב גוים הואיל וגוי הבא על בת ישראל הולד כשר רוב כשרין אצלה הוא ולא הבנתי דבריהם שאף הם פסקו זו של מכשירין בראשון של כתובות על הדרך שפסקנוה ומכל מקום יראה לי שאם נמצא מהול וניכר שבידי אדם נעשה אף בעיר שיש בה גוים דנין אותו כישראל וכן אסופי זה הנמצא בעיר שיש בה גוים על הדרך שכתבנו אם הטבילוהו בית דין או טבל משהגדיל גדולי המחברים כתבו שהוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל וגדולי המפרשים כתבו שבעיר שרבה גוים אם נתגייר כשר גוי הוא ונתגייר:

    אסופי הנמצא בערי ישראל שיש לדון לפי ענינו באסופי על הדרך שביארנו אם בא אחד ואמר בני הוא ואני השלכתיו נאמן כל שהוא עדין בשוק וכן הדין באמו ומכשירין אותו על פיו או על פיה אבל משנאסף מן השוק אינו נאמן הואיל ויצא עליו שם אסופי שאלו היה כדבריהם אחר שלא היתה כונתם להעלים למה אחרו מלומר כן ומכל מקום בשני רעבון נאמנין שהרי זו ששתקו עד שנאסף הוא מפני שהם רוצים לזונו בשל אחרים ונאמנות זו יש אומרין דוקא לאלתר ר"ל תכף שנאסף וכן יראה מסוגיא זו ויש אומרים שלא סוף דבר לאלתר אלא אף לאחר זמן ולא נאמר בשמועה זו לאלתר אלא בחיה ופוטרת את חברותיה על הצד שיתבאר:

    היולדת תאומים ולא ידעה בהם אי זה בכור נאמנת החיה לומר זה יצא ראשון ומכל מקום דוקא בשלא יצאה וחזרה אע"פ שהחזירה פניה לצד אחר ונתעלם הילוד מעיניה הא כל שיצאה מן הבית וחזרה אינה נאמנת:

    שלש נשים שהיו ישנים על מטה אחת ומשלבות זו בזו ונמצא דם תחת אחת מהם אם שלשתן ראויות לראיה כלן טמאות ואם בדקה אחת מהם את עצמה תכף למציאה והוא שהיה עד מזומן לה במקומו ואינה צריכה אלא קנוח ומצאה טמא כלן תולות בה והיא טמאה וחברותיה טהורות וכן הדין אם יש שם אחת ראויה לראיה ושתים שאינן ראויות כגון שהם מעברות או מניקות כלן תולות בראויה כמו שיתבאר במקומו:

    נשים הרבה שילדו בבית אחת זו אשת כהן וזו אשת לוי וזו אשת נתין וזו אשת ממזר וכן הרבה נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי וזה נתין וזה ממזר במה דברים אמורים שלא הוחזק ערער על אותו הולד לומר אין זו של אשת כהן אלא של אשת ממזר אבל כל שיצא עליו ערער אינה נאמנת אפילו במקום שאין שם אלא ערער דחד שלא אמרו אין ערער פחות משנים אלא במקום שיש בו חזקת כשרות אבל במקום שאין בו חזקת כשרות אף ערער דחד פוגם וגדולי המחברים גורסים כאן שלא קרא עליה ערער ר"ל על החיה כלומר שהוחזקה בנאמנות ולא ערער עליה אדם אבל אם ערער עליה אפילו אחד לומר ששקר העידה אינה נאמנת והרי הבן כשר ואין לו יחוס והדברים מתמיהים הן לענין פירוש הן לענין פסק שאם אין לו יחוס למה הוא כשר והרי יש כאן ספק ממזרות:

    כתבו רבותי שאף בעדות בכור שכתבנו שהחיה נאמנת עליו לאלתר אם קרא עליו ערער אינה נאמנת הא אמו ואביו נאמנין אף במקום ערער אלא אם כן היה ערער של שנים ואף בערער של שנים דוקא בעדות אבל ערער של קול בעלמא כנגד האב אינו כלום והוא שאמרו היו מוחזקין באחד שהוא בכור ואמר אביו על אחר זה בכור נאמן:

    Meiri on Kiddushin 73b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה בד"א בזמן כו' קשה דמאי יש לנו להאמינו טפי מעד אחד כו' עכ"ל יש לדקדק דאימא דמשמע ליה דמיירי בידעינן זוזי דמאן נינהו על פי עדים או ע"פ הלוקחים גופייהו כמ"ש הרא"ש ברפ"ק דמציעא ומשום דאיירי בכל ענין כמ"ש התוס' לפי' ר"ת דהשתא שפיר פריך ונחזי זוזי כו' דאנן סהדי דממי שקיבל זוזי נתרצה למוכרו י"ל דא"כ לא ה"ל לרש"י לפרש והא ודאי מדכר דכיר כו' דבלאו טעמא מדכר דכיר ודאי לזה שנתן לו המעות נתרצה ועוד מאי פריך ונחזי זוזי כו' ואימא דקושטא הכי הוא וה"ק דאינו נאמן לומר שמכר לזה אלא דניחזי זוזי ממאן נקט ולו ודאי מכר דאנן סהדי ולכך פירש ר"ת דפריך הכי ארישא משום דאנן סהדי כו' דלא ניחא ליה לפרושי ה"נ דפריך אסיפא ודו"ק:

    בא"ד לא מכרתי או חזרתי וקניתיו אבל אין כו' עכ"ל כצ"ל:

    בא"ד ולפ"ז גרסינן ולא ידע ול"ג ולא ידיע דמשמע שאין אנו חוששין לידיעתו כו' עכ"ל כצ"ל ולאפוקי מפרש"י דגריס ולא ידיע דאיהו אפילו אמר שידע לא להימניה כו' כמ"ש לעיל אבל לפי פי' ר"ת דקאי אמקחו בידו ע"כ דאיירי באיהו גופיה נמי לא ידע דאי ידע ודאי מהי קבל זוזי מדעתיה חוששין לו גם אם לא ידע למי מכר ומשום דאנן סהדי דממי שקיבל זוזי מדעתיה נתרצה א"נ משום מגו דשייך נמי הכא וכן בההיא דרפ"ק דמציעא כתבו לקמן דגם שם לפי' ר"ת גרסינן ולא ידע וכ"כ גם הרא"ש שם דלא ידע מהי מדעתיה דאי ידע איהו גופיה לא הוה אצטריך ליה [למידע] למי מכר והיה מחייב שבועה דאורייתא לכשנגדו דאי כדבריו הרי אנן סהדי דלזה נתרצה למכור ומהרש"ל הוסיף בזה שאם ידע כו' פי' שאמר שזה נתן ברצון והאחר השליך בע"כ בפניו תו לא מהימן שמכר לזה שהשליך בע"כ כו' עכ"ל ולא ידענא מי הכריחו לזה והוא דבר תמוה שיאמר שלזה שמכר לא קיבל מרצון ומזה שלא מכר קיבל מרצון ואם דחקו לזה כפל לשון התוס' שכתבו דודאי חוששין לידיעתו וכתבו שוב שנית ולפ"ז צ"ל שלא ידע שאם ידע כו' אין זה במשמעות אבל חדא מהני כפולים הם לשון גליון כנראה מדברי ת"י ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 73b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    ת"ר נאמנת כו' לומר זה כהן וזה לוי כו' בד"א שלא קרא עליו ערעור. הא דנאמנת אף ע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים היינו דוקא לאפוקי מחזקה משא"כ הכא דליכא חזקה לחד מינייהו והוי כמאן דלא איתחזק התירא ולא איסורא דע"א מהימן וכ"כ הר"ן ז"ל לענין שתוקי ובדוקי דהאם נאמנת להתיר ולא לאיסור ע"ש אלא דבספר ב"ש הקשה על הר"ן ז"ל בזה א"כ מאי רבותא דחיה כל אדם נמי יהא נאמן וביותר קשה על הר"ן ז"ל למה כתב דהא דחיה נאמנת לאו מדינא אלא משום דא"א בענין אחר ותיפוק ליה דמדינא ע"א דעלמא נמי מהימן ונדחק הבית שמואל לפרש טעמא דהר"ן ז"ל לחלק בין עדות האיש לעדות האשה ותמה על זה ובאמת דסברא זו לא מצינו בשום דוכתא חילוק זה אדרבא כל היכא שע"א נאמן אין חילוק בין אשה לאשה ובין קרוב לרחוק אלא דלענ"ד נראה ברור דמה שכתב הר"ן ז"ל דנאמנות החי' לאו מדינא לאו מדין תורה קאמר דודאי מהימנא אלא משום דאפ"ה עשו מעלה ביוחסין שלא להאמין עד א' אלא שני עדים דוקא כדאיתא להדיא בכתובות בפרק האשה שנתארמלה וכדפרישית התם בטוב טעם בעזה"י וא"כ לא היה להאמין לחי' טפי משאר עד א' אלא דאפ"ה לא עשו מעלה כיון דאי אפשר בענין אחר כן נ"ל בשיטת הר"ן ז"ל ובזה נתיישב דלא קשיא דידיה אדידיה במה שהוצרך לעיל מיניה לפרש דנאמנות החיה משום דלא איתחזק התירא ולא איסורא בכל חד מינייהו והכא כתב דנאמנת מפני התקנה ולמאי דפרישית אתי שפיר דתרווייהו צריכי דאם לא היתה נאמנת מן התורה לא הוי מהני האי טעמא דאי אפשר בענין אחר לכך הוכרח לפרש דמדאורייתא ודאי נאמנת ואפ"ה הוצרך לפרש בסוף טעמא דאי אפשר בענין אחר לאפוקי מטעמא דמעלה דיוחסין כן נ"ל:

    אמנם לענ"ד נראה להוסיף טעם לשבח בנאמנות החיה טפי משאר ע"א משום דחיה דייקא טפי וכדפרישית בכמה דוכתי דהא דאין ע"א נאמן לאו משום דמשקר אלא משום דלא דייק ואמר בדדמי ובזה א"ש טובא דמייתי עלה בסיפא נאמנות דבעל המקח ונאמנות הדיין דכולהו טעמי משום דדייקי כמו שאבאר בעזה"י ודו"ק:

    שם נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי כו' בד"א בזמן שמקחו בידו ופרש"י דרמי' עליה למידק כו' דקים ליה במי שפרע. ולכאורה יש לתמוה על פירושו למה הוצרך לכך דכיון שמקחו בידו מילתא דפשיטא דנאמן מטעם שבידו ליתן לזה שאומר שמכר לו וכמו שכתבו בתוספות:

    והנלע"ד דרש"י ז"ל מפרש כן לפי המסקנא דאיירי בדנקיט זוזי מתרווייהו ולא ידיע מהי מדעתיה וא"כ לפ"ז לא שייך הכא טעם מיגו כיון שהם בעצמם אין יודעין למי נתרצה אפשר דאפילו אי הוה יהיב ליה לא שקיל שאין רוצה בממון שאינו שלו כמ"ש התוספות כיוצא בזה בגיטין דף ס"ג בדין השליש ע"ש וא"כ היה הדין שיחלקו כדאיתא בריש מציעא ועוד דלא שייך מיגו אלא היכא דחשדינן ליה כמשקר משא"כ הכא דכולא טעמא תליא אי דייק או לא דייק לא שייך טעם מיגו דאפשר שטעה מש"ה הוצרך רש"י לפרש דה"נ טעמא משום דדייק דלא ליקו במי שפרע עוד נ"ל דלישנא דברייתא גופא הכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן דאזיל לשיטתו שמפרש בד"ה נאמן בעל המקח דסיפא דברייתא דלעיל היא וכוונתו בזה דלפ"ז מסתמא כולהו בחדא טעמא איירי וכי היכי דנאמנות החיה היינו משום דדייקא כדפרישית בסמוך וכן בנאמנות הדיין בסיפא דסיפא מפרש רש"י נמי להדיא דהיינו משום דרמיה עליה למידכר ה"נ בנאמנות בעל המקח ע"כ עיקר הטעם משום דרמיא עליה ודייק. ולפ"ז אתי שפיר נמי הא דמקשה הש"ס בסמוך וניחזי זוזי ממאן נקיט והקשו בתוספות ואמאי דהא נאמן יותר מע"א דעלמא ונהי דהר"ן ז"ל מיישב שיטת רש"י ג"כ בזה הדרך דמקשה שהיה להם לחכמים לתקן שיהא נאמן כמו בחיה ובנאמנות הדיין אכתי התמיה במקומה עומדת מנ"ל להמקשה הך סברא להקשות בפשיטות דאטו כל תקנות חכמים שוין בדבר זה אבל למאי דפרישית א"ש דעיקר קושיית המקשה כיון דרישא דמקחו ביד. ממש לא מהימן אלא משום דדייק אם כן באין מקחו בידז נמי דייק ובלא"ה נראה דממקומו הוא מוכרע דאלת"ה מאי מקשה הש"ס בסמוך וניחזי זוזי ממאן נקיט ופרש"י אאין מקחו בידו ואמאי לא מוקי לה בפשיטות ששום א' מהם עדיין לא נתן הדמים שמכר להם בהקפה כחנוני המקיף ועכשיו כ"א מהם מניח הדמים בענין דלא שייך לומר השני נוח לי והראשון קשה ממנו אע"כ כדפרישית כדפרישית כן נ"ל נכון בשיטת רש"י ז"ל ומה שיש לדקדק עוד אבאר בסמוך בשמעתין ודו"ק:

    תוספות בד"ה בד"א בזמן שמקחו בידו כו' לכן פירש ר"ת כו' עד סוף הדיבור. ועיין בכל זה באריכות בלשון הרא"ש ז"ל בפ"ק דמציע' ובטח"מ סי' רכ"ג ובב"ח ופרישה ודרישה והש"ך שהביאו שיטת הקדמונים בזה בפירושים שונים ואם אמרתי להאריך במה שיש להקשות על כל א' מהפרושים תקצר היריעה מהכיל ולפי שאין כאן עיקר מקומו אבא בקצרה דלענ"ד לולי דמסתפינא להכניס ראשי באתרא דכולהו רבוותא קדמאי תלו זיינייהו היה נ"ל לפרש סוגיא דשמעתין בפשיטות דהא דמקשה וליחזי זוזי ממאן נקיט ארישא קאי ולאו אדינא פריך אלא אעיקר לישנא דברייתא מתמה דלא משכחת כלל להאי דינא דנאמן בעל המקח דפשטא דלישנא משמע דראובן ושמעון הלוקחים מתעצמים יחד בדין זה עם זה ולוי המוכר בא להעיד כדברי א' מהם ואומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי ואהא פריך דהיכי משכחת לה דראובן ושמעון המה הבעלי דינים ולוי המוכר בא להעיד דניחזי זוזי ממאן נקיט דודאי א"א לפרש שעל המעות גופא באו לדין ראובן אומר שהוא נתן המעות ללוי ושמעון אומר שהוא נתן המעות ללוי דכיון שהמקח עדיין ביד לוי מה לראובן ושמעון זה על זה אדרבא כל א' מהם תובע לדין את לוי לומר תן לי מקחי או דמי מקחי וליכא למימר דשניהם מודין שא' מהן נתן הדמים דא"כ במה הוא אומר שקנה המקח כיון דאין כאן משיכה דהא עדיין המקח ביד לוי ובדיבור לחוד פשיטא דלא קנה כלל ואין לפרש נמי דעל המעות גופא באין לדין ששניהם היו במעמד א' ונתנו המעות ללוי המוכר ויודעין שלא קיבל אלא פעם א' אלא שכל א' מהן אומר שהמעות היה משלו דא"כ לא שייך לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אלא מזה קבלתי המעות כיון דעיקר תביעתם אינו מצד קניית המקח אלא מצד מתן מעות ואין זה ענין לנאמנות בעל המקח דה"ה למעות מלוה ופקדון נמי מילתא דפשיטא הוא שעליו ליתן למי שיודע שהוא שלו ואין לתמוה על סברא זו דבלא"ה הוכרח מהרש"ל ז"ל לפרש כן בחכמת שלמה אף לשיטת התוספות ואהא משני הש"ס שפיר ומסיק דאיירי בדשקיל זוזי מתרווייהו וגרסינן נמי ולא ידיע פירוש שהלוקחין עצמן והב"ד אין יודעין בודאי למי נתרצה אלא שכל אחד סובר בדעתו דלו נתרצה יותר ואי לאו דברי בעל המקח היה הדין נותן שיחלוקו כדאיתא בריש פ"ק דמציעא דאף שהמקח ביד המוכר ממש כיון דשקיל זוזי מתרווייהו ה"ל תפיסת המוכר כאילו שניהם מוחזקין דמסתמא לשניהם נתרצה אלא לפי שהמוכר אומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי נשתנה הדין דנאמן המוכר ואיצטריך לאשמעינן הא מילתא גופא דקס"ד דכיון דה"ל כאילו שניהם מוחזקין כיון דלא ידעינן בבירור א"כ לא יהא המוכר נאמן אלא כעד א' לפטור א' מהם מהשבועה אבל עיקר הדין דיחלוקו במקומו עומד ומיגו נמי לא שייך הכא כדפרישית בשיטת רש"י ז"ל דאפשר דהלה לא ירצה בממון שאינו שלו דאפשר דמעיקרא לשניהם נתרצה ולא דייק כ"כ וקמ"לן כיון דהמקח בידו ודאי דייק והשתא שייך שפיר לשון לזה מכרתי ולזה לא מכרתי דאף על גב שקבלתי ממנו המעות אפ"ה לא מכרתי לו ברצון דמזה היה עיקר הקושיא כן נ"ל והשתא אתי שפיר דלפ"ז עולות בקנה א' שני הסוגיות דהכא ודריש פ"ק דמציעא דמקשה נמי וניחזי זוזי ממאן נקיט משום דלא משמע ליה דמכחישין זה את זה מי מהם נתן המעות והיינו כפירוש ר"י בעל התוספות שם וכמו שפירש הרא"ש ז"ל דבריו שם ואבאר יותר שם במקומו בעזה"י כן נ"ל נכון אף שהקדמונים לא פירשו כן אולי מקום הניחו לי ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 73b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' שלשה נאמנים עיין מדרש ב"ר וישב פ' פ"ה:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 73b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 73, Amud Bet, about 400 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. מְשַׁלְּטִי הַדָּמֵיהּ –…”

    2. Segment 218 words

      Opens “תְּלֵי בְּדִיקְלֵי, אִי מָטְיָא לֵיהּ חַיָּה –…”

    3. Segment 334 words

      Opens “זַרְדְּתָא סְמִיכָא לְמָתָא – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם…”

    4. Segment 438 words

      Opens “אָמַר אַמֵּימָר: הַאי פֵּירָא דְסוּפְלֵי – יֵשׁ…”

    5. Segment 533 words

      Opens “אָמַר רָבָא: וּבִשְׁנֵי רְעָבוֹן אֵין בּוֹ מִשּׁוּם…”

    6. Segment 634 words

      Opens “אֶלָּא כִּי אִתְּמַר דְּרָבָא – אַהָא דְּאָמַר…”

    7. Segment 723 words

      Opens “מַאי טַעְמָא? אָמַר רָבָא: הוֹאִיל וְיָצָא עָלָיו…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִים לְאַלְתַּר, אֵלּוּ…”

    9. Segment 94 words

      Opens “אֲסוּפִי – הָא דַּאֲמַרַן.…”

    10. Segment 1044 words

      Opens “חַיָּה – דְּתַנְיָא: חַיָּה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר זֶה…”

    11. Segment 1136 words

      Opens “פּוֹטֶרֶת חַבְרוֹתֶיהָ מַאי הִיא? דִּתְנַן: שָׁלֹשׁ נָשִׁים…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמֶנֶת חַיָּה לוֹמַר: זֶה כֹּהֵן…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “עַרְעָר דְּמַאי? אִילֵּימָא עַרְעָר חַד, וְהָאָמַר רַבִּי…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ עַרְעָר חַד.…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “נֶאֱמָן בַּעַל מִקָּח לוֹמַר: לָזֶה מָכַרְתִּי, וְלָזֶה…”

    Original text

    אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. מְשַׁלְּטִי הַדָּמֵיהּ – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. שַׁיִיף מִשְׁחָא, וּמְלֵא כּוּחְלָא, רְמֵי חוּמְרֵי, תְּלֵי פִּיתְקָא, וּתְלֵי קְמִיעָא – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי.

    he is not subject to the halakhot of a foundling. If the baby’s lineage were unfit, his parents would not have gone to the trouble of circumcising him. Likewise, if his limbs are adjusted, indicating that he was cared for after birth, he is not subject to the halakhot of a foundling. Similarly, if he was anointed with oil, or if his eyes were smeared with eye salve, or if he was adorned with rings, or if a note [ pitka ] was hanging on him, or if an amulet was hanging on him, he is not subject to the halakhot of a foundling.

    תְּלֵי בְּדִיקְלֵי, אִי מָטְיָא לֵיהּ חַיָּה – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי, אִם לָאו – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי.

    Concerning a child found hanging from a palm tree, if he was in such a place that an animal could reach him, he is subject to the halakhot of a foundling. If not, if he was placed on a palm tree in a way that he could not be reached by an animal, he is not subject to the halakhot of a foundling, since he was cared for enough to be placed in a safe location.

    זַרְדְּתָא סְמִיכָא לְמָתָא – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי, וְאִם לָאו – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. בֵּי כְנִישְׁתָּא סְמִיכְתָּא לְמָתָא וּשְׁכִיחִי בֵּיהּ רַבִּים – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי, וְאִם לָאו – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי.

    Similarly, if the child was placed in a thicket near a town, where people are not commonly found, he is subject to the halakhot of a foundling. But if not, he is not subject to the halakhot of a foundling. If the child was discovered in a synagogue near a town, and people are commonly found there, he is not subject to the halakhot of a foundling, since the parents wanted to give him to others. But if not, if the synagogue was not near a town or if it was not frequented by people, he is subject to the halakhot of a foundling.

    אָמַר אַמֵּימָר: הַאי פֵּירָא דְסוּפְלֵי – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי, חֲרִיפְתָּא דְנַהֲרָא – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. פִּשְׁרֵי – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. רְשׁוּת הָרַבִּים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי.

    Ameimar said: With regard to this cistern into which date pits are placed [ peira desuflei ] as animal fodder, if a child is found there, he is subject to the halakhot of a foundling. If he was found in the middle of a fast-flowing river with boats passing by, he is not subject to the halakhot of a foundling. If he was placed at the side of the river, he is subject to the halakhot of a foundling. If he was found at the sides of a public domain, which is not frequented by many people, he is not subject to the halakhot of a foundling. But if the child was discovered in the public domain itself, where he might easily be trampled, he is subject to the halakhot of a foundling.

    אָמַר רָבָא: וּבִשְׁנֵי רְעָבוֹן אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. הָא דְּרָבָא אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַרְשׁוּת הָרַבִּים – אַיְּידֵי דִּשְׁנֵי רְעָבוֹן קָטְלָא לֵיהּ?! וְאֶלָּא אַצִּידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים – מַאי אִירְיָא שְׁנֵי רְעָבוֹן? אֲפִילּוּ בְּלָא שְׁנֵי רְעָבוֹן!

    Rava said: And in famine years, he is not subject to the halakhot of a foundling. The Gemara asks: With regard to this statement of Rava, to which specific case is it referring? If we say it is referring to the case where the child was left in the public domain because it is a famine year, would a mother kill him by placing him in a place where he is likely to be trampled? Rather, if Rava’s statement is referring to the case where the child was found at the sides of a public domain, why specifically mention famine years? Even when it is not famine years, the child was placed in a safe location where he was likely to be found.

    אֶלָּא כִּי אִתְּמַר דְּרָבָא – אַהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִּי אָמַר רַב: כׇּל זְמַן שֶׁבַּשּׁוּק – אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמָנִים עָלָיו, נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק – אֵין נֶאֱמָנִים עָלָיו.

    Rather, it must be that when Rava’s halakha was stated, it was stated with regard to that which Rav Yehuda says that Rabbi Abba says that Rabbi Yehuda bar Zavdi says that Rav says: As long as the abandoned child is still in the marketplace, his father and mother are deemed credible with regard to him when they later claim the child as theirs. But once the child has been collected from the marketplace, they are no longer deemed credible with regard to him.

    מַאי טַעְמָא? אָמַר רָבָא: הוֹאִיל וְיָצָא עָלָיו שֵׁם אֲסוּפִי. וְאָמַר רָבָא: וּבִשְׁנֵי רְעָבוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמָנִים עָלָיו.

    The Gemara asks: What is the reason for this? Rava said: Since the child has already been publicized with the name of being of flawed lineage as a foundling, they cannot change the status of the child. And it is with regard to this halakha that Rava says: And in famine years, although the child has been collected from the marketplace, his father and mother are deemed credible with regard to him, as it is common even for parents of unflawed lineage to abandon their children in famine years, and it is likely that they are speaking the truth.

    אָמַר רַב חִסְדָּא: שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִים לְאַלְתַּר, אֵלּוּ הֵן: אֲסוּפִי, חַיָּה, וּפוֹטֶרֶת חַבְרוֹתֶיהָ.

    § Rav Ḥisda says: There are three cases where people are deemed credible if they immediately offer testimony with regard to a matter about which they are not ordinarily deemed credible to testify. These are they: A foundling, a midwife, and one who exempts her friends from uncertain impurity.

    אֲסוּפִי – הָא דַּאֲמַרַן.

    How so? The case of a foundling is that which we said, that his parents can testify with regard to his lineage before he is collected from the marketplace.

    חַיָּה – דְּתַנְיָא: חַיָּה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר זֶה יָצָא רִאשׁוֹן וְזֶה יָצָא שֵׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא יָצְתָה וְחָזְרָה, אֲבָל יָצְתָה וְחָזְרָה – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הוּחְזְקָה עַל עוֹמְדָּהּ – נֶאֱמֶנֶת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַהְדַּר אַפַּהּ.

    The case of a midwife is as it is taught in a baraita : A midwife is deemed credible to say that this child emerged first from the womb and that child emerged second from the womb. Her testimony is relied upon to determine which of them is the firstborn. In what case is this statement said? When she has not left the birthing room and returned. But if she left the birthing room and returned, she is not deemed credible, since the babies might have been exchanged in the meantime. Rabbi Eliezer says: If she has stood in her place, she is deemed credible. But if not, she is not deemed credible. The Gemara asks: What is the difference between them? The Gemara answers: The difference between them is in a case when the midwife turned her head aside after the birth. According to Rabbi Eliezer she is no longer deemed credible, despite having remained in the room.

    פּוֹטֶרֶת חַבְרוֹתֶיהָ מַאי הִיא? דִּתְנַן: שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְנִמְצָא דָּם תַּחַת אַחַת מֵהֶן – כּוּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְמֵאָה – הִיא טְמֵאָה, וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. אָמַר רַב חִסְדָּא: שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ כְּשִׁיעוּר וֶוסֶת.

    What is the case of one who exempts her friends? As we learned in a mishna ( Nidda 60b): If there were three women who were sleeping in one bed, and blood was found beneath one of them, they are all deemed impure as menstruating women, as it is not known from which of them the blood came. If one of them examined herself and was found to be impure, i.e., she saw that she was menstruating, she is impure and all the rest are pure. With regard to this, Rav Ḥisda said: This applies provided that she examined herself within the period of time needed for the onset of menstruation, i.e., immediately after the discovery of the blood. But if she did so even a short while later, her discovery is not accepted as proof with regard to the source of the blood.

    תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמֶנֶת חַיָּה לוֹמַר: זֶה כֹּהֵן וְזֶה לֵוִי, זֶה נָתִין וְזֶה מַמְזֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא קָרָא עָלֶיהָ שֵׁם עַרְעָר, אֲבָל קָרָא עָלֶיהָ עַרְעָר – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.

    The Sages taught: If several women gave birth at the same time, the midwife is deemed credible to say: This baby is a priest and that baby is a Levite; this baby is a Gibeonite and that baby is a mamzer . In other words, she is deemed credible to say which baby was born to which mother. In what case is this statement said? When no objection was registered about it. But if an objection was registered about it, she is not deemed credible.

    עַרְעָר דְּמַאי? אִילֵּימָא עַרְעָר חַד, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם! אֶלָּא עַרְעָר תְּרֵי.

    The Gemara clarifies: An objection of what type? If we say it is an objection of one witness claiming that her testimony is not accurate, but doesn’t Rabbi Yoḥanan say: There is no objection with less than two witnesses? Rather, the baraita must refer to the objection of two witnesses, but she is deemed credible when contradicted by a single witness.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ עַרְעָר חַד. וְכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתָא חֲזָקָה דְכַשְׁרוּת, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא חֲזָקָה דְכַשְׁרוּת – חַד נָמֵי מְהֵימַן.

    And if you wish, say: Actually, I could say to you that she is not deemed credible even when contradicted by the objection of one witness, and when Rabbi Yoḥanan said that there is no objection with less than two witnesses, that statement applies only in a case where there is a presumption of validity, which can be countered only by the objection of two witnesses. But in a case where there is no presumption of validity, such as in this case, when the baby was just born, one witness is also deemed credible to object.

    נֶאֱמָן בַּעַל מִקָּח לוֹמַר: לָזֶה מָכַרְתִּי, וְלָזֶה אֵין מָכַרְתִּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּזְמַן שֶׁמִּקָּחוֹ בְּיָדוֹ, אֲבָל אֵין מִקָּחוֹ בְּיָדוֹ – אֵינוֹ נֶאֱמָן.

    Similarly, if the owner of an item being purchased is confronted by two people, each claiming to have purchased the item, he is deemed credible to say: I sold to this one, and I did not sell to that one. In what case is this statement said? When the item being purchased is still in the seller’s possession. But if the item being purchased is not in his possession, he is not deemed credible any more than a single witness is.