Talmud Builders

    Commentary page

    Kiddushin 67b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 67b

    Kiddushin 67b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 418 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    כל מקום דסיפא דיש קידושין ויש עבירה:

    לאתויי גר שנשא ממזרת לרבי יהודה דיש עבירה דהולד הולך אחר הפגום דהוי ממזר:

    כדאמרן לאתויי ישראל שנשא חללה:

    ואיזו זו דרישא כדאמרן למעוטי דרבין או דרב דימי וגר שנשא ממזרת:

    כל מקום דסיפא לאתויי מאי היכא אשכחן תו יש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום בר מהני דקתני במתני':

    מאי באומות הלך אחר הזכר למאי הילכתא יש להלך אחר הזכר כל זמן שלא נתגיירו ומנ"ל דבתר זכר אזלינן:

    נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם מאי היא לענין עבדות ליכא למימר נתגיירו אלא לענין יוחסין ולא מצינו חילוק בין אומה לאומה משנתגיירו אלא בעמוני ומצרי שזה אסור לעולם וזה עד דור שלישי ופגום משני צדדים במאי משכחת לה דקאמר הפגום שבשניהם:

    אילימא במצרי שנשא עמונית וקאמר הולד הולך אחר המצרי ואסור עד דור שלישי דאילו עמונית שריא לאלתר:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 67b · Sefaria

    Tosafot

    מנא הני מילי נראה דלא בעי מה"מ דהולד ממזר דהא ביבמות (דף מט.) מוכח ליה מלא יגלה כנף אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר ומוקמי לה ביבמות (שם) בשומרת יבם של אביו שהיא לו אשת אחי אביו שהיא בכרת אלא בעי מנא לן דאין קידושין תופסין בהן וקשה דמאי בעי הלא הדבר פשוט בכל הגמרא דקידושין לא תפסי דהא בהא תליא דכיון דהוי ממזר מחייבי כריתות לא תפסי קידושין דהא ר"ע הוא דאמר (שם) דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ולא ידעינן אלא משום דשמעינן ליה לר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין וכיון דיש ממזר דין הוא דלא תפסי בה קידושין והכי נמי אמרינן בשמעתין הכל מודים בבא על הנדה שאין הולד ממזר דהא תפסי בה קידושין אלמא דהא בהא תליא ואור"י דאין ה"נ דכלל זה אמת אליבא דר"ע והכא בעי אליבא דרבי יהושע דאמר (שם) אין ממזר מחייבי לאוין [וכריתות] אלא מחייבי מיתות ב"ד ואפ"ה מודה דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות כדאמר (הכל מודים) שאין קידושין תופסין באחותו אלמא דדבר פשוט הוא לכ"ע ואליבא דרבי יהושע בעי גמרא מנלן דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות:

    Tosafot on Kiddushin 67b · Sefaria

    Rashba

    אלא כל מקום דסיפא לאתויי מאי ואם תאמר ואימא לאתויי ישראל שנשא מצרית ראשונה דיש קדושין ויש עבירה והולד הולך אחר הפגום יש לומר דכיון דתנא נתינה לישראל, כל פסולי קהל בכלל, בין שיש בהן דורות כמצרית בין שאין בהן דורות כנתין.

    וליטעמיך איזו זו דסיפא למה לי ובירושלמי (הי"ב) מקשו והרי מחזיר גרושתו משנשאת דיש קדושין ויש עבירה והולד כשר. היא תועבה ואין בתה תועבה, ולא פרקו לה, ובגמרא דילן דלא אמר הכי איזו דסיפא למעוטי, איכא למימר משום דכיון דלא מיתסרא אלא אבעלה הראשון לבד, ולשאר ישראל שרי, לאו פגומה מיקריא, ולא דמיא לאלמנה לכהן גדול, דהיא אסורה לכל כהן גדול, אבל הכא דלא מיתסרא אלא אבעל ראשון לאו פגומה מיקריא, וליתא בכללא דמתניתין דקתני הולד הולך אחר הפגום.

    מאי פגום שבשניהם אילימא מצרי שנשא עמונית מאי פגום שבשניהם איכא דעמונית לאו פגומה היא, דכתיב (שם כג, ד) עמוני, ודרשינן עמוני ולא עמונית. ואם תאמר ולימא מצרי ראשון שנשא מצרית שניה (אי נמי מצרי שני שנשא מצרי שניה) אי נמי מצרי שני שנשא מצרית ראשונה, יש לומר משום דבאומת שתי אומות משמע, ורישא נמי בשני עממין אוקימנא לה. ועוד כיון דגבי ברא חד מינייהו כשר הוא לאו פגום שבשניהם מקרי.

    אימא אידי ואידי לבן הא לכתחלה הא בדיעבד ולא יקח לאו לא יהא בה לקוחין, אלא ללאו הוא דאתא, כלאו דאלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, ואם תאמר והא קיימא לן כרבא דאמר פרק קמא דתמורה (ד, ב) כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. ופרכינן ליה טובא, ומשני להו, והתם נמי פרכינן והרי אלמנה לכהן גדול דאמר רחמנא לא תעביד ותפסי בה קדושי. ומשני שאני התם דגלי ביה קרא לא יקח ולא יחלל, דאלמא אי לאו קרא הוה אמינא דלא תפסי בה קדושי, ותירצו בתוס' דכיון דגלי קרא בלא יקח דכ"ג, הוה אמינא דנילף מיניה ללא יקח דאשת אב, דאף על גב דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני.

    הא דאמרינן לכתחילה מאחות אשה נפקא ומה אחות אשה דבכרת לא תפסי בה קדושי חייבי מיתות בית דין לא כל שכן. קשיא לי דהשתא אתי למפשט מאחות אשה דלכתחלה לא, וקא מסיק לישניה דלא תפסי בה קדושי, כלומר דיעבד, הא לא הוה ליה למימר אלא מה אחות אשה לכתחלה לא חייבי מיתות בית דין לא כל שכן, ועוד היאך פשוט [לן] דאחות אשה לא תפסי בה קדושי, אכתי מנא ליה היא, ואפשר לומר דמאי דקאמר לא תפסי בה קדושי, הכי קאמר לא יתפוס בה קדושי, כלומר לא יקדשנה, ודוחק הוא. ונ"ל דהכי קאמר לא מצית אמרת דלא יקח לכתחלה קאמר, הא דיעבד תפסי בה קדושי, דמאחות אשה נפקא דלא, דהשתא אחות אשה דבכרת לא תפסי בה קדושי אשת אב דמחייבי מיתות לא כל שכן, והדר אקשינן לא תקח דאחות אשה. מנלן דאפילו דיעבד קאמר דלמא לכתחלה קאמר, והלכה והיתה לאיש אחר לאחות אשה אצטריך ובדיעבד, ובן אתי בקל וחומר מאחות אשה אבל שאר קרובים מנלן. ואם תאמר אם כן אכתי אמאי נדו מבן, לימא אכתי אידי ואידי בבן, הא לכתחלה הא דיעבד, ואחות אשה לכתחלה קאמר, דלא תקח הא לאו מלתא היא, דמכל מקום אף לכשתמצא לומר דאחות אשה לכתחלה קאמר דלא תקח, אבל בן לאו לכתחלה, דאם כן לישתוק קרא מיניה ואתי בקל וחומר מאחות אשה. ואכתי קשה לי אשמעתיה אמאי לא קאמר לכתחלה מאלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט נפקא, ומה התם דלאו גרידא הוי לכתחלה לא חייבי מיתות לא כל שכן, וכי הדר אקשי ודלמא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחלה הא דיעבד ואסקה דאין הכי נמי, אמאי לא דחינן אחות אשה נמי לכתחלה לא מצית אמרת דמאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט נפקא. ויש לומר דדלמא כהני שאני, הואיל ורבי בהן הכתוב מצות יתרות.

    ועל הסוטה שאין הולד ממזר ביבמות פרק החולץ פירש ר"ח דממזר דאורייתא לא הוי, ממזר דרבנן מיהא הוי, מידי דהוה אהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה דהולד ממזר ותצא מזה ומזה (יבמות צב, א) ובתוס' דחו אותה, דהתם קנס חכמים הוא כדי שתהא מדקדקת ונשאת, אבל בסוטה אין צורך לקונסה כדי שלא תהא מזנה תחת בעלה. ועוד דאמרינן בפרק יש מותרות (יבמות פה, ב) גמרא שניות מדברי סופרים כו' אין לה לא כתובה ולא מזונות, אמר ר' שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה, כלומר הואיל והללו אין להם כתובה זו הוא מרגילה וזו היא מרגילתו, רבי אומר הללו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חזוק והללו דברי סופרים וצריכין חזוק, ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו מחזיר ספק סוטתו, מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא, ומאן דאמר מפני שהוא מרגילה הא הא מרגלה ליה, ואם איתא דולדה ממזר דרבנן הוי (לא מרגלה ליה) [הוא מרגיל אותה] וכדאמרינן התם גבי חלוצה דכיון דזרעה פסול מדרבנן הוא מרגילה, אבל היא אינה מרגילתו.

    Rashba on Kiddushin 67b · Sefaria

    Ritva

    אלא כל מקום דסיפא לאתויי מאי איכא למידק לימא ליה לאתויי ישראל שנשא מצרית ראשונה דיש קדושון ויש עברה והולד הולך אחר הפגום והולד מצרי שני ופגום. ואיכא למימר דאין ה"נ לרב דימי דפסיל במצרי שני שנשא מצרית ראשונה כל דכן דפסיל נמי בהא דיש עבירה ואפשר לתרוצי הכי אבל לדברי רבה בר בר חנה דמכשיר במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אפשר דה"ה דבהא נמי בנה כשר ואנן אליבא דרבה בר בר חנא מקשינן סתמא ודכותה בתלמודא:

    איזו זו דסיפא למעוטי מאי בירושלמי מקשה עלה דילמא למעוטי מחזיר גרושתו משנשאת לאחר דיש קידושין ויש עבירה והולד כשר ובגמ' דילן לא אקשינן הכי דאע"ג דהולד כשר כדאמרינן ביבמות היא תועבה ואין בניה תועבה מ"מ לא שייך למימר הכא אחר הפגום דהא ליכא בחד מנייהו באנפי נפשיה פגום אלא שאסורין נשואיהן:

    מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם כלומר מאותן שהם נולדים מארצכם שאמן מארצכם ואביהם משאר אומות תקנו ולא מן הגרים בארצכם שאם אדם מארצכם בא על אשה מארץ אחרת הרי הוא בלא תחיה כל נשמה:

    מאי פגום שבשניהם איכא פי' דהאי לישנא משמע דהכי שדינן בתר דכל חד מינייהו הוי פגום אלא דחד מינייהו הוי פגום טפי והא איכא חד שאינו פגום דעמוני ולא עמוניות ובמשנתינו לא גרסינן בסיפא הלך אחר הפגום שבשניהם אלא אחר הפגום בלחוד וכדאיתא בעיקר נוסחי:

    אלא בעמוני שנשא מצרית דכל חד מנייהו פגום ושדינן ליה בתר דפגום ליה טפי דאי נקבה היא לא שדינן לה בתר האב דא"כ הויא עמונית וכשרה לאלתר אלא שדינן לה בתר האם ואסורא עד דור שלישי דאמה ואי זכר הוא נשדייה בתר האב והוי עמוני ומיתסר לדורות. ואי קשיא לך אמאי לא אוקים במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אי נמי איפכא שהולד הולך אחר הפגום. ואיכא למימר דלישנא דבאומות לא משמע אלא משתי אומות אי נמי והוא הנכון דהא דרבי יוחנן היא ולרבי יוחנן אליבא דרבה בר בר חנא מצרי שני שנשא מצרית ראשונה הולד כשר כדאיתא לעיל:

    ודילמא אידי ואידי בבן הא לכתחלה והא דיעבד פי' ואיצטריך דהא אשכחן טובא דיש עבירה בנשואי' וכי עביד מהני והוי קדושין תופסין דומיא דאלמנה בכ"ג ודכותה והוה אמינא דיליף מינה.

    אי הכי אפי' נדה נמי אלמה אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה פנויה שאין הולד ממזר. תימא מאי קושיא דדילמא אין הולד ממזר ולא תפשי בה קדושין וכ"ת דהא בהא תליא כל שאין הקידושין תופסין ה"מ והא אמרינן בפרק החולץ לשמעון התימני דאיזהו ממזר כל שחייבין עליו כרת ומיתה בידי שמים ומפרש בגמ' טעמא משום דכתיב לא יקח את אשת איש וסמיך ליה לא יבא ממזר ואם איתא למה לי האי דרשא תיפוק ליה דכיון דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות הולד ממזר. ותו דהא לר"י אין הולד ממזר מחייבי כריתות וא"ה לא תפסי בהו קידושין וכן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל למ"ד הולד כשר אלא לאו ש"מ דלא תליא הא בהא. ואפשר דלא תפסי בה קידושין ולא הוי הולד ממזר וא"ל דהכא לאו מסברא מקשינן דהא מסברא לא תליא הא בהא אלא אנן לתנא דמתניתין שקלינן וטרינן ולדידיה הא בהא תליא דהא תנא בהדיא דכל מקום שאין קידושין תופסין בה הולד ממזר ומהאי טעמא נמי הוא מאי דמקשינן לקמן אלא לרבי סימאי אי לאפוקי מטעמא דנפשיה קאמר דחייבי עשה הולד ממזר כי תהיין במאי מוקים לה פירוש דלתנא דמתניתין כל שהולד ממזר אין קדושין תופסין ואף על גב דתנא דמתניתין ליה ממזרי דרבי עקיבא כדפרי' התם מ"מ בהאי כללא לא פליגי וכללא דוקא הוא לר"מ דכל שהולד ממזר אין קדושין תופסין ובאיזהו ממזר הוא דפליגי מיהו איכא חדא שהכל מודים שאין הולד ממזר ולא תפסי בה קדושין והיינו יבמה לשוק אליבא דרב וההיא ליתא בכללא דמתניתין דשניא היא שאין לו עליו אלא על אחרים קידושין ופי' הכל מודים כלומר מודה ר"ש התימני בנדה ומודה רבי סימאי ורבי ישבב אליבא דר"ע דסברי דאין קדושין תופסין בחיי לאווין בסוטה והיינו ר"ע דמתני' דהתם דפרק החולץ דבעי חייבי לאוין דשאר הא סוטה נמי חייבי לאוין דשאר הוא דזונה דעלמא לא מיפסלא לקהל אלא משום דהוי אשתו הוא דנאסרה עליו ואשתו שארו היא והיינו דמודה בהא ר"ע דאע"ג דלר"ע חייבי לאוין דשאר אין קידושין תופסין והולד ממזר ובהא חייבי לאוין דשאר הוא אפי' הכי מודה בה דהא כתיב בה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה אבל רש"י ז"ל פירש שם דהא אתיא כרבי סימאי אליבא דאידך תנא דר"ע דלא בעי חייבי לאוין דשאר דלתנא דר"ע דסיפא דמתני' דפרק החולץ דבעי חייבי לאוין דשאר סוטה ליכא שאר ומאי רבותא ומודה ר"ע דהא הוא בכל דכוותא שאין בהם שאר שאין הולד ממזר לר"ע וליתא אלא כדפרישנא וכן פירש ר"ת ז"ל ועיקר ובמקומה תתברר בס"ד:

    ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קידושי תמיהא מילתא דהא אמרינן ביבמות דרב סבר אין קדושין תופסין ביבמה ודריש לא תהיה לא יהא בה הויה לית ליה לאו ביבמה אלא עשה מדכתיב יבמה יבא עליה ולא אחר והוה ליה לאו הבא מכלל עשה עשה ושמואל דריש לא תהיה ללאו וסבר דקידושין תופסין ביבמה וא"כ הא דאמרינן הכא דאית ביה לאו ולא תפסי בה קדושין מני לא רב ולא שמואל. ואיכא למימר דלעולם כרב דאמרינן דיבמה שיש בה לאו אינו לאו ממש אלא לאו הבא מכלל עשה ופרכינן סתמא אליבא דרב אף על גב דלית הלכתא כוותיה דאשכחן דכותה בתלמודא. ובדין הוא דמצינן למימר הניחא לרב אלא לשמואל מאי איכא למימר אלא דעדיפא מינה קא פרכינן תדע דהא אפילו לרב מצינן למיפרך דא"כ אפי' חייבי עשה דהא יבמה לרב חייבי עשה היא כדאמרן חלא דאידך פירכא ניחא לן דהוי רבותא טפי וכלישנא דידיה דנקט לאו. רבינו הגדול ז"ל:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Kiddushin 67b · Sefaria

    Meiri

    מצרי ואדומי שנתערבו בגיותן עם עמוני ומואבי הולד הולך אחר הזכר עמוני שנשא מצרית הולד עמוני עד שאם יתגייר אסור לעולם מצרי שנשא עמונית הולד מצרי ואם יתגייר מותר בדור שלישי וכן אם אחד משאר אמות הוליד מאחת מאלו הולד נדון כשאר אמות ולכשיתגייר מותר מיד ואם נתערבו משנתגיירו הולד הולך אחר הפחות כיצד גר עמוני שנשא מצרית הולד עמוני ליפסל לעולם אם הוא זכר ואם היא נקבה שאלו היתה עמונית כשרה מיד הרי היא מצרית ליפסל עד שלשה דורות וגר מצרי שנשא עמונית הולד מצרי ליפסל מיהא עד דור שלישי שהרי אמו מותרת מיד וכמו שאמרו עמוני ולא עמונית וגר משאר אמות שנשא מצרית הולד מצרי זהו שאמרו באמות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר הפחות ומה ששאלו מאי באמות הלך אחר הזכר פירושו אי זה ענין יצא לנו מזה מיהא בעוד שהם גוים ופירשוה לענין אחד מהאמות שבא על אחת משבעה עממין שהם בדין לא תחיה הולד הולך אחר הזכר ואינו בכלל לא תחיה ואתה רשאי לקנותו בעבד ועל זה אמרה תורה וגם מבני התושבים הגרים עמכם ר"ל שבאו משאר הארצות לארץ שבעה עממין שהיא שלכם והולידו מנשים שבכאן מהם תקנו אבל אחד משבעה עממין שהוליד מאחד משאר אמות הרי הבן בדין לא תחיה ואינו נקנה בעבד וזה שדרשו אשר הולידו בארצכם כלומר שלא היה עקרם בכאן אלא שבאו דרך מקרה והולידו ולא מן הגרים ר"ל אותם שעיקרם מכאן שהם שבעה עממין:

    אשת האב ואשת הבן ואשת האח שלא במקום מצות יבום ואשת אחי אביו ארבעתן ערוה לעולם בין לכתחלה ר"ל שהן באזהרה ללקות בין דיעבד ר"ל שלא להיות קדושין תופשין בה ולידון בכרת אח מן האירוסין ואף לאחר שנתאלמנו או שנתגרשו ועל אלו אמרו והיתה לאיש אחר ולא לקרובים וכשם שנאסרו הבנות בקרובי הבעל כך נאסרו הבנים בקרובות האשה ושש עריות נאסרו להם והם אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה וכלן בכרת אף לאחר גירושין וכן הדין באחות אשתו בין מאביה בין מאמה בין מנשואין בין מזנות ואף זו בכרת אף לאחר שגירש את אשתו אלא שזו לאחר שמתה אשתו מיהא הותרה לו וכל העריות הואיל וזדונן כרת שגגתן חטאת ואע"פ שיש עריות שהם במיתה מהם בחנק כגון אשת איש בעוד שהיא אשת איש ר"ל שלא נתאלמנה או נתגרשה ומהם בסקילה ומהם בשריפה כמו שיתבאר במקומו ואין שגגת חטאת אלא בזדון כרת הרי מכל מקום כלן שוות לכרת בין אותם שיש בהם מיתה בין אותם שאין בהם מיתה כגון אחותו ואחות אשתי ומאחר שמכל מקום יש בכלן כרת בזדון בלא התראה שגגתן חטאת:

    Meiri on Kiddushin 67b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה כדאמרן לאתויי ישראל שנשא חללה עכ"ל קיצר כאן במקום שהיה להאריך או כדרבה בר בר חנה אי ליתא לדרב דימי וכדקאמרינן לעיל לרבי יהודה וק"ל:

    תוס' בד"ה מנא הני מילי כו' דהא ר"ע הוא דאמר אין קידושין כו' והכי נמי כו' הכל מודים בבא על הנדה כו' עכ"ל אע"ג דלר"ע נמי איכא קרא בחייבי לאוין דהוי ממזר מלא יגלה כנף אביו דהיינו אנוסת אביו כדאמרינן בפרק החולץ ואיצטריך נמי קרא לענין חייבי לאוין דלא תפסי בהו קידושין מיבמה כדלקמן בשמעתין מכל מקום אי לאו דהא בהא תליא מנא ליה לתלמודא למימר הכי דאימא לענין תפיסת קדושין ס"ל דחייבי לאוין תפסי כשמעון התימני ולא פליג אלא לענין ממזר אך מה שהביאו ראיה מהא דקאמר הכל מודים בבא על הנדה כו' אין קושייתם מבוררת דאימא דודאי דבתר דגלי קרא בחייבי כריתות דהוי ממזר וגלי נמי בהו דלא תפסי בהו קדושין אית לן למימר דהא בהא תליא אבל אי לא גלי קרא לא הוה ידענא דהא בהא תליא וכ"ה בתוספות ישנים ובתוספות ביבמות גם בתירוצם קשה שכתבו דהכא הסוגיא אליבא דרבי יהושע אבל לר"ע ולשמעון התימני לא אצטריך הני קראי מאי פריך הכא א"ה אפילו נדה כו' דהיינו לשמעון התימני ויש ליישב ודו"ק:

    בא"ד אין ממזר מחייבי לאוין וכריתות אלא מחייבי כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 67b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    כל שאין לה עליו קידושין מנא הני מילי ופרש"י מנה"מ דאין קידושין תופסין בח"כ אבל הולד ממזר כו' עכ"ל. ונראה דרש"י ז"ל סובר דהא דמשמע בעלמא דהא בהא תליא לאו מסברא נפקא לן אלא כדאיתא בחולין דף מ"ה ע"ב הביאו רש"י לקמן בשמעתין דשניהם לא למדו אלא מאשת אב דכל דלא תפסי קידושין כמו אשת אב הוי הולד ממזר והטעם בזה נראה משום דקרא דלא יקח איש את אשת אביו מיותר לגמרי ועוד דליכתב' רחמנא גבי עריות כדדייקינן בריש יבמות אע"כ דמש"ה כתב רחמנא הכא בלשון לא יקח לגלויי אלא יבא ממזר דסמיך ליה דהיינו דוקא מאי דדמי לאשת אב לענין לא יקח דאע"ג דעיקר ממזרות מלא יגלה ילפינן דהיינו שומרת יבם של אביו מ"מ גלי קרא דהנך דדמי ללא יגלה דהיינו ח"כ לא הוי ממזר אלא משום דהוו דומיא דאשת אב לענין לא יקח לאפוקי נדה נמצא כל זה לבתר דקים לן במסקנא דשמעתין דכולהו ח"כ לא תפסי קידושין מהקישא דר' יונה אלא דמהאי הקישא אכתי לא ידעינן לענין ממזרות דא"כ סד"א דמנדה נמי הוי ממזר או כמו שאפרש בסמוך דהיקישא לא שייך כלל לענין ממזרות ומש"ה איצטריך קרא דלא יקח אף למסקנא לאשמעינן דממזרות תליא בהכי ולמעוטי נדה אתי או לרבויי דיש ממזר מעכו"ם ועבד למאן דאית ליה הכי וכמו שאבאר לקמן בעזה"י כנ"ל בכוונת רש"י ובסמוך בלשון התוס' אפרש בדרך אחר הנלע"ד ודוק היטב בלשון רש"י ותמצא שכל זה מבואר בדבריו וק"ל:

    תוספות בד"ה מנה"מ כו' וקשה דמאי בעי הלא דבר פשוט כו' דהא בהא תליא כו' עכ"ל. כבר כתבתי בסמוך דלפרש"י לא קשה מידי ובאמת שהתוס' בעצמם כתבו בפרק אלו נערות דף כ"ט ע"ב דהא דפשיטא לן בכל דוכתא דהא בהא תליא היינו משום דבעינן דומיא דאשת אב כדאיתא בפ' החולץ ואפ"ה קשיא להו סוגיא דשמעתין לבתר דקים לן באשת אב ותירצו דאפ"ה אי לאו הקישא ה"א דדוקא מאשת אב ושומרת יבם של אביו הוי ממזר ולא תפסי קידושין משום דדמי לאשת אב שאין היתר לאיסורן בחיי אוסרן וה"ה כל מאי דדמי להו משא"כ אשת איש ואחות אשה ומש"ה איצטריך להקישא וכ"כ התוס' ג"כ בפרק החולץ דף מ"ד בד"ה עשאה זונה והכא בשמעתין לא סגי להו בהאי שינויא דאכתי קשיא להו אמאי דמקשה בסמוך ואימא אידי ואידי לבן ומסיק ילפינן מאחות אשה וא"כ משמע דאפי' אחות אשה ודכוותה נמי לא ילפינן מאשת אב ואהא קשיא להו שפיר דהא דמו לאשת אב כמו שומרת יבם דאתיא מלא יגלה ובאמת שאין זו קושיא כ"כ אף לפי שיטתם דודאי ניחא לש"ס לאתויי מאחות אשה דכתיב בהדיא משא"כ הא דשניהם לא למדו אלא מאשת אב לא פסיקא כ"כ ומכ"ש דא"ש למאי דפרישית בסמוך דבלא יגלה גופא לא הוי ידעינן דלא תפסו קידושין מדסמיך ללא יקח אלא לבתר דילפינן מהקישא ועוד נלע"ד דנהי דהוי ידעינן דהא דהוי ממזר מלא יגלה היינו משום דדמי ללא יקח ומינה הוי ילפינן לכל ח"כ דדמו ללא יגלה אכתי לא הוי ידעינן דלא תפסי בהו קידושין בדיעבד דאיכא למימר דפסול ממזרות תליא בהנך דשייך בהו לא יקח לכתחלה דבהא מילתא הוי שפיר דומיא דאשת אב דנהי דבאשת אב לא תפסי בדיעבד היינו מקרא אחריתא דוהיתה לאיש אחר אבל לא יקח דכתב רחמנא בהאי קרא סמוך ללא יגלה וללא יבא ממזר משמע טפי דפסול ממזרות תליא באיסור קידושין לכתחלה והשתא אתי שפיר כל השקלא וטריא דשמעתין דבלא יגלה גופא מנ"ל דלא תפסי בדיעבד ועוד נלע"ד יותר נכון דשקלא וטריא דשמעתין קאי למאי דקי"ל אין קידושין תופסין ביבמה ולפ"ז לא שמעינן מידי דלעולם הא דקי"ל הא בהא תליא היינו משום דסמוך לא יגלה ללא יקח כדאיתא להדיא בפרק החולץ שניהם לא למדו אלא מאשת אב והתם נמי אהקישא סמיך דאי לאו הקישא סד"א דדוקא באשת אב הוי ממזר משום דלא תפסי קידושין בדיעבד וכן מלא יגלה דהיינו שומרת יבם של אביו משום דהו"ל ח"כ מצד אשת אחי אביו ולא תפסי בה נמי קידושין מצד שהיא שומרת יבם משא"כ בח"כ דעלמא סד"א דתפסי קידושין ולא הוי ממזר וכן בשומרת יבם אע"ג דלא תפסי קידושין אכתי לא דמי לאשת אב לפי שאינה אלא חייבי לאוין ובהכי הוי א"ש טובא הא דדרשינן מלא יגלה דאיירי בשומרת יבם של אביו ולא נצטרך לאוקמי לעבור בשני לאוין משא"כ לבתר דילפינן במסקנא בשמעתין מהקישא דבכל ח"כ לא תפסי קידושין א"ש דמכולהו הוי ממזר היכא דדמו לאשת אב לאפוקי נדה כן נלענ"ד נכון ועיין מה שאפרש בסמוך בשינויא דרב אחא בר יעקב ודוק היטב:

    בא"ד דהא ר"ע הוא דאמר דאין קידושין כו' ולא ידעינן אלא משום דשמעינן כו' עכ"ל. מהרש"א ז"ל הבין מדבריהם דהא דפשיטא בכמה דוכתי לסתמא דתלמודא דלר"ע אין קידושין תופסין בחייבי לאוין לא קים להו אלא מדסבר ר"ע יש ממזר מחייבי לאוין אבל א"א לפרש כן בכוונת התוס' דהא ברייתא מפורש תניא בהחולץ דף מ"ד ע"ב דר' עקיבא אומר במחזיר גרושתו דאין לו בה עוד קידושין ועוד ברייתא אחרת ביבמות דף צ"ב תנו רבנן זו דברי ר"ע שהיה אומר אין קידושין תופסין בח"ל ועוד דלפי פירוש מהרש"א תיקשי להאי דמתרצים התוס' דלר' יהושע לית ליה הא בהא תליא אלמא דלאו סברא פשוטה היא א"כ מנ"ל לסתמא דתלמודא דלר"ע הא בהא תליא ונהי דלפמ"ש בסמוך ע"כ לר"ע ורבנן הא בהא תליא מדסמין הכתוב ממזרת ללא יקח מיהו התוס' כאן לא נתתי להכא כמ"ש בסמוך אע"כ דהוכחת התוס' מדר"ע גופא דבשום דוכתא לא מצינן טעמא דר"ע מהיכי יליף לה דאין קידושין תופסין בח"ל אע"כ משום דס"ל הא בהא תליא אלא דלפ"ז יש להקשות דילמא ר"ע מיבמה לשוק יליף לה שאר ח"ל ול"ל דקשיא להו למ"ד דלר"ע אין ק"ת באלמנה לכ"ג ומהיכא יליף לה אי מיבמה לשוק איכא למיפרך שכן איסור השוה בכל אלא דבאמת מהכא נמי לא תיקשי דבאלמנה לכ"ג איכא למימר דיליף ר"ע מפשטא דקרא דכתיב לא יקח וקי"ל דאי עביד לא מהני כדמקשינן בריש מס' תמורה לרבנן ומשני שאני התם דכתיב לא יחלל חלולין הוא עושה ולר"ע ע"כ לית ליה האי דרשא לקושטא דמילתא ואפשר דקושייתם אליבא דאביי דאמר בתמורה אי עביד מהני ואפ"ה אשכחן לשום תנא דלר"ע אין ק"ת בח"ל וע"כ משום דהא בהא תליא והשתא דאתינן להכי מצינן למימר דהוכחתם אליבא דשמואל דאמר קידושין תופסין ביבמה דלא תהיה ללאו הוא דאתא ואפ"ה מודה שמואל דלר"ע אין ק"ת בח"ל ומהיכא יליף רבי עקיבא אע"כ משום דסבר הא בהא תליא כנ"ל ודו"ק:

    מיהו אכתי דברי מהרש"א ז"ל תמוהין בעיני דלמאי דקשיא ליה אמאי איצטריך ליה לר"ע קרא סוף פרק החולץ דהוי ממזר מחיי"ל ותיפוק ליה דאין קידושין תופסין בחיי"ל כדילפינן לקמן מיבמה ולר"ע הא בהא תליא וע"ז לא משני מהרש"א ז"ל מידי ולדידי אתי שפיר דהא בהא תליא לאו מסברא ילפינן אלא לבתר דילפינן סמיכות דלא יגלה ללא יבא ממזר ואייתר לן סמיכות דלא יקח לאשמעינן דתליא נמי בתפיסת קידושין וא"כ שפיר איצטריכו כולהו קראי ואף לפמ"ש בסמוך דהתוס' לא נחתו להכי בשמעתין מ"מ מעיקרא ליתא לקושיית מהרש"א דאי לאו דהא בהא תליא לא הוי ר"ע דחיק ומוקי קרא דכי תהיין לבעולה לכ"ג כדמשמע הש"ס לקמן אלא דהוי מוקי לה בפשיטות בכל חיי"ל ודוקא לבתר דקים ליה דהוי ממזר מחיי"ל ואית ליה נמי דהא בהא תליא אי מסברא או מקראי כדפרישית ע"כ דחיק ומוקי קרא כה"ג כן נ"ל:

    בא"ד ואור"י דאין ה"נ כו' ואליבא דרבי יהושע בעי גמרא מנה"מ כו' עכ"ל. ולכאורה דברי תימה הם דמאי שיאטיה למילתא דרבי יהושע אמתניתין הא מתניתין בהדיא דלא כוותיה ולפי שיטתם יותר היה להם לפרש דמקשה מנה"מ להאי לישנא דמוקמינן לעיל למתניתין כרבי יהודה א"כ ע"כ סובר ר"י דק"ת בח"ל כדקתני מתניתין וכאידך לישנא בפרק ד' מיתות ושמעינן נמי לר"י דיש ממזר מח"ל כמו שדקדקו התוספות לקמן בפ' עשרה יוחסין דף ע"ד ע"ב מדאשכחן דדריש סמוכין ובאנוסת אביו מדבר וא"כ ע"כ דלאו הא בהא תליא וא"כ מקשה הש"ס שפיר מנה"מ דלמא לענין ח"כ נמי אף ע"ג דהוי ממזר אפ"ה קידושין תופסין וזה כפתור ופרח לשיטתם אלא דלעיל כתבתי שאין זה מוכרח דהוי ממזר מח"ל ויבואר עוד בפרק עשרה יוחסין בעזה"י מיהו לדידי בלא"ה אין צורך לכל זה דהש"ס מקשה שפיר מנה"מ אליבא דכ"ע כמו שכתבתי והוא בבירור שיטת רש"י ז"ל ותו לא מידי:

    גמרא ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחלה הא בדיעבד לכאורה נראה דקושיא זו אליבא דאביי דאמר בפ"ק דתמורה כל מאי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דלרבא דאמר לא מהני לא איצטריכו תרי קראי ובחידושי הרשב"א ז"ל כתב בענין אחר דכיון דגלי קרא באלמנה לכ"ג דאע"ג דכתיב לא יקח אפ"ה אי עביד מהני מדכתיב לא יקח ולא יחלל כדאיתא בתמורה א"כ ה"ה לכל היכא דכתיב לא יקח אי עביד מהני מיהו לפי' התוספות א"א לומר כן דכיון דלדידהו שקלא וטריא דשמעתין אליבא דרבי יהושע קאי דלית ליה הא בהא תליא ולפ"ז באלמנה גופה איכא למימר דאי עביד לא מהני דאע"ג דכתיב לא יחלל דאין עושין ממזרים אפ"ה לא תפסי קידושין וא"כ מאי מקשה ואימא הא לכתחלה הא דיעבד הא קי"ל דאי עביד לא מהני ועוד דאי ס"ד דלר' יהושע באלמנה לכ"ג לא מהני ואם כן מעיקרא מאי מקשה לר"י מנה"מ דלמא יליף בק"ו מאלמנה לכ"ג וליכא למיפרך מה לאלמנה לכ"ג שהיא עצמה מתחללת דהיא גופא הא בעינן למילף בהאי ק"ו דכיון דבעינן למילף דלא תפסי קידושין הויא זונה כדאיתא בהחולץ דף מ"ה ע"ש ובתוספות ותראה שכוונו קצת לדברי דאי סבר ר"י דלא תפסי קידושין באלמנה לכ"ג קשיא להו סוגיא דשמעתין דתו ליכא לאוקמי אליבא דר"י ונהי דכאן הרגישו בזה דכתבו דלר"י קידושין תופסין בחייבי לאוין אלמא דלא יליף להו בק"ו מאלמנה כבר כתבו התוספות בפ"ק דיבמות דף ט"ו דלגבי חייבי לאוין לא שייך לומר היא גופא ניליף בק"ו דהא גלי קרא דאין חלל אלא מאיסור כהונה אלמא דמשאר חייבי לאוין היא עצמה אינה מתחללת וא"כ ליכא למילף מאלמנה לכ"ג משא"כ לענין חייבי כריתות שפיר מצינן למילף מאלמנה לכ"ג אע"פ דלפי' התוספות כולהו שמעתין אליבא דאביי דאמר בתמורה אי עביד מהני אלא דאכתי קשה דהא משמיה דר"י ומשמיה דרבא איירי בשמעתין ואינהו סברי בתמורה דאי עביד לא מהני וא"כ תירוץ התוספות שכתבו דאליבא דרבי יהושע איירי ממ"נ לא אתי שפיר וצריך עיון ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 67b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כשלמא כולהו אתיין עי' יבמות נד ע"א תוד"ה שכן בידו:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 67b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 67, Amud Bet, about 418 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 129 words

      Opens “״כׇּל מָקוֹם״ דְּסֵיפָא – לְאֵתוֹיֵי גֵּר שֶׁנָּשָׂא…”

    2. Segment 230 words

      Opens “וּלְטַעְמָיךְ, לְרַבִּי יְהוּדָה ״אֵיזוֹ זוֹ״ דְּסֵיפָא לְמָה…”

    3. Segment 318 words

      Opens “גּוּפָא: כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”

    4. Segment 419 words

      Opens “מַאי ״בָּאוּמּוֹת הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר״? כִּדְתַנְיָא: מִנַּיִן…”

    5. Segment 536 words

      Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם…”

    6. Segment 618 words

      Opens “״נִתְגַּיְּירוּ הַלֵּךְ אַחַר הַפָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם״ – בְּמַאי?…”

    7. Segment 719 words

      Opens “אֶלָּא בְּעַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית, וְאִי זָכָר הָוֵי…”

    8. Segment 843 words

      Opens “כֹּל שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִידּוּשִׁין. מְנָא הָנֵי…”

    9. Segment 926 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא: וְאֵימָא ״לְאַחֵר״ וְלֹא…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “וְאֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי לְבֵן, הָא – לְכַתְּחִילָּה,…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “לְכַתְּחִילָּה מֵאֲחוֹת אִשָּׁה נָפְקָא: וּמָה אֲחוֹת אִשָּׁה,…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “וְאֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי בַּאֲחוֹת אִשָּׁה, הָא –…”

    13. Segment 1343 words

      Opens “אַשְׁכְּחַן אֲחוֹת אִשָּׁה, שְׁאָר עֲרָיוֹת מְנָלַן? יָלְפִינַן…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ אָתְיָין, אֶלָּא אֵשֶׁת אִישׁ וְאֵשֶׁת…”

    15. Segment 1522 words

      Opens “אֵשֶׁת אִישׁ נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהָנָךְ,…”

    16. Segment 1641 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹנָה וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא…”

    17. Segment 172 words

      Opens “אִי הָכִי,…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Kiddushin 67b · Segment 16 — “…רַבִּי יוֹנָה וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אָמַר…

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Kiddushin 67b · Segment 8 — “…הָנֵי מִילֵּי? דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…

    Original text

    ״כׇּל מָקוֹם״ דְּסֵיפָא – לְאֵתוֹיֵי גֵּר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבִּי יוֹסֵי הִיא, ״כׇּל מָקוֹם״ דְּרֵישָׁא – כְּדַאֲמַרַן, ״אֵיזוֹ זוֹ״ – כְּדַאֲמַרַן, אֶלָּא ״כׇּל מָקוֹם״ דְּסֵיפָא לְאֵתוֹיֵי מַאי?

    And the phrase: Any case, of the latter clause, which is referring to betrothal with a transgression, serves to include a convert who married a mamzeret . But if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, then granted the phrase: Any case where there is betrothal and no transgression, of the first clause, is as we said, i.e., it includes an Israelite who married a ḥalala ; and the phrase: In which case is this applicable, is as we said, i.e., to the exclusion of Ravin or Rav Dimi, and the case of a convert who married a mamzeret . But what does the phrase: Any case, of the latter clause, serve to add?

    וּלְטַעְמָיךְ, לְרַבִּי יְהוּדָה ״אֵיזוֹ זוֹ״ דְּסֵיפָא לְמָה לִי? אֶלָּא: אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״אֵיזוֹ זוֹ״, תְּנָא סֵיפָא ״אֵיזוֹ זוֹ״. הָכִי נָמֵי אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״כׇּל מָקוֹם״, תְּנָא נָמֵי סֵיפָא ״כׇּל מָקוֹם״.

    The Gemara responds: And according to your reasoning, the same question applies to Rabbi Yehuda as well: Why do I need the phrase: In which case is this applicable, of the latter clause? Rather, you must say: Since the mishna taught its first clause using the phrase: In which case is this applicable, it also taught its latter clause using the phrase: In which case is this applicable, merely for the sake of stylistic consistency. So too here, with regard to Rabbi Yosei’s opinion, one can say: Since the mishna taught the first clause with the expression: Any case, it also taught its latter clause with: Any case.

    גּוּפָא: כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בָּאוּמּוֹת – הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר. נִתְגַּיְּירוּ – הַלֵּךְ אַחַר הַפָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם.

    § The Gemara discusses the aforementioned matter itself: When Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan says: With regard to the nations, if members of two different nations married when they were gentiles, follow the male to determine the status of their child. If they converted before marriage, follow the flawed lineage of the two.

    מַאי ״בָּאוּמּוֹת הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר״? כִּדְתַנְיָא: מִנַּיִן לְאֶחָד מִן הָאוּמּוֹת שֶׁבָּא עַל הַכְּנַעֲנִית וְהוֹלִיד בֵּן שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד?

    The Gemara analyzes this statement: What is the meaning of: With regard to the nations, follow the male? As it is taught in a baraita : From where is it derived with regard to one member of the nations outside Eretz Yisrael who engaged in intercourse with a Canaanite woman and fathered a son from her, that you are permitted to purchase the son as a slave, and he is not considered a member of the Canaanite nations, who are not allowed to live in Eretz Yisrael?

    תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ״. יָכוֹל אַף עֶבֶד שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה מִן הָאוּמּוֹת וְהוֹלִיד בֵּן שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם״ – מִן הַנּוֹלָדִין בְּאַרְצְכֶם, וְלֹא מִן הַגָּרִים בְּאַרְצְכֶם.

    The verse states: “And also of the children of the residents who sojourn with you, of them you may buy” (Leviticus 25:45), which indicates that there is a way in which one may purchase slaves from the inhabitants of Canaan. One might have thought that even with regard to a Canaanite slave who engaged in intercourse with a maidservant from the other nations and fathered a son, that you are permitted to buy the son as a slave. Therefore, the verse states: “Which they have begotten in your land” (Leviticus 25:45). This means that one may purchase from those who are merely begotten in your land, whose fathers are not from the Canaanite nations, but not from those who reside in your land, i.e., whose fathers are from the seven Canaanite nations.

    ״נִתְגַּיְּירוּ הַלֵּךְ אַחַר הַפָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם״ – בְּמַאי? אִילֵימָא בְּמִצְרִי שֶׁנָּשָׂא עַמּוֹנִית, מַאי פָּגוּם אִיכָּא, ״עַמּוֹנִי״ – וְלֹא עַמּוֹנִית!

    The Gemara discusses the second clause of Rabbi Yoḥanan’s statement: If they converted, follow the flawed lineage of the two. To which case does this refer? If we say that it is referring to an Egyptian man who married an Ammonite woman, what flawed lineage is there here? The lineage of an Ammonite woman who converts is not flawed at all, as the Sages expounded that the verse: “An Ammonite…shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:4) is referring to an Ammonite man but not an Ammonite woman, which means that she can marry a Jew of unflawed lineage.

    אֶלָּא בְּעַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית, וְאִי זָכָר הָוֵי – הַאי שִׁדְיֵהּ אַבָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ, וְאִם נְקֵבָה הָוְיָא – שִׁדְיַהּ אַבָּתְרַהּ דִּידַהּ.

    Rather, it must be referring to an Ammonite man who married an Egyptian woman, and in that case if the child is a male, cast him after his father, and render him permanently prohibited from entering the congregation as an Ammonite male. And if the child born to them is a female, cast her after the mother, so that she is considered a second-generation Egyptian, who may not marry a Jew of unflawed lineage.

    כֹּל שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִידּוּשִׁין. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּמָטוּ בָּהּ מִשּׁוּם דְּרַבִּי יַנַּאי, וְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא וּמָטוּ בָּהּ מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: אָמַר קְרָא: ״וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״ – לַאֲחֵרִים וְלֹא לִקְרוֹבִים.

    § The mishna teaches that in any case where a woman cannot join in betrothal with him, but she can join in betrothal with others, the offspring is a mamzer . The Gemara explains: From where are these matters derived? As Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says, and some determined that it was said in the name of Rabbi Yannai; and Rav Aḥa, son of Rava, determined that it was said in the name of Rabbi Yosei HaGelili: The verse states with regard to a divorced woman: “And she departs out of his house, and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). This teaches that she can become the wife of others, but not of relatives, i.e., betrothal to forbidden relatives does not take effect.

    מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא: וְאֵימָא ״לְאַחֵר״ וְלֹא לְבֵן! בֵּן בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ: ״לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו״, ״אַחֵר״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לַאֲחֵרִים וְלֹא לִקְרוֹבִים.

    Rabbi Abba objects to this: But one can say and explain that the term “another” in the verse indicates: But not to her husband’s son, i.e., betrothal is ineffective only in the case of a prohibition that warrants court-imposed capital punishment, not one that warrants karet . The Gemara rejects this suggestion: With regard to a son it is explicitly written: “A man shall not take his father’s wife” (Deuteronomy 23:1), which means that betrothal is ineffective in this situation. If so, why do I need the emphasis of the term “another”? Learn from this term that she may marry others but not relatives.

    וְאֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי לְבֵן, הָא – לְכַתְּחִילָּה, וְהָא – דִּיעֲבַד.

    The Gemara challenges this explanation: But one can say that both this verse and that verse are referring to a son and yet both are necessary, as this verse: “Shall not take,” is referring to the halakha ab initio . It does not mean that betrothal is ineffective, but merely that one may not marry his father’s wife. And that verse: “And becomes another man’s wife,” teaches that even after the fact, if the son attempted to betroth his father’s wife, his act is of no consequence.

    לְכַתְּחִילָּה מֵאֲחוֹת אִשָּׁה נָפְקָא: וּמָה אֲחוֹת אִשָּׁה, בְּכָרֵת לָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין, חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

    The Gemara responds: One learns that betrothal is ineffective in this case ab initio from a different source, as it is derived from the prohibition proscribing a wife’s sister by the following a fortiori inference: If, with regard to the prohibition proscribing a wife’s sister, whose transgression is punished with karet , she cannot be betrothed by her sister’s husband, in accordance with the verse: “And you shall not take a woman with her sister” (Leviticus 18:18), then with regard to cases that entail liability to receive court-imposed capital punishment, e.g., intercourse with one’s father’s wife, is it not all the more so the case that betrothal does not take effect?

    וְאֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי בַּאֲחוֹת אִשָּׁה, הָא – לְכַתְּחִילָּה, הָא – דִיעֲבַד! אִין הָכִי נָמֵי.

    The Gemara suggests another interpretation of the verses. But as the verse has already prohibited betrothal to a wife’s sister, one can say as follows: Both this verse: “You shall not take” (Leviticus 18:18), and that one: “Becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2), are referring to a wife’s sister, as this one: “You shall not take,” prohibits this relationship ab initio , whereas that verse: “Another man’s wife,” teaches that this betrothal is of no effect even after the fact. The Gemara responds: Yes, it is indeed so. The verse should be interpreted in this manner.

    אַשְׁכְּחַן אֲחוֹת אִשָּׁה, שְׁאָר עֲרָיוֹת מְנָלַן? יָלְפִינַן מֵאֲחוֹת אִשָּׁה: מָה אֲחוֹת אִשָּׁה מְיוּחֶדֶת, שֶׁהִיא עֶרְוָה וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת – וְלָא תָּפְסִי בָּהּ קִידּוּשִׁין, אַף כֹּל שֶׁהִיא עֶרְוָה וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת – לָא תָּפְסִי בָּהּ קִידּוּשִׁין.

    The Gemara asks: We found a source for the prohibition proscribing a wife’s sister; from where do we derive that betrothal is also ineffective for the other forbidden relations? The Gemara answers: We derive it from the case of a wife’s sister, by means of the following analogy: Just as the prohibition with regard to a wife’s sister, which is specified by the Torah, is a prohibition of a forbidden relative that is punished with karet for its intentional transgression and requires a sin-offering for its unwitting transgression, and betrothal is ineffective in this case, so too, with regard to any prohibition that involves a forbidden relative whose intentional transgression is punished with karet and whose unwitting transgression renders one liable to bring a sin-offering, betrothal is likewise ineffective in those cases.

    בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ אָתְיָין, אֶלָּא אֵשֶׁת אִישׁ וְאֵשֶׁת אָח – אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לַאֲחוֹת אִשָּׁה, שֶׁכֵּן אֵין לָהּ הֶיתֵּר בִּמְקוֹם מִצְוָה – תֹּאמַר בְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶיתֵּר בִּמְקוֹם מִצְוָה.

    The Gemara asks: Granted, virtually all other forbidden relatives can be derived in this manner. But the cases of a married woman and a brother’s wife are exceptions, and the analogy in these cases can be refuted as follows. What is unique about a wife’s sister is that she is not permitted in the case of a mitzva, as even where the mitzva of levirate marriage would apply, one still may not marry one’s wife’s sister. Will you say the same with regard to a brother’s wife, who is permitted in the case of the mitzva of levirate marriage?

    אֵשֶׁת אִישׁ נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן אֵין לָהּ הֶיתֵּר בְּחַיֵּי אוֹסְרָן – תֹּאמַר בְּאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶיתֵּר בְּחַיֵּי אוֹסְרָן!

    With regard to a married woman the interpretation can likewise be refuted: What is unique about these cases of a wife’s sister and a brother’s wife is that they cannot be permitted during the lives of those whose existence renders them prohibited, as neither a wife’s sister nor a brother’s wife can be permitted while the person who causes the prohibition is alive. This caveat is added because one’s wife’s sister does become permitted once his wife has died. Will you say the same with regard to a married woman, who can become permitted during the life of the one who renders her forbidden, by means of a divorce?

    אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹנָה וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אָמַר קְרָא: ״כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ״, הוּקְשׁוּ כׇּל הָעֲרָיוֹת כּוּלָּם לַאֲחוֹת אִשָּׁה, מָה אֲחוֹת אִשָּׁה לֹא תָּפְסִי בָּהּ קִידּוּשִׁין – אַף כׇּל עֲרָיוֹת כּוּלָּם לֹא תָּפְסִי בָּהּ קִידּוּשִׁין.

    Rather, this halakha , that betrothal is ineffective for other forbidden relatives, is derived from a different source, as Rabbi Yona says, and some say this was taught by Rav Huna, son of Rav Yehoshua: The verse states explicitly in the chapter dealing with forbidden relatives: “Whoever shall do any of these abominations shall be cut off” (Leviticus 18:29). In this verse all those with whom relations are forbidden are juxtaposed to one another, and therefore also to a wife’s sister: Just as betrothal is not effective in the case of a wife’s sister, so too, betrothal is not effective with regard to all those with whom relations are forbidden.

    אִי הָכִי,

    The Gemara asks: If so, that this halakha is derived from here,