Talmud Builders

    Commentary page

    Kiddushin 65a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 65a

    Kiddushin 65a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 502 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אמצעית שבכת שניה תשתרי ארישא קאי דמספקא לכל כת שניה בגדולה אמצעית לגבי מאן קרי לה גדולה אי לא לגבי קטנה דההיא כת אלמא בכת אחת פליגי:

    בשאין שם בכת שניה שום אמצעית להכי תני אסורות כולן אבל אי הוי התם אמצעית הוי תני מתניתין חוץ מן הקטנות שבקטנות ולא הוה תני חוץ מן הקטנה:

    והכי נמי מסתברא דבדליכא אמצעית עסקינן:

    דאם איתא דאיכא אמצעית וכולהו בעי לאשמועינן דאסירן נתנייה גבי אינו יודע ונימא הכי ואינו יודע אם גדולה שבגדולות אם גדולה שבקטנות או אמצעית שבקטנות כולן אסורות אלא מדלא תנייה לאשמעינן בה איסורא שמע מינה סבירא ליה דלא אסירא וכי קתני כולן אסורות בדליכא אמצעית:

    וליטעמיך דאמרת דאי ס"ל דאסורות אאמצעית נמי קאי הוה מפרש לה:

    אמצעית שבכת ראשונה דודאי אסירא אם ישנה שם דהא מודים דכל כת ראשונה לגבי כת שניה גדולה קרי לה ואסורה ניתנייה ברישא כי היכי דנשמע מינה דאסורות עלה קאי ולא תיסק אדעתין למישרי ולומר דכי קתני כולן אסורות כשאין שם אמצעית:

    הכי השתא בההיא לא איצטריך ליה לפרושי דאף ע"ג דמתניתין כולה בשאין שם אלא שתים בכל כת לא תיסק אדעתין דאי הוה שם אמצעית לא הוה תני כולן אסורות דכיון דתנא קטנה דידיה לאיסורא ואשמעינן דקרי לה גדולה כ"ש אמצעית דקשישא מינה אלא כת שניה דכי לא תנא לה איכא למימר דמתניתין בשאין שם אלא גדולה וקטנה אבל אמצעית לא הוה קרי לה גדולה אם איתא דאיכא אמצעית ואכולהו קאי אסורות ליתנייה בהדיא ונשמע דאף היא אסורה דלא נטעי לאוקמא בשאין שם אמצעית:

    והרי פסח וכו' ופליגי דאיכא למ"ד לימים אמצעיים נמי קרי פני הואיל ויש מאוחר ממנו:

    31 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 65a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה מכאן יש להוכיח דאלמנה מן האירוסין יש לה כתובה ואפילו לא כתב דהא מסתמא הכא מיירי דלא כתב לה דאי כתב לה א"כ מאי מבקשין שייך למימר הכא אלא ש"מ דמיירי הכא דלא כתב לה כתובה ואפ"ה קאמר כופין אותו ליתן כתובה ובפרק הכותב (כתובות פט:) דבעי אלמנה מן האירוסין יש לה כתובה או אין לה כתובה היה יכול להוכיח מהכא אבל לא רצה שהרי לא רצה להוכיח מהאמוראין כי אם מן המשנה:

    Tosafot on Kiddushin 65a · Sefaria

    Rashba

    קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי למה לי איידי דתנא אידך תנא נמי האי. ותמה אני על הרמב"ם ז"ל שכתבה בחבורו (הל' אישות פ"ט הט"ו), ואם שנאוה בגמרא בגררות האחרות מה לו לפסקה בהלכותיו.

    אמר רב כופין ומבקשין תרתי הכי קאמר מבקשין ממנו ליתן גט ואינו נותן כתובה דהא לא קדשתיה קאמר, ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה, שכבר הודה שקדשה. ומסתברא דאם חכם ויודע שהיא אסורה לעלמא ונתן גט מעצמו, ופירש שעל דעת כן הוא כותב שלא תתעגן, אין כופין אותו ליתן כתובה, אבל אם לא פירש, נראין הדברים שכופין אותו ליתן כתובה, דסתם אמרו ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה, ולא חלקו בין חכם יודע שהוא ראוי ליתן גט לשאינו יודע. ומדאמרינן כופין אותו ליתן כתובה, דקדקו רבותינו הצרפתים דארוסה יש לה כתובה, דהא הכא בדלא כתב לה הוא על כרחין, דאי בדכתב לה היכי אמר לא קדשתיך, הרי כתובתה מוכחת עליו, דאפילו תמצא לומר דהכי במאי עסקינן בדאמרה קדשתני והכנסתני לחופה, דמכל מקום כשנתן גט אמאי כופין ליתן כתיבה, דלמא על הקדושין הודה ולא על הנשואין, וכן דקדקו אותם משמעתא דמגבא מאימת גבינן שבפרק נערה שנתפתתה (כתובות מד, א), ושם נאריך בס"ד שהיא מקומה. אבל הגאונים הסכימו שאין כתובה לארוסה, אלא בשכתב לה, והכא בששטר כתובה יוצא מתחת ידה, ובמקום שכותבין כתובה ואחר כך מקדשין כדאמרינן לעיל בפרק האיש מקדש (קידושין נ, ב) באתרא דכתבי כתובה והדר מקדשי, אי נמי יש לי לפרש בדכתב לה אלא שלא מצאה לקיימו, וכיון שנתן גט מעצמו הוחזק כפרן על הכתובה, וכמו שנתקיימה היא, דהא מדינא קיום לא ליבעי, וכיון שנתן גט אחר שכפר בה כאילו הודה בכולה מלתא וקיימו לשטר הכתובה, ואי נמי כששמותיהן שוין ויצא שטר כתובה מחמת יד סופר כנ"ל. ומיהו מסתבר לי דלא צריכי להכי ולהכי, דהכא רב הוא דאמרה, ורב הא אית ליה דארוסה אית לה כתובה, כדאיתא בפרק קמא דמציעא (יז, ב) בשמעתתא דהטוען אחר מעשה בית דין, ובשלהי פרק הכותב (כתובות פט, ב) אלא שזה שלא כשטתן של רבותינו הגאונים זלה", שהם פסקו בארוסה שאין לה כתובה ופסקי לזו דרב (כהנא) בהלכתא, ובכתובות פרק נערה שנתפתתה הארכתי בה בס"ד.

    Rashba on Kiddushin 65a · Sefaria

    Ritva

    ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה מיהא שמעינן דארוסה יש לה כתובה דהכא ליכא לאוקמה בשכתב לה כתובה דא"כ רגלים לדבר לחוש שהיא מקודשת ואפי' באתרא דמיעוטא בלחוד מקדשי והדר כתבי כתובה וכדכתיבנא באידך פירקא ולא משמע לאוקמא באתרא דכולהי כתבי כתובה והדר מקדשי והתם בכתובות במתניתין דהוציאה גט וסוגיא דעלה לא מספקא כלן אי אית לה כתובה או לאו אלא דבעי' מ"ל מתני' או ממתניתא וכדכתיבנא בבבא מציעא בפ"ק ומיד נברר זה במסכת כתובות בס"ד:

    איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד א' כו' עד אלא לאו בעד א' ומדלא פרקינן דהכא במאי עסקינן עד א' שמעיד שנתקדשה בפני שנים שמעינן דאפילו בהא נמי אין חוששין לו דגזירת הכתוב הוא דבאיסור ערוה אינו בפחות משנים ע"י עדות מיהו כי קאמרה איהי שנתקדשה בפני ב' מהימנא אנפשה דהא לאו עדות היא אלא דמשיוא נפשה חתיכה דאיסורא אבל לא מהימנא לחוב לאחרים כדלקמן וכן נמי כי אמרי שנתקדשה בפני עד א' לא מהני דגזירת הכתוב הוא שלא יתקיימו הקידושין שנעשין בפחות מב' וזה מבואר:

    דב"ש סברי לא אמרי' בהא הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה. פי' דלא חיישי' לביאה אבל בעלמא במקדש בפי' בביאה בעידי ייחוד סגי וב"ה סברי דבהא נמי חיישי' לביאה וצריכה גט דודאי לדעת קדושין בעל וכמפרש דמי שאין אדם עושה עם אשתו שגירש בעילת זנות משא"כ בבא על הפנויה דעלמא אפי' בפני עדים דהתם אדם עושה בעילת זנות ואינה צריכה גט שלא כדעת מקצת הגאונים ז"ל וכדכתיבנא במס' גיטין:

    Ritva on Kiddushin 65a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השלש עשרה והיא מענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי אסור בקרובות גדולה וגדולה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות קטנה והקטנה מותרת בקרוביו קדשתי את בתיך והיא אומרת לא קדשתה אלא אותי אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו אמר הר"ם פי' קס"ד שתהא האשה נאמנת על בתה מדרבנן אחר שהאב נאמן מדאורייתא כמו שביארנו ולמדנו שהיא אינה נאמנת זה ההבדל להשלים החלוקה ואע"פ שהוא בלתי צריך אליה וכאשר לא אמרה היא קדשתני מבקשים ממנו ליתן גט ואם לא נתן מעצמו כופין אותו ליתן:

    אמר המאירי האומר לאשה קדשתיך כלומר בעדים והלכו להם במדינת הים או מתו או שאיני זכור את העדים ולא היתה היא מודה שכן אין ספק שהיא מקודשת גמורה אע"פ שאין הדבר מתברר על פי העדים אחר ששניהם מודים שכראוי נתקדשה ר"ל בעדים אלא שבזו היא מכחישתו ואומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה כגון אחותה ושאר עריות שהרי עשאן על עצמו חתיכה של איסור בהודאתו והיא מותרת בקרוביו כגון אחיו ושאר עריות שהרי אינה מודה בכך ועדות אין כאן היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך היא אסורה בקרוביו ר"ל לאחר שיגרשנה ובלא גט אסורה לכל העולם והוא מותר בקרובותיה אם אינו מגרשה שהרי לא הודה בכך ואין אומרים ודאי אלמלא שדבריה קיימין לא היתה אוסרת עצמה לכל העולם ונחוש לאיסור קרובותיה עליו שמא אף היא אינה מכונת אלא לכך ובדורות שלפנינו אירע מעשה באחת שאמרה נתקדשתי לפלוני ביום פלוני בפני פלוני ופלוני והעדים הכחישו ואמרו שלא היו דברים מעולם ודנו בה שאעפ"כ שויה נפשה חתיכא דאיסורא וכן כתבו אחרוני הגאונים שבספרד בראשון של כתבות בשמועת פתח פתוח ובמסכת כריתות אמרו אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי הוא אסור בקרובות גדולה ר"ל האם וגדולה מותרת בקרוביו הוא מותר בקרובות קטנה כגון אחותה שמצד אביה ואף הקטנה מותרת בקרוביו שלא האמינה תורה האם על הבת כלל קדשתי את בתיך ר"ל על ידי אביה והיא אומרת לא קדשת אלא אותי הוא אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו הוא מותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך אין כופין אותו ליתן גט אם אינו רוצה בה שהרי גיטו אוסר קרובותיה עליו ומכל מקום מבקשין ממנו כך ואע"פ שיאסר בקרובותיה כדי שלא תאסר לכל העולם ומכל מקום אם לא רצה או שמתה מותר בקרובותיה וכל שעל ידי פיוס שלנו גרשה אינו נותן לה כתבה אבל אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתבה שהרי גלה דעתו שקדשה ולפי דרכנו יראה מכאן שארוסה גרושה יש לה כתבה ואע"פ שלא כתב לה שהרי על כל פנים בלא כתב לה הוא שאם כתב לה הכתבה מוכחת ומבררת ואע"פ שבפרק הכותב שאלוה באלמנה מן האירוסין ולא הובררה ומאחר שלא פשטוה כתבו הגאונים שאין לה אלא אם כן כתב בגרושה מיהא יש לה ומפני שלא תהא קלה בעיניו להוציאה מכל מקום אנו פסקנו בראשון של מציעא לענין פסק שארוסה בין אלמנה בין גרושה אין לה כתבה אלא אם כן בכתב לה שאין מחלקין בזו בין אלמנה לגרושה וזו שבכאן לדעת רב היא שנויה שסובר כן בפרק הכותב אלא שראינו לגדולי הפוסקים שהביאוה ואיפשר לפרש כאן שכתב לה קודם אירוסין שאע"פ שאינה מקודשת אלא מספק פעמים שכותבין קודם אירוסין וכמו שאמרו למעלה באתרי דכתבי כתבה והדר מקדשי וגדולי המפרשים כתבו בהגהותיהם שכל שהתנה הרי הוא ככתב וזו ענינה בשהיא אומרת קדשת והתנית או שמא כשאבדה כתבתה וגדולי הדורות נוטים לומר שיש להם כתבה בין באלמנה בין בגרושה שלא שאלו בה מנין אלא דאית לה הא מכל מקום פשוט היה להם שיש לה וכן הדבר מוכיח באחרון של יבמות אלא שיש לדחות בה וכבר כתבנוה בראשון של מציעא:

    המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ולא עוד אלא אפילו בעד אחד ואפילו הודה האיש והאשה שכן נתרצו שניהם בדבר אינו כלום אפילו לחשש ספק ומכל מקום כל שאמרו שקדש בעדים והודו זה לזה מקודשת גמורה אע"פ שאין העדים לפנינו כמו שביארנו במשנה ואם אמר הוא שקדשה והיא אינה מודה בכל ביארנו במשנה את הדין ואם עד אחד מעיד בקדושין ר"ל שמעיד שנתקדשה בעדים כל שהיא מכחישתו אינו נאמן שכל עד אחד בהכחשה אינו נאמן אצל אותו שמכחישו כמו שיתבאר:

    קדש בעדים פסולים אם בפסולי תורה אינו כלום אם בפסולין מדברי סופרים או בספק פסולין של תורה מקודשת מספק כמו שביארנו בפרק ראשון בסוגית עבד כנעני וכל כיוצא בזה כופין אותו לגרש או היא להתגרש:

    המגרש את אשתו מן הנשואין ולנה עמו בפונדקי הואיל ולבו גס בה ויש עדים בייחוד צריכה ממנו גט שני אע"פ שלא ראו שנבעלה כמו שאמרו הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ומכל מקום בנתגרשה מן האירוסין הואיל ואין לבו גס בה אינה צריכה הימנו גט שני כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Kiddushin 65a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הכי השתא כו' ואשמעינן דקרי לה גדולה וכ"ש אמצעית כו' עכ"ל ואע"ג דגדולה שבגדולות קשישא מכולהו וקתני לה איכא למימר משום דרבי יוסי נקט לה במלתיה נקט לה נמי ר' מאיר אע"ג דהויא במכ"ש וק"ל:

    תוס' בד"ה ואם נתן כו' דאי כתב לה א"כ מאי מבקשין שייך למימר כו' עכ"ל דודאי אין כותב לה כתובה אלא אם כן קידשה כבר והמ"ל אי כתב לה כתובה אמאי הוא מותר בקרובותיה כדקתני במתני' וי"ל דה"נ ה"ק אמאי מבקשין ממנו שצריך בקשה לאסור בקרובותיה הא בלאו הכי אסור בקרובותיה אם כתב לה כתובה דודאי כבר קדשה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 65a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ואם נתן גט וכו' עד מאי מבקשים שייך למימר הכא פירוש והיאך יכול לומר לא קדשתי הא מספר כתובה נלמד דכיון דכתב לה כתובה א"כ בודאי קדשה ועיין בר"ן. :

    Maharam on Kiddushin 65a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    משה האומר לאשה קדשתיך כו' קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי כו'. וכתבו התוס' י"ט דהך בבא דאומר קדשתי את בתך היינו שהבת עשאה לאמה שליח לקבל קידושיה ובבתה גדולה איירי דאי בבתה קטנה אין אמה יכולה לקבל קידושיה כלל דקטנה אין לה שליחות ואף שתקנו לה רבנן קידושין ע"י אמה ואחיה היינו דוקא שהבת עצמה מקבלת קידושין כמ"ש הנמוקי יוסף בשם הרמב"ן ז"ל בפי"ג דיבמות ולכאורה דלפ"ז הך בבא דלעיל מינה נמי באומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא את בתי מסתמא איירי נמי בכה"ג גופא דבחד לישנא נקיט להו במתניתין אלא דעיקר הוכחתו של בעל תי"ט היינו מלישנא דסיפא דקתני קדשתי את בתך משמע דעיקר טענתו של המקדש עם האם שקבלה קידושי בתה משא"כ בבבא דלעיל מיניה שהאם השיבה על טענתו אין בזה הכרח שהאם אומרת שקיבלה קידושי בתה אלא שהשיבה לו שבתה קיבלה קידושי עצמה אבל מ"מ לקושטא דמילתא עיקר פירוש המשנה מסתמא בסגנון א'. ולפ"ז צ"ל דהא דאמרינן בגמרא דסד"א מדאורייתא הימניה לאב מדרבנן הימנוה לאם היינו לענין קידושי נערה לחוד דאי בגדולה ממש שהיא בוגרת אפילו לאב נמי לא הימניה רחמנא לעיל במשנה בדף הקדום אע"כ דבנערה לחוד איירי אלא דאפ"ה נראה דוחק דאכתי מאי ס"ד לומר דהימנוה רבנן לאם כי היכי דרחמנא הימניה לאב ואכתי מי דמי דמה שהאב נאמן מדאורייתא היינו משום שבידו לקדשה משא"כ באם דאין בידה לקדש בתה נערה אף מדרבנן שוב אין להאמינה כלל נמצא דלפ"ז צריך לומר בענין אחר דהך בבא דלעיל מינה לכ"ע איירי בקטנה ממש וכדפרישית שהאם אומרת שבתה בעצמה קיבלה קידושין והך בבא דסיפא לחוד מפרש לה בעל תי"ט בנערה או בבוגרת וזה נראה יותר דחוק דבחד לישנא קתני להו:

    אמנם כן רש"י ז"ל בפ' התקבל דף ס"ה כתב להדיא דהאם יכולה לקבל קידושי בתה מדדבנן ע"ש. והשתא אתי שפיר טובא לשון קטנה דמתניתין בקטנה ממש והיינו נמי דאמרינן שפיר סד"א כי היכי דהימניה רחמנא לאב שבידו לקדשה ה"ה נמי מדרבנן לאחר שתקנו שיכולה לקבל קידושי בתה מש"ה איכא למימר דהימניה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון קמל"ן דלא דאכתי לא מיקרי בידה לקדשה דהא אין בידה לקדשה בע"כ דבתה אלא מדעתה ולא דמיא לאב דבידו לקדשה בע"כ כן נ"ל. ובעיקר קושיית הרמב"ן ז"ל דלא אשכחן שליחות לקטנה נ"ל ליישב לפי שיטת רש"י ז"ל דמאחר שתקנו חכמים קידושין שלא ינהגו בה מנהג הפקר א"כ זכות הוא לה ועוד דהא מדעתה היא ואי משום דאין לה דעת גמור' הרי יכולה למחות ולמאן לכשתגדיל וא"כ זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו אף לקטנה כן נ"ל נכון ודו"ק:

    תוספות בד"ה ואם נתן גט כו' מכאן יש להוכיח כו' דאם כתב לה מאי מבקשין שייך למימר הכא כו' עכ"ל. ולכאורה כוונתם מבואר' דאי בדכתב לה כתובה הרי הודה שקידשה וכופין אותו ליתן גט ויש לתמוה דהא מסקינן לעיל בפרק האיש מקדש דף נ' ע"ב דבאתרא דכתבי כתובה והדר מקדשי לא חיישינן לקידושין וראיתי בחידושי הריטב"א ז"ל שהרגיש בזה וכתב דאפ"ה איכא רגלים לדבר לחוש שהיא מקודשת וכוונתו דלפ"ז הוי ליה למיתסר בקרובותיה אפילו לא נתן לה גט ואמאי קתני מתניתין מותר בקרובותיה כן נ"ל בכוונתו אלא דלענ"ד גם זה אינו מוכרח ואפשר דאסיפא קאי דאי איירי מתניתין בכתב כתובה מסתמא סיפא נמי איירי בכה"ג ותו לא שייך למיטען לא קדשתי אלא בתך כיון שכתב הכתובה על עצמה לא שכיח כלל שיחזור בו ויקדש את בתה כן נ"ל ועדיין צ"ע:

    גמרא א"ר יהודה המקדש בעד א' אין חוששין לקידושין בעא מיניה מר"י שניהן מודים מהו אין ולאו ורפיא בידיה. ויש לדקדק א"כ דבשניהם מודים מספקא ליה לרב יהודה גופא ע"כ דעיקר מימרא דידיה היינו היכא שא' מהן מכחיש או ששניהם מכחישין וא"כ מאי קמל"ן ר"י הא מילתא דפשיטא הוא דאין דבר שבערוה פחות משנים. מיהו כבר כתבתי בחידושי גיטין בריש פ"ק גבי כתב בכתב ידו ועד א' דאיכא למימר דהכא לענין קידושין נהי דהמקדש לא מהימן לכונסה כיון שמכחישתו אפ"ה סד"א דמצרפין עדות המקדש לבהדי עד א' לאוסרה לעלמא דהא מ"מ איכא תרי סהדי שאינה פנויה ובכמה דוכתי קי"ל פלגינן דיבורא אפ"ה אשמעינן רב יהודה דאין חוששין כלל ואפילו חששא דרבנן נמי ליכא דכיון דהו"ל בעל דבר ממש ונוגע בעדותו לית ביה מששא בסהדותא דידיה. ועוד נ"ל דאפשר דנהי דמספקא ליה לרב יהודה בשניהם מודין אפ"ה פשיטא ליה היכא שהמקדש לחוד מודה והיא מכחישתו דהמקדש גופא אין חושש לקידושיו ומותר בקרובותיה דאף ע"ג שהוא יודע באמת שקידשה בע"א אפ"ה לא הוי קידושין כלל כיון שמכחשת את העד בטלו הקידושין למפרע מגזירת הכתוב ודוקא בשניהם מודין הוא דמספקא ליה כן נ"ל אלא דמלשון רש"י בד"ה מהו והא דתניא אין חוששין משום דלא מהימן הוא כו' וא"כ משמע לכאורה מהאי לישנא דעיקר מימרא דר' יהודה היינו דאין חושש מי שמכחיש אבל לגבי האי דמודה חושש לקידושין וא"כ צריך לומר כפירוש ראשון ועיין עוד בסמוך בלשון רש"י בד"ה אלא או בעד א' דמשמע דאמ"ד אפילו שניהם מודין לחוד הוא דמקשה ולא אדרבי יהודה והיינו ע"כ כפירוש הראשון שכתבתי ודו"ק ועיין עוד בסמוך: (מהדורא בתרא מהמחבר נ"ע: ויותר נראה דטובא אשמעינן ר' יהודה דלא נימא דנהי דאין דבר שבערוה פחות משנים היינו בדליכא ב' עדים בדבר ברור לא משווינן הספק כוודאי כגון בסוטה דמספיקא אין לאוסרה דמוקמינן לה בחזקת היתר לבעלה ובחזקת כשרות וכה"ג היכא דאיכא חזקת איסור לא מהני עד אחד לעשות כוודאי כדי להתיר משא"כ הכא לענין קידושין סד"א דלעולם עד אחד מיהא כספק משוי לה כיון דאיכא תקנתא בגיטא כדאשכחן נמי בממון דעד א' מחייב שבועה אלמא דספק מיהא הוי קמ"ל דאין חוששין כלל והיינו כדמסקינן לקמן משום דמחייב לאחרינא וכדפרש"י לאוסרם בקרובותיה וכוונתו למ"ש שאם נצריך גט מספק הוי חובה לאחרינא שיאסרו בקרובותיה ולדעתי הוא דבר ברור בכולה שמעתין ובלשון רש"י ז"ל ונראה דהיינו נמי טעמא דמ"ד חוששין לקידושין והיינו דספק מיהא הוי להצריכה גט כדאשכחן דהוי ספק לענין שבועה ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 65a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ואם נתן גט מעצמו כופין וכו' שהרי לא רצה להוכיח מהאמוראים. וכעין זה כתבו התוס' לעיל דף כג ע"ב ד"ה דאר"ה ועיין כתובות דף מ"ד ע"א תד"ה והלכתא ובר"ן נדרים דף עב ע"א ד"ה ולענין הלכה:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 65a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 65, Amud Aleph, about 502 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אֶמְצָעִית שֶׁבְּכַת שְׁנִיָּה תִּשְׁתְּרֵי! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן,…”

    2. Segment 218 words

      Opens “וְהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִם אִיתָא דְּאִיכָּא, לִיתְנְיַיהּ.…”

    3. Segment 312 words

      Opens “הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם תַּנָּא קְטַנָּה דִּידַהּ לְאִיסּוּרָא,…”

    4. Segment 46 words

      Opens “הָכָא, אִם אִיתָא דְּאִיכָּא – נִיתְנְיַיהּ.…”

    5. Segment 515 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ…”

    6. Segment 620 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: הָתָם בְּלִישָּׁנָא דְעָלְמָא קָמִיפַּלְגִי. מָר…”

    7. Segment 729 words

      Opens “מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: ״קִדַּשְׁתִּיךְ״ וְהִיא אוֹמֶרֶת: ״לֹא…”

    8. Segment 822 words

      Opens “״קִידַּשְׁתִּיךְ״ וְהִיא אוֹמֶרֶת ״לֹא קִידַּשְׁתָּ אֶלָּא בִּתִּי״…”

    9. Segment 924 words

      Opens “״קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּךְ״ וְהִיא אוֹמֶרֶת ״לֹא קִדַּשְׁתָּ…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “גְּמָ׳ הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה קִדַּשְׁתִּיךְ וְכוּ׳. וּצְרִיכָא, דְּאִי…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “אֲבָל אִיהִי, אֵימָא: אִי לָאו דְּקִים לַהּ…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “״קִידַּשְׁתִּיךְ״ וְהִיא אוֹמֶרֶת וְכוּ׳. הָא תּוּ לְמָה…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “״קִידַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּךְ״ וְכוּ׳. הָא תּוּ לְמָה…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “אִיתְּמַר, רַב אָמַר: כּוֹפִין, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מְבַקְּשִׁין.…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא ״מְבַקְּשִׁין״ – לְחַיֵּי, אֶלָּא ״כּוֹפִין״ אַמַּאי?!…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “אֶלָּא: שְׁמַעְתָּתָא אַהֲדָדֵי אִיתְּמַר, אָמַר שְׁמוּאֵל: מְבַקְּשִׁין…”

    17. Segment 1738 words

      Opens “אִיתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא…”

    18. Segment 1837 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: הַמְקַדֵּשׁ בְּעֵד אֶחָד –…”

    19. Segment 1936 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״קִדַּשְׁתִּיךְ״…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דַּאֲמַר לַהּ…”

    21. Segment 2144 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ: הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפוּנְדְּקִי,…”

    22. Segment 2232 words

      Opens “וְלִיטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא: וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין…”

    23. Segment 2316 words

      Opens “אֶלָּא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּאִיכָּא…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Kiddushin 65a · Segment 5 — “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרָבָא: הָא…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Kiddushin 65a · Segment 17 — “אִיתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Kiddushin 65a · Segment 16 — “…אַהֲדָדֵי אִיתְּמַר, אָמַר שְׁמוּאֵל: מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ לִיתֵּן גֵּט. אָמַר…

    Original text

    אֶמְצָעִית שֶׁבְּכַת שְׁנִיָּה תִּשְׁתְּרֵי! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בְּשֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה.

    with regard to one who said: I betrothed my elder daughter, the middle daughter of the younger second group should be permitted, as he would have called her by name rather than referring to her as: The elder one. The Gemara answers: Here we are dealing with a case where there are only two daughters, an adult woman and a minor girl, but no middle daughter.

    וְהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִם אִיתָא דְּאִיכָּא, לִיתְנְיַיהּ. וּלְטַעְמָיךְ, אֶמְצָעִית שֶׁבְּכַת רִאשׁוֹנָה, דְּוַדַּאי סְפֵיקָא וַאֲסִירָא לֵיהּ, מִי קָתָנֵי לַהּ?

    The Gemara adds: And so too, it is reasonable that this is the case, as, if it is so, that there is a middle daughter, let the mishna teach its halakha with a direct reference to her as well, as the uncertainty also applies to this daughter. In other words, the mishna should have stated: And I do not know if it was the middle of the younger group of daughters. The fact that the mishna does not refer to this daughter indicates that there are only two women in each group. The Gemara rejects this suggestion: But according to your reasoning, the middle one of the first group is definitely included in the uncertainty and is forbidden to the prospective husband, and yet does the mishna teach its halakha with a direct reference to her?

    הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם תַּנָּא קְטַנָּה דִּידַהּ לְאִיסּוּרָא, וְהוּא הַדִּין לְהָךְ דְּקַשִּׁישָׁא מִינַּהּ,

    The Gemara questions this argument: How can these cases be compared? There it taught its halakha with a direct reference to a daughter who is younger than the middle daughter of the older group, and that daughter is mentioned for a prohibition, as the mishna states that the uncertainty applies even to the youngest of the older group; and if so, the same is true of this middle daughter, who is older than the youngest of the older group, i.e., it is evident that the same uncertainty applies to her, and therefore there is no reason to mention the middle daughter of the older group.

    הָכָא, אִם אִיתָא דְּאִיכָּא – נִיתְנְיַיהּ.

    Conversely, here, with regard to the younger group, if it is so that there is uncertainty with regard to the middle daughter and she is forbidden, the mishna should teach its halakha with a direct reference to her, as one might think she is excluded from the uncertainty because she is not the eldest. Consequently, the fact that the mishna omits all reference to the middle daughter from the second group proves that the second wife has only two daughters.

    אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרָבָא: הָא פֶּסַח, דְּכִי כַת אַחַת דָּמֵי, וּפְלִיגִי!

    Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rava: But there is the case of Passover, which is comparable to one group of daughters, as all the days of the Festival are part of a single group, and yet Rabbi Meir and Rabbi Yosei disagree with regard to it. This apparently contradicts Abaye’s opinion that everyone agrees in the case of a single group.

    אֲמַר לֵיהּ: הָתָם בְּלִישָּׁנָא דְעָלְמָא קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: ״עַד פְּנֵי הַפֶּסַח״ – עַד קַמֵּי פִיסְחָא, וּמָר סָבַר: עַד דְּמִיפְּנֵי פִּיסְחָא.

    Rava said to him: There they disagree with regard to the general usage of language. In other words, their dispute in that case does not concern the basic issue of whether or not one places himself in a position of uncertainty. Rather, they disagree over the way people speak. One Sage, Rabbi Yosei, holds that the phrase: Until before Passover, means: Until just before Passover, and one Sage, Rabbi Meir, holds that it means until Passover passes and ends.

    מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: ״קִדַּשְׁתִּיךְ״ וְהִיא אוֹמֶרֶת: ״לֹא קִדַּשְׁתַּנִי״ – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. הִיא אוֹמֶרֶת ״קִדַּשְׁתַּנִי״ וְהוּא אוֹמֵר ״לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ״ – הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.

    MISHNA: With regard to one who says to a woman: I betrothed you, and she says: You did not betroth me, he is forbidden to her relatives, as his claim that he has betrothed her renders himself forbidden to her relatives. And she is permitted to his relatives, in accordance with her stance that she is not betrothed to him. If she says: You betrothed me, and he says: I did not betroth you, he is permitted to her relatives and she is forbidden to his relatives by the same reasoning.

    ״קִידַּשְׁתִּיךְ״ וְהִיא אוֹמֶרֶת ״לֹא קִידַּשְׁתָּ אֶלָּא בִּתִּי״ – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה וּגְדוֹלָה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה וּקְטַנָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.

    If a man says to a woman: I betrothed you, and she says: You betrothed only my daughter, he is forbidden to the relatives of the older woman, the mother, whom he claims to have betrothed, and the older woman is permitted to his relatives. He is permitted to the relatives of the younger woman, the daughter, as he maintains that he did not betroth her, and the younger woman is permitted to his relatives, since her mother’s statement is insufficient to render her forbidden.

    ״קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּךְ״ וְהִיא אוֹמֶרֶת ״לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי״ – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה וּקְטַנָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.

    Similarly, if he says: I betrothed your daughter, and she, the mother, says: You betrothed only me, he is forbidden to the relatives of the younger woman, and the younger woman is permitted to his relatives; he is permitted to the relatives of the older woman, and the older woman is forbidden to his relatives.

    גְּמָ׳ הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה קִדַּשְׁתִּיךְ וְכוּ׳. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּיהּ דִּידֵיהּ, מִשּׁוּם דְּגַבְרָא לָא אִיכְפַּת לֵיהּ וּמִיקְּרֵי אָמַר.

    GEMARA: The mishna taught that with regard to one who says to a woman: I betrothed you, and she denies his claim, he is forbidden to her relatives while she remains permitted to his. The mishna then provides several examples illustrating the same principle. The Gemara comments: And it is necessary for the mishna to specify all these cases. The Gemara elaborates: As, had the mishna taught us the halakha only with regard to himself, i.e., the case where he claims to have betrothed the woman, one might have said that he is not deemed credible at all, because a man does not care if he happens to say that he betrothed a woman even if he did not do so, as he can betroth another woman.

    אֲבָל אִיהִי, אֵימָא: אִי לָאו דְּקִים לַהּ בְּדִיבּוּרַהּ, לָא הֲוָת אָמְרָה, וְלִיתְּסַר אִיהוּ בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, קָא מַשְׁמַע לַן.

    But in a case where she claims to have been betrothed by him, one might say that if her statement was not certain to her she would not have said it. Since her claim that he betrothed her renders her forbidden to everyone else, it is likely that it is true, and therefore one might think that he should also be forbidden to her relatives on the basis of this assumption. The mishna therefore teaches us that this is not the case.

    ״קִידַּשְׁתִּיךְ״ וְהִיא אוֹמֶרֶת וְכוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִדְּאוֹרָיְיתָא הֵימְנֵיהּ רַחֲמָנָא לְאָב, מִדְּרַבָּנַן הֵימְנוּהָ לְדִידַהּ וְתִיתְּסַר בְּרַתַּהּ בְּדִיבּוּרַהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

    Likewise, with regard to one who says: I betrothed you, and she says: You betrothed only my daughter, in which case he is forbidden to her relatives but she is permitted to his, the Gemara asks: Why do I need this as well? The principle has already been established. The Gemara answers: It was necessary to state this case too, as it might enter your mind to say: Since by Torah law, the Merciful One deems credible a father who claims to have betrothed his daughter to a particular person, perhaps the Sages deem a mother credible by rabbinic law, and therefore her daughter should be forbidden based on her statement. The mishna therefore teaches us that a mother is not believed with regard to her daughter.

    ״קִידַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּךְ״ וְכוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי? אַיְּידֵי דִּתְנָא הָא, תְּנָא נָמֵי הָא.

    The Gemara continues this line of questioning. With regard to the case where a man says: I betrothed your daughter, and she replies: You betrothed only me, why do I need this as well? What novelty is taught in this case? The Gemara answers: Since the mishna taught this other case, of a man claiming he betrothed a woman and the woman replying that it was her daughter, it also taught this last case, so that it mentions all the permutations, despite the fact that this particular case provides no novelty.

    אִיתְּמַר, רַב אָמַר: כּוֹפִין, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מְבַקְּשִׁין. אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַרֵישָׁא – לָאו ״כּוֹפִין״ אִיכָּא וְלָא ״מְבַקְּשִׁין״ אִיכָּא! אֶלָּא אַסֵּיפָא.

    § It was stated that amora’im disagreed over how the court should proceed in practice with regard to the cases described in the mishna. Rav says: The court forces the man to give her a bill of divorce, and Shmuel says: The court requests that he give a bill of divorce. The Gemara asks: With regard to which case of the mishna is this referring? If we say it is referring to the first clause, where he says: I betrothed you, and she replies: You did not betroth me, no ruling of: The court forces, is relevant here, nor is the ruling: The court requests, relevant. Since she is permitted to marry even his relatives, she is certainly permitted to marry anyone else. Why, then, would it be necessary for him to give her a bill of divorce? Rather, the dispute applies to the latter clause of the mishna, where he denies her claim that he betrothed her. To allow her to marry somebody else, the court either forces or requests of him to give her a bill of divorce.

    בִּשְׁלָמָא ״מְבַקְּשִׁין״ – לְחַיֵּי, אֶלָּא ״כּוֹפִין״ אַמַּאי?! אָמַר: לָא נִיחָא לִי דְּאִיתְּסַר בְּקָרִיבֶיהָ.

    The Gemara asks: Granted, according to the opinion that the court requests that he give a bill of divorce, it is well. Since she has rendered herself forbidden to everyone, one can ask him to release her. But why should the court force him to issue a bill of divorce? Can’t he say: It is not satisfactory for me to be forbidden to her relatives? His giving her a bill of divorce is an admission that he betrothed her, which means that he may not marry her relatives.

    אֶלָּא: שְׁמַעְתָּתָא אַהֲדָדֵי אִיתְּמַר, אָמַר שְׁמוּאֵל: מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ לִיתֵּן גֵּט. אָמַר רַב: אִם נָתַן גֵּט מֵעַצְמוֹ – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִיתֵּן כְּתוּבָּה.

    Rather, the Gemara offers a different explanation: These halakhot were stated together, as follows: Shmuel says that the court requests of him to give a bill of divorce. Rav says: If he gave a bill of divorce of his own accord, without being asked to do so but merely in response to her claim, the court forces him to give her payment for her marriage contract as well. By giving her a bill of divorce of his own volition, he has effectively admitted that he betrothed her, despite the fact that he has not said so explicitly. Consequently, he must also provide her with payment for her marriage contract.

    אִיתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא אָמַר רַב: כּוֹפִין וּמְבַקְּשִׁין. תַּרְתֵּי?! הָכִי קָאָמַר: מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ לִיתֵּן גֵּט, וְאִם נָתַן מֵעַצְמוֹ – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִיתֵּן כְּתוּבָּה.

    It was also stated: Rav Aḥa bar Adda says that Rav says, and some say Rav Aḥa bar Adda says that Rav Hamnuna says that Rav says: The court forces him and requests of him. The Gemara expresses puzzlement at this statement: How can these two statements be reconciled? Rather, it must be that this is what Rav Aḥa bar Adda is saying: The court requests of him to give a bill of divorce, and if he gave a bill of divorce of his own accord the court forces him to give her payment for her marriage contract.

    אָמַר רַב יְהוּדָה: הַמְקַדֵּשׁ בְּעֵד אֶחָד – אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב יְהוּדָה: שְׁנֵיהֶם מוֹדִים, מַאי? אִין וְלָא וְרַפְיָא בִּידֵיהּ. אִיתְּמַר, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמְקַדֵּשׁ בְּעֵד אֶחָד – אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו, וַאֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם מוֹדִים.

    § Rav Yehuda says: With regard to one who betroths another with, i.e., in the presence of, one witness, one need not be concerned that his betrothal has taken effect. The students raised a dilemma before Rav Yehuda: If both the man and the woman concede that it was a betrothal, what is the halakha ? Is the betrothal valid? Rav Yehuda did not provide a clear answer. He said: Yes and no, and the matter was uncertain to him. It was stated that amora’im discussed this point. Rav Naḥman says that Shmuel says: With regard to one who betroths a woman with one witness, one need not be concerned that his betrothal has taken effect, and this is the halakha even if both parties concede that there was a betrothal.

    אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״קִדַּשְׁתִּיךְ״ וְהִיא אוֹמֶרֶת ״לֹא קִדַּשְׁתַּנִי״ – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. אִי דְּאִיכָּא עֵדִים – אַמַּאי מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו? וְאִי דְּלֵיכָּא עֵדִים – אַמַּאי אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ? אֶלָּא לָאו בְּעֵד אֶחָד!

    Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from the mishna: With regard to one who says to a woman: I betrothed you, and she says: You did not betroth me, he is forbidden to her relatives and she is permitted to his relatives. Rava proceeds to analyze the exact circumstances of this case. If the case is one where there are witnesses, why is she permitted to his relatives? It is a full-fledged betrothal performed in the presence of witnesses. And if there are no witnesses at all, why is he forbidden to her relatives without any testimony to that effect? Rather, is it not referring to a case where there was one witness?

    הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דַּאֲמַר לַהּ ״קִידַּשְׁתִּיךְ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי״, וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם.

    The Gemara answers: Here we are dealing with a case where he said to her: I betrothed you in the presence of so-and-so and so-and-so, i.e., there were two witnesses, but they went overseas and there is no way of clarifying what really occurred. Consequently, there are only the conflicting accounts of the man and woman, and therefore he is prohibited from marrying her relatives while she is permitted to marry his.

    אֵיתִיבֵיהּ: הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפוּנְדְּקִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי. הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּאִיכָּא עֵדִים – מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי? וְאִי דְּלֵיכָּא עֵדִים – מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית הִלֵּל? אֶלָּא לָאו בְּעֵד אֶחָד!

    Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from a mishna ( Eduyyot 4:7): If one divorces his wife, and she subsequently lodged with him in an inn, Beit Shammai say: She does not require a second bill of divorce from him, and Beit Hillel say: She requires a second bill of divorce from him. The Gemara clarifies: What are the circumstances of this case? If there are witnesses who saw them engage in sexual intercourse for the purpose of betrothal, what is the reason that Beit Shammai do not require a second bill of divorce? If there are no witnesses, what is the reason that Beit Hillel require a second bill of divorce? Rather, is it not referring to a case where there was one witness who saw them engage in intercourse for the purpose of betrothal?

    וְלִיטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא: וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין שֶׁאֵין צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עֵד אֶחָד מְהֵימַן – מָה לִי מִן הָאֵירוּסִין, מָה לִי מִן הַנִּשּׂוּאִין?

    Rav Naḥman responds: And according to your reasoning, that there was one witness, say the latter clause of that mishna: And Beit Hillel concede with regard to a woman who was divorced after betrothal that she does not require a second bill of divorce from him, due to the fact that he is not accustomed to her. Since he had not previously been intimate with her, there is no concern that they engaged in intercourse, even though they lodged together at the inn. And if it enters your mind that one witness is deemed credible in this case, what difference is it to me whether it was after her betrothal, and what difference is it to me if it occurred after her marriage?

    אֶלָּא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּאִיכָּא עֵדֵי יִחוּד וְלֵיכָּא עֵדֵי בִיאָה. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: לָא

    Rather, it is clear that the mishna is not referring to when there is one witness, and here we are dealing with a case where there are witnesses to their seclusion, but there are no witnesses to their engaging in intercourse. The dispute is based on the implications of this seclusion. Beit Shammai hold: One does not