Kiddushin 39a

ניתני או אידי ואידי כו' דערלה ודכלאים או זה וזה יורד ולוקט דלא אסרו בחוצה לארץ אלא את הזורע או את הלוקט בידים:

ספק לי לקוט שלא בפני שיהיה ספק אצלי ואנא איכול ובערלה קאי:

חריפי דפומבדיתא עיפא ואבימי בני רחבה דפומבדיתא:

סתום ספיקא ואבד ודאה כלומר ספיקו מותר ודאה אסור והיתר ספיקא סתמייהו להורות בהצנעה ולא לדרשו ברבים הואיל ומקילין בה וכה"ג אמרי' בנדרים (דף כג:) במילתא אחריתי רב הונא בר חיננא סבר למדרשיה בפירקא א"ל רבא תנא סתים לה סתומי ואת דריש לה בפירקא אלמא סתום סתום הדבר קאמר כך השיב רבינו גרשם בר' יהודה זצ"ל:

ואבד ודאה הואיל והן מקילין אל תתיר להם לספק זה אצל זה אלא אבד אותם הפירות בידים:

והכרז על פירותיהן של אלו המקילין בה שטעונין גניזה:

אף החדש אלמא בערלה כת"ק ס"ל דקא מוסיף חדש:

ניתני או אידי ואידי כו' דערלה ודכלאים או זה וזה יורד ולוקט דלא אסרו בחוצה לארץ אלא את הזורע או את הלוקט בידים:

תני חדש וא"ת אמאי צריך למחוק אף לימא דקאי אכלאים וי"ל כיון דאמר רבי אליעזר אין ערלה בח"ל אין סברא לומר שיהא מחמיר בכלאים יותר מערלה ועוד אומר ר"י כיון דכלאים דרבנן וחדש דאורייתא אין שייך למיתני אף אכלאים ולא פריך אלא אליבא דמ"ד ערלה הלכה למשה מסיני:

ההוא למעוטי זרעים פירש בקונטרס זרעים שבכרם דאין לוקין עליו אבל אין לפרש כלאי זרעים דקרקע דבהם לא איצטריך קרא כיון דחובת קרקע הוא פשיטא דאין נוהגת אלא בארץ אבל כלאי זרעים שבכרם איצטריך קרא אע"ג דחובת קרקע הוא דס"ד למילפינהו בק"ו דחדש כיון דאיסורן איסור עולם ואסורין בהנאה אבל זרעים לא מצי למילף מק"ו דחדש דהא כלאי זרעים דקרקע אינם אסורים בהנאה כדאמר לקמן בשמעתין כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה בחוצה לארץ לא גזרו בה רבנן:

לא קי"ל כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד פי' בקונט' לא ידעינן מהיכא נפקא ב' מיני זרעים וחרצן שלישי ומפולת יד נפקא ליה מלא תזרע כרמך כלאים משמע שזריעת הכרם עצמה תהא כלאים עכ"ל ונראה דהאי דבעי רבי יאשיה חטה ושעורה וחרצן היינו דוקא להתחייב משום כלאי הכרם אבל מכלאי זרעים מתחייב משני מינין כמו חטה ושעורה אפי' לרבי יאשיה ותדע מדקאמר הא כתיב שדך למעוטי כלאי זרעים שבחוצה לארץ ואי לית ליה לר' יאשיה כלאי זרעים למה לי שדך דמשמע למעוטי ח"ל אפילו בא"י נמי אינו לוקה אלא משמע דבכלאי זרעים לא פליג וכן מוכח בירושלמי דקאמר התם על דעתיה דרבי יאשיה נאמר שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר כרמך לא תזרע כלאים כלומר בלא חרצן מיחייב משום כלאים בחטה ושעורה חברייא אמרין להתראה שאם התרו בו משום שדך ומשום כרמך לוקה שתים כלומר כי איכא כרם בהדי כלאים לוקה שתים ואי איתא דרבי יאשיה לית ליה כלאי זרעים מאי בעי ליה לרבי יאשיה לאיזה דבר נאמר כרמך והא אינו לוקה כלל על שדך כי אם על כלאי כרם אלא שמע מינה אית ליה שפיר כלאי זרעים בלא כלאי כרם וא"ת אמאי לא בעי רבי יאשיה בכלאי זרעי' אלא שני מינים ובכלאי הכרם בעי שלשה מינים וי"ל דמשמע ליה דקרא ה"ק כרמך לא תזרע כלאים כלומר בעינן שיהיו כלאים קודם שיבואו בכרם אבל גבי שדך וכלאי זרעים כגון חטה ושעורה קרוים כלאים להתחייב כשזורען בקרקע דגוף הקרקע קרוי שדה ונראה דהלכה כרבי יאשיה דאף ע"ג דאשכחן כמה משניות דלא כוותיה כגון המעביר עציץ נקוב בכרם (כלאים פ"ז משנה ח) והמסכך גפנו כו' (שם משנה ה) מ"מ קי"ל כוותיה כדאמר בפ' מי שמתו (ברכות דף כב.) נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי יאשיה בכלאים וכרבי אלעאי כו' ומותר לזרוע תחת הכרם וגם מותר לזרוע כלאי זרעים בח"ל כדאמרינן הכא רב יוסף מערב ביזרני וזרע ואף על גב דאמר לאו מילתא היא הא כבר תרצה אביי ונראה לה"ר שמואל מאיוור"א דטוב ליזהר שלא לזרוע זרעים סמוך שלשה טפחים מעיקרו של אילן דנראה כמרכיב זרעים בתוך האילן:

והא דאמרינן סתום ספיקא ואבד וראה פי' התר ספקא בצנעה שלא תדרוש כן ברבים כדאמרינן התם בנדרים תנא מסתים לה סתימי ואת דרשת ליה בפירקא:

והא אנן תנן רבי אליעזר אומר אף החדש פי' ואסיקנא לעיל דלחומרא קאמר דחדש נוהג אפי' בחוצה לארץ מן התורה ומדקתני אף משמע שכן הדין בערלה וכלאים שהם אסורים בחוצה לארץ ופרקינן תני חדש כלומר ופליג בערלה וכלאים דקסבר אין נוהגין בחוצה לארץ כלל אפילו מדרבנן. וכי תימא ואמאי לא שני ליה דכי קתני אף החדש לא קאי אערלה אלא אכלאים לחוד שנוהגין בחוצה לארץ דהא דכותה אמרינן בפרק מקום שנהגו גבי הא דתנן נותנים פאה ללפת ולקפלט ואמרו עליה אף מן הכרוב ואוקימנא דאלפת בלחוד קאי. ואיכא למימר דלא משנינן הכי הכא משום דמשמע לן דליכא לאחמורי בכלאים מדרבנן טפי מערלה וכיון דשרי בערלה הוא הדין בכלאים:

אמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים חוצה לארץ דבר תורה והתנן והכלאים מדברי סופרים לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבה. פי' מתני' בכלאי הכרם דהוי מדרבנן ודר"י בהרכבה וכן הלכתא. והוי יודע שהמעשה הוא שאסור בהרכבה אבל הפרי מותר. חקים שחקקתי כבר פי' בני נח נצטוו על הכלאים כדמוכח בסנהדרין מהכא מיהו היינו לר"א דא"ל הכי בסנהדרין אבל לרבנן דקי"ל כותייהו פירושו שחקקתי כבר במעשה בראשית שנאמר בהם למינהו וכן פירשו בתוס' והא דמשמע הכי משום דכתיב חקתי ברישא והדר תשמרו דמשמע חקתי דמעיקרא תשמרו כדאיתא בסנהדרין:

וכי תימא והא כתיב את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ולא דרשינן הכי ואיכא למימר דשאני התם דמני מצות מברישא וכי כתיב חקתי תשמרו אמצות וחוקים דלעיל מהדר אבל כי כתיבי מצות בתר הכי ומקמי דמני לה למצות אמר את חקתי תשמרו או ושמרתם את חקתי משמע חקתי שחקקתי כבר מורי נר"ו:

מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה כלומר שהיא דבר מסויים ומערב זה בזה להדיא גוף בגוף מה שאין כן בכלאי זרעים וכלאי הכרם ומכאן אזהרה למרכיב אילן שהוא לוקה משום לאו דשדך לא תזרע ואסור לעשותו על ידי עכו"ם כדאיתא בירושלמי והיינו מדרבנן ולא מצינו איסור במקיים אלא בכלאי הכרם דכתיב בהו לא תזרע תרי זימני כדאיתא התם ומה בהמתך אפי' בחוצה לארץ דהא חובת הגוף היא אף הרכבה אפילו בחוצה לארץ. ואלא הכתיב שדך פירש ובחוצה לארץ אין קנין לישראל דקנין עראי הוא:

ומכאן הביא ראיה ר"ת ז"ל דהא דתנן במסכת ע"ז אף במקום שהשכירן לבית דירה אמרו מפני שעכו"ם מכניס לתוכו ע"ז והתורה אמרה לא תביא תועבה אל ביתך דבארץ ישראל קאי אבל בחוצה לארץ מותר דלא קרינא ביה ביתך והדין אמת כמו שכתבנו שם. ואע"ג דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ואפ"ה נוהגת בח"ל התם הא קיי"ל דמזוזה חובת הדר הוא וחובת הגוף חשיב ומאי ביתך דרך ביאתך: ההוא למעוטי זרעים שבחוצה לארץ. כלומר שאין כלאי זרעים נוהגין כלל בחוצה לארץ ולהכי אפקיה רחמנא בלשון זריעה אע"ג דמיירי בהרכבה:

חזינא לההיא גברא דזרע לבי גופני פי' מין אחד של זרעים ולא גרסי' דזרע חיטי ושערי ומאן דגריס טועה אמר ליה ליתא מר ולשמעתיה פי' שהרי מנדין על איסורין דרבנן וכלאי הכרם אסורים הם מדבריהם אפילו בחוצה לארץ אמר ליה לא צהריתו הא קיימא לן כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד פי' הא דר"י לענין מלקות הוא ולהתראה ללקות שתים משום כלאי הכרם וכלאי זרעים כדאיתא בירושלמי אבל לענין איסור לא בעי מפולת יד מזרעים וחרצן אלא אפי' זרוע ובא כגון המעביר עציץ נקוב בכרם שיש בו שני מיני זרעים אם הוסיף במאתים אסור כדתנן המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור. ואמרינן בפסחים זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא בתוספות ובכמה משניות מוכיחות שלענין איסור לא בעינן מפולת יד ואין סברא לומר דכולהו דלא כרבי יאשיה אלא ודאי פלוגתא דרבי יאשיה ורבנן דרבי יאשיה בעי לעולם שתי מיני זרעים מלבד הכרם ולענין מלקות בעי כלהו במפולת יד ולענין איסור אפילו בזרוע ובא על הכרם הנטועה כבר ונפקא ליה מדכתיב לא תזרע כרמך כלאים שיהא כלאים לבד כרמך אבל בשדה ליכא למימר הכי שאפילו ליכא שום זרע בעולם נקרא שדה ורבנן לא דרשי הכי וסגי להו במין זרעים אחד עם זרע כרם מיהו לענין מלקות בעי מפולת יד מחטה וחרצן ולענין איסור אפילו זרוע ובא וכלהו מתניתא דאסרי זרוע ובא בתוספות אתו לרבנן במין אחד ולרבי יאשיה בשני מינים (אחד). והלכתא כרבי יאשיה בין למלקות בין לאיסור הפירות והיינו דהכא דזרע מין אחד בכרם לא שמתיה ולא אסרינהו ניהליה דאם איתא דלרבי יאשיה נהי דלא לקי אלא בשני מינים עם הכרם הפירות אסורים בתוספות אחד ממאתים אפילו במין אחד בכרם נהי דלא שמתיה לאסרינהו נהיליה דנהי דאכתי לא מטי זמן איסורא לפי שלא הגיעו הענבים לפול הלבן מכל מקום כיון שסוף איסור לבא ולקעמו הוא זורע היה לו לאסור מעתה אלא ודאי כדאמרן הלכך מותר לזרוע מין אחד בכרם אפילו בארץ וכרם הנטוע בפחות מד' אמות זורעים בו שני מינים בחוצה לארץ דפלוגתא היא בארץ כדכתיבנא בדוכתיה וכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ וכבר הארכתי בזה כל הצורך במסכת חולין בס"ד. אשתכח השתא שלוקין על הרכבת דין הערלה וכלאי הכרם והרכבת אילן בחוצה לארץ ופירותיו מותרים וכלאי זרעים מותרים בחוצה לארץ אפילו בזריעה וכלאי הכרם בשני מיני זרעים אסורים מדברי סופרים וכרם הנטוע בד' אמות אבל מין אחד מותרים וכרם הנטוע על פחות מד' אמות מותר לזרוע בו שני מינים בחוצה לארץ. מפי מורי נר"ו הלכה למעשה:

ומכל מקום לענין ביאור לדעת האומר ובלבד שלא ילקוט ביד אמרו בגמרא ספק לי ואנא איכול כלומר ספק לי שלא אצטרך אני ללקוט ביד ולמדת שאף ישראל יכול למכור ממנה ואההיא דיורד ולוקט בפניו ובלבד שלא ילקוט ביד קאי ואין הלכה כן כמו שביארנו ומכל מקום יש שפירשה אההיא דיורד ולוקח ובלבד שלא יראהו לוקט כלומר שלא יתברר לו שהיא מן הערלה ופירוש ספק לי כלומר שתלקוט לי או שתצוה ללקוט לי שלא בידיעתי עד שכשיגיעו לידי יהיו אצלי ספק ואני אוכל ולפירוש זה הלכה היא אלא שאין נאה למוכר לעשות כן שמכיון שהממציא יודע האיסור בודאי אין ראוי לו להיותו מאכיל איסור:

וכן יש שפירשו בספק ערלה וספק כלאים דרכים אחרים ומצד מה שהקשינו מרוב וקרוב שלדעתם אף בקרוב המצוי אמרו לילך אחר הרוב ומפרשים ספק ערלה כגון שיש שם נטיעות של ערלה ושל היתר וכן הדין בכל דיני הספקות:

שלשה דינין יש באיסור כלאים והם הרכבת אילן מין בשאינו מינו וכלאי הכרם וכלאי זרעים:

הרכבת אילן אסורה מן התורה בין בארץ בין בחוצה לארץ ולוקין עליהם ואסור לומר לגוי להרכיב לו באילנו אלא שאפילו בארץ מותרין הפירות באכילה ואפילו למרכיב עצמו:

כלאי הכרם אסורין מן התורה בארץ ולוקין עליהם ובחוצה לארץ אסורין מדברי סופרים ואסורין בהנאה לכל אדם בארץ מן התורה ובחוצה לארץ מדברי סופרים:

כלאי זרעים אסורין מן התורה בארץ ולוקין עליהם ומכל מקום אם עבר וזרען מותרין באכילה וזה שאמרו בסוגיא זו כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה דאלמא באכילה מיהא אסירי אינו כן אלא מתוך שאמר בכלאי הכרם דבארץ אסירי בהנאה נקט ליה בכלאי זרעים דבארץ שרי בהנאה ומכל מקום אף באכילה מותר ומותר לומר לגוי לזרעם לו ובחוצה לארץ מותר אף לישראל עצמו לזרעם לכתחלה ולא סוף דבר שאין צריך להרחיק ביניהם שיעור יניקה כגון שיזרע ארבע זרעים בארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע על הדרך שהתבאר במסכת שבת ומכל מקום שיצטרך לזרעם זו לבד וזו לבד שאם כן אף בדרך זה הואיל ואין ביניהם שיעור יניקה מה הועיל אלא שאף לערב הזרעים לזרעם ביחד מותר:

ומאחר שביארנו דיניהם צריך שנבאר את שמותיהם והוא שהרכבת אילן הוא במי שהרכיב יחור של אגוז באילן של תאנה והדומה לזה אפילו אילן מאכל באילן הירק וכן אם הרכיב ירק באילן או אילן בירק כמו שמרכיבין ענף אילן בקלח של כרוב וכמו שתוחבין זמורה באבטיח ליתן מימיה לתוכה והדומים לזה אבל זריעת זרעים עם זרע אילן או עירוב זרעי אילנות מותר שאין לך כלאים באילן אלא הרכבה של שני מינין הא כל שבמין אחד אע"פ שאין זה כזה כגון מיני התאנה אם הרכיב זה במין אחר שבתאנה מותר שהרי באגסים וקרוסטמלין ובפרישין עם עוזרידין אמרו שאין כלאים זה בזה ואע"פ שאין אנו בקיאין בשמות אלו מכל מקום נראין הדברים שהם רחוקים זה מזה יותר ממיני התאנה זה בזה:

וכלאי זרעים הוא שלוקח שני מיני זרעים וזורען בשדהו הן ממיני הקטניות הן ממיני ירקות כגון חטה ושעורה או פולים ועדשים או זרע חציר וזרע כרתי וכיוצא באלו:

בד"ה תני חדש וא"ת כו' אין שייך למתני אף כו' ולא פריך אלא אליבא דמ"ד ערלה הל"מ עכ"ל דברים אלו אינן מובנים לי דלמ"ד נמי ערלה מנהג מדינה אדרבה תקשי ליה טפי כיון דחדש דאורייתא לר"א כדמסיק לעיל מאי אף דקאמר אכלאים וערלה כיון דכולהו מדרבנן נינהו ובלאו הא דלעיל שאמרו משום ר"א הגדול דאין ערלה בחו"ל תקשי ליה אמתני' גופה מיניה וביה מאי אף חדש דקאמר ר"א מדאורייתא גם בת"י אלו דברים שבתוס' שלפנינו ולא פריך כו' אינן והפירכא ודאי בין למ"ד לעיל אמתניתין דמס' ערלה הל"מ ובין למאן דאמר הלכות מדינה דאי לאו הא דמייתי מר"א הגדול דאמר אין ערלה בחו"ל סד"א דר"א דמתניתין סבר כרשב"י דחדש מדאורייתא וכלאים וערלה נמי הוו דאורייתא מק"ו דלעיל אבל השתא דקאמר ר"א הגדול דהיינו ר"א דמתני' דהכא דאין ערלה בחו"ל וא"כ ע"כ דלית ליה ק"ו וכלאים נמי לא הוו רק מדרבנן וא"כ מאי אף חדש דקאמר ר"א במתני' דהכא כיון דחדש הוא דאורייתא לר"א וע"כ נראה דטעות נפל בדברי התוספות שלפנינו ודו"ק:

בד"ה ההוא למעוטי כו' אבל זרעים לא מצי למילף מק"ו דחדש דהא כלאי זרעים כו' עכ"ל לפי' הר"ר י"ט דלעיל גבי יש היתר לאיסורו בחדש וערלה דיש היתר לזורעה ולנוטעה איכא שפיר ק"ו כלאי זרעים דאסורין לזרוע מחדש דמותר לזרוע אלא שכבר דחה ר"ת לעיל פירוש הר"ר י"ט וק"ל:

בד"ה לא קי"ל כר' יאשיה כו' ותדע מדקאמר הא דכתיב שדך למעוטי כלאי זרעים שבחו"ל כו' עכ"ל לפי מה שכתבו לעיל דלא אתי שדך למעוטי אלא כלאי כרם שבחו"ל ליכא הוכחה כלל ומהרש"ל כתב ליישב דבריהם דמ"מ כפשוטו נמי הוא דאיירי אף במיעוט כלאי זרעים כו' עכ"ל והוא דחוק דמ"מ כיון דמיעוטא לא אצטריך אלא לכלאי כרם שבחו"ל ליכא לדיוקי מיניה אלא כלאי כרם שבא"י אסור אבל כלאי זרעים ליכא לדיוקי מיניה כלל גם בת"י ליתא הך הוכחה כלל ואיכא שם הוכחה אחרינא מדקאמר ליה גבי כלאי זרעים לא חווריתו סתם ולא קאמר ליה נמי קי"ל כרבי יאשיה כו' כדקא"ל גבי כלאי כרם משמע דבכלאי זרעים מודה רבי יאשיה ולא קא"ל לא חווריתו אלא משום דבחו"ל היה לא גזרו בהו רבנן כמו גבי כלאי כרם כדמסיק ותו לא מידי ודו"ק:

בא"ד כתלתא סבי כרבי יאשיה בכלאים וכרבי אלעי כו' ומותר כו' עכ"ל כצ"ל:

תוספות בד"ה תני חדש וא"ת אמאי צריך למחוק כו' וי"ל דאין סברא לומר שיהא מחמיר בכלאים יותר מערלה כו' עכ"ל. אף על גב דכלאים ודאי חמירי שאיסורן איסור עולם משא"כ בערלה לפרש"י דלעיל ולפירוש התוספות אין היתר לאיסורן משא"כ בערלה אפ"ה לא משמע להו להחמיר בשביל כך בח"ל ודוקא בחומרא דאיסור הנאה מפליג הש"ס בסמוך בין כלאי הכרם לכלאי זרעים לענין ח"ל. ואכתי איכא למידק דיש סברא להחמיר בכלאים טפי בח"ל דגזרינן אטו כלאים דהרכבת אילן דמשמע בסמוך דלכ"ע אסור בח"ל מדאורייתא. אלא דהא נמי ליתא דא"כ בכלאי זרעים שייך לגזור יותר אטו הרכבת אילן ואפ"ה מסקינן בסמוך דשרי בח"ל לכ"ע. אבל הא ודאי קשיא לי דאכתי אמאי צריך למחוק אף הא מצינן למימר דאף קאי אהרכבת אילן דאסור לכ"ע בח"ל והוי בכלל לשון סתם כלאים כדאמר רבי יוחנן בסמוך לוקין על כלאים בח"ל ומוקמינן לה בהרכבת אילן ובלא"ה נמי לא מצינן למימר דכלאים דת"ק כל כלאים במשמע דהא ודאי כלאי זרעים שרי לכ"ע בח"ל ויש ליישב בדוחק:

בא"ד ולא פריך אלא למ"ד ערלה הל"מ עכ"ל ועיין במהרש"א שכתב דטעות נפל' בל' התוספות שלפנינו ולענ"ד אין צורך למחוק הספרים דכוונתן דלמ"ד ערלה הלכות מדינה בלא"ה א"א לפרש לשון אף מדאורייתא כמ"ש מהרש"א ז"ל בעצמו ומה שכתב דאיכא למימר דר"א ס"ל כר"ש בן יוחאי דכולהו מדאורייתא אפ"ה לא שייך לשון אף אמילתא דת"ק כיון דלת"ק לא איירי באיסורי דאורייתא כלל אפילו אי לר"א אסורי מדאורייתא אפ"ה לא שייך לשון אף אע"כ דלמ"ד ערלה הלכות מדינה לא נחית לחלק כלל בין דרבנן לדאורייתא ודוקא למ"ד ערלה הל"מ שפיר כתבו התוספות דפריך בגמר' שפיר דלא שייך אף אכלאים דכיון דערלה לת"ק מדאורייתא וחדש לר"א נמי מדאורייתא לא ה"ל לר"א למימר לשון אף החדש דהאי לישנא טפי משמע דאף קאי אערלה דת"ק ולא אכלאים דהוי דרבנן וחדש דאורייתא כן נ"ל בכוונת התוספות. ועוד היה נ"ל לפרש בפשיטות דבלא"ה לא משמע להו להתוספות לפרש קושיית המקשה למ"ד הלכות מדינה דאם כן לא קשה דר"א אדר"א דהא מצינן למימר דהא דקאמו ר"א הגדול אין ערלה בח"ל היינו דמדינא ליכא אבל מנהגא בעלמא איכא תדע דהא מדתנינן במסכת ערלה הערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים ומפרשינן הלכות מדינה ואפ"ה לא תני לערלה וכלאים כחדא דהוי מד"ס אלמא דלא מיקרי דברי סופרים אלא מנהג בעלמא מש"ה ניחא להו להתוספות דהקושיא דוקא למ"ד ערלה הל"מ כן נ"ל ועדיין צ"ע ודו"ק:

גמרא ואלא הכתיב שדך ההיא למעוטי זרעים שבח"ל ופרש"י ותוספות דאכלאי כרם קאי. ופירושם מוכרח דהא קאמר בגמרא להדיא כאן בכלאי הכרם משמע בפשיטות דבכלאי הכרם לא הוי אלא מד"ס ולא מדאוריי' וע"כ היינו ממיעוטא דשדך דאל"כ ניליף בק"ו מחדש או מהרכבת אילן גופא דשרי באכילה וכ"ש בהנאה משא"כ בכלאי הכרם דאסור בהנאה ואיכא ק"ו אלא דאפ"ה ממעטינן להו ממיעוטא דשדך וכמ"ש התוספות דלכלאי זרעים גרידא לא איצטריך דמהיכא תיתי ליתסרא דהא ליכא ק"ו אלא דאכתי קשיא לי טובא מנ"ל למעוטי כלאי הכרם דילמא למעוטי זרעים לחוד אתא דלא נילף במה מצינו כלאי זרעים מהרכבת אילן גופא ומה שכתבתי לעיל דאיכא למיפרך מה להרכבת אילן שנוהג בבני נח אכתי קשה תינח למ"ד דכלאים נוהג בבני נח משא"כ לאינך תנאי דפליגי וכן פסק הרמב"ם ז"ל להדיא בהל' מלכים דלא נצטוו ב"נ כלל בשום כלאים דפסיק כרבנן דסנהדרין דלא מנו כלאים בהדי שבע מצות ע"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתא מנא לן למעוטי כלאי הכרם דאינו נוהג בח"ל האיכא לאוקמי מיעוטא אכלאי זרעים לחוד דלא ניליף בבנין אב מכלאי' דהרכבתאילן דבתרווייהו איירי פשטא דקרא דלא תזרע כלאים מש"ה איצטריך מיעוטא דשדך אבל כלאי הכרם דאיכא ק"ו מתדש ומהדכבת אילן גופא אכתי איכא למימר דאסירי. מיהו מפרש"י דשמעתין משמע דבאמת הא דקאמר רבי יוחנן הכא דלוקין על הרכבת אילן בח"ל דבר תורה היינו דוקא למ"ד דכלאים נוהג בב"נ ואית ליה מימרא דשמואל אבל מאן דס"ל בסנהדרין דכלאים אין נוהג בבני נח לית ליה כלל האי היקישא דהאי קרא איירי בהרכבת אילן דוקא אלא דסוגיית הש"ס לא משמע הכי דא"כ תיקשי הרכבת אילן אפילו בא"י מנא לן אע"כ דכולהו תנאי מודו דפשטא דקרא דאת חקותי תשמרו שדך לא תזרע כלאים איירי בהרכבת אילן וכמו שפירשו התוספות בב"ק ס"פ הפרה ובפרק אלו טריפות דאף דאין נוהג בב"נ אפ"ה שייך לשון חוקתי כיון דכתיב למינהו במעשה בראשית א"כ הדרא קושיא לדוכתא דאיצטריך למעט זרעים גרידא וכל שכן דקשה טפי להא דבעי רבי חנינא בר פפא בפרק אלו טריפות וכיון דאסכים הקב"ה בדשאים כמאן דכתב למינהו דמי א"כ דמו לגמרי להרכבת אילן ואיצטריך קרא למעוטי אבל כלאי הכרם לעולם דאסור בח"ל. ולכאורה מסוגיא דשמעתין גופא מוכח כן דמקשה בפשיטות ואלא הכתיב שדך וכבר הקשיתי לשאול לעיל א"כ לרשב"י דאמר דחדש וערלה וכלאים כולהו אסירי מדאורייתא א"כ שדך מאי עביד ליה וכה"ג למ"ד דחדש מותר מן התורה בח"ל אמאי איצטריך שדך למעוטי כלאי הכרם מהיכא תיתי ליתסר כיון דליכא ק"ו מחדש אע"כ דלהנך תנאי נמי איצטריך שדך למעט כלאי זרעים דלא נילף מהרכבת אילן במה מצינו דלית להו פירכא למאי דס"ל דהרכבת אילן אינו נוהג בבני נח מ"מ להרמב"ם ז"ל שפוסק להדיא דאין נוהג בבני נח ואפ"ה כתב דכלאי הכרם בח"ל אינו אלא מדרבנן והוי כתרתי דסתרן וצ"ע ודו"ק. ובקונטרס חדש אבאר יותר. ומה שכתב מהרש"א ז"ל בל' התוספות דבכלאי זרעים איכא צד ק"ו לשיטת התוספות לעיל דחדש יש היתר לאיסורו משא"כ בזרעים ונדחק ליישב ובספר עצמות יוסף כתב כמה פעמים בשמעתין דשייך בכלאי זרעים ק"ו או בנין אב מחדש ואחר המחילה מכבוד תורתם דברי שגגה הם דמה לחדש שאסור באכילה משא"כ כלאי זרעים דמותרין באכילה אבל מה שדקדקתי למילף כלאי זרעים מהרכבת אילן עולה יפה דהרכבת אילן נמי מותרין באכילה וצריך עיון ליישב:

תוספות בד"ה לא קי"ל כרבי יאשיה כו' ותדע מדקאמר הא כתיב שדך למעוטי זרעים שבח"ל ואי לית ליה לרבי יאשיה כו' עכ"ל. עיין במהרש"א ולענ"ד שפירוש רש"ל ז"ל מוכרח בכוונת התוספות ויתכן יותר לפי מאי דפרישית בסמוך דמה שכתבו התוספות בדיבור הקדום דלא איצטריך למעט כלאי זרעים גרידא אינו מוכרח כ"כ דלמ"ד דהרכבת אילן אינו נוהג בבני נח שפיר איצטריך למעט כלאי זרעים דלא נילף לאיסורא בבנין אב מהרכבת אילן כדפרישית. ועוד נ"ל דעיקר דיוק התוספות מלשון הגמרא דקאמר למעט כלאי זרעים ולא קאמר להדיא למעוטי כלאי הכרם שבח"ל אע"כ דבכלאי הכרם שייכי תרי לאוין חד מכלאי זרעים שבו ואידך מחרצן וקאמר שפיר דאתא למעוטי זרעים שבח"ל והיינו כדמסקו התוספות דכלאי הכרם לעבור בשני לאוין הוא דאתא כן נ"ל ועדיין צ"ע:

גמרא כלאי הכרם דבא"י אסירי בהנאה בח"ל נמי גזרו ביה רבנן כלאי זרעים דבא"י לא אסירי בהנאה כו'. לכאורה הוי מצי למימר דכלאי זרעים דבא"י מותרין אף באכילה כדתנן להדיא במשנה דכלאים וכ"כ כל הפוסקים. אלא דנראה דלא ניחא ליה לתלמודא למימר דמה שגזרו בח"ל תליא באיסור אכילה גרידא דא"כ תיקשי חדש לת"ק דמתניתין דמשמע מסוגייא דשמעתין דאף מדרבנן אין נוהג בח"ל מדלא תני להו בהדי ערלה וכלאי' והיינו ע"כ משום דס"ל דלא גזרו בח"ל אלא במאי דאסור בהנאה בא"י כגון ערלה וכלאים משא"כ בחדש דשרי בהנאה כן נ"ל ומכאן נמי יש לדקדק על לשון התוספות דמנחות שכתבו דמשמע בשמעתין דאיכא למ"ד חדש מדרבנן וליתא למאי דפרישית ומבואר בקונטרס אחרון:

גמ' למעוטי זרעים שבחוצה לארץ עיין שבת פד ע"ב תד"ה ארבע: