Talmud Builders

    Commentary page

    Kiddushin 30b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 30b

    Kiddushin 30b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 639 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    That a father is required to perform for his son For example, to circumcise him and to redeem him. And this is what is implied in our mishnah - "all mitzvot" that "a father" is commanded with regard to" the acts" of "the son."

    That is incumbent upon the son For example, honor and reverence.

    Power He is able, since there is no one to protest against him.

    The authority of another Her husband.

    [If she] is divorced From her husband. Then she is like one of her [unmarried] sisters regarding the mitzvah of honor.

    But with regard to striking, it is certainly not possible To compare it, since there is no striking towards the Above.

    And so is it logical That [the parents] be compared [to God] for honor and reverence upon the child; as behold they also partners with the Omnipresent in [creating] him.

    There are three partners It is explained in a baraita in Tractate Niddah (31a): The man emits the white in him. The woman emits the red in him. And the Holy One, Blessed be He, blows into him, a soul, eyesight, hearing of the ear and speech.

    Rashi on Kiddushin 30b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    As she is under the authority of another And even though the [proceeds of] the work of her hands are only rabbinically her husband's; nevertheless she is not found (situated and living) with her father, but rather with her husband.

    Tosafot on Kiddushin 30b · Sefaria · CC0

    Ritva

    הכי גרסינן אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם ברזל הוא נמוח ואם אבן הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע פירוש שדברי תורה שנמשלו לאש ממחין אותו אם הוא כברזל שהאש מפעפע את הברזל ואם הוא קשה הרי דברי תורה מפוצצין אותו כפטיש שמפוצץ הסלע שדברי תורה נמשלו לפטיש כדאיתא במסכת תעניות בהדיא כל תלמיד שאינו קשה כברזל אינו תלמיד שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע:

    מאי כל מצות האב על הבן אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למיעבד לבריה והתניא וכו'. תמיהא מילתא אדפריך ליה ממתנית' ליפריך מרישא דמתני' דקתני כל מצות הבן על האב נשים פטורות ואוקימנא במצות דמחייב אבא למיעבד לבריה ואי סיפא מיירי בהכי קשיא רישא אסיפא. תירצו בתוספות דהאי פירכא מקמי אוקימתא דלעיל איתמר ותרווייהו בהדי הדדי איפריכו מאי כל מצות הבן על האב אילימא כל מצותא דמיחייב ברא למיעבד לאבא והתניא איש כו'. ותו סיפא דקתני כל מצות האב על הבן מאי ניהו אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למעבד לברא נשים חייבות והתניא האב כו' ופריך להו רב יהודא לתרווייהו דמתני' איפכא קתני ורישא במצותא דמחייב אבא למעבד לבריה וסיפא במצותא דמחייב ברא למיעבד לאבא ורב אשי דסדר תלמודא פריש כל חדא וחדא בדוכתא:

    נתגרשה שניהם שוים פי' דלא תימא כיון דנפטרה נפטרה קא משמע לן דהדרה לחיובא:

    הטל להם מים בספל פירוש בבדיחותא אמר ליה לומר שאינו חייב בכבודו של זה יותר מזה:

    Ritva on Kiddushin 30b · Sefaria

    Meiri

    כל ששוקד על דרכי התורה אפילו היו בידו עברות מצד תוקף יצרו ונתגדל על תכונות מדות רעות התורה מגינה עליו ר"ל שאי אפשר שלא תדריכהו תורתו לשוב מהם שלא ישתקע בהם דרך הערה אמרו משל לאדם שהכה את בנו הכאה גדולה והניח לו רטייה על מכתו ואמר לו כל זמן שרטייה זו על גבי מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ואי אתה מתירא ואם אתה מעבירה הרי מכתך מעלה נמי ר"ל צמחים ובועות כך ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין כל שעוסק בתורה אינו נמסר בידו ולפיכך כל שפגע בו יצרו ורואהו מתנכל עליו יהא מושכו לבית המדרש אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח:

    כשם שהוא חייב להשתדל להשיא את בנו כך הוא חייב להשתדל בנשואי בתו ר"ל שילבישנה ויעדנה במיני עדיים ויתן לה מממונו עד שיהיו קופצים מצויים לה וישאנה הראוי שבהם:

    כבר ביארנו שהאב חייב ללמד את בנו אמנות וכל שלא עשה כן הוא כאלו מלמדו לסטות שכשהוא גדל מבקש למודו ר"ל מה שהורגל בו ואינו מוצא והולך ומלסטם את הבריות ומכל מקום כל שלמדו תורה אין צריך ללמדו אמנות אחרת שיש תורה יש קמח ולמוד תורה ואמנות לצדדין נשנו ויש מפרשין שחייב בשתיהן ואם למדו בעסק ובפרקמטיא אינו צריך אמנות אחרת:

    כבר ביארנו שכבוד ומורא אנשים ונשים שוים בו ומכל מקום בכבוד מיהא אשה שיש לה בעל פטורה מפני שאין ספק בידה לעשות שהרי רשות אחרים עליה הא אם נתאלמנה או נתגרשה חזרה לחיובה אע"פ שכבר נפטרה:

    השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום שנאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את י"י מהונך וכן השוה מורא אב ואם למורא הקב"ה שנאמר איש אמו ואביו תיראו וכתוב את י"י אלהיך תירא וכן השוה עונש קללת אב ואם לעונש ברכת השם שנאמר איש כי יקלל את אביו ואת אמו ונאמר איש כי יקלל אלהיו וכן בדין ששלשתם שותפין בו דרך הערה אמרו שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה ופירשוה במסכת נדה אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראש ולובן שבעין אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושיער ושחור שבעין הקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים ראיית עין ושמיעת אזן דבור שפתים והלוך רגלים דיעה ובינה והשכל למדת שהב"ה נותן בו עשרה ואביו ואמו עשרה בין שניהם והוא שאמרו במקום אחר קל וחמר לשכינה ארבעה עשר יום בזמן שאדם מכבד אביו ואמו אמר הב"ה מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניהם וכבדוני:

    גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הב"ה כבוד אב לכבוד אם שנאמר כבד את אביך ואת אמך וכן גלוי וידוע לפניו שהבן מתירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקב"ה מוראת אם למוראת אב שנאמר איש אמו ואביו תיראו:

    Meiri on Kiddushin 30b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה שיש רשות אחרים עליה ואע"ג דמעשה ידיה כו' עכ"ל מעשה ידיה לא שייך הכא גבי מורא אלא גבי כיבוד כדלקמן ועיין בזה ברא"ם וק"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 30b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    א"ר יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום עיין פירש"י דקרא יתירא קא דריש. ואכתי לא ידענא מאי רבותא שייך בזה דפשיטא דהכי הוא דמה נשתנה יום מיומים שלפניו. ולכאורה היה נראה דברשעים קא מיירי שכבר אמרו רבותינו חז"ל דאדם העובר עבירה נברא מלאך רע מאותה עבירה וא"כ נוסף גם הוא על שונאיו להכשילו ולהשטינו ושייך שפיר לשון מתחדש אלא דלשון יצרו של אדם משמע דלאו ברשעים לחוד מיירי אלא בכל אדם. ונראה דבצדיקים נמי שייך האי לישנא דמתחדש בזה הענין גופא דאדם עושה מצוה נברא ממנו מלאך טוב וגם מלאך רע בע"כ עונה אמן וקטיגור בע"כ נעשה סניגור כדאמרינן להדיא לעיל בסמוך אם אתה רוצה אתה מושל בו ולפ"ז יצר הרע שהיה לו באותו יום דאתמול כבר חלף והלך לו ויליף רבי יצחק מקרא יתירא דאפ"ה אשרי אדם מפחד תמיד להתגבר נגד יצרו לפי שמתחדש עליו בכל יום יש מאין כי כן יסד המלך לטובת הצדיק שכובש את יצרו היום לעשותן ולמחר לקבל שכרן ועוד יש לפרש דבצדיקים נמי שייך לשון מתחדש בכל יום דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וא"כ כל מה שהצדיק מוסיף אומץ וכח בצדקתו הולך וגדול יצרו ג"כ הולך ומתחדש וכמו שאבאר במקומו אי"ה שלהי מסכת סוכה:

    שם תנא דבי רבי ישמעאל בני אם פגע בך כו' אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ כו'. לפי שיצה"ר נקרא אבן דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונקרא ג"כ ברזל דכתיב הירוע ברזל ברזל מצפון ויצה"ר נקרא צפון דכתיב ואת הצפוני ארחיק מעליכם וכתיב נמי מצפון תפתח הרעה ולפי שהברזל קשה יותר מאבן כדאמרינן הר קשה ברזל מחתכו וכתיב נמי כפטיש יפוצץ סלע ומש"ה קאמר שאם היצה"ר הוא רק אבן ע"י שמושכו לבה"מ נימוח לגמרי כמו אבן אבל אם יצרו מתגבר עליו ונעשה כמו ברזל אז אינו נימוח ע"י תורה לגמרי אלא שמתפוצץ מעט מעט כן נראה לי:

    שם להשיאו אשה מנלן דכתיב קחו נשים כו' בשלמא בנו בידו כו' ופירש"י בכתובות פ' נערה דף נ"ב דבבנו שייך שפיר לשון קחו שדרכו של איש לחזר על אשה משא"כ בבנותיו לא שייך לשון קחו כיון שאין דרך אשה לחזר על איש ע"ש:

    שם ת"ר נאמר כבד כו' השוה הכתוב כו' אבל בהכאה ודאי א"א וכן בדין ששניהן שותפין בו כו' ע"כ. ולכאורה שפת יתר הוא ונ"ל דעיקר כוונת הברייתא לאשמעינן דבין לעניין כיבוד אב ואם בין לענין מורא הם שוין כדאמרינן לקמן בשמעתין נתגרשה שניהם שווין ומשום דסד"א דלעולם כיבוד אב קודם לאם דשייך במצות טפי וקם תחתיו לכל דבר דמשפחת אב קרויה משפחה ומש"ה הקדים שני פעמים האב לאם בכיבוד ובהכאה והא דהקדים האם במורא אינו אלא פעם אחת וא"כ הוה אמינא דהאב קודם וע"כ דמה שהקדים האם לאב במורא היינו משום דבעי למסמך מורא האב לאת שבתותי תשמורו לאשמעינן דשבת קודם אף לכיבוד האב כדאיתא בריש יבמות ע"ש וקמ"ל בהאי ברייתא דהכא דע"כ האב והאם שוין לגמרי כיון שכ"א מהם הוקש כבודו לכבוד המקום וא"כ א"א שיהא עילוי לאחד מהם על השני אלא דאכתי לפי שבהכאה לא הוקש ואפ"ה הקדים האב א"כ אכתי הוה אמינ' דאתי לאשמעינן דהאב קודם קמל"ן דליתא דמה שלא הוקשו לענין הכאה היינו משום דבהכאה א"א ולפ"ז מסיים נמי שפיר וכן בדין ששלשתן שותפין בו וא"כ לפ"ז האב והאם ממילא נמי שקולין הם מן הדין כן נ"ל נכון:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 30b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְאוֹמֵר "קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" דקדק מהרש"א ז"ל דכמה קראי מקמיה האי קרא כתיבי בכהאי גונא דכתיב (משלי ז, ג) קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ, ולמה הביא האי קרא ד'קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ'? עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע כל מעשה תתייחס לידים ואם לא יהיו ההלכות מחודדים בפיו מפני שלא ירד לעומק הדברים והבנתם באמיתות אז ודאי יהיו הדברים רפויין אצלו לענין מעשה כי כאשר יבא לידי מעשה המתייחסת לידים לא יוכל להורות הלכה בהן מאחר דרפויין הם אצלו אבל אם יהיו מעיקרא מחודדים בפיו מפני שירד לעומקן היטב אז יורה בהם הלכה לענין מעשה המתייחסת לידים ולכן אמר 'קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ' על ענין מעשה כי המעשה תתייחס לידים ששם האצבעות. ועוד נראה לי בס"ד הביא פסוק זה ד'קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ' שבו רמז על שם אהו־ה במילואו [אל־ף ה־י וי־ו ה־י] שעולה מספר אצבע [163] שהוא סוד הדעת וצריך לכוין בשם זה בהסתכלותו באצבע שלו שעל ידי כך מגיע לו הארה גדולה משם זה כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות וזהו שנאמר 'קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ' למשוך שפע השגה בדברי תורה מכח השם הרמוז באצבעותיך שהוא סוד הדעת.

    וְאוֹמֵר "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם" (תהלים קכז, ה) פירש רש"י משום דדימנהו לחצים נקיט מלוי אשפה. וקשא אם כן למאי הביא הברייתא פסוק זה שנאמר בלשון אגב? ונראה לי בס"ד דהתורה היא פתו של אדם מצד הנפש דכתיב לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (משלי ט, ה) וכמו דפת הגשמי הוא נאפה על ידי האש כן פת הרוחני שהוא דברי תורה נאפה באש החריפות של האדם כי כח החריפות שבאדם הוא חום כמו אש ועל שם זה נדמית התורה לאש (ירמיה כג, כט), ולזה אמר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ חלק תיבת 'אַשְׁפָּתוֹ' לשתים וקרי בה 'אש פתו'. גם בתיבת ' אַשְׁפָּתוֹ ' יש אלף שהוא רצונו לומר אַלּוּף (תהלים נה, יד) דהיינו לימוד ונשאר אותיות 'שפתו' כסדרן. או א' של אשפתו הוא את ונמצא מלת אשפתו הוא 'את שפתו' כלומר ימלא את שפתו מהם שיוציא דברי התורה בשפתיו.

    אֲפִלּוּ הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בְּשַׁעַר אֶחָד, נַעֲשִׂים אוֹיְבִים זֶה אֶת זֶה, וְאֵינָם זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשִׂים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה (במדבר כא, יד). נראה לי בס"ד על דרך זה אתמר בגמרא דפסחים (פסחים קיג:) דתלמידי חכמים שבבבל שונאין זה את זה, והיינו דמחמת חריפות שיש להם נלחמין זה בזה בדברי תורה ונראין כשונאין זה את זה וכדאמר הכא 'נַעֲשִׂים אוֹיְבִים זֶה אֶת זֶה' אך באמת 'אֵינָם זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשִׂים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה' שהשנאה תתהפך לאותיות אהבה! כיצד? ב' אותיות אחרונות של שנ אה שהם 'אה' הם שני אותיות ראשנות של אה בה ונשאר שני אותיות של שנ אה שהם אותיות שי"ן ונו"ן המה יתחלפו בשתי אותיות אחרונות של אה בה שהם בי"ת וה"א. כיצד? שי"ן בא"ת ב"ש תתחלף בבי"ת ואות נו"ן באי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך תתחלף באות ה"א הרי נמצא השנאה נהפכה לאותיות אהבה.

    שֶׁנֶּאֱמַר "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה", אַל תִּקְרִי 'בְּסוּפָה', אֶלָּא 'בְּסוֹפָהּ' (במדבר כא, יד). פירשו בשם הרב שדה יצחק ז"ל הכונה אַל תִּקְרִי 'בְּסוּפָה' בלא מפיק בה"א דאז יהיה פירושו לים סוף כתרגומו וכמו שפירש רש"י בחומש אלא 'בְּסוּפָהּ' במפיק בה"א דקאי אמלחמה. ועוד פירשו בשם הרב הנזכר אַל תִּקְרִי 'בְּסוּפָה' הפ"ה ברפ"א שהוא לשון סוף אלא 'בְּסוּפָּה' הפ"ה בדגש שפירושו סף השער מלשון וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים (עמוס ט, א) וכמו שומרי הסף, כלומר מה שהיו שונאים בשער יהיו אוהבים בסף השער כשיצאו ממנו וזהו 'אֶת וָהֵב בְּסוּפָה' ואהבת בסופה עד כאן דבריו.

    תָּנוּ רַבָּנָן "וְשַׂמְתֶּם", סַם־תָּם (דברים יא, יח). פירוש על דרך מה שפירש הרב מקור ברוך ז"ל על פסוק רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ (משלי ג, ח) שעושה פעולה של רפואה שני הפכיים בנושא אחד. או יובן סַם־תָּם דידוע בסוד כונת תורה לשמה שהוא להמשיך ארבעה אלפין אשר פשוטם מספר ארבעה ומילואם [א לף =110] מספר תם [440] ולכן יש בתורה פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] כנגד ארבעה אלפי"ן שהם ארבעה מיני לימוד אלף לשון לימוד כמו וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה (איוב לג, לג). ועוד נראה לי נקראת סַם־תָּם כי יעקב נקרא תם בסוד ווְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם (בראשית כה, כז) וכנגדו בקליפה פלוני נקרא מת ובזה פירש הרב ל"י מאמר רז"ל (תענית ה:) יעקב אבינו לא מת, כי הוא תם והתורה היא סם של תם הוא יעקב אבינו ע"ה ועל ידי עסק התורה נעשה פלוני מת ממש לגמרי. והא דנקט במשל חמין וצונן שאמר לו 'וּרְחֹץ בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן' הוא כנגד הנמשל שהיא התורה שנקראת אש ומים (תענית ז.).

    בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר־הָרָע, וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין (בראשית ד, ז) נקיט בָּנַי לומר בשביל שאתם בני שיש לכם דין בנים לכך זכיתם לתורה שהיא תבלין ליצר הרע ונצחתם כנגד טענת המלאכים מדין בן המצר. ומה שכינה התורה בשם ' תַּבְלִין ' לרמוז תורה בלי לב לא תועיל ולכן קראה תבלין שהוא אותיות ' יתן לב ' שצריך העוסק בה ליתן לב שלו בה. ועוד נראה לי בס"ד קראה 'תַּבְלִין' כי תיבה ראשונה שבתורה היא בְּ רֵאשִׁי ת (בראשית א, א) ראשה בית וסופה תי"ו הרי ת"ב של ' תַּבְ לִין' וסוף התורה תיבת יִ שְׂרָאֵ ל (דברים לד, יב) ראשה יוד וסופה למ"ד הרי לי של 'תַּבְ לִי ן' ונשאר אות נו"ן רמז לחמשים שערי בינה כי התורה קבלנו מעולם הבריאה שהוא סוד בינה שיש בה חמשים שערים מספר נון של תבלין ובזכות התורה שנקראת תבלין יבא אליהו זכור לטוב לבשר טוב ומשיח בן דויד לגאל אותנו שעולה מספרם תבלין כי תבלין גימטריא 'משיח בן דויד ואליהו' [492] עולה מספר 'תַּבְלִין' [492]. ומה שנאמר ' אִם תֵּטִיב שְׂאֵת ' (בראשית ד, ז) רמז בזה שא ת' על פי מה שכתב הרב חסד לאברהם שאם יהיה האדם דבוק בקדושה ת' יום רצופים אינו שולט בו יצר הרע וזהו אִם תֵּטִיב 'שְׂאֵת' שא ת'. ומה שאמר ' אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ ' דאיתא במדרש בפסוק וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל (בראשית מ, טז-יז) שהמלכיות מכונים בשם סל עיין שם. ונראה נרמז ה'סַּל' בראש וסוף שם פלוני שהם צדדין של ס מא ל והצדדין מכונים בשם ידים שגם הם צדדין של הגוף ולזה אמר 'אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ' פירוש אין אתם נמסרים למלכיות שרומזים בידו כלומר צדדיו כי היצר הרע הוא נמשך מן פלוני אשר בצדדיו רמוזים המלכיות באותיות סַּל.

    וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּךָ (בראשית ד, ז) פירוש ההשטנה והקטגוריא שהיא מלאכתו והיא עסק המשא ומתן שלו לא תהיה אלא כך שמניח רשעי אומות העולם ויעסוק במלאכתו כך. ' וְאִם אַתָּה רוֹצֶה תִּמְשֹׁל בּוֹ ' פירוש רוצה מצד בחירתך ורצונך וחשקך בלימוד התורה כרבי אלעזר בן חרסום וכדומה ולא מחמת הכרח כמו שאומרים העולם 'חסורי מחסרא והכי קתני'. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש אם אתה רוצה בתשובה מאהבה שהיא נעשית ברצון ולא מיראה הנעשית מחמת הכריח וסיבה אז אתה תמשול בו שתהפך העונות אשר קבץ ואסף ממצותיו לעשותם זכיות עד כאן דבריו נר"ו. או יובן תמשל בו לעשותו יצר טוב ולהשתמש בו במעשים טובים.

    קָשֶׁה יֵצֶר־הָרָע, שֶׁאֲפִלּוּ יוֹצְרוֹ קְרָאוֹ 'רַע' (בראשית ח, כא) קשא למה קראו רע מאחר שהוא יצר אותו? ועוד מנא ליה דהוא קשא, כי מה שקראו רע הוא על שם מלאכתו שהוא מיעץ רעה אבל אין הכי נמי בנקל יוכל האדם להתגבר עליו, ומנא ליה דקשה? ונראה לי בס"ד כי היצר הרע בראו הקדוש ברוך הוא שיבא לאדם בגלוי ומיעצו לחטוא בעיצה גלויה בלתי מרמה ותחבולה וכמו שאמרו בזוהר הקדוש משל לבן המלך והשפחה אך היצר הרע הוסיף ברע שיבא לאדם בדרך ערמה ותחבולה שמראה לו שהוא מיעצו לעשות מצוה כדי להפילו ברעה ועל זאת לא צוהו השם יתברך בכך ובעבור זאת קראו הקדוש ברוך הוא 'רע' וזה הוא הקושי שיש לאדם מצד היצר הרע שאם היה בא היצר הרע בגלוי לומר לו עשה עבירה פלונית ודאי לא יוכל היצר הרע על האדם בכך דאיך ישמע לו לעבור פי ה'?! אך דא עקא וקשה לאדם עד אשר מתחפש היצר הרע בבגדי יצר הטוב ומראה לאדם שהוא מיעצו לדבר מצוה ובאמת תחתיה תעמוד הבהרת לטמאו בה! וזהו שאמר קָשֶׁה הַיֵּצֶר־הָרָע יען שֶׁאֲפִלּוּ יוֹצְרוֹ קְרָאוֹ ' רַע ' וקשה למה יקראנו רע והלא הוא יצר אותו? אלא ודאי קראו רע על אשר הוא בא במרמה ועקיפין לאדם ועל זאת לא יצר אותו ואם כן אתה למד שקשה היצר הרע כי כל דבר הנעשה בדרך מרמה ותחבולה קשה להנצל ממנו מאחר דאינו מרגיש ברעה שלו וחושב שהוא דבר טוב וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק הֳ' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי (תהלים קיח, ז).

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Kiddushin 30b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 30, Amud Bet, about 639 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 145 words

      Opens “״אֱמֹר לַחׇכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וְגוֹ׳״ וְאוֹמֵר: ״קׇשְׁרֵם…”

    2. Segment 242 words

      Opens “מַאי ״אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר״? אָמַר רַבִּי חִיָּיא…”

    3. Segment 352 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשַׂמְתֶּם״ – סַם תָּם, נִמְשְׁלָה…”

    4. Segment 429 words

      Opens “כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל:…”

    5. Segment 533 words

      Opens “וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה – אַתֶּם…”

    6. Segment 631 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: קָשֶׁה יֵצֶר הָרָע, שֶׁאֲפִילּוּ יוֹצְרוֹ…”

    7. Segment 733 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לֵוִי: יִצְרוֹ שֶׁל…”

    8. Segment 849 words

      Opens “תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי אִם פָּגַע…”

    9. Segment 916 words

      Opens “לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא בְּנוֹ – בְּיָדוֹ, אֶלָּא בִּתּוֹ –…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. מְנָלַן? אָמַר חִזְקִיָּה: דְּאָמַר קְרָא:…”

    12. Segment 129 words

      Opens “וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּנָּהָר. מַאי טַעְמָא?…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת…”

    14. Segment 146 words

      Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַגְמְרֵיהּ עִיסְקָא.…”

    15. Segment 1534 words

      Opens “כׇּל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן וְכוּ׳. מַאי…”

    16. Segment 1637 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: כׇּל מִצְוֹת…”

    17. Segment 1730 words

      Opens “אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ״? –…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת…”

    19. Segment 1919 words

      Opens “נֶאֱמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, וְנֶאֱמַר: ״אֶת…”

    20. Segment 2026 words

      Opens “נֶאֱמַר: ״מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת״, וְנֶאֱמַר:…”

    21. Segment 2134 words

      Opens “וְכֵן בְּדִין, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שׁוּתָּפִין בּוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן:…”

    22. Segment 2217 words

      Opens “תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Kiddushin 30b · Segment 2 — “…אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר״? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אֲפִילּוּ הָאָב…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Kiddushin 30b · Segment 8 — “תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוּוֹל…

    Original text

    ״אֱמֹר לַחׇכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וְגוֹ׳״ וְאוֹמֵר: ״קׇשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ״, וְאוֹמֵר: ״כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים״, וְאוֹמֵר: ״חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים״, וְאוֹמֵר: ״חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ״, וְאוֹמֵר: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר״.

    “Say to wisdom: You are my sister, and call understanding your kinswoman” (Proverbs 7:4), which indicates that one should be as knowledgeable in the Torah as in the identity of his sister. And it states: “Bind them upon your fingers, you shall write them upon the tablet of your heart” (Proverbs 7:3). And it states: “As arrows in the hand of a mighty man, so are the children of one’s youth” (Psalms 127:4). And it states: “Sharp arrows of the mighty” (Psalms 120:4). And it states: “Your arrows are sharp, the peoples fall under you” (Psalms 45:6). And it states: “Happy is the man who has his quiver full of them; they shall not be put to shame when they speak with their enemies in the gate” (Psalms 127:5).

    מַאי ״אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר״? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אֲפִילּוּ הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּשָּׁעַר אֶחָד – נַעֲשִׂים אוֹיְבִים זֶה אֶת זֶה. וְאֵינָם זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשִׂים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת וָהֵב בְּסוּפָה״, אַל תִּקְרֵי ״בְּסוּפָה״ אֶלָּא ״בְּסוֹפָהּ״.

    The Gemara asks: What is the meaning of the phrase “enemies in the gate” with regard to Torah study? Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Even a father and his son, or a rabbi and his student, who are engaged in Torah together in one gate become enemies with each other due to the intensity of their studies. But they do not leave there until they love each other, as it is stated in the verse discussing the places the Jewish people engaged in battle in the wilderness: “Therefore it is said in the book of the wars of the Lord, Vahev in Suphah [ beSufa ], and the valleys of Arnon” (Numbers 21:14). The word “ vahev ” is interpreted as related to the word for love, ahava . Additionally, do not read this as “in Suphah [ beSufa ]”; rather, read it as “at its end [ besofa ],” i.e., at the conclusion of their dispute they are beloved to each other.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשַׂמְתֶּם״ – סַם תָּם, נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כְּסַם חַיִּים. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִכָּה אֶת בְּנוֹ מַכָּה גְּדוֹלָה וְהִנִּיחַ לוֹ רְטִיָּה עַל מַכָּתוֹ, וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, כׇּל זְמַן שֶׁהָרְטִיָּה זוֹ עַל מַכָּתְךָ אֱכוֹל מַה שֶּׁהֲנָאָתֶךָ, וּשְׁתֵה מַה שֶּׁהֲנָאָתֶךָ, וּרְחוֹץ בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן וְאֵין אַתָּה מִתְיָירֵא. וְאִם אַתָּה מַעֲבִירָהּ הֲרֵי הִיא מַעֲלָה נוֹמֵי.

    The Sages taught: “And you shall place [ vesamtem ] these words of Mine in your hearts” (Deuteronomy 11:18). Read this as though it stated sam tam , a perfect elixir. The Torah is compared to an elixir of life. There is a parable that illustrates this: A person hit his son with a strong blow and placed a bandage on his wound. And he said to him: My son, as long as this bandage is on your wound and is healing you, eat what you enjoy and drink what you enjoy, and bathe in either hot water or cold water, and you do not need to be afraid, as it will heal your wound. But if you take it off, the wound will become gangrenous.

    כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין. וְאִם אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה – אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת״,

    So too the Holy One, Blessed be He, said to Israel: My children, I created an evil inclination, which is the wound, and I created Torah as its antidote. If you are engaged in Torah study you will not be given over into the hand of the evil inclination, as it is stated: “If you do well, shall it not be lifted up?” (Genesis 4:7). One who engages in Torah study lifts himself above the evil inclination.

    וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה – אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכׇּל מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ״. וְאִם אַתָּה רוֹצֶה אַתָּה מוֹשֵׁל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה תִּמְשׇׁל בּוֹ״.

    And if you do not engage in Torah study, you are given over to its power, as it is stated: “Sin crouches at the door” (Genesis 4:7). Moreover, all of the evil inclination’s deliberations will be concerning you, as it is stated in the same verse: “And to you is its desire.” And if you wish you shall rule over it, as it is stated in the conclusion of the verse: “But you may rule over it” (Genesis 4:7).

    תָּנוּ רַבָּנַן: קָשֶׁה יֵצֶר הָרָע, שֶׁאֲפִילּוּ יוֹצְרוֹ קְרָאוֹ רַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו״. אָמַר רַב יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכׇל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַק רַע כׇּל הַיּוֹם״.

    The Sages taught: So difficult is the evil inclination that even its Creator calls it evil, as it is stated: “For the inclination of a man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). Rav Yitzḥak says: A person’s evil inclination renews itself to him every day, as it is stated: “And that every inclination of the thoughts in his heart was only evil all day [ kol hayyom ]” (Genesis 6:5). “ Kol hayyom ” can also be understood as: Every day.

    וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לֵוִי: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ״, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ״.

    And Rabbi Shimon ben Levi says: A person’s inclination overpowers him every day, and seeks to kill him, as it is stated: “The wicked watches the righteous and seeks to slay him” (Psalms 37:32). And if not for the fact that the Holy One, Blessed be He, assists each person in battling his evil inclination, he could not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand” (Psalms 37:33).

    תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוּוֹל זֶה – מׇשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אִם אֶבֶן הוּא – נִימּוֹחַ, וְאִם בַּרְזֶל הוּא – מִתְפּוֹצֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע״. אִם אֶבֶן הוּא – נִימּוֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״ וְאוֹמֵר: ״אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם״.

    A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: My son, if this wretched one, the evil inclination, encounters you, pull it into the study hall, i.e., go and study Torah. If it is a stone it will melt, and if it is iron it will break, as it is stated with regard to the Torah: “Is not My word like fire, says the Lord, and like a hammer that breaks the rock in pieces?” (Jeremiah 23:29). Just as a stone shatters a hammer, so too one can overcome his evil inclination, which is as strong as iron, through Torah study. With regard to the second part of the statement: If it is a stone it will melt, this is as it is stated with regard to the Torah: “Ho, everyone who thirsts, come for water” (Isaiah 55:1), and it states: “The water wears the stones” (Job 14:19), indicating that water is stronger than stone.

    לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים״.

    § The baraita (29a) teaches that a father is commanded to marry his son to a woman. The Gemara asks: From where do we derive this matter? As it is written: “Take wives and bear sons and daughters, and take wives for your sons and give your daughters to men” (Jeremiah 29:6).

    בִּשְׁלָמָא בְּנוֹ – בְּיָדוֹ, אֶלָּא בִּתּוֹ – בְּיָדוֹ הִיא? הָכִי קָאָמַר לְהוּ: נִיתֵּן לַהּ מִידֵּי וְ[נַ]לְבְּשַׁיהּ וּנְכַסְּיַיהּ כִּי הֵיכִי דִּ[לְ]קִפְצוּ עֲלַהּ אִינָשֵׁי.

    The Gemara analyzes this verse: Granted with regard to his son, this is in his power, i.e., he can instruct him to marry a woman, as a man is the active agent in a marriage. But with regard to his daughter, is this in his power? She must wait for a man to marry her. The Gemara answers: This is what Jeremiah was saying to them in the aforementioned verse: Her father should give her something for her dowry, and he should dress and cover her with suitable clothing so that men will leap to marry her.

    לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. מְנָלַן? אָמַר חִזְקִיָּה: דְּאָמַר קְרָא: ״רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ״. אִם ״אִשָּׁה״ מַמָּשׁ הִיא: כְּשֵׁם שֶׁחַיָּיב לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה – כָּךְ חַיָּיב לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. אִם תּוֹרָה הִיא: כְּשֵׁם שֶׁחַיָּיב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה – כָּךְ חַיָּיב לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת.

    § The baraita further states that a father is commanded to teach his son a trade. The Gemara asks: From where do we derive this? Ḥizkiyya said: As the verse states: “Enjoy life with the wife whom you love” (Ecclesiastes 9:9). If this verse is interpreted literally, and it is referring to an actual woman, then one can derive as follows: Just as a father is obligated to marry his son to a woman, so too, he is obligated to teach him a trade, as indicated by the term: Life. And if the wife mentioned in this verse is allegorical, and it is the Torah, then one should explain the verse in the following manner: Just as he is obligated to teach him Torah, so too, he is obligated to teach him a trade.

    וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּנָּהָר. מַאי טַעְמָא? חַיּוּתֵיהּ הוּא.

    § The baraita adds: And some say that a father is also obligated to teach his son to swim in a river. The Gemara asks: What is the reason for this? It is necessary for his life, i.e., this is potentially a lifesaving skill.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת – מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת. לִיסְטוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ! אֶלָּא, כְּאִילּוּ מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת.

    § The baraita further teaches that Rabbi Yehuda says: Any father who does not teach his son a trade teaches him banditry. The Gemara asks: Can it enter your mind that he actually teaches him banditry? Rather, the baraita means that it is as though he taught him banditry.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַגְמְרֵיהּ עִיסְקָא.

    The Gemara asks: What is the difference between the opinion of the first tanna and that of Rabbi Yehuda? Both state that a father must teach his son a trade. The Gemara answers: There is a difference between them in a case where the father teaches him to engage in business. According to the first tanna this is sufficient, whereas Rabbi Yehuda maintains that he must teach him an actual trade.

    כׇּל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן וְכוּ׳. מַאי כׇּל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן? אִילֵּימָא כֹּל מִצְוָתָא דְּמִיחַיַּיב אַבָּא לְמִיעְבַּד לִבְרֵיהּ נָשִׁים חַיָּיבוֹת – וְהָתַנְיָא: הָאָב חַיָּיב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ וְלִפְדוֹתוֹ. אָבִיו – אֵין, אִמּוֹ – לֹא!

    § The mishna teaches: With regard to all mitzvot of a father with regard to his son, both men and women are obligated to perform them. The Gemara inquires: What is the meaning of the expression: All mitzvot of a father with regard to his son? If we say that this is referring to all of the mitzvot that a father is required to perform for his son, are women obligated in these? But isn’t it taught in a baraita : A father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him? This indicates that his father, yes, he is obligated to do these, but his mother, no, she is not obligated to perform these mitzvot for her son.

    אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: כׇּל מִצְוֹת הָאָב הַמּוּטָּלֹת עַל הַבֵּן לַעֲשׂוֹת לְאָבִיו, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּיבִין. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״ – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״תִּירָאוּ״ – הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם.

    Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: With regard to each mitzva for the father that is incumbent upon the son to perform for his father, both men and women are obligated in them. The Gemara comments: We already learned this, as the Sages taught in a baraita , with regard to the verse: “A man shall fear [ tira’u ] his mother and his father” (Leviticus 19:3). I have derived only that a man is obligated in this mitzva; from where do I derive that a woman is also obligated? When it says in the same verse: “A man shall fear [ tira’u ] his mother and his father” (Leviticus 19:3), employing the plural form of the verb, this indicates that there are two that are obligated here, both a man and a woman.

    אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ״? – אִישׁ סִיפֵּק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, אִשָּׁה אֵין סִיפֵּק בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁרְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ. אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב: נִתְגָּרְשָׁה, שְׁנֵיהֶם שָׁוִים.

    If so, that both of them are obligated, what is the meaning when the verse states: “Man”? In the case of a man, it is in his power to perform this mitzva; whereas with regard to a woman, it is not always in her power to perform this mitzva, because she is under the authority of another person, i.e., her husband. As she is obligated to her husband to maintain her household, she is not always able to find time for her parents. Rav Idi bar Avin says that Rav says: Consequently, if a woman is divorced, then both of them, a daughter and a son, are equal with regard to honoring and fearing their father and mother.

    תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב כִּבּוּד אָב וָאֵם לִכְבוֹד הַמָּקוֹם.

    The Sages taught that it is stated: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), and it is stated: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9). In this manner, the verse equates the honor of one’s father and mother to the honor of the Omnipresent, as the term “honor” is used in both cases.

    נֶאֱמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, וְנֶאֱמַר: ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב מוֹרָאַת אָב וָאֵם לְמוֹרָאַת הַמָּקוֹם.

    Similarly, it is stated: “A man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), and it is stated: “You shall fear the Lord your God and Him you shall serve” (Deuteronomy 6:13). The verse equates the fear of one’s father and mother to the fear of the Omnipresent.

    נֶאֱמַר: ״מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת״, וְנֶאֱמַר: ״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב בִּרְכַּת אָב וָאֵם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם. אֲבָל בְּהַכָּאָה וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר.

    Likewise, it is stated: “He who curses his father or his mother shall be put to death” (Exodus 21:17), and it is stated: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). The verse equates the blessing, a euphemism for cursing, of one’s father and mother to the blessing of the Omnipresent. But with regard to striking, i.e., with regard to the halakha that one who strikes his father or mother is liable to receive court-imposed capital punishment, it is certainly not possible to say the same concerning the Holy One, Blessed be He.

    וְכֵן בְּדִין, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שׁוּתָּפִין בּוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין הֵן בָּאָדָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָבִיו, וְאִמּוֹ. בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, וְכִבְּדוּנִי.

    And so too, the equating of one’s attitude toward his parents to his attitude toward God is a logical derivation, as the three of them are partners in his creation. As the Sages taught: There are three partners in the forming of a person: The Holy One, Blessed be He, who provides the soul, and his father and his mother. When a person honors his father and mother, the Holy One, Blessed be He, says: I ascribe credit to them as if I dwelt between them and they honor Me as well.

    תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁבֵּן מְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו, מִפְּנֵי

    It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that a son honors his mother more than he honors his father, because