Kiddushin 27b

במה דברים אמורים דקנה בחזקה דשדה זו את שדה אחרת שאינה סמוכה לה בזמן שנתן לו כו' ומטלטלין הנקנין עם קרקע נמי כשדה שאינה סמוכה לה דמי והיינו דרבא:

מסייע ליה לשמואל הך דקתני כיון שהחזיק באחת מהן קנאן כולן:

אגודו בידו כולן אגודות באגד זה שבידו:

איכא דאמרי תדע דלא קני וליתא דשמואל:

וזו לא תיקני ל"ג:

ואמר ליה זו קני מי קני לשארא הא אמר זו הכא נמי כי אחזקה בהא ואין השאר ניכרות עמה זו קני הוא:

גופין מוחלקין וכי אמר ליה זו קני הוא משמע ולא קנה השאר הכא לא זו קני הוא:

דסדנא דארעא חד הוא דהא כולה מחוברת:

במה דברים אמורים שנתן לו דמי כולם ואם תאמר בלא חזקה נמי קנה מטעם כסף וי"ל דמיירי באתרא דלא קנו בכספא וא"ת ומאי קאמר יפה כח חזקה מכח כסף והלא חזקה אינה מועלת בלא כסף ואומר הר"ח דבמתנה מיהא קנה כולם כשהחזיק באחת מהן בלא כסף וה"ר שמואל מאיברא פי' שנתן דמי כולם כגון שהמוכר היה חייב ללוקח מעות כבר והשתא ניחא דבאותם מעות לא היה קונה כי היכי דלא מצי לקדושי בהן איתתא לפי שהוא מלוה ה"נ לא מצי למיקני בהן קרקע ובהאי נמי איכא יפה כח דחזקה שקונה בלא כסף:

עשר בהמות באפסר אחד נראה דאיירי שכולן קשורין באפסר אחד והוא אחז בטלפיים או בשערה של אחת מהן ועלה קאמר מי לא קני השאר וה"ה בשדות בחזקה של אחת מהם קונה דלהא דמיא דאי החזיק באפסר ממש מאי מייתי מהא דילמא הכא שאני שהחזיק בכולן ונראה דדוקא שנתן דמי כל הבהמות כי היכי דבעינן בשדות שנתן דמי כולן ומשני התם איגודו בידו כלומר ראוי היה להיות בידו אם ירצה לאחוז באפסר שכולן קשורים באפסר אחד ויקנה כולן השתא נמי הוי כמחוברות יחד אבל שדות אינו יכול לאחוז כולן כאחד:

אמן מאיש זה אמן מאיש אחר כו' וא"ת מנ"ל כל הני הא לא כתיב אלא תרי אמן וי"ל מחד אמן מפיק שפיר אלה ושבועה ואיש זה ואיש אחר שהרי אכל מה דכתיב בפרשה קאי ואלה ושבועה בהדיא כתיב בפרשה וכתיב נמי תחת אישך דמשמע בין מאיש זה בין מאיש אחר ואידך אמן קאי אארוסה ושומרת יבם דלא כתיבי בפרשה:

אלא דקני לה כשהיא ארוסה וקא משקי לה כשהיא נשואה ותחת אישך דקאמר רחמנא הכי משמע כלומר שאת עכשיו תחת אישך ואם תאמר מנ"ל לפרושי קרא הכי הא טומאה תחת אישך משמע שהסתירה היתה בנישואין וי"ל דה"ק דכי היכי דמרבי מאיש קינוי דאירוסין בריש פרק ארוסה (סוטה דף כד.) הכי נמי נרבה סתירה:

ונקה האיש מעון אמר רחמנא וא"ת לוקמה כגון שבא עליה בשוגג שלא ידע עד לאחר מכאן דנסתרה דכה"ג מנוקה מעון חשיב ליה דהא כי מוקי לה ע"י גלגול לאו מנוקה מעון הוא אם זינתה באירוסין אלא כיון דשוגג הוא מנוקה מעון קרינא ביה וי"ל דשאני הכא כיון שבשעת השקאה יודע שבא עליה באיסור בין שבא עליה בשוגג בין שבא עליה במזיד לאו מנוקה מעון הוא אבל ע"י גלגול שאינו יודע בשעת השקאה מנוקה מעון קרינא ביה:

הכי גרסי' אלא לאו ע"י גלגול ולא גרסי' דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה וכו' אלא הכי גרסינן אלא לאו על ידי גלגול שקינא לה כשהיא נשואה ונסתרה וגלגל עליה שבועה ע"י אירוסין אע"פ שלא היו ראוין לשבועה בפני עצמן שהרי לא קינא לה וכמו כן מגלגלין שבועה דקרקע אע"פ שלא שייך בהו שבועה ואי קשיא הוה ליה לאוקמיה בדקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתר ומשקי לה כשנכנסה לחופה דקרינא בה תחת אישך וכגון שלא בא עליה דהוה ליה מנוקה מעון הא בעי לאוקמי הכי במסכת יבמות (דף נח.) ואותיבנא עלה מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל הילכך אין לך שבועה על זנות של אירוסין בשום ענין אלא ע"י גלגול דזנות אירוסין קדמה שכיבת בועל הוא וביבמות (ג"ז שם) איכא דמוקי לה כשבא עליה ארוס בבית אביה ועולא לא סבירא ליה האי שינויא דשינויא דחיקא הוא כן פירש הקונטרס וקשה דהא בשמעתין נמי ע"כ סמיך אההיא שינויא דקאמר אילימא דקני לה כשהיא ארוסה ומשקי לה כשהיא ארוסה תחת אישך אמר רחמנא פרט לארוסה ולמה ליה האי קרא הוה ליה למימר מבלעדי אישך ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל אלא ש"מ סמיך אההוא שינויא דבא עליה ארוס בבית אביה א"כ הדרא קושיא לדוכתיה לכן נ"ל דהיינו טעמא דלא רצה לאוקמי בנכנסה לחופה ולא נבעלה דסבר לה כשמואל דאמר. אין חופה לפסולות וכיון שנבעלה אין חופה תופסת בה ולא קרינא בה תחת אישך וא"ת לרב דאמר. יש חופה לפסולות א"כ יכול לאוקמה דקני לה כשהיא ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה א"כ גלגול שבועה מנ"ל וי"ל דנפקא ליה מאמן מאיש זה אמן מאיש אחר כלומר שאינה חייבת שבועה על אחר שהרי לא קינא לה ומגלגל עליה ע"י אחר וא"ת ועולא אמאי לא מפיק גלגול שבועה מאמן מאיש זה ומאיש אחר וי"ל דמהא לא נפקא דמגלגלין על קרקעות דהא דמגלגלין שבועה מאיש אחר היינו משום דאותו איש אחר שייך בו שבועה אם קינא אבל קרקע דלא שייך בה שבועה כלל אימא לא מגלגלין אבל השתא דמדמינן גלגול שבועה דקרקע לגלגול דארוסה ניחא שפיר דלגבי ארוסה נמי לא שייך בה שבועה אלא ע"י גלגול דוקא כדפרישית וא"ת לרב היכי מפיק גלגול שבועה מאיש אחר הא לא דמי לה כדפרישית וי"ל דסבר מאיש אחר דקאמר היינו אפי' מקטן. שאין מקנאין לה על ידו דלא שייך בו שבועה אפי' הכי מגלגלין ועולא לית ליה האי סברא:

אמר רב אחא בריה דרב איקא תדע דאלו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד ואמר ליה זו קני מי לא קנה. פי' לאו דוקא זו קני דא"כ הא ודאי לא קני אלא היא בלבד אלא הכי פירש דאמר ליה בזו קני כלומר שיקנה באפסר זה לכלן או בחזקה זו כל השדות ואיכא נסחי דגרסי אלו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד מי לא קני ומהדרינן התם אגדו בידו כלומר שמסרם כלם באפסר אי ונאגדין ביחד אבל הכא אין אגדן בידו דקרקעות מפזרות הן ואידך סבר דסדנא דארעא חד הוא ובאידך לישנא אמרינן אלו מסר לו עשר בהמות באפסר אחר כלומר ואינן נאגדות יחד דומיא דשדות אלו סמיכות ואמר לו קני באפסר של זו את כלן מי קנה אף שפירש לו המוכר הכא נמי לא שנא ומהדרינן מי דמי התם גופין מחולקין אבל הכא סדנא דארעא חד הוא פי' ומטלטלי דקני בחזקת מטלטלי מקרקעי היינו משום דאגב עבדינהו כקרקע עצמו וכגוף אחד דמו והיינו דטריף בהא מטלטלי מלקוחות כדין קרקע כי שיעבד ליה מטלטלי אגב מקרקעי:

ואגב אורחין שמעינן מהכא דכל היכא דמדינא לא קני אע"ג דפריש מוכר ואמר ליה קני כגון עשר בהמות באפסר אחד וכדכתיבנא לעיל כנ"ל:

מתניתין זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות עם הנכסים שאין להם אחריות לישבע עליהן מסתברא דאיידי דקתני לעיל שהקרקעות גוררין את המטלטלין לענין הקנאה באגב נקט הא שהמטלטלין גוררין את הקרקעות לענין שבועה בגלגול והיינו דקתני לה הכא ולא קתני לה התם בשבועות:

והא דקתני וזוקקין לא אנכסים קאי דלא משמע לישנא הכי אלא אב"ד קאי שזוקקין לישבע על הקרקעות בגלגול המטלטלין ואע"ג דקרקעות לאו בני שבועה נינהו כלל דבכולהו שבועות של תורה מיעט רחמנא קרקעות עבדים ושטרות אפ"ה דין תורה הוא לישבע עליהן בגלגול כדיליף בגמרא וכן הדין בעבדים שטרות ואע"ג דקתני סתמא וזוקקין אורחא דתלמודא הוא בהכי כאותה ששנינו לא יפחתו לו מד' כוסות שפירושו לא יפחתו לו ב"ד או גבאי צדקה ודכותיה טובא:

גמרא אמר עולא מניין לגלגול שבועה מן התורה שנאמר ואמרה האשה אמן אמן ותניא כו'. פי' אע"ג דגמרינן גלגול שבועה מן התורה מסוטה איכא בסוטה מאי דליכא בעלמא דאלו בסוטה הכהן פותח הגלגולין מעצמן ואנן בעלמא קי"ל דאין ב"ד פותחין לו לגלגל עד דטעין תובע דאמרינן התם א"ר הונא לכל מגלגלין חוץ משכיר ורב חסדא אמר לכל אין מגלגלין חוץ משכיר מאי בינייהו איכא בינייהו למפתח לו לרב חסדא פתחינן לרב הונא לא פתחינן והלכתא כרב הונא ומודה רב הונא דבסוטה פותח הכהן אלא דשאני סוטה דהוי אסורא וכל ישראל ערבין זה לזה ומחייבי לאפרושי מאיסורא ובעלי דבר חשיבא אבל הכא דממונא הוא אי לא טעין בעל דבר אין לנו לעשות עצמינו עורכי הדיינין ולפתוח לו שיגלגל עליו:

ותניא אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה תמיהא מילתא אדמייתי לה מהא דאיכא למדחי דמילי מילי קתני ליתי עלה מרישא דקתני אמן מאיש זה אמן מאיש אחר דלא סגיא לה אלא בגלגול שהרי לא קינא לה מאותו אחר שאלו כשקינא לה ממנו היינו מאיש זה ואיכא למימר דאלו מאיש אחר לא דמי למתטתין דבמתניתין תנן שנשבעין על הקרקעות בגלגול ואע"ג דאינהו לאו בני שבועה באנפי נפשייהו כלל ואלו מאיש אחר הא הוי בר שבועה אלו קינא לה ולהכי נקט ארוסה דארוסה נמי לאו בת שבועה הוא אע"ג שקינא לה ואפי' הכי מגלגלין אותה והיינו דאזיל תלמודא ומפרש האי ארוסה היכא דמיא למימרא דאע"ג דארוסה זו לא בת שבועה היא קתני תנא שנשבעין עליה בגלגול וכן מפורש בירושלמי דגרסינן התם מנין שמגלגלין שבועה מן התורה ואמרה האשה אמן אמן אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדין דברים שנשבעין עליהם דברים שאין נשבעין עליהן מניין תנינא אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ארוסה ושומרת יבם בת שבועה היא ואתמר מגלגלין ובהא נמי מגלגלין ע"כ והוא מפרש כדברינו:

והשתא מאי דשקיל וטרי תלמודא האי ארוסה היכי דמיא לא נחית לפרושי דמתניתין ע"י גלגול הוא דהא מסתמא הכי משמע דהשתא נשואה היא ועלה מגלגל ארוסה ולאו מילי מילי קתני אלא הא נחית לפרושי דארוסה זה דקתני דמגלגלין לאו בת שבועה היא באנפי נפשה כלל והיינו דיליף מינה עולא לקרקעות וכדאמרן:

אלא כשנכנסה לחופה ולא נבעלה מבלעדי אישך אמר רחמנא שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל. פי' לאו דוקא שקדמה שכיבת בועל לבעל למימרא דאיכא נמי שכיבת בעל בתר בועל דא"כ למה לי מבלעדי אישך תיפוק לי' דבעינן ונקה האיש מעון וליכא אלא פירושא שקדמה שכיבת בועל עד שלא יבעל בעל כלל ואשכחן לשון קדימה בהאי גוונא כדכתיב מי הקדימני ואשלם בפרק קמא דחולין אמרי' ליבן סכין בעור ושחט בה כשרה חדודה קודם לליבונה שאין פירושו שהחדוד קודם ואח"כ הליבון דא"כ הא מנקבי סימנין קודם גמר שחיטה בליבון הסכין אלא פירושו שהחידוד קודם לחתוך ואין כח לליבון לשרוף כלל. וקשיא לן אמאי לא אוקימנא להאי ארוסה כגון שבא עליה ארוס בבית חמי' קודם שקינא לה ואח"כ קינא לה ונסתרה בעודה ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה ומשקי לה כשהיא נשואה דהשתא קדמה שכיבת בעל לבועל והאיש מנוקה מעון שלא בא עליה אחר שנסתרה ואיכא תחת אישך דהשתא נשואה היא ואיכא למימר דהא פרכינן לה הכי במסכת יבמות בפרק הבא על יבמתו ודחינן לה דא"כ דכותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה עד שלא קינא לה שומרת יבם קרי לה והא כי קני לה אשתו גמורה היא דקנייה בביאה ונשואה סוטה היא ולא שומרת יבם סוטה שהבא על יבמתו אפילו באונס או בשוגג קנאה ואע"ג דאשכחן במסכת סוטה דבכי האי גוונא שבא עליה יבם בבית חמיה קרי לה שומרת יבם. התם הוא משום דאיכא מ"ד דלא שתיא כיון דלא הוי כנוסה ולא קרינן ביה תחת אישך הילכך כיון דלא שתיא מהאי טעמא שפיר מקריא שומרת יבם אבל השתא דאתינן למימר דשתיא וחשיבא כנוסה לא מקרייא שומרת יבם והתם מוקמינן לה כשעשה בה מאמר ואליבא דב"ש דלא הוי הלכתא ולהכי הדר ר"נ ואוקמה ע"י גלגול כדאוקמה עולא הכא אליבא דהלכתא ודלא כב"ש:

מי שקנא לאשתו ונסתרה משקה אותה מי המרים ומשביעה אם זינתה עם איש זה שקנא לה עליו על הדרך שיתבאר במקומו ורשאי לגלגל עליה בשבועתה אם זינתה עם אחר משנתארסה לו או משנשאה שנאמר אמן אמן אמן על האלה ר"ל שתהא ירכה נופלת ובטנה צבה אמן על השבועה שלא זינתה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה אמן שלא שטיתי נשואה שהרי כל זמנים אלו אם זינתה נאסרה לו ורשאי לגלגל עליה כל חשד ביאה שאלו עשאתה תאסר לו בה הא כל חשד ביאה שאלו עשאתה לא נאסרה לו בה אינו מגלגלה ומעתה אינו מגלגל עליה אם שטית קודם שנתארסה או אם גירשה והחזירה וקנא לה ונסתרה אינו מגלגל הזמן שעמדה בו גרושה ואם היא יבמתו אינו מגלגל עליה אם זינתה בעוד שהיא שומרת יבם שהרי שומרת יבם שזינתה לא נאסרה ליבמה ולא הוזכרה כאן אלא לדעת ר' עקיבא שאומר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל מגלגל עליה אם זינתה תחת אחיו שהרי אותה ביאה אוסרתה אף על אחיו היבם אע"פ שביארנו שכל קנא לה משנשאת ונסתרה שמגלגל עליה אם זינתה כשהיא ארוסה מכל מקום אם קנא לה ונסתרה בעודה ארוסה אינה שותה כלל ואין צריך לומר כן בשומרת יבם שהרי בעודה ארוסה או שומרת יבם אף לר' עקיבא אין יכול להשקותה אלא שאסורה לו ארוסה לדברי הכל ושומרת יבם לר' עקיבא אבל אינן שותות שהרי נאמר תחת אישך פרט לארוסה ושומרת יבם שאינן תחת איש ולא נוטלות כתבה אף בכתב לה שהרי הן גרמו ליאסר לו וזהו שאמרו כאן האי ארוסה היכי דמיא כלומר אם אתה סבור לפרשה בלא גלגול ותנא מילי מילי קתני כלומר שלא שטיתי ארוסה אם הקנוי והסתירה בזמן אירוסין ונשואה אם הקנוי והסתירה בזמן נשואין השתא ליעיין מר במיליה האי ארוסה היכי דמיא אי דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרא כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא ארוסה אי אפשר שהרי תחת אישך אמר רחמנא פרט לארוסה ואם תאמר שישקה אחר שנשא ובעל על קנוי וסתירה שבזמן אירוסין הרי כל כיוצא בזה אין המים בודקין את אשתו שנאמר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון ר"ל שלא בא עליה אחר חשד הסתירה אז המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו וגדולי המחברים פירשו שיהא האיש מנוקה מעון מכל ביאה אסורה שבימיו אף מדברי סופרים והדברים זרים כמו שביארנו בראשון של שבועות ואם תאמר שישקה משנשא קודם שיבעול על קנוי וסתירה שבזמן אירוסין והרי אף זו אין המים בודקין בה אלא שהיא אסורה לו שנאמר ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומכל מקום אם קנא לארוסתו בזמן אירוסין ולא נסתרה ונשאה ונבעלה ואחר כך נסתרה הרי זו שותה שבזמן אירוסין אף הוא זמן קינוי הוא ואין צריך לקנוי אחר ומתוך כך יש שגורסין כאן אלא לאו דקני לה כשהיא ארוסה ולא איסתתרא ונכנסה לחפה ונבעלה ואיסתתרא ונמצא מגלגל אירוסין ואע"פ שלא היה שם סתירה וכל שאין סתירה אין בה שבועה בפני עצמה והוא משביעה על ידי גלגול ומכל מקום יש גורסין דקני לה כשהיא ארוסה ונכנסה לחפה ונבעלה וקני לה ואיסתתרא כלומר שאין קנוי שבזמן אירוסין מעלה ומוריד כלל להצטרף עם סתירה שאחר נשואין להשקותה ומכל מקום אין הגירסא מחוורת ואף הראשונה אינה לפי שיטתנו מפני שהדברים מראין שאלו לא קנא לה בעודה ארוסה אינו מגלגלה וזה אינו כמו שכתבנו אלא הגירסא המחוורת אלא דקני לה כשהיא נשואה ואיסתתרא ושמע מינה על ידי גלגול כלומר שמגלגל עליה זמן אירוסיה אע"פ שלא קנא לה ולא כמו שהיית סבור דמילי מילי קתני אלא שמגלגל בנשואין אף זמן האירוסין על הדרך שאתה מפרש באיש אחר שהוא מתגלגל ואע"פ שלא קנא לו:

ומכל מקום גדולי המפרשים שאלו והרי איפשר להעמידה שלא על ידי גלגול כגון שבא עליה ארוס בבית אביה וקנא לה בזמן אירוסין ונסתרה בזמן אירוסין גם כן ונכנסה לחפה ולא נבעלה שנמצא כאן תחת אישך וקדימת בעל ונקוי עון ואע"פ שלדעת גדולי המחברים אין זו קושיא שהרי ביאה אסורה מדברי סופרים היא ובפירוש כתבוה אפילו בא על ארוסתו בבית חמיו מכל מקום לדעת גדולי המפרשים אין זו הלכה כמו שביארנו במסכת שבועות וסוטה והם פירשו בקושייתם שלא היה יכול לפרשה כך שאם פירשה כן היה לך לומר דכותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה ואם כן אין זו שומרת יבם שהרי קנאה לגמרי וכן היא ביבמות פרק הבא ומכל מקום יש מפרשין שקדימת שכיבת בעל פירושה קדימת שכיבה של היתר וביאה שבבית חמיו מכל מקום ביאה אסורה היא וסתירת דבריהם מבוארת במסכת סוטה פרק ארוסה כמו שביארנו שם ושמא תאמר לענין ביאור מיהא לפשוט ליה גלגול מאיש אחר אף אתה היית אומר דוקא בדברים שעקר שבועה חלה עליו שהרי איש אחר אם קנא לה חלה עליו שבועה בשבילו אבל דבר שאין עקר שבועה חלה עליו בפני עצמו מהיכן ראינו לגלגלו לפיכך הביאוה מארוסה שאין עליה עקר שבועה והוא שאמרו בתלמוד המערב מנין לגלגול שבועה מדאוריתא תשמעינה מן הדה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדון דברים שנשבע עליהם דברים שאין נשבעין עליהם מנין מן הדה אמן שלא שטיתי ארוסה וכו':

בד"ה אלא דקני לה כשהיא ארוסה וקא משקי לה כשהיא נשואה כו' עכ"ל ר"ל ואיסתתרה נמי כשהיא ארוסה כדאמר בגמ' ועיקר קושייתם אסתירת ארוסה וק"ל:

בד"ה ה"ג אלא כו' ול"ל האי קרא הל"ל מבלעדי אישך ולא שקדמה כו' עכ"ל וכן אהא דקאמר אלא דקני לה כשהיא ארוסה ונסתרה כשהיא ארוסה וקא משקי כו' ונקה האיש מעון וגו' איכא לאקשויי הכי למה ליה האי קרא להך מלתא הל"ל מבלעדי אישך וגו' והכי פרכינן בהדיא בפרק ארוסה אלא טעמא דכתיבי הני קראי הא לאו הכי ה"א ארוסה שתיא והא כו' מבלעדי אישך ולא שקדמה כו' ומתרץ לה כדברי התוס' כגון שבא עליה ארוס כו' וק"ל:

בא"ד וא"ת לרב כו' אם כן צריך לאוקמא דקני לה כשהיא ארוסה כו' עכ"ל לישנא דצריך הוא מגומגם ובספרים מדויקים הגיהו יכול לאוקמא כו' וק"ל:

אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התורה שנאמר ואמרה האשה אמן אמן ופרש"י אמן אמן יתירא למדרש ביה גלגול כו'. ולכאורה הלשון תמוה דכיון דמסקינן דאיירי מגלגול לאו מייתורא ודרשא דקרא אתיא אלא דפשטא דקרא בהכי איירי שהיא צריכה לומר שני פעמים אמן א' על עיקר שבועה דנשואין ואמן שני על הגלגול דאירוסין אלא דיש ליישב לשון רש"י דודאי אכתי במה שאומרת שני פעמים אמן אמן אין כאן גלגול שבועה אם לא נזכר בשבועת הכהן הגלגול דאירוסין דהא לשון אמן אינו אלא קבלת דברי הכהן לכך הוצרך לפרש דמייתורא דאמן הוא דשמעינן שהכהן מגלגל עליה בלשון השבועה ענין האירוסין כמו שאבאר וא"כ לפ"ז אפשר דבדיעבד אפי' אם לא אמרה אלא חד אמן נמי הוי קאי אפי' אגלגול דאירוסין אלא דמייתורא דקרא הוא דשמעינן ענין הגלגול כן נ"ל לפי לשון רש"י ז"ל ועוד אפשר דאשגרת לישנא בעלמא מפרש רש"י הכי כיון דלמאי דבעי למימר מעיקרא מקמי דס"ד דקאי אגלגול אלא דמילי מילי קאמר כפרש"י בסמוך א"כ ע"כ דפשטא דקרא דאמן אמן לאו שאומרת כן שני פעמים אלא דלשון המקרא הוא כך לייתורא דדרשא מש"ה כתב רש"י האי לישנא נמי לענין גלגול. ועי"ל דרש"י סובר דפשטא דלישנא דתרי זימני אמן שייך נמי לענין אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אלא דאכתי בחד הוי סגי כמ"ש התוס' וא"כ אייתר ליה אמן לענין גלגול אבל הראשון יותר נכון ועיין בסמוך ודו"ק:

שם האי ארוסה היכי דמי אלימא דקני לה כשהיא ארוסה כו' והתנן ארוסה ושומרת יבם כו' מ"ט תחת אישך אמר רחמנא וליכא. לכאורה האי מאי טעמא לישנא יתירא הוא וביבמות דף נ"ח נמי לא מסיק לה בהאי לישנא ואפשר משום דהתם לא בעי לאוכוחי אלא דיש חופה לפסלות וקאמר עלה ואנהרינהו לעיינין ממתניתין א"כ שפיר מדייק מדקשיא מתני' אהדדי ולא איצטריך לאתויי טעמא משא"כ הכא לעולא דבעי למילף גלגול שבועה מן התורה דוקא א"כ שפיר איצטריך לאתויי כולה מילתא מקראי ומסיק שפיר האי אמן אמן דקרא דע"כ לדרשא קאתי לענין ארוסה ושומרת יבם וא"כ אי מילי מילי קאמר לא מצית לאוקמי בארוסה כיון דאינה שותה דהכתיב תחת אישך אלא דאכתי קשיא לי דמייתי קרא דתחת אישך דהיינו ילפותא דר' יונתן התם בברייתא ושביק לקרא דתחת אישה דמייתי התם במתני' גופא ר"פ ארוסה ולכאורה היה נ"ל בזה דנהי דמייתי הכא שקלא וטריא מארוסה אפ"ה ע"כ סמיך נמי אשומרת יבם דאי מארוסה לחוד איכא לאוקמי כשבא עליה ארוס בבית חמיה כפרש"י בסמוך אע"כ דשינוייא דחיקא הוא והיינו משום דקשיא ליה דכוותה שומרת יבם כדמקשה ביבמות אע"כ דע"י גלגול איירי. וא"כ לפ"ז שפיר איצטריך לאתויי ה"נ דרשא דתחת אישך דהיינו כרבי יונתן דממעט לתרווייהו מקראי ארוסה ושומרת יבם מדכתיבי תרי קראי תחת אישה ותחת אישך כך היה נ"ל לכאורה. אלא דלפ"ז לא הוה מייתי עולא שפיר לגלגול שבועה מן התורה ממש דהא לקושטא דמילתא מצינן לאוקמי קרא דאמן אמן לארוסה לחוד ובבא עליה ארוס בבית חמיה ומשומרת יבם לאי איירי קרא כיון דלא משכחת לה וא"כ אכתי בגלגול מנ"ל ועוד דבלא"ה נמי לית לן למימר דאיירי הכא משומרת יבם כיון דלקושטא דמילתא הא דשומרת יבם היינו פלוגתא דתנאי לרב המנונא דוקא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה מן התורה או כר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ולא קי"ל הכי כדאיתא בסוטה וכ"ש דלא שייך לפרש כן למה שאפרש בסמוך בלשון רש"י לפרש דבריו במה שכתב דשינוייא דחיקא הוא לאוקמי כשבא עליה ארוס בבית אביה. לכך נ"ל לפרש באידך גיסא דעיקר שקלא וטריא דשמעתין היינו דוקא מארוסה ומשום דעולא בעי למילף גלגול שבועה מן התורה אליבא דכ"ע מש"ה מייתי קרא דתחת אישך דאפי' ר' יאשיה דהתם דפליג בשומרת יבם ומוקי לקרא דתחת אישה דמייתי במתניתין דהתם לדרשא אחריתא לאשת חרש כו' ואפ"ה מודה בארוסה דאינה שותה מקרא דתחת אישך כדאיתא התם להדיא בברייתא וכמ"ש שם התוס' כן נ"ל ואי תקשי אכתי אליבא דרבי יאשיה מנ"ל גלגול שבועה דלמא קרא דאמן אמן לא איירי מארוסה אלא אמן לשומרת יבם ואמן לכנוסה למאי דס"ל דשומרת יבם שתיא אלא דבהא איכא למימר כדפרי' בסמוך דעולא לא ס"ל כרב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה וא"כ לא שייך להשביעה בכך כדאיתא בסוטה ועוד דאפילו לר"ע נמי לא משמע ליה לעולא לאוקמי עיקר קרא דאמן אמן לשומרת יבם דפשטא דקרא משמע שכל הנשים אומרות שני פעמים אמן וא"כ ע"כ לענין ארוסה ונשואה איירי דשייך בכל הנשים מש"ה מייתי קרא דתחת אישך כן נ"ל ודו"ק ועיי' עוד לקמן בסמוך:

שם אלא דקני לה כשהיא ארוסה כו' ומשקה לה כשהיא נשואה כו' והקשו בתוספות אכתי אמאי שתיא הא טומאה תחת אישך משמע היכא דהסתירה היתה בנשואין ותירוצם נראה דחוק מאד ולכאורה נ"ל ליישב דהשתא דקאמר אלא דקני לה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא נשואה לאו מילי מילי קאמר אלא דעכשיו סליק אדעתא דאיירי מגלגול היכא דשייך צד שבועה דהא שמעינן להא מילתא בלא"ה מאמן מאיש זה ואמן מאיש אחר כמ"ש התוס' בסמוך וכדאיתא בירושלמי דשמעתין להדיא וא"כ קאמר שפיר אלא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתר ומשקה לה כשהיא נשואה ולפ"ז שפיר קרינן בה נמי כי שטית טומאה תחת אישך דהיינו שמגלגל עליה שמא נטמאת ג"כ תחת אישה ואדרבא לכאורה פשטא דקרא הכי משמע דכתיב ואת כי שטית טומאה תחת אישך וכי נטמאת ויתן בך איש את שכבתו מבלעדי אישך ולישנא יתירא לגמרי הוא אע"כ דתרי מילי נינהו שמשביעה אם נטמאת תחת אישה ממש ומשביעה ג"כ אם נתן בה איש שכבתו ונטמאת בשום ענין בעולם אפילו בעודה ארוסה אלא הא דממעטינן ארוסה דאינה שותה ובעינן נמי שתקדום שכיבת בעל לבועל היינו משום דבעינן שיהא שייך בה דוקא שיוכל הכהן להקרותה בזה הלשון גופא דתחת אישך משא"כ בעודה ארוסה בשעת השקאה שאין הכהן יכול להקרותה ולהשביעה בזה הל' דתחת אישך ממעט לה קרא דאינה שותה וכן בשלא נבעלה מהבעל כלל שיודע הבעל שאין הכהן יכול להקרות בה מבלעדי אישך מש"ה לא היה משקה משא"כ היכא שהיא נשואה עכשיו שפיר יכול להשקותה אקינוי וסתירה דאירוסין כיון שיכול לגלגל עליה זנות דנישואין ויכול להקרותה ולהשביעה בזה הלשון אם נטמאת תחת אישך דנישואין וכי נטמאת מבלעדי אישך דהיינו באירוסין שהיא עיקר שבועה ע"י קינוי וסתירה ושבועה דנישואין היינו בגלגול כיון דשייך בנשואה צד שבועה ע"י קנוי וסתירה שאחר נישואין ואכתי היכא דלא שייך צד שבועה מנ"ל כגון בקרקעות וע"ז מייתי שפיר מקרא דונקה האיש מעון וא"כ אקינוי וסתירה דאירוסין ליכא צד שבועה דהא אין המים בודקין אותה אע"כ דאפ"ה מתוקמא ע"י גלגול דאירוסין אלמא דלעולם מגלגלין אפי' בקרקע כן נ"ל לולי שהתוס' לא פירשו כן ודוק היטב ועיין בסמוך:

תוספות בד"ה ונקה האיש מעון וא"ת לוקמה כגון שבא עליה בשוגג כו' דהא כי מוקי לה ע"י גלגול כו' עכ"ל. ולולי דבריהם היה נ"ל בפשיטות דלמאי דמוקי לה ע"י גלגול אפילו את"ל דלאו מנוקה מעון מיקרי ואין המים בודקין אותה אפ"ה היה מגלגל עליה שבועה זו דשמא מחמת השבועה היא תודה כמו שאר שבועות ממון וסברא זו נ"ל מוכרחת דאלת"ה א"כ מאי קאמר לה הכהן מבלעדי אישך מי שקדמה כו' ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ותיפוק ליה דאפ"ה היה משביעה בכך ע"י גלגול ואי ס"ד דבמה שמשביעה ע"י גלגול נמי המים בודקין אותה א"כ למאי נ"מ קאמר לה הכהן מבלעדי אישך אע"כ דבקדמה שכיבת הבועל לא היו המים בודקין אותה והוצרך הכהן להודיעה שלא תוציא לעז על מים המרים ובזה נתיישב לי נמי לישנא דקרא דקאמר לה הכהן ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי וקרינן ביה חנקי כדלקמן דף ס"ב ולמאי דפרישית א"ש שאם לא נטמאת תחת אישה ממש אלא מן האירוסין נהי שלא היו בודקין אותה אפ"ה קאמר לה חנקי ואם לא נטמאת נלל הנקי כן נ"ל נכון לולא שהתוספות לא כתבו כן ודוק היטב:

(קונטרס אחרון) שם בתוס' בד"ה ונקה האיש מעוון וא"ת ולוקמי כגון שבא עליה בשוגג כו' דהא כי מוקי לה ע"י גלגול לאו מנוקה מעון הוא. וכתבתי דלולי דבריהם היה נ"ל בפשיטות דלמאי דמוקי לה ע"י גלגול אע"ג דלאו מנוקה מעון מקרי ואין המים בודקין אותה. אפ"ה מגלגלין עליה שמא מחמת עון שבועה תודה כמו בשאר שבועת ממון והוכחתי סברא זו מראיות מוכרחות מסוגיא דשמעתין. ובזה נתיישב לי היטב הא דכתיב הנקי ודרשינן חנקי כמ"ש בפנים:

(קונטרס אחרון) ועפ"ז העליתי ארוכה במה שנחלקו אבות העולם בענין גלגול שבועה אי אמרינן בה נמי מחויב שבועה ואי"ל משלם כמו בעיקר שבועה וכן לענין היפוך שבועה כדאיתא בש"ע ח"מ סי' פ"ד מחלוקת הפוסקים בזה וכתב הש"ך שם ס"ק י"א שתימא גדול הוא בעיניו כיון שגלגול שבועה דאורייתא כמו עיקר שבועה מהיכי תיתי נחלק ביניהם ולמאי דפרישית אין כאן מקום תימא כלל כיון דעיקר גלגול שבועה לא ילפינן לה אלא מסוטה והרי לפנינו דבסוטה גופא יש חילוק גדול בין עיקר שבועה להגלגול דעל עיקר היו המים בודקין אותה ועל מה שהשביעה ע"י גלגול לא היו המים בודקים אותה כן נ"ל נכון דבר נאה ומתקבל:

בד"ה ה"ג אלא לאו כו' וביבמות איכא דמוקי לה כו' ועולא לא ס"ל הא שינויא דשינויא דחיקא הוא כפ"ה וקשה הא דשמעתין נמי כו' דקאמר אילימא כו' ול"ל האי קרא הו"ל למימר מבלעדי אישך כו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה מאי אולמא דהאי קרא מהאי קרא אדרבא האי קרא דתחת אישך כתיב מקמי מבלעדי אישך ועוד דבברייתא בפרק ארוסה מייתי להדיא קרא דתחת אישך ואי אעיקר קרא קשיא להו דלישתוק לגמרי מתחת אישך וממילא ידעינן דארוסה לא שתיא מדכתיב מבלעדי אישך והיינו ממש קושיית הגמרא בפ' ארוסה א"כ הו"ל להקשות כן בפשיטות אבל מדכתבו הו"ל למימר מבלעדי אישך משמע דאסוגייא דשמעתין קשיא להו ואפשר דעיקר קושייתם דמעיקרא הו"ל למימר הכא מקרא דמבלעדי אישך ותו לא הוי איצטריך לאתויי נמי קרא דונקה האיש מעון דמהאי קרא דמבלעדי אישך לחוד מצי לאתויי דלא מצי לאוקמי כלל בארוסה בשום ענין אלא ע"י גלגול כן נ"ל בכוונת התוספות. אמנם נלע"ד ליישב שיטת רש"י דמה שכתב דעולא לא ס"ל האי שינוייא והוסיפו התוספות בלשונם דשינויא דחיקא הוא היינו דלא משמע ליה לעולא לאוקמי קרא דאמן אמן יתירא לענין ארוסה ולאוקמי בכה"ג בבא עליה בבית חמיו משום דטפי משמע לעולא דקרא דאמן אמן לאו מילי מילי קאמר אלא שכל הנשים אומרות כן בזה הלשון ממש אמן אמן שני פעמים ומכ"ש דא"ש טפי למאי דפרישית בסמוך דהא דקאמר אלא דקני לה כשהיא ארוסה וקמשקי לה כשהיא נשואה היינו נמי ע"י גלגול כיון דשייך בה צד שבועה וא"כ איירי בכל הנשים ולא משמע ליה כלל לאוקמי קרא דאמן אמן בבא עליה בבית חמיו ונכנסה לחופה והשתא א"ש דלא קשיא אמאי איצטריך קרא דתחת אישן כיון דכתיב מבלעדי אישך דודאי עיקר קרא דתחת אישן איצטריך שפיר למעט בא עליה בבית חמיו כדמשנינן בפ' ארוסה ומש"ה ניחא ליה לאתויי האי קרא דתחת אישן דאפי' בא עליה בבית חמיו נמי לא שתיא מאי אמרת דאכתי מיתוקמא בבא עליה בבית חמיו ואח"כ נכנסה לחופה ולא נבעלה א"כ ודאי מילתא דחיקא הוא לאוקמי קרא דאמן אמן במילתא דחיקא כי האי נמצא דכל זה לעולא דעיקר מילתא אקרא דאמן אמן קאי דבעי למילף גלגול שבועה מן התורה. משא"כ בסוגי' דיבמות דלאו אקרא קאי אלא אמתני' דלא ליקשו אהדדי א"כ שפיר מוקי למתני' בבא עליה בבית חמיו ונכנסה לחופה ולא נבעלה כן נ"ל נכון. ועוד דבלא"ה נמי התם ביבמות אמימרא דרמי בר חמא קאי דמוקי לה הכי ולרמי בר חמא בלא"ה לא איצטריך קרא דאמן אמן לייתורא דגלגול שבועה דבלא"ה נפקא ליה גלגול שבועה מדס"ל לרמי ב"ח דארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת וביארתי במקום אחר דודאי רמי ב"ח ס"ל דשבועת מודה במקצת שייך אפילו בשתי פרות וא"כ מאי איצטריך קרא לשבועת שומרים דהיינו בשלש פרות אע"כ משום דשבועת שומרין היא בטענת שמא ואין לה מקום כלל אלא ע"י גלגול דמודה במקצת ואשמעינן קרא דאפילו בטענת שמא מגלגלין כדבסמוך ואם כן מהכא יליף לכל התורה כולה איסורא מממונא ופנים מחוץ ועוד דסוטה נמי איסורא וממונא הוא כמו שאבאר בסמוך וא"כ אייתר ליה קרא דאמן אמן אע"כ דאיצטריך לאשמעינן בעיקר שבועה דיש חופה לפסולות כדדייק התם כן נ"ל נכון ודוק היטב. ומתוך מה שכתבתי יתיישבו כמה קושיות בסוגיא דיבמות וכן יש ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק דבא עליה ארוס בבית חמיו מיקרי אין האיש מנוקה מעון ואפשר שיצא לו כן מדלא מוקי עולא בכה"ג ומש"ה איצטריך לאתויי נמי קרא דונקה ומה שהקשו עליו הרב המגיד והכ"מ מסוגיי' דיבמות לא ידענא מאי קשיא להו דודאי אעיקר קרא לא שייך להקשות כן דאיסור ארוסה בבית חמיו לאו מדאורייתא הוא ולא שייך למעט מקרא דונקה ואיצטריך קרא דתחת אישן אבל עולא אמתניתין קאי לשיטת הרמב"ם ז"ל ואין להאריך כאן יותר:

(קונטרס אחרון) דף כז ע"ב אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התורה כו' וכתבתי דאליבא דרמי ב"ח דאמר ד' שומרי' צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת דהתם גופא שמעינן גלגול שבועה ולא איצטריך ליהלמילף גלגול שבועה אלא למאי דלא קיי"ל כרמי ב"ח ומתוך כך יש ליישב כמה קושיות בסוגיא דיבמות דף נ"ח באוקימתא דרמי ב"ח גופא דמוקי למתניתין דארוסה וש"י לא שותו כשבא עליה ארוס בבית אביה ע"ש דוק ותשכח: